זבחים פרק ד

תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מַה נֶּאֶמְרוּ (ויקרא ד) "יוֹתֶרֶת וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת" בְּפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וְלֹא נֶאֶמְרוּ בְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר? מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁכָּעַס עַל אוֹהֲבוֹ וּמִעֵט בְּסִרְחוֹנוֹ מִפְּנֵי חִבָּתוֹ. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מִפְּנֵי מַה נֶּאֶמְרָה (שם) "פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ", בְּפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וְלֹא נֶאֶמְרָה בְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מְדִינָה, אִם מִעוּטָהּ סָרְחָה, פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ מִתְקַיֶּמֶת, וְאִם רֻבָּהּ סָרְחָה, אֵין פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ מִתְקַיֶּמֶת.

מַתְנִיתִין. לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְּבָרִים הַזֶּבַח נִזְבָּח: לְשֵׁם זֶבַח, לְשֵׁם זוֹבֵחַ, לְשֵׁם ה', לְשֵׁם אִשִּׁים, לְשֵׁם רֵיחַ, לְשֵׁם נִיחוֹחַ, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם לְשֵׁם (חטאת) [חֵטְא]. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשׁוּם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, כָּשֵׁר, שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית־דִּין, שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד: