חורבן אשור

מחבר: יהודה איזנברג

נחום ג

עיונים בספר נחום

נחום מנבא על חורבן ממלכת אשור. תהליך חורבנה של אשור החל בחורבנה של העיר אשור על ידי הקואליציה של מדי ובבל בשנת 614 לפני הספירה, בחורבן נינוה בשנת 612 לפני הספירה, בכיבוש חרן על ידי ממלכת בבל בשנת ,609 וניצחון נבוכדנצר בקרב כרכמיש, קרב בו ניצח את המצרים והפך להיות מעצמה עולמית. בית המקדש בירושלים חרב על ידי בבל 23 שנים אחר כך.

מוקד הכוח עובר מאשור למצרים ולבבל. שלטונה של אשור, שהיה שלטון טוטאלי על אזור הסהר הפורה כולו, היה שלטון אימים: הגליות, עינויים, הריסת ערים, מיסים כבדים - כל אלה היו מנת חלקם של העמים שנשלטו על ידי אשור. גורלם של עשרת השבטים, שמרדו באשור, והוגלו, היה מזכרת עוון למעשיו של אשור. לא ייפלא אם בנבואת נחום על מפלת אשור אנו שומעים נימה של שמחה לאד: תחילה מופיעה הגדרה של נינוה:

א'. הוי עיר דמים כלה כחש, פרק מלאה לא ימיש טרף:

ומיד אחר כך תיאור החורבן המצפה לעיר. והתיאור - בלשון שירית, בקצב הלמות מכונת המלחמה:

ב'. קול שוט / וקול רעש אופן / וסוס דהר / ומרכבה מרקדה:

ג'. פרש מעלה / ולהב חרב / וברק חנית / ורב חלל / וכבד פגר / ואין קצה לגויה / (יכשלו) וכשלו בגויתם:

נחום אוסף ביטויים מוכרים, המתארים חורבן, ובונה סביבם את תיאור נינוה המאבדת כוחה ויוצאת לגולה: עונשה של הזונה היה גילוי גופה לכל עין. ירמיהו אומר בפרק י"ג:

כ"ו. וגם אני חשפתי שוליך על פניך ונראה קלונך:

נחום משתמש גם הוא בביטוי של חשיפת השולים, וקורא לנינוה:

ה'. הנני אליך נאם ה' צבאות, וגליתי שוליך על פניך, והראיתי גוים מערך וממלכות קלונך:

מערבולת המלחמות באזור מביאה ממלכה אחת במקום אחרת. בדיקת שרשרת המלחמות, והביטויים המשקפים כל מלחמה, תראה את המעגל הנורא של הסבל, כאשר כל עם חוזר ולוקה במה שעשה לעם אחר: אשור הכתה את מצרים. ונחום מזכיר לה את התנהגותה ואומר:

ח'. התיטבי מנא אמון הישבה ביארים. מים סביב לה אשר חיל ים מים חומתה:

ט'. כוש עצמה ומצרים ואין קצה פוט ולובים היו בעזרתך:

י'. גם היא לגלה הלכה בשבי, גם עלליה ירטשו בראש כל חוצות, ועל נכבדיה ידו גורל, וכל גדוליה רתקו בזקים:

י"א. גם את תשכרי תהי נעלמה, גם את תבקשי מעוז מאויב:

בבל הכתה את אשור, שהכה את מצרים. מדי הכתה את בבל, שהכתה את אשור, שהכה את מצרים. והביטויים חוזרים בכל כיבוש, בכל שינוי שלטון. וכך אומר ישעיהו לבבל, כשהוא מבטיח להם את חורבנם בידי מדי:

ישעיהו פרק י"ג

ט"ז. ועלליהם ירטשו, לעיניהם ישסו בתיהם, ונשיהם (תשגלנה) תשכבנה:

י"ז. הנני מעיר עליהם את מדי, אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו:

י"ח. וקשתות נערים תרטשנה, ופרי בטן לא ירחמו, על בנים לא תחוס עינם:

י"ט. והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים, כמהפכת אלהים את סדום ואת עמרה:

כ'. לא תשב לנצח ולא תשכן עד דור ודור ולא יהל שם ערבי ורעים לא ירבצו שם:

והנביא נחום מתאר תאור דומה את גורל נינוה, בפרק ב':

איה מעון אריות ומרעה הוא לכפירים, אשר הלך אריה לביא שם גור אריה, ואין מחריד.

נינוה תהיה מקום בו אריות ישימו את הגורים, ולא יפחדו. כל כך יהיה שומם המקום.

תיאור הגורל על פיו מחליטים החלטות צבאיות חוזר בפי נביאים שונים. יחזקאל מתאר את מלך בבל המנחש לאן ללכת. עובדיה מתאר את אדום, המפיל גורל על ירושלים:

עובדיה פרק א'

י'. מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם:

י"א. ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שעריו ועל ירושלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם:

ונחום מתאר את הגורל על פיו קבעו חיילי אשור את גורלם של נכבדי מצרים:

גם היא לגלה הלכה בשבי, גם עלליה ירטשו בראש כל חוצות, ועל נכבדיה ידו גורל, וכל גדוליה רתקו בזקים:

"המלחמה היא גהינום", אמר גנרל שרמן, כאשר הנהיג את המלחמה נגד הדרום הפורש בימי הנשיא לינקולן. מחרוזת המלחמות המתוארת בדברי הנביאים, מאיירת אמירה זו בצבעים עזים.

ובתוך מעגל מלחמה זה ניצב נחום האלקושי, כנציגו של עם קטן שתהפוכות ההסטוריה חולפות סביבו ומסכנות את קיומו, והוא מדבר בשם ה' אל עולם, המכוון את ההסטוריה, ממליך מלכים ומשנה גבולות עמים. והוא צופה את חורבנה של אשור המאיימת עתה על ישראל, בידי בבל שבעוד כמה עשרות שנים, תחריב את ארץ ישראל ותשרוף את המקדש.