אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף קג

לשון חכמים ברכה, לשון חכמים עושר, לשון חכמים מרפא – [אלו ג' הם מול מדות של יעקב, יצחק, אברהם] - אגדות א' 160

בשעת פטירתו של רבי - אגדת אליהו, ירושלמי, כלאים פ"ט פסקא א'

בשעת פטירתו של רבי – דרך חיים 59; אגדות א' 160

נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך, מטה תהא מוצעת במקומה – [בנוסף לטעם שנתנו בגמרא, אפשר לפרש שביקש מהם שימשיכו במצוות הכנסת אורחים בביתו כמו שנהג בחייו, וישאירו ג' תיקונים אלו עבור האורחים] – ע"פ ילקוט הגרשוני

כל בי שמשי אתי לביתיה - רבנו בחיי, בראשית מט, לג

כל בי שמשי אתי לביתיה - ספר חסידים, תתשכ"ט

כל בי שמשי אתי לביתיה – [דוקא בשבת, ודוקא בלילה] - אגדות א' 160

כל בי שמשי אתי לביתיה – [כיון שנקרא רבנו "הקדוש", וכאשר נסתלק מהעולם בטלה קדושה (כתובות קג ע"ב), לכן הגיע דוקא בעת קידוש] – מהרש"א

כל בי שמשי אתי לביתיה – [זכה לכך ע"י תפילתם של חכמי דורו שהתאמצו ברחמים עבורו] - בן יהוידע; שו"ת רב פעלים ח"ב, סוד ישרים, סוף סי' ב'

כל בי שמשי אתי לביתיה – [מדוע דוקא אז? כי בשבת ניחון האדם בנשמה יתרה. ובכח הגדול ההוא חי בשני העולמות] – עין אליהו

כל בי שמשי אתי לביתיה – [מדוע דוקא אז? כי שבת היא מעין עולם הבא (ברכות נז ע"ב) ובבחינת עולם הבא נתגלה נשמה משם] – נ"ל המלקט

יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי – [ופירש רש"י "דמן חיפא" (שם מקום) וצ"ע משום מה טרח רש"י לפרש שם מקומו, ולא פירש "אפרתי" שם מקום? אלא ידוע כי אדם גדול צריך לקחת עמו ב' אנשים לשמשו, כמו אברהם אבינו בדרכו לעקידת יצחק (ויקרא רבה, כו). ואם לא היה רש"י מפרש "דמן חיפא" היה אפשר לטעות שצריכים ג' אנשים, ו"חפני" הוא שמו של אדם. ולכן דייק ללמד שמדובר כאן רק בשנים] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אל תספידוני בעיירות, סבור משום טרחא הוא דקאמר וכו' שמע מינה משום יקרא הוא דקאמר – [לא לשם כבודו, כי הרי כשמת רבי בטלה ענוה (סוטה מא ע"א) אלא משום כבוד התורה] – מהרש"א –

אל תספידוני בעיירות – [רבי לא רצה שיספידו אותו בכפרים ומקום אוכלוסיה קטנה כי יבואו רק מעט אנשים ולא יהא בכך כבוד התורה] – ילקוט סופר (פרשת ויחי), מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דף קג ע"ב

והושיבו ישיבה לאחר שלושים יום (מפרש רש"י: "לעסוק בתורה, לאחר שלושים יום של פטירתי מיד, ולא תהיו עסוקים בהספד" עכ"ל) – [וצ"ע הרי למעשה הספידו אותו י"ב חודש ולא קיימו את בקשתו? אלא בגמרא מובא שלא רצה שכבודו יהיה יותר משל משה רבנו, שאותו הספידו אך ורק ל' יום ע"כ. ומה שהם המשיכו להספידו היה רק חציו של כל יום ויום. הם דנו שאמר כך רק מחמת ענוותנותו שחשב שאינו ראוי ליותר. אבל תלמידיו העריכו אותו ביותר ולא נרגעו בלי להוסיף עד שנה שלימה. (ואם היו חושבים שציוה ממש לא להספידו, לא היו עוברים על רצונו, כנפסק בשו"ע יורה דעה שמד, סעיף י)] – ילקוט סופר, פרשת ויחי, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"
(אמר המלקט: ויותר מי"ב חודש אסור להספיד, רמב"ם, הל' אבלות פי"ג ה"י. ונ"ל מקור לכך ממה שאמרו חז"ל על ברכת "מחיה המתים" של הרואה את חברו אחרי י"ב חודש: "אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש שנאמר "(תהלים לא, יג) 'נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אובד' (ברכות נח ע"ב). וכן אמרו לענין המוצא אבידה אחרי שנאבד י"ב חודש (בבא מציעא כד ע"ב "אבוה דשמואל) שהבעל מסיח דעתו ממנו לגמרי אחרי י"ב חודש. ותמוה מנהג כמה בזמננו המספידים את המת בכל שנה ושנה ביום פטירתו ומעוורים אבלות ישנה)

מכאן ואילך ספדו ביממא – [אע"פ שאצל משה רבנו לא מצאנו שספדו אחרי ל' יום, בזה לא נחשב רבינו הקדוש כעדיף ממנו, כי לא מחמת ציוויו עשו אלא התנדבו מעצמם] – מהרש"א

"מזומן" לחיי עולם הבא – [ואין זה דומה ל"יש לו חלק לעולם הבא", כי שם הוא חלק קטן בלבד. אבל מזומן יש לו עיקר. וכיון שהיה רבי בדרגא גבוהה, ממילא גם המצורפים אליו ישיגו יותר] – אגדות א' 160-161

מזומן לחיי עולם הבא – [כלומר בלי שיצטרך לעבור תחילה במדת הדין] – מהר"ל, גור אריה, במדבר כ, כ (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא יז)

ההוא כובס - עיקרים ח"ג כט

ההוא כובס - גלגולי נשמות, רמ"ע מפאנו (פסקא ע"ז)

ההוא כובס – [היה רשע המוכן להיות בעל תשובה. לכן נקרא "כובס" שמלבין את קלקולו. ומה שאמרו "ונפל לאיגרא" זה אינו שעשה מעשה בפועל אלא מרוב צער ועוגמת נפש, ע"י זה מת. וזהו הנקרא "הפיל עצמו" ומסר עצמו למיתה] - אגדות א' 161; אגדות ג' 263

ההוא כובס - גליון ר"י עמדין

ההוא כובס - [סליק לאיגרא. מדוע לא נענש על איבוד עצמו לדעת? אלא החטא הגדול של מאבד עצמו לדעת הוא מפני שעושה עולם הזה עיקר, ומפני איזו צרה שהיתה לו כאן רוצה לברוח ממנה. אבל כאן אותו כובס עשה עיקר מן עולם הבא והצטער על שנמנע ממנו הישג גדול עולם הנצח, ולכן החטא הוא קל יותר] - דברי שאול

ההוא כובס וכו' סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית - [מדוע לא נענש על איבוד עצמו לדעת? אלא אין פירוש דברי חז"ל שעשה מעשה זו בכוונה תחילה, כי לא כתוב "הפיל עצמו" אלא שנפל. היה מבולבל בדעתו ובהיותו בגג לא נזהר, ונפל מהגג ומת בלי שתיכנן לכך] – עין אליהו

ההוא כובס - ר' צדוק, תקנת השבין סוף י' 99



ההוא כובס – [מי התיר לו לאבד עצמו בידיים?] – בן יהוידע; שו"ת רב פעלים (ממחבר "בן איש חי") ח"ב סוד ישרים, סי' ד'

שמעון בני חכם - ר' ידעיה הפניני (לסוף הוריות, נדפס ב"אוצר הפירושים", דף ט"ו)

שמעון בני חכם - בן יהוידע ד"ה והנה בודאי
שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא. מאי קאמר? אע"פ ששמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא – [צ"ע מה חידש בזה? והרי גם רבי אמר כך באופן ברור? אלא יש לעיין בדבריו כי הרי מינוי הנשיא חשוב יותר ממינוי של חכם, ולמה הקדים לדבר על החכם? אלא בא בלשון "אף על פי"] – תאוה לעינים

צריכא לך ולמטלעתך? – [רמז לו בזה שהרי נענש בצליעה מפני שהטיח דבריו נגד הקב"ה (סוכה נג ע"א) וגם כאן שוב חזר להרגל שלו והטיח דברים גם נגד רבי] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

צריכא לך ולמטלעתך? – [רבי רמז לו שיבקש מחילה על מה שהעליב אותו] - בן יהוידע

ולא הוה ללוי אינש למיתב גביה – [מדוע גם לוי לא נכנס לפנים כדי ללמוד אצל ר' חנינא] - בן יהוידע

