אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף ב
שבעת ימים קודם יום הכפורים – [מתחיל המסכת במספר ז' כי הוא מספר קדוש בכל מקום. וביאור המושג "מקרא קודש" וכיצד כל החגים נרמזו באותיות הוי"ה ב"ה] – מהרש"א

שבעת ימים קודם יום הכפורים - דברי שאול

דף ג
משלך אני רוצה – [דייקו מהמלה במקרא "קח לך", או "עשה לך"] – מהרש"א

ועשית לך ארון עץ, ועשו ארון שטים – [עיין יומא עב: שם דרשו "מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווים לעשות מלאכתו"] – מהרש"א

כאן בזמן שישראל עושים רצונו, כאן בזמן שאין עושים רצונו – [שני פירושים אפשריים] – מהרש"א

דף ד

לא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה – [לא מפני שזקוק משה לכבוד, אלא לחנך את העם כיצד יתייחסו אליו בחרדת קודש]

לאיים עליו (על משה רבנו), כדי שתהא תורה נתנה באימה ויראה ברתת ובזיע – [עיין ברכות כב. "באימה ביראה ברתת ובזיע", ושם נאמר בלימוד תורה של כל אחד מישראל]

וגילו ברעדה, במקום גילה שם תהא רעדה – [טעם הדבר כדי שלא ימשך מתוך השמחה לתענוגי העולם, וישכח עניני הבורא. על כן צריך לערבב זה עם זה כדי שיהיה על הקו הממוצע. ואע"פ שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר והיפוכו וכו' אצל הקב"ה אינו כן. אדרבה כשהאדם מתבונן בגדולתו וירא מלפניו, ישמח ויגיל באותה יראה מפני שבאמצעותה מתעורר לקיים המצוות, ושש בקיומה וכו' ובאותה יראה תשמחו ותגילו בה] – תלמידי רבנו יונה (שעל הרי"ף), ברכות, תחילת פרק אין עומדין, ד"ה וגילו ברעדה (מהרש"א כאן בפירושו ציין לדברי תלמידי רבנו יונה הנ"ל)

קול לו, קול אליו – תורת כהנים, תחילת ויקרא, והובא גם ב"אדרת אליהו" לגר"א, תחילת ויקרא

קול לו, קול אליו – אוצר הגאונים (כאן)

קול לו, קול אליו – [כתוב בפסוק "וישמע את הקול מדבר אליו" (במדבר ז, פט) והיה צ"ל "מדבר לו"] – רש"י וכן כתב מהרש"א

קול לו, קול אליו – [כי כתוב בפסוק זה ב' פעמים: "מדבר אליו וכו' וידבר אליו"] – ריטב"א, וגם מובא בספר "עין יעקב"

קול לו, קול אליו – ר"ן, פירושו נמצא בביאורו על תחילת ויקרא, הובאו כנספח בסוף "דרשות הר"ן", מהד' מכון שלם (הרב אריה פלדמן) שנת תשל"ז, עמ' רכה. וכן הובאו בקצרה בספר "עין יעקב" על סוגייתנו

קול לו, קול אליו – איי הים

הא בקריאה הא בדיבור – [אם כתוב "ויקרא אל משה", שמעו כל ישראל, וכדי לחלוק כבוד למשה. ואם כתוב "וידבר" בלי קריאה, מדובר אליו בלבד] – מהרש"א (ע"ע "בית אהרן" (מגיד) כרך תשיעי, עמ' תקמ"ז, ערך: אליו לו)

מלמד שתפסו הקב"ה למשה והביאו בענן – [כיון שלא היה יכול להכנס בכוחות עצמו] – מהרש"א

בבל יאמר עד שיאמר "לך אמור" - נתיב ב' 78 (לשון, ז)

בבל יאמר עד שיאמר "לך אמור" – [רש"י פירש כאילו אות א' של "לאמר" מושכת מלפניה ומאחריה, "לא אמור" (אל תאמר) והוא שלילה. אבל מהרש"א מפרש כפשוטו וחיובי, מותר לגלות הלאה רק כשאומר לך "לאמר" כלומר תלך ותאמר. ודרשו חז"ל זאת על פסוק ראשון של ספר ויקרא, כי בשאר כל התורה כולה פירוש "לאמר" הוא למסור הדברים לבני ישראל שיקבלו עליהם. אבל כאן באהל מועד היה הדיבור למשה, וכבר קבלו עליהם ישראל הדברים בסיני. ולכן דרשו כאן שהוא לענין דרך ארץ] – מהרש"א

בבל יאמר עד שיאמר "לך אמור" - חתם סופר או"ח קכ"ד

דף ז

חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה – [יש אומרים שלא צריכים למשמש בבית של התפילין, אלא לנגוע ברצועות של ראש המונחות על החזה, או ברצועות שעל הזרוע] – כוזרי, מאמר ג' פסקא יא, במהד' אבן שמואל עמ' קח, ובתרגום הגר"י קאפח, עמ' קא; ["המליצו שיהא מעביר אחת מאצבעותיו על רצועות התפילין כדי שלא ישכחן ויסיח דעתו מהן"] - "המספיק לעובדי השם", חלק ההלכות, מהד' בר אילן, עמ' 265

דף ח

ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה – [ציץ הוא רמז לכתר כהונה, ותפילין רמז לכתר תורה. ולכן קל וחומר הדברים לבל יסיח דעתו ממנה] – מהרש"א

דף ח ע"ב

דף ט

יראת ה' תוסיף ימים – ["הדאגות מחלישות הכח ומקרבות קץ המות. אבל יראת השי"ת והדאגה על עונות, לא תקצר את הימים אלא ימים על ימים תוסיף"] – רבנו יונה, על משלי י, כז

יראת ה' תוסיף ימים – ["תוספת ימי הצדיקים וקיצור ימי הרשעים, הכל נס נסתר. ועל זה אמר שלמה 'יראת ה' תוסיף ימים', לפי שהדאגה והיראה מחלישים כח האדם בדרך הטבע ומקרבים ימי מיתתו. ומי שיש בו יראת ה' ודואג על עונותיו, יארכו ימיו. והנה זה נס נסתר] – רבנו בחיי, שמות ל, יב

יראת ה' תוסיף ימים – שו"ת תשב"ץ ח"ג, לז

יראת ה' תוסיף ימים – [לכל אדם נגזר כמה שנים יחיה. אבל אם מוסיף מעשים טובים ביראת ה', ה' יוסיף לו על מה שנקצב לו, וכמו שמצאנו ביבמות נ' ע"א לפי חכמים. הפסוק מייחס "ימים" לצדיק, ו"שנים" לרשע, כי ה' ממלא שנותיהם של הצדיקים "מיום ליום" (סוטה יג:)] – מהרש"א

יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה (משלי י, כז) – [מדוע הפסוק מתחיל ב"ימים" ומסיים ב"שנים"? אלא מרמז כאן לחיי עולם הבא, "יום שכולו טוב וכולו ארוך". אבל הרשעים אינם נכרתים מעוה"ב לגמרי כי כל ישראל יש להם חלק. ולכן רק אמרו בענין שנותיהם בעוה"ז] – עיון יעקב

יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה (משלי י, כז) – [מדוע הפסוק מתחיל ב"ימים" ומסיים ב"שנים"?] - בן יהוידע

י"ח כהנים – [ר"ח גרס ח' כהנים] - פתח עינים

יהושע בן גמלא – [צ"ע כי כאן משמע שלא היה הגון, כי אשתו קנתה המינוי בדמים. והרי יש לנו כמה תקנות שהוא תיקן, ומשמע שהיה כשר? אלא יש לתרץ שאח"כ הכשיר את עצמו. או שהיו ב' בני אדם בני אותו השם] – ריטב"א

יהושע בן גמלא – [צ"ע כי כאן משמע שלא היה הגון, כי אשתו קנתה המינוי בדמים. והרי יש לנו כמה תקנות שהוא תיקן, ומשמע שהיה כשר? אלא יש לתרץ כי אשתו קנתה שלא בידיעתו] - בן יהוידע

מפני מה חרבה שילה? מפני גלוי עריות ומפני ביזוי קדשים – עיין שבת נה ע"ב ענין בני עלי

מקדש נחרב בגלל ג' עבירות, "לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיין תהיה, והר הבית לבמות יער" (מיכה ג, יב) – [ג' עבירות האלו נרמזו בג' חלקי פסוק זה. גלוי עריות נקראת חרישה כמ"ש רלב"ג (שופטים יד, יח) בענין שמשון שאמר על אשתו "לולא חרשתם בעגלתי". והאשה נקראת "שדה" (קידושין ב ע"ב נסתחפה שדהו"). וכנגד שפיכת דמים הזכיר עיין, ששם טמנו ההרוגים. ולענין עבודה זרה הזכיר הבמות ששם היה הפולחן] - בינה לעתים, דרוש מח, עת צרה, (שי); וכן בדרוש עו, עת שלום, (תקיב)

מקדש נחרב בגלל ג' עבירות, "לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיין תהיה, והר הבית לבמות יער" (מיכה ג, יב) – [צ"ע כי שמא חורבנות אלו הם מפני הפסוק הקודם שם "ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו" (מיכה ג, יא)? ויש להשיב כי אלו הם חטאי הראשים, הכהנים ונביאי השקר, ולא חטאי כלל העם כמו ג"ע שפיכת דמים וע"ז] – הרי"ף על עין יעקב

מקדש נחרב בגלל ג' עבירות – [גילוי עריות ביטל זכות אברהם שנזהר מאד ואף באשתו לא הכיר ביופיה, ע"ז מול יצחק שמסר עצמו על המזבח על האמונה הצרופה, שפיכת דמים נגד יעקב שמעולם לא ראה קרי, אפילו בגיל פ"ד שנה. וזה נחשב כשפיכת דמים (נדה יג ע"ב "סוחטי הילדים")] - נצח (ד' 19-21)

מקדש נחרב בגלל ג' עבירות - אגדת אליהו, ירושלמי, יומא פ"א פסקא ד'

בעוון שנאת חינם – [הסכימו בגמרא כי גם במקדש ראשון היה חטא זה, אלא היה אצל הנשיאים בלבד. אבל ר' יוחנן ור' אלעזר תירצו באופן אחר. אמנם היתה שם "שנאת חנם" אבל לא היתה מוסתרת. ובמקדש שני היו מסתירים שנאתם, ולכן גם הקץ של גלותם מוסתר] - בינה לעתים, דרוש מח, עת צרה, (שי)

והמסכה צרה כהתכנס; קצר המצע הזה מלהשתרר עליו ב' ריעים כאחד – [לא נאמר זה על הקב"ה כפשוטו ח"ו, אלא מדובר לפי ראות עיני בני אדם] – מהר"ל, אגדות ח"ג 240 סנהדרין קג ע"ב

נטויות גרון – [ארוכה הלכה בצד קצרה (כדי להבליט לעיני רואים את יופיה שהיא גבוהה), והיתה צריכה להטות גרון למטה כדי לדבר איתה] - מהרש"א על שבת סב ע"ב, ד"ה יען כי גבהו

תלו בטחונם במי שאמר והיה העולם – [ממילא לא היתה אצלם שנאת חינם, כי הכל תלוי בלב] - גר"א על אסתר א, ו ע"ד רמז

שנאת חנם - נתיב ב' 210 (לב טוב, א); נצח ישראל 19, 25, 58 (ד, ה, ט)

שנאת חנם - אמונה והשגחה (ממחבר אבן שלמה על הגר"א) דף יד:

שנאת חנם - דברי שאול

שנאת חנם - הנצי"ב, העמק דבר, פתיחה לספר בראשית, דברים ד' הרח"ד קטע א, דברים לב, ו ד"ה ולא חכם, ד"ה ואין עול ד"ה וישר הוא (דבריו מבוססים על ירמיה ה, ה וכן ח, ח); שו"ת משיב דבר עמ' 53; מרומי שדה על סוגייתנו (וכן "מרומי שדה" על סוכה נב. הצפוני) וכן דרשות הנצי"ב דרוש א', ופירושו לספרי ח"ב דף של"א, מסעי, ג'

שנאת חנם - רסיסי לילה, דף 101

שנאת חנם - משך חכמה (שמות יד, כד)

שנאת חנם - יערות דבש (ח"א עמ' קמה, תחילת דרש ז', וכן ח"ב עמ' צג תחילת דרש ו')

שנאת חנם – [מדוע על גלוי עריות ושפיכת דמים נענשו רק שבעים שנה, ובשנאת חינם עברו למעלה מעשרים וחמש פעם שבעים שנה וטרם נושענו? אלא בחטאים הגדולים ההם, מתחרטים וחוזרים בתשובה. אבל שנאת חינם נחשבת בעיני הבריות כחטא קל, ואינם שבים בתשובה] - בן יהוידע ד"ה ראשונים שנתגלה עונם

שנאת חנם - משך חכמה (הפטרה לפ' דברים)

אחרונים שלא נתגלה עונם – [היה להם שנאה בלב, אבל בגלוי היו מראים כאילו אוהבים זה לזה. ולכן נענשים ביותר, כמו שחטא של הגנב גרוע מחטאו של הגזלן (בבא קמא עט ע"ב) כי מתבייש מהבריות ואינו מתבייש מהקב"ה] – מהרש"א

אחרונים שלא נתגלה עונם – [מפני שהסתירו את השנאה בלב, לא ידע חברו ממה שהראשון שונא אותו ולכן לא חקר ממנו מה הסיבה לכך ולכן גם לא בא לבקש ממנו סליחה או להסיר את הסיבה הגורמת לשנאה. וזהו "לא נתגלה עונם"] – דברי שאול, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אחרונים שלא נתגלה עונם – [ולכן לא היתה יכולת לאנשים אחרים להוכיח אותם על עוונם, ונשארו בזה העוון] – עולת החודש, להרב אלעזר פלקלש, תלמיד חבר לנודע ביהודה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

טובה ציפרנן של ראשונים מכריסם של אחרונים – [ביאור המשל הוא באכילת בשר בקר, הציפורן הוא קשה ואין באכילתו תועלת. אבל בכריסו יש בשר שמן טעים לאכילה. כך אדם פשוט שבין הראשונים הוא עדיף מהחשובים שבדורות אחרונים] – מהרש"א

טובה ציפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים – [כי הראשונים היו מעשיהם הטובים טמונים ועונותיהם גלויים, כי ליבם היה טוב. ואחרונים להיפך וכו' כי הראשונים היה בהם ע"ז גלוי עריות ושפיכת דמים, אלא שתלו בטחונים בהקב"ה (כמפורש ביומא ט ע"ב) וכו' ואחרונים עסקו בתורה ובגמ"ח, ומפני מה חרבה? מפני שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כע"ז ג"ע ושפ"ד וכו' שהוא מחוסר בטחון, שכל הקנאה והשנאה ממנו"] - גר"א, ביאור לסבי דבי אתונא, סוף ד"ה אייתי בודיא; וגר"א על אסתר (א, ו); קול אליהו, פסקא ר"א

טובה ציפרנן של ראשונים - הנצי"ב, על שיר השירים ה, ד

טובה ציפרנן של ראשונים – [מהרש"א נתקשה כאן מה ענין ציפרניים וכרס לכאן? ואפשר לבאר כי הצפרניים יש בהם כדי להזיק לאחרים. ומצאנו שבחיות מסוימות יש ארס תחת צפרניהם (חולין נב-נג,"דרוסה"). (וכן הידיים והרגליים יש בהם כדי להזיק לזולת). אבל מהכרס אין נזק לשום אדם. והנמשל: דורות ראשונים היו אוכלים ושותים זה עם זה ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם (כמבואר כאן בסוגיא). ובא ר' יוחנן ללמד שדורות אחרונים גרועים מהם. (נ"ל המלקט: כי אמנם היו לראשונים "צפרניים" כדי להזיק, אבל חטאם ושנאתם היו גלויים. אבל דורות אחרונים שהשנאה נסתרת, גרועים יותר שאין אחרים יודעים להזהר מהם ולהנצל). ועוד, טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת] - אור הישר

אם עשיתם עצמכם כחומה – [הכלל הוא כשיש מעט אוכלוסין בעיר חייבים להעמיד חומה להגן מהאויב. אבל אם הם עם רב, אינם זקוקים לחומה חומרית כי יש ביניהם הרבה לוחמים נגד האויב, והם עצמם "חומה" (אמר המלקט: עיין רש"י לבמדבר יג, יח ד"ה החזק הוא הרפה). ואתם לא עשיתם עצמכם כחומה, שלא עליתם כולכם] – מהרש"א

עליתם כדלתות - תורה תמימה, שיר השירים ח, ט ס"ק נד

אם עשיתם עצמכם כחומה וכו' עליתם כדלתות – [החומה היא קבועה ואינה זזה ממקומה. אבל דלת סותמת הפתח, ואינה קבועה כסתימה] - בניה

דמאן דאשתעי ריש לקיש בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי - [צ"ע מאי עדיפותא דזעירי על ר"א, מרא דא"י? אלא ר"ל סבור כשיטת הרמב"ם בהל' תלמוד תורה, פ"ג, דאין לקבל כספים מהציבור, ור"ל מחה נגד המקילים בזה. ו"עיסקא" כלומר להטיל מלאי לת"ח כדי שיתפרנסו. זעירי לא נקרא "רבי" עדיין, ולא לקח מכספי הציבור ולכן ר"ל אשתעי בהדיה כדי שיתנו לו אחרים עיסקא] - דברי שאול

דמאן דאשתעי ריש לקיש בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי - [חולק על תירוצו של "דברי שאול" הנ"ל. וכותב תשובה אחרת, כדי לא לגרום לעז בטעות על מי שאין ריש לקיש מדבר איתו כי איננו מכיר אותו. ומסביר מדוע דוקא עם זעירי דיבר] - בן יהוידע ד"ה ומה ר' אלעזר

דמאן דאשתעי ריש לקיש בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי – [צ"ע כלום אין בזה יוהרא? ולמה לא נהגו כך שאר חז"ל? אלא אחרי שהוא ראה שכך נוהגים אנשים לכבד אותו עד כדי כך שמי שזכה לדבר אתו יפקידו אצלו מעות ללא עדים, חשש ביותר פן ייכשלו הבריות בגללו. לכן מאז ואילך נהג סלסול בעצמו לדבר בשוק רק עם אנשים כאלו שאין לחשוד אותם כלל בזה] – עיני ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דמאן דאשתעי ריש לקיש בהדיה בשוק יהבו ליה עיסקא בלא סהדי - תוספת ברכה, ויקרא יט, יד; במדבר כז, טז

דף י

שם אחימן, (לשון) מיומן שבאחיו (כמו שיד ימין היא החזקה שבידיים) - [משום דכבר נזכר מקום חברון בכמה מקומות בתורה ולא נזכר שמות אלו ילידי הענק שם. אבל הזכיר אותן כאן לפי ששמותיהם על שם גבורתם ומפני הפחד עקמו המרגלים הדרך] - מהרש"א על סוטה לד ע"ב

עתידה אדום שתיפול ביד פרס - ר"י אברבנאל, ישועות משיחו, עיון א' פ"ה

עתידה אדום שתיפול ביד פרס - נצח 107 (כא)

יפלו בונים ביד סותרים - יערות דבש (ח"ב עמ' רכג, דרש י"ג)

יפלו בונים ביד סותרים – [אע"פ שיש להם זכות הבנייה, אבל אח"כ התחרטו והפסיקו את הבנייה] - בניהו

אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי ט' חדשים בכל העולם – [בסנהדרין צח ע"א הגירסא "עד שתפשוט מלכות על ישראל" (ולא על כל העולם, כמו כאן. ושם כתב מהרש"א כי סכנה גדולה מאד להיות ישראל תחת יד אומה אחת בלבד, כי אם הם מפוזרים כארבע רוחות בכל העולם, תמיד יש להם פליטה במקום אחר (ע"ז י ע"ב)] - מהרש"א על סנהדרין צח ע"א

דף יא
אחד שערי מדינות - גר"א (אסתר א, א)

מעשה בארטבן אחד – [ארטבון הוא שם עיר, ונקרא האיש על שם עירו] – ערוך, ערך ארטבון

מעשה בארטבן אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של ציפורי וכו' והא שלוחי מצוה אינן ניזוקין? היכא דקביעא היזיקא שאני – [כי אין סומכים על הנס (תענית כ ע"ב)] – מהרש"א על פסחים ח ע"ב

דף יב

רצועה יוצאה - מהרש"א על זבחים נג ע"ב

רצועה יוצאה - מהר"ל, אור חדש, דף קכט, על אסתר ג, ד. "יום ויום", שנולד בא"י והוא שכן אל ה'

רצועה יוצאה - משך חכמה, ויקרא טז, סוף פסוק ל' ד"ה כי אתה סלחן ("מקום של בנימין משום שהוא לא היה בהחטא של מכירת יוסף, ולכן לא היה בעזרה חלקו של יהודה")

מעלין בקודש ולא מורידין – [כי אין בקודש הפסד] – מהר"ל, אגדות ד' 86

דף יח

"והכהן הגדול מאחיו" (ויקרא כא, י), שיהא גדול מאחיו בנוי בכח בעושר בחכמה – [דרשו כך כי היה צ"ל "והכהן המשיח תחתיו מבניו" כמ"ש במקום אחר (ויקרא ו, טו)] – מהרש"א

"והכהן הגדול מאחיו" (ויקרא כא, י), שיהא גדול מאחיו בנוי בכח בעושר בחכמה, גדלהו משל אחיו – [משום מה יוסיפו לו שאר אחיו כסף? ומה עדיפות שלו מכל כהן אחר? אלא כיון שהיו לו חכמה נוי וכח עוד בטרם מינוהו, רק חסר לו עושר, ישלימו לו החסרון הזה. אבל חסרון חכמה, נוי וכח אין בידי בשר ודם להשלים חסרונו באלו] – נ"ל המלקט. ובעל "תאוה לעינים" ציין כאן כי הביאו מאמר זה של "אחרים" כאן ללמד כי מעלות אלו הם לעיכובא, ולא רק לכתחילה (מובא ב"לקוטי בתר לקוטי")

בכח בעושר ובחכמה - גר"א (ישעיה ב, טז)

ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל – [צ"ע כלום יש אדם שאינו מבחין ביניהם? והיישוב לזה] – מהרש"א

אין מאכילין אותו וכו' כל הדברים המביאים לידי טומאה (קרי) – [צ"ע הלא עשרה נסים היו במקדש (אבות , פרק ה) ואחד מהם שלא אירע לו קרי? ענו בירושלמי כי כאן במקדש ראשון, וכאן במקדש שני. עוד ענו שם "לא תנסו את ה'" (נ"ל ענינו שעושים כל השתדלות טבעית ולא סומכים על הנס] – מהרש"א

דף יח ע"ב

מאן הויא ליומא? – [טעם התנהגות זו, ולמה רב ורב נחמן לא חששו גם בהיותם בעירם, וכאשר נשותיהם אסורות משום נדה? ולמה דוקא בשכנציב ובדרשיש? אלא כי בעיירות אלו היו הבחורים מתעכבים מלשאת אשה, עד גיל ארבעים (כמנהג באירופה בדורות אלו) ורצו להזהיר אותם מפני מחשבות אסורות. וכדי לעשות פרסום חזק יותר מכל דרשה ברבים, נהגו כך. אבל רק ייחדו אותן ולא קיימו בהן אישות ממש] – בן יהוידע

מאן הויא ליומא? – [טעם התנהגות זאת, כי בפרס בימים ההם היה השלטון שולח לאנשים מכובדים המתאכסנים שם אשה פרוצה, כמנהגם ב"הכנסת אורחים" (כמבואר במסכת ע"ז עו ע"ב (רש"י) וכן באבות דר' נתן, פרק טו בענין רבי עקיבא). וכדי להנצל מזה, נשאו אשה יהודיה ליום אחד. ולכן עשו זאת רק בעיר דרשיש (פרס)] – פנינים ומרגליות, הרב ראובן מרגליות, הוצ' מוסד הרב קוק, עמ' קלג-קלד

משביעין אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה – [צ"ע מה תועיל שבועה כיון שלדעתו המשובשת היא שבועה לעבור על המצוות? התשובה לזה כי הצדוקים אינם דורשים שבועות חז"ל שאין השבועה חלה לבטל המצוה] – שו"ת חתם סופר, או"ח סי' קעו

קורין לפניו באיוב ובעזרא – [שהם דברים ממשיכים את הלב ואין שינה חוטפתו] – רש"י

קורין לפניו באיוב ובעזרא – [כדי שיתן לב לשוב בתשובה שלימה, כמ"ש בברכות יז. כשסיים ספר איוב קרא "סוף אדם למות וכו' אשרי מי שגדל בתורה"] – מהרש"א

דף יט
משביעים לכהן גדול - נצי"ב בראשית כד, ג הרח"ד

דף יט ע"ב

הוא פורש ובוכה, והם פורשים ובוכים – [צ"ע כיון שמצטערים על שחשדוהו, מדוע בוכים הם רק אחרי שהוא בוכה? אלא כשרואים את התרגשותו, אז משתכנעים הם שחשדוהו בחינם] – נ"ל המלקט

מעשה בצדוקי אחד וכו' לא היו ימים מועטים עד שמת והוטל באשפה והיו תולעים יוצאות מחוטמו – [לפי רש"י כי הוא הראשון באברים שנכנס לקדש הקדשים (בעת פסיעותיו) ולפי הריטב"א לפי שהריח מריח הקטורת חוץ לקדש הקדשים (שהרי הכין הקטורת מבחוץ)] – מהרש"א

וי"א ביציאתו ניגף – [צ"ע איך נחלקים במציאות, מה אירע? והיישוב לזה ששניהם נתקיימו בו, כי לא מת מיד אלא נפצע והלך לביתו. אח"כ הכביד חוליו ומת] - בן יהוידע

ולא אותי קראת יעקב – [אם אדם קורא קריאת שמע בכוונה, שמו "ישראל". ואם מזלזל, שמו "יעקב" לשון עקב ושפלות] – מהרש"א

ולא אותי קראת יעקב - פתח עינים

ודברת בם, ולא בדברים אחרים - ספר חסידים, לה-לו

ודברת בם, ולא בדברים אחרים - נתיב ב' 98 (שתיקה, א)

מכין לפניו באצבע צרדה – [רש"י פירש היא האצבע הסמוכה לאגודל, והערוך פירוש שהיא האצבע הארוכה] – מהרש"א

דף כ
יום הכיפורים - דברי שאול

יום הכיפורים - משך חכמה (ויקרא ח, ז)

יום הכיפורים - תורה תמימה בראשית ד, ז ס"ק י'

והשטן - מהרש"א על נדרים לב ע"ב

והשטן - [גימטריא השט"ן ] - יערות דבש (ח"ב עמ' קסה דרש י')

וכבר אמר (כהן גדול) אנא השם ונשמע קולו ביריחו – [היה אומר י' פעמים, כל פעם בהגברת קולו, עד שבעשירי נשמע קולו ביריחו] – מהרש"א על יומא לט ע"ב

ונשמע קולו ביריחו - פתח עינים (בשם ראב"ד: זה אירע ע"י נס)

אלמלי קול גלגל חמה - נצח 93 (יז); באר הגולה 115 (ששי)

אלמלי קול גלגל חמה - כלי יקר (בראשית לב, כה)

חירגא דיומא - מהרש"א על נדרים ח' ע"ב

כלה חשיבין – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, מאמר העתים, פרק ט

ג' קולם הולך מסוף העולם - [לא אמרו "קולם נשמע" כי אין הענין קול מורגש, אלא "קול" ענינו "פרסום" כלשון חז"ל "עדים מפקי לקלא". שלטון רומי מפורסם בכל העולם, פלא של לידת האדם מפורסם בעולם וכיו"ב] – מהרש"א (עיין ביאור דבריו בבן יהוידע ד"ה ת"ר ג' קולן הולך)
ובעי רבנן רחמי אנשמה בשעה שיוצאה מן הגוף – [כלומר לפעמים החכמים יכולים לבטל ע"י תפילתם גזירת המות אצל קצת אנשים] – מהרש"א

דף כא
היוצא לדרך קודם קריאת הגבר – [אמנם אמרו חז"ל "יצא בכי טוב" כשיאיר היום (פסחים ב.) אבל זהו אותו שיעור כמו כאן "עד שישלש"] – מהרש"א

נס גדול - מהרש"א על חגיגה כז ע"ב

סילוקו כסידורו - פרי צדיק (ח"ג 174 אמור י"א)

עשרה נסים - ענף יוסף, על עין יעקב

עשרה נסים – דרך חיים (אבות, פרק ה')

עשרה נסים – [אלו היו גם במקדש שני] - פתח עינים

עשרה נסים במקדש, לא הפילה אשה מריח בשר הקדשים – [אמנם קדשים קלים היו נאכלים בכל העיר, וכאן הוזכרו רק נסים שבבית המקדש עצמו בלבד? כלום לא ניזוקה אשה מהריח גם בשאר העיר? אלא נס זה היה רק תוך תחום המקדש בלבד] – מהרש"א (אמר המלקט: עוד יש לומר, כיון שהמשנה מסיימת "לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים", וכן "לא הזיק נחש ועקרב בירושלים", נכלל בזה גם כן "לא הפילה אשה מריח בשר הקדשים" בכל העיר. ונ"ל ע"פ דברי הירושלמי בסוכה פ"ג הי"א "מקדש" הוא כינוי לכל העיר ירושלים. וכן כתב רמב"ם בפירוש המשנה בסוכה פ"ג משנה י)

לא הזיק נחש ועקרב – [שאר מיתות הם משום חטא. אבל מיתת נחש היא סמל לנענש גם בלי חטא, "עטיו של נחש" (בבא בתרא יז.) וירושלים מגינה נגד זה] – מהרש"א

לא "הזיק" נחש ועקרב – [ולא כתוב "הכיש"] - בן יהוידע

צר לי המקום שאלין בירושלים – [כי מצוות העולה לרגל ללון בעיר (ראש השנה ה ע"א)] – מהרש"א

מקום ארון אינה מן המדה – [כי שם מקום של שכינה, ושום גשמי לא יכילוהו] - מהרש"א על בבא בתרא צט ע"א ד"ה מקום ארון

מקום ארון – [זה נרמז במלים "אל מקומו": "אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים" (מל"א ח, ו)] - ר' יחיאל הליר

מקום ארון אינו מן המדה – [זה נרמז במקרא "ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים" (מל"א ח, ו) לכאורה המלים "אל מקומו" הן כמיותרות? אלא באו ללמד אל המקום שקבע להם ה'] – ר' יחיאל העליר, במבוא לספרו "עוטה אור" על שיר השירים, מובא ב"אור הישר" (על ב"ב צט.)

מקום ארון – שפת אמת (על מגילה י' ע"ב)

בשעה שבנה שלמה המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב כו'. בירושלמי (יומא פ"ג ה"ד) מפרש לה מדכתיב לגבי בית המקדש בספר דברי הימים ב' (ג, ו) "זהב פרוים", זהב שהוא עושה פירות. ונראה לפי זה לאו פירות ממש היה עושה לאכילה אלא פירות של זהב היה עושה. ומאותן פירות של זהב היתה פרנסת כהנים לכל צרכיהן. ולזה לא היו לוקטים אותן פירות אחר גידולן כדרך שאר פירות אלא עד שהיו נושרין מפני שהיו הפירות ממש של זהב ולא ידעו שעת גמר בישולן וגידולן. ומייתי ליה שנאמר "ירעש כלבנון פריו"] - מהרש"א על יומא לט ע"ב ד"ה יודע אני

בשעה שנטע שלמה וכו' והיו מוציאין פירות – [יש דוגמתם בעיר טוקיו, יפן] - גליון ר"י עמדין

רבוצה כארי – [כי במקדש ראשון היו צדיקים רבים והיתה אש של מעלה נהנית מתקרובת שלהם. אבל במקדש שני היו מקולקלים בשנאת חינם וכו' והצדיקים מועטים ולכן נדמית האש לכלב, שמזונותיו מועטים (שבת קנה ע"ב)] - רמ"א, תורת העולה ח"ב פ"ח, ח"ג פ"ב

רבוצה כארי - נצח 203 (נה); גור אריה, במדבר ד, יג

רבוצה כארי – [כי מקדש ראשון נבנה ע"י שלמה המלך, משבט יהודה הנמשל לאריה (בראשית מט, ט). אבל מקדש שני נבנה ע"י פרס, והם נמשלו לכלב ("והשגל", ראש השנה ד.)] – מהרש"א

אני ראיתיה ורבוצה ככלב – [אמרו ככלב כי מקדש שני נבנה ברשות מלכי פרס והם נמשלו לכלב, "והשגל יושבת אצלו" (ראש השנה ד.)] – מהרש"א; - [ כי מלכיהם גדלו ע"י יניקת חלב כלבים] - פתח עינים, בשם ר"י אברבנאל

אני ראיתיה ורבוצה ככלב – הקדמת הזוהר ח"א ו ע"ב

וברה כחמה – [כי אש של מעלה אינה מעורבת עם יסודות אחרים, כמו אש של מטה (מים ורוח. ומכיון שאש של מטה אין בה ממש, היא נכבית ע"י המים) – מהרש"א

חמשה דברים בין מקדש א' לב' – יש עוד דברים שנגנזו, כמו שמן המשחה, צנצנת המן ומקלו של אהרן וכו', אלא גם מונים רק את החשובים בלבד] – מהרש"א
חמשה דברים בין מקדש א' לב' – [הקשה הריטב"א: מדוע לא הוזכר כאן "שמן המשחה"? והיישוב לזה] - בן יהוידע

לא שרתה שכינה – [כלומר לא שרתה תדיר] - רבנו בחיי (בראשית מו, כז)

לא שרתה שכינה - ר' צדוק, שיחת מלאכי השרת (עמ' 71-72)

מצוה להביא אש מן ההדיוט – [החום הטבעי שבברואים כדי להחזיק מעמד נגד כל מתנגדי מציאותם ונקרא אש יסודי, וצריכים גם אש שמיימי להיות כלי לנפש] - רמ"א, תורת העולה ח"ג פ"ב

מצוה להביא אש מן ההדיוט - של"ה דף שכח: (פ' תצוה)

מצוה להביא אש מן ההדיוט - מהרש"א על עירובין סג ע"א

שש אישות הן – [אש אוכל אש, שה' הציל בכך את חנניה מישאל ועזריה; אש אוכל ושותה, של אליהו שלחכה בתעלה; אש שותה ואינו אוכל, של חמה, המייבש את הים; אש אוכל ואינו שותה, של הלבנה; אש לא אוכל ולא שותה, של מלאכי השרת ולא מזיק; אש טבעי שלנו, הוא הששי] - מדרש אבא גוריון לאסתר, פסוק ומרדכי ידע

שש אישות הן - רבנו בחיי (ויקרא י, ב)

שש אישות הן – [יש ביניהם שלש חלוקות, לפי ג' עולמות מלמטה למעלה] – מהרש"א

הכל צופים בעשן המערכה – [כלומר אחרי גמר דין המים, והיו עדיין אברים ופדרים שלא נתאכלו על המערכה, והעשן לא התפזר אלא עלה במקובץ ונראה כמקל] - מהרש"א על בבא בתרא קמז ע"א ד"ה מוצאי יו"ט אחרון

הכל צופים בעשן המערכה - דרכי נועם עמ' סה, סו

רוח מזרחית לעולם יפה - רבנו בחיי (בראשית ב, ח)

שולחן בצפון, מנורה בדרום - של"ה דף רח: (הספד חורבן בית המקדש)

שולחן בצפון, מנורה בדרום - מהרש"א על בבא בתרא כה ע"ב]

דף כב

אסור למנות את ישראל – [מדוע הוכיח ממנין שאול בבזק, ולא ממה שמשה רבנו לקח חצאי שקלים במנין ישראל (שמות ל, יב)? אלא שם אפשר שהטעם היה לכפר על עון העגל] – מהרש"א

אסור למנות את ישראל - יערות דבש (ח"א עמ' לה דרש ב')

והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר – [צ"ע מדוע לא למדו מהפסוק אצל יעקב אבינו "אשר לא יספר מרוב" (בראשית לב, יג)? אלא שם לא יספר מפני מספרו העצום ("מרוב") ולא מפני האיסור. ואצל הושע לא כתוב "מרוב", כלומר לא מפני הקושי לספור מספר רב ועצום אלא מפני האיסור] – מהרש"א

והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר; כאן כשעושין רצונו של מקום וכאן כשאין עושין רצונו של מקום – [צ"ע לפי סדר הענינים שבפסוק היו צריכים לומר סדר הפוך, כאן שאין עושין רצונו וכאן כשעושים רצונו. והיישוב לזה] – אהל יעקב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

והיה מספר בני ישראל - [לא ימד ולא יספר, צירוף של בנ"י מכל הדורות שעברו, משא"כ אומות העולם כלים ונגמרים] - אמת ליעקב

והיה מספר בני ישראל - הנצי"ב בראשית יג, טז

וירב בנחל, על עסקי נחל – [שאול נכשל כי לא נלחם נגד עמלק באומרו שמקיים בזה מצוות ה' אלא חיפש סיבה טבעית. שאול חיפש טענה ועילה למלחמה, כמו טענת בעלות על איזה נחל ובקעה ולגרש עמלק משם. וכיון שלא פרסם כי נלחם לשם מצוה כי אם רב על הנחל, נכשל] – מלבי"ם על שמו"א טו, ה

אמר ומה נפש אחת אמרה תורה: הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! וכו' יצאה בת קול: 'אל תהי צדיק הרבה!' - [כלומר לרחם על הרשעים. ולבסוף נהיה אכזרי על הרחמנים כשהרג כהני נוב, והכריזה בת קול "אל תרשע הרבה!"] – מהרש"א

וירב בנחל, על עסקי נחל – [צ"ע כי היה צ"ל "וירב בעגלה" (ערופה) שהיא העיקר ולא "בנחל" שהוא ענין צדדי? אלא חז"ל למדו שיש להביא העגלה לנחל איתן אשר לא יזרע, מקום שאינו עושה פירות לכפר על מה שנקטפו חייו של הנהרג ולא הניחוהו לעשות פירות וצאצאים (סוטה מו ע"א). גם כאן שאול בא בשאלה אפילו אם עמלק הוא רע, אבל שמא מצאצאיו יוולד אדם טוב? ובזה "וירב בנחל". ענה לו ה' "אל תצדק הרבה!"] – אות אמת, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה – [הסיוע היה כיון שדוד המלך אמר "חטאתי לה'" (שמו"ב יב, יג) סייע לו ה' שישוב בתשובה ויכופר לו. מה שאין כן שאול התכחש (שמו"א טו, יג-כא) ועמדו על זה חז"ל במדרש תהלים פרשה ק] – מהרש"א

שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו – [כי שאול היה כמו פקיד ממונה ולא היה משבט יהודה, ונסתיים זמנו כשהגיע עת נצר ממשפחת יהודה למלוך. לכן בסיבה קלה סולקה ממנו מלכותו. אבל דוד היה מזרע המלוכה ולכן אין מדקדקים אחריו, למען כבוד המלכות] – מאירי, על הוריות יא ע"ב עמ' 280

שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו – [כי דוד חטא בחטא שחוטאים ההדיוטות, ואם לא מקיים אחרים מקיימים. אבל שאול חטא בדבר שבמלוכה, ואם אינו מקיים תפקידו אין מי שיקיים הכרתת עמלק] – זרע יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו – [אינו דומה חוטא בעניני הגוף לחוטא בעניני מחשבה שבשכלו, כי זה בחלק הנכבד שבאדם (מורה נבוכים, ח"ג פרק ח). כך דוד חטא רק בתאות הגוף. אבל שאול חטא בעניני מחשבה שפקפק במצוות מחיית זכר עמלק, כלומר זלזל במצוות התורה ולכן אין לו מחילה] – דברי שאול

שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו – [שאול הפסיד את המלוכה לא רק בגלל החטא אלא הוכיח שאינו ראוי להיות מלך. כי על מלך נצטוינו "שום תשים עליך מלך" שתהא אימתו עליך (סוטה מא ע"ב). אבל הוא עצמו מודה "כי יראתי את העם ואשמע בקולם" (שמו"א טו, כד) ולכן אינו ראוי להמשיך להיות מלך] – לקוטי בתר לקוטי

שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו – [שאול הפסיד את המלוכה לא רק בגלל החטא אלא מפני שאינו ראוי להיות מלך אחרי "שנעשה רחמן על האכזרים. כנודע מדת מלכות היא מדת הדין הקשה וכו' וכן הקב"ה מתנשא כשעושה מדת הדין ברשעים"] – ר' צדוק, צדקת הצדיק, סוף פסקא קע"ה


דוד בשתים מאי נינהו? דאוריה והסתה –

ששה חדשים נצטרע דוד – [ביאור באריכות] - מהרש"א על סנהדרין קז ע"א ד"ה דומה לסוחר כותי; וכן ד"ה היחתה איש אש בחיקו

ששה חדשים נצטרע דוד - פתח עינים

קבל דוד לשון הרע – [צ"ע כי בספרים שבידינו המסורה היא "מלו דבר" "בלו דבר", בלי אות א'?] - מהרש"א על שבת נו ע"ב

שאול באחת - גבורות השם, 55 (ט)

שאול באחת – [נפרע ממנו, כי חטא זה נוגע למלכות. מה שאין כן חטא של דוד הוא בתחום האדם הפרטי] – מהרש"א ד"ה כמה לא חלי

שאול באחת - אור החיים (בראשית מט, ה)

שאול באחת - נודע ביהודה, אהבת ציון, דרוש ט'

שאול באחת - גר"א על משלי כב, ו ; קול אליהו, רג

שאול באחת - פתח עינים

שאול באחת – [כי שאול חטא בעניני מלוכה, ודוד חטא בין אדם לחבירו] - אמת ליעקב

שאול באחת – [דוד חטא בגופניות, ושאול בשכליות] - דברי שאול

שאול באחת – [צ"ע מפני מה לא מחלו לשאול? אלא שאול הציע דברי סניגורין לעצמו (שמו"א טו, פסוקים טו, כ-כא) אבל דוד לא כיסה על עצמו בדברי התנצלות] – בן יהוידע (תירוץ זה מרומז במדרש תהלים, ק' על פסוק "ומודה ועוזב ירוחם")

שאול באחת - ר"ח שמואלביץ (ח"א יא, ח"א טו, ח"ב כד)

במעשה דאגג כתיב "נחמתי כי המלכתי את שאול" – [צ"ע הרי מקודם לזה, במה שהקריב שאול עולה לפני שהגיע שמואל למחנה (שמו"א יג, יג), כבר אז אמר לו "נסכלת וכו' ועתה ממלכתך לא תקום"? והישוב לשאלה זו] – מהרש"א ד"ה במעשה דאגג

בן שנה שאול במלכו – [ולמה לא אמרו "כבן חודש" לחטא? אלא יש בשנה ימים כנגד שס"ה לאוין, ולא חטא אפילו באחד מהם] - בן יהוידע (בפי' למכות כג: שס"ה לאוין כמנין ימות החמה)

כבן שנה שמלוכלך בטיט וצואה וכו' חזא סיוטא בחלמיה, נעניתי לכם עצמות שאל – [צ"ע מדוע קרא לו עצמות? אלא כל שיש בו קנאה, עצמותיו מרקיבים (שבת קנב ע"ב) וחשד בו שרדף לדוד מחמת קנאה. ואם כן אין עצמותיו שלמים. אבל עכשיו שחזר בו מהחשד הזה, ודאי עצמותיו שלמים עדיין] – מהרש"א

מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא היה בה שום דופי -

אין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו - נתיב ב' 15 (ענוה, ז)
אא"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו – [למה דוקא "מאחוריו"? אלא שלא יהיה גנאי מפורסם ("מלפניו") אלא קצת מוסתר ("מאחוריו"). וגם לכן נקט שרצים, שאינם מגולים כל כך] – מהרש"א

מפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו – [ואסור לו למחול על כבודו, כי הוא כבודו של ה' "אשר חלק מכבודו ליראיו". ולכן אמרו "מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול" (קידושין לב:)] – מהרש"א

מפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו – [צ"ע מלשון הרמב"ם בהל' מלכים (פ"ג ה"ח) יש למלך "רשות" להורגו ואיננו חובה. ולמה נענש שאול? אלא אם איננו חייב להרוג אותו אבל חייב להעניש אותו באיזה שהוא עונש] – פתח עינים

מפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו – [רש"י כתב לשון משונה "שמתחילת מלכותו מחל על כבודו וגילה על עצמו שאינו כדאי למלוך". מפני מה הוסיף אריכות תחילת דבריו? אלא שאול ע"י מחילתו חיזק תכונה בנפשו למחול לשונאיו ולמקטרגיו. ועי"ז בבוא הזמן מחל גם לאגג ולא הרג אותו. ועל זה המעשה האחרון הפסיד את מלכותו. ולזה רמז רש"י] – איי הים

מפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו – [צ"ע הרי נענש על שלא הרג בעמלק (שמו"א פרק טו, כח)? אלא ציינו כאן שהיה טבעו רך ואינו ראוי להיות מלך "שתהא אימתו עליך". וגם בענין עמלק החטא שלו היה כי "יראתי את העם ואשמע בקולם" (שמו"א טו, כד)] - אור הישר