אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה - הי מינייהו עדיפא?

מסכת ערכין דף טז'

הרב יצחק בלאו





ערכה של ענווה שלא לשמה

"בעא מיניה רבי יהודה בריה דר' שמעון: תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה - הי מינייהו עדיפא? אמר ליה: ולא מודית דענוה לשמה עדיפא, דאמר מר: ענוה גדולה מכולם? שלא לשמה נמי עדיפא, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". (ערכין טז ע"ב)

תרגום: שאל אותו רבי יהודה בנו של רבי שמעון: תוכחה לשמה וענווה שלא לשמה - איזו מהן עדיפה? אמר לו: האם אינך מודה שענווה לשמה עדיפה [על תוכחה לשמה], שהרי אמר מר: ענווה גדולה מכולם? מעתה, גם ענווה שלא לשמה עדיפה, שאמר רב יהודה בשם רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

מהו בדיוק המקרה שעליו מדברת הגמרא, בו צריך האדם לבחור בין תוכחה לשמה לבין ענווה שלא לשמה?

רש"י מסביר שהאדם המתנהג בענווה שלא לשמה נמנע מלהוכיח את רעהו על חטאיו, ומצדיק זאת בטענה 'מי אני שאוכיח אותו'. הסיבה האמיתית להימנעותו מהתוכחה היא שאיננו רוצה להיפגע מכך חברתית, והוא מצדיק זאת בענווה מזוייפת. נזכור כי הגמרא מגיעה למסקנה שעדיפה ענווה שלא לשמה, ומכאן שאדם זה נוהג כראוי. התוספות במקום מקשים על פירושו של רש"י, שהרי הימנעות מתוכחת אדם שצריך להוכיחו היא עבירה על מצוַת התוכחה שבתורה. לא ייתכן שהגמרא תגיע למסקנה שכל מי שמזייף ענווה ייפטר ממצווה דאורייתא!

ה"שפת אמת" מסביר את דברי רש"י בצורה יפה. למעשה, אף הענו המזוייף מוכיח את חבריו כשצריך לעשות זאת, ובכך הוא מקיים את מצוַת התוכחה. אולם אדם זה נמנע מלחקור את דרכיהם של חבריו ומכריו, כדי שלא יגיע למצב שבו יצטרך להוכיחם. אי-ההתעניינות במעשי החבר עשוי להיות ביטוי לענווה אמיתית או לענווה מזוייפת. מסקנתו של ר' שמעון היא שחוסר עניין בגילוי החסרונות של אחרים בעבודת ה' הוא חיובי, אפילו אם הוא נובע ממניעים של רווח אישי.

נראה, שיש מצוות שצריך לקיימן כאשר הן מגיעות לידי האדם, אך אין צורך לצאת ולחפש אותן. אדם שהמצווה החביבה עליו היא מצוַת התוכחה, והוא מחפש כל הזמן בעיות וחסרונות אצל אחרים כדי להוכיחם בהתלהבות רבה - אין רוח חכמים נוחה הימנו. חוסר הרצון שלנו להוכיח אחרים מקבל גושפנקה במסקנה ההלכתית של סוגייה זו, הקובעת שעדיף לאדם שיימנע מלחקור את הנפילות הדתיות של חבריו, אפילו אם מניעיו אינם טהורים לחלוטין.

[תרגום: ר' יוסי גרשינסקי]

השיעור מופיע באדיבות בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון



כדי להוסיף הערה על מאמר זה לחץ כאן.