אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף סט

עשרה יוחסין עלו מבבל – [טעם של הסדר בו נמנו כאן] – מהרש"א, ד"ה עלו מבבל; וד"ה ודע כי כמו בן בא"י

מאי איריא דתני עלו מבבל – [חלק מקושיית הגמרא היא כי היו צריכים לומר סגנון "עלו" גם משאר ארצות ולא רק בבל? אלא בא לומר שעשו אותה כסולת נקיה] – מהרש"א

א"י גבוהה מכל הארצות – [נקראת גבוהה מפני מעלת קדושתה] - אגדות ב' 147

א"י גבוהה מכל הארצות – [צ"ע כי מהפסוק הזה יש רק רמז על בית המקדש, ולא על כלל א"י? אלא דרש מהביטוי הכפול "וקמת ועלית"] - בן יהוידע

דף ע

"תל מלח", אלו בני אדם שדומין מעשיהם למעשה סדום, שנהפכה לתל מלח – [זה נרמז במקרא "גפרית ומלח שריפה כל ארצה וכו' כמהפכת סדום ועמורה" (דברים כט, כב)] – מהרש"א

"תל חרשא", זה שקורא אבא, ואמו משתקתו – [דרשו לשון "חרשא" לשון "שתיקה" כמו בתהלים (פג, ב)] – נ"ל המלקט

"תל חרשא" – [אפשר לדרוש מלת "תל" שתולה את עצמו באדם שאינו אביו] – מהרש"א

כרוב אדן – [כרוב לשון רכב, בשביל הקדושה האלוהית] - אגדות ב' 147
יהיו חשובים לפני ככרוב – [כי הכרובים שבמקדש עמדו בנס. וכך היה צריך להיות בישראל] - בן יהוידע

והם שמו את עצמם כנמר – [כיצד נרמזו אותיות "נמר" במקרא זה] – מהרש"א

כאילו חרשו לעולם וזרעו מלח – [כי המלח הוא דבר המעכב הזריעה (דברים כט, כב) כך בנים שאינם מהוגנים] - אגדות ב' 148

כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו - [עונש על שנושא אשה לשם ממון] - אגדות ב' 148

[המוליד ממזר אינו ראוי להעמיד תולדות] – אגדות ב' 148

ושמא תאמר חלקו ולא חלקה? – [כי כיון שיש לו בעלות על נכסי מלוג שהיא הביאה, שמא יהנה מכך?] – מהרש"א

חדש נכנס וחדש יוצא וממונם אבד -

הנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כותב והקב"ה חותם – [מדוע חילוק זה] - אגדות ב' 148

הנושא אשה שאינה הגונה, אליהו כופתו והקב"ה רוצעו - אגדות ב' 148-149

הנושא אשה שאינה הגונה, אליהו כופתו והקב"ה רוצעו – [אם היתה ודאי פסולה, היו בית דין מלקין אותו. אבל כיון שזה רק ספק, אין בידיהם להענישו. אבל אליהו שהוא פנחס מקנא על דבר ערוה, והוא יודע את האמת ונוקם, והקב"ה מלקהו על שסילק השראת שכינה מזרעו] – מהרש"א

הנושא אשה שאינה הגונה, הקב"ה רוצעו - כלי יקר (שמות כא, ה)

ותנא על כולם אליהו כותב וכו' – [רש"י פירש על כהנים, לויים וישראליים. אבל מהרש"א מפרש על ג' קלקולים שעשה: א' פסל את זרעו, ב' פגם את משפחתו, ג' עבר עבירה בנישואין שלו

כל הפוסל פסול, ואינו מדבר בשבחא לעולם – [צ"ע כלום זה כלל מוחלט? והרייש מי שפוסל הזולת והוא צודק במה שפוסל! אלא כיצד נבחין בין זה לזה? אלא מי שמעולם מדבר גנאי על הבריות ואיננו משבח לאדם, זהו סימן עליו] – מהרש"א

כל הפוסל, במומו פוסל – [מי שאין בו שום שמץ חסרון לא יכול לחשוד את חברו ג"כ בחסרון, דאינו מרגיש במציאות החסרון וכו' כי הנפשות [הן] כמראות כנודע] - ר' צדוק, תקנת השבין, דף 96 (אמר המלקט: דברים קרובים לזה כתב הגר"ח מוולוז'ין, רוח חיים, על אבות פ"ב מ"א; וע"ע "אמרי אמת", בנו של "שפת אמת", פרשת מקץ, שנת תרע"ד, וכן כתב אחריו בנו ב"בית ישראל" (פ' קדושים, שנת תשי"ד)

במומו פוסל -

יהודה בר שויסקאל – [ביאור כינוי "שויסקאל"] – מהרש"א

פרנס לא יעשה מלאכה - מאירי

פורתא דגונדריא – [לצורך מצוה, מותרת לו מלאכה] - דברי שאול

פורתא דגונדריא - עינים למשפט (ד"ה כיון שנתמנה פרנס)

כל האומר "אתרונגא", תילתא ברמות רוחא – [בתוספת נו"ן מדיבור הגבוהה, שהנו"ן מאותיות דטלנ"ת שהם בכח הלשון, מדבר גדולות] – מהרש"א (אמר המלקט: נ"ל להוסיף על דבריו כי הטעמת הנו"ן בא ע"י רוח היוצאת מהחוטם, והוא סגנון מבטא מלים של המשתררים על אחרים)

קול באשה ערוה - תורה תמימה, שיר השירים ב, יד (ס"ק קמז)

אין שואלין בשלום אשה - מהרש"א בבא מציעא פז ע"א ד"ה לימדה תורה דרך ארץ

אין שואלין בשלום אשה – מהר"ל, גור אריה, בראשית יח, ט

אין שואלין בשלום אשה – [אין כוונתם לאסור הדיבור בלי קול נגינה. אבל דוקא לשאול בשלומה אסור כמו שמיעת קול ניגונה] - בן יהוידע (ד"ה קול באשה ערוה, וכן ד"ה הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל)

כל הפוסל, במומו פוסל – [עיין לעיל בדף זה ע"א]

ת"ח שמורה הלכה ובא - שו"ת מהרי"ק קע"א

ת"ח שמורה הלכה ובא - עינים למשפט

דלא אשתייר מינייהו אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא קלא וכו' נפלה מאיגרא ומתה – [למה עשתה כך? משום צער דנהרגו כולם ע"י הורדוס] – מהרש"א (אמר המלקט: ואין מכאן ראיה שעשתה כדין תורה, אלא נכשלה באיסור מפני צערה]

כהן שיש בו עזות – [מדוע דוקא כהן? אלא אם לא היה כהן לא היה העולם מתקיים מפני עזותם] - אגדות ב' 149 (ג' פסקאות)

הקב"ה מעיד על השבטים – אגדות ב' 149

מעיד על השבטים ואינו מעיד עליו – [מה ענין עדות זו? אלא לעתיד כשיבוא כל כלל ישראל לעזרה שבמקדש יהיה נס של "עומדים לפופים ומשתחווים רווחים" אבל הוא יהיה נכלל בנס זה] - בן יהוידע

שכינה שורה על משפחות מיוחסות – [ה' משרה שכינתו רק על הננבדלים מן העריות] - אגדות ב' 149

בין ישראל לגרים – [ישראל עצמם באו מהסיבה הראשונה] - אגדות ב' 149; מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 205

בין ישראל לגרים – [פתיחה של עשרת הדברות הוא "אנכי ה' אלהיך" ואינה מדין ציווי, אלא הקב"ה קרבנו תחילה] - ר' צדוק, רסיסי לילה, מא עמ' 74

מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים [בעין יעקב: הגירסא "בין ישראל לגוים"], דאילו בישראל כתיב בהו "והייתי להם לאלהים, והמה יהיו לי לעם" (מסומן בגליון המאמר בגמרא "יחזקאל לז" והוא ט"ס וצ"ל ירמיה לא, לב) ואילו בגרים [בעין יעקב: בגוים] כתיב "מי הוא ערב את לבו לגשת אלי נאום ה', והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים" (ירמיה ל, כא-כב) ומפרש רש"י: "בישראל כתיב וכו' והייתי להם לאלהים אע"פ שאינם לי לעם. ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם. אבל גרים אין מקרבין אותם מן השמים אא"כ הם מקריבים [את] עצמם תחילה להיות טובים" עכ"ל – [ובדומה לזה מאד יש פסוק ביחזקאל ל, כה. אבל צע"ג כי פסוקים רבים יש במקרא שגם בישראל הקדים המקרא "והייתם לי לעם" ורק אח"כ כתיב "והייתי לכם לאלהים". לדוגמא: (שמות ו, ז), (דברים כט, יב), (ירמיה יא, ד), (ירמיה כד, ז), (ירמיה לב, לח). ונראה ליישב כי בעל המאמר בא לתרץ רק באותו ענין שבפרק בירמיה, ויש מרחק של כשלושים פסוקים ביניהם ובא ליישב היפוך הסדר] – נ"ל המלקט

קשים גרים לישראל כספחת – [לפי שאינם בקיאים במצוות, והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים ממעשיהם] – רש"י

קשים גרים לישראל כספחת – [(א) לפי שאינם בקיאים במצוות ומביאים פורענות לעולם; אבל לא מטעם ערבות, כי אין אנו ערבים עליהם; (ב) וי"א קשים הם כי בל"ו מקומות הזהיר הקב"ה לא לאנות אותם (לא לצער אותם) ואי אפשר שלא יצערום; (ג) וי"א שמפני הצורך לקבלת גרים גולים ישראל בין האומות; (ד) ור' אברהם הגר מפרש כי הגרים בקיאים במצוות ומדקדקים בהם יותר מישראל ומזה נעשה קטרוג על ישראל] – תספות על קידושין ע ע"ב; עא ע"א

ובענין מאמר אחר של חז"ל "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים" (יבמות קט ע"ב) פירשו שם התוספות שמדובר באלו המפתים אותם להתגייר, ולא מדובר בגרים שבאים מעצמם ומתאמצים להתגייר, שבזה יש לפעמים עונש אם לא מקבלים אותם. עיי"ש כמה ראיות לכך] – נ"ל המלקט

קשים גרים לישראל כספחת – [ובכל מקום מצאנו שהיו הגרים לישראל סיבה למכשולות ונזקים; במדבר במעשה העגל, וכן בשאלת הבשר, והאספסוף אשר בקרבו] - רבנו בחיי (דברים כא, סוף י"ד ומקורו ברמב"ם, הל' איסורי ביאה, סוף פרק יג)

קשים גרים לישראל כספחת – [כי כל ספחת היא תוספת, וזה פגם בדבר] - אגדות ב' 150

קשים גרים לישראל כספחת – מהר"ל, תפארת ישראל, 10 (א); נצח 149 (לב); אגדות א' 130; דרשות מהר"ל 6 (הקדמה לדרשה על התורה)

קשים גרים לישראל כספחת – [שהם מזכירים עונותיהם של ישראל] – מהרש"א על יבמות מז ע"ב

קשים גרים לישראל כספחת - ערוך לנר (על יבמות מז, אבל לנדה דף יג: כתב שם פירוש אחר)

קשים גרים לישראל כספחת - ע"ע יבמות מז ע"ב


דף עא

כשהקב"ה מטהר שבטים, שבטו של לוי מטהר תחילה -

כסף מטהר ממזרים –

כסף מטהר ממזרים שנאמר "וישב מצרף ומטהר כסף, וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה" (מלאכי ג, ג) מאי מגישי מנחה? – [מה הקשר בין "כסף מטהר ממזרים" לתמיהתו "מאי מגישי מנחה"?] – מהרש"א

משפחה שנטמעה, נטמעה - שו"ת רשב"א ח"ד סי' רלח

משפחה שנטמעה, נטמעה – (עיין להלן בדף זה)

כל הארצות עיסה לבבל – [כי כאשר הם סולת נקיה לפני הבלילה, קל להוציא משם פסולת. אבל אחרי שנבללה העיסה, קשה להוציא הפסולת] – מהרש"א

בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה לא"י. אמר להם קוצים אתם משימים לי בין עיני? רצונכם יטפל עמכם ר' חנינא בר חמא וכו' אמר להם כך מקובלני מר' ישמעאל ברבי יוסי שאמר משום אביו – [למה רבי עצמו לא אמר להם כך?] – מהרש"א

אמר ר' יוחנן, היכלא! בידינו היא אבל מה אעשה? – [נשבע בהיכל, כי קדושתה היא גם אחרי חורבנה] – מהרש"א

משפחה שנטמעה, נטמעה – [היה בידו לגלות מי הם הפסולים כדי שיתרחקו מהם, כי אין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל. אבל כיון שנטמעה ועתיד הקב"ה לטהרם, אין לגלותם כי הוא כמוציא דיבה על אחרים ומתכבד בקלון אחרים, ויש לגעור במי שמגלה. והשדכנים נכשלים בזה (הערת המעתיק: הם פוסלים אחרים כדי שיבחרו הבוחרים דוקא באותן ההצעות שהם מציעים להם) ויש להענישם על כך] – מהרש"א

הריני נזיר אם לא אגלה משפחות, יהיה נזיר ולא יגלה משפחות – [מובא בספר יוסיפון כי בימי בית ראשון היתה כת נזירים שהיו מתבודדים במדברות כדי שלא יבואו לדבר איש בקלון חברו. ואם אחד מקבל על עצמו נזירות כזו, אע"פ שנקרא "חוטא" כי מצער את עצמו במניעת יין (תענית יא.) אבל עדיף כך ואל יתיר את נזירותו] – מהרש"א

שם בן ד' אותיות, חכמים מוסרים אותו לתלמידיהם – [כלומר מה הפירוש של אופן כתיבתו וקריאתו, ומה יש לכוון בו. ובדור הזה יש למחות בדרשנים הדורשים ענינים אלו ברבים בצירופי אותיות וכו'. וכאשר אינם מבינים הדברים על בוריין, הם ותלמידיהם בכלל מגלים פנים בתורה שלא כהלכה] – מהרש"א

פעם אחת בשבוע, פעמיים בשבוע – [ההבדל בין הדיעות, טיב ההעלמה] – אגדות ב' 150

פעם אחת בשבוע - פרי צדיק (ח"ג 192 בהר, ז')

שם בן ד' אותיות, מוסרים לתלמידיהם פעם א' בשבוע - מורה נבוכים, ח"א פרק סב

שם בן ד' אותיות, מוסרים לתלמידיהם פעם א' בשבוע - גבורות השם, 106 (כה); אגדות ב' 150

לא כשאני נכתב אני נקרא – [הכתב מורה על העצם ית"ש, והקריאה מציין לפי מה שמובן אצל הנבראים] - אגדות ב' 150

לא כשאני נכתב אני נקרא – [ביאור הענין באריכות] – מהרש"א

שם בן י"ב אותיות היו מוסרים אותו לכל אדם – [צ"ע והרי כתיב "זה שמי לעלם" שיש להעלימו?] – מהרש"א

צנועים שבכהונה מבליעים אותה בנעימת אחיהם הכהנים – [צ"ע הרי אמרו ביומא (לט ע"ב) כי משמת שמעון הצדיק נמנעו הכהנים מלברך בשם? ושמא עדיין כהנים גדולים ברכו בשם] – מהרש"א

שם בן מ"ב אותיות אין מוסרין אותו אלא לצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו – [צ"ע הרי איסור כללי אמרו בסנהדרין צ ע"א על ההוגה את השם באותיותיו?] – מהרש"א

צנוע ועניו וכו' – [יש כאן שש מדות, כי מדה ששית (מלמטה) בשם זה הואבגבורה] - אגדות ב' 150

צנוע ועניו – [עניו לבד איננו מספיק, כי שמא זה רק בחיצוניותו ובלבו הוא מתגאה? לכן צריכים להוסיף שאינו מפרסם מעשיו הטובים] - בן יהוידע

ועומד בחצי ימיו – [כי לפני זה הוא בגדר בחור ודמו רותח בקרבו, ובקלות יכעס ועלול להשתמש בשם זה לקלל את מעליביו] – בן יהוידע

אינו כועס, אינו משתכר, אינו מעמיד - פסחים קיג: ג' הקב"ה אוהב

אינו כועס, אינו משתכר, אינו מעמיד - ראשית חכמה, ענוה פ"ג, סוף מעלה ט' (ניסוהו בכעס, נכשל, ולא למדוהו סוד)

אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל ב' עולמים -

אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן - מהרש"א על יבמות עח:

זיל בתר שתיקותא – [כי השותק ואינו מגלה פגם, סימן עליו שהוא מיוחס, ודבק במדריגה הפנימית] - אגדות ב' 151

כי מינצו בי תרי, האי דקדים ושתיק - נתיב ב' 100 (שתיקה, א); אגדות ב' 151

כי מינצו בי תרי, האי דקדים ושתיק - עינים למשפט

דף עב

אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב וכו' –

הראיני חברין –

הראיני ישמעאלים? דומים לשעירים – [רש"י פירש לענין לבושים שחורים. אבל מהרש"א פירש של חוסר נקיון (בבית הכסא)] – מהרש"א

הראיני ישמעאלים? דומים לשעירים – [כי הזכרים מגדלים קליעת שערות ראשם] - בן יהוידע

הראיני ת"ח שבבבל? דומין למלאכי השרת – ["לובשים לבנים, ועטופים כמלאכי השרת"] - רש"י, וכן רמז הר"ן בנדרים כ ע"ב ד"ה דמצייני כמלאכי השרת, וציין לזה "גליון הש"ס" לרבי עקיבא איגר שם)

הראיני ת"ח שבבבל? דומין למלאכי השרת – [זה נאמר לענין נקיות] – מהרש"א ד"ה הראיני ישמעאלים

הראיני ת"ח שבבבל? דומין למלאכי השרת – [כי בפסחים (קיג ע"ב) היה פלוגתא אם הם שונאים זה את זה, ת"ק וי"א. והכריע כאן כת"ק, שאין ביניהם שנאה וקנאה] – בן יהוידע

דומין למלאכי השרת (כלומר ת"ח שבבבל מצוינים בבגדים לבנים) – [כי אנשי בבל רובם אינם בני תורה, ולא ידעו להעריך לת"ח. אבל מפני בגדיהם המצויינים זכו לכבדם. והוא הדין לטעם"שאינם בני מקומם", שבאו ממרחקים ואין המון העם יודעים לכבד אותם כראוי] – בן יהוידע, על בבא מציעא לג.

היום יושב בחיקו של אברהם אבינו – [כלומר ביום הזה נימול] - בן יהוידע (ועיין פירוש מהרש"א, לענין מילה אבל במובן אחר)

כשמת רבי עקיבא נולד רבי –

כשמת רבי נולד רב יהודה –

כשמת רב יהודה נולד רבא –

כשמת רבא נולד רב אשי -

אין צדיק נפטר עד שנברא צדיק כמותו – [סמל לקישורם לעולם הנצחי, שאין בו הפסק] - אגדות ב' 151

אין צדיק נפטר עד שנברא צדיק כמותו – [אין הכוונה שנולד אז, כי מה יועיל לאחרים בימים ההם עד שיגדל בתורה? אלא הכוונה שבאותו יום נסמך זה החדש הבא אחריו] – מרגליות הים, על סנהדרין יד פסקא כ', בשם "מלוא הרועים"

אין צדיק נפטר מן העולם עד שנולד צדיק אחר שנאמר וזרח השמש ובא השמש – [דלפי פשוטו לא הוה ליה למכתב רק חד שמש. או 'וזרח ובא השמש' או 'וזרח השמש ובא אל מקומו'. ועל כן דרשוהו דשמש דקרא רמז על שני אורות זורחות של הצדיקים קאיירי. דעד שלא כבתה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר. ומסיים ביה ואל מקומו של צדיק המת שואף וזורח צדיק השני] - מהרש"א

"ונר אלהים טרם יכבה" (שמו"א ג, ג) – [דרשו פסוק זה מפני מלת "נר", "נר אלהים נשמת אדם", טרם יכבה, כלומר טרם נפטר מהעולם] – מהרש"א

פלטיהו, חד אמר לרעה - אגדות ב' 151

מי שעשה טובה לישראל – [כיצד אפשר לפרש על פלטיהו בין לטובה ובין לרעה] – מהרש"א

אחוריהם אל היכל ה' –

וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, אף מן הממזרות -

(ממזרים טהורים לעתיד לבוא) - אור זרוע ח"א תרח

(ממזרים טהורים לעתיד לבוא) - [כי לעתיד לבוא בית דין הגדול יפקיעו קידושין למפרע מכל הדורות שעברו, וממילא לא הוו ממזרים מן אשת איש כלל. ומדויק בזה לשון חז"ל (יבמות מט(: "ממזר מאשת איש" דוקא] - ניצוצי אור (ע"פ חתם סופר אהע"ז קח-קט, ושו"ת מהרש"ם ברזון ח"א ט')

דף עו

ומום אין בך, דיוחסין – [ולמה לא פירש "מום" כפשוטו? אלא כיון שכבר אמר "כולך יפה" משום מה להוסיף ענין "מום"?] - בן יהוידע

ונשאו אתך, בדומה לך [לענין יחוס] – [צ"ע שמא בדומים לו לענין שנקיים ממום?] - בן יהוידע

ד' מאות ילדים - רש"י פירש שאינם בני דוד עצמו. אבל פי' "ניצוצי אור" מציע ע"פ דברי הימים (א, ג) מובא שהיו לדוד תשעה ילדים. שמא היה כתוב בגמרא אות ת' (נוטריקון תשעה) ורק בטעות פיענח אותה הלבלר ת' (ארבע מאות)

סקבא דשתא רגלא – [כיון שאוכלים ושותים ובטלים ממלאכתם, מתיחדים ובאים לידי עבירה] – ערוך, ערך סקב

סקבא דשתא רגלא – ["חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה, ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה"] – רמב"ם, הל' יום טוב פ"ז הכ"א
סקבא דשתא רגלא – שו"ת תמים דעים, סי' קע"ז

דף פא

נורא בי עמרם - ר"מ אלשיך (ויקרא ט, כג)

נורא בי עמרם - דברי שאול

אשבעיה ליצריה – [כנוי לדבקות גמורה בהקב"ה, כאילו השביע ליצרו] - אגדות ב' 151

חזית דאת נורא – [כי הכוחות הרוחניים משולים לאש] - אגדות ב' 151

רבי מאיר מתלוצץ בעוברי עבירה – [משל של נהר וראש האילן, באו לומר שהשטן מטעה את האדם עד כי גם הדבר הנבדל ממנו, נדמה לו שיש לקרבו] - אגדות ב' 151

רבי מאיר מתלוצץ בעוברי עבירה – [טעם שהקב"ה הביא לו מכשול, כי אם הוא אומר שדבר קל הוא להתגבר על היצר, הוא מזלזל בערכם של צדיקים שעמדו בנסיון] - בן יהוידע, ד"ה ר' מאיר היה מתלוצץ (עוד עיין רמזים בד"ה אדמי ליה כאתתא וכן ד"ה ועוד נ"ל בס"ד)

רבי מאיר – [למה הש"ס מקדים סיפורו של ר"מ התלמיד לפני שהביא מעשה רבי עקיבא רבו? כי אילו אירע בפועל מעשה ר' עקיבא קודם, הרי היה מגלה לתלמידיו, כמו שלפניהם הוא התלוצץ מעוברי עבירה, והיה רבי מאיר שומע על כך. אלא ודאי מעשה ר"מ קדם] – בן יהוידע בד"ה ר' עקיבא

רבי מאיר – [למה הש"ס מקדים סיפורו של ר"מ התלמיד לפני שהביא מעשה רבי עקיבא רבו? כי מציאות שיש אשה בצד שני של הנהר (כמו שהיה אצל ר' מאיר) הוא טבעי ואינה מעוררת תמיהה. אבל לראות אשה בראש אילן אין זה טבע העולם. ומה כבר יעשה שם ר' עקיבא בראש האילן? ולכן באו חז"ל ללמד מן הקל אל החמור, שאפילו מצב כה משונה ומוזר, אפילו לזה יש כח יצר הרע להטעות ולפתות] – נ"ל המלקט

פלימו – [ללמד שאין לאדם להחזיק טובה לעצמו שהוא מתגבר על יצרו, כי אז השטן מתגבר בו ביותר] - נתיב ב' 129 (כח היצר, תחילת פרק ד); אגדות ב' 152

פלימו - ר"י בלזר (תלמיד ר"י סלנט), אור ישראל, כוכבי אור, סוף י'

פלימו, גירא בעיניה דשטנא – [למה דוקא בעינים? כי כח התאוה נמשך אחרי מראה העינים, משם בא מכשול לאדם, כמ"ש "אחרי עיניכם, זה הרהור עבירה" (ברכות יב:)] – בן יהוידע (עיין מהרש"א)

יגער ה' בך השטן – [אל יתלה האדם הגבורה בכוחות עצמו, אלא רק בה'] - נתיב ב' 129 (כח היצר, תחילת פרק ד); אגדות ב' 152

רבי חייא בר אשי וכו' הוה אמר הרחמן יצילני מיצר הרע – [צ"ע והא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים? אלא הבא לטהר מסייעין לו (יומא לח ע"ב) (וכאן האדם הוא שהתחיל ביראת שמים ע"י בקשתו)] – מהרש"א

קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה – [צ"ע מה עלה על דעתה של אשה זו להכשיל לבעלה? אלא כיון שהרבה שנים עברו ופירש ממנה חשבה שזה מפני שהזדקן ואין לו גבורות אנשים. אבל כיון ששמעה שהוא מתפלל על הצלה מזה, סימן הדבר שעדיין כחו אתו ולכן קשטה עצמה לפניו] – מהרש"א (תוספת המלקט: נ"ל ביאור דבריו שאשה זו היתה עדיין צריכה עונה וחשבה תחבולה להשיג את מבוקשה, וכמעשה תמר עם יהודה. אבל הוא הצטער אח"כ שחשב לשם עבירה)

סליק ויתיב בגוויה (בתנור) – [צ"ל שלא היה אש בתנור, אלא שהיה עדיין חם מאפייה קודמת, ולא היה מכניס עצמו לסכנת מוות אלא לסכנת כויה] - בן יהוידע

סליק ויתיב בגוויה (בתנור) - עינים למשפט

ר' עקיבא כי מטא להאי פסוקא הוה בכי - חתם סופר יו"ד קנ"ה

ר' עקיבא כי מטא להאי פסוקא הוה בכי - משך חכמה, במדבר ל, יז

ושמע בעלה והפר לה – [הקשה "עיון יעקב" והלא אין מחשב רעה מצטרפת למעשה? והישוב לזה] - בן יהוידע

לא סבר מר דמקדשה? אמר ליה עברת לך אדרב כו' אסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה – [הנצי"ב מבאר מדוע רב חסדא קידש את בתו, כי ראה שלמרות גילה הצעיר יש לה תאות אישות, והיה בוש להשיב לחמיו שמפני סיבה זו קיבל קידושין עבורה] – העמק שאלה, לשאילתות דר' אחאי, שאילתא נט סוף ס"ק ג (מצאתי מקור זה הודות להפניית "אור הישר")

לא סבר מר דמקדשה - עינים למשפט (ד"ה כאידך דשמואל)

דף פב

אומנות, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו – [ולא יסמוך על האומנות] - אגדות ב' 152

לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה – [ודאי בלי אומנות כלל לא יסמוך אדם על תפלתו להתעשר, כדאמרינן בפרק קמא (כט.) שחייב כל אב ללמד בנו אומנות, וליכא מאן דפליג. ושנינו ג"כ באבות "כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטילה". וכו' וכו'. ור' נהוראי דקאמר נמי להלן "מניח אני כל אומניות ואיני מלמד בני אלא תורה" ודאי דלא פליג, וצריך כל אדם ללמוד אומנות. אלא דהכי קאמר "מניח אני את הקביעות של כל האומנות ואני מלמדו תורה בקבע ואומנות עראי וז"ש דהאומנות אינו עומד לאדם אלא בילדותו שאז הוא בכח לקבוע לו אומנות כבדה. אבל כשבא לידי זקנה או חולי אינו עומד לאדם אלא בילדותו"] – מהרש"א

חיה ועוף, והם מתפרנסים שלא בצער – [כי הקב"ה פעולתו שלימה, וברא להם פרנסתם] -אגדות ב' 152; [מדוע הזכירו ארי, שועל, צבי, נגד הגוף, הנפש והשכל] אגדות ב' 154; תפארת ישראל, 8 (א)

חיה ועוף, והם מתפרנסים שלא בצער – [מדוע לא הזכיר כאן "בהמה"?] – מהרש"א ד"ה ראית מימיך

לא ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר ספן רועה וחנוני שאומנותן אומנות לסטים – [לפירש"י כולם דחויים מפני שאומנותם של לסטים, אבל מהרש"א חולק על פירושו, ו"לסטים" מוסב רק על חנוני]

רובן של ספנים - רבנו בחיי, כד הקמח, סוף ערך: הכנעה

טוב שברופאים – [כי מלאכתו בעניני הטבע והחומרי, ולא מצד הצורה כלל] - נצח 142 (ל); [ועוד מפני שהאדם נחשב קל בעיניהם, כי לפעמים טועים ומאבדים נפש מישראל] - אגדות ב' 153

טוב שברופאים לגיהנם – [שהוא מחזיק עצמו לטוב ולמומחה שברופאים שאין כמוהו, וסומך ביותר על המחאתו מתוך גאותו. ולפעמים הוא טועה בטבע של זה החולה וממית את החולה ברפואותיו בדבר שמזיק לחולה זה. אבל יש לו לישא וליתן עם שאר הרופאים כיון שהוא סכנת נפשות"] – מהרש"א

טוב שברופאים - פתח עינים

טוב שברופאים - תוספות יום טוב, ופירוש תפארת ישראל על המשנה (ס"ק ע"ז) בסוף מסכת קידושין

אבל בגירסת הרמב"ם למשניות (שההדיר הרב קאפח) כל הפסקא אינה מופיעה

כשר שבטבחים – [שמתלבש במדת האכזריות (כאשר שוחט לבעל חי)] - אגדות ב' 153

כשר שבטבחים – [כי בגדיו מזוהמים, והם אנשי שחץ ליתן דופי בשאר בני אדם] – מהרש"א
מניח אני כל אומנות שבעולם – [כי הם אינם מועילים לעת זיקנת האדם] - אגדות ב' 153

מניח אני כל אומנות שבעולם – עיין לעיל דף זה ד"ה לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה (ודברי מהרש"א)

מניח אני כל אומנות שבעולם - דברי שאול

תורה נותנת אחרית ותקוה בזקנותו - נצי"ב בראשית כו, ה הרח"ד

בנערותו מהו אומר? וקוי ה' יחליפו כח וכו' בזקנותו מהו אומר? עוד ינובון בשיבה – [ביאור הפסוקים, וכן פסוקים הנוספים שבפרשה] – מהרש"א ד"ה ויתפלל למי שהעושר שלו

מצינו שעשה אברהם כל התורה - נצי"ב בראשית (כה, לג הרח"ד) (כו, ה הרח"ד)

מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה – [תוספת המלים "עד שלא ניתנה" באה ללמד על מעלה מיוחדת של אברהם. כי לא היה מחויב במצוות, ומי שאינו מצווה במצוות אין יצרו תוקפו. ואעפ"כ עשה משמרת, שהניח ישמעאל עם שרה כדי שהמלאך לא יתייחד עמה, כמובא במדרש (ב"ר מח, "והוא אחריו")] – משך חכמה, בראשית יח, י (והוא אחריו)

מצינו שעשה אברהם כל התורה - עינים למשפט

עשרה דברים בגרע – [מספר עשרה, נגד י' חלקי סט"א] - אגדות ב' 153

לי הכסף ולי הזהב – אגדות ב' 153

אי אפשר לעולם בלא בורסקי - דברי שאול

לא ראיתי צבי קייץ - אגדות ב' 154; תפארת ישראל, 7 (א)

אני נבראתי לשמש את קוני – דרך חיים 322 (סוף פ"ו)

תניא רבי נהוראי, מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה – [צ"ע כלום הוא חולק על שאר תנאים שאומרים "יפה תורה עם דרך ארץ וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה" (אבות, ב). עיין תירוץ דחוק של מהרש"א. וכתב חיד"א (מסכת סופרים, פרק טז) שהוא רק סיפר מה שהוא עושה עם בנו, אבל אין כאן הוראה לרבים. ואם איזה יחיד רוצה לנהוג כמוהו, מותר. אבל דרך הרבים הוא כמו ר' ישמעאל "הנהג בהם מנהג דרך ארץ" (ברכות לה ע"ב)] – אור הישר

תניא רבי נהוראי, מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה – [חזר על הענין כדי לסיים בדבר טוב] - אגדות ב' 154