מת מתוך השחוק סימן יפה לו; מתוך הבכי סימן רע לו – [הבוכה לבו רע עליו כי חושש על עתידו. אבל בעל השחוק יודע שאינו בוש במעשיו. ודומה לזה מעשה ר' יאשיה שבקש שיקברוהו בבגדים לבנים כמו חתן ואמר "מה אנא בהית מן עובדאי?" (ירושלמי, כלאים פ"ט ה"ג). "ותשחק ליום אחרון" (משלי לא, כה). ועוד כי בעל השחוק מאמין בעולם השכר ויודע שעוד כמה פסיעות והוא יהיה יחד עם אבות העולם, ויזכה לראות שכינה] – נ"ל המלקט

[מת] ופניו למעלה סימן יפה לו; פניו למטה סימן רע לו – [אפשר שזה דומה למאמרם (נדה לא ע"ב) שהזכר עם פניו למטה, מול אדמה שממנה נברא; והנקבה פניה כלפי מעלה למקום שממנו נבראת, צלע של הגבר. כך המת עם פניו למעלה היא סמל של שאיפה לעולמות הרוחניים (כמו שאמרו על תפילה עם עיניו למעלה, יבמות קה ע"ב); מה שאין כן מי שפניו למטה זהו רמז שבימי חייו היה פונה לענינים הארציים] – נ"ל המלקט

[מת] פניו כלפי העם סימן יפה לו; כלפי הכותל סימן רע לו – [עיקר ענינו של הצדיק ועסקיו הם צריכים להיות מול העם ולטובתם. ואוי לו אם פונה לקיר, והופך גבו לצרכי הציבור] – עקבי חיים, הרב יעקב שולמן (וילנא, תרצ"ג) מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (אמר המלקט: וכן בתנחומא, פרשת משפטים ס"ק ב', היה רבי אסי בוכה על שלא קבל על עצמו לעסוק בצרכי הציבור מפני רוב לימודו)

[מת] ופניו ירוקין סימן רע לו; פניו צהובין ואדומין סימן יפה לו – [ירוקין הוא סימן של פחד ובהלה, כלומר לבו רע עליו כי חושש על עתידו. אבל פנים צהובים ואדומים הם של שמחה ושביעות רצון, כי יודע שאינו בוש במעשיו. ודומה לזה מעשה ר' יאשיה שבקש שיקברוהו בבגדים לבנים כמו חתן ואמר "מה אנא בהית מן עובדאי?" (ירושלמי, כלאים פ"ט ה"ג). "ותשחק ליום אחרון"] – נ"ל המלקט

מת בערב שבת סימן יפה לו; [מת] במוצאי שבת סימן רע לו – [ערב שבת: שיכנס למנוחה מיד] – רש"י (תוספת המלקט: וכן כתב אריז"ל שהנקבר בערב שבת אחרי חמש שעות של היום, פטור הוא מחיבוט הקבר, "שער הגלגולים", הקדמה כג, עמ' סה)

מת בערב יום כפורים סימן רע לו; במוצאי יום הכפורים סימן יפה לו – ["נמחלו עונותיו וסימן יפה הוא"] – רש"י

מת מחולי מעיים סימן יפה לו, מפני שרובן של צדיקים מיתתן בחולי מעיים – ["יהא חלקי ממתי בחולי מעיים: שמתייסרין ביסורין ומתמרקין עונותיהם"] – רש"י על שבת קיח ע"ב ד"ה ממתי בחולי מעיים

מת מחולי מעיים סימן יפה לו, מפני שרובן של צדיקים מיתתן בחולי מעיים – ["כי יש במדרש בראשית רבה (פרשה פב) למרק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת"] – תוספות, שבת קיח ע"ב ד"ה רובם של צדיקים

אמר לו: אנא על תורה ומצוות קא בכינא – [דומה לדברי הגר"א, כפי שמובא בשמו כי ביום פטירתו: "אחז בציציותיו ואמר בבכיה 'כמה קשה להפרד מעולם המעשה הזה, אשר ע"י מצוה קלה כיו"ב של ציצית אשם ישר יחזה פני שכינה. ואיפה נוכל למצוא זאתבעולם הנשמות אף אם יתנו כל כוחותיו עבורו?" ("עליות אליהו", עמ' 74 סוף הערה קיז)] – הגאון החסיד מוילנא, ע"י ר' בצלאל לנדוי, עמ' שלה, שמב (בשינוי לשונות)

מת רבי בטלה קדושה – [מה ההבדל בין קדושה למידת יראה וענוה, שהמדות ההן המשיכו משך שנות בני דורו] - אגדות א' 160

רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים – [כדי למרק אכילה ושתיה שבמעיו (עיין יומא ד' ראש ע"ב)] - אגדות א' 160

כשחלה רבי נכנס רבי חייא אצלו ומצאו בוכה א"ל מפני מה אתה בוכה? וכו' א"ל אנא אתורה ומצוות קא בכינא – [מי שמת מחמת יראת מיתה, סימן רע הוא לו. אבל אם בוכה כי יתבטל מקיום תורה ומצוות מותר] – מהרש"א ד"ה מפני מה אתה בוכה


כי הוו מנצו ר' חנינא ור' חייא – [כי ריבוץ תורה לאחרים הוא יותר שכל נבדל מן פלפול התורה] - אגדות ג' 40-42

כי הוה מינצי – [כי מעלת ר' חנינא אם ישכחו את התורה יחזירנה מפלפולו. אבל זה כשרון בכח ולא בפועל. אבל ר' חייא פעל שלא ישתכח כלל, והרי זה בפועל] - מהרש"א על בבא מציעא פה ע"ב ד"ה בהדי דידי

כי הוו מנצו ר' חנינא ור' חייא – מראית העין

כי הוו מנצו ר' חנינא ור' חייא – [ר' חנינא היתה תורתו אומנותו ולא עסק בגמ"ח כדי שלא יתבטל מהתורה רגע. אך ר' חייא דרכו לעסוק בגמ"ח ג"כ. ועל זה היו מתווכחים, כיאמר ר' חייא לר' חנינא "לא טוב אתה עושה, אלא אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. ור' חנינא הביא סניגורין לדבריו לומר כי אם ע"י צרות שבדור ישתכחו כמה הלכות (כמו שהיה בימי אבלו של משה רבינו, תמורה טז.) הוא יכול החזיר אותם ע"י פלפולו. ור' חייא השיב כי ע"י מדת גמ"ח שלו הוא מיגן שלא יבואו צרות כלל לישראל, וממילא לא תשתכח התורה] - בן יהוידע על בבא מציעא דף פה ע"ב

כי הוו מנצו ר' חנינא ור' חייא – [עיין דברי "בן יהוידע" לעיל. ונ"ל להוסיף דברי "ספר תניא" (עמ' קט, אגרת הקודש, סוף פרק ה) כי כדי שהאדם שהוא בתחתית עולם העשייה ישיג לתורה דלעילא, הוא זקוק למידת חסד דלעילא. ולכן עליו לעורר את החסד ע"י גמ"ח שיעשה. ולכן אמרו "כל שחכמתו מרובה ממעשיו" וכו' (אבות, ג). ולכן ודאי צדק ר' חייא, כדברי רבי, "כמה גדולים מעשי חייא"] – נ"ל המלקט

כי הוה מינצי – [המחלוקת ביניהם אם יש לעסוק בתורה בלי לעסוק בגמילות חסדים, או שיש לצרף גמ"ח] - בן יהוידע על כתובות דף קג

מאי עבידנא? אזילנא ושדינא כיתנא וכו' – [כלומר לא קנה מן המוכן אצל אחרים, כי חשש שמא יתערב בכך כוונה לא לשם שמים; אלא מהתחלת יצירת הקלף כיון לשם ה'. ולכן הצליח] – מהרש"א על בבא מציעא דף פה ע"ב

כמה גדולים מעשי חייא - הנצי"ב על שמות יט, ב; דברים יז, יח

כמה גדולים מעשי חייא - תורת חיים על בבא מציעא

כמה גדולים הם מעשי חייא – [מבואר ע"פ סוכה כ ע"א, שהם ייסדו את התורה אחרי שנשתכחה מישראל] - בן יהוידע על בבא מציעא דף פה ע"ב

לבני קטן אני צריך וכו' לבני גדול אני צריך – [צ"ע הקדים לקרוא לקטן לפני הגדול? ושמא כי חביב למסור סדרי חכמה, לפני סדרי נשיאות] – מהרש"א

ואת יראי ה' יכבד – [זה נרמז בפסוק, כי בתחילה כתוב "מלך יהודה" ואח"כ כתוב "ויאמר יהושפט האין פה נביא לה'?" (מל"ב ג, יא)] - מהרש"א מכות כד ע"א

יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת"ח, היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו - ספר חסידים, תקפ"ז

יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת"ח, היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו - דברי שאול

צדק צדק תרדוף – [כי אם מדובר בדיינים, הרי כבר כתוב "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו) אלא מדוברא לבעלי דינים שידקדקו ללכת לחפש בית דין היפה שבאותו הדור] - מהרש"א סנהדרין לב ע"ב ד"ה הלך אחר בית דין יפה

דף קד

ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעי רחמי ואמרי 'כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב' – [מפני מה הקפידו על האומר כך] – יערות דבש, דרוש יב, הספד בשנת תק"ו, ח"א עמ' רכט

כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, אמרה יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים – [וקא מצטער לחלוץ ולהניח] – רש"י (כלומר הצער אינו מפני כאב הגוף, אלא מפני שמתבטל מהמצוה. ויש לזה רמז בתוספות הכותבים "אע"פ שחולי מיעיים פטורים מן התפילין לפי שאין יכולין ליזהר היטב, אבל רבי היה מנהיג עצמו בקדושה והיה יודע היטב ליזהר")

שקלא כוזא שדיא מאיגרא - משך חכמה (במדבר יח, ט)

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה - רבנו בחיי (בראשית כה, כב)

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה - צל"ח

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה - פרי צדיק (ח"ב 54 פדיון הבן, א'; ח"ג 152 קדושים, ח'; ח"ד 176 בלק י"ג); פוקד עיקרים 20

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה - דברי שאול

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה – [צ"ע הרי אמרו חז"ל (תענית יא ע"א) "המצער עצמו מכל דבר ודבר" נקרא חוטא, ולמדו זאת מן היין? וצ"ל לכן אמרו התוספות כאן שלא ציער את עצמו ממה שהגוף צריך כדי להתקיים, אלא נמנע מהמעדנים (ע"פ מדרש תנא דבי אליהו, פרק כו). ושם במדרש הביאו הוכחה ממעשה זה עצמו של רבי] – שבות יעקב

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה – [הביטוי המיוחד "אצבע קטנה" מוסב על אבר הברית, כמו שאמרו "שאין כל האצבעות שוות" (פסחים קיב ע"ב עיי"ש רשב"ם) וכמו שאמרו "אבר קטן יש באדם" (סנהדרין קז ע"א) ואפילו בזה לא נהנה כלום אלא השתמש לשם שמים] – ילקוט אליעזר, ערך צדיקים (לג), מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

יגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה – [צ"ע כיצד האדם יגע באצבעותיו בתורה? אלא היה כותב ומסדר את המשניות בעריכה מושלמת (נ"ל המלקט: שהיה מגולל את המגילות מתחילתם לסופם ומסופם לתחילתם, כדי להעתיק כתיבת המשנה ממקום למקום, כדרך המחברים) ולא נהניתי מכבוד התורה להתפאר במלאכתי אפילו באצבע קטנה, להשתמש בתורה כקרדום לחפור בה] – עיון יעקב

ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה - ר"א דסלר ח"א 6

יהי שלום במנוחתי - דברי שאול

ג' כיתות מלאכים - עיקרים ח"ד נא

ג' כיתות מלאכים – [ג' אופנים של מנוחה] - אגדות א' 161 ג' פסקאות

ג' כיתות מלאכים – [א' מן עולם העליון, א' מעולם האמצעי, וא' מעולם התחתון] – מהרש"א ד"ה ההוא יומא

ג' כיתות מלאכים – [א' אומרת לו שיבוא אל השלום האמיתי, וא' אומרת לו שלא יפחד ולא יחשוש כי הולך נוכח וישר ליעד שלו, וא' אומרת לו ששלומו כפול, גם לנפשו וגם לגופו, ינוחו על משכבותם] – עיני יצחק

וא' אומרת הולך נכוחו – [כי צדיק שנכשל בהרהורי עבירה, מלאכים המלווים אותו במותו מובילים אותו בדרך עקומה על פתח גיהנם כדי שיצטער ויחשוב כי גם הוא ראוי לשם. וכאן הלכו ביושר, ללא הפחדה] - בן יהוידע

בשעה שהרשע נאבד מן העולם, ג' כיתות של מלאכי חבלה יוצאת לקראתו. אחת אומרת "אין שלום" וכו' וא' אומרת "למעצבה תשכבון" וא' אומרת "רדה והשכבה את ערלים" – [הראשונה מבשרת לו שלא יזכה למדת שלום, רוב טוב שהיא מדת הצדיקים בגן עדן, השניה מבשרת לו כי גם גופו לא ישכב במנוחה בקבר, והשלישית מבשרת לו שירד לדיוטא תחתונה שבגיהנם] – עיני יצחק


כל מדות חכמים כן הוא – [כי החכמים מעיינים בצורה ולא בחומר, והיא מדויקת] - אגדות א' 161