כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל... / יהושע רוזנברג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל...

שיחות בספר זכריה

מחבר: יהושע רוזנברג

זכריה ט'

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל...

 

חלקו השני של ספר זכריה, הכולל את הפרקים ט-יד מתחלק אף הוא לשניים, כשבראש כל חלק הפתיחה: "משא דבר ה'". החלק השני של הספר שונה מאד מן החלק הראשון. אין כאן חזיונות, אלא משאות. חסרים כאן ציוני הזמן המצויים לרוב בחלק הראשון.
בחלק הראשון מעודד הנביא את אנשי יהודה, שבי ציון ואת מנהיגיהם: זרובבל בן שאלתיאל ויהושע הכהן הגדול.
בחלק השני לא נזכרים כלל זרובבל ויהושע וכן לא נזכר הנביא זכריה.
בחלק הראשון משתמש הנביא בסמלים רבים וברמזים, שלעתים קשה לעמוד על פירושם המדויק. בחזיונות ממלא המלאך הדובר בזכריה תפקיד של מפרש המראות. הנביא מוסר לעמו את החזיונות ואת פתרונם.
בחלק השני אין מראות ואין מלאך ה' הדובר והנביא אינו משתמש בביטוי השליחות: "כה אמר ה'".
הנבואות שבחלק השני מכוונות כנראה לימות המשיח. הנביא מדבר על גאולת ישראל, ועל קצם של הגויים שונאי ישראל.
הפרקים א-ח כה שונים מפרקי החלק השני, עד שחוקרים רבים ניסו להפקיעו מזכריה ולשייכו לנביא אחר מתקופה אחרת. החוקרים המעבירים את החלק השני מזכריה לנביא אחר, חלוקים באשר לזמנו. יש המקדימים אותו אל הבית הראשון ויש המאחרים אותו עד סמוך לימי החשמונאים. יש חוקרים המרחיקים לכת ומשייכים את נבואות החלק השני לנביאים אחדים, אשר כל אחד מהם חי בתקופה אחרת. בהוכחות החוקרים אין די כדי להפקיע את הנבואות מהנביא זכריה בן עידו. יחד עם זאת, ישנם צדדים רבים בהם משותפים שני חלקי הספר, בולטים רעיונות משותפים לשני החלקים, הספר נראה כחטיבה רעיונית שלמה. לכן אין סיבה לפקפק באחדותו של הספר.
פרק ט' פותח בנבואה על הגויים. נזכרים כאן עמים רבים: חדרך ודמשק, חמת, צור וצידון, אשקלון עזה ועקרון. בפסוקים א-ח אווירת מלחמה. את האווירה יוצר הנביא על ידי שימוש בביטויי מלחמה כמו: מצור -
"ותבן צור מצור לה",
 
וכן:
"הנה ה' יורישנה, והכה בים חילה, והיא באש תאכל".
 
הנביא מדבר על פחד וחרדה אצל הגויים:
"תרא אשקלון ותירא, ועזה תחיל מאד".
 
ערי הפלשתים שסייעו לחורבן ירושלים ולקחו ממנה שלל, יתרוקנו מיושביהן שיגלו, והעמים שיתיישבו במקומם, יצטרפו לעם ישראל. לעומת רוח המלחמה בפסוקים א-ח נושבת מן הפסוקים הבאים רוח של שלוה, רוח של שלום. לא יהיה צורך בצבא ובכלי קרב כי השלום ישרור בעולם:
"והכרתי רכב מאפרים, וסוס מירושלים,
ונכרתה קשת מלחמה, ודבר שלום לגויים,
ומושלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ."
 
מיכה הנביא, המדבר על תקופה של שלום, מדבר אף הוא על חיסול כלי המלחמה שאין עוד בהם צורך:
"והיה ביום ההוא, נאום ה', והכרתי סוסיך מקרבך, והאבדתי מרכבותיך.
והכרתי ערי ארצך, והרסתי כל מבצריך."
 
לאחר שיבואו הגויים על עונשם הם יצטרפו אל עם ישראל בעבודת ה'. את חלקו השני של פסוק ז':
"ונשאר גם הוא לאלוהינו, והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי"
 
מבאר ראב"ע:
"לא ישאר מפלשתים רק מי שיעבוד השם יתברך בפרהסיא."
 
ובפסוק ח':
"ולא יעבור עליהם עוד נוגש"
 
הוא מפרש:
"אין איש שיבוא להרע לירושלים כי כל סביבותיה עובדי ה' ועובדי ישראל."
 
בפסוקים ט-י מתאר הנביא את המלך הצדיק שיבוא לציון:
"גילי מאד בת ציון, הריעי בת ירושלים,
הנה מלכך יבוא לך,
צדיק ונושע הוא,
עני ורוכב על חמור, ועל עיר בן אתונות".
 
לעומת צור העשירה, המתוארת בפסוק ג:
"ותצבור כסף כעפר, וחרוץ (כלומר זהב) כטיט חוצות",
 
ואל מול מלכי העמים, שהם עשירים, המלך העתיד הוא עני. בבבלי סנהדרין צ"ח ע"ב מדרש תנאים שהכתובים מדברים במלך המשיח. גם בבבלי ברכות נ"ו ע"ב נקשרים הפסוקים עם הישועה בעתיד:
"הרואה חמור בחלום - יצפה לישועה, שנאמר: 'הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור'".
 
ר' יוסף אבן כספי קושר את הפסוקים המדברים על המלך עם סיום הפסוק הקודם: "כי עתה ראיתי בעיני", ומבאר כי מלכך הוא זה הנמצא היום, בזמן הזה, הנביא רואה והעם רואה כמוהו את המלך. וזהו זרובבל. דברי זכריה מזכירים את דברי ישעיה הנביא בפרק י"א על המלך המשיח:
"ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה:
ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה':
הריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח:
ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע:
והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו:
וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם:
ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן:
ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה:
לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים: פ
והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנחתו כבוד:"