מצאתי דוד עבדי - בשמן קדשי משחתיו
מחבר: יהודה איזנברג
תהלים פט
מתוך: מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
מזמור פ"ט בתהילים כולל שלושה חלקים:
חלקו הראשון הנו שיר תהילה לאלוהים הכל יכול;
חלקו השני תאור ההבטחה למלכות בית דוד,
וחלקו השלישי תפילה על כי ההבטחה לבית דוד לא נשמרה, והמלכות מתדלדלת והולכת.
נעסוק בחלקו השני של המזמור: בתיאור ההבטחה למלכות בית דוד.
תיאור ההבטחה למלכות בית דוד בנוי על דברי נתן הנביא לדוד, בשמואל ב' פרק ז'. מזמורנו מכיל ציטוטים מדברי נתן, וכל כולו בנוי על נבואת נתן, ועל פירוש מיוחד שבעל המזמור מפרש את דברי נתן הנביא.
דברי נתן הנביא לדוד זכו לכמה פירושים במקרא עצמו, ומעניין יהיה לבדוק מה מייחד את הפירוש של בעל המזמור בתהילים.
דברי נתן קצרים:
"כי ימלאו ימיך, ושכבת את אבותיך,
והקימותיך את זרעך אחריך, אשר יצא ממעיך,
והכינותי את ממלכתו.
הוא יבנה בית לשמי, וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם.
אני אהיה לו לאב, והוא יהיה לי לבן,
אשר בהעותו, והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם,
וחסדי לא יסור ממנו, כאשר הסרתי מעם שאול,
אשר הסרתי מלפניך.
ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, כיסאך יהיה נכון עד עולם".
מה הובטח לדוד? בן שיירש את ממלכתו. אם הבן יחטא, ייענש "בשבט אנשים ובנגעי בני אדם", אבל בכל מקרה לא יקרה לו מה שקרה לשאול - שממלכתו בוטלה והוסרה לעולם.
מזמרנו הנו פרפרזה של הנבואה שבספר שמואל. נשווה ונראה:
בשמואל: "אני אהיה לו לאב, והוא יהיה לי לבן."
בתהילים: "הוא יקראני אבי אתה, א-לי וצור ישועתי,
אך אני בכור אתננו עליון למלכי ארץ."
בשמואל: "והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם"
בתהילים: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם."
וכעת נבחן את ההקבלה המעניינת ביותר:
בשמואל: "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, כיסאך יהיה נכון עד עולם"
ואילו בתהילים: "זרעו לעולם יהיה, וכיסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם,
ועד בשחק נאמן סלה."
נשים לב להבדל: בשמואל הבטיח נתן הנביא לדוד כי "נאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך". דהיינו: כאשר המלך יהיה נאמן - ימלוך. אם לא יהיה נאמן - ייענש. "כיסאך" - דהיינו: מלכות בית דוד לעצמה - מלכות זו תשמר לעולם: "כיסאך יהיה נכון עד עולם". בעל המזמור מתחיל את הציטוט במחצית הפסוק. אין הוא מזכיר כי ההבטחה "עד עולם" מתייחסת לזה שהוא "נאמן ביתך". הוא מדלג על המילים "נאמן ביתך וממלכתך", והופך את ההבטחה המתייחסת לנאמן הבית, להבטחה כללית: "כי זרעו לעולם יהיה, וכיסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם, ועד בשחק נאמן סלה".
נסכם, אפוא, את מה שמצאנו עד כאן. נתן הנביא מבטיח לדוד מלכות עולם, אבל קובע כי רק מלכים שיהיו נאמנים ימלכו. אחרים - ייענשו. כיסא דוד - יכון לעולם. בעל המזמור מסתמך על הבטחה זו, אבל מרחיב אותה, ומצפה למלכות בית דוד בכל מקרה ובכל זמן, בלי קשר לאישיותו של המלך ולצדקתו.
בטרם נפתור את הבעיה, נקרא נביא אחר, המתייחס גם הוא להבטחת המלוכה לבית דוד. בספר ירמיהו, בפרק ל"ג, מצויה נבואת נחמה על ירושלים. הנביא נאבק באומרים על המקום הזה כי "חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה" והוא מבטיח קול ששון וקול שמחה. והוא מוסיף:
"בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה
ועשה משפט וצדקה בארץ.
בימים ההם תושע יהודה וירושלים...
כי כה אמר ה', לא יכרת לדוד איש יושב על כסא בית ישראל...
כה אמר ה', אם תפרו את בריתי היום, ואת בריתי הלילה,
לבלתי היות יומם ולילה בעתם -
גם בריתי תפר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כיסאו...".
דברי ירמיהו הם דברי נחמה לאחרית הימים. בימי הישועה - קובע ירמיהו - תשוב מלכות בית דוד למלא עוצמתה. כמו שהיום והלילה לא יבטלו - כך כסא דוד לא ייכרת.
גם בדברי ירמיהו אנו מוצאים דברים דומים לזה שאנו מוצאים בדברי משורר התהילים: פירוש דברי נתן הנביא כנבואה ללא תנאי, בלי להתחשב ביכולתו של המלך ובצדקתו.
דומה כי תשובה אחת לשתי השאלות. ההבדל שבין דברי נתן הנביא לדוד מצד אחד, לבין דברי ירמיהו ערב החורבן, ודברי משורר התהילים המתאר את מלכות בית דוד בהתפוררותה מאידך, הם הם ההבדל שבין תפילה ותוחלת, לבין הבטחה הניתנת להפעלה מיידית. נתן הנביא מוסר לדוד את סדר הפעלת המלוכה בימיו ובימי בנו. והוא מזכיר את כל האפשרויות - הטובה והרעה; האפשרות של מלך שילך בדרכי דוד, ושל מלך שיעזוב את דרך אביו. ירמיהו מנבא על חידוש מלכות בית דוד באחרית הימים - והוא יודע כי אז תהיה המלכות בטוהרתה, בשלמותה. משורר התהילים מתפלל לחידוש המלוכה - והוא מעלה לנגד עיניו רק את הטוב והיפה שבה: הוא רוצה מלוכה בכל תנאי. וכאשר הוא מזכיר את המלך החוטא, אותו מלך שנתן הנביא אמר כי לא יוכל למלוך, בעל המזמור מצפה כי גם מלך זה ימלוך, והוא בא בטענות אל הקב"ה, "איה חסדך הראשונים ה', נשבעת לדוד באמונתך".
סיכום:
קראנו את נבואתו של נתן הנביא; ואת שני פירושיה: הפירוש של ירמיהו הנביא, והפירוש של משורר התהילים. ראינו את ההבדל שבין נבואה לבין תפילה.
ואף אנו מצטרפים לתפילתו של משורר התהילים ומבקשים:
"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קווינו כל היום".