אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף קמח
לאו בדינא גרבתיך - ראב"ע היה שקול ככל חכמי ישראל (אבות פ"ב דברי אבא שאול) ואעפ"כ הפסיד לעצמו במה שלא בא לבית המדרש (שבת קמז:). וכאן ממשיכה הסוגיא לבאר שת"ח גדול חייב לבוא לביהמד"ר לא רק למען עצמו אלא גם למען תועלתם של השומעים

דף קמט
כתב שתחת הצורה - נפסק בשו"ע או"ח שז סעיף ט"ז

כל שחברו נענש על ידו – [אע"פ שגם הקב"ה הוא המביא עונש, אבל כוונתו לטובה. מה שאין כן האדם הגורם להעניש לזולת כוונתו היא לרעה (עיין הערת הנצי"ב, "העמק דבר" לבראשית כז, ט. הרחב דבר ד"ה הנה אמרו ברבה שנענש יעקב)] - אגדות א' 79

כל שחברו נענש על ידו – [אם מחל לחברו, רק שה' תבע ביקריה, כן יכנס למחיצת ה'] - ר"י חגיז, שו"ת הלכות קטנות ק"ס. [עפ"ז תירץ ר"מ לייטר ("בשולי גליוני") הרבה סוגיות בש"ס דחזינן שנענשו אחרים מחמת קפידא של חז"ל. חז"ל מחלו אח"כ אבל ה' העניש בכל זאת]

כל שחברו נענש על ידו - [צ"ע מן "יהב ביה עיניה ונעשה גל של עצמות" ועונה שעשה בתנאי שה' מסכים לכך] - פתח עינים

כל שחברו נענש על ידו - צדקת הצדיק, קעה

מי ולך ויפתה את אחאב? - אמת ליעקב

שבתה מדהבה – [זהו ההבדל בין מלכות שלימה (וטובה) למלכות בלתי קדושה, והיא תמיד דורשת לקבל כסף] - אגדות א' 79

בשעה שבקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך -

בשעה שירד אותו רשע לגיהנם - אגדות א' 79

רדה והשכבה את ערלים (יחזקאל לב, יט) – [צ"ע כי פסוק זה נאמר לענין מצרים, ולא לענין בבל כמו שהגמרא דורש? והיישוב לזה] – מהרש"א

דף קנ

מדוד והבא – [כי הדרך הוא למנות מספר המעות. אבל החומד הון אינו מבקש במנין כי זה טורח לספור, אלא מודד במדה גסה] – מהרש"א

רכב על ארי זכר – [ארי מורה על כוחות הימין, ונחש על שמאל (של סט"א)] - אגדות א' 80

וקשר תנין בראשו – נבוכדנצר נחשב לאריה כי כך מזלו, ולכן נחרב הבית בחודש אב. ותנין הוא נחש, רמז לנחש הקדמוני וכחו של עשו בחורבן הבית השני] – מהרש"א

רכב על ארי זכר וקשר תנין בראשו – [לא שעשה כך בפועל אלא מחנותיו הלכו כשלפניהם דגל מורם, ועל הדגל ציור של נבוכדנצר הרוכב על אריה וכו' כסמל ששלט בגיבורים של האומות] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

על תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות - וכן הוא בקידושין (כט.) ללמדו אומנות, ובב"מ (ל:) והודעת להם, זה בית חייהם, עיי"ש רש"י

מעשה בחסיד שנפרצה בשדהו - של"ה דף קלה: (שבת, תורה אור)

מעשה בחסיד שנפרצה בשדהו, ונעשה לו נס ועלתה צלף – [צ"ע הרי אין נהנים ממעשה נסים? והישוב לזה] - בן יהוידע

מעשה בחסיד שנפרצה בשדהו - מאור ישראל


דף קנא ע"ב
ותשבר כד על המבוע – [לפעמים נשבר הכד מרוב שימוחש בו, כך מיעיו של אדם נשחקים כעבור שנים רבות] - אגדות א' 80

ותשבר כד על המבוע - תורה תמימה, קהלת יב, ו (ס"ק נט)

