אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף כא

קקיון דיונה, בריחי דמערבא - גר"א על יונה ד, ו

שלהבת עולה מאליה – [בשבת יש עבודת ה' בלי אתעוררותא דלתתא כל כך, ולכן "מתנה טובה יש בבית גנזי" (שבת י.) וכן במקדש המנורה מאירה לעולם, חלונות של ביהמ"ק רחבות מבחוץ וצרות בפנים (תנחומא תצוה, ו) ונר מערבי, ממנה מדליק ובה מסיים (שבת כב:)] - רסיסי לילה, 96 מז

גירסא דינקותא – [כי הוא הבל פה שאין בו חטא, ולכן התורה נקלטת יותר. וגם ככל שהאדם מזדקן ויש בו יותר חטא, חלשה יותר הקליטה] – עיון יעקב

גירסא דינקותא – [הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש" (אבות פרק ד). ובכל יום שהקדים, הקליטה טובה יותר] – נ"ל המלקט

בית שמאי פוחת והולך – רסיסי לילה, 163 (נו); פרי צדיק (א' 151 חנוכה ח', א' 167 חנוכה ט"ו)

בית שמאי פוחת והולך – [מה היתה סברת בית שמאי? אלא כיון שנחסר מהנר שמינית השמן בליל ראשון, היה הנס בליל שני על כמות פחותה, וכיו"ב שאר הימים] - בן יהוידע ד"ה טעמא דב"ש

כנגד ימים הנכנסים – [בית שמאי דן לפי כח הפוטנציאלי שביום הראשון, האוגר בקרבו ימים הבאים, ובית הלל דן לפי הנמצא בפועל] - אגדות א' 3

כנגד ימים הנכנסים - של"ה דף שב. (פ' וישב)

תכלה רגלא דתרמודאי – רסיסי לילה, 168 (נו), דובר צדק 175-176

מאי חנוכה? – [הנס ביום א' על הגאולה במלחמה או על שמצאו פך השמן] - המאירי

מאי חנוכה? – גליון מהר"ץ חיות

נכנסו יוונים להיכל – [מצוות נר חנוכה אינה משום נס פך השמן, כי אם על הנצחון במלחמה. וכדי לא לטעות לחשוב שהיה ע"פ טבע, עשה ה' נס בשמן] - אגדות א' 4
לשנה אחרת קבעום – [מדוע לא קבעו לדורות כבר בשנה הראשונה? אלא בשנה השניה הרגישו הארה רוחנית] - בן יהוידע

דף כב

(על סמיכות ענין בור יוסף לנר חנוכה) - דרשות חתם סופר, חנוכה דף סד ע"א

(על סמיכות ענין בור יוסף לנר חנוכה) – רסיסי לילה, 169 (נו)

(על סמיכות ענין בור יוסף לנר חנוכה) - משך חכמה (בראשית לז, כד)

(על סמיכות ענין בור יוסף לנר חנוכה) - תורה תמימה, בראשית לז, כד (ס"ק כ)

(על סמיכות ענין בור יוסף לנר חנוכה) – [אין העין שולטת על למעלה מן כ' אמה, ולכן אין להדליק שם נר חנוכה. אבל הוא הדין אין להניח נר חנוכה בבור הנמוך מן כ' אמה כי אין העין שולטת שם. וזאת מניין? כי הורידו האחים את יוסף לתוך בור הנמוך מן כ' אמה. לכן לא ראו שיש בו נחשים ועקרבים כי אין העין שולטת על מרחק כזה (כלומר לא שמים לב למה שרואים במרחק כזה אא"כ יתאמצו לראותו בכוונה תחילה). ולכן הסמיכו לכאן סוגיית יוסף כדי ללמד שגם למטה מעשרים אמה אין להניח נר חנוכה] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

נחשים ועקרבים יש בו – [בחרכים ובסדקים. אבל פשיטא שאם היו רואים את הנחשים ואת העקרבים לא היה מורידים את יוסף לבור כזה] - רבנו בחיי (בראשית לז, כד) (וזה בניגוד לפרשנות המובאת הזוהר ח"א דף קפה ע"ב בענין זה, שסמכו על השגחתו של הקב"ה)

נחשים ועקרבים יש בו – [עומק הדרשה] - מהר"ל, גור אריה, בראשית לז, כד (מהד' מכון ירושלים, פסקא לה)

נחשים ועקרבים יש בו – [מים הם כינוי לתורה. וכשאין בו מים, יש מדות רעות ומרמה כמו נחשים ועקרבים] - גר"א (משלי יז, יא)

נחשים ועקרבים יש בו – [אם כן מדוע כתובה המלה (והבור) "ריק"?] - בן יהוידע

אסור להרצות מעות נגד נר חנוכה – [מדוע לא אמרו לשון כללית "אסור להשתמש לאור הנר"? אלא אפילו מניית מעות שאפשר לספור בדוחק גם בעת החושך] - בן יהוידע

לא הלכו אלא לאורו – [מדוע הזכירו "כל ארבעים שנה"?] - בן יהוידע

עדות לכל באי עולם שהשכינה בישראל – גור אריה, ויקרא כד, ג (מהד' מכון ירושלים, פסקא ג)

עדות לכל באי עולם שהשכינה בישראל - יערות דבש (ח"ב עמ' קכא דרש ז')

דף כג

ברכה "אשר קדשנו במצוותיו"- מהר"ל, באר הגולה 16 באר ראשון, ד"ה הרביעי הם מצות

לא תסור, שאל אביך ויגדך – [צ"ע מדוע לא די בפסוק הקודם "לא תסור"] - בניהו

לא תסור, שאל אביך ויגדך - תוספת ברכה, דברים יז, יא

לא תסור, שאל אביך ויגדך – [היו צריכים לפסוק השני "שאל אביך" כי אם מן "לא תסור" בלבד היינו טועים לחשוב שזה נאמר רק כשיש מחלוקת בין החכמים, ההכרעה תהיה ע"י בית דין הגדול ומדבריהם אין לסור] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לא תסור, שאל אביך ויגדך – [היו צריכים לפסוק השני, כי "לא תסור" הוא לאו, "שאל אביך" הוא זירוז לקום ועשה] – נ"ל המלקט


להניח פאה בסוף שדהו מפני החשד - תקנת השבין, 131 (טו)

הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח – [כי השכל הוא נר המאיר לאדם] - מהר"ל, נתיבות עולם ב' 43, 233 (אהבת ה', א : בטחון, א);
הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח – [ענין "רגיל" פירושו "זריז] - אגדות א' 6
הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח – [עוה"ז הוא גשמי ומכין לעוה"ב. כן הוא הנר לפני האור. כך אין לאדם הכנה לשלימות אא"כ משאיר אחריו בנים תלמידי חכמים] - נר מצוה 29-30

הרגיל בנר - י' מאמרות, חקור דין ב, ה

הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח – [רש"י פירש שמדובר בנר שבת ונר חנוכה. אבל אפשר לפרש כפשוטו, אדם שהוא רגיל בנרות הרבה בביתו (לכן השתמשו בביטוי "רגיל" ולא "הזהיר" כמו בשאר ענינים המוזכרים כאן. וכן כתב החיד"א ב"מראית העין") וכוונתו כדי שבניו יוכלו ללמוד תורה לאורם, יזכה לבנים ת"ח] – עיון יעקב

הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח – [ולמה לא ברכו אותו שהוא עצמו יהיה ת"ח? אלא על פי רוב האשה היא המדליקה את הנר, וקשה לומר שהיא עצמה תהיה ת"ח, ולכן ברכו אותה בבניה] – ענף יוסף, בשם אליה רבא

זהיר בקידוש היום - נר מצוה 30

זהיר בקידוש היום - י' מאמרות, חקור דין ח"ב פרק ה

סברה לאקדומי – [כדי שלא יהא נראה כשתי רשויות, צריך להיות נר הלילה משלים לאור היום] - אגדות א' 7

סברה לאקדומי - תורה תמימה, שמות יג, כב (ס"ק פ')

תנינא, לא ימיש – [מדוע אמר לה פסוק, ולא אמר לה "לא טוב את עושה"? אלא כיון שהדין כאן לומר בנחת, הוכיח בדרך כבוד כתלמיד לרב "כך למדתנו"] - בן יהוידע

דדחיל רבנן – [כאשר מאמין בדברי החכמים, יש לו דבקות גם בבעלי החכמה] - דרך חיים 298 (פ"ו, אמונת חכמים); אגדות א' 7

דרחים רבנן – [כל מדותיו של ה' מדה כנגד מדה, וביאור ג' אופנים כאן] - נתיב ב' 35 (יראת ה', ה); אגדות א' 7

דרחים רבנן – [כיון שהוא אוהב לחכמים כרחם אב על בנים, יזכה גם הוא ממש לבנים ת"ח] – עיון יעקב

דרחים רבנן - אמת ליעקב

דרחים רבנן - דברי שאול

דרחים רבנן - מאור ישראל

דדחיל מרבנן, הוא גופיה הוי צורבא מרבנן – [ולמה לא אמר כך על "דרחים רבנן"? והרי מדת אהבה היא גדולה ממדת היראה (סוטה לא.)! אלא כיצד ידע איש זה לאהוב לת"ח? אלא כי גם הוא כבר ת"ח ולכן יודע ערך התורה ואין לברך אותו שיהיה לת"ח. אבל הוסיפו לו כי לא רק הוא אלא גם בניו יהיו ת"ח. אבל מי שהוא פחות ממנו ורק דחיל רבנן, יזכה להיות הוא עצמו ת"ח] – ע"פ מהרש"א כאן, וכן מהרש"א על מכות י ע"א, סוף ד"ה ומי אוהב בהמון

דדחיל רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן – ע"פ חילופי גירסא שכתב הגר"א בהגהותיו על הדף. (וביאר לי מו"ר ר"ש דביר, כי מדת היראה היא נוקבא. ולכן יהיה לאותו אב בנות שהן הראויות לבעל ת"ח. ומדת אהבה היא בימין, ולכן יזכה לבנים ת"ח)

דמוקיר רבנן הוא גופיה הוי ת"ח – לפי גירסת הגר"א בהגהותיו (כי יקר וכבוד הם בכתר, והם עדיפים על אהבה ויראה)

דף כה ע"ב

מנהגו של ר"י בר עילאי - פרי צדיק (ח"ב 221 ויקהל ו')

ודומה למלאך ה' צבאות – [הרמב"ם פירש פסקא זו כך: "ויושב בכובד ראש מייחל להקבלת פני שבת" (הל' שבת פרק ל ה"ב). ומו"ר ר"ש דביר הסביר שאין כוונתו יושב בטל, אלא הוגה במחשבות נישאות מה הוא ערכה של שבת קודש, וכמו איש שמכוון בכוונת אריז"ל על קבלת שבת. ונ"ל מקור לזה בדברי "מסילת ישרים" (פרק כו): "אך הקדוש הדבק תמיד באלוהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמיתיות באהבת בוראו ויראתו וכו' [ומאריך כ-26 שורות]. ואמנם בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו ית' ורוממותו וקדושתו, עד שנמצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש עודהו בעולם הזה" עכ"ל]

ותזנח משלום נפשי, זו הדלקת הנר - [ע"י האור יש שלום, שיכול להבחין בין הדברים] - אגדות א' 8

ותזנח משלום נפשי, זו הדלקת הנר - [כי כל הפרק ההוא באיכה "אני הגבר ראה עני" וכו' מדובר על צרות בפועל. אבל "ותזנח משלום" משמע על מניעת הטוב. ולגן דרשו חז"ל מה שדרשו] – מהרש"א

ותזנח משלום נפשי, זו הדלקת הנר – [כי בזמנם היו האומות גוזרים נגד הדלקת הנר בכל הבתים כי אם בבית ע"ז שלהם] – עיון יעקב

ותזנח משלום נפשי, זו הדלקת הנר - תורה תמימה, איכה ג, יז (ס"ק לב-לג)

זו רחיצת ידים, כלים נאים – [כי רחיצת הגוף היא רק סילוק הצער. אבל נטילת ידיים היא לשם אוכל ותענוג. וכן הענין בכלים נאים] - אגדות א' 8

נשיתי טובה, מטה מוצעת לת"ח - אור החיים (בראשית כט, יח)

נשיתי טובה, מטה מוצעת לת"ח – [זהו תיקון לאדם מצד הנפש] - מהר"ל, אגדות א' 9

נשיתי טובה, מטה מוצעת לת"ח – [צ"ע כלום לעמי הארץ אין להם טובה זו? אבל ת"ח שהוא טרוד בלימודו כל ימות חול, ורק בשבת יש לו כך, נהנה מזה. אבל עם הארץ ששגור בזה תמיד, אינו מרגיש כל כך הנאה בזה] - בניהו

נשיתי טובה, מטה מוצעת לת"ח – [צ"ע כלום בגלות אין "מטה מוצעת"? אלא היה דרכם להחליף מצעים לכבוד שבת ולשים כלים נאים. ועוד קשה, הנאה זו היא רק לת"ח? אלא ת"ח פורש מאשתו כל ימות החול, ורק לקראת ליל שבת היא מתקשטת. וכל הנאה הבאה לפרקים בלבד, יש לאדם ענג יותר גדול] - בן יהוידע

כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי וכו' יושב בסדינין מצויצין ודומה למלאך ה' צבאות – [מה ענין "מלאך" לכאן? אלא כיון שהמלאכים מקפידים על מי שמחוסר בגד עם ציצית (מנחות מא ע"א) וכאן לבש טלית, הרי הוא כמלאך] – מהרש"א

יושב בסדינין מצויצין ודומה למלאך ה' צבאות – [לשון רמב"ם: "ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך" (הל' שבת פ"ל ה"ב) כלומר מעיין בתוכן הנשגב של שבת (שמא ע"פ "שער הכוונות" לאריז"ל) וכיון שהוא הוגה מחשבות נשגבות, בזה עצמו הוא דומה למלאך ה' צבאות] – מו"ר ר"ש דביר

איזהו עשיר - נתיב ב' 224 (עושר, ב')

איזו עשיר – [לבאר ג' דיעות שהובאו בגמרא. א' יש מי שרוצה עושר כדי שיהיה לו שם בין הגדולים, ולזה אמר "שיש לו נחת רוח בעושרו" (דעת ר' מאיר). ב' מי שצריך לקנות תכשיטים לאשתו, ולזה אין לדבר סוף כי תמיד תדרוש נוספות. אבל אם היא נאה במעשיה, לא תבקש מבעלה. ומיד הוא עשיר במה שיש לו (וזו דעת ר' עקיבא). ג' יש מי שמאוגר כסף כדי שיהיה לו בעתיד עבור רופאים ורפואות, אם יחלה וצריך לתרופות. וגם לזה אין לדבר שיעור. לכן יעץ שאם יהא לו בית כסא סמוך לו ויפנה גופו מהפסולת לעתים מזומנים, לא יחלה (דעת ר' יוסי)] – מהרש"א

איזהו עשיר - של"ה דף פד (קדושה, לחם)

איזהו עשיר – [נשאלה שאלה זו כי יש לכבד את העשירים (עירובין פו.) ועלינו לדעת מי נכלל בזה. והנה מדובר בעשירים התומכים בעניים ובת"ח. [א] אם יש לו נחת רוח בעושרו, שמח בחלקו ואינו צר עין מלהיטיב לאחרים [ב] ואם יש לו מאה כרמים וכו' יוכל לכוון מעשרותיו לעניים כדי שיהיה העשירי קודש [ג] ואשה נאה במעשיה כלומר עינה טובה באורחים ולהיטיב לעניים, ובזאת היא גורמת עושר לבעלה [ד] ולפי מאן דאמר בית כסא סמוך לשולחנו הוא ניצול ממחלות של עצירת נקבים, "ואין דל אלא חולה" כמ"ש בנדרים מ ע"א "אשרי משכיל אל דל"] – עיון יעקב

איזהו עשיר - גליון מהר"ץ חיות

איזהו עשיר - גר"א על משלי כד, ל

איזהו עשיר, נחת רוח בעושרו – [חולק על פירוש רש"י. אלא יש אדם טורח ועמל כל הזמן והוא עבד נרצע לממונו, אע"פ שיש לו הרבה כסף. אבל "עשיר" באמת אינו צריך לטרוח אלא יש לו שליחים עושים למענו] - בן יהוידע

מאה כרמים, מאה שדות, מאה עבדים – [ודאי אין די שיהיה עבד אחד לכל כרם. אלא אלו הם ממונים המשגיחים על עבדים אחרים] – בן יהוידע

אשה נאה במעשיה – [צ"ע כיצד ניחס לזה עושר? אלא מדובר על נוי ניהול עסקי ביתו של הבעל] - בן יהוידע

דף כו

חמתא סניאה לכלתה – [יש יועצים הנראים כאוהבים אבל הם שונאים בנפש. כן המייעצים לעם ישראל להתקשט כאוה"ע, תרבות נכריה וחכמות טפלות, לבסוף ישרפו גם את הנשמה. יש ליזהר מיועצים כאלו] – עין איה

דף כח

קרן א' במצחו – [להורות על האחדות] - רבנו בחיי (בראשית ג, ו)

קרן א' במצחו – [להורות על הפסד העולם ועל חידושו. ודוקא במצחו כי טרם שחטא אדם לא היה לו קרן המזיק, כמ"ש שהשטן מרקד בין קרני השור (פסחים קיב ע"ב)] – רמ"א, תורת העולה, ח"ג פרקים נט, עב

קרן א' במצחו – [להורות על ענין אחדות, ועל מעלת האמצע] - אגדות א' 10, אגדות ד' 33; מהר"ל, גור אריה, שמות כה, ה; דרוש לשבת הגדול, עמ' ריד

קרן א' במצחו – תורת חיים, על ע"ז דף ח

קרן א' במצחו - כלי יקר (ויקרא א, ב)

קרן א' במצחו – [ללמד לאדם שיחזיק בדרך הממוצע] – בן יהוידע (על ע"ז דף ח)

ססגונא, שש בגונים שלו - ר"מ אלשיך (שמות לו, יד)

ססגונא, שש בגונים שלו – [שש ומתפאר בגוונים שלו] – רש"י

ססגונא, שש בגונים שלו – [שמצוייר בגוונים הרבה וכו' פירוש אחר, שמח משה רבינו שהיו לו גוונים הרבה] - ערוך

אומר היה ר' מאיר – [מטבע לשון "אומר היה": היה רגיל לומר כך בהרבה הזדמנויות. וביאור קרן א' בלבד, להורות על מדת הרחמים] - בן יהוידע

דף ל

שאול שאלה זו לעילא מר' תנחום, מהו לכבות בוצינא דנורא מקמי באישתא בשבתא. פתח ואמר: אנת שלמה, אן חכמתך? אן סוכלתנותך? – [רש"י כתב כי "כך היו רגילים לפתוח באגדה תחילה, והוא דומה לשאלה ודרש". הקשה הגר"א אם כן מדוע לא הביאו חז"ל דרשה לפני כל שאלה שנשאלו? אלא דוקא כאן שהיה נוגע לפקוח נפש, ומפורש בירושלמי (יומא פ"ח ה"ה) "הזריז משובח, והנשאל מגונה, והשואל הרי זה שופך דמים". ומפרש "קרבן העדה": "הנשאל מגונה, כי היה לו לדרוש ברבים דברים אלו, שידעו העם קודם המעשה". לכן עשה ר' תנחום בחכמה, והקשה נועזות נגד שלמה המלך למען יתעוררו רבים מהעם הפשוט להקשיב לדבריו, ואז התיר לחלל שבת לצרכי חולה שיש בו ספק סכנה] – לקוטי בתר לקוטי, ע"פ גר"א על משלי טו, כג וכן קול אליהו ס"ק קצה

לעילא מן ר' תנחום – [מנהגם שהרב יושב והתלמידים עומדים בעת ששואלים, ולכן הם נראים למעלה ממנו] - בן יהוידע

לעילא מן ר' תנחום מהו לכבות בוצינא - אמת ליעקב

אנת שלמה, אן סוכלתנותך - גר"א (משלי טו, כג)

אנת שלמה, אן סוכלתנותך, לא דייך שדבריך סותרים דברי דוד אביך –

לא המתים יהללו יה -

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות קודם שימות –

שכיון שמת, בטל מן התורה ומן המצוות – [אע"פ שאמרו שהצדיקים אין להם מנוחה במיתתם והולכים מחיל אל חיל (ברכות סד.) הכוונה שם לנשמותיהם, אבל גופם בטל (ואין להם יכולת להוסיף על שכרם, אע"פ שמשיגים השגות נוספות) וגם אם קוברים את המת בציצית, הוי כאינו מצווה ועושה] – עיון יעקב

לכלב חי - אמת ליעקב

במתים חפשי – [כי המצוות משלימות את האדם. אבל כאשר הוא מת ונעדר מהמציאות, אין כאן שבח לממציא ית"ש] - אגדות א' 11

במתים חפשי – [למה "מתים" בלשון רבים, "חפשי" לשון יחיד] - פתח עינים

במתים חפשי - גר"א (אסתר א, א)

ואין להקב"ה שבח בו – [שבח של אדם בזמן שנמצא בחומר ויש עיכוב לקיום המצוות. אבל כיון שהוא מת כבר אין לו נסיון התגברות על החומר, לכן אין בו שבח] - בן יהוידע, ד"ה ועוד נ"ל בס"ד אומרו ואין להקב"ה שבח בו

ושבח אני את המתים, (האבות) – [כי מבחינת עוה"ז הכלב החי יש בו מציאות מה שאין לאריה המת, ולכן הוא מוקצה. [כי המציאות טוב מן ההעדר]. אבל אצל הצדיק, הוא יותר משובח כשכבר מת שנסתלק מאתו החומר והגוף] – אגדות א' 13

ושבח אני את המתים, (האבות) – עיון יעקב, ד"ה ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה

ושבח אני את המתים, (האבות) - תורה תמימה, שמות לב, יג (ס"ק כה-כו)

שכשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה תפלות ותחנונים –
ושבח אני את המתים –

מנהגו של עולם, שר בשר ודם גוזר גזירה –

ואילו משה רבינו תיקן כמה גזירות, וכמה תקנות – מדובר בחוקים שבתורה אשר משה מסר מה שאמר לו ה', אבל לא מדובר על תקנותיו שלמשה עצמו] – מהרש"א

ואילו משה רבינו תיקן כמה גזירות, וכמה תקנות – [משה תיקן שיהיו שואלין ודורשין בענין החג בחג (מגילה לב.) ושיהיו שואליןודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום (פסחים ו.) ושיהיו קוראים בתורה ברבים בשבתות וימים טובים ור"ח וחול המועד וב' וה' (בבא קמא פב:), ותיקן ברכת הזן בברכת המזון (ברכות מח:) ותיקן שמונה משמרות כהונה, ודוד העמידם על כ"ד (תענית כז.) ותיקן לבתולה הנישאת ז' ימי משתה (ירושלמי כתובות פ"א ה"א) ותיקן לאבל ז' ימי אבלות (שם)] – ספר "שערי תורת התקנות" לר' משה אריה בלאך (בודפסט, תרל"ט)

אמר דוד לפני הקב"ה, מחול לי על אותו עון – [גם על בת שבע וגם על המתת אוריה] – מהרש"א על סנהדרין קז ע"ב

מחול לי אותו עון – [וזה נודע ע"י בנין בית המקדש, שהוא נבדל מהחומרי. והחטא הוא מצד החומרי] - אגדות א' 12

מחול לי אותו עון – [לא היה שם עון אשת איש (והראיה לכך, כי איך הותר לו אח"כ לקחת את בת שבע להיות אשתו?), אלא עון חילול השם] - בן יהוידע (וכן כתב ר"י אברבנאל, על ספר שמואל)

בחייך אינני מודיע – [הקב"ה לא רצה להודיע כי כל החטא היה כדי להודיע דרכי תשובה] - בן יהוידע (עיי"ש ביאור מפורט, כי זה תלוי אם ידעו בני הדור מתי ימות, לקבוע אם עברו רוב שנותיו)

עשה עמי אות לטובה – מהרש"א על סנהדרין קז ע"ב ד"ה בחברון מלך ז' שנים וכו'

דבקו שערים זה בזה – [אין הכוונה שערים גשמיים, כי אם שישראל לא היו ראוים לדרגת קדש קדשים] - אגדות א' 11

דבקו שערים, מיד נענה – [אין הכוונה על שערים גשמיים. והיה עיכוב עד שיזכו ישראל במעלתם] - אגדות א' 11

כ"ד רננות - מאור ישראל

שאו שערים ראשיכם –

ולא יפה אמר שלמה "ושבח אני את המתים"? –

וילכו לאהליהם, שמצאו נשותיהם בטהרה –

נתעברו נשותיהם של כל אחד ואחד בן זכר – [כאשר ישראל הגיעו למעלתם להיות מסולקים מהטומאה, אז מצאו נשותיהם בטהרה] - אגדות א' 12

שמחים וטובי לב, שמחים שנהנו מזיו השכינה, וטובי לב שנתעברו נשותיהם של כל אחד ואחד וילדה זכר – [כי בלידת נקבה יש לאביה חולשת הדעת (בבא בתרא טז ע"ב)] – מהרש"א על מועד קטן ט ע"א ד"ה וילכו לאהליהם

וטובי לב שנתעברו נשותיהם של כל אחד ואחד וילדה זכר – [למדו זאת מהמקרא "הלכו לאהליהם שמחים וטובי לב", כי על לידת בן זכר מברכים "הטוב והמיטיב", ואמרו בגמרא (ברכות נט ע"ב) "דאיכא אשתו בהדיה". לכן "טובי לב" לשון רבים, הוא ואשתו] – בית אפרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

נתעברו נשותיהם של כל אחד ואחד בן זכר – [ביאור כיצד באופן טבע אירע שילדו רק זכרים] - בן יהוידע

נתעברו נשותיהם של כל אחד ואחד בן זכר – [צ"ע אם כולם ילדו זכרים, כיצד ימצאו נשים עם מי להתחתן? וצ"ל כי בשנים הבאות נולדו אצלם נקבות, או שנולדו אצל אלו שהיו טמאים או בדרך רחוקה מירושלים ולא באו למקדש] – נ"ל המלקט

וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון וכו' דכתיב "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וכו' על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו" (מל"א ח, סו) – [דרשו זאת מהמקרא הזה שנקרא שוב דוד "עבדו", ושעדיין נקראו ישראל "עמו" למרות שאכלו ביום הכפורים] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אחיל להו עון יום הכפורים – [כי מעלת בית המקדש היא גבוהה יותר מיום הכפורים] - אגדות א' 12

דאחיל להו עון יום הכפורים – [כי אמנם חלק מהם אכלו לשם שמים מתוך שמחת בית המקדש, אבל חלק מהם אכלו לשם הנאת אכילה ולא לשם מצוה] – מהרש"א על מועד קטן ט' ע"א ד"ה וילכו לאהליהם]

הודיעני ה' קצי –

הודיעני ה' קצי – [כי דוד הוא שהביא לכך שקץ האדם בגיל שבעים, לכן שאל. ועוד כי כל דברי דוד אינם במקרה, ולא שאל מחמת סקרנות] - אגדות א' 13

גזירה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם – [כדי שישוב בתשובה בכל יום. כי אילו ידע מתי ימות, ידחה מעשה התשובה עד סמוך למיתתו] – מהרש"א

גזירה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם – [צ"ע למה כאן הביטוי "בשר ודם", ולהלן "אין מודיעים מדת ימיו של "אדם"? והישוב לזה, כי כאן בסתם אנשים וכאן בצדיקים] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ומדת ימי מה היא – [אם הימים הם ארוכים (קיץ), או קצרים (חורף) וע"י זה ידע בכל שנה ושנה בתקופה ההיא לשוב בתשובה שמא ימות באותו היום] – מהרש"א

אדע מה חדל אני – [לכל הפחות שאדע באיזה יום בשבוע אמות, כדי שאשוב בתשובה באותו היום עצמו] – מהרש"א

טוב יום בחצריך – [דוד כבר קנה שטח שעתיד להבנות עליו בית המקדש, אלא שהיה בבחינת "חצר" ולא בנוי. והעם היו מבקשים בנין בית המקדש ואומרים "בית ה' נלך", מתי ימות וכו' (מדרש תהלים, מזמור קכב; ירושלמי ברכות פ"ב ה"א). וגם דוד חשב כך, עד שאמר לו ה' שהוא רוצה בתורתו יותר מבבנין בית המקדש] - מהרש"א על מכות י' סוף ע"א

אמר לו בשבת אמות? אמות באחד בשבת! – [פירש רש"י: "שיוכלו לעסוק בי ובהספדי". [נ"ל המעתיק: לכאורה מאי נפקא מינה? גם אם ימות בשבת אי אפשר לקבור בשבת ויקברוהו באחד בשבת. אלא מכאן ראיה למנהג הזוהר שאין לדחות קבורת האדם למחרת, אלא כבר בלילה במוצאי שבת היו קוברים אותו. וממילא יתמעט ההספד ולא ידעו הרבים לבוא לקבורתו]

אמר לו בשבת אמות? אמות באחד בשבת! – [כי יצטרכו לקבור אותו למחרת באחד בשבת, וקשה לו למת שמלינים אותו ללא קבורה] – עיון יעקב

אמר לו בשבת אמות? אמות באחד בשבת! – [בקש לא למות בשבת כדי לא לבטל ממצות עונג שבת] – שפת אמת, על מסכת שבת

דף ל ע"ב

כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא – [לא עשה כן בנסיון לבטל גזר דין עליון, אלא עשה כן כי היודע שאפשר הדבר שימות היום, משתדל בכל כוחו להשיג יותר ויותר מהתורה בטרם ימות. ולכן נמנע גם מהשינה] – שפת אמת, על מסכת שבת

לא פסיק פומיה מגירסא - רבנו בחיי, כד הקמח, תורה א' דף תכ"ה

לא פסיק פומיה מגירסא – [הפורש מהתורה פורש מהקב"ה, הנמצא אתו בעת ששונה. ואם אינו פורש, הוא חי לעולם. וכן היה אצל רבה בר נחמני (ב"מ פו.) וכן רב חסדא (מו"ק כח ע"א)] - מהר"ל, דרך חיים 128, 148 (פ"ג, המהלך בדרך, הכל צפוי); דרשות, על התורה 15

לא פסיק פומיה מגירסא - דרכי נועם דף לז, לח

קם מלאך המות מקמיה (דדוד) – [מדוע לא היתה מיתת דוד ע"י נשיקה אלא ע"י מלאך המות?] - בן יהוידע

אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים – [אבל למעשה ענו תחילה להאכיל לכלבים, כי צער בעלי חיים דאורייתא] – עיון יעקב

אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים – [דוקא ב' שאלות אלו מבררים אם צער בעלי חיים דאורייתא או דרבנן] – ענף יוסף

אבא מת ומוטל בחמה - מאור ישראל

בקשו חכמים לגנוז ספר קוהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה – עיון יעקב

מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה – [כי יראת ה' היא מטרת כל התורה] - נתיב ב' 37 (יראת ה', ו)

בקשו חכמים לגנוז ספר קוהלת מפני שהיו דבריו סותרים זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו וסופו דברי תורה – [ולמה לא הביאו נימוק זה לעיל (דף יג ע"ב) כשדנו בענין ספר יחזקאל? אלא הוא היה נביא מוחזק, ואינו דומה לקוהלת] – מהרש"א

בקשו חכמים לגנוז ספר קוהלת מפני שהיו דבריו סותרים זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו וסופו דברי תורה – [יש מחבר ספר הגות ובתוך דבריו הוא נאלץ להביא דברי הטועים כדי להוכיח במה הם טועים. אבל כדי שלא יטעה שום קורא, חייב הוא להקדים בתחילת הספר מה דעתו האמיתית, וכן בסוף הספר, לבל יכשל הקורא את האמצע] – איי הים

קודם לשמש יש לו יתרון - תורה תמימה, קהלת א, ג (ס"ק כא)

כל העולם לא נברא אלא בשביל זה - ע"ע ברכות ו:, "כי זה כל האדם"

כל העולם לא נברא אלא בשביל זה – [דלפי פשוטו הוה ליה למכתב "סוף דבר הכל תשמע" בלשון צווי לנוכח כמו שסיים "את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור". אבל השתא ד"הכל נשמע את האלהים ירא" וגו' מדבר בשבח ומעלה של ירא אלהים, יש לנו לפרש ג"כ סיפא דקרא "כי זה כל האדם" בשבחו של ירא אלהים, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה; ולא פליגי אלא כל חד וחד חדא מג' עולמות (עולם המלאכים, עולם האמצעי, ועולם התחתון] – עיין מהרש"א ברכות ו סוף ע"ב

ושבחתי "אני" את השמחה - [למה דוקא "אני". כי השמחה של ענג הוא רק אחרי ההעדר. ושאר בני אדם המושכים בתענוגות כל ימי חול, אינו נרגש להם שמחה של מצוה של שבת] - בן יהוידע, ד"ה ושבחתי

טוב כעס משחוק – [כי הכעס שכועס ה' על צדיקים הוא לנקותם מהחטא ולהביאם לחיי העוה"ב; והשחוק לרשעים הוא לטורדם מעוה"ב] - אגדות א' 14

טוב כעס משחוק (קהלת ז, ג) וכתיב "לשחוק אמרת ימהולל" (קהלת ב, ב) – [צ"ע מדוע הגמרא הקדימה להזכיר פסוק המאוחר יותר? והישוב לזה] - בן יהוידע

אין השכינה שורה לא מתוך עצלות – מורה נבוכים (ח"ב, לו)

אין השכינה שורה לא מתוך עצלות – [כי אין השכינה שורה על דבר שהוא חסר] - אגדות א' 14

אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה – [מדובר שמחה רוחנית, והיא שלימות. אבל בשמחה גשמית אין השכינה שורה] - נתיב א' 75; אגדות א' 14

אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה - תורה תמימה, קהלת ב, ב (ס"ק ז') (מפרש דלא כמו פירש"י)

אל תקרי שושנים אלא ששונים – [אפשר שיש לנקד המלה בש' שמאלית, לשון ששון ושמחה, ואין זה ראוי לתלמיד היושב לפני רבו] – מהרש"א

שפתותיו נוטפות מור – ["שאין מתקיים מן הלימוד אלא מה שנלמד ביגיעה וליאות ויראה מן המלמד. אבל לימוד הפינוק והנחת אינו מתקיים, ואין אדם נהנה ממנו"] – רמב"ם, פירוש המשנה, אבות, סוף פרק ה

שפתותיו נוטפות מור – [כי התורה נמשלה לאש, וצריך האדם לפחד] - דרך חיים 296 (פ"ו, מ"ח דברים, באימה); דרשה על התורה 23; אגדות א' 15; נתיב א' 29 (תורה, ו)

אין שפתותיו נוטפות מור, תכוינה – [מניין לחז"ל לדרוש כן? אלא (מור) "עובר" אותיות"בוער"] - בן יהוידע ד"ה כל ת"ח

שפתותיו נוטפות מור - קורא באמת, שבת ס"ק א'

שפתותיו נוטפות מור - מקור ברוך (ח"א עמ' 542-544, ומביא ממהרש"ל)

הא ברבה הא בתלמידא – [כי התלמיד עדיין אין לו תורה והוא רק מתקרב. אבל הרב יש לו כבר תורה] - אגדות א' 15

אמר מילתא דבדיחותא – [בתרגומו של ר' יהודה אבן תיבון ל"שמונה פרקים" לרמב"ם, סוף פרק חמישי, כתב "כי הוה חלשי רבנן מגרסייהו הוה אמרי מילתא דבדיחותא". ומפני זה טעה רשב"ץ לייחס לכך האגדות הזרות שיש בתלמוד ("מגן אבות" על אבות, פרק שני, ד"ה וכל מעשיך יהיו לשם שמים"). אבל בתרגומו המדוייק של הגר"י קאפח חסרות אותן המלים "הוה אמרי מילתא דבדיחותא". ונמשך גם המאירי (על משלי טו, כג) אחרי התירגום המשובש. וליתא] – נ"ל המלקט

אמר מילתא דבדיחותא - יערות דבש (ח"א, עמ' רנה, דרש י"ג)

ואף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרים זה את זה –

ענה כסיל כאולתו – [לא לגעור כדי להשתיק את התלמיד השואל בדברי תורה מתוך כסילות] - מאירי

אל תען כסיל כאיולתו, ענה כסיל – (אל תען לאפיקורוס ישראל, דפקר טפי (סנהדרין לח ע"ב עיי"ש רש"י) וענה כסל, באפיקורוס גוי. (אח"כ מביא חילוק של חז"ל, בין מילי דעלמא למילי דשמיא, "ואפילו במילי דשמיא אל תען, במקום שברור לך שלא ישמעו דבריך")] – ספר חסידים, ע"פ כת"י פארמא, סי' תתתתשעא

אל תען כסיל כאיולתו, ענה כסיל כאולתו – [לפי חז"ל כל חלק נדרש לפי הענין של שאר הפסוק בו נמצא] – מהרש"א

ענה כסיל כאולתו – גר"א על משלי כו, ד

ענה כסיל כאולתו – [איך ידעו חז"ל שלא מדובר בסתירה בין הפסוקים, אלא שמדובר במצבים שונים? כי הפסוק מקדים את השלילה "אל תען" לפני החיוב "ענה". ודרך הלשון לומר תמיד "עשה" לפני "לא תעשה"] – בן יהוידע ד"ה הא בדברי תורה

"ענה כסיל כאיולתו", בדברי תורה. "אל תען כסיל כאיולתו", במילי דעלמא – [אם כוונתך לענות לכסיל כדי להעמיד דברי תורה על דיוקם, תענה לו. אבל אם כוונתך לשם כבוד עצמך, שלא ינצח אותך בויכוח, אל תענה לו] – כתב סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אשתך אשתי, רצונך תשתה כוס – [כאשר צדיק נכנע לפני הרשע, זהו כוס רעל המסלק את הרשע] - אגדות א' 15

אשתך אשתי, רצונך תשתה כוס – [לא השיב לו "שקר אתה אומר" כי אז היה מכחיש גם דיבור זה, ועל זה נאמר "אל תען כסיל פן תשוה לו גם אתה". אבל נתן לו כוס יין כאילו מחזיק לו טובה על הידיעה הזאת, ובכך נפטר ממנו] – עיון יעקב

אשתך אשתי, רצונך תשתה כוס – [מדוע הגמרא הביאה ב' מעשים של רבי] – בן יהוידע, ד"ה א"ל אמך

יהי רצון וכו' שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים – [ביאור הכפילות. יש בני אדם שאינם עזים בעצמם אבל כשיש להם מסייעים והם כנופיה, מעיזים הם נגד מישהו. אבל "עזות פנים" מדובר אף באדם יחידי שחזקה בו מדת העזות] – מהר"ל, אגדות א 15

עתידה אשה שתלד בכל יום – [לעתיד לבוא כשיסתלק החטא, יסתלק החסרון ותתברך ללדת בכל יום. והוא הדין בפרי האילן] - נצח 193 (נ)

עתידה אשה שתלד בכל יום – [הקשה ספר "ילקוט הגרשוני" אין לידה ללא תשמיש, וכיצד יוטהרו לכך הרי היא טמאה כ"יולדת"? ונ"ל המלקט כי אפשר ע"פ דברי מהר"ל הנ"ל, בסילוק החטא תסולק הטומאה. והגר"א (מובא ב"לקוטי בתר לקוטי") ענה כי ע"י מעשה תשמיש אחד ימשיכו ללדת אח"כ יום אחר יום]

הרה ויולדת יחדיו – [אין הכוונה גם הריון וגם לידה ביום אחד, כי גם אצל תרנגולת יש כ"א יום ביניהם] – מהרש"א

לגלג עליו אותו תלמיד – [צ"ע מדוע לא העניש ר"ג לאותו תלמיד כמו שר' יוחנן העניש בסנהדרין דף ק ע"א? אלא שם לגלג בדיבור, וכאן אצל רבן גמליאל לגלג בלבבו, ורק הקשה מהפסוק] – בן יהוידע ד"ה ודע דאין להקשות

נפק אחזי ליה תרנגולת - [הקשה חיד"א ("פתח עינים"; "עיון יעקב") מדוע לא ענה לו ממעשה קין והבל, שנתעברה אמם וילדה בו ביום (סנהדרין לח ע"ב)? עונה "בן יהוידע" כי אין להקשות ממה שאירע במשך ו' ימי בראשית. כי "אין כל חדש" מדובר אחרי מעשה בראשית] - בן יהוידע, ד"ה נפק אחזי ליה תרנגולת

א"י תוציא גלוסקאות - ר"מ אלשיך (בראשית ג, יט)

א"י תוציא גלוסקאות – [כשיסולק החטא, תפסוק הקללה מהעולם] - נתיב א' 129 (עבודה, יז)
א"י תוציא גלוסקאות - י' מאמרות, חקור דין ח"ב פרק ג

א"י תוציא גלוסקאות – [הוא סימן הגאולה שגם עץ סרק יוציא פירות, כמ"ש בסנהדרין (צח.) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי כי קרבו לבוא"] – מהרש"א, פסקא אחרונה למסכת כתובות

א"י תוציא גלוסקאות - נפש החיים ב, ו; סוף ההגהה האחרונה

דף לא

מי כאן הלל? – [שאל עליו כאילו איננו יודע שהוא נשיא בישראל, וחשב להקניטו בכך] – מהרש"א

אמר לו "שאלה גדולה שאלת" – [יש ללמוד מזה כששואל אדם אפילו שאלה של מה בכך לא ידחה אותו בשחוק והיתול אלא ישיב לו כאילו שואל דבר גדול, כדי לא להכשיל אותו שיתבייש בעתיד מלשאול אפילו שאלה ראויה. וזו היתה כוונתו של הלל] – עיון יעקב

מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות? - [הקשה מהרש"א כיון שלא שאל בדברי תורה, מפני מה הלל לא קיים "אל תען כסיל כאיולתו"? אלא יש אפשרות לפרש שאלותיו שיש בהן רמז לתיקון המדות של האדם] – עיין אריכות בדברי מהרש"א

מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות? – [הקשה מהרש"א כיון שלא שאל בדברי תורה, מפני מה הלל לא קיים "אל תען כסיל כאיולתו"? עונה "שפת אמת" כי גם שאלות אלו שייכות אל הקודש, כי חייב כל אדם להבין מעשיו הטבעיים של הקב"ה] – שפת אמת, על מסכת שבת

אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל? – [ניסה להכעיס אותו, באומרו "קורין לך" אבל באמת אינך ראוי לתואר כבוד כזה] – פתח עינים

אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל? – [ניסה להכעיס אותו, באומרו "נשיא ישראל", ובזה הוא מבזה גם את כלל ישראל] – גר"א, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ג' גרים לפני הלל – אגדות א' 15

דעלך סני לחברך לא תעביד – [כיון שגם חברו נברא בדמותו ובצלמו, הרי מצד זה הוא וחברו אחד לגמרי. וזהו מעלה גדולה יותר מן "ואהבת לרעך כמוך", ששם אם מתבזה אינו מקפיד שגם חברו יתבזה] - נתיב ב' 51, 52 (אהבת ריע, א)

דעלך סני לחברך לא תעביד – [ולמה לא לימד אותו פסוק "ואהבת לרעך כמוך"? אלא שם הוא שורש לגמילות חסדים. מדה זו שייכת בעיקר רק לישראל והם סימיניו: "ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים" (יבמות עט ע"א). ואם הגוי ישמע כך יקשה עליו לקבל. ולכן רק אמר לו "מאי דסני עלך"] – עיון יעקב

כמה תורות יש - גר"א על משלי ו, ח

יומא קמא א"ב, למחר אפיך ליה - גר"א (במדבר כג, ד מהדורה רביעית; וכן על משלי ו, ח)

גער בו והוציאו בנזיפה - [קראים אינם בכלל המינים. ואם מקבל תורה שבכתב, לבסוף גם יקבל תורה שבע"פ. אבל מכחיש תורה שבכתב אי אפשר לגייר אותו] - אגדות א' 15

דחפו באמת הבנין שבידו - בינה לעתים, עת לחננה, דרוש א' (קה)

דחפו באמת הבנין שבידו – [כלומר שמאי היה מעמיד מדותיו, להשוות כל מעשיו] - אגדות א' 16

דחפו באמת הבנין שבידו – [מה הרעיון שידחוף אותו דוקא באמת הבין?] – מהרש"א

תורה על רגל א' - דרכי נועם, דף פז

תורה על רגל א' - אמת ליעקב

דעלך סני לחברך לא תעביד - בינה לעתים, עת תשובת השנה, דרוש ה' לשבת תשובה

דעלך סני לחברך לא תעביד - [לשאלת רש"י היכן יש בפסוק זה מצוות בין אדם למקום, ענה ע"י סיפא דקרא "אני ה'", "כל מצוותיך אמונה"] - כלי יקר (ויקרא יט, יח)

דעלך סני לחברך לא תעביד – [ולמה לא לימד אותו פסוק מפורש בתורה "ואהבת לרעך כמוך"? אלא אותו הפסוק הוא שורש לכל מצוות גמילות חסדים (רמב"ם, הל' אבלות, פרק יד ה"א) ושלשה סימנים יש בישראל: רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים (יבמות עט.) ואם יגידו לגוי כך, ימנע ולא יתגייר. ולכן לא אמר לו על פעילות של גמ"ח אלא על מניעה לא להציק לשני, וזה קל לו יותר לקבל עליו] – עיון יעקב

דעלך סני לחברך לא תעביד - קדושת לוי (אדמו"ר ברדיצ'וב, סוף הספר, סוף "פירוש על ההגדות")

דעלך סני לחברך לא תעביד - גליון מהר"ץ חיות

דעלך סני לחברך לא תעביד - תוספת ברכה, דברים ו, ה ד"ה ואהבת

כיון שהגיע [לפסוק] והזר הקרב יומת – [צ"ע כיצד מותר ללמד דברי תורה לגוי? (סנהדרין נט.) אלא כיון שבא להתגייר, מותר הדבר] – מהרש"א, ד"ה אמר ליה מקרא

גיירני על מנת שתשימני כהן גדול – [צ"ע הרי המתגייר למען שולחן מלכים אין מגיירים אותו, וכאן בקש גדולה?] – מהרש"א

הזר הקרב, אפילו דוד המלך - תורה תמימה, במדבר א, נא (ס"ק ב')

בגדי כהונה - כלי יקר (שמות כח, לט)

לעולם יהא אדם ענותן כהלל – [כי עי"ז יבואו אליו הרבה לשאול ממנו את שאלותיהם] ¬- מאירי

לעולם יהא אדם ענותן כהלל ולא יהיה קפדן כשמאי – [צ"ע משום מה לכפול דבריו, ולא היה לו די לומר להיות ענוותן כהלל? אלא גם אדם שרואה שאינו מצליח להיות בדרגת הלל, אבל עדיין יזהר לא להיות קפדן כשמאי, אלא מצב ביניים] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

והלל לא יקפיד – [קפידא היא אפילו בלבו] - מסילת ישרים, פרק י"א

והיה אמונת עתך – [כי הזרעים אינם משנים תפקידם. וראוי לנו ללמוד מהם] - מהר"ל, תפארת ישראל, 34 (י); [האדם רואה שה' מפרנסו, כך מן הראוי להאמין בה' בכל] - אגדות א' 16

והיה אמונת עתך - גר"א על משלי ב, טז ועל יחזקאל מד, כג

והיה אמונת עתך - נפש החיים, שער ד, פרקים ד, ז, ח

אמונות, זה סדר זרעים – [כי כמו שהקב"ה מפרנס לאדם, כן ראוי שהאדם יאמין בה' בכל עניניו] - אגדות א' 16

יראת שמים היא אוצרו - רבנו בחיי (דברים כח, נח)

יראת שמים היא אוצרו – [יראת ה' מקיים את האדם, כי עושה את עצמו עלול להקב"ה] - מהר"ל, באר הגולה,121 (ו);

יראת שמים היא אוצרו – [כי יראת שמים נבדלת מכל ההשגות, כי היא לעמוד על אמיתת הש"י עד שמקבל ממנו היראה] - נתיב א' 57 (תורה, יד); נתיב ב' 23, 37 (יראת ה', פרקים א, ו);

יראת שמים היא אוצרו – [כי החכמה אין לה קיום אם לא מצד הש"י. ואדם שהוא בעל גוף, אין קיום לחכמה אצלו. ואם האדם יראה שמים, ועלול לה' לגמרי, אז חכמתו יש לה קיום] - דרך חיים 130-131 (פ"ג, יראת חטאו)

יראת שמים היא אוצרו – [מעלת היראה היא יתרה מן אהבת ה'] - אגדות א' 16-17

יראת שמים היא אוצרו – [ודאי מדובר על יראה שכלית (תוספת המלקט: יראת הרוממות) ולא יראת העונש שהיא טבעית לכל אדם הירא מיסורין. כי יראה שכלית תלויה היא בבחירת האדם (והכרתו), ולכן דוקא היא השמורה באוצר] – מהרש"א על ברכות לג ע"ב, ד"ה מלתא זוטרתא

יראת שמים היא אוצרו – [יש ארבע סוגי יראה] - של"ה דף נא: (י' מאמרות, מאמרים ג-ד)

יראת שמים היא אוצרו - גר"א על משלי ב, ה

יראת שמים היא אוצרו – [ששת הקנים שבמנורה הם ששה סדרי משנה, וכולם פונים אל האמצעי שהוא מסמל יראת ה'. וכן הם מול ששת ימי חול הפונים לקראת נר אמצעי הוא שבת, ושם "ירא בושת", שאפילו עם הארץ בוש לשקר בשבת (דמאי פ"ד מ"א) כי שבת היא מדת היראה] – עיון יעקב

יראת שמים היא אוצרו - הקדמה לשו"ת עונג יו"ט

יראת שמים היא אוצרו - צדקת הצדיק, סוף רטו, רכד

מכניסים אדם לדין, שואלים שש שאלות - נתיב ב' 24-26 (יראת ה', ב); נצח 139-140 (כט); דרשה על תורה 31

נשאת ונתת באמונה – [צ"ע כי בסנהדרין (ז.) אמרו כי תחילת דינו של אדם היא על דברי תורה? עיי"ש תוספות ב' תירוצים. ועוד נראה לומר כי מי שראוי ללמוד ואינו לומד, נענש על רפיון בלימוד תורה. אבל "אלף נכנסים למקרא וכו' ורק אחד יוצא להוראה" (ויקרא רבה, ב). ואם אינו ראוי ללמוד, תחילת דינו הוא על משא ומתן באמונה] – מהרש"א על סנהדרין ז ע"א

נשאת ונתת באמונה – [צ"ע כי בסנהדרין (ז.) אמרו כי תחילת דינו של אדם היא על דברי תורה? עיי"ש תוספות ב' תירוצים. ועוד נראה לומר כי כששואלים לאדם אחרי מיתתו אם עסק בתורה, עונה כי היה טרוד במסחר ולא היה לו פנאי. ולכן שואלים תחילה "נשאת ונתת באמונה? כלומר האם האמנת שהקב"ה הוא הקוצב לכל אדם ואדם כמה ירויח וכמה יפסיד? ויהודי רגיל עונה: "כן, בודאי". ואז תובעים ממנו, "ובכן מדוע לא קבעת עתים לתורה?" הרי בזה לא תפסיד מפרנסתך] – מגיד מדובנא, אהל יעקב, מובא כאן ב"לקוטי בתר לקוטי"

נשאת ונתת באמונה – [בכל השאלות מדובר בעניני לימוד התורה. כמו "נשאת ונתת באמונה", ולא על דעת לפלפל וליוהרא] - פתח עינים

נשאת ונתת באמונה – בני יששכר (ניסן ד, ד)

נשאת ונתת באמונה – שפת אמת (ויחי, תרנ"ג)

נשאת ונתת באמונה – [לברר במושגי אמונה] - דובר צדק 58

קבעת עתים לתורה – ["עתים" לשון רבים, כי חייב לקבוע זמן גם ביום וגם בלילה (רמב"ם, הל' תלמוד תורה, פ"א ה"ח וציין שם "לחם משנה" למנחות צט ע"ב, כדי לקיים "והגית בו יומם ולילה")] – מהרש"א

קבעת עתים לתורה – [לשון גזלה כמו "קובע קובעיהם נפש" (משלי כב, כג) שהאדם יגנוב זמן משאר עסקיו כדי ללמוד תורה] - לקוטי מוהר"ן ברסלב, רפ"ד

קבעת עתים לתורה – [ישוב לסתירה מהירושלמי סוף ברכות: העושה תורתו עתים, מפר תורה] - עיני כל חי [אמר המעתיק: גם שמעתי ע"פ ע"פ דברי הטור (או"ח סי' קנ"ה) שלא יבטל העתים הקבועים אע"פ שסבר להרויח ממון הרבה. אבל שאר היום חייב ללמוד רק בכל שעה שהיא פנויה שאינו עוסק אז בצרכי חייו. אבל אם הולך בטל וסומך על "עתים" קבועות בלבד, הרי זה מפר תורה].

קבעת עתים לתורה – [חייבים לקבוע עת מתי ללמד בה לאחרים] – פרי מגדים, נוטריקון, קו ה, דף 39

עסקת בפריה ורביה – [דיוק לשון "עסקת" ולא "קיימת", שעסק להשיא יתום ויתומה] - מהרש"א

עסקת בפריה ורביה – [אין שואלים "קיימת פרו ורבו" כי שמא לא הצליחו הוא ואשתו להוליד? אלא אם עסק כמיטב יכולתו, יצא ידי חובתו] - פתח עינים

צפית לישועה - סמ"ק מצוה א'

צפית לישועה – [חייבים לצפות שזה יהיה ממש בימיך] – חידושי הר"ן (אמר המלקט: וכך לשונו של רמב"ם (הל' מלכים פרק יא ה"א) "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו". כלומר מי שאיננו "מחכה" ממש, גם הוא כופר)

צפית לישועה – [אבל לשון הפסוק היא "חוסן ישועות" לשון רבים? אלא כיון שחייבים לצפות בכל שעה ושעה, הרי הם עתים רבות] – מהרש"א

פלפלת בחכמה – מורה נבוכים, ח"ג נד

פלפלת בחכמה - רבנו בחיי, כד הקמח, עצרת

פלפלת בחכמה – ["בחכמה" בא למעט מי שמפלפל פלפול של הבל] – מהרש"א

פלפלת בחכמה – חיד"א, פתח עינים (כלומר לברר התורה ע"י י"ג מדות), ובספרו "שמחת הרגל" (לסוכה נב:)

פלפלת בחכמה – [אמנם כבר שאלו "קבעת עתים לתורה" אבל שמא עסק ברפרוף, בגירסא בעלמא, ולכן דורשים ממנו גם הבנה] – עיני יצחק

[ודעת] הבנת דבר מתוך דבר – [מדוע לא פירש "דעת" כפשוטה] – מהרש"א

ערבת לי בהן קב חומטון? אמר ליה, לאו. א"ל מוטב אם לא העלית – [אין בזה חשש ביטול תורה אם האדם מקציב קצת זמן בכל יום להתבוננות ביראתה'] – עיון יעקב

ערבת לי בהן קב חומטון? אמר ליה, לאו. א"ל מוטב אם לא העלית – [אין בזה חשש ביטול תורה אם יתן רק מיעוט זמן לזה. אבל אם יפריז על המדה ויתן הרבה חומר חומטון, עובר על איסור גזל. כן אם יקבע רוב זמנו בזה יותר מאשר נצרך לו, מקצץ מזמן תורתו] – נפש החיים, שער ד, פרקים ז-ט

דף לא ע"ב

מפתחות פנימיות, וחיצוניות – י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרק כה

מפתחות פנימיות, וחיצוניות – [מדוע התורה נקראת "פנימיות"] - אגדות א' 16

מפתחות פנימיות, וחיצוניות – [צ"ע כי פעם דרש כי היראה היא החיצונית, ופעם שהיא האוצר הפנימי? אלא יש חכמה שהאדם לומד מרבו, והיא החיצונית. ואחרי שהשיג יראה יבין מעצמו החכמה העליונה והפנימית] – הרי"ף על עין יעקב (והרחיב בזה בספרו "כסף נבחר", סדר תזריע

מפתחות פנימיות, וחיצוניות – [צ"ע כי פעם דרש כי היראה היא החיצונית, ופעם שהיא האוצר הפנימי? יישוב לזה שהחכמה והיראה שתיהן זקוקות זו לזו, כמו "אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח" (אבות, ג)] – איי הים

מפתחות פנימיות, וחיצוניות – [יש ב' מיני יראה. יראת העונש ויראת הרוממות. זו באה לפני הלימוד, וזו באה אחרי הלימוד] – עיון יעקב, בשם ספר של"ה, עשרה מאמרות, מאמר ג'

מפתחות פנימיות, וחיצוניות – [אם הלומד תורה לא יגיע לבסוף ליראת הרוממות, סימן הוא הדבר שלא הקדים אפילו יראת העונש לפני שנגש ללמוד] - דברי שאול, על יומא ע"ב

תרעא לדרתא, חכמה ויראה - גר"א על משלי טו, לג

תרעא לדרתא, חכמה ויראה - פתח עינים

תרעא לדרתא, חכמה ויראה - דברי שאול (ע"ע דבריו על יומא עב:)

תרעא לדרתא, חכמה ויראה - פרי צדיק (חלק חמישי 95, שופטים א')

תרעא לדרתא עביד – [מאמרו זה של ר' ינאי אינו סותר למאמרו של רבה בר רב הונא על המפתחות, כי ר' ינאי מדבר על הדורש לרבים בעניני יראה, ולכן אמר לשון "תרעא" (שער רחב) ולא "פתחא" (דלת). ומלמד כי המחוסר תורה, והוא דרשן עם הארץ, כיצד יצליח להשפיע על רבים אחרים? אבל מאמר רבה היה שהאדם ילמד לעצמו עניני מוסר אפילו בתחילת דרכו בתורה, כדי שילמד לשמה] – ילקוט הגרשוני, בשם "אור הצבי", מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

תרעא לדרתא עביד – [מאמרו זה של ר' ינאי אינו סותר למאמרו של רבה בר רב הונא על המפתחות, כי ר' ינאי דיבר מחוץ לבית המדרש, בשווקים וברחובות, לכן כתוב "מכריז". והיה אומר ליהודים רגילים כי לא די בחיי יראת שמים אלא צריכים הם למלא את עצמם תוכן חכמה של תורה. ורבה היה מדבר פנימה בבית המדרש, שהתלמידים יכינו את עצמם ביראת שמים] – ילקוט הגרשוני, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לא ברא את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו – [מי שיש לו יראה מה' מבטל עצמו מפניו, וזו היא המדריגה הקרובה ביותר אל הקב"ה] - אגדות א' 17; [אם אין עילה, אין עלול. ועל ידי היראה מכיר האדם שיש עילה, ואז יש קיום לעולם] - נתיב ב' 23(יראת ה', א); וזאת היא תכלית העולם, שעבור כן נברא העולם] – נתיב ב' 37 (יראת ה', פרק ו)

אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא, ואמרת לי את בר אוריין הוא? – ["המעטת בשבחו"] – רש"י

אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא, ואמרת לי את בר אוריין הוא? – [כי חכמתו של אדם נגזרת עליו מן שמים (נדה טז ע"ב, "חכם או טיפש") אבל יראת שמים שבו תלויה בבחירה חפשית שלו (נדה טז ע"ב)] – איי הים

אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא, ואמרת לי את בר אוריין הוא? – [הרמב"ן סובר שלא מצינו קימה לפני בעל מעשים טובים כי אם לפני חכם. והר"ן משיג עליו כי כל הקימה לפני חכם היא דוקא מפני שהחכמה מביאה למעשים טובים. ובזה נחלקו שני החכמים בגמרא כאן] – פתח עינים

הן יראת ה' היא חכמה, "אחת" – [מפני שהיא להקב"ה בלבד, היא מיוחדת יותר מכל דבר אחר בעולם. כי היא מצד העילה בלבד, לכן כל בעלי יראה יש להם אותו התוכן. אבל "אהבה" לה' באה מצד האדם (העלול), ולכן היא שונה בין אדם לחברו] - אגדות א' 18

הן יראת ה' היא חכמה, לשון "אחת" - מסילת ישרים, בהקדמה

הן יראת ה' היא חכמה, לשון "אחת" – [כי באותיות א' עד י' לכל יש בן זוג פרט לאות ה' בלי זוג; וכן בעשיריות לאות ן' אין בן זוג. לכן הם לשון "אחת"] – גר"א, דברי אליהו

הן יראת ה' היא חכמה, לשון "אחת" – [חז"ל דרשו כאן לשון יוונית, שם "הן" היא "אחת", וכן הוא במועד קטן כח ע"א; סנהדרין עו ע"ב]

אכל שום, יחזור ויאכל שום? – [כי המוסיף חטא, מוסיף עונש] - אגדות א' 18

אין חרצובות למותם - בינה לעתים, עת משפט, דרוש ב' ליום א' של ראש השנה (טו)

שאין חרדין ועצבין מיום הדין – [מדוע ב' לשונות? אלא אינם חרדים מהמיתה העתידה לבוא עליהם; וגם אינם עצבים מהעוולות שעשו בעבר לאחרים] – מהרש"א

שאין חרדין ועצבין מיום הדין – [מדוע ב' לשונות? אלא כאשר מת איזה אדם גדול, ראוי להיות עצב (והם אינם עצבים כלל). נוסף על כך כאשר מת אחד מבני המשפחה הקרובה שלהם, אשה או בן ובת, גם כן אינם חרדים ממה שצפוי להגיע גם אליהם] – עיון יעקב

רשעים לבם בריא כאולם – [צדיק נוהג לפי האמת, לכן מכיר בעובדא שסוף האדם למות. אבל רשע הנוהג בשקר למרות שיודע שלבסוף גם הוא ימות, חלב שעל כסליו מחליש ממנו רושם זה] - אגדות א' 18

ויש להם חלב על כסלם – [אמנם כל גופם מכוסה שומן, אבל נקראו דוקא על שם "כסלם" לשון לשון על לשון, "כסיל וטפש"] – עיון יעקב

דף לב

על ג' עבירות – [נדה מול כח הטבעי; חלה מול כח הנבדל מהגוף אבל מחובר לגוף; אור הנר נבדל לגמרי מהגוף] - אגדות א' 19

על ג' עבירות – [כי ג' חלוקות יש בנפש, טבעית, רוחנית ושכלית; נפש רוח ונשמה] – מהרש"א

על ג' עבירות – [כי הדם מול חלק האשה, ממנה נוצר אדום שבתינוק (נדה לא.) וחלה מול חלק האיש, אדם הראשון נקרא "חלתו של עולם" (בראשית רבה, יד), והנשמה שהיא חלק אלוה ממעל נקראת "נר", "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז)] – עיון יעקב

על ג' עבירות – [למה הוזכר מספר שלשה] - פתח עינים

נפל תורא חדד סכינא –

תפיש תירוס אמתא –

שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל

אבב חוטרא מילי, ואבי דרא חושבנא –

אבב חנואתא נפישי אחי ומרחמי –

בשעה שעוברים על הגשר –

שמואל לא עבר במעברא דאית ביה עכו"ם –

לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה –

מנכין לו מזכויותיו – [נס בלתי טבעי, מנכה לו ממעשיו הבלתי טבעיים] - אגדות א' 20

מנכין לו מזכויותיו – [צ"ע כיון ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין לט ע"ב) מפני מה יתנו לו שכר זה תמורת ההצלה שלו? אלא "שכר מצוה" שלא משלמים לו הוא בדברים הטבעיים. אבל כשעושים לו לאדם נס שלא כדרך הטבע, מנכים לו זה משכרו לעתיד לבוא] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

קטונתי מכל החסדים ומכל האמת – [רמב"ן על התורה (בראשית לב, יא) הקשה על פירושו של רש"י שם. והתשובות לשאלותיו] – מהרש"א

"לעולם" יבקש אדם רחמים שלא יחלה – [מהו לשון "לעולם"? אלא כיון שגזר דין של אדם נחתם ביום הכפורים, אפשר לחשוב שהתפילות מועילות רק בעשרת ימי תשובה לפני מעשה החתימה, לכן מלמדנו שבכל השנה כולה יפה לבקש רחמים] – פתח עינים

לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה – [אע"פ שחביבים יסורין" (סנהדרין קא.) זה נאמר אם כבר באו, אבל לא יבקש אותם לכתחילה, שמא לא יעמוד בנסיון. ואמרו "לעולם" לכלול שאפילו בבחרותו שהאדם הוא אז בעל כח וחושב שהוא מסוגל לעמוד בהם, אל יבקש יסורין] – עיון יעקב

אם יחלה, אומרים לו הבא זכות והפטר – [אם האדם עומד בסדר הטבעי, אינו צריך לזכות. אבל אם יצא מכלל הבריאה והוא חולה, צריך לזכות] - אגדות א' 20

אם יחלה, אומרים לו הבא זכות - אמת ליעקב

אם יחלה, אומרים לו הבא זכות והפטר – [משל לכך: אם האדם לקח הלוואה ובלי לתת משכון ואח"כ בא המלוה לדרוש ממנו משכון, אפשר לבקש ממנו שלא יקח ממנו. אבל אם כבר נמצא המשכון בידי המלוה, וטרם שילם החוב, כיצד יבקש מהמלוה למסור לו בחזרה את המשכון? כן החולה הזה דומה למי שמשכונו כבר בידי המלוה] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי

כי יפול הנופל "ממנו", ממנו להביא ראיה – [כיצד דרשו חז"ל ממלת "ממנו"] – מהרש"א

כי יפול הנופל "ממנו", ממנו להביא ראיה – [הוא חייב להביא זכות עצמו כדי להנצל, ולא יוכל לסמוך על זכותם של אחרים] – עיון יעקב

כי יפול הנופל "ממנו", ממנו להביא ראיה – [כל עוד האדם הולך בבריאותו, מדת הרחמים מלמדת עליו זכות בהשוואת מעשיו למעשיהם של אלו שהם גרועים ממנו. אבל אם כבר נפל למשכב, כבר אין משווים מעשיו למעשיהם של אחרים, אלא "ממנו" להביא ראיה, לפי צידקותו שלו] – ענף יוסף, בשם זכרון יצחק

מגלגלין זכות ע"י זכאי – [מי שבנה מעקה לגגו ועי"ז לא נפל אדם אחר, אע"פ שמלכתחילה לא נגזר על אותו האדם ליפול ולא היה נופל, בכל זאת יש זכות לאותו שבנה את המעקה] – עיון יעקב

[מגלגלין] חובה ע"י חייב -

אדם יוצא לשוק, יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט - אגדות א' 20

שכל העולה לגרדום לידון, אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול, ואם לאו אינו ניצול – [ממה שאמרו "גדולים" סימן שיש גם פרקליטין קטנים. מי הם? אלו הם מלאכי מעלה מליצי יושר המלמדים זכות על כל אדם. אבל תשובה ומעשים טובים הם הם "פרקליטין גדולים"] – בינה לעתים, דרוש ב', עמ' יח

אפילו א' מן תתקצ"ט - גר"א על משלי טז, יא

אומרים לו התוודה - בינה לעתים, עת הזמיר, דרוש ג' לתפלה (תיח)

מכבסות צואת בניהן - אגדות א' 20

קורין לארון הקודש "ארנא" - אגדות א' 20-21

קורין לארון הקודש "ארנא" – מגן אברהם, על שו"ע או"ח קנד ס"ק יד

על שקוראים לבית הכנסת בית עם – [כי בשם "בית כנסת" משתתף גם הקב"ה השוכן שם. אבל "בית עם" היא של בני אדם בלבד] – מהרש"א

שלשה בדקי מיתה, שלשה דבקי מיתה -

דף לב ע"ב

בעון נדרים מתה אשתו של אדם, "למה יקח משכבך מתחתיך" (משלי כב, כז) – [דרשו מלת "משכבך" כי מפני מה תייחד התורה כלי בית זה ולא כלי אחר?] – מהרש"א (אמר המלקט: נ"ל שדרשו ממלת "מתחתיך". כי אם מדובר שממשכן כלי בית עבור חובו, מאי נפקא מינה אם מתחתיו או לא?)

בעון נדרים מתה אשתו של אדם – [מדובר שמאחר מלקיים נדריו להביא עולות ושלמים, כמ"ש "כאשר תדור נדר לאלהים אל תאחר לשלמו וכו' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך" (קהלת ה, ג-ה) והוא מתנהג כאילו אין בית מקדש בימיו. ולכן אשתו מתה שהיא לו כמו חורבן בית המקדש (סנהדרין כב ע"א) ובזה העונש הוא מדה כנגד מדה] – עיון יעקב

בעון נדרים, בנים מתים כשהם קטנים -

איזה הן מעשה ידיו של אדם? בניו ובנותיו של אדם –

בעון ביטול תורה –

בעון מזוזה –

בעון ציצית, מזוזה – [מה הקשר בין בנים לציצית ומזוזה] - אגדות א' 22

בעון ציצית, מזוזה - כלי יקר (במדבר טז, א)

בעון ציצית – [כשם שהפתיל היא ענף מן הבגד, כך הבנים ענפים מן האב] – גור אריה, בראשית לח, טו (מהד' מכון ירושלים, פסקא ט, עמ' רמד)

בעון נדרים – [מה הקשר בין בנים לנדרים] - אגדות א' 21

בעון נדרים, "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וכו' וחיבל את מעשה ידיך" (קהלת ה, ה) – [רישא דקרא מדובר בשבועות, ונענשים אפילו קרבים (הערת המעתיק: אשתו) וסיפא דקרא מדובר בנדרים, ונענשים הבנים] – מהרש"א על כתובות עב ע"א ד"ה ואיזו מעשה ידיו

בעון נדרים בנים מתים, "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וכו' וחיבל את מעשה ידיך" (קהלת ה, ה) – [הם נקראו "מעשה ידיו" כי עליו לחנכם ולגדלם] – עיון יעקב, על הסוגיא המקבילה בכתובות עב סוף ע"א

מעשה ידיו של אדם, היינו בניו - תורה תמימה, קהלת ה, ה (ס"ק לד)

בעון מזוזה –

בעון ביטול תורה וכו' עיין להלן דף לג ע"ב ד"ה בעון ביטול תורה

הזהיר במצות ציצית, משמשין לו ב' אלפים ות"ת – [ציצית מורה על חשיבות] - נצח 29 (ה),
הזהיר במצות ציצית, משמשין לו ב' אלפים ות"ת – [ציצית נמשכים אחרי הבגד, כמו עבדיו נמשכים אחרי האדון] - אגדות א' 22

יחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי – [דוקא יחזיקו בציציות בגדו, כי הכנף מורה על המדריגה הנבדלת מהגוף] – אגדות ד' 80

בעון שנאת חנם – [להרבות עונש בדבר שהמכשול מצוי בו, ודבריו מבוססים על מו"נ ח"ג פרק מא] - מאירי

בעון שנאת חנם – [כי השנאה היא בלב וכמו ביתו, ושם שורש חיותו של האדם. כך הנמשכים אחריו נענשים] - מהר"ל, נתיב ב' 62, 210 (אהבת ריע, ג : לב טוב, א); - [כיון שהשנאה היא לחינם, גם אשתו תוליד לחינם] - אגדות א' 23

בעון חלה – [נשים נענשות, כי הפרשת חלה נעשית בבית] - דרך חיים 243 (פ"ה, ז' מיני פורענות); אגדות א' 23

בעון חלה – [העונש חמור כי הלא מקיימים המצוה אפילו בהפרשת חטה אחת, ואם לא מקיימים זה הוא רק מפני זלזול במצוה] – מדרש שמואל, על אבות, פרק חמישי

בעון חלה – [מצות חלה ניתנה לנשים כדי לתקן עון חוה אשתו של אדם הראשון (בראשית רבה יז) ואם אינן מקיימות התיקון, ממילא נענשות בחטא של האכילה מעץ הדעת] – טעם זקנים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי

בעון חלה - קורא באמת, שבת, פסקא ב' (אל תקרי בהלה אלא בחלה)

בעון ביטול תרומות ומעשרות, שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר -

אסכרה בעון מעשרות ולשון הרע – [קשר בין מחלת אסכרה להללו] - נתיב ב' 78(לשון, ז); אגדות א' 23

והריקותי לכם ברכה – [אין הברכה אלא בדבר הסמוי מן העין. לשון "הריקותי" הוא להריק לכלי שתכולתו סמויה מן העין ואין יכולת לאנשים למדוד מה בפנים, ואז לא יאמרו "די"] - מהרש"א על מכות כג ע"ב ד"ה עד שיבלו

עד שיבלו שפתותיכם - כלי יקר (דברים יד, כב)

עד שיבלו שפתותיכם - תוספת ברכה, ויקרא כו, ט

בעון גזל הגובאי עולה, והרעב הווה, ובני אדם אוכלים בשר בניהם ובנותיהם –

בעון גזל, גובאי בא - אגדות א' 24

בעון גזל – [בענין גובאי הביאו כאן ג' פסוקים, מהנביאים עמוס, יואל וישעיה. אבל אצל יואל וישעיה לא הוזכר גזל? והישוב לזה] – מהרש"א

בעון גזל, גובאי בא - קורא באמת, שבת, פסקא ג'

הני נשי דמחוזא דאכלן ולא עבדן -

דף לג

בעון עינוי דין - נתיב א' 190 (דין, ב); אגדות א' 24

עוות הדין, קלקול הדין וביטול תורה - רש"י

עוות הדין, קלקול הדין – [עיוות דין הוא שמזידים הדיינים, קלקול הדין שאינם מתונים לעיין בו כל צרכו] – רש"י

עוות הדין, קלקול הדין – [עיוות הדין הוא של הדיין עצמו, וקלקול הדין הוא ע"י הסופרים של בית הדין והשוטרים המשמשים לביצוע פסק הדין] - מהרש"א

עוות הדין, קלקול הדין – עיוות הוא שאינם פוסקים ע"פ תורה, קלקול הדין הוא דין מרומה שהעדים משקרים, והדיינים לא חקרו היטב את העדים] - אור הישר

חרב וביזה, דבר בצורת וכו' – [יש כאן שבעה מיני פורענות, וכיצד הם מפורטים בפסוקי התוכחה בפרשת בחוקותי] – מהרש"א

יען וביען במשפטי מאסו – [אמנם פסוק זה הוא בסוף התוכחה, אבל באמת חז"ל למדו מהתחלת הפרשה "ואם את משפטי תגעל נפשכם"] – מהרש"א

בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם וחילול שבת – [מהו ענין חילול כבוד הקב"ה] - אגדות א' 24

בעון שבועת שוא, אל תקרי באלה (א' בניקוד צירי) אלא באלה (א' בניקוד קמץ) – [כי בשאר הפרשה כתוב: "ואם עד אלה", "ואם בזאת", וכו' וכאן "באלה" בא לרמוז ענין אלה ושבועה] – מהרש"א

בעון שבועת שוא, אל תקרי באלה אלא באלה - קורא באמת, שבת, פסקא ד'

בעון שפיכת דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל – [בית המקדש נעשה בצורת האדם (עיין "רמזי המשכן" למלבי"ם, פרשת תרומה)] - אגדות א' 25

בעון שפיכת דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל שנאמר וכו' ולא תטמא את הארץ וכו' אשר אני שוכן בתוכה – [צ"ע מהפסוק משמע שה' שוכן בארץ עצמה, ולא בתוך ישראל עצמם? אלא חז"ל דרשו כאן סוף אותו הפסוק שם כתוב "כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל" (במדבר לה, לד)] – מהרש"א

בעון גילוי עריות ע"ז והשמטת שמיטין ויובלות, גלות בא לעולם – [ארץ ישראל נקראת "קדושה"; ועריות הן היפך קדושה] - אגדות א' 25

בעון נבלות פה – [למה צרות דוקא רבות וגזירות דוקא קשות] - נתיב ב' 109 (צניעות, ד); [כי חטא הלשון הוא בצורת האדם] - אגדות א' 26

בעון נבלות פה – מורה נבוכים ח"ג פ"ח

בעון נבלות פה - בינה לעתים, עת לחשות, דרוש ב' על שתיקה (דף תמא)

הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה –

כל המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכין עליו לרעה –

כל המנבל פיו, מעמיקין לו גיהנם -

אף שומע ושותק – [כי אם אינו מתעורר ונסלד מהדיבור, סימן שגם הוא חוטא כמו המדבר] - אגדות א' 26

הממרק את עצמו לעבירה – [כלומר מפנה לבו לכך, ולא רק ששמע מבחוץ] – אגדות א' 26

ג' מיני הדרוקן הן – [טעם שהזכירו מספר שלשה] - פתח עינים

ד' סימנין הן, סימן לעבירה הדרוקן – [זהו סימן חיצוני על מי שנכשל בזה] - אגדות א' 26

אסכרה באה לעולם - עיין להלן דף לג ע"ב

דף לג ע"ב

אסכרה באה על עון מעשר- מהר"ל, נתיב ב' 78, 110 (צניעות, ד : לשון, ז); אגדות א' 27

על לשון הרע – [קשר בין זה לאסכרה. כי אסכרה היא בחילופי אותיות גיכ"ק לשון סגירה ואטימה (תוספת המלקט: בלשון הרופאים נקראת דיפתריה) ובעל לשון הרע היה חייב לאטום פיו ולא לדבר] - אגדות א' 27

מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה? –

מפני שאוכלין בה דברים טמאים, דברים שאינם מתוקנים -

אסכרה בעון ביטול תורה – [כי הדיבור הוא עיקר חיותו של האדם, ובמיוחד כדי ללמוד תורה. והנמנע מלימוד נלקה בפיו במיתה עצמית (כלומר אינו נהרג מבחוץ, אלא ליקוי שבגופו ממית אותו)] - נתיב א' 53 (תורה, יב)

אסכרה בעון ביטול תורה – [נענש באסכרה שהיא בחילופי אותיות גיכ"ק לשון סגירה ואטימה (תוספת המלקט: בלשון הרופאים נקראת דיפתריה). הנמנע מלימוד תורה אטם פיו שלא כדין ולכן זהו עונשו מדה כנגד מדה] - אגדות א' 22

בעון ביטול תורה – [כי ע"י התורה יוצא האדם לפועל] - אגדות א' 27

בעון ביטול תורה. אמרו לו "נשים יוכיחו" (ולמה אף הן מתות באסכרה?) שמבטלות את בעליהן. "נכרים יוכיחו (ולמה אף הם מתים מאסכרה?) שמבטלין את ישראל. "תינוקות יוכיחו" שמבטלין את אביהן – [לפי דברי "בית יוסף" על שו"ע סי' מז, הרי גם נשים שייכות ללימוד תורה, ללמוד את ההלכות שנצטוו לקיים אותן, ולמה לא נתלה מיתתן על עון הביטול מהלימוד ההוא? אלא שזה לא נקרא "תלמוד תורה" אלא הכשר מצוה כדי לדעת כיצד לקיים. ואם האשה כבר יודעת את ההלכה, אין לה מצוה בלימוד חוזר על אותן ההלכות. ולכן אין לתרץ בעון ביטול "תורה" שלהן. והוא הדין לימוד תורה של גוי, שהרי מחויב לדעת ההלכות של ז' מצוות בני נח. ולא אמרו ביטול "תורה" בלימוד ההוא כי הוא רק הכשר מצוה, ולא מצות לימוד תורה בעצם] – פתח עינים

בזמן שצדיקים בדור, צדיקים נתפסים על הדור – [כאשר יחסר לדור מי שידריכם, אז יפשפשו כלל העם במדות המגונות שבהם ויסירו אותן. ומזה הטעם יש להשתדל בהספד] - מאירי, חיבור התשובה, הקדמה דף 9 (ביאור המלקט: לכן ה' סילק את הצדיק כדי להביא הדור להתעוררות נפשית. וטעם זה שונה מהמסבירים שהוא נענש עבורם ומשמש כפרה)

בזמן שצדיקים בדור, צדיקים נתפסים על הדור – [כי צדיק הוא עיקר הדור ההוא] - אגדות א' 27

בזמן שצדיקים בדור, צדיקים נתפסים על הדור – נודע ביהודה, שו"ת אהבת ציון, דרוש ז'

תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור -
רבי שמעון בר יוחי - אגדות א' 27

ראש המדברים בכל מקום - פרי צדיק (א' שבת 45 ז')

כמה נאים מעשיה של אומה זו – [צ"ע ע"פ מאמר חז"ל (ע"ז ב ע"ב) אלו הם טענות הרומיים, והקב"ה דחה לדבריהם כי לא כיוונו לשמה. והא כיצד יטעה ר' יהודה לומר כמותם? אלא גם הוא ידע שרק התכוונו לטובת עצמם, אלא דיבר כך רק משום יראה מן מלכות. (אבל רשב"י לא רצה להחניף למלכות)] – מהרש"א

כמה נאים מעשיה של אומה זו – [צ"ע ע"פ מאמר חז"ל (ע"ז ב ע"ב) אלו הם טענות הרומיים, והקב"ה דחה לדבריהם כי לא כיוונו לשמה. והא כיצד יטעה ר' יהודה לומר כמותם? אלא הוא התכוון שילמדו ישראל קל וחומר, אם לעוברי רצונו [של ה'] כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה!] – חיד"א, פתח עינים, על ע"ז ב ע"ב (ע"עי בניהו, על ע"ז ב ע"ב)

כמה נאים מעשיה של אומה זו – [צ"ע הרי עובר בזה על "לא תחנם", לא תתן להם חן?] – שפת אמת, על מסכת שבת. (ונ"ל המלקט לתרץ: יש פלוגתא (ע"ז דף לו ע"ב) בין חכמים לרשב"י אם פסוקים אלו (דברים ז, א-ג) מוסבים רק על ז' עממין או "לרבות כל המסירים", וכוללים כל האומות. והרי גם האמורא רב יהודה וגם רבא סבורים שלא עוברים על "לא תחנם" כשנותנים מתנה לגוי שאינו מאמין בע"ז (ע"ז סה ע"א). כלומר דעתם כחכמים ולא כרשב"י. וכן רבי יהודה ודאי חולק על רשב"י והיה סבור ש"לא תחנם" [שלא תתן להם חן, ע"ז כ ע"א) נאמר רק על ז' עממין. ואמנם רמב"ם והשו"ע פסקו הלכה כרשב"י)

כמה נאים מעשיה של אומה זו - מאור ישראל

כל מה שתיקנו, לא תקנואלא לצורך עצמם – [צ"ע מדוע רשב"י היפך הסדר? ר"י הקדים "גשרים" לפני "מרחצאות", ורשב"י להיפך? והישוב לזה] – בן יהוידע ד"ה גשרים

נשים דעתן קלה – [נוחות להתפתות, ולא נוהגות בגבורה] – מהר"ל, גור אריה, שמות יז, ט (מהד' מכון ירושלים, פסקא ד)

נשים דעתן קלה - [בנקל מניחה עצמה להתפתות] - פרי צדיק (חלק ה, 150, נצבים ב')

אתרחיש ניסא ואברי להו חרובא - מאור ישראל

אתא אליהו אפיתחא דמערה – [צ"ע הרי אליהו היה בא ללמדם בכל יום ויום ולמה לא בישר להם פנים אל פנים? אלא כיון שהיה עתיד לצאת תקלה, שהיו מקפידים על העוסקים במלאכה, לכן נמנע ה' מלבשר ישירות] - בן יהוידע ד"ה אתא אליהו

אתא אליהו אפיתחא דמערה - מאור ישראל

משפט רשעים בגיהנם - מהרש"א על עדויות סוף פרק ב'

מניחין חיי עולם - פרי צדיק (לך לך 35 ג')

די לעולם אני ואתה - גליון ר"י עמדין

ראיתי בני עלייה והם מועטים - ספר חסידים, תר"ב

שמע ר' פנחס חתניה - מאור ישראל

כ"ד פירוקי - מאור ישראל

הואיל ואתרחיש ניסא, איזיל אתקן מילתא – [כי כל שעושים לו נס, מנכים לו מזכויותיו. ואם אח"כ יעשה תיקון לצרכי רבים, יהא קיום הנס לשם עשיית התיקון, ולא ינכו לו] – עיון יעקב

הואיל ואתרחיש ניסא, איזיל אתקן מילתא – [מה תלוי זה בזה? אלא מי שעושין לו נס מנכין לו מזכיותיו (תענית כ ע"ב). אבל העושה חסד לאחרים, גם ה' נותן לו בתורת חסד, ואינו מנכה לו מזכיותיו] – בן יהוידע

שלם בגופו וכו' - אגדות א' 28

שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו – [ג' מיני שלמות: גוף, ממון, נשמה] – מהרש"א

שלם בגופו וכו' - פרי צדיק (וישלח 116 ז')

שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו – [מדוע נקט בסדר זה ולא להיפך?] – בן יהוידע

מטבע תקן – [מרחץ הוא ענין טבעי לאדם, שווקים ענין תיקון המדינה כדי לספק מזון לבריות, והמטבע הוא נימוס כדי להקל על החלפות בין אנשים] - אגדות א' 28

מטבע תיקן וכו' – [חז"ל דרשו כך כי כיון שכבר כתוב "ויבוא יעקב שלם עיר שכם", מפני מה להוסיף "ויחן את פני העיר"?] – מהרש"א

מטבע תקן - פתח עינים

דף לד

יאמרו זונות מפרכסות זו את זו, ת"ח לא כל שכן? – [צ"ע איזה צד דימוי יש בין אלו לאלו? אלא כשם שהזונות שונאות זו את זו ואעפ"כ מטפלים ביפויים של הזולת, כן ת"ח שאע"פ שלפעמים שונאים את זה מחפים על מומי הזולת] – עיון יעקב

יהב ביה עיניה - [דוגמא לכך בקפידת ר' יוחנן על רב כהנא, שהעניש אותו מפני שהחלשת דעתו נתבטל מלימודו, וטוב לו לסבול עונש בעוה"ז מבעוה"ב] – עיין רבנו בחיי, במדבר כב, מא

יהב ביה עינא - אור החיים (שמות יא, ה)

יהב ביה עינא - מרגליות הים, לסנהדרין ק ע"ב פסקא ט'

נעשה גל של עצמות – [כלומר מיתה פתאומית, כאילו נשרף] - אגדות א' 28

נעשה גל של עצמות - מהרש"א על ברכות נח ע"א

נעשה גל של עצמות – [צ"ע מדוע כשנתן עיניו באותו זקן שלגלג "טיהר בן יוחי בית הקברות" (לעיל בדף זה) כתוב "נח נפשיה" ולא כתוב "גל של עצמות"? אלא שם היה בבית המדרש ואין חשש ממלשינים. אבל כאן היה בשוק ויש חשש מהמשטרת הנכרים. לכן נעשה גל של עצמות, כאילו מת מזמן רב, ולא יחקרו אחריו] - בן יהוידע ד"ה נתן עיניו בו

נעשה גל של עצמות - תוספת ברכה, בראשית מו, ד

תורמוסי תרומה - בן יהוידע ד"ה נמצא הנס

יהודה בן גרים - גליון ר"י עמדין

זונות מפרכסות זל"ז - אמת ליעקב

ג' דברים צריך אדם לומר וכו' בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה. אמר רב אשי, וקיימתי מסברא – [צ"ע כי הרי גם רבה בר רב הונא אמר זאת ע"פ סברא? אלא בא לחדש שאפילו אם ברור לו כי יקבלו דבריו, יאמר בניחותא] – מהרש"א על גיטין ז ע"א

ג' דברים צריך אדם לומר וכו' בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה. אמר רב אשי, וקיימתי מסברא – [צ"ע כי הרי גם רבה בר רב הונא אמר זאת ע"פ סברא? אלא נ"ל המלקט כי דברי רבה בר רב הונא היו במסורת תורה שבעל פה, ללמד כי מה שאמרו רבנן לזרז על ג' דברים, הם עצמם תקנו לומר בניחותא כדי שיתקיימו הדברים ויבוצעו (דליקבלו מיניה). אבל רב אשי אמר זאת מפני שיש להיזהר מקנטור וכעס בבית, גם בלי חשבון אם יקבלו ממנו לקיים דבריו או לא. אלא סברא פשוטה היא] – נ"ל המלקט

דף לה

בארה של מרים - פרי עץ חיים לאריז"ל, שער הנהגת הלימוד, דף שס"א, לפני כוונות מהרמ"ע בארה של מרים - נגיד ומצוה של הרב יעקב חיים צמח, בהקדמה

בארה של מרים – [האריז"ל השקה לר"ח ויטאל מהבאר הזה, ומזה קבל חכמה] – חיד"א, שם הגדולים (סוף ערך חיים ויטאל)

תקיעת שופר בכניסת השבת - פרי צדיק (ח"ד 79, 84 בהעלותך א', ו')