אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

ר' ישעיה מטראני




 
ר' ישעיה מטראני[1]
 
... ולפי שראיתי מפריצי עמנו המלגלגים ובוזים דברי חכמים, ומלמדים להם לכומרי אומות העולם לתעתע ולהלעיג על תורתינו, באתי לבאר עניין המדרשים ומה הייתה כוונת תורתינו בהם.
 
דע והבן כי המדרשים הן על שלשה דרכים:
 
(א) יש מהן שהם דרך גוזמא, כמו שאמר בפרק גיד הנשה (חולין צ:) "דברה תורה בלשון הבאי, דברו נביאים בלשון הבאי, דברו חכמים בלשון הבאי", כעניין "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים א, כח) וכן "ותבקע הארץ בקולם" (מלכים א' א, מ) וכיוצא בהן. ויש מהן רבים כדברי רבה בר בר חנה בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא עג:) שהן דרך גוזמא שדרך בני אדם לדבר כן.
 
(ב) ויש מן המדרשים שהן על דרך מעשה ניסים, שמראה הקב"ה כחו ומראה להם מעשים נוראים ומתמיהים, כמו שנאמר בדניאל (י, ז) "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו" וכו'. וכן יונה בן אמיתי שבלעו הדג והקיאו (יונה ב, א - יא) ורבים כיוצא בהן. וכאלה ימצאו רבים בדברי החכמים, כמו שנאמר בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא נח.) על ר' בנאה שהיה מציין המערות וכל עניין האמור שם[2]. ועוד אמר שם (בבא בתרא נח.) שהיה מגושא מכשף אחד שהיה חוטט מערות המתים וכו'. וכל אותן העניינים מעשה ניסים, כמו שהיו נעשין ונגלין לנביאים, מה שאין כן לשאר בני אדם. ויש מאלה רבים כמעשים של רבה בר בר חנה שהן דברים מותמהים שהיה מראה לחסידיו המאמינים בו בלב שלם.
 
(ג) ויש מן המדרשים שכוונת חכמים בהם לדרוש המקרא בכל עניין שיכולין לדרוש, וסמכו על מה שכתוב (תהלים סב, יב) "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי". וכן מה שכתוב (ירמיהו כג, כט) "הלוא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע" למדו מזה שמקרא אחד יוצא לכמה טעמים, כמו שמבואר בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לא.). ואל תתמה על זה, הלא תראה, רוב פעמים, אפילו הדיוט אחד מדבר דבריו מורכבין - שיש להם שתי פנים, וכל שכן דברי חכמה שנאמרו ברוח הקדש. ועל דרך זה דורשין חכמים המקרא בכל עניין שיכולין לדורשו ואמרו (שבת סג.) "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" שהוא העיקר, וכל המדרשים הנדרשים בו יש מהן שהן עיקר קרוב לפשט, ויש מהן שיש בהן רמז כמעט כל שהוא. הלא תראה מה שדרש אחד מן החכמים בפרק קמא דתענית בפרק ראשון של מסכת תענית (תענית ה:) שאמר "יעקב אבינו לא מת". והשיב לו חכם אחד: וכי בחינם הספידוהו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקוברים? והשיב לו: "מקרא אני דורש". כלומר, גם אני יודע שמת, אלא אני מתכוין לדרוש את המקרא בכל עניין שראוי לידרש, ואם אי אפשר להיות המדרש כמשמעו, יש בו רמז שיש לומר "לא מת", כעניין שאמרו (ברכות יח.) "צדיקים אפילו במיתתן הן חיים", לפי ששמם וזכרם ומעשיהם קיימים לעולם. וכזה תמצא בפרק במה מדליקין (שבת ל:) שהיה הדרשן דורש "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהלים עב, טז) 'יהי פיסת בר בארץ'. ליגלג עליו אותו תלמיד ואמר: 'ואין כל חדש תחת השמש' (קהלת א, ט). אמר ליה: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה - יצא והראה לו כמיהין ופטריות" וכו'. והודיע לו שיש לך לפרש המדרש בעניין הקרוב לו, ובא הכתוב ללמד שעתיד הבורא לחדש טובה גדולה בעולם. וכיוצא בזה אומר נאמרו שם גם מדרשים אחרים.
 
אמרו בתלמוד ארץ ישראל (ירושלמי נזיר ז, ב) "וכי המדרשות אמנה[3] הם? דרוש וקבל שכר". הא לך הדבר מבואר שלא אמרו חכמים המדרשים על דרך אמנה ועיקר[4], אלא להרבות טעמא למקרא ולדרשו בכל פנים, אולי יש בהן רמז והאסמכתא והרמז הינם מדרכי לימוד התורה עליה נאמר "דרוש וקבל שכר". והמלגלג על דבריהם עליו אמר (דברי הימים ב' לו, טז) "ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ... ומתעתעים בנביאיו", ובכמה מקומות נענשו על שהיו מלגלגים בדברי חכמים. צא ולמד מאותו תלמיד (סנהדרין ק.) שהיה מלגלג על דברי החכם כשהיה יושב ודורש (ישעיהו נד, יב) "ושמתי כדכד שמשתיך", והראו לו מן השמים, לכבודו של חכם, כי דברי החכם עיקר, ואין ללגלג עליהם, ונענש התלמיד.
 

[1] ריא"ז (ר' ישעיה אחרון ז"ל) - ר' ישעיה אחרון ז"ל ב"ר אליהו מטראני, נולד באיטליה בערך בשנת 1210 למנינם ונפטר באיטליה בשנת מ - 1280. דבריו המובאים כאן נשתמרו כמובאה על ידי ר' יהושע בועז על הרי"ף, עבודה זרה פרק א דף ו., ב'שלטי הגיבורים' אות א. התוספת והשינוים על פי כת"י ששון, כפי שנדפס באהל דוד, ר"ד ששון, לונדון תרצ"ב, ח"ב עמ' 742-743.
 
[2] בבא בתרא נח. "ר' בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא. אמר ליה: מאי קא עביד אברהם? אמר ליה: גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה. אמר ליה, זיל אימא ליה: בנאה קאי אבבא. אמר ליה: ליעול ... [ר' בנאה היה מסמן מערות קבורה שלא יטמאו בהם בני אדם. כאשר הגיע למערה של אברהם אבינו, מצאו לאליעזר עבד אברהם שהיה עומד לפני שער המערה. אמר לו רבי בנאה: מה עושה כעת אברהם? אמר לו אליעזר: שוכב בחיקה של שרה והיא בודקת בראשו. אמר לו ר' בנאה: לך אמור לו: בנאה עומד על הפתח. אמר לו אברהם: שייכנס ...] אמר ר' בנאה: ... הכל בפני שרה כקוף בפני אדם, שרה בפני חוה - כקוף בפני אדם, חוה בפני אדם - כקוף בפני אדם, אדם בפני שכינה - כקוף בפני אדם".
 
[3] נוסח הריא"ז שלא כגירסא שבירושלמי שלפנינו "מאי כדון מדרשות אמינא" והעיר בשערי תורת ארץ ישראל, רז"ו רבינוביץ, פירוש על הירושלמי, ירושלים ת"ש, עמ' 441 "כל המפרשים וכן ב'מעריך' פירשו 'אמינא', כעניינו בבבלי, 'אני אומר', אבל מאחר שלא מצינו בכל הירושלמי עוד אפילו פעם אחת מלת 'אמינא' [לעניין זה], לכן נראה עיקר כגירסת ריא"ז". אודות דברי הירושלמי ראה בין השאר בהערותינו לירושלמי (מובאה יז), בדברי רדב"ז (מובאה צ), של"ה (מובאה צט - ק) ושדי חמד (מובאה קכח).
 
[4] "על דרך אמנה ועיקר", כן הוא בכת"י הנ"ל. בדפוס וילנא הגירסא היא "על דרך אמונה ועיקר", אבל המשמעות אחת. יתכן שרצה לומר שדברי האגדה הנם אחת האפשרויות בהבנת המקרא ועל כן אין הכרח לקבלם כפירוש שיש לסמוך עליו כפירוש מחייב, כעין הלכה למשה מסיני, והם יכולים להיות גם כמליצת השיר המתפרשת על ידי כל אדם כפי דעתו. יותר נראה שרצה לומר שאין הכרח לקבל דברי האגדה כדברי הלכה המקובלים ומחייבים, שהרי תוקף ההלכה מבוסס על הקבלה, ומשא ומתן תלמודי.
 

כדי להוסיף הערה על מאמר זה לחץ כאן.