אשר עשיריה מלאו חמס, ויושביה דברו שקר
מחבר: יהושע רוזנברג
מיכה ו
מתוך שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
הנבואה המסיימת את פרק ו' היא נבואת תוכחה לסוחרים המרמים במסחר כשהם משתמשים במידות ומשקולות מזוייפים. הויכוח בין הקב"ה לעמו שבתחילת הפרק היה בעיקרו על העבודה, הקרבת הקרבנות, שהיא בתחום המצוות שבין אדם למקום. סיומה של הנבואה, הדרישות שהקב"ה דורש מעמו, היא דווקא בתחום שבין אדם לחברו: עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך. מעשיהם של סוחרי העיר הם ניגוד גמור לדרישה הזאת.
הנביא פותח את הנבואה בקריאה:
"קול ה' לעיר יקרא, ותושיה יראה שמך, שמעו מטה ומי יעדה".
לאחר מכן מפרט הנביא את חטאיהם: יחסי מסחר בלתי הוגנים. הנביא פותח בשאלה רטורית:
"עוד האיש בית רשע אוצרות רשע ואיפת רזון זעומה?"
כלומר: היש בבית הרשע אוצרות שנרכשו באמצעות רשע? באמצעות איפת רזון זעומה, כלומר איפה מוקטנת שקללת ה' רובצת עליה. תשובת הנביא ברורה: הדבר לא יתכן. לאוצרות שנרכשו באמצעות רמאות והונאה במסחר אין קיום. הקב"ה לא יניח לרשע, לרמאי והנוכל להנות מרכוש שצבר בחטא. את איסור השימוש באיפה מוקטנת, איסור ההונאה במסחר, מנסחת התורה בספר ויקרא בפרק י"ט:
"לא תעשו עול במשפט, במידה, במשקל ובמשורה. מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק יהיה לכם".
בספר דברים פרק כ"ה חוזרת התורה ומזהירה:
"לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, גדולה וקטנה. אבן שלימה וצדק יהיה לך, איפה שלימה וצדק יהיה לך, למען יאריכו ימיך על האדמה, אשר ה' אלוהיך נותן לך. כי תועבת ה' אלוהיך כל עושה אלה, כל עושה עול."
התורה אינה מפרטת את עונשו של מי שישתמש באיפה כזו. את השאלה השנייה שם הנביא בפיו של הרשע השואל:
"האזכה במאזני רשע, ובכיס אבני מרמה?"
האם אצא זכאי כאשר אני משתמש במאזני רשע ובאבני מרמה? גם כאן השאלה היא רטורית. הרשע מדבר על כיס אבני מרמה. יתכן ולפנינו הד לנוהג לשאת אבני משקל בכיס הצמוד לגוף, נוהג הנרמז גם באיסור התורה בדברים: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה". יתכן והביטוי הוא ביטוי ספרותי של התורה והנביא משתמש בלשון תורה.
שאלת הנביא ושאלת הרשע הפסיקו בין הקריאה לעיר לבין תיאור חטאיה. פסוק י"ב:
"אשר עשיריה מלאו חמס וישביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם"
הוא המשך ישיר לקריאה:
"קול ה' לעיר יקרא, ותושיה יראה שמך, שמעו מטה ומי יעדה".
הנביא פונה אל עיר מבלי לציין את שמה. יש הסבורים שהמדובר הוא בשומרון וחטאיה, ויש הסבורים שהכוונה לירושלים ולעוונותיה. גם נביאי שומרון וגם נביאי ירושלים מוכיחים על עבירות של הונאה במסחר: ישעיה מנבא לירושלים:
"כספך היה לסיגים סבאך מהול במים."
הושע יצא נגד הסוחרים:
"כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב" (הושע י"ב, ח)
עמוס מוכיח את אנשי שומרון האומרים:
"מתי יעבר החדש ונשבירה שבר... להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה."
שלמה המלך במשלי פרק י"א אומר:
"מאזני מרמה תועבת ה', ואבן שלמה רצונו"
ובפרק כ נאמר:
"אבן ואבן, איפה ואיפה, תועבת ה' גם שניהם" "תועבת ה' אבן ואבן, ומאזני מרמה לא טוב."
הדברים מלמדים שהעבירה הזאת נוהגת במקומות רבים בזמנים שונים. ואולי כיסה הנביא בכוונה תחילה את שם העיר, כדי שהתוכחה תתאים לכל עיר, בכל מקום ובכל זמן. העונשים שמזכיר הנביא מזכירים את הקללות שבפרשות התוכחה בתורה:
"אתה תאכל ולא תשבע... ואשר תפלט לחרב אתן... אתה תזרע ולא תקצור אתה תדרוך זית ולא תסוך שמן, ותירוש ולא תשתה יין."
בתוכחה שבויקרא כתוב:
"ואכלתם ולא תשבעו..."
במילים דומות משתמש גם הושע:
"ואכלו ולא ישבעו".
ובהמשך בויקרא:
"והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית... וזרעתם לריק זרעכם - ואכלוהו אוייביכם..."
ובדברים פרק כ"ח:
"בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי... זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף כי יחסלנו הארבה. כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה... זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך."
התוכחה בויקרא מסתיימת:
"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם ולהפר בריתי אתם כי אני ה' אלוהיהם".