ונרוץ הגלגל אל הבור – [("גלגל" לשון "גלל") וכאן רמז לפרש (צואה) של האדם, הנופל בבור (כפי בית כסא שבימיהם), כלומר חוסר כבוד גוף האדם שעסק בריבוי אכילה ושתיה] - אגדות א' 80

"וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם" (מלאכי ב, ג) אלו בני אדם שמניחים דברי תורה ועושים כל ימיהם כחגים – [דרשו לשון "פרש" שפורשים מלימודם] – מהרש"א (אמר המלקט: וזה במיוחד מפני שהזכיר מלת "פרש" פעמיים, והיה יכול לכתוב "וזריתי פרש חגיכם על פניכם")

אחרי ג' ימים – [בביטול הגוף, בטל כבודו של זה שעסק בפיטום גופו] - אגדות א' 80

אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה -

כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות –

מת אדם נעשה חפשי מהמצות – אגדות א' 11

מת אדם נעשה חפשי מהמצות – [למה מלת "מתים" בלשון רבים, ו"חפשי" בלשון יחיד] – פתח עינים (על שבת ל ע"א)

מת אדם נעשה חפשי מהמצות – גר"א, אסתר א, א

צריך לשומרו מן העכברים - נתיב א' 163 (גמ"ח, ה); דרך חיים 144 (פ"ג', חביב אדם); אגדות א' 80

צריך לשומרו מן העכברים - תורה תמימה בראשית ט, ב (ס"ק א)

חיה שולטת – דרך חיים 122 (פ"ג, הניעור בלילה)

חיה שולטת - תורת חיים על סנהדרין לח:

חיה שולטת - משך חכמה (ויקרא כו, כא)

אבי תרי לא נפיל – [צ"ע אם לא נסתלקה מהאדם צלם אלהים, מדוע על יחיד החיה כן תוקפת?] - בניה (סוף ד"ה א"ר פפא וכו' בשם בנו ר' יעקב)

אבי תרי לא נפיל - אמת ליעקב

כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות – [כל עוד יש עליו צלם אלהים, שמעשיו כראוי] – אגדות א' 80

ומוראכם וחתכם יהיה, כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות – [דרשו מלת "וחתכם" כמו "וחיתכם" (חיים)] – מהרש"א

אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר "אדם ביקר בל ילין, נמשל כבהמות נדמו" – [כפל המלים "נמשל נדמו", "נמשל" לשון ממשלה, כי "נדמה" לה כבהמה כי צלם אלהים פרח ממנו] – מהרש"א

אסור לישון בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית – [בירושלמי, שבת פ"ב ה"ו הגירסא: "בג' מקומות השטן מצוי לקטרג, והישן בבית אפל לעצמו". וכתב שם "פני משה": "אפל. אבל אם יש שם נר, אין קטרוג"] – יפה עינים

אסור לישון בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית – [כי השינה א' מששים למיתה] – אגדות א' 81

אסור לישון בבית יחידי – [ובית היינו חדר] – משנה ברורה, סוף סי' רלט. ושם ב"שער הציון" כתב שאם יש עוד אנשים בבית, לא תהיה הדלת לחדר נעול. וכתב: "והעולם נוהגים להקל בזה".

וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית – [אפשר כוונתם שיבואו לו מחשבות אסורות] – נ"ל המלקט

ישן בבית יחידי - אגדות א' 80

ישן בבית יחידי - שדי חמד (מערכת ש' כלל צ"ה) כותב כי טועים הם האומרים בשם הגר"א שפירושו "בית יחידי": "המרוחק מן שאר הבתים" ולדעתם חדר מבודד תוך בית מגורים מותר. אבל באמת חיד"א ("עבודת הקודש", צפורן שמיר, ז ס"ק קז) כתב "בית דמייחדא משאר בתי (מקורו בזהר ח"ג מה.) וע"ע שו"ת דובב מישרים סי' ע"ט

ישן בבית יחידי - מאור ישראל

עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך – [ביאור ג' הביטויים] - אגדות א' 81

עשה עד שאתה מוצא וכו' – [כל עוד שיש עניים, כי בימות המשיח "לא יהיה בך אביון". "ובידך לעשות" בטרם יבואו ימי הזיקנה וכבר אין ביכולתך] – מהרש"א

אין לי בהם חפץ, אלו ימי המשיח – [האדם יהיה בשלימות, בלי חסרון (ובלי נסיון וממילא אין לו שכר על מעשיו)] - אגדות א' 81

אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות - פרי צדיק (ח"א שבת 4)

אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד – [אין כוונתו בלבד שיסולק שיעבוד מלכיות מישראל, אלא יותר מזה שכל המלכיות יהיו משועבדים לישראל] – ר"י אברבנאל, ישועות מלכו, עיון השני, פרק ז ד"ה ואמנם אמרו אלא שיעבוד מלכויות


אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות – עיין פירושים בברכות לד ע"ב

לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, שאם הוא לא בא בא בנו, ואם בנו לא בא בא בן בנו –


גלגל שחוזר בעולם – [חז"ל דברו כדי להתגבר על יצה"ר, אבל טוב לתת לשם שמים ולא כדי להנצל מעונש] - ר"מ אלשיך (דברים טו, י)

גלגל שחוזר בעולם - [ביאור לשון "גלגל"] - אגדות א' 81; נתיב ב' 227 (עושר, ב)

גלגל שחוזר בעולם - כלי יקר (דברים טו, י)

האי צורבא מרבנן לא מיעני; אהדורי אפיתחא לא מיהדר – [כי החסרון הוא רק לחומרי ולא לבעל תורה שהוא השכלי] - אגדות א' 82

אם איתא דמיעני, אהדורי אפיתחא לא מיהדר – [או מפני שמסתגל להיות מסתפק במועט שיש לו; או שה' מזמין לו אוהדים המספקיו לו צרכיו הבסיסיים] – מהרש"א

מילט קא לייטת לי – [ענין הלשון הכפולה] - יערות דבש (ח"א עמ' ר, דרש י')

כל המרחם – [כי דבק במדת האחדות (ספירת תפארת)] - אגדות א' 82

עד שלא תחשך השמש והאור, זו הפדחת והחוטם –

והירח זו נשמה –

מאור עיניו של האדם, שהולך אחר הבכי –

שכיבא ליה ברתא, לא הוה קא בכי עלה – [עיין מו"נ ח"ג סוף פמ"א המבאר כי אבלות היא בדיעבד, לשם הפגת סערת רגשות הנפש בלבד]

שש דמעות הן, ג' יפות, ג' רעות -


דף קנב

ביום שיזועו שומרי הבית, אלו הכסלים והצלעות –

והתעותו אנשי החיל, אלו שוקים –

ובטלו הטוחנות, אלו שיניים –

וחשכו הרואות בארובות, אלו עיניים –

טור תלג, סחרנוהי גלידין, כלבוהי לא נבחין, טחנוהי לאטוחנין – [ביאור כיצד קלקול פעולת אברים הללו מפריעים למהלך ויכוח בינו לבין אחרים] - בן יהוידע

טחנוהי לא טוחנין – [רש"י פירש: שיניים (כדלעיל "והטוחנות, אלו שיניים") אבל מהרש"א פירש "קורקבן" כדלקמן "בשפל קול הטחנה"]

אדלא אבידנא, בחישנא – [אחרי מה שלא אבד ממני אני מפשפש. מרוב זיקנה אני הולך שחוח ומנענע, ונראה כמי שמבקש דבר הנאבד לו] - רש"י

אדלא אבידנא, בחישנא – [אדם זקן מחפש בביתו אחרי דברים שאינו יודע היכן שם אותם, ובאמת לא נאבדו כי הם נמצאים בביתו] – איי הים

ינקותא כלילא דוורדא, סבותא כלילא דחילפא – [ורד אינו מתקיים, אבל קוץ נשאר קוץ] – מהרש"א

דוק בככי ותשכח בניגרי – [מדובר עד גיל מ'] – מהרש"א

עד מ' שנין מיכלי מעלי - דרכי נועם דף ע

עד מ' מיכלי מעלי, מכאן ואילך משתי מעלי – [אכילה היא לימוד נגלה, ומשתה היא לימוד אגדות וסתרי תורה] - גר"א על ישעיה (ב, ד) משלי (כ,כט) (כד, ל)

עד מ' מיכלי מעלי, מכאן ואילך משתי מעלי – [עיין לעיל דברי הגר"א. ויש מכאן סמך לדברי הש"ך (שו"ע יו"ד סי' רמו סוף ס"ק ו') שאין ללמוד קבלה לפני גיל מ' שנה. "בן ארבעים לבינה"] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (אמר המלקט: אבל רמ"ק כתב שאפשר ללמוד מגיל עשרים ומעלה, אם הוא נשוי אשה)
שרי שקיך ועייל לחמא, עד מ' מיכלי מעלי – [אין הכוונה לחם בלבד, אלא כל מיני מאכל, כמפורש בשמו"א כ, כז; דניאל ה, א] - בניהו ד"ה שרי שקיך

מהכא לקרחינאה - בניה

חזייה דלא סיים מסאניה - מאור ישראל

דעל סוס, מלך – [כי הרוכב על הסוס מתגאה ומתנשא] - גבורות השם 188 (מז); [שהוא מנושא מן הארץ לגמרי] - דרשה על תשובה 82; גור אריה, בראשית מט, יא

דעל סוס, מלך - גר"א (ישעיה ב, ח)

ודמנעלי בריגלוהי בר איניש –

הדרת פנים: זקן; שמחת לב: אשה; נחלת ה': בנים –

סלעים נעשו גבוהים, קרובים נעשו רחוקים, משתים נעשה שלוש -

משים שלום בביתי בטל - גליון ר"י עמדין

וסגרו דלתים בשוק, אלו נקביו של אדם -

בשפל קול הטחנה, בשביל קורקבן –

ויקום לקול הציפור –

וישחו כל בנות השיר –

ברזילי הגלעדי –

אזניהם של זקנים מתכבדות –

ההיא אמתא דהויא בי רבי בת תשעים ותרתין שנין והות טעמה קדרה –

ברזילי שטוף בזימה היה –

זקני ת"ח כל זמן שמזקינים חכמה נתוספת בהם – [כאשר כוחות החומרים פוחתים, מתגבר כח השכלי] - אגדות א' 82

זקני ת"ח - דברי שאול

זקני ת"ח - חכמה ומוסר (רש"ז) א, קסו

זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן –

אפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים –

ותפר האביונה, זו חמדה -

(רב) כי מטא להאי קרא נגיד ואתנח - גליון ר"י עמדין

(רב) כי מטא להאי קרא נגיד ואתנח – [הצטער שאינו יכול לקיים פריה ורביה כדין "בערב אל תנח ידך" (יבמות סב ע"ב)] – עיון יעקב

(רב) כי מטא להאי קרא נגיד ואתנח - צדקת הצדיק, מז

(רב) כי מטא להאי קרא נגיד ואתנח – [בגלל האי מצוה דאזיל מיניה (ע"פ סנהדרין יט ע"ב) איהי ומעלותיה. ראה כתובות (סב ע"ב) "אלמלי יהודה קיים לא ביטל עונתיה". ושם מדובר בצדיק גמור, ועמוד אש הולך לפניו] – מו"ר ר"ש דביר (תוספת המלקט: על קדושת הזיווג לעורר מדות של ספירות מעלה, עיין ספר של"ה השלם (מהד' מכון יד רמה, שנת תשנ"ז), ח"א עמ' שעג-שעד, שער האותיות, ק' קדושת הזיווג, פסקאות ת-תד) ועל זה הצטער רב)

(רב) כי מטא להאי קרא נגיד ואתנח - [זהו רב כהנא עליו אמרו "עאל גנא תותיה פורייה דרב. שמעיה דשח ושחק" (ברכות סב.) וע"י גניחה זו הבין רב כהנא את סיבת התנהגותו אז, למען לעורר יכולתו. ויש לציין שזהו רב כהנא ששאל נשי רבותיו (נדה יב:)] - הרב אליהו דורדק

כי הוא אמר ויהי – [כיצד דרשה זו נרמזת במלת "אמר"] - אגדות א' 82

"כי הוא אמר ויהי", זו אשה. "הוא צוה ויעמוד" (תהלים לג, ט), אלו בנים - [כי יש ב' טעמים במצות עונה. [א'] כדי למלאות תשוקתה כמ"ש (בראשית ג, טז) "ואל אישך תשוקתך" (תוספת המלקט: כדכתיב חיוב הבעל לאשתו "ועונתה לא יגרע", שמות כא, י). [ב'] כדי לקיים מצות פריה ורביה כמ"ש הטור (סי' רמ) בשם הראב"ד. ובזה יבואר הפסוק: "הוא אמר ויהי" גזירת מלך היא שהאיש יתאוה לאשתו, כדי שע"י זה יספק תשוקתה. והמשך הפסוק: "הוא צוה ויעמוד" לענין הבנים] – מהרש"א

כי הוא אמר ויהי – [הקב"ה שולח מלאך הממונה על התאוה, ועי"ז נקבע ע"י הקב"ה מי יזריע תחילה, ואם יהיה ולד זכר או נקבה] - בניהו

חמת מלא צואה, ופיה מלא דם – ["חמת" לענין הגוף, ו"דם" לענין הנפש] - אגדות א' 82

כל צדיק וצדיק נותנים לו מדור לפי כבודו – [לשון "מדור" כי יש לו דבקות בהקב"ה הנקרא "מקומו של עולם", מה שאין כן בעולם החומרי] - אגדות א' 83

דברים שאדם עושה בילדותו, משחירים פניו לעת זקנתו – [שחור הוא היפך האור, ומורה על העדר] - אגדות א' 83

קשה רמה למת כמחט בבשר החי – [המת העני מה חושש ומה איכפת ליה] – הלכות הרי"ץ גיאות, עמ' מד [מתקופת הרי"ף, הובא ב"ארץ ישראל בספרות התשובות", הרב ישראל שציפאנסקי, הוצ' מוסד הרב קוק, ח"א עמ' עה

כמחט בבשר החי – [מותר לשים סיד על המת, כי אין כאן בזיון ואין כאן צער, שאין בשר המת מרגיש] – שו"ת רדב"ז, ח"א סי' תפד

כמחט בבשר החי – [לא מדובר בגופו ממש של הנפטר, אלא בצער הנשמה] - אגדות א' 3, 83
כמחט בבשר החי - מהרש"א על שבת קנב ע"א ד"ה מתאבלת

כמחט בבשר החי - שו"ת חתם סופר, ליקוטים, ל"ו

כמחט בבשר החי - מאור ישראל

אך בשרו עליו יכאב (ונפשו עליו תאבל) (איוב יד, כב) – [על מה היא מתאבלת] – מהרש"א

מת שאין לו מנחמים – [הניחומים הם גם למת עצמו (עיין רמב"ם, הלכות אבלות פי"ד ה"ז), ומספר עשרה שייך לעולם הנבדל] - אגדות א' 83

מת שאין לו מנחמים – [הניחומים הם לנשמתו של המת, כדלעיל "ונפשו עליו תאבל"] – מהרש"א

דף קנב ע"ב

עד שיסתם הגולל - אגדות א' 83
קפלום והניחום בקופסא – [ביאור הנמשל] – מהרש"א

ינתנו כלים לכביסה, נמסרים לדומה – ["כביסה" כינוי לגיהנם, עבור הרשעים] - אגדות א' 83

על גופם של צדיקים אומר "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" וכו' על גופן של רשעים הוא אומר "אין שלום אמר ה' לרשעים" – [ביאור הענין] – מהרש"א על כתובות קד ע"א, סוף ד"ה ההוא יומא דנח נפשיה דרבי

נשמתן של צדיקים – [הצדיקים עדיפים מהמלאכים] - אגדות א' 84

נשמתן של צדיקים תחת כסא הכבוד - עיקרים ד, לג

נשמתן של צדיקים תחת כסא הכבוד - אגדות א' 84; דרשה על התורה 13; תפארת ישראל, 73 (כד)

נפש אויביך יקלענה – [דבר שבאמצע הוא המשובח. אבל מקלעים את נפש הרשע מקצה אחד לקצה הנגדיי] - אגדות א' 84

נפש אויביך יקלענה – [כאן נרמז סוד הגלגול] – מהרש"א

אלו ואלו לדומה נמסרים – [כי אין אצל המתים דיבור, פרט לצדיקים הממשיכים בחיים] – אגדות א' 85

עתידים צדיקים דהוו עפרא – [כך מוכרח להיות לפני הויה חדשה] - אגדות א' 85

הנהו קפולאי – [כל הענין אירע לנפש, ולא במוחש הגשמי] - אגדות א' 85-86

הנהו קפולאי וכו' – [צ"ע מדוע לא אמר לו מיד "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"?] – מהרש"א

דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי – [כי ספר משלי הוא יותר עיקר מן קהלת] – מהרש"א
קנאה בלבו, עצמותיו נרקבים – [מפני שהוא חסר, לכן מקנא במה שיש לאחר] - אגדות א' 85; [כי זו מדת ההעדר, שאינו רוצה בטובת חברו. לכן אפילו עצמותיו שהם קשים, נרקבים] - נתיב ב' 211

קנאה בלבו, עצמותיו נרקבים - אור החיים (בראשית ג, יט)

קנאה בלבו, עצמותיו נרקבים - נודע ביהודה, אהבת ציון (ה'); שיבת ציון ס"ג

דאפילו נביאי לא קרית – [כי ספרי נביאים הם חשובים יותר מספרי כתובים, שנאמרו רק ברוח הקודש] – מהרש"א

בפתחי את קברותיכם – [כי בהיות המת בקבר אינו נמצא בפועל. והשי"ת הוא המביא קיום] - אגדות א' 86

שעה לפני תחיית המתים – [כי כל זמן שיש הויה ראשונה, אין לחדש הויה נוספת] - אגדות א' 86; [כי התחייה באה דוקא מן העפר, מדת פשיטות וענוה] - נתיב ב' 7 (ענוה, ג)

שעה לפני תחיית המתים – [הטעם לזה כדי שגם אז תהיה בריאה יש מאין] – מהרש"א

כל י"ב חודש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת - עיקרים ד, לב

נשמתן של צדיקים תחת כסא הכבוד - תפארת ישראל 73 (כד)

["כל הנשמות (של ישראל) גזורות מתחת כסא הכבוד" (זהר ח"ג דף כט ע"ב) – רמ"ק, אור יקר, חלק שביעי, דף קלד]

דף קנג

מהספדו של אדם ניכר – [כי אין בוכים עליו, סימן שלא היה ראוי לכבוד] - אגדות א' 87

מהספדו של אדם ניכר – [כי אם משבחים אותו בחייו, אפשר שיש בזה חנופה, או מפני שיראים ממנו] – מהרש"א

מהספדו של אדם ניכר - דרשות הנצי"ב, כ"ג

אחים בהספידא - של"ה דף רט (הספד חורבן בית המקדש)

אחים בהספידא - הנצי"ב ויקרא י, ו הרח"ד

אחים בהספידא - אמת ליעקב

איזהו בן עולם הבא? וכו' ואזניך תשמענה דבר מאחריך – [כי בחייו לפעמים לא אמרו שבחו מחמת קנאה בו, או שהגזימו בשבחו מחמת אהבתו. אבל כשמת מתגלה האמת] - אגדות א' 87

איזהו בן עולם הבא? וכו' ואזניך תשמענה דבר מאחריך – [רב סבור כי יש למדוד מעלת האדם לפי מה שמקובל אצל הבריות. כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו (אבות, ג). אבל ר' חנינא סבור "כל שדעת רבותיו נוחה הימנו", כי רק הם היודעים מה הוא חסרון אמתי, ויוכלו למדוד מעשיו של האדם לפי בדיקה תורנית הלכתית ומוסרית] – נ"ל המלקט

בני גלילא אמרי עשה דברים לפני מטתך וכו' בני יהודה אמרי עשה דברים לאחר מטתך – ["לפני מטתך" כלומר תעשה בשביל תועלת עולם הזה, לפני שישימו אותו ב"מטתך" כלומר ארון המתים. הרמב"ם (הקדמתו למשניות, לפרק חלק) התיר ללמד לקטנים ולפחותי הדעת לעשות מצוות לשם קבלת שכר בעולם הזה. וזהו לפני מטתך. וידענו שנחשבו הגלילים לפחותי ערך (עירובין נג:, "גלילי שוטה" וכן שם לפני זה "דלא דייקי לישנא"). אבל בני יהודה שהיו מעולים יותר (שם) חינכו לעשות המצוות בעבור מעמדך בעולם האמת, אחרי מטתך] – איי הים

בני גלילא אמרי עשה דברים לפני מטתך וכו' בני יהודה אמרי עשה דברים לאחר מטתך – [יש ב' שיטות בחלוקת כספים לעניים. יש הנותן בחייו ("לפני מטתך"); ויש המצוה בצוואה שיתנו לאחר מיתתו ("אחר מטתך"). ויש לכל אחד מאלו מעלה וחסרון. הנותן בחיים בטוח שיחולק הכסף לעניים הגונים, כפי שהוא עצמו בודק ומשגיח. אבל יש חסרון שהוא מתגאה במצוותו. אבל במקום שאין עניים מרודים נמצאים והוא שומר כספו ונותן לאחר מיתה, אין בו חטא גאוה (המקלקל למצוותו) אבל יש חסרון מי יודע אם תקוים המצוה בשלימות? וההבדל הוא שבגליל היו הרבה עניים מצויים ובמצב קשה, ואין להשהות את המצוה. מה שאין כן ביהודה, היו עניים אבל לא במצוקה נוראה] – ילקוט יהושע (והסיפא של הנ"ל היא הוספה שלי), מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (ובספרו "לקוטי בתר לקוטי" על חמש מגילות, עמ' ר"ו, כתב "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה; כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה" (קוהלת ט, י) כלומר תחלק צדקה לעניים בעודך בחיים. כי אם תסמוך על היורשים, תתרושש מהמעשים. כי אין להם "חשבון ולא דעת ולא חכמה לחלק הכספים ההם לאנשים הגונים, וגם אפשר שיקחו חלק מהכסף ירושה לעצמם בכל מיני אמתלאות ותירוצים. ואתה בהיותך ב"שאול" (הקבר) לא תוכל למחות בידם).

שוב יום א' לפני מיתתך – [כי עיקר התשובה הוא סמוך למיתת האדם, ובזה שב ממש אל ה'] - נתיב ב' 151 (תשובה, ב); דרך חיים 97 (פ"ב, שוב יום לפני מיתתך)

שוב יום א' לפני מיתתך - עמק יהושע (הליר) ח"ב סוף ח'

בכל עת יהיו בגדיך לבנים – [מה הענין המיוחד בב' מצוות אלו, ציצית ותפילין?] - נתיב א' 123 (עבודה, טו); [לבנים, משל לנקיון מהחטא, ושמן כינוי למעשה הטוב] - אגדות א' 87; מהר"ל, דרוש שבת הגדול 211

בכל עת יהיו בגדיך לבנים – [בגדים הם נמשל למדות האדם] – מהרש"א

בכל עת יהיו בגדיך לבנים - פרי צדיק (תולדות, 89 ט')

אלו ציצית – [ציצית שגוף האדם יהא דבק בה'; תפילין שיהא מוחו ונשמתו דבוקים בה'] - אגדות א' 88

הללו יושבין ומשמשים בסעודה - אגדות א' 87

אותו היום גדשו סאה, מחקו סאה – [ביאור ב' הדיעות] - אגדות א' 88. עיין אבות דר"נ (פרק א, ס"ק ז) "אל יוסיף אדם על דברים ששמע. טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל" ועיי"ש הערת הגר"א ס"ק ל'