אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר



 

 

 

 

אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק. רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר: הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר: אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו.


על דברי אלישע בן אבויה שאלו המפרשים שתי שאלות: א' − אם ילד נמשל ל'דף חדש', מדוע לא נמשל הזקן ל'דף ישן'? שהרי 'דף מחוק' אינו ההיפך מ'דף חדש'? ב' − קיימת לכאורה סתירה בין דברים אלו לבין המשך המשנה. על המימרא: "הלומד מן הקטנים למה הוא דומה" מפרש 'תפארת ישראל', שאי אפשר ללמוד מילדים 'כיוון שלימודם מלא ספקות, ופלפולם תלוי על תוהו ובוהו'. אם כך הוא הדבר, מה התועלת בעובדה ש'גירסא דינקותא' היא כנייר חדש והם זוכרים את מה שלומדים? הרי אם לימודם מעורב בספיקות, אי אפשר ללמוד מהם ואין תועלת בלימודם כלל?


הלימוד בגיל צעיר מתאפיין במספר יתרונות: א' 'ראש נקי' – זהו לו הלימוד הראשון, ומעצם טבעו אין לו כל התנגדות לחומר הנלמד. ב' הלומד הצעיר ניחן במרץ ובמשובת נעורים, ובגלל סגולות אלו הוא נכון לקבל דברים חדשים (יותר ממבוגרים, שהחידוש מרתיע אותם). בנוסף לכך מחדדים המרץ והעליזות את הכישרון ואת היכולת לחשוב. יתרונות אלה באים לידי ביטוי רק לגבי רכישת ידע בסיסי, אך לא בעת רכישת מבנה מפורט ומורכב. בעת רכישת ידע שורשי ובסיסי, חשובה הנכונות יותר מאשר הידע, ונכונות יש לצעירים. בעת לימוד מבנה מורכב – נדרשת חשיבה אנליטית, וחשובים הדיוק וההתמדה, ואת זאת יש בדרך כלל רק למבוגרים.


שורשי עולם הצומח מצויים באדמה, ומשם גידולו של הצמח. כך גם שורשיו של אדם בתחילת חייו, כאשר הוא נעדר חשבונות ודילמות המעכירים את ראותו, יש בו היכולת לקלוט ולהפנים חזק יותר את השורשים. זוהי מעלתו של ילד, ה'קרוב' לשורשים. אולם כאשר באים לבנות על גבי יסודות אלה או לגדל אילן איתן מתוך שורשים אלו, יש צורך בעבודה, בניסיון, וגם בראייה מדויקת. בזה המבוגרים טובים יותר.


לפי זה נבין למה נקט אלישע בן אבויה בלשון "נייר חדש". כתיבה ראשונית על דף, מסמלת לימוד של שורשים − חיים הקרובים לראשית יצירתם, וזה קורה כשהדף עדיין חדש ונקי. לימוד של פרטים, לעומת זאת, דומה הוא לכתיבה על 'דף מחוק' ולא לכתיבה על 'דף ישן'. 'דף ישן' – חיסרונו בכך שהוא מתכלה, ואינו מחזיק מעמד. זה אינו נכון לגבי זקנים, שלימודם המבוסס על בניה ופרטים − מתחזק ומתעצם. המשל הוא אפוא ב'דף מחוק', קרי התהיות, ההתנסויות והדילמות ששחקו את האדם הבוגר והרחיקוהו מן היכולת לקלוט ולהתחבר לשורשים חדשים. אלא שעדיין יש לו סיכוי, וגם על הנייר המחוק ניתן לכתוב, ואדרבא, הניסיונות והמחיקות יועילו שכתיבתו תהיה מעתה מדויקת ונכונה יותר.


לפי זה, אין כל מחלוקת בין הרישא לסיפא, בין אלישע בן אבויה לבין ר' יוסי הבבלי, וכל אחד דיבר על משהו אחר: אלישע בן אבויה דיבר על חידושים בשורשים, החודרים היטב לנפש הילד, ומתקיימים לעד בזכות מעלת 'גירסא דינקותא'. בתחום זה טוב יותר לימוד הילד מלימוד המבוגר. ואילו ר' יוסי בר יהודה משבח את הזקנים, ומדבר על מצב בו אדם בא ללמוד מהם. מי שעלה לדרגת הוראה, צריך שבנוסף לחיות ולשורשים, תהיה לו גם ראייה מסודרת ובשלות. בעניין זה עדיפים המבוגרים על הצעירים, ולכן מומלץ ללמוד מהם. צעירים דומים לשתייה ישירות מהגת, וזקנים דומים לטעם המשובח והמוכן של יין ישן. לצעירים אין עדיין כלים ללמד אחרים, כי הראייה הרחבה הנצרכת לכך מגיעה רק עם ההתיישנות והניסיון. במילים אחרות: בעת לימוד עצמי, חשובים השורשים יותר מן הפרטים ומן המורכבות. בעת לימוד לאחרים – חשובים הניסיון והמורכבות, שנולדו מתוך דילמות ששחקו את 'נייר' החיים.


על שני אלה בא רבי ומוסיף את הכלל: "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו". לאמור: הדיכוטומיה שהוזכרה בין צעירים לבין זקנים היא מעט שרירותית. מצינו מבוגרים המסוגלים להחזיק היטב את ה'חדש', וללמוד בצורת שורשים, ומאידך מצינו ילדים שאיבדו את מרצם ואין להם משני העולמות. לפיכך נוקט רבי בכלל תקף יותר, שהחלוקה בין ילד לזקן היא חלוקה פנימית, ולא חלוקה חיצונית תלוית-גיל, ואל תסתכל בגילו של הקנקן, אלא בתוכו.