איסורי התורה ושושנים

"'סוגה בשושנים' - שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות. והיינו דאמר ליה ההוא מינא [=אותו מין] לרב כהנא: אמריתו [=פסקתם], נידה שרי לייחודי בהדי גברא [=מותר לנידה להתייחד עם בעלה]. אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת? אמר ליה: התורה העידה עלינו 'סוגה בשושנים' - שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות". (סנהדרין לז ע"ב)

מדוע עשויה הגדר משושנים? הלא גדר של פרחים היא חסרת ערך, לעומת שער ברזל או קיר פלדה?

אדם שיתבונן על שדה המוקף בגדר של שושנים, ודאי יחשוב שבעל השדה נכשל במשימתו למנוע כניסה של אנשים לשדה. באותו אופן, נדמה כי המוסר האנושי משמש הגנה חלשה ביותר מפני פיתויים חיצוניים. למרות זאת, הגדר ההלכתית, הגורמת לאנשים להישאר מחוץ לשדה, עשויה דווקא משושנים. לעיתים, אידיאלים יכולים להיות יעילים יותר מחומות ברזל.

מדוע נבחרו דווקא השושנים לסמל את הגדר המפרידה? בדרך כלל, אנו נוטים לחשוב על איסורים והגבלות כעל דברים המרסנים את השמחה ופוגעים ביצירתיות. בניגוד להנחה זו, בחרה הגמרא לסמל את הסייגים והאיסורים דווקא כשושנים, כדי ללמדנו שהאיסור עצמו יכול לשמש כמקור לשמחה ולביטוי עצמי. הדבר נכון בכמה רמות:

1. האיסור יכול למנוע את פינוק היתר שהורס את ההנאה. הורים המונעים מילדם לאכול חטיפים כאוות נפשו, בעצם מאפשרים לו ליהנות מאכילת החטיפים בלי שיגיע למצב של בחילה וחולי.

2. המחסומים מונעים ממוסר מעוות וקלוקל להתלוות להנאה. גרגרנות והפקרות מינית עלולות להרוס אנשים ומשפחות שלמות, והגבלות ההלכה מסייעות במניעת סכנה זו.

3. לעיתים, חופש מוחלט מונע מאנשים להתקדם ולהתבטא, בעוד חיים מובנים מאפשרים להם לבטא את עצמם בתוך המבניות. המנצח של התזמורת אינו מעוניין בחופש לנגן איזה תווים שהוא רוצה. במקום זאת, הוא מעוניין לבטא את סגנונו האישי בתוך הקטע המוסיקלי הנתון. פרטי ההלכה אינם אמורים לסתור את האינדיבידואליות או את היכולת לביטוי אישי. נוסח תפילת העמידה, כדוגמא, יכול לשמש כבסיס, שעל גביו יכול כל אחד למצוא את דרכו האישית אל ה'.

השיעור מופיע באדיבות בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון