פתיחתא
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פתיחתא

פתיחתא

א. רביאבא בר כהנא פתח:

(ישעיה י') צהלי > קולך בת גלים, הקשיבי לישה, עניה ענתות:


אמר ישעיהו לישראל:
עד שאתם אומרים שירים ומזמורים לפני עבודת כוכבים,
צהלי קולך בדברי תורה,
צהלי קולך בבתי כנסיות.
בת גלים, מה גלים הללו מסויימין בים,
כך אבותיהם מסויימין בעולם.

דבר אחר:
בת גלים -
בת גולים, ברתיהון דגלוואי.
בתו של אברהם,

אותו שכתוב בו (בראשית י"ב) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.

בתו של יצחק,

שכתוב בו (שם כ"ו) וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה.

בתו של יעקב,

שכתוב בו (שם כ"ח) וילך פדנה ארם.

הקשיבי הקשיבי למצותי,
הקשיבי לדברי תורה,
הקשיבי לדברי נבואה,
הקשיבי לצדקות ומעשים טובים.
"לישה" ואם לאו לישה, הא אריה סליק עלך, זה נבוכדנצר הרשע.

דכתיב ביה (ירמיה ד') עלה אריה מסובכו.

עניה -
עניה
מן הצדיקים,
עניה מדברי נבואה,
עניה ממצות ומעשים טובים.
ענתות-
ואם לאו ענתות, הא ענתותא אתי ומתנבא עליך.

דכתיב: (שם א') דברי ירמיהו בן חלקיהו וגו'.

כיון שבא הפורענות קונן עליהם: איכה.

ב. רבי אבא בר כהנא פתח:

(שם ט') מי האיש החכם ויבן את זאת וגו'

תני רבי שמעון בר יוחאי:
אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל,
דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים.

שנאמר (שם) על מה אבדה הארץ, ויאמר ה' על עזבם את תורתי.


רבי הוה משלח לר' אסי ולר' אמי,
דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל, והוון עלין לקרייתא.
ואמרין להון: אייתו לן נטורי קרתא,
והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא.
והוון אמרין להון: אלין נטורי קרתא? אלין חרובי קרתא.
אמרו להון: ומאן אינון נטורי קרתא?
אמר לו: אלו סופרים ומשנים,
שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה.

על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה.
וכן הוא אומר: (תהלים קכ"ז) אם ה' לא יבנה בית וגו'


ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל ברבי יצחק אמר:
מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא
על עבודת כוכבים,
ועל גילוי עריות,
ועל שפיכות דמים,
ולא ויתר על מאסה של תורה.

שנאמר: על מה אבדה הארץ?

על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן,
אלא על עזבם את תורתי.

ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי:

כתיב: (ירמיה ט"ז) ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו.

הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו,
מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב.

רב הונא אמר:
למוד תורה אע"פ שלא לשמה,
שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

אמר רבי יהושע בן לוי:
בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת:
אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

שמואל תני לה בשם ר' שמואל בר אמי:
אימתי המלכות גוזרת גזרה, וגזירתה מצלחת?
בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ..

הדא הוא דכתיב: (דניאל ה') וצבא תנתן על התמיד בפשע.

אין צבא אלא מלכיות,

שנאמר: (ישעיה כ"ד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו'.

התמיד אלו ישראל,

דכתיב: (יהושע א') והגית בו יומם ולילה.

בפשע - בפשעה של תורה,
כל זמן שישראל משליכין דברי תורה לארץ, המלכות היא גוזרת ומצלחת.

שנאמר (דניאל ח') ותשלך אמת ארצה וגו'.

ואין אמת אלא תורה,

שנאמר: (משלי כ"ג) אמת קנה ואל תמכור.

אם השלכת דברי תורה לארץ מיד הצליחה המלכות.

הדא הוא דכתיב: (דניאל ח') ועשתה והצליחה



אמר רבי יהודה בן פזי:
(הושע ח) זנח ישראל טוב וגו'
ואין טוב אלא תורה.

שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם וגו'.



א"ר אבא בר כהנא:
לא עמדו פילוסופין לאומות העולם, כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי.
אמרו להם: יכולין אנו להזדווג לאומה זו,
אמרו להם: לכו וחזרו על בתי כנסיות שלהם,
אם התינוקות מצפצפין בקולן אי אתם יכולין להם,
ואם לאו אתם יכולין להם.
שכן הבטיחם אביהם ואמר להם:

(בראשית כ"ז) הקול קול יעקב והידים ידי עשו.

כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות,
אין הידים ידי עשו.
וכל זמן שאין קולו מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות,
הידים ידי עשו.

וכן הוא אומר: (ישעיה ה') לכן כאכול קש לשון אש וגו'

וכי יש קש אוכל אש? והלא דרכה של אש אוכלת קש.
ואת אומר, לכן כאכול קש, לשון אש.
אלא קש זה ביתו של עשו..

שנאמר: (עובדיה א') והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש.

לשון אש זה ביתו של יעקב,
וחשש להבה ירפה זה ביתו של יוסף,
שרשם כמק יהיה, אלו האבות שהם שרשיהם של ישראל,
ופרחם כאבק יעלה אלו השבטים שהם פרחיהם של ישראל מפני מה?
(ישעיה ה') כי מאסו את תורת ה' צבאות וגו'.

אמר רבי יודן:

כי מאסו את תורת ה' צבאות,

זו תורה שבכתב;

ואת אמרות קדוש ישראל נאצו,

זו תורה שבעל פה.
וכיון שהשליכו דברי תורה לארץ, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה


(ירמיה פ') כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות.
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ורבנן -
ר' יוחנן אמר:

למלך שהיו לו שני בנים.
כעס על הראשון נטל את המקל וחבטו והגלהו.
אמר: אוי לזה מאיזו שלוה נגלה?
כעס על השני, ונטל את המקל וחבטו והגלהו.
אמר: אנא הוא דתרבותי בישא.

כך גלו עשרת השבטים. והתחיל הקדוש ברוך הוא אומר להם את הפסוק הזה:

(הושע ז') אוי להם כי נדדו ממני.

וכיון שגלו יהודה ובנימן, כביכול אמר הקדוש ברוך הוא:

(ירמיה י') אוי לי על שברי.



רבי שמעון בן לקיש אמר:

מלך שהיה לו שני בנים.
כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו ופרפר ומת.
התחיל מקונן עליו.
כעס על השני ונטל את המקל וחבטו ופרפר ומת.
אמר: מעתה אין בי כח לקונן עליהם,
אלא קראו למקוננות ויקוננו עליהם.


כך גלו עשרת השבטים והתחיל מקונן עליהם:

(עמוס ה') שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נושא עליכם קינה בית ישראל.

וכיון שגלו יהודה ובנימין כביכול אמר הקדוש ברוך הוא:
מעתה אין בי כח לקונן עליהם.

הדא הוא דכתיב:

(ירמיה ט') קראו למקוננות וגו' ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי.
"עליהם" אין כתיב כאן, אלא "עלינו". דידי ודידהון.
"ותרדנה עיניהם דמעה" אין כתיב כאן, אלא "עינינו", דידי ודידהון.
"ועפעפיהם יזלו מים" אין כתיב כאן, אלא "ועפעפינו", דידי ודידהון.

רבנן אמרין:

למלך שהיו לו שנים עשר בנים ומתו שנים, התחיל מתנחם בעשרה.
מתו עוד שנים והתחיל מתנחם בשמונה.
מתו שנים התחיל מתנחם בששה.
מתו שנים התחיל מתנחם בארבעה.
מתו שנים התחיל מתנחם בשנים.
וכיון שמתו כולם התחיל מקונן עליהם.


איכה ישבה בדד
ג. רבי אבא בר כהנא פתח:

(שם ט"ו) לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז.

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים,
מימי לא נכנסתי בבתי תיאטראות ובתי קרקסאות של אומות העולם
ושחקתי עמהם ואעלוז.
מפני ידך בדד ישבתי -
נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד,
נגעה בי ידו של סנחריב, ולא ישבתי בדד,
וכיון שנגעה בי ידך, בדד ישבתי.

איכה ישבה בדד

ד. רבי אבהו פתח:

(הושע ו') והמה כאדם עברו ברית,

זה אדם הראשון.
אמר הקדוש ברוך הוא:
אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן וצויתיו,
ועבר על צוויי ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין,
וקוננתי עליו איכה.

הכנסתי אותו לגן עדן -

שנאמר (בראשית ב') ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן.

וצויתיו,

שנאמר (שם) ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו'.

ועבר על צוויי,

שנאמר (שם ג') המן העץ אשר צויתיך וגו'.

ודנתי אותו בגירושין,

שנאמר (שם) ויגרש את האדם.

ודנתי אותו בשילוחין,

שנאמר (שם) וישלחהו ה' מגן עדן.

וקוננתי עליו איכה,

שנאמר (שם) ויאמר לו איכה.

"איכה" כתיב.

אף בניו הכנסתי אותם לארץ ישראל,

שנאמר (ירמיה ב') ואביא אתכם אל ארץ הכרמל.

וצויתים,

שנאמר (ויקרא כ"ד) צו את בני ישראל.

ועברו על צוויי,

שנאמר (דניאל ט') וכל ישראל עברו את תורתך.

ודנתי אותם בגירושין,

שנאמר (הושע ט') מביתי אגרשם.

ודנתי אותם בשילוחין,

שנאמר (ירמיה ט"ו) שלח מעל פני ויצאו.

וקוננתי עליהם: איכא ישבה בדד:


ה. רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא פתח:

(יחזקאל כ"ד) לכן כה אמר ה' אוי עיר הדמים

אוי מן קמי דקרתא דשפכו דמים בגווה.
סיר אשר חלאתה בה,
דחפשושיתה בגווה.
וחלאתה לא יצאת ממנה,
וחפשושיתה לא נפקת מן גווה.
לנתחיה לנתחיה הוציאה,
מטליות מטליות היו גולים.

כיצד גלו?
ר' אלעזר אומר:
שבט ראובן ושבט גד גלו תחלה.

ר' שמואל בר נחמן אומר:
שבט זבולן ושבט נפתלי גלו תחלה.

הדא הוא דכתיב: (ישעיה ח') כעת הראשון הקל, ארצה זבולון וארצה נפתלי.

ומה מקיים ר' אלעזר קרייה דר' שמואל בר נחמן?
אלא כעת שגלו שבט ראובן וגד, כך גלו שבט זבולון ושבט נפתלי (שם).

והאחרון הכביד
ר' אבא בר כהנא אמר:
הממם כבמכביד.

הדא הוא דכתיב: (שם י"ד) וטאטאתיה במטאטא השמד לא נפל עליה גורל.


ר' נחמן בשם ר' אחא אמר:
מהו לא נפל עליה גורל?
אמר הקדוש ברוך הוא:
רשעה שהפלתי קלסים על אומות העולם להגלותם לא גלו,
ואתם למה גליתם?
כי דמה בתוכה היה.
כל כך למה?
להעלות חמה.

ר' יודן שאל לר' אחא
אמר לו: היכן הרגו ישראל את זכריה, בעזרת ישראל או בעזרת נשים?
אמר לו: לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים,
אלא בעזרת הכהנים.
ולא נהגו בדמו לא כדם איל, ולא כדם צבי,
שבדם צבי ובדם איל כתיב

(ויקרא י"ז) ושפך את דמו וכסהו בעפר.

ברם הכא כתיב

(יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו
לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר.


דבר אחר:
לכן כה אמר ה' אוי עיר הדמים.
אוי מן קמי דקרתא דשפכי דמה לגווה,
גם אני אגדיל המדורה, ארבה בפורענות.
הרבה העצים,
אלו הלגיונות.
הדלק האש, אלו המלכים.
התם הבשר, זה הצבור.

והרקח המרקחה. -

ר' יהושע ור' נחמיה בשם ר' אחא אמרי:
לפי שהיו כל ישראל אומרים:
נבוכדנצר כנס כל ממונו של עולם, ולממון שלנו הוא צריך?
אמר הקדוש ברוך הוא:
חייכם שאני עושה ממונכם חביב עליו,
כמו בשמים הללו שהן עולין בסעודה.
והעצמות יחרו,
את מוצא בשעה שגלו ישראל היה גופן תוסס כהדא מרקחתא.

