מלחמת סיסרא בשעת ליקוי חמה

מחבר: יעקב בן שלמה זלוטניק

שופטים ד-ה

סיני, גיליון ל"א, 1952

תקציר: כותב המאמר דן בתאריך שנת 1125 לפני הספירה למלחמת סיסרא ושירת דבורה, אותו קבע הארכיאולוג מר אולברייט. המחבר סובר כי מלחמת סיסרא היתה בשנת 1129 לפני הספירה, ומוכיח זאת בהסתמכו בשעת ליקוי חמה שלם שנראה בצהרים ביום 14.2, על ליקויים שנראו בא"י משנת 1200 לפני הספירה עד שנת 900 לפני הספירה.

מילות מפתח: מלחמת סיסרא, ליקוי חמה

 א

הארכיאולוג ו. פ. אולברייט אומר בספרו "הארכיאולוגיה של ארץ ישראל" (תל אביב תשי"א) דברים אלה: "מכאן ששירת דבורה אפשר לתארכה ארכיאולוגית בשנת 1125 לערך לפני הספירה, תאריך התואם להפליא את המתחייב, ספרותית ומדינית, מתוכנה" (שם, עמ' 109).

התאריך 1125 לשירת דבורה הוא רק "לערך", כמו שאומר הארכיאולוג ו. אולברייט, אבל אפשר לקבוע בדיוק נמרץ תאריך שירת דבורה על פי האמור בשירה זו. הנה בשירת דבורה נאמר: מן השמים נלחמו, הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. נחל קישון גרפם, נחל קדומים, נחל קישון (שופטים ה, כ-כא).

מן הדברים האלה מסתבר, שמפלת סיסרא היתה בימות הגשמים, כי רק בימות הגשמים יש מים רבים בנחל קישון, אבל בימות החמה המים רדודים מאד. לפיכך מופרכים הם דברי פרופ' אדוארד מאהלר, שכתב בספר (Biblische Chronologie, Wien 1887), שמלחמת סיסרא היתה בשעת ליקוי חמה בשנת 1091 ביום תשעה באוגוסט (שם עמ' 55). הלא בתשעה באוגוסט בימות החמה אין מים בנחל קישון עד שהיה יכול לגרוף את מחנה סיסרא שנדהם מפני תופעה כליקוי חמה ותופעה כזו בוודאי היתה שם כמו שמוכח מן הכתוב: "ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה" (שופטים ה, טו). מסתבר שמלחמת סיסרא היתה בשנת 1129 לפני הספירה, בשעת ליקוי חמה שלם, שנראה בצהרים ביום 14 בפברואר, באמצע ארץ ישראל, בימות הגשמים, ודבר זה מתאים בדיוק לשירת דבורה . ליקויים שלימים נראו בארץ ישראל משנת 1200 לפני הספירה עד שנת  957 לפני הספירה בעתים אלו:

1. בשנת 1131, ביום 30 בספטמבר בדרום ארץ ישראל, סמוך לצהרים.

2. בשנת 1129, ביום 14 בפברואר באמצע ארץ ישראל, סמוך לצהרים.

3. בשנת 1084, ביום 27 במרס בקצה מזרח ארץ ישראל, בצהרים.

4. בשנת 1063, ביום 31 ביולי בקצה דרום ארץ ישראל, בבוקר.

5. בשנת 1012, ביום 9 במאי בחוף של אמצע ארץ ישראל, בשעת השקיעה.

6. בשנת 957 ביום 31 במאי ברוב ארץ ישראל, בבוקר השכם.

כל הליקויים השלמים האלה הם שנראו בארץ ישראל במשך שלוש מאות שנה משנת 1200 לפני הספירה עד שנת 900 לפני הספירה.

מרשימת הליקויים האלה נראה, שרק הליקוי של שנת 1129 שנראה ביום 14 בפברואר, מתאים לגמרי לכתוב בשירת דבורה. תאריך זה מתאים לתאריך 1125, שקבע אותו החוקר ו. אולברייט בקירוב.

ב

ליקויי החמה השלימים, שבהם נהפך היום ללילה עד שנראים הכוכבים ביום, הבהילו מאד את בני הדורות הראשונים, שלא ידעו סיבת הליקוי. עוד ירמיהו הנביא הזהיר את בני ישראל ואמר: "אל דרך הגויים אל תלמדו, ומאתות השמים אל תחתו, כי יחתו הגוים מהמה" (ירמיהו י, ב).

