אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק


דף מב

ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד שנותנים לתוכן שעורים – [בתחילה היתה הברכה בישראל מחמת נסכים שהקריבו בבית המקדש. ומאז חורבן הבית ובטלו הנסכים, באה אותה ברכה לאדום, לקיים "אמלאה החרבה"] – מהרש"א

דף מט

כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה – [ראוי לת"ח להתרחק מהנאות הגוף. ואם האדם דבק בעליונים (ע"י השימוש בשכלו) אינו גולה ממקומו. וכאשר מפסיק קשר זה, הוא גולה] – נתיב התורה, 14-15, פרק ג (וכן כתב מהר"ל בחדושי אגדות ח"ג 183 לסנהדרין צב. "כל אדם שאין בו דיעה, לסוף גולה", שכיון שהוא בעל גוף, הוא בעל תנועה, ושוב אין לו מקום קבוע)

כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה, כגון בת כהן לישראל, ובת ת"ח לעם הארץ – [תלמיד חכם צריך שגם הדברים הגופניים יעשה לשם שמים. כשמשתתף בסעודת נישואין צריכה להיות של מצוה. אבל בדרך כלל (בדורות ההם) הכהנים מחשיבים את עצמם ואינם מתחתנים עם שאר שבטי ישראל, וכן ת"ח לא יקח עם הארץ לבתו, ואם עשה כן הוא מפני שהיתה לו הטבה צדדית של השגת ממון וכיו"ב. ולכן איננה סעודת מצוה כל כך] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

בת כהן לישראל, אין זיווגן עולה יפה – [אבל אם הוא ת"ח, הוא נחשב ככהן והזיווג יפה] – מהרש"א ד"ה או אלמנה או גרושה

במתניתא תנא או קוברו או קוברה או מביאתו לידי עניות – [דברים אלו נאמרו רק בזמנם שהיו כהנים מיוחסים. ובזמנם שעמי הארץ היו רעים וחטאים, כדלהלן היו אומרים "מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור"] - בן יהוידע

הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן – [כי הכהנים הקריבו קטורת, והיא מעשרת "ישימו קטורה וכו' ברך ה' חילו" (דברים לג, י-יא)] – מהרש"א

הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן – [לא אמר "ישא כהנת" אלא "זרעו של אהרן", לומר שישא בת תלמיד חכם] - בניהו

הא בתלמיד חכם הא בעם הארץ – [ממה שלא תירצו "הא בת"ח הא באיננו ת"ח" משמע שאפילו אם לפעמים קורא ושונה רק שאיננו עם הארץ גמור, אין עליו הקללה שייעני. אבל לזכות לעשירות הוא צריך להיות תלמיד חכם] – פתח עינים

ר' יהושע נסיב כהנתא וחליש – [התפלל כדי שלא יחשדו בו שנענש בעוונותיו או שאינו הגון. והוא נחלש מחמת שהגיע זמנו. ובטענה זו ריפא אותו ה', להצילו מהחשד] - בניהו ד"ה אמר לא ניחא ליה

רב אידי בר אבין וכו' תרי בני סמיכי – [שכתוב בשבט לוי "יורו משפטיך ליעקב" (דברים לג, י) וכן כשיפלא לך דבר למשפט "ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט" (דברים יז, ח)] – מהרש"א

אי לא נסיבנא כהנתא לא איעתרי – [מדובר במי שזאת כוונתו, נשא אותה כדי להדבק בזרעו של אהרן] - פתח עינים (לפסחים קיג.)

אי לא נסיבנא כהנתא לא גלאי –

כל הנהנה מסעודת הרשות, לסוף גולה – [מדה כנגד מדה, כי בגלותו אי אפשר לו להשיג תענוגיו ותאוותיו] – מהרש"א

ת"ח המרבה סעודתו בכל מקום - מורה נבוכים, ח"ג פ"ח

ת"ח המרבה סעודתו בכל מקום - נתיב א' 14 (תורה, ג)

ת"ח המרבה סעודתו בכל מקום, לסוף מחריב את ביתו (כי מתרגל לבקש גם בביתו תוספת תענוגים, ואין ביכולת אשתו לספק לו כל תאוותו), ומאלמן את אשתו (שהוא צריך לגלות ממקומו, מחמת חובותיו) וכו' ומחלוקות רבות באות עליו (כמנהג במשתאות), ומחלל שם שמים (ע"י התנהגותו הנ"ל) ושם אביו ורבו (כמפורש ביומא פו ע"א שהבריות אומרים "אוי לו לאביו שלימדו תורה" וכו' "כמה מכוערין דרכיו"] – מהרש"א

ת"ח המרבה סעודתו בכל מקום - תוספת ברכה, ויקרא כו, ה ד"ה אבל אפשר

מחריב ביתו - [כיון שלא יטפל בצרכי ביתו] - מאירי

בר מיחם תנורי וכו' – [רש"י מפרש כי קוראים כך לבנו של ת"ח זה; ומהרש"א מפרש שקוראים כך לת"ח עצמו "בר" שהוא מורגל בזה] – מהרש"א

בת כהן לת"ח - [כי ראתה אצל אביה הנהגות תורניות] - המאירי

"לעולם" ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח – [מה באה המלה "לעולם" לרבות? אלא אע"פ שאסור למכור ספר תורה, אבל כדי לשאת אשה מותר (מגילה כז.)] – תאוה לעינים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

"לעולם" ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח - [מה באה המלה "לעולם" לרבות? אלא גם אבי הכלה ימכור ספר תורה כדי להשיג חתן תלמיד חכם] – זהב שיבה, מובאב"לקוטי בתר לקוטי"

לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח – [כי סתם ת"ח אין לו כסף להוציא עבור נדוניא לבתו, ויתן לה הבעל המיועד] - בן יהוידע

לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח - צדקת הצדיק, סג

שאם מת או גולה, מובטח לו שבניו ת"ח –

משל לענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל –

דף מט ע"ב

לא מצא בת ת"ח ישא בת גדולי הדור [פירש רש"י: אנשי מעשה צדיקים], לא מצא ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא ישא גבאי צדקה, לא מצא ישא בת מלמדי תינוקות –

ולא ישא בת עמי הארץ, מפני שהן שקץ, ונשותיהם שרץ, ועל בנותיהם הוא אומר "ארור שוכב עם כל בהמה" -

שהם שקץ ונשותיהם שרץ – [מדוע כאן "שקץ" ושם "שרץ"] - מהרש"א

שהם שקץ ונשותיהם שרץ - המלבי"ם, ויקרא יא פסקאות פב-פו ("שרץ" הוא עצם התועבה, ו"שקץ" הוא תערובתו, או הנוזלי היוצא ממנו, ע"כ. ובכן, ע"ה עצמו הוא רק שקץ, אבל אשתו היא תערובתו, היא שקץ, וזה יותר נפסד ומציאות גרועה)

שהם שקץ ונשותיהם שרץ - תורה תמימה, דברים כז, כא ס"ק כב

שהם שקץ ונשותיהם שרץ - שפת אמת (על סמך הרי"ף)

ונשותיהם יותר מהם - פתח עינים

ועל בנותיהם - הנצי"ב, שה"ש ז, ב (כי אינן צנועות להסתיר יום הטבילה)

ועל בנותיהם – עיין מהרש"א על עירובין נה ע"ב ד"ה ארור שוכב עם כל בהמה

ועל בנותיהם - תוספת ברכה, ויקרא כ, טו

עם הארץ אסור לאכול בשר - תשובות הגאונים, הרכבי, ש"פ

עם הארץ אסור לאכול בשר – המאירי

עם הארץ אסור לאכול בשר – שערי אורה, ר' יוסף ג'יקטילה, תחילת שער ששי

עם הארץ אסור לאכול בשר - רבנו בחיי, כד הקמח; הקדמה לשולחן של ארבע, וכן דבריו בסוף שער שני

עם הארץ אסור לאכול בשר – [אינו יודע לשחוט ולמלוח כראוי] - ריטב"א

עם הארץ אסור לאכול בשר – [הקשה מהרש"א מדוע לא כללו בזה חז"ל שיהא אסור לו לאכול דגים? (ובמיוחד לפי אריז"ל בשער המצוות, פרשת עקב, שאין עם הארץ יודע להעלות הניצוצות קודש מהחי אל המדבר). והנה לפי דברי ריטב"א הנ"ל שטעם האיסור הוא שאינו יודע לשחוט ולמלוח כראוי, ובדגים זה לא שייך. ולכן מותר לו לאכול דגים] – נ"ל המלקט

עם הארץ אסור לאכול בשר - ר"מ אלשיך (בראשית ט, ג)

עם הארץ אסור לאכול בשר - נתיב א' 64 (תורה, טו)

עם הארץ אסור לאכול בשר – [אינו יודע להבדיל בין הטמא והטהור. אבל בדגים קל לו להבחין לפי סנפיר וקשקשת] – מהרש"א

עם הארץ אסור לאכול בשר – [כי כל אחד מבעלי החיים הוא שייך לעולםהחולף ונפסד, ורק האדם הוא דומה לקונו שיש בו אחיזה בנצח. וביטול חיי הבעל חי מורה שיש בהם ארעיות כי העולם הוא מחודש. (תוספת המלקט: ועם הארץ אין לו כוונה זו בדעתו, ולכן אינו רשאי להפסיד חיי בעל החי)] - רמ"א, תורת העולה, ח"ב תחילת פ"ד המציין למה שכתב בפרק ג

עם הארץ אסור לאכול בשר - עבודת הקודש (לר"מ בן גבאי), עבודה פל"ד

עם הארץ אסור לאכול בשר – [הם לא במדרגה העודפת על הבהמות] - עקידה, שער טו (דף קיג:(

עם הארץ אסור לאכול בשר – הכתב והקבלה, בראשית ט, ב

עם הארץ אסור לאכול בשר - פרי צדיק (ח"א 235 עת האוכל ד'); צדקת הצדיק, רמ; דובר צדק 74, 189 [בדרגא של דרך ארץ יש להגביל את האכילה. בדרגא של תורה יש התפשטות אבל רק לפי כללי איסור והיתר. ועם הארץ אינו יודע לכוון את השיעור (עיין ריטב"א,לעיל)]

עם הארץ אסור לאכול בשר – [אין כוונתם "אסור" כמו בדיני כשרות, אלא ענינו "אינו ראוי" לאכול בשר. דוגמא לכך היא מאמר חז"ל "אסור לעשות שותפות עם הגוי" (סנהדרין סג:) ושם אין אפילו איסור דרבנן. עוד אפשר לפרש כי אם יתרגל עם הארץ באכילת בשר, ויזדמן למקום שאין שם שחיטה כשרה, בכל זאת ימשיך בהרגלו ויאכל גם שם בשר] - בן יהוידע

עם הארץ אסור לאכול בשר - משך חכמה (במדבר יא, פסוקים ד, יח)

עם הארץ מותר לנוחרו – [כגון שהיה רץ אחר הזכור או אחר נערה מאורסה שמותר להצילו בנפשו] - רי"ף אלפסי בשם רב שרירא גאון, וע"ע הר"ן. והמאירי פירש דברי הרי"ף מה ההבדל בין כשרואים אדם רגיל רודף, שיש ספק מה כוונתו לעשות, לרואה עם הארץ רודף שברור יותר מה כוונתו. [עיין "עיונים בדברי חז"ל ובלשונם", של הרב חנוך ארנטרוי, מוסד הרב קוק, עמ' מ-מא]

עם הארץ מותר לנוחרו – תוספות על הסוגיא ביארו שלא כל עמי הארץ הם דומים, ויש מהם בעלי מדות טובות, ולא עליהם דברו חז"ל (וכן כתב המאירי)

עם הארץ מותר לנוחרו - באר 141 (תחילת ז')

עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכפורים – [ודאי שאינו כפשוטו כי גם נפש כל חי אסור להרוג בשבת. אלא "לנוחרו" אינו "להורגו" כי אם לשפוך דמו ע"י שמביישים אותו, אזיל סומקא ואתי חיוורא, אפילו ביום הכפורים שיש לנו שלום עם כל בן ישראל (הערת המלקט: וכפי ביאור התוספות מדובר כאן בעם הארץ כזה השונא לת"ח ואומר "מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור")] – מהרש"א

עם הארץ מותר לנוחרו – [בסתם רודף אם אפשר יש להצילו באחד מאבריו. אבל אם הרודף הוא עם הארץ אין לחשוש כל כך, כיון שעל חיי עצמו לא חס] - גליון ר"י עמדין (ובסוף דבריו כתב: [אבל] כמה גווני עם הארץ איכא)

עם הארץ מותר לנוחרו – מאירי

עם הארץ מותר לנוחרו – [חז"ל דברו לפי הראוי להיות, ולא שאנו נעשה כך בפועל] - בן יהוידע כאן ועל סוטה י' ד"ה כל המזנה אשתו מזננת

עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך. על חייו לא חס, על חיי חברו לא כל שכן? -

אסור להתלוות עמו לדרך – [ע"ה אינו עומד נגד תאותו, לכן עלול גם לסכן חיי חברו] - שפת אמת

לקורעו כדג - נתיב א' 64 (תורה, טו)

לקורעו כדג – [מדובר בנתוח פתלוגי לאחר מותו] - בן יהוידע

לקורעו כדג – [כנ"ל בשינוי קצת] - מאור ישראל

כשהייתי עם הארץ, מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור – [חמור הנושך שובר עצם, שהוא עיקר קיום האדם. כל עם הארץ שהוא חומרי מתנגד לגמרי לקיומו של ת"ח שהוא מייצג את השכליי] – נתיבות עולם, תורה 65 פרק טו; [כי העולם הטבעי, מתנגד לדבר האלוהיי] - נצח 145, 156 (לא, לד)

כשהייתי עם הארץ, מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור - דרכי נועם, דף ו: ודף פה:
כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי, מכה ובועל ואין לו בושת פנים –

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – [זו ארוסתו של כל קהילות ישראל] - רש"י (כלומר, גם עם הארץ יש לו חלק בתורה, אע"פ שאיננו משיג בפועל. והוא מרגיש צער נפשי פנימי שאדם אחר לומד בתורה, וכאילו בועל ארוסתו שלו. עיין להלן פי' בן יהוידע)

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – המאירי

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – נתיב א' 65 (תורה, טו); דרשה על התורה 38

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – [התורה נמשלה לאשה בכמה מקומות (קידושין ל ע"ב: "ראה חיים עם אשה אשר אהבת"). ובתחילת נתינתה לישראל היא כארוסה עד אחר שילמדנה. ואצל עם הארץ היא נשארת לו כארוסה] – מהרש"א

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – [זו ארוסתו של קהילות ישראל. "דבעוה"ז ליכא נישואין עמנו אלא כמו אירוסין, שנאמר וארשתיך לי באמונה"] - מהרש"א לכתובות עא ע"ב

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – [במתן תורה ייעדו חלק בתורה לכל נשמה בישראל. יעידה זו נקראת "אירוסין". כאשר ת"ח עוסק בתורתו זוכה לדרגת נישואין. אבל ע"ה שלא זכה בחלקו מרגיש כאילו חוטפים אז ארוסתו ממנו] – בן יהוידע

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – ["והוי התורה בערך ארוסה לו מאז שנולד... וממילא כשאחד עוסק בתורה בפניו הוי כאילו בא על ארוסתו בפניו שנוטל ממנו חלקו"] - תורה תמימה, דברים ל"ג (ס"ק י"ז)

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – תורה תמימה, דברים לג, ד ס"ק יז-יח

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – [מדובר במחדש בעיון] - הנצי"ב, ויקרא יח, ה הרח"ד ב' (עיין להלן דברי ר' יחיאל יעקב ויינברג)

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – [הט"ז לאו"ח סי' מז, פירש כי ברכת "לעסוק בדברי תורה" מוסבת על העיון. כאשר ת"ח "עוסק" בתורה בפני עם הארץ, בסברא והעמקה, מצטער עם הארץ שאין לו חלק בזה] – ר' יחיאל יעקב ויינברג, מחבר שו"ת שרידי אש", בהסכמה שכתב לספר "רזא דאורייתא" של הרב זאב אריה רבינר

כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו – [הארוסה כאן היא של ת"ח הלומד, כמ"ש חז"ל "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" זו תורה (קידושין ל:)] - ר"ש דביר. (הערת המלקט: כותב מהר"ל "והתורה תקרא אשה בכל מקום" (נתיב התורה, פ"ד דף יט). ויש לנהוג בתורה בצניעות, ולא בראש כל חוצות (מו"ק טז. "מה ירך בסתר") ולא לפני זרים)

אל תקרי מורשה, אלא מאורסה - קורא באמת, ברכות, פסקא י"ג

"תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", אל תקרי מורשה, אלא מאורסה – (לא המשילו התורה כנשואה אלא כארוסה, לומר שהאדם צריך לאהוב התורה בכל יום ויום כאילו היום קבל אותה לראשונה (ברכות סג ע"ב) ואינה בעיניו כישנה] – ר' יחיאל יעקב ויינברג, מחבר "שרידי אש", בדברי הסכמה לספר "רזא דאורייתא" של הרב זאב אריה רבינר

גדולה שנאה ששונאים עם הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאים הגוים את ישראל – [טעם ההבדל הזה, כי בעיני הגוים אנו שפלים ובזוים. אבל עם הארץ יודע בלבו שלתלמיד חכם יש מעלה וחשיבות בעצם, והרי מצטרפת לשנאתו גם קנאה, והיא עצומה וחמורה יותר] - עיני יצחק (נלע"ד המלקט: ראיה מהמקרא "גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה", קהלת ט, ו. מוזכר כאן מן הקל אל הכבד)

ונשותיהם יותר מהם – [כי לעיל בסוגיא מבואר שעם הארץ מכה את אשתו, וכל שכן מצער אותה בדברים אחרים. לכן היא מתקנאת בתלמידי חכמים ונשותיהם, ומצטרפת קנאה אל השנאה, ויחס שלה נעשה חמורה יותר] – פתח עינים

ונשותיהם יותר מהם – [כי הבעל בעצמו יש בו בחינה בתורה מצד שהוא ראוי לזה, וצפוי לזה. אבל האשה מלכתחילה אין לה ציווי ללמוד תורה, ממילא היא מתנגדת לתורה לחלוטין] – נ"ל המלקט

שנה ופירש יותר מכולם – [כי כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו. זה שלמד תורה פעם, הרי גם יצרו נתגדל ונתעצם] – חתם סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (והוסיף ספר "יין הרקח" כי בזמן שלמד היתה לו תורה תבלין ליצר הרע (קידושין ל ע"ב) אבל כשכבר אינו לומד, נשאר לו יצר הרע ללא תבלין להמתיקו)

שנה ופירש יותר מכולם – [גנאי זה אפילו במי שפירש מן מקצוע אחד שבתורה] - ר"ח שמואלביץ (ח"א ז)

ששה דברים נאמרו בעם הארץ - נתיב א' 66 (תורה, טו)

אין מוסרים להם עדות – [כי ידיעת דבר בבירור שייך להבחנה שכלית, וזה חסר אצל עם הארץ] – מהר"ל, נתיב א' 66 (תורה, טו)

אין מוסרים להם עדות – [הטעם כי עם הארץ אינו קורא קריאת שמע וכו' ואינו מעיד על הקב"ה, וכיצד יהיה נאמן על חבירו?] – עיון יעקב על ברכות מז ע"א

אין מקבלין ממנו עדות –

אין מגלין להן סוד – [לפי שהולך רכיל ומגלה] – רש"י

אין מגלין להן סוד – [לפי שהחומרי הוא דרגת הגלוי, ולא שייך אצלו סוד] – מהר"ל

אין ממנים אותו אפוטרופוס על היתומים –

אין ממנים אותו אפוטרופוס על קופה של צדקה –

אין מתלוין עמהם לדרך – [על חייו לא חס, על חיי חברו לא כל שכן?! ומפרש רש"י: ויש לדאוג שמא יהרגנו] – גמרא, לעיל כמה שורות לפני המאמר "ששה דברים נאמרו בעם הארץ"

יש אומרים, אף אין מכריזים על אבידתו -

אף אין מכריזים על אבידתו - מאירי

אף אין מכריזים על אבידתו – [הקשו התוספות מניין נדע שהבגד הוא של עם הארץ? וענו שמא נפל משיירא עוברת של עמי הארץ. ומהרש"א ענה שיש על הבגד רבב, או שהוא מנעל מטולא, שניהם אסורים לת"ח]

דף נ

אור יקרות – [הוא כינוי לתורה] – מהרש"א (ע"פ הערוך)

קפוין הם לעוה"ב - במד"ר יט, ו ("דברים שהם מכוסים מכם בעוה"ז עתידים להיות צופים לעוה"ב")

קפוין הם לעוה"ב - פרי צדיק (ויצא ז' 101)

עולם הפוך ראיתי, עולם ברור ראית – עיין בבא בתרא י ע"ב

כל "מצילות" שתולים לו לסוס בין עיניו – [לסוס שמשתמשים בו במלחמה תולים מיני בד משני צדדי ראשו להכין צל, כדי שאור השמש לא יסנוור אותו] – מהרש"א

והיה הסירות בבית ה' – מהרש"א

לא כעוה"ז עוה"ב - נתיב ב' 128 (כח היצר, ג)

לא כעוה"ז עוה"ב – מהרש"א ד"ה לעוה"ב כולו הטוב והמטיב

יהיה ה' אחד ושמו אחד - כלי יקר (שמות יח, סוף א)

אטו האידנא לאו אחד הוא? אלא בעוה"ז על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת ולעוה"ב מברך הטוב והמטיב – [כי בעוה"ז סובר האדם שזה מדת הדין, אבל לעוה"ב יראה למפרע שהכל היה לטובתו ולכן היה לו לברך הטוב והמטיב] – צל"ח

זה שמי לעולם - אגדות ב' 150 (קידושין עא); תפארת ישראל 50 (טו); נצח 173 (מב)

זה שמי לעולם – עיין מהרש"א, קידושין דף עא ע"א ד"ה שם בן ד' חכמים מוסרין אותו, וד"ה כתיב זה שמי

זה שמי לעולם - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 128 י"א

זה שמי לעולם - הנצי"ב, שמות ג (יד –טו) והרח"ד

נקרא באלף דלת - גר"א (אסתר א, ד)

נקרא באלף דלת - משך חכמה (ויקרא כו, ד)

דף נ ע"ב

אל ישנה אדם מפני המחלוקת –

אל ישנה אדם מפני המחלוקת - שו"ת ריב"ש רנ"ו

אל ישנה אדם מפני המחלוקת - שו"ת אגרות משה (פיינשטיין) או"ח ח"ב סי' כ"ג וסי' ק"ד, ומבואר במשנה ברורה סוף סי' ל"א, וכן קלא ס"ק ו' שגם בביכ"נ אחד יש איסור לא תתגודדו

יש זריז ונשכר וכו' דלא עביד במעלי שבתא – [לא רק משעת המנחה ולמעלה, אלא כל היום] – מהרש"א

עולם הפוך ראיתי - נתיב ב' 179 (יסורין, ג); תפארת ישראל, 171 (נו); נצח 87 (טו)

עולם הפוך ראיתי - מהרש"א על בבא בתרא י' ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי אמרו בתיקוני זהר, תיקון י', כל תורה ותפילה שהיא בלי יראת ה' ואהבתו אינה פורחת למעלה. ולכן אשרי מי שזכה לכך שתורתו תעלה אתו] – בוצינא דנהורא, ר' ברוך ממזיבוז' (נכד הבעש"ט), מובא בליקוטי בתר לקוטי, כתובות עז ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי אמרו חז"ל שהלומד לא לשמה תורתו נשארת רק מתחת לשמים, כלומר מזכה אותו רק בשכר של עולם הזה. והלומד לשמה תורתו מעל לשמים, כלומר שכר שלו בעולם הנצח. ולכן אשרי הלומד לשמה ותורתו תעלה עמו לשם] – נועם מגדים, הרב אליעזר יקותיאל מאדלס זינגר, לבוב, תרכ"ב, מובא בליקוטי בתר לקוטי, כתובות עז ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [שהוא חוזר פעמים רבות על לימודו כדי שלא ישכח מה שלמד] – יין הרקח, מבעל "ישמח משה", אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", כתובות עז ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [שהוא לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים, שתלמודו מבוצע "בידו" ממש] – חמדת יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", כתובות עז ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כותב לימודו ויכול להראות אותו "בידו"] - מהרש"א על בבא בתרא י ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – מהר"ל, דרשה על התורה 45; אגדות ח"ג 65

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - מראית העין (זוכה למלאך המזכירו מה ששכח. ע"ע "שער המצוות" לאריז"ל, תחילת פ' ואתחנן.

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [מקיים תלמודו "בידו", ולא רק גורס] – בן יהוידע
אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [חמשה פירושים. [א] אף שלא זכה ללימודו מחמת חינוך הוריו, אלא הוא עצמו יגע וטרח נגד יצרו, ובכח ידו הגיע לדרגתו הרוממה [ב] שהוא יכול לפלפל לכל כיוון, לטהר או לטמא, לאסור או להתיר, והוא בכל זאת מחפש רק את האמת התורנית, וזהו שליטה "בידו" [ג] שהוא מקיים מה שלומד, לא רק גורס אלא תורתו מתגלה במעשה ידיו שהם לאמיתה של תורה [ד] שהוא מחדש בתורה נוספות על מה ששמע, וזה בכח ידו [ה] שהוא מחדש דברי צתורה וכותבים, ויכול להביא "בידו" ספר ממה שחידש בתורתו] – בן יהוידע, בבא בתרא דף י ע"ב

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - מאור ישראל

ע"ע בבא בתרא י:

הרוגי מלכות, אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו – דרך חיים 304 (פ"ו, בסוף מ"ח דברים); דרשה על התורה 45; אגדות ח"ג 64-65

על השמים – מאירי

על השמים - י' מאמרות, חקו"ד א, יד

על השמים – [גם העושים לא לשמה, עתידים לקבל שכר לעוה"ב "עד שחקים" כלומר רקיע שלישי] – מהרש"א

על השמים - גר"א, משלי ג, טז (על השמים, הנהגת עוה"ב)

על השמים - נפש החיים, ד, יח

על השמים – הנצי"ב, העמק דבר, בראשית כז, י הרח"ד

על השמים - מאור ישראל

יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו לא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות – [צ"ע כיצד שייך לזקוף מעשה רות לבלק, ולקרוא לכך כאילו בלק עצמו בא לעשות לשמה? עונה מדרש "מאור האפלה" (בתרגום הגר"י קאפח) כי גם בלק כיון בקרבנותיו לשמה, כלומר קרא לה' מתוך צרתו "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו", וזכה לשכר גדול כזה. ולא היה במעשיו "לא לשמה" אלא קרבנו עלה לרצון. ולכן אמרו שיעשה אדם שאר מעשיו אפילו לא לשמה, כי בהמשך עניניו יש סיכוי שפעם אחת יעשה לשמה] – מאור האפילה

יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו לא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה – [מדוע צרפו חז"ל כאן "תורה" ל"מצוות"? לכאורה היה די להזכיר "מצוות" בלבד? אלא אם לא ילמד אדם תורה מניין ידע שיש לכוון לשמה?] – עוללות אפרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה – דרך חיים 173-174 (פ"ד, אל תעשם עטרה) לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה - גר"א (משלי ג, יז)

לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה – [אם יתחיל אדם ללמוד תורה לשמה, יתגרה בו יצר הרע כדי לבטל ממנו ולמנוע אותו. אבל אם יתחיל "לא לשמה" יצר הרע לא יקטרג, ומתוך לימודו יבין כמה חשוב הוא ללמוד לשמה ויתקן את עצמו] – תולדות יעקב יוסף (פולנאה), מובא ב"לקוטי בתר לקוטי

"לעולם" יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה – [כי אי אפשר להתחיל מיד לשמה] - נפש החיים, פרקים אחרי שער ג', פרק ג' (אמר המלקט: אפשר להביא ראיה מדברי רב ששת, "מעיקרא כי עביד איניש אדעתיה דנפשיה קא עביד" (פסחים סח ע"ב)

לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה - רוח חיים (ר' חיים ולוז'ין), פ"א נגד שמא, וכן בפ"ב, משנה א

לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה – [כתב הקדמון מהר"ח אור זרוע, סוף סי' קסג, כל שלא לשמה עבירה היא, אך הותרה עבירה כדי שבסוף יגיע אל לשמה. לכן לאו היתר גמור הוא ועובר על לאו מדברי סופרים "אל תעשם עטרה להתגדל בה" וכו' (ומביא עוד ראיות)] - ר' צדוק, תקנת השבין, פסקא י' 81-82 ד"ה וגם מצוה שלא לשמה; צדקת הצדיק, קסו –קסז (אמר המלקט: עיין דברי הגר"א (משלי לא, ל) ד"ה והבל היופי)

לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה - הנצי"ב, שמות ג, א (יזכה לזרע והם יעשו לשמה)

משתכר בקנים - נתיב ב' 215 (עין טובה, א)

דתווהו בהו אינשי - חזון איש, חו"מ דף רנה.

כ"ד תעניות – [טעם מספר כ"ד] – מהרש"א

בני בישן, אבהתנא אפשר לון - מאירי על שבת נו

בני בישן, אבהתנא אפשר לון - יחוה דעת (הראשל"צ ר' עובדיה יוסף) ח"א סי' יב]