אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

זוהר




 
א
זוהר
בראשית[1]
 
תו "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו" (תהלים קו, ב) ... ומלולא לא יכיל למללא לון. ובמה ידיען כלהו? בהגדה דאית ביה רזא דחכמתא, דהא במלולא ובאמירה לא יכיל למללא לון למנדע לון, אבל בהגדה ידיען, כמה דכתיב (תהלים קמה, ד) 'דור לדור ישבח מעשיך וגבורתך יגידו', ברזא דא ידעין. עוד "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו" ... בדיבור אי אפשר לדבר את גבורות ה'. ובמה נודעות כל הגבורות? בהגדה שיש בה סוד החכמה, כי בדיבור ובאמירה אינו יכול לדבר אותם ולדעת אותם, אבל בהגדה הן ידועות. כמו שכתוב "דור לדור ישבח מעשיך וגבורתך יגידו", 'יגידו' לשון הגדה - בסוד ההגדה אפשר לדעת ולהשיג.
 
ב
זוהר
שמות[2]
 
קב"ה כל מלין סתימין דאיהו עביד עאל לון באורייתא קדישא, וכלא אשתכח באורייתא. וההיא מלה סתימא גלי לה אורייתא, ומיד אתלבשא בלבושא אחרא ואתטמר תמן ולא אתגלי. וחכימין דאינון מליין עיינין, אף על גב דההיא מלה אסתים בלבושה, (תמן) חמאן לה מגו לבושה. ובשעתא דאתגלי ההיא מלה, עד לא תיעול בלבושא, רמאן בה פקיחו דעינא, ואף על גב דמיד אסתים, לא אתאביד מעינייהו (ס"א מינייהו) ...
 
[3]כמה בני עלמא בערבוביא בסכלתנו דלהון ולא חמאן בארח קשוט באורייתא. ואורייתא קרי בכל יומא בנהימו (ס"א ברחימו) לגבייהו (דבני נשא),אשתשר ולא בעאן לאתבא רישא. ואף על גב דאמינא דהא אורייתא מלה נפקא מנרתקה ואתחזיאת זעיר ומיד אתטמרת, הכי הוא ודאי, ובזמנא דאתגליאת מגו נרתקה ואתטמרת מיד, לא עבדת דא אלא לאינון דידעין בה ואשתמודעאן בה. משל למה הדבר דומה? לרחימתא דאיהי שפירתא בחיזו ושפירתא בריוא, ואיהי טמירתא בטמירו גו היכלא דילה, ואית לה רחימא יחידאה דלא ידעין ביה בני נשא, אלא איהו בטמירו. ההוא רחימא מגו רחימו דרחים לה עבר לתרע ביתה תדיר זקיף עינוי לכל סטר. איהי ידעת דהא רחימא אסחר תרע ביתה תדיר. מה עבדת? פתחת פתחא זעירא בההוא היכלא טמירא דאיהי תמן, וגליאת אנפהא לגבי רחימאה ומיד אתהדרת ואתכסיאת. כל אינון דהוו לגבי רחימא לא חמו ולא אסתכלו, בר רחימא בלחודוי ומעוי ולביה ונפשה אזלו אבתרה, וידע דמגו רחימו דרחימת ליה אתגליאת לגביה רגעא חדא לאתערא (ס"א לגביה רחימו) ליה.
 
... תא חזי ארחא דאורייתא כך הוא, בקדמיתא כד שריא לאתגלאה לגבי בר נש (ברגעא) ארמיזת ליה ברמיזו אי ידע טב ואי לא ידע שדרת לגביה וקראת ליה פתי, ואמרת אורייתא לההוא דשדרת לגביה אמרו לההוא פתי דיקרב הכא ואשתעי בהדיה, הדא הוא דכתיב (משלי ט, ד) מי פתי יסור הנה חסר לב וגו', קריב לגבה שריאת למללא עמיה מבתר פרוכתא דפרסא ליה מלין לפום ארחוי עד דיסתכל זעיר זעיר ודא הוא דרשא, לבתר תשתעי בהדיה מבתר שושיפא דקיק מלין דחידה ודא איהו הגדה, לבתר דאיהו רגיל לגבה אתגליאת לגביה אנפין באנפין ומלילת בהדיה כל רזין סתימין דילה וכל ארחין סתימין דהוו בלבאה טמירין מיומין קדמאין, כדין איהו בר נש שלים בעל תורה ודאי מארי דביתא דהא כל רזין דילה גליאת ליה ולא רחיקת ולא כסיאת מיניה כלום. אמרה ליה חמית מלה דרמזא דקא רמיזנא לך בקדמיתא כך וכך רזין הוו כך וכך הוא, כדין חמי (ס"א דעלאין) דעל אינון מלין לאו לאוספא ולאו למגרע מנייהו, וכדין פשטיה דקרא כמה דאיהו דלאו לאוספא ולא למגרע, אפילו את חד, ועל דא בני נשא אצטריכו לאזדהרא ולמרדף אבתרא דאורייתא למהוי רחימין דילה כמה דאתמר.
 
הקדוש ברוך הוא מכניס את כל הדברים הסתומים שהוא עושה לתורה הקדושה, והכל נמצא בתורה. והדבר הסתום ההוא מגלה אותו התורה, ומיד מתלבש הדבר הסתום – הסוד בלבוש אחר ונחבא שם ואינו מתגלה. והחכמים שהם מלאים עיניים, אף על פי שהדבר ההוא - הסוד מכוסה בלבוש, רואים הם אותו מתוך הלבוש. ובשעה שהדבר התגלה, עד שלא התלבש בלבוש, נותנים בו עיניים, בעלי העיניים הפקוחות, ואף על פי שמיד נחבא, אינו אובד מעיניהם.
 
... עד כמה בני אדם מעורבבים בשכלם ואינם רואים בדרך האמת בתורה. התורה קוראת להם בכל יום בנהימה, ואינם רוצים להטות את ראשם לשמוע לדבריה. ואף על פי שאמרתי שדרך התורה היא שאיזה דבר סוד יוצא מנרתיקה ומתגלה קצת ומיד מסתתרת, כך הוא בודאי, ואף זאת בזמן שמתגלה מתוך נרתיקה ונסתרת מיד, אינה עושה דבר זה אלא לאלו שיודעים בה ומכירים אותה.
 
משל למה הדבר דומה? לאהובה שהיא יפת מראה ויפת תואר, והיא מסתתרת בסתר בתוך היכלה, ויש לה אוהב יחיד שבני אדם לא יודעים בו - הוא נסתר. זה האוהב, מתוך האהבה שאוהב אותה עובר תמיד בשער ביתה, וזוקף עיניו לכל צד. היא יודעת כי האוהב שלה מסבב תמיד את שער ביתה. מה היא עושה? פותחת פתח קטן בהיכל ההוא שהיא נסתרת בו, ומגלה את פניה אל אוהבה ומיד חוזרת ומתכסית. כל אלו שהיו ליד האוהב לא ראו ולא הסתכלו, אלא האוהב לבדו. ומעיו, ולבו ונפשו הולכים אחריה, ויודע שמתוך האהבה שאוהבת אותו נגלתה אליו רגע אחד כדי לעורר אליו את האהבה.
 
... בא וראה, כך היא דרכה של תורה: בתחילה, כשמתחילה להתגלות לאדם בתחילת לימודו, רומזת לו ברמז, אם הוא יודע ומבין הרי טוב, ואם אינו יודע מעצמו, שולחת אליו שליח. התורה קוראת אותו פתי, והתורה אומרת לאותו שליח: אמרו לזה הפתי שיתקרב לכאן ואדבר עמו, זהו שכתוב (משלי ט, ד - ה) "מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו, לכו לחמו בלחמי". כשמתקרב אליה, מתחילה לדבר עמו מאחורי הפרוכת שפרסה לו, דברים לפי דרכו והבנתו, שיסתכל ויתבונן מעט מעט, וזה הוא דרש - דברים היוצאים קצת מהפשט. אחר כך התורה מדברת עמו מאחורי צעיף דק דברי חידה, וזו היא אגדה. ואחר שכבר נעשה רגיל אצלה, היא מתגלית אליו פנים בפנים, ומדברת עמו על כל הסודות הסתומים שלה, ועל כל הדרכים הסתומים שהיו סתומים בלבה מימים קדמונים, אז הוא אדם שלם - בעל תורה ודאי, והוא נקרא בעל הבית, כי כל הסודות שלה גילתה לו, ולא הרחיקה ולא כיסתה ממנו כלום. אמרה לו: ראית דבר הרמז שרמזתי לך בראשונה, כך וכך סודות היו בו, כך וכך הוא. מיד הוא רואה שאין להוסיף על אותם הדברים ואין לגרוע מהם. ואז נראה פשט הכתוב כמו שהוא, אין להוסיף ואין לגרוע ממנו, אפילו אות אחת. ועל כן צריכים בני אדם להיזהר ולרדוף אחרי התורה ולהיות אוהביה כמו שנתבאר.
 
