נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות

הרב פתחיה מנקין


פרק א, משנה טו

שמאי אומר:
עשה תורתך קבע
אמור מעט ועשה הרבה
והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:

א. זהירות בפלפול
עשה תורתך קבע - נראה בס"ד, כי הנה המחודד המפולפל, העוקר הרים בפלפולו, עלול הוא לשגות מדרך האמת, מכיון שבכח הפלפול מקשר ומחבר עניינים נפרדים, בונה בניינים גבוהים ורמים, עלול הוא לטעות בסברא, וכוח גדול יש לו למחודד לטהר את השרץ בק"ן טעמים, כאותו תלמיד ותיק שהיה לו לר"מ1. לכן המחודד והמפולפל כשהוא בא להורות הלכה למעשה עליו להשמר ולהזהר לשום חוק וגבול לכוחו שלא יצא מחוג האמת לאמיתו. והנה מה שהאדם מחדש מדעתו וסברתו מכוח פלפולו נקרא "תורתו"2, הזהיר שמאי את תלמידיו, שהיו חריפים3, שיעשו "תורתם" החידושים שמחדשים מכוח פלפולם, "קבע", שיקבעו להם מקום שלא יצאו מחוג האמת ולא יעפילו לעלות על רום פסגת הפלפול, כי בנקל יפלו אחור חלילה.

עוד י"ל שיעשו תורתם "קבע" שיהיו על דרך האמת באופן שהתורה שיחדשו תהיה "קבע" שלא יפול תחת הבקורת.

ב. בקיאות ופלפול
הבקי מאסף הרבה משניות וברייתות, אולם המפולפל מתוך שמשנתו מעטה מפלפל מעמיק בה ומחדש תלי תלים של הלכות, ולזה אמר שמאי לתלמידיו שהיו חריפים, "אמור מעט" אולם "ועשה הרבה" שתלמד מעט משניות וברייתות, אולם תעשה אותם הרבה, כלומר תעמיק ותחקור בהם, עד שתעשה אותם שיהיו מתוקנים ומשוכללים מבלי שום קושיא וגמגום, וזהו "ועשה הרבה".

ג. אל יפרסם למודו
עוד ירמוז מאמרם4 ז"ל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשני במילייהו, במסכתא כו', וכתבו התוס'5 והיינו שואלים אותו אם למד הרבה יאמר מעט, וזהו "עשה תורתך קבע" לשון גדולה, "אמור" שיש אתך "מעט" תורה אולם באמת "ועשה הרבה".

ד. רתיחת התורה וסבר פנים
איתא6 "אמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקמרתחא ביה", פירש"י "שיש לו רוחב לב מתוך תורתו". מבואר מדבריו ז"ל כי היינו דווקא המחודד והמפולפל שלו יש רוחב לב מתוך תורתו, מתוך סברות טעמי המשניות.

ועל פי זה נבין נבין מה שנמצא בכמה מקומות בש"ס לשון טפח ליה בסנדליה, "טפח לי רבא בסנדליה"7, "אמר ליה רבא לרב אדא בר אהבה זיל תהי ליה אקנקניה וכו', טפח ליה בסנדליה"8, "רב חסדא טפח ליה בסנדליה"9, והיינו לפי שרבא היה מפולפל, כפי שאמר "הריני כבן עזאי בשוקי טבריא"10. ומסתמא היה רב אדא בר אהבה תלמידו מפולפל, וכן רב חסדא היה מפולפל11. לכן אמר רבא זה, מפני שידע בנפשו שאיננו רותח מצד עצם מידת הכעס, כי אם מצד האורייתא דרתח ביה, מצד רוחב הלב מתוך תורתו. שמאי הזקן, שידע בתלמידיו שהם חדודים ושנונים, הזהירם שיצמצמו כוח רתיחת תורתם, ויקבלו את כל אדם בסבר פנים יפות.

ה. התרחקות מעיסוק בענינים מדיניים
שמאי אומר עשה תורתך קבע - המלך הידוע הורדוס האדומי היה בחיי שמאי כידוע, הורדוס זה חלל כבוד התורה, וכבוד הסנהדרין - שלא לשפוט על פי התורה כי אם על פי רצונו, והממרא את פיו - אחת דתו להמית.

חכמי ישראל ראו כי אין בהם כח להלחם עם החמס והרצח השוררים ויתרחקו מהענינים המדיניים ויסתרו בבתי מדרשות, ושמה התאספו אליהם תלמידים וילמדום תורת ה' ובאהבתה שגו בה, ותהי התורה שעשועים ונחמתם בעניים.

ויקימו הלל ושמאי שני בתי מדרש גדולים בירושלים, ויפוצו מעינות חכמתם לתלמידים רבים, ששתו בצמא את דבריהם. כלפי זה היה שמאי רגיל לומר "עשה תורתך קבע" אל תתעסק בעניינים מדיניים אלא עשה קביעותך בתורה, אמור מעט ועשה הרבה.

ו. אמור מעט ולמד הרבה
עוד יש לומר, על פי מאמר עולא12 "מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה", דהיינו אם יאמר שילמד כך וכך, זה מועיל להטרידו שלא יוכל לקיים מחשבתו, ולכן יותר טוב שלא יוציא בפיו מה שהוא רוצה לעשות. זהו "עשה תורתך קבע", שלמודך יהיה קבוע בלי מפריע, והעצה לזה, "אמור מעט ועשה הרבה", כי אם תאמר הרבה, זה יגרום שלא תעשה הרבה.

ז. תורה ודרך ארץ
אפשר לומר שדעת שמאי כדעת רבי ישמעאל13 שהפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יומם ולילה" איננו דברים ככתבן אלא הנהג בהם מנהג דרך ארץ, שיקבע עיתים לתורה, כי יהיה עת קבועה לתורה ועת למשא ומתן מסחר וקנין. ואמר אביי "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם", פירושו כי בהנהגת רבי שמעון בר יוחאי אין הרבים יכולים להתנהג כי אם המיעוט.

התורה נקראת אמירה כמאמרם14 ז"ל אנכי נוטריקון אמירה נעימה כתיבה יהביה. וזה שאמר אביי במשנתנו עשה תורתך קבע כנ"ל, והטעם כי "אמור" שעסק האמירה לבד יכול להיות רק "מעט", אבל אם יצטרף אל האמירה גם העשייה היינו מעשה ידי אדם במשא ומתן "ועשה", זה יכול היות הרבה.

אביי פונה אל המיעוט ואומר, אתה המיעוט אף אם דרכך דרך רבי שמעון בר יוחאי לעסוק בתורה יומם ולילה, אל תעשה כרבי שמעון שבצאתו מן המערה כל מקום שנתן בו עיניו נשרף, מסיבת מבטו הרע על רוע מעשה העולם שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה - לא כן. אבל "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".

ח. מעמד האדם ואורחיו
כדי לבאר דברי שמאי נקדים מאמר15 חז"ל "ויבואו שני המלאכים סדומה, הכא את אמר מלאכים, ולהלן קורא אותן אנשים.... אמר רבי תנחומא א"ר לוי אברהם שהיה כחו יפה נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט על ידי שהיה כחו רע נדמו לו בדמות מלאכים". ולכאורה הדברים מחוסרי הבנה אדרבה אברהם שכחו יפה, היו צריכים להדמות לו כמלאכים, ולוט שכחו רע היה להם להדמות לו כאנשים? והיטב אשר דיבר בזה16 הגאון ר' יעקב יוסף זצ"ל, בתוספת ביאור משלי, הרבה מכניסי אורחים במחנה ישראל, אלא שיש אשר מכניס אורחים בשביל כבוד עצמו, ויש בשביל הנאת האורח, אם יבוא גאון כאורח לשבת, אזי גם מי שאינו כל כך פזרן ובעל צדקה בכל זאת ישתדל להכניס את הגאון אל ביתו להאכילו ולהשקותו, וכבוד יתכבד בו, מה שאין כן אם יבוא אורח פשוט, לא יביט לאותו צד, ולא ישים אליו לב, אבל מי שהוא פזרן ובעל צדקה, הוא לא ישים שום הבדל בין זה לזה, הכנסת אורחים מצוה, ומה לו מי הוא המקבלה.

ולכן אברהם אבינו שהיה כחו יפה שהיה בעל צדקה ומכניס אורח, ואף לערביים מקבל בסבר פנים יפות נדמו לו כאנשים, כי למלאכים ולאנשים ישים לב בשווה, אכל לוט שהיה כחו רע, ולאנשים לא היה פונה כלל לכן נדמו לו כמלאכים למען יפנה אליהם ויכניסם. הנה מפני שלאברהם נדמו כאנשים ערביים, חשש אם יאמר להם שיעשה הרבה פן יחושו לכבודו שלא להטריחו ולא ירצו לסור אליו, לכן התחכם ואמר "ואקחה פת לחם"17, מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה.

על פי דברים אמיתיים אלה נבין דברי שמאי שאמר: "עשה תורתך קבע" שעיקר עסקך יהיה בלימוד תורה, ואחרי שמסתמא תהיה גדול בתורה, ושמך יצא לטוב, אם יזדמן לך אורח אז לא תאמר שתעשה בעדו הרבה, כי אז אפשר שיחוש לכבודך ולא ירצה להכנס לביתך, אלא תעשה כאברהם אבינו ע"ה "אמור מעט ועשה הרבה", ואז יכנס לביתך, והוה מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות אף שהוא איש פחות לעומתך, כמו הערבים לגבי אברהם אבינו ע"ה, ובכל זאת קבלהו בסבר פנים יפות.

ט. הכנסת אורחים בפועל ובסבר פנים
נכתב באבות דרבי נתן18: " אמור מעט ועשה הרבה כיצד מלמד שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה .... ומנין שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה? שכן מצינו באברהם אבינו שאמר למלאכים פת אתם סועדים עמי היום שנאמר ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, אבל באחרונה ראה מה עשה אברהם למלאכי השרת שהלך ועשה להם שלשה שורים ותשע סאין של סולת".

לזה אמר עתה שאם עני אתה ואין לך במה להכניס אורחים ואף לומר מעט ולעשות מעט אינך יכול אל תצטער מזה, אבל יש לך עצה ליתן לו כל מתנות טובות שבעולם אף אם בביתך אין לחם ואין שמלה והוא "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" וכתב באבות דרבי נתן: "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ מעלה עליו הכתוב כאלו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חבירו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום מעלה עליו הכתוב כאלו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם".

י. גמילות חסד עם חברו
"שמאי אומר עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה" ומכל מקום אם אי אפשר לך לעשות כגון שקשה לגמול עמו חסד כזה שהוא צריך, אזי לפחות "והוי מקבל את כל האדם בספר פנים יפות" לפחות תנחמהו ותפיג צערו על ידי השתתפותך בצערו ונושאך עמו בעולו.

יא. שמאי הזקן והלל הזקן
ראיתי19 חקירה על דבר התואר הזקן שהיה מתואר הלל20, שם הביא דעת מי שאומר שהתואר "זקן" הוא שם תואר כמו המילה הרומית, והוא כדי להבדילו מן התנאים המאוחרים שנקראו גם המה בשם הלל, אבל הכורם דחה סברא זו בנימוקים הבאים: אילו מצאנו בדורו של הלל עוד איש אחד בשם זה, אבל צעיר ממנו לימים, כי אז היה מקום לומר כי בני דורם כינו את הראשון בשם "זקן" בכדי להבדילו מהצעיר החי עמו בדור אחד, אבל כאשר לא מצאנו בכל התלמידים את השם הלל עד אחרי כמה דורות, והוא הלל בן רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא, שהוא דור תשיעי לראשון, רחוק הדבר מאוד שבני דורו של החי יוסיפו על שם המת כשלוש מאות שנה מלפנים את התואר "זקן". ועוד מצד אחר יש לשדות בזה נרגא, והוא מה שנמצא את שמאי חבירו של הלל מכונה שם זקן21, אף שלא נוכל להחליפו באחר, כי לא נמצא בכל שלשלת התנאים את השם שמאי מלבד זה האחד, על פי הדברים האלה נוכל להחליט היפך מדעתו של האומר כי התואר זקן איננו סימן הבדל. ואני אומר צדיק הראשון בריבו.
א. מה שאמר שלא מצינו בכל שלשלת התנאים שם שמאי, אינו דבאמת נמצא שם שמאי בדורות המאוחרים כמו שכתב בסדר הדורות שהיה ר' שמאי מחכמי ארץ ישראל. ע"ש. ואם כן גם שם אפשר לומר שלכן תארוהו בשם הזקן לסימן הבדל.
ב. טענתו שרחוק הדבר שבני דורות של החי יוסיפו על שם המת כשלוש מאות שנה לפנים תואר זקן - גם היא איננה טענה, שבאמת נחזי אנן אנשי אותו הדור שבימיהם היה הלל הנשיא בן בנו של ריה"ג או ר' שמאי, מה יעשו כשצריכים היו להזכיר שמועה או עובדא מהלל הראשון או שמאי הראשון בעל כרחם כדי לסמן ההבדל שלא יטעו שעל בן דורם כונתם צריכים היו לומר אמרו עליו על הלל הזקן, אמרו עליו על שמאי הזקן, וכמו שמצאנו בדורותינו אלה שהאדמו"ר בעל השולחן ערוך נקרא אדמו"ר הזקן אם שבחייו לא נקרא רק בשם אדמו"ר, ורק אחרי מותו כשהיו עוד רבנים בנו ונכדו, אז כדי להבדילו ולסמנו תארוהו בשם האדמו"ר הזקן. וזה פשוט.

הכורם כתב השערתו, שתלמידי הלל כשרצו להזכיר שם רבם לא יכלו לכנותו בשמו הפרטי הלל, או שמאי כי הרי אסור לקרות לרבו בשמו22, ולכן הוסיפו לו תואר הכבוד "הזקן", ואפשר כי קראהו "הזקן" סתם. אלא שיש לדחות דבריו, הניחא הלל ושמאי שלא היו נקראים לא בשם רבן ולא בשם רבי, אבל רבן גמליאל אחרי שכינוהו בשם רבן23, למה אם כן הוסיפו לו עוד שם התואר הזקן, על כרחך הוא כדי לסמן ההבדל בינו לבין בן בנו רבן גמליאל דיבנה, ואף דרבן גמליאל דיבנה כבר היה בעולם בעוד רבן גמליאל הזקן בחיים, ואפשר שלכן קראוהו בשם זקן להבדיל מבן בנו, אבל על כל פנים צריכים אנחנו לומר שכל עוד שלא היה ר"ג דיבנה לא היה הכרח לכנותו בשם זקן ורק אח"כ הוסיפו לו שם זה לסימן ההבדל, ככה נאמר גם על הלל ושמאי, שבדורות האחרונים הוסיפו שם זקן לסימן ההבדל.

ואין לומר שמפני שהאריכו ימים הרבה קראום זקן, דהלא כמה תנאים שהאריכו ימים יותר ממנו כמו כן ולא תארום בשם זקן, ר' עקיבא ורבן יוחנן בן זכאי שחיו קכ שנה24.

הערות:



1. עירובין יג ע"ב.
2. עבודה זרה יט ע"ב.
3. יבמות יד ע"א.
4. ב"מ כג ע"ב.
5. ד"ה במסכת.
6. תענית ד ע"א.
7. ב"ק לב ע"ב.
8. ב"ב כב ע"א.
9. מו"ק כה ע"א.
10. עירובין כט ע"א. עיין סנהדרין ק ע"ב.
11. עיין עירובין טז ע"א.
12. סנהדרין כו ע"ב.
13. ברכות לה ע"ב.
14. שבת קה ע"א.
15. בראשית רבה פרשה נ,ב.
16. מגיד משרים דווילנא.
17. עיין מהרש"א ב"מ פז ע"א.
18. נוסחא א פי"ג.
19. הכרם תרמ"ח.
20. משנה שביעיתי,ג. ערכין ט,ד. ברכות סג ע"א, יומא לה ע"א, ועוד הרבה מקומות.
21. משנה סוכה ב,ח. יומא עז ע"ב, ביצה טז ע"א, גיטין נז ע"א, קידושין מג ע"א.
22. סנהדרין ק ע"א, יו"ד רמב סעי' ט.
23. ערוך ערך אביי, האריך בביאור תארי רב, רבי, רבן.
24. בכורות נח ע"א ד"ה חוץ.