לד. שלא להרוג נקי - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא להרוג נפש, שנאמר
(שמות כ יג) לא תרצח.
ידוע ונגלה לכל רואי השמש, כי ה’ יתברך ברא העולם וצונו לפרות ולרבות כדי ליישבו לפניו, ומנענו שלא נחריבהו בידינו להרוג ולאבד הבריות שהן המיישבות העולם. ואולם הרשעים הגמורים, כגון המינים והמלשינים, אינן מיישבי העולם, ועליהם אמר הכתוב
(משלי יא י) באבוד רשעים רינה, לפי שהם לא יושיבו העולם, אלא יחריבוהו בכל כוחם. וזהו מה שאמר חכם מחכמינו ז''ל באבוד הרשעים
(בבא מציעא פג, ב): קוצים אני מכלה מן הכרם, כלומר באבדן אלה יתישב העולם יותר, כמו שפירות הכרם מתרבים וטובים יותר בסילוק הקוצים ממנו.
מה שאמרו ז''ל
(סנהדרין פח א) שאחד ההורג את הבריא או את החולה נטוי למות, ואפילו הגוסס בחולי בידי שמים - נהרג עליו.
ודין משפט הרוצח כיצד.
ויתר פרטיה, מבוארין בפרק תשיעי מסנהדרין ושני ממכות
(ח''ה תכה).
והעובר עליה ורצח במזיד, ויש עדים שהתרו בו, הורגין אותו בסיף
(שם עא, ב); בשוגג - למטה נכתוב דינו בעזרת ה’ בסדר אלה מסעי
(מצוה תט).
המצווה בכל הספרים
