מקורות לפרק

דף ב

יכנס בכי טוב - [למה הקדים "כניסה" ולמה "לעולם"] - בן יהוידע

יכנס בכי טוב - תורה תמימה, בראשית מד, ג ס"ק ב

אור לי"ד בודקין חמץ - מהר"ל, תחילת דרוש לשבת הגדול 196

וכאור בקר יזרח שמש - משך חכמה (ויקרא כו, סוף מד)

אור נגה - הכתב והקבלה בראשית א, ד)

קרא ה' לחשיכה ופקדיה - נודע ביהודה, אהבת ציון, דרוש ג

קרא ה' לחשיכה ופקדיה - נצי"ב בראשית א, ה הרח"ד

עוה"ז נקרא לילה - מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 207

עוה"ב נקרא יום - נצח 102 (יט)

התם מילט הוא דקא לייט ליה איוב למזליה – [כיצד הוכיחו חז"ל מהפסוק שקלל את מזלו] – מהרש"א

דף ג

אל יוציא אדם דבר מגונה – מאירי

אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו – [ע"י התבטאות לטובה, ישנה את הדבר להיות טוב. וכן אפילו בדיבור לאשה שצריכים לקצר, בכל זאת יאריך לשון כדי להמנע מהמגונה] - נתיב ב' 107 נתיב הצניעות, ג

"לעולם" אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו – [הביטוי "לעולם" בא לרבות אפילו בדברי חולין] - פתח עינים

אל יוציא "אדם" דבר מגונה – [דוקא "אדם", אבל התורה עצמה כן מוציאה דיבור כזה] - בניהו

אל יוציא אדם דבר מגונה "מפיו" – [ולא אמרו בקיצור: "אל יאמרו", כי אבר הפה מתטמא, ע"פ זהר ח"ב רמט: עיי"ש עונשו] – נ"ל המלקט

אל יוציא אדם דבר מגונה - תוספת ברכה, בראשית ז, ח ד"ה הנה עת מתחילים בספר

אל יוציא אדם דבר מגונה – [התורה הזכירה לשון גנאי כדי להרחיק האדם מן העבירה, אבל אצל נח זה ללא צורך כי טרם נצטוה במצוות] - אמת ליעקב

עיקם הכתוב שמונה אותיות – [בירור חשבון זה] – מהרש"א (אמר המלקט: ובלאו הכי אינו קשה כי מסורת שבידי חז"ל שונה בכמה פרטים משלנו, עיין "גליון הש"ס" לשבת דף נה ע"ב)
רב פפא אמר ט' אותיות – [צ"ע מדוע לא הביא תחילה פסוק של ר' יהושע בן לוי, שהוא היה קודם לרב פפא? והיישוב לזה] - בן יהוידע

ישנה לתלמידיו דרך קצרה - נתיב ב' 99 (שתיקה, א); תפארת ישראל, 215 (סט); דרך חיים 97, (פ"ב, תלמידי ריב"ז אמרו ג' דברים)

"לעולם" ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה – [מלת "לעולם", שאפילו בשעה שמותר לכתוב דברי תורה ואין חשש לשכחה, ישנה בדרך קצרה] – בניהו, על חולין סג ע"ב (ועיין תירוץ אחר של "פתח עינים" כאן)

שויתינן האי שמעתתא - תורת חיים

מובטח אני שמורה הוראה – [למה לא אמר שהוא חסיד או פרוש? ומה יש בלשון שאמר משום חריפות השכל?] - בן יהוידע ד"ה חד אמר, וד"ה מובטח אני בזה

אכילנא משופרי דשופרי – [מפני מה הביא התלמוד כפל לשון? לא די "שופרא" בלבד?] - בן יהוידע

בדקו בתריה אשכחוהו דארמאי וקטלוהו – [ולמה הרגו אותו? הוא ידע ואמר כי כתוב בתורה "וכל ערל לא יאכל בו" (שמות יב, מח) והתפאר שלא נענש. הוא היתל בתורה ודינו כאפיקורוס, שאחד כזה הורגים בין יהודי ובין גוי (ע"ז כו ע"ב)] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

בדקו בתריה אשכחוהו דארמאי וקטלוהו - מאור ישראל

אהדריה לקרעיה לאחוריה – [שלא יבינו מהר להדיא, ויצא לבם] – רש"י

אהדריה לקרעיה לאחוריה – [כדי רק לרמוז, כי אם הקרע לפניו הוא כאילו הגיד להם בפה] – מהרש"א

ומוציא דבה הוא כסיל - שו"ע יו"ד ת"ב סעיף י"ב

ומוציא דבה הוא כסיל – ["שמועה רעה לא ישמע על פיך כי אתה גורם נזק גדול שהשומע יתעצב וימעט בעבודת ה', והעון תלוי בך"] - חיד"א, עבודת הקודש, צפורן שמיר, קע"א

צא ובשר לסוסים ולחמורים – [אע"פ שארץ ישראל נשבחה גם במין שעורים ("ארץ חטה ושעורה") אבל הוא שבח שיש הרבה מזון לבהמות בית של ישראל, אבל אינו מאכל אדם אם לא בשעת הדחק] – מהרש"א

דף ד
אבא קיים - תורת חיים

ההוא דהוה קאמר דוני דיני - דברי שאול

ההוא דהוה קאמר דוני דיני - צדקת הצדיק, נג

בדקו ואשכחו דמזבולון – [מדוע אצל זה "בדקו", ואצל זה שאמר דוני דיני, החליטו עוד בלי לבדוק? אלא הראשון אמר רק פעם אחת, והשני היה רגיל לומר כך] - בן יהוידע

דף ה
בזכות ג' "ראשון" - נצח 224 (סב); מהר"ל דרשה לשבת הגדול 230 ("הראשון" שמות י"ב נגד הראשון של ביעור עשו, "הראשון" ויקרא כ"ג - נגד בית המקדש, "הראשון" של ד' מינים (ויקרא ל') כדי לכנס פזורי ישראל ע"י משיח)

בזכות ג' "ראשון" – מהרש"א

בזכות ג' "ראשון" - תורה תמימה, בראשית כה, כה. ס"ק כד

דף ו:

אין מוקדם ומאוחר בתורה - ילקוט שמעוני (תהלים, תרכ"ה, "אלמלי ניתנה על הסדר היה יכול להחיות מתים)

אין מוקדם ומאוחר בתורה - של"ה דף שס (דרוש פרה)

אין מוקדם ומאוחר בתורה - צדקת הצדיק, קעו

אין מוקדם ומאוחר בתורה - הענין שאע"פ שלא נכתבו לפי סדר הזמנים, נכתבו כראוי לפי סדר של סיבה ומסובב. ע"ע רמב"ן, שמות כא, ב: "כל הפרשיות בסידור ובכונה נכונה", כן בשמות כד, א. וכן על ויקרא ח, א כאשר רש"י רצה להשתמש בכלל זה בפרשנותו, הגיב רמב"ן: "ולמה נהפוך דברי אלהים חיים?". וכן על ויקרא טז, א כתב "ועל דעתי כל התורה בסדר שכל המקומות שיאחר המוקדם, יפרש בו" (בעל התורה). והוסיף בבמדבר טז, א "במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאיחור, גם שם לצורך ולטעם נכון"

אין מוקדם ומאוחר בתורה - אבל הגר"א (פי' לספרא דצניעותא, סוף פרקא קדמאה דף יז., כתב: "וזהו סדר של התורה שמדבר בענין אחד גומר כ להענין אע"פ שאין מקומו כאן, רק לגמור הענין שמתחיל שא"א לבאר אא"כ מבאר ענין של האחר... וזה הענין של אין מוקדם ומאוחר בתורה, דוק ותמצא")

דף ז
ברכה עובר לעשייתן - הנצי"ב, דברים לא, ג

ברכה עובר לעשייתן – [הסבר מדוע חז"ל הביאו ג' פסוקים] – הראי"ה קוק, מצוות ראיה (או"ח סי' ח עמ' מב)

דף ח

צדיקים בפני שכינה כנר לפני אבוקה – [ודאי אין מדובר כאן על עצם השכינה כי איזה דמיון נדמה לו? אלא מדובר על אותו אור המושג לפי שכלם של הבריות] - בן יהוידע

צדיקים בפני שכינה כנר לפני אבוקה - דברי שאול

שלוחי מצוה אין ניזוקין - מאירי (יש ללמוד מכאן שאין לו לאדם להפקיע א"ע מהמצוה מפני רכות לבו)

שלוחי מצוה אין ניזוקין - נתיב א' 71 (תורה, טז)

שלוחי מצוה אין ניזוקין - תורה תמימה, דברים טז, ז ס"ק ל"א

סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני וכו' הרי זה צדיק גמור – [מדובר שאיננו מתחרט אם בקשתו אינוה מתקיימת, והבן מת] - תוספות

צדקה בשביל שיחיה בני – [ויש המפרשים "הרי זו צדקה גמורה", ולא "צדיק גדול"] – רבנו חננאל, ראש השנה ד ע"א

צדקה בשביל שיחיה בני – [המצרף מחשבה זו כטפל לכוונתו לשם מצוה, איננו מפסיד המצוה] – רש"י, פסחים ח'

צדקה בשביל שיחיה בני –[פי' שעכו"ם עושה לא לשמה, ומתחרט כאשר איננו מתברך מה'] – התוספות פסחים ח: (עיין גליון מהר"ץ חיות, וכן רסיסי לילה, לג, לז)

צדקה בשביל שיחיה בני – [ענין קביעתם של חז"ל "מצוות לא צריכות כוונה" נאמרה למען ההמון מחמת חולשת שכלם. אבל גמול אמתי ורוחני לא מקבלים על מצוה הנעשית ללא כוונה] מאירי כאן, ובפתיחתו למסכת לברכות, יז-יט בנדפס, וכן בפירושו להוריות י:.
ובביאור הסוגיא בפסחים כתב המאירי שעודדו חז"ל אמירת "על מנת שיחיה בני" כדי לעורר עי"ז מדת יראת העונש.

ע"ע בענין ההכרח לכוון לשם מצוה לכל הפחות בתחילת מעשה פעולת המצוה, ב"חובות הלבבות", שער חשבון הנפש, פ"ג, אופן תשיעי. וע"ע דברי המלבי"ם לחגי, ב, יז

צדקה בשביל שיחיה בני – ["כי הטוב לישראל הוא רצונו יתברך". כלומר הקב"ה מעונין להיטיב לישראל, ואיש זה מכוון לעשות נחת רוח להקב"ה] - אגדות א' 91; דרך חיים 31 (פ"א, למען פרס) והדברים נתבארו יותר ב"רוח חיים" לר"ח ולוז'ין, אבות פרק א, משנה של אנטיגונוס

צדקה על מנת שיחיה בני – [הרי זה צדיק גמור, אבל איננו צדיק גדול, ואין בו תוספת חסידות (לקיים את הנאמר בפרקי דחסידים, פרקי אבות ("מאן דבעי למהוי חסידא, ליקיים מילי דאבות" (בבא קמא ל.)] – מהר"ל, אבות, פ"א 31 ד"ה אנטיגונוס, ד"ה ושואלים על זה

צדקה בשביל שיחיה בני – גר"א על משלי לא, ל

צדקה בשביל שיחיה בני – פתח עינים (פסחים ח: ד"ה והרב מהר"ש פרימו, ולראש השנה דף ד' ולב"ק ל: קטע ו')

צדקה בשביל שיחיה בני – [למה לא אמר "על מנת שאחיה אני"?] - בן יהוידע

צדקה בשביל שיחיה בני – מקום שמואל (הרב שמואל אשכנזי, אלטונה, תצ"ח), שער התירוצים

צדקה בשביל שיחיה בני – בית הלוי, פ' תרומה, וכן ההשמטה שבסוף פ' כי תשא

צדקה בשביל שיחיה בני – ר' צדוק, דברי סופרים כ"א, פרי צדיק (תולדות, י'); ישראל קדושים 130

צדקה בשביל שיחיה בני – עינים למשפט (לב"ב י:)

צדקה בשביל שיחיה בני – מאור ישראל, פסחים ח'

דף ח ע"ב

היכא דשכיח היזיקא שאני – [כי אין סומכים על הנס] – מהרש"א

ולא יחמוד איש את ארצך - שו"ת תשב"ץ ח"א, סי' ג

לא יחמוד "איש" את ארצך, שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה – [חז"ל דרשו כך ממלת "איש" כי כיבוש ארצות הוא ע"י אומה, והיה צ"ל במקרא "לא יחמוד גוי", אלא בא ללמד על הצלת הפרט ממזיק שהוא פרט. (אמר המלקט: "מלת "איש" אפשר לומר גם על בהמה וחיה, כמו "איש ואשתו" (בראשית ז, ב) ומכאן דנו חז"ל קל וחומר "בני אדם שאין דרכן להזיק על אחת כמה וכמה")] – מהרש"א

מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל – [טעם לזה כי העולה לרגל שמח בירושלים עם פירות הארץ: ביכורים ומעשר שני, ומשמח שם את העני הגר והלוי. ומי שאין לו קרקע כיצד יקיים מצוות הללו?] – מהרש"א

מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל – הכתב והקבלה, שמות לד, כ

משום מה אין חמי טבריא - מאור ישראל