ג
זוהר
במדבר[4]
 
אמר להו רבי אילאי: זכאי קשוט, עולו ותחמו, דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא, זכאה חולקכון. קמו ועאלו גו דוכתא חדא, והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא, אמרו מאן אלין? אמר להון אלין מאריהון דאגדה וחמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות, קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא, ולא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו.
אמר להם רבי אילאי לרבי שמעון בר יוחאי ולחבורתו הקדושה: צדיקי אמת, הכנסו וראו, כי ניתן לכם רשות ליכנס לפנים עד המקום שהפרוכת פרוסה, אשרי חלקיכם. קמו ונכנסו למקום אחד, והיו שם בעלי האגדה, ופניהם היו מאירות כאור השמש. שאלו החברים מרבי אילאי: מי הם? אמר להם: אלו הם בעלי אגדה, והם רואים בכל יום אור התורה כיאות. עמדו שם ושמעו כמה דברים חדשים בתורה, אבל לא ניתנה להם רשות להכנס ולהיות ביניהם.
 
ג
 
זוהר חדש מגילת רות[5]
 
רבי עזריה ורבי חזקיה הוו סלקו לרגל, הוה עמהון ההוא טייעא דהוה טעין אבתרייהו. אמר ר' עזריה לרבי חזקיה: מידי שמעת בההוא קרא דכתיב (שיר השירים ו, יא) "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל" - דברי התורה נמשלים כאגוז היאך? אמר ליה: מה אגוז אית ליה קליפה לבר ומוחא לגו, אף דברי תורה אית בה מעשה, מדרש, והגדה וסוד - כלא דא לגו מן דא.
רבי עזריה ורבי חזקיה היו עולים לרגל, והיה עמהם סוחר אחד שהיה מחמר אחריהם. אמר רבי עזריה לרבי חזקיה: האם שמעת ביאור על דרשת חכמים על הפסוק "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל", - דברי התורה נמשלים לאגוז, מה הדמיון? אמר לו רבי חזקיה: מה אגוז יש לו קליפה מחוץ, ומוח - החלק הנאכל, בפנים, אף דברי תורה יש בהם מעשה, מדרש, והגדה וסוד – כולם זה לפנים מזה.
 
ד
זוהר חדש
תיקוני זוהר חדש[6]
 
ודא רזא דפרדס בתוך הגן דאיהו פ' – פשט, ר' - ראיה דפסוק, ד' - דרשה כמה דאוקמוהו אין משיבין על ההגדה. באלין תלת נפלו תלת עילאי עלמא ונכשלו. רביעאה דאיהו ס' – סוד, רבי עקיבא, עאל בשלם ונפק בשלם.
וזהו סוד הפרדס שבתוך הגן - פ' פשט, ר' ראיה מפסוק, ד' דרשה, כמו שביארו חכמים אין משיבין על ההגדה. באלו השלשה דברים נפלו שלשה גדולי עולם ונכשלו, הרביעי שהוא ס' סוד, והיינו רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום[7].


[1] התרגום על פי ספר הזוהר, עם פירוש מתוק מדבש, ר"ד פריש, ירושלים תשס"ד, פרשת ויחי רמט. עמ' תשעב.
 
[2] הנ"ל פרשת משפטים צח: - צט:
 
[3] שם עמ' שפא.
 
[4] הנ"ל פרשת שלח לך קסב: עמ' עג.
 
[5] מגילת רות דף לט: בדפוס מונקאטש תרע"א, אבל בדפוס ליוורנו שי"ח - בדף קא: ובמהדורת מתוק מדבש עמ' תצו.
 
[6] דף עח: בדפוס מונקאטש תרע"א, אבל בדפוס ליוורנו שי"ח - דף קכח. ובמהדורת מתוק מדבש עמ' שעד.
 
[7] "תנו רבנן: ארבעה נכנסו לפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא ... רבי עקיבא יצא בשלום". המאמר בשלמות נכתב במובאה מא.
 

כדי להוסיף הערה על מאמר זה לחץ כאן.