אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף נט ע"ב

אין אשה אלא ליופי – [אין הכוונה שהבעל יבחר בה משום זה, אלא מה דעת הנשים עצמן. וראיה לכך כי מפני זה האשה נמנעת מכמה מלאכות שהוזכרו במשנה, שעליה מוסב מאמר זה] - בן יהוידע (כאן וכן בד"ה והנה "הבונה" הקשה)

אין אשה אלא ליופי, אלא לבנים וכו' – [מדוע נקט סדר זה והרי העיקר הוא הבנים? אלא יופי בא לה משנולדה, אבל בנים שלה הם רק אחרי נישואיה. והתכשיטין קונים לה בסוף, כי אחרי כמה לידות וגם מזדקנת, הוכחשה יופיה] – בן יהוידע, בד"ה ברם עדיין

אין אשה אלא לתכשיטי אשה –

הרוצה שיעדן את אשתו, ילבישנה בגדי פשתן – [זו סגולה נגד פעולת הכישוף, מנשים אחרות המתקנאות בה] – בן יהוידע

הרוצה שילבין את בתו יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפרקה -

דף ס:
דשתיא שכרא וכו' – [הדברים הללו המנויים כאן בגמרא נאמרו רק בדורות הראשונים] - בן יהוידע

מסקא לה לקמיה דאבוה – [הדברים הללו נאמרו בגוזמא] - בן יהוידע

"והיא בעולת בעל" (בראשית כ, ג) עולה עמו ואינה יורדת עמו – [כיצד למדו זאת ממעשה שרה ואבימלך] – מהרש"א

דף סא

דקדים ספי, משתעי אליהו בהדיה - מראית העין

דקדים ספי, משתעי אליהו בהדיה – [כי מצאנו במקרא סדר קדימה שיש להעדיף את האורח (מל"א יז, יג) וכך יש לנהוג לדורות] - בן יהוידע (ד"ה ועוד אמרתי טעם אחר בזה)

דף סב
אנחה שוברת חצי גופו של אדם - בינה לעתים, עת צרה, תחילת דרוש ג' לשבת איכה (שכח)

אנחה שוברת חצי גופו של אדם - יערות דבש (ח"א עמ' קמד, דרש ז')

אנחה שוברת חצי גופו של אדם - בן יהוידע על ברכות דף נח

שוא לכם משכימי קום - דברי שאול

אלו נשותיהם של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעוה"ז ובאות לחיי עוה"ב - ע"ע ברכות יז ע"א "הני נשי במאי זכיין"

אלו נשותיהם של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעוה"ז ובאות לחיי עוה"ב – [צ"ע מדוע לא דרשו פסוק זה ושכר זה לת"ח עצמםהמנדדים שינה מעיניהם? עיין שם מה שתירץ] – הפלאה (נ"ל המלקט: אין להתפעל ממה שת"ח עצמם ניעורים כדי ללמוד כי הם שמחים בהישגים תורניים ויודעים להעריך חשיבות הלימוד. אבל אשה שהיא עצמה אינה מבינה בתורה, ובכל זאת מתאמצת לעזור לבעלה ללמוד, יש להוסיף לה שכר)

דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וגני בטולא דאפדניה, ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה – מהרש"א

דף סב ע"ב

רוצה אשה בקב ותיפלות, מעשרה קבין ופרישות –

התלמידים יוצאים לתלמוד תורה ב' וג' שנים שלא ברשות -

רב רחומי הוה רגיל דאתי לביתיה כל מעלי יומא דכפורי - ר"ח שמואלביץ (ח"ב, ב)

עונת ת"ח מערב שבת לערב שבת – [אחרי שאדם הראשון חטא ביום הששי (ונגזרה עליו המוות) היה צריך לבוא לביתו כדי להרבות בצאצאיו, שיהא כלל ולא פרט. וזה היה בשבת] - רמ"א, תורת העולה ח"ג סוף פרק ס

עונת ת"ח מערב שבת לערב שבת - של"ה דף קלט: (שבת, תורה אור)

"אשר פריו יתן בעיתו", זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת – [המשך הפסוק: "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (תהלים א, ב) כלומר כל ימות חול מפני לימודו אינו פנוי לעונת אשתו. רק בליל שבת המיועד לתענוג ושביתה, ואין בזה ביטול תורה כל כך שהרי אסור לקרוא לאור הנר] – מהרש"א

"אשר פריו יתן בעיתו", זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת – [מלת "שבת" במילוי היא שין בית תו. המילוי לבד (ין ית ו) הוא בגימטריא "עתו"] – בני יששכר

אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול – [שאפילו בימי עיבור ויניקה של אשתו וכן בימי זקנותה, אין זיווגו איתה לשוא אלא מקיים העולמות] - בן יהוידע ד"ה והנה הכתוב מדבר בת"ח (הערת המלקט: עוד עיין דברי המחבר להלן ד"ה יאמרו זו אשתו וזו זונתו, מה שהביא מהחיד"א, מכת"י ספר הזוהר)

יהודה בריה דר' חייא וכו' כל בי שמשי הוה אתי לביתיה -

עמודא דנורא – [ענינו שהשכינה היתה מוליכתו לביתו] – אגדות א' 152

עמודא דנורא – [זה היה לו לסימן על כניסת שבת, כמו שאמרו על הדלקת הנר, ללמוד מעמוד האש (שבת כג ע"ב)] – מהרש"א

לא בטל יהודה עונתו – ר' צדוק, ישראל קדושים 8, 11

כשגגה לפני השליט - מהרש"א על מועד קטן יח ע"א ד"ה ברית כרותה לשפתים

רבי אתי מן שפטיה בן אביטל – [חולק על פירוש רש"י] - אגדות א' 152

פסקו ליה תרתי סרי שנין – [מה ענין מספר סגולי זה כמה פעמים במעשים המוזכרים כאן? ויש כמה אופנים לבאר ע"פ דרש] – חיד"א, מראית העין (ועוד עיין "ליקוטי בתר לקוטי")

פסקו ליה תרתי סרי שנין – [שהיו נוהגים ללמוד שש שנים לששה סדרי הש"ס, לבקיאות. ועוד שש שנים אח"כ לשם חזרה בעיון, כל שנה לסדר אחר. ורמזו לזה: 'שש שנים תזמור כרמך' (ויקרא כה, ג), בשביל לימוד גירסא כמין "זמירות", זמר בכל יום (סנהדרין צט ע"ב). ואז 'ואספת את תבואתה', תוכל אז לחדש חדושי תורה ולאסוקי שעתא אליבא דהלכתא] – בן יהוידע, פסקו ליה תרתי סרי שנין (הערת המלקט: וכן כתב המחבר בפסחים קיג ד"ה תמרי בחלזונך לבי סודנא רהוט: "צריך לעסוק תחילה בגירסא עד שיהיה בקי ושלם במשניות ובברייתות. ואז ילך ללמוד סברא ולהבין דבר מתוך דבר וכו'. אם אין גירסא, אין סברא") (עוד הערה מהמלקט: וכן כתב המחבר ב"בן יהוידע" על סוכה דף מו, מאמר "מדת הקב"ה מלא מחזיק, ריקן אין מחזיק" וז"ל: "אם טרח האדם בגירסא ונעשה מלא בלימוד הגירסא, אז נותן לו הקב"ה חכמה שיחזיק בקרבו לימוד העיון והסברא. ואם ריקן מהגירסא, איך יחזיק בקרבו לימוד העיון והסברא?")

תרתי סרי שנים – [הרבה מאלו נקטו מספר זה, כי מגיל י"ח לחופה עד גיל שלושים לכח, מצליח האדם בלימוד תורתו וקבלה מרבותיו, כל עוד שאיננו מטופל בילדים שלו] – מהרש"א (הערת המלקט: כי עד שהילדים יהיה בגיל י"ב הרי האם מטפלת בהם, ואין עול טיפולם מוטל על אביהם)

אכנוס והדר איזיל – [אמר זאת לא מפני הנאתו, אלא אשתו משמרתו מהחטא (יבמות סג ע"א וע"ב) ורצה סגולה לשמירה] - בן יהוידע ד"ה יאמרו ענייה זו

דעת קונך יש בך – [כי ישראל הם לה' כמו אשה הנקנית ע"י שטר קידושין והוא תורתנו. ושריית שכינתו בתוכנו ע"י המקדש, היא הזווג והנישואין] – מהרש"א (אמר המלקט: יש להביא ראיה ממסכת יומא נד ע"א "ראו חיבתכם לפני המקום, כחיבת זכר ונקבה". וכן קראו לעליית ההיכל של המקדש "חדר המיטות" (מלכים ב' יא, ב. עיי"ש רש"י. וכן בדהי"ב כב, יא)

איעכב לי עד דאתי בהדך – [בשכר זריזותו זכה להחיות את אשתו בזריזות, מה שלא הצליח אלישע הנביא כשהחיה את בן השונמית] - בן יהוידע

והחוט המשולש – [כי לא אביו לימד אותו אלא דוקא אבי אביו, ר' ביסא] – מהרש"א

והחוט המשולש – [מדוע בחר דוקא בפסוק זה] - בן יהוידע

דף סג

חזיתיה דהוה צנוע ומעלי – [צנוע במדות טובות, מעלי שהוא נוח לבריות] – מהרש"א

חזיתיה דהוה צנוע ומעלי – [ראתה בו ב' מדות המועילות ללימוד תורה. [א] צניעות כדכתיב "ואת צנועים חכמה" (משלי יא, ב) [ב] כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת (אבות, ג)] - בן יהוידע

אי מקדשת לי, אזלת לבי רב – [מדוע לא נישאת רחל זאת למי שהוא כבר בדרגת ת"ח? אלא לא רצתה לקבל שכר על תורת בעלה בתור צדקה, אלא רצתה שהיא עצמה תגרום לבעלה שיהיה לת"ח, ואז שכר שלה שלם מצד הדין] - בן יהוידע (וקרוב לזה כתב "עיון יעקב")

איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה, אפקוה אביה מביתיה – [רע"ק ישב אצל אשתו שנה א', לקיים "נקי יהיה לביתו שנה אחת"] – בן יהוידע

שמעיה לההוא סבא – [יישוב הסתירה בין הגמרא כאן לגמרא בנדרים (דף נ') אם ההוא סבא היה אליהו, או היה רשע אחד. כי היו שם שני מאמרים] - בן יהוידע

אי לדידי ציית, יתיב תרתי סרי שני אחריני – [צ"ע כי בספרי (סוף פרשת הברכה) אמרו כי ארבעים שנה לימד, והרי כאן כבר חזר עם תלמידים אחרי כ"ד שנה? אלא למרות שהיה עדיין לומד אצל רבותיו, היה באותו הזמן גם מלמד לתלמידים] – בן יהוידע

אמרה יודע צדיק נפש בהמתו – [אין אהבת רבי עקיבא לאשתו משום הגוף, שאצטרך להתקשט. אלא היא אהבת "נפש", כי אני זיווגו בעולם הנשמות. לכן אמרה מלת "נפש"] - בן יהוידע

יהיב ליה פלגא ממוניה – [למה דוקא חצי? אלא האשה חולקת עם בעלה באותו שכר שהוא מקבל על תורתו. והאב הזה שמח על מה שהשיגה בתו] - בן יהוידע (אמר המלקט: עיין דברי חיד"א, מדבר קדמות, מערכת מ' פסקא לו)

יהיב ליה פלגא ממוניה – [הקשה בעל הפלאה, הא כיצד מותר לו לבזבז יותר מן חומש נכסיו? ותירץ שלתמוך בלימוד תורה אינו נאסר בתקנה זו. ועוד תירץ כי הרי חז"ל יעצו שישלש אדם נכסיו: שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא, ושליש תחת ידו (בבא מציעא מב ע"א). ולכן כאשר נתן לו חצי ממה שהיה בידו הרי מסר לו רק ששית מנכסיו. ועיין לעיל דף נ' "המבזבז אל יבזבז" וכו'] – הפלאה (הערת המלקט: אבל נ"ל להוסיף ע"פ דברי ה"חפץ חיים" ("אהבת חסד", ח"ב ענין חומש, פרק עשרים, סוף פסקא ב) כי מי שהוא עשיר ראוי לו לתת יותר מן חומש כי "רק חייו קודמים לחיי חברו, אבל אין עושרו קודם לחיי חברו". וכאן מדובר לפרנס עשרים וארבעה אלף תלמידים!]

יהיב ליה פלגא ממוניה – [הקשה בעל הפלאה, הא כיצד מותר לו לבזבז יותר מן חומש נכסיו? אבל לכאורה אין כאן קושיא כלל שהרי הוא נתן לביתה של בתו (ויש לה ריווח ממה שיש לבעלה כסף) ואין כאן קיפוח לשאר בניו המחכים לרשת אותו, כי בחייו של האב מותר לו לתת למי שירצה] – לקוטי בתר לקוטי

כי הוה ג' שני, מטא מעלי יומא דכפורי – [מדוע המתין דוקא ג' שנים] - בן יהוידע

זוגתך נזכרת – [כיון שאסור התשמיש בליל כיפור, ידע שלא יזדווג. והאב חשש שהבן יכשל בהרהורים אסורים] - בן יהוידע; עיין מהרש"א ד"ה מטא מעלי יומא דכפורי

דף סד:
אוכלת עמו מליל שבת - נתיב א' 126 (עבודה, טז)

דף סה


נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי, דברים שהאשה משתוקקת עליהן, ומאי נינהו? תכשיטין – אשתשר [אף שבדרך כלל "שיקויי" הוא יין, כאן דרשו לשון "תשוקה"] – מהרש"א (אמר המלקט: חז"ל הוציאו כאן המלה מפשוטה כי היה צ"ל מצורף "מימי ושיקויי", ולא להפריד ביניהם עם "צמרי ופשתי". ולכן כמו שהשמן נצרך כדי לסוך על העור, כך שיקויי)

מניין שאין פוסקין יינות לאשה? "ואחרי שתה" ולא "שתת" – מהרש"א

אפילו חמור תובעה בשוק – [צ"ע כיצד דברו חז"ל גוזמא כזאת? אלא כוונתם אל גויים, שבשר חמורים בשרם (יחזקאל כג, כ)] - בן יהוידע

נפול נהורא בבי דינא – [כוונתם יופי גופני של האשה, כדברי שיר השירים (ו, י) "יפה כלבנה, ברה כחמה"] - בן יהוידע

קם רבא עאל לביתא, מחתה לה בקולפי – [מפרש רש"י שזהו מנעול. וצ"ע וכי חסר לה מקל או כלי אחר? אלא רמזה לו כי מאחר שזאת היא אשה קטלנית, צריך הוא לנעול דלת לפניה] - בן יהוידע