מקורות לפרק

דף ב
ולעובדו זו תפלה - סמ"ק, מצוה י"א

ולעובדו זו תפלה - נתיב א' 82 (עבודה, ג)

ולעובדו זו תפלה - אמת ליעקב

אתיא חקר חקר - אמת ליעקב

מכין הרים בכוחו - מאור ישראל

ג' מפתחות בידו של הקב"ה - ["שליח" הוא כינוי אל הטבע, ו"מפתח" הוא כינוי לכח מעורר מצד הבריות] - בן יהוידע

ג' מפתחות בידו של הקב"ה - אמת ליעקב

ג' מפתחות בידו של הקב"ה, מפתח של חיה (לדיה) – [מהרש"א שאל מדוע הגמרא מביאה לראיה מהפסוק של רחל "ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה" ולא הביאו ראיה מן לאה אשר גם שם ה' פתח הרחם "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה" (בראשית כט, לא). התשובה לכך כי אצל רחל כתוב ב' פעמים שם "אלהים", ופעם השניה היא כמיותרת? אלא בא לשם דרשה זו. וראיה לזה ממה שהגמרא הביאה כאן את כל הפסוק ולא היה די בהבאת "ויפתח את רחמה" לבד] - תורה תמימה, בראשית ל, כב ס"ק ט

ג' מפתחות בידו של הקב"ה, מפתח של גשמים – [צ"ע הרי המלאך הממונה על הגשם שמו "ברי" (רש"י על איוב לז, יא; תענית ז ע"ב רש"י ד"ה אפילו כשהשמים בהורין), ואינו אך ורק בידיו של הקב"ה? אלא הוא ממונה ושליח לאיזו מדינה להמטיר את הגשם, אבל עצם הורדת הגשמים היא מהקב"ה] - תורה תמימה, דברים כח, יב ס"ק טו

ג' מפתחות בידו של הקב"ה - פרי צדיק (חלק חמישי 265 שמיני עצרת, מ"ב)

ג' מפתחות בידו של הקב"ה - מאור ישראל (ב' פסקאות)]

דף ג

טל אינו נעצר - מאור ישראל

כארבעה רוחות השמים - מהרש"א על ע"ז י' ע"ב

דף ד

צורבא מדרבנן – [בחור חריף וכו'. כי ת"ח זקן לא קרי צורבא אלא "ההוא מרבנן" קרו ליה] – רש"י (הערת המלקט: צעיר בשנים הוא מהיר להגיב ואפילו להתקיף. אבל המבוגר יותר הוא מיושב בדעתו, ומבין שיש גישות שונות לכל נושא. בדומה לזה אמרו חז"ל על "גור אריה יהודה" (בראשית מט, ט) "שנתן לו גבורה של אריה, וחוצפא של גוריו" (ב"ר צח פסקא ז)
צורבא מדרבנן, אנן [בני א"י] מהכא מתנינן לה 'ארץ אשר אבניה ברזל' – [כי ת"ח שבארץ ישראל אינם בעלי חומר, ואינם נוחים להתפעל, כי אוירא דא"י מחכים. ומדובר כאן על כעס בעניני דעלמא. כי בתורה עצמה יש בה אחדות ושלום, ובזה היו נוחים זה לזה בהלכה (סנהדרין כד.)] - נתיב א' 54-55 (תורה, יג)

צורבא מדרבנן - מרומי שדה (פרצודי תותי קלא)

צורבא מרבנן – [צ"ע כלום ת"ח זקן איננו כועס? אלא על זקן לא ידונו בני אדם לרע, כיון שהכעס מקצר ימים ("קצר ימים ושבע רוגז", איוב יד, א) והוא האריך, סימן כי כיון לשם שמים. אבל על צעיר מדרבנן שאין עליו הוכחה, עליו צריכה הגמרא למצוא לימוד זכות] – בן יהוידע

צורבא מרבנן דרתח, אורייתא הוא דקא מרתחא ליה – [צ"ע הרי ממעלות לימוד התורה לשמה, שהיא מכשרתו להיות צדיק וחסיד" וכו' (אבות, ו) וכיצד היא תביאהו לידי כעס? אלא מנהג הבריות שכאשר האדם עושה עוול לאחר בדיני ממונות, לא רק הנגזל עצמו כועס אלא גם קרובי משפחה שלו וחבריו מבזים וכועסים על החוטא. אבל אם יחטא האדם בין אדם למקום, ואפילו באיסורי סקילה וכרת, הם דנים אותו לכף זכות ("תינוק שנשבה" וכיו"ב) ותמהים על ת"ח המוכיח בכעס את החוטא. ובאמת עליהם לדעת "כי אורייתא מרתיח בקרבו" ומביאו להשתדל לתקן את מצב החטא שלא יהיה בו קלקול. ובכל זאת "מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא" וידבר דברי תוכחתו בנחת, כדי למנוע חילול השם] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

צורבא מדרבנן - מאור ישראל (ב' פסקאות)

כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח - גר"א על משלי (י, כ) וכן (יח, כג)

כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח - [הקשה "גבורות ארי" ע"פ פסחים (סו:) אם ת"ח כועס חכמתו מסתלקת ממנו? ועונה "בן יהוידע" חלילה לכעוס אלא הוא מקפיד על עמדותיו ודיעותיו. ראיה לזה ממנחות (צה:) "אמר רבא, הקשה אדם קשה כברזל ומנו רב ששת" וביאר רש"י "חכם ומחודד לחתך הלכה כברזל"] - בן יהוידע

כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח - קורא באמת, תענית, פסקא א' (אל תקרי אבניה אלא בוניה)

כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח - הנצי"ב, מרומי שדה

כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח – [צ"ע הרי אמרו "לעולם יהא אדם רך כקנה"? (תענית כ.) אלא מדובר כאן על תורתו של ת"ח, כמו שכתב רש"י על מנחות (צה ע"ב) הקשה אדם קשה כברזל, "חכם ומחודד לחתוך הלכה כברזל". (כלומר שיגיד דברים ברורים וחזקים שקשה לערער עליהם)] - תורה תמימה, דברים ח, ט ס"ק יב (בשם הגאון ר' ישעיה ברלין, בספרו "מיני תרגימא")

כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח - מאור ישראל

אל תקרי אבניה אלא בוניה - כלי יקר (דברים ח, ט)

אל תקרי אבניה אלא בוניה – [הרי אמרו "לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה ת"ח" (שבת קיט:). אבל אם יהיו ת"ח קשים ועמי הארץ ייראו מהם, ולא יבזו אותם, הרי בזה הם בונים את העיר שלא תיחרב] - בן יהוידע

לשנים השיב כהוגן ולאחד לא כהוגן – [צ"ע מדוע לשנים השיב כהוגן, ולאחד לא? אלא כי הוא נגע בכבוד שמים, כי משמע מדבריו שיקריב אפילו דבר טמא] - בן יהוידע ד"ה יכול אפילו דבר טמא

לשנים השיב כהוגן ולאחד לא כהוגן - מאור ישראל (ארבע פסקאות)

ויבוא כגשם לנו - יערת דבש (ח"א עמ' א דרש א')

הן על כפים חקותיך - משך חכמה (שמות כח, כ)

דף ה

בקרבך קדוש, לא אבוא בעיר - זהר ח"א רלא.

ובאחת יבערו - אמת ליעקב

ב' רעות עשה עמי – [האחת שהם באמת שייכים לחלקו של הקב"ה וניתקו קשר זה, והשניה שבחרו באלילים] - נצח 12(ב)

אחת שהיא שקולה כשתים – [כי העובד ע"ז עובר על ב' דברות מעשרת הדברות, אנכי, ולא יהיה לך] - בן יהוידע

שמואל, זיקנה קפצה עליו - מאור ישראל (ב' פסקאות)

אמר שמואל שקלתני כמשה ואהרן – [איך ידע זה שמואל? אלא הביא מהפסוק (תהלים צט, ו), שנאמר ע"י משה רבינו (בבא בתרא יד ע"ב רש"י ד"ה ועל ידי משה)] - בן יהוידע

"ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה" (שמו"א כב, ו). וכי מה ענין גבעה אצל רמה? אלא לומר לך מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה? תפילתו של שמואל הרמתי – [צ"ע מפני מה הכתוב אומר "תחת האשל"? ורש"י שם בנ"ך מפרש: מי גרם לו? זכות האשל הגדול שהיה מתפלל עליו. הנ"ל הוא ע"פ התלמוד, אבל בתוספתא (סוטה פי"א ה"ז) אמרו "מי מעמיד רגליו של שאול בגבעה? בית דינו של שמאול הרמתי" ויש סמך לזה ממדרש ב"ר (סוף נד) שפירשו "אשל" של פסוק זה על סנהדרין] - יאור הישר

אין מסיחין בסעודה - נתיב א' 131 (עבודה, יז)

אין מסיחין בסעודה – [צ"ע הלשון "מסיחין" לשון הפעיל, והיה צ"ל "משוחחין". ולמה בחר לומר לו ב' מאמרים הללו שהם פלאיים? אלא אפשר שאדם האוכל יכול ליזהר עת שמדבר וגם לועס שיסלק את המזון לצד אחד של פיו, לחיכו, ולא יעסוק בבליעה המסוכנת. עיקר האיסור הוא לומר דבר המתמיה, כמו "יעקב אבינו לא מת" או "האומר רחב רחב מקבל קרי". כי "יקפיץ" את השומע לענות לו או להקשות על דבריו והשומע יסתכן. ראיה לכך כי כאשר ר' יצחק אמר דברי תורה כאלו אחרי אכילתם, קפץ רב נחמן להקשות לו על דבריו. ולכן יש להשהות הדיבור עד גמר האכילה] – תורה תמימה, בראשית מט, לב ס"ק מו (עם תוספת מסוימת של המלקט); לקוטי בתר לקוטי, על אבות, ח"א עמ' קיג

יעקב אבינו לא מת - רבנו בחיי, בראשית מט, לג

יעקב אבינו לא מת – [מפרש רש"י כי בעת הגאולה גם יעקב יבואר בגולה כדי לגאול את בניו כמו שמצינו במצרים "וירא ישראל את מצרים מת וכו' וירא ישראל את היד הגדולה" (שמות יד, ל-לא) ודרשינן: ישראל סבא (עיין מדרש בראשית רבה, פרשה פב, "נטל הקב"ה רגליו של יעקב והעמידם על הים ואמר ראה נסים שאני עושה עם בניך")] – לקוטי בתר לקוטי

יעקב אבינו לא מת – [אין הכוונה לגוף, אלא לנשמה. הכוונה שנטהר מזוהמת ישמעאל ועשו. ורב נחמן שתק אחרי שהבין כוונת הדורש] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג פרקים י-יא

יעקב אבינו לא מת – [כי היסורין מסלקין אותו מן פחיתות החומר] - נתיב ב' 174 (יסורין א'); [כי היה תם וישר] - 205 (תמימות, א); [כי הוא אחז במדת האמצע, ולא נטה לקצוות] - גבורות השם, 242 (נד); דרשה על התורה 24; תפארת ישראל 156, 160 (נ, נב); נצח 108 (כא); דרך חיים 225, 247 פ"ה, י' נסים, גלות באה לעולם)

יעקב אבינו לא מת – [אצל כל אב ובן, מה שהבן ממשיך להתקיים אחר פטירת אביו, איננה "חיים" בעצם, אלא מקרה. אבל כנסת ישראל הם חיים בעצם. ובכן אין לתאר יחס האב (יעקב) והבנים אא"כ גם האב הוא בבחינת "חיים" ממש] - גור אריה, בראשית מט, לג (מהד' מכון ירושלים, פסקא כד, עמ' תכז-תכט); [כי יעקב שתה מהמקור האמיתי, שהוא בלי קץ ובלי תכלית] - על שמות ד, יט (מהד' מכון ירושלים, פסקא יב, עמ' עה)

יעקב אבינו לא מת – [צ"ע והרי גם שאר צדיקים קרוים "חיים"? ועונה שזה תלוי בצדקת צאצאיהם] - כלי יקר (בראשית מז, כט)

יעקב אבינו לא מת - אמת ליעקב

יעקב אבינו לא מת - הנצי"ב בראשית מז, כח הרח"ד

יעקב אבינו לא מת - ניצוצי אור פי' יסוד הדרוש כי באברהם כתוב "וימת" (בראשית כה, ח) וכן ביצחק (לה, כט) אבל ביעקב רק "ויגוע ויאסף אל עמו" (מט, לג) בלי "וימת"

יעקב אבינו לא מת - י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג פרק יא

יעקב אבינו לא מת - רסיסי לילה, כח, נו (155)

יעקב אבינו לא מת – [היו לו ב' בחינות, של יעקב (השם בו נולד) וישראל (קיבל שם זה אחר ההתגוששות עם המלאך). רק בחינה שניה (כולל נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה) סולקה ממנו ולא בחינה ראשונה. והיה עוד חי כמו רבנו הקדוש שבא לביתו כדי לקדש בליל שבת (כתובות קג.)] - ר"מ אלשיך (בראשית מז, כט), ומובא בשינוי לשון וברור יותר בבן יהוידע, ד"ה ובזה יתורץ בס"ד דקדוק אחר

יעקב אבינו לא מת – [היו לו ב' בחינות, של יעקב (השם בו נולד) וישראל (קיבל שם זה אחר ההתגוששות עם המלאך). רק בחינה שניה (כולל נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה) סולקה ממנו ולא בחינה ראשונה. "אף בניו בחיים" כלומר אף כאשר תסולק מהם דרגא גבוהה של "ישראל" מפני מעשים שאינם ראויים, שם העצם "יעקב" לעולם לא תפסק מהם (עיין המלבי"ם על ישעיה ט, ז, ביאור מלים). וכאשר ראה שאינו מבין כוונתו המשיך באמירת הפסוק "אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל" (ירמיה מו, כז) ללמד על ב' בחינותיהם] – לקוטי בתר לקוטי בשם "אורח ישרים"

מקרא אני דורש – [עדות הכתוב הוא על מה שראו במוחש בעוה"ז. אבל אני דורש המקרא, השגת העומק הנעלם בעוה"ז, והוא תוך הכתב] – ר' צדוק, תקנת השבין, (24 תחילת פסקא ו)

האומר רחב רחב מיד נקרי, אנא אמינא ולא איכפת לי! אמר ליה כי קאמינא ביודעה ובמכירה – [הקשה רש"י על כפילות הלשון "יודעה ומכירה". מתרץ מהרש"א "יודעה" היינו שכבר הזדווג לה, כמו "ואיש לא ידעה" (בראשית כד, טז עיי"ש רש"י)] – מהרש"א על מגילה טו ע"א

משל להולך בדרך והוא עיף - גר"א (שה"ש ב, ג)

משל להולך בדרך והוא רעב ועיף וצמא – [מדוע הפסיק ואמר "עיף" לפני "צמא", שלכאורה צמודה ל"רעב"?] – בן יהוידע

משל להולך בדרך והוא רעב ועיף וצמא – [הוא לשון המקרא (שמו"ב יז, כט) ועיין דברי המלבי"ם ("הכרמל") ההבדל בין עיף ויגע. וע"ע יומא עז ע"א, שהוא ענין רחיצת הגוף, המרעננת את האדם] - המלקט

אילן אילן, במה אברכך? - גר"א (במדבר כג, כא מהדורה רביעאה)

דף ו
גשמים שירדו על מקצת מדינה - תורה תמימה, דברים יא, יז ס"ק לה

על כל טפה וטפה – [דקדקו לומר "כל טיפה וטיפה" ולא אמרו "על כל טיפה" כי אמרו חז"ל (בבא בתרא טו .) כי הקב"ה שם תעלה נפרדת לכל טיפה, שאילו ירדו בדפוס אחד יטשטשו את העולם] - בניהו

דף ז

גדול יום הגשמים מתחיית המתים – [מה ענין "גדול"? אלא כמו "קשה כקריעת ים סוף", כי לא היו המקבלים ראוים לאותה פעולה] - בן יהוידע

גדול יום הגשמים מתחיית המתים - פרי צדיק (חלק חמישי 260 הושענא רבה, ל"ד, יש כאן ז' מאמרים "גדול יום הגשמים" מול ז' מדות)

גדול יום הגשמים מתחיית המתים, דאילו תחית המתים לצדיקים, ואילו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים. ופליגא דר' יוסף דאמר מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים קבעוה ב(בברכת) תחיית המתים ("אתה גיבור") – [המחלוקת ביניהם, כי דיעה ראשונה סבורה הרי הגשם מצמיח גם קוצים ודרדרים (והם בחינת רשעים); אבל תחיית המתים היא רק לצדיקים! וענה רב יוסף כי גם הרשעים יקומו בתחיית המתים כדי לעמוד למשפט, ולכן אין זה גדול מזה] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

גדול יום הגשמים מתחיית המתים - מאור ישראל

גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה – [איננו גדול כמוהו בכל הבחינות. אלא יש טענה בפי בני עשו שאין ישראל ראוים אלא לגשמים בצמצום, כדי חיותם בלבד, שכבר חלקו ביניהם העולמות. והדיחוי לזה הוא כי מאז מתן תורה, והאומות סרבו לקבל והיו ראוית לכלייה, זכינו כמו המציל מזוטו של ים. ובזה יש היקש בין מושג גשמים למתן תורה] - בן יהוידע

גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה – [כי אמרו "אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח" (אבות, פרק ג). הם זקוקים זה לזה, ולכן שקולים הם] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה וכו' רבא אמר יותר מיום שניתנה בו וברכה – [דעה ראשונה מלמדת כי היו אז בני ישראל נקיים מכל חטא, שהתקדשו ג' ימים לפני זה ועברו תיקון המדות. כך "אין הגשמים יורדים אלא א"כ נמחלו עונותיהם של ישראל" (תענית ז ע"ב). הרי שווים זה לזה הימים האלו. אבל דיעה שניה אומרת לא כן, כי במתן תורה עשו ישראל הכנה, וכן "ויחן ישראל נגד ההר" היו באחדות גמורה. מה שאין כן ביום הגשמים, באים רחמים מאת ה' אע"פ שטרם חזרו בתשובה, ולכן זהו גדול יותר] – פתח עינים

לא לשמה, נעשית לו סם המות – [כי מצרף את התורה שהיא נבדלת, אל דברים גשמיים, והוא כמו נהנה מקדשי שמים] - נתיב א' 30 (תורה, ז)

לא לשמה, נעשית לו סם המות - אמת ליעקב, ד"ה וכל העוסק בתורה

לא לשמה, נעשית לו סם המות – נצי"ב, מרומי שדה

לא לשמה, נעשית לו סם המות - ביאור מהו "לא לשמה": רש"י על תענית ז. (ד"ה לשמה) וע"ע רמב"ם, הל' תשובה פ"י; מהר"ל, אבות 174 פרק ד "אל תעשם עטרה"; מסילת ישרים, פרק טז

לא לשמה, נעשית לו סם המות - רא"ש על נדרים סב. ד"ה ודבר בהן לשמן

לא לשמה, נעשית לו סם המות - שו"ת באר שבע, על הוריות דף י. ד"ה שמתוך שלא לשמה

לא לשמה, נעשית לו סם המות - מסילת ישרים, פרק ט"ז

לא לשמה, נעשית לו סם המות - גר"א על תיקו"ז דף 4 ד"ה דעסקין

לא לשמה, נעשית לו סם המות - נפש החיים, שער ד פרקים ג, י

לא לשמה, נעשית לו סם המות – [כאשר האדם לומד תורה לא לשם כניעה לפני הקב"ה והדבקות בו אלא לשם תועלת עצמו, אין ה' מאיר לו אמיתיות כוונת התורה. ממילא האדם מבין בתורה שלא כראוי ואף מביא ראיות וסימוכין לדרכו הנלוזה. וכן כתב "מסילת ישרים" (פרק ו) בענין עצלותו של העצל שאינו חוזר פעמים רבות על לימודו ואינו טורח לעיין בו: "ואולם אם תשאל את פי העצל, יבוא לך במאמרים רבים מאמרי החכמים והמקראות מן הכתובים, וטענות מן השכל, אשר כולם יורו לו כפי דעתו המשובשת להקל עליו ולהניחו במנוחת עצלותו. והוא איננו רואה שאין הטענות ההם והטעמים ההם נולדים לו מפני שיקול דעתו, אלא ממקור עצלותו הם נובעים, אשר בהיותה היא גוברת בו, מטה הדעתו ושכלו אל הטענות האלה" עכ"ל. והוא הנכון לכל המדות הרעות. ובכך הלומד לשם עצמו ולא לשם ה', יעוות הדברים ויגיע למסקנות מוטעות. וזהו סם המוות רוחני] – המלקט

אדם עץ השדה – דרך חיים 156 (פ"ג, חכמתו מרובה ממעשיו)

אדם עץ השדה – [למה דוקא עץ "השדה"? אלא עץ בלי פירות העומד בעיר, אעפ"כ יש לאנשים הנאה ממנו; או מחמת שיושבים בצילו או מחמת יופיו. אבל עץ ללא פרי העומד בשדה אין לבריות שום הנאה ממנו. אדרבה הוא מפריע במה שיונק לחלוחית ומחצבים מהאדמה ומצמצם הספקת צרכיהם של שאר הגידולים שבאותו השדה] – עיון מנחם, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אם ת"ח הגון הוא - פתח עינים (לחולין ו.)

