מבוא לעמוס: שנתיים לפני הרעש
עיונים בספר עמוס
מחבר: יהושע רוזנברג
שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
כנביאים רבים אחרים פותח גם ספר עמוס בכותרת:
"דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל, בימי עוזיה מלך יהודה, ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, שנתים לפני הרעש".
בתלמוד הבבלי מסכת פסחים דף פ"ז ע"א אנו שונים:
בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים.
על פי כותרות הספרים של הנביאים אשר ניבאו באותו פרק, אפשר לקבוע כי בתקופת עוזיה ניבאו הושע, עמוס וישעיה בתקופת יותם: הושע ישעיה ומיכה, הושע מיכה וישעיה ניבאו כולם גם בתקופת המלכים אחז ויחזקיה. לדעתו של בעל סדר עולם רבה סדרם של הנביאים הוא: הושע, עמוס, ישעיה ומיכה.
המעיין במלכים ב' פרק י"ד פסוקים כג-כט, בפסוקים המתארים את ימי ירבעם בן יואש, בשנים: 784-744 לפני הספירה, ימצא שהימים הם ימי שגשוג מדיני: "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה". ממלכת ארם נפלה בימיו בידי ממלכת ישראל. "ואשר השיב את דמשק ואת חמת ליהודה בישראל" וגו'. רק בימי דוד ושלמה הייתה לעם ישראל שליטה על אזורים אלה. הששוג המדיני לא היה רק בממלכת ישראל, ממלכת שומרון, אלא גם ביהודה. בדברי הימים ב' פרק כ"ו נאמר:
"הוא בנה את אילות וישיבה ליהודה ... וילחם בפלישתים, ויפרוץ את חומת גת... ויעזרהו האלוקים על פלישתים ועל הערבים היושבים בגור בעל והמעונים. ויתנו העמונים מנחה לעוזיהו, וילך שמו עד לבוא מצרים."
גבול שתי הממלכות יחד הגיע לגבולות הממלכה המאוחדת בימי שלמה. השגשוג בא לאחר תקופות של שפל. כך למשל מסופר במלכים ב' פרק י"ג על תקופה קשה בימי יהואחז, סבו
של ירבעם:
"ויחר אף ה' בישראל, ויתנם ביד חזאל מלך ארם, וביד בן הדד בן חזאל, כל הימים...
כי לא השאיר ליהואחז עם, כי אם חמשים פרשים, ועשרה רכב, ועשרת אלפים רגלי,
כי איבדם מלך ארם, וישימם כעפר לדוש".
למעבר ממצב קשה לשגשוג היו השלכות חברתיות. תחושות של גאווה ושאננות מתפשטות בעם.
בסוף ימיו של ירבעם בן יואש מסתמנת ירידה. זהו הרקע ההסטורי לנבואת עמוס.
לצד הזכרת המלכים שבימיהם ניבא עמוס, מזכיר הכתוב תאריך נוסף: "שנתיים לפני הרעש". השרש רעש במקרא מורה בעיקר על זעזוע, רעד. בפסוק בפרק י"ב ביחזקאל מופיעים בתקבולת השורשים רעש ורגז:
"בן אדם לחמך ברעש תאכל, ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה".
הכינוי רעש הוא בעיקר מה שאנו מכנים היום: רעידת אדמה. העובדה שמונים שנים מן הרעש הזה, שהיה בתקופת עוזיה, מלמדת שהיה בעוצמה גבוהה מאד. הציון שנתים לפני הרעש, יכול אולי לרמוז שעמוס ניבא על הרעש טרם בואו. חיזוק לטענה זו אפשר לקבל מדברי עמוס בפרק ט' פסוק א:
"ראיתי את ה' ניצב על המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים..."
הד לרעש הזה נמצא בנבואת יום ה' של זכריה בפרק י"ד פסוק ה:
"ונסתם, כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה."
גם בדברי ישעיה הנביא, בשנת מות המלך עוזיהו, אפשר למצוא הד לרעש הזה:
"וינועו אמות הסיפים מקול הקורא, והבית ימלא עשן."
רש"י מביא בפירושו לפסוק את המדרש:
מקול הקורא - מקול המלאכים הקוראים, והוא היה יום הרעש שנאמר בו 'ונסתם מפני הרעש בימי עוזיה', בו ביום עמד עוזיה להקטיר בהיכל. רעשו שמים לשורפו, לומר דינו בשריפה כמו שנאמר: 'ותאכל את חמישים ומאתים איש', וזהו שקראם שרפים, שבאו לשרפו. רעשה הארץ לבלעו כסבורה דינו ליבלע כקרח שעירער על הכהונה, יצתה
בת קול ואמרה 'זכרון לבני ישראל' וגו' ולא יהיה עוד אדם המעורר על הכהונה, כקרח בבליעה וכעדתו בשריפה אלא כאשר דבר ה' ביד משה בסנה, הבא נא ידך בחעקך והוציאה מצורעת כשלג אף כאן צרעת פרחה במצחו.
בחפירות חצור מצא יגאל ידין עדות לרעש אדמה, בשכבה השייכת למאה השמינית לפני הספירה, היא תקופת עוזיה.
עמוס משתמש בנבואותיו בדימויים אחדים שעניינם רעש. למשל: בפרק ו' פסוק יא:
"כי הנה ה' מצווה, והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים".
ובפרק ט' פסוק א':
"ראיתי את ה' ניצב על המזבח, ויאמר הך הכפתור, וירעשו הסיפים..."
עמוס פותח את נבואתו בדימוי קול ה' לשאגת אריה:
"ה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו, ואבלו נאות הרועים, ויבש ראש הכרמל".