מקורות לפרק

דף לה

שלוחי דרחמנא - ומסיק בקידושין כג ע"ב שהם שלוחי דרחמנא

דף לו

"ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה' אלהי" (דברים ד, ה). מה אני בחינם, אף אתם נמי בחינם – [היכן רמוז כאן החיוב ללמד בחינם? אלא "כאשר ציוני" הרי שה' ציוה לו לקיים מצוה ללמד לאחרים. ודאי ומובן מאליו שעל מצוה לא דורשים שכר. ויש חידוש בפסוק זה שמתחיל בלשון יחיד "ראה" וממשיך בלשון רבים "לימדתי אתכם". אלא משה מדבר אל יהושע, כאשר ילמד לתלמידים רבים, אסור לו לרב לקחת שכר על מה שמלמד לאחרים, וכמו משה רבינו שגם לא לקח שכר על "לימדתי אתכם"] – מהרש"א

שכר שימור, שכר פיסוק טעמים -

דף לז

ויקראו בספר תורת אלהים - תפארת ישראל 196, 198 (סה); דרך חיים 138 (פ"ג, מסורת)
מפורש, זה תרגום – [הוא תרגום אונקלוס, שניתן בסיני ושכחום וחזרו ויסדום] – מהרש"א

ושום שכל, אלו הפסוקים – [כי ערבוב ענין מביא לטעות. אבל ההפסק לפי ענינו משים שכל וחכמה לכל ענין] – מהרש"א

ויבינו במקרא, זה פיסוק טעמים – [להפסיק הענינים, כדי שיבינו] – מהרש"א

ויבינו במקרא, אמרי לה אלו המסורות – [עיין הקדמתנו לספר "מסורת סייג לחכמה"]

מקרא סופרים, ועיטור סופרים, וקריין ולא כתיבין, וכתיבן ולא קריין, הלכה למשה מסיני -

עיטור סופרים - שו"ת רשב"א חלק ו סי' ק"ה

עיטור סופרים - תורה תמימה, בראשית יח, ה (ס"ק יט)

קריין ולא כתיבין -

במערבא פסקי להאי קרא לתלת פסוקי – עיין מהרש"א על קידושין דף ל ע"א ד"ה לתלתא פסוקי

דף לח

לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות – [כלומר עלה להשגה גדולה] - רבנו בחיי (דברים ה, מא)

לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות – [עושר נחשב לפסולת, מול מעלת מדריגת התורה] - אגדות ב' 12

לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות – [הלשון ארוכה והיה צ"ל "העשיר משה מפסולתן של לוחות". ומה בא כאן למעט? אלא לומר לך שלא לקח כסף על שלימד תורה לישראל כדלעיל ("מה אני בחינם") והיה עשיר אך ורק מפני פסולת הלוחות] – מהרש"א

לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות – [מי שיש לו ממון הרבה איננו עשיר בעצם, כי במותו ינחיל רכושו לאחרים. רק המשתמש בכספו למצוות, זה עומד לו לעד. משה לא החשיב את עצמו לעשיר עד שחקק האותיות בלוחות וקיים בהם מצוה, ובזה "העשיר", הכיר בעצמו שהוא עשיר] - בניהו

מה פסולתן (של לוחות) שלך יהא, אף כתבן שלך – [למדו זה מזה מתוך סמיכות הענינים בפסוק אחד "פסל לך וכו' וכתבתי על הלוחות" (שמות לד, א)] – מהרש"א

מה פסולתן (של לוחות) שלך יהא, אף כתבן שלך - הנצי"ב, דברים א, ג הרח"ד

בתחילה לא נתנה תורה אלא למשה, פלפולא בעלמא – ["הבנה וחריפות והיינו כתבן שלך. כי כל החכמה והשכל רמוזים בכתב התורה בצורות האותיות"] – הרא"ש

אף כתבן שלך - [אמר המלקט: דברי הרא"ש הנ"ל נאמרו בקיצור נמרץ ע"י הרמב"ן בהקדמתו לספר בראשית (פירוש הרמב"ן על התורה, מהד' מוסד הרב קוק, עמ' ג-ד) ונביא מקצת מהרחבת דבריו הנוגעים לעניננו: "בריאת כל נברא, העליונים והתחתונים, וג"כ כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית וכו' וכח צמחי האדמה ונפש התנועה וכו' הכל נאמר למשה רבינו בריאתם ומהותם וכחותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם, והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז (שם, דף ג) וכו' וכו'. [ועוד ממשיך בדף ד':] "וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה, הכל נכתב בתורה בפירוש, או ברמיזה בתיבות או בגימטריאות או בצורת האותיות, בכתובות כהלכתן, או המשתנות בצורתן, כגון הלפופות והעקומות [הערת המעתיק: עיין רמב"ם, הל' ספר תורה פ"ז ה"ח] וזולתן או בקוצי האותיות ובכתריהן וכו' כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה לפה עד משה מסיני"] – רמב"ן

בתחילה לא נתנה תורה אלא למשה, פלפולא בעלמא - אגדות ב' 13

בתחילה לא נתנה תורה אלא למשה, פלפולא בעלמא – [כלומר הבנת דבר מתוך דבר, שלומדים מתוך הכתב] – מהרש"א ד"ה מה פסולתן

משה נהג טובת עין – [משה היה טוב עין, כי ראוי אל השכל להשפיע לזולת] – מהר"ל, תפארת ישראל, 154 (נ)

פלפולא בעלמא – [צ"ע והרי דנים את האדם "פלפלת בחכמה?" (שבת לא.) ומשמע שהוא חובה. אלא מדובר כאן אחרי שהאדם יודע איזה דין במסורת, כמו שזו חובה לקחת אתרוג בסוכות, הוא בכל זאת מפלפל כדי להוכיח מהמלים "פרי עץ הדר" שהכוונה לאתרוג. אבל פלפול כדי לברר איזה דין מסופק ע"י י"ג מדות בזה נתחייבו כל כלל ישראל] - פתח עינים

פלפולא בעלמא – [מדובר על פלפול שאינו מוליד שום הלכה חדשה. כמו "מניין למילה שהיא באותו מקום?" (שבת קח ע"א) ] – בניהו (זה דומה לפירוש "פתח עינים" הנ"ל)

פלפולא בעלמא – שו"ת פנים מאירות ח"ב סוף קע"ט

פלפולא בעלמא – הנצי"ב, שאלתות, קדמת העמק ג, ו

שכינה שורה על חכם, גיבור ועשיר – [חכם הלומד מכל אדם, גיבור הכובש את יצרו, עשיר השמח בחלקו] - רמב"ם, פרק שביעי של הקדמה שלו לפירוש המשנה, אבות

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר - דרשות הר"ן, דרוש ג'

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – [אלו נגד ד' חיות המרכבה. חכם נגד צורת אדם ("חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח, א); גיבור מול צורת אריה ("ליש גיבור בבהמה", משלי ל, ל); עשיר נגד שור ("ורב תבואות בכח שור", משלי יד, ד); עניו מול נשר, שהוא קטן משאר השלושה. והקטן הוא המתרומם לפני ה'] - אגדות ב' 12

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – ["חכם" כאן הוא חכם במילי דעלמא. וצ"ע הרי אמרו "חכם עדיף מנביא" (בבא בתרא יב ע"א) וכיצד יהא זה תנאי לפני שמשיג הנבואה? אלא שם בבבא בתרא מדובר בחכמת התורה] – מהרש"א

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – [על מה שכתב הרא"ש "שורה בקביעות"] - גליון ר"י עמדין

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר - תורה תמימה, במדבר יב, ג (ס"ק ב)

שכינה שורה על חכם, גבור, עשיר – [דבר זה למדנו ממאמרו של משה "נביא מקרבך מאחיך כמוני" (דברים יח, טו) והרי דברים אלו היו אצלו] - בניהו

שכינה שורה על גבור, עשיר, חכם ועניו – [ביאור סדר הדברים כיצד נימנו כאן] - בן יהוידע, כאן (וכן עיין דבריו על שבת צב ע"א)

שכינה שורה על גבור, עשיר, חכם ועניו – [זהו תכסיס המועיל לחכם זה שלא יתלה את הכבוד שמכבדים אותו שהיא מפני חכמתו, אלא יתלה הדבר בעושרו ומעלתו הגופנית. וינצל מהגאוה] - בניהו

שכינה שורה על גבור, עשיר, חכם ועניו – [מה הצורך בנבואה בכל המדות האלו? אלא אם אין לו כלל המדות הללו זה פשוט שיהא עניו, שבמה יתגאה? אבל כיון שיש לו כל אלו, אז ענוה שלו משובחת] - בן יהוידע; וקרוב לזה כתב "חתם סופר" מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" כאן

שכינה שורה על גבור, עשיר, חכם ועניו – צדקת הצדיק, קעז

שכינה שורה על גבור, עשיר, חכם ועניו – תוספת ברכה, במדבר יב, ג ד"ה בתלמוד מס'

שכינה שורה על גבור, עשיר, חכם ועניו – עינים למשפט

גיבור, דכתיב "ויפרוש את האהל על המשכן" – [צ"ע מדוע לא הביאו ראיה ממה שהקים את הקרשים למשכן, וכל קרש עשר אמות אורך? אלא שם רק היה נראה כמקים, ולא הוא שהקים, כמ"ש "וביום הוקם המשכן" (שמות רבה, נב, ד)] – מהרש"א

"ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם" (דברים ט, יז) – [ומדוע חז"ל לא הביאו מהפסוק בפרשת תשא? והישוב לזה] – מהרש"א

גיבור – [כלומר מנצל כל כוחותיו למען מטרה] - ר"ח שמואלביץ (ח"ב יג)

כל הנביאים עשירים היו – [כי עושר ונבואה הם מסטרא דבינה] - אגדות ב' 13

אי בלא אגרא לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא? – מהרש"א

כל מקום שהלך, ביתו עמו – [למדו חז"ל זאת כי בפסוק כתוב "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו" ולא כתוב בקיצור "ותשובתו לביתו ברמה". ועוד יש בזה סברא חזקה כי אמו חנה נדרה "וישב שם עד עולם" (שמו"א א, כב) וכוונתו בשילה, ולכל ימות חייו. והא כיצד יקבע לו מקום אחר לביתו? אלא בסיבובו בעיירות אינו מקום קבע] – מהרש"א

גדול מה שנאמר בשמואל ממה שנאמר במשה – [ודאי גם משה רבינו נזהר בכל הדברים האלו, אלא לא אמר שבח זה "לא רצותי אותם". לכן רק אמרו "גדול מה שנאמר"] - בן יהוידע

"לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה" (שמו"א יב, ד) – [כי אילו היתה "רצותנו" מלשון "רצץ" חסרה כאן צ' שניה. אלא פירושו לא פייסתנו לרצות לתת לך מאומה] – מהרש"א

לא רצותנו - תוספת ברכה, במדבר טז, טו

עמוס, "לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים" (עמוס ז, יד) – [מה קשר בין רישא לסיפא? אלא נביאי השקר היו מבקשים שכר מהפונים אליהם. ואני אינני מהם, כי עשיר אני ואינני צריך למתנות מאנשים] – מהרש"א

יונה, שנתן שכרה של ספינה כולה – [כי הבורח ממקום אחד איננו יכול להמתין עד שתתמלא הספינה מנוסעיו, כי הלא נחפז הוא. לכן נתן שכר תמורת כל הנוסעים, אף שטרם הגיעו כולם] – מהרש"א

לומד תורה ומשכחה – [כי מפני מדריגת התורה אין לה צירוף וחיבור אל האדם, לכן היה משכח]- תפארת ישראל 154 (תחילת פרק נ); דרך חיים 20 (פ"א, משה קבל תורה); אגדות ב' 13

"ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו" (שמות לא, יח) [במסורה שלנו מלה זו "ככלתו" היא חסרה אות ו'] – [רש"י על התורה פירש שת"ח בישראל צריך להיות דומה לכלה, מקושטת בכ"ד תכשיטים, הם כ"ד ספרי מקרא (ומקורו שמות רבה מא, ה). מהרש"א מוסיף: "בכל מקום מדמים את הקב"ה לחתן ןעם ישראל לכלה" וכמו שהחתן נותן לכלה בעין יפה ומתנה שלא על מנת להחזיר, כך הקב"ה נותן תורה למשה על מנת שלא ישכח] – מהרש"א (תוספת המעתיק: באמת כך הקב"ה נוהג עם כל אחד מישראל. כך לשון אריז"ל: "ואע"פ ששוכח [אדם] מה שלומד, אינו יגע לריק ח"ו, יען כי בעולם הבא ולעתיד לבוא יזכירו לו כל מה ששכח" (שער המצוות, תחילת פ' ואתחנן) ומביא שם ראיה מהזוהר (ח"א דף קפה ע"א) "והקיצות היא תשיחך (משלי ו, כב) כמה דאתמר בזמנא דיתערון מתי עלמא מן עפרא וכו' כל ההיא אורייתא דשבקו כד אסתלקו מהאי עלמא וכו' תיעול במעייהו כמלקדמין ואיהי תמלל במעייהו, וכל מלין מתתקנן יתיר מכמה דהוו בקדמיתא" עיי"ש ההמשך.

לומד תורה ומשכחה – [לאיזו מטרה נעשה זאת? כדי "להחזיר את הטפשים"] – ירושלמי הוריות פ"ג ה"ח

לומד תורה ומשכחה – [ביאור הירושלמי הנ"ל, אדם הלומד ושוכח מחמת חלישות זכרונו שלא יאמר "מה תועלת בלימוד?" אלא ילמד אע"פ שהוא שוכח] - תורה תמימה, שמות לא, יח (ס"ק מג); תוספת ברכה, קהלת ב, א (אמר המלקט: בנוסף לכך חינכו חז"ל בילקוט שמעוני, שיר השירים, תחילת רמז תתק"ץ: "אמר ר' לוי, לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאותו. מי שהוא טפש אומר, מה אני מועיל? מכניס בזו ומוציא בזו. מי שהוא פקח אומר, ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל? כך מי שהוא טפש מהו אומר? מה אני לומד תורה ומשכחה? ומי שהוא פקח מהו אומר, ולא שכר יגיעה הקב"ה נותן?")

דף לט:

אם כמות כל אדם ימותון אלה - תוספת ברכה, במדבר טז, כט

רמז לביקור חולים - תורה תמימה, במדבר טז, כט (ס"ק יח)

שבעה דברים נבראו לפני בריאת העולם - רמ"א, תורת העולה ח"ג מא, מז

שבעה דברים נבראו לפני בריאת העולם – עיין מפרשים הבאנו על פסחים נד ע"א

שבעה דברים נבראו לפני בריאת העולם - תפארת ישראל, 147; אגדות ח"ב 13-15; גבורות השם 321 (ע); דרך חיים 182 (פ"ד, העושה מצוה א')

גיהנם לפני בריאת העולם, כי ערוך מאתמול תפתה – [צ"ע כי הפסוק שהביאו הוא ביום שני, ולא לפני כלל הבריאה? אלא כוונתם שנברא לפני גמר בריאת שמים וארץ, שהיה ביום ג' שם נאמר "יקוו המים וכו' ותראה היבשה"] – מהרש"א

גיהנם לפני בריאת העולם – [אבל אש של גיהנם ביום ב'] - פרי צדיק (בראשית, אות ט"ו)

גיהנם לפני בריאת העולם - לשם שבו ואחלמה, דרושי עולם התוהו, ח"ב דרוש ב' ענף ב' אות ג'

כסא הכבוד - מורה נבוכים, ח"א פרק ט

שמו של משיח – [אע"פ שהפסוק שהביאו מדובר בו על שלמה המלך, אבל פסוק שלפניו מדובר על תקופת הגאולה, "יהי פסת בר בארץ". וכיצד נרמז בשם "ינון" ד' אותיות יהו"ה] – מהרש"א

אי איברי ליה פומא מוטב ואם לאו יברא ה' וכו' אי הכא לא מיקרב פומא להכא ליקרב – [צ"ע מה הצורך לכל זה, והרי (מדרש במדבר רבה יח, יג) אפילו מחט שהיה לאחד מבני עדת קרח נתגלגל לכאן? ובכן יכול להיות פי הארץ בכל מקום! אלא כיון שעדת קרח היו זועקים בתשובה מתחת לאדמה "משה אמת ותורתו אמת וקרח ועדתו בדאים" (בבא בתרא עד ע"א) נחוץ הדבר שפי הארץ תהיה סמוך למחנה ישראל כדי שהעם ישמע וישתכנע באמיתות תורת משה] – תאוה לעינים

שמש ירח עמד זבולה – [עיקר מדת הדין פועלת נגד בעלי מחלוקת] - אגדות ב' 15-18

שמש ירח עמד זבולה – [דוקא נגד זבול, רמז לעבודת הקרבנות אשר קרח חלק על עבודתו של אהרן, ובית המקדש נקרא "בית זבול" (מל"א ח, יג)] – מהרש"א

שמש ירח עמד זבולה - כלי יקר (במדבר טז, א)

שמש ירח עמד זבולה - משך חכמה (במדבר טז, לג)

שמש ירח עמד זבולה – [טעמים שונים מפני מה התערבו השמש והירח במחלוקת של קרח נגד קבלת התורה ע"י משה רבנו] – לקוטי בתר לקוטי

אם אתה עשה דין לבן עמרם וכו' בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם? –
באותה שעה זרק בהם חצים וחניתות – [כיצד זה השפיע על טענותיו של משה רבינו] – מהרש"א

ביקור חולים אין לו שיעור -

א' מששים בחוליו – [מחמת קורת רוח ממנו, מיקל חוליו] - מאירי

א' מששים בחוליו – [לא נדבק חלק מהמחלה במבקר החולה. וביאור כיצד מתקן לחולה, כי מצטרף שוב לכלל] - אגדות ב' 18

א' מששים בחוליו – [הוא דבר מועט, כי א' בששים בטל כמו שלמדו מזרוע לחיים וקיבה] – מהרש"א סוף ד"ה א"ל אביי לרבא א"כ ליעיילו

א' מששים בחוליו - תורת חיים על ב"מ ל' ד"ה נוטל א' מששים

א' מששים בחוליו – [לא שהוא עצמו מקבל חלק מהמחלה ההיא, דזה אי אפשר בטבע. אלא מפני שמצטער עליו נוטל א' מששים מצערו, כי זכות זו שמצטער על חברו כוחה יותר להגין ולכפר] – בן יהוידע

א' מששים בחוליו - עינים למשפט

דף מ

גורם לו שיחיה – [או ע"י שגורם לו נחת רוח, או שמתפלל עבורו] - אגדות ב' 18

אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות – [לפעמים יש צורך שיתפלל על החולה שימות (כשסובל מאד ממחלתו והוא מחוסר סיכוי לרפואה)] – ר"ן

יומא קדמאה לא תגלו לאנשי – [כי ע"י שבא מבקר, נחרד החולה ממצבו] - מאירי

דלא ליתרע מזליה – [כמ"ש ברית כרותה לשפתים (מועד קטן יח.) לומר עליו שהוא חולה] – מהרש"א

מבקר חולה - אגדות ב' 18; נתיב א' 159 (גמ"ח, ד); אגדות ב' 19 ,18

מבקר חולה - בינה לעתים, עת קץ, דרוש ב' לאלול פ' שופטים (שעא)

מבקר חולה – [ביאור הלשון הכפולה, לתקן גופניותו וכן רוחניותו] - דברי שאול (אמר המלקט: כך מפורש בזוהר ח"ג רצט ע"ב: "ועל דא אצטריך לאסיא חכים לאשתדלא עליה. אי יכיל למיהב ליה אסוותא מן גופא, יאות. ואי לאו, יתן ליה אסוותא לנשמתיה וישתדל על אסוותא דנשמתא")

אין דל אלא חולה – [חז"ל דרשו, כי יש "דל" במקרה שמחוסר רכוש, ויש "בעצם" מבחינת גופו] - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר

אין דל אלא חולה - [מה נפקא מינה בין ב' המקראות] - נצי"ב, לשאילתות צג פסקא ח
ניצול מדינה של גיהנם וכו' – [ארבעה מיני שכר, כי ההעדר הוא מארבע צדדים וענינים] - אגדות ב' 18

ניצול מדינה של גיהנם וכו' – [ביאור מדוע דוקא ארבעה מינים הללו של שכר] – מהרש"א

שיזדמנו לו ריעים כנעמן – [פירש רש"י והרא"ש: שנתן לו עצה. אבל אין הענין במה שאמר לו שיטבול, שזה אינו עצה כי אם גזירת ה'. אבל העצה היתה שישפיל את עצמו ויעזוב גאותו. הא כיצד? כאשר אלישע עצמו לא יצא אליו אלא העביר דבריו ע"י שליח. כי ידע שהצרעת באה לו מפני גאותו (אמר המלקט: זה מה שאמרו כי א' משבע סיבות לצרעת היא גסות הרוח (ערכין טז.)] - בן יהוידע

אם יאמרו לך זקנים סתור, וילדים בנה – [מדובר על בנין בית המקדש] - תוספתא ע"ז א'

אם יאמרו לך זקנים סתור, וילדים בנה – [משל על זה] – מהרש"א

לא ליסעוד איניש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא – [כי בתחילת היום החולה מרגיש יותר טוב והבא לבקרו לא יתפלל עליו. ובסוף היום מצבו נחלש, והבא לבקר מתייאש מלהתפלל עבורו] – גמרא ורש"י

לא ליסעוד איניש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומי – [מפני שהם מתעסקים אז בצרכי החולה, (ואין לאורח להפריע אז)] – רמב"ם, הל' אבלות פרק יד הלכה ה. עיי"ש הערת "כסף משנה"

לא ליסעוד איניש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומי – [יש גורסים "לא ליסעור" (עין יעקב) וביאר הערוך, ערך סער, ענינו ביקורת לראות מה החולה צריך] – מהרש"א

ה' זן את החולה – [מפני שהחולה אינו מוצא סיוע מהטבע] - אגדות ב' 19
מניין שהשכינה למעלה ממטתו של חולה? – עיין שבת יב ע"ב

דף מא

ובחוסר כל, בלא נר בלא שולחן; בלא אשה; בלא שמש; בלא דיעה; בלא מלח ובלא רבב – [טעם שדרשו הדברים הנוספים, כי הקדים הפסוק (דברים כח, מח) רעב וצמא ובעירום, והרי הכל ממילא כלול במלים "בחוסר כל"? אלא שבא לרבות] – מהרש"א

בחוסר כל - תורה תמימה, דברים כח, מח (ס"ק לב –לו); תוספת ברכה, דברים כח, מח

בלא נר – [שולחן ונר, לגוף ולנפש] - אגדות ב' 19

[דעת] דדא קני, מה חסר? דדא חסר מה קנה? - דברי שאול

[דעת] דדא קני, מה חסר? דדא חסר מה קנה? – [אמרו חז"ל "קנה לו דברי תורה קנה לו חיי עולם הבא" (אבות, ב). נגיד משל מי שנוסע לערוך מסחר במדינה רחוקה, אע"פ שסובל צער ועינוי בהיותו בדרך, שמח הוא כי יודע שכאשר יביא הסחורה לביתו יהיה עשיר ויהנה מכל טוב. אבל אם אין לו סחורה מה למכור, איזו הנאה תהיה לו? כך הקונה דברי תורה שמח על ייעודו בעולם הנצח ואינו חושש לצערו ויגיעו בימי חיי עולם הזה. אבל אם אין לו תורה, במה יש לו לשמוח?] – לקוטי בתר לקוטי

אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו – [כי חוזר לתחילתו] - אגדות ב' 19

"ישוב לימי עלומיו" (איוב לג, כה) – [לפי דעת הרא"ש והר"ן יש לומר שחז"ל דרשו המלה שנעלם מהאדם תלמודו. או לפי פשוטו חוזר האדם לתקופה שהיה עלם בלבד ובודאי אז היה עני בתורה] – מהרש"א (אמר המלקט: וכן אירע לרב יוסף (עירובין סו ע"ב רש"י ד"ה את אמרת ניהלן)

רבי היה גמיר תלת עשרה אפי הלכה וכו' לסוף חלש רבי, אהדריה רבי חייא קמיה הנהו ז' אפי דאגמריה - אגדות ב' 20

רבי היה גמיר תלת עשרה אפי הלכה וכו' לסוף חלש רבי, אהדריה רבי חייא קמיה הנהו ז' אפי דאגמריה – [יחודיות מספר י"ג, ומספר ז'] – מהרש"א

רבי היה גמיר תלת עשרה אפי הלכה וכו' לסוף חלש רבי, אהדריה רבי חייא קמיה הנהו ז' אפי דאגמריה - פתח עינים

גדול נס שנעשה לחולה יותר מנס שנעשה חנניה מישאל ועזריה – [כי הוא בא ממדריגה גבוהה יותר] - אגדות ב' 20

גדול נס שנעשה לחולה יותר מנס שנעשה חנניה מישאל ועזריה – [צ"ע מדוע לא אמרו גדול מהנס שנעשה לאברהם אבינו באור כשדים? והישוב לזה] – מצודת דוד, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אש של שמים מי יכול לכבותה? -

רב יוסף חלש, איעקר ליה לימודיה – [צ"ע הרי בברכות (ה.) אמרו שהמקבל יסורין באהבה, תלמודו מתקיים לו? וכיצד רב יוסף לא קיבל יסורין באהבה? והישוב לזה] – פתח עינים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו – [כיון שאין לו מקום ורשות לעצמו] - אגדות ב' 20

כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו – תורה תמימה, בראשית ד, יד (ס"ק יט)

"והיה כל מוצאי יהרגני" (בראשית ד, יד) – [משמע מפסוק זה כי הרבה שלוחים למקום] – מהרש"א

שמואל חזייה לההוא (קרוקיתא דעקרבא) [עקרבא] יתיבא על אקרוקתא, ועברה נהרא, טרקא גברא ומית. קרי עליה "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך" (תהלים קיט, צא) –

אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה – עיין ברכות לד ע"ב, שם כתב רש"י: חלצתו חמה, שלפתו וניטלה מגופו החמה שהיא החולי הקודחו. 'חלצתו' לשון 'חלץ מהם' (הושע ה, ו) עכ"ל כלומר כלעוד החולה סובל קשות מחליו אין להכביד עליו. רק אחרי שהוקל מצבו אפשר לבקר אותו. וזה בניגוד לפירוש הר"ן להלן. ודברי רש"י הם פשוטו של הסוגיא שם)

אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה – [שלבשתו חמה, כאדם המזדיין שע"י כלי זיין שעליו נקרא חלוץ] – ר"ן (כלומר אם אין לחולה חום, אין חליו כבד כל כך. או להיפך החולי כבד ביותר ואין לגוף כח להלחם נגד המחלה. ומה יועיל הביקור אצלו? ופירוש זה הוא בניגוד לדברי רש"י הבאנו לעיל)

אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מיחושי הראש – [חולי מיעיים משום כיסופא, דזימנין שצריך לנקביו ומכסיף (ר"ן). חולי העין ומיחושי הראש משום שהדיבור קשה לעין ולאישתא (לחום) (ע"פ הרא"ש והגר"א)

אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מיחושי הראש – ["מפני שהביקור קשה להם"] – רמב"ם, הל' אבלות, פרק יד ה"ה

דף מא ע"ב

בורדם - פי' רשב"ם שקופץ מזה לזה ויש סכנה להזכירו. ר"מ לייטר מפרש דבריו שזה מסודות הנפש, שבהזכרת שם של מחלה איומה יש השפעה מזיקה, והאדם מופחד שמא יחלה. ונ"ל שבכך נוהגים הרבה בזמננו לא לזהות בפירוש בשם "סרטן" אלא אומרים "מחלה קשה" כדי לא להפחיד להחליש ולהזיק לשומע.