אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



ראובן חטא - תורה תמימה, בראשית לה, כב (ס"ק יד-טו)

ראובן חטא - ר"ח שמואלביץ (ח"ב כד)

ראובן חטא - מאור ישראל

ויהיו בני יעקב - מהרש"א על בבא בתרא קכג ע"א ד"ה משל לבעל הבית

פזתה חבתה זלתה – [טעם למה הוזכר ברמז] - אגדות א' 34

פזתה חבתה זלתה – [חז"ל דרשו נוטריקון, כי במקום "פחז כמים" היה צ"ל "פחזת כמים"] – מהרש"א

פללת – [מדוע אנו דורשים שהתפלל ראובן לפני המעשה כדי להנצל מחטא, ולא נאמר שהתפלל אחרי המעשה שימחול לו ה' על החטא] – מהרש"א

בני עלי - מאירי

בני עלי - אגדות א' 34

ושם שני בני עלי חפני ופנחס – [טעם שדרשו פסוק זה כי לפי פשוטו הפסוק כמיותר] – מהרש"א

בני עלי - פוקד עיקרים 28

כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה – [דרשוכך מפני לשון המקרא "למה תעשון כדברים האלה" (שמו"א ב,כג) לשון כ' הדמיון, אבל לא מעשים רעים ממש] – עיון יעקב

מתוך ששיהו את קיניהן – [היו להוטים אחרי אכילה. ואמנם בעופות חטאת שהיולדות מקריבות יש אכילה לכהנים, אבל לא כמו בשר בהמה. ולכן שיהו קרבנותיהן של היולדות כי העדיפו להקריב קרבנות של אנשים אחרים שיש בהם רבוי בשר לאכילה] - פתח עינים

מעבירים - אגדות א' 34

מעבירים עם ה' – [דרשו הפסוק לומר ענין שכיבה, כי אם רק בזיון קדשים, אין לחטא זה שייכות לעם ה'] – מהרש"א

מעבירים - פתח עינים

מעבירים - שו"ת חכם צבי, ל"ג

מעבירים - גליון הש"ס לרבי עקיבא איגר

מעבירים - גליון מהר"ץ חיות

מעבירים - יד מלאכי סי' רפג

מעבירים - מאור ישראל

מעבירים - ר' שמחה ראובן עדעלמאנן, המסלות לשר בן חיל העדלמי, עמ' 8-16

מעבירים - ר' ראובן מרגליות, המקרא והמסורה (מהד' מוסד הרב קוק), פרק ב

לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים – [ער לשון חריפות בלימוד, ועונה שלא יהיה יודע להשיב לשואלים] – מהרש"א על סנהדרין פב ע"א

והכתיב בני בליעל – [גם מזה יש לדרוש שעסקו בעריות, כדכתיב באנשי סדום "אנשי העיר אנשי בני בליעל נסבו את הבית" (שופטים יט, כב)] – מהרש"א

דף נו

בני שמואל חטאו, שנאמר ויהי כי זקן שמואל וכו' ולא הלכו בניו בדרכיו (שמו"א ח, א-ג) – [כי שמואל היה מסבב בכל שנה להגיע לעיירות ולשופטם שם. אבל בניו ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם (כדלהלן בגמרא כאן). ובכך "לא הלכו בדרכיו" כלומר הליכה ברגליים] – מהרש"א (עיי"ש שהאריך)

כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה – [דרשו כך מפני המלה "בניו"] – עיון יעקב

בני שמואל חטאו, שנאמר ויהי כי זקן שמואל (שמו"א ח, א) – [מה שייך פסוק זה לחטא שלהם? אלא מפני זקנותו וחולשתו כבר לא היה יכול לסבב בערי ישראל כהרגלו, לכן קבע כי בניו יהיו שופטים. ובזה נכשלו] - בן יהוידע

חלקם שאלו בפיהם - אגדות א' 35

מלאי הטילו על בעלי בתים – [תבעו תשלום שכר בטלה גם על הפסד שלא מוכח] – מהרש"א

קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע – [כי יש לבעלים טובת הנאה לתת לאיזה לוי שירצה, והם תפשו זה בכח] – מהרש"א

האומר דוד חטא, טועה – [כי כיון שכתוב : "וה' עמו" כיצד ה' לא מנע ממנו החטא?] - מהר"ל, באר הגולה, 101 (ה)

האומר דוד חטא, טועה – [עצם לקיחת בת-שבע הוא ללא חטא, אבל האופן והצורה בה לקח אותה, בהם יש חטא] - מראית העין

כל האומר דוד חטא וכו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? – עיון יעקב

"כל" האומר דוד חטא, טועה – [במלת "כל" בא לרבות אפילו מי שאומר כן כדי ללמד לבני ישראל מעלת התשובה] - בן יהוידע

האומר דוד חטא, טועה - מאור ישראל (ב' קטעים)

בקש לעשות ולא עשה – [כי הוא לא ידע שאוריה ימות אח"כ; או לפי פירוש רבנו תם נתנו גט מוחלט בלי תנאי, אבל עשו בצינעא ודוד לא ידע מזה. לכן לפי טעות מחשבתו, בקש לחטוא. אבל בפועל לא היה חטא] – מהרש"א

בקש לעשות ולא עשה - ר' צדוק, דובר צדק (נח. עא.); מחשבות חרוץ (צ: צב:)

בקש לעשות ולא עשה – [במה ששלח את אוריה להיות עם בת שבע, אע"פ שכבר גירשה, ומזה תצא תקלה לעולם] - בן יהוידע

