מה גדלו מעשיך ה'! מאד עמקו מחשבותיך
מחבר: ד"ר ירחמיאל ברגמן
תהילים צב
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
למזמורנו, מזמור צ"ב, כותרת ייחודית, שאין כמוה בכל ספר תהלים, והיא: "מזמור שיר ליום השבת", ומפרש רש"י: מזמור שיר של נביאים, ולפי גירסה אחרת, של לויים ליום השבת, שאומרים אותו בשבתות, והוא מדבר בעניין העולם הבא, שכולו שבת. ולפי 'מצודת דוד': המזמור הזה הוקבע לזמרו על הדוכן בשבת בבית המקדש. ואצלנו הוא נאמר כ'שיר של יום' ביום השבת, ובשחרית של שבת ב'פסוקי דזימרה' וכן בקבלת שבת!
ובאשר לתוכנו מסביר המלבי"ם בהרחבה: השיר הזה ידבר בהשגחת ה' בעולמו, שהגם שנראה לנו, בני האדם, שהכל נוהג על פי הטבע, הרי החוקיות הטבועה בטבע, על כל הניגודיות הקיימת בטבע: מים ואש, שקיעה וזריחה, צמיחה ופריחה מכאן, וכמישה ונבילה מכאן, חיים ומוות. בכל אלה - בכולם - רואה היהודי המתבונן את השגחתו של ה' והנהגתו את עולמנו. גם אם לא ברור לנו ולא מודע לנו ההכרח שבחוקיות זו. וכך שאל דוד המלך והקשה: רבונו של עולם לשם מה בראת עכביש בעולמך? והקב"ה ענהו: חייך דוד שתזדקק לו ותודה לי על כך שיש עכבישים בעולם! וכאשר דוד, הנרדף על ידי שאול, מתחבא עם אנשיו במערה ושאול וצבאו מגיעים אל פתחה של מערה זו, שהיתה הופכת מלכודת מוות לדוד, שולח ה' עכביש, הטווה את קוריו, על פתח המערה. כך ששאול בטוח שאין איש במערה ואיננו נכנס אליה - ודוד מודה לאלוקיו על שברא עכבישים בעולם! וכך גם היהודי המאמין, שהתפנה מעסקיו ומטרדותיו בששת ימי השבוע, על כל הצרות והדאגות שבהם, יכול להכריז עם בעל המזמור: "טוב להודות לה'" - "ואמונתך בלילות". לא רק בבוקר כאשר הכל נראה חיובי, מלא אור ותקווה טוב להגיד חסדך, אלא גם בלילות, בחושך באפילה ובסכנות שאני נתון בהן - גם אז אני מלא אמונתך!
ולא רק שאני מקבל את עולמך, ה', כנתון, כעובדה, שעלי לקבלה ועלי לחיות אותה - אלא הודות לאמונה שבי: "שמחתני ה' בפעלך - במעשי ידיך ארנן"! ובמלא יישותי אני תופש ומבין: "מה גדלו מעשיך ה' - מאוד עמקו מחשבותיך"! ואני נותן ביטוי לכך לא רק בהגיון ובהתבוננות, בשכנוע ובוויכוחים, אלא במלוא רגשותי וחוויותי "עלי עשור", כלי נגינה בעל עשרה מיתרים, "ועלי נבל, עלי הגיון בכינור" - הגות שאין לבטאה אחרת, אלא בכינור.
ועל אף כל זאת, על אף שהנני מזדהה הזדהות מלאה עם עולמך, ה'! הריני "איש בער - לא ידע", שאיננו מסוגל לדעת ולתפוש, והנני "כסיל - לא יבין את זאת: בפרוח רשעים - כמו עשב", הרשעים פורחים, מצליחים, פרים ורבים, מתפשטים ומשתלטים על הכל כמו העשב הירוק הזה והדשאים הנהדרים. "ויציצו כל פועלי און" הם מוציאים ציץ ופרח ופירות.
"להשמדם עדי עד", במקום שיושמדו לעד ולנצח, "כי הנה אויביך ה'! כי הנה אויביך יאבדו - יתפרדו כל פועלי און", לפי תפישתי ולפי גישתי ולפי הבנתי: "ואתה מרום לעולם ה'". אתה ה' נראה כאילו הנך מתרחק מעולמך זה, ומתעלה למרומים!! ואינך פועל ואינך עושה לכאורה דבר להשמדת הרוע והרשע, לבערו ולהעבירו מעולמך - עולמנו זה.
והנה קורה כאן במזמורנו דבר מופלא: המתפלל איננו מקבל תשובה לבעייתו, אבל הודות לתפלתו: "ותרם כראם קרני", בעזרתך ה', והודות לתפילתי רמה קרני, התעליתי מעל לבעיותי. גם את זאת עזרת לי, ה', לקבל ולחיות עם עולמך, ה', כפי שהנהו! "בלותי", גם כאשר אני נתקל בתופעות של בלות, נבילה, הזדקנות ורקבון, אינני נרתע. כמו בתופעות של "שמן רענן", כמו שאמרה שרה אמנו: "אחרי בלותי - היתה לי עדנה" (בראשית י"ח, י"ב). אני חי את החוויה של: "להגיד כי ישר ה'" וגם כאשר הוא קשה כצור הוא "צורי - ולא עולתה בו".