בבא בתרא פרק ג

[יָתִיב רַב אַחָא בַּר עַוְיָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַסִי, וְיָתִיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַסִי בְּרַבִּי חֲנִינָא]: חֲצוּבָא מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר. מַאי 'חֲצוּבָא'? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: שֶׁבּוֹ תִּחֵם יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לֹא מָנָה יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא עֲיָרוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִין. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, חַיָּב בְּמַעֲשֵׂר, לְאַפּוּקֵי מַאי? לְאַפּוּקֵי קֵינִי, קְנִיזִי וְקַדְמוֹנִי. תַּנְיָא: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נַפְתּוּחָא, עַרְבָאָה וְשַׁלְמָאָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַר־שֵׂעִיר, עַמּוֹן וּמוֹאָב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַרְדִּיסְקוּס, אַסְיָא וְאַסְפַּמְיָא.

"וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרַע" (ישעיה לג). אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: זֶה שֶׁאֵין מִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה. הֵיכִי דָּמִי? אִי דְּאִיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא, (ואזיל) רָשָׁע הוּא! אִי דְּלֵיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא, אָנוּס הוּא! לְעוֹלָם דְּלֵיכָּא דַּרְכָּא אַחֲרִינָא, וַאֲפִלּוּ הָכִי אִיבָּעִי [לֵיהּ] לְמֵינַס נַפְשֵׁיהּ. בָּעָא מִינֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי בְּנָאָה: חָלוּק שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם כֵּיצַד? כָּל שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ נִרְאֶה מִתַּחְתָּיו. טַלִּית שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם כֵּיצַד? כָּל שֶׁאֵין חֲלוּקוֹ נִרְאֶה מִתַּחְתָּיו טֶפַח. שֻׁלְחָן שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם כֵּיצַד? שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי גָּדִיל וּשְׁלִישׁ גְּלָאִי, שֶׁעָלָיו (כוסות וקערות מונחות) [קְעָרוֹת, וְיָרָק], וְטַבַּעְתּוֹ מִבַּחוּץ. וְהָא תַּנְיָא: טַבַּעְתּוֹ מִבִּפְנִים? לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאִיכָּא יְנוּקָא, הָא דְּלֵיכָּא יְנוּקָא. וְאִי בָּעִית אֵימָא: הָא וְהָא דְּלֵיכָּא יְנוּקָא, (והא) [וְלָא קַשְׁיָא, הָא] דְּאִיכָּא שַׁמְעָא, וְהָא דְּלֵיכָּא שַׁמְעָא. וְאִי בָּעִית אֵימָא: הָא וְהָא דְּאִיכָּא שַׁמְעָא, וְלָא קַשְׁיָא. הָא בְּלֵילָא, הָא בִּימָמָא. וְשֶׁל עַם־הָאָרֶץ, דּוֹמֶה לִמְדוּרָה, וּקְדֵרוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ. מִטָּה שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם כֵּיצַד? כָּל שֶׁאֵין תַּחְתֶּיהָ אֶלָּא סַנְדָּלִין בִּימוֹת הַחַמָּה, וּמִנְעָלִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְשֶׁל עַם־הָאָרֶץ, דּוֹמָה לְאוֹצָר בָּלוּם.

