מקורות לפרק

דף צט.
יפה שתיקה לחכמים - גבורות השם 112, כח

דף קג:
הפוחת לא יפחות מג' והמוסיף לא יוסיף על ז' – [ההבדלות בתורה הן שבע (בראשית א, ו; שמות כו, לג; דברים י, ח; דהי"א כג, יג. ועוד שלשה מעין המאורע: בראשית א, ד; ויקרא כ, כו; ובין שבת לחול. ולכן לא יוסיף על ז'] – שו"ת רמ"ע, סי' יח

דף קד

בנן של קדושים – [צ"ע מדוע לא קראו לו עצמו "קדוש" אלא תלו באבותיו? (כך הקשה "עיון יעקב") אלא אם הוא צדיק בן צדיק, איננו זקוק לתמיכה כספית ע"י אחרים. ואם הוא איננו צדיק בן צדיק, הוא מזדקק לבריות] – מרגניתא דר' מאיר, מובא ב"ליקוט בתר לקוטי"

בנן של קדושים – [צ"ע מדוע לא קראו לו עצמו "קדוש" אלא תלו באבותיו? ועוד אביו הוא אחד, "קדושים" הוא לשון רבים? אלא הכוונה "קדוש בכל מיני קדושה". קדושת העינים, והפה, ואינו נוגע באסורה לו וכיו"ב. וכמו שדרשו בתנחומא, קדושים פסקא ד', על "אלהים קדושים" בלשון רבים] - בניהו

אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בריה, זילאמטי ליה כלכלה דפירי וחזי היכי אבדיל. לא אזל שדר ליה לאביי וכו' א"ל רברבנותיה דמר וסררותיה דמר גרמא ליה למר דלא תימא שמעתיה מפומיה - [אמרו בירושלמי (שבת פ"א ה"ב; שקלים סוף פרק ב) שלא היו חוששים לדברי תורה שר' ששת מסר ממה ששמע, כי היה עיור ולא ראה את פניו של זה שהוא אומר דברי תורה בשמו. כי הרואה בעיניו מבין יותר לתכונות נפשו של המדבר ומדייק יותר בהבנת הענין. ולכן התאונן רבי ששמע דברי תורה מר' מאיר, אבל לא ראה את פניו בשעה שדיבר (עירובין יג ע"ב). ובזה מובן מדוע רב יהודה כעס על ר' יצחק בנו שלא הלך בעצמו אל עולא אלא שלח שליח במקומו (פסחים קד ע"ב). והבן חשב כי אביו רק רוצה לדעת מה היא ההלכה למעשה, ובזה הרי די לו אם יעיד לו השליח. אבל אביו רצה שיבין כל דיוקי הענין והפרטים בנידון, ולזה הוא צריך לראות בעיניו ממש. ובזה גם מובן מדוע התורה ציותה לעניני עדות "מפיהם ולא מפי כתבם" (יבמות לא ע"ב). ובזה מוסבר מדוע העיור הוא פסול להעיד (עיין לשון הרמב"ם הל' עדות סוף פרק ט) - אור הישר, על כריתות דף ו', כי יתביתו קמי רבכון, חזו לפומיה דרבכון; וד"ה והנה בירושלמי

המבדיל – [לפי מסקנת הסוגיא יש כאן שבע עניני הבדלות] - הבונה [אמר המעתיק: ע"ע מהר"ל, אבות דף ר"מ ז' דברים בגולם, הכותב: "כי הדבר מסודר ע"י ז' דברים, לא פחות ולא יותר, ועל ידם הוא מסודר לגמרי"]

דף קה

כל הטועם כלום קודם שיבדיל – [טעם העונש החמור על כך] – מהרש"א

אנא לא חכימאה אנא, ולא חוזאה אנא, ולא יחידאה אנא. גמרנא וסדרנא אנא, וכן מורין בבי מדרשא כוותי – [ביאור המליצות הללו] – לחקר שמות וכינויים בתלמוד, הרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק, תשמ"ט) עמ' כט-לב

דף קח

שתאן (לארבע כוסות) חי, ידי יין יצא, ידי חירות לא יצא - [ע"פ קהלת י, יז 'אשרך ארץ שמלכך בן חורין... בגבורה ולא בשתי' כלומר מתגבר על תאוות היין ומוהל ומחליש כוחו. כן כאן ידי חירות לא יצא] - פי' הרב שמואל דביר

אל תרא יין כי יתאדם – [כאשר מביטים ביין האדום, הוא פועל יותר על נפשו של השותה. כמ"ש שהסומא איננו שבע (יומא עד ע"ב) ולכן סיים כאן "כי יתן בכוס עינו"] – מהרש"א

דף קט

חייב אדם לשמח את אשתו ובני ביתו ברגל –

בבבל בבגדי צבעונין, בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין –

בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, ועכשיו שאין בית המקדש קיים, ביין –

לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי וכו' -

דף קי
סוד "זוגות" - ר"א בן רמב"ם, המספיק לעובדי ה' (ח"ב הוצ' אונ. בר -אילן, פ"כט, ברכת המזון 222 מביא בשם רמב"ם: הוא לבטל אמונת העם בכפילות) וראה להלן "מאן דקפיד"

סוד "זוגות" - רבנו בחיי (בראשית א, ד)

סוד "זוגות" - של"ה עמ' קעז:-קעח (פסחים, דרוש ז', אחרונה של מצה עשירה)

סוד "זוגות" - נתיב א' 144 (עבודה, יט)

סוד "זוגות" – [לפי שהם כח השניות, וכל שני רע, לכך לא נארמר 'כי טוב' ביום השני. גם גיהנם נברא ביום השני. וכל הימים שהם אינם זוגיים, הם בכח האחדות. אבל ימים זוגיים, כמו יום רביעי נעשו המאורות חסר, ולכן ניתן רשות למזיקין בלילי רביעי, וגם ביום ששי נתקלל האדם והארץ וכו'] – מהרש"א

סוד "זוגות" - [אין לחשוש לזה בזמן הזה, וכל שכן בא"י] - בן יהוידע ד"ה לא יאכל אדם תרי. [אמר המעתיק: והוא מאמר חז"ל כאן "במערבא לא חששי לזוגות". ונרמז בירושלמי שבת יד, סוף ג'. ע"ע בתוספות על חולין קז: סוף ד"ה התם משום שיבתא ובשו"ת רב פעלים ח"ב, סוד ישרים, סי' ט דף קכז, וכן בספר בן איש חי ש"ב פנחס, סוף יג, ובמאמרו "מוסר אל הנשים", עמ' 90

עשרה כוסות אין בהם משום זוגות – [כי עשרה יוצא מכלל מספר (הפרטים) והוא בכח אחד (קבוצה אחת, כדברי מהר"ל, תחילת "נתיבות עולם")] – מהרש"א

כל דקפיד, קפדי בהדיה - ["אמוראים עשו המצאה לקבוע בלב העם שלא יקפידו"] - פתח עינים

כל דקפיד, קפדי בהדיה - תוספת ברכה, שמות ו, ו

כל דקפיד, קפדי בהדיה - מאור ישראל

לילה המשומר ובא מן המזיקין – [כי אותו לילה גבר אברהם על המלכים בנס, וכן ניצולה שרה מאבימלך, וניצול יעקב מעשו בזמן ההיבקות] - בן יהוידע

דף קיא

ג' אין ממצעין ולא מתמצעין (אשה) – [אין בהם אמצעית, אלא או קצה א' לטובה או קצה לרעה] - מנורת המאור, ר"י אלנקאוה, ח"ו דף 464, והובא ב"חופת אליהו" שבסוף "ראשית חכמה"

ג' אין ממצעין ולא מתמצעין (אשה) – [זהירות זו היתה נוהגת רק בזמן הקדמון] - בן יהוידע ד"ה בתחילת נדה. [נ"ל המעתיק: ההוכחה לכך היא כי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים השמיטו דין זה, פרט לקצשו"ע של ר"ש גנצפריד]

ג' אין ממצעין ולא מתמצעין, כלב, חזיר, נחש – [יש כאן משל לענין הרשעים, הצבועים, והמסיתים. ואין לנהוג עמהם בשלום] – ילקוט אליעזר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מאי תקנתיה? ליפתח באל ויסיים באל, אי נמי ליפתח בלא ויסיים בלא – עיין רש"י (וביאר מהרש"א כי פסוקים אלו מדברים על המזיקים וכח נחש) (וביאר "בני יששכר" בספרו "אגרא דפרקא" כיהמילוי של שם קודש "אל" הוא קפ"ה גימטריא "הקף" וכאשר יש לו לאדם שני מקיפים רוחניים (תחילת הפסוק וסופו), הוא ניצול מהמזיקים)

האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקה מטבילת מצוה וכו' ימא הכי "שופך בוז על נדיבים" – [לרמוז לימי בו"ז של ז' ימי סוכות, וניסוך המים של ימים אלו יגן עליו] – מהרש"א

דף קיב

דשקיל מזייה ולא משי ידיה, מפחיד ג' ימים –

ידא אאוסיא, דרגא לשינתא –

אוכלין ומשקין תחת המטה –

עשה שבתך חול - עיין שבת דף קיח ע"א

עשה "שבתך" חול ואל תצטרך לבריות – [מדוע אמרו "שבתך" ולא סתם "שבת"? אלא חלק איסורי המלאכות הוא חלקו של ה', וחלק העונג באכילה ושתייה הוא "שלך"] – מראית העין

הוי עז כנמר וכו' – [ד' לשונות כי יש לאדם ד' המתנגדים אליו. [א] עניות המעבירה האדם על דעת קונו [ב] אויבים מהגוים [ג] כח המזל [ד] יצר הרע] – מהרש"א

הוי עז כנמר וכו' – [ד' לשונות. [א] עז כנמר כנגד המלעיגים; [ב] קל כנשר כנגד ראיית העין, לעצום עיניך מראיית הרע; [ג] גיבור כארי כנגד הלב, [ד] רץ כצבי בענין הרגליים] – טור, אורח חיים, סי' א

הוי עז כנמר וכו' – [ד' לשונות לענין זירוז [א] יחליט בדעתו כיראוי הוא לאותו מעשה מצוה, והיא לא שייכת בלבד לגדולי ישראל [ב] להתחיל המעשה [ג] להאיץ פעילותו בשעת מעשה [ד] לסיים המצוה ולא להפסיק בטרם השלים] – מהר"ל, נתיבות עולם, זריזות, 187 תחילת פרק ב; וכן על אבות, 268 סוף פרק חמישי

ז' דברים ציוה רבי עקיבא את ר' יהושע בנו, אל תשב בגובהה של עיר ותשנה -

אל תדור בעיר שראשיה ת"ח - בן יהוידע

אל תכנס לביתך פתאום – עיין נדה טז ע"ב

אל תמנע מנעלים מרגליך –

השכם ואכול בקיץ מפני החמה וכו' – עיין בבא קמא צב ע"ב; בבא מציעא קז ע"ב

עשה שבתך חול - עיין שבת דף קיח ע"א

עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות – [זה מדובר רק במי שיש לו ב' סעודות לשבת, וכדי שתהיה לו לסעודה שלישית הוא לוקח מתמחוי הציבורי. והורו לו שימנע מזה ולא יעשה סעודה שלישית. אבל עבור בעיות אחרות לא אמרו כלל זה של "עשה שבתך חול", אלא יוציא כסף על צרכי שבת ויקח כסף מהבריות] – באר שבע (להרב יששכר איילנבורג, באר מים חיים, פסקא א)

עשה "שבתך" חול ואל תצטרך לבריות – [מדוע אמרו "שבתך" ולא סתם "שבת"? אלא חלק איסורי המלאכות הוא חלקו של ה', וחלק העונג באכילה ושתייה הוא "שלך"] – מראית העין

הוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו -

חמשה דברים ציוה רבי עקיבא את רשב"י כשהיה חבוש בבית האסורין -

אם אין אתה מלמדני תורה, אני וכו' מוסרך למלכות – [אמנם רבי עקיבא היה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אבל כשלא ירצה ללמד בצנעה ליחיד הרי יש לחשוד בו שאין מעשהו אלא להתיהר לפני אחרים. וראוי למסור אותו למלכות כדי שלא יסכן לאחרים, כי ה' לא יעשה נס לשקר. ואמנם כבר היה רבי עקיבא בבית הסוהר, אבל עדיין שערי הצלה פתוחים ואפשר לטעון עבורו. אבל אם ימסור, יחרוץ דינו] – רמ"ע מפאנו, מאמר הנפש, חלק ה, פרק א

יותר ממה שהעגל רוצה לינוק – באר הגולה 71 (ד)

יותר ממה שהעגל רוצה לינוק – צדקת הצדיק, ריד

אם בקשת ליחנק - [המאמר נאמר בלשון לעג, דוגמת "מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן... ישתמש בכלי זכוכית וישכור פועלים ואל ישב עמהם" (ב"מ כט:) ופשיטא שאין כאן עצה לעשות כן, אלא להמנע מזה! כן כאן, הרוצה לנצח את יריביו לבל יוכלו להתווכח נגדו, יתלה השמועה ברבותיו שכבר מתו, או שהם במדינה רחוקה. חז"ל כאן למדונו ליזהר מהמשתמשים בטיעון כזה] - ר' מנשה איליה (מבאי ביתו של הגר"א), אלפי מנשה, ח"ב דף 48, ע"ע מקור חסד להרב ראובן מרגליות, על ספר חסידים, תתקע"ז

אם בקשת ליחנק – [אם רצונך ללמוד למרות שיש סכנה מפני גזירת מלכות, תלמד אצל אדם גדול, שמא בזכותו תינצל ולא יתפשו אותך] - בן יהוידע

כשאתה מלמד את בנך למדהו מתוף ספר מוגה, שבשתא כיון דעל על -
לא תבשל בקדרה שבישל בה חברך – [למה לא אמרו בפשטות "לא תשא גרושה". והאם עצה
זו משתנית אם הבעל הראשון כבר מת] - בן יהוידע

דף קיב ע"ב

מצוה וגוף גדול – [המצוה היא גדולה מאד והקרן נשאר קיים לעולם הבא] – מהרש"א

מצוה וגוף טהור – [יזכה אל בנים ולא בנות] - בן יהוידע

ד' דברים ציוה רבינו הקדוש את בניו, אל תדור בשכנציב –
אל תשב על מטה ארמית, לא תגני בלא קריאת שמע – [נקרא מטה ארמית מחמת החיצונים והרהורים רעים] – בן יהוידע

לא תגני בלא קריאת שמע – [צ"ע למה לו להזהיר על כך? אלא שמותר לו לת"ח להקל, ודי בפסוקא חד דרחמי, ברכות ה.] - דברי שאול

לא תינסיב גיורתא –

אל תבריח עצמך מן המכס –

אל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים -

ניזהא דתורא, דגמלא, דארבה – [הנמשל אודות היחס הראוי לרשע ולת"ח] - אמת ליעקב

ניזהא דתורא, דגמלא, דארבה – משך חכמה (שמות יב, סוף כא)

אל תצא יחידי בלילה - גור אריה, ויקרא כו, ד

הזהרו בחנינא "בני" – [אבל אצל אביי אמרה השדה "הזהרו בנחמני ובתורתו", בלי "בני". ויישוב לזה] - בן יהוידע בדף קיג ד"ה ג' הקב"ה מכריז

לא תעברי בישוב בליל ד' - ספר חסידים, תקי"ז

דלא צניף סוסיא - בן יהוידע

פשוט נבילתא בשוקא - נתיב ב' 230

דף קיג

לא תדור במתא דלא צניף ביה סוסיא ולא נבח ביה כלבא –

אל תדור בעיר דריש מתא אסיא –

לא תינסיב תרתי –
פשוט נבילתא בשוקא וכו' ולא תימא גברא רבא אנא –

לא תשתי סמא – [מפני שתקבע להם ווסת ויהא לבך שואלך, ותפזר מעות] – רשב"ם

לא תעקר ככא –

ג' אין מתקנאין בהם - בן יהוידע ד"ה אמנם בשלמא עכו"ם

לא תקנא בארמאה –

אדחלא אכרעיך, זבינך זבון –

שרי כיסך, פתח שקך –

כל אשראי ספק אתי, ספק לא אתי –

כשאתה יוצא למלחמה, אל תצא בראשונה – [עיין רש"י ורשב"ם. וכתב מהרש"א צ"ע שהיה צ"ל "אל תצא בראשונה משום שעומד אל פני המלחמה והוא בסכנה". ועוד כלום באו כאן לתת עצה לרך הלבב? ועוד קשה, אם כל אחד יצא באחרונה, מי יצא בראשונה? ואין מהרש"א עונה]

כשאתה יוצא למלחמה, אל תצא בראשונה – [מדובר במלחמה בין לומדי בית מדרש ("כי ידברו את אויבים בשער, נעשים אויבים זה לזה", קידושין ל ע"ב) וכאשר צד אחד מתקיף דעתו של חברו אך יתבטא בביטויים צורבים, פן השני יביא ראייתו לדעתו ואז יצטרך המתקיף הראשון להתנצל ויבוייש מחריצות דבריו. וכעין זה כתב הגר"א (על משלי כה, ח)] – מו"ר ר"ש דביר (תוספת התלמיד המלקט: נ"ל יש הכרח לא לפרש כאן מאמר חז"ל כפשוטו כי אם ישראל לוחמים כפי מצוות התורה, כיצד יאמר לחייל להתרשל במלאכת שמים? ואם מדובר במלחמה בעת שהגוים שולטים עלינו ומאלצים את היהודים להלחם עבורם, מה הצורך לר' יוחנן לומר דברו, פשיטא שייזהרו מהסכנה!)

כשאתה יוצא למלחמה – [מדובר במלחמת הרשות] - גליון ר"י עמדין

עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות – [זה מדובר רק במי שיש לו ב' סעודות לשבת, וכדי שתהיה לו לסעודה שלישית הוא לוקח מתמחוי הציבורי. והורו לו שימנע מזה ולא יעשה סעודה שלישית. אבל עבור בעיות אחרות לא אמרו כלל זה של "עשה שבתך חול", אלא יוציא כסף על צרכי שבת ויקח כסף מהבריות] – באר שבע (להרב יששכר איילנבורג, באר מים חיים, פסקא א

עשה "שבתך" חול ואל תצטרך לבריות – [מדוע אמרו "שבתך" ולא סתם "שבת"? אלא חלק איסורי המלאכות הוא חלקו של ה', וחלק העונג באכילה ושתייה הוא "שלך"] – מראית העין, על פסחים קי"ב

הוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו –

אל תרבה בגגות [כך גירסת מהרש"א], משום מעשה שהיה – [כי אפשר משם לצפות לתוך חלונות הבתים הסמוכים, וכן רואה נשים השוטחות בגדי כביסה להתייבש על הגג, וזרועותיהן מגולות] - בן יהוידע

בתך בגרה, שחרר עבדך –

הוי זהיר באשתך מחתנה ראשון –

ג' מנוחלי עוה"ב: הדר בא"י, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבתות - – [כי א"י נקנית ביסורין (ברכות ה.) וממילא האיש ההוא מנוקה מחטא והוא בן עוה"ב. ואם בניו בניתורה, ברא מזכה אבא. והמכבד את השבת שהיא מעין עולם הבא. ויין רומז ליין המשומר בענביו מששת ימי בראשית] – בן יהוידע

הדר בארץ ישראל - נתיב א' 45 (תורה, י)

ג' מכריז עליהם הקב"ה בכל יום –

ג' הקב"ה מכריז עליהם, רווק הדר בכרך, עני המחזיר אבידה, עשיר המעשר פירותיו בצינעה - נתיב ב' 128 (כח היצר, ג)

דף קיג ע"ב

לאו כגון מר – [צ"ע הרי גם רב ספרא היה רווק הדר בכרך, ולמה למנוע ממנו מעלה וכבוד של כרוז חיבה של הקב"ה? אלא חסרון הכרך הוא של המסתובב ברחובות ושווקים ורואה משים המיופות. אבל בן תורה הוא עצור בבית המדרש כל היום, וממילא אינובא לידי נסיון] – בן יהוידע

רב חנינא ורב אושיעא דהוו אושכפי בארעא דישראל -

ג' הקב"ה אוהבן, מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מדותיו -

ג' הקב"ה אוהבן, מי שאינו כועס, מי שאינו משתכר, מי שאינו מעמיד על מדותיו - נתיב ב' 237 (כעס, א)

ג' הקב"ה שונאן, המדבר א' בפה וא' בלב, היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו, הרואה דבר ערוה ומעיד בו ביחידי - נתיב ב' 191 (תוכחה, א) / ע"ע נדה טז: האוחז באמה וכו'

ג' הקב"ה שונאן, המדבר א' בפה וא' בלב, היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו, הרואה דבר ערוה ומעיד בו ביחידי – [צ"ע הרי ב' הראשונים הם דברי איסור, ולמה רק הקב"ה ישנא אותו ולא אחרים? אלא כיון שהם דברים שבלב, אין אדם היודע בזה חוץ מהקב"ה. ואדם זה חושב שאין הקב"ה יודע בו. לכן ה' שונא אותו] – בן יהוידע

הרואה דבר ערוה ומעיד בו ביחידי – [אבל בן האומר לאביו (או לרבו) ונאמן עליו כבי תרי, חייב לומר] – גור אריה, בראשית לז, ב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ט, עמ' רד)

חזיא ביה איהו [ראה בו] דבר ערוה, מצוה לשנאותו – דרך חיים 201 (פ"ד, בנפול אויבך)
ג' חייהם אינם חיים, הרחמנים, הרתחנין ואניני הדעת -

שלשה חייהם אינם חיים, הרחמנים, הרתחנים ואניני הדעת –

ר' יוסף, כולהו איתנהו בי – [כי השומע קול זעקה מחברו, ומביט בו ורואה שהוא מגזים (כי ההכאה לא היתה מכת מות ממש). אבל העיור אינו רואה. וכאשר שומע קול זעקה חושב שזוהי מכת מות אכזריה, לכן רחמיו וכעסו על המוכה, ואנינות דעתו, סובלים קשות תמיד] - בן יהוידע

ר' יוסף, כולהו איתנהו בי – [שלש תכונות הללו אינן חסרונות, שאם כן היה ראוי לר' יוסף לשנות את עצמו! אלא מתוך ריבוי תורתו נעשה כך, ואיננו נהנה בעוה"ז. כך מצאנו שר"ג בכה על צערה של אלמנה אחת בשכונתו, עד שנשרו ריסי עיניו (סנהדרין קד ע"ב) ותלמידיו הוציאו אותה מהשכונה. ואם היה זה שלא כתורה, כיצד לא שינה את מדותיו? אלא התורה גורמת לו ג' מדות הללו] – מו"ר ר"ש דביר

ג' שונאים זה את זה, הכלבים והתרנגולים והחברין וי"א אף הזונות, וי"א אף ת"ח שבבבל - נתיב א' 53 (תורה, יג); נתיב ב' 38 (אהבת ה', א)

ג' שונאים זה את זה – [מה שת"ק לא חשיב זונות, כי בשבת (לד.) "זונות מפרכסות זו את זו". כלומר אף שיש להן שנאה בלב [כל אומן שונא בני אומנותו (תנחומא, בראשית, ח)], אבל בגלוי מראות חיבה זו לזו. ולכן אין לכלול אותן ברשימתו. ומה שת"ק לא הכליל ת"ח שבבבל, כי הוא רושם כל בני המין, ולא של מקום מסוים בלבד] - בן יהוידע

ג' שונאים זה את זה - דברי שאול (על חגיגה ט"ו, ד"ה שאל נימוס)

אף ת"ח שבבבל – [טעם ע"פ אריז"ל לתופעה זו. וגם לא מדובר על כלל ציבור ת"ח] – בן יהוידע

ג' אוהבים זה את זה, הגרים, עבדים, ועורבין – [הגרים סורם רע (בבא מציעא נט ע"ב ופירש רש"י בהוריות יג ע"א ששר שלהם רע, כלומר יצר הרע שלהם), והעבדים נמשכים בזנות "בהפקירא ליה ניחא ליה, זילא ליה שכיחה ליה פריצה ליה" (גיטין יג ע"א), והעורבים הם שקרנים (גיטין מה ע"א) וסמל לסט"א (עקידת יצחק, פרשת נח). ואעפ"כ אוהבים זה לזה, וכיצד לא תהיה מדה זו בישראל?] – עין אליהו

ד' אין הדעת סובלתן, דל גאה, ועשיר מכחש, זקן מנאף, ופרנס המתגאה על הציבור, וי"א אף המגרש את אשתו ראשונה, פעם א' וב' ומחזירה – [מדוע לא אמרו "עשיר כחשן, זקן נאפן" כי אז היה משמע עוסק בזה הרבה פעמים. אבל "מכחש" ו"מנאף" משמע אפילו פעם אחת. ועוד "מנאף" הוא לשון גורם לאחרים, כמו משכיר זונות] – נ"ל המלקט

חמשה דברים צוה כנען - נצי"ב, העמק דבר, בראשית ט, כה

חמשה דברים צוה כנען את בניו – [ביאור מפורט כיצד כל חמשה הדברים גורמים זה לזה] - בן יהוידע

אהבו זה את זה – [צ"ע כיון שציוה לבניו רק דברים רעים, מדוע הכליל בזה גם שיאהבו זה את זה? אלא גם אדם הגונב או נואף, בכל זאת מבזה הוא לאחר שרואה אותו גונב או נואף. וכאן ציוה שיאהבו זה את זה כדי שיחפו זה על זה] – אהל יעקב, דובנא, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ששה דברים נאמרו בסוס – [למאי נפקא מינה? שאין לו לקונה טענות מום ולבטל מקח סוס שקנה] - בניהו

ז' מנודין לשמים -

מנודה, מי שאין תפילין בראשו ותפילין בזרועו – [לא כלל את שניהם יחד "אין לו תפילין", כי אם יש בו אחד מהם, או של יד או של ראש, איננו מנודה. ובציצית נקט "ציצית בבגדו" לאפוקי בגד מושאל. ונקט מזוזה בפתחו, לאפוקי הדר בביתו של גוי. ואמר "המונע מנעלים" לאפוקי אם אינו נועל מפני האונס] - בן יהוידע

וי"א אף שאינו מיסב בחבורה של מצוה – [ת"ק לא כלל זה בדבריו, כי שמא חושש שיבואו לשם אנשים שאינם מהוגנים, ועיין דברי התוספות] – בן יהוידע

אין שואלים בכלדיים - רש"י על דברים יח, יג

אין שואלים בכלדיים – [מה שאמרו שאין שואלין, כלומר לרדוף ולשאול מהם. אבל מי שלמד מעצמו ויודע ענין הכוכבים, יש לו להשמר מהם] – אגדות ח"א 90, שבת קנו (מקורו בשו"ת רמב"ן, "כתבי רמב"ן", מהד' מוסד הרב קוק, ח"א עמ' שעט); [כי ע"י ששואל מוכח שהוא רוצה להיות תחת המזל, ומזה מוכח שאינו תמים עם הש"י] - נתיבות עולם ח"ב 207, תמימות, סוף פרק א

אין שואלים בכלדיים - מאור ישראל

היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד, חייב לנהוג בו כבוד – [מה ענין סמיכות מאמר זה לשלפניו, שאמר ר' יוסי איש הוצל? אלא המאמין במזלות אומר שהאדם שהוא במעלה גדולה בחכמה או במעלה פחותה בחכמה, מזלו גרם לו ולא מגיע לו כבוד או גנאי. ולכן אם קבע שאין להאמין במזלות, ממילא חייב לכבד מי שהוא גדול ממנו כי השיג זאת בבחירתו, כי רוצה בחכמה] – עיני יצחק

דף קיד

אכול בצל ושב בצל –

ואל יהי לבך רודפך - בן יהוידע

פחות ממיכלך וממשתיך, ותוסיף על דירתך – [יש אנשים המוסיפים על דירתם, ובונים קומה נוספת, או אפילו ב' קומות נוספות. אבל אמרו חז"ל (עירובין נו ע"א) שזה מביא לידי זיקנה מוקדמת מחמת העליות והירידות. זה נאמר על בעל בשר ובעלי כרס רחבה. אבל מי שגופו צנום כי אינו אוכל הרבה, לא יהיה לו קושי לעלות ולרדת. לכן אמרו כאן להפחית ממאכלו, ועי"ז יוכל להוסיף על דירתו] – בן יהוידע

דאכיל אליתא, טש בעליתא –

דף קטו:
לחם שעונים עליו דברים - גבורות השם 220 (נא)

דף קטז
דמפיק ליה מאריה לחירות - בן יהוידע

סומא פטור מההגדה - משך חכמה, שמות יג, ח)

מתחיל בגנות ומסיים בשבח – [שביום שמחת לבו של אדם יזכור תחילת שפלותו וגנותו, שלא תזוח דעתו עליו] – מהרש"א

רב אמר [מתחיל] בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ושמואל אמר [מתחיל] עבדים היינו – [רב סבור כי עיקר המעלה היא גאולת הנפש. אבל שמואל סבור כי לא כל אדם מכיר זאת, וצריכים להתחיל לשבח בענין גאולת הגוף] – חמדת יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

כל שלא אמר ג' דברים – [טעם שבקרבן פסח במיוחד צריכים לבטא שיהיה לשמה] - מהרש"א כאן וכן בזבחים ב' ע"א

כל שלא אמר ג' דברים - גבורות השם 262 (ס)

כל שלא אמר ג' דברים - בינה לעתים, עת צרה, תחילת דרוש ג' לשבת הגדול (קעד)

מצה זו על שם שלא הספיק בצקם – [לכאורה היה עדיף שיאכלו מצה אחרי חצות, שבאותה שעה יצאו ממצרים? והיישוב לזה. ומאריך בסוד אותיות "מצה"] – מהרש"א

לפיכך אנחנו חייבים (תשעה שבחים, והללויה הוא עשירי) - גבורות השם 274 (סא)

בכל דור ודור כאילו הוא יצא ממצרים - גבורות השם 273 (סא); [כי הדברים שהם חשובים במדריגה הם בעלוי המציאות ואינם תחת הזמן כלל. וישראל יצאו ממצריחם בדבקות במדריגה העליונה. ולכן איננו דבר של העבר בלבד] - גור אריה, שמות יג, יא (מהד' מכון ירושלים, פסקא ח, עמ' רנד)

חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, "עשה ה' לי" – [צ"ע כי פסוק זה מתקיים גם באותו חלק מהעם שהיו פחותים מגיל עשרים ביציאת מצרים, וזכו להכנס לא"י? והישוב לזה שהפסוק נאמר לכל הדורות] – מהרש"א

מאפלה לאורה - גבורות השם 275 (סא)

הללויה – [ההבדל בין מלה זו לשאר המלים המסתיימות יה] – מהרש"א

דף קיז

בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים: בניצוח, בניגון, במשכיל, במזמור, בשיר, ברשרי, בתהלה, בתפלה, בהודאה, בהללויה - נתיב א' 93 (עבודה, ו); גבורות השם 274 (סא)

מזמור לדוד, אמר שירה ואח"כ שרתה עליו שכינה – [יישוב הסתירה בין הנאמר בגמרא לנאמר בזוהר, שם הסדר הפוך] – רמ"ע מפאנו, מאמר שברי לוחות

מזמור לדוד, אמר שירה ואח"כ שרתה עליו שכינה - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 128 י"א

ועל כל צרה "שלא" תבוא – [רש"י פירש שהיא לשון מעליא. אבל גם אפשר לפרש כי ע"י אמירת ההלל עכשיו, תועיל שלא תבוא צרה גם בעתיד. וגם אם תבוא, תבוא ישועתם תיכף] - בן יהוידע

כל תושבחות האמורות בספר תהלים; "כלו תפלות דוד": כל אלו - קורא באמת, פסחים, פסקא ב'

אפשר ישראל שחטו את פסחיהם, ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה? –

כל שירות ותושבחות, כנגד עצמו אמרן; כנגד ציבור אמרן –

אין השכינה שורה לו מתוך עצלות ולא מתוך עצבות וכו' – עיין שבת ל ע"ב

כל ת"ח היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר – עיין שבת ל ע"ב

אל תקרי שושנים אלא ששונים - קורא באמת, שבת, פסקא א'

הלל זה מי אמרו? משה וישראל וכו' הם אמרו: לא לנו ה'. משיבה רוח הקודש: למעני למעני אעשה – [ויסע מלאך האלהים (שמות יד, יט), לשון דין. היו ישראל נתונים בדין וידעו שאין להם זכות, "כי אם לשמך תן כבוד"] – מהרש"א

הלל זה מי אמרו? משה וישראל; יהושע וישראל; דבורה וברק; חזקיה וסיעתו; חנניה מישאל ועזריה; מרדכי ואסתר – [לפי פירוש רש"י לא חולקים אלו על אלו, אלא כל אחד מוסיף על דברי חברו] – מהרש"א

וחכמים אומרים נביאים שביניהם תקנו להם לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבוא עליהם לישראל וכשנגאלים אומרים אותו על גאולתם –

הללויה, אם ריש פרק או סוף פרק – מהרש"א ד"ה הכל מודים בתהלת ה'

הלל - גבורות השם 278, 302 (סב, סה)

דף קיז ע"ב

דצלותא מצמיח קרן ישועה; דאפטרתא מגן דוד – [ההבדל ביניהם] – מהרש"א

ואעשך לגוי גדול – הכתב והקבלה, בראשית יב, ב

ואעשך לגוי גדול - גבורות השם 58 (ט)

אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב – [מדוע נתיחד כל אחד מהם בפני עצמו] – מהרש"א ד"ה זה שאומרים אלהי אברהם

בך חותמים – דרך חיים 318 (פ"ו, חמשה קנינים)

דף קיח

הקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה – [ה' נבדל מהעולם, ומחלק לכל אחד ואחד לפי צרכו ("רומו של עולם" הוא כינוי לספירה הגבוהה ביותר, כתר)] – אגדות א' 154 ד"ה נותן לכל אחד ואחד

הקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה – [ההבדל בין שבח תהלה לדוד ("אשרי") לבין הלל הגדול, כי כאן מפורט יותר שמשגיח מגובהי מרומים ומפרנס לכל בריה, אפילו שפלה. לכן שמו "הלל הגדול"] – מהרש"א

כ"ו דורות ניזונו, כי לעולם חסדו - נצי"ב בראשית כז, א

הודו לה' כי טוב, שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה – [מפסידו ממון ומכפר על גופו] – רש"י

הודו לה' כי טוב, שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה – [אין מלת "טוב" מוסבת על ה', דהיה צ"ל "טוב ה'", אלא מסבת על טובתו של האדם] – מהרש"א

הודו לה' כי טוב, שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה – [צ"ע מפני מה הקדימו יתום לפני אמו האלמנה? אלא דברו מה שמצוי יותר. יש יותר ילדים מאשר יש מולידות. והיתומים הם מצויים יותר מהאלמנות] – נ"ל המלקט

בשעה שאמר הקב"ה לאדם הראשון 'וקוץ ודרדר וכו' ואכלת את עשב השדה' (בראשית ג, יח) זלגו עיניו דמעות – [לא על המאכל בכה אלא היה סבור כי ישתוה דעתו להיות כבהמה, כי טעם הדגן מביא לאדם דעת (סוכה מב ע"ב), ומזונות החמור מביא לאדם דעת כחמור] – מהרש"א

קשין מזונותיו של אדם כפליים מיולדה, דאילו בלידה כתוב "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג, טז), ובמזונות כתוב "בעצבון תאכלינה" (בראשית ג, יז) – [כי אחרי הלידה האשה מתחילה לשכוח את צערה, אבל מזונות האדם, אפילו בשעה שאוכל הוא עצב ודואג מה יאכל למחר] – זהב שיבה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

קשין מזונותיו של אדם כפליים מיולדה, דאילו בלידה כתוב "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג, טז), ובמזונות כתוב "בעצבון תאכלינה" (בראשית ג, יז) - תורה תמימה, בראשית ג, יז ס"ק כה

קשין מזונותיו של אדם מזונות מן הגאולה - נתיב' א' 132 (עבודה, יח); גבורות השם 303 (סה)

גאולה ע"י מלאך - [כלומר יצר הטוב] - פרי צדיק (ח"א 231 ויחי ט"ו)

קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה -

קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף - ר"מ אלשיך (שמות יז, ח)

קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף - בינה לעתים, עת צאת, דרוש ליום ז' של פסח (דף קצה)

קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף – [כי היה קטרוג על ישראל שלא האמינו] - בן יהוידע ד"ה וסמיך ליה בזעת אפיך

קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף - פרי צדיק (ח"ג 84 פסח, נ)

קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף – [מה היה קשה שם? אלא היה קטרוג על ישראל שאינם מאמינים, שהקדימו שם "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?" (שמות יד, יא)] – בן יהוידע

קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף - תורה תמימה, בראשית מח, טו ס"ק יא

קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף - ר"ח שמואלביץ (ח"ב, כו)

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף – [כמו שעוד בתחילת ימי בראשית התנה הקב"ה תנאי על קריעת ים סוף ובכל זאת לא נקרעה בהתקרב ישראל למים אלא אחרי שזעקו לה', כן בפרנסת האדם אע"פ שנגזרה עליו לפני לידתו (נדה טז:) אבל עדיין זקוק הוא לתפילה לפני שתגיע אליו] – עשרה למאה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף – [כמו שבצרה ההיא באה ישועתם של ישראל מהים עצמו, מקום שלא פללו מראש, כך פרנסת האדם באה ממקום שלא חשב על כך מראש] – חידושי הרי"מ, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף – [כמו בקריעת ים סוף היה קטרוג קשה נגד ישראל "הללו והללו עובדי ע"ז" ובכל זאת ה' הושיעם, כך לענין פרנסה, למרות הקטרוג נגד האדם ה' מושיע] - אדמו"ר שר שלום מבעלז, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף – [הקושי בקריעת ים שהצלת ישראל היתה כרוכה באיבוד המצריים, והקב"ה מתאונן "מעשי ידי טובעים בים", כך בפרנסת האדם ריווח של המוכר הוא מפני הפסד של הקונה, וריווח של הקונה הוא ע"י שיפסיד המוכר. וזה קשה לבעל הרחמים] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

קשין מזונותיו של אדם מזונות מן הגאולה - נתיב' א' 132 (עבודה, יח); גבורות השם 303 (סה)

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף – [כי באותו מקום שנבקע הים לשנים, אם היה שם דג ארוך, הרי הוא נחתך לשני חצאים. כך ה' מדקדק על כל פרוטה שמגיעה לאדם ולא יקבל פרוטה יותר ממה שהקציב לו ה' ("אין אדם נוגע במוכן לחברו", יומא לח ע"ב). ואם אירע שהתאמץ והרויח יותר, יפסיד ריווח זה באיזה הפסד שיבוא לו ויישאר במה שהוקצב] – נ"ל המלקט

גאולה ע"י מלאך - [כלומר יצר הטוב] - פרי צדיק (ח"א 231 ויחי ט"ו)

קשים מזונותיו של אדם כיום המיתה -

קשין נקביו של אדם כיום המיתה, "מיהר צועה להפתח" – [דרשו ע"י חילופי אותיות א-ע של אחה"ע בגרון, צועה צואה] – מהרש"א וכן הוא בברכות נז ע"ב

המבזה את המועדות, כאילו עבד ע"ז – [כי ע"י קיום המועדות האדם מכיר בעיקרי האמונה, על יציאת מצרים, על מציאות ה' ויכולתו. ולכן כאשר ירבעם הכין חג חדש, התחיל לעבוד ע"ז] – מהרש"א על מכות כג ע"א ד"ה כל המבזה

המבזה את המועדות - תורה תמימה, שמות לד, יח ס"ק כ'

המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים – [כלומר לאחר מיתתו של החוטא] - מאירי (למכות כב.)

המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים – [כי הכלבים במצרים לא נבחו] - ר"מ אלשיך (שמות כג, א)

המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים – נתיב ב' 70, 78 (לשון, ג, ז)

המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים – כלי יקר (בראשית לז, א)

המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים – [דרשו כך כי קודם כתוב "ובשר בשדה טריפה לא תאכלון, לכלב תשליכון אותו" (שמות כב, ל) וסמוך לו "לא תשא שמע שוא" (שמות כג, א) ענין לשון הרע. והמלה "אותו" מיותרת, כי היה צ"ל "תשליכוהו". אלא מוסבת על הפסוק הבא] – איי הים

וכי מאחר דאיכא הלל הגדול, אנן מאי טעמא אמרינן האי [הלל המצרי]. משום שיש בו חמשה דברים – [ביאור דברים אלו כיצד נרמזו בהלל] – מהרש"א

אמרו חנניה מישאל ועזריה - גבורות השם 290, 299 (סד)

אמרו חנניה מישאל ועזריה – מהרש"א ד"ה וחבלו של משיח

בשעה שהפיל נמרוד את אברהם בכבשן - גבורות השם 296 (סד)

בשעה שהפיל נמרוד את אברהם בכבשן - הנצי"ב, בראשית יב, יז הרח"ד

אקרר בפנים ואקדיח מבחוץ – [צ"ע אין צורך להקדיח, אלא להשאיר חומו כמו שהיה בתחילה? אלא הקדיח כדי שהחום יגיע למרחקים ויחושו בזה גם הצופים מרחוק, וירגישו בנס שה' עשה] – בן יהוידע

ארד ואקרר (אצל חנניא מישאל ועזריה) – [ואצל אברהם אמר ארד "ואצנן"] - בן יהוידע ד"ה ומה שאמר גבריאל

נאה ליחיד להציל יחיד – מהר"ל, גור אריה, בראשית ג, כב

שר של אש – ר' צדוק, דובר צדק 93

ואמת ה' לעולם, דגים שבים אמרוהו – [צ"ע הרי אין לדכים יכולת לדבר? אלא שר שלהם ברקיע אמר] – מהרש"א

וימרו על ים בים סוף – [אין לפרש שהמרו לפני הירידה למים, שהיה צ"ל "וימרו בים סוף". אלא מהמלה המיותרת "על ים בים סוף מוכח שזה היה אחרי עלייתם] – מהרש"א על ערכין
טו ע"א, ד"ה בעלייה

דף קיח ע"ב

כשם שאנו עולים מצד זה - תורה תמימה, שמות יד, ל ס"ק טו

שמוני בניך כחולדה בעיקרי הבתים - משך חכמה (הפטרה לפ' פקודי)

"אהבתי כי ישמע ה'" וכו' אימתי אני אהובה – [הוציאו הפסוק מפשוטו כי בלשון הקודש יש ב' מלים. "חשק" כאשר האדם רוצה מאד בדבר שאינו בהשגתו ואינו בבעלותו. "אהבה" לדבר שיש לו בהישג יד ונמצא ברשותו (כמו שאוהבים בן או רכוש). אין בידיו של האדם שה' ישמע ויקיים דבר בקשתו, וראוי לומר "חשקתי" ולא "אהבתי". לכן דרשוהו] - בינה לעתים, סוף דרוש סג; עת הזמיר, דרוש ג' לתפילה, עמ' תכח

אימתי אני אהובה - גבורות השם 294 (סד)

אימתי אני אהובה – [חז"ל דרשו כך כי היה צ"ל "בקשתי" או "תאבתי" ולא לשון "אהבתי"] – מהרש"א

אימתי אני אהובה – [עיין להלן דברי בן יהוידע ואגרא דפרקא. והחיד"א כאן הוא מקור לדבריהם] - פתח עינים

אימתי אני אהובה – [כתב ר"מ אלשיך (תהלים כא, ג) כי כאשר המלך משהה מילוי בקשת העבד והוא מתמקמק, אינו סימן רצון אליו (עיין תענית כה סוף ע"ב). וכאן ה' מטה אוזנו ("כי היטה אוזנו לי", קטז, ב) ומיד ממלא בקשתנו, הרי שאני אהובה לפניו] – אגרא דפרקא, למחבר "בני יששכר", פסקא רל"א

אימתי אני אהובה - דברי שאול

אימתי אני אהובה – [לימדונו חז"ל (תענית כה ע"ב) שאם מתענים על חוסר גשמים, והגשם בא לפני הנץ החמה, אין זה שבח הציבור. זה כאילו המלך אומר "תנו לו ואל אשמע קולו". וכן אם ירדו לאחר שקיעת חמה אין זה שבח הציבור, וכאילו המלך אמר "המתינו לו עד שיתמקמק". אלא שבח הוא שכאשר אומרים "משיב הרוח" באה רוח, "ומוריד הגשם" ובא גשם. כן כאן מתי אני אהובה? כאשר תתן ברכה מיד כאשר תשמע קולי] - בן יהוידע, על ראש השנה יז ע"א, ד"ה אימתי אני אהובה (ומקורו בדברי "פתח עינים" לעיל)

אני אהובה - מאור ישראל (ועוד עיין דבריו על ר"ה יז ע"א)

אימתי אני אהובה - [נ"ל המעתיק: צ"ע כיצד דרשו מהמלה "אהבתי כי ישמע" שהוא שם התואר ולא שם הפועל? ונ"ל כי במקרא השורש "אהב" מתיחס 208 פעם לחפץ או לאדם, ולא לאהבת פעולה, פרט להושע (יב, ח) וגם שם הוא נדרש חוץ מפשוטו]

אומות העולם מאי עבידתייהו (דיהללו)? - גבורות השם 296 (סד)

אומות העולם מאי עבידתייהו (דיהללו)? – [כי הם היודעים מה הם זוממים לגזור עלינו, ובהתערבותו של הקב"ה מתבטלת תוכניתם (כמו במיתת השליט וכיו"ב) ולכן רק הם היודעים לשבח (כמ"ש רש"י ברמז ד"ה אגבורות ונפלאות: "דחזיתו שעשה לי"), ולא אנחנו שלא ידענו מכל זה] – פתח עינים

גער חית קנה - נצח 173 (מב)

גער חית קנה – [ג' פירושים] - בן יהוידע ד"ה שמעשיה, ד"ה ועוד נ"ל בס"ד

שס"ה שווקים - נצח 97 (יח)

שס"ה שווקים – [למה טפל ר' ישמעאל בעת חוליו בנושאים חיצונים אלו? דברי דרשה, ודברי סוד שבמאמר זה] - בן יהוידע

קרבות יחפצון – [מה שהיו מבני ישראל הרוצים קרב ומלחמה עם הגוים, זה גרם לנו גלותנו (וכן רש"י על תהלים [סח, לא] פירש המלה לענין מלחמה, של הגוים נגדנו)] – מהרש"א

קרבות יחפצון, גרם לישראל שיתפזרו - בית הלוי, פ' שמות

כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה (לתלמידי חכמים) – [דרשו כך מהמלים "לפני ה'" כי אין לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה] – מהרש"א

דף קיט

זה המכיר מקום חברו בישיבה – [היו יושבים לפי סדר חכמתם (ולא לפי הגיל או לפי הממון), והיו מכירים איש איש מה מעלת חברו עליו] – מהרש"א

זה המכיר מקום חברו בישיבה – [הבא לבית המדרש וראה מקום חברו פנוי כי נתעכב מלבוא, אינו יושב במקומו אלא מחלק לו כבוד] - בן יהוידע

זה המקבל פני חברו בישיבה – [ג' פירושים] – מהרש"א

זה המקבל פני חברו בישיבה – [כאשר חברו מגיע, מקבל פניו בסבר פניו יפות, ולא כאלה הבאים לקנטר ולנצח בויכוח] – בן יהוידע

מאי "למכסה עתיק" (ישעיה כג, יח) זה המכסה דברים וכו' אלו סתרי תורה – [כוונתם מעשה מרכבה שאין מגלים אלא ליחיד, ורק למי שמבין מדעתו. אבל מעשה בראשית מותר לגלות ליחיד גם למי שאיננו מבין מדעתו] – מהרש"א

מאי "למכסה עתיק" (ישעיה כג, יח) זה המכסה דברים וכו' ואיכא דאמרי זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין – [צ"ע אם כתוב "מכסה" כיצד דרש "זה המגלה"? אלא עיקר סמך שלו מהמלים הקודמות בפסוק "לאכול לשבעה" [ש' שמאלית], כלומר מאכיל ומשביע לאחרים אותם דברים שנתכסו] – בן יהוידע

למנצח מזמור לדוד (תהלים ד) זמרו למי [ה'] שנוצחין אותו ושמח – [דרשו זאת כי הביטוי הוא כפול "למנצח מזמור"] – מהרש"א

למי [ה'] שנוצחין אותו ושמח - בינה לעתים, עת משפט, דרוש ב' ליום א' של ר"ה (יז)
למי [ה'] שנוצחין אותו ושמח – [צ"ע מדברי דוד (סנהדרין קז.) דלא לימרו עבדא זכי למריה. והישוב לזה] - בן יהוידע

ידו של ה' פרוסה תחת כנפי החיות - נתיב ב' 170 (תשובה, ח)

ידו של ה' פרוסה תחת כנפי החיות - בינה לעתים, עת משפט, דרוש ג' ליום ב' של ר"ה (מו, מח)

כל כסף וזהב שבעולם - תורה תמימה, בראשית מז, יד ס"ק ז

כמצולה שאין בה דגים - צל"ח על ברכות דף ט:

ג' מטמוניות - נתיב ב' 227 (עושר, ב)

ג' מטמוניות הטמין יוסף, אחת נתגלה לקרח – [צ"ע כי לעיל בדף זה אמרו כי כשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהם? אלאהם לקחו מהאוצרות המגולים, וקרח לקח מהמטמוניות] – מהרש"א

עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה, יב), זה עושרו של קרח – [שמתוך עושרו נתקנא להיות ראוי למעלות משה ואהרן, ולכן הפסיד לעוה"ב] – מהרש"א על סנהדרין קי ע"א ד"ה עושר שמור

אחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא – [צ"ע מה צורך להם לצדיקים לכסף לעתיד לבוא? ואפשר הכוונה לימות המשיח] – באר שבע, מובא במרגליות הים, סנהדרין דף קי ע"א ס"ק יג

ג' מאות פרדות - רשב"ם (לשון גוזמא)

אודך ה' כי עניתני - גבורות השם 299 (סד)

אודך ה' כי עניתני וכו' – [ביאור כל הענין שבפרק, לפי הפסוקים] – מהרש"א

אודך ה' כי עניתני - מאור ישראל

אלי אתה, אמר דוד (כי הבין). ארוממך, אמרו כולם (כי לא הבינו) - הנצי"ב, שמות טו, ב

דף קיט ע"ב

ויגדל הילד ויגמל – [דרשו חז"ל מפני המלת "הילד" כמיותרת] – מהרש"א

עתיד לעשות סעודה - נצח 152 (לג)

עתיד לעשות סעודה - חתם סופר או"ח קס"ה

עתיד לעשות סעודה – [הזכירו כאן מניעות של משה, יהושע, דוד, מפני שיש בברכת המזון ברכות שנתקנו על ידם, ברכתהזן, נודה לך ורחם. והם עצמם הראוים ביותר לברך. ועוד על ענין ארץ, ברית ותורה] – מהרש"א

יעקב אומר איני מברך, שנשאתי ב' אחיות - שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ

יעקב אומר איני מברך, שנשאתי ב' אחיות – מהר"ל, תפארת ישראל 60, 63 (יט -כ); נצח 152 (לג). עוד עיין גור אריה, בראשית מו, י

יעקב אומר איני מברך, שנשאתי ב' אחיות – [צ"ע מפני מה לא גירש ללאה, כשרצה לשאת את רחל? אלא היה סבור כי כיון שמן שמים נתנו לו את לאה, עת שבקש רק את רחל, סימן הוא מן שמים שכך הסכים הקב"ה] – דברי שאול, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

יעקב אומר איני מברך, שנשאתי ב' אחיות - עיין "דברי חלומות" קטע ז' שבסוף ספר 'רסיסי לילה', לר' צדוק מלובלין

אומר לו לדוד טול וברך. ואומר להן אני אברך ולי נאה לברך – [צ"ע אחרי שאברהם, יצחק וכו' הודו שאינם ראוים, כיצד קפץ דוד לברך? ועוד שאומר ביטוי כפול "אני אברך, ולי נאה לברך"? אלא לפי האמת אבות בעולם חטאו במה שעשו (וכפי שפירטו בדבריהם) אבל דוד עם בתשבע ואוריה לא חטא, כמו שאמרו חז"ל שהאומר כן אינו אלא טועה (שבת נו ע"א) ולכן חובה עליו לברך להודיע על שני דברים אלו שאין בו חטא, והכפיל לשונו מפני שתי האשמות ההן] – מראית העין

דף קכ
נים ולא נים – [דרגא בעבודת ה', שאע"פ שהאדם מתנמנם מעבודת ה' מלאהדורי סברא, ה' מעוררו] - רסיסי לילה, כט