אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

ר' משה חיים לוצאטו




 
א
ר' משה חיים לוצאטו1
מאמר על ההגדות[2]
 
עניין הגדות חז"ל למיניהן
 
המאמרים בהגדות יתחלקו לשני מינים: האחד - כלל המאמרים הלימודיים, והשני - הביאוריים. הלימודיים, הם המאמרים אשר יגידו בם עיקרים מעיקרי החכמה, מוסרית או אלהית. הביאוריים הם אשר יבארו בם כתוב מכתבי הקדש. והנה המאמרים הלימודיים המוסריים אין צורך לדבר עליהם עתה, כי הנה תועלתם מפורסמת ויפעתם גלויה, ואין לטוען לטעון עליהם ולא למתעקש ליכשל בם. אך נדבר עתה על הלימודיים האלהיים.
והנה כבר ידעת, שמה שהביא לחז"ל לכתוב דברי התורה שבעל פה, אחר היות המקובל אצלם שדברים שבעל פה אסור ללמדם בכתב (גיטין ס:), היה מה שראו שהיו הדיעות הולכות ומתחלשות באורך הגלות וחליפות הזמנים, והזכרון מתמעט והסברא מתקצרת, ונמצאת התורה משתכחת. על כן בחרו משום "עת לעשות לה'" (תהלים קיט, קכו), לחקוק בספר פירוש המצוות כולו, למען ישאר קיים כל הימים, והוא כלל המשנה והגמרא.
 
והנה התבוננו עוד ורָאו שבחששא הזאת שחששו על חלק המצוות, ראוי היה לחוש גם כן על חלק סתרי התורה ועיקרי האלהיות אמונות ודעות, אך אין התיקון שמצאו לחלק המצוות ראוי לחלק הסודות. וזה, כי ביאורי המצוות והדינין אין היזק כלל אם יכתבו בספר בביאור גלוי לכל קורא, אך חלק הסודות אין ראוי שימסר כך לפני כל הרוצה ליטול את השם - לא מצד יקר המושכלות, ולא מצד עומקם. אם מצד יקרם, כי אינו כבודו של הבורא יתברך שימסרו סתריו בידי אנשי מדות רעות, ואפילו שיהיו חכמים מחוכמים. ואם מצד עומקם, שהרי העניינים באמת עמוקים מאד ולא יצליחו בם אלא אנשים זכי השכל ומלומדים בדרכי העיון היטב, ואם יפגעו בם שכלים גסים, אף בלתי מלומדים בעיונים, יוציאו העניינים האמיתיים היקרים לשיבושים ודיעות רעות. על כן גמרו לבצוע לפשר את הדין. והיינו: לכתוב אותם, למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים, אך בדרכים נעלמים ומיני חידות שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שמסרו לו המפתחות, דהיינו הכללים שבהם יובנו הרמזים ויפורשו החידות ההם, ומי שלא נמסרו לו המפתחות יהיו לפניו כדברי הספר החתום, וכאילו לא נכתבו כלל. והמפתחות האלה השאירום בידי תלמידיהם שקבלום מידם, ואמנם עליהם סמכו שלא ימסרום אלא לתלמידיהם אחריהם, הגונים כהם, וכן מדור אל דור.
 
והמה הזהירו וכן צוו לכל משכיל ומלמד שיהיה מזהיר ומכריז לכל, שדברי חכמים וחידותיהם צריכים למוד, ושכל הקרב להם אליהם ואין המפתחות בידו, אינו אלא רוצה ליכשל. ואולם אחרי הזהירם האזהרה הזאת, אם יבא איש ויעפיל ליכנס בם, והמפתחות אינם בידו, וכשל אחור ונשבר, הנה דמו בראשו יהיה, והם את נפשם הצילו.
 
