מקורות לפרק

דף ו
לא משבת אתה מתירא - דברי שאול

דף יא ע"ב

אין מקרא יוצא מידי פשוטו – [כי פשט הוא קרוב ומוקדם להבנה לפני הדרש] - אגדות א' 38

אין מקרא יוצא מידי פשוטו – [והדרש שדרשו הוא רק עומק הכתוב] - באר הגולה 48 (סוף ג')

אין מקרא יוצא מידי פשוטו - גליון מהר"ץ חיות (ויש להגיה בדבריו: שו"ת רשב"א ח"א)

אין מקרא יוצא מידי פשוטו – [תמיד ידע שיש פשט, אלא היה חושב שלפעמים נכתב הפשט כדי ללמד על הנמשל, ולא ידע כי גם בלי נמשל הפשט הוא תמיד נכון] - בניהו ד"ה ולא הוה ידענא

אין מקרא יוצא מידי פשוטו – המקרא והמסורה, הרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק, שנת תשמ"ט), עמ' נו-נט

אין מקרא יוצא מידי פשוטו – עיין להלן לקט מפרשים בדף כד

דף יג

האמת והשלום אהבו - אגדות א' 129

האמת והשלום אהבו - דברי שאול, על יבמות קכ"ב

האמת והשלום אהבו - פרי צדיק (ח"ב 217 ויקהל, א')

דף טז

מי ילך ויודיעהו? א"ל ר' יהושע אני אלך. ואחריו מי? ר"א בן עזריה. ואחריו מי? ר' עקיבא – [למה דוקא אלו ולמה בסדר הזה. ואודות היחס של ר' דוסא לחכמים אלו] – מהרש"א

אמר: ויש לו בן לעזריה חברינו? קרא עליו המקרא הזה "נער הייתי גם זקנתי" (תהלים לז, כה) – קרא עליו מקרא זה (ונצנצה בו בו רוח הקודש) כי אותו יום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה היה רק בן י"ח שנה, וצמחו לו י"ח שורות של שערות לבנות (ברכות כח ע"א), וממילא היה בבת אחת גם נער וגם זקן] – לשמוע בלימודים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

קרא עליו המקרא הזה: "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהלים לז, כה) – [הרי עיקר השבח הנאמר כאן הוא שהצדיק משאיר אחריו בן העוסק בתורה, הנקרא "לחם" (חגיגה יד. "כל משען לחם אלו בעלי תלמוד שכתוב "לכו לחמו בלחמי"; וכן שבת קכ ע"א "ובביתי אין לחם ואין שמלה, לא מקרא ולא משנה ולא גמרא"). ובזה לא קשה שאלת "הכותב" בעין יעקב, המובא להלן, ד"ה "ולא ראיתי צדיק נעזב"] – נ"ל המלקט

אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? –

אח קטן יש לי בכור שטן – [דעת רמב"ם, וספר יוחסין חולק עליו. ולמה קרא לו בכור שטן] – מהרש"א

יצאו בג' פתחים – [מדוע נתחלקו] – תוספות (וע"ע מהרש"א)

עדיין לא הגעת לרועי בקר – אגדות א' 129

עדיין לא הגעת לרועי בקר – מהרש"א

עדיין לא הגעת לרועי בקר – גליון מהר"ץ חיות

עדיין לא הגעת לרועי בקר – [אין דבריו מובנים, מה ענין רועי בקר לכאן? אלא אחרי שהביא לו ראיותיו שצרת הבת מותרת, וראה שעדיין רבי עקיבא איננו מסכים אתו, בא לקנטרו שהיו רועי בקר אחרים שהחכימו עם הזמן בתורה ויודעים בתורה עכשיו יותר מרבי עקיבא. ענה לו רבי עקיבא בענוה, כי ישנם אפילו רועי צאן ששקדו בתורה והגיעו לדרגא גבוהה בהבנת התורה יותר מרבי עקיבא] – כור לזהב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

עדיין לא הגעת לרועי בקר – [מה ענין רועי בקר לכאן? אלא אמר לו יונתן כי אולי רבי עקיבא הוא בדרגת ראש לחכמים הצעירים, הנקראים "צעירי הצאן". אבל כדי לחלוק על בית שמאי, איננו ראוי לכך (היה יונתן סבור) ולכן אמר לו "אל תחשיב את עצמך כרועי בקר" (כי שמאי נחשב עצום כשור, כמ"ש "ורב תבואות בכח שור", סנהדרין מב ע"א). (אמר המלקט: אמרו חז"ל בברכות נו ע"ב על הרואה שור בחלום, אם נגח אותו סימן הוא שיהיו לו בנים שמנגחים זה את זה בפלפול התורה). ענה לו רבי עקיבא בענוה, גם מה שחשבת שאני ראש ורועה לצאן, לצעירי החכמים שבזמנינו, איננו נכון. כי לא הגעתי לכך] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

עדיין לא הגעת לרועי בקר – [אע"פ שהגעת לחכמה, אבל לא הוסמכת לדון במומי בהמות (י"ח חדשים אצל רועי בהמה, סנהדרין ה:). וענה רבי עקיבא: אפילו רועי צאן, כי זה נדיר יותר, כי אסור לגדל בהמה דקה בא"י] - ניצוצי אור

שר העולם אמר "נער הייתי"- עיקרים ח"ב יט

שר העולם אמר "נער הייתי"- [כי שר זה ממונה על סדר העולם] - אגדות א' 129

גם זקנתי, מאן אמריה? אילימא קוב"ה, מי איכא זקנה קמיה? – [אע"ג שבסיני נראה לעם ישראל כזקן, זה רק במראה הדמיון, ולא שבאמת הוא כך] – מהרש"א

"ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהלים לז, כה) – [שאל "הכותב" בעין יעקב: צ"ע כי פעמים רבות מצאנו כי צדיקים יורדים מנכסיהם, וגם בניהם נעשים עניים? אבל ב"ילקוט שמעוני" (תהלים, רמז תשל"א) אחרי הבאת מאמר זה מסיים במאמר חז"ל: "האי צורבא מרבנן לא מיעני. והא קא חזינן דמיעני? אי איתא דמיעני, אפיתחא לא מיהדר" (שבת קנא ע"ב). כלומר לא יהיה "צדיק נעזב" במצב חריף כל כך שבניו יזדקקו לבקש על הפתחים למענו] – ילקוט הגרשוני (אמר המלקט: עיין לעיל ד"ה קרא עליו המקרא הזה, שמדובר כאן הוא "לחם" של תורה. ממילא לא קשה קושיית מחבר "הכותב")

ידו פרש צר, עמון - נצח 151 (לב)

נכנסו גוים להיכל, תריסר אלפי גברי, שיתא אלפי קשתויי – [ענין החשבון הזה] - אגדות א' 129

נכרי שקדש בזמן הזה חוששין לקידושין שמא הוא מעשרת השבטים - נצח 155 (לד)

קבא רבא וקבא זוטא – [מדוע ב' קבים] – מהרש"א