בקש לעשות ולא עשה - עמק הנצי"ב על ספרי, תחילת ואתחנן ד"ה אף נתן; דבר העמק (נצי"ב) על שמו"ב (יא, ג) וכן (יב, ט) וכן (יב, כד)

רבי דאתי מדוד – [תקונו של דוד שיבואו להמליץ עליו זכות, חייב זה לבוא מצאצאיו. ולא שחז"ל ח"ו זלזלו כאן בערכה של ההמלצה לומר שהיו לו "נגיעות"] - מראית העין

רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד – [זו מעלה של לב ישר לחפש להצדיק מעשיהם של אבותיו הצדיקים, כי ידענו באופן כללי שהיו צדיקים. אמנם צריכים לבחון בעיון היטב לדעת שאיננו טועה בהצדקתו. אבל עצם הנטיה לחפש זכות היא טובה] – עין איה

את אוריה החתי הכית בחרב – [צ"ע שהרי אמרו חז"ל (כאן וכן בקידושין מג ע"א) שהיה מורד במלכות וראוי הוא לעונש מיתה. אלא טענתם נגד דוד שהיה צריך לדון אותו בסנהדרין כדי למנוע חילול השם] – עיון יעקב ד"ה אתאוריה החתי הכית בחרב

היה לך לדונו בסנהדרין – המאירי

כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו –

ואותו הרגת בחרב בני עמון – [דרשו מכאן חז"ל כי הביטוי כמיותר, כי כבר הוזכר לפני זה באותו הפסוק: "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני, את אוריה החתי הכית בחרב, ואת אשתו לקחת לך לאשה, ואותו הרגת בחרב בני עמון" (שמו"ב יב, ט)] – מהרש"א

דוד קבל לשון הרע – [כי עיקר חטא הלשון, שהוא מפריד ומחליק בין אנשים] - אגדות א' 36; [דוד נכשל בזה כי היה דורו מוכן לחטא זה ביותר] - נתיב ב' 82 (לשון, ט)

דוד קבל לשון הרע – [כיצד למדו זאת חז"ל מהפסוק] – מהרש"א

ושמואל אמר לא קבל דוד לשון הרע. דברים הניכרים חזא ביה – [דרש מהפסוק "ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך" (שמו"ב יט, כה) והרי היה צ"ל "בן יהונתן"? אלא שהיה נוהג כמו שאול ששנא את דוד] – עיון יעקב

דף נו ע"ב

אלמלי לא קבל דוד לשון הרע לא עבדו ע"ז ולא גלו מארצם – [ביאור ג' אופני העונש: חלוקת המלכות, ע"ז וגלות] - אגדות א' 35-36

ירבעם, ב' עגלים – [קלקול מיוחד היה בכך, שלא כשאר ע"ז. כי שאר ע"ז חלק מצומצם בלבד, אבל הוא עשה ב' נגד הכח הכולל הכל] - אגדות א' 36

כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה – [כוונת חז"ל כי שלמה לא חטא בע"ז, כפשוטו של מקרא, אבל כן חטא במה שלא מיחה בנשיו. וכן חטא שלקח נשים נכריות] – מהרש"א

כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה - מאור ישראל

כלבב דוד אביו –

לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו –

אז יבנה שלמה, שביקש לבנות ולא בנה – [כי הבקשה לבנות הוא התחלת הדבר (אפילו בלי גמר המעשה)] – גור אריה, שמות טו, א (מהד' מכון ירושלים, פסקא ב עמ' רצב)

מקיש ראשונים לאחרונים – [צ"ע מדוע תלו שבח זה ביאשיה ולא ביהושפט? אלא יהושפט רק ביער מה שגלוי ולא חקר ודרש לבער את הנסתר ונעלם, כמו שעשה יאשיהו] - בן יהוידע ד"ה מה אחרונים

ויעש שלמה הרע בעיני ה' -

מפני שהיה לו לשלמה למחות בנשיו ולא מיחה – [היא הטעאתו ע"י שאמרה לו שכך עושים אחרים, אבל לא היא עצמה עבדה בפניו ע"ז] - בן יהוידע סוף ד"ה הכניסה לו

בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר וכו' כך עושים לע"ז פלונית וכו' ירד גבריאל ונעץ קנה בים – [כי זה היה תחלת עבירה לע"ז בירושלים וכו' וזה היה תחלת החורבן כמ"ש 'השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם מהרה' (דברים יא, טז-יז). ולכך בו ביום נעץ קנה כו' כי היה תחלת ישובו של רומי כמ"ש (רש"י בראשית כה, כג) שלא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים.אשתשר וכו'. ויש לפרש שנעץ קנה לרמוז על מלכות רומי שנאמר עליו 'גער חית קנה' (תהלים סח, לא) על שם שנמשלו כחזיר יער הדר בין הקנים] – מהרש"א על סנהדרין כא ע"ב

נתן צוציתא – [נר על ראשו מסמל מעלתו הנבדלת] - אגדות א' 36

נתן צוציתא – [על שם המלאך, שהיו ציצוצי אש יוצאים ממנו וקבלו בתשובה. פירוש אחר: היה לו חלוק של שיער עזים ששורטים את בשרו, שיהא לו כפרה. כי היה בעל תשובה] – ערוך, ערך נתן

והיינו נתן צוציתא – [אין הכוונה שהוא עצמו מר עוקבא, שהרי נתן חי בזמן רבי עקיבא! אלא לומר שלשניהם היה אור מאיר על הראש מחמת תשובה שעשו] - בן יהוידע