מקורות לפרק

דף קיג

לא היה מבול בא"י - גור אריה, בראשית ז, כב

לא היה מבול בא"י – [הקשו התוספות והרי כתוב "ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים" (בראשית ז, יט) ותירץ "יפת תואר" על מדרש ב"ר פרשה ל"ב שאין למדים מן הכללות, ומדובר על רוב עולם וזה חו"ל. והקשה עליו "אור הישר" עיין דבריו] - אור הישר, ד"ה תוד"ה לא ירד מבול לא"י

לא נגזר על דגים שבים – [חטא האדם נמשך לשאר הברואים שהם ביבשה. אבל על אלו שבים לא היתה לו השפעה] - אגדות ד' 70

לדידי חזי לי האי אורזילא - מבוא לספר העתים, ממחבר "בינה לעתים", ס"ק ו'

לדידי חזי לי האי אורזילא - מהרש"א על בבא בתרא עג ע"ב ד"ה לדידי חזי לי אורזילא

לדידי חזי לי האי אורזילא – [דבר זה אינו במוחש, אלא באופן שכלי] - אגדות ד' 70

לדידי חזי לי האי אורזילא – [כל הדברים הללו לא היו במוחש, אלא הם סתרי תורה] - בן יהוידע

עוג מלך הבשן - גור אריה, בראשית יד, יג

שנער שמנערת עשיריה – [אע"פ שמקבלת ברכה, אין הברכה נשארת בה. כי המקור לברכה הוא רק בארץ ישראל] - אגדות ד' 70

שנער שמנערת עשיריה – [כי עשירי בבל אינם נותנים צדקה כמו שראוי להם (ביצה לב ע"ב) ומלח ממון חסר (כתובות סו ע"ב) ולכן ממונם יורד לטמיון] – רש"י; עיון יעקב

שמנערת עשיריה - מקור ברוך (ח"א דף 459, ע"פ ביצה כה: "עשירי בבל יורדים לגיהנם")

כאילו אוכל שקצים ורמשים – [צ"ע מדוע אינו דומה לשקצים שנעשו עפר ונתבטלו? אלא מתי מבול הם כלל העולם, לא שייך ביטול אצל הכלל] - אגדות ד' 70

דף קטו

ונקדש בכבודי, במכובדי – מהר"ל, תפארת ישראל 57 (יח); גור אריה, דברים ט, כ

ונקדש בכבודי, במכובדי – קורא באמת, זבחים

דף קטז

כל שהתיבה קולטתן, טהורה - בינה לעתים, עת לדרוש, סוף דרוש כשנכנס לשרת בויניציא

בני נח הקריבו שלמים – [קרבן עולה הוא קדשי קדשים ולכן קבעו לו מקום מסוים. אבל שלמים הם קדשים קלים, ואין להם מקום מיוחד במקדש. ועוד שהבעלים אוכלים מהם, הרי שיש לבני אדם שותפות במקצת עם הקב"ה] - אגדות ד' 71

ויקח יתרו עולה וזבחים - תוספת ברכה, שמות יח, יב

בני נח לא הקריבו שלמים - פרי צדיק (ח"ב 53 בא, י"ב)

עורי צפון ובואי תימן -

וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא? – [ביאור ג' הדיעות, אם קריעת ים סוף או מלחמת עמלק או מתן תורה (והם ימין, שמאל ואמצע)] - אגדות ד' 71-72; גור אריה, שמות יח, א (מהד' מכון ירושלים, פסקא א); גבורות השם 160

וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא

וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא? – [דרשו חז"ל כי מפני מה לכתוב "את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו" כיון שהפסוק ממשיך ומבאר "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" (שמות יח, א) אלא ודאי בא לרבות דבר נוסף. ומבאר כיצד כל הדיעות שנאמרו כאן אמת, רק דנו איזה דבר עיקר] – מהרש"א

וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא? – אשתשר תורה תמימה, שמות יח, א (ס"ק א-ד)

וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף שמע שנאמר "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי" (יהושע ה, א) ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע וכו' – [לכאורה בשביל מה צריכים ב' ראיות מהפסוקים? אלא לקיים "תיפול עליהם אימתה ופחד" (שמות טו, טז) ופירשו חז"ל "פחדכם" על הקרובים, "מוראכם על הרחוקים". הרחוקים הם מלכי אמורי, והקרובים הם רחב ואנשי יריחו] – אור הישר

וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא? – [מדוע כפל הלשון? היה די "מה שמע ובא". אלא יש שמיעת האוזן, ויש שמיעה של הבנה. "לא שמיע לי, לא סבירא לי"] - בניהו

מלחמת עמלק שמע - משך חכמה (במדבר יא, א, ד"ה ותאכל)

(אמרה רחב) יהא מחול לי בשכר חבל ופשתים וחלון – [למה דוקא ג' דברים אלו"] – אגדות ד' 72 ב' פסקאות

נתכנסו אומות אצל בלעם – [כלומר, הבינו בלבם] - ר' צדוק, דובר צדק 105

ה' למבול ישב - תפארת ישראל 88 (ל)

אמרו לו [לבלעם, שמא] מים של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא? אמר להם כבר נשבע שאינו משחית כל בשר – [צ"ע כי בסוטה יא ע"א אמרו חז"ל שרק נשבע על מבול של מים ולא על השמדה אחרת? והישוב לזה שכל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא] – מהרש"א

תתקע"ד דורות – מהר"ל, תפארת ישראל 111 (לז); דרך חיים 147 (פ"ג, חביב אדם)

חמדה טובה וכו' גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר "ה' עוז לעמו יתן" (תהלים כט, יא) – [השיב להם שאין שינוי רצון אצל הקב"ה אלא המתין עד יבוא עם שיכולים לקיים את התוראה. וישראל הם עזים שבאומות (ביצה כה ע"ב) ולכן רק להם אפשר למסור את התורה, תורה הנקראת "עוז"] – מהרש"א (אמר המלקט: והתורה נקראת "שלום" כי כולה מיוסדת על דרכי שלום (גיטין נט ע"ב) ולכן סיפא דקרא "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" כלומר יתן להם את תורתו)

מתן תורה שמע ובא וכו' פתחו כולם ואמרו: ה' יברך את עמו בשלום – [כי ישראל הם עזים שבאומות (ביצה כה:) וה' נתן להם התורה כדי להתיש את כוחם. כי אילולא כן היו עושים מלחמות גדולות בעולם. ועכשיו שיש להם תורה, יש להם שלום] - בן יהוידע

ר' אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע שנאמר "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וכו' אשר הוביש ה' את מי הירדן" (יהושא ה, א) – [צ"ע כי פסוק זה לא נאמר על קריעת ים סוף כי אם על בקיעת הירדן? והישוב לזה] – מהרש"א

רחב הזונה - אגדות ד' 72

ימחול לי בשכר חבל ופשתים וחלון – [בילקוט שמעוני הוסיפו "בשלשה חטאתי, בנדה בחלה ובהדלקת הנר"] – מהרש"א

זילו ודברו תרי עולמי גולאי – [דוקא בחורים שעדיין לא השתמשו למלאכת הדיוט, כמו שאסור להשתמש בכהן] – מהרש"א

זילו ודברו תרי עולמי גולאי – [התנה שיהיו שניהם דומים זה לזה בנוי וקומה ועובי ובשנים, כדי שיוכלו להתנצל בפני איפרא הורמיז שלא מצאו כך בין היהודים ולכן לקחו נכרים, ולא תקפיד עליהם בזה] - בן יהוידע

כתוב אחד אומר "שקלי זהב משקל שש מאות" וכתוב אחר אומר "בכסף שקלים חמישים" – [ביאור כמה אופנים שאין סתירה בין הפסוקים] – מהרש"א

דף קיח

לא היתה שם תקרה אלא אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן – [כאשר מוזכר בית המקדש בבניינו מזכירים מחיצות. וכאשר מדובר בחורבנו נקרא "אהל" בנין ארעי הנקרא על שם גגו] – מהרש"א

דף קיח ע"ב

עין שלא רצתה ליהנות – [מדריגת יוסף היא מדריגה נבדלת מהגשמי] - אגדות ד' 72 ב' פסקאות

בשלשה [י"ג בארבע] מקומות שרתה שכינה על ישראל, בשילה ונוב וגבעון ובבית עולמים ובכולם לא שרתה אלא בחלק בנימין – [כי אין ראוי שיהיה שכינה וסנהדרין שהם בני אדם, בחלקה אחת. ומבאר מה תועלת במה שהיה בנימין מצטער על חילוק זה] - אגדות ד' 73 ד"ה דילמא וד"ה כתנאי

בשלשה [י"ג בארבע] מקומות שרתה שכינה על ישראל, בשילה ונוב וגבעון ובבית עולמים ובכולם לא שרתה אלא בחלק בנימין – [צ"ע מפני מה לא הוזכרו אהל מועד וגלגל? אלא אהל מועד היה במדבר בחו"ל, ובזמן גלגל עסקו בכיבוש הארץ וחלוקתה, וטרם באו אל המנוחה ואל הנחלה. וצ"ע מניין לחז"ל כי נוב הוא החלקו של בנימין?] – מהרש"א

הכי השתא התם מיקרבן נחלות אהדדי – [שירושלים נחלקה בין שני השבטים יהודה ובנימין] – מהרש"א

"חופף עליו כל היום" – [במקדש שבעולם הזה אין לשכינה דיבוק גמור, לכן השתמש המקרא בתיאור "חפיפה". אבל לימות המשיח יהיה דיבוק גמור לכן כתוב "ובין כתפיו שכן" (דברים לג, יב)] – מהרש"א

דף קיט

נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת – [עיין החשבון בדברי רש"י בדף קיח ע"ב ואילך; מהרש"א בדף קיח ע"ב ד"ה ימי אהל מועד מ' שנה חסר אחת]

מנוחה זו שילה – [מנוחה מהכיבוש. נחלה היינו ירושלים כדכתיב "כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל" (ירמיה יב, יד) הרי בית המקדש בירושלים נקראת "נחלה". וזה עדיף מן הפסוקים שהובאו בסוגיא] – מהרש"א

מנוחה זו שילה – [קרא לו "מנוחה" כי לא נחרב, אלא נגנז] - בניהו

נחלה זו ירושלים - גור אריה, דברים יב, ט