והעמידה על גחליה ריקה.
אמר רבי אלעזר:
אלו נאמר שבורה, לא היה לה תקנה לעולם.
וכשהוא אומר "ריקה", כל כלי שהוא ריקן, סופו להתמלאות.
כל כך למה?
למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה וגו'.
כיון שחטאו, גלו.
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכא ישבה בדד.


ו. רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא פתח:

(הושע ה') אפרים לשמה תהיה.


אימתי?ביום תוכחה, יום שהקדוש ברוך הוא עתיד להתוכח עמהם בדין.
אתה מוצא בשעה שגלו עשרת השבטים, לא גלו יהודה ובנימין.
והיו עשרת השבטים אומרים:
מפני מה הגלה אותנו והם לא הגלה?
מפני שהם בני פלטין שלו,
דלמא משוא פנים יש כאן ח"ו?
אין כאן משוא פנים, אלא עדיין לא חטאו.
וכיון שחטאו הגלה אותם.
אמרו עשרת השבטים:
הא אלהינו הא אלהינו, הא תקיף הא תקיף, הא קשוט הא קשוט,
דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין.
כיון שחטאו - גלו.
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם, איכה.


ז. רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא פתח:
(ישעיה ג') ואנו ואבלו פתחיה.


אנינה מבפנים ואבילה מבחוץ.
פתחיה חורבן ראשון וחורבן שני,
ונקתה נקיה מדברי תורה,
נקיה מדברי נבואה,
נקיה מצדיקים,
נקיה ממצות ומעשים טובים.
לפיכך לארץ תשב.

ישבו לארץ ידמו זקני בן ציון, העלו עפר על ראשם

ח. רבי יצחק פתח:
(ירמיה ט') כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו.

וכי יש עצים בוכים, ויש אבנים בוכות, שאתה אומר כי קול נהי נשמע מציון?
אלא ממי שהוא משרה שכינתו בציון.
איך שודדנו? איך הות לן מבזונים
(שם) בושנו מאד כי עזבנו ארץ
זו ארץ ישראל.
דכתיב: (דברים י"א) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה
(ירמיה ט') וכי השליכו משכנותינו,
אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

דבר אחר:
בושנו מאד כי עזבנו ארץ, אלו דברי תורה.
כמאן דאמר: (איוב י"א) ארוכה מארץ מדה.
וכי השליכו משכנותינו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

דבר אחר:
בושנו מאד כי עזבנו ארץ,
זה בית המקדש
כמה דאת אמר (יחזקאל מ"ג) ומחיק הארץ ועד העזרה התחתונה.
וכי השליכו משכנותינו,
חורבן בית ראשון וחורבן בית שני.
כיון שחטאו גלו,
כיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.


ט. רבי יצחק פתח:
(ירמיה נ"א) בושנו כי שמענו חרפה, כסתה כלמה פנינו.

באו זרים על מקדשי בית ה'.
את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לירושלים,
נכנסו עמהם עמונים ומואבים,
שנאמר (איכה א') ידו פרש צר על כל מחמדיה.
כי ראתה גוים באו מקדשה, אשר צויתה לא יבאו בקהל לך.
נכנסו לבית קדשי הקדשים, ומצאו שם שני כרובים,
נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה,
והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים:
לא הייתם אומרים, שאין האומה הזאת עובדת עבודת כוכבים,
ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים,
הא כל אפיין שוין.
הדא הוא דכתיב:
(יחזקאל כ"ה) יען אמור מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה.
באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא מקעקע ביצתן מן העולם,
שנאמר: (צפניה ב') לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל
כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה.
כיון שחטאו גלו,
כיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.

דבר אחר:
(ירמיה נ"א) בושנו כי שמענו חרפה.
אלו שבעה עשר בתמוז.
כסתה כלמה פנינו, אלו תשעה באב.
כי באו זרים על מקדשי בית ה'
חורבן ראשון וחורבן שני.
כיון שחטאו גלו,
כיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.


י. רבי יצחק פתח:
(ישעיה מ"ג) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל.

ר' יוחנן שמע לה מהדין קרייה:
(שם י"ז) משא דמשק, הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה.
עזובות ערי ערוער
עומד בדמשק, ומזכיר ערוער?
והלא אין ערוער אלא בתחום מואב?
אלא, שלש מאות וששים וחמשה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק,
וכל אחת ואחת היו עובדין אותה יום אחד,
והיה להם יום אחד,
והיו כולן עובדין באותו היום,
וכולן עשו ישראל הגמוניא, ועבדו אותן.
דכתיב:
(שופטים י')
ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה',
ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות,
ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב,
ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה'.
ולא עבדוהו אפילו בשותפות.

אמר ר' אבא בר כהנא:
לא תהיה כהנת כפונדקית.

אמר רבי יוסי בר' חנינא:
הלואי עשו אותי בני כגרזימי הזו, שהיא באה באחרונה.

אמר רבי יודן,
משל לעבדו של מלך שעשה סעודה, והזמין כל בני כנסיותיו, ולא הזמין רבו.
אמר המלך: הלואי השוה אותי עבדי לבני כנסיותיו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא:
הלואי השוו אותי בני כגרזימי הזו, שהיא באה באחרונה.
אלא, ולא אותי קראת יעקב,
קאים טרון כל יומא ולא לעי, [=עוסק בעסקיו כל היום ואינו עייף]
וצלויי קמוי את לעי [ולהתפלל לפני אתה עייף?]
קאים טרון כל יומא ולא לעי, [=עוסק בעסקיו כל היום ואינו עייף]
ואמר ליה חבריה אתי וצלי [וכשאומר לו חברו בא והתפלל]
והוא אמר לית אנא יכיל [אומר איני יכול].
אצל הבעל מה כתיב: (מלכים א' י"ח)
ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר:
הבעל עננו ואין קול ואין עונה, ויפסחו על המזבח אשר עשה.
הווי, ולא אותי קראת יעקב
הלואי לא הכרתיך יעקב,
למה?
כי יגעת בי ישראל.

לא הבאת לי שה עולותיך,
שני תמידין שהיו מקריבים בכל יום,
שנאמר (במדבר כ"ח) את הכבש אחד תעשה בבקר,
ואת הכבש השני תעשה בין הערבים,
וזבחיך לא כבדתני, אלו קדשי קדשים.
לא העבדתיך במנחה, זה קומץ המנחה.
ולא הוגעתיך בלבונה, זה קומץ הלבונה.

לא קנית לי בכסף קנה.
רב הונא בשם ר' יוסף אמר:
קנמון היה גדל בארץ ישראל
והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו,
וחלב זבחיך לא הרויתני,
אלו אמורי קדשים קלים,
אך העבדתני בחטאותיך הוגעתני בעונותיך.
ראו מה גרמו לי עונותיכם?
לשרוף את ביתי,
ולחרוב את עירי,
ולהגלות את בני בין אומות העולם,
ולישב לי לבדי.
איכה ישבה בדד

יא. רבי יצחק פתח:
(דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך

בשמחה ובטוב לבב, מרוב כל
ועבדת את אויביך וגו'
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה,
(שמות ט"ו) תבאמו ותטעמו בהר נחלתך.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
תבוא כל רעתם לפניך.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה (שם):
שמעו עמים ירגזון
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
שמעו כי נאנחה אני.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(שם ג') ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(ויקרא כ"ג) וקראתם בעצם היום הזה.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
קראתי למאהבי.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(דברים ט"ז) צדק צדק תרדוף.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(שם ט"ו) פתח תפתח את ידך.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
פרשה ציון בידיה.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(ויקרא כ"ג) אלה מועדי ה'.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
על אלה אני בוכיה.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(במדבר כ') במסלה נעלה.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
סלה כל אבירי ה'
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(ויקרא כ"ו) ואשבור מוטות עולכם.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
נשקד עול פשעי בידו.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(שם ו') אש תמיד תוקד על המזבח
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
ממרום שלח אש בעצמותי.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(דברים א') בכל הדרך אשר הלכתם.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
לא אליכם כל עוברי דרך.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(ויקרא כ"ו) ואכלתם לחמכם לשובע.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
כל עמה נאנחים מבקשים לחם.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(שמות ל"ד) לא יחמוד איש את ארצך.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
ידו פרש צר על כל מחמדיה.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
טומאתה בשוליה.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(שם) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
חטא חטאה ירושלים.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(במדבר י') ונזכרתם לפני ה' אלהיכם.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
זכרה ירושלים ימי עניה.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(ויקרא כ"ו) והתהלכתי בתוככם.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
ויצא מן בת ציון כל הדרה.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(דברים כ"ח) ונתנך ה' לראש.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
היו צריה לראש אויביה שלו.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(שם ט"ז) שלוש פעמים בשנה.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
דרכי ציון אבילות.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(ויקרא כ"ו) וישבתם לבטח.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
גלתה יהודה מעוני.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(שמות י"ב) ליל שמורים הוא לה'
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
בכה תבכה בלילה.
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה:
(דברים א') איכא אשא לבדי.
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים:
איכה ישבה בדד:


יב. רבי חנינא בר פפא פתח:
(משלי כ"ה) מעדה בגד ביום קרה, חומץ על נתר, ושר בשירים על לב רע.


ר' חנינא ור' יונתן תרויהון אמרין:
למה היו עשרת השבטים ושבט יהודה ובנימין דומין?
לשני בני אדם שהיו מתכסים בשמלה חדשה בימות הגשמים.
היה זה בוגד מכאן וזה בוגד מכאן עד שקרעו אותה.

כך לא זזו עשרת השבטים עובדים עבודת כוכבים בשומרון,
ושבט יהודה ובנימין עובדים עבודת כוכבים בירושלים,
עד שגרמו לירושלים ליחרב.

דבר אחר:
מעדה בגד ביום קרה.

ר' חנינא בר פפא ור' סימון ר' חנינא בר פפא אמר:
יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל העדה מהם שני לבושין:
בגדי כהונה ובגדי מלכות.
ביום קרה, על שם שקראו לעגל.
(שמות ל"ב) אלה אלהיך ישראל

חומץ על נתר -
אמר רבי יהושע:
לאחד שהיה לו מרתף של יין.
בדק חבית ראשונה ומצאה חומץ,
שנייה ומצאה חומץ,
שלישית ומצאה חומץ.
אמר הא מסתיא דכולא בישא. [=מכאן שכל המרתף רע]

ושר בשירים על לב רע -
אמר רבי ברכיה:
כל דזמר זימרא לא עייל באודניה דרקדא [=כל זמר לא יכנס לאוזנו של מי שעצב]
כל דזמר זמר ברא דטפשא לא שמע [כל זמר חכמה לא יועיל לבן טיפש].

דבר אחר:
מעדה בגד ביום קרה
אמר רבי סימון:
יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל העדה מהן שני לבושין:
בגדי כהונה ובגדי מלכות.
ביום קרה
כהדא הוא דכתיב: (זכריה ז') ויהי כאשר קרא ולא שמעו.

חומץ על נתר -
אמר רבי יהושע בר נחמיה:
כזה שהוא נותן חומץ על נתר וסותר,
כך היו סותרים דברי תורה.
הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' ל"ז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים.

ר' אבא בר כהנא אמר:
כפרה זו שהיא מלחכת בפיה.

ושר בשירים על לב רע -
ר' חגי בשם ר' יצחק אמר:
לפי שהיו ליצני הדור ממללים בפיהם,
ומרמזין בעיניהן ומורין באצבעותיהן ואומרים:
(יחזקאל י"ב) החזון אשר הוא חוזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא.
אמר להם הקדוש ברוך הוא:
חייכם כי בימיכם בית המרי.
מיד (ד"ה ב' ל"ו) ויעל עליהם את מלך כשדים ויהרוג בחוריהם בחרב וגו'
וכתיב (מ"ב כ"ה) וישרוף את בית ה'.
זה בהמ"ק.
ואת בית המלך,
זה פלטין של צדקיהו,
ואת כל בתי ירושלים.

ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר:
ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים, חוץ מבית המקדש. מנין?
(ישעיה א') "מלאתי" בגימטריא הכי הו.
וכל אחת ואחת היה לה בית ספר למקרא, ובית התלמוד למשנה,
וכולן עלה אספסיאנוס והחריבן.
ואת כל בית גדול,
זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי.
ולמה קורא אותו בית גדול?
ששם מתני שבחו של הקדוש ברוך הוא.
כיון שחטאו גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.

יג. רבי חנינא בר פפא פתח:
(משלי כה) מפיץ וחרב וחץ שנון וגו'

מפיץ על שם (דברים כ"ח) והפיצך ה' בכל (הארצות) [העמים]
וחרב על שם (ויקרא כ"ו) והריקותי אחריכם חרב
וחץ שנון על שם (יחזקאל ה') בשלחי את חצי הרעב..
הכל למי?
לאיש עונה ברעהו עד שקר.
אלו ישראל שהשיבו ואמרו:
(שמות ל"ב) אלה אלהיך ישראל.

(משלי כ"ה) שן רועה ורגל מועדת וגו'
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
רבש"ע כשבאת לרעות אותנו,
השן אכלה ומדקה אחרים.
ולמה שן רועה אוכלת אותנו, ורגל רופסת אותנו?
מפני בטחונה של עבודת כוכבים על שבגדנו בצורנו.
(שם) מעדה בגד ביום קרה
(זכריה ז') ויהי כאשר קרא ולא שמעו.

דבר אחר:
שן רועה ורגל מועדת
שן מערערה ורגל ממטמטה.
אמר הקדוש ברוך הוא:
אני אמרתי לישראל בגדו בעבודת כוכבים ובטחו בי,
והן לא עשו כן.
אלא בגדו בי ובטחו בעבודת כוכבים

הדא הוא דכתיב: (ירמיה ב') אומרים לעץ אבי אתה

כיון שחטאו גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.


יד. רבי חנינא בר פפא פתח:

(משלי כ"ט) איש חכם נשפט את איש אויל, ורגז ושחק ואין נחת.


אמר רבי סימון:
כל מי שהוא דן את טיפש, הוא עצמו נידון, הדא הוא דכתיב: חכם נשפט.
"שפט" אין אין כתיב, אלא "נשפט".

דבר אחר:
איש חכם נשפט -
זה הקדוש ברוך הוא

שנאמר (איוב ט') חכם לבב ואמיץ כח

את איש אויל -
אלו ישראל,

שנאמר (ירמיה ד') כי אויל עמי.

ורגז ושחק.
רגזתי ואין נחת,
שחקתי ואין נחת.
רגזתי עליכם בימי פקח בן רמליהו,

שנאמר (ד"ה ב' כ"ח) ויהרג פקח בן רמליהו וגו'.

שחקתי עליכם בימי אמציהו,

שנאמר (שם כ"ה) ואמציהו התחזק וינהג את עמו, וילך גיא המלח.


מהו גיא המלח?
תחת כפי המלח, תחת כפויי מלחמה.

ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום וגו'

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא:
לא גזרתי מיתה לבני נח, אלא בחרב, ואלו:

ויביאום לראש הסלע וישליכום וכולם נבקעו.

ואין נחת, -
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא:
מה אלו עושין כאן, יגלו.
כיון שחטאו, גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם, איכה.


טו. רבי חנינא בר פפא פתח:

(משלי ט') יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו.


אמר רבי יצחק
כל המעמיד תלמיד רשע, סופו להתבזות ממנו.
שנאמר
יוסר לץ לוקח לו קלון.
הוא דעתיה דר' יצחק.
דא"ר יצחק
כל המעמיד תלמיד רשע בארץ ישראל, כאלו מעמיד ליסטים.
ובחוצה לארץ, מעמיד עבד.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
כתיב (שם כ') כבוד לאיש שבת מריב
אמר הקדוש ברוך הוא:
כבוד היה לי אלו לא נזדווגתי לאומה זו,
את מוצא בשעה שגלו ישראל לבין אומות העולם,
היה הקדוש ברוך הוא מחזר על פתחיהן של אומות העולם,
לשמוע מה הם אומרים,
ומה היו אומרים?
אלהיהם של אומה זו נפרע הוא מפרעה, ומסיסרא, ומסנחריב וכיוצא בהן.
וחוזרין ואומרין:
ולעולם נער הוא? כביכול הזקינו הדברים,

הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"ו) ויבא אל הגוים אשר באו שם.
ויחללו את שם קדשי.

לא הוה צריך קריא לומר, אלא "ויבואו". ואת אמרת "ויבא".
אלא כביכול הוא עצמו.

הדא הוא דכתיב: ויבא אל הגוים.

ומה היו אומרים:
אם עם ה' אלה, למה מארצו יצאו?!

דבר אחר:
יוסר, זה ירמיה.
לץ זה דורו שהיו ליצנים.
לוקח לו קלון, שהיו מקללין אותו

דכתיב: (ירמיה ט"ו) לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני

ומוכיח לרשע מומו -
שהיה מוכיח לישראל ואומר להם: איכה.


טז. רבי אבהו פתח:

(שם ד') דרכך ומעלליך עשו אלה לך וגו'

אימתי שבחו של מלך להזקק ללגיונותיו, במדבר או בישוב?
לא בישוב
במדבר כתיב (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
והכא כתיב עוללים שאלו לחם וגו.'
במדבר כתיב (תהלים ע"ח) הן הכה צור ויזובו מים.
והכא כתיב דבק לשון יונק אל חכו בצמא.
במדבר כתיב (שם ק"ה) פרש ענן למסך,
והכא כתיב צפד עורם על עצמם.
ומי עשה לך?
דרכך ומעלליך אורחתיך בישאתא ועובדיך מרידאתא.

(ירמיה ד') זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך,
זו סנהדרי גדולה שהן קרויין לבן של ישראל
דכתיב: (שופטים ה') לבי לחוקקי ישראל.
וכיון שהן מכעיסין אותי, לית ליבי לחוקקי ישראל.
אמר הקדוש ברוך הוא:
כי נגע עד לבך, זה בית המקדש
כמאן דאמר (ד"ה ב' ז') והיו עיני ולבי שם כל הימים.

דבר אחר:
כי נגע עד לבך, זה הקדוש ברוך הוא.

אמר ר' חייא:
איכן מצינו שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל?
מן הדין קרייא (תהלים ע"ג): צור לבבי וחלקי אלהים לעולם.


יז. רבי אבהו פתח:
(תהלים ס"ט) ישיחו בי יושבי שער,

אלו אומות העולם, שהן יושבין בבתי תרטיאות ובבתי קרקסיאות.
ונגינות שותי שכר,
מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין,
הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגים בי,
ואומרים: בגין דלא נצרוך לחרובא כיהודאי,
והן אומרין: אלו לאלו כמה שנים את בעי מחי?
והן אומרים: כחלוקא דיהודאי דשבתא.
ומכניסין את הגמל לטראיטות שלהם והחלוקים שלו עליו,
והן אומרין: אלו לאלו, על מה זה מתאבל?
והן אומרים: היהודים הללו שומרי שביעית הן,
ואין להם ירק ואכלו החוחים של זה.
והוא מתאבל עליהם ומכניסים את המתים לתיטרון שלהם וראשו מגולח,
והן אומרין: אלו לאלו, על מה ראשו של זה מגולח?
והוא אומר: היהודים הללו שומרי שבתות הן,
וכל מה שהן יגיעין כל ימות השבת, אוכלין בשבת.
ואין להם עצים לבשל בהן, והן שוברין מטותיהן ומבשלין בהן,
והם ישנים בארץ, ומתעפרים בעפר, וסכין בשמן,
לפיכך השמן ביוקר.

דבר אחר:
ישיחו בי יושבי שער.
אלו ישראל, שהן יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
ונגינות שותי שכר.
מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין בסעודת תשעה באב,
יושבין וקוראין קינין ונהי ואיכה.


יח. רבי אבין פתח:
השביעני במרורים -

בלילי הפסח של יום טוב הראשון,
הרוני לענה בתשעה באב ממה שהשביעני בלילי יום טוב הראשון של פסח.
הרוני בלילי תשעה באב לענה.
הווי בלילי יו"ט הראשון של פסח,
הוא לילי תשעה באב,
ועל זה היה מקונן ירמיה: איכה ישבה בדד.


יט. רבי אבין פתח:
(דניאל ב') והוא מהשנא עדניא וזמניא

אמר ירמיה לישראל:
אלו זכיתם,
הייתם יושבין בירושלים, ושותין מי השילוח שמימיו נקיים ומתוקים.
עכשיו שלא זכיתם,
הרי אתם גולים לבבל ושותין מי פרת שמימיו עכורין וסרוחין.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה ב') ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור,
ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר.
אלו זכיתם,
הייתם יושבים בירושלים ואומרים שירים ומזמורים לפני הקדוש ברוך הוא.
עכשיו שלא זכיתם,
הרי אתם גולין לבבל וקוראים קינים ונהי הווי,
(תהלים קל"ז) על נהרות בבל. איכה.


כ. רבי אלכסנדרי פתח:
(תהלים ק"ב) שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג.

אמר הקדוש ברוך הוא:
שקדתי להכניס בני לארץ ישראל, מיד ואהיה כצפור בודד על גג.
מה הצפור מתבודד מגג לגג ומגדר לגדר ומאילן לאילן ומשוכה לשוכה,
כך כשיצאו ישראל ממצרים,
היו נוסעים במחלוקת,
וחונים במחלוקת,
ויסעו ויחנו.
וכיון שבאו להר סיני נעשו כולם הומוניא,
"ויחנו" אין כתיב כאן אלא, (שמות י"ט) "ויחן" שם ישראל.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא:
הרי השעה שאתן תורה לבני.

דבר אחר:
שקדתי ואהיה (כצפור)
אמר הקדוש ברוך הוא:
שקדתי אני להשרות שכינתי בבית המקדש לעולם,
ואהיה כצפור, מה הצפור הזה בשעה שאתה נוטל גוזליה היא יושבת בדד,
כך אמר הקודש ברוך הוא:
שרפתי את ביתי,
החרבתי את עירי,
והגליתי את בני לבין אומות העולם,
וישבתי לי לבדי. איכה.


כא. רבי אלכסנדרי פתח:
(ויקרא י"ג) והצרוע אשר בו הנגע וגו'

והצרוע זה בית המקדש.
אשר בו הנגע זו עבודת כוכבים, שהיא מטמאה כנגע.
שנאמר ויחללו את מקדשי ויטמאוה.
בגדיו יהיו פרומים אלו בגדי כהונה.
(שם) וראשו יהיה פרוע
הוא שנאמר (ישעיה כ"ב) ויגל את מסך יהודה גלי דכסיא..
ועל שפם יעטה, כיון שגלו ישראל לבין אומות העולם
לא היה אחד מהן יכול להוציא דבר תורה מפיו
וטמא טמא יקרא
חורבן ראשון וחורבן שני.

אמר רבי יוסי בן חלפתא:
כל מי שהוא יודע כמה שנים עבדו ישראל עבודת כוכבים,
הוא יודע אימתי בן דוד בא.
ואית לן תלתא קראי מסייע ליה:
חדא: (הושע ב') ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם כימי הבעלים
תנינא: (זכריה ז') ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע.
תליתאה: (ירמיה ה') והיה כי יאמרו תחת מה עשה ה' וגו'

ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו-
רבי יוחנן אמר:
יען וביען מדה כנגד מדה.

ריש לקיש אמר:
(ישעיה א') אדמתכם לנגדכם, זרים אוכלים אותה,
כנגדכם זרים אוכלים אותה.

רבי אלכסנדרי שמע לה מהדין קרא:
(ויקרא י"ג) כל ימי אשר הנגע בו יטמא,
איכה.


כב. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח:
(שם ה') הוי מגיעי בית בבית.


ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר:
הוי מגיעי בית בבית מלוהו על ביתו מלוהו על שדהו ליטלה,
אמר הקדוש ברוך הוא:
מה אתם סבורין שאתם יורשין את הארץ?
(שם) והושבתם לבדכם בקרב הארץ באזני ה' צבאות,
אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב.

ריש לקיש אמר:
כזה שהוא צווח באזני של חברו:
לא באחת אלא בשתים,
כך באזני ה' צבאות.

אמר ריש לקיש:
הוי מגיעי בית בבית, הגעתם חורבן ראשון לחורבן שני.
מה חורבן ראשון, ציון שדה תחרש.
אף חורבן שני, ציון שדה תחרש עד אפס מקום.
מי גרם למקום ליחרב?
על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו עבודת כוכבים.
בתחלה היו עובדין אותו במטמוניות,
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ח') ויאמר אלי הראית בן אדם וגו' עושים בחשך וגו'
וכיון שלא מיחו בידם,
חזרו להיות עושין אחר הדלת.
שנאמר: (ישעיה נ"ז) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך.
וכיון שלא מיחו בידן,
חזרו להיות עושין על הגגות,
שנאמר: (צפניה א') ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים.
וכיון שלא מיחו בידן,
חזרו להיות עושין בגנות.
שנאמר: (ישעיה ס"ה) זובחים בגנות.
וכיון שלא מיחו בידן,
חזרו להיות עושין בראשי ההרים.
שנאמר: (הושע ד') על ראשי ההרים יזבחו, ועל הגבעות יקטרו.
וכיון שלא מיחו ביד,
חזרו להיות עושין בשדות.
דכתיב: (שם י"ב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי.

ר' יודן ור' איבו טבי בשם ר' יאשיה אמרי:
על כל תלם ותלם היו מעמידין צלם.

ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' הושעיא אמרי:
היה אחד מהן חורש שדהו לוכסון, מעמיד צלם באמצע,
כדי שיהו ראשי תלמים מראין לה.
וכיון שלא מיחו בידן,
חזרו להיות עושין בראשי הדרכים.
שנאמר: (יחזקאל ט"ז) אל כל ראש דרך בנית רמתך.
וכיון שלא מיחו בידן,
התחילו (חזרו) להיות עושין ברחובות.
שנאמר: (שם) ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב.
וכיון שלא מיחו בידן,
חזרו להיות עושין בעיירות
שנאמר: (ירמיה ב') כי מספר עריך היו אלהיך יהודה וגו'
וכיון שלא מיחו בידן,
חזרו להיות עושין בחוצות.
שנאמר: (שם י"א) ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבושת.
עד אימתי? עד שהכניסוה לבית קדשי הקדשים.
שנאמר: (יחזקאל ח') סמל הקנאה הזה בביאה.

מהו בביאה?
אמר רבי אחא:
הא בייה בייה תותבא מפני מארי ביתא [זו זעקה: הגר מפנה את התושב מביתו].

אמר רבי ברכיה:
(ישעיה כ"ח) כי קצר המצע מהשתרע.
מהו מהשתרע? שתריע לקבל אשה ובעלה וריעה,
והמסכה צרה כהתכנס,
עשיתם מסכה צרה לאותו שכתוב בו (תהלים ל"ג) כונס כנד מי הים.
כיון שחטאו גלו,
וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם, איכה.


כג. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח:
(קהלת י"ב) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך

אמר שלמה לישראל:
זכור את בוראך, זכרו את בורכאם עד שבחרותיכם קיימות,
עד שברית כהונה קיימת.
שנאמר: (שמואל א' י"ב) ובחור אותי מכל שבטי ישראל לי לכהן,
עד שברית לויה קיימת.
שנאמר: (דברים י"ח) כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך,
עד שברית מלכות בית דוד קיימת.
שנאמר: (תהלים ע"ח) ויבחר בדוד עבדו,
עד שברית ירושלים קיימת.
שנאמר: (מלכים א' י"א) והעיר אשר בחרתי בה,
עד שברית בית המקדש קיימת.
שנאמר: (ד"ה ב' ז') ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה,
עד שאת קיימת.
שנאמר: (דברים ז') בך בחר ה' אלהיך.

(קהלת י"ב) עד אשר לא יבאו ימי הרעה,
אלו ימי הגלות.
(שם) והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ,
לא טובה ולא רעה.
(שם) עד אשר לא תחשך השמש,
למלכות בית דוד.
דכתיב: ביה (תהלים פ"ט) וכסאו כשמש נגד.
והאור, זו התורה שכתוב בה:
(משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור.
והירח, זו סנהדרין. דתניא סנהדרין היתה כחצי גרן עגולה.
והכוכבים, אלו הרבנים.
דכתיב: (דניאל י"ב) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד

(קהלת י"ב) ושבו העבים אחר הגשם.
את מוצא שכל הנבואות הקשות והרעות שנתנבא עליהם ירמיהו,
לא באו עליהם אלא לאחר חורבן בית המקדש.
(שם) ביום שיזועו שומרי הבית, אלו משמרות כהונה ולויה.
והתעותו אנשי החיל, אלו הכהנים.

אמר רבי אבא בר כהנא:
עשרים ושנים אלף לוים הניף אהרן ביום אחד,
שנאמר: (במדבר ח') וינף אהרן אותם תנופה לפני ה'.

אמר רבי חנינא:
המוראה הזו דבר קל הוא,
והיה הכהן זורקה על הכבש שלשים ושתים אמה לאחורי ידיו.
ובטלו הטוחנות, אלו משניות גדולות, כגון:
משנתנו של רבי עקיבא,
ומשנתו של ר' אושעיא,
ומשנתו של בר קפרא.
כי מעטו, זו התלמוד שהוא כלול בהם.
וחשכו הרואות, את מוצא כשגלו ישראל לבין אומות העולם,
לא היה אחד מהם יכול לזכור את תלמודו.
וסגרו דלתים בשוק, אלו דלתות נחושתא בר אלנתן שהיו פתוחין לרוחה.
בשפל קול הטחנה, על ידי שלא נתעסקו בדברי תורה.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
נמשלו ישראל כטוחנות.
מה הטוחנות אינן בטלות לעולם,
אף ישראל אינן בטלין מן התורה, לא ביום ולא בלילה.
שנאמר: (יהושע א') והגית בו יומם ולילה.

ויקום לקול הצפור,
זה נבוכדנצר הרשע.

אמר רבי:
שמונה עשרה שנה היתה בת קול יוצאת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת:
עבדא בישא זיל חרב ביתה דמרך דבניה, לא שמעין ליה.
וישחו כל בנות השיר,
שעלה וביטל השיר מבית המשתה.
הדא הוא דכתיב: (ישעיה כ"ד) בשיר לא ישתו יין.
גם מגבוה ייראו, מגבוהו של עולם נתירא ולא בעי.
אמר: בעי מצמצמא יתי למיעבד לי כדעבד לסבי.

וחתחתים בדרך.
ר' אבא בר כהנא ור' לוי ר' אבא בר כהנא אמר:
חתיתה של דרך נפלה עליו.
ור' לוי אמר:
התחיל מחבי חביים בדרך.
(יחזקאל כ"א) כי עמד מלך בבל על אם הדרך,
על אמא דבצליה.
בראש שני הדרכים, שהיא מתווכח בין שני הדרכים,
אחת הולכת למדבר, ואחת הולכת לירושלים.
לקסם קסם, התחיל קוסם קסמים.
קלקל בחצים, התחיל לקלקל בחצים לשמה של רומי,
ולא עלתה לשמה של אלכסנדריא, ולא עלתה,
לשמה של ירושלים, ועלתה לו.
זרע זריעות ונטע נטיעות לשמה של רומי ולא עלתה לו,
לשמה של אלכסנדריא, ולא עלתה לו,
לשמה של ירושלים, ועלתה לו וצמחו.
הדליק נרות ופנסים לשמה של רומי, ולא האירו,
לשמה של אלכסנדריא, ולא האירו,
לשמה של ירושלים, והיו מאירין.
שאל בתרפים בעבודת כוכבים שלו.
היך דאת אמר: (שמואל א' ט"ו) ואון ותרפים הפצר.
ראה בכבד,
אמר רבי:
כהדין ערבאה דהוה נכיס אימרא וחמי בכבדא.
בימינו היה הקסם ירושלים,
נראין הוו קסמיא על ירושלים בימינו.
לשום כרים, פלימרכוס,
לפתוח פה ברצח, ספקלטרים,
להרים קול בתרועה, סרפינוס.
לשום כרים על שערים, טירונין.
לשפוך סוללה, אבני בליסטרוס.
לבנות דיק, כבשים.
וכולם והיה להם כקסם שוא בעיניהם.
(יחזקאל כ"א) שבעי שבעות להם.

אמר יחזקאל לישראל:
אלו זכיתם הייתם קוראין בתורה, שהיא נדרשת שבעה משבעה.
ועכשיו שלא זכיתם,
הרי נבוכדנצר בא, ומקסם עליכם שבעה משבעה.
הדא הוא דכתיב: שבעי שבעות להם.

והוא מזכיר עון להתפש,
זה עונו של זכריה.
הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' כ"ד) ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן,
ויעמוד מעל לעם.
וכי מעל ראשי העם היה, דאת אמר מעל לעם,
אלא שראה עצמו גבוה מכל העם.
וכהן גדול, ונביא, ודיין.
התחיל מדבר גדולות.
הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' כ"ד) ויאמר להם, כה אמר האלהים:
למה אתם עוברים את מצוות ה' ולא תצליחו, כי עזבתם את ה', ויעזוב אתכם.
ויקשרו עליו וירגמוהו אבן וגו'
ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל,
דכתיב: (ויקרא י"ז) ושפך את דמו וכסהו בעפר.
ברם הכא כי דמה בתוכה היה. וכל כך למה?
(יחזקאל כ"ד) להעלות חמה לנקום נקם.

ר' יודן שאל לר' אחא:
היכן הרגו ישראל את זכריה, בעזרת נשים או בעזרת ישראל?
אמר ליה: לא בעזרת נשים ולא בעזרת ישראל,
אלא בעזרת כהנים.
ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל.
דכתיב
ביה: ושפך את דמו וכסהו בעפר.
וברם הכא על צחיח סלע וגו'
כל כך למה? להעלות חמה לנקום נקם.

נתתי את דמה על צחיח סלע וגו'
שבע עבירות עשו ישראל באותו היום:
הרגו כהן ונביא ודיין,
ושפכו דם נקי,
וחללו את השם,
וטמאו את העזרה,
ויום השבת ויום הכפורים היה.
וכיון שעלה נבוזראדן התחיל הדם תוסס.
אמר להם: מה טיבו של דם זה?
אמרו לו: דם פרים ואילים וכבשים שהיינו שוחטין.
מיד שלח ואייתי דמי זבחים ולא אידמו ליה.
אמר להם: אין אמריתו מוטב ואם לאו סריקנא לבשרייהו.
דהנהו אינשי במסרקי דפרזלא.
אמרי ליה: מאי נימא לך?
נביא הוה, דהוה מוכח לן קמינן עליה וקטליניה,
והא כמה שני דלא נייח דמיה.
אמר להו: אנא מפייסנא ליה.
אייתי קומיה סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה וקטלינהון,
עד שהגיע דמם לדמן של זכריה
לקיים מה שנאמר: (הושע ד') פרצו ודמים בדמים נגעו.
ועדיין הדם תוסס.
אייתי בחורים ובתולות, וקטל עילויה ולא נח.
אייתי תינוקות של בית רבן, וקטל עילויה, ולא נח.
אייתי שמונים אלף פרחי כהונה, וקטל יתהון,
עד שהגיע דמם לדמו של זכריה ועדיין היה הדם תוסס.
אמר: זכריה, זכריה: כל טובים שבהם איבדתי,
ניחא לך דליכלינהו לכולהו?
כדאמר ליה הכי, מיד נח.
בההיא שעתא הרהר לעשות תשובה בנפשיה,
ואמר ומה אם על נפש אחת כך,
ההוא גברא דקטל כל הנהו נפשתא,
על אחת כמה וכמה.
ערק ושדר פרדשנא לביתיה ואגייר.

(קהלת י"ב) וינאץ השקד.
זו נבואתו של ירמיה.
הדא הוא דכתיב:

(ירמיה א') ויאמר אלי מה אתה רואה, ואומר מקל שקד אני רואה.

אמר רבי אלעזר:
מה סימנו של שקד זה?
משעה שהוא מציץ עד שעה שהוא גומר, כ"א יום,
כך מי"ז בתמוז עד ט' באב - כ"א יום.

(קהלת י"ב) ויסתבל החגב -
זה צלמו של נבוכדנצר

דכתיב: (דניאל ג') נבוכדנצר עבד צלם די דהב, רומה אמין שתין, פתיה אמין שית.

אמר רבי יוחנן:
כל דרומיה אמין שתין ופתייה שית, מי יכיל קאים?
אם אין עוביו שליש רומו אינו יכול לעמוד,
ואת אמר (שם) אקימה בבקעת דורא.
אמר רבי לוי:
כקנה היו מעמידין ליה והוא נופל,
מעמידין אותו והוא נופל.
עד היכן?
ר' חגי בשם ר' יצחק אמר:
עד שהביאו כל כסף וזהב שהוציאו מירושלים,
ושפכו דימום על רגליו.
לקיים מה שנאמר: (יחזקאל ז') כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה.


(קהלת י"ב) ותפר האביונה,
זו זכות אבות.
כי הולך האדם אל בית עולמו,
מבבל היו ושם חזרו.
וסבבו בשוק הסופדים,
זה גלות יכניה.
את מוצא בשעה שירד נבוכדנצר מירושלים,
וגלותו של צדקיה בידו,
יצתה גלותו של יכניה לקראתו,
מכוסים שחורים מבפנים, ולבושים לבנים מבחוץ.
והיו מקלסין לקראתו, נקטה ברבריה והוון שאלין:
מה עביד באבא?
מה עביד באחא?
מה עבד בברי?
ואינון אמרין ליה:

(ירמיה ט"ו) אשר למות למות ואשר לחרב לחרב.

והוון מקלסין בחדא ידא, ומספדין בחדא ידא,
לקיים מה שנאמר: (יחזקאל כ"ד) ופארכם על ראשיכם וגו.'

(קהלת י"ב) עד אשר לא ירתק חבל הכסף,
זו שלשלת יוחסין (שם).
ותרוץ גולת הזהב,
אלו דברי תורה.

(תהלים י"ט) הנחמדים מזהב ומפז רב.

ותשבר כד על המבוע,
תרין אמוראין:
חד אמר כדו של ברוך על מבועו של ירמיה.
וחד אמר כדו של ירמיה על מבועו של ברוך.

הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל"ו) מפיו יקרא אלי.

ונרוץ הגלגל אל הבור,
זו בבל, שהיא זוטא של עולם.

אמר רבי יוחנן:
(ישעיה מד) האומר לצולה חרבי,
זו בבל. למה נקראת שמה צולה?
ששם צללו מי מבול.
דכתיב:
(ירמיה נ"ה) גם בבל לנפול חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ.

אמר ריש לקיש:
כתיב (בראשית י"א) וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.
למה נקראת שמה שנער? ששם נגער דור המבול.

דבר אחר:
שנער שהן מגוערין מכל המצוות, מצות תרומות ומעשרות.

דבר אחר:
שנער שהן מתין בתשנק, בלא נר ובלא מרחץ.

דבר אחר:
שנער שהן מתין נערים.

דבר אחר:
שנער עיר ששריה נערים מבעטים בתורה

דבר אחר:
שנער שהעמידה שונא וער להקדוש ברוך הוא.
ואיזה זה? זה נבוכדנצר.

(קהלת י"ב) וישוב העפר על הארץ כשהיה.
מבבל היו ושם חזרו.
(שם) והרוח תשוב אל האלהים וגו'
זה רוח הקדש.
כיון שנסתלק רוח הקדש, גלו.
וכיון שגלה היה ירמיה מקונן עליהם, איכה ישבה בדד.



כד. רבי יוחנן פתח:

משא גיא חזיון (ישעיה כ"ב) -

גיא שכל החוזים מתנבאים עליה.
גיא שכל החוזים עומדים ממנה.

דאמר ר' יוחנן:
כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי היה.
גיא חזיון שהשליכו דברי חוזים לארץ.
(שם) מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות
ולאיגרא סלקין לון.

אמר רבי לוי:
אלו גסי הרוח.

(ישעיה כ"ב) תשואות מלאה,
אמר רבי אלעזר בן יעקב:
הלשון הזה משמש שלשה לשונות: צרות, מרגשות, אפלה.
"צרות" שנאמר (איוב ל"ט) תשואות נוגש לא ישמע
מרגשות שנאמר (ישעיה כ"ב) תשואות מלאה.
אפלה שנאמר (איוב ל') אמש שואה ומשואה.


(ישעיה כ"ב) עיר הומיה,
קרתא מערבבתא.
קריה עליזה,
קרתא דחייתא.
חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה,
ומה הן? מזי רעב ולחומי רשף.
כל קציניך נדדו יחד מקשת אסרו,
מקשיותם נמסרו למלכיות.

דבר אחר:
כל קציניך נדדו יחד. מקשת אסרו,
שהיו מתירין גידי קשתותם ואוסרין בהן.
כל נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו,
מרחיקים מלשמוע דברי תורה.

כמאן דאמר (ירמיה ל"א) מרחוק ה' נראה לי.

(ישעיה כ"ב) על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי.
אמר ריש לקיש:
בשלשה מקומות בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, ולא הניחן.
ואלו הן:
בדור המבול, ובים, ובחורבן בית המקדש.
בדור המבול
מה כתיב (בראשית ו') ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם.
בים כתיב (שמות י"ד) ולא קרב זה אל זה כל הלילה.
ובחורבן בית המקדש כתיב (ישעיה כ"ב) על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני
"אל תאספו" אין כתיב כאן אלא "אל תאיצו".
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת:
ניחומין אלו שאתם אומרים לפני, ניאוצין הן לי.
למה?
(ישעיהו כ"ב) כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לה' אלהים צבאות.
יום מעורבב יום דביזה יום דבכיה.
בגיא חזיון גיא שכל החוזים מתנבאים עליה.
מקרקר קיר ושוע אל ההר.
שהיו מקרקרים קירות בתיהם,
ועושין אותם מגינים,
ומעמידים אותן על שועיהם.


(ישעיהו כ"ב) ועילם נשא אשפה
רב אמר:
הדא קיבוץ דגירי
(שם) ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן.
שהיו מקרקרים קירות בתיהם,
ועושים אותם מגינים.

(ישעיהו כ"ב) ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב.
רב אמר:
כמלא עומקה של מי ים.
והפרשים שות שתו השערה
משתיי אזלין, ומשתיי אתיין, ומתחמאין סגין.
ויגל את מסך יהודה.
גלי דכסיא.
ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער.

תני רבי שמעון בר יוחאי:
כלי זיין היה לישראל בסיני, והיה שם המפורש חקוק עליו. וכשחטאו נוטל מהן,

הדא הוא דכתיב: (שמות ל"ג) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.


כיצד נוטל מהן?
ר' איבו ורבנן ר' איבו אמר:
מאליו היה נקלף.

ורבנן אמרי:
מלאך היה יורד ומקלפו.

(ישעיה כ"ב) ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו וגו'.
ואת בתי ירושלים ספרתם, ותתצו הבתים לבצר החומה.
מלמד שהיו נותצין בתיהם ומוסיפין על החומה,
ולא כבר עשה חזקיהו כן?
הלא כתיב: (ד"ה ב' ל"ב) ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה וגו.'
אלא חזקיה בה' אלהי ישראל בטח,
אבל אתם לא הבטחתם.
היינו הוא דאמר:

(ישעיה כ"ב) ולא הבטתם אל עושיה ויוצרה מרחוק לא ראיתם.

(ישעיהו כב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד.
אמרו מלאכי השרת לפניו: רבש"ע, כתיב (תהלים צג) הוד והדר לפניו,
ואתה אומר כדין?
אמר להון: אנא מליף לכון,
היינו הוא דאמר: (ישעיה ל"ב)
פשטה ועורה וחגורה על חלצים.
כך תהיו מספידי.
על שדים סופדים, על חורבן ראשון ועל חורבן שני.
על שדי חמד, על בית חמדתי שעשיתי אותו כשדה היינו,
הוא דאמר (מיכה ג') ציון שדה תחרש.
על גפן פוריה, אלו ישראל. כמה דאת אמר:

(תהלים פ') גפן ממצרים תסיע.


דבר אחר:
(ישעיהו כב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד.
זהו שאמר הכתוב ברוח הקדש על ידי בני קרח.

(שם מ"ב) אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו'

כנגד מי אמרוהו בני קרח למקרא הזה?
לא אמרוהו אלא כנגד כנסת ישראל.

שאמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
רבש"ע זכורה אני בטחון ושאנן ושלוה שהייתי שרוייה בו
ועכשיו נתרחק ממני.
ואני בוכיה ומתאנחת ואומרת:
מי ישימני כשנים הראשונים שהיה מקדש בנוי,
ובתוכו אתה יורד משמי מרום,
ומשרה שכינתך עלי.
ואומות העולם מקלסין אותי.
וכשהייתי מבקשת רחמים על עווני,
אתה עונה אותי.
ועכשיו אני בבושה וכלימה.

ועוד אמרה לפניו:
רבש"ע שממה עלי נפשי.
כשאני עוברת על ביתך והוא חרב, וקול דממה בתוכו,
ואומר מקום שזרעו של אברהם הקריבו קרבן לפניך,
והכהנים עומדים על הדוכן,
והלוים מקלסים בכנורות,
יהיו שועלים מרקדים בו?!

הדא הוא דכתיב: (איכה ה') על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו.

אלא מה אעשה שעונותי גרמו לי,
ונביאי השקר שהיו בתוכי שהתעו אותי מדרך חיים לדרך המוות.

לכך נאמר: אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו'.


דבר אחר:
(ישעיהו כב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו'
בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא להחריב את בית המקדש, אמר:
כל זמן שאני בתוכו אין אומות העולם נוגעין בו.
אלא אכבש את עיני ממנו ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ
ויבואו האויבים ויחריבו אותו.
מיד נשבע הקדוש ברוך הוא בימינו והחזירה אחוריו,

הדא הוא דכתיב: (שם ב) השיב אחור ימינו מפני אויב.

באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו.
וכיון שנשרף אמר הקדוש ברוך הוא:
שוב אין לי מושב בארץ, אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון.

הדא הוא דכתיב:
(הושע ה') אלכה ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני.

באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר:
אוי לי מה עשיתי?
השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל,
ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון?
ח"ו שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות.
באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו,
ואמר לפניו רבש"ע: אני אבכה, ואתה לא תבכה.
אמר לו: אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו,
אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה.

שנאמר (ירמיה י"ג) ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וגו'

אמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת:
בואו ונלך אני ואתם, ונראה בביתי מה עשו אויבים בו.
מיד הלך הקדוש ברוך הוא ומלאכי השרת, וירמיה לפניו,
וכיון שראה הקדוש ברוך הוא את בית המקדש,
אמר: בוודאי זהו ביתי וזהו מנוחתי, שבאו אויבים ועשו בו כרצונם.
באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר:
אוי לי על ביתי,
בני היכן אתם?
כהני היכן אתם?
אוהבי היכן אתם?
מה אעשה לכם? התריתי בכם ולא חזרתם בתשובה.
אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה:

אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי
ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו,
ואין לך כאב לא עלי ולא על בני,
לך וקרא לאברהם, ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם,
שהם יודעים לבכות.

אמר לפניו: רבש"ע, איני יודע היכן משה קבור.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא:
בן עמרם, בן עמרם עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים.
מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר לאבות העולם:
עמדו, שהגיע זמן שאתם מתבקשין לפני הקדוש ברוך הוא.
אמרו לו: למה?
אמר להם: איני יודע.
מפני שהיה מתירא שלא יאמרו בימיך היתה לבנינו זאת.
הניחן ירמיה ועמד על שפת הירדן וקרא:
בן עמרם, בן עמרם עמוד, הגיע זמן שאתה מבוקש לפני הקדוש ברוך הוא.
אמר לו: מה היום מיומים שאני מבוקש לפני הקדוש ברוך הוא?
אמר לו ירמיה: איני יודע.
הניחו משה והלך אצל מלאכי השרת שהיה מכיר אותן משעת מתן תורה.
אמר להם: משרתי עליונים, כלום אתם יודעים
מפני מה אני מתבקש לפני הקדוש ברוך הוא?
אמרו לו: בן עמרם, אי אתה יודע שבית המקדש חרב וישראל גלו?
והיה צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם.
מיד אף הם קרעו בגדיהם,
והניחו ידיהם על ראשיהם,
והיו צועקים ובוכין עד שערי בית המקדש.
כיון שראה אותם הקדוש ברוך הוא, מיד -

ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק.

ואלמלא מקרא שכתוב, אי אפשר לאומרו.
והיו בוכין והולכין משער זה לשער זה,
כאדם שמתו מוטל לפניו,
והיה הקדוש ברוך הוא סופד ואומר:
אוי לו למלך שבקטנותו הצליח, ובזקנותו לא הצליח.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
בשעה שחרב בית המקדש,
בא אברהם לפני הקדוש ברוך הוא,
בוכה וממרט זקנו,
ותולש שערות ראשו,
ומכה את פניו,
וקורע את בגדיו,
ואפר על ראשו,
והיה מהלך בבית המקדש וסופד וצועק.
אמר לפני הקדוש ברוך הוא: מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון,
שבאתי לידי בושה וכלימה זאת?
כיון שראוהו מלאכי השרת, אף הם קשרו הספד שורות שורות ואומרין:
(ישעיה ל"ג) נשמו מסלות שבת עובר אורח וגו'
מאי נשמו מסלות?
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
מסילות שהתקנת לירושלם, שלא יהו עוברי דרכים פוסקים מהם, היאך היו לשממה?
שבת עובר אורח.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
דרכים שהיו ישראל עוברים ושבים בהם בחגים, היאך שבתו?
הפר ברית.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
רבש"ע, הופר ברית של אברהם אביהם,
שעל ידו מתישב העולם,
ועל ידו הכירוך בעולם,
שאתה אל עליון קונה שמים וארץ.
מאס ערים
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
מאסת ירושלים וציון לאחר שבחרת בהם,

הדא הוא דכתיב: (ירמיה י"ד) המאוס מאסת את יהודה ואם בציון געלה נפשך וגו'

[האבות מתוכחים עם הקב"ה על ישראל]
(ישעיה ל"ג) לא חשב אנוש.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
אפילו כדור אנוש שהיו ראש לעובדי עבודת כוכבים,
לא חשבת את ישראל?
באותה שעה נזקק הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת.
אמר להם: מה לכם קושרין מספד בענין הזה שורות שורות?
אמרו לפניו:
רבש"ע, מפני אברהם אוהבך, שבא לביתך וספד ובכה, מפני מה לא השגחת עליו?
אמר להם: מיום שנפטר אוהבי מלפני לבית עולמו, לא בא לביתי,
ועכשיו מה לידידי בביתי?
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, מפני מה הגלית את בני,
ומסרתן בידי האומות, והרגום בכל מיתות משונות,
והחרבת את בית המקדש מקום שהעליתי את יצחק בני עולה לפניך?
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם:
בניך חטאו ועברו על כל התורה, ועל כ"ב אותיות שבה.

הדא הוא דכתיב: (דניאל ט') וכל ישראל עברו את תורתך.

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא:
רבש"ע מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתך?
אמר לו: תבא תורה ותעיד בהם בישראל.
מיד באה תורה להעיד בהן.
אמר לה אברהם: בתי, את באה להעיד בהן בישראל שעברו על מצותיך,
ואין לך בשת פנים מפני?
זכרי יום שהחזירך הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך,
עד שבאו בני להר סיני וקבלו אותך וכבדוך,
ועכשיו את באה להעיד בהם ביום צרתם?!
כיון ששמעה תורה כך, עמדה לצד אחד ולא העידה בהן.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם:
יבואו עשרים ושתים אותיות ויעידו בהן בישראל.
מיד באו עשרים ושתים אותיות.

באה אל"ף להעיד בישראל שעברו על התורה,
אמר לה אברהם: אל"ף את ראש לכל האותיות
ובאת להעיד בישראל ביום צרתם?
זכרי יום שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ופתח בך.
(שמות כ') אנכי ה' אלהיך.
ולא קבלוך אומה ולשון אלא בני,
ואת באת להעיד בבני?!
מיד עמדה אל"ף לצד אחד ולא העידה בהן.

באתה בי"ת להעיד בהם בישראל,
ואמר לה אברהם: ביתי, את באת להעיד על בני,
שהם זריזין בחמשה חומשי תורה, שאת בראש התורה?

הדא הוא דכתיב: (בראשית א') בראשית ברא אלהים.

מיד עמדה בי"ת לצד אחד ולא העידה כלום.

באתה גימ"ל להעיד בישראל.
אמר לה אברהם: גימ"ל, את באת להעיד בבני שעברו על התורה?
כלום יש אומה שמקיימת מצות ציצית שאת נתונה בראש אלא בני.

הדא הוא דכתיב: (דברים כ"ב) גדילים תעשה לך.

מיד עמדה גימ"ל לצד אחד ולא העידה כלום.

וכיון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם,
נתביישו ועמדו בעצמן ולא העידו בישראל.

מיד פתח אברהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר:
רבש"ע למאה שנה נתת לי בן,
וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים,
אמרת לי העלהו עולה לפני,
ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו,
אלא אני בעצמי כפתתי אותו.
ולא תזכור לי זאת, ולא תרחם על בני?

פתח יצחק ואמר:
רבש"ע, כשאמר לי אבא (בראשית כ"כ) אלהים יראה לו השה לעולה בני,
לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח,
ופשטתי את צוארי תחת הסכין,
ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?

פתח יעקב ואמר:
רבש"ע, לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן.
וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע,
ובקש להרוג את בני ומסרתי עצמי למיתה עליהם,
ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה,
לאחר שגדלתים כאפרוחים של תרנגולים
וסבלתי עליהם צער גידול בנים,
כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם.
ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני?

פתח משה ואמר:
רבש"ע, לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה,
ורצתי לפניהם כסוס במדבר.
וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ, גזרת עלי במדבר יפלו עצמותי,
ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם?
זהו המשל שאומרים בני אדם,

מטוב אדוני לא טוב לי,
ומרעתו רע לי


באותה שעה אמר משה לירמיה:
לך לפני שאלך ואביאם, ואראה מי מניח ידו עליהם.
אמר לו ירמיה: אי אפשר לילך בדרך מפני ההרוגים.
אמר לו: אף על פי כן.
מיד הלך משה וירמיה לפניו, עד שהגיעו לנהרות בבל.
ראוהו למשה ואמרו זה לזה:
בא בן עמרם מקברו לפדותינו מיד צרינו.
יצתה בת קול ואמרה: גזירה היא מלפני.
מיד אמר להם משה: בני להחזיר אתכם אי אפש,ר שכבר נגזרה גזירה,
אלא המקום יחזיר אתכם במהרה והניח אותם.
באותה שעה הרימו קולם בבכיה גדולה, עד שעלתה בכייתם למרום.

הדא הוא דכתיב: (תהלים קל"ז) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו.


כיון שבא משה אצל אבות העולם
אמרו לו: מה עשו האויבים בבנינו?
אמר להם: מהם הרגו,
ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם,
ומהם אסורים בכבלי ברזל,
ומהם נפשטים ערומים,
ומהם מתו בדרך ונבלתם לעוף השמים ולבהמת הארץ,
ומהם מושלכים לחמה רעבים וצמאים.
מיד פתחו כולם ובכו, וקוננו בקינות ווי על דמטא לבנן,
היכי הוייתון כיתמי בלא אבא?
היכי דמכיתון בטיהרא ובקייטא בלא לבושא ובלא כסו?
היכי סגיתון בטורי ובחצצי חליצי מסאני ובלא סנדלא?
היכי טעניתון מובלי טעוני דחלא?
היכי הוו ידיכון כפיתין לאחוריכון?
היכי לא בלעתון רוקא בפומיכון?
פתח משה ואמר: ליטא שימשא אמאי לא חשכת, [=ארורה השמש, מדוע לא חשכת]
בשעה דעאל שנאה לבית מקדשא.
אהדר ליה שמשא: בחייך משה רעיא מהימנא,
היכי אהוי חשוכא, דלא שבקין לי, [=איך יכולתי להחשיך, שלא הרשו לי]
ולא רפו לי דנקטין לי בשיתין שוטי דנורא, [=שהכוני בשישים שוטי אש]
ואמרין לי: פוק ונהר נהוריך. [=ואמרו לי צא והאר אורך].

תוב פתח משה ואמר:
ווי על זיוך מקדשא היכי חשך,
ווי כי מטא זמניה דיחרב והיכלא מכלי,
ודרדקי דבי רב מתקטלין,
ואבוהון אזלין בשביה וגלותא ובחרבא.

תוב פתח משה ואמר:
שבאי אי בחייכון,
אתון קטולי לא תקטלון קטולא אכזראה
ולא תשוון כלאה גמירא,
ולא תקטלון ברא באנפוהי דאבא וברתא באנפה דאמא,
דמטא זימנא, דמרי שמיא חושבנא חשיב מנכון,
וכשדאי רשיעיא לא עבדין הכי,
אלא מותבין ליה לברא בכנפיה דאמיה,
ואמרין ליה לאבוה קום נכסיה.
בכיא אמיה ונתרין דמעתא עלוהי,
ואבוהי תלה ליה רישיה.

ועוד אמר לפניו:
רבש"ע, כתבת בתורתך (ויקרא כ"ב) ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד,
והלא כבר הרגו בנים ואמותיהם כמה וכמה ואתה שותק?

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה:
רבש"ע, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה,
ועבד בשבילי לאבא שבע שנים,
וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי,
יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי,
והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה,
והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן, שיכיר ביני ובין אחותי,
כדי שלא יוכל אבי להחליפני.
ולאחר כן נחמתי בעצמי,
וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה,
ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי,
ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל.
ולא עוד, אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי,
והיה מדבר עמה והיא שותקת,
ואני משיבתו על כל דבר ודבר,
כדי שלא יכיר לקול אחותי,
וגמלתי חסד עמה,
ולא קנאתי בה,
ולא הוצאתיה לחרפה.
ומה אני שאני בשר ודם, עפר ואפר,
לא קנאתי לצרה שלי,
ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה,
ואתה מלך חי וקיים, רחמן,
מפני מה קנאת לעבודת כוכבים,שאין בה ממש?
והגלית בני ונהרגו בחרב,
ועשו אויבים בם כרצונם?

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר:
בשבילך רחל, אני מחזיר את ישראל למקומן.
הדא הוא דכתיב:

(ירמיה ל"א) כה אמר ה': קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים
רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו.
וכתיב: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו'
וכתיב:
ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם:




כה. רבי יוחנן פתח:

(ירמיה י"ג) תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך וגו'

אימתי נתקיים להם המקרא הזה? במיתתו של חזקיהו
הדא הוא דכתיב: (ד"ה ב' ל"ב) וישכב יחזקיהו עם אבותיו
ויקברהו במעלה קברי בני דויד וכבוד עשו לו במותו.

מה כבוד עשו לו?
ר' יהודה בר' סימון ורבי חנין ורבנן.
ר' יהודה בר סימון אמר:
בית וועד בנו למעלה מקברו של חזקיהו,
בשעה שהיו הולכים לשם היו אומרים לו למדנו.

ר' חנין אמר:
ספר תורה נתנו למעלה מקברו של חזקיהו,
ואמרו: זה שהוא מוטל בארון זה,
קיים מה שכתוב בזה.

ורבנן אמרי:
הציעו לו טפיטיות מפתח בתיהם עד קברי בני דוד.
וכל כך למה?
כדי שלא יתיחפו רגליהם.
אף על פי כן נתיחפו רגליהם.

אמר להם ירמיה:
מה אם בשעה שהצעתם טפיטיות
מפתח בתיכם עד קברי בני דוד, נתיחפו רגליכם,
לכשיתנגפו רגליכם על הרי נשף על אחת כמה וכמה.

עשר מסעות נסעה השכינה:
מכרוב לכרוב,
ומכרוב למפתן הבית,
מן מפתן הבית לכרובים,
ומן הכרובים לשער הקדמוני,
משער הקדמוני לחצר,
מן החצר לגג,
מן הגג למזבח.
מן המזבח לחומה,
מן החומה לעיר,
מן העיר להר הזיתים.
מכרוב לכרוב -

דכתיב: (יחזקאל י') וירם כבוד ה' מעל הכרוב מכרוב למפתן הבית.
דכתיב:
(יחזקאל ט') וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו
אל מפתן הבית.

ממפתן הבית לכרובים -

דכתיב: (יחזקאל י') ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים.

"ויצא" לא היה צריך קרייה למימר, אלא "ויבא". ואת אמר ויצא.

מהו ויצא?
אמר רבי אחא:
למלך שהיה יוצא מפלטין שלו בכעס,
משהיה יוצא, היה חוזר ומגפף ומנשק בכותלי פלטין ובעמודי פלטין, ובוכה ואומר:
הוי שלום בית פלטין שלי,
הוי שלום בית מלכותי,
הוי שלום בית יקרי,
הוי שלום מן כדון הוי שלם.
כך משהיתה שכינה יוצאת מבית המקדש,
היתה חוזרת ומגפפת ומנשקת בכותלי בית המקדש,
ובעמודי בית המקדש,
ובוכה ואומרת:
הוי שלום בית מקדשי,
הוי שלום בית מלכותי,
הוי שלום בית יקרי,
הוי שלום בית מקדשי,
הוי שלום הכרובים.
לשער הקדמוני -

דכתיב: (יחזקאל י') וישאו הכרובים את כנפיהם וגו'.

משער הקדמוני לחצר -

דכתיב: (שם) והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'.

מן החצר לגג -

דכתיב: (משלי כ"ה) טוב שבת על פנת גג מן הגג למזבח.
דכתיב:
(עמוס ט') ראיתי את ה' נצב על המזבח מן המזבח לחומה.
דכתיב:
(עמוס ז') והנה ה' נצב על חומת אנך.


דבר אחר:
מהו אנך?
זו סנהדרין של שבעים ואחד.
מנין "אנ"ך":

(עמוס ז) ויאמר אה' הנני שם אנך בקרב עמי ישראל, לא אוסיף עוד עבור לו.


אמר רבי יהודה בר' סימון
מן החומה לעיר -

דכתיב: (מיכה ו') קול ה' לעיר יקרא מן העיר להר הזיתים.
דכתיב:
(יחזקאל י"א) ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר.


אמר רבי יונתן:
שלש שנים ומחצה עשתה השכינה יושבת על הר הזתים,
סבורה שמא ישראל יעשו תשובה.
לא עשו, והיתה בת קול מכרזת ואומרת:

(ירמיה ג') שובו בנים שובבים.
(מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם.

וכיון שלא עשו תשובה אמרה:

(הושע ה') אלך אשובה אל מקומי.

על אותה שעה הוא אומר:
(ירמיה י"ג) תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך.
בטרם יחשיך
לכם מדברי תורה,
בטרם יחשיך לכם מדברי נבואה (שם)
ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף.
וקויתם לאור
בבבל,
ושמה לצלמות במדי,
ושית בערפל ביון,
ואם לא תשמעוה באדום.
במסתרים תבכה נפשי מפני גוה.
מה תלמוד לומר מפני גוה?
אלו עובדי כוכבים שהם מתגאים ואומרים:

(דברים ל"ב) אי אלהימו צור חסיו בו.


דבר אחר:
מפני גוה - מפני מלאכי השרת שהם מתגאים ואומרים:

(תהלים ח') מה אנוש כי תזכרנו וגו'.
(ירמיה י"ג) ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'.

את מוצא, עד שלא גלו ישראל היו עשויים עדרים עדרים:
עדרי כהונה לבד,
עדרי לויה לבד,
עדרי ישראל לבד.
וכיון שגלו, נעשו עדר אחד.

כי נשבה עדר ה'.

"כי נשבו" אין כתיב כאן, אלא "כי נשבה" עדר ה'.


כו. רב נחמן פתח:

(ישעיה כ"ט) הוי אריאל אריאל, אריא אריא גיברא.

קרית חנה דוד, קריה שחנה בה דוד.
קריה דלא חניא ליה בה, אלא דוד.
קריה שעשה אותה דוד לקסרקיטון שלו.
ספו שנה על שנה חגים ינקופו,
שנה עלתה שנה נפקא,
ולא היו עולין לפעמי רגלים, והיו הדרכים מעלין היגים.
הדא הוא דכתיב:
חגים ינקופו.

והציקותי לאריאל -

ר' נסה דקסרין אמר:
מכאן שהיתה קורת רוח לישראל.
והיתה תאניה ואניה,
סכופי סכופים.
והיתה לי כאריאל,
כחורבן ראשון חורבן שני.
כיון שחטאו גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליכם: איכה.


כז. רבי פנחס פתח:
(ויקרא כ"ו) ואם עד אלה לא תשמעו לי וגו'


ר' אליעזר ור' יהושע, רבי אליעזר אומר:
אין הקדוש ברוך הוא מביא פורעניות על ישראל, עד שמעיד בהן תחלה,
הדא הוא דכתיב: ואם עד אלה.

רבי יהושע אומר:
שלא יהו ישראל אומרים:
כלו מכות, עוד אין לו אחרות להביא עלינו.
תלמוד לומר: ואם עד אלה, אם עוד אלה,
יש לו אחרות מאלה וכאלה להביא.
(שם) ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם.
אתם עברתם לפני שבע עבירות,
בואו וקבלו עליכם שבע פורעניות.
אתם עברתם לפני שבע עבירות,
הרי ירמיה בא מקונן עליכם קינות,
שהוא שבע אלפא ביתין: איכה.


כח. רבי חמא בר חנינא פתח:
(ירמיה ל"ו) וירמיהו לקח מגלה אחרת... ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה.


רבי חמא בר חנינא ורבנן:
ר' חמא אמר:
ועוד נוסף עליהם, זה איכה יעיב.
דברים, זה איכה יועם.
רבים, זה אני הגבר.
כהמה - זכור ה'.

ורבנן אמרי:
ועוד נוסף עליהם,
ועוד נוסף עליהם -
זה איכה יעיב.
דברים - זה איכה יועם.
רבים - זה זכור ה'.
כהמה - זה אני הגבר, שהוא מן תלתא תלתא פסוקי באלפא ביתא.


כט. זבדי בן לוי פתח:
(תהלים ס"ח) אלהים מושיב יחידים ביתה.

אתה מוצא עד שלא נגאלו ישראל ממצרים,
היו יושבין בפני עצמן,
והשכינה בפני עצמה.
וכיון שנגאלו נעשו כולן הומוניא אחת.
וכיון שגלו חזרה שכינה בפני עצמה,
וישראל בפני עצמן,
הדא הוא דכתיב: אך סוררים שכנו צחיחה איכה ישבה בדד:


ל. זבדי בן לוי פתח:
לא האמינו מלכי ארץ וגו'

ארבעה מלכים היו. מה שתבע זה לא תבע זה.
ואלו הן: דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו.

דוד אמר:
(תהלים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו'
אמר לו: הקדוש ברוך הוא, אני עושה כן,
הדא הוא דכתיב: (ש"א ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם.

מהו למחרתם?
רבי יהושוע בן לוי אמר:
לשני לילות ויום אחד.
היה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים.
כמה דתנינן תמן:
על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים.
הדא הוא דכתיב: (תהלים י"ח) כי אתה תאיר נרי וגו'.

עמד אסא ואמר:
אני אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה.
אמר לו: אני עושה.
שנאמר (ד"ה ב' י"ד) וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר,
ויפל מכושים לאין להם מחיה, כי נשברו לפני ה' ולפני מחנהו.

"לפני אסא" אין כתיב כאן, אלא: "לפני ה' ולפני מחנהו".

עמד יהושפט ואמר:
אני אין בי כח לא להרוג, ולא לרדוף,
אלא אני אומר שירה ואתה עושה.
אמר לו: הקדוש ברוך הוא, אני עושה.

שנאמר (שם כ') ובעת החלו ברינה ותהילה,
נתן ה' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו:


עמד חזקיהו ואמר:
אני אין בי כח לא להרוג,
ולא לרדוף,
ולא לומר שירה,
אלא אני ישן על מטתי, ואתה עושה.
אמר לו: הקדוש ברוך הוא: אני עושה.

שנאמר (מ"ב י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.


כמה נשתייר מהם?
רב אמר:
עשרה.

שנאמר (ישעיה י') ונער יכתבם.

שכן דרכו של נער להיות כותב יו"ד.

ר' אלעזר אומר:
ששה.
שכן דרכו של נער להיות שורט שריטה.

רבי יהושע בן לוי אומר:
חמשה.

שנאמר (שם י"ז) שנים שלשה גרגרים בראש אמיר.


ר' יהודה ור' סימון אמרו:
תשעה.
הדא הוא דכתיב: (שם) ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה.

ר' תנחום בן חנילאי אמר:
ארבעה עשר.
הדא הוא דכתיב: שנים שלשה גרגרים בראש אמיר.
ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה.

בין כדברי אלו ובין כדברי אלו,
הכל מודים שנבוכדנצר היה אחד מהם,
אלא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא עלה והחרב בית המקדש.
אמר: לא בעי אלא מצמצמא יתי, [=אין ה' רוצה אלא למשוך אותי למלחמה]
מעבד לי כמא דעבד לסבי. [ויעשה לי כמו שעשה לסבי - סנחריב].
מה עשה? בא וישב בדפני של אנטוכיא,
ושלח נבוזראדן רב טבחים להחריב את ירושלים,
ועשה שם שלש שנים ומחצה.
בכל יום מקיף את ירושלים ולא היה יכול לכבשה,
בקש לחזור. נתן הקדוש ברוך הוא בלבו,
התחיל ממדד בחומה, והיתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה,
עד ששקעה כולה,
וכיון ששקעה כולה, נכנסו השונאים לירושלים.
על אותה שעה הוא אומר:
לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים.
כיון שחטאו גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.



לא. רבי שמעון בן יוחאי פתח:

(משלי כ') רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל.

את מוצא עד שלא גלו ישראל,
היה הקדוש ברוך הוא קורא אותם רעים,
הדא הוא דכתיב: (ירמיה י"ג) העם הרע הזה המאנים לשמוע את דברי.
וכיון שגלו התחיל משבחן,
שנאמר: ואוזל לו אז יתהלל.
כיון שחטאו גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם, איכה.

(צפניה ג') הוי מוראה ונגאלה העיר היונה.
מהו הוי מוראה?
הוי מפני האימה שנתתי אימתי על כל האומות.
אימתי ונגאלה?
את מוצא בשעה שנגאלו ישראל ממצרים, נפלה אימתן על כל האומות
הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) שמעו עמים ירגזון וגו'
אז נבהלו אלופי אדום וגו'
העיר היונה - אומה שציינתי אותה במצוות ומעשים טובים כיונה.
אחר כל השבח הזה,
לא שמעה בקול ה' ולא לקחה מוסר.
בה' לא בטחה, אל אלהיה לא קרבה.

כלה דלא שמעה מה היא לאו שטותא היא?!
[=כלה שאינה שומעת לבעלה, אינה שוטה?!]

אמר רבי ראובן:
לשון יוני הוא צווחין [=קורים] לשטותא, מורא.
הוי מוראה,
הוי, מקמי שטותא ונגאלה. [=בגלל שטותה נגעלה והורחקה].
על ידי שהיו מרחיקין עצמן מלשמוע דברי תורה.
ונגאלה מן הכהונה
העיר היונה - לא היה לה ללמוד מעירו של יונה, מנינוה?!
נביא אחד שלחתי לנינוה והחזירה בתשובה,
ואילו ישראל בירושלים כמה נביאים שלחתי אליהם?!
הדא הוא דכתיב: (מ"ב י"ז)
ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה לאמר:
שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקותי וגו'.

וכתיב
(ירמיה ז') ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלח לאמר. וגו'
השכם ושלח
בבקר,
השכם ושלח בערב,
ולא שמעו.
כיון שלא שמעו גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה ישבה בדד.

מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי:
לב. רבי חנינא פתח הכי:
(ירמיה ח') מבליגיתי עלי יגון, עלי לבי דוי.
מהו מבליגיתי?
מבלי הוגין בתורה לקיים מצות ומעשים טובים.
עשיתי ביתי גיתי.
ואף על פי כן עלי לבי דוי, על בית המקדש.
הדא הוא דכתיב: על זה היה דוה לבנו וגו'

דכתיב: (שם) הנה קול שועת בת עמי מארץ מרחקים.
אמר רבי יוחנן:
דבור זה משמש שלשה לשונות:
זעקה, שועה, נאקה.
זעקה -

דכתיב: (שמות ב') ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם.

שועה -

דכתיב: (ירמיהו ח) קול שועת בת עמי.

נאקה -

דכתיב: ( שמות ב') וישמע אלהים את נאקתם.


רבי הונא רבה דצפורין אומר:
לשון פרפור הוא.
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל') ונאק נאקות חלל.
וכתיב (איוב כ"ד) ונפש חללים תשוע.

(ירמיה ח') הה' אין בציון אם מלכה אין בה?

אילו היה שם, לא היו גולים.
וכיון שחטאו גלו,
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה ישבה בדד.


לג. רבי זעירא פתח:

(איוב ל') ויהי לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים.


תמן תנינן: אמר רבן שמעון בן גמליאל:
לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים,
שבהן יוצאות בנות ישראל בכלי לבן שאולין,
כדי שלא לבייש את מי שאין לו.
וכל הכלים היו טעונין טבילה,
ובהן בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים.
תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם.
ומה היו אומרות:
בחור שא עיניך וראה, מה אתה בורר לך,
אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה.

וכן הוא אומר (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה,
בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו.
ביום חתונתו
זה מתן תורה.
וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.

בשלמא יום כיפורים יום סליחה וכפרה לישראל, יום שנתנו בו לוחות אחרונות.

אלא חמשה עשר באב מאי היא?
רבי יעקב בר אחא בשם רבי אסי אמר:
שבו זמן קציצה יפה לעצים,
שכל עצים שנקצצים בו, אין עושין מאכולת.
ותני, כל עץ שנמצא בו תולעת או מאכולת פסול מעל גבי המזבח.

ר' אבא בר כהנא ור' אסי משום דעולא בשם רבי אמרי:
שבו בטל הושע בן אלה פרוזדאות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים.

רב כהנא שאל מן קדם רב, אמר לו:
אפשר דכל דא טיבותא עבד,
וכתיב ביה (מ"ב י"ז) עליו עלה שלמנאסר מלך אשור וגו'?
אלא על שהעביר קולר מצוארו ונתנו בצואר הרבים.
ולא אמר כל עמא יסקון ויצלון. [=לא אמר לכל העם לעלות לירושלים]
אלא אמר כל מאן דבעי למיסק יסק. [אלא אמר כל הרוצה יעלה לירושלים].

ר' שמואל בר נחמני,
ואמרי לה משמיה דר' שמואל בר יצחק:
יום שהותרו שבטים לבא זה בזה.
שנאמר (במדבר ל"ו) וכל בת יורשת נחלה וגו'.
וכתיב (שם) ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר וגו'.
וכי אפשר לבת שתירש שתי מטות?
אלא אמור מעתה, אביה משבט אחד ואמה משבט אחר.

רבנן אמרי:
יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל.
דכתיב: (שופטים כ"א) ארור נותן אשה לבנימין

אמר רבי יוחנן:
מקרא קראו וקרבוהו, מקרא קראו ורחקוהו.
מקרא קראו וקרבוהו,

(בראשית ל"ה) גוי וקהל גוים יהיה ממך.

מקרא קראו ורחקוהו,

(שם מ"ח) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.

שאינן נחשבין עם אחיהם.

אמר רב יהודה אמר שמואל:
יום שהותרו שבטים.

רב מתנה אמר:
יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה.

ר' אליעזר הגדול אמר:
ניחא בחמשה עשר.
מכאן ואילך תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה.

ואמר רב מנסיא:
וקרי ליה יום תבר מגל, [=יום ששברו בו את המגל לציין שאין צורך עוד בעצים]
מכאן ואילך המוסיף [=תורה] יוסיף, ודלא מוסיף - יסיף [=יספה]..

ר' אבין ור' יוחנן אמרי:
יום שביטל החפר מן מתי מדבר.

אמר רבי לוי:
כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר:
צאו לחפור!
והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן.
לשחרית היה מוציא כרוז ואומר:
קומו והפרישו המתים מן החיים!
והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף בפרוטרוט,
חסרו שש מאות אלף.
ובשנת הארבעים האחרון עשו כן, ומצאו עצמן שלמים.
אמרו: דומה שטעינו בחשבון?
וכן בעשור,
ובאחד עשר,
ובשנים עשר,
ושלשה עשר,
וארבע עשר.
כיון דאיתמלא סיהרא,
אמרו דומה שהקדוש ברוך הוא ביטל אותה גזירה מעלינו,
וחזרו ועשאוהו יום טוב.
וגרמו עונותיהם ונעשה אבל בעולם הזה, בחורבן הבית פעמים.
הדא הוא דכתיב: (איוב ל') ויהי לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים.
(במדבר י"ד) ויבכו העם בלילה ההוא.
וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה ישבה בדד.


לד. על ההרים אשא בכי ונהי וגו' (ירמיה ט')

אמר רבי אחא:
שלשה דברים צוה נבוכדנצר לנבוזראדן על ירמיהו:
(ירמיה ל"ט) קחנו ועיניך שים עליו.
עליו ולא על אומתו.
ואל תעש לו מאומה רע.
לו לא תעשה, אבל עם אומתו עשה כרצונך לרעה.
כי כאשר ידבר אליך כן עשה עמו ולא לאומתו.
והיה ירמיה רואה כת של בחורים נתונים בקולרין,
ונותן את ראשו עמהם. ונבוזראדן בא ומעבירו מהן.
וחוזר ורואה כת של זקנים שלולים בשלשלאות,
ונותן את צוארן עליהם.
ובא נבוזראדן ומעבירו מהן,
אמר נבוזראדן לירמיה:
חזי חד מן תלת מילין אית בך:
או נביא שקר את, או מבעט ביסורין את, או שופך דמים את.

או נביא שקר את -
שכל הדין שנייא את מתנבא על הדא קרתא דהיא חרבה,
וכדו דחרבה נפשך באישה עלך סגיא.
[=כל השנים האלה אתה מתנבא על העיר הזאת שתחרב,
וכאשר היא חרבה - נפשך רעה עליך מצער].
או מבעט ביסורין את
דאנא לית אנא בעי למעבד בישא,
ואת בעי למעבד לך בישא,
למימר לית יסוריא חשיבין עלי מידי.
[=שאני איני רוצה להרע לך, ואתה רוצה יסורים
מכאן שאין יסורים חשובים בעיניך].
או שופך דמים את,
דמלכא פקיד לי עליך סגי בדיל דלא למעבד לך בישא,
ואת בעי למעבד בישא,
בגין דישמע מלכא ויקטלוניה לההוא גברא.
[=שהמלך פקד עלי שלא להרע לך, ואתה רוצה רעה,
כדי שישמע המלך ויהרגני].

ובסוף אמר לו: אם טוב בעיניך, בא ואשימה עיני עליך,
ולא קבל עליו. כמו שנאמר בסוף הפרשה.
עד שנאמר לו מפי הגבורה
הדא הוא דכתיב: (ירמיה מ') הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר.
מה היה אותו הדבר?
אלא, שאמר לו: ירמיה -
אין את יתיב הכא, אנא אזיל עמהון,
ואין את אזיל עמהון אנא יתיב הכא
אמר לפניו: רבש"ע, אין אנא אזיל עמהון.
מה אנא יכיל מהני להון?
אלא ייזול מלכהון ברייהון עמהון,
דהוא יכול מהני להון סגיא.
הדא הוא דכתיב: (ירמיה מ') אחר שלח נבוזראדן רב טבחים את ירמיהו,


והוא אסור בזיקים.
אמר רבי אחא:
כביכול הוא והוא [=ירמיהו והקב"ה] אסור בזיקים.
ודכוותיה כתיב: ואני בתוך הגולה.

עד היכן היתה נבואתו של ירמיהו?
ר' יעקב ור' אבא,
ואית דאמר: ר' אלעזר ור' יוחנן:
חד אמר עד (ירמיה ל"א) מזרה ישראל יקבצנו.
וחרינא אמר עד (שם) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.

ובחזירתו היה מוצא אצבעות מקוטעין מושלכין בהרים,
והיה מלקטן, ומגפפן, ומחבקן, ומנשקן, ונותנן לתוך טליתו,
ואומר להם: בני לא כך הזהרתי ואמרתי לכם:
(שם י"ג) תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך,
ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף.
על אותה שעה נאמר:
(שם ט') על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה,
נצתו מבלי איש עבר, ולא שמעו קול מקנה.
מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו.
על
אותם הרים נאים ומשובחים אשא בכי ונהי,
על נאותיו של יעקב שנהפכו לקינה ולא שמעו קול מקנה,
כי לא שמעו לקול דברי תורה ולא לקול דברי נבואה,
אלא מקנה, אלא לקול דבר המקנא,
שהיו מקניאים אותו בעבודת כוכבים.

הדא מה דאת אמר: (דברים ל"ב) יקניאוהו בזרים.

לפיכך, (ירמיה ט') מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו.

אמר רבי יוסי בר חלפתא:
חמשים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל.
מה טעם? מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו.
בהמה בגימטריא חמשים ושתים.

אמר רבי חנינא:
קודם לארבעים שנה היו נוטעים תמרים בבבל,
לומר שמיני מתיקה מרגלת לשון לתורה.

אמר רבי חנינא בר' אבהו:
שבעה מאות מיני דגים טהורים,
ושמנה מאות מיני חגבים טהורים,
ועופות לאין מספר,
וכולן גלו עם ישראל לבבל.
וכשחזרו, חזרו עמהם, חוץ מדג אחד ששמו שיבוטא.

ודגים היאך גלו?
ר' הונא בשם ר' יוסי:
אמר דרך תהום גלו ודרך תהום חזרו.

אמר רבי זירא:
בא וראה כמה היא חצופה ארץ ישראל,
שעדיין עושה פירות.

ולמה עושה פירות?
ר' חנינא ורבי יהושע בן לוי:
חד אמר: על שם שמזבלין אותה.
וחרינא אמר: על שם שהם מהפכים בעפרה.

אמר רבי יודן:
שבע שנים נתקיים בהם גפרית ומלח.
וכל כך למה?
על שם (דניאל ט) והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה.
כותיים שבה כיצד עושין?
זורעין אותה מטליות מטליות.
זורעין כאן והיא נשרפת, זורעין כאן והיא נשרפת.
עובדא הוה בחד דהוה קאים ורדי בבקעת בית ערבא,
ותקף ידיה אסיכתיה וסליק עפרא יקידא ואוקיד דרעיה.

לקיים מה שנאמר (דברים כ"ט) גפרית ומלח שרפה כל ארצה.

רבה בר כהנא אמר:
אינן לא ממחילות הארץ ולא משממות הארץ, אלא לפניו,
לקיים מה שנאמר: (בראשית ט') ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ
ולעתיד לבא הכל חוזר.

הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"ו) והארץ הנשמה תעבד
תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר.