מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



ספר החינוך

ספר בראשית

פרשת בראשית

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
dating for married men husband cheated wife cheaters
signs of a cheater read women who cheat on husband
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

א. מצות פריה ורביה

בראשית יש בה מצות עשה אחת, והיא מצות פריה ורביה, שנאמר: (בראשית א כח) ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו.

משורשי מצוה זו
כדי שיהיה העולם מיושב (גיטין מא, ב במשנה) , שהשם ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב: (ישעיהו מה יח) לא תהו בראה לשבת יצרה. והיא מצוה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצות בעולם, כי לבני אדם נתנו ולא למלאכי השרת (ברכות כה, ב) .

דיני המצוה
מתי חייב אדם לעסוק בה, וכמה בנים יהיה לו ויפטר, ומאיזו מצות הוא פטור בעסקו בזו.
ויתר פרטיה - מבוארים ביבמות בפרק ו' (סא, ב וסב, ב) ובברכות (טז, א) .

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן.
וחייב אדם להשתדל בה משהוא ראוי לה, והוא הזמן שנתנו חכמים ז''ל (אבות פ''ה מכ''א) לישא אשה. ומצוה זו אינה מוטלת על הנשים. והמבטלה ביטל עשה ועונשו גדול מאוד, (קדושין כט, ב) שמראה בעצמו, שאינו רוצה להשלים חפץ ה’ ליישב עולמו.

abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
i want my wife to cheat on me want to cheat on my wife what to do when your wife cheated on you
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

פרשת נח

פרשת נח אין בה מצוה.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
husband cheated on me site cheats
will my boyfriend cheat go my boyfriend cheated on me with my best friend
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat

פרשת לך לך

how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives

ב. מצות מילה

"לך לך" יש בה מצות עשה אחת, והיא מצות מילה, שנאמר (בראשית יז י) זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך, המול לכם כל זכר. ונכפלה בסדר אשה כי תזריע, דכתיב (ויקרא יב ג) , וביום השמיני ימול בשר ערלתו. והרבה מצות נכפלו במקומות הרבה בתורה, וכולן לצורך, כמו שפרשום חכמינו ז''ל (שבת קלב, א קלה, א) .
ועניין מצוה זו, הוא שחותכין הערלה המחפה ראש הגוויה ופורעין קרום רך שלמטה ממנה, כדי שתתגלה ראש העטרה שבאותו איבר, כידוע למבינים שתשלום צורת האדם בהסיר ממנו אותה ערלה, שהיא תוספת בו.

משורשי מצוה זו
לפי שרצה ה’ יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו, אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מבדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומובאם איננו שווה. ונקבע ההבדל בגולת הזהב, לפי שהוא סיבה לקיום המין, מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף, כמו שאמרנו. והעם הנבחר חפץ ה’ יתברך להשלים תכונתו, ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם. ולא בראו שלם מבטן, לרמז אליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו.

דיני המצוה
על מי מוטלת מילת הקטנים, וכן מילת העבדים, יליד בית (עבד שנולד בבית ישראל) ומקנת כסף (עבד שנקנה) , והחילוק שביניהם ובאיזה עניין דוחין בשבילה שבת ויום טוב, ואיזה קטן משהין מילתו יותר משמונה ימים.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק י''ט משבת (קלז, ב) ובפרק ד' מיבמות (עא, א) . ושם בשבת נתבאר כי המל מברך:

ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציוונו על המילה.

ואבי הבן, או בית דין במקום שאין אב, מברכין
ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.

והעומדים שם עונין.
כשם שזכה לברית, כן יזכהו האל לתורה ולחופה ולמעשים טובים. (י''ד מסי' ר''ס עד רס''ו).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן.
ואין הנשים חייבות במילת בניהן (קדושין כט, א) אלא האב, או בית דין במקום שאין אב. והעובר על מצוה זו ולא מל עצמו משהגיע לכלל עונשין, שהוא שלוש עשרה שנה ויום אחד, חייב כרת. אבל אין לאב חיוב כרת במילת בנו (שבת קלג, א) , אלא שעובר על מצות עשה. ואין בכל התורה מצות עשה שחייבין על ביטולה כרת (כריתות ב, א) , כי אם זו ושחיטת הפסח.
hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
want my wife to cheat go wives cheat
cheaters go dating a married man
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

פרשת וישלח

מן פרשת וירא עד כאן אין בו מצוה

how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

ג. שלא לאכול גיד הנשה

וישלח יעקב יש בה מצות לא תעשה אחת, והיא אזהרת גיד הנשה, שנאמר: (בראשית לג לב) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. והאי 'לא יאכלו' - לא נאמר על דרך סיפור, כלומר מפני שאירע דבר זה באב, נמנעים הבנים מלאכול אותו הגיד, אלא אזהרת ה’ יתברך שלא יאכלוהו.

משורשי מצוה זו
כדי שתהיה רמז לישראל, שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגלות מיד העמים ומיד בני עשו, יהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם, ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר. ובזוכרם תמיד עניין זה על יד המצוה שתהיה לזיכרון, יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם.
ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו, שבא בקבלה (בר''ר עח) ) שהיה שרו של עשו, רצה לעוקרו ליעקב מן העולם הוא וזרעו ולא יכול לו, (בראשית לב כו) ) וציערו בנגיעת הירך. וכן זרע עשו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה להם תשועה מהם. וכמו שמצינו (שם שם לב) )באב שזרחה לו השמש לרפאתו ונושע מן הצער, כן יזרח לו השמש של משיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו במהרה בימינו, אמן.

דיני מצוה זו
מהו הגיד האסור, והחיטוט שאנו חייבים לחטט אחריו, ובאי זו בהמה נוהג, ומי נאמן על ניקורו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק ז' מחולין (פט, ב) (י''ד סי' ס''ה). )

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות.
והעובר עליה ואכל גיד אחד, אפילו הוא פחות מכזית, או שאכל כזית מגיד הנשה גדול, לוקה. (עי' חולין צו, א)

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
my wife cheated go women cheat
i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
teen sex stories link akka sex stories
adult xxx stories free sex stories with pictures free online intimate sex stories

מכאן עד סוף ספר בראשית אין בו מצוה.

נשלם ספר בראשית.

cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands

ספר שמות

פרשת ואלה שמות ופרשת וארא אין בהם מצוה.

how do you know your wife cheated on you how to know your wife cheated how to cheat your wife
i cheated on my wife now what read cheat on your spouse
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
how to cheat tolobel.com husband cheated
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat

ד. מצות קידוש החודש

לקדש חודשים ולעבר שנים בבית דין גדול בחכמה סמוך בארץ, ולקבוע מועדי השנה על פי אותו קידוש, שנאמר (שמות יב ב) החודש הזה לכם ראש חודשים, כלומר כשתראו חידושה של לבנה, תקבעו לכם ראש חודש. או אפילו לא תראוה, מכיוון שהיא ראויה להיראות על פי החשבון המקובל.
וכן תכלול מצוה זו מצות עיבור השנה, לפי שיסוד מצות קידוש החודש, כדי שיעשו ישראל מועדי ה’ במועדם. וכמו כן מצוות עיבור השנה מזה היסוד היא.
ואולם מלבד זה המקרא באו הערות בכתובי התורה יורו על מצוות העיבור, והוא מה שכתוב (שם יג י) ושמרת את החוקה הזאת למועדה. וכן (דברים טז יא) שמור את חודש האביב.

ועניין המצווה
שבאים שני ישראלים כשרים לפני הבית דין ומעידים לפניהם שראו הלבנה בחידושה, וקובעים ראש חודש על פיהם, שאומרים, היום מקודש. וטעם שאין מצוה זו אלא בסמוכין, לפי שבא בפירוש החודש הזה לכם - גדולים וסמוכין כמותכם, (ר''ה כב, א) כי למשה ואהרן נאמר. ועוד דרשו הדבר, מדסמך לו "דברו אל כל עדת בני ישראל", כלומר שיהא להם לאותן שיקדשו החודש, רשות כל ישראל, כלומר חכמים גדולים שבישראל, כגון בית דין הגדול.

וכן כל מי שהוא חכם גדול בישראל ונסמך בארץ ישראל - והסמיכות ידוע איך עושין אותו - יש לו רשות לעשות מצוה זו אפילו בחוצה לארץ, והוא שלא הניח כמותו בארץ. וכן מצינו (ברכות כג, א) שעשו כן חנניה בן אחי רבי יהושע, ועקיבא בן יוסף שהיו בעניין זה. אבל בלתי תנאים אלו, אין רשות לשום אדם מישראל לקבוע חודשים ולעבר שנים.

ואם תשאל, אם כן היאך אנו עושין היום, שאין לנו חכמים סמוכין?
דע, שכך קבלנו שר' הלל הנשיא בנו של ר' יהודה הנשיא, שהיה גדול בדורו ונסמך בארץ, והוא החכם שתיקן לנו חשבון העיבור, הוא קידש חודשים ועיבר שנים העתידים לבוא עד שיבוא אליה, ועל זה אנו סומכין היום.
זה שאמרנו הוא על דעת הרמב''ם ז''ל.

והרמב’’ן ז''ל (בספה''מ מ''ע קנג) יחשוב קידוש החודש מצווה אחת, ועיבור שנים מצווה אחת. וראיותיו בספר המצוות שלו. וכן בעל הלכות גם כן. והפסוק המורה על מצות העיבור, כלומר שנחשֵב התקופות כדי שנעשה המועדים בזמן הקבוע להם: ושמרת את החוקה הזאת למועדה (שמות יג י). וכן שמור את חודש האביב (דברים טז יא). כמו שכתבנו.

משורשי מצוה זו
כדי שיעשו ישראל מועדי ה’ בזמנם, שהשם יתברך צווה לעשות פסח בזמן שהתבואה באביב, כמו שכתוב שמור את חודש האביב ועשית פסח. וחג הסוכות בזמן האסיף, כמו שכתוב (שמות לד כב) וחג האסיף תקופת השנה.
ואילולי עיבור השנים, יבואו המועדים שלא בזמנים אלו, לפי שישראל מחשבים חודשיהם ומועדיהם לימות שנת הלבנה, שהם שנ''ד יום ח' שעות תתע"ו חלקים, והיא חסרה משנת החמה י' ימים, כ''א שעות, ר''ד חלקים, סימן י' כ''א ר''ד. ובישול התבואות והפרות בכוחה של חמה. נמצא שאילולי העיבור, שאנו משוים בו שנות הלבנה בשנות החמה, לא יבוא הפסח בזמן האביב והסוכות בזמן האסיף.
ונתקן הדבר להיעשות בגדולי הדור, לפי שהוא עניין חכמה גדולה, גם יאמרו כי ממנו יוודע מקרה השנה בתבואות, ואין ראוי למסרו אלא לגדולים וחסידים.

דיני המצוה
כגון חקירת עדות החודש, ואיום העדים לפעמים,
ודין חילול שבת בעדות זו כיצד, ועל מה מעברין את השנה ועל מה אין מעברין אותה, ואי זה חודש היו מעברין והוא אדר, וכמו שדרשו ז''ל: ושמרת את החוקה הזאת למועדה, מלמד שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד.
ועוד דרשו ז''ל בפסוק זה (סנהדרין י, ב) מנין שאין מעברין את החודש אלא ביום, תלמוד לומר, מימים ימימה.
ועוד דרשו ז''ל (מגילה ה, א) 'לחודשי השנה' - חודשים אתה מחשב לשנה ואי אתה מחשב ימים.
ועוד אמרו בעניין זה (מגילה שם) 'חודש ימים', ימים אתה מחשב לחודש ואי אתה מחשב שעות.

ויתר פרטיה מבוארים במסכת ראש השנה (כה, ב) ובפרק א' של סנהדרין (יא, ב) ובברכות כמו כן.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן שיהיו לנו חכמים סמוכים בתנאים שכתבנו
ועובר עליה ולא עשאה, אם הוא חכם שראוי לה, ביטל עשה ועונשו גדול מאוד, שגורם קלקול המועדות.
ועכשיו, בעוונותינו, שאין אנו מעברין שנים על פי סמוכים, אנו סומכים בחשבוננו על החשבון המקובל מרבי הלל, כמו שאמרנו.

cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands

ה. מצות שחיטת הפסח

לשחוט ביום ארבעה עשר בניסן בין הערבים שה תמים זכר בן שנה, או גדי, בבית הבחירה, וזה נקרא קורבן הפסח, שנאמר (שמות יב ו) ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים.

ועניין המצוה הוא
שמתקבצים אנשים מישראל לחבורות ולוקחין מן השוק או מביתם גדי אחד או שה תמים זכר בן שנה, ושוחטין אותו בעזרת בית המקדש ביום י''ד בניסן בין הערבים, ואחר כך לערב אוכלין אותו בין כולם אחר מאכלם, שמצותו לאוכלו על השובע. (פסחים ע, א)

משורשי מצוה זו
כדי שיזכרו היהודים לעולם הנסים הגדולים שעשה להם ה’ יתברך ביציאת מצרים.

דיני המצוה
כגון זמן שחיטתו ביום אימת, (שם נח, א) ושהוא נשחט בשלוש כיתות בעזרה, (שם סד, א) וכי דוחין שבת עליו, (שם סה, ב) ודיני מנוייו, וקריאת ההלל עליו, ותקיעת חצוצרות.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת פסחים. (עי' רמב''ם הלכות קורבן פסח א יב).

ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית.
והעובר עליה במזיד ולא עשה פסח, חייב כרת. בשוגג אינו מביא קורבן, לפי שזה הוא אחד משלושה חטאים שבזדונן כרת ואין בשגגתן חטאת, והן: זה, מגדף ומבטל מילה.

wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
signs of a cheater read women who cheat on husband
cheaters go dating a married man
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat
teen sex stories link akka sex stories

ו. מצות אכילת בשר הפסח

לאכול בשר הפסח בליל חמישה עשר בניסן על פי תנאים שבכתוב, שנאמר (שמות יב ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה.

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו בשחיטתו (מצוה ה) כדי לזכור הנסים הגדולים שעשה לנו האל שהוציאנו מעבדות.

דיני המצוה
כמה חייב כל אחד לאכול ממנו לכל הפחות, והנמנין עליו איך יתנהגו עד שיאכלוהו, שלא לצאת מן החבורה ושלא ישנו.
ויתר פרטיה מבוארים בפסחים.

ונוהגת בזכרים ובנקבות, והעובר עליה ביטל עשה.
וכלל גדול בכל התורה, לכל שאומר שיבטל מצות עשה, שכופין אותו בית דין, אם יש כוח בידם, עד שיקימנה. (כתובות פו, א חולין קלב, ב)

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how to install spy app on android searchengineoptimization-seo.net free cell spy software
i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
cheaters go dating a married man

ז. שלא לאכול הפסח נא ומבשל

שלא לאכול מבשר הפסח נא ובשל כי אם צלי אש, שנאמר (שמות יב - ט) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש. העניין הזה, שלא יאכל אותו קודם גמר בשולו אפילו בצלי, וזהו פירוש 'נא', (פסחים מא, א) שהבשר שהתחיל בו מעשה האור ונצלה מעט ואינו ראוי לאכילת אדם, עדיין נקרא 'נא'. אבל כשהוא חי לגמרי, שלא התחיל בו האור כלל, אין בכלל לאו דנא ללקות עליו משום אל תאכלו ממנו נא. אבל אסור מדאורייתא, שכל שאינו צלי אש, אסרה התורה דרך כלל. ופירוש 'בשל' - שבשלו במים או בכל משקה או במי פרות, שנאמר ובשל מבשל, ריבה הכל.

משורשי מצוה זו
מה שכתוב בשחיטתו, לזכור נס יציאת מצרים. וזהו שנצטווינו לאכולו צלי דווקא, לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי, שהוא מאכל טוב ומוטעם, אבל שאר העם אינם יכולים לאכול מעט בשר שתשיג ידם, כי אם מבושל, כדי למלא בטנם.
ואנו שאוכלים הפסח לזיכרון שיצאנו לחרות להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חרות ושרות, מלבד (עי' מורה נבוכים ח''ג פמ''ו) שאכילת הצלי יורה על החיפזון שיצאו ממצרים ולא יכלו לשהות עד שיתבשל בקדירה.

דיני המצוה
כגון אם עשהו צלי קדרה, או סכו במשקים, או במי פירות או במים, או בשמן תרומה מה דינו ויתר הפרטים, מבואר בפסחים (מ ב הל' קורבן פסח פ''ח).

ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית
והעובר עליו ואכל נא או מבושל לוקה. וכן אם אכל שניהם כאחד לוקה מלקות אחת, ששניהם לאו אחד לדעת הרמב''ם ז''ל. (שם ה''ד וסהמ''צ שורש ט)
והרמב’’ן ז''ל (שם בשורש ט ד''ה המין השלישי) מנה אותן שני לאוין וכתב, שלוקין עליהן על כל אחד ואחד. דכיון דכתיב לא תאכלו כי אם צלי אש ''נא ומבשל'' למה לי? שמע מנה, ללקות על כל אחד ואחד מן הפרטים. ואמרו ז''ל כי בכל המצות יהיה המניין כן, שכל הנפרטים בתורה אחד אחד והם דברים חלוקים, נמנה כל אחד למצוה אחת בחשבון המצות, כגון זה דנא ומבושל, וכן אתנן ומחיר ושאור ודבש וזולתם.

ואמנם בעניין המלקות יש חילוק בהם, שכל הנפרטים בלאו אחד, אין לוקין עליהם אלא מלקות אחד, כגון 'אתנן זונה ומחיר כלב', ו'שאור ודבש', 'משפט גר יתום' וכיוצא בהן כולן. אבל הלאוין שיש בהן כלל ופרטן בתחילה או בסוף, כגון זה הלאו שפרט 'נא ומבשל' - וכולל 'אל תאכלו כי אם צלי אש', וכן בנזיר כולל (במדבר ו ד) 'מכל אשר יצא מגפן היין לא יאכל', ואחר כך פורט 'חרצנים וזג וענבים לחים ויבשים, באלו וכיוצא בהם לוקין עליהן על כל אחד ואחד, כי ריבוי הפרט שלא היה צריך, יורה על המלקות על כל אחד ואחד כמו שאמרנו.
והרבה הרב ראיותיו על זה בעיקר התשיעי בספר המצות שלו, שאין חשבון הלאוין כחשבון המלקות.
וזה שאמרתי שהרמב’’ן ז''ל ימנה כל הנפרטים בשמם אחד אחד מצוה בפני עצמה, דווקא כשהם חלוקים בעניין כמו שכתבנו, כגון 'שאור ודבש', 'אתנן ומחיר'. אבל במקום שהעניין אחד, אף על פי שנפרטין בשמות חלוקים, לא נמנה זה כי אם מצוה אחת, כגון (דברים טו יט) 'כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך', שאין זה אלא צווי אחת להקדיש כל הבכור, והפרט אינו אלא צוואה אחת. וכן (ויקרא כז לב) 'כל מעשר בקר וצאן' שאין זה אלא צווי אחת להפריש לתת מעשר מבהמות אלו. וכן (דברים טז יח) 'שופטים ושוטרים', שאין זה אלא שנעשה דין על פי אנשים אלה וצווי אחד הוא. וכן (ויקרא יט לו) 'מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק'. שהכל צווי אחד, שלא נשקר המידות.

hiv skin rash read signs of having hiv
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
what makes people cheat married cheat when married men cheat

ח. שלא להותיר מבשר הפסח

שלא להותיר כלום מבשר הפסח למחרתו, שהוא יום חמשה עשר בניסן, שנאמר (שמות יב י) ולא תותירו ממנו עד בוקר.

משורשי מצוה זו
מה שכתוב בשחיטתו לזכר נסי מצרים. וזה שנצטווינו שלא להותיר ממנו, העניין הוא כדרך מלכים ושרים, שאינם צריכין להותיר מתבשילין מיום אל יום. ועל כן אמר, שאם יוותר ממנו, שישרף כדבר שאין חפץ בו, כדרך מלכי אדמה.
וכל זה לזכור ולקבוע בלב, שבאותו זמן גאלנו ה’ יתברך ונעשינו בני חורין וזכינו למלכות ולגדולה.

דין המצוה בפסחים.

ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית.
והעובר עליה והותיר, עבר על לאו. ואין לוקין על לאו זה, לפי שהוא ניתק לעשה (רמב''ם שם י, יא), שנאמר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו. והלכה היא, לאו שנתק לעשה אין לוקין עליו.

husband cheated on me site cheats
how to cheat catching a cheater husband cheated

ט. מצות השבתת החמץ

להסיר כל לחם חמץ ממשכנותינו ביום ארבעה עשר בניסן, שנאמר (שמות יב לו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ופירושו ''הראשון'', קודם לפסח.

משורשי מצוה זו
כדי שנזכר הנסים במצרים, כמו שכתוב בקורבן פסח.

דיני המצוה
כגון שעת ביעורו מן היום מתי, ומה היא השבתתו, (פסחים כא, א) ובאי זה מקום צריך לחפשו, (שם ה, א) ובאי זה מקום אינו צריך, ומאימתי מוטלת המצוה עליו אם יוצא לדרך, (שם ו, א) ואם חל ארבעה עשר בניסן בשבת איך יהיה דינו, (שם מט, א) והביטול בפה (שם ו, ב) שצריך לעשות נוסף על הביעור.
ויתר פרטיה, מבוארים בפסח ראשון (או''ח תל''א - ת''מ).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ולא השביתו, ביטל עשה ד'תשביתו'. ואם יש חמץ במשכנותיו עובר גם כן על לא תעשה, שנאמר: 'שאור לא ימצא בבתיכם'. אבל אין לוקין על לאו זה, אם לא עשה בו מעשה, שהלכה היא, לאו שאין בו מעשה, אין לוקין עליו.

how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

י. מצות אכילת מצה

לאכול לחם מצה בליל חמשה עשר בניסן העשוי ממין דגן, (פסחים לה, א) שנאמר (שמות יב יח) 'בערב תאכלו מצות'. ופירושו: ליל חמשה עשר בניסן, בין בזמן שיהיה שם פסח, או בזמן שלא יהיה שם.

משורשי מצוה זו
מה שכתוב בקורבן הפסח.

דיני המצוה
כגון שימור הצריך למצות, ועניין לישתן, ובאיזה מים נלושות, ושיעור אכילתן לכל הפחות.
ויתר פרטיה, מבוארים בפסח ראשון.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה, ביטל עשה. וכבר אמרנו, שבית דין כופין על בטול עשה.

how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
dating for married men tolobel.com cheaters
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual
masterbation schools technices sex stories tamil sex stories readable black female slave sex stories

יא. שלא ימצא חמץ ברשותנו בפסח

שלא ימצא חמץ ברשותנו כל ימי הפסח, שנאמר (שמות יב יט) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. ובארו חכמינו זכרונם לברכה (פסחים ה, ב) לאו דווקא ביתו, אלא כל שברשותו. ולאו דווקא שאור שהוא מחמץ, דהוא הדין לחמץ. דשאור וחמץ חד הוא לעניין איסורו. (ביצה ז, ב)

משורשי המצוה
כדי שנזכר לעולם הנסים שנעשו לנו ביציאת מצרים, כמו שכתוב בשה הפסח. ונזכר מה שארע לנו בעניין זה, שמתוך חיפזון היציאה אפינו העיסה מצה, כי לא יכלו להתמהמה עד שיחמיץ, כמו שכתוב <>(שמות יב לט) ויאפו את הבצק וגו'.

דיני המצוה
כגון אם הפקיד חמצו ביד אחרים מה דינו, או אחרים בידו, וכן חמץ הקדש בידו, או של גוי באחריות ושלא באחריות,
ודין עכו''ם אלם שהפקיד לו חמץ,
ודין תערובת חמץ אם עוברים עליו. והפת שעיפשה מה דינה,
ויתר פרטיה, מבוארים בפסח ראשון (אורח חיים ת''מ - תמ''ב) .

ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ונמצא חמץ ברשותו במזיד, עבר על שני לאוין: משום בל יראה ובל ימצא, ולוקה כל זמן שעשה בו מעשה, כגון שחימץ עיסה והניחה בביתו, או שלקח חמץ והצניעו בביתו. אבל אם לא עשה בו שום מעשה, אלא שנשאר בבית מקודם הפסח, אין לוקה עליו, שהלכה היא (רמב''ם חו''מ א, ג) , לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, כמו שאמרנו.

how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
how to cheat your wife site your wife cheated on you
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat

יב. שלא לאכול מכל דבר שיש בו חמץ

שלא לאכול מדברים שיש בהם חמץ, ואף על פי שאין עיקר הדבר חמץ, כגון כותח הבבלי וכיוצא בו, שנאמר: (שמות יד כ) כל מחמצת לא תאכלו. ופרשו זכרונם לברכה (פסחים מג, א) שעניין הכתוב הזה יורה בזה, שכך קבלו הפירוש בו.
ודעת הרמב''ם ז''ל, (סהמ''צ ל, ת קצח) שאם יש במאכלים אלו כזית חמץ בכדי אכילת פרס, אסור מן התורה בלאו, כלומר למלקות אבל לא לכרת, מכיוון שנתערב ברוב. ואם לא יהיה בהם כזית חמץ בכדי אכילת פרס, לא יהיה בו מלקות, אלא מכת מרדות, לפי שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן, וכן כתוב בחבורו הגדול. (חמו''מ פ''א ה''ו).
ואם כן לדעתו יבוא הלאו זה דכל מחמצת להיכא שנתערב כזית חמץ בכדי אכילת פרס, שיהיה בו לאו. כלומר מלקות ולא כרת.
והרמב’’ן ז''ל כתב (בסהמ''צ שם) הפך מזה ואמר, שהלאו הזה איננו נחשב בכלל הלאוין, אלא שהוא מן הלאוין הרבים שבא בחמץ ובשאור. וזה הלאו בא להורות על מה שאמרו חכמינו ז''ל בגמרא (פסחים כח, ב) אין לי אלא שנתחמץ מאליו, חמצו על ידי דבר אחר מנין? תלמוד לומר כל מחמצת.

אבל בעניין חמץ שנתערב, כל זמן שיהיה בו כזית בכדי אכילת פרס, בזה אין צריך לאו בפני עצמו, דהרי הוא כאלו הוא בעין ויש בו כרת. כמו בכל חמץ שהוא בעין. ואם לא יהיה בתערובת כזית בכדי אכילת פרס, האוכלו פטור אבל אסור, שהלכה כדברי חכמים שאמרו (שם מג) על חמץ דגן גמור ענוש כרת. וכל שהוא כזית בכדי אכילת פרס, דגן גמור נקרא. ועל עירובו, כלומר שהוא פחות מכזית בכדי אכילת פרס - ולא כלום. ודלא כר' אליעזר דפליג עליהו בגמרא ואמר על עירובו בלאו.

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו בשאור. ואולם לחזק הדבר בלבנו, הרחיקתנו התורה כל כך.

דיני המצוה
כגון הדברים שנכללו באיסור זה, מה הן, ומה שמם.
ויתר פרטיה, בפסחים (מב, א) (א''ח תמ''ו).

ונוהגת בזכרים ונקבות, בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה לוקה, ובתנאי שיהיה בהם כזית בכדי אכילת פרס, כמו שאמרנו, אבל אין בו כרת. לדעת הרמב''ם ז''ל ולדעת הרמב’’ן ז''ל יש בו כרת. ואם אין בו כזית בכדי אכילת פרס, אין בו חיוב מלקות, אלא דינו כדין חצי שיעור שאסור מן התורה, ואין לוקין עליו. ובזה יורו שניהם ז''ל.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
my wife cheated link women cheat
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband
teen sex stories allindiasweetsrestaurant.com akka sex stories

יג. שלא נאכיל מן הפסח לישראל משומד

שלא נאכיל מן הפסח לישראל מומר לעבודה זרה, שנאמר: (שמות יב מג) כל בן נכר לא יאכל בו, ובא הפירוש עליו, (מכילתא שם) בן ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, וכן תירגם אונקלוס.

משורשי מצוה זו
כמו שכתוב בשחיטתו, לזכר נסי מצרים, ועל כן ראוי שלא יאכל בו מומר, מאחר שאנו עושין אותו לאות ולזכרון שבאנו באותו הזמן לחסות תחת כנפי השכינה ונכנסנו בברית התורה והאמונה, אין ראוי שנאכיל ממנו למי שהוא הפך מזה, שיצא מן הכלל וכפר באמונה. ועל כיוצא בזה נאמר בגמרא לפעמים: 'סברא הוא', כלומר ואין צריך ראיה אחרת (פ''ט מהלכות קורבן פסח)

ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן הבית שיש שם פסח.
ועובר עליה, והאכיל ממנו לבן נכר, עובר על לאו. ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה.

my wife cheated link women cheat
i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
how to cheat catching a cheater husband cheated
cheaters wives that cheat dating a married man
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

יד. שלא נאכיל מן הפסח לגר ותושב

שלא להאכיל מבשר הפסח לגר ולתושב, שנאמר: (שמות יב מה) תושב ושכיר לא יאכל בו. והתושב הוא אדם מן האומות שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ואוכל נבלות. ושכיר הוא גר שמל ולא טבל, שכן פרשו חכמינו ז''ל. (יבמות עא א).

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו באחרות לזכר יציאת מצרים. ובעבור שקורבן זה לזכר חירותנו ובואנו בברית נאמנה עם ה’ יתברך, ראוי שלא יהנו בו רק אותם שהשלימו באמונה, והם ישראלים גמורים, ולא אלו שעדיין לא באו עמנו בברית שלם. ועניין הרחקת הערל מאכילתו, גם כן מזה השורש (שם).

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
ועובר עליה, והאכיל לאלו, עובר על לאו, ואין לוקין עליו, שאין בו מעשה.

lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

טו. שלא להוציא מבשר הפסח חוצה

שלא להוציא מבשר הפסח ממקום החבורה, (פסחים פה, ב) שנאמר(שמות יב מו) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה.

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו לזכר נסי מצרים. ומפני שנעשנו בני חורין ואדונים, באה המצוה עליו שיהא נאכל במקום החבורה ולא נוציאהו לחוץ, כדרך מלכי ארץ, שכל המוכן להם נאכל בהיכלם ברוב עם שלהם. ודלת הארץ בעת יכינו סעודה גדולה, ישלחו ממנה לחוץ מנות לרעיהם, לפי שהוא חידוש אצלם.

דיני המצוה
כגון זה, מה דינו של בשר כשיוצא חוץ, (פסחים פה, א) וההקף שצריכה החבורה לעשות,
ודין מחיצה שנפרצה בין החבורות,
ויתר פרטיה מבוארים בפסחים.

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
ועובר עליה והוציא מן הבשר לחוץ, עבר על לאו ולוקין עליו, והוא שיעשה בה עקירה מן הבית והנחה לחוץ, כדין הידוע בהוצאה של שבת.

cheat wife open reasons women cheat on their husbands
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
why most women cheat marcandela.com what is infidelity

טז. שלא לשבור עצם מן הפסח

שלא לשבור עצם מכל עצמות הפסח, שנאמר (שמות יב מו) ועצם לא תשברו בו.

משורשי המצוה
לזכור נסי מצרים כמו שכתבנו באחרות. וגם זה גזע מן השורש הנזכר, שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרור העצמות ולשוברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה, כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחילת בואנו להיות סגולת כל העמים, ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו בה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין, נקבע בנפשותינו הדבר לעולם.

ואל תחשב בני לתפוש על דברי ולומר: ולמה יצוה אותנו ה’ יתברך לעשות כל אלה לזיכרון אותו הנס, והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו?
דע, כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנוער ישיאך לדבר כן.
ועתה בני, אם בינה שמעה זאת, והטה אזנך ושמע (משלי כב יז), אלמדך להועיל בתורה ובמצות.

[האדם נפעל כפי פעולותיו]
דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי, כאלו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באמנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אמנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעולותיו כמו שאמרנו.

ועל כן אמרו חכמים ז''ל (מכות כג, ב) רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד.
ורמזו ז''ל על זה (מנחות מג, ב), באומרם כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפלין בראשו, מובטח לו שלא יחטא, לפי שאלו מצות תמידיות, ונפעל בהן תמיד.

לכן אתה ראה גם ראה, מה מלאכתך ועסקך, כי אחריהם תמשך ואתה לא תמשכם. ואל יבטיחך יצרך לומר, אחרי היות לבי שלם ותמים באמונת אלהים, מה הפסד יש כי אתענג לפעמים בתענוגי אנשים, בשווקים וברחובות, להתלוצץ עם הלצים, ולדבר צחות, וכיוצא באלו הדברים שאין מביאין עליהן אשמות וחטאות, הלא גם לי לבב כמו הם, קטני עבה ממותניהם, ומדוע ימשכוני הם אחריהם?
אל בני, השמר מפניהם, פן תלכד ברשתם. רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם, ואתה את נפשך תציל. ואחר דעתך זה, אל יקשה עליך מעתה ריבוי המצות בעניין זכירת נסי מצרים, שהם עמוד גדול בתורתנו, כי ברבות עסקינו בהם, נתפעל אל הדבר, כמו שאמרנו.

דיני המצוה
כגון שובר עצם ממנו אפילו אחר זמן אכילתו,
ודין אם יש כזית בשר עליו מה דינו,
ודין הסחוסים וגידים הרכים שסופם להתקשות.
ויתר פרטיה, מבוארים בפסחים (פד, א).

ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית.
והעובר עליה ושובר עצם בפסח טהור, לוקה.

husband cheated on me site cheats
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat

יז. שלא יאכל ערל מן הפסח

שלא יאכל הערל מן הפסח, שנאמר (שמות יב מח) וכל ערל לא יאכל בו. והוא הערל שמתו אחיו מחמת מילה, ואין צריך לומר עבריין לערלות, ובו הוא דאינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור, וכן תושב ושכיר גם כן.

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו בתושב ושכיר.

דיני המצוה
כגון מילת בניו ועבדיו אם מעכבין אותו לשחוט ולאכול הפסח.
ויתר פרטיה מבוארים בפסחים (שם).

ונוהגת בזמן הבית.
והעובר עליה, כגון ערל שאכל כזית ממנו, לוקה.

husband cheated on me madsmoller.com cheats

יח. מצות קידוש בכורות בארץ ישראל

לקדש הבכורות, כלומר שיהיו כל הולדות הנולדים בראשונה, כלומר יוצא ראשון מרחם הנקבה, בין באדם, בין בבהמה - הזכרים קודש לשם, שנאמר (שמות יג ב) קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא.

ודווקא בהמה, דהיינו שור וכבש ועז, אבל לא חיה. ומכל בהמה טמאה, חמור לבד במצוה זו. (בכורות י, א) ועניין המצוה בבהמה טהורה כן, שמצוה על הבעלים להקדישו ולומר, הרי זה קודש, וחייבים לתת אותו בכור לכהנים, ויקריבו חלבו ודמו על המזבח, והם אוכלים הבשר בירושלים, ואינו נותנו לו מיד שיולד, אלא מטפל בו בבהמה דקה שלושים יום ובגסה חמישים יום. (שם כו, ב)
ובחוצה לארץ, שאין לנו מקדש, נועל דלת בפניו ומת מאליו, כדעת קצת המפרשים. ומהם שאמרו שממתין לו לעולם.
ואם נפל בו מום, ייאכל במום בכל מקום ולכל אדם שירצה הכהן ליתנו, וכחולין (דכחולין) הוא נחשב, כמו שכתוב (דברים טו כב) הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל. וכן כתב הרמב’’ן ז''ל בהלכות בכורות שלו (סוף פרק ה).
ובכור אדם ופטר חמור, נפרש עניינם במצות הפדייה שבכל אחד, בעזרת השם, והם בסדר זה ובסדר ויקח קרח.

משורשי מצוה זו
שרצה ה’ יתברך לזכותנו לעשות מצוה בראשית פריו, למען דעת כי הכל שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לנו ה’ יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו, כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחים בעולמו, והגיע לזמן שעשה פרי, וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו להקב''ה, ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו.
ועוד, לזכר הנס הגדול שעשה לנו ה’ יתברך בבכורי מצרים, שהרגם והצילנו מידם.

דיני המצוה
באי זה מקום נשחט ונאכל, ועד אי זה זמן מצוה להם לאוכלו, ועניין המומין הפוסלין בו, ואי זה מום קבוע או מום עובר, והחילוק שביניהם, ומי נאמן על מומיו, ואם נפלו בו או נעשו בו לדעת, ואיזה חכם ראוי להורות במומיו,
ודין בכור השותפים ישראלים או שתף גוי, ובאי זה עניין נפטרה הבהמה מן הבכורה או לא נפטרה, ובכור ספק מה דנו, ועניין יוצא דופן, טמטום ואנדרוגינוס, ויתר פרטיו, מבוארים במסכת בכורות (יט,א מא,א) (י''ד ש''ו עד ש''כ).

ונוהגת מצוה של קידוש בכור בהמה טהורה מדאורייתא
בארץ ישראל בלבד בכל זמן, וכמו שדרשו ז''ל (תמורה כא, ב) מדכתיב (דברים יד כג) ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך, מקיש וכו'.
ומדרבנן אף בחוצה לארץ ובזכרים ובנקבות בין ישראלים, בין כהנים ולוים (בכורות יג, א). ואף על פי שהבכור שנולד לכהן שלו הוא, מכל מקום חייב להקריב חלבו ודמו, ויאכל הבשר בתורת בכור. ובכור אדם ופטר חמור אינו נוהג בכהן ולוי, כמו שנכתוב בעזרת השם, וזאת מן המצות שחייבה בסיבת דבר.

i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
how to cheat catching a cheater husband cheated
cheaters go dating a married man
how to cheat on wife why do husbands cheat wife cheaters
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes
what makes people cheat click when married men cheat
percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated

יט. שלא לאכול חמץ בפסח

שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר (שמות לג ג) ולא יאכל חמץ.

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו בשאר מצות הפסח.

דיני המצוה
כגון מה הן הדברים שנאסר בהן משום חמץ, והן חמשה מיני דגן,
ודין הלש במי פרות,
ודין לתיתה, ותבשיל שנמצא בו חמץ, בחמין או בצונן.
ויתר פרטיה מבוארים בפסחים (לה, א ב) (או''ח מסי' תמ''ו עד תס''ח).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ואוכל כזית חמץ בפסח במזיד, חייב כרת. בשוגג חייב חטאת קבועה.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
i want my wife to cheat on me wife wants to cheat what to do when your wife cheated on you
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
wife affair site boyfriend cheated on me
why most women cheat marcandela.com what is infidelity

כ. שלא יראה לנו חמץ בפסח

שלא יראה חמץ בכל מושבותינו כל שבעת ימי הפסח, שנאמר (שמות יג ז) ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים. ואין אלה שני לאוין בשני עניינים, אבל הם בעניין אחד, כמו שאמרו ז''ל (ביצה ז, ב) פתח הכתוב בחמץ וסיים בשאור, לומר לך הוא חמץ הוא שאור, כלומר, אין הפרש בין החמץ עצמו ובין דבר המחמץ.

משורשי המצוה
מה שכתבנו בשאר מצות הפסח.

דיניה
מבוארים בפסחים.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ולקח חמץ בפסח והניחו ברשותו, לוקה. אבל אם לא הוציאו מקודם הפסח מביתו, אינו לוקה עליו לפי שאין בו מעשה, ואין לוקין עליו, כמו שאמרנו.

cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
husband cheated on me site cheats
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual

כא. מצות סיפור יציאת מצרים

לספר בעניין יציאת מצרים בליל ט''ו בניסן, כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח לשם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם. שנאמר (שמות יג ח) והגדת לבנך.
וכבר פרשו חכמים, (מכילתא בא שם) דמצות הגדה זו הוא בליל ט''ו בניסן בשעת אכילת מצה. ומה שאמר הכתוב לבנך, לאו דווקא בנו, (פסחים קטז, א) אלא אפילו עם כל בריה.

ועניין המצוה, שיזכור הנסים והעניינים שאירעו לאבותינו ביציאת מצרים, ואיך לקח האל יתברך נקמתנו מהם, ואפילו בינו לבין עצמו, אם אין שם אחרים, חייב להוציא הדברים מפיו, כדי שיתעורר לבו בדבר, כי בדבור יתעורר הלב.

משורשי מצוה זו
מה שכתוב בקורבן הפסח. ואין מן התימה אם באו לנו מצות רבות על זה, מצות עשה ומצות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו.
ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותנו ובתפילותנו ' זכר ליציאת מצרים', לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם, וכי יש אלוה קדמון חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנותם, כפי שיחפץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים, ששינה טבעי העולם בשבילנו, ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים. הלא זה משתק כל כופר בחידוש העולם, ומקים האמונה בידיעת ה’ יתברך, וכי השגחתו ויכולתו בכללים ובפרטים כולם.

דיני המצוה
כגון הסדר שחייבין ישראל לעשות בלילה הזה בעניין סעודתן, והכוסות של יין שחייבין לשתות, ושיעורן, ומזיגתן, וסידורן. והנני כותב לך בני הסדר בקצרה, כאשר שמעתיו מפי חכמי הדור בדיוק.
בתחילה מביאין מים ונוטלין יד אחת בשביל כוס של קדוש שצריכין ליטול. והכי איתא בברכות בפרק כיצד מברכין, (מג, א) שבכוס מספיק נטילת יד אחת, ואין מברכין על נטילה זו. ואם רצה ליטול שתי ידיו לכוס, נוטל בלא ברכה.
ואחר כך מברך על היין ומקדש, ואינו מברך על היין לאחריו. ואחר כך נוטל שתי ידיו ומברך על נטילת ידים, ומטבל בירק ומברך עליו בורא פרי האדמה לפניו, ולאחריו אינו מברך בורא נפשות וכו', לפי שימתין עד שיאכל המרור, ואז יברך בורא נפשות על המרור ועל הירק. ואין כל מה שעשה בינתיים הפסקה, כמו שנפרש.

ואחר שאכלו מן הירק בחרוסת, מוזגין כוס שני, וקוראין ההגדה עם שני פרקים מן ההלל, ונוטלין היד אחת ומברך אשר גאלנו וכו' על כוס השני, ושותין אותו, ואין מברכין עליו פרי הגפן, ולא לאחריו על הגפן.
ואחר ששתו כוס שני, נוטלין לידים ומברכין על נטילת ידים, ונוטלין חצי מצה ומניחין אותה על השלמה ומברכין על החצי 'המוציא' ו'לאכול מצה'. ונוטלין חזרת ומברכין 'לאכול מרור', ואוכלין ממנו בטבול בחרוסת, ואין מברכין עליה בורא פרי האדמה, לפי שנפטר בברכה שברכו בירק תחלה, דהכי מוכח בגמרא, (פסחים קג, ב) דלא הוי הפסקה לעולם, שנצטרך לחזור ולברך, אלא אם כן יש בדבר שני עניינים, שיעקור האדם דעתו מן העניין, כגון דאמרי הב לן ונברך, וכיוצא בזה. וכן שלא יהא באפשר לעשות שני הדברים ביחד, כגון מה שאמרו ז''ל משתי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר.
ואחר שאוכלין מן המרור בטבול, כורכין ממנו על גבי מצה ואוכלין. ואחר כך אוכלין סעודתן. ואחר כך אוכל כל אחד ואחד מעט מצה, זכר לפסח שהיה נאכל על השובע, ואין אוכלין עוד כל הלילה, שלא לסלק טעם המצה מן הפה. דכתיב (תהלים קיט קג) מדבש לפי, אבל מים ודאי שותין, שאין המים מפיגין הטעם. וכן שותין גם כן תרי כסי דמצוה, כי לא נדחה מצוה מטעם זה. ואחר כך נוטלין לידים ואין מברכין על נטילת ידים.
ומוזגין כוס שלישי, ומברך עליו ברכת המזון ובורא פרי הגפן, אבל לא לאחריו על הגפן.
ואחר כך מוזגין כוס רביעי וגומרין עליו את ההלל, ואין מברכין עליו בורא פרי הגפן, אבל אחריו מברכין על הגפן, והוא שלא יהא דעתו לשתות עוד כוס חמישי. נמצא לפי זה, שאין מברכין בורא פרי הגפן, אלא תרי זמני, על כוס של הקידוש, ועל כוס הברכה. ועל הגפן, פעם אחת אחד כל הכוסות. וארבע הכוסות ומצה דמצוה, צריכין הסבה. ויתר הפרטים מבוארים בסוף פסחים (א''ח תס''ט - תפ''ב)

ונוהגת בזכרים ונקבות
בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה, ביטל עשה.

wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
how to cheat catching a cheater husband cheated
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
what makes people cheat link when married men cheat

כב. מצות פדיון פטר חמור

לפדות ולד חמר זכר שנולד ראשון, שנאמר (שמות יג יג) וכל פטר חמור תפדה בשה.
וענינה הוא שלוקח הישראל שה אחד ונותנו לכהן בפדיון בכור החמור שהוא לה', מן הטעם שכתבנו למעלה. והוא, ברוך הוא, נתנו לכהן. ולפיכך פודהו הישראל ממנו, כי ה’ יתברך רצה שיהיה לו פדיון בשה. ואם אין לו שה, פודהו בדמי שה. ולפי שאין דמי השיות שוין, אמרו רז''ל (בכורות יא, א) עין יפה בסלע, עין רעה בחצי סלע, ובינונית בשלושה זוזין. וזמן הפדיון, עד שלושים יום, והשה חולין ביד כהן, והחמור ביד ישראל.

משורשי מצוה זו
כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם האל ביציאת מצרים, שהרג כל בכוריהם, כמו שכתוב.

דיני המצוה
כגון שותפות הנכרי או מקבל חמור ממנו להיטפל בו,
ודין גוי שהפריש פטר חמור מה דינו,
ודין חמור שילדה כמין סוס,
ודין לוקח חמור מגוי, ועניין ספק אם ביכרה מה דינו,
ודין נותן החמור בעצמו לכהן.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת בכורות (ה, ב יא, א יב, א) (יו''ד סימן שכ''א).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן
בזכרים ונקבות ישראלים, ולא בכהנים ולוים. והעובר על זה ביטל עשה.

כג. מצות עריפת פטר חמור

לערוף פטר חמור אם לא רצה לפדותו, שנאמר (שמות יג יג) ואם לא תפדה וערפתו. ענינה, שהורג וולד החמור אם לא רצה לפדותו, וגזר ה' שלא ייהנה בו, מכיוון שלא פדהו, ואפילו הנבלה אסורה לו בהנאה.

משורשי מצוה זו
מה שכתוב בפדיה.

דיני המצוה
מה שאמרו
(בכורות יג, א) דמצות פדיה קודמת לעריפה, ושאסור בהנאה אם מת קודם פדיון -ויקבר, וכי מצוה להרגו בקופיץ ולא בדבר אחר.
ויתר פרטיה מבוארים גם כן בבכורות
(שם בי''ד) .

ונוהגת בכל כמו הפדייה.
ויהי בשלח יש בה מצות לא תעשה אחת.

husband cheated on me site cheats
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
want my wife to cheat go wives cheat
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
masterbation schools technices sex stories tamil sex stories readable black female slave sex stories

פרשת בשלח

ויהי בשלח יש בה מצות לא תעשה אחת.

hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

כד. שלא נלך בשבת חוץ לתחום

שנמנענו שלא ללכת בשבת חוץ לגבולים ידועים שנאמר (שמות טז כט) אל יצא איש ממקמו ביום השביעי.
ובא הפירוש עליו (רמב''ם שבת כז א ב) ש'מקומו' נקרא כל שאינו מרחיק יותר משלוש פרסאות חוץ לעיר. והפרסה ארבעה מילין. והמיל אלפים אמה. ומודדין משפת הבית החיצון שבעיר, אפילו היתה גדולה כנינווה. זהו לדין תורה, אלא שחכמים גדרו גדר ואסרו שלא לילך יותר מאלפים אמה חוץ לעיר. [דאורייתא – 24,000 אמה; דרבנן – 2000 אמה]

משורשי מצוה זו
שנזכר ונדע שהעולם מחודש לא קדמון, כמו שכתוב בפירוש במצות שבת (שם כ יא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי.
על כן לזכר הדבר ראוי שננוח במקום אחד, כלומר שלא נלך בדרך רחוק, רק דרך טיול ועונג. ובהליכת שנים עשר מילין אין בו טורח רב.

דיני המצוה
כגון שובת במדבר או במערה מה דינו, (עירובין סא, ב) וכן מי שיצא חוץ לתחום, לרצונו או לאנסו, או ברשות בית דין, (שם נב, ב) ואם הוקף במחיצה בשבת מה דינו, (שם מב, א) ובית היוצא יותר משאר בתי העיר שבעים אמה ושירים, ובית הכנסת שיש בו דירה לחזנין ובית עבודה זרה שיש בה דירה לכמרים, ואוצרות שיש בהן דירה, ושלוש מחיצות שאין עליהן תקרה ומעזיבה מה דינן עם העיר? (שם נה, ב) ועיר ארוכה, מרובעת, עגולה, עשויה כמין גם או כקשת, מהיכן מודדין לה, (שם א) ובאי זה חבל מודדין, וכמה שיעורו של חבל, (שם נג, ב) והגיע לגיא או להר או לכותל כיצד מודד בה, ובמי סומכין במדידה, ומי נאמן להעיד על התחומין.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה, והיא ערובין.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה והלך אפילו אמה אחת יותר משלוש פרסאות לוקה, וכן אם הלך אפילו אמה אחת יותר חוץ לאלפים אמה סמוך לעיר, לוקה מכת מרדות דרבנן.

והרמב’’ן ז''ל כתב, (בסהמ''צ ל''ת שכא) כי מה שאמר הרמב''ם ז''ל בספר המצות שלו, דאיסור תחומין דאורייתא הוא ביותר מאלפים אמה, וכן מה שאמר בחבורו הגדול, (שבת כז, א) שחזר מזה וכתב שהשיעור של תורה הוא שלוש פרסאות, כי הכל טעות, שאין לנו איסור תחומין דאורייתא כלל, וכן מתבאר במקומות הרבה מן הגמרא שלנו, שהיא גמרת בבל, שאנו סומכין עליה בכל דברינו. והרבה הרב ראיותיו על זה במצות שי''ג (צ''ל שכא) מן הלאוין. והוא יפרש אל יצא איש, כמו אל יוציא. כמו שיש במסכת ערובין (טז, ב) מאן דמשמע לה הכי.

wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated

פרשת יתרו

פרשת יתרו יש בה ג' מצות עשה, וי''ד מצות לא תעשה.

pro abortion facts site abortion clinic houston tx
where can i get a std test open free std test
hiv skin rash read signs of having hiv
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
want my wife to cheat go wives cheat
cheaters go dating a married man
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories

כה. מצות האמנה במציאות השם

להאמין שיש לעולם אלוה אחד, שהמציא כל הנמצא ומכוחו וחפצו היה כל מה שהוה ושהיה ושיהיה לעדי עד, וכי הוא הוציאנו מארץ מצרים ונתן לנו את התורה. שנאמר בתחילת נתינת התורה (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו'.

ופירושו כאלו אמר תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה, כי מלת 'אנכי' תורה על המציאות. ואשר אמר 'אשר הוצאתיך' וכו' לומר, שלא יפתה לבבכם לקחת עניין צאתכם מעבדות מצרים ומכות המצרים דרך מקרה, אלא דעו שאנכי הוא שהוצאתי אתכם בחפץ ובהשגחה, כמו שהבטיח לאבותינו אברהם יצחק ויעקב.

שורש מצוה זו אין צריך באור
ידוע הדבר ונגלה לכל, כי האמונה הזו יסוד הדת, ואשר לא יאמין בזה כופר בעיקר ואין לו חלק וזכות עם ישראל. ועניין האמונה הוא שיקבע בנפשו שהאמת כן, ושאי אפשר חילוף זה בשום פנים.
ואם נשאל עליו, ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחלוף זה אפילו יאמרו להרגו, שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכוח אל הפעל, רצוני לומר כשיקים בדברי פיו מה שלבו גומר. ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו (ישעיהו ו י) יבין ובעיניו יראה במופת נחתך, שהאמנה הזאת שהאמין אמת וברור, אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקים מצות עשה זו מצוה מן המבחר.

דיני מצוה זו
כגון מה שמחייב עלינו להאמין עליו, שכל היכולת וכל הגדולה והגבורה והתפארת וכל ההוד וכל הברכה וכל הקיום בו, ושאין בנו כוח ושכל להשיג ולהגיד גודלו וטובו, כי לרוב מעלתו והודו לא יושג רק לעצמו, ולשלול ממנו בכל כוחנו כל חסרון וכל מה שהוא הפך כל שלמות וכל מעלה. והעניינים היוצאים מזה, כגון לדעת שהוא נמצא שלם, בלתי גוף ולא כוח בגוף, כי הגופים ישיגום החסרונות, והוא ברוך הוא לא ישיגהו מין ממיני החסרון, כמו שאמרנו. ושאר דברים רבים הנאמרים בעניין זה, כולם מבוארים בספרי יודעי חכמת האלהות.
אשרי הזוכים אליה, כי אז יקיימו מצוה זו על בוריה.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה, אין לו חלק וזכות עם ישראל, כמו שאמרנו. וזאת מן המצות שאין להם זמן ידוע, שכל ימי האדם חייב לחיות במחשבה זו.

abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
i want my wife to cheat on me want to cheat on my wife what to do when your wife cheated on you
husband cheated on me site cheats
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband
how to cheat on wife dating for married wife cheaters
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories

כו. שלא נאמין באלוה בלתי ה' לבדו

שלא נאמין אלהים זולתי ה’ יתברך לבדו, שנאמר (שמות כ ג) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ופירושו, לא תאמין אלוה אחר זולתי.

וכתב הרמב’’ן ז''ל לא תמצא לעולם שיאמר הכתוב אלהים אחרים רק על האמנת הלב, אבל על העשייה לא יאמר לעולם לא תעשה אלהים אחרים, כי לא תיפול בלשון עשייה אחרים. ויפה דקדק ז''ל (קהלת י יב) דברי פי חכם חן.

וזאת המצוה היא העיקר הגדול שבתורה, שהכל תלוי עליו, כמו שאמרו ז''ל (ספרי במדבר טו כב) כל המודה בעבודה זרה, כאלו כפר בכל התורה כולה. ואחד המקבל באלה לשום דבר זולתי ה’ לבדו, או העובד אותו דבר כדרך עבודתו, כלומר כדרך שעובדין אותו המאמינים בו, או אפילו שלא כדרך עבודתו, אם יעבדנו בארבע עבודות ידועות, שהן זיבוח וקיטור וניסוך והשתחויה, עבר על לא יהיה לך. וניסוך וזורק דבר אחד הוא, ומתחייבין בזריקה כמו בניסוך.

שורש מצוה זו נגלה וידוע
פרטיה, כגון מה שאמרו שאם קיבל באלה אחר מכל הנבראים, ואפילו מודה שהקב''ה שולט עליו ועל אלהותו, עובר על לא יהיה; ומה הדבר שנקרא דרך עבודתו ושלא כדרך עבודתו, ואם עבדהו דרך ביזוי ועבודתו בכך מה דינו, וארבע עבודות האסורות בכל האלהות, עד היכן מתפשט איסורן, כעניין מה שאמרו ז''ל (ע''ז נא, א) דשובר מקל לפניה בכלל זובח הוא.

וכן מה שאסרו ז''ל (שבת קמט, א) לקרות בספרי עבודה זרה המחוברים בעניני עבודותיה, או בדברים (בענינים) אחרים שלה, כל שגורמין להאמין בה בשום צד, ואיסור הרהור הלב אחריה, ודין ישראל שעבדה אפילו פעם אחת מה דינו, ואם קבלו לאלוה וחזר תוך כדי דיבור, חייב, (ב''ב קכט ב) שלא נאמר בזה תוך כדי דיבור כדיבור, והוא הדין בעניין קידושין. והעובדה מאהבה, שחיבב אותה צורה לרוב יופיה, או מיראה שלא תרע לו ולא שיקבלה באלה, וכן העושה לה כיבודים, כגון חיבוק, נישוק, סך, מלביש, מנעיל מהו דין איסורו. ודיני ביטולי עבודה זרה כיצד, והחילוק בין עבודה זרה דישראל לעבודה זרה דעובד גלולים בעניין ביטולה, ואיסורי הנאה של עבודה זרה עד היכן, והחילוק שבין תלוש הנעבד למחובר מעיקרו, ומאימתי היא נעשית עבודה זרה.

ודין משמשי עבודה זרה, ואם ביטל היא מה יהא במשמשיה, (ע''ז נב, ב) ותקרובת שלה מה דינו (שם כט, ב), ועבודה זרה שהניחוה עובדיה, וההרחקה מעובדיה ביום עבודתה וסמוך לו, והדברים האסורים לנו למכור להם לעולם מפני חשש קלונה, והרחקת עיר שיש עבודה זרה בתוכה, ויתר רוב פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה, והיא עבודה זרה. (ב, א י, ב)

ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן
והעובר עליה ועבד עבודה זרה כדרך עבודתה, או שלא כדרך עבודתה בארבע עבודות שכתבנו, בעדים והתראה נסקל, ובשגגה חייב להביא חטאת קבועה.
וזאת המצוה היא מכלל השבע מצות שנצטוו כל בני העולם בכללן. (סנהדרין נו, א) אבל מכל מקום, חילוקין יש בפרטיה בין ישראל לשאר האומות, והכל מבואר שם בעבודה זרה.

ומן החילוקין שבין ישראל לשאר האומות בעניין המצות המוטלות על הכל הוא, שישראל לא יתחייב לעולם בלא עדים והתראה, ושאר האומות אין צריכין התראה. לפי שאין חילוק בהן בין שוגג למזיד. וכן יתחייבו גם כן בהודאת פיהם. מה שאין כן בישראל שצריך עדים. ועוד יש חילוק אחר, כי האומות בעברם על כל אחת ממצותם יתחייבו לעולם מיתה, וזהו שאמרו חז''ל (שם נז, א) אזהרתן זו היא מיתתן, וישראל יתחייב פעמים קורבן, פעמים מלקות, פעמים מיתה, ופעמים אינו מתחייב בכל אלה, אלא שהוא כעובר על מצות מלך ונשא עוונו.

my wife cheated link women cheat
how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
how do you know your wife cheated on you how to know your wife cheated how to cheat your wife
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives

כז. שלא לעשות פסל

שלא נעשה צלמים שיעבדו, אפילו לא עבדם העושה אותם, העשייה לבד אסורה, להרחיק המכשול. ואין הפרש בין שיעשה בידו או יצוה לעשות. שנאמר (שמות כ ד) לא תעשה לך פסל וכל תמונה. והמצוה לעשותה הוא הגורם העשיה, זהו דעת הרמב''ם ז''ל.

ודעת הרמב’’ן ז''ל שאין האזהרה בכאן, אלא שלא יעשה צלמים על דעת לעבדם. גם כתב, שאין לנו למנות לאו זה מן המקרא הזה, כי לא יזהיר בזה הכתוב רק באיסור עבודה זרה שהוא במיתה, ובעשיית צלמים, כל זמן שלא עבדם אינו חייב בדבר אלא מלקות. והוא ז''ל כתב, שכל פסוק זה דלא יהיה לך, נחשב ללאו אחד, יזהיר שלא נודה האלהות לזולתו בין שיקבלנו לאלוה, כלומר שיאמר לו אלי אתה, או שישתחוה לו, או יעבדנו באחת מארבע עבודות אסורות, או בעבודתו המיוחדת לו. אבל המניעה בעשיית הצלמים וקיומם, כתב הוא דנפק לו מפסוק (ויקרא יט ד) דאל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם.
ותמה אני על הרמב''ם ז''ל שכתב שאין הפרש בין שיעשם בידו או יצוה לעשותם, שהרי מצווה - משלח הוא, וקיימא לן משלח פטור.

שורש מצוה זו ידוע, שהוא להרחיק האלילים.

דיני המצוה
כגון העושה צורות, אי זו צורה אסורה לעשות ואי זו מותרת. וחילוק שבין בולטת לשוקעת, ודין טבעת שיש עליה חותם.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת עבודה זרה (מג, ב) (י''ד קל''ט ק''מ קמ''א).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ועשה צלמים הנעבדים, במזיד, לוקה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
how to cheat your wife read your wife cheated on you

כח. שלא להשתחות לעבודה זרה

שלא להשתחות לעבודה זרה, ועבודה זרה היא כל שיעבוד זולתי האל ברוך הוא, שנאמר (שמות כ ה) לא תשתחוה להם ולא תעבדם.

ואין פירוש הכתוב לא תשתחוה על מנת לעבוד שנלמד ממנו שהשתחואה לבד, שלא לכוונת עבודה, שלא יהא אסור, שהרי במקום אחר נאמר בתורה (שם לד יד) כי לא תשתחוה לאל אחר, שאסרה ההשתחואה לבד בשום צד. ואמנם סמך אליה 'ולא תעבדם' - לומר שהשתחוואה היא אחת מדרכי העבודה.
ולמדנו מכאן עם סיוע כתובים אחרים, שארבע עבודות הן שהקפידה התורה בהן בכל עבודה זרה שבעולם, ואפילו אין דרך עבודתה בכך חייבין עליהן, ואחת מהן השתחואה.

שורש מצוה זו ידוע.

דיני המצוה
כגון מה היא השתחואה, אם בפשוט ידים ורגלים, או משעה שיכבוש פניו בקרקע (הוריות ד, א) והרחקת העניין, כגון מה שאמרו, שאם ישב לו קוץ ברגלו או נתפזרו לו מעות בפני עבודה זרה שאין רשאי לשוח וליטולם מפני שנראה כמשתחווה.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת עבודה זרה (שם יב, א)

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה והשתחווה לשום עבודה זרה בעולם, או זבח וקטר ונסך, או זרק במזיד חייב כרת, ובעדים נסקל, ובשוגג חייב חטאת. ובאור משפטי העונש בפרק ז' מסנהדרין.

how do you know your wife cheated on you why cheat on your wife how to cheat your wife
i cheated on my husband with my ex open how could my husband cheated on me
i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me

כט. שלא לעבוד עבודה זרה במה שדרכה להיעבד

שלא נעבוד שום עבודה זרה בעולם בדברים שדרכה שעובדים אותה המאמינים בה. ואע''פ שאין עבודתה באחת מארבע עבודות שאמרנו למעלה, מכיוון שעבדה במה שדרכה להעבד חייב. ואע''פ שעבודתה דרך בזיון, כגון הפוער לפעור, וזורק אבן למרקוליס, ומעביר זרעו לכמוש, שנאמר (שמות ז ה) ולא תעבדם, כלומר במה שדרכן להעבד, איזו עבודה שתהיה.

שורשה ידוע.

דיניה
כגון מי שעבדה דרך עבודתה לכוונת ביזיון, מה דינו, (סנהדרין סד, א) ושאר פרטיה במסכת עבודה זרה

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
ועובר עליה במזיד ויש עדים, נסקל. ומבואר דין זה גם כן בפרק ז' מסנהדרין.
שתי מצות אלה שמנה הרמב''ם ז''ל, שהן השתחואה לעבודה זרה וכן שלא לעבדה במה שדרכה לעבדה, יכללם הרמב’’ן ז''ל בלאו דלא יהיה לך וכמו שכתבנו למעלה (במצוה כז) נמצא, שיסלק שתי מצות בכאן מחשבונו של הרב רבי משה בן מימון ז''ל.

dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
teen sex stories allindiasweetsrestaurant.com akka sex stories

ל. שלא לישבע לשוא

שלא נשבע לבטלה, שנאמר (שמות כ ז) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא.

ועניין הבטלה בארבעה צדדין.
כגון (שבועות כט, א) שנשבע על דבר ידוע שאינו כן, כגון על עמוד של שיש שהוא של זהב, וכן כל כיוצא בזה.
הצד השני, כגון שנשבע על הידוע שהוא כן, כגון על האבן שהוא אבן ועל העץ שהוא עץ, וכל כיוצא בו.
הצד השלישי, שנשבע לבטל מצוה זו, או מצות שחייבנו ה’ ברוך הוא, שגם זה לבטלה לגמרי, הוא שאין בידו לישבע על מה שכבר חייבו האל, וכמי שנשבע בדבר ידוע שאינו כן הוא.
הצד הרביעי, שנשבע לעשות דבר שאין בו כוח לעשותו, כגון שלא יישן שלושה ימים רצופים, או שלא יאכל שבעה ימים רצופים, וכן כל כיוצא בזה.

משורשי מצוה זו
לדעת בני אדם ולקבוע בנפשותם ולחזק האמונה בלבותם, כי האל ברוך הוא אשר בשמים ממעל וקיים לעד, אין קיום כקיומו, וראוי ומחייב עלינו בזכרנו שמו הגדול על מעשנו ועל דבורינו לזכרו באימה, ביראה, ברתת ובזיע, ולא כמהתלים ומדברים בדבר קל, כמו הדברים ההווים ונפסדים ואינם נשארים בקיומם כמונו אנחנו בני אדם ושאר דברי העולם השפל.
על כן (ראוי) [בכדי] לקבוע העניין הזה בלבבנו ולהיות יראתו על פנינו לחיותנו ולזכותנו חייבנו במצוה הזאת לבל נזכיר שמו הקדוש לבטלה, ועונש מלקות על המיקל ועובר עליה.

ומזה השורש בעצמו הוא עניין שבועת שקר, כלומר נשבע לקיים דבר ולא קיימו, שהיא נקראת שבועת ביטוי, שבא עליה לאו אחר בפני עצמו בסדר קדושים תהיו, כמו שנאמר (ויקרא מט יב) ולא תשבעו בשמי לשקר, כי הנשבע בשם הגדול לאמור דבר שהיה והוא יודע ששקר בפיו, הנה הוא מקל ביראת אלהים, כאומר בלבו שאין אמת. תאלמנה שפתיו.
וכן הנשבע לעשות דבר ואחר כך לא יעשנו, הנה הוא גם כן במורדי אור מכחישי האמת, כי פירוש נשבע הוא לפי דעתי, שגומר האדם בלבו ואומר בפיו להיות מקים אותו דבר שנשבע עליו ולא ישנהו לעולם, כמו שהשם ברוך הוא קיים ולא ישתנה לעדי עד. וזהו שלשון שבועה יבוא לעולם בלשון נפעל, כלומר שנפעל בדבריו להיותו קיים כמו שאמר בקיומו ברוך הוא.

ובעניין הנדר דרך אחרת יש בו, שהוא כמכניס דבר המותר בגדר האסור, וכאלו יאמר דבר פלוני שהוא מותר, יהא אסור עליו כקורבן שאסר ה’ יתברך. ואמרו ז''ל, (נדרים יד, א) דדוקא כשהוא נודר בדבר הנידר יהא חל הנדר ולא בעניין אחר, שאם יאמר הרי דבר פלוני אסור עלי כקורבן, כמו שאמרנו בזה יחול הנדר, (שם יג א) אבל אם יאמר כבשר חזיר, אין זה נדר, שהתורה אמרה (במדבר ל ג) כי ידר נדר, כלומר, כי ידר בדבר הנדור. וכן מי שיאסר דבר לחברו או על עצמו, כמו הדברים של קורבן שאסר לנו ה’ יתברך, כעניין זה הוא, שהוא כאלו אומר דבר פלוני יהא אסור עליו, או על חברו, כמו הדברים של קורבן שאסר לנו ה’ יתברך וזה העניין שיש בנו כוח לאסור המותר, לפי שהתורה לימדתנו בכך, מדכתיב כי לאסור אסר לא יחל דברו.

ועניין זה דומה להקדש, שמצאנו בתורה, שיש כוח באדם להקדיש את שלו בדברי פיו ויהיה אסור מיד לו ולכל העולם, כדכתיב (ויקרא כז יד) ואיש כי יקדש את ביתו קודש, וכמו כן יש לו כוח על עצמו לאסור דברים על גופו. וזהו אמרם ז''ל (נדרים טו, א) לעולם בלשון הנדרים, הרי עלי או פי לדיבור, כלומר שהוא מרחיק אותו דבר ממנו, וכוח יש לו לקשר עצמו באיסור אותו דבר, כמו שיש לו כוח בנכסיו לאסרם.

וזהו הדין והטעם בעצמו, שהשבועה חלה על דבר שיש בו ממש ועל שאין בו ממש, כי על גוף האדם תיפול השבועה, כלומר שגופו נתחייב לעשות אותו דבר, והרי הגוף יש לו ממש. אבל הנדר אינו חל אלא על דבר שיש בו ממש, לפי שהוא כמכניס דבר בגדר אסור שאר דברים, כלומר דבר פלוני יהא אסור עליו כגדר קורבן שהוא אסור עליו, ואם אין ממש במה שהוא מכניס תוך הגדר, לא עשה ולא כלום.

וכן מן הטעם הזה אין שבועה חלה על שבועה ונדר חל על נדר, שהרי בשבועה כיון שנכנס האדם בעצמו במחיצת הקיום כמו שאמרנו אפילו יכפל הדבור אלף פעמים שהוא נכנס שם, כניסת גופו במקום אחר בפעם אחת היא נעשית, ואין זה אחר מכן אלא ככופל דברים לבטלה. אבל הנדר שהוא כמקבל על עצמו להיות לו דבר המותר כאלו נאסר בכל עת שהוא שונה בקבלתו מוסיף על עצמו אסור אם יבטל קבלותיו, ולפיכך הוא חייב על כל אחת ואחת.

וזהו העניין בעצמו שהשבועה (שם טז, א) אינה חלה על דבר מצוה, והנדר חל אפילו על דבר מצוה, שהנשבע מדבר על גופו, וגופו כבר נתחייב באותו עניין מהר סיני, אבל בנדר אינו מדבר אלא על הדבר שרוצה להכניס בגדר האסור, ועל אותו דבר ממש לא נתחייב הוא מעולם, ולפיכך חל עליו האיסור, ואין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו. וזהו שאמרו ז''ל (ר''ן נדרים ח, א ד''ה והלא מושבע) שהנשבע אסר נפשו על החפץ, והנודר אסר החפץ על נפשו.

ואם תשאל מי שנדר שלא לאכול דבר שהוא מצוה עליו לאוכלו, איך לא יאכלנו, שהרי אותו דבר מצוה הוא עליו בעשה, ויבוא עשה וידחה לא תעשה דלא יחל, כי כן יאמרו חכמים בכל מקום אתי עשה ודחי לא תעשה?
תשובתך, שהנדר עשה ולאו יש בו, לאו דלא יחל ועשה דכל היצא מפיו יעשה.

ומן הטעם הזה שאמרנו, שעם השבועה גופו נפעל, אמרו (שבועותכ, א) המתפיס בשבועה פטור, ובנדרים חייב, כיצד? שמע שנדר חברו, ואמר אף אני כמוך, בתוך כדי דיבור, הרי זה אסור, לפי שכונתו של זה לומר כמו שאתה אסור בזה הדבר, כן אהיה אני אסור בו, ובכך יספיק אליו. אבל בשבועה שאנו מדמים הראשון כאלו הפעיל גופו בדבריו כמו שאמרנו, לא שהרחיק דבר אחר מגופו, לא ראו ז''ל, שיהא זה האחרון בכלל הפעולות זה, באמרו אף אני כמוך, עד שיוציא בפיו ממש לשון הפעולות עצמו. כגון שיאמר אף אני כמוך נשבע, או שישמע מפי אחר שיפעילהו לאותו דבר, והוא יקים ויורה שחפץ באותו הפעולות, כגון שאמר לו אדם אחר משביעך אני, והוא יענה אמן.

כללו של דבר:
לשון השבועה צריך לומר בפיו על עצמו, או שיזכירנו אחר עליו ממש והוא יקבל, אבל מכח הפעולות, אדם אחר אינו נפעל, מכיוון שגופו צריך הפעולות, מה שאין כן בנדר.
או אפשר לומר, כי מחומר הנדר, שהוא חמור מן השבועה, שהרי דימו אותו לחיי המלך, החמירו בו להיות נתפס במהרה יותר מן השבועה, ומן הטעם הזה שכתבנו בשבועה שעניינה הוא, שהאדם גומר לקיים דבריו ולאמת כמו שהוא מאמין בקיום אלהי, היה לנו ללמוד שלא תתבטל שבועה בשום צד, אלא שהיה מחסדי האל עלינו בדעתו חולשת בנין גופנו ומיעוט דעותינו והתמדת שינוי רצוננו, לתת לנו עצה לצאת ממאסר השבועה בהתחדש עלינו הרצון, בכל עת שאפשר לנו לטעון בעניין השבועה טענת אונס או שגגה, כמו שמפורש במקומו בשבועות (כו, א) ונדרים (כ, ב).

ואולם לא הורשנו לצאת ממנו בשאט נפש, רק בתחבולה ובעצת חכם, שיבוא הנשבע לפני איש חכם ונבון בדרכי התורה ויתודה אליו, כי מחסרון ידיעתו שלא היה יודע בשעה שנשבע דבר שידע אחר כך הוא רוצה לבטל מה שנשבע עליו. וכי הוא מכיר כי הביטול מיעוט דעתו וחסרונו גורם אותו, לא דבר אחר ומחשבה חצרנית שיהיה בלבו, חלילה.

ואחר הודאת פיו על זה, ויכיר החכם ויראה כי יש ממש בדבריו שנתחדש אליו דבר, שאלו הסכים עליו בשעה שנשבע לא היה נשבע, ועל כן הוא מתחרט, יקבל וידויו ויתירנו משבועתו. וזהו אמרם ז''ל (ברכות לב, א) הוא אינו מוחל, אבל אחרים מוחלין לו.
על כן לעולם אי אפשר להתיר שבועה, כי אם בסיבת שום חידוש לנשבע, כגון שיאמר אלו היית יודע דבר פלוני לא היית נשבע מעולם, שזה כעין אונס הוא. אבל אם אומר התירוני משבועתי בלא טענה, אין כוח באדם להתירו.

ומכוח זה העניין אמרו ז''ל (נדרים סד, א), שאין פותחין בנולד שאינו מצוי, לפי שאינו אומר להדיא שהוא ניחם כשנשבע שנחשבהו כאנוס, אלא שרצונו היום כמו שהיה תחלה, אלא שרוצה עכשיו בהיתר.
כיצד? נשבע שלא ייהנה בפלוני, ונעשה סופר העיר או טבח והוא אומר רצוני קיימת, שלא הייתי חפץ ליהנות בו, ולא הייתי רוצה שיעשה סופר, או טבח, אין מתירין לו עד שיאמר, אחר שאני רואה שזה האיש נעשה סופר, מתנחם אני על שנשבעתי על הנאתו לעולם, ומי יתן שלא נשבעתי. בעניין זה מתירין לו, שהרי מודה שנשתנה חפצו ומתחרט על מעשיו לגמרי בחסרון ידיעתו, שאלו ידע בעת השבועה מה שהוא יודע היום, לא היה נשבע מעולם וכאנוס הוא, ודרשינן (שבועות כו, א) האדם בשבועה, פרט לאנוס.

ומזה היסוד גם כן כשתולה שבועתו בדעת אחרים, קשה להתירו דמכיון דסלק דעתו מן הדבר ונתלה בדעת אחרים, אין טענת אונס ושגגה מצויה אצלו אחר כן. וזהו שאמרו (גיטין לו, א) שהנשבע על דעת אחרים אין לו הפרה.
ומכל מקום לדבר מצוה הסכימו חכמים להתיר, לפי שכל שיעשה האדם והוא דבר גורם לבטול מצוה, או שתעשה מצוה בהמנע אותו מעשה, לב כל ישראל הוא שיבטל המעשה של הדיוט ותעשה מצוה, ואנו רואים כאלו באו כל הרבים שנשבע על דעתם עמו לפניו ואמרו שאלו ידעו הם בשבועתו בטול מצוה לא תסכים דעתם עמו, והרי יש לנו טענת אונס ושגגה. ולפיכך אמרו ז''ל (נדרים טז, ב) אבל לדבר מצוה יש לו הפרה.

ואל תחשב להקשות עלי על הנחת טעם זה שאמרתי שעיקר ההיתר בהתחדש באדם דבר שאילו היה יודע בו מתחילה, לא היה נשבע, שהרי הוא כעין אנוס או מוטעה, ותאמר והרי מצינו לגבי שבועות ה’ יתברך התיר, כמו שדרשו ז''ל (ברכות לב, ב) בויחל משה (שמות לב יא) כביכול שהתירו מן השבועה, ועל עניין זרבבל בן שאלתיאל, שאמרו ז''ל (סנהדרין לח, א) שנשאל אל משבועתו, וחלילה להיות שינוי רצון אתו.
כי יש להשיבך, והדין דין אמת, שכל מה שבא בכתובים כיוצא בעניינים אלה הכל נאמר על צד המקבלים שהם בני אדם, כי חלילה לאל ומלבבנו להאמין שיצטרך אדון הכל להישבע בדבר, אף כי להתירו ולבטלו אחרי כן. אבל יאמר אותו דבר על צד קבלת העונש הנופל על הנענש, שאם נתחייב האדם לגדל חטאו להענישו על כל פנים עד שאין ראוי לתת לו מקום לתשובה, ייפול על עניין האיש הלזה שבועה אצל השם, כלומר חזק עונשו וגזרתו עליו, כאלו יש שבועה בדבר. וכן לעניין הטובה, אם זכה האדם לרב חשיבותו לקבל טובה הוא וזרעו, יאמר הכתוב גם כן כי ה’ יתברך נשבע להטיב לו.

ועל זה וכיוצא בו אמרו ז''ל כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע, שאין לדמות לבני אדם חוזק דבר וקיומו, רק במה שהם מחזיקים ומקימים דבריהם.
ועל הדרך הזה בעצמו דרשו ז''ל היתר על שבועת ה’ יתברך. רצונם לומר, כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ומכפר על החוטאים, ואף על פי שגדל חטאם וחזק עד שראוי שאם יחטא איש לאיש כל כך, לישבע שלא למחול לעולם.
ועל הדרך הזה אמרו ז''ל כי משה התרו, כלומר, שבזכות תפלתו הטובה גרם שהשם יתברך, שהוא שומע תפילה, סלח לעונם. וזהו שלא תמצא לרבותינו ז''ל, שידרשו עניין ההיתר אצל שבועתו ברוך הוא, כי אם בחטא גדול, שכל השומע יגזור, שאינו ניתן לכפרה כלומר, וראוי לישבע עליו שלא לכפר אותו, ורחמיו ברוך הוא גדלו על כל מחשבותינו, ומכפר אל כל השבים אליו בכל לב. ואם רב עונם מנשוא, לפי דעתנו.

והראיה לדברינו אלה, מה שאמרו (בראש השנה יח, א) גבי גזר דין שיש עמו שבועה, דמסיק רבא התם, דבזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה, ואין זכר להם שם, שיצטרך האל לשאול היתר עליה, כי ידועים וברורים הדברים לכל רואי השמש, שהכל נאמר על צד המשל אל המקבלים. ומפני כן הארכתי בזה עד הנה, לפנות לך הדרך במקומות רבים.

ומה שאמרתי לך, שכנו חכמינו זכרונם לברכה, לשון היתר בשבועת ה’ יתברך, לא תמצא זה לעולם, אלא במקום שכינו לו השבועה לחייב בריה, אבל במקום שכנו לו שבועה לזכות בריה, לא יזכרו שם לעולם התר, כי רב חסד מטה כלפי חסד, ולא ישיב דברו הטוב ריקם, רצוני לומר, כי מאחר שנראה האדם שעה אחת זכאי לפני המקום, ראוי לקבל הטובה כל כך כאלו הקדוש ברוך הוא נשבע עליו על הגמול הטוב. כעניין שנאמר (תהלים קלב יא) נשבע ה’ לדוד, וכיוצא בו, לא יסתלק ממנו הזכות עוד, גם כי יחטא הרבה, וזה ממידותיו היקרות ברוך הוא.

דיני המצוה
כגון כינויי שבועה שאמרו זכרונם לברכה, (נדרים ב, א) שהן כשבועה. ופירוש כינויי שבועה הוא לשונות הרבה שהן בין בני אדם, לפי המקומות, כעין מה שאמרו זכרונם לברכה, (שם י, א) שבותה שקוקה וכו'. וכן דין אלה וארור (שבועות לו, א) אם הן כשבועה, והאומר לאו בהזכרת השם, וכן (נזיר ג, ב) ימין ושמאל, ודין (שבועות כו, ב) פיו ולבו שוין, ומה שלמדנו מדין זה שפיו ולבו שוין שנודרין להרגין ולחרמין, כגון שיאמר יאסרו כל פירות שבעולם עליו אם יהיה כן וכן, ויהיה (נדרים כז, ב) בלבו שלא יאסרו כי אם היום, ואף על פי שמן הסתם משמע לעולם, וכגון זה דווקא שאין דברי פיו סותרין לגמרי מחשבת לבו הותר לנו שנדור להרגין ולחרמין ולא בצד אחר.
ויתר רובי פרטיה, בשבועות ובנדרים (י''ד רל''ו)

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ונשבע על עמוד של שיש שהוא של זהב או של זהב שהוא של אבן, או לבטל מצוה זו, או לעשות דבר שאין כוח אדם יכל לעשותו, במזיד לוקה, ואף על פי שאין שם מעשה, לרוב חומר העניין חייבתו התורה (שבועות כז, ב) מלקות. ובשוגג פטור בזו מקורבן, אבל בשבועת שקר, והוא הנקרא שבועת ביטוי, חייבה התורה קורבן לשוגג, כמו שנכתוב (מצוה קכג) בעזרת השם.

how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
my wife cheated open women cheat
how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me

לא. מצות קידוש שבת בדברים

לדבר דברים ביום שבת בכניסתו וכן ביציאתו, שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו, שנאמר (שמות כ ח) זכור את יום השבת לקדשו, כלומר, זכרהו זכר קדושה וגדולה.

ובפירוש אמרו לנו חכמינו (פסחים קי, א) שדברים אלו מצווים אנו לאמרן על היין, שכן בא הפירוש 'זכרהו - על היין'. והעניין הוא שנותנין בכוס רביעית יין חי או מזוג או יותר מרביעית, אבל לא פחות מזה. והמזיגה ידועה שהיא על חלק אחד של יין חי וטוב ושלושה חלקי מים. ומברכין עליו קידוש שבת, כמו שידוע הנוסח בין היהודים. וכן ביציאת שבת גם כן מברכין על היין לכבוד היום. ואותה ברכה של מוצאי שבת נקראת הבדלה.

משורשי מצוה זו
כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכר גדולת היום ונקבע בלבבנו אמונת חידוש העולם (שמות כ יא) כי ששת ימים עשה ה' וגו'. ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין, לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה (ברכות לה, ב) שהוא סועד ומשמח.
וכבר אמרתי לך, כי לפי התעוררות האדם ומעשהו, יתפעל אל הדברים לעולם.

ומזה השורש
אמרו בגמרא ז''ל (פסחים קו, ב) שאם הפת חביב על האדם יותר, שיקדש על הפת, כי אז מתעורר טבעו יותר למה שהוא תאב, ואף על פי שביציאת היום לא אמרו כן, אלא שחייבו להבדיל ביין על כל פנים, גם בזה צדקו, כי הם זכרונם לברכה, גם התורה השלמה, יבחרו לעולם ברוב. ובאמת, כי רוב העולם יתאוו אל השתייה במוצאי שבת יותר מן האכילה, לפי שכבר קבעו סעודה גדולה ביום לכבוד השבת.

ואין צורך לתת טעם על חייבם אותנו שיהיה בכוס רביעית, דפחות מזה השיעור אינו ראוי ולא תעורר לב אדם עליו. ואשר חייבונו בהדחת הכוס, ושלא לטעום כלום עד שיקדש, ושיקדש במקום סעודה - כל זה ענפי שורש התעוררות שאמרתי.

דיני המצוה
כגון נוסח הקידוש וההבדלה, אי זהו, ואי זה יין ראוי לקדש עליו, ואי זה אינו ראוי, ואם מקדשין או מבדילין בשכר, והאוכל בערב שבת וקידש עליו שבת (שם ק, א) או בשבת ויצא שבת, וכן נוסח קידוש ימים טובים והבדלתן. ודיני הברכה (ברכות מג, א) שאנו חייבין לברך על הנר במוצאי שבת ויום הכפורים, ודיני הברכה שאנו חייבים לברך על הבשמים, ואי זו בשמים הן הראוין לברך עליהן או שאינם ראוין -
ויתר פרטיה, מבוארים בסוף פסחים ובמקומות מברכות ושבת (א''ח רס''ב, רע''א).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ואף על פי שהיא מן המצות שהזמן גרמא, שכן למדונו רבותינו זכרונם לברכה, שהנשים חייבות בקידוש והבדלה.
והעובר עליה ולא קידש השבת בדברים, ביטל מצות עשה, ואם קידשו בדברים בלא יין או בלא פת, דיעבד יצא ידי תורה.

abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband

לב. שלא לעשות מלאכה בשבת

שלא לעשות מלאכה ביום השבת אנחנו, ולא נניח לעשות לבנינו ועבדינו ובהמותינו, שנאמר (שמות כ י) לא תעשה כל מלאכה וגו'.
ואין ספק כי אף על פי שהכתוב הוציא איסור המלאכה בנו ובבנים ובעבדים ובבהמות בלאו אחד, שאין העניין שווה, כי העושה מלאכה בגופו יתחייב מיתת בית דין אם הוא מזיד. ובמלאכת אחרים אף על פי שמוזהר עליהם בלאו לא יתחייב עליהם אפילו מלקות, שאין מלקות לעולם במעשה אחרים.

ומלשון הרמב''ם זכרונו לברכה (שבת כ א) משמע, שהוא סובר כי הלאו הזה דלא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך יבוא למחמר אחר בהמתו, וכגון שחורש בה וכלי המחרשה בידו. דאילו במחמר לבד לפי דעתו אין בו אלא איסור עשה. ועל כן אמרו בגמרא (שבת קנד, א) לפי דעתו שזה הלאו דמחמר הוא לאו שנתן לאזהרת מיתת בית דין, כלומר שאדם נהרג על זה, ואין לוקין עליו.
והרמב’’ן זכרונו לברכה (סהמ''צ שורש יד) יתפוש עליו הרבה בפירושו זה, ואמר כי לאו זה של מחמר אינו אלא בהולך אחר בהמתו הטעונה משאו, אבל האדם לא יעשה שום מעשה בידיו, ולכן לא יבוא עליו לעולם לא מלקות ולא מיתה, וכדקיימא לן 'כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו', וכמו שדרשו זכרונם לברכה (שבת שם, ב): 'אתה ובהמתך' - לכתוב קרא 'לא תעשה כל מלאכה ובהמתך', "אתה" למה לי? הוא ניהו דכי עביד מלאכה מחויב, אבל על מלאכת בהמתו לא מחויב, אלא שמוזהר עליה בלאו, כמו במלאכת בנו הקטן ועבדו הכנעני. אבל במלאכת עצמו ממש בזה לא היה צריך לומר שחייב, שהרי עונשו מפורש (שמות לד ב) כל העושה בו מלאכה יומת.

ומה שאמרו בגמרא בלאו דמחמר שהוא לאו שנתן לאזהרת מיתת בית דין, פירושו לפי דעת הרמב’’ן זכרונו לברכה כי מפני שהוא כולל שאר מלאכות גם כן, שהן באזהרת מיתת בית דין, אף על גב דבמחמר ודאי אין בו אלא לאו גרידא, דאפילו מלקות נמי אין בו, אף על פי כן נקרא הלאו הזה לאו שנתן לאזהרת מיתת בית דין, מפני אותן דברים שהוא כולל, שיש בהן מיתת בית דין.
וכעין זה אמרו זכרונם לברכה בראשון של ערובין (יז, ב) בלאו ד'אל יצא איש ממקומו', דכיון שהוא כולל אף מוציא מרשות לרשות, כדרשה שדרשו בו 'אל יוציא' - דהוה ליה מעתה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין במקצת עניינו. וכיון שכן הוא, אית לן למימר ביה בכל עניניו שאין לוקין עליו. ועל אותו הדרך בעצמו נפרש בלאו דמחמר בכאן.

משורשי מצוה זו
[אמונת חידוש העולם]
שנהיה פנויים מעסקינו לכבוד היום לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם שהיא חבל המושכת כל יסודי הדת, ונזכור ביום אחד בכל שבוע ושבוע שהעולם נברא בששת ימים חלוקים, ובשביעי לא נברא דבר, ובכל יום ויום נבראו עניינים חלוקים, להורות על הרצון הפשוט, שלא כדעת המתפלספים הנמאסים לנו בדעתם זה, שחושבים לאמור, שעם היותו ברוך הוא היה הכל.
ובמנוחתנו בשביעי זכר לנו בחידושו של עולם, כי כשישבתו בני אדם כולם ביום אחד בשבוע, וישאל כל שואל מה עילת זאת המנוחה, ויהיה המענה כי ששת ימים עשה ה' וגו', כל אחד יתחזק מתוך כך באמונה האמיתית.

ומלבד זכירת חידוש העולם יש בו זכירת נס מצרים, שהיינו עבדים שם ולא הינו יכולים לנוח בעת חפצנו במנוחה, והאל הצילנו מידם וצונו לנוח בשביעי. ועל כן זכר במשנה תורה זה השורש השני שיש לנו במנוחה, ואמר שם במצות שבת (דברים ה טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' על כן צוך ה’ אלהיך לעשות את יום השבת.

דיני המצוה
כגון מה הן הדברים הנקראים עיקר מלאכות לחייב בהן העושה אותן, כגון ארבעים מלאכות חסר אחת שמנו חכמים ותולדותיהן, והמלאכות הקלות שאסרו הם ז''ל לגדר, והדברים גם כן הנקראין שבותין. ומה שלמדו ז''ל (יומא פה א, ב) מן הכתוב כי דוחין הכל להצלת נפשות, וכי הזריז לחלל שבת בשביל הצלת נפשות הרי זה משובח. והטעם לפי שסיבת עשיית המצוה הוא האדם, וקיום הסיבה הוא קיום הכל. ומפני כן אמרו זכרונם לברכה (שם פג, א) שנאמן כל חולה לומר צריך אני שתחללו שבת עלי, וכל חולה בקדחת שוכב על ערש דווי בכלל סכנה הוא לחלל שבת עליו. (ע''ז כח, א).
ויתר רובי פרטיה, מבוארים במסכת שבת ויום טוב (א''ח סי שכח).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה במזיד נסקל, והוא שיהיו שם עדים והתראה.
[אין מיתה או מלקות אלא בעדים והתראה]
כלל זה בידך לעולם, שאין מיתה או מלקות אלא בעדים והתראה, וההתראה לעולם להבחין בין שוגג למזיד. ודע זה העיקר בכל מקום, ולא תשאל ממני להחזירו. ואם עשה מלאכת מחשבת בשוגג מביא חטאת קבועה (ביצה יג, ב).

pro abortion facts site abortion clinic houston tx
where can i get a std test garysaggu.com free std test
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual

לג. מצות כיבוד אב ואם

לכבד האב והאם, שנאמר (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך וגו'. ובא הפירוש (קדושין לא, ב) אי זהו כבוד, מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא.

משורשי מצוה זו
שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטונתו.
וכשיקבע זאת המידה בנפשו, יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלמות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל, יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להיזהר בעבודתו ברוך הוא.

דיני המצוה
כגון כבוד זה מנכסי מי חייב לעשותו, אם משל אב או משל עצמו. והלכה: (שם לב א) משל אב אם יש לו נכסים לאב, ואם לאו יחזר הבן אפילו על הפתחים ויאכיל אביו. וכיבוד אב ואם אי זה קודם, ועד היכן כיבוד אב, ואם מחל על כבודו אם יהיה מחול. ואם יראנו עובר על דברי תורה באיזה לשון ימנעהו, ואם יצווהו אביו לעבר על דברי תורה שלא יאמינהו בזה, וכי חייב לכבדו בחייו ובמותו, וכיצד הוא הכבוד במותו.
ויתר פרטיה, מבוארים בקדושין וקצת מהן במקומות אחרים מהגמרא (יו''ד סימן ר''ס).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים.
ובנקבות כל זמן שאפשר להן, כלומר בכל עת שלא ימנעו אותן בעליהן. והעובר עליה, ביטל עשה ועונשו גדול מאוד, שנעשה כמתנכר לאביו שבשמים, ואם יש כוח בבית דין כופין אותו כמו שכתבנו למעלה (במצוה ו) שבביטול עשה כופין בית דין.

hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
abortion clinics in chicago successful abortion stories pills to terminate early pregnancy
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated

לד. שלא להרוג נקי

שלא להרוג נפש, שנאמר (שמות כ יג) לא תרצח.

שורש מצוה זו
ידוע ונגלה לכל רואי השמש, כי ה’ יתברך ברא העולם וצונו לפרות ולרבות כדי ליישבו לפניו, ומנענו שלא נחריבהו בידינו להרוג ולאבד הבריות שהן המיישבות העולם. ואולם הרשעים הגמורים, כגון המינים והמלשינים, אינן מיישבי העולם, ועליהם אמר הכתוב (משלי יא י) באבוד רשעים רינה, לפי שהם לא יושיבו העולם, אלא יחריבוהו בכל כוחם. וזהו מה שאמר חכם מחכמינו ז''ל באבוד הרשעים (בבא מציעא פג, ב): קוצים אני מכלה מן הכרם, כלומר באבדן אלה יתישב העולם יותר, כמו שפירות הכרם מתרבים וטובים יותר בסילוק הקוצים ממנו.

מדיני המצוה
מה שאמרו ז''ל (סנהדרין פח א) שאחד ההורג את הבריא או את החולה נטוי למות, ואפילו הגוסס בחולי בידי שמים - נהרג עליו.
ודין משפט הרוצח כיצד.
ויתר פרטיה, מבוארין בפרק תשיעי מסנהדרין ושני ממכות (ח''ה תכה).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה ורצח במזיד, ויש עדים שהתרו בו, הורגין אותו בסיף (שם עא, ב); בשוגג - למטה נכתוב דינו בעזרת ה’ בסדר אלה מסעי (מצוה תט).

where can i get a std test garysaggu.com free std test
signs of a cheater catch a cheat women who cheat on husband
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

לה. שלא לגלות ערוות אשת איש

שלא לבוא על אשת איש, שנאמר (שמות כ יב) לא תנאף.
ובא הפירוש שלשון ניאוף סתם משמע באשת איש, כמו שאמרו ז''ל אין ניאוף אלא באשת איש. ונכפל זה הלאו בסדר אחרי מות שכתוב שם בפירוש (ויקרא יח כ) ואל אשת עמיתך וכו'.

משורשי מצוה זו
כדי שיתיישב העולם כאשר חפץ השם, והשם ברוך הוא רצה שיהיו כל עולמו עושין פרותיהן כל אחד ואחד למינהו, ולא שיתערבו מין במין אחר. וכן רצה שיהיה זרע האנשים ידוע של מי הוא ולא יתערבו זה עם זה. ועוד ימצאו כמה הפסדין בניאוף, שתהיה סיבה לבטל כמה ממצות האל עלינו, שצונו בכבוד האבות ולא יוכרו לבנים עם הנאוף. ועוד יהיה כישלון במה שנצטוינו גם כן שלא לבוא על האחות ועל הרבה נשים, והכל ייעקר בסיבת הניאוף, שלא יכירו בני אדם קרובותיהן, שהוא דבר ברור שהשכל מרחיקו, גם כי סיבה לאיבוד נפשות, כי ידוע הרבה בטבע בני אדם שמקנאין על ניאוף בת זוגם עם אחרים, ויורדין עם הנואף עד לחייו, וכמה תקלות מלבד אלה.

דיני המצוה
כגון הרחקת העניין שלא להתייחד עמהן, ומשפט הנואף והנואפת גם כן שגם היא באיסור ובדין.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת סנהדרין ובמקומות בגמרא. ושם בסנהדרין (נא, א) מתבאר שהנואף עם אשת איש גמורה שניהם בחנק. והנואף עם נערה מאורסה שניהם בסקילה, ועם בת כהן היא תשרף והוא יחנק.
ואיסור אשת איש הוא מן המצות שהן על כל בני העולם בכלל, בין ישראל בין גוי. אבל יש חילוק קצת בעניין, שאין אישות לגוי אלא על ידי בעילה, וישראל קונה אותה בקידושין (שם נז, ב).

לו. שלא לגנוב נפש מישראל

שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר (שמות כ יג) לא תגנב, ובא הפירוש שבגונב נפשות הכתוב מדבר (סנהדרין פו, א)

שורש המצווה נגלה הוא.

דיני המצוה
כגון מה שאמרו אין חילוק בין גדול לקטן ובין איש לאשה, ד'נפש' - מכל מקום משמע.
ודין האב הגונב בנו או הרב את תלמידו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק י''א מסנהדרין.

ואיסורה נוהגת בכל מקום בזכרים ונקבות
והעובר עליה וגנב נפש, חייב חנק, והוא שמכר אותו נפש, שכן בא הפירוש שאין החיוב חל עליו עד שימכור, שכתוב אחר מגלה עליו, דכתיב: וגונב איש ומכרו מות יומת (שמות כא טז)

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how to cheat catching a cheater husband cheated
want my wife to cheat open wives cheat
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

לז. שלא להעיד בשקר

שלא להעיד עדות שקר, שנאמר (שמות כ יג) לא תענה ברעך עד שקר, ונכפלה במקום אחר בלאו אחר עד שוא.

שורש מצוה זו נגלה
כי השקר נמאס ונאלח לעין כל משכיל, גם כי בעדות אמת העולם עומד, שכל דברי ריבות בני אדם מתבטלים בעדות אנשים. ואם כן עדות שקר סיבה לחורבן הישוב.

דיני המצוה
כגון ממי מקבלין עדות וממי אין מקבלין, ובמה יפסלו בני אדם להעיד, וכיצד קבלת העדות, וכי יש בני אדם שאין מעידין לכל אדם מרוב מעלתן, ודרישת העדות והחקירה, והחילוקין שבין עדות ממון לעדות נפשות, והחילוק שבין דרישה לבדיקה, והחילוק שבין עדות בשטר לבעל פה.
ויתר רובי פרטיה מבוארין בסנהדרין ובמקומות בגמ' סנהדרין (יח א, לב א, מב א).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנקבות
שאין הנשים בתורת עדות, שהעדות צריך כיוון וישוב הדעת הרבה.
והעובר על לאו זה והעיד עדות שקר בחברו, שם הכתוב (דברים יט יט) גבול עונשו לעשות לו כאשר חשב לעשות לחברו, ויש בו מלקות (מכות ב, א) כמו כן. ושם בסנהדרין גם כן מתבאר.

my wife cheated go women cheat
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat

לח. שלא לחמוד

שלא להעלות במחשבתנו לעשות תחבולה לקחת לנו מה שהוא לזולתנו מאחינו, שנאמר (שמות כ יד) לא תחמד בית רעך וגו'.
וכבר הוכיחו ז''ל (מכילתא יתרו) מפסוק אחר דכתיב (דברים ז כה) לא תחמוד וגו' ולקחת לך, שאיסור לאו דלא תחמוד אינו נגמר עד שיעשה בו מעשה. ואפילו נתן הדמים לחברו על החפץ, עובר גם כן על לאו דלא תחמוד, שאין לאו דלא תחמוד נתקן בנתינת הדמים, כל זמן שדרך הכרח לקחו ממנו, כן הוא הפירוש האמיתי לרבותינו ז''ל.

משורשי מצוה זו
לפי שמחשבה רעה היא זו וגורמת לו לאדם תקלות הרבה, שאחר שיקבע במחשבתו לקחת ממנו אותו הדבר שחמד מתוך אותה תאווה רעה, לא ישגיח בשום דבר, ואם לא ירצה חברו למכרו יאנוס אותו ממנו, ואם יעמוד כנגדו אפשר שיהרגנו, כאשר מצינו בנבות שנהרג על כרמו שחמד ממנו אחאב (עיין הלכות גזילה ואבידה פ' א' ה' י''א).

דיני המצוה
איך ראוי להתרחק הרבה מן המידה הרעה הזאת, מבוארים במקומות ובגמרא בפיזור ובמדרשות (ח''ה סוף סימן שנט).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה וחמד, ואפילו עשה בו שום מעשה, אינו חייב מלקות, לפי שהוא דבר שניתן להישבון, שהרי אפילו אנסו ממנו להישבון נתן. ומכל מקום הרי הוא כעובר על מצות המלך יתעלה, וכמה שלוחים יש למלך יתעלה ליטול נקמתו ממנו.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
want my wife to cheat go wives cheat
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
dating for married men tolobel.com cheaters
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
what makes people cheat click when married men cheat

לט. שלא לעשות צורת אדם אפילו לנוי

שלא לעשות צורת אדם משום דבר, הן ממתכות הן מעץ ואבן וזולתם, ואפילו לנוי.
שנאמר (שמות כ כ) לא תעשון אתי, ודרשו ז''ל (ר''ה כד ב) לא תעשון אותי, כלומר לא תעשון דמיון אותה צורה, דהינו גוף אדם שכתבתי עליה בתורתי (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו. והכונה בכתוב מצד השכל שנתן בו. ומה שאמר 'בצלמנו' - על חלק השכל שבאדם, מפני שהשכל כולו הוא בו ברוך הוא, אבל אין שום דמיון אחר בינו ברוך הוא ובין שום בריה מנבראיו חלילה. ולאו דלא תעשה לך פסל, שלא נעשה שום צורה שתעבד. וזה הלאו מיוחד לצורת אדם, שלא נעשה אותו כלל אפילו לנוי, וזה להרחיק עבודה זרה.

דיני המצוה
כגון העושה צורת אדם חסר אבר אחד או יותר מה דינו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי מעבודה זרה (מג א). ובמסכת סנהדרין (ז ב) אמרו שהלאו הזה כולל עניינים אחרים. אמנם עיקר הלאו, במה שזכרנו, וכן אמרו במכילתא. (י''ד קמא סעיף ז).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ועשה צורת אדם אפילו לנוי, עבר על מצות מלך ואין בה חיוב מלקות.

how do you know your wife cheated on you open how to cheat your wife
i cheated on my husband with my ex open how could my husband cheated on me
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
wife affair site boyfriend cheated on me
signs of a cheater catch a cheat women who cheat on husband
adult xxx stories read free online intimate sex stories

מ. שלא לבנות אבני גזית

שלא נבנה מזבח אבנים שיגע בהן ברזל. שנאמר (שמות כ כב) לא תבנה אתהן גזית, פירוש גזית הוא כשפוסלין מן האבן בכלי ברזל. ואם נבנה באבני גזית, פסול.

משורשי מצוה זו
שנקבע בנפשותינו מיום עשותו שבסיבתו תבוא לנו מחילת העון והברכה והשלום אחרי כן, ועל כן לזכור זה הדבר נצטוינו שלא לעשות בו דבר בכלים המוכנים להשחתה, וזהו הברזל שכורת ומוכן תמיד לשפוך דם.

[האדם נפעל כפי פעולותיו]
וכבר הקדמתי לך בתחילה כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ומחשבותיו הולכות לעולם אחרי מעשיו, על כן ראוי לנו לעשות דמיונות הפעולות כפי כונת הדברים. והסכל המבהיל השומע דברים אלה לא ידע ולא יבין.

דיני המצוה
כגון מהיכן היו מביאין אותן האבנים שבונין בהן המזבח, שאמרו ז''ל (מדות ג ד) כי מן בתולת קרקע או מן הים הגדול היו מביאין אותן,
ודין אם נגע ברזל באבן אחר שנבנית במזבח אם פוסלת הכל או היא לבדה פסלה.
ומה שאמרו ז''ל כשמלבנין את המזבח פעמים בשנה, שלא ילבנוהו בכלי שיהא בו ברזל כדי שלא יגע הברזל באבן.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת מידות. (ה' בית הבחירה פ''א).

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות
והעובר עליה, ובנה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש, לוקה.

did my girlfriend cheated on me guy cheated on girlfriend with me did my girlfriend cheated on me
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
cheaters wives that cheat dating a married man
husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom
women will cheat women who cheat on husband my boyfriend cheated on me quotes
masterbation schools technices sex stories tamil sex stories readable black female slave sex stories
what makes people cheat link when married men cheat

מא. שלא לפסוע על המזבח

שלא לעלות על המזבח במדרגות כדי שלא יעשה פסיעות גסות בעלותו, שנאמר (שמות כ כג) ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו.
אלא כשהוא עולה שם מהלך בנחת וביראה, עקב בצד גודל, וכן נאמר במכלתא (יתרו שם).

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו במצוה הקודמת לה, לקבוע בנפשותינו יראת המקום וחשיבותו, ועל כן הוזהרנו שלא לנהוג שם קלות ראש בשום עניין. והכל יודעין שהאבנים לא יקפידו בשום בזיון, שאינן רואות ולא שומעות, אלא כל העניין לתת ציור בלבנו ביראת המקום וחשיבותו וכבודו הגדול, כי מתוך הפעולה הלב נפעל, כמו שכתבתי.

דיני המצוה
כיצד עושין הכבש כדי שלא יבואו לעבור עליו בלאו זה, וצורתו וכל עניינו, מבוארים בפרק שלושה ממידות. (רמב''ם בית הבחירה ב יג)

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות
והעובר עליה ופסע פסיעה גסה על המזבח עד שנגלה ערותו - במזיד לוקה, וענוים ישכנו ארץ (תהלים לז יא).

cheaters go dating a married man
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat
how to cheat on wife dating for married wife cheaters

פרשת משפטים

פרשת משפטים יש בה שלושה ועשרים מצות עשה ושלושים מצות לא תעשה.

i love my girlfriend but i want to cheat my girlfriend cheated on me what do i do has my girlfriend cheated on me
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
women will cheat women who cheat on husband my boyfriend cheated on me quotes

מב. מצות דין עבד עברי

לדון בדין עבד עברי כמו שכתוב בפרשה, שנאמר (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי וגו'.

כלומר שנעשה לו הדברים שנצטווינו בהן, כגון (קדושין יד, יז) לשלחו בשביעית, או בתוך שש אם פגע בו יובל, או בגירעון כסף, או במיתת אדון שלא הניח בן זכר. ולנרצע גם כן כדינו הכתוב בו, הכל כמו שלמדונו רבותינו ז''ל מתוך הכתוב, כמו שמפורש בפרק ראשון מקדושין (שם).

משורשי מצוה זו
שרצה האל שיהיה עמו ישראל אשר בחר עם קדוש מלא ומעוטר בכל מידות טובות ומעלות, כי מתוך כך תחול הברכה עליהם, והחסד והרחמים מן המידות המשבחות שבעולם, ועל כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמול לו חסד, כאשר כתוב בפרשה, וכמו שידענו גם כן בקבלה. (ספרא בהר).

דיני המצוה
כגון החילוקין שבין מוכר עצמו למכרוהו בית דין, והדברים שהוא נקנה בהם, ושהוא יוצא בהן לחרות, ושאר דיניו, מבוארין שם בקדושין. (טז א) (י''ד רסג)

ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנקבות
שאין האשה קונה עבד עברי. ודווקא בזמן שישראל שרוין על אדמתן, שכן בא הפירוש המקובל (ערכין כט א) שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ומפורש הוא (שם לב ב) שדין היובל אינו אלא בארץ. והעובר עליה ולא עשה לעבד מה שכתוב בו, ביטל עשה, וגם מלמד נפשו להיות אכזרי, וכמעט שמעיד על עצמו שאינו מבני ישראל כי הם רחמנים בני רחמנים (שבת צז א, יבמות עט א).

did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
why most women cheat marcandela.com what is infidelity

מג. מצות יעוד של אמה העבריה

ליעד אמה העבריה, כלומר שאותו ישראל שקנה אמה העבריה, שישאנה לו לאשה או יתננה לבנו לאשה, שנאמר (שמות כא ח) אם רעה בעיני אדוניה אשר לו יעדה והפדה.
ואמרו ז''ל (רש''י שם) כאן רמז לך שמצוה ביעוד. ובפירוש אמרו ז''ל (בכורות יט א) מצות יעוד קודמת למצות פדייה.

משורשי מצוה זו
שרחם האל על העניה הנמכרת ועל אביה שנצטרך למוכרה, וצוה את הקונה אותה לישא אותה לאשה ולעשותה גברת, כי אל חנון ורחום הוא. ואם אין הקונה חפץ בה לעצמו, שישיאנה לבנו, כי גם עם בן אדוניה תשמח ותגל, או שיגרע מפדיונה מכל מקום ויסייענה שתצא מעבדות, ולא שיגרום על כל פנים שתעמוד תחת ידו עד זמן המכר, גם אם ישרה בעיניו עבודתה הרבה. וכל זה מחסדי האל על ברואיו וממידותיו המעולות.

דיני המצוה
כגון עד מתי הבת נמכרת, ושאינה נמכרת על ידי אדון, כלומר ואפילו עבר ומכרה, אין המכירה כלום. ושהאב יכול למכרה כמה פעמים. הדברים שהיא נקנית בהן, ושהיא יוצאת בהן לחרות, ובכמה יציאות היא יתרה על העבד, ודיני הבוגרת, וזמן האילונית.
ויתר פרטיה מבוארים בראשון של קדושין (יד ב)

ונוהגת בזמן שהיובל נוהג דוקא
(גיטין סה, א) והעובר עליה ולא יעדה לא לו ולא לבנו, ולא סייע בפדיונה, לא קיים מצוה זו, אבל אין לכופו לפי הדומה על קיום מצוה זו, שהרי כתוב שם בפירוש (שם יא) ואם שלוש אלה לא יעשה לה, מכלל שהתורה הניחה הדבר ברצונו. ואם נשאה לאשה, או השיאה לבנו כמו שכתבנו, עשה כראוי ותבוא עליו ברכה, ובנים טובים וכשרים ראוים לצאת מזיווגם.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
adult xxx stories read free online intimate sex stories

מד. מצות פדיון אמה העבריה

לפדות אמה העבריה, שנאמר (שמות כא ח) והפדה. וזו מצות עשה, כלומר שיסייע האדון הקונה אותה בפדיונה ויתן לה מקום לשוב לבית אביה.

כמו שאמרו ז''ל (קדושין יד ב) שמגרע פדיונה ותצא, כלומר שאם לקחה בששים דינרים לשש שנים, ועבדה שלוש וקמצה שלושים דנרים, שיקחם וישלחנה, ולא יטעון עליה שתשלים שנות עבודתה על כל פנים, או שיאמר מעותי היו בטלות אצלה, תוסיף לי רווח אם תרצה לצאת, שאין זה אלא רע לב, ולבני ישראל שהם בני מלכים רחמנים בני רחמנים, ראוי להם לעשות חסד עם הבריות, אף כי לאשר עבדום, ואפילו יום אחד.

משורשי המצוה
מה שכתבנו ביעוד, ופרטיה גם כן שם בקדושין.

percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated

מה. שלא ימכור אמה עבריה הקונה אותה מיד האב

שכל מי שיקנה אמה עבריה לא ימכרנה לאדם אחר לעולם, שנאמר (שמות כא ח) לעם נכרי לא ימשל למכרה וגו', ופירושו כתרגומו, לגבר אחרן.
ולהרחיק הדבר נאמר בלשון זה, כלומר שדומה לעניה הקטנה אם מוכרה לאדם אחר שנית כאלו ימכרנה לעם נכרי.

משורשי המצוה
שרצה האל לזכותנו וצונו להתנהג במידת החמלה האהובה לפניו.

דיני המצוה כתוב למעלה במצות יעוד (מצוה מג, ה' עבדים פ''ד).

i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

מו. שלא לגרוע שאר כסות ועונה

שכל קונה אמה העבריה ויעדה, שלא יגרע לה שארה כסותה ועונתה. ופירוש (כתובות מז ב) שאר - מזון, וכסות - כמשמעו, ועונה - דרך ארץ.
ובכלל לאו זה כל בנות ישראל, שלא לגרוע להן דבר מאלה. קל וחומר הדברים: אם לזו לא יגרע, כל שכן לאחרות בנות חורין. וזה שכתוב (שמות כא ט) כמשפט הבנות יעשה לה, אמרו במכילתא שהוא בא ללמד ונמצא למד, שהבנות למדות ממנה.

מדיני המצוה
מה שאמרו רבותינו ז''ל (כתובות נו א) המתנה עם אשתו על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה מה דינו.
ומה שאמרו (שם סא ב) שהאשה עולה עם הבעל ואינה יורדת. ולפיכך מחשבין מזונותיה וכסותה לפי מעלתו, ועניין חילוק העונות שהוא לפי כובד אומנות האיש, עד שאמרו ז''ל (שם סב ב) שעונת הספן פעמיים בשנה, והגמל פעם בחודש, ותלמיד חכם פעם אחת בשבוע, וראוי לו שתהיה ליל שבת.
ויתר פרטיה מבוארים בסדר נשים בפיזור.

ונוהגת מצוה זו לעניין בת חורין בכל מקום ובכל זמן בזכרים
והעובר עליה וגרע לאשתו אחת משלוש אלה מרצונו, על צד שיכוון להכאיבה, עבר על לאו, והוא כעובר על אזהרת מלך, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שאין בו מעשה.

did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

מז. מצות בית דין להרוג בחנק המחוייב

שנצטוינו להמית העוברים על קצת מצות שבתורה בחנק, שנאמר (שמות כא יב) מכה איש ומת מות יומת.
וזו של מכה איש אחת מהן שמיתתו בחנק, שהרי כתוב בו מות יומת, ובפירוש אמרו ז''ל (סנהדרין נב ב) כל מיתה האמורה בתורה סתם, אינה אלא חנק. למדנו לחייבי מיתות שאינן בתשלומין, שנאמר (שם יא) "אין כסף מכה איש ומת ומת מות יומת" מכילתא.

שורש מצוה זו
נגלה לכל, כי (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ, שאלולי יראת המשפט יהרגו בני אדם זה את זה, על כן צונו האל ברוך הוא להמית הרוצח, ובחכמתו ברוך הוא ראה שראוי לענוש אותו במיתת חנק.
והדבר נאות גם לדעתנו כי (ויקרא כד יט) כאשר עשה כן יעשה לו, והרוצח כונתו להמית הנרצח במהרה, כי מפחדו אליו ימהר מיתתו בכל כוחו, וכמו כן הקלה התורה במשפטו להמיתו בחנק שהיא מיתה ממהרת, ולא בשריפה וסקילה שהן בצער רב. ואולם במשפטי הזימה שנהנו העוברים בעבירה ונמשכה הנאתן קצת, תבוא בהן פעמים שריפה, פעמים סקילה.

דיני המצוה כיצד
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין פ''ז מ''ג) שמשקיעין את המחוייב בזבל עד ארכובותיו וכורכין סודר קשה על צוארו, זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה, ושאר פרטיה מבוארים בפרק שביעי מסנהדרין (נב ב) (הלכות רוצח פרק א).

ומצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ
שאין דנין דיני נפשות אלא בארץ.

ומי שבידו לעשות דין ואינו עושה, ביטל עשה זה, ועונשו גדול שאלמלא (אבות ג, ב) מוראת הדין איש את רעהו חיים בלעו.

הרמב’’ן ז''ל (סהמ''צ שורש יד) לא ימנה זאת המצוה בחשבונו, וכן כל ארבע מיתות של בית דין, שהן סקילה שריפה הרג וחנק, שימנה הרמב''ם ז''ל לארבע מצות, לא ימנה הוא אותן, ואמר כי בפסוק של (דברים יז ז) ובערת הרע מקרבך, ציוותה התורה דרך כלל שנבער כל עושי הרע מבנינו, ובו נכללו כל הדינין, וכשיפרט הכתוב אחר כן חילוק המשפטים לפי העונשים, אין זה נחשב למצוה, שאינו כי אם ביאור עניין, והחכם יבור לו הישר בעיניו.

i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me
how to cheat tolobel.com husband cheated
signs of a cheater catch a cheat women who cheat on husband
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat

מח. שלא להכות אב ואם

שלא יכה הבן האב והאם, ואפילו אם הם יכו אותו הכאה רבה, בכל זמן שלא ישאו נפשם להמיתו, שנאמר (שמות כא טו) ומכה אביו ואמו מות יומת.

ואף על פי שלא הזהיר הכתוב בפירוש על זה, שיאמר אל תכו האבות, אלא שכתב עונש המכה אותם, ודרך הגמרא לעולם לשאול בעניין כזה ולומר: עונש שמענו, אזהרה מנין? גם בזה יש לנו אזהרה, שהרי אנו מוזהרין (מכות ט א) על כל איש מישראל שלא להכותו, שכתוב במי שנתחייב מלקות (דברים כה ג) ארבעים יכנו לא יוסיף. וכל שכן למי שלא נתחייב, והאב בכלל ישראל הוא ואזהרתו מהכא.

ואף על פי שלאו זה דלא יוסיף נחשב ללאו בפני עצמו, מכל מקום הרי כלל בידינו שכל שיש בו כרת או מיתה יש בו לאו, חוץ מפסח ומילה. ובהכאת אב ואם הרי יש בו כרת בלא עדים ומיתה בעדים, ועל כן יש לנו לומר על כל פנים שנלמד האזהרה בו מקרא דלא יוסיף, אחר שלא מצאנוה במקום אחר. ותהיה עיקר האזהרה לישראל, ובכללה נלמד למכה אב ואם.

ועניין חיוב המיתה במכה, אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין פה ב) שהוא כשהוציא מהם דם דוקא, מה שאין כן בשאר כל אדם, שאפילו הוציא מהן דם ניתן לחיוב ממון.

משורשי המצוה
ליסר הנבלים והמוסרים שהרימו יד במי שהביאם לעולם ברצון האל, ועשה להם כמה טובות, (משלי כט ד) ומלך במשפט יעמיד ארץ.

דיני המצוה
כגון מכהו לאחר מיתה שפטור, והכהו על אוזנו וחרשו שחייב מיתה, שאי אפשר שלא תצא טיפת דם בפנים, והעושה בו חבורה לרפואה שפטור, ולכתחילה לא יעשה לו רפואה שמביאה לחבורה אם אפשר על ידי אחר,
ודין שתוקי (רמב''ם ממרים ה יד) שחייב על אמו ולא על אביו,
ודין גר שהורתו שלא בקדושה שאין חייב בשניהן,
ודין גר שאסור לו להכות אביו גוי דרבנן,
ודין מי שהיו אביו ואמו רשעים גמורים מפורסמים, שפטור על הכאתן עד שיעשו תשובה, אבל אסור הוא מכל מקום אפילו קודם תשובה, ולכל אין נעשה הבן שליח בית דין לייסר אביו חוץ ממסית.
ויתר פרטיה בסוף סנהדרין. (י''ד רמ''א)

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות וטומטום ואנדרוגינוס
והעובר עליה והיכה אותם הכאה שיש בה חבורה בעדים והתראה - מיתתו בחנק, ובלא חבורה חייב עליהם כשאר כל אדם, שהמכה חברו הכאה שיש בה תשלומין שוה פרוטה משלם ואינו לוקה. ואם אין בה תשלומין של שוה פרוטה, לוקה ואינו משלם, שהלכה היא (כתובות לו ב) אין אדם מת ומשלם, וכן אין לוקה ומשלם.

has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
percent of women that cheat go letter to husband who cheated

מט. מצות דיני קנסות

שנצטוינו בדין חובל בחברו לעונשו כמו שכתוב בתורה בפרשת (שמות כא יח) וכי יריבון אנשים, וזה נקרא דיני קנסות.

ובפסוק אחר כולל משפטי הקנסות כולם, והוא הכתוב (ויקרא כד יט) כאשר עשה כן יעשה לו. ירצה לומר שילקח מממונו מה שיצערהו, בכדי מה שציער הוא את חברו, כמו שבאה הקבלה בו (ב''ק פ''ג ב) ואפילו לא הכהו, אלא שביישו בלבד, יצערוהו בית דין בממונו שישלם למתבייש כפי השיעור ההוא.

[הדינין שנקראין דיני קנסות]
ואלה הדינין שנקראין דיני קנסות, כגון נזקי אדם באדם, או שור בשור, ובהמה באדם, ואדם בבהמה. אין דנין אותן אלא בבית דין הסמוכין בארץ ישראל (שם פד א)

שורש מצוה זו
ובכללה כל מה שבא בתורה בעניין הדין, איני צריך ליגע אחר טעמו של דבר, כי דבר מושכל הוא, שאם אין משפט לא יתיישבו בני אדם ולא יעמדו יחדיו לעולם, ואי אפשר לארץ בלתי המשפט.

דיני המצוה
כגון החובל בחברו שחייב בחמשה דברים הידועים, וכיצד מחשבין אותן,
ודין הבושת שהכל לפי המבייש והמתבייש,
ודין ישן שבייש או שביישוהו, ואם מת מתוך בושתו מה דינו עם יורשיו, ומבייש שוטה או חרש או קטן מה דיניהם, (שם פו ב) ומבייש גר ועבד, (שם פז א) והמבייש בדברים, (שם צא א) והחילוק שבין תלמיד חכם לשאר בני אדם מה דיניהם (רמב''ם חובל ומזיק ג ה)
ודין הבועט בחברו ברגלו או שתקעו בכפו, או סטרו על פניו, צרם אזנו, תלש שערו, רקק והגיע לו הרוק.
ויתר פרטיה מבוארים בבבא קמא פרק החובל (פג, ב פד ב), ושם מתברר שיש חילוק בדיני קנסות בין מלתא דשכיחא ואית בה חסרון כיס דבהא עבדינן שליחותיהו, למלתא דלא שכיחא ואף על גב דאית בה חסרון כיס. אי נמי דשכיחא ולית בה חסרון כיס, דבהני לא עבדינן שליחותיהו.
וכתב רבנו אלפסי זכרונו לברכה (ריש פרק החובל) מנהג שתי ישיבות שאף על פי שאין גובין קנס מנדין ליה עד שמפייס לבעל דיניה, וכד יהיב ליה שיעור מאי דחזי ליה שרו ליה לאלתר בין אפיס ליה מריה דדינא בין לא אפיס. (ח''ה מת''כ עד תכ''ד)

ונוהגת מצוה זו, שאנו חייבין לדון ולענוש החובל – בזכרים
כי להם נתן לעשות דין, ולא בנקבות, שאינן דנות, אבל הן מכל מקום בכלל דין התשלומין, בין שבישו או נתבישו. וגם שם (כתובות סה ב) מתברר תשלומי נזק האשה הנשואה היאך נחלקים.

i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
adult xxx stories free sex stories with pictures free online intimate sex stories

נ. מצות בית דין להרוג בסיף המחייב

שנצטוינו להרוג העוברים על קצת מצות התורה בסיף, וזה הדין נקרא לרבותינו הרג, והיא מיתה קלה, ומכל מקום חנק קלה יותר ממנה. (סנהדרין מט ב)
ואחד מן המומתין במיתה זו המכה עבדו אפילו כנעני, והוא שמת תחת ידו, שנאמר (שמות כא כ) נקום ינקם, ובא הפירוש (שם נב ב) שיהרג מכהו בסיף.
כבר כתבתי למעלה (מצוה מו) שהרמב’’ן זכרונו לברכה לא ימנה ארבע מיתות בית דין לארבע מצות כמו הרמב''ם זכרונו לברכה.

משורשי מצוה זו
שרצה האל לעקור מתוך אומתו הקדושה רוע הלב והאכזריות הגדולה, ועל כן צותה שכל מי שיגבר עליו כעס גדול כל כך, שיכה הכאת מות עבדו שהוא בביתו ואין לו מושיע, שיומת העושה זה. אף על פי שהעבד קנין כספו, ואיבד את ממונו במותו, אף על פי כן ייהרג, אחר שהגביר כעסו על נפשו כל כך.
ודין ראוי וכשר הוא (תהלים יט י) משפטי ה’ אמת צדקו יחדו.

דיני המצוה
כגון דין יום או יומים, ויתר פרטיה מבוארים בבבא קמא (צא א) (ה' סנהדרין פ' י''ד) והעובר עליה ולא עשה בו דין אם יש כוח בידו ביטל עשה, ועונשו גדול, שגורם תקלות לבני אדם.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
did my girlfriend cheated on me girlfriend cheated on me with her ex did my girlfriend cheated on me
husband cheated on me site cheats
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat

נא. מצות בית דין לדון נזקי בהמה

לדון בדין שור המזיק בין שהזיק אדם, כמו שכתוב בפרשת (שמות כא כא) וכי יגח, בין שהזיק ממון, כמו שכתוב בפרשת (שם לה) כי יגוף.

ועיקר פירושו של יגוף - ידחף. ומיהו בין שהזיקו בגופו או ברגליו או נשך בשניו או אפילו הזיק בקרניו - כולן בכלל לשון נגיפה משמע, אבל נגיחה לא משמע אלא בקרן (ב''ק ב, ב).
וכבר נתרבו נזקי שור באדם מדכתיב בפרשת כי יגח והמית דמשמע (מכילתא שם) והמית מכל מקום, בין בנגיחה בין בשאר דברים. ולאו דוקא שור, אלא (ב''ק נד, ב) אפילו כל בהמה וחיה ועוף שהזיקו חייבין, אלא שדבר הכתוב ברגיל.

וכבר אמרנו שכל המצות הבאות לנו על דבר המשפט שורש אחד להן, ודבר מושכל הוא, ואיני צריך לחזר אותו בכל אחת ואחת.

דיני המצוה
כגון איזהו המועד והתם והחילוק שביניהן, ודברים שהבהמה מועדת להן בתחילה ושאינה מועדת בהן עד שנראה אותה מורגלת בהן. והרגל זה באיזה עניין יהיה שנחזיקנה כמועדת, ובאיזה עניין תניח ההרגל שתחזור לתמותה, וחמישה מיני חיות המועדות מתחילתן, וחילוק הרשויות שתזיק בתוכן, ומה שנקרא אבות בנזיקין ומה שנקרא תולדות, והחילוק שביניהן באחת, ודיני השמירות שאדם חייב לשמרן כדי שלא יזיקו, וכיצד יתחייב או יפטר בהן.
ויתר רובי פרטיה מבוארים בששה פרקים ראשונים מן בבא קמא (ח''ה שצא).

ואלה הדינין הנקראין דיני קנסות כבר אמרנו (במצוה מט) שאין דנין אותן אלא בית דין הסמוכין ובארץ ישראל, אבל המזיק חייב לשלם (ב''מ צא, א) בדיני שמים בכל מקום, ואם תפש הנזק (ב''ק טו, ב) אין מוציאין מידו בשום מקום.

boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives

נב. שלא לאכול בשר שור הנסקל

שלא נאכל בשר שור הנסקל, אפילו נשחט כראוי. מכיון שנגמר דינו, בשרו אסור.
כן מפורש במכילתא (משפטים שם) שנאמר (שמות כא יח) ולא יאכל את בשרו. ולאו דוקא שור, אלא אף כל המזיקין: בהמה חיה ועוף, אלא שדבר ברגיל.

משורשי המצוה
כדי להסכים בדעתנו שכל מי שבאה תקלה על ידו, מרוחק ונמאס עם אלקים ועם אנשים, ואפילו שוגג, כמו הבהמה שאין לה דעת, וכל שכן מזיד. ובתיתנו דעתנו על דבר זה, יביאנו להיזהר הרבה בכל מעשינו, עד שלא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם.

מדיני המצוה
מה שבארו זכרונם לברכה (ב''ק מא א) שבין תם בין מועד נסקל על כל בריה שממית, בין איש או אשה או קטן או עבד, ושאין גומרין דינו (סנהדרין עט ב) אלא בפני בעליו אם יש לו בעלים, וכן אמרו (שם מד א) שיש צדדין הרבה שהשור ממית ואינו נסקל.
ויתר פרטיה מבוארים בקמא (הלכות מאכלות אסורות פ''ד).

ונוהגת מצות איסור בשרו בזכרים ונקבות
ובארץ ישראל דוקא נוהג דין שור הנסקל, על פי סמוכין, ובבית דין של עשרים ושלושה. והעובר עליה ואכל כזית מבשרו במזיד, לוקה.

how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
will my boyfriend cheat go my boyfriend cheated on me with my best friend
why do men cheat on their wife looking for affair what makes people cheat
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories

נג. מצות בית דין לדון בנזקי הבור

לדון בדיני הפותח בור במקום שהוא כישלון לבני אדם, שנאמר (שמות כא לג) כי יפתח איש בור, כמו שכתוב בפרשה.
ולאו דוקא בור אלא אפילו שיח ומערה (ב''ק נ, ב) ולא נאמר בור אלא ללמד שיהא בו כדי להמית, דהיינו עשרה טפחים.

שורשיה כבר נכתב.

דיניה
כגון מה שאמרו (שם נג ב) שור ולא אדם, חמור ולא כלים. חופר בור ברשותו והפקיר רשותו ולא בורו, שחייב. הפקיר בורו גם כן, פטור, לפי שברשותו חפר. מה שאין כן בחופר ברשות הרבים שאינו חופר ברשות מתחילה, ולפיכך חייב בו בכל צד, וכן החופר בור ברשותו סמוך לרשות הרבים ממש ולא הפקיר בורו, ואין שום דבר מפסיק בין הבור לרשות הרבים, כגון אלו החופרין לאושין - פירוש יסודות לכותליהן - פטור. ומפני כן פטור, אף על פי שאי אפשר לרבים להשמר, אחר שהוא סמוך לדרך כל כך, שאי אפשר ליישוב הארץ בלתי שיעשו כל אחד יסודות לבתיהם.
ודין המגלה בור אף על פי שלא חפרו, שאמרו זכרונם לברכה (ב''ק מט ב) שחייב, דמכל מקום בעל התקלה הוא, וחילוק הדינין הבאים בעניין הגלוי לפי כיסויו של בור בחולשו וחוזקו,
ודין (שם נא א) בור של שותפין בעניין הכיסוי,
ודין בור שחפרוהו שנים זה אחר זה על מי מהן חיובו, ודיני (שם לא א) חיוב שיש לו לאדם בהרחקת הנזק כדי שלא יבוא הנזק לידי אדם במימיו וקוציו ובזכוכיותיו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי וחמישי מקמא ובתרא [שם תי]

ונוהגת בזכרים, שעליהם לעשות דין.
ולא בנקבות שהן אינן דנות. אבל מכל מקום בכלל דין התשלומין הן, בין הזיקו או הוזקו.

how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
how do you know your wife cheated on you why cheat on your wife how to cheat your wife
want my wife to cheat go wives cheat
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
why most women cheat marcandela.com what is infidelity

נד. מצות בית דין לדון גנב בתשלומין או במיתה.

לדון בדיני הגנב כמו שכתוב בפרשה (שמות כא לז) כי יגנב איש וגו'.
ועניין הגנבה הוא הלוקח דבר ממון חברו, מביתו או מכיסו, בעת שלא יראה בעל הבית ולא ידע, וכן כל כיוצא בזה (ח''מ שמח).

שורש מצות המשפט ידוע.

דיניה
כגון תשלומי כפל וארבעה וחמשה,
ודין להרוג הגנב הבא במחתרת או למוכרו בגנבתו,
ודין הגנבה שהשביחה בבית הגנב מאליה או מחמת הוצאה,
ודין גנבה שהוקרה, שמשלם קרן כעין שגנב ותשלומי הכפלים כשעת העמדה בדין.
ודין גנב שגנב מיד הגנב שאין משלם כפל לאחד מהן אפילו קודם יאוש.
ודין גנב שגנב נכסי הקדש, או נכסי גוי, או הגונב עבדים ושטרות וקרקעות, והגונב בשבת ובא עליו חיוב חלול שבת וגנבה כאחת, מה דינו לעניין התשלומין. ומאיזה מנכסיו מגבין בית דין ממנו התשלומין, ואם נמכור בגנבתו שצריך שיהיו דמיו כדמי הגנבה או פחות, אבל היו יותר אינו נמכר, ודיני שומר שגנב או שנגנב מביתו,
ודין איסור קנית גנבה מיד הגנב, ומי שקנה מהן מה דינו עם הבעלים.

ויתר פרטיה מבוארים בפרק שביעי מקמא, (סב, ב) ובפרק שמיני מסנהדרין, ובשלישי ממציעא (לג ב) ובמקומות מעטים מכתובות (לא, א) וקידושין (יח, א) ושבועות (מט, א) (ה, גניבה פ''א).

ונוהגת בזכרים, שעליהם לעשות דין.
ובכל מקום שיש בית דין סמוכין בארץ מחייבין לשלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואם אין סמוכין, אין להם כוח לחייב אלא להחזיר הגנבה או דמיה. אבל מכירת הגנב עצמו, אינה נוהגת אפילו בסמוכין אלא בזמן שהיובל נוהג.

my wife cheated link women cheat
wife affair site boyfriend cheated on me
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

נה. מצות בית דין לדון בנזקי הבער

לדון בנזקי שן ורגל.
כלומר: מי שהזיק לחברו נזק הבא מחמת השן או מחמת הרגל, כגון שהכניס בהמתו בשדה חברו ואכלה שם, או הפסידה יונקותיו בעוברה שם ברגליה, שיש עלינו לחייבו בתשלומין מן העידית שלו כל מה שהפסיד, שנאמר (שמות כב ד) כי יבער איש שדה וגו', ופירשו זכרונם לברכה (ב''ק ב, ב) דהינו שן, ומה שכתוב אחר כן ושלח את בעירה וכו', פרשו זכרונם לברכה דהינו רגל, ונאמר על שניהם מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם.

שורש מצות המשפט ידוע.

דיניה
כגון מה הם המקומות שחייבין שם על השן והרגל, ומה הן שאין חייבין עליהן, וחילוק הדין באוכלת מה שראוי לה לאכול למה שאינו ראוי, וכן מה שראוי לה על ידי הדחק, כגון פרה שאכלה שעורים, וחמור שאכל כרשינין או דגים, וחזיר שאכל בשר, וכלב שלקלק את השמן, וחתול שאכל תמרים, ואם נהנית שמשלמת מה שנהנית.

ויתר פרטיה, בגיטין ובקמא. והתם אמרו פרק החובל (פד, ב) כי קא אמר רבא השור בשור גובין אותו בשן וברגל, דמועדין מתחלתן נינהו (חה''מ מ שצ''ט עד תו).

ונוהגת בזכרים, שעליהן לעשות הדין.
ומכל מקום הנקבות בכלל דין התשלומין בין הזיקו או הוזקו, ובית דין העובר עליה ולא דן דין זה כמו שכתוב, ביטל עשה.
עניינים

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy

נו. מצות בית דין לדון בנזקי האש

לדון ולחייב לשלם מי שהזיק חברו באש, כגון שהדליק את גדישו או שרף לו שום דבר, שנאמר (שמות כב ה) כי תצא אש וגו'.
פירוש (ב''ק כב, ב) 'תצא', משמע אפילו יצאה מעצמה, ובא להזהיר שאפילו המדליק בתוך שלו ויצאה מעצמה והזיקה שחייב, לפי שלא שמר גחלתו, שהאדם חייב לשמור אשו שלא תצא ותזיק, שדרך האש ללכת מעצמה אף על פי שאינו בעל חיים.

שורשה ידוע כמו שאמרנו.

דיניה
כגון שיעור ההרחקה שמרחיקין בעירה מן המצר, שהוא לפי גובהה של דליקה, (שם סא, ב)
ודין (שם נט, ב) השולחה ביד חרש שוטה וקטן או פיקח,
ודין הרבים, שאחד הביא האור ואחד הביא עצים ואחד ליבה, וליבה וליבתו הרוח,
ודין כלים טמונים בגדיש או טמונים בבירה,
ודין (שם סב, ב) גמל עובר טעון פשתן ודלקה בנר חנווני מה דינו, או בנר חנוכה.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שני וששי מן קמא (ה' נזקי ממון פ' י''ד).

ונוהגת בזכרים, כי להם לעשות דין.
ובית דין העובר עליה ולא דן את המזיק בתשלומין כמו שכתוב, ביטל עשה.

how to install spy app on android searchengineoptimization-seo.net free cell spy software
how to cheat on your wife site wife wants to cheat
how to cheat catching a cheater husband cheated
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

נז. מצות בית דין לדון בדין שומר חינם

לדון בדין שומר חינם, שנאמר (שמות כב ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגו', ובא הפירוש (ב''מ צד, ב) שפרשה זו נאמרה בשומר חינם, ולפיכך פטר בו את הגנבה. ופירוש 'חינם' - הוא שלא קבל הנפקד שום שכר על שמירת הפקדון.

השורש ידוע

דיניה
כגון (שם קח, א) הטוען טענת גנב בפיקדון ונשבע ואחר כך באו עדים שהוא ברשותו, וחזר וטען טענת גנב ונשבע ואחר כך באו עדים שהוא ברשותו מה דינו,
ודין (שבועות מט א) טוען טענת אבידה,
ודין טוען טענת פיקדון מה דינו,
ודין טוען וחזר וטען טענת גנב ונשבע, ואחר כך באו עדים שהוא ברשותו,
ודין (ב''ק קו, ב) טוען טענת גנב בפיקדון של קטן.

ויתר פרטיה מבוארים בפרק תשיעי מן קמא ושלישי ממציעא, ושמיני משבועות [ח''ה רצא]

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן
ובית דין העובר עליה, ביטל עשה.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
cheat wife open reasons women cheat on their husbands
how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
cheaters why do wife cheat dating a married man
women will cheat women who cheat on husband my boyfriend cheated on me quotes

נח. מצות בית דין לדון בדין טוען ונטען

שנצטוינו לדון בדין טוען ונטען, כלומר: שנעשה דין לכל מי שתובע את חברו בשום דבר או שהלוהו או הפקידו או גזלו או עשקו או חמסו, שנאמר (שמות כב ח) על כל דבר פשע וגו' אשר יאמר כי הוא זה.

ובא הפירוש (ב''ק קו, ב) על לשון זה של 'כי הוא זה', שאין נשבעין מן התורה אלא אם כן יודה הנתבע במקצת ההלואה. אבל אם יאמר 'לא היו דברים מעולם', או 'החזרתי הכל', במלוה, ואפילו בפקדון, פטור משבועה מן התורה.
וזהו שאמרו זכרונם לברכה בגמרא (שם קז, א) דכי כתיב כי הוא זה, אמלווה הוא דכתיב, כלומר על טענת מלווה, שהיא 'פרעתיך' או 'לא היו דברים מעולם'. אבל על טענת שומרים, שהיא טענת אונס או גניבה, אפילו אם לא יודה מקצת אלא יאמר הכל נאנס, חייב לישבע. ובפסוק זה נכללו כל התביעות שבין בני אדם שיכנס ביניהם ההודאה וההכחשה.

שורש הדינין ידוע.

דיניה
כגון מודה במקצת שנשבע מדאורייתא. פירוש, (שבועות לט, ב) מודה בפרוטה וכופר בשתי מעין כסף, דפחות מכן אינו נשבע דאורייתא, אלא אם כן עד מעיד כנגדו שנשבע אפילו כשכופר בפחות משתי מעין. אבל בפחות מפרוטה אינו נשבע לעולם, אלא אם כן טענו כלים, שבכלים אפילו טענו שני מחטין, והודה באחת וכפר באחת - נשבע.
וכשנשבע בהודאת מקצת כשטענו בדבר שבמידה או מנין או משקל,
ודין כופר בכל, והודאה ממין הטענה, והודאת בעל דין, ודיני שומרים, ומחוייב שבועה דאורייתא או דרבנן, ודיני נשבע ונפטר, ונשבע ונוטל,
ודין חשוד על השבועה, והפוכי השבועה, ובאיזו עבירה נעשה חשוד, ואי זו תשובה יוציאנו מן החשד, ומי שלא נודע שהוא חשוד וזכה בממון בשבועתו ואחר כך באו עדים שחשוד היה שחייב להחזיר הממון. ומחוייב (ב''ב לד, א) שבועה שאינו יכול לישבע מה דינו, ודיני (כתובות יב, א) מגו, ודיני (ב''ק קיח, א) ברי ושמא, ודיני (שבועות מה, א) גלגול שבועה בין ברי על ברי או על שמא. ואפילו שמא על שמא, בכל עניין שבועה מגלגלין, ובכל עניין שבועה יש גלגול בין דאורייתא או דרבנן, ואפילו שהיא תקנת אחרונים. ודיני (שם לא, ב) הטענות שאנו דנים הנתבע כמשיב אבידה, והדברים שאין נשבעין עליהם דין תורה, ופרות שהגיעו לכתפים אם דינן כקרקע לעניין שבועה, והאומר לחברו שטר בידך וזכות יש לי בו, אם כופין אותו להוציאו,
ודין הבא ליפרע שלא בפני המלוה,
ודין מלוה על המשכון ואבד המשכון אם חולקין זה על זה במנין מעות המלוה,
ודין המלוה בישוב ורצה לפרעו במדבר,
ודין לווה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרעו כולו,
ודין לוה מודה בשטר שכתבו וטוען שפרעו אם צריך לקימו המלוה,
ודין (כתובות פה, א) שטר שלוה בו ופרעו,
ודין שולח מנה ביד שליח למי שנתחייב לו ובא לחזור בו,
ודין טענת פרוע בשטר שביד שליש,
ודין (שם קי, ב) שטר שאין בו מקום או זמן אם כשר,
ודין (ב''מ טו, ב) אחריות טעות סופר בכל השטרות חוץ משטרי מתנה,
ודין משעבד מטלטלין שלו, והעושה (גיטין מא, א) שדהו או עבדו אפותיקי סתם או מפורש,
ודין (שם מח, ב) טריפת שבח ופרות בין בנגזל בין בבעל חוב,
ודין מי שאבד שטרו או נמחק,
ודין מי נותן שכר כתיבת השטר,
ודין (ב''מ לה, א) שומא דהדרא לעולם, אלא אם כן זבנה אורתה או יהבה במתנה,
ודין הדברים שאין שבועה בהן אלא חרם סתם, ושאין (שבועות לח, ב) נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, והדינין היוצאין מהן עם הגדולים, ושאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין, וקטן אפילו בפניו כאלו אינו, והסומא שהוא כבריא לכל דבר חוץ מעדות,
ודין (שם מד, ב) חנוני על פנקסו, ומעמד (גיטין יג, ב) שלושתן קונה והיא הלכתא בלא טעמא וכל התלוי בזה העניין.

ודיני (ב''ק ע, א) מרשה עם מי שהרשה עליו ועם מי שהרשהו, ולשון ההרשאה שהוא דון וזכה ואפיק לנפשך,
ודין (שבועות מא, ב) האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי, ודיני (ב''מ יז, א) מי שהוחזק כפרן,
ודין (ב''מ שם) מי שאומר לו בית דין צא תן לו ואמר פרעתי, או חייב אתה ליתן לו,
ודין האומר אל תפרעני אלא בעדים, או בפני פלוני ופלוני ואם הלכו למדינת הים מה יהיה עליו,
ודין (שבועות מב, ב) המאמין המלוה בשטר כשני עדים אם יועילו לו עדי פרעון,
ודין (סנהדרין כט, א) באי זה עניין יכול אדם לומר משטה הייתי בך או אין אדם יכול לומר,
ודין המוציא מחברו, והדברים שיש להן חזקה שנקרא התובען מוציא, ודיני (ב''ב כח, א) חזקות, ודיני גביות באיזה עניין יורדין לנכסיו, ודיני (שם קעו, ב) ערבות, ודיני (שם לח, ב) מחאות,
ודין האנשים שאין מחזיקין עליהן ולא הם על אחר, וכל דיני (ב''מ קח, א) מצרנות.
ויתר רובי פרטיה מבוארים בקמא, ועיקר בפרק שלישי, ובמציעא, ועיקר בפרק ראשון, ושמיני דבתרא, ובשבועות בפרק חמישי ושישי ושביעי, ובהרבה מקומות בגמרא בפזור קצת מן הדינין.

ונוהגת מצוה זו שאנו חייבין לדון, בזכרים
אבל לא בנקבות, שאינן דנות, אבל מכל מקום הן בתורת דינין לתשלומין ולכל דבר, אלא שיש חילוק קצת בטענות הנשואות בעניינים ידועים, כמו שמפורש במקומות שזכרנו. וגם כן נוהגת בכל מקום ובכל זמן.
ובית דין העובר עליה ולא עשה דין אם יש כוח בידו - ביטל עשה, ועונשו גדול מאוד, שגורם חורבן לארץ, שאין הארץ מתישבת אלא בדין, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (אבות א, יח) על שלושה דברים העולם עומד, ואחד מהן הוא הדין. וזאת אחת מן המצות שנצטוו עליה כל בני העולם בכללם, לפי שאי אפשר לישוב העולם זולתה.
עניינים

will my boyfriend cheat go my boyfriend cheated on me with my best friend
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
husband cheated on me open my boyfriend cheated on me with my mom
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

נט. מצות בית דין לדון בדין נושא שכר ושוכר

לדון בדין נושא שכר והשוכר. ופירוש 'נושא שכר' - שומר פיקדון בשכר שנותנין לו על השמירה, ו'שוכר' הוא כמשמעו, ששכר בהמה מחברו לרכב או לעשות בה מלאכה, או ששכר ממנו מטלטלין, ונפל מחלוקת בין השוכר והמשכיר, או בין בעל הפיקדון והשומר אותו בשכר, שמצוה עלינו לדון ביניהם, כמו שכתוב בפרשה זו (שמות כב ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור וגו'.

שורש הדינין ידוע.

דיניה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ צג, א) שנשבעין על האונסין הגדולים ומשלמין הגנבה והאבדה לפי שיש בזה קצת פשיעה וקצת אונס, ומפני השכר שנוטלין על זה חייבין לשלם, מה שאין כן בשומר חינם שפטור על הכל חוץ מפשיעה. ודיני (שם עה, ב) שכירות פועלים ושכירות בהמות ובתים,
ודין (ב''ק צח, ב) האומן שקלקל, ומראה (שם צט, ב) דינר לחנוני ונמצא רע,
ודין (ב''מ ד, א) שוכר בבעלים שפטור,
ודין (שם מב, א) תחילתו בפשיעה וסופו באונס, ודיני (שם לו, ב) שומר שמסר לשומר והוסיף השני או גרע בשמירה, ועניין כל המפקיד שעל דעת אשתו ובניו הגדולים הוא מפקיד (שם).
ומה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ כט, ב) שאין השוכר רשאי להשכיר.

וכתב הרמב’’ן זכרונו לברכה (שכירות ב ה) שלא אמרו זה אלא במטלטלין לפי שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר, אבל בשוכר בית ורצה להשכירו לאחר רשאי, ובלבד שיהיו האחרונים כמנין הראשונים. וכן בספינה. ויש חולקין (דעת הראב''ד שם) עליו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק ששי ושביעי מן קמא, ושלישי וששי ממציעא, ובשמיני משבועות.

ונוהגת בזכרים בכל מקום ובכל זמן
ואם עבר עליה ולא דן, אם ראוי לכך ביטל עשה. ואף על פי שנצטוינו דרך כלל לדון בדין טוען ונטען, ריבתה התורה צווי בשומרים בפרט, לפי שהן עניינים רגילין בישובי בני אדם.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

ס. מצות בית דין לדון בדין השואל

לדון בדין השואל, כלומר אדם ששאל מחברו שום חפץ או בהמה. והשאילה היא בלא שכר כלל, אלא שנתחסד עמו לעשות לו טובה זו.
ואחר כך אם נפל מחלוקת ביניהם על הדבר, שנדון ביניהם הדין שנאמר על זה, כמו שכתוב בפרשה זו (שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו וגו'. ובדין השואל חייבה התורה אפילו האונסין, לפי שבאחריותו היא אחר ששאלה, ולא הוציא עליה דבר משלו, והרי זה כעין לוה מעות, שאם נאנסו ממנו לא יפטר מן המלוה בטענת אונס.

ועל עניין שאילה בבעלים שפטור, נוכל לומר לפי הפשט שהתורה לא חייבה השואל אחר שבעל הכלי או הבהמה עמו, דמכיון שהוא שם, ישמור הוא את שלו. ואף על פי שהשואל פטור אף לאחר שהלכו הבעלים, מכיון שהיו שם בשעת שאילה, אפשר לתרץ בזה שלא רצתה התורה לתת הדברים לשיעורין, ולומר אם ישהו שם הבעלים הרבה יהא פטור השואל ואם מעט יהא חייב, וצותה התורה דרך כלל, דכל שהבעלים שם בשעת שאילה, יהא פטור.
וזהו הטעם שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ צה, ב) שאם היה עמו בשעת שאילה אף על פי שלא היה עמו בשעת שבורה ומתה, פטור. אבל היה עמו בשעת שבורה ומתה, ולא היה עמו בשעת שאילה - חייב, כי בתחלת המעשה העניין תלוי. וזה הטעם בעצמו מספיק לנו בשכירות הבעלים שגם כן פטור.

דיני המצוה
מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב''מ צו, ב) שאם מתה הבהמה מחמת מלאכה, וכן אם נשבר הכלי מחמת המלאכה, שפטור. ואם שינה מן הדרך שצווהו הבעלים, אפילו מתה מחמת המלאכה שחייב. ואם (שם פג, א) הוליכה במקום שהרואים מצויים, חייב להביא ראיה על טענתו שטען שמחמת מלאכה מתה. וכשמשלם מי שחייב לשלם, שמין (שם צז, א) לו תשלומין כמו בנזקין. ושחייב השואל במזונותיה משמשכה (כתובות לד, ב) עד סוף השאלה.
ודין הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה.
ודין האומר לחברו השאילני דבר פלוני בטובתך (ב''מ קג, א) שמשתמש בו לעולם ומחזיר לו שבריו. והשואל סתם, לכמה זמן משמע. והחילוק שיש בדברים רבים בעניין זה, ואי זה רב נשאל לתלמידיו (שם צז, א) ואי זהו שהם שאולים לו,
ודין האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי, והשואל מן האשה ונשאל לבעלה, או השואל מאשתו, ושותפין ששאלו זה מזה או מאחר, ונשאל לאחד מהם, ודיני השואל פרה ושלחה המשאיל במצות השואל או שלא במצותו.
ומה שאמרו שאין השואל רשאי להשאיל.
ויתר פרטיה, מבוארים במציעא פרק שמיני, ובשבועות גם כן פרק שמיני [ח''ה ש''מ עד שמ''ו].

ונוהגת בזכרים, שעליהם לעשות דין.
ובית דין העובד עליה ולא דן, ביטל עשה.

did my girlfriend cheated on me guy cheated on girlfriend with me did my girlfriend cheated on me
how to cheat tolobel.com husband cheated
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
how to cheat on wife why do husbands cheat wife cheaters

סא. מצות בית דין לדון בדין מפתה

לדון בדין מפתה, כלומר מי שפיתה בתולה, שנדון אותו כמשפטו הכתוב עליו בפרשה, שנאמר (שמות כב טו) וכי יפתה איש בתולה וגו'. ועניין הפיתוי הוא, שאומר לה דברים של שקר או של אמת עד שתתרצה אליו. (עי' רמב’’ן עה''ת שם)

שורש הדין ידוע
ואל תתמה כאן בהיות כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד) נמכרת לבועל בחמשים כסף, בין עשירה, בין עניה, שאין הקנס רק דמי הנאת השכיבה בלבד, אבל מצד אחר חייב השוכב אותה לתת בושת ופגם לפי יחוסה וחשיבותה, וכל מצות ה’ יתברך אמונה.

דיני המצוה
כתב הרמב''ם זכרונו לברכה, כל שבעיר, בחזקת פיתוי עד שיעידו עדים שהוא אונס, וכל שבשדה בחזקת אונס. ואמרו זכרונם לברכה (כתובות לט, א) שנשואי מפתה תלויים ברצון האב והבת והמפתה. ואם כנסה, אין שם קנס.
ודין כהן גדול שפיתה או אנס,
ודין קנס בנבעלה כדרכה.
וזמן הקנס אינו אלא משלוש שנים עד שתבגר, ומה שכתב 'לאביה' - דוקא לאביה, אבל אין לה אב, אין דין קנס עליה, דפיתוי מדעתה הוא, מה שאין כן באונס, וכמו שנכתוב במקומו בעזרת השם. והנשים שאין להן קנס ועשר הן.
ויתר פרטיה, מבוארים בפרק שלישי ורביעי מכתובות (ה' נערה בתולה א)

ונוהגת בכל מקום שיש בית דין סמוכין
שאין דנין דיני קנסות אלא בסמוכין. והעובר עליה ולא עשה דין זה, ביטל עשה.

i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

סב. שלא להחיות מכשפה

שלא נחיה מכשפה אלא נמיתה, שנאמר (שמות כב יז) מכשפה לא תחיה, ולאו דוקא מכשפה, אלא כל מי שעושה כישוף, אלא שדיבר ברגיל, שהנשים כשפניות (סנהדרין סז, א) יותר מן האנשים.

משורשי המצוה
שידוע כי עניין הכישוף דבר רע עד מאוד, וגורם כמה תקלות לבני אדם, איני צריך להאריך בו שידועים הדברים. ועל כן נצטוינו לסלק מן העולם המשתדל בזה, לפי שהוא בא כנגד חפץ השם, שהוא חפץ בישובו, ושיתנהג הכל בדרך הטבע שהוטבע בתחילת הבריאה, וזה בא לשנות הכל.
ועניין הכישוף הוא לפי דעתי כן, שהשם ברוך הוא שם בתחילת הבריאה לכל דבר ודבר מדברי העולם טבע לפעול פעולתו טובה וישרה לטובת בני העולם אשר ברא, וציווה כל אחד לפעול פועלו למינהו, כמו שכתוב בפרשת בראשית (א יב) למינהו על הנבראים. וגם על כל אחד ואחד המשיל כוח מלמעלה להכריחו על מעשהו, כמו שאמרו זכרונם לברכה (בראשית רבה ו) אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, שאומר לו גדל.

ומלבד פעולתם שעושה כל אחד ואחד בטבעו, יש להם פעולה אחרת. בהתערב מין מהם עם מין אחר, ובמלאכת התערובת יש בה צדדין שלא הורשו בני אדם להשתמש בהן, כי יודע אלהים שסוף המעשה היוצא לבני אדם באותן צדדין רע להן, ומפני זה מנעם מהם. וזהו אמרם זכרונם לברכה דרך כלל (שבת סז ב) כל שיש בו משום רפואה, אין בו משום דרכי האמורי. כלומר אין לאוסרו מפני צד כישוף, אחר שיש תועלת בו מצוי בנסיון באמת אין זה מן הצדדין האסורין, כי לא נאסרו רק מצד הנזק שבהן.
ועוד יש באותן צדדי התערובת והתחבולות האסורות לעשות, עניין אחר שנאסרו בעבורו, לפי שכוח אותו התערובת עולה כל כך, שמבטל מפעולתו לפי שעה כוח המזל הממונה על שני המינים.

והמשל על זה, כמו שאתה רואה שהמרכיב מין בשאינו מינו יחדשו לברוא מין שלישי, נמצא שביטלה ההרכבה כוח שניהם, ועל כן נמנענו מלהעלות על רוחנו אף כי נעשה בידינו דבר שמראה בנו רצון להחליף דבר במעשי האל השלמות.
ואפשר שיעלה בידינו מזה רמז משורשי כלאי זרעים ובהמה ושעטנז, ובמקומם נאריך בם בעזרת השם.

וזהו שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין סז ב, חולין ז ב) למה נקרא שמם 'כשפים' שמכחישין פמליא של מעלה ושל מטה. כלומר שכוחן עולה לפי שעה יותר מכוח הממונים עליהם. וראה כוון דבריהם זכרונם לברכה שאמרו 'פמליא של מעלה', ולא אמרו 'גזרת מעלה', לפי שה' ברוך הוא גזרו ורצה מתחילת הבריאה להיות הפעולה הזאת יוצאת מבין שניהם בהתערבם, ובו תוכחת מגולה אל הממונים עליהם, אבל אמרו שכוח הפמליא נכחש מכל מקום. ומי שקרבת שכלו באור פני המלך, וכוח זכותו יעלה על כוח הממונים, לא יירא מהמעשה הזה והכחשותיו, כמו שמצינו בגמרא במסכת שבת (פא, סנהדרין סז ב) שאמר החכם אל המכשפה.

וידיעת חילוק עניינים אלה, אי זה תערובת הותר לנו ואין בו צד כישוף, ואי זהו שיש בו צד כישוף ואיסור בחכמת הכישוף, ידוע.

ואל תחשוב כי מלאכת הכישוף והשדים דבר אחד, שהרי בפירוש אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין שם) בלטיהם זה מעשה שדים, בלהטיהם זה מעשה כשפים. משמע מזה שעניין הכישוף אפשר להעשות בלתי מעשה שדים, ואמנם גם עם השדים יעשו לפעמים אותן. ואותן השדים שמשתמשין בהן למלאכת הכישוף נקראין מלאכי חבלה, כן פרש רש''י זכרונו לברכה לפי שעניין הכישוף לעולם אינו נעשה רק לחבל.
ובפרטי דיני הכישוף, בלאו דמכשף נאריך בו יותר בעזרת השם, כי שם מקומו, שאין כאן אלא אזהרת הדין, כלומר שלא נמחל להם, אבל נמיתם. (ה, סנהדרין פ''טו).

ונוהגת מצוה זו, לעשות דין במכשפים
בזכרים כי להם יאות ונתן לעשות משפט, אבל לא לנקבות. ודוקא בארץ ישראל ובסמוכין ובבית דין של עשרים ושלושה.
ובית דין העובר עליה, אם יש בו כוח לעשות משפט - עבר על לאו זה, מלבד שביטל מצות עשה שהוא לעשות דין במחוייבין דרך כלל, ואין בזה מלקות לפי שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, חוץ מנשבע וממר ומקלל חברו בשם (מכות טז א).

husband cheated on me site cheats
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters

סג. שלא להונות הגר בדברים

שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים, והוא אחד מן האומות שנתגייר ונכנס בדתנו, שאסור לנו לבזותו אפילו בדברים, שנאמר (שמות כא ב) וגר לא תונה.

ואף על פי שאנו מוזהרים בזה בישראל, וזה כיון שנכנס בדתינו הרי הוא כישראל, הוסיף הכתוב לנו אזהרה בו, וגם נכפלה האזהרה עליו דכתיב (ויקרא יט לג) ''לא תונו'' פעם אחרת, לפי שעניין ההונאה אליו קרובה יותר מבישראל, כי הישראל יש לו גואלים שתובעים עלבונו.

ועוד טעם אחר בו, שיש בו חשש שלא יחזור לסורו מכעס הבזיונות. ואמרו בספרא (קדושים ח) שלא תאמר לו "אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה".

משורשי המצוה
מלבד מה שכתבנו, כדי לכוף את יצרנו לעולם לבל נעשה כל אשר נמצא בכוחנו לעשות לרעה, על כן הזהירתנו בזה האיש שהוא בינינו בלי עוזר וסומך, ויש כוח ביד כל אחד ואחד ממנו עם אוהביו עליו לבל נעביר עליו את הדרך כלל אפילו בדברים, כאלו הוא כאחד ממנו, ומתוך גדרים כאלו נקנה נפש יקרה ומסולסלת ומעוטרת המידות הראויה לקבלת הטוב, וישלם בנו חפץ ה’ יתברך שחפץ להטיב.

דיני המצוה
כגון רוב האזהרות שהזהירונו זכרונם לברכה עליו, והודיעונו להזהירנו עוד בדבר שבעשרים ואחד מקומות הזהירה התורה עליו (ב''מ, לט ב, ע''ש). וכתבו גם כן לחיזוק המצוה, שבאותו לשון שנצטוינו באהבת המקום, נצטוינו באהבת הגר, שבאהבת המקום כתיב ואהבת את ה’ ובגר כתיב ואהבתם את הגר. והרבה דברים כאלו במדרשים ובקצת מקומות בגמרא. (ח''ה סימן ש''ז)

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות.
והעובר עליה וביזהו, עבר על לאו, ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
teen sex stories link akka sex stories
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

סד. שלא להונות הגר בממון

שנמנענו שלא להונות הגר בממון, שאם יהיה לנו עמו משא ומתן שלא להונות אותו, שנאמר (שמות כב כ) ולא תלחצנו.
ואמרו במכלתא לא תלחצנו בממונו. וזה הלאו נוסף על הלאו שיכללהו עם ישראל כולם, שהם בלאו דאונאת ממון, ונזהרו עליו בדברים ובממון מן הטעם שכתבנו כל משפטיה במצוה הקודמת לזו. ובלאו דאונאת ממון בישראל נכתוב קצת פרטי ההונאה בעזרת ה’ (שם).

how do you know your wife cheated on you how to know your wife cheated how to cheat your wife
i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
cheaters wives that cheat dating a married man

סה. שלא לענות יתום ואלמנה

שנמנענו מהכביד במעשה או אפילו בדיבור על היתומים והאלמנות, שנאמר (שמות כב כא) כל אלמנה ויתום לא תענון, אבל כל משאו ומתנו של אדם עמהם יהיה בנחת ובחסד ובחמלה.

משורשי המצוה
מה שכתבתי בסמוך בעניין הגר, לפי שאלו הן תשי כוח, שאין להם מי שיטען טענותם בכל נפש כמו שהיה עושה איש האלמנה ואביהן של יתומים אם היה קיים, ועל כן הזהירתנו תורתנו השלמה לקנות מידת חסד ורחמים בנפשנו, ונהיה ישרים בכל מעשינו, כאלו יש כנגדנו טוען בכוח הטענה בהפכנו, ונחוס ונחמול עליהם, ונראה זכותם בכל דבר יותר משהיינו עושים אם היה האב והבעל קים.

מדיני המצוה
מה שאמרו (רמב''ם דעות ו י) שאפילו אלמנתו של מלך ויתומיו באזהרה זו, והיאך נוהגין עמהם, שלא נדבר אליהם אלא רכות. ולא ינהג אדם בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופן בעבודה, ולא ילבינם בדברים, ויחוס על ממונם יותר מעל ממון עצמו.

ומפני כן אמרו זכרונם לברכה (שבועות מה א) שהבא לפרוע מממונם, אף על פי שיש בידו שטר מקויים - לא ייפרע אלא בשבועה, מה שאין כן באחר. ועוד אמרו זכרונם לברכה (ב''ב כג א) שאם יש להם ריב עם שום אדם, שבית דין חייבים לטעון בשבילם כנגד התובע אותם, וטועניין לתועלתם כל מה שיחשבו שהיה יכול אביהם לטעון. ואם יש להם מעות - שמכריחין בית דין כל מי שימצאו שהוא עשיר מנכסים שיש להם אחריות, ויהיה איש נאמן ואוהב שלום וכשר, ומפקידין לו מעות היתומים להתעסק בהן, בעניין שיהיה קרוב לשכר אצל היתומים ורחוק להפסד, מה שלא התירו באדם אחר משום איסור ריבית דרבנן. ומכריחים גם כן כל אדם שהוא טוב להם, שיפקח עיניו על נכסיהם אם לא הניח להם אביהם שום אפוטרופוס.

ועוד אמרו בהן (גיטין נב א) שכל משא ומתן שיהיה להם עם כל אדם יהיה ידם על העליונה כמו הקדש, ויותר מהקדש באחת. כיצד? יתומים שמכרו פרות ומשכן מהם הלוקח, ולא נתן להם הדמים עדיין, והוקרו בינתים, חוזרין בהן, שאין נכסיהן נקנין אלא בכסף כהקדש שכתוב בו "ונתן הכסף וקם לו". הוזלו הפרות, אין הלוקחים יכולין לחזור בהן, שלא יהא כוח הדיוט חמור מכוחם.
וכן אם לקחו הם פרות ומשכו אותם ולא נתנו הדמים והוקרו, אין המוכר יכול לחזור, שלא יהא כוח הדיוט שקונה במשיכה גדול מכוחם. ואם הוזלו היו יכולין לחזור, אבל מפני תקנתם אמרו שלא יהו יכולין לחזור, כדי שימצאו מי שימכור להם פרות בהקפה.
נתנו הם דמים למוכר בשביל פרות ולא משכו הפרות, והוזלו הפרות, חוזרין בהן. וזו האחת שאמרנו שיתרים הם על ההקדש, כי ההקדש אינו חוזר בו בזו, מכיון שיש בכיוצא בזה "מי שפרע" להדיוט, לא רצו חכמים להטיל פחיתות מידה בשביל מעט רווח לגבי הקדש, אבל לגבי יתומים, די להם להיות כשאר העם, וכיון ששאר העם יכולין לחזור בהם מן הדין בזו אלא שיש עליהם דין "מי שפרע", בדין הוא שיחזרו בהם.
נתנו היתומים דמים ולא משכו הפרות והוקרו, אם רצו המוכרים לחזור בהם, חוזרים ומקבלים מי שפרע, וזו תקנה הוא להם, שאם יהיה דינם שיקנו בנתינת המעות ויהיו שלהם לגמרי, שלא יהא המוכר יכול לחזור בו, יאמר להם המוכר נשרפו או אבדו באונס.

ואם שמא תאמר יהיו ברשותם לכל תועלתם, שאם ירצו יקחו אותם על כל פנים, ואם לא ירצו לא יקחו אותם כדי שלא יטען המוכר דבר זה.
תשובתך כי כל זה אי אפשר לעשות להם, שאינו בדין שניתן להם נכסי בני אדם, די להם כי אנחנו מעמידים אותם זמנין אדינא דאורייתא זמנין אדינא דרבנן לתועלתם, אבל לפנים מכל זה אינו בדין לתת להם ממון העולם. וכעין מה שאמרו עליהם בגמרא (ב''מ ע א) יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקיהו.
לקחו היתומים דמים על פרותיהם ולא משכם מהם הלוקח והוזלו, יכולין הלוקחין לחזור בהן מן הדין ומקבלים "מי שפרע", שאם אתה אומר נעמידם על דין תורה, ומכיון שנתנו הלוקחין המעות זכו בפרות ולא יוכלו לחזור הלוקחין, יהיה זה רעה ליתומים, שלא ימצאו לעולם מי שיקדים להם מעות על פרותיהם. ואולי יצטרכו למעות לפי שעה, ונמצא להם בתקנה זו הפסד גדול לפעמים, ועל כן עיינו בכל צדדי תועלתם שהיה אפשר ותקנו להם.

ולעולם אין היתומים מקבלין 'מי שפרע' בכל שיעשה האפוטרופוס, ולא האפוטרופוס גם כן לפי שמכוחם הוא חוזר בו.
וכן הדין בעלמא לעניין שליח הנושא ונותן לדעת משלחו, ששניהם אין מקבלין מי שפרע.

ומכל מקום אמרו בהם שמותר לענותם קצת לתועלתם, כגון הרב לתלמידו של תורה או של אמנות, אבל אפילו לתועלתם מצוה להקל בהם יותר משאר כל אדם.
ואמרו גם כן שברית כרותה להם שנענין מצעקתם, שנאמר (שמות כב כב) שמע אשמע צעקתו. ושהם נקראים יתומים לעניין מצוה זו עד שלא יהו צריכין בעסקיהם לאדם גדול אלא עושין כל צרכי עצמן כשאר כל הגדולים.
ויתר פרטיה מבוארים במקומות מפוזרים בגמרא ובמדרשות (ה' דעות פ''ו).

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
שחייבין בני אדם לנהוג עמהם דרך נחת וכבוד. והעובד עליה והכעיסן או הקניטן, או רדה בהם, או איבד ממונם. וכל שכן אם הכה אותן, הרי זה עובר בלא תעשה.

ואף על פי שאין לוקין על לאו זה, לפי שאין העינוי דבר מסויים כדי להלקות עליו, כי לעולם יוכל המענה רשע לטעון בשקר כי מן הדין עינם, או לטובתם. ה’ יתברך שהוא בוחן לבבות תובע צערם, והרי עונשו מפורש בתורה, שנאמר והרגתי אתכם בחרב, כלומר מידה כנגד מידה, שתהיינה נשי המענים אלמנות ובניהם יתומים ולא ימצאו מרחם, (סוטה ח, ב) שבמידה שאדם מודד בה מודדין לו. ואם נקבה היא המענה, תמות ואישה ישא אחרת שתענה בניה.
ודרשו, זכרונם לברכה, "והיה כי צעק יצעק אלי", בן קובל לאביו, אשה לבעלה, אלמנה ויתום - אלי, "ושמעתי כי חנון אני".
והרמב’’ן זכרונו לברכה (ל''ת רנו) ימנה אזהרת יתום ואלמנה בשני לאוין מן הטעם שכתבנו למעלה. (מצוה ז).

סו. מצות הלוואה לעני

להלוות לעני כהשגת היד כפי מה שצריך לו למען הרחיב לו ולהקל מעליו אנחתו.

וזאת המצוה של הלוואה היא יותר חזקה ומחייבת ממצות נתינת הצדקה, שמי שנתגלה ונודע דחקו בין בני אדם וגילה פניו לשאול מהם, אין דחקו ואפלתו כמי שעדיין לא בא לאותה בושה וירא מהכנס בה, ואם יהיה לו מעט סעד של הלואה במה שירויח מעט, אולי לא יצטרך לבוא לשאלה לעולם, וכשירחמנו האל ברווח ישלם נשיו ויחיה בנותר.
ועל כן הזהירתנו תורתנו השלמה על זה לסעוד המך בהלוואה טרם יצטרך לבוא אל השאלה, שנאמר (שמות כב כד) אם כסף תלוה את עמי, ואמרו זכרונם לברכה במכילתא כל 'אם' 'ואם' שבתורה רשות, חוץ משלושה שהם חובה, וזה אחד מהם, ויכריחו הדבר מדכתיב במקום אחר דרך צוואה (דברים טו ח) והעבט תעביטנו.

שורש המצוה
שרצה האל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים כי היא מידה משובחת, ומתוך הכשר גופם במידות הטובות יהיו ראוים לקבלת הטובה, כמו שאמרנו שחלות הטוב והברכה לעולם על הטוב לא בהפכו. ובהטיב ה’ יתברך לטובים, ישלם חפצו שחפץ להטיב לעולם. ואם לאו, מצד שורש זה, הלא הוא ברוך הוא יספיק לעני די מחסורו זולתנו, אלא שהיה מחסדו ברוך הוא שנעשינו שלוחים לו לזכותנו.
ועוד טעם אחר בדבר, שרצה האל ברוך הוא לפרנס העני על ידי בני אדם מגודל חטאו, כדי שיוכח במכאוב בשני פנים, בקבלת הבושת מאשר כגילו ובצמצום מזונו.
וכעניין זה שאמרנו כדי לזכותנו, השיב חכם מחכמינו למין אחד ששאלו אם אלקים אוהב עניים, שהרי ציווה עליהם, למה אינו מפרנסם וכו', כמו שבא (במסכת בבא בתרא י, א).

דיני המצוה
כגון איזה עני קודם במצוה זו, והאזהרות הרבה שהזהירונו זכרונם לברכה עליה שאמרו (שם י, א) שהאדם מרוחק ונמאס ונתעב ונאלח ומשוקץ עד שקרוב להיות מיאוסו כמיאוס עבודה זרה אם יש לו ומושך ידו ממצוה זו. וכמה נחמד ונאהב ומרוחם ומתברך בכמה ברכות המחזיק בה, הכל מבואר במקומות מכתובות ובתרא (שם ט, ב) ובמקומות רבים מן הגמרא. (ח''ה צז).

cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives

סז. שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרוע

שנמנענו מלתבוע החוב מן הלוה בעת שנדע שאינו יכול לפרוע חובו לפי שאין לו, שנאמר (שמות כב כד) לא תהיה לו כנושה. ודע כי זאת המניעה תכלול גם כן שלא להלוות בריבית לישראל.

משורשי המצוה
לקבוע לנו מידת החסד והחמלה, וכשיהיו קבועות בנו, אז נהיה ראויים לקבלת הטובה וישלם חפץ ה’ בנו שחפץ בעולם הזה ובעולם הבא.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ מה, ב) מנין לנושה בחברו מנה ויודע שאין לו, שאסור לעבור לפניו, שנאמר לא תהיה לו כנושה.
ומה שאמרו גם כן במכילתא לא תהיה לו כנושה שלא יראה לו בכל זמן. ודברים אחרים הנאמרים בעניין זה, במציעא (עה, ב) ובמקומות בגמרא (ח''ד צז).

ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ותבע הלואתו מחברו, ויודע שאין לו ותובעו כדי לצערו, עבר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
dating for married men husband cheated wife cheaters
how to cheat on wife dating for married wife cheaters
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories
teen sex stories allindiasweetsrestaurant.com akka sex stories

סח. שלא נשית יד בין לווה למלווה בריבית

שלא נתעסק במלוות ריבית בין הלווה והמלווה, כלומר שלא נעשה להם ערבות ולא נעיד אליהם ולא נכתוב ביניהם שטר שיש בו הזכרת ריבית, שנאמר (שמות כב כד) לא תשימון עליו נשך.
ובא הפירוש במציעא (עה, ב) שהלאו הזה נאמר על המתעסקים בעניין, כגון ערב ועדים וסופר. ושם נאמר גם כן שהמלוה נכלל עמהם בלאו זה, מלבד הלאוין האחרים שמיוחדין בו. וכלל העניין שאמר אביי שם, שהמלווה עובר על ששה לאוין, והלווה בשנים, והמתעסקין באחד.

משורשי המצוה
כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן ציווה להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האחד חיל חברו מבלי שירגיש בעצמו, עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב, כי כן דרכו של ריבית וידוע הדבר, ומפני זה נקרא נשך. ובהמנע מן המעשה הזה ערב וסופר ועדים - ימנעו בני אדם ממנו.
ויתר פרטיה במציעא (י''ד קס).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על זה ונעשה סופר או ערב או עד במלוה, עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו, שאפילו המלוה אינו במלקות, שהרי ניתן להשבון, ואינו בדין דהני דאתו מחמתיה יתחייבו במלקות.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
i cheated on my wife now what read cheat on your spouse

סט. שלא לקלל הדין

שלא לקלל הדיינים, שנאמר (כב כז) אלהים לא תקלל, ופירושו דיינים. כמו (שם ח) אשר ירשיעון אלהים.
והוציאו הכתוב בלשון אלהים, כדי שיהא נכלל עם הלאו הזה לאו אחר, והוא לאו דברכת השם, כמו שאמרו זכרונם לברכה במכילתא ובספרי, אזהרה לברכת ה’ מדכתיב אלהים לא תקלל. ומה שכתוב במקום אחר (ויקרא כד טז) ונוקב שם ה’ מות יומת, זהו העונש. אבל האזהרה היא מכאן, כי לא יספיק לנו אזכרת העונש במצוה בלי אזהרה.

[אזהרה לפני עונש]
וזהו שאמרו רבותינו ז''ל (סנהדרין נד, א) תמיד: עונש שמענו, אזהרה מנין. והעניין הוא מפני כן שאם לא תבוא לנו בדבר מניעת האל, אלא שיאמר עושה דבר פלוני יענש בכך, היה במשמע שיהיה רשות ביד כל הרוצה לקבל העונש ולא יחוש לצערו לעבור על המצוה, ולא יבוא בזה כנגד חפץ ה’ ומצותו, ויחזור דבר המצוה כעין מקח וממכר, כלומר הרוצה לעשות דבר פלוני יתן כך וכך ויעשהו, או יתן שכמו לסבול כך ויעשהו.

ואין הכונה על המצות בכך, אלא שהאל לטובתנו מנענו בדברים והודיענו במקצתן העונש המגיע לנו מיד, מלבד העברת רצונו שהיא קשה מן הכל. וזהו אומרם זכרונם לברכה (יומא פא, א) בכל מקום לא ענש אלא אם כן הזהיר, כלומר לא יודיע האל העונש הבא לנו על העברת המצוה אלא אם כן הודיענו תחילה שרצונו הוא שלא נעשה אותו הדבר שהעונש בא עליו.

משורשי המצוה
להסיר מעל הדיינין יראת הנדון וקללתו כדי שיוציאו הדין לאמיתו. ועוד הזהיר על זה גם כן במקום אחר בתורה. ועוד נמצא תועלת אחרת במצוה, כי בקללת הדיין תקלות רבות, כי המון העם בסכלותם שונאים אותו, ואם לא יזהירו על קללתו, אולי יקללוהו ויתעוררו מתוך כך לקום עליו, כמו שאמר החכם למלך על המון העם: "היזהר שלא יאמרו, שאם יאמרו - יעשו", ויהיה בזה רעה רבה, כי הוא במשפט יעמיד ארץ.

מדיני המצוה
בדיניין, מה שאמרו חיוב הלאו שאין אלא המקלל הדיין בשם משמות ה’ כגון יה או שדי ואלהים וכיוצא בהן, או בכנוי כגון חנון או קנא וכיוצא בהן. אבל בלא שם וכינוי, כגון ארור פלוני, או אל יהי ברוך, אין בו חיוב לאו אבל אסור הוא.
ומה שפרשו זכרונם לברכה גם כן בעניין זה שהחיוב (רמב''ם סנהדרין כו, ג) אינו במקללו בלשון הקודש דוקא, אלא אפילו בכל לשון, וכי צריך עדים והתראה בזה ככל חייבי לאוין.
ויתר פרטיה מבוארים בסנהדרין (פ''ו מהלכות סנהדדין)

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה וקילל הדיין בשם או בכינוי, לוקה שתי מלקיות, לפי שהוא ככל אחד מישראל הכשרים שהם בכלל איסור זה, וכמו שנכתוב בסדר קדושים תהיו (מצוה רלא), ואחד מפני שהוא דיין.

where can i get a std test open free std test

ע. לאו דברכת השם

משורשי המצוה
בברכת השם, לפי שמתרוקן האדם במאמר הרע ההוא מכל טובה, וכל הוד נפשו נהפך למשחית, והנה הוא נחשב כבהמות, כי באותו דבר ממש שהבדילו ה’ לטובה, ובו נעשה אדם, והוא הדיבור, שנבדל בו ממיני הבהמות, מבדיל הוא את עצמו לרעה, ומוציא עצמו לגמרי מכל גדר הדעת, ונעשה כשרץ נמאס ונאלח ולמטה ממנו, ועל כן הזהירתנו התורה על זה, כי האל הטוב יחפוץ בטובתינו. וכל דיבור ודיבור הגורם מניעת הטובה ממנו, יבוא כנגד חפצו ברוך הוא.

מדיני המצוה
כגון מה שפרשו שאין החיוב עד שיפרש את ה’ המיוחד שהוא (יו''ד ה''א וי''ו ה''א) או של (אל''ף דל''ת נו''ן יו''ד) כדעת קצת מפרשים (רמב''ם ע''ז ב ז)
ומה שאמרו (סנהדרין נו, א) שבכל יום ויום היו שואלין את העדים בכנוי: "יכה יוסי את יוסי", נגמר הדין מוציאין כל אדם לחוץ, ושואלין את הגדול שבעדים ואומרין לו אמור מה ששמעת, בפיך, והוא אומר, והדינים עומדים על רגליהם וקורעין ולא מאחין. והעד השני אומר אף אני כמוהו שמעתי. ואם היו עדים רבים כולם אומרין כן.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (נדרים פז, א) שמגדף אף על פי שחזר תוך כדי דבור נסקל, ומי שגדף ה’ בשם מעבודה זרה קנאין פוגעין בו, ואם לא פגעו בו ובא לבית דין, אינו נסקל עד שיברך בשם מן השמות המיוחדין. והטעם שאינו נסקל, לפי שהוא בעצמו מכיר אפילו בעת הכעס שאין דבריו אלא שטות גמור, ומכל מקום פוגעין בו קנאים מאחר שהשחית והתעיב והעז פניו לדבר דברים רעים כאלה.
ומה שאמרו שכל השומע ברכת ה’ מפי ישראל חייב לקרוע. אבל השומע מן הגוי, אינו חייב לקרוע, ולא קרעו (סנהדרין ס, א) אליקים ושבנא אלא מפני שרבשקה משומד היה. וכל העדים והדיינים סומכים ידיהם אחד אחד על ראש המגדף ואומרים לו דמך בראשך שאתה גרמת לך. ואין בכל הרוגי בית דין מי שסומכין עליו אלא מגדף בלבד, שנאמר (ויקרא כד יד) וסמכו כל השומעים וכו'.
ויתר פרטיה מבוארים בסנהדרין פרק ז.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר על זה וברך ה’ בעניין שאמרנו, נסקל בארץ על פי סמוכין. ועכשיו בחוצה לארץ שאין לנו סמוכין, מרחיקין כל ישראל ממנו ומחרימין אותו. (בטור בחו''ה סי' תכה).

how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
husband cheated on me site cheats
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
why do men cheat on their wife women who love to cheat what makes people cheat
cheaters go dating a married man
husband cheated on me why women cheat on their husband my boyfriend cheated on me with my mom
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

עא. שלא לקלל הנשיא

שלא לקלל את הנשיא, שנאמר (שמות כב כז) ונשיא בעמך לא תאור.
ובא הפירוש (רמב''ם סנהדרין כו א) שהנשיא זה המלך. ואמנם זה הלאו כולל גם כן הנשיא שבישראל, והוא ראש סנהדרי גדולה, שנקרא נשיא גם כן, לפי שכונת הכתוב להזהירנו על כל מי שהוא ראש שררה על ישראל בין ממשלת מלכות בין ממשלת התורה.

משורשי המצוה
לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים לעשות מצותו ולקים גזרותיו, מפני שדעות בני אדם חלוקין זה מזה, ולא יסכימו כולם לעולם לדעה אחת לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעולות.
ועל כן צריכין לקבל דעת אחד מהם, אם טוב ואם רע, למען יצלחו ויעסקו בעסקו של עולם, פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רבה ופעם ההפך, וכל זה טוב מן המחלוקת שגורם ביטול גמור. ומאחר שהממונה לראש סיבה אל התועלת שאמרנו, הן שהוא גדול להדריכנו בדרכי הדת, או גדול במלכות לשמור איש מרעהו שתקיף ממנו, ראוי הדבר וכשר שלא נקל בכבודו, וגם שלא לקללו אפילו שלא בפניו, וכל שכן בפני עדים, כדי שלא נבוא מתוך כך לחלוק עמו, לפי שההרגל הרע שהאדם מרגיל עצמו בינו לבין עצמו, הוא סוף מעשהו, והמחלוקת כבר עליו, אמרנו ההפסד הנמצא בשבילו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות לה, ב) שאין חייב עליו אלא המקללו בשם או בכינוי. ושהמקללו לוקה שלוש מלקיות, משום אלהים לא תקלל, ומשום ונשיא בעמך לא תאור, ומשום לא תקלל חרש (ויקרא יט יד) שהוא לאו כולל כל ישראל.
ויתר פרטיה מבוארים בסנהדרין (שם).

ונוהגת בזכרים ונקבות בארץ
ובכל מקום שנהיה עם מלכנו או עם ראש סנהדרי גדולה. והעובר עליה וקיללו בשם או בכינוי, לוקה שלוש מלקיות. ואם בן הנשיא קיללו לוקה ארבע, שלוש שאמרנו, ואחד משום מקלל אביו.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

עב. שלא להקדים חוקי התבואות

שלא נקדים חוקי התבואות קצתם על קצתם אלא שנוציאם בסדר.
ובאור עניין זה הוא שהחטה כשתודש ותנקה, היא טבל, ופירוש טבל היא תבואה שלא הורמה, והחיוב עלינו בה להוציא ממנה תחילה תרומה גדולה, ומן התורה (קידושין כט ב) אפילו חטה אחת פוטרת הכרי, אבל חכמים אמרו שהוא חלק אחד מחמשים, ואחר כך ממה שנשאר החיוב עלינו להוציא ממנה מעשר והוא נקרא מעשר ראשון. ואחר כך ממה שנשאר יש לנו להוציא מעשר אחר והוא מעשר שני.
ותנתן תרומה לכהן, ומעשר ראשון ללוי, ומעשר שני שיאכלוהו בעליו בירושלים. ועל זה הסדר אנו חייבים שנפריש מן התבואה חלקים אלה, ובאה לנו המניעה בזה שלא נקדים (תרומות ג י) מזה מה שראוי לאחר ולא נאחר מה שראוי להקדים, שנאמר (שמות כב כח) מלאתך ודמעך לא תאחר, והוא כאלו אמר ממלאתך ודמעך לא תאחר מה שראוי להקדימו.

משורשי המצוה
כי בהעשות הדברים על סדרן לא יבוא בהן הערבוב והטעות, וכשאינן נעשים כן יהיה הטעות נמצא בהן תמיד. ובהיות התרומות והמעשרות דבר גדול בקיום הדת, כמו שנפרש בעזרת ה’ בסדר ראה ושופטים, צונו ה’ יתברך להזהר בהם הרבה שלא לבוא בחשבונן לידי טעות לעולם. ובשמענו טוב מזה מן המקבלים, נקבל.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (תרומות שם) שאם עבר והקדים בעניין זה מה שאין ראוי להקדים, מה שעשה עשוי, ולא נתחייבנו לחזור ולערב הכל ויפרישם פעם שניה. וכן מה שדרשו במסכת תרומה (שם ז) ובמכילתא "מלאתך", אלו הביכורים הניטלים מן המלאי, כלומר קודם שניטל מן הדבר כלום, זהו לשון מלאי כלומר שהוא כדבר מלא לגמרי. "ודמעך", זו תרומה. "לא תאחר", שלא תקדים תרומה לבכורים וכולי.
ויתר פרטיה במסכת תרומות [פ''ג מה' תרומה]

ונוהגת בזכרים ונקבות, בארץ ישראל ובזמן שישראל שם
כדעת הרמב''ם ז''ל (הל' תרומות א כו) שכתב שמצות תרומה ומעשרות מן התורה אינה אלא בזמן שארץ ישראל בישובה. והעובר עליה והקדים דברים אלו זו לזו, דינו כעובר על מצות מלך, אבל אין לוקין עליו, שכך נתבאר שם בתרומה (עי' תמורה ד א) שאין בזה הלאו מלקות.

i cheated on my husband with my ex open how could my husband cheated on me

עג. שלא לאכול טריפה

שלא לאכול מן הטרפה, שנאמר (שמות כב ז) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו.
ומשמעות הנגלה בכתוב זה הוא להזהירנו על בהמה שטרפה זאב או ארי בשדה, ושטרפה בעניין שהיא נטויה למות בטרף ההוא, דודאי אין במשמע שאם נגע בראש אזנה או תלש מצמרה שתקרא טרפה בכך. אלא ודאי המשמעות הנכון והקבלה מסייעת בכך, הוא שנטרפה בכדי שתמות לשעה או לזמן קרוב בשביל הטרף ההוא. ואמרו זכרונם לברכה (חולין נז ב) שזמן זה הוא שנה אחת.
ועוד יש להבין לכל מבין, כי לא תקפיד התורה כשהגיע לה טרפות זה על ידי זאב או ארי או דב, אלא שתאסור כל בהמה המוכה מכה המביאה אותה לידי מות על כל פנים, והם המכות שמנו אותן חכמים שהן ממיתות, וכמו שבא במשנה (חולין מב א) זה הכלל כל שאין כמוה חיה - טרפה. וזה שאמר הכתוב 'בשדה' - לאו דוקא, אלא שדרך הכתוב לדבר לעולם בהווה, ובשדות דרך בהמות לטרף. וכן הוא במכילתא דיבר הכתוב בהווה. וגם כן נצטרך לכתוב בשדה, כדי ללמד בו עוד דברים אחרים רבים.
כי דברי התורה נדרשין לכמה פנים, יתלבשו מבחוץ לבוש מלכות שש ומשי ורקמה טהורים, ומבפנים יש זהב ורב פנינים. ולבוש זה הפסוק הנגלה והנראה בו יותר בתחילת העיון הוא ללמוד על הטרפה לבד, כמו שכתבנו, ועל בשר מן החי שבכלל בשר טרפה הוא. ומה שבפנים כן הוא, שמלמד (חולין סח א) על כל בשר שיצא חוץ ממחיצתו שאסור ונעשה כטרפה, כגון בשר קודשים שיצא חוץ לעזרה, ובשר קודשים קלים שיצא חוץ לחומה, ובשר הפסח שיצא חוץ לחבורה, וכן העובר שיצא חוץ למעי אמו.
ומשמעותו של מקרא יבוא כן, כאלו אמר ובשר בשדה טרפה הוא, כלומר בשר שיצא חוץ למחיצתו, שזהו לשון שדה, שאין לו מחיצות, טרפה הוא. וכל אלה שזכרנו יצאו חוץ למחיצתן דינן כטרפה, ומי שאכל מהן כזית, לוקה.

משורשי מצוה זו
[הקשר גוף-נפש]
לפי שהגוף כלי לנפש, ובו תעשה פעולתה, וזולתו לא תשלם מלאכתה לעולם, ועל כן באה בצלו לטובתה ולא לרעתה באמת, כי האל לא ירע אבל ייטיב לכל.
נמצא כי הגוף בין ידיה כמו הצבת ביד הנפח, אשר עמו יוציא כלי למעשהו. ובאמת כי בהיות הצבת חזק ומכון לאחוז בו הכלים, יעשם האמן טובים. ואם לא יהיה הצבת טוב, לא יבואו לעולם הכלים מכוונים ונאים. וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאיזה עניין שיהיה, תתבטל פעולת השכל כפי אותו הפסד, ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד.
ועל הדרך הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו האיסור בתורה בכל מאכלות האסורות. ואם יש מהן שאין נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן, אל תתמה עליהם, כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהן חכם יותר ממך ומהם, וכמה נסכל ונבהל מי שחשב שאין לו בדברים נזק או תועלת אלא במה שהשיג הוא.
ויש לך לדעת כי לתועלתנו לא נתגלה סיבתן ונזקן, פן יקומו אנשים מחזיקים עצמן כחכמים גדולים ויתחכמו לומר, נזק פלוני שאמרה התורה שיש בדבר פלוני, איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן, או באיש פלוני שטבעו כן וכן, ופן יתפתה לדבריהם אחד מן הפתאים. על כן לא נתגלה טעמן, להועיל לנו מן המכשול הזה.

וידוע הדבר מדרכי הרפואה, שבשר כל הטרפות האסורות לנו מוליד הפסד אל גוף אוכלו, מחמת שהטרפות מורה חולי בבהמה.
ואל תקשה עליך לומר מה הפסד יוכל להיות בבהמה שנטרפה מיד ונשחטה, כי לא מחכמה תקשה על זה, הלא ידעת כי לכל דבר התחלה, ואם תודה אלי כי באורך הזמן ימצא ההפסד בה מחמת הטרפות, תתחייב להודות כי ברגע הראשון התחיל ההפסד, אלא שהוא מועט בהתחלה, ואין ספק כי מן הנזק רע אפילו מעוטו.
ועוד שכל דיני התורה וכל דבר שיש לו קימא, בגדר כזה יתחייב להיות, שאם תתן דבריך לשעורין לא יתקים דבר בידך לעולם.

דיני המצוה
כגון הטרפיות שנמסרו לו למשה בסיני, והם (חולין מג א) שמונה אבות: דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה, שבורה.
והדרוסה היא הטרפות החמורה מכולן, לפי שהוא מפורש בתורה. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה (רמב''ם שחיטה ה ג) שכל ספק הבא לנו עליו, אסור. ובשאר הטרפיות יש בהן ספקן מותרין.
וכל אחד ואחד מאלו האבות יש לו כמה וכמה תולדות, כמו שבא פרטן בגמרא. וחשבון כלל הטרפיות שאפשר שימצאו בבהמה וחיה ועוף העולה בידינו בפרטן לפי הדומה מדברי הגמרא הם שבעים ושתים, עם טרפות אחת שיש בעוף יתר על הבהמה. ועליהן אין להוסיף ומהם אין לגרוע, לפי שכל מכה שתארע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמים בדורות הראשונים והסכימו עליהם בתי דיני ישראל, אפשר שתחיה, ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות.
וכל אלו המכות שמנו ואמרו שהן טרפות, אף על פי שנראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אין ממיתין ואפשר שתחיה מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים, שנאמר (דברים יז יא) על פי התורה. וכל אחת מן שבעים ושתים הטרפיות שאמרנו, מפורש בארוכה עם כל תנאיו במסכת חולין.

וכל טרפיות אלו שמנו חכמים בבהמה ובעוף אין אדם צריך לחזור אחריהן ולבדוק אותן טרם שיאכל בשר הבהמה והעוף, מפני שחזקתן שכשרים הם, כי רוב בעלי חיים בחזקת בריאים אנו מחזיקין אותן, זולתי באחת מהן שהצריכו חכמים לבדוק טרם שנאכל הבשר, מפני שזה הטרפות מצוי הרבה, והיא טרפות הריאה, שמצויין בה רירין הנקראים סרכות, ויש לחוש בהן שלא ימשכו קרום הריאה וינקבוהו. לפיכך צריך אדם לראות לעולם באיזה צד יהיו אותן רירין בריאה טרם שיאכל מן הבהמה, ואם ימצא אותן בעניין שאפשר כי בתנועתם ינקבו הריאה, טרפה, שאנו אומרים כל העומד לנקב על כל פנים כנקוב חשבינן ליה, וכאלו מתה היא, אחר שאי אפשר לה להנצל מן המות, וידוע הוא כי אותו החולי הגומל אותן רירין במקומות העתידין לנקב, התחלת חולי המביא לידי מות הוא, אחר שבאותן מקומות נעשו הרירין.

ואלו הן המקומות שהרירין טורפין לפי הכלל העולה בידינו מדברי הגמרא עם הפירושים הטובים:
כל מקום בעולם שהאמה סרוכה, טרפה ואינה ניתרת בבדיקה, זולתי בעניין אחד אם סרוכה לדופן ויש מכה בדופן והסירכא כולה יוצאת ממקום המכה, שבזו נאמר תבדק. ויש מתירין בלא בדיקה.
ויש מוציאין (רש''י חולין מו ב) מכלל זה אם סרוכה לאונה שבצדה מחתוך לחתוך, וכן מנהגנו היום להתיר.
כל מקום בעולם שהענוניתא דורדא שהיא מצד ימין סרוכה, טרפה. ואונות הריאה הן חמש מלבד העינוניתא, ויש מהן שלוש מצד ימין הבודק בשעה שהבהמה תלויה ברגליה כדרך שתולין אותה הטבחים, ושתים מצד שמאל. אם סרוכות או סמוכות זו אצל זו והסירכא יוצאת מחתוך לחתוך, וכן אם סרוכות אל צלעות הבהמה שהן רבוצות בתוכן, והסירכא יוצאת מגב האונות אל הצלעות ותופשת בצלעות ובבשר שבין הצלעות, וכל שכן בבשר לבד, כל זה דנין אותו להתר. אבל אם הסירכא יוצאת ביניהן מחתוך האונה לגב חברתה או מגב לגב, וכן אם יוצאת מן האונות אל הצלעות ואינה תופשת כי אם בעצמות לבד, וכן בכל מקום אחר בעולם שבבהמה שתהיינה האונות סרוכות שם או סמוכות, דנין אותו לאיסור.
והרמב''ם זכרונו לברכה (שחיטה יא ז) הוציא מכלל זה כל זמן שסרוכות לחזה ולשמנונית החזה ודן להיתר, ולא כן אנו נוהגים.
סירכא התלויה בכל מקום בין באונות בין באמה, כשרה, ויש שטורפה, ואנו נוהגין בה היתר. נמצאו האונות שלא כסדר זה או חסרות מחשבון זה, טרפה. והעינוניתא דורדא משלמת חסרון אחד. ואם נמצאו יתרות מחשבון זה הרבה אין בכך כלום, ובלבד שלא ימצא היתרון מצד גבן, דאלו מצד גבן אפילו אחת קטנה כעלה הדס או יותר קטנה, אוסרת. ויש מתירין (רמב''ם שחיטה ח ד) כשהיא קטנה יותר מעלה הדס.

ויתר רובי פרטי מצוה זו, מבוארים בפרק שלישי מחולין. ובפרק זה עצמו כמו כן. ובפרק אחרון ממכות וראשון מבכורות יתבארו דיני שאר האיסורין שכתבנו למעלה שנשמעין בלשון הכתוב בפנים שלו (י''ד ה' טרפות).
ונכפלה אזהרה זו בנביאים בספר יחזקאל (מד לא) בכהנים לבד שכתוב עליהן כל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים. והודיעונו חכמים (מנחות מה א) שמפני כן נכפלה בהן, לפי שהכתוב צום לאכול חטאת העוף במליקה, ואף על פי שאסורה לישראל כנבלה, ואולי תחשב מתוך כך שיתר להן אפילו בחולין מליקה או שחיטה נפסדת שלא תקפיד תורה בהן, דמכיון שיצאו מן הגדר בדבר אחד, יצאו לגמרי בכל עניין השחיטה, ולפיכך הזהיר הנביא בהם בפירוש להודיענו שלא התרו רק במליקה לבד בקורבן. אבל בחולין, נשארים הם באיסורן כמו ישראלים.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ואכל כזית מן הטרפה ומכל אלו שנשמעים בפירוש הכתוב שיצאו חוץ למחיצתן, לוקה.
ואל יקשה עליך ואיך לוקה, והא קימא לן אין לוקין על לאו שבכללות, והרי זה [לאו] שכלל כמה דברים, כמו שאמרנו, כי פירוש עניין זה כבר בארוהו בספר המצות בעיקר התשיעי שני גדולי הדור, והם הרמב''ם זכרונו לברכה והרמב’’ן זכרונו לברכה, והרחיבו שם פירושיהם וראיותיהם בזה לברר הדבר יפה, ויאריך העניין, על כן הנחתיו כפי מנהגי בספר. ומכל מקום יש לך לדעת כי העולה מדברי שניהם, שאין זה מכלל לאו שבכללות.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
my wife cheated link women cheat
did my girlfriend cheated on me girlfriend cheated on me with her ex did my girlfriend cheated on me
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
teen sex stories link akka sex stories

עד. שלא לשמע טענות בעל דין שלא בפני בעל דין חברו

שלא ישמע הדיין טענות האחד שלא בפני בעל דינו, שנאמר (שמות כג א) לא תשא שמע שוא.
והטעם, לפי שבני אדם ידברו דברי שוא שלא בפני בעל דינם, וצוה הדין על זה כדי שלא יכניס בנפשו כזביו של אחד מהם. וכן בא במכילתא שאזהרה זו של לא תשא וגו', על זה נאמרה.
ועוד אמרו שם, שהיא אזהרה גם לבעל הדין שלא יטען גם הוא טענותיו לדיין שלא בפני בעל דינו, ואפילו ירצה לשמוע אותן הדיין, ועל זה נאמר גם כן (שם ז) מדבר שקר תרחק. ועוד אמרו זכרונם לברכה (מכות כג א) שזה הלאו כולל מספר לשון הרע, ומקבלו, ומעיד עדות שקר.

שורש המצוה ידוע
כי השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו, והמארה והקללה בבית כל אוהביו, מפני שהשם יתברך אל אמת וכל אשר אתו אמת, ואין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם, להיותם אמתיים כמו שהוא אל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שידוע שהוא רחום, ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב החסד.
אבל כל מי שמעשיו בהיפך מידותיו הטובות, והם בעלי השקר שהם בהיפך מידותיו ממש, כמו כן תנוח עליהם לעולם מה שהוא היפך מידותיו, והיפך מידת הברכה שהיא בו היא המארה והקללה, והיפך השמחה והשלום והתענוג שהם אתו, הוא הדאגה והקטטה והצער, כל אלה (איוב כ כט) חלק אדם רשע מאלהים. ועל כן הזהירתנו התורה להרחיק מן השקר הרבה, כמו שכתוב "מדבר שקר תרחק".
והנה הזכירה בו לשון ריחוק לרוב מיאוסו מה שלא הזכירה כן בכל שאר האזהרות. ומצד הריחוק הזהירתנו שלא נטה אזנינו כלל לשום דבר שנחשוב שהוא שקר, ואף על פי שאין אנו יודעין בבירור שיהא אותו הדבר שקר, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין מד ב) הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.
ובאמרי מידות בהקדוש ברוך הוא, אני נמשך בדבר אחר דברי רבותינו ז''ל שיחסו אליו ברוך הוא שם מידות על צד המקבלים, אבל הוא ברוך הוא לגודלו וייחודו מצד עצמו, אין ליחס אליו מידות, כי הוא וחכמתו וחפצו ויכולתו ומידותיו אחד בלי שום שיתוף ופירוד בעולם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות ל ב) שכל דיין שיודע בדין שהוא מרומה, שחייב להסתלק ממנו, ולא יאמר אחתכנו ויהיה קולר תלוי בצואר העדים. והשבחים הגדולים שמשבחין חכמים בבקשת האמת והרחקת השקר בדין.
ויתר רובי הפרטים, מבוארים בסנהדרין ובמדרשים כמו כן (פכ''ה מה' סנהדרין)

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנקבות
לפי שאינן דנות, ולכך אינן בכלל אזהרה זו שלא לקבל טענת בעל דין אחד שלא בפני בעל דינו. מכל מקום בכלל לאו זה הן, שלא יטענו טענותם לדיין שלא בפני בעל הדין. וכן מוזהרות להרחיק מכל שקר כמו האנשים. והעובר עליה, הרי הוא כעובר על מצות מלך, אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה.

i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
how to cheat your wife read your wife cheated on you

עה. שלא יעיד בעל עברה

שלא נקבל עדות איש חוטא ולא נעשה בשביל עדותו שום דבר, שנאמר (שמות כג א) אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. ובא הפירוש (סנהדרין כז א) אל תשת רשע עד, אל תשת חמס עד, כלומר בעל חמס, להוציא את החמסנין ואת הגזלנין שהם פסולין לעדות, שנאמר כי יקום עד חמס באיש (דברים יט טז)

שורשי מצוה זו נגלה
שכל מי שעל עצמו לא חס ולא יחוס על מעשיו הרעים, לא יחוס על אחרים, ועל כן אין ראוי להאמינו בדבר.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (רמב''ם עדות ט א) שעשרה הן הפסולין לעדות מן התורה, ואלו הן: נשים, ועבדים, וקטנים, חרשים, שוטים, סומים, רשעים, ואנשים הבזויין ביותר, וקרובים, ונוגעין בעדות, הרי אלו עשרה.
וטמטום (רמב''ם שם ג) ואנדרוגינוס בכלל נשים, ומי שחציו עבד בכלל עבדים. הנכפה בעת כפיתו בכלל שוטה. וגם שלא בעת כפיתו, צריך הדיין להתישב בדבר אם דעתו מבלבלת מצד החולי. וכן הפתאים ביותר שאינם מבינים דברים הסותרין זה את זה, וכן אנשים מבוהלים ונחפזים בדעתן ומשתגעין ביותר, כל אלו בכלל שוטים.
וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כד ב) איזהו הנקרא רשע שפסול מן התורה, ואיזהו רשע שפסול מדבריהם, כגון העובר על גזל של דבריהם, שהוא פסול מדבריהם, ומכללם הוא משחק בקוביא שאין לו אומנות אלא הוא, ומפריחי יונים בישוב, ומגדלי בהמה דקה.
והחילוק שהוא בין פסול מדאורייתא לפסול מדבריהם, שהפסול מן התורה אמרו זכרונם לברכה (שם כו ב) העיד, עדותו בטלה אפילו קודם שהכריזו עליו, והפסול מדרבנן עדותו קימת עד שיכריזו עליו.
ואיזו תשובה מחזירו לכשרותו, והוא כמו שאמר רב אידי בפרק זה בורר (שם כה א) דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטרפות אינו יוצא מחזקתו עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב, או יוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו, וכמו כן נאמר בחשוד על עברה אחרת לפי הדומה.
ויתר פרטיה, מבוארים שם בסנהדרין [פ''א שם].

ונוהגת מצוה זו, בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנשים
שאינן דנות שיצטרכו לקבל עדות. והעובר עליה וקבל עדות איש רשע ועשה דבר בשביל עדותו, עבר על לאו, אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה. ואפילו עשה בו מעשה בכל דבר שבממון, לפי שנתן להשבון אין לוקין עליו.

pro abortion facts site abortion clinic houston tx
hiv skin rash astrobix.com signs of having hiv
i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
how to cheat catching a cheater husband cheated
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

עו. שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות בשביל אחד

שלא ילך הדיין אחר דעת הרוב בדיני נפשות כשיהיה התוספת איש אחד לבד.
וביאור זה כי כשתהיה מחלוקת בין הדיינים בדין אדם אחד, ויאמרו קצתם שהוא חייב מיתה וקצתם שאינו חייב, והיו המחייבין יותר על המזכין אחד, שלא יעשה הדין בחוטא כדברי המחייבין, שנאמר (שמות כג ב) לא תהיה אחרי רבים לרעת, כלומר לא תלך אחר הרוב שיזדמן לחתוך משפט מות. וזהו לשון הכתוב שאמר לרעות, כלומר לחיוב מיתה, וזהו כשיהיה רוב מצומצם, כלומר שההכרע אינו אלא מחמת איש אחד. אבל כשיהיה ההכרע בשנים, אפילו לרעת מטין על פיהם. ובמכילתא: הטיתך לטובה על פי עד אחד, ולרעות על פי שנים.

משורשי מצוה זו
לפי שנצטוינו להתדמות במעשינו למידות ה’ ברוך הוא, וממידותיו שהוא רב חסד, כלומר שעושה עם בני אדם לפנים משורת הדין, וגם אנחנו נצטוינו בכך שיהיה הזכות בדיני נפשות יותר על החיוב, לפי שהוא דבר שאין לו תשלומין.

ומשפטי המצוה בפרק רביעי מסנהדרין, כמו שכתבתי למעלה במצות עשה של אחרי רבים להטת. והעובר עליה וחייב ברוב המוכרע באחד, עבר על מצות מלך, ועונשו גדול מאוד, שגורם לאבוד נפש שלא כדין.

i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me

עז. שלא ילמד חובה מי שלימד זכות תחילה בדיני נפשות

שלא ילך אחד מן הדינים אחר דעת דיין אחד גדול, או אפילו אחר דעת הרוב, על צד שיאמינהו לחיוב או לזיכוי מבלי שיהיה הדבר מובן אצלו בשכלו. ואם הוא דין התלוי בגזרת הכתוב או מצד גזרה שוה או הקש - שיהא יודע אותו הוא, ולא יסמוך ויבטח על אחד מן הדיינים, ולא על הרוב. שנאמר (שמות כג ב) ולא תענה על ריב לנטות, רוצה לומר לא תאמר על הריב דבר לנטות, כלומר מצד הנטיה לבד, אחר דברי דיין אחד גדול או אחר הרוב ולא מצד הבנתך. או שתרצה להחריש ממה שבלבך על הדין ולהטות אחר דבריהם, לא תעשה כן.

ולשון מכילתא לא תענה על ריב לנטת, שלא תאמר 'די לי שאהיה כרב פלוני', אלא אמור מה שלפניך. יכול אף דיני ממונות כן? תלמוד לומר אחרי רבים להטות. ובזה הלאו בעצמו נכלל שהמלמד (סנהדרין לד א) זכות בדיני נפשות, לא יחזור וילמד חובה, כמו שאמר לא תענה על ריב לנטות, כלומר לא יהיה דבריך להטות אותו לחובה. וכמו כן נכלל בו 'אין פותחין בדיני נפשות לחובה'. ויבוא הפירוש כן: לא תענה על ריב לנטות, כלומר לא יהיה פתח דבריך להטות אותו לחובה, כי על כרחינו בתחילת הדין יש לנו לפרש אותו, שאי אפשר לומר שבכל הדין יזהיר שלא תענה בו לחובה, שאם כן לא יהיה שום אדם נדון לעולם.

וכמו כן שמענו מזה הלאו, שאין (שם לוב) מתחילין בדיני נפשות מן הגדול, אלא שלמטה הימנו יגיד תחילה דעתו, וזהו לא תענה על ריב כמו על רב, כי בלא יו''ד הוא נכתב, כלומר לא תענה על גדול, אלא הוא יענה אליך, שאתה תדבר תחלה. והעניין הוא כדי שלא יסמכו על דברי הגדול. כל אלה הדברים למדנו מ'לא תענה על רב לנטת'.
ועניין זה מכוח חכמת התורה, שיש להבין מדבר אחד ממנה כמה דברים, וזהו שאמרו זכרונם לברכה שבעים פנים יש לתורה. ולפי שיודע אלהים כי העם מקבלי התורה בהתנהגם על הדרך שנצטוו בה, יהיו נכונים אל החכמה ואל התבונה, ויבינו בה הצריך להם אל הנהגת העולם, סתם להם הדברים במקומות, ומסר להם הפירוש על יד הסרסור הגדול אשר ביניהם ובינו. ולא נתנה במלות רחבות יותר, לפי שכל מילותיה גזורות ומחייבות בחשבונן ובצורתן להיות ככה, כי מלבד משמעות מצותיה היקרות שאנו מבינין בה, נכללו בה חכמות גדולות ומפוארות, עד שהעלו רבותינו זכרונם לברכה גודל החכמה שהניח האל ברוך הוא בתוכה, שאמרו עליה שהביט הקדוש ברוך הוא בה וברא את העולם.

משורשי מצוה זו
כמו שאמרנו תחילה, שלא ילך אחד מן הדיינין אחר חבריו, אלא יבין הדברים מעצמו. הטעם מפני שאפשר שמתוך כך יבוא הדין כולו לפעמים על דעת אחד מהם. הבן הדבר כי כן הוא, ולא רצה ה’ יתברך למסור דין נפש לדעת אחד.
אבל בדין ממון שנתן להישבון, אין חוששין לכל זה, ואפילו לשלושה מוסרין אותו לכתחילה על סמך דאי אפשר דליכא בהו חד דגמיר.
ושאר הדברים שנלמדו ממנו, כגון מלמד זכות שלא ילמד חובה, ושאין פותחין לחובה, ואין מתחילין מן הגדול, כל זה לחמלת ה’ יתברך על בריותיו כאדם החומל על בניו, דרך משל, כמו שכתוב (דברים יד א) בנים אתם לה’ אלהיכם וגו'.

[לעתים מחילה על חטא הורסת את האחרים]
. והגע עצמך על דרך משל, אם יוליד איש מאה, ובנה להם עיר והושיבם שם, וראה שלא יתקימו בישוב אלא אם כן יגזור עליהם שכל המכה רעהו יענש בממונו, ואם ימיתהו יומת, וקם האחד ועבר על גזרתו. אם ימחל לו - הרי הישוב בטל, שלא תשאר מורא על הנשארים, מה יש לו לעשות ואל יראה במות בנו השני, יחזור על כל פנים בכל צד שיוכל לפטרו מן הדין. אם יוכל מוטב, ואם אי אפשר בשום צד יצוה להמיתו, כדי לקיים ישוב האחרים, וכן הדבר הזה והבינהו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין יז א) שאם פתחו כולם לחובה שפטור, ואם המזכין והמחייבים שוים שמוסיפים עליהם, ועד כמה מוסיפין. ואם אומר אחד איני יודע מה יהא בכך.
ומה שאמרו שהמלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה, דווקא בשעת משא ומתן נאמר, אבל בגמר דין חוזר להימנות עם המחייבין. ואם פתח אחד ואמר יש לי ללמד חובה ונשתתק או מת, שהוא כמי שאינו יודע, והמזכה ומת רואין אותו בגמר דין כאלו הוא במקומו. ותלמיד הבא ללמד חובה משתקין אותו, ואם אמר ללמד זכות מעלין אותו עם סנהדרין, ואם יש ממש בדבריו שומעין לו, ואינו יורד משם לעולם, ואם אין ממש בדבריו אינו יורד משם כל אותו היום דרך מוסר. והנדון בעצמו שאמר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו, והוא שיש ממש בדבריו.
ויתר פרטיה, מבוארים בפרק שביעי מסנהדרין [פ''א שם]

ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנשים.
שאינן דנות, כמו שאמרנו למעלה בהרבה מקומות.
ואל יקשה עליך מה שכתוב בדבורה הנביאה (שופטים ד ד) והיא שפטה את ישראל, שאפשר לנו לתרץ שלא היה הדין נחתך על פיה, אבל היתה אשה חכמה ונביאה והיו נושאין ונותנין עמה אפילו בדברים של איסור והיתר ודינין גם כן, ולכן כתוב עליה והיא שפטה את ישראל וכו', או נאמר שקבלוה עליהם ראשי ישראל ואחריהם כל אדם לדון על פיה, דבקבלה ודאי הכל כשרים, דכל (כתובות נו א) תנאי שבממון קים.

[האישה כשופטת]
. ומכל מקום כל זה שאמרנו שאינן דנות, הוא כדעת קצת המפרשים וכדעת הירושלמי (סנהדרין ג ט) שכן נמצא שם מפורש. אבל לדעת קצת מן המפרשים, כשרות הן לדון. ואמרו כי מקרא מלא הוא, שנאמר 'והיא שפטה'.

ומה שאמרו בסנהדרין (לד ב) דכל שאינו כשר להעיד אינו כשר לדון, ונשים ודאי אינן כשרות להעיד כדמוכח שם, אפשר שיאמרו לפי דעתם זה לפי שאין למדין מן הכללות (עירובין כז א). והנראה מן הדברים ומן הסברא שאינן בתורת דין, כדאיתא בירושלמי וכדמשמע לפי גמרין דרך פשיטות.

ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל בלבד.
שאין דנין דיני נפשות אלא שם. והעובר על זה ולא רצה ללמד בדין מה שרואה בדעתו, וסומך על חבריו, או שפתח לחובה, או שחזר ולימד חובה אחר הזכות, או גדול שפתח תחילה, עברו על לאו, ואין לוקין עליו, לפי שאין בו מעשה.

cheat wife open reasons women cheat on their husbands
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
dating for married men how many people cheat cheaters
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

עח. מצות הטייה אחרי רבים

לנטות אחרי רבים, והוא כשיפול מחלוקת בין החכמים בדין מדיני התורה כולה, וכמו כן בדין פרטי, כלומר בדין שיהא בין ראובן ושמעון, על דרך משל, כשתהיה המחלוקת בין דייני עירם שקצתם דנין לחיוב וקצתם לפטור, לנטות אחר הרוב לעולם, שנאמר (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות. ובביאור אמרו זכרונם לברכה (חולין יא א) רובא דאורייתא.

ובחירת רוב זה, לפי הדומה, הוא בששתי הכתות החולקות יודעות בחכמת התורה בשוה, שאין לומר שכת חכמים מועטת לא תכריע כת בורים מרובה, ואפילו כיוצאי מצרים. אבל בהשוית החכמה בקרוב, הודיעתנו התורה שרבוי הדעות יסכימו לעולם אל האמת יותר מן המיעוט. ובין שיסכימו לאמת או לא יסכימו לפי דעת השומע, הדין נותן שלא נסור מדרך הרוב.

ומה שאני אומר כי בחירת הרוב לעולם הוא בששתי כתות החולקות שוות בחכמת האמת, כי כן נאמר בכל מקום חוץ מן הסנהדרין, שבהם לא נדקדק בהיותם חולקין אי זו כת יודעת יותר, אלא לעולם נעשה כדברי הרוב מהם. והטעם לפי שהם היו בחשבון מחוייב מן התורה, והוא כאלו צותה התורה בפירוש אחר רוב של אלה תעשו כל עניניכם, ועוד שהם כולם היו חכמים גדולים.

משורשי מצוה זו
שנצטוינו בזה לחזק קיום דתנו, שאלו נצטוינו קיימו התורה כאשר תוכלו להשיג כוונת אמתתה, כל אחד ואחד מישראל יאמר דעתי נותנת שאמיתת עניין פלוני כן הוא, ואפילו כל העולם יאמרו בהפכו לא יהיה לו רשות לעשות העניין בהיפך האמת לפי דעתו, ויצא מזה חורבן שתעשה התורה ככמה תורות, כי כל אחד ידין כפי עניות דעתו.

[חובה לציית לרוב, גם אם לעתים יטעו]
אבל עכשיו שבפירוש נצטוינו לקבל בה דעת רוב החכמים, יש תורה אחת לכולנו והוא קיומנו גדול בה, ואין לנו לזוז מדעתם ויהי מה. ובכן בעשותנו מצוותם, אנו משלימין מצוות האל, ואפילו אם לא יכוונו לפעמים החכמים אל האמת חלילה, עליהם יהיה החטאת ולא עלינו. וזהו העניין שאמרו זכרונם לברכה בהוריות (ב א) שבית דין שטעו בהוראה ועשה היחיד על פיהם, שהם בחיוב הקורבן לא היחיד כלל, זולתי בצדדים מפורשים שם.

דיני המצוה
כגון החילוקים שיש ברוב זה בין דיני ממונות לדיני נפשות, שבדיני נפשות צריך שיהא הרוב יותר ניכר, וכמה אנשים צריכים לדיני נפשות מחמת שאנו מצווין לעשות כדברי הרוב, ואין ראוי להמית איש אחד בשני דיינים שהם רוב כנגד אחד.
וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין לז א) שצריכין גם כן אלו העושים רוב בדיני נפשות להיות סמוכין, והסמיכה עדות להם שהם חכמים ונבונים ושלמים שראויים לעשות כל דבר על ידם. ולא נמית אנשים על פי אנשים חסרי חכמה פן יטעו בדין, ולמיתה אין תשלומין. ושבדיני נפשות המלמדים זכות אין חוזרין ומלמדין חובה, ובדיני ממונות אינו כן, ושפותחין בזכות בדיני נפשות, והנה נסתלק הפותח בכך מכת המחייבת, ושהכל מלמדין זכות, בין רב בין תלמיד.
ויתר פרטיה, מבוארים בסוף סנהדרין.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות
והעובר עליה ולא נטה אחריהם, ביטל עשה ועונשו גדול מאוד, שהוא העמוד שהתורה נסמכת בו.

my wife cheated go women cheat
how do you know your wife cheated on you open how to cheat your wife
how to cheat your wife read your wife cheated on you
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
dating for married men how many people cheat cheaters
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
cheaters why do wife cheat dating a married man
adult xxx stories free sex stories with pictures free online intimate sex stories

עט. שלא לרחם על עני בדין

שלא יחמול הדין על החלש והדל בשעת הדין, אלא שידין דינו לאמיתו, לא על צד החמלה עליו, אבל ישוה בין העשיר והדל, להכריחו לפרוע מה שהוא חייב, שנאמר (שמות כג ג) ודל לא תהדר בריבו. ונכפל זה העניין במקום אחר, שנאמר (ויקרא יט טו) לא תשא פני דל. ולשון ספרא שלא תאמר עני הוא זה, ואני והעשיר חייבים לפרנסו, אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות, תלמוד לומר לא תשא פני דל.

ושורש המצווה
ידוע, שהשכל מעיד בהשוית הדין, שדבר ראוי וכשר הוא.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים.
והעובר עליה והשוה הדין לחמלתו על הדל, עבר על מצות מלך, ואין בה מלקות, שאין בה מעשה.

has my boyfriend cheated on me quiz parentpower.com did my boyfriend cheated on me
how to cheat catching a cheater husband cheated

פ. מצות פרוק משא

להסיר המשא מעל הבהמה שיגעה במשאה בדרך, שנאמר (שמות כג ה) כי תראה חמור שנאך וגו'.
השונא זה, פירושו ישראל. ואף על פי שכתוב (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך, דהינו ישראל, אמרו חכמים (פסחים קיג ב) שעניין זה הוא כגון שראהו עובר עבירה ביחיד, והתרה בו ולא חזר, שזה מותר לשנאתו.
ומה שאמר 'חמור', לאו דוקא חמור, אלא כל בהמה, אלא שדבר הכתוב בהווה, שהחמורים למשא. וכתיב (שמות כג ה) עזב תעזב עמו, כלומר עזרהו, מלשון (נחמיה ג ח) ויעזבו ירושלים. שהוא מלשון חזק.

משורשי המצוה
ללמד נפשנו במידת החמלה שהיא מידה משובחת, ואין צריך לומר שחובה עלינו לחמול על האיש המצטער בגופו, אלא אפילו (על) המצטער באבדת ממונו, מצוה עלינו לחמול עליו ולהצילו.

דיני המצוה
כגון אם הבהמה של גוי ומשאוי של ישראל או בהפך,
ודין הפוגע באוהבו ישראל ובשונאו, שמצוה בשונא לכוף היצר, ואפילו אוהב לפרוק ושונא לטעון. ושונא זה אינו כשונא שזכרנו מחמת עבירה, אלא שאין לבו שלם עמו.

ופירוש 'כי תראה' - מאימתי הוא החיוב, ושיערו חכמים שהוא אחד משבעה ומחצה במיל, וזהו ריס. אבל רחוק מזה השיעור, אין חייב להטות הדרך אליו. והעושה לפנים מן השורה, תבוא עליו ברכה.
ודין (שם ל ב) זקן או נכבד ואינה לפי כבודו, שהכל נדון לפי מה שיהא עושה בשלו,
ודין (שם לב א) פריקה בחינם וטעינה בשכר, ושמדדה (שם לג א) עמו עד פרסה, ונוטל שכר על הלוויה, כמו שמבואר הכל בפרק שני ממציעא [ח''ה סי' פד].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות
והעובר עליה, ביטל עשה, ומראה בעצמו מידת האכזריות שהוא מידה מכוערת. וכל (שבת ק נא ב) שאינו מרחם, אין מרחמין עליו מן השמים, שאין ראוי גופו לקבלת הרחמנות.

hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters

פא. שלא להטות משפט רשע

שלא להטות הדין על אחד מבעלי הדין כשידע שהוא רשע בעל עבירות, שנאמר (שמות כג ו) לא תטה משפט אביונך בריבו, ופירושו שהוא אביון במצות, שאין במשמע שיהא אביון בממון, שאין צריך לומר שלא יטו עליו הדין לגזול ממנו בעוניו, אלא נצטוינו שאף על פי שהוא רשע, לא יאמר הדיין הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין, כי המשפט ברשעים לאלהים הוא ולא לך. וכן הוא במכלתא, רשע וכשר עומדין לפניך בדין, שמא תאמר וכו'.

שורש השווית הדין בכל אדם, דבר מושכל הוא.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים אבל לא בנקבות
שאינן דנות. ועובר עליה והטה הדין על הרשע עבר על מצות מלך.

cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
i want my wife to cheat on me want to cheat on my wife what to do when your wife cheated on you
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual

פב. שלא לחתוך הדין באומד הדעת

שלא יהרגו בית דין הנדון כי אם בעדים מעידין על אותו עניין שהוא נהרג עליו, שראוהו שעשה אותו בעיניהם ממש [לא] שיעידו עליו מצד אותות חזקות. ועל זה נאמר (שמות כג ז) ונקי וצדיק אל תהרוג, כלומר הזהר עד מאוד לבל תהרוג אדם שיהא באפשרות שלא עשה מה שאמרו עליו שעשה.

וכן הוא מפורש במכלתא שאמרו שם ראוהו רודף אחר חברו להורגו, והתרו בו אם הרגת אותו תיהרג, והעלימו עיניהם שלא ראו בהכותו אותו, ומצאוהו מיד הרוג ומפרפר והסיף מנטף דם מיד ההורג, שומע אני יהא חייב, תלמוד לומר 'ונקי וצדיק אל תהרוג'. הרי שמפני שהעלימו עיניהם בעת ההכאה, נפטר זה. וכשר הדבר וראוי להיות כן, שאלו התורה התירה להקים גבולי העונש באפשרות הקרוב, יצא מן העניין לפעמים להקים גבולי העונש באפשרות רחוק, עד שנמית בני אדם לפעמים על מה שלא עשו, כי יש לאפשרות רוחב גדול.

ודע זה והבינהו כי דבר ברור הוא. ולפיכך סגר יתעלה זה השער וציווה אותנו על זה, וכל פקודי ה’ יתברך ישרים (תהלים יט, ט). ועוד נכלל בכלל לאו זה מי שהעידו עליו שני עדים שראוהו שעבר עבירה אחת, כגון שהאחד מעיד שעשה מלאכה בשבת, והאחד מעיד שעבד עבודה זרה, שזה אינו נדון בעדותן, שנאמר 'ונקי וצדיק אל תהרג'. וכן אמרו זכרונם לברכה (מכילתא), היה אחד מעידו שראהו עובד לחמה, ואחד ללבנה, שומע אני יצטרפו, תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרג.

שורש המצווה, נגלה הוא כמו שאמרנו.

דיניה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות וב) שאין עדותן מצטרפת אפילו מעידים בעבירה אחת עד שיראו שניהם כאחד. ועוד שיהיו רואין זה את זה בשעת המעשה, להוציא אם האחד ראהו מחלון זה והאחד מחלון אחר, ואין יכולים לראות זה את זה, ושהמתרה מצרפן אם רואה שניהם.
ויתר פרטיה בסנהדרין.

ונוהגת בארץ ישראל בזכרים
לפי שבהם המשפט, כמו שאמרנו כמה פעמים, אבל לא בנקבות, לפי שאינן דנות. והעובר עליה ודן על פי עדות שאינה מכוונת, כמו שאמרנו, עבר על מצוות מלך, ועונשו גדול מאוד שגורם להרוג נפשות שלא כדין.

והרמב’’ן זכרונו לברכה (סהמ''צ ל''ת ר''צ) חשב זה המקרא בשני לאוין לעניין אחר, והוא שנפטר בדיני נפשות בצדדין שנחייב בדיני ממונות. וסמך על מה שאמרו בגמרא סנהדרין (לג ב)
תנו רבנן, מנין ליוצא מבית דין חייב, ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות, שמחזירין אותו, שנאמר ונקי וצדיק אל תהרג, כלומר וזה נקי הוא, דשמא זה ילמד שהוא נקי. ומנין ליוצא מבית דין זכאי, ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה, שאין מחזירין אותו, תלמוד לומר וצדיק אל תהרג. וזה צדיק הוא, שכבר יצא צדיק.
הנה ידקדקו המקרא לשני לאוין. וכל עניינים אלה מן השורש שכתבתי, שרצה האל שנהפוך בכל זכות הנדון, שמא עשה תשובה וניחם על רעתו שעשה ויהיה ממישבי עולם, והוא ברוך הוא חפץ בישובו.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
hiv skin rash read signs of having hiv
has my boyfriend cheated on me quiz parentpower.com did my boyfriend cheated on me
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
cheaters go dating a married man

פג. שלא ליקח שוחד

שלא יקח הדין שוחד מבעלי הדין, אפילו לדון דין אמת, שנאמר (שמות כג ח) ושוחד לא תקח. ונכפל הלאו בתורה בזה העניין במקום אחר (דברים טז יט) וכן אמרו בספרי לא תקח שוחד, אפילו לזכות זכאי ולחייב חייב.

משורשי המצוה
שנאסר עלינו לקח השוחד אפילו לדון את הדין לאמיתו. כדי להסיר מבינינו ההרגל הרע, פן נבוא מתוך כך לדון בשוחד דיני שקר, ודבר ברור הוא, אין צריך מופת.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שהנותן והמקבל עוברין בלאו. הנותן משום 'ולפני עור' (ויקרא יט יד), והמקבלו שהוא בכלל ארור. וחייב להחזירו.
ושאסור לדיין להגדיל מעלתו לכוונה כדי להרבות שכר לסופריו, ושאפילו שוחד דברים אסור ליקח, אלא יראה עצמו כאלו אינו משים לבו כלל אל הדברים אם אולי יכבדוהו בעלי הדין בדברים.
כללו של דבר, אסור לדיין לקבל הנאה מבעלי הדין כלל בשביל דיניו. אבל אם הדיין הוא בעל מלאכה, התירו לו חכמים לשאול מבעלי הדין שכר בטלתו ממלאכתו בעוד שיעסוק בדינם, והוא שיהא הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטול משניהם בשוה.
ויתר פרטיה בסנהדרין [פכ''ג שם].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים, שהם דנים
והעובר עליה וקבל שוחד, עבר על מצות מלך, ואינו לוקה לפי שנתן להשבון.

i love my girlfriend but i want to cheat my girlfriend cheated on me what do i do has my girlfriend cheated on me
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories
how to cheat on wife dating for married wife cheaters

פד. מצות שמיטת קרקעות

להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה השביעית, שהיא נקראת מפני המעשה הזה שנתחייבנו בה 'שנת השמיטה', ויזכה בפרותיה כל הרוצה לזכות, שנאמר (שמות כג יא)
והשביעת תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך, ויתרם תאכל חית השדה, כן תעשה לכרמך לזיתך.

ולשון מכילתא: והלא הכרם והזית בכלל היה, כלומר שראש הפסוק שאמר תשמטנה ונטשתה יכלול כל מה שיצמח בארץ, בין פרות אילן או פרות אדמה, ולמה פרט הכתוב שני אלה? להקיש לכרם שאר מיני אילן, ללמד שכמו שיש בכרם עשה ולא תעשה, שהרי בפירוש נכתב עליו (ויקרא כה ה) 'ואת ענבי נזירך לא תבצר', כמו כן כל שאר האילן יש בהן עשה ולא תעשה. ולפיכך פרט כרם וזית, ללמד על עניין זה, כי כונת הכתוב דלאו דוקא כרם וזית לבד, אלא הוא הדין לכל שאר פרות האילן, אלא שהזכיר אחד מהם, והוא מלמד לכולן שזה מן המידות שהתורה נדרשת בהם.

ומצוה זו, שהיא להפקיר כל פרותיה, והמצוה האחרת שצונו האל, לשבות בה, כמו שכתוב בכי תשא (שמות לד כא) 'בחריש ובקציר תשבת' - קשר אחד להן.

משורשי המצוה
לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו עניין חידוש העולם, כי (שמות כ יא) ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שלא ברא דבר, הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיוננו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה, ובו יהרסו כל פינותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמננו יום יום ושנה שנה על דבר זה, למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא תפרד לעולם העניין מבין עינינו תמיד. והוא כעניין שאנו מונין ימי השבוע בששת ימי עבודה, והשביעי יום מנוחה.

ולכן ציווה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו, מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפרות בכל שנה ושנה, לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה, וכשהוא חפץ מצווה עליו להפקירם.
ועוד יש תועלת נמצא בדבר, לקנות בזה מידת הוותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול.
ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה, שיוסיף האדם ביטחון בשם יתברך. כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גידולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלמד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מידת הכילות הרבה, ולא מיעוט הביטחון.

מדיני המצוה
מה הן הדברים מעבודות הארץ שהן לנו בחיוב שביתה זו מן התורה, כגון זריעה, זמירה, קצירה, בצירה, ואשר הן אסורות מדרבנן, כגון מזבל וחופר, ועבודות שבאילן כגון חותך ממנו יבלת, פורק ממנו עלין או בדין יבשים, מאבק באבק, או מעשן תחתיו להמית התולעת, סך הנטיעות, קוטם, או מפסג האילנות, ומה שהתירו לעשות כגון סוקרין בסקרא, ועודר תחת הגפנים,
ודין עבודת בית השלחין, ושלא יעשה אשפה בתוך שדהו עד שיעבור זמן הזיבול ואחר כך שתהא גדולה ולא יהא נראה כמזבל, ושיעוריה ממאה וחמשים סאה זבל ולמעלה.
ומה שאמרו (מוע''ק ג ב) שהחיוב להימנע מעבודת הארץ שלושים יום קודם שנה שביעית והיא הלכה למשה מסיני.
ודין שדה אילן כמה זמן אסור בעבודה משנה ששית, ומהו נקרא שדה אילן, ואיסור הברכה והרכבה, מה יהא בנטיעותיו, ופרות שביעית מה דינן, דכל שהוא מיוחד למאכל אדם, כגון חטים ושעורים ופרות, אין עושין ממנו מלוגמא או רטיה, שנאמר בהן 'לאוכלה'. ושאינו מיוחד למאכל אדם, כגון קוצים ודרדרים, עושין ממנו מלוגמא לאדם ולא לבהמה. ושאינו מיוחד לאדם ולבהמה, כגון פואה ואזוב וקורנית, הרי הוא תלוי במחשבת האדם, חשבן לאכילה דינן כמאכל, חשבן לעצים דינן כעצים.
ויתר רובי פרטיה כולן מבוארין במסכת הבנויה על זה, והיא מסכת שביעית.

ונוהגת בזכרים ונקבות בארץ ישראל בלבד
ובזמן שישראל שם, שנאמר עליה (ויקרא כה ב) כי תבאו אל הארץ. ומדרבנן נוהגת אפילו בזמן הזה בארץ דוקא.
וכל מקום שהחזיקו בו עולי בבל, עד כזיב ולא כזיב בכלל, אסור בעבודה, וכל הספיחים הצומחין שם אסורים באכילה. כי הם קידשו המקומות שהחזיקו בהם לעולם.
והמקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא עולי בבל, שהן מכזיב ועד הנהר ועד אמנה, אף על פי שהן אסורין היום מדרבנן בעבודה בשביעית, שהחמירו בהן, הספיחין שצומחין שם מותרין באכילה, אחר שלא נתקדש בעולי בבל.
ומן הנהר ואמנה והלאה מותר בעבודה.
סוריא, והוא מן המקומות שכבש דוד קודם שנכבשה ארץ ישראל כולה, וזהו הנקרא לרבותינו זכרונם לברכה 'כבוש יחיד', והארץ הזאת היא כנגד ארם נהרים וארם צובה כל יד פרת עד בבל, כגון דמשק ואחלב וחרן ומקומות אחרים סמוכין לאלו, אף על פי שאין שביעית נוהגת בהן מן התורה, גזרו בהן שיהיו אותן המקומות אסורין בעבודה כארץ ישראל.
אבל עמון ומואב ומצרים ושנער, אף על פי שהן חייבין במעשר, אין שביעית נוהגת בהן, וכל שכן שאין נוהגת בשאר חוצה לארץ.
והעובר עליה ונעל כרמו או שדהו בשביעית, או אסף כל פרותיו לביתו בזמן שישראל על אדמתן, ביטל עשה. ומכל מקום מותר לאסוף מהן מעט מעט לבית לאכול, ובלבד שתהא יד הכל שווה בהן, כאלו אין לקרקע בעלים ידועים.

has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual
what makes people cheat link when married men cheat

פה. מצות שביתה בשבת

לשבות ממלאכה ביום השבת, שנאמר (שמות כג יב) וביום השביעי תשבת. כל ענינה כתוב למעלה בלאו הבא על זה. ונכפלה מצות שבת עד י''ב פעמים.

where can i get a std test open free std test
my wife cheated open women cheat
how to cheat catching a cheater husband cheated
dating for married men how many people cheat cheaters
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters

פו. שלא לישבע בעבודת אלילים

שלא נשבע בשם עבודה זרה ואפילו לעובדיה, ולא נשביע לגוי בה, שנאמר (שמות כג יג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו.
ובכלל ההזכרה שמענו בין נשבע בין משביע, ויש מפרשין שעיקר לאו זה אינו בא אלא בעוסק עם הגוי ביום אידו ומרויחו, דאזיל ומודה, וקא עבר על לא תזכירו, כלומר שלא יזכרוה אחרים על דרך האסורה להם, דהינו על דעת לעובדם, שהוא אסור אף להם מן התורה, שבני נח מוזהרים על עבודה זרה.
ועוד הוסיפו זכרונם לברכה הרחקה, ואמרו בסנהדרין (סג ב) שלא יאמר אדם לחברו 'שמור לי בצד עבודה זרה פלונית'.

משורשי המצוה
להרחיק כל עניין עבודה זרה בין במעשה בין בדיבור, עד שלא יעלה זכרה בלבבנו לעולם. והשגיחו רבותינו זכרונם לברכה ואמרו שבארבעים וארבעה מקומות הזהירתנו התורה עליה לרוב מיאוסה, צא וחשב.

מדיני המצוה
מה שאמרו שאפילו להזכיר שם עבודה זרה שלא בדרך שבועה אסור, ושכל עבודה זרה הכתובה בספרי הקודש מותר להזכיר שמה, כגון פעור (במדבר כג כח) ובל ונבו (ישעיה מו א) וכיוצא בהן, ושאסור לגרום לאחרים שיידרו ושיקיימו בשם עבודה זרה. אבל אינו לוקה אלא הנודר והמקים בשמה, דהינו הנשבע בעצמו ולא המשביע, ואף על פי שהמשביע כמו כן בכלל הלאו הוא, לפי דעת הרמב''ם ז''ל.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שביעי מסנהדרין.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות.
והעובר עליה ונשבע בדבר מכל הנבראים שיאמינו בם הכופרים הסכלים על צד הגדולה, חייב מלקות. כן כתב הרב זכרונו לברכה. ואף על פי שאין בו מעשה בזה, מרוב חומר עבודה זרה הוא.

i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
what makes people cheat click when married men cheat
teen sex stories link akka sex stories
adult xxx stories gang sex stories free online intimate sex stories

פז. שלא להדיח בני ישראל אחר העבודת אלילים

שלא יקרא אדם בני אדם לעבוד עבודה זרה ויזרז אותם על כך, ואף על פי שזה הקורא לא יעבדנה ולא יעשה לה פעולה מן הפעולות רק הקריאה לבד, וזהו הנקרא מדיח. וכן אמרו בסנהדרין (סג ב) לא ישמע על פיך, אזהרה למדיח, וכן אמרו במכלתא.

שורש המצוה ידוע.

דיניה
בפרק עשירי מסנהדרין. ומי שלא הדיח בעניין זה אלא אדם אחד, אינו נקרא מדיח אלא מסית, ובסדר ראה אנכי נכתוב אזהרת מסית בעזרת השם. אבל כשמדיח שני אנשים או יותר נקרא מדיח. וזה שאתה מוצא כל הרחקות אלו בעבודה זרה, וגודל העונש בה עד שנכפלה בארבעים וארבעה מקומות בתורה, ושתכַנֶה התורה לשם ברוך הוא קנַא על עובדיה.

אל יעלה בלבך שקנאת האל והרחקות אלו נכתבו זולתי מצד העובדים, כי ה’ ברוך הוא וברוך שמו בין שיעבדו אותו בני אדם, או יעבדו מלאך או גלגל או כוכב או אחד מכל ברואיו, אין שום צד תוספת וגרוע נופל בזה בכבודו ברוך הוא, כי תכלית הכבוד וההוד לא נוסף ולא נגרע בשביל דבר, אף כי שמעשיו אנחנו פעולותיו אנשי הגופות. אך תדע באמת כי כל עניינים אלה נאמרים על צד המקבלים, יאמר כי בעת שהאדם מוציא עצמו לגמרי, ומתפשט מאמונת ה’ ברוך הוא, ומוליך גופו ומתפיס מחשבותיו אחרי ההבל, לא יהיה ראוי כלל להניח בו שום ברכה ושום טובה, אבל יהיה ראוי להניח עליו כל מה שהוא הפך הברכה, והוא הקללה והמארה והחלאים וכל רעות, כי הוא נתרחק תכלית הריחוק מכל גבולי הטוב, ועל כן לא תשיגהו כי אם רע מכל צדדיו.

ועל הדרך המשל יאמר עליו כאילו ה’ יתברך שהוא אדון הטוב נעשה לו לאויב, ועצר ממנו כל הטובות, וכאלו הוא מקנא בו בהניחו עבודתו ועובד את אחרים.
ואולם האל ברוך הוא לא יחייב לכל נברא ולא יקנא בבן אדם, כי בידו להחזירם כולם עם כל שאר העולם כולו לתוהו ובוהו בהנחת חפצו בביטול, כאשר בראם בהנחת חפצו בבריאה. אבל יכנה שמו ברוך הוא בקנא, על דרך מעשה בני אדם. לפי שאין ביניהם שנאה גדולה כמי שמקנא באיש על שום דבר, או מקנא באשתו בזנותה עם אחרים. ועל כן נכתבו בתורה דמיונות אלו אצלו ברוך הוא, כדי שיכנס לאוזן השומע.

ונוהגת איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות.
אבל דין העובר עליה, בין איש ואשה שהם בסקילה, אינן אלא במקום הראוי למשפט שהיא הארץ הנבחרת.

how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
will my boyfriend cheat go my boyfriend cheated on me with my best friend
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
why most women cheat marcandela.com what is infidelity

פח. מצות חגיגה ברגלים

לחוג ברגלים, והוא שנצטוינו לעלות לרגל למקדש שלוש פעמים בשנה, והן סמוך לפסח ושבועות וסוכות, כדי שנחוג שם, שנאמר (שמות כג יב) שלוש רגלים תחוג לי בשנה. ועניין החגיגה הוא שנעלה שם בקורבן, ונקריבהו שלמים לכבוד החג. ונכפלה מצוה זו פעמיים בתורה, ואמרו זכרונם לברכה במסכת חגיגה (י ב), שלוש מצות נצטוו ישראל ברגל: חגיגה, ראיה, שמחה.

משורשי מצוה זו
לפי שאינו בדין לבא בידים ריקניות לפניו ברוך הוא, ואף על פי שהאמת כי אינו צריך דבר מידינו כמו שכתוב (תהלים נ יב) אם ארעב לא אומר לך, אף על פי כן בדמיון מחשבותינו אנחנו רואים כאלו נעמוד לפניו. והאמת שהנפשות קרובות אל הטוב במקום ההוא יותר משאר מקומות, ואור פני מלך נוגה עליהם שם. ועל כן ראוי לנו לעשות מעשה הקורבן בעת ההיא, כי בפעולת הקורבן נתכן לקבלת הטובה, ותתעלה נפשותינו מעלה מעלה, כמו שנכתוב בעזרת השם.

מדיני המצוה
שאמרו זכרונם לברכה (פאה רפ''א) שקרבנות אלו אין להן שיעור, אלא אפילו אחד יספיק, בין בהמה בין עוף, תור או גוזל, ושחייב לעלות לירושלים על כל פנים בקורבן בידו או בכסף שיקנה בו קורבן בירושלים, אבל בשוה כסף אינו פטור. ואם לא הקריב קרבנו ביום ראשון, שיש לו תשלומין (חגיגה ט א) כל שבעה, ובלבד שיהיה הוא שם ביום ראשון.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת חגיגה

ונוהגת בזמן הבית בזכרים אבל לא בנקבות
ולא כל (שם ב א) הזכרים, שחיגר וסומא אפילו באחת מעיניו, וחולה וזקן וענוג הרבה שאינו יכול לעלות ברגליו - כולם פטורין, וכן טומטום ואנדרוגינוס ועבדים. אבל כל שאר הזכרים חייבים, ואפילו יש להם אמנות מכוער כגון (שם ד א) מקמץ ומצרף ועבדן, מטהרין גופן ומלבושן ועולין לפני ה’ יתברך, והם מקובלין לפניו כשאר ישראל, שטינוף הנפש הוא הממאיס בני אדם לפני המקום, ולא האומנות, כל זמן שעושין אותו בנאמנות.
והעובר עליה ונראה בעזרה ביום ראשון של חג, ולא הביא קורבן, ביטל עשה, וגם עבר על לאו, שנאמר על זה (שמות כג טו) ולא יראו פני ריקם.

how to cheat catching a cheater husband cheated
how to cheat on wife dating for married wife cheaters

פט. שלא נשחט שה הפסח בארבעה עשר בניסן בעוד החמץ ברשותנו

שלא נשחט שה הפסח בארבעה עשר בניסן בעוד שיהיה חמץ ברשותנו עד חצי היום, כמו שדרשו זכרונם לברכה (פסחים ה א) "אך" [אך ביום הראשון תשביתו] - חלק, שנאמר (שמות כג יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי, ובא הפירוש בו לא תשחט שה הפסח ויהיה עדיין חמץ קיים ברשותך. ונכפלה זאת המניעה בלשון אחר בתורה. וגם כן שמענו בכלל הפירוש, שלא (שם יג ב) יהיה חמץ אצל השוחט אותו ולא אצל הזורק דמו ולא אצל המקטיר חלבו ולא אצל אחד מבני חבורה הנמנין עליו (שם סג ב).

משורשי המצוה
לפי שקביעות זמן בכל העניינים הוא קיום עשיתן, ידוע הדבר אצל כל אדם. ועל כן בדבר הפסח, שהוא דבר גדול אצלנו בקיום הדת, כמו שכתבנו למעלה (במצוה כא), ציווה האל ברוך הוא שנעשה עניינו בסדר ובקביעות זמן לכל דבר ודבר מדבריו, ולא תבוא מצוה ממצות עניין המועד הזה בגבול חברתה. ועל כן נזהרנו להשבית החמץ הנמאס בעינינו לשעתו תחילה, ואחר כך להתחיל בקורבן הפסח שהוא התחלת שמחת המועד הטוב.
ועוד אם שמענו טוב מזה נחזיק בו.

מדיני המצוה
מה שאמרו (שם סא א) שזמן שחיטתו אחר חצות, ואם שחטו קודם חצות שפסול, ואף על פי שאחר חצות הוא זמנו, אינו נשחט לכתחילה אלא אחר תמיד של בין הערבים אחר שמקטירין קטורת של בין הערבים, גם לאחר שמיטיב את הנרות.
ויתר פרטיה בפסחים.

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ובנקבות.
והעובר עליה והניח מדעתו כזית חמץ ברשותו בשעת הקרבתו, אחד שוחט או זורק או מקטיר האמורין או אפילו אחד מכל בני החבורה הנמנין באכילתו - לוקה, והפסח כשר מכל מקום.

how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
i want my wife to cheat on me want to cheat on my wife what to do when your wife cheated on you
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
what makes people cheat married cheat when married men cheat
percent of women that cheat go letter to husband who cheated

צ. שלא להניח אמורי הפסח ליפסל בלינה

שלא להניח אמורים של פסח עד הבוקר שלא יקריבו אותן והן נפסלין בשהיה זו, ונקראין נותר, שנאמר (שמות כג יח) ולא ילין חלב חגי עד בקר, והוא הדין לשאר אמורין ולשאר קרבנות. ולשון מכלתא לא ילין חלב, בא הכתוב ללמד על החלבים שנפסלין בלינה. וכבר נכפלה זאת המניעה במקום אחר, שנאמר (שמות לד כה) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח.

משורשי המצוה
כי כבוד הקורבן להקריבו בזמנו הקבוע אליו, והמעביר המועד נראה כמתיאש ומשליך הדבר אחרי גוו, ואיננו מתעורר ומתפיס כונותיו אל העבודה יפה, ומפני כן נפסלין בכך.

מדיני המצוה
מה שאמרו (פסחים סד ב) שמצוה להקטיר אמורי כל זבח וזבח בפני עצמו.
ומה שאמרו (מנחות עב א) שמצות הקטורתן אחר שחיטה סמוך, ואם לא הקטירן כן מקטירן כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר. ודוקא כשחל ארבעה עשר בניסן להיות בשבת, שחלבי שבת קרבין ביום טוב, אבל אם חל ארבעה עשר בניסן בחול, אין מקטירן בלילה, שאין מקטירין חלבי חול ביום טוב, דיום טוב עשה ולא תעשה, ודוחה לאו דלא ילין.
ויתר פרטיה בפסחים

ונוהגת בזמן הבית בזכרים כהנים.
והעובר ולא הקריבן, אינו לוקה, לפי שאין בו מעשה.

percent of women that cheat go letter to husband who cheated

צא. מצות הבאת בכורים

להביא בכורים למקדש, והוא הפרי הראשון שמתבשל באילן שחייבין אנו להביאו שם ולתנו לכהן, ולא כל האילנות במצוה זו מן התורה, אלא שבעת המינים בלבד שנשתבחה בהן ארץ ישראל, והם חיטה ושעורה, גפן ותאנה ורמון, זיתים ותמרים, שנאמר (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא וגו'. ובא הפירוש שלא נאמר אלא על שבעה פרות אלו.

ולפי הדומה, כי בדרך זו למדו זכרונם לברכה לומר כך, כי אחר שלא הוזכרו כל פרות אחרים חוץ מאלו בתורה בשום מקום, וצונו ברוך הוא להביא מארצנו בכורי פרות סתם, באמת יש לדון כי על הפרות שהודיענו בתורה, שהן בארץ ישראל וששבחה בהן, על אותם צונו. ואפשר כי יש לרבותינו ז''ל עוד הכרח הכתוב בעניין, או שמא דברי קבלה הם.
וכן היה דרכם להביא אותן: הסמוכין לירושלים מביאין אותן רכים, והרחוקין מיבשין אותן.

משורשי המצוה
כדי להעלות דבר ה’ יתברך על ראש שמחתנו, ונזכר ונדע כי מאתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם. על כן נצטוינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנות, ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו והודאתנו לפניו, כי הפרות ויתר כל הטובה מאתו יבואו, נהיה ראוים לברכה ויתברכו פרותינו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות יט ב) שהן אסורין לזר כתרומה משנכנסו לירושלים, ומאיזה פרות מביאין מהם בכורים מדרבנן, ושנתנין הבכורים לאנשי משמר, ושטעונין כלי והוא לכהן אם הוא של עץ, ושלא יביאם אדם בערבוב אלא דרך נוי, כגון שֶמשִים הוצין או עלין בסל בין כל מין ומין, ומקיף אשכלות ענבים לסל של תאנים על שפתו, ומביאין בידיהן תורים ובני יונה לכבוד הבכורים ונותנין אותם לכהנים, וכיצד היו מעלין אותן, והשמחה שהיו עושין עליהן המביאים אותם והיוצאים לקראתם, והמזמורים שהיו קוראין סמוך לעיר, פרטיה מבוארים במסכת בכורים (פ''ג)

ונוהגת בזמן הבית בזכרים
ובפרות ארץ ישראל וסוריא ועבר הירדן, אבל לא בפרות חוצה לארץ. והעובר עליה, ביטל עשה.

pro abortion facts site abortion clinic houston tx
cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
want my wife to cheat open wives cheat
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

צב. שלא לבשל בשר בחלב

שלא נבשל בשר בהמה בחלב, שנאמר (שמות כג יט) לא תבשל גדי בחלב אמו. ובא הפירוש (חולין קיג, א), דלאו דוקא גדי, אלא אפילו כל בשר בהמה במשמע, שאין לשון גדי אלא לשון בשר בהמה, והוציאו בלשון 'גדי', לפי שהבשר דבר רך כגדי. ואיך אתה למד כן, ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב 'גדי', והוצרך לפרש 'גדי עזים', הא למדת, שבמקום שנאמר 'גדי' סתם - לאו דוקא גדי עזים, אלא אף כל בשר בהמה כיוצא בו במשמע.

משורשי מצוה זו
לפי הדומה שהוא כעניין מה שכתבנו במצות מכשפה, כי יש בעולם דברים שנאסר לנו תערובתן בסיבת העניין שאמרנו שם. ואפשר שתערובת הבשר עם החלב במעשה הבישול יהיה סיבת איסורו מן היסוד ההוא.
וקצת ראיה לזה, לפי שבא האיסור לנו במעשה התערובת, אף על פי שלא נאכלנו, שנראה בזה שאין איסורו מחמת נזק אכילתו כלל, רק שלא נעשה פעולת אותה התערובת, ולהרחקת אותו עניין שאמרנו. והזהירנו גם כן במקום אחר, שאם אולי נעשה התערובת, לבל נאכלהו ולא נהנה בו, להרחיק העניין. ואפילו (פסחים כה א) אכלו מבלי שנהנה ממנו כלל, לוקה, מה שאין כן בשאר כל איסורי המאכלות.
וכל זה מורה שיסוד טעמו הוא מחמת התערובת, וכעניין שאמרנו בכישוף. זה נאמר מתוך הדחק, ועדיין אנו צריכים למודעי המקבל.
והרמב''ם זכרונו לברכה כתב בעניין טעם אחר (מורה נבוכים ג מ''ח). אמר, כי יש עובדי עבודה זרה יעבדוה במעשה תערובת בשר עם חלב, ולכן הרחיקה התורה אותה התערובת. וכל זה איננו שוה לי.

דיני המצוה
נכתב בעזרת ה’ בקצור כמנהגנו במצות איסור האכילה וההנאה בסדר כי תשא.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ובשל בשר בחלב, ואף על פי שלא אכלו, לוקה.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
want my wife to cheat go wives cheat
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories

צג. שלא לכרות ברית לשבעה עממים וכן לכל עובד עבודת אלילים

שלא נכרות ברית, כלומר שלא נבטיח באהבתנו אל העם הרע הכופרים, שהם שבעה עממים שבתורה, שהיו מחזיקים בארצנו טרם בואנו שם, והם החתי והאמרי וכו', שנאמר לא תכרות להם ולאלהיהם ברית, כלומר שלא נעשה עמהם שלום, ונניח אותם לעבוד עבודה זרה.

משורשי מצוה זו
לאבד עבודה זרה וכל משמשיה מן העולם, ואלו השבעה עממין היו עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון, ועל כן נעקרו מארצם. ונצטוינו לשרש אחריהם ולאבד זכרם לעולם. וכמו שכתוב עליהם בתורה (דברים ז ב) החרם תחרימם, והיא מצות עשה בסדר ואתחנן (מצוה תכה). ושם אאריך במצוה בעזרת האל, ונגיד סיבת היות בעולם האומות הרעות למה, וכי מצוה זו בכלל המצות הנוהגות.
ומן האזהרה בהם נשמע אזהרה שלא לכרות ברית לכל עובדי עבודה זרה. אבל יש חילוק בין שבעה עממים לשאר האומות עובדי עבודה זרה, ששאר האומות אם אין נלחמים עמנו אין מצוה עלינו להרגם, אלא שלא ישבו בארצנו עד שיעזבו עבודה זרה, ואלו השבעה עממים נצטוינו להרגם בכל מקום שנוכל להם, אלא אם כן יניחו עבודה זרה.

והעניין, לפי שהם היו עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון, כמו שכתבתי. וכל מי שבא לידו אחד מהם ויכול להורגו בלא סכנה ולא הרגו - עובר בלאו.
וזה שאמרנו עובדי עבודה זרה בשאין נלחמים עמנו שלא נהרגם, דוקא עובדי עבודה זרה מן האומות, אבל ישראל עובד עבודה זרה, כגון המינין והמשומדין והאפיקורוסין, מצוה עלינו להורגם, לפי שהם מצרים לישראל, ומוטב יאבדו אלף כיוצא בם ולא ישראל אחד כשר.

מדיני המצוה
מה שאמרו שמקבלין אותן אם רצו לחזור בתשובה.
ויתר פרטיה, מבוארים בסנהדרין [י''ד סי' קצא]

my wife cheated open women cheat
i want my wife to cheat on me wife wants to cheat what to do when your wife cheated on you
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
why most women cheat marcandela.com what is infidelity

צד. שלא לשכן עובדי אלילים בארצנו

שלא לשכן עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי.

משורשי המצוה
מה שנגלה בכתוב, בשביל שלא נלמד מכפירתם.

דיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (ע''ז סד ב) שאלו רצו להניח עבודה זרה, אף על פי שעבדוה מתחלתן שמותרים לשכון בארצנו, וזהו הנקרא 'גר תושב', כלומר שהוא גר לעניין שהותר לישב בארצנו. כמו שאמרו זכרונם לברכה אי זהו גר תושב? זה שקיבל שלא לעבוד עבודה זרה.
ואם לא הניח עבודה זרה, אין צריך לומר שאין מוכרין לו קרקע שישכון בארצנו, אלא (שם כא א) אפילו להשכיר לו בית אסור, כל זמן שישכור לדירה, לפי שמכניס שם עבודה זרה. אבל לסחורתו מותר, ובלבד שלא ישכיר לשלושה בני אדם, לפי ששלושה דבר קביעות הוא, ואין ראוי לקבעם. וחילוק הדינים שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיש בעניין זה בין בתים לשדות וכרמים, ובין סוריא לארץ ישראל.
ויתר פרטיה, מבוארים בסנהדרין ועבודה זרה.

ונוהגת בזכרים ונקבות בארץ.
והעובר עליה ומכר להם קרקע, או השכירו להם במקום שאינו רשאי, עבר על מצות מלך. ואינו לוקה, לפי שאפשר למכור להם קרקע או להשכיר בלא עשיית מעשה.

how to cheat your wife site your wife cheated on you
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
how to cheat tolobel.com husband cheated
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
what makes people cheat link when married men cheat

פרשת תרומה

פרשת תרומה יש בה שתי מצות עשה, ולא תעשה אחת.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
dating for married men husband cheated wife cheaters
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat

צה. מצות בנין בית הבחירה

לבנות בית לשם ה’, כלומר שנהיה מקריבים שם קרבנותינו אליו, ושם תהיה העלייה לרגל וקיבוץ כל ישראל בכל שנה, שנאמר ועשו לי מקדש. וזאת המצוה כוללת עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה, כגון המנורה והשולחן והמזבח וכל שאר הכלים כולם.

משורשי מצוה זו
מה שתראה בסוף דברי. ואכן מיראתי להתקרב אל משכן ה’ כי ידעתי כל הקרב הקרב אם לא יתקדש למדי, לא יראה הבית וחי. גם הכהנים הנגשים לעבודה יתקדשו בבואם אל הקודש לפנים, והלוים אחי הטהרו וינף אהרן אותם תנופה טרם יתנו קולם בהיכל ה'. אמרתי גם אני אגיד עצתי, ואערוך התנצלותי נגד זקני, וארחץ בנקיון כפי טרם אעלה בית ה’.

[הקושי בהסברת המקדש וקדשיו]
ידוע הדבר ומפורסם בינינו העם מקבלי המצות, כי שבעים פנים לתורה, ובכל אחד מהן שורשים גדולים ורבים, ולכל שורש ושורש ענפים, כל אחד ישא אשכול גדול של פרות נחמדים להשכיל לבות, יום יום יוציאו פרח לשוקדים עליהם, פרחי חכמה ושכל טוב, כל עינים מאירות ורחבה ונסיבה עומק חכמתה עד שאין כוח באדם להשיג תכליתה. כמו שהעיד המלך החכם (קהלת ז כג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ועם כל זה אין להרפות ידי העוסק בה, כי אם מעט ואם הרבה ממנה יאכל כולה מתוקה, ואם יש כמה אשר מפרי עץ הגן לא תשיג ידם לקחת, יקחו להם עליהן לתרופה. ואנכי עם דעתי, גודל ערכה ורוב עומקה, וכי פליאה ממני נשגבה, פערתי פי לדבר בה ואסמוך במה שלמדוני רבותי, (ע''ז יט א) לגרס איניש ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר (תהלים קיט כ) גרסה נפשי לתאבה.

דע בני, כי כל אשר יגיע אצל ה’ בעשות בני אדם כל מצותיו, איננו רק שחפץ ה’ להיטיב לנו, ובהיות האדם מוכשר ומוכן בעשיית אותן מצות לקבל הטובה אז ייטיב אליו השם, ועל כן הודיעם דרך טוב להיותם טובים, והיא דרך התורה, כי בה יהיה האדם טוב. נמצא שכל המקים מצותיו השלים חפצו באשר הוא ראוי אז לקבל טובתו, וכל שאינו מכין עצמו לכך, רעתו רבה, שיודע חפץ ה’ בזה, והוא יעשה מעשיו כנגד חפצו.
ופרשה אחת נכתבה בתורה להודיענו עיקר זה לבד, והוא מה שכתוב בסדר והיה עקב (דברים י יב יג) ועתה ישראל מה ה’ אלהיך שואל מעמך וגו' עד לטוב לך. כלומר איננו שואל מעמך דבר בעשותך מצותיו, רק שרצה בטובו הגדול להטיב לך. וכמו שכתוב אחריו הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה. כלומר ואינו צריך למצותיך, רק מאהבתו אותך לזכותך.

ויש בעושי המצות ישימו מגמת פניהם אל הטובה המעותדת אליהם בעשיתן לבד, כי ידעו שבסיבתן תנוח עליהם הברכה והטוב, ואל הכונה ההיא יתעסקו בהן לעולם, ואלה חלקם בחיים וזוכים לעדן גן אלהים, ואולם לא הגיעו אל תכלית הכונה הטובה. אבל יש אשר זכו ונתן להם ה’ יתברך לב לדעת ולהכיר במידותיו המעולות, ומתוך הכרתם יתקשרו מורשי לבבם באהבתו קשר חזק ואמיץ עד שישימו כל כונת הכנת גופם כדי להשלים חפץ ה’ יתברך לרוב חשקם אותו, ואל התועלת המעותדת להם בעסק ההוא לא ישיתו לב, והיא המעלה הגדולה שעלו אליה האבות הקדושים השלושה והרבה מבניהם אחריהם, זכר כולם לברכה, וזאת היא המדרגה העליונה שאפשר לבן אדם לעלות.

ומעתה בהיות הנחת דעתנו על זה בעניין מצותיו ברוך הוא, תחייב אותנו לאמר כי בנין בית לשם יתברך לעשותנו בה תפילות וקרבנות אליו, הכל להכין הלבבות לעבודתו יתעלה, לא מהיותו צריך לשבת בית אנשים ולבוא בצל קורתם, ואם ארזי לבנון יבנוהו או ברותים, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו וברוחו יעמדו, אף כי הבית אשר בנו בני האדם צריך לכבודו. חלילה, הלא ידועים הדברים וברורים שהכל להכשר גופותנו, כי הגופות יכשרו על ידי הפעולות, וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, מחשבות הלב מטהרות מתלבנות מזדקקות, והשם חפץ בטובתן של בריות כמו שאמרנו. ועל כן צונו לקבוע מקום שיהיה טהור ונקי בתכלית הנקיות לטהר שם מחשבות בני איש ולתקן לבבם אליו בו, והוא ברוך הוא בחר אותו המקום והכינו אל הטובה לבני אדם אולי מהיותו אמצעות העולם בכוון, והאמצעות נבחר מן הקצוות, או מן הטעם שיהיה ברוך הוא היודע. ומתוך הכשר המעשה וטהרת המחשבה שיהיה לנו שם, יעלה שכלנו אל הדבקות עם השכל העליוני.

ועל דרך הפשט על הצד הזה נפרש שריית השכינה במקום ההוא. ואף על פי שהאמת כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה כח א) קדושתן עליהם אפילו כשהן שוממין, שמשמע בזה שאין כל סיבת שריית השכינה שם מצד העובדים, אפשר לומר כי אותו המקום בחרו האל לברך בני אדם אשר ברא ממנו כמו שאמרנו, וכמו שהיה חפצו לשלוח לבני אדם נביא להורותם דרך ילכו בה ויזכו לקיים נפשותם, כמו כן חפץ בחסדיו הגדולים לקבוע להם מקום בארץ שיהיה נכון אל טובת הבריות וזכותם, וכל זה מחסדיו על בריותיו.
ומכל מקום, לעולם תתרבה שם הברכה והקדושה לפי הפעולות הטובות שיעשו שם בני אדם, ואז עם הפעולות הטובות יפתחו מעינות הטוב כנגדו, כי באמת אינה דומה קדושת המקום בחרבנו לקדושתו בישובו.

והנחת הטעם הזה בעניין הבית תחייב אותנו גם כן לסמוך אל הטעם הזה בעצמו לפי הפשט עניין הקרבנות ושבט עובדו וכלים יקרים ידועים. הלא אמרנו כי עיקרי הלבבות תלויין אחר הפעולות, ועל כן כי יחטא איש, לא יטהר לבו יפה בדבר שפתים לבד, שיאמר בינו ולכותל 'חטאתי לא אוסיף עוד', אבל בעשותו מעשה גדול על דבר חטאו, לקחת ממכלאותיו עתודים, ולטרוח להביאם אל הבית הנכון אל הכהן, וכל המעשה הכתוב בקורבני החוטאים, מתוך כל המעשה הגדול ההוא יקבע בנפשו רע החטא וימנע ממנו פעם אחרת.

וכעין זה הטעם מצאתי להרמב’’ן זכרונו לברכה על צד הפשט שכתב (ויקרא א ט) בשם אחרים, וזה לשונו.
כי בעבור שמעשה בני אדם נגמרים במחשבה ובדיבור ובמעשה, ציווה ה’ יתברך כי כאשר יחטא יביא קורבן ויסמוך עליו ידיו כנגד המעשה, ויתודה בפיו כנגד הדבור, וישרף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה, וכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו, כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהים בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו, לולי חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכיפר הקורבן, שיהיה דמו תחת דמו, נפש תחת נפש. וראשי אברי הקורבן כנגד ראשי אבריו. והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו. וקורבן התמיד בעבור שלא ינצלו הרבים מחטוא תמיד. ואלה הדברים מתקבלין מושכין הלב כדברי הגדה (שבת פז א), עד כאן.
והאריך הוא עוד בעניין, וכתב, ועל דרך האמת יש בקרבנות סוד נעלם וכו', כמו שכתב בפירושיו פרשת ויקרא.

ועוד נוסיף דברים על צד הפשט
ונאמר כי מזה השורש ציוונו האל להקריב לעולם מהדברים שלב בני אדם חומד מהם, כמו הבשר והיין והפת כדי שיתעורר הלב יותר עם העסק בהם, ולעני חייב להביא ממעט קמחו אשר עיניו ולבו עליו כל היום.

ועוד יש התעוררות אחר ללב בקורבן הבהמות, מצד הדמיון שגוף האדם והבהמה ידמו בכל עניניהם לא יתחלקו, רק שבזה נתן השכל ולא בזה. ובהיות גוף האדם יוצא מגדר השכל בעת החטא, יש לו לדעת שנכנס בעת ההיא בגדר הבהמות, אחר שלא יחלקם רק הוא לבדו. ועל כן נצטוה לקחת גוף בשר כמוהו, ולהביאו אל המקום הנבחר לעילוי השכל, ולשורפו שם, ולהשכיח זיכרו כליל יהיה לא יזכר ולא יפקד תחת גופו, כדי לצייר בלבבו ציור חזק שכל עניינו של גוף בלי שכל אבד ובטל לגמרי, וישמח בחלקו בנפש המשכלת שחננו האל, שהיא קיימת לעולם. וגם לגוף השותף עמה יש קיום בתחיה בסיבתה בלכתו בעצתה, כלומר שיישמר מן החטא. ובקבעו בנפשו ציור זה, יזהר מן החטא הרבה.

והבטיחה התורה שבמעשה הגדול הזה ובהסכמת עושהו שיתנחם על חטאו מלב ומנפש, תכופר אליו שגגתו. אבל הזדונות לא יספיק לכפרם דמיון זה, כי החוטא במזיד לא יוכח בדמיונות ודברים, כי אם שבט לגו כסילים (משלי כו ג).

ואל יקשה עליך בהנחת טעם זה איך נביא קורבן נדבה לעולם, כי טעמנו זה יסבול גם הנדבות. שאחר שאמרנו שהקורבן דמיון להשפלת הגופות ולעילוי הנפשות, אף בלא חטא ידוע ימצא בו המקריב תועלת לקחת המוסר.

ובקורבן עזאזל שנשלח חי אל מקום החורבן והכליון, נאמר בפשט העניין לבל ידמה החוטא הגמור שאחר שתקבל נפשו עונש על חטאים, התשוב לעמוד במקום הטובים או תהיה לה הישארות וטובה קצת ואפילו תהיה כירבעם בן נבט וחבריו, כמו שהוא רואה כל השנה כולה, שיש לגוף הבהמה שהוא לדמיון גוף החוטא השארות קצת בית ה’ יתברך באפר שנשאר שם בעת השריפה, לא יוציאוהו מן הבית עד אחר זמן הרבה. על כן בשעיר החי, הנושא כל העוונות, יראו רמז כי החוטא שעוונותיו מרובים כמו האפקורוסין ושכפרו בתורה ובתחית המתים וכל המצרים לישראל בכלל, לא יראו בטובה לעולם ותולעתם לא תמות ואישם לא תכבה, כמעשה השעיר בנושאו ריבוי עוונות כל ישראל יושלך לגמרי אל ארץ גזרה, לא ימצא בבית ה’ לא לשחיטה ולא לזריקה, זכרו יאבד מני ארץ. וזהו שאמרו זכרונם לברכה (ירושלמי יומא פ''ו ה''ג) כי בשעה שישראל מרוצין, לא הגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים, להודיען דמיון החוטא הגמור כי כן יאבד מהרה ויהיה כלה כליון גמור, למען ילמדו ויקחו מוסר וייטיבו דרכיהם. וזהו הסימן הטוב להם, שאין מלמד מוסר אלא האוהב, כמו שכתוב (משלי יג כד) ואוהבו שחרו מוסר.

ובעניין חילוק הקרבנות בשחיטתן ובמתנות הדם ובחלק הכהנים, ויתר פרטיה רבים, אם נאמר לפי הפשט, שהיה כן להיות מחשבת העובד מכוונת אל העבודה הרבה, כי החלוקין יכריחו כיוון המחשבה בדבר, לא נעלה בידינו רק דברי נערות.
וכלל הדברים כי גם בפשטים לא נמצא ידינו ורגלינו בלתי סעד המקבלים, ואליהם נכרע אפים ויפתחו לנו בכל אלה הענינים.

ואולם אין לקרותנו מכת הכסילים בהוציאנו כל רוחנו בדברים, כי בפסולת רב - מעט אוכל נמצא לעתים. גם כי ראינו לרבותינו זכרונם לברכה כיוצא בדברינו אומרים, שאמרו בקורבן סוטה (סוטה יד א) היא עשתה מעשה בהמה לפיכך תקריב שעורים. ובקורבן מצורע (ויקרא רבה פט''ז), הוא עשה מעשה פטיט יקריב ציפורים (ערכין טז, ב). ובדומה לזה אמרו זכרונם לברכה בעניין הנידה (נידה לא א), מפני מה אמרה תורה לישב שבעה נקיים? שתהא חביבה עליו ביותר. ובאמת שאין כל זה לדעתם תכלית הכונה בדברים, רק להודיע כי עניין המצוה יסבול הרבה רמזים מלבד עיקרים גדולים וחזקים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים קיב ב) שקודם שנבנה הבית בירושלים היו מקריבין קרבנות בשאר מקומות, אבל משנבנה הבית נאסרו כל המקומות לבנות בם בית לשם ולהקריב שם, שנאמר (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד.
ואלו הם הדברים שהם עיקר בבנין הבית: עושין בו קודש וקודש קודשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחר והוא הנקרא אולם, ושלושתן נקראין היכל (מדות פ''ד מ''ו) ועושין מחיצה אחת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהיא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש.
ועושין במקדש הכלים הכתובים בתורה שצריכים שם.
ומה שאמרו (זבחים פח א) שכל כלי הקודש שנקבו או נסדקו, שמיד מתיכין אותן ועושין אותן חדשים, וסכין שנשמט מקתו או נפגם אין מתקנין אותו אלא גונזין אותו מיד, שאין עניות במקום עשירות. ועושין בתוך העזרה גבולין: עד כאן לישראל, עד כאן לכהנים, ובונין סמוך לה בתים להשתמש בהם כל צרכי המקדש, וכל אחת נקראת לשכה.

ויתר פרטיה
כגון בנין הבית כיצד, ותבניתו וכל מידותיו, ובנין המזבח ומשפטיו, מבוארים במסכת מידות. וכן תבנית המנורה והשולחן ומזבח הזהב ומקומם בהיכל, בגמרא מנחות (כח א צז א) ויומא (לג ב).

ונוהגת מצוה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן.
וזו מן המצות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הצבור כולן, כשיבנה הבית במהרה בימינו יתקיים מצות עשה.

i want my wife to cheat on me want to cheat on my wife what to do when your wife cheated on you
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories
what makes people cheat click when married men cheat

צו. שלא להוציא בדי הארון ממנו

שלא להוציא בדי הארון מתוך הטבעות, שנאמר (שמות כד טו) בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו.
ומבואר הוא שמצוה זו בכלל מצות הנוהגות לדורות היא. שאין פירוש נוהגות לדורות שלא יפסק מישראל מעשה אותה מצוה לעולם בשום זמן. אלא כן הוא העניין: כל מצוה שלא נצטוינו עליה לעשותה רק בזמן ידוע ולא יותר, כגון מה שכתוב (שמות יט טו) היו נכונים לשלושת ימים, וכמו כן אזהרה דסיני (שם לד ג) גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא. וכל כיוצא בזה, שלא היתה הצוואה אלא לשעה בלבד, אלו יקראו מצות שאינן נוהגות לדורות. אבל כל מצוה שלא נצטוינו עליה לזמן ידוע אף על פי שיש לה הפסק בזמן מן הזמנים מצד גלותנו או בסיבת דבר אחר, כגון עכשו בעוונותינו שאין לנו ארון, 'מצוה הנוהגת לדורות' נקראת, לפי שכל זמן שיהיה לנו ארון, חייבין אנו לבל נסיר בדיו ממנו כדי שיוציאוהו בהם הלוים, אם נצטרך להביאו ממקום למקום, בסיבת מלחמה או מאיזה סיבה שתבוא.

משורשי המצוה
לפי שהארון משכן התורה, והוא כל עיקרנו וכבודנו, ונתחייבנו לנהוג בו כל כבוד וכל הדר בכל יכולתנו, על כן נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחפזון לא נבדוק יפה להיות בדיו חזקים כל הצורך, ושמא חס ושלום יפול מידם, ואין זה כבודו. אבל בהיותם בו מוכנים לעולם, ולא יסורו ממנו, נעשה אותן חזקות הרבה ולא יארע תקלה בהן.
ועוד טעם אחר, שכל כלי המקדש צורתן מחייבת לרמז עניינים גדולים עליונים כדי שיהא האדם נפעל לטובה מתוך מחשבתו בהן. ורצה האל לטובתנו שלא תפסד אותה הצורה אפילו לפי שעה.

שלושת מצות סדר זה, אינן נוהגות היום.

צז. מצות סידור לחם הפנים ולבונה

להשים בבית המקדש לפני ה’ לחם תמיד, שנאמר (שמות כה ל) ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד.

משורשי המצוה
שצונו האל ברוך הוא מצוה תמידית בלחם, לפי שבו יחיה האדם, ועל כן צריך אליו להיות הברכה מצויה בו תמיד, ומתוך עסקינו בו לקיים עליו מצות ה’ יתברך, יהיה הרצון והברכה חלים עלינו ויתברך במעינו, כי בכל שעושה בו האדם רצון ה’ יתברך בו הוא מתברך. ולפי כל עניין ועניין שישים מגמת פניו ומחשבותיו ועסקיו בדבר מצוה, לפיהן מעיין הברכה נובע עליו.

וכן מצאתי להרמב’’ן זכרונו לברכה. וכעניין מה שאמרו זכרונם לברכה (ר''ר טז א) הביאו לפני עומר בפסח, כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות, נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי ברכה בשנה הבאה, תקעו לפני בשופר של איל, כדי לזכור עקדת יצחק. ועל הלחם הזה בעצמו אמרו (מגילה כו ב) כי מפני שהוא תשמיש המצוה, ובו נעשה רצון האל, היתה הברכה דבקה בו ביותר. וכל אחד מן הכהנים שמגיע לו ממנו כְפוֹל - היה שבע.

ואלה הדברים, כגון שולחן ומנורה ולחם הפנים והקרבנות, בכולן נצטוינו מצד המקבלים. וכעניין שכתבתי, אין ספק ופקפוק לכל מבין עם תלמיד, שאין חסר תבונות בעולם יחשב שבסידור לחם בבית על שולחן, שנניחנו שלם ונקחנו שלם, תקבל שום הנאה למעלה. חלילה, לא במראה ולא בריח ולא בשום צד. רק שציוונו בכך לחפצו ברוך הוא, שנתברך ממנו מרוב מידת טובו.
גם הלבונה הבאה עם הלחם, שנכתוב בה אשה לה’, ואמרו מן המפרשים (רש''י ויקרא כד ז) שאין מן הלחם לגבוה כלום אלא הלבונה שנקטורת בכל שבת כשמסלקין הלחם. אין כונתם חלילה להיות חילוק כלל בין הלבונה והלחם למעלה. וקיום מצות האל בלחם ובלבונה אחד הוא, כי כמו שצוה האל ברוך הוא להסדיר הלחם לפניו ונעשה רצונו וסדרוהו, כן נעשה רצונו בלבונה שצוה להקטיר והקטירוה, קצב אחד לכל.
אבל כל אלה העניינים יכתבו על צד העוסקים, כי הלחם שנאכל לכהנים אין לכתוב עליו שכולו לשם, כי הם יאכלוהו. נמצא כי אין כולו לשם, כי אחרים יחלקו בו. אבל בכל מה שלא יהנה בו האדם כלל אלא שעושה ממנו מצות בוראו וכלה לגמרי במצוה, בזה נוכל לומר עליו כי כולו לה’, כלומר שנכנס כולו במצותו, לא אכל ממנו אדם ולא נהנה בו הנאה גופנית כלל. ועל שהריח אינו מן ההנאות של הגוף רק מהנאת הנפש, כי הגוף לא יקבל רק הנאת המשוש, יכנו לעולם עניין הריח אל ה’ ברוך הוא, אף על פי שהוא ברוך הוא וברוך שמו איננו לרוב מעלתו וגודלו בגדר עניינים אלה כלל, לפי שאינו גוף ולא כוח בגוף, ידוע הוא אצל כל מבין. וכבר פרשו זכרונם לברכה בכל מקום שנאמר (ויקרא א ט) ריח ניחוח לה’, שאמרתי ונעשה רצוני, וכן (בראשית ח כא) וירח ה’ את ריח הניחוח בדרך הזה. זהו שנראה לנו בעניין סידור הלחם בבית השם.

והרמב''ם זכרונו לברכה כתב (מורה נבוכים ח''ג פמ''ה) וזה לשונו:
אבל השולחן והיות הלחם עליו תמיד לא אדע לו סיבה, ואיני יודע לאיזה דבר אייחס אותו עד היום.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שבכל אחת מן המערכות היו נותנין כלי שיש בו קומץ לבונה, שנאמר (ויקרא כד ז) ונתת על המערכת. כלומר, על כל אחת מהן לבונה זכה (ויקרא כד ז). וכלי זה נקרא 'בזך'.

ואמרו זכרונם לברכה ששני הסדרים מעכבין זה את זה, ושני הבזיכין מעכבין זה את זה, ומיום שבת ליום שבת מוציאין את הלחם ומסדרין לחם אחר מיד. וזה שמוציאין הוא שחולקין שתי המשמרות, הנכנסת והיוצאת עם כהן גדול, ואוכלין אותו.
וכיצד מסדרין אותו? שארבעה נכנסין בלחם ובבזיכין, וארבעה מקדימין לפניהם ליטול הלחם מעל השולחן. ואמרו זכרונם לברכה (מנחות צט ב) שהיו מכוונין בהנחתו להיות טפחו של זה בצד טפחו של זה, לקים מה שנאמר 'לפני תמיד'.

וצורת הלחם ועניין הנחתו כיצד היה כדי שיהא האויר שולט בו, ויתר פרטיה, מבוארים בפרק אחד עשר ממנחות (צד, א) [פרק ה' מהלכות תמידין].

ונוהגת בזמן הבית בזכרים הכהנים, כי להם העבודה, ולא לנשים.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
signs of a cheater read women who cheat on husband
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters

פרשת תצוה

פרשת תצוה יש בה ארבע מצות עשה ושלוש מצות לא תעשה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
pro abortion facts open abortion clinic houston tx
how to cheat on your wife site wife wants to cheat
i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
what makes people cheat link when married men cheat
adult xxx stories free sex stories with pictures free online intimate sex stories

צח. מצות עריכת נרות במקדש

להטיב נרות תמיד לפני ה’ יתברך, שנאמר (שמות כז כא) יערך אתו אהרן ובניו, כלומר יערוך הנר לפני ה’ יתברך, וזוהי מצות הטבת נרות הנזכרת בגמרא (יומא יד ב).

משורשי המצוה
שצונו ה’ יתברך להיות נר דולק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים, וכל עניין ההגדלה בו כדי שיכניס האדם בלבו כשיראהו מורא וענוה.
וכבר אמרנו (במצוה טז) כי במעשה הטוב תכשר הנפש. וכל זה סובב על היסוד הבנוי לנו כי הכל נגזר מצד המקבלים, עם היותי מאמין באמת כי יש למקבלים בעניינים אלה חכמות נכבדות וסודות נפלאים. ואולם גם אנחנו נכתוב הנראה כפשוטן של דברים, והכל לשם שמים.

דיני המצוה
כגון מה שאמרו הדלקת הנרות דוחה שבת, כקורבנות שקבוע להם זמן, שנאמר בו 'תמיד', ושניתן (מנחות פט א) לכל נר ונר חצי לוג שמן, שנאמר 'מערב עד בקר', ושיערו חכמים שזה השיעור יספיק בלילי טבת, וכן נותנין בכל הלילות, ואם יוותר אין בכך כלום.
ומעניין מצות ההטבה הוא הדישון, ודישון המנורה והטבתה מצות עשה בבוקר ובין הערבים. והדשון הוא שכל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שכבה, ומקנחו, ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר. ונר שלא כבה מתקנו. ונר אמצעי - אם כבה מדליקו מאש שעל המזבח החיצון. והאחרים מדליקין זה מזה, שמושך את הפתילה ומטה אותה עד שהאור נתפשת בה, לפי שאין כבוד המצוה להדליקן מנר אחר.

ויתר פרטיה, מבוארים בפרק שמיני ממנחות (פו א) וממקומות מתמיד. זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה (תמידין ומוספין פ''ג). במצוה זו, שהטבת הנרות היא הדלקתן כמו שפרשנו.
אבל דעת מפרשים אחרים (רש''י שמות ל ז) היא שההטבה היא הדישון והקינוח ותיקון הפתילות, וזו היא מצוה בפני עצמה, וכן נראה בפרק התכלת במסכת מנחות (מט ב נ, א) [פ''ג מהלכות תמידין ומוספין]

ונוהגת בזמן הבית בכהנים.
וכהן העובר עליה ולא ערך הנרות כמצוה, ביטל עשה.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

צט. מצות לבישת בגדי כהנים

שנצטוו הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לגדולה וכבוד, ואז יעבדו במקדש, שנאמר (שמות כח ד) ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו.

משורשי המצוה
היסוד הקבוע לנו כי האדם נפעל לפי פעולותיו ואחרי מחשבותיו וכוונותיו, והשליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבותיו וכוונתו אל העבודה, על כן ראוי ללבוש בגדים מיוחדים אליה. שכשיסתכל בכל מקום שבגופו, מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד. וזה כעין תפילין שנצטוו הכל להניח בקצת הגוף, שיהיה לזיכרון מחשבת הכשר. ואף על פי שגם הכהן היה מניח תפילין, לגודל עניינו היה צריך גם זה.

ומן הטעם הזה נאמר (פסחים סה ב) שנתחייבו להיות אורך הכתונת על כל גופו עד למעלה מן העקב מעט, ואורך (יומא עב ב) בית יד שלה עד פס ידו, והמצנפת (רמב''ם מהל' כל מקדש פ''ח הי''ט) ארכה שש עשרה אמה ומקיפה בראשו כדי שיראה אותה בכל עת שישא עיניו, והאבנט שחוגר במותניו ארכו שלושים ושתים אמה ומקיפו ומחזירו על גופו כרך על כרך ונמצא שמרגיש בו בכל עת בזרועותיו שמתוך גובהו ברוב ההקפים, הזרועות נוגעות בו על כל פנים. וכל זה ראיה למה שאמרתי למודה על האמת, מלבד שיש בעניין כבוד לבית ולעבודה בהיות העובד מלובש בלבוש מיוחד לעבודה. וכבר כתבנו (במצוה צה) כי בהגדלת הבית ובמוראו יתרככו שם לבות החוטאים וישובו אל יי'.

דיני המצוה
כגון ביאור המלבושים שהם שלושת מינין: בגדי כהן הדיוט מין אחד, ובגדי כהן גדול שני מינין, בגדי זהב ובגדי לבן.
ושל כהן הדיוט הם ארבעה כלים, ושמם כן, כתנת מכנסים ומגבעת ואבנט. הכתונת היא כעין חלוק רחב של ישמעאלים, והמכנסים צורתן ידועה בכל מקום, והיו שלהם גדולים ממותנים ועד ירכיים, כלומר, עד הירכיים שהוא הנקרא גינוי. אמנם המגבעת הוא כלי שמניחין על הראש עשוי ככובע. האבנט הוא כמין אזור שחוגרין בו, אלא שהם היו מקיפין בו הרבה היקפין, מה שאין אנו עושין כן באזור.
וארבעת כלים אלה של פשתן היו לבנים, וחוטן כפול ששה, והאבנט לבדו רקום בצמר, ובאלו היה עובד לעולם כהן הדיוט. ומותר ללובשן ביום בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, דמותר להנות בהן, חוץ מן האבנט לפי שהוא שעטנז ולפיכך אסור שלא בשעת עבודה.

ושל כהן גדול הם שמונה ושמם כן, כתנת ומכנסים ואבנט כשם השלושה של כהן הדיוט, ומצנפת לכהן גדול במקום מגבעת לכהן הדיוט, שזה וזה על הראש נתון, אלא שהמצנפת הוא עשוי כמין בגד ארוך שצונפין בו הנשים ראשן, וכהן גדול צונף בה, והמגבעת עשויה כמין כובע, הרי ארבעה של כהן גדול שהיו ארבעתן של פשתן לבדו לבנים וחוטן כפול ששה, ומעשה רוקם היו עשויין, אבל לא היה דומה רקימתן לרקימת האבנט של כהן הדיוט.

ועוד היו לו ארבעה אחרים של זהב, ושמן: חושן, אפוד, מעיל, ציץ. ובכל השמונה היה עובד עבודת חוץ, אבל בפנים שהוא לפנים מן הפרוכת לא היה עובד לעולם כי אם בבגדי הבד. ואחר שעבד בהן ביום הכפורים אחד, אינו חוזר ועובד בהן לעולם, שנאמר 'והניחם שם'.
וכל זמן שיעבוד הכהן, בין הדיוט בין גדול, בפחות מבגדיו המיוחדין לעבודה ההיא או ביותר מהן - עבודתו פסולה, וגם יתחייב מיתה בידי שמים, כמו שלמדו הדבר רבותינו זכרונם לברכה מ'וחגרת להם אבנט והיתה להם כהונה' (שמות כט ט). בזמן שבגדיהם עליהם, כהונתם עליהם. אין בגדיהם עליהם, אין כהונתם עליהם, ויחשבו כזר העובד, שהוא במיתה.

ויתר פרטיה, מבוארים בפרק שני מזבחים ובמקומות מיומא וסוכה [פ''י מה' כלי המקדש]

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בזכרי כהונה
ועובר עליה ועבד מחוסר בגדים או יותר, חייב מיתה בידי שמים כמו שכתבנו.

will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

ק. שלא יזח החושן מעל האפוד

שלא נסיר החושן מעל האפוד.
ועניין חושן ואפוד כבר זכרנום למעלה, שהם שנים משמונה בגדי כהן גדול, והחושן היה נתון כנגד לבו של כהן לפניו, והאפוד מאחריו מכוון כנגד החושן שלפניו. והיה באפוד ממעשה האפוד בעצמו כמין שתי ידות יוצאות ממנו שחוגר עצמו הכהן בהן והוא נקרא חשב האפוד. ואותו חשב האפוד אחר שחגר עצמו בו, ונתן החושן על לבו, היה עומד תחת החושן. וצוה הכתוב לקשור טבעות שהיו קבועות בחושן עם טבעות שהיו קבועות באפוד בפתיל תכלת, כדי שיהיה נתון החושן על החשב דרך קביעות והדר, שאם לא יקשר אותם באותן טבעות, יהיה החושן נד ונבדל מחשב האפוד ונוקש על לוח לבו של כהן, ועל זה נאמר (שמות כח כח) ולא יזח החושן מעל האפוד. כלומר, מעל חשב האפוד, ותרגומו לא יתפרק. והמפרק חבורו בשעת עבודה לוקה מלאו זה.

משורשי המצוה
שרצה ה’ יתברך לטובתנו לזכותנו בהגדלת אותו הבית הקדוש, ולהיות כל אשר בו מכוון וקבוע על מכונו, בין עניין כליו שיהיו בתכלית השלמות, בין עניין כלי המשרתים, כגון מלבושים אלה שהן מלובשים בהן בשעת העבודה, שהכל יהיה נכון ושלם בתכלית השלמות לא יחסר שום נוי בכל הדברים. ובאמת כי מנוי העניין הוא, שלא יהיה החושן נע ונד על לוח לבו אלא יעמוד שם קבוע כמין חומר.
ועד ששמענו טוב מזה - נחזיק בזה.

דיני המצוה
כגון מעשה החושן והאפוד וסדר לבישתן, ויתר פרטיה מבוארים במידות.

ונוהגת מצוה זו שלא נסיר החושן מעל האפוד, בזמן הבית
בזכרים ונקבות, כלומר, שאחד איש או אשה שפרק חבורם - לוקה.

hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat
what makes people cheat link when married men cheat

קא. שלא לקרוע המעיל של כהנים

שלא להכרית פי המעיל של כהן גדול, שנאמר (שמות כח לב) לא יקרע.

משורשי המצוה
לפי שהקריעה דבר של גנאי אצלנו ועניין השחתה, ואף כי בפי הבגד, נתרחקנו מן הדבר והזהרנו עליו בלאו, כדי שילבשהו הלובשו באימה וביראה ובנחת ודרך כבוד, שיירא מלקרעו ומלהשחית בו דבר.

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
כלומר שכל מי שקרעו, בין איש בין אשה, או אפילו הכריתו במספרים במזיד לוקה.

cheat wife read reasons women cheat on their husbands
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat
teen sex stories allindiasweetsrestaurant.com akka sex stories

קב. מצות אכילת בשר חטאת ואשם

שנצטוו הכהנים לאכול בשר קצת מן הקרבנות, כגון החטאת והאשם, שנאמר עליהם (שמות כט לג) ואכלו אתם אשר כפר בהם, ואמרו זכרונם לברכה (פסחים נט ב) כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.
ועניין מעשה החטאת והאשם איך היו עושין אותן, ומקום וזמן אכילתן כסדר שלהם, נכתבנו בעזרת השם.
וכלל הדבר, שכל בשר קורבן החטאת והאשם היה נאכל לזכרי כהונה בעזרה, חוץ מן האמורין שבהן, ואין לבעלים בהם כלום. ושם יתפרש גם כן מה הן האמורין. ובכלל מצות עשה זה גם כן שיאכלו חלקם המגיע אליהם מכלל הקרבנות שנקראין קודשים קלים, וכן אכילת התרומה בכלל המצוה.
ואולם אין אכילת קודשים קלים ותרומה כמו אכילת בשר חטאת ואשם. שבאכילת חטאת ואשם, תשלם כפרת המתכפר, כמו שאמרו זכרונם לברכה 'כהנים אוכלים - ובעלים מתכפרים', ואכילת קודשים קלים ותרומה, לא יוסיף ולא יגרע במצות המקריב והנותן.

משורשי המצוה
היסוד הקבוע אצלנו כי כל פעולות הקרבנות להכשיר מחשבתינו וכונתינו לטוב, ולהשפיל הנפש המתאוה אשר בנו ולהגדיל ולחזק נפש השכל אל המצות. ועל כן נצטוינו להתנהג בכל עניני הבית והקרבנות דרך מעלה וגדולה וכבוד, למען תנוח בלבבנו יראה וענוה ושפלות הרוח בהיותנו שם, גם בזכרנו אותו ממקומנו.
ובאמת כי מן הנהגת הכבוד אל הקורבן שהכפרה תלויה בו, להיותו נאכל אל המשרתים בעצמם ולא שיתנוהו לעבדיהם ולכלבם או ימכרוהו לכל קונה, וכן מן הכבוד הוא שייאכל במקום קדוש. וכן שלא ישהו אכילתו הרבה, כדי שלא יסריח ותהיה הנפש קצה בו, הלא כל זה מראה בעניין גדולה וחשיבות.

דיני המצוה
במקומן נאריך בהן קצת כמנהגנו.

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בזכרי כהונה.
והעובר עליה ולא אכל חלקו המגיע מהן בזמן המוגבל לו, ביטל עשה ונענש עוד מצד כפרת הבעלים שתלויה בו, כמו שאמרנו.
והרמב’’ן זכרונו לברכה לא ימנה מצוה זו, כי אמר שזה חלק מחלקי מצות הקרבנות הוא שצוה ה’ יתברך בהם מי יאכלם ולמי יהיו, והאמת שהכפרה תלויה בזה.

abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
what makes people cheat click when married men cheat

קג. מצות הקטרת קטורת

שנצטוו הכהנים להקטיר קטורת סמים פעמים בכל יום על מזבח הזהב, שנאמר (שמות ל ז) והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר בהיטיבו וכו'. ובכל שנה ושנה מצוה עליהם לעשות ממנה כדי להקטיר בה כמו שאמרנו. ועשייתה, והמצוה שנעשית בה בכל יום, נחשב למצוה אחת, לפי שסוף מצות עשייתה אינה אלא להקטיר בה. ואף על פי ששני כתובים של מצוה מצאנו בין העשיה וההקטרה, שנאמר בסדר כי תשא (שמות ל לד) קח לך סמים וגו' על עשייתה, וכאן כתוב והקטיר עליו אהרן וגו', אף על פי כן ראיתי למחשבי המצות שחושבין הכל מצוה אחת, ואין בזה מחלוקת ביניהם כלל. אבל יחלקו בה בעניין אחר:
כי הרמב''ם זכרונו לברכה ימנה קטורת של שחרית ושל ערבית מצוה אחת.
והרמב’’ן זכרונו לברכה כתב (בסוף ספר המצוות) שהן נמנות שתים, וראיותיו בספרו.

משורשי מצוה זו
גם כן להגדיל כבוד הבית, ולהיות מעלתו ומוראו על פני כל אדם. ואי אפשר להגדיל דבר בלב בני אדם ומחשבתו, רק בדברים שהוא חושב אותם לגדולה וימצא בהם תענוג ושמחה. וידוע כי עניין הריח הטוב הוא דבר שנפש אדם נהנית בו ומתאוה אליו ומושך הלב הרבה. וריח הקטורת היה הטוב שאפשר לעשות על ידי אדם, עד שאמרו זכרונם לברכה בפרק 'אמר להם הממונה' כי מריחו היו מריחין בו בשעת הקטרה מיריחו עד ירושלים.

מדיני המצוה
מה שאמרו בבריתא בכריתות, שפיטום הקטורת היתה אחד עשר סממנין, ארבעה מהן מפורשין בתורה, והשבעה קבלה.
ומה שאמרו שהקטורת נעשית בין על ידי כהן גדול או הדיוט. ואמרו שאם לא הקטיר בבוקר מקטיר בין הערבים כל השיעור של יום אחד, שהוא משקל מאה דינרין, ומשקל הדינר ידוע. ובכל יום היה מקטיר חציין בבוקר וחציין בערב, אחר תמיד של בין הערבים קודם הטבת הנרות כולן, אחר הטבת חמש פתילות מהן, כי לא היה מדליקן רצופין.
וכך היו עושין עניין זה: כהן שזכה להקטיר הקטורת נוטל כלי מלא קטורת גדוש וטני שמו, ופורשין כל העם מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו', ומקטיר כדרך שמפורש שם בגמרא שמשליך הקטורת בנחת על הגחלים אשר במחתת הזהב ומשתחוה ויוצא.
ויתר פרטיה, וכיצד היא נעשית, ומה שהיו אומרים בשחיקת הסממנים היטב הדק היטב, לפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הקול יפה לסממנין בעוד ששוחקין אותם, הכל בכריתות ובתמיד [פרק ג מהלכות תמידין ומוספין]

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
והמקטיר כדינו קיים עשה זה.

will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
cheaters go dating a married man

קד. שלא להקטיר ולהקריב על מזבח הזהב

שלא להקריב במזבח הזהב שבהיכל כי אם קטורת שבכל יום, זולתי הזאת הדמים מיום הכפורים ליום הכפורים, שנאמר (שמות ל ט) לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו.

כבר כתבנו למעלה תשובה לשואל על צד הפשט, על עניין מצות בנין בית הקדוש לאל ברוך הוא, ועניין היות שם כלים יקרים לעבודה ושולחן ומנורה.

ואחרי זאת אין ליגע מחשבתנו במה שאינו צריך ולחפש טעם למה יצוה האל לבל נקטיר במזבח הזהב קטורת זרה, שאם כן יחייבנו לחפש למה ציווה אותנו להיות נרות המנורה שבעה ולא שמונה. ואל הפרטים אין חקר לנו ולא תשיג בהן המחשבה לעולם.
ואם תלחצני להשיב בפרטים על כל פנים, אומר על צד הפשט, אם לא שהקבלה תכריח לפי דברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים המקבלים שלא יהיה בפרטים טעם אחר, אלא נאמר שאחר שנתחייבנו לבנות בית ולעשות כלים, נצטוינו בהם על צד אחד מן הצדדין, ובא בהן אחד מן החשבונות שאי אפשר למעשה בלתי אחד מהן. ואולם אחר שנצטוינו בהן, באה הצוואה עליהן לעשות במצוה דרך קבע לעולם, ולא נוסיף ולא נגרע כי התוספת והגירוע במכון בשלמות קלקול, וכל מצותיו ברוך הוא שלמות ותמימות.
ואולם שמעתי כי יש למקבלים בכל אחד מן הפרטים טעמים נפלאים וסודות עמוקים.

ונוהגת מצוה זו שלא להקריב במזבח הזהב כי אם קטורת, בזמן הבית בכהנים.
והעובר על זה, והקריב או זרק בו כי אם דבר הראוי להקריב בו כמו שאמרנו, חייב מלקות.

i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes
what makes people cheat link when married men cheat

פרשת כי תשא

פרשת כי תשא ארבע מצות עשה וחמש מצות לא תעשה

i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband

קה. מצות נתינת מחצית השקל בשנה

שיתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה בין עני בין עשיר מחצית השקל, שהוא משקל עשרה גרה כסף, בכל שנה ליד הכהנים, שנאמר (שמות ל, יג) זה יתנו כל העובר על הפקדים. והיו מניחין הכל בלשכה אחת שבמקדש, ומשם היו מוציאין (שקלים פ''ד) לקנות תמידין ומוספין וכל קורבן הקרב על הצבור ונסכיהם, והמלח שמולחין בו את הקרבנות, ועצי המערכה, ולחם הפנים ושכר העושה לחם הפנים, והעומר ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח, ולשון של זהורית.

משורשי המצוה
שרצה הקדוש ברוך הוא לטובת כל ישראל ולזכותם, שתהיה יד כולם שווה בדבר הקרבנות הקרבים לפניו כל השנה בהתמדה ובעניינים אלו הנזכרים, ושיהיו הכל, אחד עני ואחד עשיר, שוים במצוה אחת לפניו להעלות זכרון כולם על ידי המצוה שהם כלולים בה יחד לטובה לפניו. ועלית הזכרון - הכל נאמר מצד המקבל על הדרך שכתבנו למעלה (מצוה צז).

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (שקלים פ''א מ''א) שבאחד באדר משמיעין על השקלים, ושאפילו דל שבדלים חייב בו, ואם אין לו שואל מאחרים או מוכר כסותו שעליו ונותנו, שנאמר (שמות ל טו) והדל לא ימעיט. ואינו נותן בפעמים הרבה אלא הכל בפעם אחת, והוא משקל שמונים גרעיני שעורה, שהשקל השלם היה בימי משה משקל מאה וששים שעורה, והכל חייבין לתנם, (שקלים שם) כהנים לוים וישראלים, גרים ועבדים משוחררין, אבל לא נשים ועבדים וקטנים, ואם נתנו מקבלים מהן, אבל לא מן הגוים, חלק ונחלה לא יהיה להם בתוכנו. ועוד אמרו זכרונם לברכה (שקלים פ''א מ''ו) שכל מי שאינו נותן חצי שקל ממש, שהיה מטבע באותו זמן, ונותן בעבורו כסף במשקלו או פרוטות, שמוסיף על משקל שקלו זה מעט, ואותו המעט נקרא 'קלבון'. ואותו המעט הוא שכר השולחני שמשתכר כשהוא מחליף חצי שקל שהיה קבוע בשביל פרוטות. ולפיכך שנים שהביאו שקל שלם, בין שניהם חייבין בקלבון, שאילו רצו להחליפו צריכים היו לתת הקלבון לשולחני, וכמו כן יתנוהו לגזבר, לפי שבחצי שקל חייבם הכתוב, ולכן חייבים בו או בערכו בכוון. וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (שקלים פ''ב מ''א) במי שאבד שקלו בדרך מה דינו.
ויתר רובי פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת שקלים [פ''א מה' שקלים]

ונוהגת בזמן הבית שחייבים לתת אותה כל ישראל
בין העומדין בארץ או חוצה לארץ. ושלא בזמן הבית, אין חייב בה אדם ואפילו העומדים בארץ. והעובר עליה ולא נתנו ביטל עשה, ועונשו גדול מאוד, שפרש עצמו מן הצבור ואינו בכלל כפרתן. ועכשו בעוונותינו, שאין לנו מקדש ולא שקלים, נהגו כל ישראל (מגילה כט א) לזכר הדבר לקרות בבית הכנסת בכל שנה ושנה פרשה זו של כי תשא, עד 'ולקחת את כסף הכפרים', בשבת שהוא לפני ראש חודש אדר לעולם.

will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
wife cheated now what site my spouse cheated on me now what

קו. מצות קידוש ידים ורגלים בשעת עבודה

לרחוץ הידים ורגלים בכל עת הכנס להיכל והבא לעבוד עבודה, וזאת היא מצות קידוש ידים ורגלים, שנאמר (שמות ל יט) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אהל מועד וגו' או בגשתם אל המזבח וגו'.

משורשי המצוה
היסוד הקבוע שאמרנו, להגדיל כבוד הבית וכל המלאכות הנעשות שם, על כן ראוי לנקות הידים שהן העושות במלאכה בכל עת יגעו הכהנים בעניני הבית.
ומזה השורש אמרו זכרונם לברכה (זבחים יט ב) שאין הכהן צריך לקדש ידיו בין עבודה לעבודה אלא פעם אחת בבוקר, ועובד כל היום וכל הלילה, והוא שלא יישן ולא יטיל מים ולא יסיח דעתו. נראה מכל זה שאין הכונה ברחיצה מתחילה אלא להגדלת כבוד הבית, שאפילו היה טהור ונקי בתחלת בואו שם, צריך לרחוץ. ומשהתחיל בעבודה, אין צריך עוד לרחיצה בין עבודה לעבודה, זולתי ביום הכפורים לרוב חומרו של יום, לפי שכל עסק עבודת הבית אנו מחזיקין ורואין בלבנו טהור, נקי וקדוש.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים כ ב) שהיוצא חוץ לחומת העזרה טעון קדוש ידים, ואם קידש ידיו היום צריך לחזור ולקדש למחר, אף על פי שלא ישן כל הלילה, שהידים נפסלות בלינה. ושמצוה לכתחילה לרחוץ בשחרית פניו ידיו ורגליו, ושמצוה לקדש במי הכיור (שם כב ב) ואם קידש מאחד מכלי שרת כשר דיעבד, אבל לא מכלי חול אפילו דיעבד. ושאין מכניסין ידיהן לתוכו אלא שופכין ממנו על ידיהם, וגם זה דרך כבוד, ואין אנו מצריכין כן בעניין נטילת ידים בחולין ליטול מן הכלי ולא בתוכו, שאף על פי שאנו מצריכין כלי לנטילת חולין. ויסוד הדבר הוא: מפני שמצאנו כלי לנטילה בקודש, מכל מקום בקדושה הוא דמיעט רחמנא 'ממנו - ולא בתוכו', אבל בחולין אין לנו מיעוט.
ואף על פי שנטילת החולין משום סרך הקודשים היא, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (חולין קך א) משום סרך תרומה, מכל מקום אין לנו להשוותם לגמרי בכל דיניהם, ודי לנו לחייב בנטילה ובכלי בחולין משום סרך זה, ולהניח מיעוטו ד'ממנו' שנאמר בו במקומו. ואפילו בתרומה עצמה נטילת ידים בה מדרבנן הוא, כי מן התורה לא נמצא טהרה רק בכל הגוף בבת אחת.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (חולין שם) שהנטילה מדכתיב (ויקרא טו יא) וידיו לא שטף וגו', אסמכתא בעלמא הוא, כן כתוב בספר המצות של הרמב’’ן זכרונו לברכה.

וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים כא ב) כמה מים צריך להיות בכיור, אין פחות משיעור מים הראויין לנטילת ארבעה אנשים, שנאמר 'ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם', והיו אהרן אלעזר ואיתמר ופנחס עמהם. וכל מים כשרין לקידוש, בין מי מעין או מי מקוה. ונפסלין בלינה. וכיצד מצות קידוש: מניח ידו הימנית על רגלו הימנית, וידו השמאלית על רגלו השמאלית, ורוחץ עומד ולא יושב, לפי שמכלל העבודה הוא קידוש ידים ורגלים, וכל עבודות המקדש מעומד הן, שנאמר (דברים יח ה) לעמוד לשרת. וכל זה למעלת הבית.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שני מזבחים (יט, ב).

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה בלבד.
והעובר עליה ולא קידש ידיו ורגליו שחרית, או שיצא מן המקדש והסיח דעתו, וחזר ועבד בלא קידוש, חייב מיתה בידי שמים, ועבודתו פסולה, בין כהן גדול או הדיוט.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
wife cheated now what site my spouse cheated on me now what
what makes people cheat link when married men cheat
adult xxx stories read free online intimate sex stories

קז. מצות משיחת כהן גדול ומלכי בית דוד בשמן המשחה

לעשות שמן המשחה, על העניין שצותה התורה לעשותו. שנאמר (שמות ל כה) ועשית אותו שמן משחת קודש וגו'. שיהיה מוכן למשוח בו כל כהן גדול שיתמנה כמו שכתוב (ויקרא כא י) והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה. וכן מושחין בו קצת המלכים. וכן גם משחו בו הכלים של בית המקדש, ולא יצטרכו למשוח לעתיד, אלא בעבודה יתקדשו, וזהו שכתוב (שמות ל לא) יהיה זה לי לדורותיכם, כן אמרו זכרונם לברכה בספרי.

משורשי המצוה
שרצה האל ברוך הוא שנעשה פעולה בנפשותינו ביום שנעלה להתחנך בכבוד עבודתו הקדושה תורֶה בנו גדולה ושבח, וזהו משיחת השמן, לפי שעניין המשיחה בשמן הטוב לא יעשוהו רק למלכים והשרים הגדולים. וגם מיסוד המצוה להיותו מוכן בבית לעת הצורך למעלת המקום. כי ידוע על דרך משל כי ממעלת בעל הבית הנכבד, להיות מוכן בבית כל הצריך בה, ולא תתעכב שם מלאכה עד הכן הצריך אליה.

דיני המצוה
כגון מעשה השמן כיצד נעשה, מר וקינמון קידה חמש מאות שקל מכל אחד, אלא שהקינמון נשקל בין שתי פעמים להרבות בו שתי הכרעות, וקנה בושם חמשים ומאתים שקל, וכולם נמצאים באיי הודו. ושמן זית שיעור הין, שהוא שנים עשר לוג, ואחר זה שיתבשל הכל כדי צרכו חוזר הכל למידת השמן שהוא שנים עשר לוג, וסימן יהיה ''זה'' בגימטריא י''ב הוי.
ויתר פרטיה בפרק ראשון מכריתות. (ה ב)

ונוהגת בזמן הבית.
והיא ממצות המוטלות על הצבור כמו בנין הבית וכליה.

will my boyfriend cheat go my boyfriend cheated on me with my best friend

קח. שלא יסוך זר בשמן המשחה

שלא למשוח בשמן המשחה שעשה משה אלא כהנים לבד. שנאמר (שמות ל לב) על בשר אדם לא ייסך. ונתבאר בכתוב שמי שמשח בו במזיד, חייב כרת, שנאמר (שם לג) ואשר יתן ממנו על זר ונכרת. ואם נמשח בו בשוגג, חייב חטאת קבועה. כלומר, שאין חילוק בו בין הדל והעשיר אלא דבר קבוע הוא לכל.

משורשי מצוה זו
גם כן להגדלת הבית וכל אשר בו, ולכן אין ראוי להדיוטות להשתמש באותו השמן הנכבד שבבית רק הנבחרים בעם לבד, שהם כהנים ומלכים. ובכן בהמנע ההמון ממנו, ייקר בעיניהם עד מאוד ויתאוו אליו, כי גדל ערך הדברים בלב רוב בני אדם לפי מיעוט המצאם אצלם.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה שחיוב הכרת והקורבן אינו עד שיסוך ממנו שיעור כזית, ושלא חייבנו הכתוב אלא על אותו שעשה משה ולא על אחר שיעשה שום אדם, וקבלה בידינו שנס נעשה בו שיספיק לעולם.
ומה שאמרו זכרונם לברכה שאין מושחין בו לדורות כל הכהנים המתחנכים לעבודה, אלא כהן גדול ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד, וכל שאר מלכים אינם נמשחין בזה השמן אלא בשמן אפרסמון, והחילוק שיש במעשה משיחת המלך למעשה משיחת הכהן.
ומה שאמרו זכרונם לברכה שאין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן יש עליו מחלוקת, ועל כן נמשח שלמה.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי מכריתות [הלכות כלי המקדש א-ב]

ונוהגת מצוה זו של איסור משיחת השמן בכל מקום שימצא
ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה וסך ממנו כזית, במזיד - חייב כרת, בשוגג - חייב חטאת קבועה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
has my boyfriend cheated on me quiz parentpower.com did my boyfriend cheated on me
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
teen sex stories link akka sex stories

קט. שלא לעשות במתכונת שמן המשחה

שלא לעשות שמן המשחה, שנאמר (שמות ל לב) ובמתכנתו לא תעשו.

משורשי המצוה
מה שכתבנו באיסור משיחתו (במצוה הקודמת). עניין המצוה, שאמרו זכרונם לברכה כי מעולם לא נעשה ממנו אלא אותו שעשה משה במדבר, ואמרו שנס נעשה בו שכולו קיים לעתיד לבוא, ומה שהוציאו ממנו למשיחת המשכן וכליו, הברכה השלימה. ושאין חייבין על עשייתו אלא כשעשאוהו בסכום סממניו, וזהו לשון 'במתכנתו' מלשון חשבון כלומר, בחשבון סממניו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק ראשון מכריתות.

ונוהגת מצוה זו של איסור עשיית השמן בכל מקום ובכל זמן
בזכרים ונקבות. והעובר עליה ועשה ממנו במזיד - חייב כרת; בשוגג - חייב חטאת קבועה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
how do you know your wife cheated on you why cheat on your wife how to cheat your wife
has my boyfriend cheated on me quiz i want to cheat on my boyfriend did my boyfriend cheated on me
want my wife to cheat go wives cheat
adult xxx stories read free online intimate sex stories

קי. שלא לעשות במתכונת הקטורת

שלא לעשות קטורת כדמות קטורת, כלומר שתהיה הרכבתו על עניין אותם המשקלים ויכוון להקטיר לעצמו בה, שנאמר (שמות ל לז) במתכונתה לא תעשו לכם. ונאמר עליה (שם לח) איש אשר יעשה כמוה להריח בה. כלומר, שיתכון בעשיתה להקטיר עצמו.

משורשי המצוה
מה שכתוב (במצוה קח) באיסור משיחת השמן.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (כריתות ה א) שהעושה אותה להתלמד או למוכרה לצבור פטור, והעושה אפילו קצת ממנה, כל זמן שנעשה אותו קצת לפי משקלת הקטורת - שחייב.
ומה שאמרו (שם ו א) שהקטורת היתה נעשית בזמן הבית בכל שנה ושנה, ואם חיסר העושה אותה אחת מסממניה חייב מיתה.
ויתר פרטיה, מבוארים בפרק ראשון מכריתות [ה' כלי המקדש פי''ב]

ונוהגת מצוה זו של איסור עשייתה בכל מקום ובכל זמן
בזכרים ונקבות. והעובר עליה ועשה ממנה לפי משקלה להריח בה, במזיד חייב כרת, בשוגג חייב חטאת קבועה. אבל המריח בה לבד ולא עשאה, אינו חייב כרת אלא דינו כדין כל הנהנה מן ההקדש.

how do you know your wife cheated on you open how to cheat your wife
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories

קיא. שלא לאכול ולשתות תקרובת עבודת אלילים

שלא לאכול ולשתות תקרובת עבודה זרה, שנאמר (שמות לד יב טו) השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וגו' וקרא לך ואכלת מזבחו.

משורשי המצוה
להרחיק ולסלק כל עניין עבודה זרה וכל דבר המיוחס אליה מבין עינינו ומחשבתינו. וביסוד ריחוק העבודה זרה, כתבנו למעלה (מצוה כו ו-פו) מה שידענו בו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ע''ז נא ב) שכל דבר שעשו ממנו תקרובת לעבודה זרה אסור, אפילו מים ומלח. כלומר, שאף על פי שמים ומלח הם דברים קלים, ואפשר לומר בהם שאינם לתקרובת ולא הניחום לפני עבודה זרה לכוונת כבוד כלל, אף על פי כן אסור.

וכן אסרו זכרונם לברכה (שם כט ב) לרוב ריחוק כל יין של גוי אף על פי שלא ידענו בו שנסכוהו לעבודה זרה, והוא נקרא להם 'סתם יינם'. אלא שחילקו זכרונם לברכה (שם עד א) בין הנסך הידוע לסתם יינם, שהידוע איסורו במשהו מן התורה, ולוקין עליו, מדכתיב (דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ובסתם יינם שאין איסורו אלא מדבריהם, אין בחיוב שתייתו אלא מכת מרדות, ובשותה ממנו רביעית. אבל בפחות מרביעית אין בו מכת מרדות. ומכל מקום אסור הוא מדבריהם אפילו במשהו בהנאה.

ובשאר דברים שבעולם חוץ מיין, לא החמירו זכרונם לברכה לאסור כל הנמצא בידם בסתם מפני חשש תקרובת עבודה זרה או חשש עבודה זרה עצמה, זולתי בדברים שבהם ניכר שהם עשאום לכך, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (ע''ז מא א) בעניין צלמים: שסתם הצלמים לעבודה זרה יעשום, ולפיכך אסרו אותם. ואפילו המוצא אותם מושלכים אינו רשאי ליטלם כי אם בתנאים ידועים, כמו שפרשו הם זכרונם לברכה (שם מא א). וכן נראה בודאי בכל דבר שהישראל חושב שנעשה בו תקרובת, שאסור לו ללוקחו מהם.

ועוד עשו הרחקות רבות בעניין היין, לפי שהיה עיקר שמחת הזבח להם, ועוד שהתורה הזכירה איסורו בפירוש, כמו שכתוב בפרשת האזינו (דברים לב לח) ישתו יין נסיכם. ועל כן החמירו זכרונם לברכה בו ואמרו להרחקת העניין, שאפילו יין של ישראל מיד שיגע בו גוי יהא אסור אפילו בהנאה.

ואל יקשה עליך איך יוכל הגוי לאסור יין של ישראל, והא קימא לן (חולין מ ב) אין אדם אוסר דבר שאינו שלו?
מפני שלא נאמר זה אלא כגון משתחוה לבהמת חברו, שלא עשה מעשה בגוף הדבר. אבל כל זמן שיעשה מעשה בגוף הדבר, ואפילו מעשה מועט כי האי דנגיעה, יש לו כוח לאסור דבר שאינו שלו מדרבנן שהחמירו בדבר. אבל לא מדאורייתא עד שיעשה מעשה גדול, כגון שחיטת בהמה שהוא מעשה גדול. וכן אם ניסך היין לפני העבודה זרה ממש, גם זה הוא מעשה גדול. אבל בנגיעה ביין שלא בפני עבודה זרה, מעשה מועט הוא. ומכיון שהוא מועט, ואין האיסור אלא מדרבנן, התירו זכרונם לברכה (ע''ז נט ב) ליטול תשלום מה שאסר מיד האוסר. ואף על פי שבגוף הדבר החמירו לאוסרו בהנאה, בתשלומין לא החמירו, לפי שאין התשלומין אלא כעין תשלומי נזק, ואינו נהנה מדבר האסור אלא שלוקח תשלומי נזקו מיד האוסר.

וכן החמירו זכרונם לברכה הרבה בריחוק יין שנתנסך ממש לעבודה זרה, או בכל דבר שהוא מעבודה זרה, יותר מכל איסורין שבתורה, שאין לך דבר שאסור בהנאה בכל התורה שנתערב בהיתר ואיננו ניכר, שלא יהא תקנה בהנאתו, ואפילו לח בלח, עם מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל בגמרא (שם עד א) שימכר כולו לגוים חוץ מדמי האיסור שבו, והוא שיהא מן הדברים שאינן נקחין מן הגוי, כדי שלא יכשל בהן שום אדם מישראל שיקחנו מן הגוי.
אבל ביין נסך גמור ובכל דברי עבודה זרה אין להם תקנה ב'ימכר כולו לגוי' וכו', וכל שכן שאין להם תקנה ב'יוליך הנאה לים המלח'.
ומיהו דווקא כשנתערב יין נסך ממש, ואפילו טיפה ממנו בקנקן מחזיק כמה סאין הוא דין זה שאין תקנה להנאתו לעולם. אבל אם נתערב ממנו חבית אחת בחביות אחרות של יין כשר, כיון שלא נתערב גוף האיסור ממש, אלא כל אחד בפני עצמו הוא עומד, יש לו תקנה בתקנת רבן שמעון בן גמליאל, שימכר כולו לגוים וכו'. וכן בסתם יינן יש לו תקנה בתקנת רבן שמעון בן גמליאל ואפילו נתערב ממש, כדין שאר איסורין, כיון שאינו יין נסך גמור.

[סיכום דיני ביטול איסורים]
ועוד יש לך לדעת שכל איסורין שבתורה שאוסרין תערובתן בהנאה, אין אוסרין אותן אלא אם כן יש מן האיסור שנתערב בהיתר בכדי נתינת טעם בהיתר, זולתי אם יהיה אותו איסור דבר חשוב. כי כל דבר חשוב כגון חתיכה הראויה להתכבד וכיוצא בה, אוסרין בכל שהן, אבל כל שאינו דבר חשוב אינו אוסר תערובתו בהנאה אלא אם כן יהיה בו בכדי נתינת טעם כמו שאמרנו, (ע''ז עג א) חוץ מיין נסך וכל עניני עבודה זרה, שאוסרין במשהו בהנאה כל שנתערב עמהם.
אין שום דבר אחר בעולם יוצא מכלל זה, חוץ מכלאי הכרם, (וערלה) וחמץ בפסח לדעת קצת מפרשין, שהן אוסרין בהנאה תערובתן באחד ומאתים, בין במינן בין שלא במינן. ועולה באחד ומאה. ולעניין התקנה שיש להם, כבר אמרנו כי לכל האיסורין יש תקנה בתקנת רבן שמעון בן גמליאל, חוץ מכל איסורי עבודה זרה, שנתרבה גוף האיסור ממש, שאין לו שום תקנה לעולם, וזהו מחומר עבודה זרה.
והפוך והפוך בגמרא, כי כל זה תמצא בה מבואר עם הפירושים הטובים. ושמור הדברים, כי בהרבה מקומות בתלמוד תצטרך אליהן, ועל כן הארכתי בהן שלא כמנהגי בקונטרסין אלו.

ועוד הרחיקונו זכרונם לברכה (שם סב א) מאיסור יין נסך לומר, שאפילו שכר של יין נסך יהא אסור בהנאה. גם הפליגו בריחוקו לומר שאפילו הנשכר לשבור חביות יין נסך, אם יהיה שכרו אסור מפני שהוא רוצה בקיומו זמן מועט, כלומר, שרוצה שיהיה קיים היין בחביות עד שישברם הוא, כדי שירויח שכרו על השבירה, כי הם זכרונם לברכה רצו לעקור ממחשבתנו שלא נהיה חפצים בקיומו אפילו רגע אחד, לרוב מיאוסנו בכל מיני עבודה זרה. והיתה התשובה: ישבור ותבוא עליו ברכה, שממעט את התיפלה.

ויתר פרטיה הרבים, כגון מי שעושה יין נסך לאוסרו אפילו בהנאה, ומי אוסרו בשתיה דוקא, ומאימתי נעשה יין נסך, ודיני מגעו של גוי בכוונה ושלא בכוונה, וכוחו וכוח כוחו וסיוע ישראל עמו, ואי זו שמירה תספיק לנו בייננו בביתו של גוי או בביתנו אם יש שם גוי, או בקרון והניח שם גוי, כגון הנכנס והיוצא, שמותר היין, ודיני האיסור שיש לנו בכלי יינן, ודיני הכשרן, ורובי הפרטים שבאו לנו גם כן בכלי בשוליהן, והוא העניין הנקרא געולי גוים, ודיני ריחוקנו שלא לשקץ נפשנו גם כן בענינין הנגררים אחר דברים אלו המאוסים, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות טז, ב) שלא לאכול ולשתות בכלים מאוסים, כגון כלי השתן והצואה וקרנא דאמנא לפי שיש בדבר שיקוץ הנפש.
ויתר פרטיה אלו, מבוארים בפרקים האחרונים של עבודה זרה וקצת מהן בחולין.

ונוהגת אזהרה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ואכל כל שהוא, או שתה אפילו טיפת יין נסך גמור, במזיד לוקה. שאין דין דברים אלו כדין שאר דיני איסורי מאכלות שהן בכזית ודין שתיה ברביעית, לפי שעל עבודה זרה הזהירה תורה ואמרה (דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, כלומר, ואפילו כל שהוא.

בזאת המניעה של יין נסך הרמב''ם זכרונו לברכה (בספר המצוות) והרמב’’ן (בהשגותיו) זכרונו לברכה, שניהם יודו שיש בזה לאו ושהוא נמנה בחשבון הלאוין. אמנם נחלקו בו בעניין זה, (ספר המצוות ל''ת קצ''ד) כי הרמב''ם זכרונו לברכה יוציא איסור יין נסך מן המקרא שכתוב בפרשת האזינו שנאמר (דברים לב לח) ישתו יין נסיכם, ואיסור שאר תקרבת עבודה זרה מ'לא ידבק בידך מאומה מן החרם', ומ'לא תביא תועבה' (דברים ז כו).
והרמב’’ן זכרונו לברכה כתב, כי מפסוק זה של ד'השמר לך' נלמד איסור כל תקרובת עבודה זרה ויין נסך בכלל.
ואני כתבתי זה המקרא כדעתו, שלא כמנהגי בכל הספר, כי כולם כתבתים כדעת הרמב''ם זכרונו לברכה. אבל בכאן ראיתי שהפסוק הזה נאה מאוד לדרוש ממנו העניין. ועוד שיש בו אזהרה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (עירובין צו א) 'כל מקום שנאמר בו השמר פן ואל', אינו אלא לא תעשה, ובפסוק 'ישתו יין נסיכם' אין שם אזהרה. וגם ראיתי גדולים ממחשבי המצות שכתבו כן.

cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
cheaters why do wife cheat dating a married man
what makes people cheat click when married men cheat

קיב. מצות שביתת הארץ בשנת השמיטה

לבטל עבודת הארץ בשנה השביעית, שנאמר בחריש ובקציר תשבות. ובא הפירוש, שעל שנה השביעית נאמר, שנצטוינו שלא לעסוק בה כלל בעבודת הארץ.
ונכפלה המצוה הזו באמרו במקום אחר (ויקרא כה ה) שנת שבתון יהיה לארץ. וכן ושבתה הארץ שבת לה' (שם ב). וכבר כתבתי (לעיל מצוה פד) כל ענינה מושלם למעלה בסדר אם כסף תלוה את עמי, במצות והשביעית תשמטנה ונטשתה. שבאה לצוות על הפקר פרות שנה זו לכל, ואף על פי שכאן היה מקומו.

will my boyfriend cheat go my boyfriend cheated on me with my best friend
women will cheat read my boyfriend cheated on me quotes

קיג. שלא לאכול בשר בחלב

שלא לאכול בשר וחלב שנתבשלו ביחד, שנאמר (שמות לד כו) לא תבשל גדי בחלב אמו. וזה הכתוב בא לאסר האכילה וההנאה בבשר בחלב.
ואל יקשה עליך, אם כן למה לא נאמר בפירוש איסורו ב'לא תאכל', והוציאו בלשון 'בישול'?
שהתשובה בזה, מפני שנתחדשה איסור אכילתו מאיסור שאר אכילת אסורין, ששאר איסורין אין חיובן אלא אם כן נהנה באכילתן, וכאן אפילו לא נהנה באכילתן מכיון שבלעו. ואפילו יבלענו חם ושורף גרונו בו וכיוצא בו, שאין לו הנאה בו, מכל מקום לוקה, כמו שאמרו זכרונם לברכה בפרק שני מפסחים. (כה א)
להכי לא כתב רחמנא אכילה בגופיה, למימרא שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו.
ומכל מקום אין לוקין עליו (חולין קח א) אלא דרך בשול, כלשון שהוציא הכתוב איסורו.

ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה (שם קטו ב) שזה שנכתוב בתורה איסור הבישול שלוש פעמים, שהוא ללמד איסור אכילה ואיסור בשול ואיסור הנאה, אין ראוי לנו למנות בחשבון הלאוין אלא השנים, לפי שאיסור אכילה והנאה דבר אחד הוא, כמו שאמרו זכרונם לברכה כל מקום שנאמר 'לא תאכל', 'לא תאכלו' - אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. כי התורה תוציא כל ההנאות דרך כלל בלשון אכילה, לפי שהיא הנאה תמידית לאדם וצריך אליה, וכעניין שכתוב (שמות כה יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. שיכָנה ההנאה לאכילה.

ואם תתפוש עלי, אם כן למה נכתבו שלושה לאוין, דשנָים יספיקו לפי זה שאמרתי?
יש להשיבך, דודאי אם נכתב במקום אחר 'לא תבשל', שילמד על איסור בישול, ובמקום אחר 'לא תאכל', שיכלל איסור הנאה ואכילה כמו שאמרנו, היה בדין שלא יכתב השלישי, שאין צורך עוד בו, שכבר היינו למדים אכילה והנאה בלא תאכל מן הכלל שבידינו דבכלל אכילה הנאה במשמע. אבל עכשו שלא הוזכרה בו אכילה בשום מקום, לא היינו למדים ההנאה אלא עם הלאו השלישי.

ואין לך לשאול עוד, ולמה לא כתב רחמנא 'לא תאכל' באחד מהם ויספיק בשנים?
שכבר הודעתיך כי לעניין נצטרך, שלא יזכיר בו הכתוב לשון אכילה, מפני שהחיוב בו אפילו שלא כדרך הנאתו.
למדנו מעתה כי מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין שם) חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה וחד לאיסור בשול, אין הכונה בהם שיהיה הכתוב השלישי ללאו אחר, אלא שנצטרך ללמד ממנו הנאה, וברוך שבחר בדבריהם.

משורשי המצוה
כתבנו (מצוה צב) באיסור הבישול בפרשת ואלה המשפטים על צד הפשט מה שיכולנו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין קיג א) שאין איסור בשר בחלב מן התורה אלא בבשר בהמה טהורה, אבל לא בבהמה טמאה ולא בחיה אפילו טהורה, ולא בעוף, בין טהור בין טמא.

ונסמכו בזו במה שכתוב שלוש פעמים בתורה גדי שהוא לשון מעוט, שהיה לו לכותב בשר, ובא הפירוש על זה (חולין קיג א) גדי ולא בהמה טמאה, גדי ולא חיה, גדי ולא עוף. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה כי שלושה אלה מותר לבשלם בחלב ומותרין בהנאה, אבל באכילה אסרום זכרונם לברכה לגדר בשר בהמה שאסור דבר תורה, כדי שלא יתחלף לבני אדם בשר בבשר, ולפיכך מפני שהדבר קרוב שבשר בבשר מתחלף, החמירו גם בגדר זה כמו שהחמירו בבשר הבהמה ממש בקצת ענינים. שאסרו בהם שלא להעלותם על השולחן כלל.

ולפי דעת קצת המפרשים חייבו בהם גם כן שהייה בין אכילתם לאכילת הגבינה כמו בעיקר האיסור דהינו בשר בהמה. אבל בבשר דגים וחגבים לא גדרו בהם כלל, שאין בשרם דומה כלל לבשר בהמה ולא יבואו בני אדם לטעות בזה.

ועוד החמירו בעניין זה (שם קח א) גם שיש איסור מחודש בזה יותר משאר איסורי מאכלות לפי קצת מן הפירושים, שבעניין בשר בחלב אם נתערב חלב עם הבשר ואין בחתיכת הבשר שנתערב בו ששים כנגד החלב, אנו רואין שניהם כחתיכת איסור, ואם נפלה אותה חתיכה בקדרת בשר או בקדרת חלב משערין בכולה, וזהו אמרם זכרונם לברכה (חולין קע) חתיכה עצמה נעשית נבלה. והטעם, מפני שתערובתן אוסרתם, ולפיכך אחר שנתערבו הרי הן כחתיכת נבלה. ובשאר איסורין אינו כן, שאיסור שנתערב בחתיכת היתר ואין בחתיכה ששים לבטל האיסור, ואחר כך נפלה לקדרה, אין משערין אלא בשיעור האיסור שנפל בה והיא בעצמה תסייע לעלות האיסור, לפי שאותה חתיכה לא נעשית נבילה, ונמצא ההיתר שבה כמו שאר ההיתר שבקדרה ומסייע להעלות האיסור. ואמנם החתיכה עצמה אם היא ניכרת, אסורה לעולם כדעת קצת מן המפרשים.

ואמרו זכרונם לברכה (תמורה לג א) שאפרו של בשר בחלב אסור כאפר כל איסורי הנאה שטעונין קבורה. ואמרו גם כן (חולין קיג ב) שלא אסרה תורה בשר בחלב אלא בחלב של בהמה חיה, אבל בחלב המתה אינו נאסר. ולפיכך הכחל מותר מן התורה בחלבו, אלא שחכמים אסרוהו לגדר עד שימרק חלבו ממנו, כמו שנבאר במקומו (שם קט ב). וחלב הנמצא בקיבת הבהמה יש בו שני היתרין: אחד שהוא בכלל חלב של מתה, ועוד שאינו אלא כפרש בעלמא שכבר נתעכל שם, ולפיכך מותר לכתחלה, ואין צריך לומר שהנמצא שם קרוש מותר, שהוא ודאי כפרש, אלא אפילו הצלול התירו הגאונים.
המבשל שליל בחלב חייב, וכן האוכלו, אבל המבשל שליה או עור וגידין ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים פטור.
ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שמיני מחולין (קג ב).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ואכל כזית מן הבשר והחלב שנתבשלו יחד במזיד לוקה. אבל נהנה בו, כגון שנתנו או מכרו, אינו לוקה, לפי שאפשר להנאה בלי מעשה. וכל שאין בו מעשה, אין לוקין עליו. ואפילו סך ממנו, אפשר דלא לקי לפי שהוא שלא כדרך הנאתו, שאינו עשוי לסוך, ויש לדון בו גם כן שילקה.

sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

פרשת ויקהל

פרשת ויקהל יש בה מצות לא תעשה אחת. והיא.

hiv skin rash read signs of having hiv
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
signs of a cheater read women who cheat on husband
adult xxx stories gang sex stories free online intimate sex stories

קיד. שלא יעשו בית דין משפט מות בשבת

שלא יעשו הדינין דינים בשבת, כלומר, שמי שנתחייב מיתה בבית דין לא ימיתוהו בשבת, שנאמר (שמות לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, ובא הפירוש עליו בזה (יבמות ו ב) שלא ישרפו בית דין בשבת מי שנתחייב שריפה, והוא הדין לשאר מיתות.
ויש לנו לדרוש ממנו דבר זה, שהרי לגופיה אינו צריך, שהרי כבר כתיב במקום אחר (שמות כ י) לא תעשה כל מלאכה, והבערה לצורך מלאכה היא, אלא ללמד עניין בפני עצמו נכתב, ופרשו בו שבא ללמד את זה שאמרנו.

וזה לשון המכלתא (ר''פ ויקהל)
לא תבערו אש - שריפה בכלל היתה ויצאת ללמד: מה שריפה מיוחדת, שהיא אחת ממיתות בית דין, ואינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת.
ועם כל זה שלמדנו בפסוק זה, יש לדרוש בו מה שדרשו בו עוד גם כן 'הבערה לחלק יצאת' (יבמות ו ב). כלומר, שהעושה בשבת הרבה אבות מלאכות בבת אחת בהעלם אחד, שיהיה חייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה.
ובגמרא דבני מערבא אמרו (ירושלמי סנהדרין פ''ד ה''ו) בכל מושבותיכם, רבי אילא בשם רבי ינאי מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת.

משורשי המצוה
שרצה ה’ יתברך לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים והחייבים.
משל למלך גדול שקרא בני המדינה יום אחד לסעודה, שאינו מונע הפתח מכל אדם, ואחר יום הסעודה יעשה משפט.
כן הדבר הזה שהשם ברוך הוא צונו לקדש ולכבד יום השבת לטובתנו ולזכותנו, כמו שכתבתי למעלה (מצוה לא, לב). וזה גם כן מכבודו של יום הוא.

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בזכרים
שהם בעלי המשפט. וחייבים להזהר לבל יעשו דין בשבת. ואם עברו וצוו לשרוף בריה בשבת עברו על לאו זה, ואין לוקין עליו אם לא עשו בו מעשה. ואם עשו בו מעשה, כגון ששרפוהו הם בידיהם, אם יש עדים והתראה נסקלין, בשוגג מביאים חטאת לכפרה.

how to cheat tolobel.com husband cheated
lesbian adult-youth stories adult illustrated stories personal intimate stories about sex sensual

פרשת אלה פקודי אין בה מצוה

how to cheat on your wife site wife wants to cheat
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
percent of women that cheat go letter to husband who cheated

ספר ויקרא

פרשת ויקרא

פרשת ויקרא יש בה אחת עשרה מצות עשה וחמש מצות לא תעשה.

abortion clinics in chicago successful abortion stories pills to terminate early pregnancy
will my boyfriend cheat go my boyfriend cheated on me with my best friend
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
teen sex stories link akka sex stories

קטו. מצות מעשה העולה

לעשות העולה כמשפטה, שנאמר (ויקרא א ג) אם עולה קרבנו וגו' כמו שכתוב בפרשה.

משורשי המצוה
מה שכתבתי (מצוה צה) במצות הבית על עניין הקרבנות סדר ויקחו לי.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה במעשה העולה, שהיתה נעשית כן, שוחטין את הבהמה בעזרה, והשחיטה כשרה אפילו בזרים. ומקבלת הדם ואילך מצות כהונה, וזורק הכהן הדם ומפשיט אותה ומנתחה אברים שלמים, דכתיב לנתחיה, ופרשו זכרונם לברכה (חולין יא א) ולא נתחיה לנתחים. וכשמנתח מסיר גיד הנשה מן הירך ומקטיר כל הנתחים על גבי המזבח. וצמר שבראשי הכבשים ושער שבזקן התישים, והעצמות והגידים והקרנים והטלפים, בזמן שהם מחוברים מקטירים הכל, שנאמר (שם ט) והקטיר הכהן את הכל. פִרשוֹ לא יעלו, שנאמר (דברים יב כז) ועשית עלותיך הבשר והדם.

וסדר הנתוח כיצד היה (עי' תמיד פ''ד) והדחת בני המעים כיצד, ובכמה בני אדם מוליכין את האברים למזבח, שאמרו זכרונם לברכה (יומא כו, ב) כי הכבש בששה, והשור בארבעה ועשרים בעולות צבור, ועולות (יומא שם במשנה) יחיד בפחות. ועניין עולת העוף כיצד נעשית.
ויתר פרטיה מבוארים בזבחים (סד ב).

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
וכהן שעבר ולא עשאה כסדר הזה, ביטל עשה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me

קטז. מצות קורבן מנחה

לעשות מלאכת המנחה על העניין הנזכר בתורה בפרשיותיה, שנאמר (ויקרא ב א) ונפש כי תקריב קורבן מנחה. וכתיב (שם ה) ואם מנחה על המחבת, וכתיב עוד (שם ז) ואם מנחת מרחשת.

ועניין המנחות הוא קורבן הבא ממיני הקמחים ולא מבעלי חיים. וכבר כתבתי למעלה (במצוה צה), כי הקורבן בבעלי חיים הוא באמת דמיון חזק אצל האדם להכניע ולהשפיל הנפש המתאוה והחוטאת כמו שהוא רואה שבעל חיות כמותו, אלא שאין בו שכל, נשרף וכלה. וכמו כן הנפש החוטאת מצד חולשת השכל תכלה ותאבד גם כן אם תתמיד בפעולות בהמיות שהן החטאים, כי החטא לא יבוא רק משורש בהמי.

והקורבן במה שהוא שאינו בעל חיים, אף על פי שהוא בא גם כן להכנעת היצר, שיראה האדם כי בשביל חטאו נצטרך לשרוף ממונו ולכלותו, באמת אין דמיונו חזק כמו בבעלי החיים.
ומן הדומה לפי הפשט, כי על כן יקרא מנחה, מפני שענינה מעט מקורבן בעל חיים כמו שמנחות בני אדם יהיו במועט ברוב הפעמים.
ועוד מפני שהרבה מהן באות נדבה, ומה שאינו בחיוב אצל בני אדם יקרא מנחה.

[סיכום דיני מנחות]
ואלו הן כל מיני המנחות שהיו מקריבין בזמן הבית הבאות בפני עצמן, כלומר שאינן באות למנחת נסכים, רוצה לומר בגדרת קורבן אחר.
שלוש מנחות הן שהן באות בשביל כל הצבור והם (מנחות סח ב) עומר בפסח, שתי הלחם בעצרת, לחם הפנים בכל שבת, ושלושתן נקראות מנחה.
ותשע של יחיד ואלו הן א) מנחת חוטא, והיא המנחה שיקריב העני כשיתחייב חטאת ולא תגיע ידו. ב) מנחת סוטה, והיא מנחת הקנאות הכתובה בפרשת נשא (במדבר ה טו). ג) המנחה שיקריב כל כהן כשיכנס לעבודה שמקריב אותה בידו, והיא הנקראת מנחת חנוך. ד) המנחה שמקריב כהן גדול בכל יום, והיא נקראת מנחת חביתין. ה) מנחת הסלת, והיא באה בנדר ונדבה. ו) מנחת המחבת, והיא באה בנדר ונדבה. ז) מנחת המרחשת, והיא באה בנדר ונדבה. ח) מנחת מאפה תנור והיא חלות, והיא באה בנדר ונדבה. ט) מנחת מאפה תנור והיא רקיקין, ובאה בנדר ונדבה.

מנחות אלו, מהן סולת חטים ומהן שעורים, מהן נאכלות לכהנים חוץ מן הקמיצה, ומהן שהן נשרפות כולן, ואחד מהם חמץ, והיא שתי הלחם שמביאין ביום עצרת, שגם הן נקראות מנחה, ואינן קרבות לגבי מזבח. ועל שתי הלחם אינו נאמר בתורה כשאסרה דרך כלל כל המנחה אשר תקריבו לה’ לא תעשה חמץ, פרט באלו והוציאם מן הכלל, ועליהם נאמר שם (ויקרא ב יב) קורבן ראשית תקריבו אתם לה’, כלומר באלו לא אסרתי לכם החמץ, ומכל מקום אל המזבח לא היו עולים מכיון שהיה בהן חמץ, וכמו שנאמר בהן ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. כל השאר היה מצה. וסדר הבאתן כך היא (סוטה יד ב) אדם מביא סולת מתוך ביתו בכלי כסף או זהב או של מתכת ומוליכה אצל הכהן, והכהן מוליכה אצל המזבח וקומץ ממנה הכהן בראשי אצבעותיו, ומקטיר הקומץ כולו במזבח והשאר נאכל לכהנים.
זהו סדר הנאכלות וסדר הנשרפות והמלאכות שנעשות במנחות על ידי זרים והנעשות בהן על ידי כהנים.
ויתר פרטיה מבוארין במסכת הבנויה על זה, והיא מסכת מנחות (מו א, נז א)

ונוהגת עשיית המנחות בזמן הבית בזכרי כהונה.
וכהן שעבר ושינה מעשה המנחה המפורש בה, ביטל עשה.

wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
how to cheat on wife dating for married wife cheaters

קיז. שלא להקריב שאור או דבש

שלא להקריב שאור ודבש על גבי המזבח, שנאמר (ויקרא ב יא) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה’.
ונכפלה המניעה בראש הפסוק, שנאמר כל המנחה אשר תקריבו לה’ לא תעשה חמץ. והדבש הוא שם כולל לדבש הידוע. וכן דבש תמרים שהוא סתם הדבש של תורה, וכן מוהל היוצא מן הפרות המתוקין. ובכלל 'לא תקטירו' הוא גם כן שלא לתת ממנו בפיטום הקטורת, וכמו שהפטמים אומרים: יפה היה הדבש לקטורת אלא שאסרתו התורה.

שורשי מצוה זו
נעלמים מאוד למצוא אפילו רמז קטן מהם. ואולם מפני שכבר הודעתי בפתיחת דברי שכוונתי באלו הטעמים שאני כותב, להרגיל הנערים ולהטעים להם בתחילת בואם לשמוע דברי ספר, כי יש לדברי תורה טעמים ותועלות, ויקבלום על דרך ההרגל שלהם וכפי חולשת שכלם, ואל יהיו להם המצות בתחילה כדברי הספר החתום, פן יבעטו בהם מתוך כך בנערותם ויניחום לעולם וילכו בהבל. על כן אכתוב בהם כל אשר יעלה בתחילת המחשבה, ואל יתפוש עלי תופש בשום דבר אחרי ידע הכונה.

ואומר: ענייני הקורבן כולם לעורר מחשבות המקריב, ולפי המעשה ההוא יקח דמיונותיו בנפשו, הכל כאשר כתבנו כבר (במצוה צה וקטז). ועל כן בהרחיק החמץ, שהוא נעשה בשהייה גדולה מקורבנו, יקח דמיון לקנות מידת הזריזות והקלות והמהירות במעשה ה’ ברוך הוא, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (אבות פ''ה מ''כ) הוי קל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות וכו'. ונתחייב העניין במנחת היחידים יותר ממנחת הצבור, לפי שהייאוש והעצלה נמצא ביחיד יותר, כי הרבים יזהירו זה את זה. ולכן לא תקפיד התורה על זה במנחת הצבור הבאה מזמן לזמן, כגון שתי הלחם של עצרת. אבל בלחם הפנים, אף על פי שהוא נקרא גם כן מנחת צבור, מחמת שהיא מנחה תמידית בכל שבת ושבת, תקפיד התורה בה. ונצטוינו גם כן בה שתהיה מצה.

ובעניין הרחקת הדבש, נאמר אל הילדים רכים כדי ליסרם, שהוא סיבה לדמיון שימעט האדם מלרדוף אחר המאכלים המתוקים לחיכו, כמנהג הזוללים והסובאים ימשכו לעולם אחר כל מתוק, ולא יתן לבו כי אם אל המאכלים המועילים לגופו, וצריכים למחייתו, ושומרים על בריאות אבריו. ולזה ראוי לכל בעל שכל לכוון במזונו ושתייתו, לא לכוונת הנאת מישוש הגרון.
ולו חכמו בני אדם ישכילו זאת, כי כל עניין חוש המישוש חרפה היא להם, כל שכן שאין ראוי להם לכוון אליו ולהנות בו, רק הצריך אל הטבע בהכרח. ומאנשי החכמה כתבו חוש המישוש אשר חרפה לנו.

ועוד שמעתי טעם באיסור שאור ודבש: לפי שהשאור מגביה עצמו, וכן הדבש מעלה רתיחתו הרבה, ולכן נתרחקו. לרמוז כי תועבת ה’ כל גבה לב (משלי טז ה). ועוד ראיתי בפירוש הרמב’’ן זכרונו לברכה שכתב כן, וזה לשונו:
ובעבור שהקרבנות לרצון לשם הנכבד, לא יובאו מן הדברים אשר להם היד החזקה לשנות הטבעים, וכן לא יבואו מן הדברים המתוקים לגמרי כמו הדבש, רק מן המזוגים, כאשר אמרו זכרונם לברכה (בראשית רבה יב טו) בבריאת העולם: שיתף מידת הרחמים במידת הדין ובראו, עד כאן.

דיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שכל המנחות (מנחות נב ב) הקרבות לגבי המזבח באות מצה כמו שאמרנו. וכן שיירי המנחות שאוכלין הכהנים, אף על פי שהם מותרין לאכול אותם בכל מאכל ובדבש, אין אוכלים אותן חמץ. שנאמר (שם ו י) לא תאפה חמץ חלקם. ויש במשמע אפילו חלקם לא יחמיצו. ואם החמיץ שייריה - לוקה.
ולוקין על כל עשייה ועשייה שבה. כיצד? לשה חמץ או ערכה חמץ או קטפה חמץ או אפאה חמץ לוקה, שנאמר לא תעשה חמץ לא תאפה חמץ, לחייב על מעשה יחידי, שבעשייתה חמץ חייב מלקות. ואין לותתין (רש''י פסחים לו א) חיטים של מנחות שמא יחמיצו. ואף על פי כן אמרו זכרונם לברכה (מנחות נה א) שהמנחות הנאפות היו נלושות בפושרין, ומשמרין אותן שלא יחמיצו, שהכהנים זריזים הן. ושאור ודבש אסורין בכל שהוא, שנאמר לא תקטירו ממנו. כלומר אפילו כל שהוא. ואינו חייב אלא אם כן הקטירן עם הקורבן או לשם הקורבן. ואחד המקטיר עצמן או תערובתן (מנחות נח א) לוקה. אבל הקטירן בפני עצמן לשם עצים (זבחים עו ב) פטור, שנאמר ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשם עצים.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת מנחות (נב ב נח ב).

הרמב''ם זכרונו לברכה חשב איסור שאור ודבש ללאו אחד, כלומר, שאם הקריב שאור ודבש שניהם יחד, אינו לוקה אלא אחת. וכן אם הקריב כל אחד בפני עצמו, לוקה על כל אחד מלקות אחת. ונתן טעם לדבריו, שזהו לאו שבכללות, ובלאו שבכללות כזה לוקין מלקות אחת על שני דברים.
והרב רבנו משה בר נחמן זכרונו לברכה חלק עליו, לחשוב שאור ודבש שני לאוין, ואמר שאינו רואה כאן לאו שבכללות, שהרי בחמץ מייחד לאו בפירוש, שנאמר לא תאפה חמץ. ואם כן לאו דדבש אף על גב דאיכא שאור בהדיה (בתריה) יש לנו לומר הדבש נדרש אותו לחודה, ונמצא לאו בכל אחד. ויתר ראיותיהם בספרם.

ונוהגת בזמן הבית בכהנים בזכרים, כי להם העבודה.

why do men cheat on their wife women who love to cheat what makes people cheat
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual
teen sex stories allindiasweetsrestaurant.com akka sex stories

קיח. שלא להקריב קורבן בלא מלח

שלא להשבית מלח מעל הקורבן או המנחה, כלומר שלא יקריבו הכהנים שום קורבן או שום מנחה אלא אם כן ישימו בהן מלח, שנאמר (ויקרא ב יג) ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך, וכתוב גם כן על כל קרבנך תקריב מלח.

משורשי המצוה
כתבתי למעלה בראש הסדר.

מדיני המצוה
אמרו זכרונם לברכה (מנחות כא א) שמצוה למלוח הבשר יפה כעין מלוח הבשר לצלי שמולחו משני צדדים. ובדיעבד, אפילו מלח כל שהוא כשר. ומלח שמולחין בו הקרבנות הוא משל צבור, כמו העצים. ואין היחיד מביא מלח או עצים לקרבנות, וכל זה מהגדלת הבית דבמקום עשירות ליכא עניות.
ובשלושה מקומות היו נותנין המלח: בלשכת המלח, ועל גבי הכבש, ובראשו של מזבח. בלשכת המלח היו מולחין האברים, ובראשו של מזבח מולחין הקומץ והלבונה והמנחות הנשרפות ועולת העוף.
ויתר פרטיה מבוארין בפרק שביעי מזבחים.

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה
כי להם להשלים צרכי הקורבן.
וכהן העובר עליה והקריב קורבן או מנחה בלא מלח כלל, ביטל עשה וגם עובר על לאו זה ולוקה, שהרי מעשה יש כאן כשהוא מקריב הבשר התפל, שהוזהר עליו שלא להקריבו בלא מלח.

how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
how to cheat tolobel.com husband cheated
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
dating for married men tolobel.com cheaters

קיט. מצות מליחת הקורבן

להקריב מלח על כל הקרבנות. כלומר, שיתן מלח בבשר הקורבן וכן בקמח המנחות, שנאמר (ויקרא ב יג) על כל קרבנך תקריב מלח.

כבר אמרנו במצות בנין הבית (מצוה צה), כי משורשי מצות הקורבן להכשיר ולהישיר נפש המקריב אותו. ועל כן לעורר נפשו של מקריב נצטוה בהקרבת דברים הטובים והערבים והחביבים עליו, וכמו שכתבנו למעלה.
והמלח בו גם כן מן השורש הזה, כדי שתהיה אותה פעולה שלמה, לא תחסר לפי הנהגת האדם דבר, כי אז יתעורר לבו אליו יותר, כי כל דבר מבלי מלח לא יערב לאיש לא טעמו ולא אף ריחו.
ומלבד זה יש במלח עניין אחר רומז, כי המלח מקיים כל דבר ומציל על הפסד והרקבון. וכן במעשה הקורבן ינצל אדם מן ההפסד, ותשמר נפשו ותשאר קימת לעד.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות כ א) כי כל הקרבנות נמלחין קודם שיעלו למזבח. ואין לך דבר שקרב למזבח בלא מלח חוץ מן הנסכים והדם והעצים, ודבר זה קבלה ואין לו מקרא. ואם עבר והקריב בלא מלח, הקורבן כשר ונרצה, חוץ מן המנחה, שהמלח מעכבה. שנאמר בה בפירוש ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך.
ויתר פרטיה מבוארים בספרא ובמקומות ממנחות (יח א, כא ב).

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
ועובר על זה והקריב מנחה או קורבן בלא מלח ביטל עשה, ועוד שהוא עובר על לאו, דכתיב ולא תשבית מלח וגו'.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
hiv skin rash astrobix.com signs of having hiv
how to install spy app on android searchengineoptimization-seo.net free cell spy software
how do you know your wife cheated on you open how to cheat your wife
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
how to cheat your wife read your wife cheated on you
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
dating for married men tolobel.com cheaters

קכ. מצות קורבן בית דין אם טעו בהוראה

שיקריבו סנהדרי גדולה קורבן אם טעו והורו שלא כהלכה בעבירות חמורות שחייבין עליהם כרת, ועשו הקהל או רובן על פיהן, שנאמר (ויקרא ד יג) ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר וגו'.

כבר כתבתי למעלה (מצוה צה) כי מכוונות הקורבן להכנעת נפש המתאוה ולהגדיל נפש השכלית. ועל כן בהגיע אל הגדולים טעות בדבר, ידוע כי בחולשת השכל אירע להם, וראויים לחזקו על כל פנים, ועל כן יבואו אל הבית אשר שפע השכל עליו, ויעשו מעשה הקורבן, וישיבו אל לבם בכוח הפעולה גריעות הנפש הבהמית הטועה וחשיבות השכלית המיישרת והזכה, ומתוך מחשבת טהרה זו ישגיחו וישכילו בכל הוראותם לעולם.

מדיני המצוה
(כגון) מה שאמרו זכרונם לברכה (הוריות ד ב) שיש טעות בהוראות בית דין חייבין להביא הקורבן, ולא העושה על פיהם, ויש שהעושה חייב ולא הם.
ואלו מן התנאים הצריכים בדבר שיהיו בית דין חייבין ולא העושים על פיהם:
שיהיו המורים של שבעים ואחד.
ויהיה ראש הישיבה עמהם בשעה שהורו.
ויהיו כולם ראוים להוראה, שנאמר (במדבר טו כד) 'אם מעיני העדה' - עד שיהיו להם לעינים, כלומר ראוין להוראה.
ויטעו רובם בדבר זה שהורו בו.
ויורו בפירוש שיאמרו לעם מותרים אתם לעשות.
ויעשו כל הקהל או רובם על פיהם.
ויהיו העושין שוגגין על פיהם ומדמין שהדבר שהורו בית דין כדת הורו, ולא שידעו אותן עושין שטעו ועשו אף על פי כן.
ועוד שיורו לבטל מקצת ולקיים קצתה (הוריות ג ב), אבל לא לעקור כל מצוה אחת, שנאמר (ויקרא ד יג) ונעלם דבר, ולא כל הגוף. וזהו (גרסת) גזרת הכתוב.
ואפשר כי טעם העניין ששגגת עקירת כל גוף המצוה אין לחוש שלא תתגלה במהרה. וכשיודע להם החטאת, שידעו גופו של דבר שהורו בו בשגגה, ולא שיספקו על אי זה דבר ארעה להם השגגה, ואף על פי שידעו כי בודאי שגגו באחת. ואף שהודיעום החוטאים ואמרו להם בזו שגגתם, כיון שהם אינם זוכרים אותו דבר בכוון, פטורין, שנאמר (שם יד) ונודעה החטאת. כלומר, להם ולא שיודיעום אחרים. כל אלה התנאים צריכין להיות בדבר שיתחייבו הבית דין בקורבן ולא העושים על פיהם.

ואמרו שיתחייבו הבית דין קורבן, רוצה לומר שיביאו קורבן שבטי ישראל כנגדם, כמו שמבואר בהוריות (ה, ב). ואם בהוראת עבודה זרה שגגו, מביאים שנים עשר שבטים שנים עשר פרים לעולה ושנים עשר שעירים לחטאת. ואם בהוראת שאר כריתות שחייבים על שגגתם חטאת, מביאים שנים עשר פרים.

ואם חסר אחת, העושה על פיהם חייב חטאת קבועה, והן פטורין, שלא חייבה התורה בית דין בקורבן זה אלא כשהם בשלמותם, לפי שיש בזה הוראה לחטאת כל העם שישגו ראשיהם והם בשלמותם.

ויתר רובי הצדדין שהיחיד חייב והם פטורין, או הם חייבין והוא פטור, וחילוק הקורבנות שביניהם, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (שם ט א) כל המצות שבתורה, שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת, היחיד מביא כשבה או שעירה והנשיא שעיר, וכהן משוח ובית דין מביאין פר, והוא הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה, (שם יא ב).
ויתר פרטיה מבוארין במסכת הוריות, ובמקומות מזבחים [הלכות שגגות פי''ד]

ונוהגת בזמן הבית שיש לנו סנהדרין גדולה.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
how to cheat your wife read your wife cheated on you
did my girlfriend cheated on me guy cheated on girlfriend with me did my girlfriend cheated on me
cheaters why do wife cheat dating a married man
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters

קכא. מצות קורבן חטאת ליחיד ששגג במצות לא תעשה שחייבין עליה כרת

שיקריב כל שוגג בחטא מהחטאים הגדולים הידועים קורבן חטאת.
שנאמר (ויקרא ד כז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ וגו'. וזאת היא הנקראת חטאת קבועה, כלומר שהיא לעולם קורבן בהמה ולא יעלה וירד לפי עושר המקריב ועוניו. והחטאים שיתחייבו עליהם חטאת (יבמות ט ב) הם לעולם אותן שחייבין על זדונם כרת, ובתנאי שתהיה מצות לא תעשה ויהיה בה מעשה (מכות יג ב).

כבר אמרנו כי משורשי הקורבן להשפיל הנפש החוטאת, כחטאת כאשם תורה אחת להם (ויקרא ז ו). אינני צריך להחזירו על כל אחד ואחד.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (הוריות ט א) שאין חיוב השוגג להביא חטאת אלא על עבירה שחייבים על זדונה כרת. ויש בתורה שלושה חטאים שאף על פי שיש בזדונן כרת, אין בשגגתן חטאת. ואלו הן: מגדף, ומבטל מילה, וחדל מעשות הפסח. ונתנו טעם בכל אחד ומפורש במקומו.
כל שאר העבירות שזדונן כרת, שגגתן חטאת קבועה, חוץ מטמא שאכל את הקודש, וטמא שנכנס למקדש, שאף על פי שזדונן כרת אין מביאין חטאת קבועה אלא קורבן עולה ויורד, שהוא עוף או קמח, כמו שמפורש בכתוב (ויקרא ה ו יג).
נמצאת למד, שכל העבירות שבתורה שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה, שלוש וארבעים הם. וחשב, כי כן תמצאם, ורובם בעריות. וכן מעניין זה מה שאמרו זכרונם לברכה (שבת קיב א) שאין חיוב הקורבן עד שיהא שוגג מתחילה ועד סוף. וחילוקי הידיעות שאפשר שיהיו לשוגג בשגגתו, רבות.
ויתר רובי פרטיה מבוארים בהוריות (יא א) ובכריתות (ב א), ובמקומות משבת (ע ב) ושבועות (יט א) וזבחים.

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ולא הקריב חטאת קבועה על שגגתו, ביטל עשה.

i want my wife to cheat on me want to cheat on my wife what to do when your wife cheated on you
did my girlfriend cheated on me girlfriend cheated on me with her ex did my girlfriend cheated on me
want my wife to cheat open wives cheat
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
dating for married men tolobel.com cheaters

קכב. מצות עדות

להגיד העדות בפני הדיינים, בכל מה שנדעהו, בין שיתחייב בעדות מיתה או ממון המועד עליו או שיהיה הצלתו בממונו או בנפשו, שנאמר (ויקרא ה א) והוא עד או ראה או ידע - אם לא יגיד ונשא עונו. בכל עניין חובה עלינו להגיד העדות לפני הבית דין (ב''ק נה ב).

ואולם חילוק יש בין דיני ממונות לדיני נפשות ושאר איסורין שבתורה. שבדיני ממונות אין אדם חייב להעיד עליהם מעצמו, אלא אם כן יתבענו בעל הדבר או בית דין. ובדיני שאר איסורין שבתורה, כגון שראה אחד שעבר על איסור, וכן בעדות נפשות, שראה מי שהרג חברו, או בעדות מכות, שהכה האחד את חברו, בכל זה חייב האדם לבוא מעצמו ולהגיד העדות לפני הבית דין כדי לבער הרע ולהפריש האדם מאיסור.

משורשי המצוה
לפי שיש במצוה זו תועלת גדולה לבני אדם, אין צריך להאריך בהם, כי ידועים הדברים לכל רואי השמש.

דיני המצוה
כגון החילוקין שגלו לנו חכמים זכרונם לברכה שהם במצוה זו בין איש לאיש, שלא כל האדם חייב לבוא לפני בית דין להעיד להם, שאם היה העד חכם גדול, והבית דין פחות ממנו, שיש לו להמנע אם ירצה מלהעיד לפניהם, שעשה של כבוד תורה דוחה עשה דעדות. וכהן גדול גם כן אינו חייב להעיד, אלא עדות שהיא למלך בלבד, ומלכי ישראל לא מעידין על אחרים ולא אחרים עליהם משום מעשה שהיה, כמו שבא בסנהדרין פרק כהן גדול (יט א). אבל מלכי בית דוד מעידין ומעידין עליהם, ודנין אותם.
ואין נמנעין מלקבל עדות בשביל אהבה ושנאה, כי שארית ישראל לא יעשו עולה בעדותם. אבל לעניין הדין אינו כן, שאין דנין האוהב והשונא, מפני שהשונא אינו רואה זכות, ולא האוהב חובה.

וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (שם פ''ג ה''ד) שעיקר עדות של תורה הוא מפי העדים ולא מפי כתבם, שנאמר (דברים יז ו) על פי וגו'. אלא שחכמים, מפני תיקון העולם, שימצאו בני אדם ללוות, תיקנו שנחתוך הדין בממון על פי עדים שבשטר כמו מפיהם.

והרמב’’ן זכרונו לברכה הקשה עליו בספר המצות הרבה על זה, ויארך העניין אם באתי לכתוב כולו. וכלל הדבר, כי הרמב’’ן זכרונו לברכה סובר שעדות שטר דאורייתא הוא, דכתיב (ירמיהו לב מד) וכתוב בספר וחתום.

ומדיני המצוה
גם כן מה שאמרו זכרונם לברכה (כתובות יח ב) כל אדם שהגיד עדותו בפני בית דין וחקרוהו כרצונם, אין יכול לחזור ולסתור דבר מכל מה שהגיד בפניהם, ולומר שמוטעה או שוגג היה, או שנזכר אחר כך שאין הדבר כמו שהעיד. ואפילו נתן טעם לדבריו אין שומעין לו.

וכל עדות שבשטר הרי הוא כעדות שחקרוהו בית דין כרצונם, ושוב אין העדים יכולים לחזור בהם בשום דבר שבשטר. ודנין על פי החתומין בכל דבר הכתוב בשטר, והוא שנהיה בריאים שאותם החתומים הם שחתמוהו אותו שטר לא זיפם מזיף. וזאת החקירה יש לנו לעשותה על פי אנשים שהכירו אותן חתימות, שהן כתיבת אותם האנשים החתומים. וצריכין אנו שני עדים שיכירו שתי החתימות, כל אחת מהן יכירו שני העדים.
וכן (שם כא ב) אם שנים מן הדינים בעצמן מכירין אותם די לנו בכך. או (שם כ ב) אם החתומים בעצמם לפנינו ויעיד כל אחד על חתימתו די בכך. אבל האחד אינו יכול להעיד על כתיבתו ועל כתיבת חברו. וכן אם כתב ידם יוצא ממקום אחר לפנינו מקיימין ממנו.
ומפורש בגמרא (שם כ א) שאין מקיימין שטר אלא משני שטרות של שתי שדות שאכלום בעליהן שלוש שנים אכילה גלויה בלא שום יראה ופחד מן תביעת בעלים, או משני שטרות של כתובות, והוא שיצאו מתחת ידי אחר לא מתחת ידי זה הרוצה בקיום, דחישינן שמא הכל זייף. וכן משטר אחר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין.

ומה שאמרו זכרונם לברכה גם כן (כתובות כח א) שבעדות של חתימה נאמן קרוב להעיד על כתיבת קרובו שהוא מכירה, ומצטרף עם אחר לקיים השטר. ושבעדות זה נאמן אדם בגודלו להעיד ולומר כשהייתי קטן ראיתי כתב אבי או אחי, ומכירה אני עכשיו שהיא אותה שראיתי.
ומה שאמרו שעשרה בריות פסולות לעדות מן התורה, וכמו שכתבנו למעלה במצות (מצוה עה) אל תשת רשע עד.

וכן מי שאינו במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ שהוא פסול מדבריהם, שחזקה עליו שהוא רשע, והרי כתיב (שמות כג א) אל תשת רשע עד. אבל אם יש בו דרך ארץ ועוסק בקצת מצות מקבלין עדותו אף על פי שהוא עם הארץ.
נמצאת אומר, כל תלמיד חכם בחזקת כשר עד שיפסל, ועם הארץ בחזקת פסול עד שיחזק עמנו לטוב. וכן האנשים הבזוים ביותר פסולין מדבריהם, כגון האוכלין בשוק בפני הכל, וההולכים ערומים בשוק. ומכלל הבזוים (סנהדרין כו ב) האוכלים צדקה של גוים בפרהסיא.
ויתר פרטיה, מבוארים בסנהדרין ושבועות [הלכות עדות פ''א]

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנשים
שאין הנשים בתורת עדות לקלות דעתן.

והעובר עליה ולא העיד בדיני ממונות כשתבעוהו לעדות בעל דבר או בית דין, או בדיני נפשות ומכות, או באיסורין של תורה מעצמו, ביטל עשה ועונשו גדול מאוד, כי בכוח העדות יתקימו הישובים, על כן נכתב בו (ויקרא ה א) אם לא יגיד ונשא עונו.
ואם תהיה העדות אשר כבש עדות ממון וכיחש בה העד ונשבע עליה, כלומר שנשבע שאינו יודע לו עדות, חייב להביא קורבן עולה ויורד, ובתנאים הידועים בעניין, כמו שמפורש במקומו בשבועות. (ל א) והוא אחד משלושה קרבנות הבאין בין על שוגג בין על מזיד. (כריתות ט א).

hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
adult xxx stories gang sex stories free online intimate sex stories

קכג. מצות קורבן עולה ויורד

להקריב קורבן עולה ויורד על חטאים מיוחדים, והם, טומאת מקדש, כלומר, אדם שהוא טמא באב הטומאה, ונכנס למקדש בשגגה, וטומאת קודשיו, גם כן שהוא טמא ואכל בשר קודש בשגגה. ושבועת ביטוי, כלומר, שנשבע לשקר על דבר לעשות או שלא לעשות, ושאר צדדי שבועת ביטוי הידועים, ועובר עליה בשגגה. וכן שבועת העדות, כלומר, שנשבע לחברו שאינו יודע לו עדות בין בשוגג בין במזיד.
על אלו החטאים חייב אדם להביא קורבן עולה ויורד. כלומר, לפי עושרו ועוניו של אדם, כמו שמפורש בכתוב, שנאמר (ויקרא ה א) ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. כלומר, קול שבועה שהשביעוהו אם יודע עדות, אם לא יגיד ונשא עונו, וסוף העניין והביא את אשמו, ולא נאמר שם ונעלם ממנו, ללמד שחייב בקורבן בין בשוגג בין במזיד.

וכתיב בטומאת מקדש וקודשיו או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו'. ונעלם ממנו וגו'. ונאמר על הכל בסוף העניין והביא את אשמו. ולא בא בכתוב מפורש שחיוב הטמא שנאמר שם יהיה בהכנסו במקדש או באוכלו בשר קודש, אלא מפי השמועה שמענו (שבועות ו ב) שהוא מדבר על זה. ואף על פי שהדבר מפי הקבלה, מצאנו בפירוש במקום אחר חיוב כרת לטמא שאכל קודש או נכנס במקדש, שנאמר (שם ז כ) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה’ וטומאתו עליו ונכרתה וגו'. וכתוב אחר אומר בטמא הנכנס למקדש (במדבר יט כ) כי את מקדש ה’ טמא ונכרתה. ואחר שנכתוב כרת בזדונן, יש קורבן בשגגתן, עם הכלל שלנו שכל שבזדונו כרת יש בשגגתו חטאת. וכתיב בשבועת ביטוי (ויקרא ה ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' ונעלם ממנו וגו', והביא את אשמו. ומנין שהחיוב בה (בם) בקורבן עולה ויורד, שכתוב שם בפרשה (שם ה יא) ואם לא תשיג ידו וגו'.

משורשי המצוה
כבר אמרנו (מצוה צה) כי עניין הקורבן להזכיר ולהשיב החושב אל לבו בכוח הפעלה כי הרע מעשיו, ושיבקש מחילה לאל על העשוי, ויזהר על העתיד. ומחכמתו ברוך הוא ובידיעתו קלות שכל בני איש ומיעוט הבנתם ודלות כוחם, הקל עליהם הכפרה בחטאים האלה הנזכרים להיותם כפי עושר בני אדם ועוניים, לפי שכשלונם קרוב אצל בני אדם, שאין ספק כי (כל) חטא הלשון קרוב ותמידי יותר מחטא המעשה, וזה יספיק לך על השבועות.

גם על עניין טומאת מקדש וקודשיו ידוע שהכשלון מצוי בו, שעניין הטהרה קשה מאוד על כל אדם לשומרו עד שיש לו להיזהר לאדם הטהור מהתקרב אצל בני אדם מחשש הטומאה, ויאריך העניין אם באתי לכתוב מכמה צדדין הכשלונות המצוין בו, ואולם ידוע הוא לכל מבין.

ומן השורש הזה שאמרנו שהכשלון קרוב בעניינים אלה, הקל להם עוד בשבועת העדות להיותם מביאים כפרה בין על שוגג או מזיד, לפי שעניין העדות הוא תמידי ביותר ויצר לב האדם רע, ותולין השקר בשכחה ולא יכוונו עדותם. גם יש מן הבריות שאין משגיחין כל כך ברעה הגדולה שעושין בהטית כוון העדות, אחר שבידיהם לא יגזלו ולא יחמסו, אף על פי שבסיבתן אדם עשוק ורצוץ, לא יתנו לב על זה. ועל כן מהתמדת העניין וקלותו בעיני המון העם היה מחסדיו ברוך הוא להיות בו כפרה, בין על שוגג בין מזיד.

ואולם המבין בבני אדם יודע, כי כל אשר ירחיקנו האל ממנו אף על פי שנתן הדבר לכפרה, ראוי לנו להרחיקו תכלית הרחוק. והעניין הוא כאלו יודיע האל ברוך הוא אל בני אדם: דבר פלוני אין רצוני שתעשו אותו בשום פנים, ואולם הנכשל מכם ויעבר עליה יעשה תשובה בכל כוחו ויגדר עצמו בהרבה גדרים ויביא קורבן לקבוע הדבר בלבו שלא יכשל בו עוד. ומכל מקום לא ניצל האיש ההוא שעבר על מצות בוראו.

מדיני המצוה
שכל אחד מארבעה חטאים אלה מחייב עושהו להביא כשבה או שעירה, כדין חטאת קבועה הידוע, ואינו נפטר בעוף או בקמח אלא אם כן הוא עני. ואם הוא עני והביא כשבה או שעירה לא יצא ידי חובתו. והטעם, לפי שאחר שריחם האל ברוך הוא עליו ופטרו בכך, אינו בדין שידחק עצמו להביא ביותר ממה שתשיג ידו. ובזה יקנה כל מבין עצה לבלתי עשות הוצאות ביותר מן הראוי לו לפי ממונו, יען כי בו סיבה לגזול את הבריות כשמבקש לימודו ואינו מוצא.
ואמרו (כריתות כז ב) גם כן שמי שהיה עשיר והפריש מעות ליקח בהם כשבה או שעירה, והעני וצריך למעות, יקח שתי תורים או שני בני יונה ויאמר הרי מעות הללו מחללין על עופות אלו, ואחר כך יהנה בכל המעות. וכן אם הפריש מעות לעופות והעני וצריך להם, מחללו על עשירית איפה קמח, ונהנה בהן. וכן עני שהפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר, מוסיף עליהן ומביא כשבה או שעירה. ועשיר נקרא לעניין זה כל זמן שיש לו.

וחיוב קרבנות אלו (שבועות לא ב) דוקא בשוגג, ובשבועת העדות אפילו במזיד. אבל באנוס, אין בו חיוב קורבן באחד מהם, שכל אנוס התורה פטרתו מכל חיוב. והצדדין שהן בשבועות, שהאדם נקרא אנוס ופטור או שוגג וחייב, והצדדין שאינו מתחייב בו אלא קורבן אחד אפילו על כמה שבועות, או קורבן אחד על כל שבועה ושבועה, וכן בעניין קורבן טומאת מקדש וטומאת קודשיו הצדדין שיש בהן לחיוב ולפטור, צד החיוב יהיה כשיש לו לחוטא ידיעת הטומאה והקודש או מקדש תחילה וכן בסוף והעלם בינתים.
כיצד? נטמא וידע שנטמא, ובא לידו בשר קודש, ויודע שהוא בשר קודש, או בא ליכנס למקדש ויודע שהוא מקדש, שעכשו יש לו ידיעה מן הטומאה ומן הקודש בתחילה ואחר כך יש העלמה ששכח טומאתו וחשב שהוא טהור. וכן נמי שנעלמו ממנו הקודש או המקדש וחשבן לחולין, ואכל מן הקודש או נכנס למקדש, שזהו העלם בינתים, ואחר כך נודע לו שטמא היה או שבשר קודש או מקדש היו, שזהו ידיעה בסוף, בעניין זה מביא קורבן. ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם ב א) ידיעה בתחילה ובסוף והעלם בינתים.

וצד הפטור הוא (כגון) כשנטמא ולא ידע שנטמא, ונכנס למקדש או אכל בשר קודש ואחר כך נודע לו שנטמא, בעניין זה הוא פטור מקורבן. ודין זה אינו כשאר חייבי כריתות שבתורה, שבשאר הכריתות מכיון שידע בסוף אף על פי שבתחילה לא ידע חייב קורבן. והכתוב מכריע בכאן לדון כן. דכתיב בטומאת מקדש וקדשיו (ויקרא ה ב) ונעלם ממנו. מכלל שהיתה לו שעת ידיעה בתחלה. ונאמר אחרי כן 'והוא ידע', הא למדת שצריך ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים. אבל בשאר חייבי כריתות כתיב (שם ד כז כח) בעשותה אחת ממצות ה’ אשר לא תעשינה וגו' או הודע אליו חטאתו. כלומר מכיון שידע בסוף, אף על פי שלא ידע בתחלה, שהרי אין כתוב שם ונעלם שנלמד ממנו ידיעה בתחלה.

ומעניין המצוה גם כן מה שאמרו (שבועות שם) שמי שיש לו ידיעה בתחילה ולא בסוף, שאין יכול להביא כפרה כמו שאמרו ששעיר של יום הכפורים הנעשה בפנים ויום הכפורים בעצמו תולין אותו עד שיודע לו ויביא קורבן כפרתו. ושאין לו ידיעה בתחילה אבל יש לו ידיעה בסוף, שאמרנו שאינו מביא קורבן לעולם, שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפרין עליו. ועל שאין בו ידיעה לא תחילה ולא סוף, שעירי הרגלים ושעירי ראשי חודשים מכפרין עליו. ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו, פר כהן גדול של יום הכפורים מכפר אם המזיד מן הכהנים. ואם היה מישראל דם שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין. שנאמר (שם טז טז) וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (הוריות ט א) כי בארבעה חטאים אלה הכל שוין בהן בקורבן, מלך וכהן משיח והדיוט, שאין חילוק ביניהם בקרבנם אלא במצוות שחייבין על שגגתן חטאת קבועה, אבל באלו שחיובן עולה ויורד הכל שוין בהן.
ויתר פרטיה מבוארים בכרתות ושבועות.

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ובנקבות.
חוץ מקורבן שבועות העדות, שאינו נוהג בנקבות, שאינן בתורת עדות, כמו שכתבנו למעלה (מצוה קכב). ועובר עליה ולא הקריב קרבנו על אחת מאלה, ביטל עשה.

i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

קכד. שלא להבדיל בחטאת העוף

שלא יפריד הכהן מן העוף הבא לקורבן, והוא הנקרא חטאת העוף, הראש מן הגוף כשימלוק אותו, שנאמר (ויקרא ה ח) ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל. ופירוש מליקה הוא שנועץ הכהן ציפורניו ממול עורפו דהיינו עצם הנקרא עצם המפרקת, וחותך העצם בציפורניו עד שמגיע לסימנין, וחותך גם הסימנין בציפורנו או רובו של אחד מהם, וזאת היא שחיטתו של חטאת העוף. וצריך הכהן שלא יחתוך הכל לגמרי, עד שיהא נפרד הראש מן הגוף. ועל זה נאמר "ולא יבדיל".
כבר אמרנו במצות בנין הבית, שאין בנו יכולת וגם לא לאשר קטנו עבה ממותננו למצוא טענה גם על צד הפשט בפרטי הקרבנות, ודי לנו למלאכתנו זאת להודיע בעניין הקרבנות דרך כלל קצת טעם על צד הפשט, וכבר כתבתי למעלה (מצוה צה) מה שידעתי ושמעתי.

ועניין המליקה והאזהרה שלא יבדיל, גם זה מפרטי הקורבן הוא. ואך אמנה אשר לא יחוש להוציא כל רוחו, יוכל להשיב כי אולי בדבר המליקה הנעשית ביד הכהן בחטאת העוף, שהוא קורבן של עני, רמז שימהר כל אדם בתכלית המהירות צורכו של עני, ועל כן אינו צריך קורבנו שחיטה, שלא יצטרך הכהן לחזר אחר הסכין ולבדקו, ויתבטל העני שם ממלאכתו בינתים.
גם להפליג המהירות אמר שיתחיל ממול עורפו, כי הוא המוכן אל ידו ולא יצטרך להפוך הצוואר אל צד הסימנין.
ועוד יש רמז בעניין המליקה שהיא ממול העורף בתורים ובני יונה, שנמשלו ישראל בהן, שלא נהיה קשי עורף.

ועניין איסור הבדלת הראש מן הגוף דבר ראוי להידור הקורבן, כי באמת כשראש העוף דבק עמו, הוא יותר מהודר, וראוי לנו להדר קרבנו של עני בכל כוחנו, די לנו בעניותו, אין לנו להוסיף בדלותו לפחות תואר קורבנו.
וכל זה מן היסוד אשר בנינו תחילה כי משורשי הקורבנות לקנות בנפשנו מידות טובות ומעלות, ולהכשיר פעולותינו בכוח הדמיונות שאנחנו עסוקים בהם. כי מהיות האדם בעל חומר, לא יצייר ויקבע הדברים ציור חזק בנפשו כי אם על ידי הפעולות.
ועד ששמענו טעם אחר נחזיק בזה.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים סד ב) כיצד אוחז הכהן חטאת העוף בשעת מליקה, אוחז שתי רגלי העוף בין שתי אצבעותיו, ושתי גפיה בין שתי אצבעותיו, ומותח צוארה אל רחב שתי אצבעותיו ומולק. וזו מעבודות קשות שבמקדש. ואם שינה ואחז, מכל מקום כשרה. וכל המקום מן המזבח כשר למליקה. פירוש: גם זה נאמר שהוא למהר עניינו של עני, ולפיכך אין לו מקום מיוחד.
ויתר פרטיה מבוארים בזבחים (סג א, ע ב) [הלכות מעשה הקרבנות פ''ו].

ונוהגת בזמן הבית בכהנים ובכל אדם.
שכל מי שהבדיל בחטאת עוף, לוקה.

has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me

קכה. שלא ליתן שמן זית במנחת חוטא

שלא ישים הכהן שמן במנחת חוטא עני, שנאמר (ויקרא ה יא) לא ישים עליה שמן. ואף על פי שבשאר מנחות היו נותנין שמן. ומפני כן אמרתי חוטא עני, כי חוטא עשיר אינו מביא מנחת קמח לעולם, כי אם קורבן בהמה, כמו שמפורש בתורה.

משורשי המצוה
לפי שהשמן רמז למעלה ולגדולה, שאם אתה מערבו בכל משקים הוא צף על כולן, והוא דבר חשוב מאוד, וידוע הוא חשיבות שמן הטוב, ולכן ימשחו בו המתחנכים למעלת מלכות או כהונה, על כן אין ראוי לתת ממנו במנחת החוטא הצריך להראות בעצמו דאגה ושפלות על שבא דבר עבירה בידו. ועוד נאמר שהוא לחמלת העני שלא להטריחו יותר מדי להביא שמן, כי ה’ ברוך הוא לא יטריח בריה. ומפני זה גם כן לא חייבו רק במעט קמח, שאי אפשר לשום אדם אפילו בדלי דלות בלא מעט קמח. וזה יספיק לנו גם על הלבונה.

מדיני המצוה
מה שפירשו זכרונם לברכה (מנחות עו ב) שמנחת חוטא היתה עישרון אחד לא פחות ולא יותר. וכל המנחות (שם נט א) הקרבות לגבי מזבח טעוונות שמן ולבונה ולוג שמן לכל עישרון וקומץ לבונה לכל מנחה, בין שהיתה עישרון אחד או אפילו ששים עישרון. אבל יותר מששים אין מביאין מנחה אחת, חוץ ממנחת קנאות ומנחת חוטא, שאין בהן שמן ולבונה, שנאמר לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה.
ויתר פרטיה מבוארים במנחות.

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה, כי להם העבודה.
וכהן העובר עליה, ונתן שמן במנחה זו של חוטא עני לוקה.

husband cheated on me site cheats
i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives

קכו. שלא לתת לבונה במנחת חוטא

שלא לתת לבונה במנחה זו שאמרנו של חוטא עני, שנאמר (ויקרא ה יא) ולא יתן עליה לבונה. ולשון המשנה (מנחות נט ב) וחייב על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה, לפי שהן שני לאוין בלי ספק. כל העניין הלבונה כעניין השמן שכתבנו, (מצוה קכה) אין להאריך בו.

where can i get a std test open free std test
hiv skin rash astrobix.com signs of having hiv
how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories
teen sex stories link akka sex stories

קכז. מצות תוספת חומש לאוכל מן ההקדש או מועל בו

לשלם כל הנהנה מן ההקדש, אחד קודשי מזבח ואחד קודשי הבית ואף בחרמי כהנים וכן בקודשים קלים, או אוכל קודש בשגגה, כלומר התרומה, כל מה שאכל או נהנה ממנו בתוספת חומש, ויביא קורבן על שגגתו איל בשני סלעים או יותר, והוא הנקרא אשם מעילות, והוא אחד מחמש אשמות ודאות הידועים, שנאמר (ויקרא ה טו) נפש כי תמעול מעל וגו', והביא את אשמו וגו'. ונאמר (שם טז) ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו.

משורשי המצוה
לתת אימה ויראה על כל אדם מהתקרב בעניני הקודש. וכבר כתבנו למעלה (מצוה צה קא) תועלת היראה וההגדלה בקודש אל בני אדם.

מדיני המצוה
מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושין נד ב) שהמועל אחר המועל, אם הראשון בשגגה האחרון פטור, לפי שכבר נתחלל ההקדש אחר שהראשון נתחייב בתשלומין ובקורבן. ואם הראשון במזיד, שאינו בתורת קורבן, האחרון בתורת מעילה. ואין (מעילה יט ב) מועל אחר מועל במקדשים אלא בבהמה וכלי שרת בלבד. והנוטל פרוטה מן ההקדש על מנת שהיא שלו לא מעל, עד שיוציאנה בחפציו. נתנה לחברו, הוא מעל וחברו לא מעל, שאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלים כמו שאמרנו.

ודיני המעילה
בין בקודשי מזבח בין בקודשי בדק הבית. ושיעור (שם יח א) מעילה בשוה פרוטה. דברים שהותרו באכילה מן הקרבנות, כגון בשר חטאת ואשם אחר זריקת דמן, או שתי הלחם אחר זריקת דם שני הכבשים, אין בהן מעילה, אפילו אכל הזר מאלו וכיוצא באלו, הואיל והן מותרין למקצת בני אדם ליהנות בהן, כל הנהנה מהן לא מעל. ואפילו נפסלו ונאסרו באכילה, הואיל והיתה להם שעת היתר, אין חייבין עליהן מעילה.
נסתפק לו אם מעל או לא מעל, פטור מתשלומין וקורבן. ותשלומי הקרן והבאת הקורבן מעכבין הכפרה ולא החומש, שנאמר באיל האשם ונסלח לו, איל ואשם מעכבין ואין החומש מעכב. ואחר שהוסיף המוסיף החומש, אם נהנה בחומש, אחר כך מוסיף חומש על חומש, דכתחילת הקדש הוא חשוב. והחומש הוא אחד מארבעה על הקרן עד שיהא הוא וחומשו חמישה.
ויתר פרטיה מבוארים במעילה ובתמורה.

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ואכל או נהנה בעשיית מעשה מן ההקדש בשוה פרוטה, במזיד לוקה ומשלם מה שחסר מן ההקדש הקרן לבד, כי המזיד אינו בתוספת חומש. ואזהרה של מעילה להלקותו מדכתיב (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך, וכמו שנכתוב בעזרת ה’ בסדר ראה. מעל בשגגה משלם מה שנהנה ומוסיף חומש ומביא קורבן כמו שכתבנו.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
husband cheated on me site cheats
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband

קכח. מצות קורבן אשם תלוי

להקריב קורבן מי שנסתפק לו אם חטא בחטא מהחטאים הגדולים שאדם מתחייב בעשותו אותם בזדון כרת ובשגגה חטאת קבועה (כריתות כה א). ויתחדש עליו הספק בעניין זה.
כמו שתאמר על דרך משל, שהיו לפניו שתי חתיכות: אחת חלב ואחת שומן כשר, ואכל אחת מהן ונאבדה האחרת, ודואג בנפשו שאינו יודע אם של חלב אכל או של שומן, זה הקורבן הבא על הספק הזה נקרא אשם תלוי.
ומלת 'תלוי' נאמרת על כל דבר שראוי לבוא אחריו עניין שיגלה בו מה שלא נודע בו מקודם, כגון שאם יוודע אל החוטא שחלב אכל, הרי נגלה לו שהראשון לא הספיק לו וצריך להביא עוד קורבן אחר, הנקרא חטאת קבועה לתשלום כפרתו. ואם נודע אליו שההיתר אכל, הרי נגלה לו שהראשון הספיק לו ואינו צריך עוד לקורבן אחר אחריו. זהו פירוש תליתו.
וצווי קורבן זה מדכתיב
ואם נפש כי תחטא, ועשתה אחת מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה, ולא ידע ואשם ונשא עונו, והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע. (ויקרא יז יח)
כלומר על היותו 'לא ידע' אם שגג או לא שגג. וזה העניין יקראו אותו חכמים 'לא הודע'.

משורשי המצוה
שיהיה האדם זהיר וירא חטא ויעיין בכל מעשיו עיון טוב לבל יכשל בדבר עבירה. ועל כן הצריכתו התורה להביא קורבן כשלא נזהר יפה במעשיו, עד כדי שלא יולד עליו ספק זה. והראיה שאיננו בא רק לכפר על עצלותו בכך, שהרי אינו משתרש אליו לכפר על החטא כלל. כשיודע אליו החטא - מיד צריך לקורבן שלם, כמו שהיה חייב אם לא הקריב הראשון.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (כריתות יח א) שאין חיוב קורבן זה לעולם עד שיהא שם איסור קבוע, כגון שיהיו לפניו שתי חתיכות ובודאי אחת מהן חלב, שהרי יש כאן איסור קבוע, ואכל אחת מהן. וכן נמי אם אכל בודאי חלב, אבל הוא מסופק אם היה כזית שלם או לא, (שם יז א) גם זה הוא איסור קבוע. אבל היתה לפניו אחת, וספק אם היתה חלב או שומן, ואכלה, פטור מן הקורבן, שאין כאן איסור קבוע דשמא אין כאן איסור כלל.
ומן הטעם הזה אמרו (כתובות כב ב) שהבא על ספק מגורשת חייב בקורבן, שהרי יש כאן איסור קבוע שנעמידנה בקביעותה שתהיה נשואה. אבל הבא על ספק מקודשת, פטור מן הקורבן, שאין כאן איסור קבוע והרי זה כחתיכה אחת וספק אם הוא חלב או שומן שפטור מקורבן כמו שאמרנו.
ויתר פרטיה מבוארים בכריתות [הלכות שגגות פרק ח'].

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ולא הקריב קורבן זה אם אירע לו ספק המחייב בו, ביטל עשה.

husband cheated on me madsmoller.com cheats
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters
women will cheat women who cheat on husband my boyfriend cheated on me quotes
percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated

קכט. מצות קורבן אשם ודאי

להקריב קורבן על חטאים ידועים כמו שנפרש אותם, וזה הקורבן נקרא אשם ודאי, והוא קורבן של איל שצריך להיות שוה שתי סלעים (כריתות כב ב). ויש מן החטאים אלו שקורבן זה בא עליהן בין חטא בהן בשוגג בין במזיד, ויש שאינו בא אלא בשוגג דוקא ולא במזיד.

ואחד מחטאים אלה הוא מי שיש בידו ממון ישראל משוה פרוטה ולמעלה שלא כדין, כגון שגזלו או גנבו או נשאר בידו מפיקדון שהופקד לו, או נשאר בידו מחמת הלואה או שותפות. כללו של דבר: כל שאלו הודה לו ויהיה חייב לשלם בדין, ותבעו ממנו הנגזל או העשוק או יורשו או הבא מכוחם, וכפר בו ונשבע עליו לשקר, והיה כי ישוב וניחם על חטאו וישיב החמס אשר בכפיו, חייב להביא קורבן זה שאמרנו על חטאתו, מלבד החומש שחייב להוסיף על הקרן ולתתו לנגזל. שנאמר (ויקרא ה כא) נפש כי תחטא ומעלה מעל ביי וכחש בעמיתו וגו'. ואמר רבי עקיבא (ספרא ויקרא כב ד) מה תלמוד לומר מעל בה’? לפי שכל המלוה והלוה אינו עושה אלא בעדים, וכשהוא מכחש אינו מכחש אלא בעדים, אבל המלוה שלא בעדים ומכחש בו [מכחש ב] שלישי שביניהם, שכינה, לכך נאמר ומעלה מעל בה’ וכחש בעמיתו וגו'. וכתיב בתריה (שם ה כג כה) והיה כי יחטא ואשם, כלומר שיעשה תשובה שיחזיק עצמו באשם, והשיב את הגזלה וגו', ושילם אתו בראשו וחמשיתיו יוסף עליו וגו', ואת אשמו יביא לה' איל וגו', וזהו הנקרא אשם גזלות, וזהו מן הבאים בין על שוגג בין על מזיד.

ובזאת הפרשה לא נזכר מן האשמות כי אם זה שאמרנו, אבל בפרשה של מעלה הוזכר אשם ודאי שהוא מעין זה שנקרא גם כן אשם ודאי, והוא (הנקרא) אשם מעילות, כלומר מי שמעל ונהנה מן ההקדשות, ולפיכך נופל בו לשון 'מעילה', לפי שהוא דבר רע מאוד, וכעין מסירה, מי שפושט ידו להנות בממון שמים. וזה האשם אינו בא כי אם על השוגג, וכמו שכתבנו למעלה במקומו (מצור קכז).

ועוד חייבה התורה גם כן קורבן זה של אשם ודאי, והוא איל משתי סלעים, לנזיר שנטמא, וכמו שנכתוב בעזרת ה’ בסדר נשא (מצוה שעז), וזה גם כן יהיה בין נטמא במזיד או בשוגג. ועוד חייבה התורה גם כן בקורבן זה למצורע כשיטהר מצרעתו, וכמו שנכתוב בעזרת ה’ בסדר זאת תהיה תורת המצורע (מצוה קעז), ואין לפרש בזה שוגג ומזיד, שאין נופל כאן עניין שגגה וזדון.

ועוד חייבה תורה גם כן בקורבן זה מי שבא על שפחה חרופה, וכמו שכתוב בסדר קדושים תהיו שנאמר
ואיש כי ישכב את אשה וגו', והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה וגו', בקרת תהיה וגו', והביא את אשמו איל אשם (ויקרא יט כ כא).
וזה מן הבאים בין על שוגג בין על מזיד. נמצאו בין כולם האשמות ודאות חמשה.
וכן מנו אותן חכמים זכרונם לברכה במשנה שאמרו (זבחים פ''ה מ''ה) אלו הן אשמות: א. אשם גזלות. ב. אשם מעילות. ג. אשם שפחה חרופה, ד. אשם נזיר. ה. אשם מצורע.
ואשם תלוי הנמנה שם, שמו עליו, שאינו ממין האשמות ודאות. ומאלו החמשה, שלושה מהן באין בין על שוגג בין על מזיד, והן אשם גזלות, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר. ואחד מהן אינו בא אלא על שוגג ולא על מזיד והוא אשם מעילות. והחמישי שהוא אשם מצורע, אין נופל בו לשון שגגה וזדון כמו שאמרנו.

[סיכום דיני שפחה חרופה]
ושפחה חרופה הואיל ואתא לידן נימא בה מלתא, ואף על פי שאינה בסדר זה, לפי שאינה מחשבון המצות אין לי מקום לדבר בה כי אם כאן.
פירוש 'חרופה' - מיועדת, כלומר מקודשת. ואמרו בגמרא בריש פרק ראשון בקדושין (ו א) שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה. ובשפחה כנענית הכתוב מדבר, שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין, וזהו שכתוב בה 'והפדה לא נפדתה', כלומר, פדויה ואינה פדויה, וכגון שפרעה לאדוניה חצי דמיה ונתקדשה לעבד עברי או לישראל אחר, בזו נאמר שאם בא עליה אדם אחר, בין בשוגג בין במזיד, שחייב להביא קורבן זה שהוא נקרא אשם, והוא איל שוה משתי סלעים ולמעלה. ומפני זה מספיק קורבן כפרה למי שבא עליה, לפי שאין קדושיה קידושין גמורים כמו אם היתה בת חורין. שאילו בבת חורין מקודשת חיוב מיתה יש למי שבא עליה, אבל בזו אין קדושיה גמורין, מחמת חצי שפחות שבה עדיין, ולפיכך מספיק קורבן לכפרה אל הנכשל בה. גם הקלה התורה בביאתה לפטור בקורבן גם המזיד, מה שאין דרך בשאר זדונות לפוטרן בקורבן, לפי שהאשה השפחה אף על פי שחציה פדויה, קלה היא בעיני כל אדם, והכישלון קרוב מאוד עליה, לפי שאין לב ההמון חושב ביאתה לחטא גדול. ועל כן יוסר עונם, וחטאתם יכופר עם הקורבן. וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין קו ב) בעניינים אחרים, אפשר לנו לומר בזה, רחמנא לבא בעי.

ומכל מקום השפחה חייבת מלקות, שאין לומר בה שתהיה קלה בעיניה ושמפני כן לא השגיחה בעצמה לזנות. ומיהו גם היא לא תתחייב מלקות אלא כשנבעלה כדרכה, והיא גדולה ומזידה, ועליה נאמר בקורת תהיה (ויקרא יט כ) כמו שדרשו (כריתות יא א) רבותינו זכרונם לברכה "בקראי תהא", כלומר במלקות. ואמרו זכרונם לברכה היא לוקה ולא הוא. ומפני כן הוציא הכתוב המלקות בלשון זה של "קרייה" לפי שהיו קוראים על הלוקה פסוקים של תוכחה בעוד שהיו מלקין אותו, כדי שישמע ויקח מוסר, והם (דברים כח נט) והפלא ה’ וכו'.

משורשי המצוה
לבל יחשוב אדם שאף על פי שעניין איסור גזלת הממון ניתק לעשה, שנאמר עליו (ויקרא ה כג) והשיב את הגזלה, שילך כל אחד ויגזל מחבירו מה שירצה, וידמה בלבבו לאמור לכשיהיה לו וישיב גזלתו יכופר עוונו ויטהר ממנו, והרי הוא כאלו לא עשאו מעולם, ויהיה זה פתח לעוברי עבירה. לכן הודיעה התורה שאף עם ההשבה בתוספת חומש צריך קורבן לכפרה על שחטא. וכבר כתבתי למעלה (מצוה קכג) בעניין זה כי מכל מקום לא ניצל זה שעבר על רצון בוראו, וחבל על רישיה דעבר על רעוא דמריה שמיא, ולא יקריב כמה אמרין (שלמים) [שמינין] לעלתא. ושם כתבתי גם כן שהקורבן והקרן מעכבין את הכפרה ואין החומש מעכב.

דיני המצוה
כגון באיזה עניין יתחייב בשבועה זו שיהיה חייב עליה אשם זה, ובאי זה עניין יהיה פטור ממנו, ועל אי זה דרך יתחייב אשמות הרבה כמנין חיוב השבועות ועל אי זה לא יתחייב אלא אשם אחד.
ויתר פרטיה מבוארים בכריתות ובשבועות (לו ב) [הלכות שגגות פ''ט]

ונוהגת מצות חיוב קורבן זה בזמן הבית בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ולא הקריבו, אף על פי שהשיב גזלו, לא נתכפר חטאו. ואולם יש להאמין שאין עונשו חזק כמו שהיה אלו לא השיב הממון.
והמשל על זה מי שהיכה חברו ונתחייב קנס למלך ונתפיס עם המכה ולא נשארה עליו רק תביעת המלך.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
cheat wife read reasons women cheat on their husbands
signs of a cheater catch a cheat women who cheat on husband
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

קל. מצות השבת גזל

שנצטוינו להשיב את הגזלה בעין. כלומר: שאם הדבר ממש שגזל הוא אצלו ולא נשתנה ברשותו, שחייב להשיבו אל הנגזל כמות שהוא, ולא שיקחנו לעצמו ויתן דמיו לנגזל, שנאמר (ויקרא ה כג) והשיב את הגזלה אשר גזל, ואמרינן בקמא בפרק הגוזל בתרא (ב''ק קב א) תנו רבנן והשיב את הגזלה אשר גזל, מה תלמוד לומר 'אשר גזל'? יחזיר כעין שגזל.
ואם נשתנית הגזלה ברשותו של גוזל, חייב להשיב דמיה ופטור בכך, אף על פי שלא נתיאשו הבעלים ממנה (ב''ק סו ב). ואי זהו שנוי הפוטר מהשיב את הגזלה, כעין זה השנוי שאינו יכול לחזור אחר כך לברייתו, כגון הגוזל עצים ושרפן או קצץ מהן קצתן או שחפר בתוכן חפירות, וכן הגוזל צמר וצבעו, או הגוזל מטווה ועשה ממנו בגד, וכל כיוצא בזה. אבל הגוזל לוחות עץ, אף על פי שבנה מהן תיבה, אין זה שינוי שאינו חוזר לברייתו, שהרי אפשר לפרק אותם והן חוזרין לוחות כמו שהיו, ולפיכך חייב להחזיר אותם בעין, וכן כל כיוצא בזה.

שורש המצווה ידוע.

דיניה
כגון מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין נז א) כמה תהיה הגזלה שיתחייב הגוזל להשיבה? כל גזלה שוה פרוטה. אבל פחות מכאן, אף על פי שעבר על איסור תורה, אינה בתורת הישבון. וכמו שנכתוב בארוכה על לאו דלא תגזול (מצוה כ כט), לפי שישראל בני אברהם יצחק ויעקב נדיבים בני נדיבים הם, וידוע הדבר שכל שהוא פחות משוה פרוטה אפילו עני שבישראל מכיון שנגזל ממנו מוחל אותו ואין חפצו אחריו כלל. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה (בבא קמא קה א) שהגוזל שלוש אגדות ששוות בשעת גזלה שלוש פרוטות והוזלו ביד הגזלן ועמדו על שתי פרוטות, אף על פי שהחזיר השתים, חייב להחזיר השלישית, שאחר שעת גזלה אנו דנין, וכבר היתה שוה פרוטה באותה שעה. גזל שתים ששוות פרוטה והשיב אחת, גזלה יש כאן, השב גזלה אין כאן.

ודיני יאוש ושנוי רשות רבים
וכלל הדבר כן לפי הנראה מן הגמרא, שכל זמן שהגזלה ביד הגזלן או אפילו ביד בניו ולא נשתנית, אף על פי שידענו בודאי שהנגזל נתיאש ממנה, והוא כמו שאמרו בגמרא (בבא מציעא כג א) כגון דשמעוה בני אדם שהיה אומר 'וי ליה לחסרוניה'. כלומר שמסכים בדעתו על אותו דבר שכבר נאבד ממנו ואין דעתו סומכת שיראנו עוד, אף על פי כן דין תורה (ב''ק קיא ב) שחייבין להחזירה לנגזל כמות שהיא. אפילו השביחה ביד הגזלן השבח לנגזל, וזהו שכתוב בתורה והשיב את הגזלה אשר גזל. ובא הפירוש: אם היא כמו שגזלה, כלומר שלא נשתנית, יחזירנה כמות שהיא, ואפילו השביחה כמה.

אבל חכמים תקנו (ב''ק צד ב) מפני תקנת השבים שכל מה שהשביחה ביד הגזלן אחר יאוש הבעלים, יהיה שלו, וכשיבוא להחזירה יחשב עם הנגזל כמה היתה שוה בשעת הגזלה וישיב לו הנגזל דמי מה שהשביחה ויקחנה. ודבר זה יש כוח ביד חכמים לעשותו, לפי שבכל דבר שבממון הם יכולין לעשות בו כחפצם ואפילו כנגד צווי התורה, כמו שידוע שהפקר בית דין הפקר, ולפיכך גוי שגזל והשביח בין קודם יאוש בין לאחר יאוש, או ישראל גזלן שמכר לגוי והשביח הגוי לפני יאוש, הדין עם השני כמו עם הראשון בשוה, שאין שינוי רשות עושה קנין אלא אחר יאוש. אבל אחר יאוש בין שהיה אותו יאוש אחר שבאת הגזלה ליד לוקח, או בעוד שהיתה ביד גזלן, כיון שיש בגזלה זו יאוש ושנוי רשות, קנאה הלוקח לגופה של גזלה. ואם אותו גזלן שמכרה לו הוא גזלן שאינו מפורסם, תהיה שלו לגמרי, ואינו חייב להשיב כלום לנגזל, אלא ילך לו הנגזל ויעשה דין עם הגזלן. ואם הוא גזלן מפורסם, חייב להשיב הלוקח דמי הגזלה לנגזל, והוא יעשה דין עם הגזלן.

ודיני הגזלה
עד היכן הוא חייב לטרוח ולהשיבה אל בעליה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא קג א) הגוזל מחבירו שוה פרוטה שחייב להוליכה אחריו אפילו למדי, כלומר למקום רחוק. וכדי להקל טרחו אם ההוצאה מרובה, אמרו רבותינו זכרונם לברכה שיניחנה ביד בית דין ויודיעם שאותו ממון הוא של פלוני והם יתנוהו לו לכשיזדמן.

ודין גזל קורה ובנאה בבירה מה יהא עליה (גיטין נה א).
ודין גזל בישוב ורצה להחזיר במדבר (ב''ק קיח א).
ודין גזל והקדיש, וגזל טלה ונעשה איל מה דינן.
ודין שבח הבא מחמת יוקר שאינו מן התקנה, אלא חוזר לנגזל, שלא תקנו לגזלן את השבח אחר יאוש אלא כגון שבח גיזות וולדות, אבל שבח היקר לא.
ודין תוקף עבד חברו ועשה בו מלאכה,
ודין תוקף ספינתו,
ודין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו.
ויתר פרטיה, מבוארין בפרקים האחרונים מן קמא.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה וגזל ולא השיב, ביטל עשה זה, מלבד הלאו שעבר בשעת גזלה. ואוי לו למי שבידו לתקן המעות ואינו מתקנו טרם מותו (יומא פה ב).

abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
i cheated on my wife now what read cheat on your spouse
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

פרשת צו

פרשת צו יש בה תשע מצות עשה ותשע מצות לא תעשה.

i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me

קלא. מצות הרמת הדשן

שיסיר הכהן הדשן בכל יום ויום מעל המזבח, וזהו שנקרא תרומת הדשן, שהיתה נעשית בכל יום, שנאמר (ויקרא ו ג) ולבש הכהן מדו בד וגו', והרים את הדשן.

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו למעלה (מצוה צה) להגדיל כבוד הבית ולהדרו בכל יכולתנו מן הטעם שאמרנו שם. ונוי הוא למזבח לפנות הדשן ממקום שראוי להדליק בו האש, ועוד שהאש דולק יפה כשאין תחתיו דשן.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (יומא כג ב) שהרמת הדשן היא עבודה מעבודות הכהונה. ובגדי הכהונה שהיו תורמין בהן הדשן, היו פחותין מן הכלים שמשמש בהן שאר עבודות, שנאמר (שם ד) ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ואף על פי שפסוק זה נאמר בהוצאת הדשן אל מחוץ למחנה, מכל מקום גם בתרומת הדשן, דהינו כשמסלק אותה מעל המזבח ומורידה לרצפה שאצל המזבח, יש לנו ללמד גם כן שאין ראוי לעשות אותה מלאכה באותן בגדים שהוא משמש. ונאמר בזה על דרך משל (שבת קיד א) בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזג בהן כוס לרבו.

ואימתי תורמין הדשן בכל יום?
משיעלה עמוד השחר, ובמועדים משליש האחרון של לילה, וביום הכפורים מחצות הלילה. וכיצד תורמין אותה, מי שזכה ובא גורלו להסירה, טובל ולובש בגדי הרמה ומקדש ידיו ורגליו, והיו אומרים לו אחיו הכהנים היזהר, שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך, ואחר כך לוקח המחתה. ושל כסף היתה, נתונה במקצועות בין כבש למזבח במערבו של כבש, ונוטל את המחתה ועולה לראש המזבח מפנה את הגחלים הילך והילך, וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש, ויורד למטה לארץ, והופך פניו לצפון ומהלך בארץ למזרח הכבש כמו עשר אמות כלפי הצפון, וצובר את הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלושה טפחים במקום מראת העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה. וחתיתה זו שחותה במחתה ומוריד לרצפה אצל המזבח היא המצוה של כל יום. ואחר שיורד זה שתרם, רצים אחיו הכהנים ומקדשין ידיהם ורגליהם במהרה, ונוטלין את המגרפות והצנורות ועולין לראש המזבח וגורפין את הדשן מכל צדי המזבח, ועושין ממנו ערמה על גבי תפוח, והוא מקום מן המזבח שנקרא כן. וכשאותו תפוח היה גדול מורידין ממנו קצת למטה בכלי גדול מחזיק לתך שנקרא פסכתר, ועומד שם עד שמוציאין אותו כולו מחוץ למחנה.
ויתר פרטיה במסכת תמיד ויומא (כא כד ב).

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה
ועובר עליה ולא הסירה כמצותה ביטל עשה.

cheaters go dating a married man
husband cheated on me open my boyfriend cheated on me with my mom
what makes people cheat link when married men cheat

קלב. מצות הדלקת אש על המזבח בכל יום

להבעיר אש על המזבח בכל יום תמיד, שנאמר (ויקרא ו ו) אש תמיד תוקד על המזבח. ובא הפירוש של תמיד, כלומר להשים בו עצים בבוקר ובין הערבים, ובבאור אמרו זכרונם לברכה (יומא כא ב) אף על פי שהאש יורד מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט.
ואל יקשה עליך לאמור מה היא מצוה זו, והלא על כל פנים היה להם להבעיר אש לצורך הקורבן שנתחייבו להקריב, ובלא אש אי אפשר.
כי מצוה זו בפני עצמה היא, כי מלבד אש הצריך לקורבן היו נותנים אש למזבח במצוה זו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה (שם מה א) שלוש מערכות של אש מן הכתובים, כמו שנכתוב בדינין של מצוה זו.

משורשי המצוה
הקדמה, ידוע הדבר בינינו ואצל כל חכם, כי נסים גדולים אשר יעשה האל אל בני אדם בטובו הגדול, לעולם יעשה דרך סתר, ונראים העניינים נעשים קצת כאלו הם בדרכי הטבע ממש או בקרוב לטבע, כי גם בנס קריעת ים סוף שהיה נס מפורסם כתוב שם (שמות יד כא) ויולך ה’ את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים. והמשכילים יבינו כי עניין סתר זה למעלת האדון ושפלות המקבל. ומזה העניין ציוונו להבעיר אש במזבח, אף על פי ששם יורד אש מן השמים, כדי להסתיר הנס. לפי הדומה שהאש היורדת לא היתה נראה ברידתה מן הטעם שאמרנו, חוץ מיום שמיני של מלואים ושל גדעון (שופטים ו כא) ומנוח (שם יג כ) (ושל אליהו) שהיתה נראית.

ועדין אנו צריכין לומר מהו עניין המצוה להדליק אש על המזבח, מלבד האש הצריך שם לקורבן. ונראה על צד הפשט שהוא כעניין מה שכתבנו במצות לחם הפנים (מצוה צז), שהאדם מתברך לפי מעשיו שהוא עוסק בהם לרצון בוראו. ועל זה הדרך אמרנו שהברכה מצויה בכל לחם חול, מתוך עסקנו במצוה בלחם קודש, כאלו תאמר על דרך משל שהברכה תתפשט במינה. וכמו כן הוא עסק המצוה באש בכל יום, שיתברך האדם בעניין האש שבו.

ומהו אש זה? הוא הטבע שבאדם, כי מן הארבעה יסודות שבאדם הוא אש, והוא ראש לארבעתן, כי בו יתחזק האדם ויתנועע ויפעל, ועל כן צריכה הברכה בו יותר. ועניין הברכה הוא שלמות. כלומר דבר שאין בו חסרון ולא מותר, וכן האש שבאדם צריך לברכה זו שיהא ממנו באדם מה שצריך אליו, לא פחות כי יחלש כוחו, ולא יותר כי ישרף בו כדרך בני אדם שמתים בתוספת האש בהם יותר מדאי, והוא הקדחת. ובני אהרן הוסיפו באש מבלי שנצטוו, ונוסף גם בהם אש ונשרפו, כי לפי פעולת בני אדם יבוא עונשם או תנוח ברכת ה’ עליהם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שאף על פי שהאש ירדה מן השמים בימי משה, מצוה להביא מן ההדיוט, שנאמר (ויקרא א ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש וגו'. ובבוקר היו עורכים עצים ועושים בראש המזבח מערכה גדולה של עצים, שנאמר ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר. ומלבד העצים הערוכים על המערכה מצוה על הכהן להעלות למזבח בשני גזירין של עץ, שנאמר ובער עליה הכהן עצים, ומעוט 'עצים' - שנים. וכן מוסיפין גם כן שני גזירין עם תמיד של בין הערבים ומעלין אותם שני כהנים, שנאמר 'וערכו', ושל שחר כהן אחד.

ושלוש מערכות של אש היו עושים במזבח בכל יום. הראשונה גדולה, שעליה מקריבין התמיד עם שאר הקרבנות, שניה בצדה קטנה ממנה, שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטורת בכל יום, ומערכה שלישית אין עליה כלום אלא לקיים מצות האש, שנאמר אש תמיד תוקד וכו' ושלושה כתובים בעניין שהם מורים על שלוש מערכות אלה, כמו שלמדנו מפי השמועה, שאמרו זכרונם לברכה (שם מה ב) על מוקדה זו מערכה גדולה, ואש המזבח תוקד בו זה מערכה שניה של קטורת, והאש על המזבח תוקד בו זה מערכה שלישית של קיום האש.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק רביעי מיומא ושני מתמיד.

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה
ואם לא הבעירו הכהנים מערכה שלישית במזבח, בטלו מצות עשה זו.

has my boyfriend cheated on me quiz i want to cheat on my boyfriend did my boyfriend cheated on me
i cheated on my wife now what read cheat on your spouse
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

קלג. שלא לכבות אש מעל המזבח

שלא לכבות אש מעל המזבח, שנאמר (ויקרא ו ו) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.

משורשי מצות האש
כתבתי למעלה במצות עשה דאש תוקד, ושורש הצווי באש להבעירה ושלא לכבותה אחד הוא, ואין צורך להחזירו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (יומא מו ב) שאפילו הוריד האש מעל המזבח וכיבהו לוקה. אבל אש מחתה ואש מנורה שהכינה במזבח להדליק ממנה, אף על פי שכיבה אותה בראש המזבח פטור, שהרי נתקה מן המזבח, ואין אני קורא בו אש המזבח. ולא הוזהרנו אלא על כיבוי אש המזבח, שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ואמרינן בספרא (צו ב ז) לא תכבה מלמד שכל המכבה עובר בלא תעשה.
ויתר פרטיה, בפרק עשירי מזבחים (צא ב).

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות אפילו ישראלים
ועובר עליה וכיבה אפילו גחלת אחת מאש המזבח לוקה.

i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me

קלד. מצות אכילת שיירי מנחות

שנצטוו הכהנים לאכול שיירי מנחות, כלומר, אחר שהפרישו ממנה מה שהיו מקטירין במזבח, שיאכלו הם כל השאר, שנאמר (ויקרא ו ט) והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל וכו'. ולשון ספרא (צו ב ט) מצות תאכל - מצוה, יבמה יבוא עליה - מצוה, כלומר ששניהם מצות עשה, לא רשות.

משורשי מצוה זו
כתבנו למעלה (מצוה קב) במצות 'ואכלו אתם אשר כפר בהם' ב'ואתה תצוה', שכבוד הוא לקורבן שיאכלוהו משרתי ה’ יתברך בעצמם, ולא שיתנוהו לפחותים לאכלם, וכו' כמו שכתוב שם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות עב ב) שכל המנחות הקרבות לגבי המזבח נקמצות, ומקטירין הקמץ כולו על גבי המזבח, והשאר נאכל לכהנים, חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת, שנאמר (ויקרא ו טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. נמצא שמנחת חנוך וחבתין, וכהן שהביא מנחת חוטא ומנחת נדבה - נשרפות על גבי המזבח ולא נקמצות. הכהנת מנחתה נקמצת ושיריה נאכלין, דכהן דוקא אמרינן, ולא כהנת.
ויתר פרטיה מבוארים במנחות.

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה
שנאמר (שם יא) כל זכר בבני אהרן יאכלנה. עבר ולא אכלה - ביטל עשה זה.

my wife cheated link women cheat
did my girlfriend cheated on me girlfriend cheated on me with her ex did my girlfriend cheated on me
husband cheated on me madsmoller.com cheats
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

קלה. שלא לעשות שיירי מנחות חמץ

שלא לבשל שירי מנחות חמץ, והוא חלק המנחות אשר לכהנים, שנאמר (ויקרא ו י) במנחה לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה מאשי, והוא כאלו אמר חלקם שהוא שירי המנחה, לא יאפה חמץ. ובפירוש אמרו זכרונם לברכה במשנה (מנחות נה א) וחייבים על אפיתה חמץ.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה שהמחמץ אחר המחמץ חייב, והמחמץ מנחה פסולה פטור, שנאמר (שם ב יא) אשר תקריבו לה’ לא תעשה חמץ, הכשרה לשם ולא הפסולה. חמצה בראש המזבח אינו לוקה, שנאמר אשר תקריבו לה’ לא תאפה חמץ, וזו כבר קרבה.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק ה' ממנחות.

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בזכרים ונקבות.
אפילו עבר ישראל אחד ואפאה חמץ חייב מלקות, ואין צריך לומר כהן.

cheaters go dating a married man

קלו. מצות קורבן מנחה של כהן גדול בכל יום

שנצטוינו שיקריב הכהן הגדול מנחה בכל יום פעמים בבוקר ובין הערבים, שנאמר (ויקרא ו יג) זה קורבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה’ וגו', והיא הנקראת חביתי כהן גדול, ונקראת גם כן מנחת כהן משיח.

משורשי המצוה
לפי שהכהן הגדול הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים. כלומר, כי הוא הנושא תפילה אליו בעדם, ועל ידי תפילותיו ומעשה קרבנותיו הם מתכפרין, ולכן ראוי לאיש כזה להיות לו קורבן מיוחד תמידי כמו תמידי הצבור, וכמו שהתמידין שנים ליום נתחייב הוא גם כן להקריב מנחתו פעמים ביום.
וכל זה נסמך אל הטעם שאמרנו בקורבן, כדי שיתעוררו כל מחשבותיו וישים דעתו וכונתו אצל ה’ ברוך הוא, ולמען זאת יועיל לו ולהם, ואין ספק שאין דומה התעוררות האדם כשמקריב קרבנו המיוחד לו, לכשהוא מקריב קורבן שהוא משותף עמו, וזה דבר ידוע ומנוסה בכל אדם, כי למה שמיוחד לו לבדו מתעורר יותר, אין להאריך בזה.

מדיני המצוה
מה שאמרו. כיצד (מנחות נ ב) עשית חבתי כהן גדול? מביא עשרון שלם של קמח וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש, שאף על פי שמנחת העשרון קרבה לחצאין, כלומר חציה בבוקר וחציה בערב, אינה מתקדשת לחצאין, כלומר שכולה מביאה ביחד. ומביא עמה שלושה לוגין שמן, ובולל הסולת בשמן, וחולט אותה ברותחין, ולש מכל חצי עשרון שש חלות, נמצא שהם שתים עשרה חלות, ואחת אחת היו נעשות.
וכיצד עושה? מחלק השלושה לוגין ברביעית שבמקדש, רביעית לכל חלה, ואופה החלה מעט, ואחר כך קולה אותה על המחבת עם השמן שלה, ואינו מבשלה הרבה, ואחר כך חולק כל חלה לשתים, כדי שיקריב החצי בבוקר והחצי בערב, ולוקח החצאין וכופל כל אחד מהם לשנים, ופותת עד שתמצא כל פתיתה כפולה לשנים. ומקריב החצאין עם חצי קמץ לבונה בבוקר, והחצי הנשאר עם חצי קמץ לבונה בערב. והוא כליל לאשים.

ונוהגת בזמן הבית בכהן גדול.
ומנחת הבוקר והערב מצות עשה אחת, אין חולק בזה, כי גם הרמב’’ן זכרונו לברכה, שמנה שני תמידין שתי מצות, מודה בזה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how do you know your wife cheated on you open how to cheat your wife
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

קלז. שלא לאכול מנחת כהן

שלא לאכול ממנחת כהן שנאמר (ויקרא ו טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל.

משורשי המצוה
היסוד שאמרנו תחילה כי כוונת הקורבן לעורר לב המקריב אותו, ואם יאכל הכהן מנחתו לא יתעורר לבו עליה יפה, שהיא דומה בעיניו כאופה פת לצדכו ואוכלו, ואף כי יאכלו חבריו שלו והוא שלהן, יעלה הכל לחשבון אחד, לכן ציווה שתהיה כליל לא תאכל לשום אדם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות עב ב) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח נקמצות, ומקטירין הקמץ כולו לגבי המזבח והשאר נאכל לכהנים, חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת אלא מקטירין אותה כולה, שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. ולמדנו מעתה שמנחת חנוך וחבתין וכהן שהביא מנחת חוטא או מנחת נדבה כולן נשרפות על גבי המזבח ואינן נקמצות, וכמו שאמרנו למעלה (מצוה קלד) בסדר זה. ועניין הקמיצה היא, שנוטל הכהן מן הקמח בקומצו, כלומר בראשי אצבעותיו, כדרך שקומץ כל אדם, שפושט פס ידו וקומץ בראשי אצבעותיו, כלומר שאצבעותיו דבקים עם הכף ואינם מחזיקים מן הקמח הרבה. ואם הוסיף בקומץ, כגון שהרחיק אצבעותיו וקמץ, פסול.
ויתר פרטי המצוה במנחות.

ונוהג איסור אכילת מנחת כהן בזכרים ונקבות בזמן הבית.
ועובר על זה ואכל ממנה כזית לוקה. ולשון ספרא (צו ה ד) כליל תהיה לא תאכל, כל שהוא בכליל תהיה, ליתן לא תעשה על אכילתו.

i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
what makes people cheat link when married men cheat
teen sex stories allindiasweetsrestaurant.com akka sex stories

קלח. מצות מעשה החטאת

שנצטוינו שיעשו הכהנים קורבן החטאת על העניין הנזכר בכתוב איזה חטאת שיהיה של בהמה או עוף, שנאמר (ויקרא ו יח) זאת תורת החטאת.

כבר אמרנו למעלה (מצוה צה) כי בפרטי הקרבנות, כלומר בסדר שחיטתן באיזה מקום ועניין הקרבתן והזאתן ומקום וזמן אכילתן או שרפתן בקצת מהן, אין לנו לייגע מחשבותינו אחר שורשי עניינים אלה שאין להם חקר, ואין לנו בשכל הקנוי בזה קנין. אחד מעיר חכם מקובל יהיה שיזכה לדעת קצת ראשי דברים מן העניין, ודי לנו אחרי כתבנו מה שעלה במחשבתנו מן הטעם על דרך הפשט בקרבנות דרך כלל.
ובזה אני פוטר עצמי בקורבן החטאת וכל כיוצא בו מכתוב בהן שורש כמנהגי בשאר, כי בכלל פרטי הקורבן הם, שהכלל הוא הקרבת הקורבן, והפרטים הם תורת הקרבתו כיצד.

והנה הרמב’’ן זכרונו לברכה לא יחשב תורת החטאת והאשם והעולה והשלמים מחשבון המצות מיסוד זה שאמרתי, לפי שעיקר הצווי יבוא על חיוב הקרבת הקורבן, וסדר עשיתו אחר כן אינו בדין שיחשב מצוה בפני עצמה, כי על כל פנים יצטרך הכתוב ללמד אותנו מעשה כל אחד מהם אחר שחייבנו בהם, וזה לשונו:
כל מעשה הקרבנות מצוה אחת ונצטוו כל זרע אהרן בעבודתם, והיא מצות עשה אחת, שנאמר (במדבר יח ז) ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהנתכם, ופירושו תעבדו בכל עבודת הכהונה כי היא עבודה ומתנה לי ומתנה לכם, שיש לכם בה שכר כאשר תקחו משולחן גבוה יתברך, עד כאן.
ועם כל זה, מדרך חשבון הרמב''ם זכרונו לברכה אשר נתפשט במצות לא נטה, והדבר אשר יקשה, נתלה הקושי בנו ולא בו, כי הוא באמת סיבתנו בעסק זה, ומידו זכינו לו, ינוח הצדיק על משכבו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שהחטאות באין מחמשה מינים, מכבשים ועזים ובקר, בין גדולים בין קטנים. וקטנות וגדולות שלהם נפרש עניינם בשלמים (לקמן מצוה קמא) בעזרת השם. ובאין גם כן בין מן זכר או נקבה, ומן התורים או מן בני היונה. וכבר כתבנו למעלה (מצוה קכד) קצת דינין בחטאת העוף. ויש מן החטאות שהיו באין על הצבור כולן, ויש שהן באין על היחיד, ומהן מן הצבור ומן היחיד שהיו נשרפות כולן על מזבח החיצון, ומהן שהיו נאכלות כולן חוץ מן האמורין שבהן שהיו נשרפין על מזבח החיצון, שאין עושין בפנימי כל השנה אלא הקטורת, כמו שאמרנו למעלה (מצוה קד).

ואלו הן האמורין של שור או של עז: החלב שעל הקרב ובכללו חלב שעל גבי הקיבה, ושתי הכליות בחלב שעליהן עם החלב אשר על הכסלים, ויותרת הכבד הנקרא פוליגא''ר בלעז, ונוטל מן הכבד מעט מן היותרת. והאמורין של מין כבש הם אלו בעצמן, ומוסף עליהן מין הכבש שנוטלין עוד ממנו האליה תמימה עם חליות שבשדרה עד מקום הכליות, שנאמר (ויקרא ג ט) לעמת העצה יסירנה, כלומר מלעומת מקום הכליות, וכינו המקום ההוא כן, מפני שאמרו זכרונם לברכה (ברכות סא א) שהכליות יועצות. וכן מה שפרשו זכרונם לברכה במעשה חטאת הנאכלת בשחיטה וזריקה, ויתר כל עניניו, וכן במעשה החטאת הנשרפת גם כן, ואם יעשה בהם שום מעשה של הפסד מה דינם, ויתר פרטיה - כולם בזבחים.

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
וכהן העובר ולא עשה החטאת כמשפט, ביטל עשה זה.

will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
signs of a cheater read women who cheat on husband

קלט. שלא לאכול מבשר חטאות הנעשין בפנים

שלא יאכלו הכהנים מבשר החטאות הנעשות בפנים. כלומר מאותן חטאות שהיו מזין מדמן במזבח הפנימי שהיה בהיכל. שנאמר (ויקרא ו כג) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תשרף.
ולשון ספרא (צו ה ד) באש תשרף, כל שהוא טעון שריפה - לעבור עליו בלא תעשה על אכילתו, וכל החטאות שדמן טעון הזיה בפנים, כלומר במזבח שהיה בהיכל, היו נשרפין, ידוע הדבר ומפורש בכתובים. וכל החטאות שלא היו מזין מדמן אלא במזבח שבחוץ, היו נאכלים. ועל זה נאמר מקרא זה שכל חטאת שדינה בשריפה, לא יאכלו ממנה. ופרטי החטאות איזה מהן נשרף ואיזה נאכל, מפורש בכתוב. ומה שאינו מבואר יפה במקרא, פרשו לנו חכמינו זכרונם לברכה בזבחים (פא ב).
כבר אמרנו (מצוה קלח) כי בפרטי הקרבנות אין לנו בהם עסק וגם זה מפרטיהם הוא אם נאכל אם לא נאכל.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שמכיון שנכנס דם חטאת הנאכלת באהל מועד פסול, ולמדו לומר כן מזה המקרא שאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' לא תאכל. ודוקא שנכנס דרך שער ההיכל, כמו שכתוב 'יובא' - כלומר דרך ביאה. אבל הכניסו בפשפש או דרך חלון או גג, אינו נפסל, דלאו דרך ביאה הוא. והוא הדין לחטאות הנשרפות, שמזין דמן במזבח הפנימי, שאם הכניס דמן לפנים מן הפרכת דזהו קודש הקודשים שפסולין, שגם בהן אני קורא וכל חטאת אשר יובא מדמה פנימה שמקום זה פנימה למקומן הוא.
ויתר פרטיה בזבחים. (פב ב)

ונוהג איסור אכילת חטאת פנים בכהנים.
והוא הדין לכל אדם, שדרך כלל נאמר 'לא תאכל'. והעובר ואכל ממנה כזית לוקה.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
wife cheated now what site my spouse cheated on me now what

קמ. מצות מעשה האשם

שנצטוינו שיעשו הכהנים מלאכת קורבן האשם על העניין הנזכר בכתוב, שנאמר (ויקרא ז א) וזאת תורת האשם וגו', כמו שכתוב בפרשה.
הלא אמרתי לך (מצוה קלח), שאין לנו לכתוב שורש במלאכות אלו לפי שהן כעין פרטי הקורבן, ואין לחזר אחר טעמן כי סתומין הדברים וחתומים.

דיני האשם זכרנו קצתם למעלה בפרשת ויקרא (מצוה קכט), ועדיין נודיע שהאשם אינו בא לעולם אלא מזכרי כבשים בלבד. יש אשם בא מגדולי המין, ויש מן הקטנים. מעשהו בשחיטה וזריקה ומליחה והאמורין והתנופה באשמות שוה, חוץ מאשם מצורע, שיש שינוי קצת בקבלת דמו.
ויתר פרטי המצוה מבוארים בזבחים.

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
וכהן העובר עליה ולא הקריב האשם כמשפטו, ביטל עשה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
adult xxx stories free sex stories with pictures free online intimate sex stories

קמא. מצות מעשה זבח השלמים

שנצטוו הכהנים שיעשו מעשה השלמים כמשפט הכתוב בפרשה, שנאמר (ויקרא ג א) ואם זבח שלמים קרבנו וגו', ואמר עוד בהשלמת המלאכה (שם ז יא יב) וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו. ובארבעה שמות נכללים עניני הקרבנות כולן, והם עולה, חטאת ואשם ושלמים, שכל קורבן שיקריבו צבור או יחיד מאחד מאלה יהיה לעולם.
כבר כתבתי פעמים שאין לכתוב שורשים באלו המלאכות.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות קז ב) שהשלמים באים מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר, מן הזכרים ומן הנקבות, מן הגדולים ומן הקטנים, ואין העוף בא שלמים.
וקטנים נקראים מבן שמונת ימים עד שנה תמימה מיום ליום. נתעברה השנה נתעברה לו, כלומר ויהיה קטן עד תשלום העיבור.
וגדול נקרא בבקר משנה עד שלוש שנים, ובצאן משנה עד שתי שנים שלמות, יתר על כן הרי הוא זקן ואין מקריבין אותו.

וארבעה מינין הם השלמים האחד שלמי צבור, והשלושה שלמי יחיד.
שלמי צבור נקראים קודשי קודשים, ואין לצבור שלמים כי אם קורבן אחד, והוא שני כבשים הבאים עם שתי הלחם בעצרת, אותן שני כבשים הם הנקראים זבחי שלמי צבור, ונאכלים לכהנים חוץ מן האמורין כחטאת וכאשם. המלאכות שלהן, כגון שחיטה זריקה הפשט ונתוח ומליחה והקטורת אמורין, מפורש במנחות (כ א).
ושלמי היחיד נקראים קודשים קלים. ומקום שחיטתן ומעשה הזריקה והפשט וניתוח ותנופה והפרשת אמורין, מפורש במנחות (סא א). והשלושה מינין אלו של שלמי יחיד, שוין הן במלאכות אלו. אבל יש לך לדעת עניין החילוק שביניהם בקצת עניניהן דרך כלל.

דע כי משלושה מינין של שלמי יחיד:
האחד הוא קורבן השלמים הבא בלא לחם עמו, והם שלמי חגיגה ושמחה, ואלו הם הנקראים שלמים.
והשני, שלמים הבאים עם הלחם הידוע, והוא הבא בנדר או בנדבה, ואלו השלמים נקראים תודה, והלחם הבא עמו נקרא לחם תודה.
והמין השלישי שלמים שמקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו והם באים גם כן עם לחם, ואלו השלמים נקראים איל נזיר.
ובארו זכרונם לברכה שם בגמרא (חולין קלד ב) חזה ושוק מהן הנאכלין לכהנים כמה שעורן, והזרוע בשלה מן איל נזיר הנאכל לכהנים מלבד חזה ושוק גם כן כמה שעורו, ובאיזה מקום מן הבית מבשלין אותו.

ודיני הלחם הבא עם שני מינין מן השלמים והם תודה ואיל נזיר מכמה עשרונים הוא, ואי זה מהן בא חמץ ואיזה בא מצה לבד. והבא חמץ ומצה איך יחלק, וכיצד מחמצן, וחשבון החלות הבאות מצה כמה מהן מאפה תנור ורקיקין ומרבכות הכל בזבחים.

ועניין אותן הבאות מצה בתודה היתה כן: מעשרה עשרונים של קמח היו עושין שלושים חלות, העשרה מהן היו נעשות מאפה תנור, כלומר שלא היה נעשה בהן דבר רק שהיו משימין בעיסתן בשעת לישה שמינית לוג שמן, שכן הוא הלכה למשה מסיני, ואופין אותן. והעשרה מהן נקראות רקיקין, ואין חילוק בין העשרה של רקיקין לעשרה של מאפה תנור, אלא שבעשרה של מאפה תנור היו מערבין בהן שמינית לוג של שמן בשעת לישה, והעשרה של רקיקין היו מושחין אותן בשמינית הלוג שמן אחר אפיתן בתנור, והעשרה מהן היו מרובכות, ופירוש רביכה הוא שחולטין החלה במים רותחין ואופה אותה מעט, ואחר כך קולה בשמן כדרך שקולין בני אדם הספגנין באלפס, ומרבץ בשמנן של עשר הרבוכות כי השמן שקלו בו היה רביעית לוג, כשיעור כל השמן של העשרים חלות. וגם שיעור זה של שמן הרבוכות הלכה למשה מסיני. וזה שאמרנו הוא פירוש מרבכת בכל מקום בתורה. ושם מתבאר (מנחות עז ב) כמה חלק יש לכהן בחלות, והשאר נאכל לבעלים. ויתר כל פרטיה שם במסכת זבחים.

ונוהגת מצות השלמים בזמן הבית בזכרי כהונה
כי להם חיוב העבודה. והעובר עליה ושינה את סדרן בצדדין ידועין בגמרא ביטל עשה, מלבד שיש צדדין שהקורבן פסול.

my wife cheated go women cheat

קמב. שלא להותיר מבשר קורבן התודה

שלא להותיר שום דבר מקורבן התודה עד הבוקר. כלומר למחרת יום זביחתו. שנאמר (ויקרא ז טו) בקורבן תודה לא יניח ממנו עד בקר. וממנו למדנו לשאר קודשים גם כן, שכל מה שישאר מהם אחר זמן אכילתו, שהוא נותר וחייב לשורפו לפי שהוא ניתק לעשה שישרפנו, כמו שכתבנו למעלה, (מצוה קמג) בסדר זה, ושם כתבנו רמז משורשיו וקצת דיניו כמנהגנו.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
where can i get a std test garysaggu.com free std test
has my boyfriend cheated on me quiz i want to cheat on my boyfriend did my boyfriend cheated on me
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
husband cheated on me why women cheat on their husband my boyfriend cheated on me with my mom

קמג. מצות שריפת נותר הקדשים

שנצטוינו לשרוף הנותר, והוא בשר הקודשים שנשאר אחר עבור זמן אכילתן המוגבל להן. שנאמר (ויקרא ז יז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. וזאת השריפה היא מצות עשה, שכן אמרו במכלתא גבי פסח (שמות יב י) ולא תותירו ממנו וכו', והנותר באש תשרפו וכו'. בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה, דמשמע שמצות שריפת נותר עשה הוא.
ודין הפיגול והנותר שווה בזה, שיש מצות עשה גם כן בשריפתו, שמצינו הכתוב מוציא הפיגול בלשון נותר.

משורשי המצוה
לפי שטבע כל בשר להפסל בשהייה ולבוא לידי חסרון, ועל כן להגדלת דבר הקורבן כמו שאמרנו למעלה (מצוה קב) נצטוינו לשורפו מיד ולבערו מן העולם, לבל יקוץ אדם בו ובריחו. ותכלית הכליון הגמור הוא על ידי האש יותר מן הפירוד וזרייה לרוח, או לכל דבר אחר.
גם מלבד זה יש בדבר רמז אל הבטחון בהשם יתברך ברוך הוא, שלא יהא אדם חונק עצמו במאכלו יותר מדי להצניעו ליום מחר, בראותו כי האל יצוה לכלות בשר קודש משעברה שעתו כליון גמור, ולא רצה שיהנה בו בריה אחרת לא אדם ולא בהמה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (פסחים פב ב) שבכלל הנותר והפיגול הם כל פסולי המקודשין שכולן נשרפין גם כן. וקורבן שנפסל או נתפגל בודאי מיד נשרף, ואם ספק, תעובר צורתו ואחר כך נשרף, וכל בשר הנמצא בעזרה, אברים - עולות. פירוש נדין אותן שהן עולות. ואם נמצא חתיכות - חטאות. והנמצא בירושלים - שלמים. ונפקא מינה לעניין שאם עבר אחד ואכל מהן, מביא על כל אחד כפרתו כפי חזקה זו. ועל הכל אמרו זכרונם לברכה תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה שמא נותר הוא. ואין שורפין את הנותר אלא ביום, שנאמר ביום השלישי באש ישרף. ואף על פי שהשלמים אסורין באכילה מתחילת ליל שני, אין שורפין אותם אלא ביום.
ויתר פרטיה מבוארים בפסחים וסוף תמורה [הלכות פסולי המוקדשין פי''ט]

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
כי להם העבודה. וכהן שעבר ולא שרף הנותר - ביטל עשה, ועבר על לאו דלא תותירו, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שאין בו מעשה.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

קמד. שלא לאכול פיגול

שלא לאכול הפיגול. ופיגול הוא קורבן שחשב עליו הכהן המקריב מחשבת פסול בשעת זביחה או הקרבה.
ופסול המחשבה הוא, כגון שהסכים בדעתו בעת הזביחה או בעת ההקרבה שיאכל מאותו קורבן אחר זמן המוגבל לאכילתו, או יקטיר ממנו מה שטעון הקטרה אחר זמן המוגבל להקטרה, שאכילת המזבח ואכילת אדם הכל נשמע בלשון אכילה. ובאר הכתוב, שהאוכל ממנו שישא עון, שנאמר (ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל וכו' והנפש האוכלת ממנו עונה תשא, ונשיאת העון בכאן הוא כרת, כמו שנלמד בגמרא (זבחים כח ב) בגזרה שוה.

ואולם אזהרתו, כלומר הלאו המפורש על זה, מלבד העונש שנזכר בכאן, הוא מה שכתוב במלואים (שמות כט לד) לא יאכל כי קודש הוא. ואמרו זכרונם לברכה (פסחים כד א) שאותו הכתוב כולל באזהרה כל מה שנפסד מן הקודשים ואין ראוי לאכלו, כמו הנותר והפיגול. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה שנכללו באזהרות (דברים יד ג) לא תאכל כל תועבה. שדרשו כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל. וכיון שכן, נאמר שהאחד לתוספת לאוין, וזה הפסוק שבכאן ידבר בעונש האוכלו שכן בא לנו הפירוש עליו.
וזה שאמר (ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל ביום השלישי, כלומר, שחשב עליו לאכלו ביום השלישי שכן דרשו זכרונם לברכה (זבחים כט א) ואם האכל יאכל וכו' פיגול הוא. כוף אזנך לשמוע: במחשב על זבחו שיאכל ממנו ביום השלישי הכתוב מדבר, שהוא נפסד בזאת המחשבה. והאוכלו חייב כרת, שנאמר בו והנפש האוכלת ממנו עונה תשא. ונאמר בנותר (שם יט ח) ואוכליו עונו ישא, כי את קודש ה’ חלל ונכרתה, וגמרינן ליה בכרתות בגזירה שוה שאמרו שם (ה א) אל תהי גזרה שוה קלה בעיניך, שהרי פיגול אחד מגופי התורה ולא למדו הכתוב אלא בגזרה שוה, דיליף עון עון מנותר מה להלן כרת אף כאן כרת.

משורשי מצוה זו
היסוד אשר בנינו תחילה שאמרנו כי עניני הקורבן להכשיר מחשבות בני איש ולצייר בנפשם מתוך הפעולה שבין ידם רוע החטא וטוב דרכי היושר, על כן מהיות עיקר סיבתו של דבר המחשבות היה ראוי להיפסל במחשבה הנטויה בו מן היושר בכל מעשיו. וזה דבר ברור קרוב אל השכל למודה על האמת.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים מג א) שאין חיוב כרת אלא לאוכל מן הקורבן החלק שיש בו לאדם או למזבח ממנו. אבל מן החלק ממנו שמתיר הקורבן, אין חייבין עליו כרת משום פיגול. כיצד? האוכל כזית מן הדם מקורבן שנתפגל, אין חייב עליו כרת משום פיגול, שהרי הדם החלק המתיר הקורבן הוא, שאחר זריקת הדם האמורין מותרין לקרב ולא קודם לכן, ומכל מקום אף על פי שאין בו כרת, לוקין עליו. אבל האוכל כזית מן בשר הקורבן או אפילו מן האמורין, חייב כרת משום פיגול, שהדם הוא המתיר האמורין למזבח, ואחר מתיר ראשון אנו הולכין בדין זה, לחייב האוכל בכל השאר, ולפיכך חייב האוכל אף מן האמורין. ואף על פי שהן גם כן מתירין הבשר לאדם, אין בכך כלום, שאחר הדם שהוא מתיר ראשון אנו הולכים כמו שאמרנו.

וכן מנחה שנתפגלה, האוכל כזית משיריה חייב משום פיגול, אבל האוכל כזית מן הקומץ שלה או מן הלבונה, שהן המתירין, אין חייבין עליו כרת. ומכל מקום לוקה עליהן כמו שאמרנו.

ואלו הן הדברים שאין מחייבין עליהן משום פיגול לעולם: הקמץ והלבונה והדם, כמו שאמרנו והיין והמנחות הנשרפות כולן, שהרי אין בהן קמץ להתירן, וכל שאין לו מתירין חוץ ממנו אין חייבין משום פיגול עליו. ולוג שמן של מצורע גם כן אין חייבין עליו. ואם תאמר והלא דם האשם מתירו? התשובה שאין תלוי בו, שהרי אדם מביא אשמו היום ולג אחר כמה ימים.

וכן מעניין המצוה מה שאמרו גם כן, שהמקריב המחשב מחשבת פיגול עובר בלאו, שנאמר (שם ז יח) לא יחשב לו, ומפי השמועה למדנו (שם כט ב) שבכלל זה אזהרה למקריב שלא יחשוב מחשבת פסול, אבל מכל מקום אינו נחשב מחשבון שלוש מאות ששים וחמשה לאוין, לפי שהוא כעין סניפין ללאו אחר שהוא נחשב בלאוין, והוא מה שכתוב בסדר אמר אל הכהנים (ויקרא כב כא) כל מום לא יהיה בו. ודרשו זכרונם לברכה (בכורות לג ב) משום לאו למטיל מום בקודשים. וכמו שנכתוב בעזרת ה’ (מצוה רפז). וגם העניין גם כן של מחשב פסול כעין המטיל מום הוא נחשב, ולפיכך לא חשבנוהו מן החשבון, ומכל מקום אינו לוקה על זה לפי שאין בו מעשה אלא מחשבה בלבד.
ויתר דיני המחשבות אי זו מחשבה פוסלת, כגון מחשבת שנוי ה’ ומחשבת מקום ומחשבת זמן, ובאיזה קורבן ובאיזו עבודה, כגון שחיטה, זריקה, קבלה, הולכה, וכל פרטי דיני הפיגול וגם נותר הדומה לו, מבוארים במקומות רבים מסדר קודשים.

ונוהג איסור אכילת הפיגול בזמן הבית בזכרים ונקבות
אפילו ישראלים, שדרך כלל אסרתו התורה לכל, בין כהן בין ישראל. והעובר עליה ואכל כזית ממנו במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה. וכבר פרשנו פעמים (מצוה קח קכא) שקורבן שאינו עולה ויורד לפי עניות ועשר נקרא קבוע.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
how to install spy app on android searchengineoptimization-seo.net free cell spy software
abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual

קמה. שלא לאכול בשר קדשים שנטמא

שלא נאכל בשר קודשים שנטמא, שנאמר (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, והוא הדין אדם טמא שאסור לאכול בשר טהור, וכמו שנכתוב (מצוה קסז) בלאו בפני עצמו בעזרת השם. ובפרק שני דפסחים (כד ב) אמרו טומאת הגוף בכרת טומאת בשר בלאו.

משורשי מצוה הזו
מה שכתבנו למעלה שנצטוינו להגדיל עניני הקורבן בכל עניין, ובודאי ממעלתו שלא לאוכלו כי אם בטהרה ובגוף נקי. ובדבר הגדלתו מה תועלת לנו בו - כבר כתבנו טעמו (מצוה קג).

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות יד ב) שאסור לטמא הקודשים או לסבב להם טומאה, אבל המטמאן אינו לוקה, אלא טהור האוכלן טמאים הוא שלוקה, מדכתיב לא יאכל. ואף על פי שכתוב זה במלואים, הוא הדין לשאר הקרבנות כולן.
ואפילו האוכל כזית מלבונת המנחה שנטומאת אחר שנתקדשה בכלי לוקה. שגם היא חלק מחלקי הקורבן. ואין החיוב אלא בטומאת אב הטומאה או ולד הטומאה של תורה, אבל מפני טומאה של דבריהם אינו לוקה. אבל מכין אותו מכת מרדות.
ויתר רובי פרטיה בפרק שלושה עשר מזבחים.

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ואכל כזית במזיד מבשר קודש שנטמא, לוקה.

how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
want my wife to cheat go wives cheat
cheaters why do wife cheat dating a married man
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat

קמו. מצות שריפת בשר קדש שנטמא

שנצטוינו לשרוף קודשים שנטמאו, שנאמר (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף.

משורשי המצוה
מה שכתבנו בנותר (מצוה קמג).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שקלים ח ו) שאם נטמא בפנים שורפין אותו בפנים, נטמא בחוץ שורפין אותו בחוץ. ובין שנטמא באב הטומאה או בולד הטומאה שורפין אותו. ונותר של קודשים קלים שורפין אותו הבעלים בבתיהם, וכל עצמות הקודשים שאין בהן מח אינן טעונין שריפה, חוץ מעצמות הפסח. והעניין הזה יחזק קצת טענותינו בהפסד הבשר שאמרנו, ועל כן העצמות שאינם באים לידי הפסד, אינן טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח לפי שהם באזהרת (שמות יב מו) ועצם לא תשברו בו, תשאר בהם ברוב מעט בשר עליו מפני אימת השבירה, ולפיכך אמרו עליהם דרך כלל בכולן שיהיו טעונין שריפה.

ואלו הן הנשרפין:
בשר קודש שנטמא או נותר או קורבן שנפסל, וכן המנחה שנטומאת או נפסלה או נותרה, ואשם תלוי שנודע לו לבעליו שלא חטא (אחר) [קדם] שנזרק דמן, וחטאת העוף הבאה על הספק, ושער נזיר טהור, והערלה וכלאי הכרם. הרי אלו ישרפו.

ואגב גררא נכתוב הנקברין, ואלו הן:
קודשים שמתו בין קודשי מזבח בין קודשי בדק הבית, וקודשים שהפילו יקבר הנפל, הפילה שליא תקבר ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפרי מצורע, ושער נזיר טמא, ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה
ויתר פרטי המצוה מבוארים בפסחים וסוף תמורה. (שם לב לד)

ונוהגת שריפת הקודשים שנטמאו בזמן הבית בכהנים ובישראלים
כיצד? קודשים שטעונין שריפה במקדש שריפתן מוטלת על הכהנים. והנשרפין בכל העיר, כגון קודשים קלים הבעלים שורפין את חלקם אם נטמא או נותר בבתיהם. והעובר עליה ולא שרף בשר טמא או נותר שהוא בידו ביטל עשה זה.

cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
how to cheat your wife read your wife cheated on you
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
husband cheated on me open my boyfriend cheated on me with my mom
masterbation schools technices sex stories adult teacher anal sex stories black female slave sex stories

קמז. שלא נאכל חלב

שלא נאכל חלב בהמה טהורה, שנאמר (ויקרא ז כג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו.

כבר כתבתי באיסור טרפה בסדר משפטים (מצוה עג) כי מהיות הגוף כלי לנפש ובו תפעל כושר פעולותיה, ולפי זכותו וטוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה הנתונה בו, ויאמין לעצתה וילך אחריה, מפני זה צריך האדם להשתדל על כל פנים במהות גופו להעמידו על יושרו ובריו וכוחו. וידוע הדבר ומפורסם בין בני אדם כי לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי, כי בשר הגוף היה ונפסד בכל יום ויום, ולפי המזונות הטובים יתהוה בהפך. ועל כן היה מחסדי האל הגדולים עלינו, אנחנו עמו אשר בחר, והרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו לחות רעות.
וזה הכלל שיש לי לפי הפשט בכל איסור המאכלות, כמו שאמרנו למעלה. וידוע כי החלב דבק ומוליד לחות רעות.

מדיני המצוה
כגון מה שפרשו לנו זכרונם לברכה (כריתות ד ב) שאין איסור חלב אלא בשלוש בהמות שבכתוב: שור וכשב ועז, ואותן שלוש בין כשרות או טרפות ונבלות, חייב על חלבן, אבל שאר מיני בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה, חלבה כבשרה.
וכן עובר הנקרא שליל הנמצא במעי שלוש בהמות הנזכרות אין בו גם כן איסור חלב, ולפיכך אמרו (חולין עד א) השוחט את הבהמה ומצא בה שליל, כל חלבו מותר ואפילו מצאו חי. ואם שלמו לו חודשיו ומצאו חי, אף על פי שלא הפריס על גבי קרקע ואינו טעון שחיטה חלבו אסור, וחייבין עליו כרת, והרי דינו כשאר הבהמות בעניין חלבו. ולפיכך יש לנו להוציא ממנו כל החוטין וכל הקרומות האסורין.
זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה בשליל שכלו לו חודשיו שיש חיוב כרת בחלבו.
אבל רובי המפרשים חולקים בזה, ואמרו דחלבו מותר, ודברי הגמרא (שם צב ב) מכרעת כמותן, דהא אשכחן רבי מאיר ורבי יהודה דפליגי בחלבו, ורבי יהודה דקימא לן כותיה הוא דשרי ליה.

ועוד לימדונו זכרונם לברכה (שם עה א) בדין שליל, שארבעה סימנין אכשר ביה רחמנא. שאם נטרפה אמו, שוחטה והשליל מותר, דלאו ירך אמו הוא.
ומה שאמרו שם (עמוד ב') שאם הפריס על גבי קרקע דבעי שחיטה, מפני מראית העין לבד הוא דבעינן למשחטיה, ולפיכך לא מפסיל בשהיה ודרסה ושאר מיני טרפות.
ושלושה חלבים הם בבהמה שהן בחיוב כרת: שעל הקרב, ושעל הכליות, ושעל הכסלים. ופירוש שלושתן בבאור רחב במקומו בגמרא (שם צג א). ובכלל אמרו זכרונם לברכה בחולין חלב שהבשר חופה אותו מותר, שעל הכסלים אמר רחמנא (ויקרא ג ד), ולא שבתוך הכסלים.

ועוד יש בבהמה מלבד אלו השלושה, חוטין וקרומות שאסורין משום חלב. ואמרו זכרונם לברכה (שם פט ב), שהטבחים הבקיאים בניקור החלב, נאמנין על הדבר כל זמן שלא יצאו מחזקת בקיאותן וכשרותן. וחלב הלב וחלב המעיים והן הדקים המלופפים מותרין, והרי הוא כשומן, חוץ מראש המעים הסמוך לקיבה, שהוא תחילת בני מעיים שצריך האדם לגרור החלב שעליו. וממנו אמרו ז''ל בגמרא (שם צג א) ריש מעיא באמתא בעיא. ויש מן הגאונים שאמרו (רמב''ם שם טו) שזה המעי הוא המעי שיוצא בו הרעי. שהוא סוף המעים.
ויתר פרטי המצוה וכל ענייניה, מבוארים בפרק שביעי מחולין [י''ד סימן ס''ד].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות.
והעובר עליה ואכל כזית חלב במזיד לוקה. בשוגג מביא חטאת קבועה.

pro abortion facts site abortion clinic houston tx
how do you know your wife cheated on you why cheat on your wife how to cheat your wife
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
husband cheated on me open my boyfriend cheated on me with my mom
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
adult xxx stories read free online intimate sex stories

קמח. שלא נאכל דם בהמה חיה ועוף

שלא נאכל דם בהמה חיה ועוף, (כריתות כ ב) שנאמר (ויקרא ז כו) וכל דם לא תאכלו. ונאמר במקום אחר (שם ג יז) לעוף ולבהמה, וחיה בכלל בהמה. (חולין עא א) ונכפלה המניעה בדם בהרבה מקומות בתורה.

כבר כתבתי מה שאני חושב על צד הפשט באיסורי המאכלות באזהרת טרפה (מצוה עג) וחלב (מצוה קמז).
ואפשר לומר בדם עוד, כי מלבד רוע מזגו, שהוא רע המזג, יהיה באכילתו קצת קניין במידת אכזריות שיבלע האדם מבעלי חיים כמותו בגוף, אותו הדבר שבהן, שהחיות ממש תלוי עליו, ונפשם נקשרת בו. כי ידוע שיש לבהמות נפש, יכנוה החכמים נפש חיונית, כלומר שאינה שכלית. גם נראה אותם שיש לנפשותם בחינה להשמר מנפול באחר הפחתים ובקצת דברים אחרים.
והרמב’’ן זכרונו לברכה כתב (ויקרא יז יא) בטעם הדם.
כי ידוע שהנאכל ישוב בגוף האוכל, ואם יאכל אדם הדם תהיה עבי וגסות בנפש האדם, כמו שנפש הבהמה עבה וגסה.
וכתב עוד כעין זה שאמרתי אני אין ראוי שתאכל הנפש את הנפש.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (כריתות כא א) שדם דגים וחגבים, שקצים ורמשים, ודם האדם אין חייבין עליו משום דם, ולפיכך אמרו שדם דגים וחגבים מותרין, שמותר לאכול דמן ואפילו כנסו בכלי, והוא שיהא ניכר לכל שהוא דם דגים. וכמו שאמרו בגמרא (שם ע' ב) שיהיה בכלי קצת מקשקשי הדג, אבל דם הדגים האסורין אסור, לפי שהוא כחלב בהמה טמאה שאסור מן הכלל שבידינו, שמאכל היוצא מן הטמא טמא, כמו שמצינו שאסרה תורה ביצת היענה לפי שיוצאה מן הטמא.

ודם האדם אסרוהו חכמים מפני מראית העין, ולפיכך אמרו (שם כב א) דם שבין השיניים מוצצו ובולעו, ושעל הפת גוררו מעליו ואוכל הפת.
וכן דם ביצים מותר, שאין אני קורא בו דם עוף, ולא מין בשר הוא, ואפילו התחיל להתרקם, וכן דעת רבותינו בעלי התוספות (חולין סד ב, ד''ה והוא) וכדמשמע בפשטא דבריתא בכריתות (כא א). זהו דין תורה, אבל חכמים אסרו ביצה שרקמה, וסמכו הדבר לקרא דשרץ השורץ (שם יא מב). ולכן אסרו דם ביצים משום ספק רקום. אבל כל שאין בו ספק רקום, לא אסרוהו אלא משום מראית העין, ולכן דם ביצים הנמצא בחלבון, זורק הדם ואוכל השאר, ויש מחמירין בנמצא בקשר וחוץ לקשר לאסור כל הביצה.

והדם האסור מן התורה, יש שאיסורו בכרת ויש ממנו בלאו.
דם הנפש הוא בכרת, שבמקום שבא בתורה הכרת בדם נאמר שם נפש, שנאמר (ויקרא יז יא) כי נפש הבשר בדם הוא. ומה שאינו דם הנפש אלא דם האברים אין איסורו אלא בלאו, שעליו נאמר סתם וכל דם לא תאכלו. ולפיכך ביארו זכרונם לברכה ואמרו (שם כב א) שחייבין כרת בדם היוצא בשעת שחיטה ונחירה או התזת הראש כל זמן שיש בו אדמימות, וכן בדם הכנוס בתוך הלב, ודם הקזה כל זמן שמקלח ויוצא, שגם הוא דם הנפש כשהוא מקלח, ולפיכך חייבין עליו. ודוקא מקלח, להוציא השותת בתחילת הקזה ובסופה שאינו דם הנפש, שאין חייבין עליו כרת.
וכן דם התמצית. כלומר אותו הדם שמתמצה בשעת שחיטה מעט מעט אחר שיצא הדם הנובע.
וכן דם האברים, כגון דם הטחול ודם הכליות ודם שבביצים ודם שמתכנס ללב בשעת שחיטה, אין חייבין עליו כרת אלא מלקות. והוא שיאכל ממנו כזית.

דם הבלוע בשאר הבשר שנקרא גם כן דם האברים, כל זמן שלא פרש מותר לאכול הבשר עם הדם הבלוע לתוכו, שאותו דם כבשר נחשב לנו, כל זמן שלא פרש מן הבשר. ולפיכך התירו זכרונם לברכה לאכול בשר חי בלא מליחה כל זמן שהודח יפה שלא יהיה על פניו דם בעין. אבל כל זמן שפרש הדם הבלוע בתוך הבשר ויצא לחוץ חייבין עליו בלאו כמו בדם האברים שמנינו למעלה שהן בלאו.

ולפיכך הרוצה לאכול בשר מבושל בקדירה, חייבוהו חכמים להוציא ממנו הדם, שלא יהיה פורש מתוכו ויוצא לתוך המרק בבשול. ולא מצאו תחבולה להוציאו כי אם במלח, שהוא שואב הדם ומיבשו בטבע, וכוחו רב ונכנס בבשר, ואפילו בחתיכה עבה ביותר יש כוח בו להוציא הדם מתוך העובי. וכן הדבר ידוע ומנוסה, שאם ימלח אדם חתיכה של בשר יפה כשיעור שנתנו חכמים למליחה, ימצא טעם המלח בכל הבשר, ואפילו בחתיכה גדולה של שור הפטום.
ואחר שהדבר כן בברור ונראה לעין, מותר לתת כל בשר שנמלח כשעורו בקדירה, בין שיהיו המים רותחים או פושרים וצוננים, לפי שאנו רואין הבשר אחר מליחה כשיעור לכל דבר כאילו נתמצה ממנו כל דם האסור. ואם גם אחר מליחה אנו רואין שיוצא ממנו מעט דם, אין לו תורת דם אלא כמוהל אדום הוא חשוב, ועל כיוצא בו נאמר בגמרא (חולין קיב א) רבי פלוני קרי ליה חמר בשר ומתירו.

ויש בבהמה קצת אברים של ריבוי דם שבהם נהגו כל ישראל להוציא הדם שבהם בכוח האש טרם שיבשלום בקדרה, ולא רצו לסמוך בהם במליחה לבד. והם המוח והכבד, צולים אותם מעט על האש ואחר כך מבשלין אותן, בין שירצו לבשלם בפני עצמן או עם בשר אחר. ומנהגן של ישראל תורה היא.
עבר ובשלן במליחה לבד עם הבשר הכל מותר, ובלבד שלא יכון אדם לעשות כן לכתחילה, כדי שישוב הדבר עליו בדיעבד אחר הבישול, שכל העושה כן באיסורין, אוסרין עליו הכל כמו בתחילה, ואני קורא עליו (קהלת י ח) ופרץ גדר ישכנו נחש.

וסדר מליחה כך היא, מדיח הבשר יפה מדם שעליו, ואחר כך מניח עליו מלח בינוני לא עבה ביותר, כדי שידבק בו קצת, ולא דק ביותר, ומניחו במלחו כדי הלוך מיל, ואפילו לבשר שור עבה, די בכך. ואחר שיעמוד במלחו שיעור זה במקום מדרון שיוכל הדם לזוב יפה או בכלי מנוקב, לוקח הבשר בידיו ומגביהו, ומנפץ המלח מעליו, ואחר כך מדיחו יפה במים שבכלי פעמים שלוש או יותר, עד שיוסר המלח וישארו המים שמדיח הבשר בהם זכים. ואם נשתהה הבשר במלחו יותר מן השיעור הראוי למליחה, אין חוששין שמא חזר הבשר ובלע מדם שעל פני המלח, לפי שאנו אומרים שהבשר אחר שפלט דמו האסור פולט צירו, כלומר מוהל הבשר, והוא הלחות שבבשר, וכל זמן שיפלט הבשר אותו הציר אין בטבעו שיוכל לבלע דם, לפי שהדם חלק בטבעו הרבה ואינו נבלע כי אם במתון, רצונו לומר כל זמן שלא יפלט הבשר שום דבר, לא דם ולא ציר.

וכמה יהיה שהוי זה שנחזיק הבשר שיפלט עדיין ציר, אמרו הרבנים שהוא עד שתים עשרה שעות. נשתהא יותר מכן במלחו, אסור לאוכלו עד שיקלף פני הבשר כולו. ומיהו בקליפה סגי, לפי שאנו מחזיקין מליח כרותח דצלי, ובאיסור הנוגע בצלי קיימא לן קליפה בשאין שם איסור מפעפע, ודם אינו מפעפע.
ואם לא רצה לקלף הבשר מותר לאכלו בצלי, שאף על פי שאנו אומרים שאין כוח במלח להוציא דם הבא לבשר ממקום אחר, כוח האש חזק מן המלח להוציאו. ולפיכך בשר שנשתהא במלחו יותר מדאי, מותר לאכלו בצלי בלא קליפה, ובקליפה אפילו בקדירה, כמו שאמרנו.

ויתר רובי דיני מליחה, כגון דגים ועופות שמלחן זה עם זה, ודג טהור שמלחו עם דג טמא, וכלים של חרס או של עץ שמלחו בהם מה דינם, והמלח עצמו שמלחו בו מה דינו,
ויתר רובי פרטי המליחה, מבוארים בחולין פרק כל הבשר [י''ד סימן ס''ט]. ובפרק חמישי מכריתות יתבאר גם כן דיני הדם וחילוקי דם הנפש ודם האברים.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
ועובר עליה ואכל כזית דם הנפש, במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה. ואם אכל כזית מדם האברים: במזיד לוקה, בשוגג פטור.

how to cheat your wife site your wife cheated on you
want my wife to cheat open wives cheat
teen sex stories allindiasweetsrestaurant.com akka sex stories

פרשת שמיני

פרשת שמיני יש בה שש מצות עשה ואחת עשרה מצות לא תעשה.

cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
husband cheated on me madsmoller.com cheats
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
masterbation schools technices sex stories adult teacher anal sex stories black female slave sex stories
percent of women that cheat go letter to husband who cheated

קמט. שלא ייכנסו הכהנים למקדש מגודלי שער

שלא ייכנסו הכהנים למקדש מגודלי שער כמו שיעשו האבלים, כלומר שלא יגדלו שערותיהם, שנאמר (ויקרא י ו) ראשיכם אל תפרעו. ואמר התרגום לא תרבון פרוע. ויחזקאל הנביא באר ואמר (מד כ) ופרע לא ישלחו, וכמו כן במצורע (ויקרא יג מה) וראשו יהיה פרוע, ואמרו בספרא (תזריע ה יב) יגדל פרע.

וכבר נכפלה מניעה זו בכהן גדול. ואמר (שם כא י) את ראשו לא יפרע. ואולם נכפלה כדי שלא נחשוב מה שנאמר לאלעזר ואיתמר ראשיכם אל תפרעו שיהיה מצד המת בלבד, וכשיעשו זה שלא על צד האבל שתחשב שיהיה מותר, על כן נתבאר בכהן גדול שזה בשביל העבודה הוא שיצוהו ה’ יתברך להסתפר.

משורשי המצוה
הוא הגדלת הבית, וכמו שאמרנו למעלה (מצוה צה) שנצטוינו להגדילו בכל כוחנו מן הטעם שאמרנו. ועל כן ראוי לנו שלא נבוא שם מגודלי שער כדרך האבלים, וכעין מה שנאמר במגילת אסתר (ד ב) כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק, כלומר אין ראוי לבוא אל בית מלכות רק דרך ששון ושמחה ותענוג, לא דרך אבל וצער.
וכל זה יחזק היסוד הבנוי בראש הבנין, כי כל עניני הבית ומעשיו לחזק ולצייר בלב העושים מעשה הכשר, ולהרחיק מלבם וממחשבותם כל כיעור וכל חטא. ועל כן בהיות כוונת הבית בזה, ראוי לנו לבוא שם דרך כבוד ויראה וגדולה ושמחה, ומתוך קביעות מחשבתנו על חשיבות המקום וגדלו ותפארתו והודו יתרככו לבבנו שם, ונהיה ראויים לקבלת הטוב.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כב ב) שאיסור גידול פרע בכהנים הדיוטים אינו אלא בשעת ביאה למקדש, אבל כל זמן שאין כהן הדיוט נכנס למקדש אינו באיסור גידול פרע כלל. אבל כהן גדול לפי שהוא תמיד במקדש אסור בגידול פרע לעולם, כאלו תאמר שאם יהיה לו דרך אונס לעמוד חוץ למקדש קצת ימים, מן החיוב עליו אף על פי כן שלא יגדל פרע. וכמה הוא גידול פרע? שלושים יום, כנזירות, שסתם נזירות, אינו פחות משלושים יום.
ויתר פרטיה מבוארים.

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
והעובר עליה ונכנס למקדש פרוע ראש, כלומר אחר שיגדל שערו שלושים יום, ועבד שם, חייב מיתה בידי שמים, שנאמר (ויקרא י ו) ראשיכם אל תפרעו ולא תמותו. ודברי התורה נוטריקון הם: כלומר, הא אם יפרעו ראשיהם – ימותו. ומכל מקום אין עבודתו פסולה. ומי שנכנס לשם ולא עבד הוא באזהרה, כלומר שעבר על לאו, ולוקה, אבל אינו במיתה אלא אם כן עבד, שכן בא לנו הפירוש.

והרמב’’ן זכרונו לברכה כתב כי פרוע הראש שלא יכנס למקדש מעלה היא מדבריהם ולא מדאורייתא, וראיותיו בספרו. ואמר שלא בא הכתוב לאסור אלא קריבה לעבודה, והוא בכלל לאו דבעל מום שעבד. וכתב עוד שאף חכמים לא אסרו אלא המקום הנקרא בין האולם ולמזבח, אבל כנגד המזבח עצמו שהוא שתים ושלושים אמה כמו ששנינו (מדות פ''א מ''ד) המזבח שתים ושלושים אמה, בין האולם ולמזבח שתים ועשרים - לא אסרו.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
want my wife to cheat open wives cheat
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat

קנ. שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים

שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים, שנאמר (ויקרא י ו) ובגדיכם לא תפרמו, פירוש אל תקרעו בגדיכם.
ונכפלה מניעה זאת בכהן גדול, שנאמר עליו (שם כב י) ובגדיו לא יפרום. וכפל המניעה בו מפני תוספת דבר שבו, שאינו רשאי לקרוע על מת שימות, ואפילו שלא בשעת עבודה. ואמרו בספרא (אמור ב ג) ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום על מתו, כדרך שבני אדם פורעין ופורמין על מתיהם. הא כיצד? כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלן.

משורשי המצוה
כתוב בפריעת הראש הקודם לזה (מצוה קמט).
ודין פרועי ראש וקרועי בגדים, שוים בכל דיניהם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ספרא שם) שחיוב קריעה זו הוא שתהיה כמו קריעה שקורעין על המתים, ומן הדומה שהיא טפח, שכן אמרו במועד קטן (כב ב) שאין קריעה פחותה מטפח.
ויתר פרטיה מבוארים.

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
והעובר עליה ונכנס למקדש מן המזבח ולפנים קרוע בגדים ועבד חייב מיתה בידי שמים, ואם לא עבד הרי הוא באזהרה ולוקה. וזהו לדעת הרמב''ם זכרונו לברכה (ביאת מקדש א ט''ו).
אבל לדעת הרמב’’ן זכרונו לברכה, אין מלקות בנכנס למקדש קרוע בגדים, שאין אסור הכניסה בלא עבודה אלא מעלה מדבריהם. אבל אם עבד והוא קרוע בגדים לוקה, לפי מה שכתב בשם בעל הלכות.

how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband

קנא. שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה

שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה, שנאמר (ויקרא י ז) ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו.
ונכפלה מניעה זו כמו כן בכהן גדול ואמר (שם כא יב) ומן המקדש לא יצא. ולשון ספרא: 'ומפתח אהל מועד', יכול בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה? תלמוד לומר 'ומן המקדש לא יצא ולא יחלל', הוי אומר בשעת העבודה. 'כי שמן משחת ה’ עליכם' - אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה, שאם יצאו בשעת העבודה חייבים מיתה. מנין לכל הכהנים שבדורות? שנאמר 'כי שמן משחת ה’ עליכם'.

וכתב המעתיק בשם הרמב''ם זכרונו לברכה (ל''ת קסה)
דע שיש בכהן הגדול תוספת, שהוא לא ילך אחד המיטה, וזהו נגלה בלשון הכתוב באמרו ומן המקדש לא יצא, וכך נתבאר בפרק שני מסנהדרין (יח א) שהוא אם מת לו מת אינו יוצא אחר המטה, והביאו ראיה על זה מאמרו ומן המקדש לא יצא. ולמדנו מזה שמותר לו לעבוד ביום שימות לו מת וכך אמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין (פד א) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שעבד [שלא יצא] חלל. כלומר כהן הדיוט, שאין העבודה מותרת לו והוא אונן, הוא מזהר על זה. כלומר שלא יעבוד אונן. וכך נתבאר בסוף הוריות (יב ב) זה העיקר, שכהן הדיוט אונן לא יעבוד, וכהן גדול עובד והוא אונן.
הנה נתבאר לך שאמרו הנה ולא יחלל, שמוהו שלילות, לא מניעה. לומר שלא תהיה עבודתו חולין, ואף על פי שהוא אונן.

ומן הנראה מדברי הרמב’’ן זכרונו לברכה, כי הוא סובר כי "לא יחלל" אינו שלילות, אבל הוא מניעה לכהן גדול שנצטוה שלא יצא מן המקדש מפני מתו ולא יחלל עבודת ה’ יתברך, כי חילול יהיה לעבודה שיניחנה המשרת הגדול בשביל שום דבר בעולם. והוא יפרש כל עניין זה בדרך אחרת, כמו שכתב בפירוש החומש (שם כא יב).

משורשי המצוה
היסוד הבנוי לה בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם, ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר בעולם, כי באמת אם יניחוה יהיה זלזול בה, ויהיו מראים בעצמם שיהיה בעולם דבר גדול מעבודת ה’, אחר שתהיה נדחית אפילו לפי שעה בשביל שום דבר אחר, ועל כן הוזהרו על זה במיתה.

דיני המצוה
כגון מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שכהן הדיוט אף על פי שאינו רשאי לצאת מן המקדש בשעת עבודה, כמו שנאמר (שם י ז) ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, מכל מקום אם מת לו מת שהוא ראוי להתאבל עליו אינו עובד, לפי שהוא אונן, ואונן אסור בעבודה. ואף על פי שאינו עובד, הוזהר שלא לצאת משם, עד שתגמר העבודה שהיה הוא עסוק בה, מן הטעם שאמרנו לכבוד הדבר, שלא יהא דומה כעוסק בדברי עראי.
ויתר עליו כהן גדול שהוא חייב שלא יצא מן המקדש וגם שלא להניח עבודתו כלל בשביל אנינות, שנאמר (שם כא יב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגו'. ובא הפירוש בזה המקרא כלומר שלא יצא אלא יעבוד עבודתו שהוא עוסק בה, ולא תהא עבודתו מחללת בשביל אנינותו.
ויתר פרטיה מבוארים בזבחים [הל' ביאת מקדש פ''ב]

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
ואם עבר ויצא בשעת עבודה לוקה.

abortion clinics in chicago successful abortion stories pills to terminate early pregnancy
cheat wife open reasons women cheat on their husbands
how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
has my boyfriend cheated on me quiz i want to cheat on my boyfriend did my boyfriend cheated on me
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
how to cheat on wife dating for married wife cheaters

קנב. שלא להיכנס שתויי יין במקדש, וכן שלא יורה שתוי

שלא להיכנס שתוי במקדש. וכן שלא להורות. כלומר שלא נדון בדבר מדיני התורה בעוד שיהא האדם שיכור, שנאמר (ויקרא י ט) יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד.

ולשון התלמוד (עירובין סד א) שתה רביעית אל יורה. ולשון ספרא (שמיני א ב) יין אל תשת אין לי אלא יין, מנין לרבות שאר המשכרים? תלמוד לומר ושכר. אם כן למה נאמר יין? על היין במיתה, ועל שאר המשכרין בלאו. ושם נאמר מנין שאין חייב אלא בשעת העבודה? תלמוד לומר אתה ובניך ולא תמותו. אתה ובניך במיתה, ואין ישראל חייבין מיתה על ההוראה.

שורש המצוה
ידוע, שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היקר כמו עניני המקדש ודברי התורה, רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוון בכל מעשיו, אין להאריך בדברים פשוטים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שכל כהן הכשר לעבודה, אם שתה יין הרי זה אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים, ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים (סנהדרין כב ב) שנאמר ולא תמותו. וכן אסור לכל אדם, בין כהן בין ישראל לכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל ולפנים כשהוא שתוי יין או שכר או פרוע ראש דרך נוול, כלומר, ששערות ראשו גדולים ביותר, או קרוע בגדים. ואף על פי שאינו באזהרה, איסור יש בדבר, והאיסור אינו אלא מפני כבוד הבית.
ולפיכך ישראל מותר לכנס שם בשערות ראשו מגודלות יותר משלושים יום, שאין זה נוול אצל בני אדם. ואף על פי שהכהנים הוזהרו בזה לגודל קדושתן וקרבתן בבית הקדוש שראוי שלא יהא בהם דבר יתר כלל, רק שיהו כולם יפים ומום אין בם, אין שאר כל אדם בגדר שלהם, רק שלא יכנסו שם בשערות גדולים ביותר, כמו שאמרנו.

ושיעור היין שישתה האדם ויהא אסור ליכנס למקדש או להורות, הוא רביעית לוג שהוא ביצה ומחצה, ושישתה אותו חי ובבת אחת, ובתנאי שעברו על היין ארבעים יום משנעשה. חסר אחד מאלו פטור אבל אסור, ואינו מחלל עבודה בכך. שתה יותר מרביעית מן היין, אף על פי שהיה מזוג, ואף על פי שהפסיק ושתה מעט מעט, חייב מיתה ופוסל העבודה. היה שיכור משאר המשכרים, אסור להכנס למקדש. ואם נכנס ועבד והוא שיכור משאר המשכרים, אפילו מן החלב או מן הדבלה הרי זה לוקה, ועבודתו כשרה, שאין חייבין מיתה אלא על היין בשעת העבודה, ואין מתחללת אלא בשיכור מן היין.

וכשם שאסור לכהן לבוא למקדש מפני השיכרות, כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי, אפילו שתה דבש תמרים או חלב ונתבלבלה דעתו, אל יורה, שנאמר בפרשה יין ושכר אל תשת, ולהורות את בני ישראל. ואם הורה בדבר שהוא מפורש בתורה עד שיודו בו הצדוקין מותר. כגון שהורה שהשרץ טמא והדם אסור וכיוצא, בהן.

ומותר לשיכור לקרות בתורה. ואפילו הלכות ומדרשות. והוא שלא יורה. ואם היה חכם קבוע להוראה, לא ילמד, שלמודו הוראה היא. שתה כדי רביעית בלבד, והיה בה מים כל שהוא, או ישן מעט או הלך כדי מיל, כבר עבר היין ומותר לעבוד. אבל אם שתה יותר מרביעית, אפילו מזוג, אם ישן שינה מעט או הלך בדרך, מוסיפין בשיכרותו, אלא ישהה לפי השיכרות עד שלא ישאר משיכרותו שום דבר בעולם. אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימי שבתן (תענית טו ב). ואפילו שאר בתי אבות של משמר שאין עבודתן אותו היום - אסורין, שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב של אותו יום ויצטרכו לאחרים מאנשי משמרן לסייען. ואנשי משמר של אותו יום אסורין לשתות בין ביום בין בלילה, שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועדיין לא סר יינו מעליו.

כהן שיודע מאיזה בית אב הוא, ויודע שבתי אבותיו קבועים הם בעבודת היום, אסור לו לשתות כל אותו היום. היה יודע מאיזה משמר הוא, ואינו מכיר בית אב שלו, אסור לשתות כל אותה שבת שמשמרתו עובדין בה. לא היה מכיר משמרתו ולא בית אבותיו, הדין נותן שאסור לשתות יין לעולם, אבל תקנתו קלקלתו, והרי הוא מותר לשתות תמיד, לפי שאינו יכול לעבוד עד שיקבע בבית אב שלו ובמשמרתו.

ונוהג איסור ביאת מקדש בשיכרות בזמן הבית בזכרים ונקבות.
ומניעת ההוריה בכל מקום ובכל זמן בזכרים, וכן באשה חכמה הראויה להורות. וכל מי שהוא חכם גדול שבני אדם סומכין על הוראתו, אסור לו לשנות לתלמידיו והוא שתוי, שהלימוד שלו כמו הוראה הוא, כמו שאמרנו.

ועובר עליה ונכנס שתוי יין מבין האולם ולמזבח ולפנים - חייב מלקות. ואם עבד עבודה - חייב מיתה בידי שמים. ואם שתה משאר המשכרין ועבד - חייב מלקות לבד, לא מיתה. וכן כל מי שהורה והוא שתוי, בין כהן בין ישראל, עבר על לאו, בין שתוי מן היין או שתוי משאר המשכרין.
והרמב’’ן זכרונו לברכה כתב כי מעלה היא מדבריהם שלא להכנס למקדש שתוי יין. ואין מן התורה אלא שלא יעבד שתוי.

קנג. מצות בדיקת סימני בהמה וחיה

שנצטוינו לבדוק סימני בהמה וחיה כשנרצה לאכול מהם. והן מעלת גרה ושוסעת שסע, שנאמר (ויקרא יא ב ג) זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה וגו'.
ולשון ספרא 'אותה תאכלו' - אותה באכילה, ואין בהמה טמאה באכילה. כלומר ונלמד מזה לאו לבהמה טמאה, ולאו כזה נקרא לאו הבא מכלל עשה. ונאמר במקום אחר (שם כ כה) והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וכו' וכתוב עוד (שם יא מז) להבדיל בין הטמא וכו'.

משורשי מצות איסור המאכלות
כתבנו באזהרת טרפה (מצוה עג) וחלב (מצוה קמג) מה שידענו, והוא השורש המספיק כפי הפשט בכולן. ועניין הצווי לבדוק סימניהם הולך אחר טעם איסורן, שכל מה שבא לנו איסור עליו ראוי ומחייב עלינו לבדקו יפה.

והנני לא חשכתי עטי מכתוב דברי הרמב''ם זכרונו לברכה בכאן, שחשב המקרא הזה למצוות עשה, מפני שיעדתי בראש דברי לכתוב המצוות על הסדר שחשבם הוא, עם היות לבי נאחז בעניין זה בסברת הרמב’’ן זכרונו לברכה שכתב שאין ראוי שנמנה בדיקת סימני טהרה בבהמות מצוה. כי באמת אחר שאסרה לנו התורה קצת הבהמות, על כל פנים יתחייב להודיענו סימני הטהורות להפרישנו מן האיסור, ואין זה ראוי כלל להחשב בחשבון מצוה. והוא הדין והוא הטעם גם כן בבדיקת עופות ודגים וחגבים, שיחשב הרמב''ם זכרונו לברכה לשלושה, והרמב’’ן זכרונו לברכה לא יחשבם.

מדיני המצוה
שכל בהמה וחיה שמעלת גרה אין לה שיניים בלחי העליון, וכל בהמה בעולם מעלת גרה, היא מפרסת פרסה, חוץ מן הגמל. וכל שמפרסת פרסה, היא מעלת גרה חוץ מן החזיר.

ועשרה מינים הם בין בהמות וחיות המותרין, שלושה בהמות הידועות והן שור כבש ותיש, ושבעה מיני חיה המפורשין בכתוב (דברים יד ה) איל וצבי וכו'. וכמו שאנו צריכין לדעת סימני הכשרות להבדילן מן הטמאות, כמו כן אנו צריכין לידע איזו היא מין בהמה ואיזו מין חיה מצד החֵלב, שחלב בהמה אסור וחלב חיה מותר, כמו שכתוב באזהרת החלב למעלה. ועוד שדם החיה טעון כיסוי ולא דם בהמה.
וסימני החיה במה היא חלוקה מן הבהמה לא נאמר בתורה, אלא מפי השמועה למדנו (חולין נט ב) שהיא ניכרת בקרניה, שקרני החיה עשויות כן כרוכות, חדוקות חדורות, כרוכות כקרני השור, חדוקות כקרני העז ויהיה החדק מובלע בהן, וחדורות כקרני הצבי. לפיכך כל שאין לה סימנים אלה בקרניה, חייב אדם לנהוג איסור בחלבה. והמוצא חיה בלא קרנים שאין יכול לבדקה בקרניה, אם מכירה בצורתה יפה, כגון שהורגל בהם, מותר לו לבטוח בהכרתו ולא נאמר שיהיה צריך לבדוק בקרנים על כל פנים.
ויתר פרטיה בחולין (שם א) .

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ואם עבר עליה ולא בדק, אלא שראה בה הסימן האחד וסמך עליו ואכל ממנה, אף על פי שמצא אחר כן שהיתר אכל, ביטל עשה זה של בדיקת הסימנין.

קנד. שלא לאכול בהמה וחיה טמאה

שלא לאכול בהמה וחיה טמאה, שנאמר (ויקרא יא ד ז) את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל והחזיר והארנבת והשפן. ומיני שאר בהמה טמאה לא בא עליהם לאו בבאור, אבל מכיון שאמרה תורה כל מפרסת פרסה ומעלת גרה בבהמה אותה תאכלו. נדע שכל מה שאין בו שני הסימנין יחד, הוא נמנע מלאכלו, וזה לאו הבא מכלל עשה, והעיקר אצלנו לאו הבא מכלל עשה - עשה, ואין לוקין עליו.

ואמנם נאסרו לנו גם כן שאר בהמה וחיה מקל וחומר שאנו אומרים: החזיר והגמל שיש בהן סימן טהרה אחד אנו לוקין עליו, קל וחומר שאר בהמה וחיה שאין להן סימן טהרה כלל, שלוקין עליהן.

ולשון ספרא (שמיני ג א ב):
אותה תאכלו, אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה. אין לי אלא בעשה, בלא תעשה מנין? תלמוד לומר את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וכו'. אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה טמאה מנין? ודין הוא: ומה אלו שיש בהן סימן טהרה הרי הן בלא תעשה על אכילתן, שאר בהמה טמאה שאין בהם סימן טהרה, אינו דין שיהא לא תעשה על אכילתן! נמצא הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב, ושאר בהמה טמאה מקל וחומר.
ואמנם הוא לגילוי מלתא בעלמא, כלומר שקל וחומר בזה העניין מבואר בכתוב הוא, שאם הזהיר על אותן שיש להן סימן אחד של טהרה, כל שכן על שאין להם סימן טהרה כלל, ולא שייך בכאן כלל לומר אין עונשין מן הדין. ולפיכך כל מי שאכל כזית מבהמה טמאה מאי זה מין שיהיה, לוקה מדאורייתא. ופירוש 'מפרסת פרסה' הוא שפרסותיה סדוקות. ופירוש 'שוסעת שסע' כלומר שתהא הפרסה מובדלת לגמרי מלמעלה ומלמטה. אבל אם היתה סדוקה למטה ומחויברת למעלה או בהפך - טמאה היא. ופירוש מעלת גרה, שמקיאה האוכל מן המעיים ומשיבה אותו לפיה לכותשו ולטוחנו הדק.

משורשי המצוה
מה שכתבנו באזהרת טרפה בסדר משפטים, כי יודע אלקים כי כל המאכלות שהרחיק מעמו אשר בחר, יש בהם נזקים מצויים לגופים, שהם כלים לנפשות לפעול בהם ולהתעלות על ידי מעשיהם הטובים. ועל כן הרחיקנו מהם למען יפעלו הנפשות פעולתן, ולא ינעלו דלת בפניהם רוע מזג הגופות וטימטום הלבבות, וכמו שכתבתי שם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים ע א) שלא חלק הכתוב בבהמה וחיה טמאה בין בשרה לחלבה, שהכל אסור.

ובשר אדם אף על פי שנקרא האדם נפש חיה, ואינו מעלה גרה ושוסע שסע, אין בשרו בכלל איסור בהמה טמאה לעבור עליו בלאו, ולפיכך האוכל מבשרו או שותה מחלבו, בין חי בין מת, אין לוקין עליו. אבל מכל מקום אסור הוא בעשה, שהרי מנה הכתוב שבעת מיני חיה, ואמר בהן (דברים יד ד) זאת החיה אשר תאכלו, מכלל שכל שהוא חוץ מאלו לא תאכלו, ולאו הבא מכלל עשה עשה. זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה. (מאכלות אסורות ב ג)

אבל הרמב’’ן זכרונו לברכה כתב (ויקרא שם יג) שבשר האדם אפילו עשה אין בו, והביא ראיה ממה שאמרו זכרונם לברכה (כריתות כא ב) דם מהלכי שתים וחלבם, אפילו מצות פרישה אין בו. וכתב הוא זכרונו לברכה דהוא הדין לבשר שמותר כמו הדם, שאם לא כן, איך יהא מותר הדם, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (שם כד א) דם של בין השינים מוצצו ובולעו, והא קיימא לן כל היוצא מן הטמא טמא.
ומכל מקום, בשר (ישראל) מת, אסור בהנאה. ויתר ראיותיו בספרו.
ושאר פרטי המצוה מבוארים בפרק שלישי מחולין ובמקומות אחרים [הלכות מאכלות אסורות פ''ב]

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות.
והעובrר עליה ואכל כזית בהמה טמאה, או שתה רביעית מחלבה, במזיד - לוקה, ובשוגג - פטור.

קנה. מצות בדיקת סימני דגים

לבדוק בסימני דגים. כלומר שהרוצה לאכול מן הדגים שיבדוק תחילה בהן יפה הסימנין שנתנה התורה בהן, והן סנפיר וקשקשת, שנאמר (ויקרא יא ט) את זה תאכלו מכל אשר במים וכו'.
כבר כתבנו במצוה הקודמת לזו ((מצוה קנג) שהרמב’’ן זכרונו לברכה לא יחשב במנין המצות בדיקת סימנין במנין שהתירה התורה, וכי האמת אתו בזה לפי הנראה לנו. ואף על פי שמצאנו בגמרא (חולין סו ב) בפירוש בקצתן 'זו מצות עשה', הכונה בעניין לחייב במינים הטמאים בעשה ולא תעשה, עם הכלל הידוע לנו 'לאו הבא מכלל עשה - עשה'. וכמו שנכתוב גם כן בעזרת ה’ במצות הלואת הנכרי (מצוה קעג), שחשבה הרמב''ם זכרונו לברכה למצוה (בסהמ''צ עשין קצח), ולא בא הכתוב לפי הדומה רק לחייב בעשה ולא תעשה בהלואת ישראל בריבית.

שורש המצווה
כתבתיו גם כן למעלה בסימני בהמה, והוא כלל לארבעת המינין.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין נט א) שסנפיר הוא מה שבדג שהוא לו כעין כנפים שפורח בהן, וקשקשת היא אותה קלפה שעליו הדבוקה בכל גופו, ואף על פי שלא נמצא הקשקשת כי אם במקצת גופו, ואפילו אחת לבד, דיו וכשר.
ואמרו בתוספתא (חולין פ''ג ה''ט) והוא שתהא תחת לחיו או תחת זנבו או תחת סנפיריו, אבל בשאר גופו, לא סגי לן בפחות משתים.
וכל שנמצא בו קשקשת אפילו אחת במקומות הנזכרים, אין צריך לבדוק אם יש לו סנפיר, כי בודאי יש לו, אבל כשימצא בו סנפיר, צריך לבדוק אם יש בו קשקשת, כי יש דגים טמאים הרבה שיש להם סנפיר. וכל דג שבטבעו יש לו קשקשים (שם סו א) אף על פי שאין נעשין בו בעודו קטן עד שיגדיל, כגון הסלתנית והאפיין, הרי זה מותר, וכל שיש בו קשקשים בעודו בים, אף על פי שהוא משיר אותן בשעה שעולה מן הים, כגון אקונס ואפונס כספיס אפנסתים ואטונאס הנקרא בירט בלע''ז, הרי זה כשר, שלא תקפיד התורה רק במין בעל קשקשת וסנפיר, כי הוא הנאות אל טבע בני אדם, ומן הטעם שכתבנו באיסור המאכלות לפי הפשט.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות.
ועובר עליה ולא בדק יפה, כגון שראה סימן אחד לבד בדג וסמך על האחר בלא בדיקה, אף על פי שנמצא אחר כן כשר, ביטל עשה זה.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
husband cheated on me why women cheat on their husband my boyfriend cheated on me with my mom
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
adult xxx stories read free online intimate sex stories

קנו. שלא לאכול דג טמא

שלא לאכול דג טמא, שנאמר (ויקרא יא יא) מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו. וסימני דגים כשרים כתבנום למעלה במצות עשה (מצוה קנה) שהיא לבדוק בסימני דגים, שחשבנו מן המנין לכבוד הרמב''ם זכרונו לברכה.

משורשי המצוה
מה שכתבנו למעלה (מצוה עג) בעניין איסור המאכלות, שהאל ברוך הוא הרחיק מעמו כל מה שנזק נמצא בו, הן בהמה או עוף או דגים, מן הטעם שאמרנו שם.

דיני המצוה
כתבנו למעלה גם כן, והם בחולין פרק שלישי [י''ד סי, פ''ג]

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ואכל כזית מדג טמא במזיד, לוקה. בשוגג, פטור.

did my girlfriend cheated on me girlfriend cheated on me with her ex did my girlfriend cheated on me
wife cheated now what site my spouse cheated on me now what
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
lesbian adult-youth stories adult illustrated stories personal intimate stories about sex sensual
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

קנז. שלא לאכול עוף טמא

שלא לאכול עוף טמא, שנאמר (ויקרא יא יג) ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו וגו'.

משורשי המצוה
מה שכתבנו במאכלות אסורות (מצוה עג, וקמז).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין נט א) סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, כלומר שהן מפורשין בתורה, והן פרסה חלוקה לגמרי, כמו השור והכבש, ומעלה גרה. וסימני העוף לא נאמרו, לפי שהתורה פרשה לנו בשם כל הטמאים שבעולם, וכיון שכן הוא, אין צורך לכתוב סימניהן, כי כל עוף הנמצא בעולם חוץ מהם, הוא כשר. ומכל מקום מפני שכל אותן מינין שהודיעתנו התורה אין כל אדם בקי בהן, הודיעונו חכמים סימנין בהם כדי שיכיר אותן כל אדם, ויוכל לאכול מן העופות אף על פי שאינו מכיר אפילו אחד מכל המינין הטמאים המפורשים בכתוב.

נמצא לפי דברינו, שכל המכיר יפה כל המנוין בתורה, שהן עשרים וארבעה מינין, יכול לאכול מכל עוף אחר שימצא, כיון שאמרו שכל עוף שלא נזכר במנין הטמאים בתורה, כשר. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם סג ב) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעופות טהורים מרובים על הטמאים, לפיכך פרט הטמאים. כלומר פרט כל הטמאים שבעולם. כן הוא הפירוש לפי דעת רוב הרבנים. כי כל הטמאין שבעולם הוזכרו בתורה.

ומי שאינו מכירן אמרו חכמים זכרונם לברכה (שם נט א) שאלו סימניהם: כל עוף הדורס, בידוע שהוא ממיני הטמאים שבתורה. ופירוש 'דורס' - כלומר שנועץ הצפורניים על עוף אחר ומטיל בו ארס כמנהג הנץ ושאר העופות שצדין בהן בני אדם. ויש שאינו דורס והוא גם כן ממיני הטמאים.

ואמרו לנו חכמים זכרונם לברכה (שם סב א) דרך כלל, שכל שיש בגופו שלושה סימנין אלו: שיש לו אצבע יתרה, והוא האצבע הגדול שיוצא יותר משאר האצבעות, וזפק, הוא מקום רחב בסוף הושט, שמקבץ העוף שם המאכל בתחילת האכילה, וקורקבן נקלף, והוא המקום הטוחן בו העוף המאכל הנקרא בלעז ונטראי, ויש לו עור דק בתוך הבשר לפנים, ואותו העור נקלף ממקצת העופות, מכיון שיש לו לעוף שלושה סימנין אלו - בידוע שאינו ממין הטמאים ומותר. שני כללים אלו שכללנו, אחד לאסור ואחד להיתר כל עוף שהן בו, אין צריך שום אדם לשאול עליו לבקי בעופות, אלא יאסר האסור ויתיר המותר מיד, שאין בזה פקפוק.

ונמצא לפי כלל זה, שארבעה סימני טהרות הן בעופות, ואלו הן: אינו דורס, ואצבע יתרה, וזפק, וקרקבן נקלף.
וכבר כללנו שכל עוף שנמצא חסר אחד מהם, והוא המיוחד שבהן, דהינו אינו דורס, כלומר שיהיה דורס, שהוא טמא לעולם ואינו צריך לבדוק בו דבר אחר. ואין צריך לומר אם חסר מכולן. שאין בו אפילו אחד מסימני טהרה אלו שאסור. שהרי אפילו האחד המיוחד לבד יאסר, כמו שאמרנו, כל שכן אם חסר מכולן. והנשר הוא גם כן שאין בו אחד מכל סימני טהרה.
נמצא עוף חסר מן השנים, כלומר שיהיו בו שני סימני טהרה לבד, ויחסרו ממנו השנים האחרים. והאחד מן השנים של טהרה שימצאו בו יהיה שאינו דורס, כל עוף שהוא כן, הוא טהור לאכול לכל מי שמכיר עורב וכל מין עורב. לפי שאין בכל מין הטמאים שיהיה כן, כי אם עורב ומינו שהוא כן, שאינו דורס ויש לו סימן אחד בגופו מסימני טהרה. וסימן זה של טהרה אינו קבוע בכל מין העורב, אלא יש במין העורב שיש לו אצבע יתירה ואינו דורס, ויש שיש לו זפק ואינו דורס, ויש שקורקבנו נקלף ואינו דורס. כלל הדבר, כי במינו יימצאו שני הסימנים אלו של טהרה ולא במין אחר, כן פרשו קצת מן המפרשים. ויש שאמרו כי לעורב שני סימני טהרה בגופו מלבד שאינו דורס.

נמצא עוף חסר השלושה סימני טהרה, ולא ישאר לו כי האחד המיוחד, והוא שאינו דורס, טהור לעולם, לפי שאין בכל העופות הטמאים, שלא יהיה בגופם אחד מכל סימני הטהרה אלא שאינו דורס חוץ מפרס ועזניה שהן כן. והן אינם מצויין בישוב, ומכיון שאינן מצויין בישוב, אין לספק בהן.

[אל תהי צדיק הרבה]
ויש מן המפרשים שאמרו, כי לרבותינו זכרונם לברכה לא היו מצויין, אבל עכשיו מצויין הן, וקורא אני עליהן (קהלת ז טז) אל תהי צדיק הרבה. כי הם אמרו דלא שכיחי בישוב, כלומר שמרחיקין הם לעולם ממקומות הישוב, ומכיון שטבעם כן, הארץ לעולם עומדת, והדין שוה בכל זמן.
נמצאו בגופו שלושה סימני הטהרה, והם אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף, בידוע שהוא כשר, וגם הרביעי הוא בו. כלומר שאינו דורס, שאין בעולם עוף בשלושה סימנים אלו שיהיה דורס, ואין צריך לבדוק אחריו כלל, אלא שיאכלנו מיד.
אבל נמצאו בו שלושה סימני טהרה ויהיה אחד מן השלושה שאינו דורס בזה ודאי יש לספק, כי רוב הטמאים הם כן שיש להם שלושה סימני טהרה כאלו, וצריך כל אדם לשאול על עוף כזה אם אינו מכיר כל (הטמאים) המנויים בתורה.
נמצא לפי דברינו:
- שכל עוף שיספק עלינו אם טמא או טהור, יהיה על כל פנים בשני צדדים: שיהיו לו שלושה סימני טהרה, והאחד מהם אינו דורס, כמו שאמרנו, שיש לספקו ברוב מיני הטמאים.
- או שיהיו לו שני סימני טהרה ואחד מהם אינו דורס, שיש לספקו בעורב ומיניו. אבל כל שאר הצדדין אינו בא לידי הספק אלא נדין אותו או בטהור או בטמא מיד. שית דעתך בדבר כי כן הוא לפי כללנו זה.

וכלל זה כתבנו אותו לפי סברת קצת המפרשים, כי הרבה פירושים נתפרשו בעניינים אלו של עופות.
וכל העופות המסופקים, אמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין סד ב) שהן נאכלים במסורת, כלומר שאם קיבלו בני המקום ונהגו בפשיטות לאוכלו בחזקת טהור, שאין לפקפק עליו כלל ואין צריך לבדקו.
ויתר פרטיה בפרק שלישי מחולין [י''ד סימן פ''ב].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ואכל כזית מעוף טמא במזיד לוקה, בשוגג פטור.

i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
wife cheated now what site my spouse cheated on me now what
want my wife to cheat go wives cheat

קנח. מצות בדיקת סימני חגבים

לבדוק בסימני חגבים, והם הסימנים שכתובים בתורה (ויקרא יא כא) 'אשר לו כרעים ממעל לרגליו' וגו', שנאמר 'את זה תאכלו מכל שרץ העוף'.

ועניין שורשה כמו בשאר המינים.

דיניה
פרשו זכרונם לברכה ששמונה מיני חגב טהור הם. ואלו הן:
אחד שנקרא חגב, שני שנקרא [ז]רבנית והוא מין חגב, שלישי שנקרא חרגול, רביעי ערצוביא והוא מין חרגול, חמישי ארפה, ששי צפרת כרמים, והוא מין ארבה, שביעי סלעם, שמיני יוחנה ירושלמית, והוא מין סלעם.
מי שהוא בקי בודק בהן לפי בקיאותו ובשמותיהן ואוכל, והציד ישראל נאמן עליהם ובעוף. ומי שאינו בקי בהן, בודק בסימנים שנתנה התורה בהן.
ושלושה סימנין הן ואלו הן:
ארבע כנפים שחופות רוב באורך ורוב הקף גופו, וארבע רגלים, ושתי כרעים לנתר בהן על הארץ. ויש אומרים שצריך לדעת שיהא שמו חגב.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי מחולין [י''ד סימן פה]

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ואכל ולא בדק יפה, ביטל עשה.

cheat wife read reasons women cheat on their husbands
adult xxx stories read free online intimate sex stories

קנט. מצות טומאת שמונה שרצים

להיות שמונה שרצים טמאים ומטמאין, שנאמר (ויקרא יא כט) וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החולד והעכבר והצב וגו'.

משורשי המצוה
הקדמה. לא יסופק כל מי שיש בו דעה, שלא היה אדם מעולם שהשיג לדעת כל החכמה עד סופה, שלא יתעלם לו ממנה. שהרי אפילו על משה רבינו ע''ה אמרו זכרונם לברכה (ר''ה כא ב) חמשים שערי בינה הן, וכולן נמסרו למשה חוץ מאחד, וכן שלמה המלך החכם אמר על עצמו (קהלת ז כג) אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני. וכן לא יסופק כל מי שיש בו מוח בקדקדו כי ה’ יתברך הוא אב החכמה, ומאתו נמצאת בו נכללת כולה. ואין שום ספק גם כן כי אב כל הטובות לא יצוה דבר את בריותיו רק לטובתם ולתועלתם ולהרחיק כל נזק מעליהם.
ועל כן באשר נשיג בחכמתינו מן המצות לדעת התועלת המגיע לנו בהן נשמח בו. וכאשר אין אנחנו משיגים מהם בחכמתינו התועלת שלנו בהן, יש לנו לחשוב על כל פנים כי ביתרון החכמה אשר לשם יתברך על כל בריה ידע התועלת אשר לנו באותה מצוה ועל כן צונו עליה.

וכבר הודיעונו זכרונם לברכה (סנהדרין כא ב) למה לא נדע הטעם בכל המצות, ואמרו שהיה הדבר שלא יהיה לנו כשלון בזה, והביאו ראיה, שהרי שלושה מהן נתגלה טעמן ונכשל בהן גדול העולם. ואל יחשוב תופש לבוא עלי על המשל שאמרו זכרונם לברכה (פסחים כח א) כפא דחק נגרא ביה נשרוף חרדלא, במה שאמרתי עכשיו שהשם יתברך העלים ממנו טעמי המצות, ואנכי הרימותי ידי לדבר בהן דבר אל נערי, כי כבר קדמוני רבותי לדבר בהן כמה דברים במדרשות ובמקומות אחרים על צד פשטן, ועומק חכמתן וחוזק בינתן ורוב קדושתן הגנוז בתוכן, ואפילו כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותן. וכל המעמיק עצה בפשטיהן וישתדל לחדש דבר בנגלה שבהן, כי יכסוף להציץ מן החרכים להתענג בזוהר מראיהן וללקט מעליהן לחגור בהן, אין ראוי לתת בזה עליו אשם, אך לברכו ולהזכירו לשבח באשר הוא שם.

ועתה אחרי הקדמתנו זאת, שחכמת האל גדולה על כל חכמה וכי לא יצוה דבר רק לטובה לנו ולתועלת גדולה, אין לנו קשיא ולא שאלה בכל איסור המאכלות והרחקת הטומאה בכל אשר לא יהיה התועלת לנו ידועה ומושג בחקירה, כי ידענו באמת שהכל לטוב.

ואל תתמה בני על עניני הטומאה אם הוא נעלם הרבה על כל בריה, כי אפשר שהטומאה תזיק אל הנפש ומחליאה קצת, וכן שמעתי הדבר מפי חכמים, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (יומא לט א) ונטמאתם בם - ונטמתם כתיב, כלומר שמעיינות השכל שהוא הנפש הקימת מתקלקלים קצת בעניין הטומאה.

ואל תתמה בהתקלקל השכל בעניינים הגשמיים אף על פי שאינו מינו, כי מפני שיתופה של נפש עם הגוף יארע לה כן על כל פנים. ואם כן אנחנו בני איש בעניות דעתינו לא נדע הנפש ומהותה, ואיך נלאה לדעת רפואתה או מחלתה מדרך החקירה, הלא לרופאים אין תחבולה ברפואה עד הכירם עיקר המחלה. ועל כן בכל הרחקות הטומאה שיבואו בתורה, אין לנו לחטט אחר שורשיהן, עד בואנו אל תכלית הידיעה בעניני הנפש לדעת מהותה מוצאה ומובאה.
והבן זה ודעהו, כי בו נמצא קצת תשובה על כל שורשי מצות הטומאה והטהרה עד אשר כמעט יהיה מסוה על פנינו בחידוש פרה אדומה שמטמא הטהור ומטהרת הטמא, וגם שם (מצוה קצז) נאריך בעניין בעזרת ה’ לקבל שכר ביגיעה למצוא דברי חפץ.

דיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (כלים פ''א מ''א) ששמונה שרצים הם נקראים אב הטומאה כלומר שמטמאין אדם וכלים במגע, ואם הכלים של חרס מטמאין אותן מכיון שיכנסו בתוך אוירו. וזהו החילוק שיש בעניין הטומאה בין מה שנקרא אב למה שנקרא ולד, שהנקרא אב מטמא אדם וכלים, והנקרא ולד אינו מטמא אדם וכלים.
והשרצים אינם מטמאין עד שימותו, שנאמר (שם שם לא) הנוגע בהם במותם יטמא. ושמונה שרצים אלו דוקא הם שמטמאין, אבל כל שאר שרצים נחש ועקרב וכיוצא בהן, אינם מטמאין כלל. ודין השרצים הוא שאינם מטמאין במשא בלי מגע, והנוגען שאינו מטמא בגדים שעליו בשעת מגעו בהן, ושיעור טומאת השרץ בכעדשה, שהרי מצינו שהתורה טמאתן סתם. ויש מהן שרצים שאינן אלא כעדשה. וכל השרצים מצטרפין לכעדשה, כלומר אפילו מעט מזה ומעט מזה מצטרף לכעדשה לטמא, שלא תאמר אין החיוב אלא בכעדשה מאחד לבד (מעילה טו ב).

ודין בשר חי הפורש מן השרץ, ואבר אחד שלם, והכוליא והכבד והלשון,
ודין דמן וגידן וצפרנן ועורן וביצתן.
ודין כל שנטמא בהן שאסור לאכול תרומה וקודשים ולכנס למקדש עד שיטבל, ועניין טבילה הוא כמו שנפרש במצותו (מצוה קעה) בעזרת השם, ואף לאחר טבילתו אסור לאכול אפילו תרומה עד הערב שמש ואחר כך טהור ואוכל תרומה.
ויתר פרטיה מבוארים בסדר טהרות וברוב מסכת כלים וטהרות [הלכות אבות הטומאה פ''ד].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
לעניין שכל שנטמא בשרצים נקרא טמא, ולא יעלה מטומאה עד שיטבל במים כדינו. ומכל מקום, עכשיו שאין לנו בעוונותינו לא מקדש ולא טהרות. אין לנו למנותה בחשבון מצות הנוהגות. ומי שמטמא, אפילו לדעת, בכל זמן, אין עליו חטא בזה, אלא שאינו רשאי לגע בקדשים עד שיטהר. ומכל מקום יש לכל מבין להרחיק הטומאה, כי הנפש מתעלה בטהרה.
וכתב הרמב’’ן זכרונו לברכה, שאין לנו לחשב במנין המצות שלו כל דיני הטומאות. ובספר המצות כתב טעם נכון לדבריו, והדעת נוטה אחריו, ומחפצי בקיצור בחיבור זה, לא רציתי לכתוב כל טענותיו.

הנה במצות צ''ו בספרו תמצא העניין בארוכה. ובסוף העניין אמר, שהשם מנענו מעשות הדברים בטומאה, ונשאר עלינו להודיענו איזה דבר הוא הטומאה, ואמר שהיא נגיעת המת והשרצים וזולתם כל הנזכרים בתורה. ושאין לנו למנותן באמת מצות בפני עצמן. וזהו שאמרנו שהקרבת בעל מום נמנעת, ונשאר עלינו לדעת איזה דבר הן המומין, ובאמת לא נמנה כל מום ומום מהם מצוה.

hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

קס. מצות עניין טומאת אוכלין

שנצטוינו בשמירת טומאת אוכלין ומשקין, ולהתנהג בעניין על פי התורה שהודיעתנו איך נדין בכל עניין טומאת אוכלין ומשקין והכלים המטמאין על ידם, שנאמר (ויקרא יא לד) מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים.

משורשי הטומאה והטהרה, במצוה הקודמת תראה להג הרבה, אין צורך להחזירו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שנאמר בתורה מכל האכל אשר יאכל, פירושו שיאכל לאדם. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה שכל אוכל שאינו מיוחד לאדם אינו מקבל טומאה כלל. ופרשו גם כן, שאינו נקרא אוכל לעניין קבלת הטומאה עד שיעקר מן הקרקע, אבל כל זמן שהוא מחובר אפילו בשורש קטן שיכול לחיות, אינו נקרא אוכל לקבלת הטומאה, ואפילו נגעו בו כל הטומאות טהור הוא.

וכן אין כל אוכל שבעולם נקרא אוכל לקבל טומאה, עד שיבוא עליו מים, מאחר שנעקר מן הקרקע, וכמו שכתוב אשר יבוא עליו מים וגו' (דו''א), ואף על פי שאמרו שזה גזירת הכתוב הוא, יש לסומכו קצת אל הטעם לפי מה שיעלה בתחילת המחשבה ולומר, כי העניין לפי שהתורה לא תחשוב שום דבר להיות ראוי לדינין שבו עד שעת גמר מלאכתו, כמו שידוע בדיני הפרות לעניין תרומות ומעשרות, וכן החלה שאין עונתה עד שתתגלגל הקמח, וזהו שהמפריש חלתו קמח, אינה חלה, וגזל היא ביד הכהן.

ועל כן גם בעניין הטומאה נאמר שאין דיני טומאת הפירות וטהרתן עד גמר מלאכתן, ולפי שדרך בני אדם בקצת פירות וירקות להדיחן מעפרן טרם שתאכלו אותן, היה העניין לומר על כולן דרך כלל, שלא יהיו נקראים אוכל עד שיוכשרו במים. ומן הטעם הזה בעצמו אמרו שהכשרן הוא כשהודחו ברצון הבעלים. כלומר שהבעלים חשבו משקה המים שהודחו בהן כדרך בני אדם שידיחו ירקותיהם במשקה, וזהו פירוש רצון ואונס הנזכר בגמרא בעניין זה, לפי הפירושים הטובים. ואם לא יחשבוהו למשקה, אף על פי שהן בעצמן נתנוהו על הפרות, אין זה לרצון, ולפיכך אמרו זכרונם לברכה (שם פ''א מ''ו) שהטומן פרותיו במים מפני הגנבים לא הוכשרו, לפי שאין המים חשובין לבעלים למשקה, שלא נתנום בהם מחמת משקה אלא להטמינם כמו שהיו מטמינין אותם גם כן בתוך גזי צמר או בדבר אחר.
ומעניין זה מה שאמרו זכרונם לברכה (מכשירין פ''ד מ''ג), שהכופה קערה על הכותל ביום מטר, אם בשביל שתודח הקערה הוא עושה, מי המטר ראוין להכשיר, מפני שעכשיו נדין מים אלו למשקה לדעת הבעלים, שדרכו של עולם להדיח הדברים במה שהוא משקה, ואם הניחה שם כדי שלא ילקה הכותל - אינם מכשירין.

ודיני ידות האוכלים רבים.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת טהרות ועקצים ומכשירין [הלכות אוכלין ומשקין פ''א]

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
שנדין בעניין זה טומאת האוכלין והכשירן. ומכל מקום עכשיו בחוצה לארץ, שאין לנו בעוונותינו מקדש וקודשים, דיני הטומאות בטלים אצלנו. ומכל מקום אם רצה לנהוג בהם בעצמו מנהג קדושים כאלו היה בארץ, ולהזהר באוכלין לאוכלן בטהרה, בזה ראוי לדון בהם.
וכבר כתבתי במצוה הקודמת דעת הרמב’’ן זכרונו לברכה בדיני הטומאות, והוא מתישב בלב שומעו, ואיני צריך להחזירו בכל אחת ואחת.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
pro abortion facts site abortion clinic houston tx
husband cheated on me site cheats
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories

קסא. מצות עניין טומאת נבלה

להיות הנבלה טמאה ומטמאה, שנאמר (ויקרא יא לט) וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וגו'.

כתב הרמב''ם זכרונו לברכה במצוה הזאת, (מצות עשה צו) וזה לשונו:
ואני אזכיר לך הנה עתה הקדמה יאות לך שתזכרה בכל מה שנזכור ממיני הטומאות, והיא שזה שאנו מונים כמין ומין מהטומאות מצות עשה, אין עניינו שנתחייב להיטמא בטומאה זו, ולא כמו כן אנו נמנעין מהטמא בה ותהיה מצות לא תעשה. ואולם היות התורה אומרת שמי שקרב בזה המין נטמא, או זה הדבר יטמא על עניין כך למי שקרב אליו הוא מצות עשה, כלומר זה הדין המצוה בו הוא המצוה, והוא אומרנו שמי שקרב בכך על עניין כך נטמא, ומי שהיה על עניין כך לא יטמא. ובהטמא בעצמו הרשות ביד כל אדם, כי אם רצה יטמא ואם רצה לא יטמא.
ולשון ספרא (ד י) ובנבלתם לא תגעו, יכול אם נגע אדם בנבלתם ילקה ארבעים? תלמוד לומר ולאלה תטמאו. יכול אם ראה אדם נבלה ילך ויטמא לה? תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו, הא כיצד? הוי אומר רשות. והמצוה הוא מה שנאמר לנו באלה הדינין, שמי שקרב לזה נטמא ויהיה טמא ויתחייב מה שנתחייבו הטמאים לצאת חוץ למחנה שכינה, ושלא יאכל קודש, ולא יקרב אליו זולת זה. וזאת היא המצוה, כלומר היותו טמא בזה המין, כשקרב אליו או כשהיה אצלו על עניין כך.
וזכור זה העניין בכל מין ומין ממיני הטומאה, עד כאן לשונו.
ועם כל זה, לא יתישב יפה עם הלב שנחשב עניין זה מצוה, ואכן לא נסור מדרך רבנו בחשבוננו ימין ושמאל כאשר יעדנו בתחילה.

השורש כתוב למעלה (מצוה קנט).

מדיני המצוה
מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (כלים א ב) שהנבלה אב מאבות הטומאה, וכזית מבשרה מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר, ומטמא אדם במשא לטמא בגדים. ואחד בהמה וחיה המותרות או האסורות שמתו, כולן בשרם מטמא בכזית, ושחיטת בהמה וחיה טהורה מטהרת אותן ואינן מטמאות אחר כן, ואפילו שחיטת חולין בעזרה וקודשים בחוץ מטהרת אותן מידי נבלה.
וכל שמתה מאליה, או שארע פסול בשחיטתה, הרי היא נבלה. וכמו שאמרו זכרונם לברכה בחולין (לב א) זה הכלל כל שנפסלה בשחיטתה נבלה, וכל ששחיטתה כראוי, ודבר אחר גורם לה להפסל, טרפה.
אבל בהמה וחיה טמאה אין השחיטה מטהרן מידי נבלה, ולפיכך בכל עניין שימותו נבלות הן. ומכל מקום אין מטמאות לא הן ולא הטהורות עד שימותו לגמרי ולא בעוד שמפרכסות.
ויתר רובי פרטיה מבוארים בסדר טהרות בפזור, וברוב במסכת כלים ובמסכת טהרות [הלכות אוכלים ומשקים פ''א]

how do you know your wife cheated on you why cheat on your wife how to cheat your wife
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
husband cheated on me site cheats

קסב. שלא לאכול שרץ הארץ

שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר (ויקרא יא מא) וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל.

משורשי מצוה זו
עם כל מה שבא באיסור המאכלות, כבר כתבתי למעלה (מצוה קנט) מה שידעתי, אין צורך להחזירו בכל אחת.

מדיני המצוה
כגון החילוק שחילקו זכרונם לברכה בשמונה שרצים האמורים בתורה משאר שרצים, שהם נחשים ועקרבים חיפושית ונדל וכיוצא בהן, שאמרו, ששמונה שרצים האמורים בתורה, שיעור חיוב אכילתן כשיעור טומאתן שהיא כעדשה, ושיעור האחרים בכזית, וכל השיעורין (עירובין ד א) הלכה למשה מסיני.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת חולין [י''ד סימן פד]

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ואכל כזית מתולעים שבארץ במזיד לוקה. ואם אכל משמונה שרצים, אפילו כעדשה - לוקה, בשוגג - פטור.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
how to cheat catching a cheater husband cheated

קסג. שלא לאכול מיני שרצים דקים הנולדים בזרעים ובפרות

שלא לאכול מיני שרצים דקים הנולדין בזרעים ובפירות מעת שיצאו וישרצו בארץ.

והוא הדין כל זמן שנעשו בפרי בעודו מחובר לקרקע, אף על פי שלא יצאו ושרצו על הארץ, ששורץ על הארץ נקרא, מכיון שנעשה בפרי בעודו [בהיותו] מחובר. שנאמר (ויקרא יא מב) לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום. ואם יצאו על הארץ, אף על פי שחזרו אחר כך לתוך הפרי, שורץ על הארץ נקרא גם כן, מכיון שיצא. וכן הוא בספרא אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השרץ. להביא את שפירשו על הארץ וחזרו. כלומר אף על פי שהם עכשיו בחורים שלהם, מכיון שיצאו על הארץ - נאסרו, ושרץ הארץ נקראין.

בזה הפירוש שאני כותב בכאן, כי חיוב מיני השרצים דקים הוא מעת שיצאו בארץ ולא קודם לכן, אני מעלים עין ממה שכתב בו הרמב''ם זכרונו לברכה. אף על פי שייעדתי לאחוז דרכו. כי הוא כתב כאן בספר המצות שלו (ל''ת קעט) שהלאו הזה הוא מכיון שיצאו לאויר או הלכו על שטח הפרי.
ויש לתמוה עליו הרבה בכך, כי בפירוש מצאנו בחולין (סז ב) שנשאר שם עניין זה בתיקו, כמו שבא שם בעי רב יוסף, פרשה לאויר העולם מהו? על גבי תמרה מהו? וגם הרב בעצמו כתב בחיבורו הגדול (מאכלות אסורות ב יד טז) שעניין זה הוא ספק ואין לוקין עליו, ועל כן הנחתי פירושו בכאן, וכתבתיו על דרך האמת.
וגם כן מצאתי אחר כך שהרמב’’ן זכרונו לברכה יתמה עליו הרבה בשגגה זו.

משורשי המצוה
כתבנו למעלה (מצוה קנט).

דיניה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה השורץ על הארץ להוציא זיזין שבעדשים ותולעים שבכליסין והוא מן קטנית, ותולעים שבתמרים וגרוגרות, והוא הדין לכל התולעים הנעשים בפרות בתוכן אחר שנעקרו, ולא פרשו מתוכן, שאינן בלאו זה דשורץ על הארץ, והיו מותרין מן הדין, אלא שיש באוכל אותן שקוץ לנפש קצת.

ואם יש בדבר ספק אם נעשו התולעים בפרות קודם שנעקרו או אחר כן, יבדוק אותם יפה. ואם הם דקים מאוד עד שאינו יכול לבדוק, ישהה אותן שנים עשר חודש, ואחר כך מותרין לאכול לכתחילה בלא בדיקה, מהכלל שידוע לרבותינו זכרונם לברכה שכל אותן תולעי הפרות אין מתקימין שנים עשר חודש. פירוש אינו מתקיים כלומר, כיון שעברו עליו שנים עשר חודש, הרי הוא כעפר גמור. ומפני כן אמרו זכרונם לברכה הני תמרי דכדא בתר תרי עשר ירחי שתא שריין.
ואם פרשו תולעי הפרות באוויר ולא נגעו בארץ, כגון שיצאו מן הפרי ונפלו לתוך פיו של אוכל, וכן אם פרשו ורחשו על גב הפרי, אם נדין גב הפרי כמו הארץ, וכן אם פרשה התולעת מן הפרי ונפל לארץ אחר שמתה, כל זה אסור מספק אם נדין ונאמר שיהיה כשורץ על הארץ או לא.

וכן מה שאמרו זכרונם לברכה תולעים הנמצאים במעי הדגים אסורים משום שרץ, כי מבחוץ הם באים, אבל הנמצאים בהם בין עור לבשר או בתוך הבשר, מותרין. והנמצאים במעי הבהמה אסורין, שמבחוץ הם באים. ואף הנמצאים במוח הבהמה ובתוך בשרה, אסורין, לפי שאין שום דבר בבהמה שיהא מותר בלא שחיטה והן אינן בני שחיטה, ועוד שהתורה ריבתה אותן לאסור, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין (תולעים) שבבהמה. ואם תאמר שליל איך הוא מותר בלא שחיטה? מפני שהתורה התירה אותו כדדרשינן בגמרא מ"בבהמה... תאכלו".

וכן התירו זכרונם לברכה במים שבכלים שהתליעו, או אפילו בבורות שיחים ומערות, כלומר כל מים מכונסין. ואמרו שאדם שוחה ושותה מהן כל זמן שלא פרשו התולעים למקום אחר. ואפילו פרשו לדופני הכלי או הבור, מכיון שחזרו לתוכו שותה ואינו נמנע, דמקום רביתיהו הוא. ומן הדומה שאפילו משום אל תשקצו אין בהם, וזהו אומרם שותה ואינו נמנע. ונראה שהטעם מפני שמצאו להם היתר מפורש מן הכתוב, כמו שדרשו זכרונם לברכה בימים ובנחלים - את שיש לו אכול ואת שאין לו אל תאכל. אבל בכלים ודומה לכלים, בין שיש לו בין שאין לו, מותר.

וכן מדיני המצוה
מה שאמרו (שם סז א) דלא לישפי איניש שכרא בצבתא באורתא מפני חשש תולעת שישאר בצותא ואחר כך יפול לכוס. ופירוש 'צבתא' הוא תבן שעל פני הכלי, ומכיון ששרץ בצבתא, דינו כשורץ על הארץ.

ודיני בריה שאמרו זכרונם לברכה שאינה בטלה לעולם, כלומר אפילו נפלה באלף חלקים כמוה של היתר אינה בטלה בהם והכל אסור, דכי היכי דחשיבא לעניין מלקות דלוקין עליה בכל שהיא כדאיתא במסכת מכות חשיבא נמי לעניין איסורין דלא בטלה לעולם. ואף על גב דבירושלמי בתרומות פרק בצל אמרו, אורי ר' יוסי בר בון בחד עכברא חד לאלף; גמרא דילן עדיפא לן, דאמר "ואפילו באלף לא בטלא".

ופירוש בריה - כלומר שום בעלי חיים ואפילו תולעת כל שהוא, כיון שיש בה חיות, זהו עיקר פירושו של בריה. וכן נמי אמרו זכרונם לברכה, שנקרא בריה, לעניין דלא בטיל לעולם ואפילו באלף, כל דבר שמתחלת ברייתו הוא אסור, והוא שלם כולו כברייתו. לאפוקי חסר אפילו כל שהוא, שאין לו דין בריה, ואין לוקין עליו אלא בכזית. והוא משל בעל החיים כמו גיד הנשה, שיש בו כל זה. לאפוקי כל פרי שאינו בריית בעל חיים, וכל כיוצא בו.

ובגררה דבריה דאמרינן דחשיבא ולא בטלה, נאמר מה שאמרו זכרונם לברכה (ערלה פ''ג מ''ז) שכל דבר חשוב גם כן לא בטיל, כגון אגוזי פרך ורמוני באדן וחביות סתומות וחלפי תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית וככרות של בעל הבית.
והרמב''ם זכרונו לברכה כתב, דלאו דוקא שבעה דברים אלה, אלא כל דבר חשוב, אבל אלו היו החשובים בזמן חכמי המשנה זכרונם לברכה.

וזה שאמרנו דבריה לא בטלא, והכונה לומר בין חיה בין מתה, דוקא בריה שהיתה אסורה מתחלת ברייתה, כגון בהמה טמאה או שרץ טמא, וכן גיד הנשה שגם הוא אסור מתחילת בריתו. אבל בהמה כשרה מתחילתה, דוקא בעודה חיה הוא דאינה בטלה, משום דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי. אבל אחר שמתה ודאי ביטול יש לה. ואפילו שור גדול מת, אמרינן שהוא בטל, וזה יהיה אליבא דרבי יוחנן דהלכתא כוותה. דאמר בגמרא (ביצה ג ב) גבי דברים חשובים דלא בטילי את שדרכן למנות שנינו, כלומר הדברים שדרכן של בריות למנות דרך חשיבות תמיד, שנינו שאין בטלות, כגון אותן שבעה המנויות למעלה, אבל שור אחד אין דרכן של בריות להחשיבו בלבם תמיד, לפי שאין ראוי לפי שעה, ולא קרובה הנאתו ללב בני אדם כמו אותן שבעה דברים.

ואל תתפלא לומר חתיכה אחת ממנו הראויה להתכבד בפני האורחים תחשב ולא תבטל, וכולו ביחד יבטל, כי האמת כן הוא: שחתיכה אחת ממנו הנאתה קרובה ולב בני אדם קרובה אליה ומחשיבה, ועל כן אמרו בה שלא תבטל, ואף על פי שכולו מתבטל. ודע זה והבינהו.

ויש מן המפרשים שאמרו, (יו''ד סי' קא ג) שדין חתיכה הראויה להתכבד דלא בטלא לא נאמר אלא במבושלת כי אז ראויה להתכבד בה. ויש מהם שאמרו (שם), שאפילו בחיה נאמר. ומן המפרשים גם כן שאמרו, דלא נאמר חתיכה הראויה שאינה בטלה, אלא כשהיא אסורה מחמת עצמה, אבל אם נפל איסור בתוכה ונתן בה טעם, בטלה הויא, מפני שאין האיסור שבה ראוי להתכבד. ואף על גב דאשכחן שאפילו בחתיכת בשר שנפל בה חלב אמרו בעבודה זרה שאינה בטלה, שאני בשר בחלב, דתערובתן עושה אותה כחתיכה האסורה מחמת עצמה.
ויתר רובי פרטי עניינים אלה בחולין ובעבודה זרה [י''ד סי' ק''ה]

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ואכל במזיד בריה שלמה לגמרי טמאה, בין חיה בין מתה, ואפילו פחותה מן החרדל, ואפילו היתה סרוחה, ובין שהיתה על ידי זכר ונקבה או מכל העיפושין שבעולם ושרצה בארץ, מי שאכלה כולה, לוקה עליה, אבל חסרה אפילו רגל אחת, אינו לוקה עד שיאכל כזית ממנה.



קסד. שלא לאכול משרץ המים

שלא לאכול משרץ המים, שנאמר (ויקרא יא מג) אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם.
ושרץ המים ידוע עניינו, שהוא מבריות דקות השטות במים, והם נקראים שרץ המים. וזה הלאו מיוחד בהם מלבד הלאו המיוחד לדג טמא, שאין אלו בכלל דגים כלל, כי מין אחר בפני עצמו הוא לגמרי. זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה במקרא הזה שעל זה בא ללמד.

והרמב’’ן זכרונו לברכה חולק עליו בזה, וכתב כי הלאו הזה איננו לאו מיוחד על שום שרץ, אלא שהוא מן הלאוין הכוללים שאין לוקין עליהם, כמו "לא תאכל כל תועבה" הכתוב במשנה תורה (דברים יד ג) בתחלת הפרשיות של איסור בעלי החיים. וכן בכאן אמר בסוף כולן "אל תשקצו את נפשתיכם" בכל מהלכי האדמה שאסרתי. ויכנסו בזה איסור בהמה טמאה ואיסור עוף טמא ושרץ העוף ושרץ הארץ, כי כל האסור והמרוחק נכלל בשיקוץ, כמו "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני" (תהלים כב כה). והאריכו על הלאו הזה שניהם זכרונם לברכה הרבה, וגלגלו בו מה שאמרו זכרונם לברכה בגמרת מכות (טז ב) אכל פוטיתא לוקה ארבע, נמלה לוקה חמש, צרעה לוקה שש, וכל אחד יפרש בה הנראה אליו בעניין.

ואם באתי לכתוב כל טענותם בדבר כמות שהן, יארך העניין עד שלא יכילנו קלף גדול ואצא מגדר מלאכתי זאת.
ואולם לפי דעתי, עיקר מחלוקתם בעניין תלוי אם לוקין באיסור אחד שני מלקיות אם לא, שהרמב''ם זכרונו לברכה כתב בעיקרי המצוות שעשה, וקבע בה מסמרים שלא נלקה לעולם על עבירה אחת שתי מלקיות, ואפילו יבואו עליה בכתוב כמה לאוין. כאלו תאמר על דרך משל שיבואו בתורה בחמש מקראות או אפילו במאה לא תאכל חזיר, אם אכלו, לא ילקה לעולם באכילה אחת אלא מלקות אחת. ואף על פי שאותן הלאוין לא יבואו לדרוש מהן שום דבר רק לתוספת לאוין, אף על פי כן לא ילקה לעולם אדם על איסור אחד לבד רק מלקות אחת.

ומצד השורש הזה הקבוע אליו היה לו לדחוק בפירוש אותה שמועה דגמרת מכות הרבה, ולפרשה שלא כפירוש כל המפרשים שקדמוהו. והוא בעצמו כתב, שלא ראה פירוש אדם שקדם לו שיפרשה כמוהו. וכלל פירושו בדבר הוא שיחזור לעולם, כי מה שאמרו שאדם לוקה באכילת בריה אחת הרבה לאוין, שיהיה באותה בריה תוספת עניין שיתייחד הלאו באותה תוספת. ולא שילקה לעולם מאיסור אחד לבדו שתי מלקיות, ואפילו נאמרו בתורה אלף לאוין כמו שאמרנו. ולכן יאמר הוא שהבריה שיחייבו עליה חכמים זכרונם לברכה הרבה מלקיות, היא כגון שתהיה בריה שיתחברו בגופה הרבה מינין, כגון שתאמר שתהיה תכונתה בעניין שאפשר לקרותה שרץ הארץ, ושרץ העוף כגון שיהיו לה כנפים, ושרץ המים שתשוט גם כן במים עם היותה מתעופפת באויר. כמו שנראה כן לפעמים בקצת מיני השרצים. ועל הדרך הזה, עם קצת דחק שידחק בפירושו, יפרש שמועה זו דגמרת מכות "אכל פוטיתא לוקה ארבע, נמלה לוקה חמש", וכו'. ויגע למצא בגוף בריה אחת ששה עניינים חלוקים.

והרמב’’ן זכרונו לברכה לא נצטרך לכל זה. כי הוא יסבור שיש לנו ללקות על איסור אחד כמה מלקיות אם יתרבו עליו הלאוין בתורה, ולא יצטרכו לנו לדרשות אחרות, והירבה ראיותיו על זה, ראיות חזקות כראי מוצק לפי הדומה. ופירוש השמועה דגמרא מכות כפירוש הראשונים יפה.
ולאו דשרץ המים, דריש ליה הרמב’’ן זכרונו לברכה ממה שכתוב בפרשת איסור דגים "וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וגו' מכל שרץ המים וגו' שקץ הם לכם". וזה באמת יהיה דבר הלמד מעניינו, שבפרשה זו ידבר באיסור דגים שגדלים במים, ושם ידבר גם כן משרץ המים.
שמענה בני, ואם תזכה בחר לך לדעתך, אלו ואלו דברי אלקים חיים הם.

משורשי איסור המאכלים
כתבנו למעלה (מצוה עג, וקנה).

דיניה קצרים
וכלל העניין כי כל אותן הבריות קטנות, כמו התולעים והעלוקה וכיוצא בהם שגדלים במים נקראים שרץ המים.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ואכל בריה אחת שלמה מהן, ואפילו קטנה ביותר - לוקה, ואם אינה שלמה, אינו לוקה עד שיאכל מהן כזית. ומכל מקום אסור לאכול מהן דבר תורה אפילו פחות מכזית. שחצי שיעור דאורייתא הוא אסור, אבל אין חיוב מלקות אלא על אכילת השיעור המקבל.

how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
dating for married men how many people cheat cheaters
women will cheat women who cheat on husband my boyfriend cheated on me quotes

קסה. שלא לאכול מן השרצים המתהוים מן העיפוש

שלא לאכול מן השרצים המתהוים מן העיפושים, אף על פי שאינן מין ידוע ולא יתהוה מזכר ונקבה, שנאמר (ויקרא יא מד) ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ. ולשון ספרא (פר' שמיני יב ד) השרץ הרומש על הארץ - אף על פי שאינו פרה ורבה.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה כי בשרץ הנולד מזכר ונקבה נאמר "שורץ", ואשר הוא נעשה מן העיפוש נאמר עליו "רומש".
והרמב’’ן זכרונו לברכה הקשה עליו מן המקרא דכתיב, וכתב כי בכולן נאמר רומש ושורץ.

השורש ידוע.

דיניה קצרים
שכל פרטיה יכנסו בכלל אחד, שנאסרו לנו כל שרצי העיפושים שבעולם הרומשים בארץ, חוץ משרצי עיפושי הפרות שנעשו שם אחר שנעקרו, שרצי עיפושי המים שבכלים, הכל כמו שאמרנו למעלה (מצוה קסג).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה, ואכל בריה מכל העיפושים שבאשפות ובכל המקומות, אפילו קטנה שבקטנות, מכיון שאכלה והיא שלמה, לוקה עליה, ואם אינה שלמה, שיעורה בכזית כמו שאמרנו.

i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

פרשת תזריע

פרשת תזריע יש בה חמש מצות עשה ושתי מצות לא תעשה.

abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
cheaters why do wife cheat dating a married man
husband cheated on me open my boyfriend cheated on me with my mom
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat
women will cheat read my boyfriend cheated on me quotes
adult xxx stories read free online intimate sex stories

קסו. מצות עניין טומאת יולדת

לטמא היולדת.
כלומר האשה כשתלד שתהיה טמאה לבעלה, וכל שכן לטהרות, שבעה ימים כשתלד זכר, ושבועים כשתלד נקבה, שנאמר (ויקרא יב ב ה) אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו', ואם נקבה תלד וטמאה שבועים וגו'.

משורשי המצוה
הקדמה. אין ספק כי חוליי בני אדם יבואו או מפני מותר שבגוף או מפני חסרון או מצד הפסד שיקבל מאיזו סיבה שתהיה, כי באמת כל זמן שהטבע ישר בתכלית היושר, ולא קיבל הפסד דבר, לא יחלה הגוף, וחטא בני אדם יביאם להעדיף או להחסיר במה שצריך לטבעם, וייחלו.

וכבר אמרנו באזהרת טרפה (מצוה עג) ואיסורי מאכלות (מצוה קמז קמח) כי האל ברוך הוא ריחק עמו אשר בחר מכל הדברים המזיקים את הגוף, בעבור היותו כלי לנפש היודעת יוצרה. וכמו כן מן השורש הזה הרחיקנו מן היולדת ומן הנידה והזבה ימים מספר, עד שיתנקו מאותו המותר שבהן, שהוא דבר רע ומחליא. וכמו שאמרנו כי כל מותר משורש מחלה הוא. על כן אמרו זכרונם לברכה (רש''י ויקרא שם), שאין אשה רואה דם שלא יהו ראשה ואבריה כבדים עליה, ואין ספק כי באותו המותר מחלה להן ולכל הקרב בהן שום קרבה, וכל שכן בתשמיש המיטה שהוא תכלית הקירבה החומרית. וגם הולד הנולד, בעוד שאותו המותר מתגבר עליה, מעותד לחלאים רעים.

ומן השורש הזה שאמרנו מצד המותר, ציוותה התורה להיות טמאה מן הזכר שבעה, ומן הנקבה שבועים, שאין ספק כי מותרי היולדת נקבה גדולים מן היולדת זכר, לפי שהריון הזכר יורה חום בנקבה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (נידה כה ב) אשה כי תזריע וילדה זכר, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, וידוע כי החום מותריו הם מעטים וימהר פעולתו לעולם, דבר מושכל הוא, ועל כן יספיק לנו בהריון הזכר נקיון של שבעה ימים.
והריון הנקבה תורה על קרירות טבע הנקבה, ובקרירות ירבו המותרות, ולכן תצטרך שבועים לנקיון גופה.

וכן מצאתי העניין אחרי כתבי זה להרמב’’ן זכרונו לברכה (ויקרא יב ד), וזה לשונו
בעבור כי טבע הנקבה קר ולח, והלחה ברחם האם רבה מאוד וקרה, ועל כן ילדה נקבה, ולפיכך היא צריכה נקיון גדול מפני רבוי הלחות והדם המעופש שבהן, ומפני קרירותן, ובידוע כי החולאים הקרים צריכים בנקיונם אריכות זמן יותר מן החמים. עד כאן.

ובדומה לזה יהיה העניין גם כן בנידה וזבה, כי הנידה תטהר לשבעת ימים ואפילו שופעת כל שבעה, ובלבד שתפסיק בשביעי מבעוד יום מדין תורה, והזבה צריכה שבעה נקיים, לפי שהזיבה תורה על רוב מותרי האשה, וזהו המשך הרקת דמים ימים רבים אחר ימים הנהוגים ברוב הנשים.
ואפשר לנו לומר שחולי הרקת הדמים בנשים מחודש לחודש היה כדי שלא תזוח דעתן הקלה עליהן או כדי להרחיק קרבתן קצת מן האדם שלא יהא רץ אחריהן כל הימים, כי יתגנו בעיניו קצת בדבר הלכלוך ההוא שידע בהן ולא ישגה תמיד באהבתן.

ורבותינו זכרונם לברכה אמרו בנידה (לא ב) על צד הפשט. רצוני לומר שכוונו לגלות אחד מן התועלות הגדולות שיש במצוה, מלבד רוב עיקריה הגדולים והחזקים. וכתבו שיש תועלת בהרחקת האשה קצת זמן, כדי שתתחבב על בעלה יותר בזמן המוכשר, ולא יקוצו זה מזה לרוב התמדת הקרבתן ויתנו עיניהם בגופים אחרים, וכמו שיעשו רוב האומות שאינם גדורים בגדרינו החמורים.
וכמו כן יספיק טעמם זה על צד הפשט ביולדת שלא תתנול בה מיד, ושמא תתגנה בעיניו ויקוץ בה, כמו שאמרנו בנידה.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה, שכל היולדות טמאות ואף על פי שלא ראו דם, שאי אפשר לפתיחת הרחם בלא דם, ואחד היולדת חי או מת ואפילו נפל, והוא שתגמר צורתו טמאה טומאת לידה, ואפילו הפילה שליא או שפיר מלא מים או דם, הרי זו חוששת ללידה, דקימא לן אין שליא בלא ולד. ואף על פי שאין מוצאים עכשיו הולד בשליא, חוששין שמא נימוק בתוכו, ותשב מספק ימי טומאה של נקבה שהם שבועים, וימי טוהר של זכר שהם שלושים ושלושה יום ולא יותר, דמספק אזלינן הכא והכא להחמיר.
וזה שאנו אומרים שצריכה לחוש לולד, דוקא שעברו עליה ארבעים יום משנתעברה, אבל לא עברו עליה ארבעים יום, אינה חוששת ללידה, ואפילו ביום ארבעים ממש, שיום ארבעים כלפני ארבעים הוא חשוב. ומכל מקום אף על פי שאינה חוששת ללדה, כלומר ולא יהיו לה ימי טוהר כמו ביולדת, חוששת היא מכל מקום לטומאת נידה. ואף על פי שילדה לידה יבשה, כלומר שלא ראתה דם כלל, אנו אומרים, מכיון שילדה אי אפשר לפתיחת הרחם בלא דם, ושמא היה מועט ונאבד, וכל אשה שיש לה ימי לידה לטומאה, יש לה ימי טוהר מדין תורה, וימי הטוהר הם שלושים ושלושה לזכר וששים וששה לנקבה.
והעניין הוא כן: דין תורה, שהאשה אחר שילדה מונה שבעה ימים מיום שילדה, ובין שילדה מתחילת הלילה או בחצי היום או אפילו סמוך לשקיעת החמה, מונה אותו היום של לידה יום אחד ומשלים עליו ששת ימים, ובין רואה קצת ימים מן השבעה או כל השבעה, לערב של שביעי שהוא ליל שמיני, טובלת וטהורה לבעלה, ואפילו שופעת דם באותו ליל שמיני, טובלת וטהורה לבעלה, שהתורה התירה כל הדמים שתראה היולדת אחר שבעה ימים לזכר בתוך שלושים ושלושה יום, ואחר ארבעה עשר לנקבה בתוך ששים וששה יום.

ועל זה אמרו זכרונם לברכה (נידה לה ב), כי מעין אחד הוא והתורה טימאתו והתורה טהרתו. כלומר שדמי הלדה שטימאה התורה ודמי הטוהר שטהרה התורה ממקום אחד הוא והוא מן המקור, שהוא מקום טומאה יוצאות שניהן, אלא שהתורה תתלה העניין בזמן, ותטמא הדם היוצא ממנה בזמן אחד ותטהר בזמן השני, וברוך היודע כל החכמה כי הכל עשה בטעם נכון ומחייב, והוא ברוך הוא ידע שעד אותו הזמן הדמים מזיקין ומשם ואילך לא יזיקו.

ועכשו נהגו כל ישראל וגדרו עצמן לנהוג טומאה בדמי טוהר כמו בדמי טומאה. וכלל העניין שאין האשה עכשיו עולה מטומאתה לעולם עד שתעמוד שבעה ימים שלמים נקיים מכל דם ותתחיל למנותן מבערב. זהו כלל גדול, ועד היום נוהגים כן בכל מקומות ישראל הכשרים, ובזה נצלנו מכמה ספקות.

ודיני הספקות המתחדשות לפעמים על היולדת, כגון אם תתחייב לישב על טומאת זכר או על טומאת נקבה, שפעמים תצטרך מתוך הספק לישב לזכר ולנקבה וגם לנידה.
ודין המפלת כמין בהמה וחיה ועוף מה דינה, ואם פנים כפני אדם או אין פניהם כפני אדם מה דינה והמפלת כמין יבחושין, כמין שערות. והמפלת דמות אדם שיש לו כנפים של בשר, וכן המפלת דמות אדם בעין אחת וירך אחת. והמפלת זכר וסנדל עמו, והיא הבריה שאינה ניכרת אם זכר או נקבה.
ודין האשה שיוצאת מלאה ובאה ריקנית והיא טועה בחשבונה.
ויתר רובי פרטיה בעניני טומאתה, הכל במסכת נידה.
ועניין דיני קרבנות, מפוזרין בהרבה מסכתות. ומהן הרבה בזבחים וערכין וכריתות וקנין ונגעים.

ונוהגת מצוה זו
בכל מקום ובכל זמן לעניין שהיולדות טמאות. והעובר עליה ובא עליה במזיד בתוך הזמן המוגבל לאסור, או אפילו אחר זמן המוגבל, כל זמן שלא טבלה ביטל עשה זה, וגם עבר על לאו כמו בנידה, וכעניין שכתוב (ויקרא יב ב) כימי נידת דותה תטמא. וחייב כרת, בשוגג חייב להביא חטאת קבועה בזמן הבית.

hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
cheat wife open reasons women cheat on their husbands
husband cheated on me site cheats
signs of a cheater read women who cheat on husband
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat

קסז. שלא יאכל טמא מן הקדשים

שלא יאכל טמא מן הקודשים עד שיטבול ויעריב שמשו, ואם הוא טמא שצריך כפרה עד שיביא כפרתו, שנאמר (ויקרא יב ד) בכל קודש לא תגע.
ולשון ספרא (תזריע א ח) בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא, מה מקדש הנכנס בו בטומאה ענוש כרת, אף האוכל קודשים בטומאה ענוש כרת. ואמרינן במכות (יד ב) בכל קודש לא תגע, אזהרה לאוכל, אתה אומר לאוכל או אינו אלא לנוגע, וכו' כדאיתא התם.

משורשי המצוה
מה שכתבנו למעלה (מצוה צה) לקבוע בנפשותינו יראת המקדש וקודשיו, ולכן אין ראוי שיאכלום רק הטהורים, כי הטהרה מעלה וכבוד באדם, כידוע לכל מבין.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים לג ב) שהטומאה שחייבין עליה היא שנטמא בטומאה דאורייתא שחייבין עליה כרת, פירוש על ביאת מקדש וקודשיו כמו שכתבנו למעלה (מצוה קכג).
ומה שאמרו זכרונם לברכה, (זבחים לד א) שאין חייבין על אכילת קודש שיש לו מתירין עד שיקרבו מתיריו, כלומר האמורין, וכמו כן הורונו זכרונם לברכה (מעילה י א) שכל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול או נותר או משום טמא, עד שיקרבו מתיריו כהלכתן, וכל שאין לו מתירין, כיון שקדש בכלי - חייבין עליו.
ויתר פרטיה בפרק שלושה עשר מזבחים [הלכות פסולי המוקדשין פי''ח]

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ואכל כזית בשר קודש טהור, או בשר קודש טמא בעודנו טמא טומאה דאורייתא, במזיד קודם שיטבל, חייב כרת. בשוגג, מביא קורבן עולה ויורד, כמו שכתוב למעלה. ואם אכל אחר שטבל קודם שיעריב שמשו או קודם שיביא כפרתו, כמו היולדת שצריכה להביא קורבן. וכן כל הצריך לכפרה - לוקה ואינו חייב כרת, שנאמר בעניין כרת זה (ויקרא ז כ) וטומאתו עליו, ופרשו זכרונם לברכה עד שתהיה כל טומאתו עליו. ואם היה טמא בטומאה של דבריהם, אינו לוקה. ואין צריך לומר שאין חייב כרת, אלא מכין אותו מכת מרדות.

how to install spy app on android searchengineoptimization-seo.net free cell spy software
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual
women will cheat read my boyfriend cheated on me quotes

קסח. מצות קורבן יולדת

שתקריב היולדת קורבן כשישלמו ימי הטוהר לבן או לבת, והוא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת. ואם היא עניה, תקריב שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת, שנאמר (ויקרא יב ו) ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו', והיא מחוסרת כפרה עד שתקריב קרבנה.

משורשי המצוה
כדי שתתעורר מתוך הפעולה לתת הודאה לאל ברוך הוא שהצילה מחבלי יולדה שהוא דבר נס. ועוד אמרו זכרונם לברכה (נידה לא ב), שהאשה קופצת ונשבעת בעת ציריה שלא תזקק עוד לאיש, ולפיכך צריכה כפרה, ועל כן יקרא קורבנה חטאת, ונאמר בה (שם ח) וכפר עליה הכהן.

מדיניה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין היולדת מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר וביום שמונים לנקבה אלא למחר, שהוא יום ארבעים ואחד, וכן ביום שמונים ואחד, שנאמר (שם ו) ובמלאת ימי טהרה, כלומר שיהיו שלמים לגמרי. ואם הביאתו בתוך ימי מלאת, (זבחים קיב ב) לא יצאת ידי חובתה. עבר זמן זה ולא הביאה כפרתה, מביאה לאחר זמן, וכל זמן שלא הביאה, אסורה לאכול בקודשים, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (נגעים פי''ד מ''ג) הביא כפרתו, אוכל בקודשים.
וכל מחוסרי כפרה, דינם שוה בזה. וכל מחוייבי קורבן, אין מקריבין קרבנן אלא מדעתן חוץ ממחוסרי כפרה (נדרים לה ב) שאין צריכין דעת בעלים.
ויתר פרטיה במסכת נידה [הל' מחוסרי כפרה פ''א]

ונוהגת בזמן הבית בנקבות.
והעוברת על זה ולא קרבה קרבנה בטלה עשה, והיא מחוסרת כפרה ואסורה לאכול בקודשים, ואוי לה אם תמות קודם שתקריבנו, ותשא עונה על נפשה.

abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
i want my wife to cheat on me want to cheat on my wife what to do when your wife cheated on you
how to cheat catching a cheater husband cheated
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
cheaters why do wife cheat dating a married man

קסט. מצות עניין טומאת מצורע

לטמא אדם מצורע.
כלומר שמצוה היא עלינו שכל מי שיהיה מצורע שיבוא אל הכהן לשאול על צרעתו, והכהן יטמאנו או יטהרנו, והוא יתנהג על פי התורה הכתובה, כאשר יצונו הכהן, ולא יקח הדבר כחולי הבא במקרה, אלא יתן לב עליו וידע כי גודל עונו גרם אותו, שנאמר (ויקרא יג ב) אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים.
ומצוה זו כוללת כל משפטי צרעת אדם מה שממנה טמא ומה שממנה טהור, ומה שממנה צריך הסגר ומה שאינו צריך הסגר, ומה שצריך עם ההסגר גילוח או אינו צריך גילוח, כלומר תגלחת הנתק, ומלבד זה דינין הרבה.

ועניין הצרעת הוא שילבין מקום אחד או הרבה מקומות בעור בשר האדם, ויהיו אותם המקומות לבנים הרבה עד שידמה הלבן שלהם ללבן קרום ביצה ולמעלה ממנו בלבנינות, אבל כל זמן שיהיה כהה למטה ממראה קרום ביצה, אין זה צרעת אלא בוהק הוא, כלומר חולי אחר שאינו ממין הצרעת כלל אלא כמיני הגרב ושאר מיני נגעים הנעשים באדם.
וארבע מראות להן של צרעת הם בעור בשר האדם, השתים הן אבות והן שאת ובהרת, והשתים תולדות להן, כלומר שהן למטה בלבן מאלו השתים שנקראות אבות. וזהו אמרם זכרונם לברכה מראות נגעים שתים שהן ארבע, בהרת וספחתה, שאת וספחתה, ופירוש ספחתה כלומר תולדתה, שאין לשון ספחת אלא לשון טפלה.
וארבע המראות אלו דימו אותן חכמים אחת לצמר לבן נקי וזהו שאת, ואחת לשלג וזהו בהרת, ואחת לסיד ההיכל והיא תולדת בהרת, ואחת לקרום ביצה והיא תולדת שאת. ארבע מראות אלה הם הטמאים ומצטרפין זה עם זה לטמא. וכל שאין מכיר אותן בחלוקיהן ושמותיהן (שבועות ו א) אינו דן אלא על פי מכיר, וכמו שנאמר למטה בדיני המצוה

משורשי המצוה
לקבוע בנפשותינו כי השגחת ה’ ברוך הוא פרטית על כל אחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב (איוב לד כא) כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה. ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע הזה ולחשוב כי החטא גרם אותו, וכבר אמרו זכרונם לברכה (ערכין טז ב), כי בחטא לשון הרע יבוא ברוב, ולא נקחנו דרך מקרה, ויש לנו לבוא אל הכהן, שהוא העומד לכפרת החוטאים, ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה ויסגר קצת ימים כדי שישיב אל לבו עניניו במתון ויפשפש במעשיו (ברכות ה א), ולפעמים יסגר שני הסגרים שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי, כאלו תאמר על דרך משל שחשב להחזיר מחצית גזלתו, ואז יחדש בו ה’ ברוך הוא קצת סימנין שיסגר שנית אולי ישלים תשובתו ויטהר לגמרי.

וכל עניין הסגרין אלו יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת. ולפי שהדעות רבות בהשגחת האל על כל ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא והרבה מצות להורות על העניין מהיותו פינה גדולה בתורתנו.
שיש כיתות בני אדם יחשבו כי השגחת ה’ יתברך על כל המינין בפרט בין אנשים או כל שאר בעלי חיים.
ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת ה’ ברוך הוא על כל ענייני העולם בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה, רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו כי בנפל עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקודם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל.
ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר.
ואנחנו בעלי הדעת האמיתים לפי מה ששמעתי, נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, שכל מין מן המינים הנבראים בעולם, יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כלו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר. ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו). וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי העניין כן.

ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החולי הרע, והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשוב מיד כי עוונותיו גרמו, וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרוחק מרוע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא, ויראה אליו ניגעו, ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשה תשובתו וירפאהו, וזהו עניין ההסגרין כמו שאמרנו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות שם) שאין מראות נגעים אלו שאמרנו מטמאין עד שיראו עמוקין מן העור, ולא שיהיו עמוקים ממש במישוש, אלא שייראו בו בראית העין, כעין מראה החמה שנדמית לרואים עמוקה מן הצל.
ומה שאמרו (נגעים פ''ו מ''א) ששיעור הצרעת הוא כגריס הקלקי, כלומר שאם יראו בעור בשר האדם מאותן מראות כשיעור זה נקרא צרעת, אבל פחות מזה השיעור אין זה צרעת. והשיעור הזה הוא מקום מרובע בעור מחזיק שש שערות רוחב ושש אורך שהוא בתשבורת מקום שלושים ושש שערות. היה ברוחבו חמש שערות אפילו אורכו אמה, אין זה צרעת, דרוחב שש שערות בעינן.

כל מקום שנאמר בתורה בהרת הוא הדין לארבע המראות.

ושלושה סימני טומאה הן, שער לבן, מחית בשר חי, ופשיון.
כיצד? מי שנולד בו שאת או ספחת או בהרת ובה שער לבן או מחיית בשר חי, כשיראנו הכהן יאמר לו מיד שטמא מוחלט הוא.
לא היה בו שער לבן ולא מחיה, יסגירנו שבעת ימים. ואם פשה הנגע, יחליטנו מיד גם כן, שגם הפשיון הוא סימן טומאה, כמו שאמרנו.
לא נולד בו אחד משלושה סימני טומאה בשבוע של הסגר ראשון, יסגירנו בשבוע שני. ואם נולד בו אחד משלושה סימני טומאה אלו, יחליטנו לטמאה ואם לאו, יטהרנו, שאין הסגר לצרעת עור בשר יותר משני שבועות.
ואם אחר כך שטהר אותו יולד בו אחד משלושה סימני הטומאה, יטמאנו מיד גם כן, שאותם שלושה סימני טומאה לעולם מטמאין בין בתחילה בין אחר ההסגרין.
נגע הצרעת שהיתה לבנה הרבה כמו הצמר הלבן והשלג, ואחר כך כהה, וחזרה כמראה קרום הביצה וסיד ההיכל, אין זה סימן טהרה כלל, אלא הרי היא בטומאתה ממש כמו בתחלה, עד שיכהה למטה מלהן קרום ביצה, ואז הוא נקרא בהק וטהור.

ואם תשאל אם כן מהו שנאמר בתורה (ויקרא יג ו) והנה כהה הנגע בעור וטהרו הכהן? תשובתך, שזה נאמר בשכהה הנגע למטה מקרום ביצה, אבל בקרום ביצה ולמעלה ממנו אין זה כהוי שעדין מכלל מראות הטמאים הוא. ומה שנאמר ולא פשה הנגע בעור וטהרו, יורה שכל זמן שלא פשה כלל, ולא נולד בו אחד משאר סימני הטומאה שאמרנו, אף על פי שלא כהה אלא עמד בעיניו, מכיון שלא פשה, טהור הוא.

ודיני המקומות שבאדם שאין מתטמאין משום צרעת, ודיני שערי מחיה ופשיון ושער לבן גם כן בכמה מטמא, ודיני נגעי הראש והזקן, ועניינו שהוא נפילת השער שבהם מעיקרו וישאר מקום פנוי וזהו נתק, ואין נתק פחות מכגריס. ודיני כיצד מגלחין אותן, וסימני טומאתו וטהרתו.
ודין מה שאמרו שהכל מתטמאין בנגעים ואפילו קטן בן יומו והעבדים, אבל לא גוים ולא גר תושב.
ודין מה שאמרו שהכל כשרים לראות הנגעים, אבל הטומאה והטהרה ביד הכהן. כיצד? כהן שאינו יודע לראות חכם ישראל רואהו ואומר לו לכהן אמור 'טמא' והוא אומר 'טמא', או אמור 'טהור' והוא אומר 'טהור'.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת נגעים (פרקים א ד ו) [הלכות טומאת צרעת פ''י].

ונוהגין דיני צרעת בזכרים ונקבות
בכל זמן שיהיו כהנים בקיאין רואין אותן. כן נראה מדברי הרמב''ם זכרונו לברכה. ואף על פי שאי אפשר להביא קורבן עכשיו, לכשיבנה בית המקדש ויהיה אפשר להביא קורבן בטהרתו מצרעתו, יביא קורבן.

וכל מי שנצטרע ולא התנהג על פי התורה הכתובה במצורע, אלא שלקח הדבר בדרך מקרה ולא חש לבוא אל הכהן ולהראותה לו, ביטל עשה זה, ומן האמת שיהיה עונשו שתדבק בו הצרעת לעולם. ולטובים ייטיב ה’ יתברך וירפא.
וכבר כתבתי למעלה סדר ביום השמיני בטומאת שמונה שרצים מצוה קנ''ט, שהרמב’’ן זכרונו לברכה לא ימנה בחשבון המצות דיני הטומאות כולן, כגון טומאת נבילות ושרצים ואוכלים ומשקין, נידה ויולדת וזבה וזב ושכבת זרע וצרעת אדם ובית ובגד וטומאת מת וטומאת ימי נידה וטהרתן, והוא כתוב בספר המצות שלו (עשין צו) ראיות ברורות בזה העניין מושכות כל לב שומען.
ועם כל זה, מדרך הרמב''ם זכרונו לברכה לא נטה במנין, כאשר יעדתי בתחלת הבנין.

how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated

קע. שלא לגלח שער הנתק

שלא לגלח שער הנתק, שנאמר (ויקרא יג לג) ואת הנתק לא יגלח, כלומר אותו שער שעל מקום הנתק לא יגלח.
ולשון ספרא (ויקרא ט ז) מנין לתולש סימני טומאה מתוך נתקו שעובר בלא תעשה, שנאמר ואת הנתק לא יגלח. והעניין שיכיר הכהן סימני הטומאה בשערות.

משורשי המצוה
לרמז שיסבול כל אדם איזה צער ואי זה עונש שיענישהו ה’ ברוך הוא ולא יבעט בהם. ואל יחשב שיהיה יכולת בידו לבטל אותם ולהעלימם מן הבריות, רק יש לו לבקש תחינה מאת האל ברוך הוא שירפא מחץ מכותיו.
וזה השורש יספיק גם כן ללאו דלא יקוץ בהרתו שבסדר כי תצא (מצוה תקפד).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה: כיצד מגלחים את הנתק? מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהיה מכיר הפשיון. ומה שאמרו גם כן שהתגלחת כשרה בכל אדם שנאמר "והתגלח" ומן הסתם משמע בכל אדם.
ומה שאמרו שאין חייב עד שיגלח כל הנתק בתער.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת נגעים [הל' טומאת צרעת פ''י]

ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום
ובכל זמן שיש כהן חכם לראות הנגעים. ועובר עליה וגלח את הנתק, לוקה.

how do you know your wife cheated on you open how to cheat your wife
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
dating for married men how many people cheat cheaters
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories
percent of women that cheat go letter to husband who cheated

קעא. הנהגת המצורע וכל מטמאי אדם בפריעה ופרימה

שיתנהג המצורע כמשפט הכתוב בפרשה, שנאמר (ויקרא יג מה) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, וכן כל שאר הטמאים גם כן צריכים להודיע את עצמן.
ולשון ספרא (ויקרא יב ט) טמא מת ובועל נידה וכל המטמאין את האדם מנין? תלמוד לומר וטמא טמא יקרא. והקריאה היא שיעשה בגופו עניין שיוכר לבני אדם בו שהוא טמא ויסורו ממנו.

משורשי המצוה
שיקח דמיון בנפשו בהרחקתו מבני אדם כי בסיבת החטא ירחק האדם מכל טוב, למען ישוב מדרכו הרעה. וזהו אמרם זכרונם לברכה (ערכין טז ב) הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו, ובין אדם לחברו, ולפיכך מחוץ למחנה אהלו. ולכן ראוי שיקרא לכל אדם שיסורו ממנו.

וכלל גדול בכל הדברים, במידה שאדם מודד בה מודדים לו (סוטה ח ב). ופירוש דבר זה לא ידעוהו רבים, כי יחשבו לפרש דבר זה אצל ה’ יתברך בדוגמת גמול בני אדם, שכל אחד ישלם את חברו גמול כפי הטובה שעשה עמו או כפי הרעה. ולא כן העניין אצל ה’ ברוך הוא חלילה, כי אין עם ה’ ברוך הוא כי אם טובה וחסד ורחמים לעולם, ובכל עת ובכל שעה טובו מוכן אל כל הראוי לקבלו, ולא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא ד).
ומה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה שם) אצלו ברוך הוא במידה שאדם מודד בה מודדין לו, הכונה לומר כי לפי מעשה האדם אם לטובה אם להפך, יתכן לקבלת הגמול, כי לעולם באותו העניין שישים כל מחשבותיו ויעשה מעשיו, בדוגמתו ממש תמשך עליו הברכה או ההפך.

וכן אמר הכתוב (איכה ג לג) כי לא ענה מלבו ויגה בני איש. וכתיב גם כן (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה וגו'. כלומר שהשם יתברך לא יחייב בריה מחפצו בחיוב, כי האל הטוב חפץ בטוב לעולם. אבל האדם הוא שמחייב את עצמו בנטותו מן הישר ויסיר מגופו ההכנות המכשירות אותו לקבל הטובה.
והמשל על זה, ההולך על דרך ישר ופנוי מאבנים ומכל דבר המכשיל, ויש לדרך גדר קוצים מכאן ומכאן, ועבר אחד ונתחכך בגדר ונכוה, באמת אין לומר על האיש הזה שהשם חפץ בכויתו, אבל הוא הגורם, כי לא נזהר ללכת ביושר.
וכמו כן בעל החטא מידת הדין תחייבנו על חטאו על כל פנים, ואין לומר עליו שהאל הטוב יחפץ בחיובו, אבל בהמנע ממנו הטוב מצד חטאו [ימשך] ימצא אליו הרע, וכעין דבר זה אמרו זכרונם לברכה (ב''ר פנ''א ג) אין דבר רע יורד מלמעלה.

וכלל דברינו כי כל המקרה הרע המתחדש באדם, הוא פעולה המתחדשת באדם בהסתרת פני ה’ יתברך מן האיש, כלומר שהשם יתברך מסיר שמירתו מעליו מצד חטאו, עד שיקבל העונש הראוי לו לפי החטא, ואז יצוה מלאכיו לשומרו כאשר בתחילה. וכמו שכתוב:
והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וגו' (דברים לא יז).
וכתב חכם אחד: ידענו כי ה’ אחד, והשנוי יבוא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו, כי כולם הם בחכמה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה ח ב) אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופדימה ותגלחת ראש וצפרים, כלומר שהמוסגר אינו פורע ופורם. ופירוש פורע גדול השער, ופורם שיקרע בגדיו. והטהור מתוך הסגר פטור מתגלחת וצפרים, והטהור מתוך החלט חייב בתגלחת וצפרים, אבל טומאת שניהם שוה לכל דבר. ועניני טומאתן במה וכיצד, ואם אסורין בשאלת שלום, ואם הן מותרין לשנות בעודן בטמאתן, ואם אסורין לספר ולכבס, ואם מותרין ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה,
ודין המצורעת כיצד דינה והנהגתה.
ויתר פרטיה מבוארים בנגעים.

ונוהגת בכל זמן שיהיו לנו כהנים וחכמים
שיודעים הנגעים שראויין לטהר ולטמא. ועובר על זה ולא עשה בעצמו כמשפט הזה, ביטל עשה זה.

did my girlfriend cheated on me girlfriend cheated on me with her ex did my girlfriend cheated on me
percent of women that cheat go letter to husband who cheated

קעב. מצות עניין נגעי בגדים

לעשות בנגע בגדים כמשפט הכתוב בפרשה. שנאמר (ויקרא יג מו) והבגד כי יהיה בו נגע וגו'. ומצוה זו כוללת כל דיני צרעת בגדים איך יטמאו ואיך לא יטמאו, ומה מהם צריך הסגר או קריעה או שריפה ורחיצה וטהרה.

משורשי המצוה
שרצה האל בטובו הגדול ליסרנו כאשר ייסר איש את בנו (דברים ח ה). כי זה העניין איננו בטבע, אבל מופת הוא באומה הקדושה, למען ילמדו ויקחו מוסר בהשתנות הכלים המיוחדים לתשמישם, והם הבגדים של צמר ופשתים, כי בהם רוב תשמיש בני אדם, וישובו מתוך כך מדרכם הרעה טרם תזרח הצרעת גם בגופם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ספרא תזריע יג א) שאין מטמא בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים בלבד, ושיעור טומאתן כגריס כשיעור באדם.
ושלושה סימני טומאה יש בהם (נגעים ג ז) ירקרק, אדמדם, פשיון. פירוש ירקרק ירק שבירקין ככנף הטואס. ואדמדם אדם שבאדמים כמו הזהורית. ודיני הפשיון (שם יא ז)
ודין ירק שפשה אדם, או אדם שפשה ירק.

ודין כל כלי ראוי להתטמא שאמרו זכרונם לברכה (שם יא) שהוא מטמא בנגעים אף על פי שאינו מטמא במדרס הזב, כמו קלעים של ספינה והפרוכת ושבכית של שבכה ומטפחות סופרים והאבנט ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס וכל כיוצא בהן. ואין צריך לומר שאר הכלים כגון כרים וכסתות.
ויתר פרטיה מבוארים בטהרות. והרוב מהן במסכת נגעים [הלכות טומאת צרעת פי''ב].

ונוהגת בבגדי זכרים ונקבות.
והעובר עליה ולא התנהג בעניין זה כדין הכתוב בפרשה, ביטל עשה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

פרשת מצורע

פרשת מצורע יש בה אחת עשרה מצות עשה.

how to cheat tolobel.com husband cheated
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
what makes people cheat click when married men cheat

קעג. מצות הטהרה מן הצרעת שתהיה במינים ידועים

להיות הטהרה מן הצרעת, בין צרעת אדם או בגד או בית, בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים, ושיעשה בהן כל מה שכתוב בעניין שנאמר (ויקרא יב ב) זאת תהיה תורת המצורע וגו' כל הפרשה.
ושלושת מינין של טהרה הוזכרו בתורה. ואלו הן מים, וזה המין של מים יכלול טהרת כל טמא, כלומר שאי אפשר לכל טמא לעלות מטומאה כי אם במים. והמין השני מי נידה, והוא המין של הטהרה המיוחד בטומאת מת. והמין השלישי, עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים. וזה המין מיוחד לצרעת.

קצת רמז
בעניני טהרתו של מצורע בדברים אלו הודיעונו חכמים על צד הפשט. שאמרו זכרונם לברכה (פסיקתא דרב כהנא יד) שהעניין הוא לקבוע בנפשו של מצורע, שאם היה טרם בוא עליו החולי גבה לב כמו הארז על דרך משל שהוא אילן גבוה, ישפיל עצמו כאזוב. נאמרו בטעם צפרים (ערכין טז ב) הוא עשה מעשה פטיט, כלומר שהרבה דברים בלשון הרע, לפיכך יקריב צפרים שהם מצפצפים תמיד. ובשני התולעת איני יודע, ונזכר שאמרו זכרונם לברכה עליו דבר. ואפשר גם כן שהוא רמז שישפיל עצמו ויהיה הרמז מצד השם של תולעת.

ובטעם המים שיטהרו כל טמא, אחשוב על צד הפשט כי העניין הוא כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאלו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כולו מים טרם היות בו אדם, וכמו שכתוב (בראשית א ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ויתן אל לבו בדמיון כי כמו שנתחדש בגופו יחדש גם כן פעלותיו לטוב, ויכשיר מעשיו וידקדק בדרכי ה’ ברוך הוא. ועל כן אמרו חכמים שלא תכשר הטהרה במים שבכלי, רק במים חיים או מכונסין שהן על קרקע ולא בכלי.
מכל מקום כדי לתת אל לבו במחשבה כאלו העולם כולו מים, והוא נתחדש בעלותו מהן, כמו שאמרנו. ואם יהיו המים בכלי או אפילו עברו על כלי, לא יתכן העניין הזה שאמרנו אל מחשבת הטובל. כי יש גבול אל כל אשר הוא בכלי שהוא מעשה ידי אדם, ועל כן לא יחשוב בטבלו בכלי כאילו כל העולם מים כאשר בתחלה, ושהוא נתחדש לשעתו.
והשומע ישמע והחדל יחדל.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (נגעים יד א) כיצד מטהרין את המצורע? מביא מזרק של חרש שהוא חדש, ונותן לתוכו רביעית מים חיים הראויין לקדש אותם למי חטאת. ושיעור זה (סוטה טז ב) מדברי סופרים.
ומביא שתי צפרים חיות טהורות לשם טהרת המצורע, שנאמר (ויקרא יד ד) ולקח למטהר. ושוחט את הברורה שבשתיהן על המים שבכלי חרש וממצא עד שיהיה הדם ניכר במים, וחופר וקובר הצפור השחוטה בפניו, ודבר זה קבלה מפי השמועה. ונוטל עץ ארז, ומצותו שיהא ארכו אמה ועביו כרביע כרע מכרעי המיטה. ואזוב שאין לו שם לוי לא יהא פחות מטפח. ושני תולעת משקלו שקל, ואם טעמו פסלו כצביעת התכלת שנפסלו בטעימה. וכל השיעורין הלכה. ולוקח עם שלושתן הצפור החיה. וארפעת מינין אלה מעכבין זה את זה. ועץ ארז ואזוב שנתקלפו פסולין, וכורך האזוב עם הארז בלשון של זהורית, ומקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של הצפור החיה, וטובל ארבעתן במים שבכלי ובדם שעליהן, ומזה שבע פעמים על גב ידו של מצורע ומשלח הצפור.
וכיצד משלחה? עומד בעיר וזורקה חוץ לחומה ואינו הופך פניו לאהלים ולא לעיר אלא למדבר, שנאמר אל מחוץ לעיר אל פני השדה. שלחה וחזרה חוזר ומשלחה, אפילו מאה פעמים.

ואחר כך מגלח הכהן את המצורע.
וכיצד מגלחו? מעביר תער על בשרו הנראה, ואפילו בית השחי ובית הערוה ושאר כל הגוף עד שיעשה כדלעת, שנאמר (שם שם ט) את כל שערו. אם כן למה נאמר ראשו וזקנו וגבות עיניו? לרבות כל כיוצא בהן ולמעט שער שבתוך החוטם לפי שאינו נראה.
ואחר כך מכבס בגדיו וטובל ויטהר בכך מלטמא בביאה ומלטמא במשכב ומושב ויכנס לפנים מן החומה. ומונה שבעת ימים, והוא אסור בשבעת הימים אלו בתשמיש המיטה, שנאמר מחוץ לאהלו מלמד שאסור בתשמיש המיטה, אבל מצורעת מותרת בתשמיש המיטה.

כל שבעת הימים אלו עדיין הוא אב הטומאה ומטמא אדם וכלים במגע ואינו מטמא במשא, שהרי הוא אומר (שם ט) והיה ביום השביעי וגו' וכבס בגדיו, מלמד שהיה מטמא בגדים. וכשם שהיה מטמא בגדים במגע, כך מטמא אדם במגע, שכל המטמא אדם מטמא בגדים, ושאינו מטמא אדם אינו מטמא בגדים. (כלים א א)
וביום השביעי מגלחו הכהן תגלחת שניה כתגלחת ראשונה, ומכבס בגדיו וטובל ויטהר מלטמא אחרים, והרי הוא ככל טבולי יום ואוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקודשים. שחיטת הצפור והתגלחת וההזאה ביום, ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה. ואלו באנשים וכל השאר אפילו נשים, ואלו בכהנים וכל השאר אפילו על ידי ישראל. ואותו כהן שטמאו מצוה (לטהרו, שנאמר) (שם יג נט) לטהרו או לטמאו.
ויתר פרטיה במסכת נגעים.

ונוהגת טהרה זו בכל מקום ובכל זמן שיש כהן חכם בנגעים
כן פרש הרמב''ם זכרונו לברכה, ועובר עליה ולא עשאה כמשפט, ביטל עשה.

how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
want my wife to cheat go wives cheat
cheaters why do wife cheat dating a married man
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
adult xxx stories read free online intimate sex stories

קעד. מצות תגלחת מצורע ביום השביעי

שיגלח המצורע את כל שערו והיא הטהרה השניה כמו שאמרו זכרונם לברכה בנגעים שנאמר והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו', ואמרו זכרונם לברכה (שם ד) שלושה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים. ולוים צריכים תגלחת כמצורע, וזה היה במדבר.

משורשי המצוה
קצת מן הטעם שאמרנו למעלה (מצוה קעג) במים כדי שיראה האדם כאלו היום נברא והיום מתחיל שערו לצמח ויחדש מעשיו לטוב, כי בהיות האדם מנוקה מכל שער אז ינקה יפה מכל לכלוך, ולכן ראוי לו לעלותו מטומאת צרעתו לעשות בעצמו מעשה הנקיות בכל כוחו, כדי שינקה מעשיו גם כן בכל כוחו ויהפכם מרעה לטובה ולהכשיר.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה טז א) כיצד הוא הגלוח? מעביר תער על כל בשרו הנראה, ואפילו בית השחי ובית הערוה וכל שאר הגוף עד שיעשה כדלעת, שנאמר את כל שערו. וכשהוא מגלח בשתי התגלחות אינו מגלח אלא בתער, ואם גלח שלא בתער או שהניח שתי שערות, לא עשה כלום.
ויתר פרטיה במסכת נגעים [הלכות טומאת צרעת פ''י]

ואמר הרמב''ם זכרונו לברכה בזו המצוה (עשה קיא) וזהו לשון המעתיק:
ואבאר עתה מה הסיבה אצלנו בתגלחת מצורע מצוה בפני עצמה והבאת קרבנותיו מצוה בפני עצמה, ולא עשינו כן בנזיר (מצוה שעז), אבל שמנו תגלחתו והבאת קרבנותיו מצוה אחת, וזהו שהמצורע אין קשר לתגלחתו עם הבאת הבאת קרבנותיו, ותכלית המגעת מתגלחתו בלתי התכלית המגעת מהבאת קרבנותיו. וזהו שהמצורע טהרתו תלויה בתגלחתו, ובפרק ששי מנזיר (מד ב) אמרו מה בין נזיר למצורע? אלא שזה טהרתו תלויה בימיו, כלומר הנזיר, ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו, וכשיגלח המצורע ותשלם תגלחתו השניה טהר מלטמא בשרץ, כמו שהתבאר בסוף נגעים (יד ג) וישאר מחוסר כפורים עד שיביא קרבנותיו כשאר מחוסרי כפורים כמו שנתבאר שם.

והוא תכלית תגלחתו טהרתו מלטמא בשרץ, הביא קרבנותיו או לא הביא, ותכלית הבאת קרבנותיו תשלום כפרתו כשאר מחוסרי כפרה, כלומר זב והזבה ויולדת. וכבר קדם לנו לשון מאמרם (כריתות ח ב) ארבעה מחוסרי כפרה, ושם נתבאר שהנזיר אינו מחוסר כפרה, אבל המלאכה ההיא בכללה כמו התגלחת והבאת הקורבן יתירו לו שתית היין, ולא יספיק האחד מהם בלתי האחר, ותגלחת קשורה בקורבן והקורבן תלוי בתגלחת, ובקבוצם תגיע התכלית באחת והוא שיתרו לו הדברים שהיו נמנעים ממנו בימי נזרו. ובפרק ששי מנזירות (מו ב) אמרו, גלח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. והנה התבאר שהתגלחת היא מתנאי הזבח, והזבח מתנאיה.

ובתוספתא (נזיר פ''ב) נתבאר כמו כן שהנזיר שכלו לו ימיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים עד שיעשה המלאכה ההיא כלה, והיא תגלחת טהרה כמו שהתבאר בפרק ששי מנזיר (מה א ב) והוא שיגלח פתח אהל מועד, וישליך שערו תחת הדוד, ויקריב הקרבנות כפי מה שבא בכתוב, ואתה תמצאם בסוף המצות (עשין קיא) יקראו הבאת הקרבנות תגלחת ובבאור אמרו בפירוש המשנה (שם יא ב) הריני נזיר ועלי לגלח נזיר, ירצה לומר בזה שיביא קרבנות נזיר ויקריבם בעדו. הנה התבאר לך שהתגלחת נופלת על הבאת הקרבנות. והטעם בזה, היותה חלק מהם כמו שבארנו, ובקבוצם יוסר דין הנזירות וישתה הנזיר יין, אמנם תגלחת טומאה היא מדקדוק, פירוש מעניין המצוה ולא מצוה בפני עצמה, כמו שבארנו במה שקדם, עד כאן.

ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן
שיש כהנים חכמים גדולים ראויים להורות בצרעת. והעובר עליה ולא גילח - ביטל עשה, והוא טמא.

percent of women that cheat go letter to husband who cheated

קעה. מצות טבילה לטמאים

שנטבול במי מקוה ואז נטהר מאיזה מין ממיני הטומאות שנטמאנו בו, שנאמר (ויקרא יד ט) ורחץ את בשרו. ובאה הקבלה מים שכל בשרו עולה בהן, ושיערו חכמים שהן ארבעים סאה, וזהו שיעור מקוה. ומן התורה בין שיהיו המים שאובין או שהמשיכו אותן מן המעינות או מן הגשמים הכל כשר, שהתורה אמרה מקוה מים מכל מקום, אבל חכמים פסלו כל מקוה שמימיו שאובין, ולא עוד אלא אפילו עברו בכלי שלם בעת שממשיכין אותן לתוך החפירה, פסלוהו.
וזה השיעור של ארבעים סאה, בעינן במי מקוה אפילו להטביל בו מחט, לדעת קצת מפרשים אבל במים נובעין, כלומר מים היוצאים ממעינות, אין להם שיעור כלל, אלא כל זמן שיתכסה האדם כל גופו בהן ביחד או שיתכסו בו הכלים הטמאים ביחד, ראוי לטבל בו.

וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (בסהמ''צ עשה קט)
ואין כונתנו באמרנו שהטבילה מצות עשה, שיהיה מצוה על כל טמא שיטהר על כל פנים, כמו שחייב כל מי שיתכסה בכסות שיעשה ציצית, וכן כל מי שיש לו גג שחייב לעשות לו מעקה. אבל העניין הוא שהודיעתנו התורה שמי שירצה להיטהר מטומאה לא יתכן לו זה אלא בטבילה במים, וצותנו לקבל העניין ולעשותו כן כשנרצה להיטהר, אבל אם ירצה להישאר בטומאתו ולא יכנס למחנה שכינה זמן רב, הרשות בידו. תוספת ומכל מקום אין זה ממידת החסידים ואנשי מעשה להיותם מטמאים בטמאתם, כי הטומאה מאוסה, והטהרה אהובה, ונפשו של אדם מתעלה ומזדככת בטהרה, עד כאן.
ולשון ספרא (אחרי מות ה ג) ורחץ את בשרו, יכול גזרת מלך? תלמוד לומר ואחר יבוא אל המחנה, כלומר שאין האדם מצוה להטהר, אבל כשירצה להטהר, מצוה עליו לעשות זה המעשה לטהרתו.

משורשי מצוה הזו
של טהרת המים מה שכתבנו למעלה בראש הסדר (מצוה קעג) להשיב את הילדים כפשטן של דברים כדרך הפשטנים עד שיגדלו ויבינו את אשר יבינו. ועוד נאמר בעניין, שיש בטבילה רמז אל הטובל שינקה נפשו מכל חטא, כמו שטבע המים לנקות כל דבר המתכבס בהן.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שמי מקוה ראויים להטהר בהם מכל טומאה, כגון נידה וזבה ושאר כל הטומאות של אדם וכלים חוץ מטומאת זב לבד, לפי שהכתוב פרש בו לבד מים חיים לטהרתו, פירוש מים נובעים. וכן מה שאמרו זכרונם לברכה שאף על פי שטבילת קצתם ביום לא תשלם טהרתם עד הערב השמש, כמו שכתוב במים יובא וטמא עד הערב וטהר, ושצריך לטבול גופו מגולה, כלומר שנוגע לשטח המים כולו, כלומר, שלא יהא שום דבר חוצץ בין כל הגוף והמים. ואם טבלו בבגדיהם בדיעבד עלתה להם טבילה, מפני שהמים באין בהן, וגם הנידה בדין זה דיעבד ומותרת לבעלה, והוא שלא יהיו הבגדים מהודקים יותר מדאי. וכל חייבי טבילות טבילתן ביום, חוץ מנידה ויולדת שטבילתן בלילה, ובעל קרי טובל והולך מתחלת הלילה עד הערב השמש.

ודיני חציצה שאמרו זכרונם לברכה כי דבר תורה אם היה דבר חוצץ חופה את רוב האדם או רוב הכלי, לא עלתה להם טבילה, והוא שיקפיד האדם בדבר, אבל אם אינו מקפיד, עלתה לו טבילה, ואם הדבר החוצץ אינו אלא על מעוטו, אפילו מקפיד עלתה לו טבילה דין תורה, אבל מדברי סופרים שכל דבר החוצץ ואפילו כל שהוא אם מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה, גזרה מעוטו משום רבו שהוא אסור מן התורה כשמקפיד, ואם היה דבר החוצץ חופה רובו, אף על פי שאינו מקפיד, לא עלתה לו טבילה, גזרה רוב שאינו מקפיד משום רוב המקפיד שאסור דבר תורה. נמצא לפי זה שאם היה דבר חוצץ על מעוטו ואינו מקפיד, עלתה לו טבילה אפילו מדרבנן, דהשתא יש בדבר תרתי לטיבותא.

ודיני מקואות רבים,
ודין מים שאובין בכמה פוסלין המקוה, וכיצד, ובאיזה כלי יקראו המים שאובין, שאלו שאבוה בכלי נקוב כמוציא רמון, אין אלו נקראים מים שאובין, שאין עליו תורת כלי מעתה. ואפילו סתמו הנקב סתימה שאינה יפה כגון שנתנו בו אבן או פרי לפי שעה שאינו סותמו סתימה יפה שעדין ישארו בו נקבים וסדקים בכונס משקה, גם בזה שמעתי ממורי שלא תקרא שאובה וראויה לטבול בה.

ודין חקק הכלי עד שלא קבעו או קבעו ואחר כך חקקו, וכמה חקק ראוי לפסול, והחילוק שבין כלי חרס לשאר כלים, שכלי חרס אינו פוסל עד שיהיה החקק כדי לקבל רביעית, וכלי עץ פסול בכל שהוא.
ומה שאמרו (שבת יד א) שאין המקוה נפסל לא בשנוי הריח ולא בשנוי הטעם אלא בשנוי מראה בלבד, וכל דבר שאין עושין בו מקוה, לכתחילה פוסל את המקוה בשנוי מראה, כגון היין והחלב והדם ומי כל פרות גם כן, אבל נפלו מהם למקוה ולא שנו מראיו, אינם פוסלין, דדוקא במים שאובין גזרו ואמרו דשלושה לגין מהן פוסלין, אבל לא מי פרות עד שישתנה מראה המים בעבורן (עי' מקואות ז ה).

ודיני חציצות רבים.
[סיכום דיני טבילת נשים]
וסוף הדברים, הכלל הצריך אלינו זהו, מדין תורה היתה צריכה כל אשה לעין כל גופה סמוך לטבילתה שלא יהא דבר חוצץ בגופה ודיה, ועזרא ובית דינו תקנו שתהא חופפת בכל מקום שער שבה במים חמים ומסרקת או מפספסת שערותיה בידיה או במסרק אם יש לה יפה יפה, כדי שאם היו שערותיה נקשרים תתיר אותם, ובנות ישראל החמירו על עצמן לשטוף כל גופן בחמין, וכל המשנה ממנהגן ימתח על העמוד.

וחפיפה זו צריכה סמוך לטבילה, כלומר שלא תתעסק בדבר אחר בינתים. ומכל מקום אם נזדמנה לאשה טבילה בלילי שבת ויום טוב התירו אפילו לכתחילה שתהא חופפת ביום וטובלת בלילה.
וכן מפני חשש שיכנסו המים בכל מקום שבגופה אמרו חכמינו זכרונם לברכה, שצריכה האשה לעמוד בשעת טבילה בעניין שתהא נראית כאורגת וכמינקת את בנה שעומד תחת הדד, וצריכה להזהר גם כן בטבעות שבידה והצמידים אם הם מהודקים ליטלם מידיה בשעת טבילה, וכן הרצועות שבראשה להתירן, ותדיח את פיה ושיניה, שאף על פי שכל המקומות שבבית הסתרים אין צריכין שיבואו בהם מים, צריכין הם להיותם ראויים לביאת מים. ומעשה היה (שם סו ב) באשה שטבלה ונמצא לה עצם בין שיניה והצריכוה חכמים טבילה אחרת.

טבלה ונמצא עליה שום דבר חוצץ, כגון בצק או זפת או דם יבש וכיוצא בהן, מכל הדברים שמנו חכמים שחוצצין אפילו כטפת חרדל, כל זמן שמקפדת עליו ודרכה להעבירו, לא עלתה לה טבילה, ואפילו היה הדבר החוצץ תחת הציפורן ואפילו כנגד הבשר, מכיון שמקפדת, חוצץ. ולפיכך נהגו בנות ישראל ליטול צפורנן בשעת טבילה.
ויתר רובי פרטיה של דיני חציצות ודיני מקואות וטבול יום, מבוארים במסכת מקואות ובמסכת טבול יום.

ונוהגת מצוה זו של טבילה
בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, שמצוה עליהם כשירצו להטהר מטמאתן שיטבלו במים כעניין שאמרנו במים ראויין, ושלא יהא בהן דבר חוצץ, ויתר העניינים שכתבנו.
אבל מכל מקום אין המצוה שיטהרו עצמן על כל פנים אם רצו להשאר בטומאתן, אלא אם כן בא ליכנס למקדש או לאכול קודשים, וזהו בזמן הבית, כי אז בזמן ההוא אם עשה כן, ביטל עשה זה, מלבד החיוב שעליו באוכלו קודש בטומאה והכנסו למקדש, כמו שכתבנו למעלה (מצוה קסז).

abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
why do men cheat on their wife women who love to cheat what makes people cheat
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

קעו. מצות קורבן מצורע כשיתרפא מצרעתו

שיקריב כל מצורע קורבן כשירפא מחוליו, והוא שלוש בהמות: אחת לעולה ואחת לחטאת ואחת לאשם ועוד לוג שמן. ואם הוא עני, כבש אחד לאשם ועישרון סולת ולוג שמן ושתי תורים או שני בני יונה, האחד חטאת והאחד עולה. שנאמר (ויקרא יד י) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת, וכתב בפרשה שאחר זה (שם כא) ואם דל הוא וגו'.
וזה המצורע נקרא מחוסר כפרה עד שיקריב זה הקורבן.

וארבעה מחוסרי כפרה הן: זה שאמרנו, וזב, וזבה, ויולדת. והעניין שנקראו מחוסרי כפרה הוא לומר, שכל אחד מהם אף על פי שטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו ביום השביעי, עדיין הוא חסר כפרה זו, ואינו יכול לאכול בקודשים עד שיקריבנה ביום השמיני.

ואל יקשה עליך למה אנו מונין קורבן כל אחד מארבע אלה מצוה אחת, ולא נכללו כולן במצוה אחת, שנאמר שיקריבו ארבעה מחוסרי כפרה ואחר כך יהיו מכפרין, כמו שאנו אומרים בטהרת מי מקוה שיטבל כל טמא ואחר כך יטהר, ואין אנו מחלקים בעניני הטומאות לחשב טהרת כל אחת מצוה.
כי העניין הוא מפני שקורבנות ארבעה אלה אינם שוים, ונמצא שהדבר שישלים כפרתו של אחד מהם לא ישלים כפרת האחר, ולכן ימנו כל אחד מצוה, מה שאין כן במי מקוה שהטהרה שוה בכולם, כן תירץ הרמב''ם זכרונו לברכה.

משורשי עניין הקורבן
כתבנו למעלה (מצוה צה) על צד הפשט, כי בו דמיון להשפיל יצר הגוף החוטא ולהגדיל מעלת הנפש, ולכן המצורע חייב בו, כי הצרעת לא יהיה באדם רק מצד המשכו אחר תאוות הגוף או בדבור או במעשה, וראוי להתיסר.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (נדרים לה ב) שכל מחוייבי קורבן אין מקריבים אחרים קרבנן אלא מדעתן, חוץ ממחוסרי כפרה שאין צריכים דעת בעלים. ומפני כן אמרו שאדם מביא קורבן על בניו ובנותיו הקטנים אם היו מחוסרי כפרה, ומאכילן בזבחים.
ויתר פרטיה מבוארים בהרבה מקומות בגמרא, ועיקר בזבחים בפרק שני, וערכין פרק שני, ובסוף נגעים וקנין [ה' מחוסרי כפרה פ''ד].

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ולא הקריב קרבנו בזמנו, ביטל עשה.

has my boyfriend cheated on me quiz i want to cheat on my boyfriend did my boyfriend cheated on me
how to cheat your wife site your wife cheated on you
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat
women will cheat women who cheat on husband my boyfriend cheated on me quotes

קעז. מצות עניין טומאת בית שיהיה בו נגע

לטמא בית מנוגע. כלומר שנעשה בבית שיהיה בו צרעת כמשפט הכתוב בפרשה, כמו שנאמר (ויקרא יד לה) ובא אשר לו הבית וגו'. כמו שכתוב שם, ושנחזיק מי שנכנס לבית בטמא, כמו שכתוב בפרשה (שם מו) והבא אל הבית יטמא וגו'. ומצוה זו כוללת כל עניני טומאת הבית, איזה צריך הסגר או הריסה בקצת הקירות או בכולן.

וזה העניין של צרעת ההווה באבנים שמעתי שאיננו דבר טבעי, אבל הוא עניין מופתי. יבוא לפעמים לבתי ישראל להוכיחם, כי מאהבת ה’ אותם יודיעם מוסרו במה שהוא חוץ לגופם כדי שיחזרו בתשובה טרם יתחייבו לענוש אותם בגופם. וכן היה העניין שאם לא עשה תשובה יתפשט הנגע גם בבגדיו, לא הרגיש עדיין, יתפשט גם בגופו.

ועוד אמרו זכרונם לברכה כי בתחילה כשכבשו הארץ הביא ה’ יתברך בקצת בתים נגע צרעת לטובתם, כדי שיהרסו הבית ויתגלה להם מטמון שטמנו שם האמוריים, ואף על פי שהיה אפשר להודיעם זה על ידי נביא מבלי נגע, ידוע הוא שהאל יעשה נסים לבני אדם דרך סתר כמו שכתבנו למעלה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (נגעים יד ג) ששיעור נגעי בתים כשני גריסין זה בצד זה, ושלושה סימני טומאה בבית ירקרק אדמדם ופשיון, וכולן מפורשים בכתוב. ושני המראות מצטרפין זה עם זה לשיעור שני גריסין, וכל השיעורין הלכה למשה מסיני. וכשיראה נגע בבית, אפילו חכם שיודע שהוא נגע, לא יגזור ויאמר נגע נראה לי אלא 'כנגע', כי לכהן ניתן לטמא ולטהר נגעים ולא לאדם אחר. ואין בית אפל מטמא בנגע לפי שאין פותחין בו חלונות לראות בו נגע, שנאמר 'נראה לי', ופרשו רבותינו זכרונם לברכה: לי ולא לאורי. שמא תאמר יראה את הנגע בנר, הראיה בנר אינה שלמה, ולפיכך בית אפל אינו מטמא לעולם בנגע.

וכן אין הבית מטמא בנגע עד שיהא בו ארבע אמות על ארבע אמות או יותר, שאין קרוי בית בפחות מכן, והתורה אמרה 'בית'. וכן בעינן שיהא לו ארבעה כתלים ובנוי על הארץ באבנים ועצים ועפר. שנאמר את אבניו ואת עציו ואת כל עפר, והלבנים והשיש אינן חשובים כאבנים. וירושלים וחוצה לארץ גם כן אין בהם דין טומאת בתים, שנאמר בבית ארץ אחזתכם. וחוצה לארץ אינה אחוזה, וירושלים גם כן לא נתחלקה לשבטים, ולפיכך אינה בכלל אחוזתכם.
ויתר פרטיה בנגעים [הלכות טומאת צרעת פי''ד].

ונוהגת בבית של זכר או נקבה בארץ
ובכל זמן שיש כהנים ראויים לדבר. והעובר עליה, ביטל עשה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
signs of a cheater read women who cheat on husband
percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated

קעח. מצות עניין טומאת זב להיות טמא ומטמא

שיהא הזב טמא ומטמא את אחרים, שנאמר (ויקרא טו ב ג) איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' וזאת תהיה טומאתו וגו'.
ובא הפירוש 'מבשרו' כלומר, זב מפי האמה, וכמו שדרשו זכרונם לברכה כי יהיה זב, יכול זב מכל מקום יהא טמא? תלמוד לומר מבשרו ולא כל בשרו. אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדון דין טמא בזב וטמא בזבה, מה זבה מן המקום שהיא מטמאה, וכו'.

ועניין זיבה הוא שיוצא מן האדם מפי האמה כעין ליחה ואין לו ביציאתו תאווה ולא הנאה. ואמרו זכרונם לברכה (נידה לה ב) שהוא דומה למי בצק של שעורים, וכמו כן דומה ללובן ביצה המוזרת. ושכבת זרע אינו כן, כי הוא ידמה ללובן ביצה שאינה מוזרת, וזהו החילוק בהן להכיר בין זה לזה.

וצוה הכתוב שכל מי שיקרה בו עניין זה שיצא ממנו זיבה, שיהא טמא ומטמא עד שיטהר, ובא הפירוש, שאינו טמא משום ראיית פעם אחת לבד, אלא בשתי ראיות, כלומר שיזוב ממנו אותו עניין שתי פעמים, בין סמוכין או חלוקין, ובלבד שיהיו ביום אחד, ושלא יזוב בפעם אחת ממש. ואין לו שיעור, אלא אפילו כל שהוא.
וזהו אמרם זכרונם לברכה (מגילה ח א) מנה הכתוב שתים וקרא טמא, שלוש וקרא טמא, הא כיצד? שתים לטומאה ושלוש לקורבן, כלומר שאף על פי שהוא טמא בשתים, לא יתחייב להביא קורבן בטהרתו עד שלוש. ומכל מקום אם ראה ראיה אחת אורכה כשלוש ראיות שנמצא מתחלתה ועד סופה כשתי טבילות ושני ספוגין, הרי זו נחשבת כשלוש ראיות ומביא קורבן.

משורשי המצוה
לפי שהשם ברוך הוא הרחיקנו מאוד מן המותרות וצונו להיות קדושים וישרים בעניין המאכל והמשתה ובכל שאר ענייני האדם. ואין ספק כי עניין הזיבה יקרה באדם בצאתו מדרך הישר בהתמדה במאכליו ושיקויו, ויגדל בגופו מתוך כך אותו המותר הסרוח המאוס והטמא, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (קידושין ב ב) דרכה דמיכלא יתירא לאתויי לידי זיבה. והודיעתנו התורה שהאדם שיהיה בו כן, נקרא טמא, והטומאה שם כולל כל דבר נמאס ונאלח. ובהרחיקנו מזה, נקנה בנפשנו מידת היושר וההשויה בכל דעתינו ובכל כוחנו.
ומזה העניין הוא שאינו טמא בראיה אחת, לפי שלא נתחזקה בגופו אותה הלחה כל כך. והמיעוט הזה איננו הוראה להיותו מורגל הרבה לצאת מדרך הישר, וכיון שכן, אין ראוי לטמאו במועט, כי האדם בנוי בעניין שאי אפשר לו בשום צד להנצל שלא לצאת מקו הישר כלום, אבל בצאתו הרבה אז יקרא אשם וראוי להיותו טמא.
ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה (שם ב ב) בשבעה דרכים בודקין את הזב במאכל ובמשתה, בקפיצה, במשא, בחולי, במראה, בהרהור. כלומר, ואם ארע לו מפני זה - אינו טמא, לא תסתר טענתנו זאת בזה, כי העניין הוא שיש לנו לבדוק אם נהיתה הזיבה בו בדרך מקרה של פעם אחת ואין לטמאו בה, או נהיתה בו חזקה בגופו מתוך הרגל רע שהורגל פעמים רבות וראוי לטמאו.

וכן כתב הרמב’’ן זכרונו לברכה (בפי' לתורה ויקרא טו יא) וזה לשונו:
וטעם טומאת הזוב מפני היותו חולי כבד מן החולאים הנדבקים. עד כאן.
ואלו נהיה מצד המקרה, כלומר מאחת מן הדרכים הידועים, לא יהיה חולי נדבק ואין ראוי לטמאו. וזאת הבדיקה אין עושין אותה כי אם בראיה שנייה, לפי שאין טומאת זיבה אלא בשתי ראיות, כמו שאמרנו, שכן בא לנו הפירוש האמתי.

דיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שהזב מטמא המשכב והמושב והמרכב בחמשה דרכים, ואלו הן עומד, יושב, שוכב, נתלה, נשען. ופירוש מרכב הוא אותו הלוח שהוא ככלי העשוי לרכיבה הנקרא ארצון (רש''י ויקרא טו ט) שאין לומר שיהא אותו שיושבין עליו, דאם כן, הינו מושב וזה דבר ברור.
ויתר פרטים רבים מבוארים במסכתא הבנויה על זה, והיא מסכת זבים [הלכות מטמאי משכב ומושב פ''ז]

ונוהג עניין זה, שבעל זיבה נקרא טמא, בכל מקום ובכל זמן
אבל עכשיו בעוונותינו, שאין לנו מקדש ולא טהרות, אין לנו לחשב טומאת הזב במצוה נוהגת, לפי שאין לנו לעשות בעניין הזיבה שום דבר.
ובזמן הבית נוהג להביא עליה קורבן. והעובר עליה ונכנס למקדש או אכל קודש קודם שיטהר, ביטל עשה מלבד שיש עליו עונש, כמו שכתוב למעלה (מצוה קסז).

how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
dating for married men husband cheated wife cheaters
husband cheated on me open my boyfriend cheated on me with my mom
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
what makes people cheat link when married men cheat

קעט. מצות קורבן זב כשיתרפא מזובו

להקריב הזב קורבן אחר שיתרפא מזובו, שנאמר (ויקרא טז יג יד) וכי יטהר הזב מזובו וגו' וביום השמיני יקח לו שתי תורים וגו'. והקורבן ההוא הוא שתי תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, והוא נקרא מחוסר כפרה עד שיקריבהו.

משורשי המצוה
מה שכתבנו למעלה (מצוה צה), כי עניין הקורבן לרמז להשפלת יצר הגוף המתאוה ולעלות נפש השכל, ולכן כשנתרפא הזב ראוי לו להכיר רע תאותו, ולהישיר גופו בכל כוחו ובעניין הקורבן יתחיל לקחת מוסר.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (נדרים לה ב) שקורבן מחוסר כפרה אינו צריך דעת בעלים, כמו שכתבנו למעלה (מצוה קעו).
ויתר פרטיה מבוארים במקומות שכתבנו למעלה בקורבן מצורע.

ונוהגת בזמן הבית.
והעובר עליה ולא הקריב קורבן, ביטל עשה, והוא מחוסר כפרה, וחבל על רישיה אי מאית וישא עונו בגופו.

pro abortion facts site abortion clinic houston tx
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

קפ. מצות עניין טומאת שכבת זרע שהוא טמא ומטמא

להיות שכבת זרע טמא ומטמא, שנאמר (ויקרא טו טז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע.

משורשי המצוה
לפי שעניין זה לא יקרה רק מצד מחשבות התאוות הגופניות, הודיעתנו התורה השלמה כי הגוף נקרא טמא בהן, כי עיקר היותו בעולם אינו רק להבין במושכלות ולעבוד בוראו, לפיכך כשיקרה בו אותו דבר שמראה בו הטיתו אל התאוה החומרית, ראוי לעמוד יום אחד בטומאתו כדי שתתנקה מחשבתו יפה ואחר כך יטהר.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (נידה מג ב) ששיעורו לנוגע בכעדשה ולרואה הקרי בכל שהוא, ואחד רואה קרי באונס או ברצון טמא, וזרע של קטן אינו מטמא, וזרע אדום אינו מטמא אלא לבן, וכל זרע שאין האדם מרגיש בו לא בתחילה ולא בסוף, אינו טמא, והמהרהר בלילה וראה ששמש בחלום, ועמד ומצא בשרו חם, אף על פי שלא ראה שכבת זרע, טמא.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת זבים [ה' מחוסרי כפרה פ''א]

ונוהגת טומאת שכבת זרע בכל מקום ובכל זמן.
אבל עכשיו בעוונותינו, שאין לנו לא מקדש ולא קודשים, אין אנו צריכין להזהר בעניין הטומאה. ואף על פי כן עזרא תקן טבילה לבעלי קריין כדי שיהיו נקיים וטהורים יותר במחשבתן, ולא יהיו בני אדם מצויין עם נשותיהן כתרנגולין. ובזמנו לא היה אדם מתפלל ושונה בתורה עד אחר טבילה.

ובזמן הזה פסקו בגמרא (ברכות כב א) דבטלוה חכמים לטבילותא. ואין אדם נמנע מעתה מלהתפלל ולשנות גם להניח תפלין בשביל קרי. ואפילו לנטילותא, דהיינו הדחת הגוף בתשעה קבין מים, גם כן בטלו, ועכשו לא יטבלו ולא ידיחו כלל. ואמנם בעל נפש המטהר לקריו גם היום מידה טובה ומשובחת היא לו ותבוא עליו ברכה. ויודע דרך הטהרה ורוב טובה, יחזיק בה.

hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
how to cheat on wife why do husbands cheat wife cheaters
what makes people cheat link when married men cheat

קפא. מצות עניין טומאת נידה שטמאה ומטמאה

להיות הנידה טמאה ומטמאה אחרים. שנאמר (ויקרא טו יט) וכל הנוגע בה יטמא עד הערב.

שורש המצוה
וקצת פרטיה, נכתב כמנהגנו בלאו דנידה בסדר אחרי מות (מצוה רז) בעזרת השם.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ולא התנהג עמה בטומאה, וכן היא שנהגה בעצמה מנהג טהרה, ביטל עשה זה מלבד העונש שיש בה, כמו שנכתוב למטה בעזרת השם.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat

קפב. מצות עניין טומאת זבה שטמאה ומטמאה

להיות הזבה טמאה ומטמאה, שנאמר (ויקרא טו כה) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו'.

רמז שורש המצווה כתבתיו ביולדת (מצוה קסו) כי עניין הריחוק מהן וטומאתן, מפני המחלה שבהן שמזקת הרבה בני אדם, וכל שכן השוכב אותן, כי לפי רוב קרבתו עמהן, ההזק יותר.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (נידה עב ב) שאחד עשר יום הם שהם בין נידה לנידה. כלומר שהאשה נעשית בהם זבה, כך היא הלכה למשה מסיני.
ופירוש הדבר כך הוא שכל אשה בעת שתראה דם בתחילת ראיתה תקרא נידה. ועניין הנידות כך דינו שאם תראה יום אחד דם, או אפילו שבעה ימים רצופים, כל זמן שתפסק הדם ביום השביעי מבעוד יום, טובלת לערב, דהינו הלילה שמחרתו יום שמיני לתחלת ראיתה. ואחר טבילתה טהורה לבעלה.
ואחר שבעת ימי הנידות אם תראה דם בתוך אחד עשר יום אחר השבעה, יקרא אותו הדם דם זיבה, ודינו כן, שאם תראה ממנו יום אחד, בין שתראה בתחלת הלילה או בסוף היום, משמרת יום אחד כנגדו וטובלת, וטהורה לבעלה לערב. וטבילתה אפילו ביום משתנץ החמה, וזאת היא זיבה קטנה. וכן אם תראה דם שני ימים ותפסק בשלישי, דינה כמו כן לשמור יום אחד, ובכן יספיק לה אפילו לשני ימים ותטהר. וזאת גם כן תקרא זבה קטנה.

ואם תראה דם בתוך אחד עשר יום אלו שלושה ימים רצופים, תקרא זבה גדולה וצריכה לישב שבעה ימים נקיים, ואחר כך טובלת וטהורה לבעלה. ואחר אחד עשר יום אלו אם תראה, חוזרת לתחלת נידות ויש לה שבעה ימים כדין נידה, כמו שאמרנו למעלה. וכן יהיה הדבר לעולם, שאחר הנידות יש לה אחד עשר יום שבהן נעשית זבה. ואחר שעברו אותן האחד עשר יום אינה נעשית זבה לעולם עד שיעברו עליה שבעה ימי נדות.

ומפני שכבר טעו בזה אחרים וחשבו שהחשבון הוא שתמנה שבעה ימים של נידות ואחד עשר יום של זיבות, ושבע של נידות, ואחד עשר של זיבות, וכן לעולם, הארכתי בעניין לומר שאינו כן, אלא לעולם אין ימי זיבה אלא אחד עשר יום אחר שבעה של נדות ולא אחר כך לעולם עד שתחזר לתחלת הנידות. רצוני לומר שאם תעמד ולא תראה אחר האחד עשר יום אפילו שנה, אין לה דין זבה עד שיעברו עליה שבעת ימי נדות.

ויתר פרטיה במסכת זבים ובמסכת נידה גם כן קצת מדיני זיבה [י''ד סימן קפ''ג]. ובלאו דנידה בסדר אחרי מות (מצוה רז) נכתוב בעזרת ה’ מה שנהוג היום בעניינים אלה. והעובר על מצוה זו והוא מקל בעניינים אלו ובעניין טמאתה, ביטל עשה זה, מלבד העונש שהשוכב עמה הוא בכרת, כמו שנכתוב בלאו דנידה בעזרת השם.

dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat

קפג. מצות קורבן זבה כשתתרפא מזובה

שתקריב הזבה קורבן כשתתרפא מזובה, והוא שתי תורים או שני בני יונה, שנאמר (ויקרא טו כח כט) ואם טהרה מזובה וגו'. וביום השמיני תקח לה שתי תורים.

שורש מצוה זו
וקצת פרטיה כעין מה שכתבנו למעלה בקורבן הזב.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה, כי מפני כן נחשב לשתי מצוות שתי קרבנות אלו של זב ושל זבה, ואף על פי שהם קורבן אחד ממש, מה שלא עשינו כן בשאר קרבנות הרבה, שאין אנו חוששין למנות מצוה בפני עצמה כל קורבן וקורבן בשביל חילוק המביאים אותן כל זמן שהקורבן אחד, לפי שטומאתן של אלו אינה שוה כלל, שהאיש מטמא בלובן והאשה מטמאה באדום, ובהפך לא יטמא זה ולא זה. וכיון שהם חלוקים כל כך ראוי למנותם לשתי מצוות.
ואין דומה עניין זה כלל לעניין מצורע ומצורעת שהוא נחשב למצוה אחת, שהצרעת דבר שוה בכולן. והביא ראיה קצת לדבריו ממה שאמרו בכריתות (ח ב) ארבעה מחוסרי כפרה, ואלו הן הזב והזבה והיולדת והמצורע, הרי שחשבו זב וזבה בשנים, לפי שחלוקים בחולין, ומצורעת ומצורע כאחת לפי שהחולי שוה בשניהם.

ונוהגת בזמן הבית.
והעוברת ולא תקריב קרבנה כשתתרפא מזובה, ביטלה עשה זו, מלבד שהיא מחוסרת כפרה.

cheat wife open reasons women cheat on their husbands
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom
what makes people cheat link when married men cheat

פרשת אחרי מות

פרשת אחרי מות יש בה עשרים ושמונה מצוות, שתי מצות עשה ועשרים ושש מצות לא תעשה.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
cheaters go dating a married man
husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
adult xxx stories read free online intimate sex stories

קפד. שלא יכנסו הכהנים בכל עת במקדש וכל שכן זרים

שלא יכנסו הכהנים בכל עת אל המקדש אלא בעת העבודה.
שנאמר (ויקרא טז ב) ואל יבוא בכל עת. ויזהיר בכאן כהן גדול מהכנס בבית קודשי הקודשים ואפילו ביום הכפורים אלא בזמן העבודה, וכן יכנס באזהרה כהן הדיוט מהכנס בהיכל כל השנה אלא בזמן העבודה. ויהיה באור עניין המניעה לומר שכל כהן לא יכנס במקום שהוא ראוי אלא בזמן שהוא ראוי להכנס בו, דהיינו בשעת העבודה.
ולשון ספרא:
'ואל יבוא בכל עת' - זה יום הכפורים, 'אל הקודש' - לרבות שאר ימות השנה, 'מבית לפרכת' - להזהיר על כל הבית. יכול כל הבית במיתה? תלמוד לומר 'אל פני הכפרת אשר על הארון ולא ימות'. הא כיצד? אל פני הכפרת במיתה, ועל שאר כל הבית באזהרה.
ובגמרא מנחות אמרו זכרונם לברכה (כז, ב) על ההיכל בארבעים.

משורשי המצוה
שיקבעו המשרתים בנפשותם גדולת המקום ומעלתו ותהיה יראתו תמיד על פניהם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שכהן גדול אינו נכנס לקודש הקודשים אלא ביום הכפורים שנכנס ארבע פעמים ולא יותר, שאם נכנס חמישית חייב מיתה בידי שמים, וכהן הדיוט נכנס בהיכל לעבודה בכל יום. וכל הנכנס להיכל שלא לצורך עבודה, בין כהן גדול בין כהן הדיוט, כגון שיכנס אפילו להשתחוות, לוקה. ואינו חייב מיתה, שנאמר אל פני הכפרת ולא ימות, על קודש הקודשים במיתה ועל שאר הבית בלאו. זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה בלאו הזה.
וכבר כתבתי למעלה (מצוה קמט, קנ) דעת הרמב’’ן זכרונו לברכה שאמר, שהכניסה בבית שלא לעבודה בפרוע ראש וקרוע בגדים מעלה היא מדבריהם, ואם כן לדעתו כל שנכנס להשתחוות אפשר שאינו במלקות כלל, ואיסור זה דאל יבוא יהיה בביאה ריקנית לגמרי, לפי שזה זלזול לכבוד הבית להיכנס בו חינם.
ויתר פרטיה מבוארים במנחות ובספרא [הלכות ביאת מקדש פ''ב].

ונוהגת בזמן הבית בכהנים
ואפילו עכשיו שלא בזמן הבית אמרו זכרונם לברכה (מגילה כח א) שמוזהרים אנו שלא להכנס למקדש, ודרשו הדבר מדכתיב (שם כו לא) והשמותי את מקדשיכם. ולא אמר מקדשיכם אשים שממה, דמשמע קדושתן עליהן אפילו כשהן שוממין. וכיון שכן, יש לי למנות איסור זה בכלל אסורין הנוהגין היום.

why most women cheat marcandela.com what is infidelity
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

קפה. מצות עבודת יום הכפורים

שיעשה כהן גדול כל מעשה יום הכפורים על סדר הקרבנות והוידויין ושלוח השעיר ושאר העבודה כמו שכתוב בפרשה, שנאמר (ויקרא טז ג) בזאת יבוא אהרן אל הקודש וגו' כל הפרשה.

משורשי המצוה
שהיה מחסדי האל על בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפרה על החטאים עם התשובה שישובו שאלו יתקבצו עוונות הבריות שנה בשנה, תתמלא סאתם לסוף שנתים או שלוש או יותר ויתחייב העולם כליה.
ועל כן ראה בחכמתו ברוך הוא לקיום העולם לקבוע יום אחד בשנה לכפרת חטאים לשבים. ומתחלת בריאת העולם ייעדו וקדשו לכך. ואחר שיעדו האל ברוך הוא אותו היום לכפרה, נתקדש היום וקבל כוח הזכות מאתו יתעלה עד שהוא מסייע בכפרה, וזהו אמרם זכרונם לברכה בהרבה מקומות (יומא פה ב) ויום הכפורים מכפר, כלומר שיש כוח ליום הכפורים בעצמו לכפר בעבירות קלות.

מדיני המצוה
מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא ע, א) שביום הזה היו מקריבין תמיד בשחר ותמיד בין הערבים כסדר כל יום ויום, ומקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים הכל עולות, ושעיר לחטאת, ונעשה בחוץ, והוא נאכל לערב. ועוד מקריבין יתר על זה פר בן בקר לחטאת והוא נשרף ואיל לעולה, ושניהם משל כהן גדול.
ואיל הבא משל צבור האמור בפרשה זו, הוא האיל האמור בחומש הפקודים בכלל המוסף, והוא הנקרא איל העם. ועוד מביאין משל צבור שני שעירי עזים, אחד היו מקריבין חטאת והוא הנשרף והשני שעיר המשתלח.

נמצאו כל הבהמות הקרבין ביום הצום - מלבד שעיר המשתלח שהוא אינו קרב - חמש עשרה: שני תמידין ופר, ושני אילים, ושבעה כבשים כולן עולות, ושני שעירי חטאת, אחד נעשה בחוץ ונאכל לערב והשני נעשה בפנים ונשרף. ועוד פר בן בקר לחטאת.
עבודת כל חמש עשרה בהמות אלו הקרבות ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד, אחד כהן המשוח בשמן המשחה או המרובה בבגדים. ואם היתה שבת, אף מוסף אין מקריב אותו אלא כהן גדול. וכן שאר העבודות של יום, כגון הקטורת של כל יום והטבת הנרות - הכל בכהן גדול נשוי, שנאמר (שם יא) וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו.

ויתר כל העבודות וחליפת בגדים מבגדי לבן לבגדי זהב ומבגדי זהב לבגדי לבן, וחמש טבילות שהיה טובל ביום זה ועשר פעמים שמקדש ידיו ורגליו, ועניין ההפרשה שמפרישין אותו קודם ליום הצום שבעה ימים, והכבוד שהיו נוהגין בו, והוידויין שהיה אומר, וכל שאר דיני יום זה הכל במסכתא הבנויה על זה, והיא מסכת יומא [הלכות עבודת יוה''כ פ''א].

ונוהגת כל מצוה זו בזמן הבית
ועכשיו בעוונותינו שאין לנו לא מקדש ולא כהן גדול ולא בגדי שרד ולא קרבנות, נהגו כל ישראל לעבוד ביום זה בתפילות ובתחנונים, וכמו שכתוב (הושע יד ג) 'ונשלמה פרים שפתינו'.

my wife cheated go women cheat
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me

קפו. שלא לשחוט קודשים חוץ לעזרה

שלא לזבוח קודשים חוץ לעזרה. וזה יקרא שוחט בחוץ, שנאמר (ויקרא יז ג ד) אשר ישחט שור או כשב או עז וגו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' דם שפך ונכרת.

ואין האזהרה לנו מזה הכתוב, כי הכתוב הזה לא יפרש כי אם העונש, וקיימא לן לא ענש אלא אם כן הזהיר. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהאזהרה בזה נלמדה בהקש, כדאיתא בגמרא זבחים, שאמרו זכרונם לברכה שם השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העליה. פירוש "עליה" - שריפה באש.
והקשו שם, בשלמא העלאה כתיב עונש וכתיב אזהרה, עונש ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרת, אזהרה השמר לך פן תעלה עולותיך (דברים יב יג), כדרבי אבין דאמר רבי אבין אמר רבי אלעא כל מקום שנאמר השמר, פן, ואל, אינו אלא מצות לא תעשה. אלא שחיטה בשלמא עונש כתיב ואל פתח אהל מועד וגו', אלא אזהרה מנא לן?
ואחר יגיעה רבה אמרו שם, כי הכתוב אמר 'שם תעלה' ו'שם תעשה', מקיש עליה לעשיה (כריתות ג, ב) מה עליה ענש והזהיר, אף עשיה ענש והזהיר. פירוש עשיה תכלל הכל בין זביחה בין שריפה.

משורשי המצוה
לפי שהשם ברוך הוא קבע מקום לישראל להביא שם קרבנותם ולהכין שם לבבם אליו, ומתוך קביעות המקום והגדלתו ויראתו אל לב בני אדם, נפשם מתפעלת שם לטוב, והלבבות מתרככים ונכנעים לקבל שם מלכות שמים שלמה, על כן מנענו ה’ יתברך מעשות מעשה הקרבנות רק במקום ההוא, כדי שתהא כפרה שלמה לנו. וכלל הדברים כי כל אשר צונו לטוב לנו, כמו שכתב, כי האל חפץ בטובת בריותיו בטובו הגדול, ואמר כי מי שיקריב חוץ לאותו המקום הנבחר דם יחשב לו.
והעניין הוא כי ה’ לא התיר לבני אדם בשר בעלי חיים רק לכפרה או לצרכי בני אדם, כגון מזון או רפואה או כל דבר שיש בו שום צורך בני אדם, אבל להמיתם מבלי שום תועלת כלל יש בדבר השחתה ונקרא שופך דם. ואף על פי שאינו כשפיכות דם האדם למעלת האדם ופחיתות הבהמה, מכל מקום שפיכות דם יקרא, מאחר שלא התירו הכתוב לשפכו ללא תועלת, ועל כן אמר סתם שהוא כשפיכות דם אחר שהוא שופך דמה במקום שלא נצטוה לשוחטה, ואין באותה שחיטה תועלת כלל, אבל יש בדבר נזק שעבר על מצות בוראו, ולכן ענשו הכתוב בכרת.

דיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים שם) שאם שחט בחוץ אף על פי שהעלה בפנים חייב, לפי שהשחיטה והעליה בכל אחד לאו בפני עצמו. ולאו דעליה בסדר ראה אנכי, (מצוה תלט). ואין אדם חייב אלא על שחיטת קודשים הראוים לקרב על המזבח, אבל השוחט בחוץ אחד מאיסורי מזבח, הרי זה פטור שנאמר (ויקרא יז ד) לפני משכן ה’ כל שאינו ראוי לבוא אל משכן השם, אין חייבין עליו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלושה עשר מזבחים [ה' מעשה הקרבנות פרק י''ט].

ונוהג איסור זביחה בחוץ בכל מקום ובכל זמן.
שאפילו השוחט בהמה היום לשם קודשים חייב, והכי אמרינן בגמרא במסכת זבחים (קז, ב) במעלה בחוץ בזמן הזה, רבי יוחנן אומר חייב, וכן הלכה. והעובר עליה ושחט קודשים בחוץ במזיד חייב כרת. ואף על פי שלא העלה אותן, מעת ששחטן חייב, וכן אמרו זכרונם לברכה (שם קו ב) חייב על השחיטה וחייב על העליה. ואם עבר ושחט בשוגג, חייב להביא חטאת קבועה בזמן הבית.

has my boyfriend cheated on me quiz i want to cheat on my boyfriend did my boyfriend cheated on me
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
women will cheat women who cheat on husband my boyfriend cheated on me quotes
what makes people cheat married cheat when married men cheat

קפז. מצות כיסוי הדם

לכסות הדם אחר זביחת חיה או עוף. שנאמר (ויקרא יז יג) אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר.

משורשי המצוה
לפי שהנפש תלויה בדם, כמו שאמרנו באיסור דם (מצוה קמח), ולכן ראוי לנו לכסות הנפש ולהסתירו מעין רואיו טרם נאכל הבשר, כי גם בה נקנה קצת אכזריות בנפשנו לאכול הבשר, והנפש נשפך לפנינו.
ובבהמות לא נצטוינו כך, לפי שדם הבהמות ניתן לקורבן לכפרה על נפשותינו ואי אפשר לכסותו. ואחר שכן, לא רצתה התורה לחלק לנו בין מוקדשין לחולין. ואם גם במין העופות יש מהן קרב לגבי מזבח, מועט הוא, ולדבר מועט לא תחוש התורה לעולם, ומפני כן חייבתנו בכסוי דם העופות בכולן.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין פג, ב) שכיסוי הדם נוהג בכל עוף ובכל חיה במזומן ובשאינו מזומן, ולא נאמר אשר יצוד אלא בהווה וכו'. ונוהג בחולין אבל לא במוקדשין, ונוהג בכוי מפני שהוא ספק אם מן חיה או בהמה, ואין מברכין בכסויו מספק. ודם הנתז ושעל הסכין חייב לכסות בשאין דם אלא הוא, אבל יש דם כלל שלא הוא, אינו צריך, דכתיב ושפך את דמו וכסהו בעפר, פירושו ואפילו מקצת דמו (שפ פג ב). וצריך המכסה לתן עפר למטה ולמעלה וכל עפר בעולם שהוא דק בכדי שאין היוצר צריך לכתשו (שם כח, א) ראוי לכסות. וכן כל מה שנקרא עפר אף על פי שאינו עפר ממש, מכסין בו, כגון זהב שחוק שנקרא עפר, שנאמר (איוב כח ו) ועפרות זהב לו.
ומי שראה ששחט ולא כסה חייב הוא לכסות, שנאמר במצוה זו (ויקרא יז יד) ואמר לבני ישראל ודרשו זכרונם לברכה (שם פו, פז א) מצוה זו על כל בני ישראל.
ויתר פרטיה בחולין בפרק כסוי הדם [י''ד סי' כ''ח].

ונוהג בכל מקום ובכל זמן
בזכרים ונקבות. והעובר עליה ולא כסה דם חיה ועוף ביטל עשה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
hiv skin rash astrobix.com signs of having hiv
abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
how to cheat your wife site your wife cheated on you
i love my girlfriend but i want to cheat my girlfriend cheated on me what do i do has my girlfriend cheated on me
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
dating for married men how many people cheat cheaters
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual

קפח. שלא להתעדן באחת מכל העריות

שלא נתעדן באחת מכל העריות. והן קרובות ואשת איש ונידה, ואפילו בלא ביאה, כגון חיבוק ונישוק וכל הדומה לאלו הפעולות הרעות שמעמיקין בהן בעלי הזימה ההולכים אחרי ההבל ויהבלו.
שנאמר (ויקרא יח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. ופרשו, כאלו אמר לא תעשה שום קריבה שהיא הגורמת והמביאה האדם לגלות ערוה. וכן דרשו זכרונם לברכה לא תקרבו לגלות, אין לי אלא שלא יגלה, מנין שלא יקרב? תלמוד לומר ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב, אין לי אלא נידה בבל תקרב ובל תגלה, מנין לכל העריות? תלמוד לומר לא תקרבו לגלות, ושם נאמר (שם כט) ונכרתו הנפשות העושות, שמא תאמר יהיו חייבים כרת על הקריבה לבד? תלמוד לומר 'העושות' ולא 'הקרבות'.

ונכפל הלאו באיסור זה באמרו (שם כו) ולא תעשו מכל התועבות, שיכלול כל עניינים אלה שהם תועבת ה’ יתברך, כלומר שהעושה אותן ירחק מן הטובה, ומסיר מעליו השגחת ה’ ברוך הוא. וזהו פירוש תעוב ה’ יתברך בכל מקום לפי מה ששמעתי. וגם כן מה שכתוב בסוף העניין, כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם (יח כז) ואקוץ בם (כ כג). העניין לומר, שהמדה מגונה מאוד, וכל דבר רע ומאוס ביותר יכנה הכתוב כאלו ה’ יתברך שונא אותו, והכל על עניין שאמרנו, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה בכל מקום כדי לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע.
ולשון ספרא (שם ח ח) כמעשה ארץ מצרים... וכמעשה ארץ כנען וגו', יכול לא יבנו בנינים כמותם? תלמוד לומר ובחוקתיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולא בנינותיהם. ושם נאמר: מה היו עושין? האיש נושא איש ואשה נושאת אשה, ואשה נשאת לשני אנשים.

משורשי המצווה
הרחקת הזימה כתבתי בפרשת וישמע יתרו בלאו דלא תנאף (מצוה לה) מה שידעתי. וזאת המצוה גם כן מאותו השורש היא, שנמנעו מלהתקרב עם הערוה שום קרבה, לפי שידוע כי הקרבה סיבה אל גלוי ערוה, ימשכו (ימצאו) כמה תקלות וכמה הפסדין כמו שכתבתי שם. ואמנם אותו הטעם יספיק באשת איש, אבל בקרובות עדיין צריכין אנו לטעם אחר, ובאזהרת ערות אם (לקמן מצוה קצ) נכתוב בו מה שנדע בעזרת השם.

מדיני המצוה
מה שאסרו חכמים זכרונם לברכה בזה לגדר, והוא שלא יקרוץ אדם בידיו וירמוז בעיניו לאחת מן העריות, ושלא לשחק עמהם כלל, ואפילו להריח בשמים שעליהם אסרו, ושלא להביט בנשים כלל ואפילו בפני כלה בכוונת הנאה, ואפילו באצבע קטנה שלהן אסרו להסתכל, חוץ מאשתו של אדם שמותר לו להביט ביופיה, ואפילו בעודה נידה, מפני שהיא מותרת לו לאחר זמן, וחזקה בישראל שיצרו מסור בידו בכגון דבר זה שתלוי בזמן. ודוקא במקום מגולה שבה התירו להסתכל בעודה נידה, אבל לא במכוסה כדי שלא ילבשנו יצר הרע.

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה גם כן, שאסור להסתכל אפילו בשערה של אשה האסורה לו, ואפילו לשמוע קולה לכוונה שיהנה בה אסור, ואפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה, כלומר בבגדים נאים שדרכן לעשותן מבגדים צבועים אסור להסתכל בהן, כל זמן שמכיר האשה הלובשת אותן, לפי שמתוך ראיית המלבוש יבוא להרהר בה. והרחיקו גם כן שלא לשאול בשלום אשת איש כלל, ואפילו על ידי בעלה.