אם ת"ח הגון הוא – [כיצד רבי מאיר למד מן אלישע אחר] - אור החיים, דברים (יב, כח); וש"ך ליו"ד רמ"ו (ס"ק ח'); לחם משנה על רמב"ם, הל' תלמוד תורה, תחילת פ"ד

אם ת"ח הגון הוא - מאור ישראל

ערפהו כמטר - שו"ת חתם סופר, חלק ששי ס"ו

ערפהו כמטר - תורה תמימה, דברים לב, ב ס"ק יב

חרב על הבדים – דרך חיים 297 (פ"ה, מ"ח דברים, בדיבוק חברים)

חרב על הבדים – [צ"ע הרי הודיעו חז"ל (אבות, פרק ג) כי גם על הלומד יחידי נאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" והא כיצד ייענש זה? אלא יש חילוק. אם נמצא במקומו לבד ללא חבר, יברכהו ה' ללומד תורה. אבל אם נמצא בין קבוצת אנשים ובכל זאת הוא לומד גלמוד, על זה נאמרה כאן תוכחת חז"ל] - דברי שאול

עץ קטן מחדד עץ גדול – דרך חיים 297 (פ"ה, מ"ח דברים, בדיבוק חברים)

הרבה למדתי מרבותי – [משום מה לומר מלת "הרבה"? אלא שלא תאמר שלא הזדמן לו ללמוד הרבה אצל רבותיו ולכן נתחכם בתורה ע"י חבריו. אלא ודאי למד גם אצל רבותיו הרבה, אבל מחבריו למד עוד יותר] – בן יהוידע

מחברי יותר מרבותי – דרך חיים 22, 38 (פ"א, מתונים בדין, יהושע בן פרחיה)

ומתלמידי יותר מכולם - ע"ע שבועות מז ע"א תוס' ד"ה הוי יתיב

ומתלמידי יותר מכולם – [כי הדבר דומה לעץ (גדול) שאין מקבל את האור, כן ת"ח גדול מפני שהשגתו גדולה מאד, אינו מתחיל לשאול ולפלפל בחכמה. הקטנים מחדדים את הגדולים מפני שהם שואלים יותר] – מהר"ל על אבות, פרק ו בפלפול התלמידים 297

הוי כל צמא לכו למים - פרי צדיק (ח"ד 120-121, ר"ח תמוז, ג'); ועוד בחלק חמישי (80 ראה, י'); (95 שופטים, א'); (160 נצבים י"ב, אפילו תלמיד שאינו הגון)

(אם תלמיד שאינו הגון הוא) כל צמא לכו למים (פירש רש"י ילך הוא אצל הרב) – [צ"ל ש"אינו הגון" כי לומד לשם פניות וכדי להתגדל, שזה מותר ללמדו. אבל אם אינו הגון מצד מעשיו, אסור ללמדו כלל] – בן יהוידע

אם ת"ח הגון הוא, יפוצו מעינותיך חוצה (עיין רש"י: "אמור לו סתרי תורה" [הגהת הב"ח: צ"ל דברי תורה) – [נאלץ רש"י להוסיף הגדרה "סתרי תורה" שאם לא כן זה סותר פסק של ראב"ע (ברכות כח.) שיש ללמד תורה גם למי שאין תוכו כברו, כלומר אף שאינו הגון] - בן יהוידע

דברי תורה נמשלו למים, מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך – מהר"ל, נתיב א' 10, 33 (תורה, ב, ח); נתיב ב' 18-19 (ענוה, ח); דרך חיים 181, 296 (פ"ד, ממעט בעסק : פ"ו, מ"ח דברים, בענוה)

דברי תורה נמשלו למים, מניחים מקום גבוה "והולכים למקום נמוך" – [יש עניו המכיר כמה הוא פחות במעלה מהגדולים ממנו. אבל יש עניו המשווה את עצמו לקטנים ממנו, ואעפ"כ רואה את מעלותיהם ונזכר תמיד בחסרונותיו, והוא עניו גם מול אלו שהם שפלים ממנו. כך היה משה רבינו "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב, ג). ולכן כתבו כאן שעניו מצוין זה הולך אל מקום הנמוך ומשווה עצמו כפחות מהנמוכים ביותר] – ילקוט אליעזר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" (אמר המלקט: וכיצד יכול משה לעשות כך? כי כיון שהוא שמע דבר ה' פנים אל פנים, והיו לו השגות נשגבות ביותר, תבע מעצמו על כל חוסר ועל שלא הגיע לדרגות שהן גבוהות יותר ממה שהשיג. ולכן לימד זכות על אחרים שידעו פחות ממנו, והחזיק את עצמו כגרוע מהם)

דברי תורה נמשלו למים - רסיסי לילה, לט

למה נמשלו דברי תורה לג' משקין - מראית העין

דברי תורה נמשלו לג' משקין הללו: למים, חלב, יין – [הם תורה שבכתב, ובעל פה והסודות. והרב יעקב אמר שהם משל למשנה, לתלמוד שהוא ליבון ההלכה, ולפלפול שהם גבורה של תורה] - בן יהוידע

חכמה מפוארה בכלי מכוער - אגדות ב' 20

חכמה מפוארה בכלי מכוער - רסיסי לילה, ד

חכמה מפוארה בכלי מכוער - דברי שאול

אי הוו סנו, טפי הוו גמירי - ע"ע גיטין (מא ע"א) אמי שפיר נאה, ואין שמעתא שלו נאה

אי הוו סנו, טפי הוו גמירי – [איש הנאה והיפה דרכו להגיס דעתו , ואם היו שונאים את היופי, היו עוד יותר חכמים (כדברי התוספות כאן בסוף ע"א ד"ה אי הוו סנו). אבל לא אמר שאם היה מכוער יותר] – מהרש"א על נדרים נ ע"ב

גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ -

גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו –

אין הגשמים יורדין אא"כ נמחלו עונותיהם של ישראל - פתח עינים (על ב"מ פה ע"א ע"י צערם של עוברי דרכים)

אין הגשמים נעצרין אא"כ נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה - תורה תמימה, דברים יא, יז ס"ק לו

אין הגשמים נעצרים אלא מפני - פרי צדיק (חלק חמישי 261, הושענא רבה, ל"ד, שבעה מאמרים מול ז' מדות)

אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות - מאור ישראל

דבר שצוית בימות החמה - מהרש"א על שבת לב ע"ב ד"ה שצויתי

עצירת גשמים בגלל עזי פנים - נתיב ב' 201 (בושה, ב)

עז פנים מותר לשנאותו - קורא באמת, תענית, פסקא ב' (אל תקרי ישונא אלא ישנא)

עז פנים מותר לשנאותו - מקור ברוך (ח"א דף 537 וכן שם דף 314, פרק ו' סעיף ג' פסקא מ')

כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאותו – [רב נחמן הוא עצמו שאמר שהרואה דבר ערוה אצל אחר, מצוה לשנאותו (פסחים קיג ע"ב) כי שם ראה בו עבירה ממש. אבל כשיש לו רק עזות פנים, רק מותר ולא מצוה] - אור הישר

עצירת גשמים, בעוון גזל - מאור ישראל

דף ח
שלימודו קשה עליו כברזל, ירבה בישיבה – [ירבה בהתבודדות, ודלא כפירוש רש"י] - המאירי

שלימודו קשה עליו כברזל – [כי ת"ח שלמד הרבה ולא שכח, משנתו סדורה לו ומביא מכאן סיוע לכאן. ומי שאינו זוכר, קשה עליו כברזל] - גר"א על משלי (י, טו) וכן (כב, יח)

ריש לקיש היה מסדר מתניתיה מ' זמנין –

ר' אדא מסדר כ"ד זמנין –

אם ראית תלמיד וכו' בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים -

בשביל לוחשי לחישות שאין באותו הדור – [ילכו לחסיד שבדור כדי להסדיר להם תפילותיהם, אבל לא שיסמכו עליו ויימנעו הם מהתפלה] - מאירי

בשביל לוחשי לחישות שאין באותו הדור – [כי המבקש רחמים עבור הרבים, לא ימלט שיש מקטרגים נגד קבלת תפילתו, מפני עונות הדור. אבל אם מבקש על השפעת שפע מעולמות העליונים, ממילא נושע הדור. ולוחשי לחישות יודעים סוד זה] - בניהו

ואם לחש ולא נענה, ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפילה -

ואם מגיס דעתו, מביא אף לעולם –

ב' ת"ח שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה, מתקנאים באף ומעלין אותו (פירש רש"י: עליהם) – [אבל בסוטה (מט.) הוסיפו חז"ל: "האחד מת והאחד גולה". וביאר מהר"ל כי הם יחד כמון יד ימין ויד שמאל, הפועלים בצוותא. (אמרו המקובלים כי הנוטה לצד דין הוא המת כאן, והנוטה לצד חסדים די לו בגלותו המכפרת עון)] – מהר"ל, נתיבות עולם, תורה, סוף פרק ז 29 (אמר המלקט: בירושלמי סנהדרין, תחילת פרק ב, מובא כי ריש לקיש לא הגיע פעם לבית המדרש, והתחיל ר' יוחנן לטפח באויר בידו האחת בלבד. מובן דבר הסימן שנתן שללא שתי ידים, זה בעד וזה נגד, זה מציע וזה מקשה, אי אפשר למחות כפיים. כך אם משתתפים הם יחד למטרה מאוחדת כך היא דרכה של תורה. (עיין בבא מציעא פד ע"א, אמר ר' יוחנן: "בר לקישא כי הוה אמינא מילתא, הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא, ומפריקנא ליה עשרין וארבע פרוקי, וממילא רווחא שמעתא" ובסוף הגיע למסקנא משותפת). אבל אם ב' ת"ח בעיר אחת הם קשים זה לזה, בנוסף לחילול השם, יש כאן חורבן התורה ולכן מעוררים מדת אף עליהם)

אם ישוך נחש בלי לחש - נתיב ב' 70 (לשון, ג)

מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש –

אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו - נפש החיים ב, יד

אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו – [זה מובן ע"פ מאמרם "הרשעים הם ברשות ליבם; והצדיקים ליבם ברשותם" (בראשית רבה, לד). "לב" מסמל רגשי לב, וחייבים לשעבד אותם למוח, השכל. גם בעניני תפילה, נפשו (כלומר לבו) צריכה להיות בידו (כלומר בשליטת שכלו) ואז תפילתו נשמעת. וזה מדובר בתפילת יחיד. אבל בתפילתציבור למרות שלא הגיעו לדרגא זאת תפילתם נשמעת] – בינה לעתים, דרוש סא, עת הזמיר, עמ' תד-תה

משים נפשו בכפו - הגהת מהר"ץ חיות

משים נפשו בכפו - תורה תמימה, איכה ג, מא ס"ק סג-סה

משים נפשו בכפו - בינה לעתים, עת הזמיר, דרוש א' לתפלה (ת"ד)

לא קשיא, הא ביחיד, הא בציבור –

אין גשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה - נתיב א' 206 (אמונה, א)

אין גשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה - הגהת מהר"ץ חיות

אין גשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה - מאור ישראל

חולדה ובור -

המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו מלמעלה – [מה ענין "מצדיק עצמו"? אלא כאשר סובל יסורין ורואה אחרים שאינם סובלים כמוהו, תולה הדבר במה שהוא מעולה מהם בצדקתו, וה' מדקדק עם חסידיו. וכן רואה את עצמו חכם יותר מאחרים, ולכן זדונותיהם כשגגות בלבד (ב"מ לג:). וזהו "מצדיק עצמו"] - בניהו

המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו מלמעלה – [מה ענין "מצדיק עצמו"? אלא הוא רואה בעצמו חסרונות וחושב שבקב"ה צודק בעונש שהביא עליו, ולכן כנגד זה הקב"ה אומר עליו "הרי צדיק הוא זה" ומבטל ממנו אותו העונש] – בן יהוידע (אמר המלקט: ויש לפירוש זה סיוע מהמשך הגמרא: "פגעת את שש" עיי"ש רש"י)

פגעת את שש ועושה צדק –

כל השמח ביסורין שבאים עליו, מביא ישועה לעולם – [כפי הטבע אי אפשר שישמח ביסורין. אלא אם חושב שיסורין הם לשעה בלבד ובכך מצילים אותו לשנים רבות (או לחיי עוה"ב]. וזה המצפה לישועה, הוא המביא עליו את הישועה הזאת] – בן יהוידע

נאמרה עצירה באשה ונאמרה עצירה בגשמים –

כמין קובה יש ברקיע שממנה גשמים יוצאים –

אם לשבט אם לארצו -

ניבעי רחמי אתרתי, לא אפשר וכו' ונצומה ונבקשה על זאת (לא על ב' בקשות) – [זה נאמר רק בחו"ל שהתפילות עולות ע"י שבעים שרים. אבל בא"י הכל ע"י ה'. וקצת ראיה לזה ממה שרש"י מציין כאן כי פסוק הוא בעזרא. (אמר המלקט: ולכן איננו קשה מהמשך הגמרא: במערבא אמרי מהכא "ורחמים למבעא וכו' על רזא דנא" והםהיו בא"י! אלא יש לדחות כי זה פסוק בדניאל, שאמר פסוק זה בהיותו בחו"ל). ועוד מפרש שהמבקש על ב' הוא כסומך על זכויותיו, אבל המבקש רק על א' הוא כמבקש חסד] - בן יהוידע, ד' פסקאות
ונצומה ונבקשה על זאת (לא על ב' בקשות) – [חולק על דברי "בן יהוידע" הנ"ל] - מאור ישראל

ניבעי רחמי אכפנא, דכי יהיב רחמנא שובעא, לחיי הוא דיהיב -

אשר נתת אל לבך, לכי בטיל גזירה - דברי שאול

שמש בשבת צדקה לעניים - בן יהוידע ד"ה ואמר ר' יצחק וד"ה ומה שאמר שמש בשבת
גשמים, אפילו פרוטה "שבכיס" מתברכת בם – [אפילו מעשה ידיהם, אותה פרוטה שאינה זקוקה לגשמים, מתברכת] – רש"י

גשמים, אפילו פרוטה "שבכיס" מתברכת בם – [כי בשעת היוקר הרבה כסף יורד לטמיון. וכאן הוא משתמר] - תורה תמימה, דברים כח, יב ס"ק יט

אין הברכה אלא בסמוי מן העין - עקידת יצחק, שער כ"ה

אין הברכה אלא בסמוי מן העין - מהרש"א על בבא מציעא מב ע"א

אין הברכה אלא בסמוי מן העין – [לבאר את ההבדל בין ברכה זו לבין המאמר הסמוך "בדבר שאין העין שולטת בו. ועוד מוסיף על מאמר זה כי הברכה היא מדריגה עליונה שאין העין שולטת בה] - מהר"ל, אגדות ג' 21 (ב"מ דף מב.)

אין הברכה אלא בסמוי מן העין - רי"ף לעין יעקב

אין הברכה אלא בסמוי מן העין – [לבאר את ההבדל בין ברכה זו לבין המאמר הסמוך "בדבר שאין העין שולטת בו] - תורה תמימה, דברים כח, ז ס"ק יב

אין הברכה אלא בסמוי מן העין - מאור ישראל

הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד וכו' ואח"כ בירך הרי זו תפילת שוא – [תפילתו היתה שיצליח במסחרו, אבל לא שיתרבה התבואה בכמות. אבל אחרי שמדד, אין הברכה שרויה בדבר המדוד ומנוי, כי הפרסום יעכב הצלחתו] - מאירי

גדול יום גשמים כיום קיבוץ גליות - מאור ישראל

בשביל פוסקי צדקה ברבים - גר"א (משלי כה, יד)

דף ט

עשר כדי שתתעשר – דרך חיים 139, 243 (פ"ג, מעשרות סיג לעושר; פ"ה, מקצתן מעשרין); נצח 114 (כב)

עשר כדי שתתעשר - מהרש"א על בבא בתרא פח ע"ב ד"ה נותן לו גירומיו

עשר כדי שתתעשר – [לא דרשו כאן לקרוא ש' שמאלית כאילו היא ש' ימנית, כי אם כן היה צריכים לומר "אל תקרי תעשר אלא תעשיר". אלא אם תעשר מהמועט שיש בידך, תזכה לתת הרבה מעשרות ובאופן מרובה ממה שאתה עתיד להתעשר] – מראית העין, בשם הראב"ד

עשר כדי שתתעשר - אמת ליעקב

עשר כדי שתתעשר – [ככל שה' רוצה לפרנס כהנים ולויים, ירבה עושרם של המפרישים להם מעשרות. ועוד עונה כאן על שאלת "גבורת ארי"] - בן יהוידע

עשר כדי שתתעשר - מאור ישראל (עמ' רכ-רכב)

עד שיבלו שפתותיכם - מהרש"א (מכות כג:)

עד שיבלו שפתותיכם - אהל יעקב (מגיד מדובנא) נשא, ד"ה וכל תרומה

עד שיבלו שפתותיכם - מאור ישראל

עד שיבלו שפתותיכם מלומר די – [צ"ע הרי אותיות המתבטאות בשפתיים הן בומ"ף (ספר יצירה) ואין בהן אותיות "די" שהן בלשון ובחיך?] – ענף יוסף (על עין יעקב). ותירץ "נתן פריו" (של הרב נתן גשטטנר, בני ברק) על מכות כג; ע"ע תירוץ של "פרפרת משה", להרב משה רובינשטיין (בשם הבעש"ט, בספר הבעש"ט, פרשת ראה) שתמיד יגידו מלת "די" ויבלו השפתיים מפני חוסר השימוש בהן; "שיח שלום" (של הרב אליעזר שלום רוטלוי, עמ' קכח, בהערה). ע"ע "בגדי ישע" על הירושלמי (ברכות פרק הרואה) כי יבלו מלומר: "דיינו ברכות"

איולת אדם תסלף דרכו וכו' דל (ר' יוחנן) עיניה וחזי ביה, אתיא אימיה אפיקתיה – [על מה חרה האף הגדול הזה?] - בינה לעתים, דרוש א', עת משפט, סוף דרוש ליום מקודש ר"ה (ח')

איולת אדם תסלף דרכו - אמת ליעקב

איולת אדם תסלף דרכו - בן יהוידע

באר, ענן, מן - מהרש"א על בבא מציעא פו ע"ב ד"ה בשכר ג' זכו

באר, ענן, מן - מרומי שדה

באר בזכות מרים - גור אריה, שמות ב, טו

ג' פרנסים טובים עמדו לישראל - נצח 200 (נד)

ג' פרנסים טובים, ג' מתנות טובות – [כי מן שבזכות משה היה בשפע רב (דברי ר' אלעזר המודעי, יומא עו ע"א) והיה טעמו מתהפך לכל טעם כפי רצון האוכל. והענן שבזכות אהרן לא די שהגין מהשמש אלא היה מלבין הגדיהם. ומים שבזכות מרים לא רק הרווה לצמאים, אלא גם מנע מהם שכחה, כדברי אריז"ל שהשקה מהן לרח"ו תלמידו] - בניהו ד"ה ואמר ניתנו על ידם

וישמע הכנעני - מהרש"א, ראש השנה ג' ע"ב

אל תקרי ויראו אלא וייראו - קורא באמת, ראש השנה, פסקא א'

אל תקרי ויראו אלא וייראו – [חז"ל דרשו כי תיבת "ויראו" כמיותרת] - מקור ברוך (ח"א דף 536)

"כי" משמש בארבע לשונות - מהרש"א על ראש השנה ג' ע"א

ג' פרנסים טובים, ג' מתנות טובות – מהר"ל, נצח ישראל, 200-202 פרק נד

עמוד ענן בזכות אהרן – [כי ע"י אהרן היה החיבור של הקב"ה עם ישראל והיה גלוי שכינה ע"י הענן] – נצח ישראל, 201 פרק נד

דף ט ע"ב

ותו לא אקשי ליה - זהר ח"ג קסז. (גיהנם שעתא ופלגא)

גשמים בשביל יחיד – דרך חיים 50 (פ"א, כשאני לעצמי מה אני)

גשמים בשביל יחיד - מרומי שדה (דרשו "ארצך")

כי היכי דמשקרי בבלאי – [היכן מצינו שהבבלים הם שקרנים? אלא אמרו בביצה (לב ע"ב) "עתירי בבל יורדי גיהנם הם". והרי הם אומרים בהגדה של פסח: "כל דכפין ייתי וייכול" ולמה אינם מקיימים?] - בן יהוידע

מלא צנא - מהרש"א על פסחים פז ע"ב ד"ה ובבלאי לא עסקי

מלא צנא דדובשא – [למה קרא דובשא ולא תמרי? כי כך שמו בתורה "זבת חלב ודבש" (דברים ח, ח)] - בן יהוידע

עולם ממימי אוקינוס שותה - מדרש ב"ר (ד, ה) (יג, י)

עולם ממימי אוקינוס שותה - רבנו בחיי, דברים יא, יז

עולם ממימי אוקינוס שותה – [ביאור על פי טבע כיצד מתהוים הגשמים, וענין מים זכרים שהם ע"פ השגחת ה' ומים נקבות שהם ע"פ טבע] - תורת העולה, ח"ג פכ"ח

עולם ממימי אוקינוס שותה - מהרש"א חגיגה טו ע"א ד"ה בין מים עליונים

עולם ממימי אוקינוס שותה - מאור ישראל

מי אוקינוס מלוחין הם – [למה רש"י הביא הוכחה מקלקול גידול התבואה] - בן יהוידע

בין טיפה לטיפה - מהרש"א בבא בתרא טז ע"א ד"ה איוב בסערה

בין טיפה לטיפה - סידור ר"י עמדין דף 63 (ק"ש של שחרית, והיה אם שמוע)

בין טיפה לטיפה - בניה ד"ה ללמדך שגדול יום הגשמים

דף י

א"י נבראת תחילה, וכל העולם נברא לבסוף -

א"י הקב"ה משקה, וכל העולם כולו ע"י שליח – [צ"ע הרי מפתח של גשמים הוא רק אצל הקב"ה (תענית ב'), וזה לכל העולם כולו? אלא כאן מדובר אחרי שהופקדו בעננים] - בניהו
כתיב חשכת וכתיב חשרת – [צ"ע כי פסוק "חזרת" בנביאים (שמו"ב כב, יב) ופסוק "חשכת" בתהלים (יח, יב). והישוב לזה] - בניהו

א"י שותה גשמים וכל העולם כולו תמצית - גור אריה, דברים יא, יב

א"י שותה גשמים וכל העולם כולו תמצית – [צ"ע כי יש מקומות בחו"ל ששותים מי גשמים מלפני שתיית בני א"י. אלא מדובר כאן יום ראש השנה, על קדימת פסיקת מתן גשמים] - בן יהוידע ד"ה ברם הא קשיא

מצרים ד' מאות פרסה –

עדן א' מששים לגיהנם -

גיהנם אין לו שיעור - תפארת ישראל, 70 (כג)

עתידה בבל דחצדא בלא מיטרא –

טובעני ולא יובשני -

דף י ע"ב

יחיד שראוי למנותו פרנס - מהרש"א על שבת קיד ע"א)

למה תתראו - תורה תמימה, בראשית מב, א ס"ק א'; מקור ברוך (ח"א דף 259)

אל תראו עצמכם כשאתם שבעים לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל – [למה הזכיר רק ב' אומות אלו, ולא אומות אחרות?] – בן יהוידע

אל תרגזו בדרך – [יש להמנע מהעיון הגדול] - רבנו בחיי (בראשית מה, כד)

אל תרגזו בדרך, אל תתעסקו בדבר הלכה – [חז"ל הוסיפו על הפסוק, כי אם בא לומר שלא יריבו בענין יוסף, למה רק "בדרך"? הרי גם בביתם אסור לריב. אלא בא ללמד כי כל רוגז אפילו בלימוד ההלכה, מעורר עליהם מדת הדין (אמר המלקט: עיין עירובין כו ע"א, "ולאו מילתא היא דילמא אתי לאיגרויי ביה שטן" פירש"י "דכי חזי דמיצו בהדי הדדי, מיגרי בהו")] – מהר"ל, גור אריה, בראשית מה, כד

אל תרגזו בדרך - שו"ת באר שבע, באר מים חיים יט

אל תרגזו בדרך, אל תתעסקו בדבר הלכה – [חז"ל דרשו ממלת "תרגזו", כי היה צ"ל "אל תריבו". ועוד מלת "בדרך" כמיותרת. אלא משום שההתרגזות בדרך גורמת לסכנה] – גור אריה, בראשית מו, כד (מהד' מכון ירושלים, פסקא יח) [אמר המעתיק: עיין עירובין כו ע"א רש"י ד"ה שטן, כתב "דכי מינצי בהדי הדדי, מיגרי בהו". וע"ע יבמות צו ע"א, שנקרע ספר תורה בחמתם, ולבסוף נעשה בית ע"ז]

אל תרגזו בדרך – [כי דרכו של איש הרוגז שפוסע פסיעות גסות, ומזה אמרו "אל יפסיע" וכו'] - בניהו

אל תרגזו בדרך - תורה תמימה, בראשית מה, כד ס"ק י'

שני ת"ח ואין ביניהם דברי תורה – [אמנם עוסקים בתורה אבל כ"א בפני עצמו] – תוספות יום טוב, אבות, תחילת פרק ג

שני ת"ח ואין ביניהם דברי תורה – ר"ח שמואלביץ (ח"ג כט)

פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות – [הגדרת מספר חמש לענין האור] - נצח 96; [כל פעל נוסף נקרא בלשון מקרא "רגז" (כמו בשמו"א כח, טו; וכן תהלים עז, יט) כי כל פעל שאינו מסודר, נקרא הרגזה והרעשה. ובזה מבואר לשון רש"י "הכניסו חמה לעיר" כלומר שלא יעסקו בהליכה שלא בזמנה] - גור אריה, בראשית מה, כד

אל תפסיעו פסיעה גסה – [היה צורך להזהיר אותם, לבל יחשבו למהר הביתה כדי להודיע לאביהם בשורה טובה כי עוד יוסף חי] - בן יהוידע

אל תפסיעו פסיעה גסה – [צ"ע למה אמר להם זאת יוסף, ולא יעקב? אלא ביציאה מארץ ישראל ודאי לא ירוצו, כי מצטערים הם. אבל לחזור לא"י ישישו בשמחה ויש חשש לפסיעה גסה] – נ"ל המלקט

יצא אדם בכי טוב - מהרש"א על חולין צא ע"א ד"ה מכאן לת"ח שלא יצא

דף יא

רב פפא, כל פרסה אכל חדא רפתא - בן יהוידע

אסור לשמש מטתו בשנת רעבון - אור החיים (בראשית מא, נ)

אסור לשמש מטתו בשנת רעבון – [כי רוב בני אדם אינם משמשים אז, כי מחמת רעבון בטלה האביונה. ולכן על שארית הציבור להשתתף בצערם של רוב האנשים] - בן יהוידע

אסור לשמש מטתו בשנת רעבון - מרומי שדה

אסור לשמש מטתו בשנת רעבון – [כשיש חשש שז"ל, אין לקיים חסידות זו] - נימוקי או"ח לאדמו"ר ר' חיים אלעזר ממונקץ', סי' תקעד פסקא ד

אסור לשמש מטתו בשנת רעבון - מאור ישראל

בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהם, באים ב' מלאכי השרת וכו' מניחין ידיהם על ראשו – [למה דוקא הראש? כי אמנם יש בגוף יד ימין ושמאל, עין ימין ושמאל וכו', אבל ראש יש רק אחד. כך ישראל אינם מחולקים בלבד להרבה יחידים, אלא כולם משתתפים במהות רוחנית אחת, כנסת ישראל. וזה בגד ברעיון זה] - בן יהוידע (אמר המלקט: עיין פירוש רדב"ז לרמב"ם, הל' ממרים, פ"ב ה"ד)

ואומרים פלוני זה – [למה להם להזכיר את שמו? אלא באותיות של שמו יש רוחניותו ורוצים להוריק בו קללה] – בן יהוידע

אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עלי נפשי – [למה נוסף כאן "אלך לביתי"? כי ביום תענית היו שומעים אחרי התפילה דברי תוכחה מפי זקני העיר. ואיש זה שתי עוולות בידו. נמנע מלשמוע, וכן הולך לאכול ולשתות] - בן יהוידע

"הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (ישעיה נז, א) – [כדי שלא יצטער בראותו את הרעה שיפקוד את האנשים שבמקומו. פירוש אחר, ממיתים אותו כי אין ה' רוצה שיבקש עליהם רחמים ובזה יבטל את הגזירה] – רש"י

ויקחו אבן - תורה תמימה, שמות יז, יב ס"ק י'

אבני ביתו מעידים - מאירי, חיבור על התשובה, ח"ב שבר גאון פרק א פסקא ד (586)

שני מלאכי השרת המלוים לו לאדם, הם המעידים עליו –

נשמתו של האדם היא מעידה עליו –

אבריו של אדם מעידים עליו – [כי החטא פועל לעשות רושם על האברים, ורשמים אלו הם הם המעידים נגד האדם] - בן יהוידע (חלק מזה נקרא "חכמת הפרצוף", בה היה מחונן האריז"ל, "שער רוח הקודש", דרוש א', עמ' טו-יז)

אבריו של אדם מעידים עליו - משך חכמה (דברים ל, יא)

"אל אמונה ואין עול" (דברים לב, ד) כשם שנפרעים מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושים, כך נפרעים מן הצדיקים בעולם הזה אפילו על עבירה קלה שעושים. "ואין עול" כשם שמשלמים שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושים, כך משלמים שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושים – [מדוע חז"ל דרשו מהמלים "אל אמונה" לענין עונש הצדיקים, ומהמלים "ואין עוול" לענין השכר לרשעים? כי מה שהצדיקים סובלים אינו נחשב לעוול, כי כולם יודעים שאין שלימות צדקות בעולמנו, ודאי יש על מה לתבוע. אבל הרשעים המפורסמים, מדוע טוב להם בעולם הזה, זה נראה לבריות כעוול. ולכן מודיעה התורה "ואין עוול"] – תאוה לעינים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"
היושב בתענית נקרא חוטא - המאירי, חיבור על התשובה, משיב נפש ח"ב, א 242 (ובסוגיתנו פי' המאירי כי מכיון שצם על עונותיו הרי מגונה הוא מפני עונותיו)

היושב בתענית נקרא חוטא - שו"ת רשב"א ח"א סי' תלא וכן סי' תרפח

היושב בתענית נקרא חוטא - יראים שי"ט

היושב בתענית נקרא חוטא - שו"ת רדב"ז ח"ג תתסא (תיח)

היושב בתענית נקרא חוטא - נתיב ב' 167 (תשובה, ז); [אל תהא רשע בפני עצמך, לסגף גופו עד שעושה רע לעצמו] - דרך חיים 105 (פ"ב, לפני קטע: ר' טרפון אומר)

היושב בתענית נקרא חוטא - הגהות מהר"ץ חיות

דף יא ע"ב

לעולם ימוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו -

ליכול כלבא לשירותיה - מאור ישראל

כך וכך עשית במקום פלוני, וביום פלוני – [טעם שייחדו שנים אלו, כי איכות החטא משתנה לפי המקום והזמן. אם חטא במקום מקודש (כמו בית כנסת) עונשו מרובה. ואם ביום שבת, עונשו מרובה] - בניה

כך וכך עשית במקום פלוני – [בשביל מה לציין באיזה מקום חטא? אלא שהחטא משאיר השפעת טומאה על אותו המקום, וזה מכשיל את דורות הבאים לגור שם (אמר המלקט: וכך אמרו חז"ל (סנהדרין קב.): "בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד")] - בן יהוידע

אל אמונה – דרך חיים 150 (פ"ג, הכל צפוי)

אל אמונה, כשם שנפרעים מן הרשעים - בן יהוידע

כשם שנפרעים - עיקרים ח"ד יג

במה שימש משה - גבורות השם, 113 (כח)

אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ נענה כמו יהושע בן נון – מאירי

אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ נענה כמו יהושע בן נון – [פרש"י (תענית יד ע"ב) שמא לא יהיה נענה ויחרפוהו עכ"ל. וטעם זה אינו מספיק אמאי אינו רשאי? ובירושלמי הוסיף טעם דשמא לא יענה ויתחלל שם שמים ויאמרו שאין תוכו כברו. ועוד יש לומר בטעם הדבר "לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד עושה, דמחזי כיוהרא"] - מהרש"א

אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ נענה כמו יהושע בן נון – [כי יבואו לבזות מעשה "נפילת אפים" ויאמרו שאין בו מועיל. אבל אם אינו אדם חשוב, יאמרו כי לא נענה מחמת פחיתותו] - בן יהוידע

לא הכל בנפילה ובקריעה - תורה תמימה, במדבר יד, ה ס"ק ו'

במה שימש משה? בחלוק לבן שאין לו אימרא – צבע לבן מורה על פשיטות, ולכן גם לא היה כפל [קפול] בבגד שלו] – גור אריה, ויקרא ח, כח (מהד' מכון ירושלים, פסקא ח); [מפני שהיה משה רחוק מהחומרי, לא היה בו כח הדיבור. "אין לו אימרא" כלומר לא היה בו כח הדיבור ואמירה, רק שכל צח ולבן] - גבורות השם, 112 פרק כח

דף יב ע"ב

היושב בתענית בשבת - מאירי (מתענה על עונותיו)

היושב בתענית בשבת וכו' ואעפ"כ חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה? ליתיב תענית לתעניתיה – [כי פגם באוירה של "עוז והדר במקומו" בהיכל המלך ביום השבת – זהר ח"ב דף רז ע"ב

תענית לתעניתו – [אמנם הוא אנוס לצום בשבת, כי התענית מועילה לו רק בו ביום שחלם, אבל כנראה היה מזלזל עוד מקודם מלקיים עונג שבת, ולכן נתגלגל לו כך] - עיון יעקב, ד"ה ואח"כ חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת

דף טו

לא הכל לאורה, ולא הכל לשמחה - פרי צדיק (ח"א תולדות, ח') ובחלק חמישי: (161 ראש השנה א', וכן 165 ראש השנה, א', וכן 235 סוכות, א'); רסיסי לילה, סוף נ"ג 133, 140 נ"ד 145

לא הכל לאורה, ולא הכל לשמחה - דברי שאול (ב' פסקאות)

לא הכל לאורה, ולא הכל לשמחה – [למה שמחה בישרים, ואורה לצדיקים? אלא ענה "מדרש שמואל" בשם רבנו יונה, כי צדיקים עובדים מיראה, וישרים מתוך אהבה. וכלולה בזו שמחה] - בן יהוידע ד"ה והנה לפירוש רש"י

לא הכל לאורה, ולא הכל לשמחה – [צדיק הוא המוגדר במעשיו, אע"פ שליבו אינו שלם. וישר הוא גם בליבו כן] – ר' צדוק, רסיסי לילה 133 (תחילת סי' נג)

לא הכל לאורה, ולא הכל לשמחה – [הישר הוא שמח בחלקו, יהיה איך שיהיה. "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי". אבל צדיק רוצה בקיום מצוות נוספות. יש בו אורה (זו תורה) אבל אין לו מנוחה ושמחה] – ר' צדוק, רסיסי לילה 140 (סוף סי' נג)

לא הכל לאורה, ולא הכל לשמחה - מאור ישראל (ב' פסקאות)

אומר בקבלה, וקרעו לבבכם - מאור ישראל

בגדולה מתחילין מן הגדול – [צ"ע מדוע הביאו ראיה מהברייתא, ולא הביאו מהמקרא?] - בן יהוידע

נבזה עצמנו בפרהסיא – [מה בזיון יש בזה? הרי הם מבקשים רחמים! אבל אם אינם נענים, יש להם בזיון מאומות העולם הרואים שתפילתם אינה נענית] - בן יהוידע