אך הדרכים אשר העלימו בם את דבריהם שונים הם:
 
האחד הוא - דרך ההשאלות והמשלים, והם הדרכים ההלציים מליציים הידועים אצל בעלי המליצה, אשר על יסוד הדמיון והמשל ייחסו מקרים ופעולות למי שאין המקרים ההם או הפעולות ההם נכונים לו כלל.
 
השני הוא - דרך ההעלם, והיינו שיעלימו תנאי העניין ולא יבארום, ויאמרו מאמר מוחלט ללא סייג, ואין אמתת המאמר ההוא אלא בגבול מסוייג, דהיינו לפי בחינה אחת, או לפי זמן אחד, או לפי נושא, או מקום אחד. ומי שיקח המאמר ההוא כולל ומוחלט, יכשל וישתבש. וכבר מאמרים רבים יראו כסותרים זה את זה, יען לא פורשו תנאיהם, והיודע כל דבר בגבולו, ימצאם אמיתיים ובלי סתירה כלל. וכבר תראה שכמקרה הזה קרה גם להרבה ממאמרי הדינים והמצוות, אף על פי שלא נעשה הדבר בזאת הכוונה - שתמצא בש"ס מאמרים או ברייתות שבהבין אותם בהחלט, לא יאותו עם האמת או יסתרו זה את זה, ופירשום בש"ס באמרם "הכא במאי עסקינן" כאן עוסקים ב... כלומר, הענין יתבאר באופן אחר, והעמידו כל אחד מהם בגבולו, ונמצאו כולם נכוחים וישרים.
 
והדרך השלישי הוא - הקלות, והוא שאיזה עיקר גדול ונכבד ירמזוהו בדברים נראים לכאורה קלים ובלתי עיקריים, כמשלי ההדיוטים, והם מכוונים בזה על עניינים נכבדים ורמים, אשר הדברים הקלים ההם הם הערה להם אצל מי שיודע ומכיר ברמיזות האלה, ויודע לשוטט בשכלו ולנשֵׂא להרים מחשבותיו מהדברים הגלוים לנסתרים, ומהשפַלים לרמים. דרך משל, כשאמרו (שבת קנב.) "ינוקתא כלילא דורדי, סבותא כלילא דחילפי" הנעורים ככתר ורדים, והזקנה ככתר קוצים, וכן (שבת קנב.) "אדלא אבידנא בחישנא" את שלא אבדתי אני מחפש – מחמת זקנה אני כפוף, ורבים מאד כאלה.
 
עוד צריך שתדע, שדברים רבים מעיקרי הסודות ירמזום חז"ל בעניינים מן הטבע או התכונות מהפיסיקה או אסטרונומיה, וישתמשו מן הלימודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה. ואמנם אין העיקר להם העניין ההוא הטבעי או התכוניי, אלא הסוד שרצו לרמוז בזה. ועל כן לא יוסיף ולא יגרע על אמתת העניין הנרמז היות הלבוש המשליי ההוא אשר הלבישוהו אמיתי או לא, כי הכוונה הייתה להלביש הסוד ההוא במה שהיה מפורסם בדורות ההם בין החכמים, ואותו העניין עצמו היה יכול להתלבש בלבוש אחר כפי המפורסם בדורות אחרים, וכך היה מלביש אותו בעל אותו המאמר עצמו, אילו היה אומר אותו בדורות ההם האחרים.
 
ועל כל אלה צריך שתדע שחז"ל לשיטתם הולכים, שהדברים הגשמיים מתנהגים ומתפעלים מכחות רוחניים למיניהם, דהיינו המלאכים, השדים והמזיקים, וכל דברי העולם השָפָל מתנועעים בהשפעת העליונים, וכן הדברים הגשמים עושים רושם ברוחנים. ומי שלא יכיר הדרך הזה, אי אפשר לו מעולם לעמוד על דעתם ז"ל כלל ועיקר.
 
והנה עד הנה דברנו במאמרים הלימודיים, ונדבר עתה במאמרים הביאוריים:
דע שהמאמרים הביאוריים יתחלקו לשלשה מינים:
 
האחד הוא - אשר יכוונו בם אל ביאור הכתוב ממש, ויהיה פירוש הכתוב ההוא לפי דעתם כאשר יאמרוהו.
 
המין השני הוא - אשר לא יכוונו בם אל ביאור הכתובים ממש, אבל קבלה קבלו ז"ל שהבורא יתברך שהכתיב את התורה וכן הנביאים והכתובים, מלבד מה שרצה לכתוב בביאור במפורש שלשון הכתוב יורה עליו ויגידהו, רצה גם כן לרמוז עניינים רבים אמיתיים במעשה ההוא או בדברים ההם הנאמרים. והעניינים ההם לא רצה לכתבם בביאור, אלא לרמוז אותם בקצת אותיות או בקצת מלות, והמה ז"ל קבלו העניינים ההם והרמיזות שבהם נרמזו בכתובים. ובודאי שלא יתכן לפרש לשון הכתוב כולו על פי העניין ההוא כלל, כי הרי לא בזה רצה הבורא יתברך שיהיה הכתוב מגיד הדבר ההוא, אלא שיהיה רומז אותו.
 
והמין השלישי הוא - שעוד קבלו ז"ל שהבורא יתברך הכתיב את ספרי הקדש בדרך שתכלול ההגדה האמירה ההיא עניינים רבים אמיתיים, והקיף בחכמתו על כל העניינים אשר הם אמיתיים בנושא ההוא, אף על פי שאמתתם לא תהיה בדרך אחד, אלא בדרכים רבים ושונים וכמו שנבאר בסיעתא דשמיא. וכתב התורה בדרך ובאופן שכשתפורש בכל ההבנות שיוכלו לסבול המלות ההן על פי כללים ומדות ידועים, יבוארו כל העניינים האמיתיים שרצה באמת לכלול בהגדה ההיא, שהם כלל כל העניינים אשר יש להם מקום בצד וחלק מבחינה כל שהיא בנושא ההוא. ונמצא שהנה הִכְתיב הכתובים כולם באופן שכל מה שיוכל להיות מובן מהמלות ההן על פי הכללים שזכרנו, יהיה אמיתי בנושא. אמנם עדיין יצטרך לימוד גדול וחכמה רבה לדעת איך יהיו כולם אמיתיים בו, כי הנה כבר אמרנו שאין אמתת כולם בצד אחד ובדרך אחד, אלא בצדדין שונים ובדרכים מתחלפים. מהם יהיו אמיתיים בבחינה אחת לבד, מהם על צד הדמיון, מהם על צד התולדה הנולדת מהם הדבר הנגזר מהם, מהם על צד הגמול והוא עניין "מעלה עליו הכתוב כאילו ...", שנמצא הרבה בדבריהם ז"ל (ברכות ו. ח: י:), שהרי על צד הזכות והחובה השכר או העונש יחשב לפעמים המציאות כהעדר, וההעדר כמציאות, מפני איזה תנאים שיתלוו להם. וכן יחשב המועט כמרובה והמרובה כמועט, והוא מה שאמרו ז"ל בביאור (שבת נו:) "מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח, אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי".
 
ויש בדברים האלה פרטים רבים מאד, אי אפשר לקבוץ אותם, אך מה שיצטרך לך לדעת הוא, כי באחד מכל הדרכים האלה אפשר שיובן מאמר או ביאור אחד ויהיה אמת, ובשאר כל הדרכים לא יהיה אמת, כמו שנאמר בהחלט למרות שהביאור שאינו נכון, כתוב באופן החלטי. ועל כן אל תבהל בראותך מאמר שיראה לכאורה כוזב ובלתי נאות, כי אם תחכם ותדע באיזה דרך ראוי שיובן, תראה אמִתַתו האמת שבו ותמצא נחת. ואולם היודע עיקרי החכמה האלהית הוא ידע הדברים האלה בגבוליהם.
 
ואמנם הנה כבר הקדמתי לך שלא בהחלט נאמר שכל מה שיוכל להיות מובן במילות יהיה אמת על כל פנים, אלא יש לדבר הזה מידות וכללים והם כללי ההגדה. והנה כבר יוכל ליפול בזה הטעות בנקל, אם ידרוש איש מקרא אחד והוא לא השתמש מן הכללים האלה שזכרנו, שאז מה שיוציא בדרש ההוא אפשר שיהיה שקר גמור אשר לא יאומת בשום פנים. ולא עוד אלא שאפילו אם יהיה העיקר שבדבריו אמיתי, הנה אפשר שיהיה כוזב בכתוב ההוא, כי אין הכונה במלות ההן על העניין ההוא. ומזה נמשך שתמצא לפעמים בחז"ל שיאמר אחד על דברי חבירו שהם טעות. וזה, כי לפי דעת החכם ההוא הנה השתבש שכנגדו בהוצאת הדרוש לפי כללי ההגדה שכבר היו מפורסמים ביניהם. ואף שלא נתבאר לנו בדבריהם במה השתבש הדורש, הנה הם במלות קצרות ירמזו זה לזה מקום הטעות, או ישיבו על הקושיות, הכל לפי הדרכים שאצלם היו מפורסמים, מה שאין כן אצלנו, ועל כן תקשה לנו הבנת דבריהם, בין בהנחותיהם, בין בקושיותיהם בין בתירוציהם. אך היודע הדרכים האלה לאמתם ימצא הכל גלוי לפניו על נכון.
 
דרך משל, כשדרש ר' מאיר פסוק "עד שהמלך במסבו" (שיר השירים א, יב) לגנותן של ישראל, אמרו לו (שיר השירים רבה א, יב) "אין דורשין שיר השירים לגנאי, אלא לשבח", לפי שכך היה הכלל בידם, ונמצא הדורשו לגנאי נוטה מכוונת הרוח הקדש. וכן כשדרש ר' לוי שאברהם מצא עצמו מהול (בראשית רבה מז, ט) "אמר ר' ברכיה: בההיא עיתא אקיל רבי אבא בר כהנא לר' לוי אמר ליה: שקרנא כזבנא את" באותה שעה הקל ר' אבא בכבודו של ר' לוי. אמר לו: שקרן וכזבן אתה, וזה מפני כלל שבידם, שבמעשה הצדיקים כל מה שיש לדרוש לשבח צריך לדרוש לשבח, וברשעים להפך, שכך היא הקבלה שכוונתו של הבורא יתברך במלות שהכתיב, הייתה לרמוז על כל פרטי הרֶשע של הרשעים ולבאר כל חלקי גנותם. ולהפך בצדיקים, להעלים כל מה שאפשר שיהיה בהם מהגנאי, ולבאר כל מה שבשבחם. ומי שרוצה לדרוש דרש אמתי, צריך שילך לשיטת הכותב, שאז יסכים לדעתו. וזה פשוט.
 
עוד קבלו ז"ל שכתובי התורה מלבד היותם רומזים גם על אותם העניינים שהם מגידים בספור, רומזים גם כן על עניינים אחרים עתידים או עוברים. על כן יפרשום איש לפי דרכו על פי החוקים והכללים של ההגדה שהיו בידם. וכבר היה אפשר שיטעה אחד במין הדרושים האלה, אך על זה טרחו ועמלו מסדרי הש"ס והמדרשים אשר היו חכמים רשומים חשובים בדורותיהם, וקבצו כל המאמרים, ושקלום בחברת כל חבריהם, ואשר מצאום ראוים ומאומתים בדרכים שראוי להם להתאמת, סידרום במדרשיהם. ומעתה הנה נתבאר לנו שכל הנמצא במדרשי ההגדות של התנאים והאמוראים, הנה כולם עניינים אמיתיים, כל עניין ועניין לפי דרכו, שכולם צורפו בכור מחקר המסדרים שזכרנו, ונמצאו נאמנים, ועליהם אנחנו סומכים שלא סידרו בספריהם אלא מה שחקרוהו ומצאוהו נאות, כל דבר לפי הדרך הראוי לו, והבן היטב.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
 
ב
ר' משה חיים לוצאטו
מאמר החכמה3
 
... הנה תראה במחברת המליצה, שיסודרו מערכות של אותיות, יקראו בדרכים שונים ויצאו מהם מאמרים שלימים. פירוש, שיקראו ביושר ובאלכסונים מלמטה למעלה ומלמעלה למטה כמו תשבץ וכיוצא בזה, כפי בחירת המחבר, והנה האותיות ההן אינן מושמות שם כפי מה שיזדמן, אבל הסדר הוא, שבתחלה יסדר המחבר כל המאמרים שירצה לכלול במערכתו, אחר כך יתחכם לסדר מערכת האותיות בדרך שעל ידי כל הצירופים ההם שיצטרפו, באותם הדרכים שיבחר, יכללו כל אותם המאמרים שתיקן מתחלה.
 
והנה מי שיצרף אותן האותיות בכל אותם הצירופים, יוציא כל המאמרים שכלל המחבר במערכתו, ולא ישאר שום מאמר שלא יצא, אם יצרף המצרף כל הצירופים שאפשר לצרף באותם הדרכים שבחר המחבר. וכן לא יוציא שום מאמר חדש אשר לא שיערו המחבר תחלה ולא כלל אותו במערכתו, אם ישמור החוקים שחקק לו המחבר. ואמנם דומה לזה הוא עניין כתבי הקדש, כי הנה הוא יתברך שמו בחכמתו הקיף וכלל כל העניינים האמיתיים שבנושאים האמורים בכתבי הקדש. ואולם אחרי שִעֲרו כל העניינים האלה, עָרך עֵרך מלות שהם מלות פסוקי המקרא, והנה הן מסודרות בתכונה זו שכאשר יתפרשו בכל הפירושים ששייך בהן, כפי מדות ידועות, יצאו מהן כל העניינים האמיתיים שבנושא שהם נכללים במלות ההן עם כל ביאוריהן.
 
והנה כל הכתוב דומה אל מערכת האותיות, והביאורים השייכים במלותיו, דומים אל הצירופים השייכים באותיות המערכת, כפי החוקים שחקק לזה המסדר, והעניינים היוצאים מביאורי המלות כמאמרים היוצאים מצירופי האותיות. וכמו שהמאמרים ההם שוערו מתחלה, ועל פיהם סודרו האותיות, באופן שיצטרפו באותם הצירופים, כן העניינים שוערו מתחלה ועל פיהם סודרו מלות הכתובים שיתכנו בהם אותם הביאורים. וכמו שהמצרף האותיות בכל אותם הצירופים, לא יסתר ממנו שום מאמר מהמאמרים שכלל שם המחבר, וגם לא יוסיף עליהם, כן אילו יבוארו הכתובים בכל הביאורים השייכים בהם, לא היו נעלמים שום אחד מהעניינים שרצה וכלל בם המחבר ברוך הוא, וגם לא יהיה נוסף עליהם דבר. ואמנם אחרי הוצאת העניינים האלה מהכתובים, עדיין צריך עיון אחר, לדעת לישבם בנושאם, והיינו לדעת באיזה יחס הם עם הנושא, ואיך יקוימו בו והבן.
 

[1] רמח"ל - ר' משה חיים לוצאטו, נולד בפאדובה אטליה תס"ז - 1707 נפטר בעכו תק"ז – 1747.
 
[2] ספר המאמרים, ר' משה חיים לוצאטו, ירושלים תשי"ז, עמ' א - ו.
 
[3] ילקוט ידיעות האמת, מאמר החכמה, רמח"ל, מהדורת ר"י ביגון, ורשה תרצ"ו, עמ' רסח.
 

כדי להוסיף הערה על מאמר זה לחץ כאן.