מקורות לפרק

דף יג

דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא – [עת גלותו של יכניה לקחו עמהם אבנים מבית המקדש והקימו להם בית כנסת בבבל, ושם שרתה שכינה] - מהרש"א בשם הערוך

האוחז באמה ומשתין - אור החיים (בראשית ט, ז)

האוחז באמה ומשתין – [כיצד זה דומה למבול ומדוע עון זה הוא חמור] - נתיב ב' 117 (פרישות, ג); באר הגולה 35 (באר ב); אגדות ד' 152

האוחז באמה ומשתין - תורה תמימה, בראשית לח, י (ס"ק ו)

כאילו שופך דמים – אגדות ד' 153

אל תקרי שוחטי הילדים אלא סוחטי - קורא באמת, נדה, פסקא א'

כאילו עובד ע"ז –

המקשה עצמו לדעת – נתיבות עולם, פרישות 119 פרק ג

המביא את עצמו לידי הרהור, אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה - נתיב ב' 126 (כח היצר, ב); דרך חיים 247 (פ"ה, גלות בא לעולם); אגדות ד' 153

ידיכם דמים מלאו – הכתב והקבלה, בראשית ד, כג

המנאפים ביד - ערוך לנר

לא תנאף, לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל – [דרשו את ניקוד הפסוק, כי לא כתוב "תנאף" אות א' בצירי, ואז הוא פועל יוצא לאחרים (לאשה), אלא בניקוד פתח, פועל עומד בין האדם ועצמו. כי יש מחכך ע"י אצבעותיו, ויש מחכך בין ב' ירכותיו] - בניהו

יד ליד - ספר חסידים, תתר"צ

משחקין בתינוקות – [משמעות המלה "שחוק" היא זיווג ממש] - מהר"ל, דרך חיים 138 (פ"ג, שחוק וקלות ראש)

משחקין בתינוקות – צדקת הצדיק, קכו

קשים גרים לישראל כספחת – [לפי שאינם בקיאים במצוות, והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם] – רש"י

קשים גרים לישראל כספחת – [(א) לפי שאינם בקיאים במצוות ומביאים פורענות לעולם; אבל לא טעם ערבות, כי אין אנו ערבים עליהם; (ב) וי"א קשים הם כי בל"ו מקומות הזהיר הקב"ה לא לאנות אותם (לא לצער אותם) ואי אפשר שלא יצערום; (ג) וי"א שמפני הצורך לקבלת גרים גולים ישראל בין האומות; (ד) ור' אברהם הגר מפרש כי הגרים בקיאים במצוות ומדקדקים בהם יותר מישראל ומזה נעשה קטרוג על ישראל] – תספות על קידושין ע ע"ב; עא ע"א

ובענין מאמר אחר של חז"ל "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים" (יבמות קט ע"ב) פירשו שם התוספות שמדובר באלו המפתים אותם להתגייר, ולא מדובר בגרים שבאים מעצמם ומתאמצים להתגייר, שבזה יש לפעמים עונש אם לא מקבלים אותם. עיי"ש כמה ראיות לכך] – נ"ל המלקט

קשים גרים לישראל כספחת – [ובכל מקום מצאנו שהיו הגרים לישראל סיבה למכשולות ונזקים, במדבר במעשה העגל, וכן בשאלת הבשר, והאספסוף אשר בקרבו] - רבנו בחיי (דברים כא, סוף י"ד ומקורו ברמב"ם, הל' איסורי ביאה, סוף פרק יג)

קשים גרים כספחת – [כי כל ספחת היא תוספת, וזה פגם בדבר] - אגדות ב' 150

קשים גרים לישראל כספחת - תפארת ישראל, 10 (א); נצח 149 (לב); אגדות א' 130; דרשות מהר"ל 6 (הקדמה לדרשה על התורה)

קשים גרים לישראל כספחת - ערוך לנר (על יבמות מז, אבל לנדה דף יג: כתב שם פירוש אחר)

קשים גרים לישראל - ע"ע יבמות מז

אין בן דוד בא עד שייכלו נשמות שבגוף - רבנו בחיי (דברים ל, ב)

אין בן דוד בא עד שייכלו כל הנשמות שבגוף - ר"י אברבנאל, ישועות משיחו (עיון א', סוף פרק חמישי)

אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף - עבודת הקודש, ר"מ בן-גבאי, שער עבודה, פל"ז

אין בן דוד בא עד שייכלו כל הנשמות – [אלו נשמות השייכות לגוף. כי אחרי כך באה תקופה שכבר אין בו גוף] - נצח 149 (לב); [אותן נשמות השייכות לעולם הזה] - אגדות א' 133

עד שיכלו כל נשמות שבגוף – ["גוף" מסמל מקום שאין שם מדריגה עליונה] - אגדות ד' 30

אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות - מהרש"א
ע"ע יבמות סב ע"ב

כל המכניס ידו מתחת לטבורו – [לאו דוקא אלא כוונתם האוחז בברית מילה] – מהרש"א ד"ה תקצץ

דף יד

הספנים כולם צדיקים – [אבל בקידושין פב ע"א אמרו כי הספנים רובם חסידים? אלא שם לענין גזל וכאן לענין הרהורים אסורים, כי בזה אין אדם ניצול מזה בכל יום (בבא בתרא קסד:)] – מהרש"א

דף טז

מלאך הממונה על ההריון, לילה שמו – [כי בבטן האם שורה חושך] – אגדות ד' 154

מלאך הממונה על ההריון, לילה שמו – [ביאור עניני לגבי נמרוד שאברהם נלחם נגדו (סנהדרין צו ע"א)] – מהרש"א

טיפה זו מה תהא עליה - ספר חסידים, תק"ל

טיפה זו מה תהא עליה - עקידת יצחק, שער כב

טיפה זו מה תהא עליה - אגדות ד' 154

טיפה זו מה תהא עליה - גליון ר"י עמדין

טיפה זו מה תהא עליה - גר"א, אדרת אליהו (דברים לד, ד)

טיפה זו מה תהא עליה - גליון מהר"ץ חיות

חכם או טיפש – [צ"ע מכאן על הרמב"ם (הל' תשובה פרק חמישי ה"ב) הכותב "כל אדם ראוי להיות וכו' חכם או סכל". והרי נגזר מראש? וענו בשם מהר"ם רוטנברג (בהגהות מיימוניות שם) כי כוונת רמב"ם "לאחוז בחכמה או בסכלות" [ליזום פעילות לרכוש חכמה] ובגמרא הכוונה "להיות לו לב חכם או טיפש" [כלומר חכמה טבעית, מנת מושכל]. וע"ע הגהות מהר"ץ חיות, כאן. וכן עיין דברי "חכמת בצלאל" (מרגנשבורג) הוצ' מוסד הרב קוק]
מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות – [חולק על הסבר רמב"ם לשילוח הקן (מו"נ ח"ג פרק מח) - מהר"ל, תפארת ישראל, פרק ו 21-22

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – [עצם יראת ה' היא במה שאין האדם מחשיב עצמו לכלום. וההעדר הזה בא מצד העלול, ולא מצד העילה] - נתיב ח"ב 21 (יראת ה', א); אגדות ח"ג 53 (על בבא מציעא ק"ז); גבורות השם, 247 (נו); גור אריה, דברים י, יב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ט)

ג' שנאתי וארבע לא אהבתי, שר הנרגל וכו' – מהרש"א

ד' הקב"ה שונאם – אשתשר [ד' דברים אלו שייכים לשמירת צניעות וקדושה. והם נוגעים לביתו של אדם, גופו, נפשו ואשתו] - נתיב ב' 119-120 (פרישות, ג); אגדות ד' 154
הקב"ה שונאן ואני איני אוהבם – [כי שמא לא כדאי לעבור בעבורם על איסור "לא תשנא"] – מהרש"א

אף אני איני אוהבן - גליון ר"י עמדין

דף יז

לא לשמש לפני כל חי - ספר חסידים, תתשט"ו

שיננא, לא אמר אלא כגון של בית פלוני – [למה כאן קרא לו "שיננא"? אלא כששאל על עכברים, העיר בזאת כי אי אפשר להזהר מזה כי הם קטנים ורצים ממקום למקום, וכיצד אמר רשב"י "בפני כל חי"? ולכן ביאר לו כי כוונתו לבני אדם] - בן יהוידע

אביי באלי דידבי (זבובים) -

רבא באלי פרוחי (יתושים) -

מתחייב בנפשו ודמו בראשו – [הלשון כפולה, כי "בנפשו" גורם סכנה לעצמו, "ומתחייב בנפשו" של הזולת שמסכן גם אותם] – מהרש"א (זה לא כמו פירוש רש"י)

הנוטל צפרניו וזורקן – [ידעו דברים אלו בקבלה מן החכמים הראשונים] - באר הגולה 30 ד"ה הוריות פרק ג' (באר ב)

הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה, זימנין דמסכנין ליה – [צ"ע הרי יש בזה איסור מהתורה של "דורש אל המתים" ולמה הזהירו כאן רק מפני הסכנה? אלא שהאיסור הוא רק אם מרעיב את עצמו מקודם וכאן לא הרעיב את עצמו] – מהרש"א

ישראל קדושים הם – [קרא להם בדבר זה "קדושים" כי היא צניעות וגדר נגד ערוה] – מהרש"א

ת"ח מאפיל בטליתו – [כיון שהוא ת"ח, אינו נמשך אחרי החומרי] - אגדות ד' 154-155 ב' פסקאות

ת"ח מאפיל בטליתו – [כל אוכלי חולין בטהרה קיימו עונתם לעת ערב, טרם בא השמש, כדי שיוכלו לטבול עוד לפני הערב שמש ויאכלו יום הבא בטהרה. וזהו עיקר טעם ההיתר לת"ח להאפיל בטליתו, מפני שסתם ת"ח היו אוכלין חוליהן בטהרה (גיטין סא ע"א, ורמב"ם, הל' טומאת אוכלין, סוף פרק טז)] – מרגליות הים, על סנהדרין דף קז ע"א פסקא ג

דף כ

א"ל ר' ינאי לבניו אל תקברוני בכלים לבנים - דרכי נועם עמ' לד-לה (סוד)

א"ל ר' ינאי לבניו אל תקברוני בכלים לבנים - דברי שאול

א"ל ר' ינאי לבניו אל תקברוני בכלים לבנים - ערוך לנר

א"ל ר' ינאי לבניו אל תקברוני בכלים לבנים – [כיוון בזה לחזק לבםבעניןתחיית המתים; או כדי ללמדם ענוה שהרי אפילו אדם גדול כמוהו גם לא סמך על עצמו] - בן יהוידע

א"ל ר' ינאי לבניו אל תקברוני לא בכלים שחורים ולא בכלים לבנים – [כוונתו לתוארים שמספידים בהם את המת, שהכבוד נמשל לבגדים. ובקש שלא יספידו אותו בעושר וכבוד עוה"ז (הנקרא שחור) ולא ירבו בכבוד תורה ומצוות (הנקרא לבן) שמא יגרום צער לאחרים שלא זכו] – בניהו