פרק ח / אהרן יעללינעק
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרק ח

מחבר: אהרן יעללינעק

פרק ח

 

א. מי כהחכם, מי הוא אדם חשוב בעולם כהחכם, ומי הוא שיודע פשר של דבר כמותו.
שאין לך דבר חשוב בעולם כחכמה, שחכמת אדם מאירה את פניו ומשמחתו, ועוז קרון תוארפניו משתנה בפנים צהובות מרוב שמחת חכמתו.
 
ב. אני פי מלך שמור, תמיד אני עוסק לשמור דברות פי מלך, שהוא הקב"ה, לשמורמצותיו.
ועל דברת שבועת אלקים, ועל אותו דבר שאני נשבע בשמו של הקב"ה, לומר כך אעשהבשבועת שמו, הייתי שומר ומקיים.
 
ג. אל תבהל מפניו תלך, לא תהיה בהול מפניו של הקב"ה להתרחק מעליו, אבל לפניותלך לשמור מצותיו.
ואל תעמוד, ואז אל תעמוד במעשה ענין רע כאשר תשמור מצותיו, כי כל אשר יחפוץ הקב"ההוא עושה, ויעשה לך כל טוב אם תלך בדרכיו לעשות מצותיו.
 
ד. באשר דבר מלך שלטון, באותו מקום אשר דבר הקב"ה שם, שהוא מלך שם, הואשולט ומראה את שליטתו לעשות הטוב בעיניו.
ומי יאמר לו מה תעשה, ועל כן יש לבני אדם לשמור מצותיו.
שלטון, שם דבר.
 
ה. שומר מצוה, מי שהוא שומר מצותיו לא ידע ולא יגיע דבר רע.
ועת ומשפט, עת פקודת הדין שבא לעולם ידע לב חכם, ועל כן הם שומרים מצותיו.
 
ו. כי לכל חפץ, שהרי לכל חפצו של הקב"ה יש עת לעשות דין ומשפט,
כי רעת האדם רבה על עצמו, והקב"ה ישלם לו שכרו. שהרי איננו יודע באותו דין אשר יהיהבו לבסוף, מי הוא אשר יגיד לו את משפטו אשר ימצאנו באחריתו.
כי לכל חפץ יש עת, כמו שנאמר 'ועת לכל חפץ תחת השמים'.
 
ח. אין אדם שליט ברוח, אין אדם שליט בנשמתו ליום המיתה למנוע נשמתו למוסרהלמלאך המות, שאין לו ממשלת ושליטה ביום מותו.
ואין משלחת, ואין כח בידו לשלוח משלחת חייליו להלחם עם מלאך המות שלא יקח נשמתוממנו, שהרי לא ימלט רשע שעשה את עצמו שהוא בעליו של רשע.
לכלוא, למנוע, כמו 'ויכלא העם מהביא', 'לא תכלא רחמיך'.
 
ט. את כל זה, כל המעשה הזה ראיתי ונתתי על לבי בכל המעשים, באותו העת שהאדםשולט בעצמו לעשות מעשים רעים, עתיד הוא לעת פקודתו שיהיו מעשיו רעים לו לרעהכתשלום תגמולי מעשיו.
ונתון, לשון פעול.
 
י-יא. ובכן ראיתי רשעים, מוסב למעלה על 'כל זה נסיתי בחכמה', 'סבותי אני ולבילדעת ולתור', וכן פתרונו לפי פשוטו, ובכן שהייתי מחשב בחכמה, ראיתי בעולם רשעיםשראויים למיתה וקבורה, שהיו באים והולכים ממקום קדוש, וחורבות ורעות רבות היו עושיםבו, וסופן נשכח שמם וזכרם באותו עיר אשר כן עשו.
גם זה הבל, עם שאר הבלים שלא נעשה, ולא נשתלם להם דבר מעשה שכר רעתם מהרה,שהרי על כן שהקב"ה מאריך להם אפו.
מלא לב בני האדם בעצמם לעשות רעה, ואומרים מה הפסד יש לנו לעשות רעה, לית דיןולית דיין, שהוא החוטא עושה רע זמן גדול עד מאה שנים, והקב"ה מאריך לו אפו, שהרי אףאני יודע שיהיה טובה ליראי שמים היראים ממנו, ולרשע לא יהיה טובה ולא יאריך ימים, כצלעובר יעבור מן העולם, לפי שאינו ירא שמים.
ובכן, כמו ובכך.
רשעים קבורים, רשעים בעודן בחייהם קרואין קבורים, לפי שהן ראויים למיתה, כעניןשנאמר 'ואתה חלל רשע נשיא ישראל'.
יהלכו, כפל מלה על ובאו.
וישתכחו, לשון שכחה, ואי אפשר לפרש לשון מציאה, שלא מצינו בלשון עברי לשון מציאהכזה, שהרי לשון תרגום היא.
גם זה הבל, אותו דבר שהוא מכוסה מבני אדם, שאינן יכולין לעמוד על הבירור ואינן יודעיןעל מה הקב"ה מאריך להם אפו כל כך, קורא הבל, לפי שבני אדם תוהין ומשתוממין על הדבר.
 
יא. פתגם, דבר.
 
יב. מאת, מקרא קצר הוא ודבוק הוא על התיבה החסירה, לומר 'מאת ימים' או שנים,ולא אחז בלשונו מאת לדקדק מלתו, כי אם לומר זמן גדול. וכן 'ושכורת ולא מיין' דבוק הוא
על תיבה החסירה, שכורת דבר אחר, ולא מיין.
 
יד. יש הבל אשר נעשה על הארץ, יש דבר שבני אדם תוהין ומשתוממין עליו והוא נוהגבעולם, שהרי יש כמה וכמה צדיקים בעולם שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, שלא יהיה להםטובה, ויש כמה וכמה רשעים בעולם שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, שלא יהיה להם רעה, כיאם טובה גדולה עד מאוד.
אמרתי שגם זה הבל, על זאת אני תוהה ומשתומם.
 
טו. ושבחתי אני את השמחה, ואני משבח את השמחה, שאין דבר טוב לאדם בעולם כיאם אכילה ושתיה ושמחה לשמוח בחלקו, ומעשה זה יהיה מחובר לו בעמלו, בימי חייו שנתןלו הקב"ה בעולם.
ילונו, לשון חיבור, כמו 'ילוה אישי אלי'.
 
טז. כאשר נתתי, כשנתתי לבי לידע חכמה ולראות ענין העולם, ראיתי בו הבל, שהריאף ביום ובלילה לא ראה שינה בעיניו. כל המקרא הזה הולך ומדבר על הלב, כאילו הוא אדםשיש לו עינים, וזהו שנאמר במקרא זה ולראות, שהלב רואה את הענין. וכן מצינו במקוםאחר ראייה בלב, שנאמר 'ולבי ראה הרבה חכמה ודעת'.
שינה בעיניו איננו רואה, שלא שכב לבו ולא היה ישן. ומצינו לשון שינה בלב, שנאמר 'גםבלילה לא שכב לבו', 'אני ישנה ולבי ער'.
 
יז. וראיתי את כל מעשה, ראיתי מעשיו של הקב"ה, שאין אדם יכול לעמוד על הבירורולמצוא את מעשי העולם. ולא ידע מידותיו של הקב"ה, שאין אדם יכול לעמוד על הבירורולמצוא את מעשי העולם, ולא ידע מידותיו של הקב"ה שהוא מודד לבריות.
בשל אשר יעמל, באותו דבר שיעמל האדם לבקש ולידע, לא ימצאו ולא ידעו בני האדםאת מידותיו ומעשיו של הקב"ה, ואף אם יאמר החכם לידע מעשיו, לא יוכל למצוא ולידעלעמוד על דעתו: