והנה מגילה עפה
שיחות בספר זכריה
מחבר: יהושע רוזנברג
זכריה ה'
מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
המראה השישי עוסק בטיהור ארץ יהודה מן הרשעים ומן הרשעה. זכריה שב ונושא את עיניו ורואה מגילה עפה בשמים. אורך המגילה עשרים באמה, ורחבה עשר באמה, כלומר: בערך עשרה מטרים על חמישה מטרים. מידות המגילה דומות למידות האולם שלפני ההיכל במקדש שלמה, כמתואר במלכים א' פרק ו' פסוק ג:
"והאולם על פני היכל הבית, עשרים אמה ארכו, על פני רוחב הבית, עשר באמה רחבו על-פני הבית".
על הפסוק בויקרא ה', א:
"ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו"
נדרש בויקרא רבה פרשה ו':
"אל תהי שבועת שוא קלה בעיניך, שהרי זכריה חמי לה [שהרי הנביא זכריה רואה אותה]
ומצטטים את הכתוב בפרקנו:
"ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגילה עפה".
וממשיך המדרש:
"ויאמר אלי מה אתה רואה ואמר אני רואה מגילה עפה –
אמר רבי אבהו: אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינן במידה הזאת ואת אמר כן?"
רבי אבהו תמהה על מידות המגילה. מגילה נכתבת על קלף. היכן מצאו קלף במידות אלה? אפילו פיל וגמל, מהגדולים בבעלי החיים אינם במידה הזאת. תמיהתו של רבי אבהו באה להעמידנו על חומרתה של שבועת השקר, שכן על המגילה כתובה אלה לנשבע לשקר. על הכתוב:
"זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ"
שואל המדרש:
"מהיכן יצאת?"
ומשיב:
"מפתחו של אולם, דתנן פתחו של אולם גבהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה."
נראה שהדרשן דרש את התיבה 'עפה' - כפולה, כפי שנדרש בתלמוד הבבלי עירובין דף כ"א, ע"א:
"וכי פשטת לה הויה עשרין בעשרין, וכי קלפת לה כמה הויא לה? ארבעין בעשרין."
ומבאר רש"י:
"כשהיא עפה היינו כפולה."
פירוש זה הוא על פי משמעות הפועל בארמית. ולפי הפירוש הזה מתאים גודל המגילה הכפול - עשרים על ארבעים - לגודל הפתח. לדעת המלבי"ם רומזת יציאת המגילה ובה האלה, מן ההיכל, לתפילתו של שלמה המלך במלכים א' פרק ח':
"את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו,
ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה.
ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו, ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו".
המגילה מטילה על בתי הגנבים והרמאים ביהודה קללה:
"ויאמר אלי:
זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ,
כי כל הגונב מזה כמוה ניקה, וכל הנשבע מזה כמוה נקה."
על פי הדגשת הכתוב: "מזה", מבאר פרופ' מרדכי זר כבוד בדעת מקרא כי האלה תחול על חומסי המקדש והגונבים מן החומרים שהוכנו לבנין הבית. על לוחות הברית, לוחות העדות נאמר:
"לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים",
לפי דגם זה כתוב על המגילה מזה איסור גניבה והקללה שתבוא על הגנב, ומזה, בעבר השני - נכתב עונשם של הנשבעים לשקר. הקללה היוצאת כביכול מן המגילה תלין, כלומר תשאר דרך קבע בבתי הנשבעים לשקר, ותכלה את הרשע ותהרוס את ביתו:
"ולנה בתוך ביתו, וכילתו ואת עציו ואת אבניו".
הגנב עיכב את בניית בית ה' והבית נשאר בחורבנו ולפיכך יחרב ביתו.
מראת האיפה
לאחר מראת המגילה רואה הנביא את מראת האיפה: שני מלאכים בצורת נשים מוליכים בשמים את הרשעה, בתוך כלי מידה הדומה לאיפה. ככל הנראה אין הכתוב מדבר על מידת האיפה, שכן האיפה הרגילה המכילה 36 ליטר אינה יכולה להכיל אשה כנאמר בכתוב:
"והנה ככר עופרת נשאת, וזאת אשה אחת, יושבת בתוך האיפה",
על פי האיפה היה מונח מכסה עופרת עגול ככיכר והוא נישא ,כלומר התרומם, כדי שהנביא יוכל לראות מה בתוך האיפה. כשנתרומם המכסה, נסתה כנראה האשה, המסמלת את הרשעה, להמלט, אבל המלאך משליכה חזרה לתוך האיפה וסוגר את המכסה :
"ויאמר: זאת הרשעה, וישלך אותה אל תוך האיפה,
וישלך את אבן העופרת אל פיה".
הנשים אשר להן כנפים ככנפי החסידה נושאות את האיפה בין הארץ ובין השמים. החסידה נודדת מרחקים גדולים וכנפיה מתאימות לטיסה ארוכה. הנשים מוליכות את הרשעה אל ארץ שנער, ארץ בבל, אל המקום הראוי לה. ושם תשאר.