רַבִּי בְּנָאָה, הֲוָה [קָא] מְצַיֵּין מְעַרְתָּא. (דרבנן.) כִּי מָטָא לִמְעַרְתָּא דְּאַבְרָהָם, (אבינו,) אַשְׁכְּחֵיהּ לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם דְּקָאִי קַמֵּי בָּבָא. אָמַר לֵיהּ: מַאי קָעָבִיד אַבְרָהָם? אָמַר לֵיהּ: גַּאנִי בְּכַנְפָהּ דְּשָׂרָה, וּמְעַיְנָא לֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ. אָמַר לֵיהּ: זִיל אֵימָא לֵיהּ: בְּנָאָה קָאִי אַבָּבָא. (אזל) אָמַר לֵיהּ: לֵיעוֹל. (וליתי) מֵידַע יָדַע דְּיֵצֶר־הָרַע בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא. עַל עַיֵּין וְנָפַק, כִּי מָטָא לִמְעַרְתָּא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, יָצְתָה בַּת־קוֹל (ואמרה לו) [וְאָמְרָה]: נִסְתַּכַּלְתָּ בִּדְמוּת דְּיוֹקְנִי, בִּדְיוֹקְנִי עַצְמָהּ אַל תִּסְתַּכֵּל. וְהָא בָּעִינָא לְצִיּוּנֵי מְעַרְתָּא? כְּמִדַּת הַחִיצוֹנָה כָּךְ מִדַּת הַפְּנִימִית. וּלְמַאן דְּאָמַר: שְׁנֵי בָּתִּים, זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, (קיימן) [כְּמִדַּת הָעֶלְיוֹנָה כָּךְ מִדַּת הַתַּחְתּוֹנָה. אָמַר רַבִּי בְּנָאָה: נִסְתַּכַּלְתִי בִּשְׁנֵי עֲקֵבָיו, (של אדם הראשון) וְדוֹמִים לִשְׁנֵי גַּלְגַּלֵּי חַמָּה. הַכָּל בִּפְנֵי שָׂרָה, כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. שָׂרָה בִּפְנֵי חַוָּה, כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. חַוָּה בִּפְנֵי אָדָם, כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. אָדָם בִּפְנֵי שְׁכִינָה, כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כַּהֲנָא, (מעין שופריה דרב. ודרב) מֵעֵין [שׁוּפְרֵיהּ] דְּרַבִּי אַבָּהוּ. [שׁוּפְרֵיהּ] דְּרַבִּי אַבָּהוּ, מֵעֵין [שׁוּפְרֵיהּ] דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ. [שׁוּפְרֵיהּ] דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, מֵעֵין [שׁוּפְרֵיהּ] דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. (דאדם הראשון מעין דשכינה.) הַהוּא אַמְגּוּשָׁא דַּהֲוָה מְחַטֵּט שַׁכְבֵי, כִּי מָטָא לִמְעַרְתָּא דְּרַב טוּבִי בַּר מַתְנָה, תַּפְסֵיהּ בְּדִיקְנֵיהּ, אָתָא אַבַּיֵי, אָמַר לֵיהּ: בְּמָטוּתָא (מינייכו) [מִינָךְ] שַׁבְקוּהוּ. לְשָׁנָה [אַחֲרִיתִי] הָדַר אָתָא, תַּפְסֵיהּ בְּדִיקְנָא, (הדר) אָתָא אַבַּיֵי וְלָא שַׁבְקֵיהּ עַד דְּאַיְתִּי (מסערתא) [מִסְפְּרָא] וְגַּזְיֵיהּ לְדִיקְנֵיהּ.

הַהוּא (גברא) דְּאָמַר לְהוּ: חֲבִיתָא דְּעַפְרָא לְחַד בְּרָאִי. חֲבִיתָא דְּגַרְמָא לְחַד בְּרָאִי. חֲבִיתָא דְּאוּדְרָא לְחַד בְּרָאִי. לָא הֲווּ יַדְעֵי מַאי קָאָמַר לְהוּ. אַתּוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה. אָמַר לְהוּ: אִית לְכוּ אַרְעָא? אָמְרוּ לֵיהּ: אִין. (אמר להו:) אִית לְכוּ חֵיוָתָא? אִין. אִית לְכוּ בִּסְתַּרְקֵי? אִין. אִי הָכִי, הָכִי קָאָמַר לְכוּ.
הַהוּא גַּבְרָא דְּשָׁמְעָא לִדְבִיתְהוּ דְּקָא אָמְרָה לִבְרַתָּהּ: אַמַּאי לָא צְנִיעַת בְּאִיסוּרָא? הַךְ אִתְּתָא, עֲשָׂרָה בְּנֵי אִית לָהּ, וְלֵית לִי מֵאֲבוּךְ אֶלָּא חַד. כִּי שָׁכִיב, אָמַר [לְהוּ]: כָּל נִכְסֵי לְחַד בְּרָא, וְלָא יַדְעֵי לְהֵי מִינַיְהוּ (פקיד). אַתּוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה, אָמַר לְהוּ: זִילוּ חֲבוֹטוּ קִיבּוּרָא דַּאֲבוּכוֹן, עַד דְּקָאִי וּמְגַלִּי לְכוּ לְהֵי מִינַיְכוּ שָׁבְקָא.

אָזְלוּ כּוּלְּהוּ, הַהוּא דִּבְרֵיהּ הֲוָה, לָא אָזַל. אָמַר לְהוּ: כּוּלְּהוּ נִכְסֵי, דְּהַאי! אָזְלוּ אָכְלוּ קוּרְצָא בֵּי־מַלְכָּא, אַמְרֵי: אִיכָּא גַּבְרָא חַד בִּיהוּדָאֵי, דְּקָא מַפִּיק מָמוֹנָא מֵאִינְשֵׁי בְּלָא סַהֲדֵי, וּבְלָא מִידִי. אַתְיוּהָ, חַבְשׁוּהָ. אַזְלָא דְּבִיתְהוּ אָמְרָה לְהוּ: (לבי מלכא) עַבְדָּא חַד הֲוָה לִי, פָּסְקוּ לְרֵישֵׁיהּ, וּפַשְׁטוּהָ לְמַשְׁכֵּיהּ, וְאָכְלוּ בִּשְׂרֵיהּ, וְקָא מָלוּ בֵּיהּ מַיָּא, וּמַשְׁקוּ בֵּיהּ לְחַבְרַיָּא, וְלָא קָא יְהָבִי לִי דְּמֵיהּ, וְלָא אַגְרֵיהּ. לָא יָדְעֵי מַאי קָאָמְרָה לְהוּ. אַמְרֵי: נֵיתִי לְחַכִּימָא דִּיהוּדָאֵי וְלֵימָא. קַרְיוּהָ לְרַבִּי בְּנָאָה, אָמַר לְהוּ: זַרְנוּקָא אָמְרָה לְכוּ. אַמְרֵי: הוֹאִיל וְחַכִּים כֻּלֵי הַאי, לֵיתִיב אַבָּבָא וְנִידוֹן דִּינָא. חָזָא דַּהֲוָה כְּתִיב (אבבא דאבולא) [בְּאַבּוּלָא]: כָּל דַּיָּן דְּמִתְקָרִי לְדִּין לָא שְׁמֵיהּ דַּיָּן. אָמַר לְהוּ: אֶלָּא מֵעַתָּה (אי) אָתָא אִינִישׁ מֵעָלְמָא וּמַזְמִין לֵיהּ לְדִינָא (לאו שמיה דיין) [פַּסְלֵיהּ?] אֶלָּא: כָּל דַּיָּן דְּמִתְקָרִי לַדִּין, וּמַפְקִין מִינֵיהּ מָמוֹנָא בְּדִין, לָאו שְׁמֵיהּ דַּיָּן. כָּתְבוּ הָכִי: בְּרַם סָבֵי דִּיהוּדָאֵי אַמְרֵי: כָּל דַּיָּן דְּמִתְקְרִי לַדִּין וּמַפְקִין מִינֵיהּ מָמוֹנָא בַּדִּין לָאו שְׁמֵיהּ דַּיָּן. חָזָא דִּכְתִיב (ביה): בְּרֹאשׁ כָּל מוֹתָא אֲנָא דָּם, בְּרֵישׁ כָּל חַיִּין אֲנָא חֲמַר. אָמַר לְהוּ: אֶלָּא מֵעַתָּה, דְּנָפַל מְאִיגְרָא וּמַיִת, דְּנָפַל מִדִּיקְלָא וּמַיִת, דָּמָא קַטְלֵיהּ? וְתוּ, מַאן דְּדַרְכֵּיהּ לְמֵימַת וּמַשְׁקוּ לֵיהּ חַמְרָא, חַיִּי? אֶלָּא הָכִי בָּעִי לְמִיכְתַּב: בְּרֵישׁ כָּל מַרְעִין, אֲנָא דָּם. בְּרֵישׁ כָּל אַסְוָן, אֲנָא חֲמַר. כָּתְבוּ הָכִי: בְּרַם סָבֵי דִּיהוּדָאֵי אַמְרֵי: בְּרֵישׁ כָּל מַרְעִין, אֲנָא דָּם. בְּרֵישׁ כָּל אַסְוָן, אֲנָא חֲמַר. בַּאֲתַר דְּלֵית חֲמַר תַּמָן מִיתְבָּעִי סַמָּנִין.

[אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: צִנוֹר הַמְקַלֵּחַ מַיִם לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, וּבָא בַּעַל הַגַּג לְסוֹתְמוֹ, בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו, דְּאָמַר לוֹ: כִּי הֵיכִי דְּאַתְּ קָנִית לָךְ חָצֵר דִּידִי לְמִשְׁדָא בֵּיהּ מַיָּא, לְדִידִי נַמִּי קָנִי לִי מַיָּא דְּאִיגְרָךְ]. אִיתְּמַר, רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: מְעַכֵּב. רַב חָמָא אָמַר: אֵינוֹ מְעַכֵּב. אָזַל שַׁיְלֵיהּ לְרַבִּי בִּיסָא, אָמַר לֵיהּ: מְעַכֵּב. קָרִי עֲלֵיהּ רָמִי בַּר חָמָא: (קהלת ד) "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק", זֶה רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חָמָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי בִּיסָא.

[מִשְׁנָה. לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְכוּ'. גְּמָרָא. מִנְהַנֵי מִילֵי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּאָמַר קְרָא]: (במדבר כד) "וַיִשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו, וַיַרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו". מָה רָאָה? רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵי אֳהָלֵיהֶם מְכֻוָּנִין זֶה לָזֶה, אָמַר: רְאוּיִין הַלָּלוּ שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה.

רַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ אִילָן הַנּוֹטֶה לִרְשׁוּת הַרָבִּים, הֲוָה הַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה לֵיהּ נַמִּי אִילָן הַנּוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אַתּוּ בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, הֲווּ קָא מְעַכְּבֵי עִילוּיֵהּ, אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי, אָמַר לֵיהּ: זִיל הָאִידְנָא וְתָא לְמָחָר. בְּלֵילְיָא שָׁדַר, קַצְיֵיהּ לְהַהוּא דִּידֵיהּ. לְמָחָר אָתָא לְקַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ: זִיל קוּץ! אָמַר לֵיהּ: הָא מַר, נַמִּי אִית לֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: זִיל חָזִי, אִי קוּץ דִּידִי קוּץ דִּידָךְ, אִי לָא קוּץ דִּידִי לָא תָּקוּץ אַתְּ. מֵעִיקָרָא מַאי סָבַר וְלִבְסוֹף מַאי סָבַר? מֵעִיקָרָא סָבַר: נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים דְּיַתְבֵי בְּטוּלֵיהּ. כֵּיוָן דְּחָזָא דְּקָא מְעַכְּבֵי, שָׁדַר קַצְיֵיהּ. וְלֵימָא לֵיהּ: זִיל קוּץ דִּידָךְ וְהָדַר אִיקוּץ דִּידִי? מִשּׁוּם דְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר: (צפניה ב) "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ"; קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים.

תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת (באחרונה) [בַּשְּׁנִיָּה], רַבּוּ פְּרוּשִׁין בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן. נִטְפַּל לָהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶן: בָּנַי, מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם אוֹכְלִים בָּשָׂר, וְאֵין אַתֶּם שׁוֹתִים יַיִן? אָמְרוּ לוֹ: נֹאכַל בָּשָׂר שֶׁמִּמֶּנוּ מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו בָּטֵל? וְנִשְׁתֶּה יַיִן, (שממנו) [שֶׁ]מְּנַסְּכִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁיו בָּטֵל? אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, לֶחֶם לֹא נֹאכַל, שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ מְנָחוֹת. אֶפְשָׁר בְּפֵרוֹת. פֵּרוֹת לֹא נֹאכַל, שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בִּכּוּרִים. אֶפְשָׁר בְּפֵרוֹת אֲחֵרִים. מַיִם לֹא נִשְׁתֶּה, שֶׁכְּבָר בָּטַל נִסּוּךְ הַמַּיִם. שָׁתְקוּ, אָמַר לָהֶם: בָּנַי, בּוֹאוּ וְאוֹמַר לָכֶם: שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּל כָּל עִקָּר אִי־אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נִגְזֵרָה גְּזֵרָה, וּלְהִתְאַבֵּל יוֹתֵר מִדַּאי אִי־אֶפְשָׁר, שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן יְכוֹלִים רֹב הַצִּבּוּר לַעֲמֹד בָּה. (אמר רב אדא בר אהבה: מאי קרא?) דִּכְתִיב: (מלאכי ג) "בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ". (אי איכא "גוי כולו" אין. אי לא, לא) אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: סָד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד, וּמְשַׁיֵּר בָּהּ דָּבָר מוּעָט. וְכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אַמָּה עַל אַמָּה. אָמַר רַב חִסְדָּא: וּכְנֶגֶד הַפֶּתַח. עוֹשֶׂה אָדָם כָּל צָרְכֵי סְעוּדָה, וּמְשַׁיֵּר בָּהּ דָּבָר מוּעָט, מַאי הִיא? אָמַר רַב פָּפָּא: כַּסָא דְּהַרְסְנָא. וְעוֹשָׂה אִשָּׁה כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ, וּמְשַׁיֶּרֶת דָּבָר מוּעָט, מַאי הִיא? אָמַר רַב: (פפא) בַּת צִידְעָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלז) "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי" וְגוֹ'. מַאי "עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי"? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: זֶה אֵפֶר מִקְלֶה שֶׁבְּרֹאשׁ חֲתָנִים. אָמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי: הֵיכָא מָנַח לָהּ? (אמר ליה) בִּמְקוֹם תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סא) "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, [לָתֵת לָהֶם] פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר". וְכָל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם סו) "[שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם" וְגוֹ']. ("שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה".) תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּין הוּא שֶׁנִּגְזֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא נֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא נִשְׁתֶּה יַיִן, אֶלָּא שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהּ. וּמִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת (אדום) שֶׁגּוֹזֶרֶת עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת, וּמְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְאֵין מַנַּחַת אוֹתָנוּ לִכָּנֵס לִשְׁבוּעַ הַבֵּן. וְאַמְרֵי לָהּ לִיהוֹשֻׁעַ הַבֵּן, דִּין הוּא שֶׁנִּגְזֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים, וְנִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּלֶה [מֵאֵלָיו], אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין.