מקורות לפרק

דף ב

טוב אשר לא תדור - לב אריה

דף ה

עורבים מביאים מאכל - אגדות ד' 91

אליהו נהנה מבשר אחאב - ספר חסידים, תתקל"ח

קרי לה נערה - מהרש"א על סוטה מו ע"ב

מן הבהמה, להביא בני אדם שדומין לבהמה – מהר"ל, אגדות ד' 91

מן הבהמה, להביא בני אדם שדומין לבהמה – מלבי"ם, ויקרא סוף דף 508, פרק א, סוף פסקא א, תורה אור (בסופו); תורה אור לס"ק י'

מן הבהמה, להביא בני אדם הדומים לבהמה, מכאן שמקבלים קרבנות מן פושעי ישראל – [לא שחז"ל קראו לעם הארץ "בהמה". אלא בהרבה מקומות שכתוב מלת "אדם" על אדם בצורתו השכלית או שמקיים את המצוות (והביא לכך כמה ראיות מהזוהר). והיה עולה על דעתנו כי רק "אדם" בעל מעלה גבוהה יורשה להביא קרבן. אבל כיון שבאותו פסוק התורה הזכירה "בהמה" הרי מכאן ש"אדם" בפסוק זה הוא כלל המין, אפילו איננו בעל מדריגה גבוהה. ולא שלמדו דין עם הארץ מעצם מלת "בהמה" אלא מהמלה הזו שינו את ההגדרה מה הוא "אדם" שיכלול כל בן אדם, אפילו חוטא] – מלבי"ם על ויקרא א (תורה אור, סעיף א, השייכת לפסקא י של הספרא (עמ' 508 טור שמאל)

מן הבהמה, להביא בני אדם הדומים לבהמה, מכאן שמקבלים קרבנות מן פושעי ישראל – [כמו שאין לנו טענה נגד בהמה על שאין בה דעת, בא הכתוב ללמדנו שלא נתלונן על עמי הארץ שאין בהם דעת לברר ולהבחין הדברים. ואפילו פושעי ישראל דומים הם לבהמה שדורסת ובועטת ונוגחת ומזיקה, ולכן גם מהם מקבלים קרבנות] - בן יהוידע ד"ה והנה רישא דברייתא

אדם ובהמה תושיע ה' - אגדת ד' 91; נתיב ב' 208 (תמימות, ב); אגדות ד' 91

אדם ובהמה תושיע ה' - המלבי"ם על ויקרא א', תורה אור לס"ק י'

ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה – [דכאי רוח] – רש"י

ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה – [כיון שהם טרודים בלימודם, אינם מקפידים על מזונם שיהיה בתכלית ההידור ועריכה יפה, אלא הם כמו חיה שמסרחת ואוכלת (עיין עירובין נד ע"א רש"י ד"ה שמסרחת, פירוש ראשון)] – מהרש"א

ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה - גר"א על משלי ב, ז

ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה – [חז"ל לימדו שהאדם ישים את עצמו על התורה כשור לעול וכחמור למשא (ע"ז ה ע"ב). כן החכמים כבר יודעים בתורה, אלא משימים את עצמם כמתחילים, שוב להיות כשור וכחמור, לטרוח הרבה] - בן יהוידע

ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה - פרי צדיק (חלק חמישי 52 עקב, א')

ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה - בית הלוי, פ' לך לך

ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה - שם משמואל, הגדה של פסח, דף ק"ל

ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה - ר"ח שמואלביץ (ח"ב טז)

פשטא דקרא במאי כתיב? בתלמיד היושב לפני רבו – [פשט (של ספר משלי) הוא הנמשל. אבל הדרשה היא לענין איסורי מאכלות הנ"ל] – מהרש"א, וכן מהרש"א להלן בדף קלג

כי תשב ללחום, אם הרב יודע תשובה – באר הגולה 45

דף ו

בא אסא ולא בערו - יערות דבש (ח"א עמ' רצא, דרש ט"ו)

דף ז

מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו – [אין הכוונה שיעשו תיקון דורות שקדמו להם, אלא למען דורות שיבואו אחריהם] - המאירי, הקדמה למסכת ברכות עמ' כג

מקום הניחו לו אבותיו – [אין פירושו שהאבות כיוונו לשם כך, אלא כי כך יצא בסייעתא דשמיא] - אגדות ד' 91-92 ב' פסקאות; דרשות 7 (הקדמה לדרשה על התורה); מהרש"א

מקום הניחו לו אבותיו – [צ"ע מדוע משה רבנועצמו לא כיתת נחש הנחושת? אלא היה ע"פ הדיבור כדי שבכח התשובה יהפכו את הרע לטוב] – בניהו

מקום הניחו לו אבותיו – [צ"ע אם דורות ראשונים נהגו חומרא לעשר ירקות מבית שאן, איך התיר? הרי דברים המותרים ונהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירם לפניהם (פסחים נ:) והישוב לזה] - בניהו

אין מזיחין, אין מזניחין, אין מזחיחין - אגדות ד' 92

אין מזיחין, אין מזניחין, אין מזחיחין - בניהו

משרבו זחוחי הלב - המאירי, חיבור התשובה, משיב נפש ח"א, ה 119

ר' פנחס בן יאיר, פדיון שבוים - גבורות השם 154; אגדות ד' 92-93

ר' פנחס בן יאיר, פדיון שבוים - אגדת אליהו, דמאי פ"א פסקא ב'

גינאי נהרא חלוק לי - אגדות ד' 93

גינאי נהרא חלוק לי - לב אריה

פגע ביה בגינאי נהרא וכו' חלוק לי – [ודאי דיבר ר' פנחס עם המלאך הממונה על הנהר] - בן יהוידע

גוזרני עליך שלא יעברו בך מים – [באיזה כח יוכל לגזור? אלא פעולות הטבע הם לפי ההכרח הטבעי, ולא יגונה ולא ישובח, כי הם מוכרחים במעשיהם. אבל מעשה ידי אנוש הם מעולים כי הם לפי בחירתו החופשית. לכן בין יצליח האדם לעשות מה שרצה, או לא יצליח, ספק שלו עדיף מן הודאי שלהם] – מהרש"א

גוזרני עליך שלא יעברו בך מים - משך חכמה (במדבר טז, לג)

ישראל קדושים הם – [כיון שהם קדושים, הנהנה מהם מעל. לכן אינני רוצה ליהנות מהם] – מהרש"א

ישראל קדושים הם, יש לו ואינו רוצה - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר (קדוש, כי כופה א"ע ובכ"ז נותן)

ויש שיש לו ואינו רוצה – [והרי אמרו במסכת סוטה (לח:) "הנהנה מצרי העין עובר בלאו"] – מהרש"א

"אל תלחם לחם רע עין וכו' כי כמו שער בנפשו" (משלי כג, ו-ז) – [כיצד למדו זאת מהפסוק] - מהרש"א סוטה לח ע"ב ד"ה אל תלחם

חמורו של רפב"י - אגדות ד' 93 ד"ה ואמר כאשר הגיעע לאושפיזא

חמורו של רפב"י - תורת חיים

חמורו של רפב"י – [למה קרא לה "עניה"] - בן יהוידע, ד"ה עניה זו

מימי לא שאלני על פרדה לבנה - דרכי נועם עמ' ו, יט, כט

מימי לא שאלני על פרדה לבנה – [צ"ע כיצד רבי החזיק בביתו המזיקים לבריות? וצ"ל שהמלך שלח לו אותם כמתנה, ומשום שלום מלכות לא היה יכול להפטר מהם. והא דאמר "קטילנא להו" הכוונה ע"י סם, ללא צער בעלי חיים] - בן יהוידע ד"ה דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא

גבה טורא בינייהו - דברי שאול

גבה טורא בינייהו - ר' צדוק, ישראל קדושים 40-41

בכה רבי ואמר מה בחייהם כך, במיתתם על אחת כמה וכמה – [אם בחייהם של צדיקים יש מחיצה המבדלת ביניהם כי הם במדריגות שונות, קל וחומר בעולם האמת שלא ישבו יחד] – מהרש"א (אמר המלקט: וכן מפורש במדרש רותרבה, ג', לפני ד"ה ותרא כי מתאמצת "אמרה לו: רבי, בהדין עלמא זכינן מחמי אפך. ולא אמר ר"ל כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו? והודה לה").

גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם – [לא נחשב המיתה פחיתות לצדיקים, כי לפני זה היה למטה בארץ במקום שהוא פחות ושפל, ועתה נלקח למעלה. (ועוד עיי"ש דרשה על מלת "אדם"] – הספד של מהר"ל על ר' עקיבה ורנקבורט, נדפס בסוף גור אריה על ספר במדבר, מהד' לונדון-בני ברק, עמ' 178, ושוב בספר "דרשות מהר"ל", מהד' הרב חיים פרדס, עמ' תצז-תקיז

מה בחייהם כך, במיתתן על אחת כמה וכמה, גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם - פתח עינים

מה בחייהם כך, במיתתן על אחת כמה וכמה - לב אריה

מה בחייהם כך, במיתתן על אחת כמה וכמה - דברי שאול

למשקל עפרא מתותי כרעיה – [חשבה שמא חטא בעון הברית] - יערות דבש (ח"ב עמ' קסט, דרש י')

אין עוד מלבדו - ע"ע מורה נבוכים (ח"ג, נא הערה)

אין עוד מלבדו – [כלומר אין כח בעולם שיכול לבטל מה שה' גזר. אבל ה' יכול לבטל מה שעושים בכשפים] – מהרש"א

אין עוד מלבדו - נפש החיים, שער ג, יב

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - רמב"ן, כתבי רמב"ן (מהד' מוסד הרב קוק, ח"א עמ' שעח ואילך)

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - שו"ת רשב"א המיוחסות לרמב"ן, סי' רפ"ג

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - שו"ת רשב"א ח"א, תיג

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - דרשות הר"ן, סוף דרוש ד

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - שו"ת ריב"ש, סי' צ"ב

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - תורת חיים

למה נקרא שמם כשפים? שמכחישים פמליא של מעלה - מרגליות הים, דף סז ע"ב ס"ק ו-ז
כשפים מכחישים פמליא של מעלה - יערות דבש (ח"א עמ' פח-פט דרש ד')

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - גר"א בביאורו לשו"ע יו"ד סי' קע"ט

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - נפש החיים, שער ג, יב

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - לב אריה

למה נקרא שמם כשפים? שמכחישים פמליא של מעלה - מרגליות הים, דף סז ע"ב ס"ק ו-ז
ע"ע סנהדרין סו:

אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזים עליו מלמעלה -

נוקף אצבעו מלמטה - מדרש קוה"ר סוף ז' "מקצת נפש ככל הנפש"

והוא דקאזיל לדבר מצוה – [צ"ע הרי כלל בידינו אם אין שכיחה היזיקא "שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתם ולא בחזירתם"? והישוב לזה] – מהרש"א

והוא דקאזיל לדבר מצוה – [ההסבר לכך, כי מצפונו נוקפו כי לכאורה נדחית מצוותו] - ר"ח שמואלביץ (ח"א סוף ה) (ח"ב, יא) (ח"ב יד)

מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו – [צ"ע כלום על ככר שלימה שלא שלו כן בצע?] – מהרש"א

דף ט
ת"ח ילמד כתב – [כדי שלא ירננו אחריו הבריות] - מאירי

כתב שחיטה ומילה – מהרש"א

דף יז

(ר' עקיבא אומר) בתחילה הותר להם בשר נחירה (ור' ישמעאל סבור שנאסר להם בשר תאוה במדבר) – [ולכן נתן ה' להם את השליו] – מהרש"א

דף כד:

(בן) ב"ה (שנים) לתלמוד, ושלושים לעבודה. מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה -

ר' חנינא שהיה בן פ' שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו - דברי שאול

חמין ושמן שסיכתני אמי בילדותי הם עמדו לי בעת זקנותי –

דף כז

בהמה שנבראת מן היבשה, הכשרה (ה' ראשונה מנוקדת סגול) בשני סימנים, דגים שנבראו מן המים הכשרם בולא כלום, עוף שנברא מן הרקק, הכשרו בסימן אחד – [טעם לכך ע"פ חכמת הטבע] – מהרש"א