מסתבר הדבר, שהנביא ירמיהו התכוון לדברים שמספר הירודוטוס, אבי ההיסטוריה: המלחמה בין הלודים ובין המדים נמשכה חמש שנים, ובהן נחלו לפעמים המדים נצחון על הלודים ולפעמים הלודים על המדים. ופעם התנגחו גם בלילה. המלחמה נמשכה ככה בלי הכרע עד אשר בשנה השישית, כאשר התנגחו אלה עם אלה, קרה מקרה, כי בעצם הקרב נהפך פתאום היום ללילה. שנוי זה של היום הגיד מראש ליונים תליס ממיליטוס וקבע לזמנו את השנה ההיא, אשר בה באמת קרה השינוי. אך הלודים והמדים בראותם כי היום היה ללילה, הרפו מהקרב ושניהם השתדלו להשלים ביניהם. ואלה שעזרו להביא את השלום ביניהם היו סיאנסיס הקיליקי ולביניטוס הבבלי. הם התאמצו כי תהא גם שבועה ביניהם וכי יבואו בקשר משפחה זה עם זה. כי על אליאטיס הטילו לתת את ביתו אריאניס לאסטיאגיס בן קיאכסריס לאשה, יען כי בלי הכרח חזק אין דרכן של בריתות כאלה להתקיים הרבה (הירודוטוס, ספר ראשון, 74, בתרגום ד"ר א. שור). לביניטוס זה, שמזכירו הירודוטוס, זהו נבוכדנצאר מלך בבל, שהשתתף במלחמה זאת. כמו שכבר העיר על זה ד"ר א. שור, שתירגם את הספר לעברית.

הירודוטוס מספר עוד סיפור אחד כזה על מאורע לקוי חמה שלם שקרה בשעה שעלה כסרכסס מלך פרס למלחמה על יון מאסיה הקטנה:

אחרי חרפו פה, התחיל הצבא המזויין לצאת בראשית האביב מסרדיס לאבידוס. בעת עמדו לצאת עזבה השמש את מקומה בשמים ונעלמה, מבלי שהיו מעוננים כי אם בעת היות האויר יפה עד למאד: במקום יום נעשה לילה. כסרכסס נבוך בראותו ובהכירו זאת, ושאל את המגים, על מה מראה האות מראש. אלה אמרו, כי ליוונים מודיע האל מראש אבדן עריהם, באמרם כי ליוונים מגידה השמש את העתיד, והירח להם. כשמוע כסרכסס זאת, שמח מאד והלך למסעו (הידרודוטוס ספר 7 ,73). קלאומברוטוס הוליך את הצבא חזרה מהאיסתמוס בגלל זה: בשעה שזבח זבחים בנוגע לפרסי, התקדרה השמש בשמים (שם ספר 9 , 10).

ההיסטוריון פלוטארך מספר גם כן שתליס ממיליטוס שבאסיה הקטנה חזה מראש את הלקוי הזה שקרה בשעת הקרב שבין הלודים והפרסים. הירודוטוס מספר רק את זה, שהפילוסוף תליס קבע מראש את השנה, אבל לא את היום. מסתבר הדבר שגם בני ישראל שהיו מונים את חדשיהם לפי הירח הרגישו בזה שליקוי הלבנה חל תמיד בסוף החודש, ליקוי החמה חל תמיד רק באמצע החודש ולפי זה היו יכולים גם הם לדעת את זמן הליקויים שהיה כבר ידוע לפנים אפילו לסינים. הרמב"ם אומר, כי חשבונות הלוח העברי קיבלנו מאת בני יששכר שהיו מבינים את העניינים האלה.

וכן פירש הרד"ק את הפסוק הזה: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל" (דברי הימים-א יב, לב).

"רבותינו פירשו שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. וזהו שאמר לדעת מה יעשה ישראל וזהו יודעי בינה לעתים, כלומר לזמני העולם שהיו יודעים לחשב בתקופות המזלות".

והנה בשירת דבורה נאמר על שבט יששכר: ושרי ביששכר עם דבורה ויששכר כן ברק (שופטים ה, טו). ייתכן, איפוא, שבני יששכר הם שיעצו להלחם בעת ההיא, ובאמת כך היה: "מן השמים נלחמו", "הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא". בשעה שהתקרבו סיסרא ומחנהו אל מחנה ישראל, שנמשך אל נחל קישון, אבל אז גרפם נחל קישון, כמו שהיה קורה, כי נחל קישון הקרוב לכפר-חסידים היה גורף בימות הגשמים אפילו את הגשר הנטוי עליו. וזהו שנאמר בספר שופטים: ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר-צבא יבין ואת רכבו ואת המונו ונתתיהו בידך (שופטים ד, ז).

מקומות אלה הסמוכים לנחל קישון נהפכים הם לבוץ בימות הגשמים עד שבשדות הקרובים לנחל קישון אי אפשר לעבור, כי הרגלים נתקעות בבוץ, ואפילו סיסרא שהיה בוודאי רוכב על סוס הוכרח לנוס ברגליו וזהו שנאמר בשירת דבורה: אז הלמו עקבי סוס, מדהרות דהרות אביריו (שם ה, כב). ועי' יהושע שטינברג, משפט האורים, ערך הלם.

מכל האמור בזה נראה, שיש חשיבות מרובה לדברי הארכיאולוג מר אולברייט, שקבע כי שירת דבורה נאמרה בערך בשנת 1125 לפני הספירה. זהו רק בערך. אבל בדיוק אפשר לקבוע, בלא כל פקפוק, ששירת דבורה נאמרה דוקא בשנת 1129 ביום 14 בפברואר, כי רק לפני הספירה, תאריך ליקוי חמה זה, שהיה ביום זה בכל פרטיו, מתאים לכל הפרטים האמורים בשירת דבורה. התאריכים דומים הם לרכבת שכל הקרונות שבה קשורים זה לזה ואם נזיז קרון אחד קדימה, אז יזוזו כל הקרונות קדימה, ואם נזיז קרון אחד לאחור, אז זזים כל הקרונות לאחור. תאריך ברור זה של מלחמת סיסרא יכול לשמש לנו מורה דרך, לתקן על פיו את שאר התאריכים המפוקפקים שקבעו החוקרים למאורעות שאירעו לישראל בתקופה הקדומה ביותר של ישראל בארץ ישראל. לפי תאריך זה של מלחמת סיסרא אפשר לקבוע בדיוק נמרץ את תאריך יציאת מצרים וגם את תאריך כניסת בני ישראל לארץ ישראל בימי יהושע.

ומעניין שהתאריך 1129 מתאים לגמרי לתאריך המסורה. והנה אם מלחמת סיסרא היתה בשנת 1129 לפני הספירה, אז צריך להניח, שדבורה החלה שופטת את ישראל עוד מסוף השנה הקודמת, כי תחילת השנה היא מניסן שבשנת 1130, מפני שניסן היה לפנים ראש השנה לשופטים ולמלכים.

לפי זה, איפוא, אפשר לקבוע, שיציאת מצרים היתה בשנת 1318, כי יהושע שפט 28 שנים, וזהו לפי חשבון זה:

משה שפט 40 שנה,

יהושע שפט 28 שנה,

עתניאל שפט 40 שנה

ואהוד שפט 80 שנה,

סך הכל הן 188 שנה.

ושמגר בן ענת שפט זמן מועט פחות משנה, לכן לא נזכר במקרא כמה זמן שפט שמגר לפני דבורה אחרי אהוד. ולא נזכר בשופטים עליו אלא מעשה זה: ואחריו היה שמגר בן ענת ויך את הפלשתים שש מאות איש במלמד הבקר ויושע גם הוא את ישראל. (שופטים ג, לא).

בשירת דבורה נאמר על שמגר:

בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות והלכו נתיבות ילכו ארחות עקלקלות חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה (שם ה, ו-ז).

מסתבר מזה, שגבורת שמגר היתה רק פעם אחת בלבד, בשעה שנראה ליקוי חמה שלם בדרום ארץ ישראל בשנת 1131 ביום 30 בספטמבר. בשעת האפס הצליח שמגר להכות את הפלשתים, במלמד הבקר, וכמובן, שבזמן אחד לא היה יכול אפילו גבור חיל להכות את האויבים המזויינים בנשק ובזה, איפוא, נקבע בדיוק נמרץ תאריך מלחמת שמגר בפלשתים, שישבו בדרום ארץ ישראל במקום שנראה הלקוי.