רעיון השארית אצל צפניה ואצל נביאים אחרים
שיחות בספר צפניה
מחבר: יהושע רוזנברג
צפניה ג'
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
גם בפרק ב' וגם בפרק ג' מדבר הנביא על שארית בלבד, שתוושע מן הגלות ומפורעניות יום ה'. לעם ישראל יהיה מעמד מיוחד בעולם העתיד, בו תשרור מלכות שדי, אך לא כל העם יזכה לראות בנחמה. רק שארית של צדיקים תזכה לכך. בפרק ב' בנבואת החורבן למואב ועמון אומר צפניה:
"כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה...
שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום".
בדברו על יום ה', יום המשפט, אומר הנביא:
"כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד...
ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך אשר פשעת בי,
כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך...
והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'.
שארית ישראל לא יעשו עולה, ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית..."
הנביא מדמה את הגלויות השבות לארצן לעדר צאן שהתפזר והרועה מקבצו:
"והושעתי את הצולעה, והנידחה אקבץ ..."
צפניה אינו הראשון המדבר על השארית שתשאר מן העם. רעיון "שארית ישראל" מצוי אצל נביאים אחדים. משמעותו היא שלמרות הגלות, המלחמות, הרדיפות ושנאת הגויים, תשאר שארית מעם ישראל אשר תגאל ותבנה מלכות חדשה בארץ ישראל. בפרשת התוכחה שבסדרת בחוקותי בספר ויקרא אנו מוצאים את ההבטחה:
"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוהיהם".
הקב"ה מבטיח שעם ישראל לא יכלה לעולם. תמיד תשאר שארית שתמשיך את עם ישראל. מתוך התוכחה של פרשת כי תבוא בספר דברים, עולה הנחמה, שלמרות עונש הגלות והקללות על הפרת הברית, תמיד תשאר שארית:
"ונשארתם במתי מעט, תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב, כי לא שמעת בקול ה' אלוהיך".
רעיון השארית נמצא בקיצור בדברי ה' לאליה הנביא במלכים א' פרק י"ט:
"והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא
והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע.
והשארתי בישראל שבעת אלפים,
כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו".
אצל ישעיה נמצא הרעיון פעמים אחדות. בפרק ד' אומר ישעיה:
"והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים, קדוש יאמר לו,
כל הכתוב לחיים בירושלים".
אלה שיזכו להנצל מן הפורענות וישארו בחיים בירושלים, יאמרו עליהם כי הם קדושים. את נבואתו הראשונה, בפרק ו' מסיים ישעיה:
"ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער,
כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם, זרע קודש מצבתה".
לאחר שירחיק ה' את האדם, ורבה העזובה בקרב הארץ, תשאר בה עשריה, שאף היא תהיה לבער, אך הכליון לא יהיה גמור. תמיד תהיה שארית, אשר בה יקויימו הבטחות הנחמה והתשועה. בפרק י' אומר ישעיה:
"והיה ביום ההוא, לא יוסיף עוד שאר יעקב ופליטת בית יעקב להשען על מכהו,
ונשען על ה' קדוש ישראל באמת.
שאר ישוב, שאר יעקב, אל אל גבור.
כי ארם יהיה עמך ישראל כחול הים, שאר ישוב בו,
כליון חרוץ, שוטף צדקה..."
השארית תשוב אל ה'. בפרק י"א מדבר ישעיה שוב על יום הגאולה:
"והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו, לקנות את שאר עמו,
אשר ישאר מאשור וממצרים, ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים...
והיתה מסילה לשאר עמו, אשר ישאר מאשור, כאשר הייתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים."
לבנו קרא ישעיה: "שאר ישוב".
מיכה המורשתי מנבא:
"והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים, כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב,
אשר לא יקווה לאיש ולא ייחל לבני אדם.
והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים, כאריה בבהמות יער, ככפיר בעדרי צאן,
אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל". (מיכה ה')
כמו צפניה, משתמש גם מיכה בדימוי הצאן המתקבץ:
"ביום ההוא נאום ה' אוספה הצולעה, והנדחה אקבצה, ואשר הרעותי,
ושמתי את הצולעה לשארית, והנחלאה לגוי עצום..." (פרק ד').
בפרשת התשובה בספר דברים פרק ל' נקשרת השיבה עם התשובה:
"ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו...
ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך,
ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה."
אצל צפניה תהיה השארית מטוהרת על ידי הפורענות:
"והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'.
שארית ישראל לא יעשו עולה, ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד".