על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר


המאמר השלישי:
בצווי ובאזהרה

הקדמה
       [יצירת העולם - חסד]
       [מדוע לא ייטיב ה' בלי מצוות?]
פרק א
       [ה' נתן לנו דת על ידי נביאיו]
       [הנחות הגיוניות לגבי הכרת תודה]
       [המצוות השכליות]
       [מצוות שמעיות]
פרק ב
       [המצוות השכליות]
       [טענה: אולי הטוב הוא מה שגורם עונג]
       [מצוות שמעיות וההגיון בהן]
פרק ג
       [הצורך בשליחות הנביא]
       [ההגיון אינו יכול לתת מידות למצוות ההגיוניות]
פרק ד
       [הנסים שעושים הנביאים ראייה שהם שליחים]
       [אין הבורא עושה נסים ללא הודעה]
       [הנביאים - בני אדם כמונו]
       [אימות הנבואה - היותה בזמנים מיוחדים]
פרק ה
       [לנביא יש סימן שהוא מקבל נבואה]
       [לפעמים גם העם מבחין בסימן הנבואה]
       [נסים שעשו מכשפים]
       [כיצד ברח יונה משליחותו?]
פרק ו
       [מה כוללים כתבי הקודש ?]
       [מעמדה של המסורת]
       [למסורת נאמנות כנאמנות החושים]
פרק ז
       [האם יכולה התורה להבטל ?]
       [טענות לאפשרות ביטול התורה]
             [כמו שממית ומחיה, כך יכול לתת תורה ולבטלה]
             [המתים חופשיים מן המצוות]
             [המצוות אינן תקפות בכל זמן]
             [ה' מוריש ומעשיר, אולי גם מבטל המצוות?]
             [יש שינויים בטבע]
             [מצוות שמעית מבטלת מצווה שמעית]
             [משה ביטל תורת אברהם, אפשר לבטל תורת משה]

פרק ח
       [האמונה בנביא היא בגלל אותות]
       [ראיות מפסוקים לביטול התורה]
             [ה' מסיני בא - טענת המוסלמים]
             [וציר בגויים שולח]
             [ברית חדשה בדברי ירמיהו]

פרק ט
       [נשואי אדם עם בתו]
       [עונשו של קין]
       [התר קרבן בכל מקום ואיסורו]
       [איסור מלאכה בשבת והתר הקרבה בשבת]
       [הצווי לשחוט את יצחק וביטולו]
       [בלעם: לא תלך עמהם - לך עמהם]
       [ביטול ענשו של חזקיהו]
       [המרת הבכורים בלויים]
       [מלחמת יריחו בשבת]
       [כוון התפילה למקדש במקום למשכן]
       [שינוי משמעות המילה עולם]
       [הבהרמים טוענים שהתורה בטלת את מצוותיהם]
פרק י
       [הוספות: ספקות בני אדם ביחס לתורה]
       [בתורה אין ביאור מצוות לפרטיהן]
       [סתירות בתורה]
       [סיפורי שווא בתורה]
       [מה משמעות הקרבנות?]
       [אין יתכן שהשכינה שרתה על בני אדם?]
       [מדוע צריך את המשכן?]
       [ברית מילה]
       [פרה אדומה]
       [שעיר המשתלח לעזאזאל]
       [עגלה ערופה]
       [עם ישראל שפל]
       [אין עולם הבא בתורה]


הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג


מאמר שלישי - הקדמה

[יצירת העולם - חסד]
מה שראוי להקדים פתיחה למאמר זה, שהבורא יתרומם ויתהדר, כיון שנתברר שהוא קדמון1 שלא היה עמו מאומה, הייתה אם כן יצירתו את העולם טובה מאתו וחסד, וכפי שהזכרנו בסוף המאמר הראשון בסיבת בריאת כל הדברים2. וממה שנמצא גם בכתובים שהוא טוב ומטיב, כמו שאמר הכתוב:
טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו3.
והגדול שבחסדיו4 על בריותיו הוא, שנתן להם את ההויה, כלומר מה שהמציא אותם אחר שלא היו, וכפי שאמר לנבחריהם:
כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו5.
ואחר כך נתן להם סיבה שבה יגיעו אל האושר המושלם ואל הטובה השלמה, כמו שאמר:
תודיעני אורח חיים שבע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח6,
והוא מה שציוום בו והזהירם עליו.

[מדוע לא ייטיב ה' בלי מצוות?]
ודבר זה, הנה ראשית מחשבת7 השכל יתבונן בו ויאמר, והרי היה יכול להטיב להם הטובה השלמה ויתן להם האושר הנצחי מבלי שיצוום ולא יזהירם, ואף נראה שיהא חסדו בכך יותר טוב להם במה שפורק מעליהם מן העול8 ?

ואומר אני בבאור עניין זה, אדרבה, מה שעשה סבת הגעתם אל הטובה הנצחית השמעותם9 למה שצוום בו הוא יותר חשוב, לפי שהשכל מחייב, שכל מי שהשיג טוב על מעשה שעשה,10 מגיע לו כפלים ממה שמגיע מן הטוב, למי שלא עשה כלום, אלא שנתנו לו בחסד, ואין השכל מחייב להשוות ביניהם,. וכיון שהדבר כך, הכריע עלינו בוראינו אל החלק היותר חשוב, כדי שתהא תועלתינו בגמול כפלי תועלת מי שלא עשה, וכמו שאמר:
הנה ה' אלהים בחזק יבוא וזרעו משלה לו הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו11.


הערות:

1. "אזלי" במלה זו מתרגם רבנו בכל מקום שם "אהיה". והוראתה הקדמון אשר אין ראשית לראשיתו. וכבר העירותי על כך כמה פעמים.
2. פרק ד ד"ה ושמא יחשוב.
3. תהלים קמה ט.
4. לפי ב, וראשית חסדיו.
5. ישעיה מג ז.
6. תהלים טז יא.
7. "יטאלע" יחשב, יתבונן ויחקור. וברי"ת "שיקיף" ושמא צ"ל שישקיף.
8. עול קיום המצוות ושמירתן.
9. "אעתמאלהם" כניעתם והשמעותם לפקודותיו ועשייתם מצוותיו. וברי"ת "בהטריחם" ולא דק.
10. נכון יותר לתרגם על מעשה שנצטווה לעשות.
11. ישעיה מ, י. ובתרגומו שם פירש: הנה ה' אלקי העולמים יבואכם בתוקף פקודתו ויכולתו בממשל הנה שכרכם אצלו וגמולכם לפניו.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שלישי - פרק א

[ה' נתן לנו דת על ידי נביאיו]
ואחר שהקדמתי הקדמה זו אפתח ואומר:
הודיענו אלהינו יתרומם ויתהדר על ידי12 נביאיו שהוא נתן לנו דת ללכת בו, ובו מצוות שהטיל עלינו שחובה עלינו לשמרם ולעשות על פיהם בכל לבבנו, והוא אמרו:
היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך13,
והעמידו לנו שלוחיו14 על אותן המצוות המופתים והאותות המופלאים, וקיבלנום ועשינו על פיהם מיד. ואחר כך מצאנו כי העיון מחייב שתינתן לנו תורה ולא יתכן להזניחנו15. ולכן ראוי שאבאר ממה שמחייב העיון לעניין זה כמה דברים וחילוקים.

[הנחות הגיוניות לגבי הכרת תודה]
ואומר, כי השכל מחייב לגמול לכל מטיב או בטובה אם היה צריך לה, או בתודה אם לא היה צריך לגמול. וכיון שזה מחיובי השכל הראשוניים, לא יתכן שיזניחהו הבורא יתרומם ויתהדר כלפי עצמו. לפיכך חיובי שיצווה את ברואיו לעבדו ולהודות לו על שבראם.
וכן השכל מחייב שאין החכם מרשה לחרפו ולהתפרץ16 נגדו, לפיכך נתחייב גם שיאסור הבורא את זה על ברואיו מלשלם17 לו בכך.
וכן השכל מחייב שימנעו הנבראים מלהזיד זה נגד זה בכל אופני הזדון, לפיכך נתחייב שלא ירשה להם החכם18 דבר זה.
וכן השכל מרשה שישתמש החכם19 בפועל בדבר מסוים, ויתן לו שכרו על כך, בדבר שישיג בו20 תועלת דוקא, כיון שזה ממה שמועיל לפועל ולא יזיק לבעל הפעולה.

[המצוות השכליות]
וכאשר צירפנו ארבעה חלוקים אילו, נמצאת כללותם הם המצוות אשר צונו בהם אלהינו, שהוא צונו לדעת אותו ולעבדו בלבב שלם.
כמו שאמר החסיד:
ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלבב שלם ובנפש חפצה,
כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין21.
וכן הזהירנו מלגמול לפניו ברע כגון החירוף, אף על פי שאין זה מזיקו, אלא שאין מדרך החכמה להתירו22, כאמרו:
איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו23.
ולא התיר לנו להזיד זה על זה ולהרע לזולת, כמו שאמר:
לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו24.
הרי שלשה הסוגים הללו, הם וכל הנספח אליהם, הם החלק הראשון מחלקי המצוות25.
ויסתפח אל הראשון26 מהם להכנע לפניו, ולעבדו, ולעמוד לפניו, וכל הדומה לזה והכל בכתובים.
ויסתפח אל השני27 שלא לשתף עמו, ולא להשבע בשמו לשקר, ולא לתארו בתארים שפלים, וכן כל הדומה לכך והכל בכתובים.
ויצטרף אל החלק השלישי28 לנהוג בצדק ובאמת וביושר ובמשפט, ולהזהר מרצח אדם, ולאסור את הזנות, והגנבה, והרכילות, והמרמה, ושיאהב המאמין את אחיהו כמו שאוהב את עצמו, ויתר כל מה שנכלל בעניין זה, והכל בכתובים.

וכל סוג מאילו שנצטוינו בו, ניטע בדעתינו אהבתו, וכל סוג מהן שהוזהרנו עליו - ניטע בדעתינו ריחוקו, כמו שאמרה החכמה שהיא השכל:
כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע.
בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועקש,
כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת29.

[מצוות שמעיות]
והחלק השני,30 דברים שאין השכל מחייב אהבתם כשלעצמם, ולא הרחקתם כשלעצמם, הוסיף לנו אלהינו עליהם צווי ואזהרה, להרבות שכרינו ואושרינו בהם. כמו שאמר:
ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר31
ונעשו אותן מהן שנצטוינו עליהן רצוים, ואשר הוזהרנו עליהן מרוחקין, מנקודת המשמעת שיש בדבר,32 והרי הם מבחינה שניה זו נספחים אל החלק הראשון33. ועם זאת אי אפשר שלא יהיה בהן עם ההתבוננות תועליות מסויימות, וטעם כל שהוא מדרך המושכל34, כמו שיש לחלק הראשון תועליות גדולות וטעמים גדולים מדרך המושכל.


הערות:

12. אפשר לתרגם "בדברי נביאיו".
13. דברים כו טז.
14. בכל מקום תרגמתי "רסול" שליח, שהוא תרגום מלולי. ויתכן שהייתי צריך לתרגם "נביא", אלא שהעדפתי לתרגם כלשון רבנו.
15. ללא הכונה והדרכה ממעל.
16. "אפתרי", התפקרות והתפרצות. וכך תרגם רבנו בדברים כא כג "כי קללת" וראה פירושי רס"ג מהדורתי שם.
17. אפשר לתרגם: מלגמול.
18. הבורא ב"ה.
19. מבני אדם.
20. הפועל תועלת, כגון כסף או אוכל וכדומה.
21. דברי הימים א כח ט. והשוה רמב"ם במו"נ ח"ג פרק נא.
22. לפי ב, "שאין מדרך החכמים להתירו" ומוסב על חכמי בני אדם.
23. ויקרא כד טו.
24. שם יט יא.
25. לפי החלוקה שמחלק רבנו את המצוות לשכליות ושמעיות, הרי שלשה סוגים אילו, הם חלק המצוות השכליות.
26. החובה לגמול לכל מטיב בטובה.
27. שלא לחרף ולגדף.
28. לשלם שכר שכיר.
29. משלי ח ז-ט. והדגיש רבנו החכמה שהיא השכל, להוציא מדברי הטועים בפרשה זו, וכמו שכתב לעיל במאמר הראשון עמ' 000 ר"ה ונודע לי שיש.
30. הם המצוות השמעיות.
31. ישעיה מב כא. והיא דרשת ר' חנינה בן עקשיה, במכות פ"נ מט"ז.
32. כלומר הרצוים נעשו רצוים, מפני שבכך אנו מקיימין מצוות ה', והמרוחקין נעשו מרוחקין, לפי שאם לא נרחיקם אנו עוברים את מצוות ה'.
33. כלומר חובת אהבת ה' ועבודתו והמשמעת לרצונו.
34. ובדרך זו דרך הרמב"ם בתתו טעמים לחלק זה של המצוות, בספרו מו"נ ח"ג.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שלישי - פרק ב

[המצוות השכליות]
וראוי שאקדים את הדיבור על המצוות השכליות תחילה. ואומר:

מן החכמה למנוע את הרצח בין בני אדם, כדי שלא יהא הדבר הפקר, וישמידו זה את זה. ויש בכך מלבד מה שיש בו מן הצער, ביטול המטרה אשר כוון בהם החכם35. וימנעם הרצח מלעשות מה שנבראו בעבורו, ומה שנצטוו בה.

ומן החכמה לאסור את הזנות, כדי שלא יהו בני אדם כבהמות עד שלא ידע כל אחד את אביו שיכבדהו כגמול על שגדלו, ויוריש לו האב מה שחננו ה' כמו שירש ממנו את מציאותו36, ויכיר את יתר קרוביו אחי אביו ואחי אמו, וייהנה במה שימצא אצלם מן החמלה37.

ומן החכמה לאסור את הגנבה, לפי שאילו הותרה, היו בני אדם סומכים על גניבתם זה מזה, ולא יישבו את העולם ולא ירכשו רכוש. ולא עוד, אלא שאם הכל יסמכו על כך, תיבטל גם הגנבה בהעדר הרכוש, כי לא ימצא דבר שייגנב כלל.

ומן החכמה, ואף ממושגיה הראשוניים, אמירת האמת והרחקת השקר. כי האמת הוא אמירת הדבר כפי שהוא וכפי מצבו, והשקר הוא אמירת הדבר לא כפי שהוא ולא כפי מצבו. וכאשר החוש נפגש בו ומוצאו באופן מסוים, והנפש מדברת עליו באופן אחר, יתנגדו שני הדברים בנפש ויהיו שני הפכים, ותרגיש זרות בריחוק הדברים38.

[טענה: אולי הטוב הוא מה שגורם עונג]
ואומר עוד:
ראיתי מבני אדם מי שחושב כי ארבעת הדברים39 המרוחקים - אינם מרוחקים. אלא המרוחק לדעתו, הוא מה שמצערו ומדאיבו, והטוב לדעתו, הוא מה שמענגו ומרגיעו.


ויש לי על זה תשובה מורחבת במאמר הרביעי בעניין הצדק, אבל אזכיר ממנו מעט כאן. ואומר, כי החושב כן, הרי הזניח כל מה שהוכחתי כאן. ומי שהזניח אותו, הרי הוא סכל ונפרק מעלינו טרחו. ועם זאת לא אסתפק עד שאעמיד לו את הסתירות והנגדיות40.

ואומר כי הריגת האויב ממה שמענג את ההורג ומצער את הנהרג, ולקיחת איזה רכוש ואיזו אשה נשואה, ממה שמענג את הלוקח ומצער את הנלקח ממנו. ולפי מחשבת החושב הזה, צריך שתהא כל פעולה מאילו, חכמה סכלות גם יחד:
חכמה מפני שהיא מענגת את הרוצח והגנב והנואף,
וסכלות מפני שהיא מצערת את יריבו. וכל שיטה המובילה אל ההפכים והנגדיות הרי היא בטלה.
ולא עוד אלא שאפשר לצרף להם סתירות אלה לאדם אחד, כדבש שנפל בו מעט רעל, הרי אכילתו ממה שמענג והורג, ולשיטתם צריך שיהא חכמה סכלות יחד.

[מצוות שמעיות וההגיון בהן]
ואומר עוד כי החלק השני, שהוא מותר בשכל, וכבר באה התורה וצוותה על חלק ממנו והזהירה על חלק ממנו, והניחה את השאר מותר כפי שהיה.
והוא כגון: מה שקידשה יום מבין הימים, כגון: השבת והמועדים,
וכיבוד אחד מבני אדם כגון: הנביא והכהן,
ומניעת אכילת מקצת המאכלים,
והרחקת ביאת מקצת הנשים,
והפרישות אחרי מקצת המקרים על דרך הטומאה41,
- הרי יסודות אילו ותולדותיהן ומה שנספח אליהן, אף על פי שהסבה העיקרית לקיומן, הוא צווי ה' ושנזכה בכך לגמול, הריני מוצא לרובן טעמים פרטיים מועילים, וראיתי לרשום מקצתם. ואומר עם זאת וחכמתו יתברך ויתעלה מעל לכל42.

והנה מתועליות קידוש מקצת הזמנים בביטול המלאכות בהן, תחלה כדי לנוח מרוב העמל, ועוד להשיג בהן מעט מן החכמה, ולהוסיף מעט בתפילה, ויתפנו בני אדם לפגוש זה את זה בהתקבצם, ויזכירו זה לזה דברים מענייני הדתי43, ויכריזו עליהם44, וכן כל כיוצא בזה.
ומתועליות כיבוד אדם מסוים, כדי ללמוד ממנו את התורה45 יותר, ושיהיה שליח צבור46, וכדי לחבב את הצדקות47 על בני אדם כדי שיגיעו למעלתו, ושישתדל הוא להכשיר בני אדם כי לכך הועד48, וכן כל כיוצא בזה.

ומתועליות אסור אכילת מקצת בעלי החיים כדי שלא ידמה לבורא49, כי לא יתכן שיתיר לו אכילת מה שדומה לו ולא שיטמאהו50, וכדי שלא יעבוד האדם שום דבר מהם, כי לא יתכן לעבוד מה שניתן לו למאכל ולא מה שנחשב אצלו טמא.

ומתועליות הרחקת ביאת מקצת הנשים, אשת איש הרי כפי שהקדמנו51, אבל האם והאחות והבת, מפני שההכרח מביא לידי התיחדות עמהן, והתרת נשיאתן תביא לידי זנות עמהן52. וכן כדי שלא תארע קטטה על הדמות הנאה בין קרוביה, וכדי שלא ירחיקו את הדמות המכוערת, כשיראו שאין קרוביה רוצים אותה.

ומתועליות הטומאה והטהרה כדי שישפל האדם בעיני עצמו מעצמו53, ושתתחבב עליו התפילה לאחר הפסקתה כמה ימים54, ושיכבד בעיניו הקודש לאחר שנמנע ממנו זמן מסוים55, וכדי שיתן את לבו ליראה.

ועל דרך דוגמא זו, כאשר מתחקים על רוב המצוות הללו השמעיות, יימצא להן מסעיפי הטעמים ותועליות הנמוקים עניינים רבים.

וחכמת הבורא וידיעתו למעלה מכל מה שמשיג האדם, כמו שאמר:
כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם56.


הערות:

35. אשר כוון הבורא במצוות, כדי שיזכו בהם לחיי העולם הבא, ואפשר לפרש, אשר כוון הבורא בבריאת האדם לישובו של עולם, ואם ישמידו זה את זה תבטל המטרה.
36. כלומר שהולידו והביאו אל המציאות, וכעין דברי חז"ל בבבא מציעאה פ"ב מי"א שאביו הביאו לעולם הזה. והרש"ה הפליג דברי רבנו לעניין אחר.
37. "חנין" חמלה חיסה וחנינה.
38. הדברים אמורים בשקרן, שיש עוד בעמקי נשמתו זיק של יושר, אבל אותם ארורים, שהם כזבים לכל דבריהם, כבר חדלו להרגיש את הנגדיות, וכעין מאמר חז"ל בברכות נה ב "לאדם רע אין מראין חלום רע", מפני שכבר חדל מצפונו ליסרו.
39. שפיכות דמים זנות גנבה וכזב. ואפשר לתרגם: כי ארבעת שרשי הדברים המרוחקים.
40. שיש בשיטתו.
41. טומאת נדה וטומאת זבה.
42. כלומר, כל מה שאנו אומרים הוא על דרך ההשערה, והטעמים האמתים גלויים וידועים רק לפניו יתעלה.
43. לא ניתנה שבת, אלא לתלמוד תורה. פסיקתא רבתי כג ט.
44. כן הוא תרגום המלים שבמקור. וכעין זה תרגם גם רי"ת. ואין עניין הדברים ברור לי, ושמא כוונתו לאחר שישאו ויתנו בדבר שיש בו מחלוקת, יחליטו ויכריזו כדעת הרוב מותר או אסור. ואין דעתי נוחה בהסבר זה.
45. אפשר לתרגם: החכמה.
46. "ויסתשפע בה" כלומר להתפלל בעדם לפני ה' ואפשר לתרגם: ויהיה למליץ ביניהם. והכוונה כאשר יחטא איש לאיש וסרב האחד להתפייס, מבקשים מאדם גדול להתערב ולהשפיע כדי להטיל שלום בחברה, בעיר, במדינה, ובעולם כולו.
47. לחבב ולאהוב את מעמד הצדיק ורום מעלתו, כדי שישאפו בני אדם להדמות לו, ובכך ירבה הצדק בין בני אדם.
48. כי לכך מיועד החכם והמלומד, ללמד דעת את העם צדק ומשפט ומישרים.
49. שלא ידמו את בעלי החיים לבורא ויבואו לעבדם כמנהג מקצת אנשי הודו, ובהקשר לכך, אי אפשר לא להזכיר את מעשה העגל.
50. כלומר ומאותו הטעם גזר עליהם טומאה.
51. לעיל ד"ה "וראוי שאקדים" כדי שיתיחסו בני אדם למשפחותם לבית אבותם.
52. השוה רמב"ם במו"נ ח"ג פרק מט, שדבריו זהים עם דברי רבנו.
53. כלומר מחמת עצמו, בראותו את עצמו מובדל ומרוחק מחמת טומאה הנפרשת מגופו וכדומה.
54. הכוונה על בעל קרי בלבד, שמתעכב כמה ימים אם לא מצא מים לטבול, אבל אם יש מים, מתעכב הוא שעות בלבד, ושאר הטמאין נוהגין כדרכן. וראה ברכות כב א.
55. וכן כתב הרמב"ם במו"נ ח"ג פרק מז.
56. ישעיה נה ט.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שלישי - פרק ג

[הצורך בשליחות הנביא]
וכיון שאמרתי דברים אילו בשני חלקי המצוות והם השכליות והשמעיות, ראוי שאבאר מהו הצורך בשליחת שליחים ונביאים, כי שמעתי אנשים אומרים שאין לבני אדם צורך לשליחים, ושכלם מספיק להם שיוכשרו במה שיש בו מן הטוב והרע.
שבתי לבחון הדבר באמת, וראיתי בו, שאילו היה הדבר כמו שאמרו, כי אז לא היה הבורא היודע את הדבר, יותר מהם שולח שלוחים, לפי שאינו עושה מה שאין עניין בו.
והעמקתי בעיון ומצאתי כי צורך בני אדם לשליחים צורך הכרחי, לא בגלל המצוות השמעיות בלבד להודיעם אותם, אלא בגלל המצוות השכליות, כי עשייתן לא תתכן57 אלא על ידי השליחים שיגדירו אותן לבני אדם:


[ההגיון אינו יכול לתת מידות למצוות ההגיוניות]
מהן שהשכל מחייב להודות לה' על טובותיו, ולא הגביל לאותה התודה גבול לא באמירה, ולא בזמן, ולא בתוכן. לפיכך הוצרכנו לשליחים שהגבילוהו וקראוהו תפילה, וקבעו לו עתים ונוסח מיוחד ומצב מיוחד58 וכלפי מקום מיוחד59.

ומהן שהשכל הרחיק את הזנות, ואין בו הגדרה היאך תתקדש60 האשה לאיש, עד שתהיה מקודשת לו, האם יהיה זה בדברים בלבד, או בכסף בלבד, או ברצונה ורצון אביה61 בלבד, או בעדות שנים, או עשרה, או במעמד כל אנשי העיר על כך, או בסימון סימן עליה, או ברציעתה במרצע62, לפיכך אמרו השליחים במהר63 ושטר64 ושני עדים65.

ומהן שהשכל הרחיק את הגנבה, ואין בו, היאך יושג הממון לאדם עד שיהא שלו, האם בדרך המלאכה, או בדרך המסחר, או מצד הירושה, או מן ההפקר, כגון: ציד במדבר ובים, והאם במתן הדמים יתקיים המקח, או במשיכת החפץ, או בדברים בלבד?66 ויתר מה שיש בעניין זה מן הספקות כי הוא ארוך ורחב. לפיכך באו השליחים בכל עניין ממנו בהלכה פסוקה67.

ומהן דמי החבלה, שהשכל מחייב להעניש כל חובל על מעשיו68, ולא הגביל לדבר גבול, האם זה בתוכחה בלבד, או בקללה עמה, או גם במלקות, ואם הוא במלקות כמה שיעורה, וכך הקללה והתוכחת. או שאין להסתפק אלא בהריגה, והאם עונש כל חובל שווה, או שהם שונים זה מזה. ולכן באו השליחים ונתנו לכל חבלה עונש בפני עצמו69, והשוום זה לזה בעניינים, וקבעו למקצתם תשלום ממון.

הנה בגלל עניינים אילו אשר מנינו ודומיהם, הוצרכנו לשליחת השליחים. כי אילו היינו מסורים בהן להכרעת שכלינו, היו דעותינו נחלקות בהן, ולא נגיע לידי הסכם במאומה.
וכן בעבור השמעיות כמו שבארנו.


הערות:

57. להיות באופן מושלם.
58. בעמידה, וקריאת שמע שלא פרקדן.
59. כלפי מקום הארון וכמ"ש לקמן במאמר זה פרק ט ד"ה ואחר הדברים, בטענה העשירית. ומכל מקום, אין שיטת רבנו בעניין חיוב התפילה ברורה לי היטב, כי נראה מפשט דבריו שגם זמני התפילה, נוסח התפילה, עמידה בתפילה, וכדומה, כולן דאוריתא, שהרי נאמרו מפי השליחים על ידי המשלח, כי אם מפי עצמם חזרנו להכרע הדעת ואין צורך לשליחים.
60. "תנחצן" קדוש זמון וייחוד לאיש מסוים. ולפי ב, תהיה מיוחדת.
61. לפי ב, הוריה.
62. כעין ורצע אדוניו את אזנו במרצע, בשמות כא ו. וברי"ת "או שירשמוה ברושם" ולא הבין את המקור.
63. תרגמתי אמנם "מהר" מוהר, בעקבות רבנו בתרגומו לשמות כב טז. אבל ברור שהכוונה כסף הקידושין ששמענו מפי הקבלה גמר קיחה קיחה כדאיתא בקדושין ד ב.
64. נראה ברור שהכוונה על שטר הכתובה, ולא על שטר קדושין שנלמד מהקש הויה ליציאה. שאם כן היה כותב: או שטר.
65. שאין העדים בקדושין לגלויי מלתא, אלא לעצם קביעת מהות הקדושין.
66. ראה דיוקי מקרא נאים לרבנו, בעניני מקח וממכר, בפירושי רס"ג לתורה מהדורתי עמ' לב בהערה.
67. אפשר גם לתרגם: במשפט חרוץ.
68. ברי"ת "השכל רואה לשער הנזק" ושבוש הוא.
69. ראה בבא קמא פרק שמיני.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שלישי - פרק ד

ואחר שכבר ביארתי היאך הזקיקנו הצורך לשליחת השליחים, ראוי שאסמיך לכך ביאור כיצד נתאמתה להם הנבואה אצל בני אדם, ואומר:

[הנסים שעושים הנביאים ראייה שהם שליחים]
כיון שבני אדם יודעים את יכלתם וכוחם,70 שאינם יכולים לשנות את הטבע, ולא להפוך דבר מכפי שהוא, אלא תקצר יכלתם מכך. לפי שפעולות אלה של בוראם הם, שכפה את היסודות השונים ובראם מאוחדים, אם כי טבעם להיפרד.71 ושינה אותם מכפי שהם כל אחד בנפרד, עד שנעשו בהתאחדם אינו נראה בהם יסוד בפני עצמו כלל, אלא ייראה דבר אחר זולת עינם כשהם לבדם, כלומר: או אדם או צומח או כל הדומה לכך משאר הגופים, - נתחייב שיהא דבר זה אצלם סימן לפעולת הבורא72.
וכל שליח שבחרו הבורא לשליחותו, עשה לנוהג שנותן לו אות מן האותות הללו, או שנוי טבע:
כמניעת האש מלשרוף73,
ועצירת המים מלזרום74,
והעמדת הגלגל מהלוכו75 וכל הדומה לכך,
או לשנות עין76 הדבר -
כגון שהופך בעל חי לדומם ודומם לבעל חי77,
והמים דם78 והדם מים.

וכאשר מוסר לו סימן מסוג זה, נתחייב כל מי שראה אותם מבני אדם לכבדו ולהאמין לו בכל מה שיאמר להם. לפי שלא מסר לו החכם79 את מופתיו, אלא מפני שהוא נאמן לפניו.


ותיאור זה, אף על פי שהוא שכלי, הרי הוא בלשון הכתובים, כפי שידעת מעניין משה רבנו והאותות המופלאות אשר נמסרו לו, אשר אקצר ולא אזכירם כאן, וכפי שהם מפורשים בכתוב בספר ואלה שמות וזולתו ופירושיהם.
וכמו שאמר לעמו:
המסות הגדולות אשר ראו עיניך האתת והמופתים הגדולים ההם80.
מי שהאמין בו מבני אדם בלב שלם הרי הם החסידים כמו שאמר:
ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם81,
ומי שלא האמין בו ולא קבל הם הרשעים82 וכפי שידעת מעניין מי שנאמר בו:
כי לא האמינו באלהים83.

[אין הבורא עושה נסים ללא הודעה]
וצריך אני לומר כאן פרק, אסקור בו דברים אמיתיים.
והוא, שאין הבורא יתרומם ויתעלה משנה עצם דבר, עד שיעיר את העם שהוא משנה אותו, והטעם לכך כדי שיאמינו בנביאו, אבל בלי סבה בשום אופן אינו משנה דבר מכפי שהוא.

לפי שאם נאמין בכך, ייסתרו לנו מושגי האמת84, והיה כל אחד ממנו כאשר חוזר לביתו ולקרוביו, לא יהא בטוח שהחכם לא שנה אותם מכפי שהם, ושאינם זולת אותם שעזב. וכן אם העיד על אדם איזה עדות, או דן אותו באיזה דין.
אלא צריך שנאמין, שכל הנמצאים כפי שהם לא ישנה אותם הבורא, אלא לאחר שיעיר על כך.

[הנביאים - בני אדם כמונו]
ואומר עוד:
ולא יתכן בחכמה שיהו הנשלחים אל בני אדם מלאכים, מפני שאין בני אדם מכירים שיעור יכולת המלאכים, במה שהם יכולים לעשות, ולא במה שאין להם יכולת בו. וכאשר יעשו אותות ומופתים לבני אדם, יחשבו שכך הוא טבעם של כל המלאכים, ולא יתאמת אצלם שאותו האות הוא מאת ה'.

אבל כאשר יהיו השלוחים בני אדם כמונו, וראינו אותם עושים מה שאין לנו יכולת לעשותו, ומה שאינו אלא מפעולות הבורא, התאמת להם השליחות בדברו85.

ואומר אני, כי מסבה זו הושווה הנביא ושאר בני אדם במוות, כדי שלא יחשבו בני אדם שאילו,86 כמו שנשתנו מהם במה שהם חיים לעולם, כך אפשר שיעשו האותות שאין הם יכולים לעשות.
ולפיכך גם אי אפשר להם בלעדי אכילה ושתיה ונישואין, כדי שלא ייפול ספק במופתיהם, ויחשבו בני אדם שאותה ההימנעות87 מטבעם, וכמו שהיא אפשרית להם,88 כך אפשר להם לעשות האותות.
וכך גם אינם בטוחים בבריאות הגוף תמיד, ולא בעושר רב, ולא בצאצאים, ולא ההגנה מחמס רשע, המתגבר עליהם במכות או בחרפות או בהריגה. לפי שאילו עשה כן, היה אפשר שייחסו להם בני אדם את זאת לסגולתם מטבע גופם, שבה הם יוצאים מכלל שאר בני אדם, ויאמרו, כשם שבעניין זה יצאו מן הכלל, כך יכולים הם לכל מה שתקצר יכולתינו מעשותו.

ואומר, וחכמתו למעלה מכל מה שאנו אומרים, לפיכך הניחם בכל מצביהם ככל שאר בני אדם, והוציאם מכללם ביכולתם על מה שתקצר יד כל אדם, כדי שיתאמתו אותותיו ותתקיים89 שליחותו.

[אימות הנבואה - היותה בזמנים מיוחדים]
ואומר עוד, ולפיכך לא נתן בהם יכולת לעשות האותות תמיד, ולא שידעו תמיד את הנסתרות, כדי שלא יחשבו המוני העם שיש בהם סגולה המחייבת כן, אלא נתן בהם שיעשו כן במקצת הזמנים, וידעו זאת במקצת העתים. ובכך יתברר שהדבר נודע להם מאת הבורא ולא מצד עצמם, ישתבח החכם ויתקדש.
ואשר הביאני לקביעת נקודות אילו כאן, מפני שראיתי בני אדם הביאום דמיונותיהם לידי כפירה כפי שחשבו בדברים הללו:
מהם מי שאמר, מוכחש היה בעיני שימות הנביא כשאר בני אדם.
ומהם מי שהכחיש, שירעב ויצמא.
ומהם מי שהכחיש, שיבעל ויוליד.
ומהם מי שהכחיש, שיוכל מי שהוא לעשות לו רע ולהזיד עליו.
ומהם מי שהכחיש, שייעלם ממנו דבר מן המציאות.
ומצאתי שכל מה שאמרו זדון והבל ורשע.


אבל נתאמת לי כי החכמה בכל מה שעשה הבורא בעניין שלוחיו דומה לשאר פעולותיו, כאמרו:
כי ישר דבר ה' וכל מעשהו באמונה90,
ואמר:
המה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו91.


הערות:

70. של הנביאים, שהם בני אדם כמו כל שאר האדם.
71. כפי שכבר באר לעיל במאמר הראשון ד"ה והשיטה הששית.
72. כלומר כאשר אנו רואים שהנביא משנה הטבע והופך את הדברים מכפי שהן, והרי אנו מכירים אותו משכבר הימים, שאין בכוחו הטבעי לעשות מאומה יותר, מכל אחד משאר בני אדם, ובכך אנו יודעים כי פעולות השנוי הנעשים על ידו, אינם אלא מעשה ה' ופעולתו.
73. דניאל ג יט-כז.
74. יהושע ג יג - ד יח.
75. שם י יג.
76. "עינא" אפשר היה לתרגם "עצם" ותרגמתי כן בעקבות הרמב"ם, שכך תרגם בכמה מקומות.
77. שמות ז י-יב.
78. שם ז יט-כה.
79. הבורא ב"ה.
80. דברים כט ג.
81. שמות ד ל-לא.
82. אפשר לתרגם הם התועים.
83. תהלים עח כב.
84. כלומר לא ישאר לנו שום דבר ברור, כי אם כל דבר עשוי להשתנות בכל עת וללא צורך, לא נוכל להחליט בשום דבר שהוא כך, והרי גם אפשר, שמה שקבענו תחלה, אינו אלא שנהפך ועתה חזר לאיתנו.
85. כלומר שהם נשלחו בדבר ה'.
86. הנביאים.
87. "אלעצמה" אי הצורך, אי ההזדקקות לאכילה ושתיה ותשמיש. ותרגמתי "המנעות" כי לא מצאתי אחרת נאה הימנה.
88. ההמנעות.
89. לפי ב, וילכו אחר שליחותו.
90. תהלים לג ד.
91. מיכה ד יב.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שלישי - פרק ה

[לנביא יש סימן שהוא מקבל נבואה]
ונתברר לי כי השליח היה מתברר אצלו, שהדברים שהוא שומע הם מאת ה' לפני שייחסם אל ה' לפני העם.
והוא, שהיה נראה לו סימן מסוים, שמתחיל עם התחלת הדבור ומסתיים בהסתיימו. והוא או עמוד אש, או עמוד ענן, או אור בהיר, שלא ממיני האורות הידועים.
וכאשר יראה אותם הנביא כך, יתאמת לו שהדברים מאת ה'.

[לפעמים גם העם מבחין בסימן הנבואה]
ויש שראוהו גם העם, כמו שהיה עמו של משה כאשר היה נפרד מהם ללכת אל מקום החזון, עומדים ומסתכלים באוויר, והנו נקי מכל ענן, ועיניהם אל משה. וכאשר מגיע אל מקום החזון, היה יורד הענן כעמוד, ועומד עד אשר ידובר עמו ונעלה, ואחר כך חוזר אליהם, וכאמרו:
(והיה כצאת משה אל האהל, יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו וגו',
והיה כבוא משה האהלה ירד וגו',
וראה כל העם, את עמוד הענן עומד פתח האהל
וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו,
ודבר ה' אל משה, פנים אל פנים וגו'92.
וכאשר חוזר אליהם ומוסר להם דברי נבואתו, אומרים לו צדקת. אנחנו הסתכלנו צחות האויר לפני הגיעך, וירידת עמוד הענן בעת הגיעך, והיתה עכבתו93 כשעור שתשמע דברים אלה אשר אמרת לנו.

כן מצאתי אחד הנביאים שלא נתבאר בענינו94 שהיה מתנבא בעמוד ענן, נתבאר מצבו בספר אחר, שכך היה החזון בא אליו. לפי ששמואל נכלל עם משה ואהרן, ואמר על כולם,
משה ואהרן בכהניו ושמואל וגו' בעמוד ענן ידבר אליהם95,
והואיל וכבר מצאנו כגון זה בשמואל, הרי בלי ספק שהרבה מן הנביאים כמוהו.

[נסים שעשו מכשפים]
ואם ישאל שואל: והיאך עשו המכשפים כמו משה באותותיו?
נאמר כי האותות אשר עשה הוא עשר, הפיכת המטה והתשע האחרות96, ולא הזכירה התורה, שהם עשו כמותו כי אם בשלוש, ואף השלוש, לא אמרה התורה שעשו כמוהו, להשוות בינו לבינם, אלא הזכירה את זאת, כדי להראות השוני שבין פעולתו ופעולתם. והוא שהיא אמרה בפירוש, שמשה עשה דברים גלויים כאשר צווה ה', ואילו עשו דברים נעלמים ונסתרים, שכאשר חוקרים אחריו מתגלית התחבולה כאומרו [בשלוש]:97
ויעשו כן החרטומים בלטיהם98,
ומלה זו בלשון, בהחלט הדבר הנעלם הנסתר והמכוסה99, כאמרו:
הנה היא לוטה בשמלה1,
פני הלוט, הלוט על כל העמים2
וילט פניו באדרתו3,
והמלך לאט את פניו4,
דברו אל דוד בלט5,
ודבר לאט עמך6.
וכיון שבארה התורה באמרה בלטיהם7, נתברר הדבר שהוא כדי לדחות מעשיהם, לא כדי לאמתו. והנה זה כאמרך 'ראובן אמר דברים נכונים ושמעון אמר טעות', או תאמר 'עשה לוי מעשה טוב ועשה זבולון מעשה רע', שאינך מתכוון, אלא להבדיל בין שני הדיבורים והפעולות, לא להשוותם.

ואחר שהנחתי יסוד זה אסתפק בכך, ולא ארשום פרטים:
היאך אפשר לעשות תחבולה, במקומות המים המועטים ולשנותו על ידי צבע,
והיאך מניחים במקצת המימות דבר מסוים ויברחו ממנו הצפרדעים,
אלא, שכל אלה פרטים שלא יתכן כמותם בדברים8 הגדולים.

אבל מה שעשה משה, הרי הפך את מי הנילוס בכללותו, ושעורו מהלך ארבעים9 "פרסך"10 מן "אלעלאקי" ועד "מריוט". וכן העלאת הצפרדעים מכולו, מה שלא תתכן בו תחבולה ולא ערמה, אלא הוא מעשה העזוז החכם היכול, כאמרו:
לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו11.

[כיצד ברח יונה משליחותו?]
ואם ישאל עוד היאך נבחר יונה לשליחותו וברח ממנה, והרי אין החכם בוחר מי שימרהו?
אני אומר: כבר עיינתי בספר יונה, ולא מצאתי מקרא האומר בפירוש, שלא מסר את השליחות הראשונה, אם כי גם לא מצאתי שמסרה.
אלא, שאני מחייב להיות בדעה שכן,12 כאורח כל הנביאים, ולפי שאין החכם בוחר לשליחותו, מי שלא ימסור אותה. וכבר מצאנוהו אומר תמיד.
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל13,
ואינו מפורש שאמרה, זולתי במקצתן מפרש 'וידבר משה כן'.
אלא, ברח יונה מן האפשרות שישלחנו שנית. שנראה לו שהראשונה הייתה אזהרה, והשניה איום ויעוד, וחשש לאיים עליהם במאומה, פן ישובו ויתבטל האיום וייחסו לו שקר, לפיכך יצא מן הארץ אשר הבטיחם הבורא, שהנבואה שורה בה14.
וזה מפורש בסוף, אמרו:
אנא ה', הלא זה דברי עד היותי על אדמתי, על כן קדמתי לברוח תרשישה15,
ולא היה עליו חטא, כי לא אמר לו ה' 'הנני שולח אותך שנית'. אלא דבר זה עלה על דעתו, וניסה למנוע מה שעלול להיות או שלא להיות, והחזירו ה' אל הארץ הנבחרת בהכרח, עד שניבא אותו ושלחו ועשה כחכמתו.


הערות:

92. שמות לג ח-יא.
93. עכבת הענן שם.
94. במקום רכוז נבואותיו, כלומר בספר שמואל.
95. תהלים צט ו-ז.
96. ואין רבנו מונה מכת בכורות, כי לא נזכרה בה שום פעולה על ידי משה.
97. תיבה זו חסרה בכל כ"י, והוסיפה החכם לאנדוער, וכיון שהיא השלמה הנראית, אמצתיה גם אני.
98. במטה, שמות ז יא. בדם, שם ז כב. בצפרדע, שם ח ג.
99. וכן תרגם בכל מקום בלטיהם - בלהטיהם "בכ'פיהם".
1. שמואל א כא י.
2. ישעיה כה ז, ושם תרגם "אלמלתפה אלמחתג'בה" העטופה והמוסתרת.
3. מלכים א יט יג.
4. שמואל ב יט ה.
5. שמואל א יח כב.
6. איוב סו יא. ושם תרגם: או שהוא דבר נסתר ממך. ובפירושו שם כתב: ופירשתי לאט "כ'פי" נגזר מן וילט פניו באדרתו שהוא הסתר, וכן דברו אל דוד בלט.
7. ורי"ת הוסיף משלו "בלהטיהם או בלאטיהם" ואחת היא לרבנו.
8. "פי אלאג'ראם" כ"ה בכל כ"י. ונראה שצ"ל "פי אלאג'אם" באגמים.
9. בכל כתבי היד של המקור "ארבעים" ורי"ת שתרגם "פרסך'" פרסה, נראה לו אורך זה מועט ולפיכך הוסיף עליו וכתב "ארבע מאות" ואינו נכון.
10. הנחתי את המקור "פרסך'" ללא תרגום, כי איננה הפרסה העברית שהיא ארבעה ק"מ, אלא מדה כפולה כלומר שמונה ק"מ, יוצא איפה כי ארבעים פרסך' הם שלש מאות ועשרים ק"מ. ואין רבנו מודד כל אורך הנילוס ממוצאו ועד מובאו לים, שהוא בערך 6500 ק"מ, אלא הזכיר אחת מזרועותיו שהיא בלב מצרים, וכפי שהגביל.
11. תהלים קלו ד.
12. שכן מסר שליחותו הראשונה, משום שני הטעמים הללו.
13. שמות יד ב. כה ב. ויקרא ד ב. ז כג. ז כט. יב ב. יח ב. כג ב. כג י. כג כד. כג לד. כז ב. במדבר ה ו. ה יב. ו ב. ט י. טו ב. טו יח. טו לח. יז יז. לה י.
14. ראה מועד קטן כה א ואם כן לא תועיל לו בריחתו עתה מארץ ישראל, כיון שכבר שרתה עליו פעם שם, עלולה לשרות עליו הנבואה בכל מקום שיהיה.
15. יונה ד ב.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר שלישי - פרק ו

[מה כוללים כתבי הקודש?]
ועתה אבאר עניין כתבי הקודש. ואומר: שהוא קיצר לנו מכל מה שהיה בזמן שעבר, דברים שנוכשר בהם למשמעתו, וכלל אותם בספרו, וצירף אליהם מצוותיו, ואחריהם במה יגמול עליהם, ונעשה זה תועלת הקיימת לדורות.

והוא שכל ספרי הנביאים וספרי החכמים מכל העמים, עם כל ריבוים, הרי הם כוללים שלשה יסודות:
הראשון במעלה צווי ואזהרה והם עניין אחד,
והשני גמול ועונש והם פרים,
והשלישי ספור מי שעשה טוב בארץ והצליח ומי שהשחית בה ואבד.
כי ההדרכה השלמה לא תהא, אלא בשלשת אלה16.

למשל אני אומר, דומה למי שנכנס אצל חולה שיש לו חום17, ונתברר לו כי סבת מחלתו התגברות הדם, אם אמר לו, אל תאכל בשר ואל תשתה יין, הרי זה הדריכו ואינה הדרכה גמורה. ואם הוסיף ואמר, כדי שלא יארע לך עלפון, הרי זה הוסיף בהדרכתו, ועדיין אינה שלמה, עד שיאמר לו 'כמו שאירע לפלוני'. וכאשר עשה כן כבר השלים הדרכתו.
ולפיכך כללו הספרים שלשה יסודות אילו.
ואקצר ולא ארשום כלום מהם כי רבים הם.

[מעמדה של המסורת]
ואומר עוד, כי לפי שידע החכם יתרומם ויתהדר, כי מצוותיו וסיפורי מופתיו צריכים במשך הזמן לבעלי מסורת, כדי שיתאמתו לאחרונים כמו שהתאמתו לראשונים, נתן בשכל מקום לקבול המסורת האמיתית, ובנפשות מקום שתנוח בו, כדי שיתאמתו בכך ספריו וסיפוריו.

וראיתי להזכיר פרטים מאמתות הסיפור.18
אלמלי שהנפש מקבלת שיש בעולם סיפורי18 אמת, לא היה לאדם לקוות למה שדרכו לקוות ממה שמבשרים לו, מהצלחת סחורה פלונית והתועלת במלאכה פלונית, כי כוח19 האדם וצרכיו מבוססים על הרכוש20. ואף לא היה חושש, מפני מה שמזהירים אותו ממנו, מסכנת דרך פלונית, וממה שהזהירו להימנע מפעולה פלונית, מה שלא יקווה ויחוש שיפסיד אותם21.
ואילו לא הונח בעולם סיפור אמת, כי אז לא היו בני אדם מקבלים צווי מלכם ולא אזהרתו, אלא בזמן שהם רואים אותו בעיניהם ושומעים דבריו באוזניהם. וכל זמן שנעלם מהם, נסתלק מהם קבלת צוויו ואזהרתו.
ואילו היה הדבר כן, הייתה בטלה ההנהגה, ויאבדו רבים מבני אדם.

ואלמלי שיש בעולם סיפור אמת, לא היה מתקיים לאדם שזה קנינו של אביו ושזה ירושת סבו, ואף לא יהא ברור לאדם שהוא בן אמו, כל שכן על שהוא בן אביו, וכל עניני בני אדם לא יחדלו מלהיות בספקות, עד שלא יאמינו, אלא במה שהוכיחו עליו חושיהם, ובזמן תחולתו בלבד. ודעה זו קרובה לדברי הכסילים אשר הזכרנום במאמר הראשון22.

[למסורת נאמנות כנאמנות החושים]
וכבר אמרו הכתובים, שיש למסורת הנכונה אמתות כאמתת הדבר המושג בחושים, והוא אמרם,
כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד23,
ולפי שהוסיף בעניין הספור והתבוננו מאוד, אומר אני כי הסיפור אפשר שייפול בו הפסד, מה שלא יתכן במוחש, משתי סבות:
האחת מדרך המחשבה24,
והשנית מדרך הזדון25.
ולפיכך אמר: והתבוננו מאד.

וכאשר חקרנו בשני דברים אילו, היאך להבטיח את הסיפור משניהם, ומצאנו בשכל כי המחשבה והזדון לא יפלו וייעלמו אלא לבודדים26, אבל הקיבוץ המרובה, הרי מחשבותיהם לא ישתוו27. ואם יזידו ויסכימו ליצור סיפור, לא יעלם הדבר בפני רבים מהם, וכל מקום שיצא סיפורם, יצא עמו עניין הסכמתם.28 וכאשר הסיפור נקי משני אלה, אין שום דרך שלישית הגורמת הפסדו29.
וכאשר אנו מעמידים סיפורי אבותינו על פי היסודות הללו, ימצאם הבודק שלמים מטענות אלה, אמיתיים וקיימים.


הערות:

16. על מבנה ספרי המקרא ראה גם בהקדמתו הגדולה לפירושו לתהלים, מהדורתי עמ' יז והלאה.
17. אפשר לתרגם: חולה קודח.
18. אפשר גם לתרגם: המסורת, ההגדה.
19. בכל כ"י "קוה'" וכך היה גם לפני רי"ת. ונראה ברור שטעות היא וצ"ל "קות" כי מזון האדם.
20. וזה נרכש במסחר או במלאכה.
21. לפי ב, עד שלא יצא מפחד שיסתכן בה.
22. שם ד"ה והשטה השלש עשרה.
23. ירמיה ב י.
24. ששמע השומע וטעה בפרטים, או החליף ספור בספור.
25. שאדם יוצר ספור שקר בזדון, מתוך מגמה מסויימת.
26. כלומר שרק יחידים עשוים לטעות, ובודדים עלולים לשקר בזדון.
27. לא ישתוו ויגיעו להסכמה אחת לשקר ולהפיץ בדיה מוסכמת. ולפי כ"י ב, "לא יתחלקו" וכך היה לפני רי"ת ואינה נכונה.
28. כלומר, יהיה שטר ושוברו עמו, ועם התפשטות השקר המוסכם, יתפשטו גם דברי העוררים.
29. ברי"ת הושמט כאן קטע, מחמת טעות בין תיבות דומות.




תוכן מחשבת ישראל