ורבו פרטי הריחוקין שהזהירו עליהן בעניין זה. אבל כלל הדבר הוא, שלא יעשה האדם שום דבר בעולם המביאו לידי הרהור בנשים, לא במעשה ולא בדבור, ולא שום רמז לקרב דעת האשה הקלה עם דעתו, אלא באשתו לבד. וכעניין זה היה מוכיח הנביא אנשי דורו באמרו להם (ירמיהו ה ח) איש אל אשת רעהו יצהלו. כלומר, לפי דרכם שנראה כאלו אינם מתכונים לכך, ירמזו לנשי רעיהם רמיזות של ניאוף, ומגביהים קולם בעניין שישמעו אותן הנשים ויתעורר יצרם אל אהבת הנואף. ואין באפשר להגיד פרטי העניינים שידע האדם לעשות לקרב אליו דעת האשה שהיא קלה, ולכן הזכירו זכרונם לברכה מהם קצת, ובשאר יזהר כל אחד ואחד לשמור עצמו לפי מה שימצא את גופו, כי ה’ יראה ללבב.

ומכל מקום, לפי הדומה, מכל מה שהזהירו זכרונם לברכה אין אדם רשאי לזוז ממוסרם הטוב, ואף על פי שהוא מוצא עצמו חשוך התאוה קצת, לא יאמר כיון שאני מוצא עצמי כן מה אכפת לי אם אסתכל בנשים, כי יודע אני בעצמי שלא יתעורר יצרי בכך, שהרבה אמרו כן ונכשלו. ועל זה רמזו זכרונם לברכה (סוכה נב, א) באמרם כי היצר בתחילה חלש מאוד, והולך ומתחזק על האדם הרבה.
ואתה בני הזהר על זה מאוד. ואל יבטיחך יצרך, ואם אלף ערבים יתן לך.
וזה שאתה מוצא קצת מעשים בגמרא מראים סותרים דברי אלה, כלומר שאפילו במה שאסרו רבותינו זכרונם לברכה בנשים לא היו קצת מהן חוששין, אין זה סתירה כלל לדברי, דבמקום מצוה הוא דוקא שהיו מקילין קצת, כמו שמצינו (ברכות כ, א) ברבי יוחנן דהוה יתיב אשערי טבילה כדי שיסתכלו בו הנשים וילדו בנים נאים כמותו, והוא לא היה מסתכל בהן חלילה. ורבי (כתובות יז, א) ורב אחא דהוה נקיט כלתא אכתפיה, למצוה שהיה עושה כן כדי לשמחה, וקצת עניינים כיוצא באלו.

ועוד שהם זכרונם לברכה היו כמלאכים שלא היה עסקם אפילו שעה קלה כי אם בתורה ובמצות, והיתה מפורסמת כונתם לכל העולם כשמש, ולא היו מרגישים הרגש רע בשום דבר מרוב דבקותם בתורה ובמצות. אבל אנחנו עכשו אין לנו לפרוץ אפילו גדר קטן בעניינים אלו כלל, אלא לשמור כל ההרחקים שהודיעונו זכרונם לברכה בפרט, ובמה שלא הזכירו הם, יש על כל אחד ואחד לעשות כפי מה שימצא את גופו מוכן. כמו שאמרנו, שאם הוא מוצא את עצמו שצריך גדר, אף על המותר יגדור עצמו, כמו שמצינו (קדושין פא, ב) אחד מן החכמים שאמר הזהרו בי מפני בתי. ואף על פי שמותר לאדם להתיחד עם בתו, כמו שנכתוב בעזרת השם, לפי שעניין זה קשה מאוד ויצר הרע חזק בו.

על כן צריך כל אדם להרבות בשמירה. ואם יחשוב האיש בפגעו באשה נאה כי גיהנם פתוח בין ריסי עיניה, ובאש תמיד תוקד כל הקרב אליה, ויחזיר כל מחשבותיו אל הדברים האלה לא תהיה לו לפוקה.
ואמרו זכרונם לברכה (ברכות ה, א) שאם אין כוח בידו להמית היצר ולהרחיק מחשבתו ממנו, שיקרא קריאת שמע או יעסוק בתורה, והודיעונו שעל כל פנים ימות בכך, כמו שאמרו זכרונם לברכה (קידושין לא א), שאם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיהו כג כט) הלא כה דברי כאש וגו'.

ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה במצוה זו, שאסור להתיחד עם כל העריות דבר תורה, בין זקנה בין ילדה, שהיחוד לגלות ערוה הוא גורם, חוץ מן האם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נידה שמותרין, חוץ מחתן שפרסה אשתו נידה קודם שיבעל. ומותר להתיחד עם הזכר ועם הבהמה שלא נחשדו ישראל על כך.
כשארע מעשה אמנון ותמר (ע''ז לו, ב) גזר דוד ובית דינו על יחוד דפנויה. שמאי והלל גזרו על יחוד גויים. והתירו זכרונם לברכה (קדושין מא, א) להסתכל בפני פנויה למי שמסתכל בה לדעת שישא אותה לאשה אם תהיה נאה בעיניו. וגם אמרו שראוי לעשות כן, שלא ישא אדם עד שיראנה כדי שלא יבוא לגרשה אחר כן אם תתגנה בעיניו.
ויתר פרטי המצוה מבוארים בהרבה מקומות בתלמוד בפזור [א''ה סימן כא].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
שגם להן אסור להרהר אחר האנשים זולתי בבעליהן, שעליהם ראוי להן להמשיך כל חשקן וחפצן, וכן יעשו בנות ישראל הכשרות. ועובר עליה וקרב אל הערוה קרוב בשר כדי שיהנה ממנה, במזיד ובהתראה לוקה. ואם עבר על שאר הדברים שאסרו זכרונם לברכה להרחקה, כגון השחוק וקלות ראש, והתרו בו ולא נמנע, היו מכין אותו מכת מרדות.
והרמב’’ן זכרונו לברכה כתב שלא נמנה לאו זה דקריבה במנין הלאוין, שכל הרחקת הקריבה, דרבנן היא. והראיה מה שאמרו זכרונם לברכה אמר רבי יוסי ברבי בון היא 'בל תקרב' היא 'בל תגלה', כלומר שאין בקריבה לאו, אלא לאו דגלוי. ויתר ראיותיו רבות בספרו במצוה שמ''ז.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
how to cheat tolobel.com husband cheated
what makes people cheat link when married men cheat

קפט. שלא לגלות ערות אב

שלא יגלה אדם ערות אביו. כלומר, שלא ישכב אותו משכבי אשה. שנאמר (ויקרא יח ז) ערות אביך לא תגלה.
וזאת האזהרה נוספת בשוכב את אביו על האזהרה הכוללת משכב זכור בכל אדם, שנאמרה (לקמן מצור רט) במקום אחר, כמו שנאמר (שם כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. וכן אמרו זכרונם לברכה בסנהדרין (נד, א) ערות אביך לא תגלה, אביך ממש. ושאלו שם האי מ'ואת זכר לא תשכב משכב נפקא', והשיב המשיב כדי לחייבו שתים, וכדרב יהודה דאמר רבי יהודה גוי הבא על אביו חייב שתים. ושם בארו ואמרו, מסתברא מלתיה דרב יהודה בישראל ובשוגג ובקורבן. והאי דקאמר גוי, לישנא מעליא נקט, כלומר שלא רצה להזכיר העניין המגונה בישראל כיון שאפשר להעמידו בגוי שאף הן מצוין בעריות, אבל הוא הדין בישראל שחייב שתים באביו. כלומר, שאם שכב אותו בשוגג, חייב להביא שתי חטאות. עניין האזהרה זו נגלה הוא, אין להאריך בשורשה, כי הכיעור הגדול הזה ראוי להרחיקו מבני אדם ולענוש עליו העובר עונש גדול, ולכן יחייבנהו בסקילה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שהחיוב הוא בהכנסת העטרה מיד ולא קודם לכן. והוא הדין בכל העריות שהחיוב בהן בהכנסת העטרה מיד, חוץ מן הבא על השפחה שהחיוב בה בגומר ביאתו.
ויתר פרטיה, בסוף הסדר נודיע מקומן עם פרטי שאר כל העריות בעזרת ה’.

ונוהגת איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר על זה ושכב את אביו, מכיון שהכניס ראש העטרה במזיד ויש עדים והתראה נסקל, בשוגג מביא שתי חטאות בזמן הבית. אחד משום לאו דאביו ואחד משום לאו דזכר.

how to install spy app on android searchengineoptimization-seo.net free cell spy software
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

קצ. שלא לגלות ערות אם

שלא יגלה הבן ערות האם, שנאמר (ויקרא יח ז) אמך היא לא תגלה ערותה.
בטעם איסור הקרובות כתב הרמב''ם זכרונם לברכה (מו"נ ג מט)
שהעניין הוא לפי שהתורה תרחיק המשגל מבני אדם, לבד מה שצריך לפריה ורביה או למצוה, ולכן אסרה לנו התורה הקרובות, לפי שהכשלון ימצא בהן יותר מפני שהן מצויות אצלו תמיד.
והרמב’’ן זכרונו לברכה (בפי' עה''ת אחרי יח ו) אמר כי הטעם הזה חלוש מאוד, שיחייב הכתוב כרת על אלה מפני המצאם אצלו תמיד, ויתיר מצד אחר שישא אדם אחד מאה נשים אם ירצה או אלף, ואמר הוא זכרונו לברכה, וזה לשונו:
אבל כפי הסברא כי יש בעניין סוד מיסודות היצירה דבוק בנפש, והוא מכלל סוד העיבור שכבר רמזנו לו, עד כאן.
ואני ראיתי להרמב''ם זכרונו לברכה שכתב עוד טעם אחר בעניין, על צד הפשט לדעתי אמר, כי תרחיק התורה שלא יעז פניו האדם לבוא על האשה שראוי לנהוג בה כבוד, וידחק לפרש רובן על הצד הזה, כלומר, מטעם מידת הבושת, הכל כמו שבא בספרו, יארך העניין אם באנו לכתוב הכל.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שאיסור האם הוא אפילו היתה אנוסת אביו, שהרי מכל מקום אמו היא, וכן מה שאמרו שהבא על אמו שהיא אשת אביו, כלומר, שלא היתה אנוסתו, חייב שתים: משום אמו ומשום אשת אביו, ואין חילוק בזה בין שבא עליה בחיי אביו או לאחר מותו, דלעולם אשת אביו נקראת, וחייב בה שתים, כמו שאמרנו.

וכן מה שאסרו רבותינו זכרונם לברכה, לגדר איסור זה של אם, אם אמו, כלומר זקנתו, וכן אם זקנתו, עד מעלה מעלה אפילו אלף דור, אם יהיה באפשר לראותן כולן אסורות מדברי סופרים.
וכן אסרו לגדר האם אם אביו שהיא זקנתו מצד אב, וכן אם זקנתו עד מעלה מעלה לעולם, וכן אסרו לגדר זה של אם אם אבי אביו בלבד, ואם אבי אמו בלבד. ויש שפרשו, שגם אלו אסורות למעלה לעולם.
ואם תשאל למה יתפשט האיסור עד למעלה בראשונות כדעת הראשון יותר מבשתי אלו האחרונות?
הטעם לפי שהראשונות תקרבנה אל איסור האם, שהוא עיקר האיסור, שהרי יש בהן זקנה אסורה, דהינו אם האם ואם האב, ועל כן ראוי לגזור בהן אפילו עד למעלה, אבל בשתי אלו האחרונות אין בהן זקנה אסורה, וכיון שאין העניין מתקרב לאמות שהוא עיקר האיסור, ראו זכרונם לברכה, כי די לנו שנגזר בשתי אלו לבד. ודברי פי חכמים חן (קהלת י יב).
ואלו שאסורות מדרבנן נקראות שניות, כלומר, שהן שניות לאותן עריות שאסרה התורה.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן
ועובר על זה ושכב עם אמו, במזיד חייב כרת, ובעדים נסקל. בשוגג חייב להביא חטאת קבועה בזמן הבית. ואם שכב עם אחת מן השניות לוקה מכת מרדות. וזאת מן העריות שנצטוו עליה כל בני העולם בכלל, אבל חילוק יש בין ישראל לשאר האומות בעניין השניות, כי ישראל גדרו גדר בעניין השניות, אבל שאר האומות אין אסור עליהן אלא האם לבד.

cheaters go dating a married man
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat
percent of women that cheat go letter to husband who cheated

קצא. שלא לגלות ערות אשת אב ואף על פי שאינה אמו

שלא לגלות ערות אשת אב ואף על פי שאינה אמו. שנאמר (ויקרא יח ח) ערות אשת אביך לא תגלה.

משורשי המצוה
מה שכתבנו בעניין הקרובות (מצוה קצ). ועוד יש לנו לומר, כי הטעם בזה לפי שיהיה בדבר קלון אצל אביו. וכבר כתבנו במצות כבוד אב (לג) התועלת הנמצא לנו בכבוד האבות.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין נג, א), שאשת אביו אסורה מן התורה בין מן הארוסין פירוש מן הקדושין, בין מן הנשואין, בין בחיי אביו ואפילו גרשה, בין אחרי מותו. וכן מה שאסרו (יבמות כא, א) לגדר אסור זה, אשת אבי אביו. כלומר אשת זקנו אף על פי שאינה זקנתו. וכן אסרו גם כן אשת אבי זקנו, וכן אשת אבי אם זקנו. וכן עד מעלה מעלה אפילו עד יעקב. ואסרו גם כן לגדר איסור זה אשת אבי אמו בלבד. והטעם, לפי שעיקר איסור זה הוא מצד אבות דהינו אשת אב, על כן החמירו זכרונם לברכה יותר בצד האבות, ואמרו שיהא אסור למעלה עד לעולם. ובצד האם לא גזרו אלא באשת אבי אמו לבד, והוא כעין החילוק שכתבנו למעלה באיסור האם.
ויתר פרטיה הם במקומות שנכתוב למטה בסוף הסדר (מצוה ריא). וזאת מן העריות שנצטוו עליה כל בני העולם בכלל, אבל חילוק יש בין ישראל לשאר האומות, שבשאר האומות אין נקראת אשת אביו אלא על ידי בעילה, ובישראל אפילו בקידושין, וכן בעניין השניות שאין איסור שניות באמות כמו שאמרנו.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
ועובר עליה ושכב את אשת אביו במזיד חייב כרת, ובעדים ובהתראה נסקל, בשוגג חייב להביא חטאת קבועה בזמן הבית. ואם שכב עם אחת מן השניות היה לוקה מכת מרדות.

did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
cheaters wives that cheat dating a married man
husband cheated on me why women cheat on their husband my boyfriend cheated on me with my mom
how to cheat on wife dating for married wife cheaters
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

קצב. שלא לגלות ערות אחותו בכל צד שהיא אחותו

שלא לגלות ערות אחות, בין שהיא אחות מאב לבד לבין שהיא אחות מאם לבד, ובין שהיא אחות מאנוסת אביו ובין שהיא אחות מאם מן הזנות, בכל צדדין אלו נקראת אחות, וחייבין עליה, שנאמר (ויקרא יח ט) ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ.
ואם תאמר אם כן מה זה שנאמר בתורה (שם יא) ערות בת אשת אביך לא תגלה, ולמה היה צריך זה המקרא, והלא משום אחותו חייב עליה?
באמת זה המקרא לא נאמר אלא כדי שישים בת אשת האב כשתהיה אחותו ערוה בפני עצמה, וכמו שנכתוב למטה במקומו (במצוה קצו). ונמצא שהבא על אחותו שהיא בת נשואת אביו שחייב שתים, משום ערות אחותו ומשום ערות בת אשת אביו. ואם בא עליה בשוגג חייב להביא שתי חטאות.

משורשי איסור הקרובות. כתבנו בערות אם (מצוה קצ) מה שידענו בהם.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה מג, ב), דדוקא בת אשת אביו שהיא אחותו, כלומר, שהולידה אביו, היא אסורה עליו, אבל בת אשת אביו שאינה אחותו, כגון שאשת אביו היה [היתה] לה בת מאיש אחר, זו אינה אסורה כלל אלא מותר לו לאדם לישא אותה לכתחלה, ולא גזרינן אטו אחותו שאין כאן מקום לגזרה כלל.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן
והעובר עליה ושכב את אחותו במזיד חייב כרת לבד. כלומר שאין בה מיתת בית דין, אבל בעדים והתראה בית דין מלקין אותן כדין כל חייבי כריתות שלוקין, ובשוגג מביא חטאת קבועה. וזאת מן העדיות שנצטוו עליהם כל בני העולם בכלל, אבל חילוק יש בה בין ישראל לשאר האומות, שבשאר האומות אין אסור עליהם אלא אחותם מאם לבד, ובישראל בין מאם בין מאב.

וכלל זה יהיה בידך בכל מה שנצטוו האומות שכל זמן שהם תחת ידינו, עלינו לעשות דין בהם בעברם על מצותם. וכבר כתבתי למעלה בסדר וישמע יתרו (מצוה כו) בלאו דלא יהיה שהדין שלהם לעולם היא מיתה בין מזידין בין שוגגין, ושאין צריכין התראה, אבל שני עדים או הודאת פיהם צריכין. ומן הדומה שאף על פי שהם אינם כשרים להעיד על ישראל ראויים היו להעיד זה על זה, וכן הורה זקן (הל' מלכים ט י''ד).

will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories

קצג. שלא לגלות ערות בת הבן

קצג. שלא לגלות ערות בת הבן
שלא לגלות ערות בת הבן, שנאמר (ויקרא יח י) ערות בת בנך וגו' לא תגלה.
ולפי הדומה כי האיסור הוא בין שהבן כשר או אפילו ממזר בנו הוא מכל מקום, ובין שבת הבן גם כן כשרה או אפילו ממזרת.

שורש איסור הקרובות, כתבתיהו באיסור ערות אם (מצוה קצ).

מדיני המצוה
מה שאסרו זכרונם לברכה (יבמותכב, א) לגדר איסור זה, והיא בת בת בנו בלבד, וכן בת בן בנו בלבד. ויש אומרים, שאין הפסק לאיסורים אלו לעולם כי כל יוצאי ירכו של אדם אסרו עליו עד סוף כל הדורות.
ויתר פרטיה בסוף הסדר (מצוה ריא) תראה היכן הם.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
ועובר עליה ושכב את בת בנו במזיד ויש עדים חייב שריפה, כמו שאמרו זכרונם לברכה בסנהדרין (עה, א) ואם אין עדים חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה בזמן הבית, ואם שכב את בת בנו וכן כל שאר השניות לוקה מכת מרדות.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories

קצד. שלא לגלות ערות בת הבת

שלא לגלות ערות בת הבת. שנאמר (ויקרא יח י) או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה.
כל דיניה כדין בת הבן, ושניות לה גם כן בת בת בתו, וכן בן בתו. ויש שאומרין, שאין להם הפסק לעולם.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
where can i get a std test open free std test
cheat wife open reasons women cheat on their husbands
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories
percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated

קצה. שלא לגלות ערות הבת

שלא לגלות ערות הבת.
וזאת לא נתבארה בלשון התורה שיאמר הכתוב ערות בתך לא תגלה. ומפני כן לא בא עליה כתוב מפורש לפי שאין צורך בו, דכיון שאסרה התורה בת הבן ובת הבת שהן רחוקות ממנה, אין צריך לומר שהיא אסורה דקל וחומר הוא. ועוד למדוה זכרונם לברכה מגזרה שוה, דאי מקל וחומר גרידא הוה ילפינן לה לא היה אדם נדון עליה, דקימא לן אין עונשין מן הדין.

משורשי המצוה
כתבנו למעלה (מצוה קצ) מה שיכלנו דרך כלל בכל העריות.

דיני מצוה זו
כלומר, איך למדוה זכרונם לברכה ומאי זה כתוב? בגמרא יבמות הוא, שאמרו שם (ג, א) בתו מאנוסתו עיקר אסורא מדרשא אתיא, דאמר רבא אמר ליה רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא 'זמה' - 'זמה' כלומר, שהכתוב אמר בבת הבן ובבת הבת 'ערותך הנה', ואמר באיסור אשה ובתה ובת בנה ובת בתה לשון 'הנה', כמו שכתוב בסוף הפרשה (ויקרא יח יז) 'שארה הנה', מה להלן מפורש שנאסרה בתה, שהרי בפירוש נכתבה שם, אף כאן שאסר הכתוב בת בנו, הוא הדין לבתו, אף על פי שלא פרשה הכתוב, דגמרינן לה בגזרה שוה זו.

ועוד למדו זכרונם לברכה מכח גזרה שוה זו באי זו מיתה נדון הבא על בתו או על בת בנו ובת בתו, ואף על פי שאין משפט המיתה כתוב במקרא של ערות אשה ובתה ובת ובת בתה, למדוה זכרונם לברכה ממנו אחר שנלמד בו ממקום אחר. ומאי זה מקום אחר נלמד בו? ממה שכתוב (שם כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא, באש ישרפו אותו ואתהן. ואמרו זכרונם לברכה (סנהדרין עה, ב) מה התם באשה ואמה, דכתיב בהו בהן זמה בשריפה, אף הכא באשה ובתה ובת בנה ובת בתה, דכתיב בהו שארה הנה זמה היא נדון בשריפה.

ומעתה אחר שמצאנו כי משפט אשה ובתה ובת בנה ובת בתה בשריפה מכח גזרה שוה זו דזמה זמה, יש לנו ללמד גם כן כי משפט הבא על בתו ובת בנו ובת בתו בשריפה, לפי שכבר למדנו ממנו איסור על בתו בגזרה שוה דהנה הנה, וכיון שלמדנו ממנו דבר אחד, נלמד ממנו עוד כל שאר הדינין שבו, ונאמר שמשפט הבא על בתו גם כן בשריפה. ועל כיוצא בזה, יאמרו בגמרא (יבמות עח, ב) דון מינה ומינה כלומר, כשנלמד כתוב אחד מחברו, לא לדבר אחד שבו לבד נלמדהו אלא לכל משפטיו נלמדהו ממנו.
ואף על פי שאותן משפטים שבו אינם כמשמעותו של כתוב בעצמו אלא שנלמדם מכתובים אחרים, אף על פי כן כל מה שיש בו בין מגופיה דקרא בין שנלמד בו ממקום אחר נלמד ממנו.

ואמרו זכרונם לברכה בגמרא כריתות (ה, א) אל תהי גזרה שוה קלה בעיניך, שהרי בתו מאנוסתו, אחד מגופי תורה היא ולא למדה הכתוב אלא בגזרה שוה, אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה, כלומר, שבשתי גזרות שוות אלו למדנו אסורה ומשפטה, וכמו שפרשנו. אבל בתו מנשואתו מפורש הוא במקרא מדכתיב (שם יח יז) ערות אשה ובתה ואין חילוק בין שהיא בתו ובתה או מאיש אחר, וזה מדבר בנשואה, מדכתיב 'אשה', דמשמע לשון אישות, וכתיב נמי לא תקח, וקיחה משמע גם כן דרך אישות, אבל גבי בתו מאנוסתו ובת בנו ובת בתו לא כתיב אלא לא תגלה.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה:
הבט אמרם זכרונם לברכה 'לא למדה הכתוב', ולא אמרו 'ולא למדנוה', לפי שאלה העניינים כולם הם קבלה מהשליח עליו השלום, שמסר הפירוש אל הזקנים, וזה אומרם על זה גוף תורה.
והביאו לרב זכרונו לברכה לכתוב דבר זה העיקר הקבוע לו, שאין בחשבון תרי''ג המצות אלא מה שמפורש בכתוב, או מה שיאמרו זכרונם לברכה עליו בפירוש שהוא מן התורה, אבל לא כל מה שנלמד בשלוש עשרה מידות.
וכבר סתר הרמב’’ן זכרונו לברכה עניין זה בראיות ברורות.

דיני המצוה
בסוף הסדר (מצוה ריא) נכתב מקומן עם כל העריות בכלל.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן
והעובר על זה ושכב את בתו מאנוסתו במזיד ויש עדים - נדון בשריפה, בלא עדים - חייב כרת. בשוגג חייב חטאת קבועה. ואם שכב את בתו מנשואתו חייב שתי חטאות, אחת משום בתו, ואחת משום ערות אשה ובתה, שאין חיוב ערות אשה ובתה אלא בנשואי הראשונה, שהרי בפירוש כתב בהן לא תקח, בין במקום האזהרה עליהן בין במקום העונש, ולשון קיחה משמע לן לשון נשואין.
ומפני כן אמרו זכרונם לברכה (יבמות צז, א) כי מדין התורה הוא, שאם אנס אדם אשה מותר היה לישא בתה, אלא שחכמים זכרונם לברכה גדרו גדר ואסרו הדבר, ואמרו שמי שנאף אשה אסור לישא אחת מן השבע נשים קרובותיה הידועות כל זמן שהזונה קיימת, מפני שהזונה באה לבקר אותן, והוא מתיחד עמה ולבו גס בה ויבוא לידי עברה שיבעל הערוה. ולא עוד, אלא אפילו נטען על אשה, הרי זה לא ישא אחת מקרובותיה עד שתמות זו שנטען עליה. ומכל מקום אם כנסה לזו שקרובה לאותה שזנתה עמו אין מצריכין אותו להוציאה.
ועוד אמרו זכרונם לברכה (קדושין יב, ב) בעניין זה, שכל מי שנטען על ערוה או שיצא לו שם רע עמה, לא ידור עמה במבוי אחד ולא יראה באותה השכונה.
אנס אביו או בנו או אחיו אשה, או פיתה אותה, הרי זו מותרת לו לישא אותה, שלא נאסרו אלא דרך אישות, ולא החמירו זכרונם לברכה גם כן לעשות גדר לאחר משום זנות של קרובו.

cheat wife open reasons women cheat on their husbands
how to cheat your wife read your wife cheated on you
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me

קצו. שלא לגלות ערות אחותו מן האב והיא בת אשת אביו

שלא לגלות ערות בת אשת אביו כשתהיה אחותו. כלומר שהיא בת אביו, שאלו בת אשת אביו שאינה אחותו כבר אמרנו למעלה (מצוה קצב) שמותר לשא אותה לאשה לכתחלה. אלא פירושו, בת אשת אביו והיא אחותו, שנאמר (ויקרא יח יא) ערות בת אשת אביך לא תגלה.

וכבר כתבתי למעלה בערות אחות, שהלאו הזה בא כדי שישים אחותו מנשואת אביו ערוה בפני עצמה, וכעין מה שאמרנו באמו (מצוה קצ), שאם היא אשת אב חייב בה שתים משום אם ומשום אשת אב.
והראיה מה שאמרו זכרונם לברכה ביבמות (כב, ב) תנו רבנן הבא על אחותו, והיא בת אשת אביו, חייב משום אחות ומשום בת אשת אביו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום אחותו בלבד. מאי טעמיהו דרבנן אמרי מכדי כתיב ערות אחותך בת אביך וגו', ערות בת אשת אביך מולדת אביך למה לי, שמע מנה לחייבו משום אחותו ומשום בת אשת אביו. נמצא שהשוכב עם אחותו שהיא מאנוסת אביו אין בה אלא לאו אחד, והשוכב עם אחותו שהיא מנשואת אביו יתחייב שני לאוין, ובשוגג חייב להביא שתי חטאות.
ומשפטי ה’ צדקו, כי אחר שתרחיק התורה קרבת האחות ראוי להחמיר באותה שהיא אחות גמורה, רוצה לומר מן הנשואין, כי היא נקראת אחות אמה.
וכעניין זה כתב הרמב’’ן זכרונו לברכה (אחרי מות יח ט).

דיני המצוה
בסוף הסדר (מצוה ריא) תראה היכן הם.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר על זה ושכב את אחותו מנשואת אביו במזיד חייב כרת, בשוגג מביא שתי חטאות, כמו שאמרנו.

will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat
adult xxx stories gang sex stories free online intimate sex stories

קצז. שלא לגלות ערות אחות אב

שלא לבוא על אחות האב, שנאמר (ויקרא יח יב) ערות אחות אביך לא תגלה וגו'.

משורשי העריות כתבנו מה שידענו (לעיל קצ).

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות נד, ב) שאיסור אחות אב, בין שהיא אחות לאביו מן האב בלבד או מן האם לבד, ובין שהיא אחותו מן הנשואין בין מן הזנות, שכל אחת מאלו מכל מקום אחות אביו נקראת. ואין כאן מקום לשניות.

דיני המצוה
בסוף הסדר תראה מקומן.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב את אחות אביו במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה.

wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
what makes people cheat link when married men cheat

קצח. ערות אחות אמך לא תגלה

שלא לבוא על אחות אם, שנאמר (ויקרא יח יג) ערות אחות אמך לא תגלה וגו'. כל ענינה, כמו אחות אב (מצוה קצז).

where can i get a std test garysaggu.com free std test
how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
cheaters go dating a married man
adult xxx stories read free online intimate sex stories

קצט. ערות אחי אביך לא תגלה

שלא לבוא על אחי האב. ומן הדומה שאין הפרש בין שיהיה אחי אביו מן האב או מן האם, בין מן הנשואין בין מן הזנות, שנאמר (ויקרא יח יד) ערות אחי אביך לא תגלה, ואחי אביו נקרא מכל מקום.
ואף על פי שהבא על כל זכר חייב משום ואת זכר לא תשכב וגו', זה הלאו הוא נוסף במי שבא על אחי אביו, ואם יהיה שוגג יתחייב על שתי חטאות משום לאו דבא על הזכר, ולאו דבא על אחי אביו, וכמו שאמרו גם כן באביו (במצוה קפט). ובגמרא סנהדרין אמרו זכרונם לברכה (נד, א) הבא על אחי אביו חייב שתים לדברי הכל.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב עם אחי אביו שניהם נסקלים, השוכב והנשכב, אם שניהם מזידין ובעדים והתראה, ואם אין עדים שניהם בכרת, ובשוגג חייב האחד שתי חטאות כמו שאמרנו, שהבא על אחי אביו שחייב שתי חטאות, והאחד חטאת אחד.

ר. ערות אשת אחי אביך לא תגלה

שלא לבוא על אשת אחי האב, וזאת נקראת בכתוב 'דודתו' לפי שהיא אשת דודו, שנאמר (ויקרא יח יד) אל אשתו לא תקרב דודתך היא.
ואזהרה זו היא מכיון שנתארסה לדודו, כלומר, שנתקדשה לו, ואין צריך לומר אחר שנשאת לו, ובין בחיי דודו ואפילו גרשה, ובין אחר מיתתו (יבמות צז א).

משורשי המצוה
כתבנו למעלה (מצוה קצ).

דיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות נד, ב), שאחי אביו נקרא לעניין איסור זה של אשתו כשהוא אחי אביו מצד אב, אבל אחי אביו מצד אם אינו באיסור זה של אל אשתו לא תקרב מדין תורה, אלא שחכמים גדרו גדר ואסרו אפילו אשת אחי אביו מצד אם, כדי להרחיקנו הרבה שלא לגע לאיסור תורה. וכן אסרו גם כן אשת אחי אמו, בין שהוא אחיה מצד אב לבד או מצד אם לבד, ואף על פי שאשת אחי אמו אינה אסורה כלל דבר תורה, מפני שאסרה התורה אשת אחי אביו מצד אב שנקרא דודו, הוסיפו הם באיסור לגדר כל אחד מאלו הדומים לו.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב את אשת אחי אביו מצד אב בחיי דודו במזיד ויש עדים, מיתת שניהם בחנק, שכן הוא הדין הבא על אשת איש בחנק, ואם שכב אותה אחרי מות דודו, במזיד חייב כרת, ואם יש עדים לוקה, בשוגג מביא חטאת קבועה, כמו שידוע לנו דכל שבזדונו כרת בשגגתו חטאת. ואם שכב את אשת אחי אביו מצד אם, או את אשת אחי אמו, בין מצד אב או מצד אם, במזיד מכין אותו מכת מרדות, בשוגג פטור.

i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
adult xxx stories gang sex stories free online intimate sex stories

רא. ערות כלתך לא תגלה

שלא לבוא על אשת הבן, שתהיה אשתו מן הארוסין, וכל שכן מן הנשואין, בין בחייו ואפילו גרשה, בין אחר מותו, בכל עניין זה נקראת אשת בנו, ואסורה עליו, שנאמר (ויקרא יח טו) ערות כלתך לא תגלה.
ומן הדומה שהחיוב אפילו בבן ממזר, בנו הוא מכל מקום, אבל בן שפחה ונכרית אין זה נקרא בנו לשום דבר.

שורש איסור העריות, כתבנוהו (מצוה קצ).

מדיני המצוה
כגון מה שאסרו זכרונם לברכה (יבמות כא, ב) לגדר זה כלת בנו, וכן כלת בן בנו עד סוף העולם, ואסרו גם כן כלת בתו בלבד. והטעם כעין מה שאמרנו למעלה, לפי שהאיסור בא בכתוב בכלתו גזרו הם בכל הכלות הבאות מחמת הבן, וגזרו מחמת בתו בלבד, ודי לנו בכך, ואלו נקראות שניות.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב את כלתו במזיד ויש עדים והתראה בסקילה, ואם אין עדים בכרת, בשוגג מביא חטאת קבועה. ואם שכב את כלת בנו או בן בנו עד סוף העולם או כלת בתו, מכין אותו מכת מרדות.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
cheaters go dating a married man

רב. ערות אשת אחיך לא תגלה

שלא לבוא על אשת אחיו, שנאמר (ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך לא תגלה. ואחד אחיו מאביו לבד או מאמו לבד, ובין מן הנשואין ובין מן הזנות אשתו ערוה עליו, שאחיו נקרא מכל מקום. ומכיון שארסה נקראת אשת אח ואסורה, וכל שכן אחר שנשאה, ובין בחיי אחיו ובין אחר מותו היא אסורה עליו משום אשת אח, חוץ מאשת אח שלא הניח בן, שהתורה צותה על זו בפירוש שישאנה האח, וזאת היא מצות יבום כמו שנפרש בעזרת ה’ (מצוה תקצח).

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב את אשת אחיו חייב כרת אם היה מזיד, ואם שגג חייב להביא חטאת קבועה. וזה יהיה אחר מות אחיו ונשארו לו בנים, או אחר שגרשה, שאלו בחייו בעודה תחתיו, ידוע הוא שדין השוכב את אשת איש מיתתו בחנק. ואין באיסור אשת אח מקום לאסור שניות.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
adult xxx stories read free online intimate sex stories

רג. ערות אשה ובתה לא תגלה

שלא לגלות ערות אשה ובתה, שנאמר (ויקרא יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה. ובא הפירוש שאין החיוב אלא כגון שנשא האחת תחלה, ואחר כך כשבא על השניה הוא מתחייב, אבל אם לא נשא אחת מהן לא יתחייב עליהן, לפי שכתוב בהן לשון אישות וקיחה, דמשמע על ידי נשואין. דהכי משמע לן לשון 'קיחה' בכל מקום, לשון נשואין. אבל חכמים גזרו גדר ואמרו, שאם נאף אדם עם אשה אסור לישא בתה כל השבע נשים קרובותיה כל זמן שהזונה קימת, מפני שהזונה באה לבקר אותן ולבו גס בה ושמא יבוא לידי עבירה.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב את אשה ואת בתה שניהם נשרפין, הוא ואותה ששכב [עמה] אחרונה, שאין לראשונה חטא שהרי בהיתר נשאה, ואם בא על השניה אחר מיתת אשתו הראשונה הרי אלו בכרת, ואין בהן מיתת בית דין, שנאמר במקום אחר בסדר קדושים תהיו (כ יד) באש ישרפו אתו ואתהן. ופרש רבי אליעזר בסנהדרין (סו, ב) באש ישרפו אותו ואחת מהן, דהינו האחרונה, כמו שאמרנו. ודוקא כששתיהן קימות, שכן בא הפירוש. אבל כשאין שתיהן קימות אין שם שריפה, אלא שהן בחיוב כרת במזיד, ובשוגג מביא חטאת קבועה.
ורבי עקיבא מפרש שם, אותו ושתיהן, וכגון שנשא השתים באיסור, וימצא זה כשנשא הבת ואמה ואם אמה. ושם מתבאר במאי פליגי.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
has my boyfriend cheated on me quiz i want to cheat on my boyfriend did my boyfriend cheated on me
i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me
how to cheat tolobel.com husband cheated
husband cheated on me open my boyfriend cheated on me with my mom
how to cheat on wife why do husbands cheat wife cheaters
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

רד. ערות אשה ובת בנה

שלא לגלות ערות אשה ובת בנה. וכבר אמרנו שאיסור זה הוא לעולם בנשואי הראשונה, שנאמר (ויקרא יח יז) את בת בנה. לא תקח.

מדיני המצוה
מה שאסרו זכרונם לברכה לגדר זה בת בן בנה, והיא מכלל השניות, כמו שאמרנו, שכל שאסורה מדברי סופרים תקרא שניה. וכן אסרו אם אם אבי אשתו בלבד.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב אשה ובת בנה בנשואי הראשונה, שניהם נשרפים בחיי הראשונה, ואם מתה הראשונה שניהם בכרת במזיד, בשוגג מביאים חטאת קבועה. ואם שכב את השניה לוקה מכת מרדות מדרבנן.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories

רה. שלא לגלות ערות אשה ובת בתה

שלא לגלות ערות אשה ובת בתה. וכבר אמרנו שאיסור זה בנשואי הראשונה שנאמר (ויקרא יח יז) ואת בת בתה לא תקח וכו'. ולשון קיחה משמע לן לשון נשואין.

מדיני המצוה
מה שאסרו זכרונם לברכה לגדר זה בת בת בתה בלבד, ואם אם אם אשתו בלבד, ואם אב אם אשתו בלבד. כלל העניין של איסור אשה ובתה ובת בנה ובת בתה, כי התורה תאסר לאדם מלשא שש קרובות של אשתו מלבד האחות, שלוש למעלה, דהינו אמה ושתי זקנותיה, ושלוש למטה דהינו בתה ובת בתה ובת בנה, וחכמים הוסיפו עליהן גם כן לגדר שש אחרות, ארבע למעלה ושתים למטה, כי כן יאות העניין להיות בהכרח, כי שתי הזקנות גוררות ארבע אחרות לגדר להן, אבל בת בנה ובת בתה אי אפשר להן לגדר אלא שתים כמותן, והאם והבת אין להוסיף עליהן לגדר, שהרי יש נשים אסורות מן התורה למטן ולמעלן עין בדבר כי כן הוא בהכרח.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב אשה ובת בתה שניהם נשרפים בחיי ראשונה, ואם מתה ראשונה שניהם בכרת במזיד, ובשוגג מביאין חטאת קבועה. ואם שכב את השניות היו מכין אותו מכת מרדות.

signs of a cheater catch a cheat women who cheat on husband
why most women cheat marcandela.com what is infidelity

רו. ערות אשה ואחותה

שלא לבוא על שתי אחיות. כלומר, שלא ישא אדם שתי אחיות ביחד ולא אפילו זו אחר זו בחיי הראשונה, ואפילו גרשה לראשונה שנאמר (ויקרא יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה. פירוש ואשה עם אחותה ביחד, לא תקח, לצרר לשון צרה, כלומר שלא תעשה האחת צרה לחברתה. 'בחייה', בא ולמד שאפילו גרשה לראשונה לא ישא אחותה, וזהו לשון בחייה כלומר, כל זמן שהיא בחיים. אבל אחר מות האחת אין ספק שמותר לשא האחרת, והינו מה שאמר הכתוב בחייה. וכן השוכב דרך זנות עם האחות אחר שנשא הראשונה או קדשה, גם כן בכלל האיסור, כי בנשואי הראשונה הקפידה תורה (יבמות צז א).

משורשי המצוה
עניין העריות כתבנו למעלה (מצוה קצ) מה שידענו. ועוד אומר לי לבי בעניין זה שאסר הכתוב לשא שתי אחיות, כי אדון השלום יחפץ בשלום כל בריותיו, וכל שכן בשלום אותן בריות שהטבע והשכל מחייבין להיות שלום ביניהם ולא קטטה ותחרות תמיד כל היום.

מדיני המצוה
מה שפרשו זכרונם לברכה (יבמות נד, ב) שאחות אשתו נקראת בין אחותה מאמה בין אחותה מאביה, בין מן הנשואין, בין מן הזנות. ופרשו גם כן, שהאיסור יחול מכיון שיקדשנה, וכדמשמע לן לשון קיחה באשה לעולם, כמו שאמרנו.
וכן מה שאסרו זכרונם לברכה לגדר איסור זה אחות זקוקתו, פירוש זקוקתו כגון מי שהיה לו אח ומת ולא הניח בנים, שהוא חייב לשא אשתו מן התורה או לחלוץ לה, כמו שבא המצוה בכתוב בפירוש (מצוה תקצז תקצט) וזאת האשה שהיא זקוקה לאח, כלומר, שהיא ברשות האח לשא אותה אם ירצה, כי מן השמים הקנוה לו, תקרא זקוקתו. ואסרו זכרונם לברכה (שם מא, א) מלשא אחותה, מכיון שהיא זקוקה אליו, אף על פי שלא קדשה ולא עשה בה שום עניין.

וכן אסרו עליו (שם מ, א) גם כן לגדר זה אחות חלוצתו, כלומר, אפילו אחר שחלץ לה, אסרו עליו מלשא אחותה, כמו שאסר הכתוב אחות גרושתו, כמו שפרשנו, כן אסרו גם כן אחות חלוצתו, שהחליצה כעין גט היא. ומכל מקום איסור אחות חלוצתו ואפילו אחות זקוקתו קימא לן אלבא דהלכתא דמדרבנן הוא, כי התורה לא אסרה כי אם אחות נשואתו או ארוסתו אבל הזקוקה לו, אף על פי שמן השמים הקנוה לו אין אחותה בכלל איסור תורה, אלא שהם זכרונם לברכה אסרוה לו שלא לגע לאיסורא דאורייתא.

ומפני שאיסור זה הוא מדבריהם, כמו שאמרנו, הקלו בעניין קצת לפעמים, עד שאמרו זכרונם לברכה (שם מא, א) כי אחד מן היבמין שקדש אחות יבמתו, שאומרים לו המתן אל תגרשנה ואל תשאנה עד שייבם אחיך או יחלץ ליבמה זו הזקוקה לכולכם. חלץ לה אחיו או יבמה או שמתה היבמה - הרי זה יכנוס ארוסתו. אבל אם מתו האחים כולם מוציא את ארוסתו בגט ויבמתו בחליצה. ואם מתה ארוסתו, בין שמתה קודם מיתת האחין בין שמתה לאחר מיתתם, חזרה היבמה להתרה, רצה חולץ רצה מיבם.
ובמצות יבום נכתב עוד מעט בעניינים אלה (מצוה תקצח), כמנהגנו בעזרת השם, שאין כאן מקומן.

ונוהגת אזהרה זו בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב עם האחות, בין על ידי נשואין, בין דרך זנות, בחיי הראשונה במזיד חייב כרת, ואם יש עדים והתראה לוקה, בשוגג מביא חטאת קבועה. ואם שכב עם אחות זקוקתו או אחות חלוצתו היה לוקה מכת מרדות דרבנן. ומכל מקום, אין אשתו דהיינו האחות שנשא ראשונה אסורה עליו מפני נשואי שניה או מפני שזנתה, אלא אשתו מותרת לו, וזאת השנית תלך לה. ואפילו נשאה על ידי חופה וקדושין אינה צריכה ממנו גט, שאין קדושין תופסין בעריות להצריכן גט, אבל מכל מקום מתחייב העושה בהן מעשה הקדושין, שהתורה אמרה לא תקח, ומשמע לשון קדושין, ואף על גב דאם עבר ולקח, כלומר, שקדש, לא מהני ליה כלומר, שאינה לקוחתו לשום דבר ואינה צריכה ממנו גט, מכל מקום נתחייב בכך כמו שאמרנו.

וזה הדין אינו באחיות לבד, אלא אף בכל שאר העריות הוא, שאם נשאן בחזקת היתר ונמצאו עריות, שאינן צריכות גט מן הטעם שאמרנו, שאין קידושין תופסין בעריות. וכן אם נשא או עבר ונאף עם אחת מן השש נשים שאמרנו למעלה (מצוה רב) שהן עריות עליו מן התורה מחמת אשתו, אינן אוסרות אשתו עליו אלא ילכו להן בלא גט, ותשאר אשתו מותרת לו, כמו שאמרנו, זולתי באחות ארוסתו שהחמירו חכמים ואסרו אף הראשונה מפני השניה, שאמרו זכרונם לברכה (שם צד, ב) שאם ארס אדם אשה, כלומר, שקדשה ואחר כך נשא אחותה, ששתיהן אסורות עליו וצריכות ממנו גט.
ומפני מה אמרו כן ולא אמרו שישא הראשונה והשנית תלך לה בלא גט כמו שכתוב למעלה, לפי שחשו חכמים שמא יאמרו הבריות אחר שלא היה בראשונה אלא קדושין לבד, כי באותן קדושין היה שום תנאי, ועל כן נשא השנית, ובדין נשאה, ולפיכך הצריכו בה גט, ואחר שהצריכו באחרונה גט מפני זה החשש שאמרנו, היו צריכים לאסור גם כן ארוסתו הראשונה, כדי שלא יאמרו הבריות נשא אחות גרושתו.

pro abortion facts site abortion clinic houston tx
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
cheaters why do wife cheat dating a married man
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

רז. שלא לבוא על אשה נידה

שלא לבוא על אשה בעת שהיא נידה, שנאמר (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וזמן נדותה נמשך שבעה ימים, דכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה. ובין שתראה פעם אחת בהן או שופעת כל השבעה נידה היא (נידה עג א). וכל זמן שלא תטבול אף אחר השבעה היא נידה לעולם, כי בימים וטבילה תלה הכתוב, שנאמר בטמאים ורחצו במים. ואמרו זכרונם לברכה, בנין אב לכל טמא, שהוא בטומאה עד שיטבול. וכן גם כן דרשו זכרונם לברכה (שבת סד, ב) 'תהיה בנדתה' - תהא בנדתה עד שתבוא במים.

ועניין הנדות הוא, כי יש בנשים עניין שיזוב דם מהן דרך ערוותן בכל חודש וחודש שני ימים או שלושה או יותר עד שבעה. וצוה הכתוב, דבין שיזוב הדם ממנה יום אחד לבד או אפילו כל השבעה יהיה הדין שוה בהן, שאם זב כל שבעה ופסק מבעוד יום בשביעי, טובלת לערב שהוא ליל שמחרתו יום שמיני, וטהורה. וכן אם לא זב אלא יום אחד מכל השבעה, ואפילו דם טפה כחרדל, מצפה שבעת ימים, ולערב שהוא ליל שמיני טובלת וטהורה לבעלה.

משורשי הנידה
כתבתי בפרשת זאת תהיה על עניין זבה (מצוה קסו קפב) מה שידעתי. וכלל העניין כי ה’ יתברך ירחיק מעמו אשר בחר כל טומאה וכל לכלוך וכל נזק, גם כן אמרתי שם מה יהיה העניין לפי הדומה שהחליאן ה’ יתברך לנשים בחולי זה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (נידה לב, א) שהאשה מטמאה בנידה ואפילו ביום לדתה, מה שאין הדין כן בזבה שאין האשה מטמאה בזיבה עד עשרה ימים, ודבר זה מפי השמועה. וכל הנשים בכלל איסור זה ואפילו שפחות כנעניות, מכיון שהן בכלל המצות הרי הן כישראליות לעניין זה. אבל הנשים של אומות העולם מן התורה אינן בכלל איסור נדות וזיבות, אלא מדרבנן, שגזרו עליהן בין בזכרים בין בנקבות שיהיו כזבין לכל דבריהם. וזה שאמרו בגמרא (עבודה זרה לו, ב), שהבא על הגויה חייב עליה משום נשג''ז, פירוש, נידה, שפחה, גויה, זונה. וזה החיוב אינו אלא מדרבנן באיש ישראל, אבל באיש כהן, חייב עליה מדאורייתא משום זונה, ולוקה עליה.

ומה שאמרו זכרונם לברכה גם כן (נידה יט, א) שחמשה מראות דמים הן שטימאה התורה, ושאר מראות הדמים טהורים, העניין הוא, לפי שחכמים ידעו בחכמתן שכל דם שאינו מאותן חמשה מראות, אינו בא ממקום טמא, כי מקום ידוע באשה שהדם הבא ממנו בלבד טמא הוא הנקרא מקור, ובלשון חכמים קרוי חדר. ובימיהם היו בקיאים בכל חכמה, היו הנשים מראות דמן לחכמים ומטהרין אותן או מטמאין לפי מה שהן, ובאותן הימים היו כל הנשים נוהגות בדין תורה לנדות ולזיבות, שהזבה היתה יושבת שבעה ימים נקיים, והנידה טובלת בליל שמיני, ואפילו שופעת כל שבעה, מכיון שפסק הדם בשביעי מבעוד יום.
ומשרבו הצרות נתמעט לבן של חכמים ויודעי התורה ולא רצו לסמוך בדעתן לדון מראות הדמים בכלל, ולפיכך עכשו בזמן הזה כל שיש בו מראה אדמומית כלל או מראה שחרות, בין שהוא עמוק הרבה או כהה, כלומר, שאינו עמוק – טמא. אבל הירוק והלבן, אף על פי שהוא עבה כמו דם, הרי זה טהור. ונאמנת (שם כ, ב) אשה לומר כמראה זה ראיתי ואבדתיו. ואם אמרה ירוק או לבן היה - מטהרין לה.

וכשבא רבי וראה שנתמעטה החכמה בעולם ואין החכמים בקיאין במראות הדמים, וכי הנשים היו נוהגות בדין תורה שהיו מונות ימי הנידה לנידה, וימי זיבה לזיבה, חשש לדבר שמא לפעמים תראה האשה דם שהוא מן התורה טהור, ומפני שלא תמצא חכם שיכיר בו, תחוש לו מן הספק ותשב עליו, ואם אתה מנהיגה בדין תורה, הרי שתהיה מונה מאותו יום שתתחיל לראות שבעה ימים, ובליל שמיני אף על פי ששפעה כל שבעה, אם פסקה ביום שביעי, טובלת לערב, כמו שאמרנו למעלה. ונמצא לפעמים שבאים עליה לידי איסור כרת, כי יש לחוש שמא כל הדם שראתה כל ששה ימים הוא דם טהור ושל יום השביעי היה דם טמא, והיא התחילה למנות שבעת ימי נדות מיום ראשון שראתה. והיה לה להתחיל ולמנותם מיום שביעי כי הוא התחלת נדותה, שהיה דם טמא. ועל ידי טעות זו באה לטעות הרבה פעמים מנידה לזבה ומזבה לנידה, שתהא סבורה להיות בימי נדות ותהא בימי זיבות.
לפיכך עמד רבי ותיקן (שם סו, א) שכל אשה שרואה יום אחד תשב ששה ימים נקיים, וכן אם ראתה שני ימים תשב גם כן ששה נקיים. שכל זמן שאינה רואה יותר משני ימים, כשהיא יושבת עליהן ששה ימים נקיים אין בהן מקום ספק מעתה, שאם אותן הימים שניהם בימי נידה הם לסוף שבעה טהורה היא, ואם שניהן בימי זיבה הם לא היתה צריכה אלא יום אחד, ואפילו הראשון בימי זיבה והשני בימי נידה אין בכך כלום, שהרי היא יושבת אחר מכן ששה נקיים, והאחד מאותן ששה נקיים עולה לאותו יום של זיבה, ואף על פי שכולן בימי נידה הן, שהלכה היא ימי נידה שאינה רואה בהן עולים לימי זיבה. ואם ראתה שלושה ימים, תיקן הוא שתהא יושבת שבעה נקיים, מפני שיש לחוש שכל השלושה בימי זיבה היו, והרי היא זבה גדולה שצריכה לישב שבעה נקיים מדין תורה.
זאת היתה תקנתו של רבי. ועם תקנה זו לא נשאר שום ספק בעניין.

ואחר תקנה זו הוסיפו עוד בנות ישראל והחמירו על עצמן (שם סו, א) שאפילו רואות טיפת דם כחרדל, כלומר אפילו בראיה אחת, היו יושבות שבעה נקיים, שלא רצו לחלק בין רואה דם יום אחד או שנים לרואה שלושה ימים. ואין עניין החומרא שהחמירו הם משום דם מועט כחרדל, כי מדין תורה אין חילוק לעניין ימי נדות בין דם מועט לדם מרובה, כי לעולם צריכה לישב שבעת ימים רצופים, כמו שאמרנו. אבל החומרא היא שעשו עצמן כזבות אפילו בראיה אחת. וחומרא זו שקבלו על עצמן היא מוזכרת בהרבה מקומות בתלמוד.
ונראה מתוך כך, שחכמים ראו חומרתן טובה וצריכה, והודו לדבריהם.

ונמצא שכל הנשים היום, אפילו בראיה אחת דינן כזבות גדולות וצריכות לספר שבעה ימים נקיים, וכן כל אשה שמצאה כתם במקום שראוי לחוש לו, אף על פי שהכתמים מדרבנן, כי מן התורה אין אשה מתטמאה עד שתרגיש בעצמה דם טומאתה, שנאמר (ויקרא טו יט) דם יהיה זבה בבשרה. כלומר, שתרגיש אותו, אף על פי כן כבר החמירו חכמים על הכתמים והצריכו ספירת שבעה עליהם והפסק טהרה. ולפיכך אם מצאה כתם כשיעור האוסר במקום שראוי לחוש בו, צריכה לישב עליו גם כן שבעה נקיים.

ומאימתי האשה מונה שבעה ימים נקיים? ממחרת יום שפסק הדם לגמרי. כיצד, ראתה שני ימים או שלושה, בודקת עצמה תדיר, אם פסק הדם ביום שני או ביום שלישי אפילו בשחרית, אינה מונה שבעה מאותו יום שפסק הדם בו, אלא למחר בודקת עצמה פעם אחרת ומתחלת לספור שבעה מאותו היום. ובמה דברים אמורים? שראתה שני ימים או שלושה או עוד, אבל אם לא ראתה אלא יום אחד, אף על פי שבאותו היום בדקה עצמה והפסיקה בטהרה, אינה מונה מיום המחרת, שחזקת היום הראשון כולו טמא, והוחזק מעין פתוח כל אותו היום, וחוששין שמא דמיה חזרו לה לאחר בדיקתה ושפעה כל הלילה, ואין יום שני זה לראיתה מן המנין, ואפילו בדקה עצמה מבערב חוששין שמא עם סלוק ידיה ראתה, אלא אם כן היו ידיה בין עיניה כל בין השמשות, כלומר, שבדקה עצמה והניחה העד בפנים מבעוד יום ועמד שם בין השמשות עד הלילה ולא מצאה עליו דם כלל, בעניין זה אפשר שנאמר שתתחיל למנות מיום המחרת.

והמוצאה כתם, אין מחמירין בה כל כך שנצריך אותה יום הפסק טהרה מלבד היום שמצאה בו הכתם, כמו שאמרנו ברואה יום אחד לבד, אלא ודאי מכיון שבדקה עצמה אחר שמצאה הכתם ומצאה טהור, מונה שבעה נקיים חוץ מאותו יום שמצאה הכתם, כלומר, שמתחלת מנינה למחרתו של יום שמצאה בו הכתם, כדין אשה שראתה דם שני ימים או שלושה, כמו שאמרנו למעלה.
כל שבעה ימים (שם סח, ב) צריכה האשה בדיקה לכתחילה בכל יום ויום, ובדיעבד אם בדקה יום ראשון בלבד, שהוא מחדת יום שהפסיקה, ושוב לא בדקה אפילו עברו עליה כמה ימים אחר השבעה בודקת עצמה ביום באשון אלא ביום הפסקה בלבד, ליום שביעי בודקת עצמה ודיה, וטובלת בליל שמיני.
לא בדקה עצמה לא ביום ראשון ולא ביום שביעי, אפילו בדקה בליל שמיני, אף על פי שהפסיקה בטהרה מקודם לכן, אין עולין לה כלל אותן שבעה ימים שעברו, מכיון שלא בדקה בהן לא בתחילה ולא בסוף. וצריכה למנות מעת שבדקה שבעה ימים נקיים. ואפשר שעיקר דבר זה מכיון שהתורה צותה (שם כח) וספרה לה ואחר תטהר. ומכיון שלא בדקה לא בתחילה ולא בסוף אין כאן ספירה.

ובדיקה זו צריכה האשה לעשותה בצמר גפן נקי הנקרא בלעז קוטון, או בצמר לבן נקי ורך, או בבגד פשתן ישן שמחמת ישנו הוא רך. וכולן יהיו לבנים, כדי שיהא ניכר יפה בהן כל מראה אדמימות (נידה יז א). ואלה הבגדים שבודקת פהן, נקרא בתלמוד עדים. וכשבודקת, צריכה להכניס העד בכל חורין וסדקין שבאותו מקום, ואם מצאה עליו אחר כן שום מראה אדום - טמאה. כל בדיקה שאינה עשויה כך אינה בדיקה, אפילו הכניסה העד באותו מקום ולא בדקה בחורין ובסדקין, אינה בדיקה יפה, שאין זה קרוי אלא קינוח, וכל שכן שאין שינוי חלוקה עולה לה לבדיקה. שבעה ימים נקיים אלו צריכין שיהיו רצופים, שלא תפסק טומאה ביניהם, אפילו ישבה לה כל הימים ולא ראתה, וביום השביעי אפילו מבערב ראתה, הרי זו סותרת כל מנינה וצריכה לספר אחר כך שבעה ימים נקיים רצופין.

ודיני שעורי הכתם (שם נח, ב) ובאיזה עניין תולה בכתם או אינה תולה, ומי שיש לה מכה באותו מקום אם תולה בה דמיה עד שתחיה המכה, ועניין קטנה שנבעלה והדם שותת ממנה מה דינה (שם סד ב), ודם בתולים שדנו אותו חכמים כדם נידה (שם סה ב), ודיני הוסתות רבים,
ודין פרישה מן האשה סמוך לוסתה שהיא העונה, כלומר, אותו היום או אותו הלילה שהיא רגילה לראות בהן אסורה בתשמיש, מדכתיב (שם לח) והזרתם את בני ישראל מטומאתם, ובא הפירוש, שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן, אבל אחר שעברה עונת הוסת מותרין לשמש.
ועניין ההרחקה מן האשה שצוו זכרונם לברכה (שבת יא, א) בעניין הנדות כדי שלא יכשל אדם בעבירה, והוא שלא יאכל אדם עם אשתו נידה בקערה אחת, ולא יושיט דבר מידו לידה (שם יג א), ולא ידבר עמה דברים של הרגל עברה, וכיוצא בדברים אלו.

ועניין טבילתן שהצריכו אותן חכמים לטבול בלילה, ואף על פי שטבילת הזבה אפילו ביום מדין תורה, והן כולן היום כזבות, אף על פי כן אמרו חכמים שטבילת כולן בלילה משום סרך בתה, וכמו שמפורש העניין בגמרא. ובמקום דוחק, כגון שדלתות מדינה ננעלות בלילה וכיוצא בזה, התירו לטבול אפילו ביום, ומכל מקום אסורה לשמש עד הלילה, שמא תראה ותסתור כל מנינה ונמצא שבא על הטמאה, לפי שטהרתה תלה הכתוב בימים וטבילה.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
ועובר עליה ושכב את הנידה במזיד, מכיון שהערה בה חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה. ובן הנידה אינו נקרא ממזר אלא ולד פגום. ובלאו דלא יבוא ממזר נבאר זה בעזרת ה’ בסדר כי תצא (מצוה תסה).

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
pro abortion facts site abortion clinic houston tx
my wife cheated link women cheat
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

רח. שלא ניתן מזרעו למלך

שלא ניתן קצת מבנינו להעבירם לפני עבודה זרה, שהיו עושין בני אדם בזמן מתן תורה, שהיה שמו מולך, שנאמר (ויקרא יח כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך, כלומר מקצת זרעך.

ונכפלה האזהרה במקום אחר, דכתיב (דברים יח י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. וכך היו עושין, האב מוסרו לכומרים לשם שיקוצם כעין מה שכתוב בקרבנות כשרים, (ויקרא טו יד) ונתנם אל הכהן. ואפשר שהכומרים עושין בו תנופה או הגשה לפני המלך, ואחר כך מחזירין אותו לאב, ומבעירין אש גדולה לפני המלך, והאב היה לוקח בנו ומעבירו בלהב האש. וכך אמרו בירושלמי: אינו חייב עד שימסר לכומרים ויטלנו ויעבירנו.
ודעת הרב רש''י זכרונו לברכה (סנהדרין סד, ב) והרמב''ם זכרונו לברכה (עכו''ם ו, ג) שלא היה שורפו, אלא העבודה היתה להעבירו לבד, ומכיון שהעבירו כמו שהיה דרכם להעבירו חייב.
ודעת הרמב’’ן זכרונו לברכה (לויקרא יח כא) שהיה מעבירו בלהב עד שנשמתו יוצאת, וראיותיו בפירוש החומש שעשה.

רמז משורשי ריחוק עבודה זרה דרך כלל כתבתי למעלה בו מה שידעתי בסדר וישמע יתרו (מצוה כו).
והעניין הזה של עבודה זרה זו של מלך, לפי שהיתה עבודה רעה ביותר והיו אדוקין בה הרבה באותו זמן, נתיחדה בה אזהרה מלבד כל האזהרות עבודה זרה הרבה בתורה, וזה נאמר לדעת הרמב''ם זכרונו לברכה.

אבל לפי הנראה לדעת הרמב’’ן זכרונו לברכה (ויקרא כ ה) לא נצטרך לזה, כי הוא סובר שעניין מחודש יש בעבודה זו של מולך מכל שאר עבודה זרה, שבכל עבודה זרה לא יתחייב העובדה בשלא כדרכה אלא בארבע העבודות הידועות, אבל בעניין זה של מולך יתחייב העושה מעשה זה של מולך בכל עבודה זרה, ולפיכך נתיחדה האזהרה בו. ולפי שהעניין מכוער ביותר, החמירה התורה בו כל כך לחייב העושה כן בכל עבודה זרה, אף על פי שאינו דרכה בכך. זהו הנראה לי מכלל דבריו.
וזה העניין שאין החיוב בא אלא במקצת הזרע ולא בכולו, אפשר שהיה מפני שהכומרים השקרנים היו מבטיחין אבי הבן כי על ידי תקרובת בן זה, יצליח שאר זרעו בכל אשר יפנה, ותהיה הברכה והטובה מצויה בביתו, ולרוב תרמיתם, לא רצו מתחילה לקבוע החוק רק במי שישאר לו זרע מלבד אותו שהוא נותן להם, פן ימאנו מלשמוע אליהם, הן לשרפו לגמרי, הן להעבירו בתוך הלהב, כדעת קצת המפרשים, ולמען יבטיחו גם כן על הברכה והטובה בנשארים, ויתפתו אליהם מתוך כך הפתאים, ולכן לא חייבה התורה בעניין, רק כשהוא כעין עבודתן ולא בצד אחר.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין סד א) מסר ולא העביר, העביר ולא מסר פטור, ושאינו חייב עד שיעביר מקצת זרעו ויניח מקצתו, כמו שאמרנו. ושחייב בין על זרעו כשר, בין על זרעו פסול, ושחייב על כל יוצאי ירכו, בנים או בנות, בין בנים או בני בנים, עד לעולם, אבל אם העביר אחיו או אחיותיו או אבותיו או שהעביר עצמו פטור.
ויתר פרטיה בפרק שביעי מסנהדרין.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן
בזכרים ונקבות. והעובר על לאו זה במזיד ויש עדים והתראה, נסקל בזמן שדנין דיני נפשות, ואם אין עדים והתראה חייב כרת, ובשוגג חייב להביא חטאת קבועה. וכבר כתבתי למעלה בסדר וישמע יתרו (מצוה כו), שאיסור עבודה זרה הוא על כל בני העולם כולו בכלל.

husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom

רט. שלא לבוא על הזכרים

שלא לבוא על הזכרים, שנאמר (ויקרא יח יז) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה, ונכפל זה הלאו בזה העניין בעצמו במקום אחר דכתיב (דברים כג יח) ולא יהיה קדש מבני ישראל. נראה כי לא הסכים הרב זכרונו לברכה בכאן עם מה שתרגם אןנקלוס "ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה", פירוש: שפחה כנענית, אלא דעתו דלא יהיה קדש לא יבוא רק לתוספת לאוין למשכב זכור, כמו שיש כמה אזהרות בתורה כפולות במלות שונות.
וראיתי להרמב’’ן זכרונו לברכה (דברים שם) שלא יסכים גם הוא בלאו הזה עם התרגום, אבל יאמר כי לאו ד'לא יהיה קדש' יבוא להזהיר שלא נניח להיות בינינו עם הקדש 'קדש', והוא האיש המזומן להיות נשכב מן הזכרים, כידוע מהם בארצות הישמעאלים עד היום, ומפני כן אמר 'מבני ישראל' לומר, שאין אנחנו מזהרים מזה באומות, שאם היה אחד מן האומות קדש, ואפילו בינינו, לא הוזהרנו עליו, לפי שלא הוזהרנו באחרים זולתנו אלא בעניין עבודה זרה בלבד.

ואל יקשה עליך אם כן מאי זה מקרא נלמד לאו לנושא שפחה, אם לא נאמר כדברי המתרגם? ושמא תאמר מדכתיב (שם ז ג) לא תתחתן בם, זה אינו, שהרי מפורש בגמרא דלשבעה עממין הוא דאתא, ועליהם הוא דכתיב, ודוקא בגרותן, דאלו בגיותן לא שיך בהו לשון חתון, וכמו שנכתוב בעזרת ה’ במקומו בסדר ואתחנן (מצוה תכ ז).
אבל אפשר לומר, שנלמד איסור לשפחה בכלל איסור כל האומות שאינם ישראלים שאסור להדבק בהן, וכמו שדרשו עליהם חכמים (קידושין סח, ב), מדכתיב (שם ד) כי יסיר את בנך מאחרי. לרבות כל המסירים. וכמו כן שפחה כנענית. מכיון שאינה ישראלית גמורה בכלל מסירין היא, שהרי קצת מצות יש שהיא אינה חייבת בהן, והן אותן שכתוב בהם בפירוש בפרשה (ויקרא יח ב) דבר אל בני ישראל למעוטי כל שאינו מבני ישראל, כמו שמפורש בגמרא במקצת מקומות, ובכלל מסירין הוא בכך.

נמצא לפי דברינו, כי פירוש המתרגם ארמית, כי יש בשפחה לאו, אלא שאנו למדים אותו ממקום אחר.
והרמב’’ן זכרונו לברכה יחשב לאו דלא יהיה קדש, לבל נניח בינינו איש מזומן לזנות כדרך הישמעאלים כמו שאמרנו.
להרמב''ם זכרונו לברכה אין לו בזה לאו, ולכן כתב, כי לא בא הפסוק רק לחזוק אזהרה שלא לבוא על הזכרים כמו שכתבנו, וזה לשונו, שכתב בזה העניין:
וזהו הדעת האמתית שזה הלאו נכפל לחזוק, לא שיהיה אזהרה לנשכב, שמאמרו לא תשכב נלמד אזהרה לשוכב ונשכב. ובגמרא סנהדרין (נד, ב) נתבאר, שרבי ישמעאל הוא שישים לא יהיה קדש אזהרה לנשכב, ולדעתו הבא על הזכור והביא זכור עליו בידיעה אחת חייב שתים. ורבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, קרי ביה לא תשכב, ולפיכך הבא על הזכור והביא זכר עליו בידיעה אחת, אצלו אינו חייב אלא אחת, ואמר בטעם ההוא לא תשכב חדא היא, עד כאן.

משורשי המצוה
לפי שהשם ברוך הוא חפץ בישוב עולמו אשר ברא, ולכן ציוה לבל ישחיתו זרעם במשכבי הזכרים, כי הוא באמת השחתה שאין בדבר תועלת פרי ולא מצות עונה, מלבד שעניין אותו טרוף נמאס ומכוער הוא מאוד בעיני כל בעל שכל. והאיש שנברא לעבודת בוראו לא ראוי להתנול במעשים מכוערים כאלה.
ומזה השורש אמרו זכרונם לברכה (שם עו, ב), שאסור להשיא אשה לקטן, דכעין זנות הוא, וכן שלא ישא אדם זקנה ועקרה שאינה ראויה לילד.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שהבא על הזכור או הביא זכור עליו אם שניהם גדולים נסקלין, ואם היה האחד גדול והאחד קטן עד תשע שנים ויום אחד שניהם פטורין מדאורייתא, ומכין הגדול מכת מרדות מדרבנן, ואם היה האחד קטן שלא הגיע לכלל שלוש עשרה שנה ויום אחד, אבל מכל מקום אם הוא מתשע שנים ויום אחד ולמעלה, הגדול נסקל בין שבא עליו או הביאו על עצמו, והקטן פטור מדאורייתא ומכין אותו מדרבנן.
ואחד הבא על הזכור או הבא על אנדרוגינוס דרך זכרותו חייב (יבמות פג ב), על דרך נקבותו פטור מדאורייתא, ומכין אותו מדרבנן. הטומטום ספק יש בו, ולפיכך אסור מדרבנן. ואנדרוגינוס מותר לישא אשה. ומפני חשש משכב זכור אסרו זכרונם לברכה שלא למסור תינוק ישראל לגוי ללמדו ספר או ללמדו אמנות, מפני שכולן חשודין על משכב זכור.
ויתר פרטיה בסוף הסדר כתוב במקומו.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
ועובר עליו, מכיון שהערה, כלומר שהכניס ראש העטרה בלבד, חייב סקילה, כמו שאמרנו, ואם אין עדים והתראה חייב כרת במזיד, בשוגג חייב להביא חטאת. וזאת מן העריות שנצטוו עליה כל בני העולם בכלל, בין ישראל או שאר כל האומות.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (איסורי ביאה יד, יח) שראה בעצמו כי אפילו עבדים כנעניים ישנם בכלל איסור זה של זכור, ונהרגין עליו, אף על פי שאינן בכלל איסור עריות של קרבה, שהם מותרין אפילו באמם ואחותם, לפי שהם יצאו מכלל גוים ולכלל ישראל לא באו, אף על פי כן אסור, וכן איסור בהמה שוה בכל אדם.

i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
will my boyfriend cheat go my boyfriend cheated on me with my best friend
adult xxx stories read free online intimate sex stories

רי. שלא לשכב עם בהמה

שלא לשכב עם הבהמות, בין שבא האיש על הבהמה או שהביא בהמה עליו הכל בכלל (סנהדרין נד ב), ובכלל הבהמה חיה גם כן, שנאמר (ויקרא יח כג) ובכל בהמה לא תתן שכבתך.

משורשי המצוה
שהשם ברוך הוא חפץ שיהיו כל המינין שברא בעולמו עושין פירות למיניהן, וכמו שבא בכתוב בתחלת הבריאה, שכתוב בכל מין ומין 'למינהו'. ומהיות חפצו ברוך הוא בזה, לא תמצא הברכה וגדולה במה שהוא בהפך. כמו שידוע לנו בפרדות שבאות מתערובת שני מינין, שאינן פרות ורבות. וכן כל אילן המורכב משני אילנות, לא יצלח לעשות פרי כמוהו. וכל שכן במין האדם שהוא מבחר מכל המינים, שאין ראוי שיתערב במין הבהמה הפחות והגרוע.

מדיני המצוה
מה שפרשו זכרונם לברכה שאין חילוק בזה בין בהמה גדולה לקטנה, שנאמר 'ובכל בהמה', כלומר אפילו ביום לידתה. ואין חילוק בין הבא עליה כדרכה או שלא כדרכה בכל עניין, כיון שהערה בה, כלומר, כשהכניס ראש העטרה, או שהערת הבהמה בו, שניהן נסקלים, הוא והיא, אם הוא גדול, כלומר שהגיע לכלל עונשין, והוא מזיד. אבל בשוגג אין הבהמה נסקלת. ואם יש לו מתשע שנים ויום אחד ומעלה, הבהמה נסקלת על ידו והוא פטור עד שיגיע לכלל עונשין. ומכל מקום ראוי ליסרו. ואם הוא פחות מתשע שנים ויום אחד, אפילו הבהמה אינה נסקלת על ידו.
ויתר פרטיה בסוף הסדר נכתב מקומן בעזרת השם.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן
ועובר עליה במזיד ויש עדים והתראה נסקל, כמו שאמרנו, ואם אין עדים, בכרת. בשוגג חייב להביא חטאת קבועה בזמן הבית.

abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
how do you know your wife cheated on you how to know your wife cheated how to cheat your wife
husband cheated on me site cheats
dating for married men how many people cheat cheaters
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
what makes people cheat link when married men cheat

ריא. שלא תשכבנה הנשים עם הבהמות


שלא תשכבנה הנשים עם הבהמות, שנאמר (ויקרא יח כג) ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה, שזו מצוה בפני עצמה בחשבון המצות, ואינה נכנסת בכלל המצוה שלפניה, לפי שאיסור הזכר לבוא על הבהמה ואיסור האשה שלא תביא הבהמה עליה שני איסורין חלוקין הן, ולולי הלאו שבא עליהן בפירוש, לא היו נלמדים זה מזה. והביא ראיה ממה שאמרו זכרונם לברכה בפרק ראשון מכריתות (ב א) שלושים ושש כריתות יש בתורה, ומנו אותם, ומנו בכללן הבא על הבהמה לאחד, והאשה המביאה הבהמה על עצמה לאחר, עם היותם מונים שם כללי הענינים.

שורש מצוה זו עם שלפניה בכלל.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין נה, א) שהאשה גדולה, כלומר שהגיעה לכלל עונשין שהיא בת שתים עשרה שנה ויום אחד שהביאה בהמה עליה, בין גדולה בין קטנה, כיון שהערת בה, בין כדרכה בין שלא כדרכה שתיהן נסקלות, היא והבהמה. ואם האשה קטנה, כלומר פחותה משתים עשרה שנים ויום אחד, הבהמה נסקלת והיא פטורה וראוי ליסרה. ואם היא פחותה משלוש שנים ויום אחד, אפילו הבהמה אינה נסקלת על ידה.
ויתר פרטיה עם פרטי כל העריות הכתובים בסדר זה, בין עניין האיסור שבהן וחלוקיהן בין חלוקי משפטי העוברים, הכל במסכת סנהדרין ובמסכת כריתות ובמקומות מן יבמות וכתבות וקדושין.

וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה שאלה העריות שכתבנו בהן שהן בכרת, בא עליהן הכרת בלשון התורה מבואר, וכמו שאמר הכתוב אחר מנינם, "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם". וכמו כן כל אשר כתבנו בהן שהעובר עליהן חייב מיתת בית דין, הוא כמו כן לשון התורה. אמנם התחלפה המיתה, ואמרנו בקצתן סקילה ובקצתן חנק ובקצתם שריפה, יש מהן מן הכתוב ויש מהן בקבלה. וכל העריות כולן שהיה אחד גדול ואחד קטן - הגדול חייב והקטן פטור, כמו שאמרנו למעלה. וכן אם היו שניהם גדולים, והאחד ישן, הישן פטור, אף על פי שאפשר שנהנה קצת בעודו ישן.

ובכל העריות, וכן בכל שאר העבירות שיבוא עליהם חיוב בית דין, צריך שיהיו שם שני עדים כשרים או יותר מתרין בעובר, ורואין אותו בעיניהם עובר על העבירה. ומכל מקום בעניין איסור העריות הורונו חכמים (מכות ז א) שאין צורך שיראו העדים עניין הניאוף לגמרי, כלומר שיראו את המעשה הרע כמכחול בשפופרת, אלא מכיון שיראו אותם כמנאפים, כלומר זה בזה כדרך כל הבועלין, הרי אלו נהרגין בראיה זו, ואין אומרים שמא לא הערה, מפני שחזקת צורה זו שהערה.
ועוד אמרו זכרונם לברכה (קידושין פ, א) בעניין גם כן, שכל מי שהוחזק בשאר בשר, נהרג על פי החזקה, אף על פי שאין ראיה ברורה על הקרבה אלא חזקה לבד, שבני אדם אומרים, פלוני בן פלונית הוא או אחי פלניתא או אביה, ומלקין ושורפין וסוקלין וחונקין על זו החזקה.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעוברת עליו והביאה בהמה עליה חייבת סקילה, כמו שאמרנו, ואם אין עדים והתראה היא בכרת, ובשוגג חייבת להביא חטאת קבועה. וכבר אמרנו שבכל שוגג אין הבהמה נסקלת, ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה בטעם סקילת הבהמה כדי שלא יאמרו בני אדם זו היא שנכשל בה פלוני, זה לא נאמר אלא במזיד, כי הוא הכשלון הגדול, אבל שוגג קצת אונס יש בו.

נמצא לפי דברינו, שאין אסור על הגוים משום ערוה, אלא אם ואשת אב ואחות מאם ואשת איש, כמו שכתבנו בסדר וישמע יתרו (מצוה לה). וזכור ובהמה, והעבדים אינם בכלל איסור עדיות של קרבה, ומותרין אפילו באמם ואחותם, וכמו שכתבנו למעלה לפי שכבר יצאו מכלל גוים ולכלל ישראל לא באו.

ועוד אמרו זכרונם לברכה בטעם זה (יבמות סב, ב), שהעבד הכנעני אין לו חייס, כלומר שהרי הוא כבהמה לעניין זה, והכתוב מורה על זה מדכתיב (בראשית כב ה) שבו לכם פה עם החמור. ודרשו זכרונם לברכה עם הדומה לחמור, והם היו עבדים של אברהם אבינו. ומכל מקום באיסור זכור ובהמה הן, כדעת הרמב''ם זכרונו לברכה, וטעם נכון הוא דלא שייך לומר בזה אין לו חייס. ואסורין גם כן מלבוא על אשת איש של ישראל דלא שיך בהם גם כן אין לו חייס. וכן הם אסורים מן הנידה, ואפילו שפחה, שחייבין הן בכל עונשים שבתורה. ובפירוש דרשו זכרונם לברכה 'ואשה כי תהיה זבה' (ויקרא טו יט) בין ישראלית בין שפחה בין גיורת ומשוחררת.

ואמרו זכרונם לברכה (שם כב, א) שאם נתגיר אחד מן האומות, וכן עבד שנשתחרר, הרי הן כקטן שנולד, וכל שאר בשר שהיה להן מתחילה בגיותן או בעבדותן אינן שאר בשר להן כלל, ומותר להן לישא אותן אפילו הן אמם או אחותם, זהו מדין תורה. אבל חכמים אסרו הדבר כדי שלא יאמרו שבאו מקדושה חמורה לקדושה קלה.
ותקנו הדבר כן שאם היה נשוי כשהוא גוי או עבד לאמו או לאחותו, מפרישין אותן, לפי שאלו היו אסורות אפילו בגיות. אבל אם היה נשוי לשאר העריות, ונתגירו הוא והן, אין מפרישין אותן, לפי שאין כאן חשש שיאמרו שבא מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי שאר העריות מותרות היו בגיותן.
ומן הטעם הזה לא גזרו זכרונם לברכה בגר אלא בשאר האם אבל לא בשאר האב, ולפיכך אמרו זכרונם לברכה (שם צז, ב), שגר מותר לשא בתו שנתגירה, וכן אשת אחיו מאביו אבל לא מאמו, וכן מותר באשת בנו, ומותר לו לישא שתי אחיות מן האב אבל לא מן האם. וכן השניות כולן לא גזרו עליהם בגרים. והעבדים שנשתחררו הרי הן כגרים, וכל מה שמותר להן מותר להן והוא הדין באיסור.

pro abortion facts site abortion clinic houston tx
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me

פרשת קדושים

פרשת קדושים יש בה חמישים ואחת מצות שלוש עשרה מצות עשה ושלושים ושמונה מצות לא תעשה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
how to cheat on wife dating for married wife cheaters
what makes people cheat click when married men cheat

ריב. מצות יראת אב ואם

לירא מהאבות. כלומר, שיתנהג האדם עם אמו ואביו הנהגה שאדם נוהג עם מי שירא ממנו, שנאמר (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו.
ולשון ספרא: איזהו מורא? לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא סותר את דבריו.

משורשי המצוה
כתבתי במצות כיבוד האבות בפרשת וישמע יתרו (מצוה לג).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין לא, א) עד היכן מוראת אב ואם? שאפילו הכוהו וירקו בפניו לא יכלים אותם, ואף על פי כן צוו חכמים לבל יכה אדם את בנו הגדול, לפי שיש בדבר משום ולפני עור לא תתן מכשול (מצוה רלב), ומנדין על כך.
ואמרו זכרונם לברכה (קידושין שם ב) בחומר מצוה זו, שאפילו נטרפה דעת האב והאם, שישתדל הבן לנהוג עמהם דרך כבוד לפי דעתם. אבל אם נשתטו ביותר, יכול להניחם ויצוה אחרים עליהם להנהיגם כראוי אם יש לו. והממזר חייב בכבוד האבות ומוראם (יבמות כב, ב) אף על פי שפטור מן המשפט על מכתם וקללתם. והורונו זכרונם לברכה (ב''מ לב, א) בעניין זה, שאם יצוו האבות לעבור על דברי תורה, ואפילו על מצות דרבנן, שאין שומעין להם.
ויתר פרטיה, במקומות בגמרא, והרוב בקדושין לפי דעתי (יו''ד סי' ר''מ).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכדים ונקבות
ועובר עליה והקל ביראתם, ביטל עשה זה, אלא אם כן עשה מדעת האב ובמחילתו, שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
cheaters why do wife cheat dating a married man
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
women will cheat women who cheat on husband my boyfriend cheated on me quotes

ריג. שלא לפנות אחר עבודת אלילים לא במחשבה ולא בדבור ולא בהבטה

שלא לפנות אחר עבודה זרה במחשבה או בדבור ולא אפילו בראיה לבד, כדי שלא יבוא מתוך כך לעבוד אותה, שנאמר (ויקרא יט ד) אל תפנו אל האלילים.
ואמרו זכרונם לברכה בספרא (קדושים א יא) אם פונה אתה אחריהם, אתה עושה אותן אלהות, כלומר אם אתה מתעסק בעניניה, כלומר להרהר אחרי השגעוונות אשר יאמרו המאמינים בה, שמזל פלוני או כוכב פלוני יעשה פעלה כן, וכן בקטורת פלונית או בעבודה פלונית, או תביט תמיד בצורות שעושין עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, מכל זה יהיה סיבה, שתהיה נפתה אחריה ותעבדה.

ובפירוש נאמר שם בספרא, שאפילו ההבטה לבד אסורה, שאמרו שם רבי יהודה אומר: אל תפנה לראותן. והעניין מן הטעם שאמרנו, שהוא סיבה לראות אותה ולטעות אחריה, וכן כדי שלא יבטל חלק מהזמן ויתעסק באותם ההבלים. והאדם איננו נברא רק לעסוק בעבודת בוראו, וזהו שאמרו זכרונם לברכה בשבת פרק שואל אדם מחברו (קמט, א)
ודיוקני עצמה אפילו בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר אל תפנו אל האלילים. מאי תלמודא? אמר רבי יוחנן אל תפנו אל מדעתכם.

ונכפל לאו זה, כלומר באיסור המחשבה בעבודה זרה במקום אחר, שנאמר (דברים יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וגו'. כלומר שאם ירבה לבך לחשוב בה, יהיה סיבה לנטותך מן הדרך הישרה ולהתעסק בעבודתה. ועוד נאמר בזה העניין (שם ד יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית וגו'. שאין העניין שלא ישא האדם ראשו ויביט בשמים, אבל הכונה בדבר שלא יביט בהם בעין הלב לדעת כוחן ועניינן כדי לעבדן, וכמו שנאמר במקום אחר (שם יב ל) ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני וגו'. שימנענו הכתוב מלשאול על איכות עבודתה, לפי שכל זה הוא סיבה לטעות בה.

שורש ריחוק עבודה זרה ידוע לכל אדם.

דיני המצוה ופרטיה
יתבארו בהרבה מקומות בגמרא בפיזור, שהזהירונו בו זכרונם לברכה (ברכות יב ב) שלא להרהר במחשבת עבודה זרה. ואמרו זכרונם לברכה, שלא מחשבת עבודה זרה בלבד אסורה, אלא כל מחשבה הגורמת לו לאדם לעקור דבר מן התורה. ובפירוש הזהיר הכתוב על זה דכתיב (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם. ואמרו זכרונם לברכה (קידושין מ, א) שאין הקדוש ברוך הוא מחשב לישראל מחשבת עבירה כמעשה, חוץ ממחשבת עבודה זרה, שהיא נחשבת לו לאדם כמעשה [הלכות ע''א פ''ב].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ופנה אחר עבודה זרה בדרך שיהא עושה בה מעשה לוקה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
abortion clinics in chicago successful abortion stories pills to terminate early pregnancy
cheat wife open reasons women cheat on their husbands
will my boyfriend cheat go my boyfriend cheated on me with my best friend
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
what makes people cheat link when married men cheat

ריד. שלא לעשות עבודת אלילים לא לעצמו ולא לזולתו

שלא לעשות עבודה זרה למי שיעבדה, בין לעצמו בין לזולתו, ואפילו יהיה המצוה לעשותה עובד אלילים שנאמר (ויקרא יט ד) ואלהי מסכה לא תעשו לכם.
ואמרו זכרונם לברכה בספרא (קדושים א יב) אפילו לאחרים. ושם נאמר העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שתי אזהרות, כלומר משום לא תעשו, ומשום לא לכם וגו'.

שורש רחוק עבודה זרה ידוע.

דיניה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (ע''ז נא, ב) מה בין עבודה זרה של ישראל לעבודה זרה של גוי? עבודה זרה של גוי אסורה בהנאה מיד, שנאמר (דברים ז כה) פסילי אלהיהם תשרפון באש וגו'. משפסלו נעשה לו אלוה, ושל ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתעבד, שנאמר (שם כז טו) ושם בסתר, עד שיעשה לה דברים שבסתר, שהן עבודתה. ומשמשי עבודה זרה, בין של גוי או של ישראל, אינן אסורין עד שישתמשו בהן לעבודה זרה. והעושה עבודה זרה, אף על פי שהוא לוקה, שכרו מותר, ואפילו עשאה לגוי, שהיא אסורה משנגמרה אפילו קודם שתעבד, מכל מקום אינה אסורה עד שתגמר, ומכוש אחרון שגומרה אין בו שוה פרוטה.
ויתר רובי פרטיה, במסכת עבודה זרה.

ונוהגת איסורה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר ועשה עבודה זרה לזולתו, בין עשאה לגוי או לישראל, לוקה מלקות אחת. ואם עשה לעצמו לוקה שתי מלקיות כמו שאמרנו, ושניהם משום העשיה לבד לכוונת עבודה, ואף על פי שלא עבדה.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
where can i get a std test garysaggu.com free std test
how to install spy app on android searchengineoptimization-seo.net free cell spy software
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
how to cheat catching a cheater husband cheated
cheaters go dating a married man
husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom
masterbation schools technices sex stories adult teacher anal sex stories black female slave sex stories
what makes people cheat click when married men cheat
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

רטו. שלא לאכול נותר

שלא לאכול נותר, והוא מה שנשאר מבשר הקודשים מקורבן שקרב כמצותו אחר זמן הראוי לאכלו, שנאמר במלואים (שמות כט חו) לא יאכל כי קודש הם.
ובא הפירוש על זה (מעילה יז, ב) כל שבקודש פסול, ליתן לא תעשה על אכילתו, וזה ירמוז הכתוב באמרו כי קודש הם, זה הנסתר שהוא 'הם', הוא כולל כל מה שנפסל מן הקודשים. ואין לנו ללמוד בכך שנחשב הפיגול והנותר ללאו אחד, כי שני שמות הן, וכמו שכתבתי למעלה באיסור הפיגול בסדר צו (מצוה קמד). ומצינו שבאו בהם שני כתובים לגבי העונש, דכתיב בפיגול בסדר צו (ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל וגו', וכתיב בתריה והנפש האוכלת עונה תשא. ונשיאות עון זה הוא כרת, כמו שנלמד בגזרה שוה מנותר, וכתיב הכא גבי נותר (שפ יט ו ח) והנותר עד יום השלישי פיגול הוא לא ירצה ואוכליו עונו ישא כי את קודש ה’ חלל ונכרתה וגו'.
ועל כן, אף על פי שאזהרת שניהם ממקרא אחד, לא נמנע מפני כן לחושבם שני לאוין. וכן אמרו במעילה (יז, ב) הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה, מפני שהן שני שמות וכו' כמו שמפורש שם, שיש דברים שאין מצטרפין בהן ויש שמצטרפין בהן.

משורשי המצוה
כתבתי באיסור פיגול מה שידעתי.

מדיני הנותר
מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים לה, א) אכל מן העור או מן המרק או מן התבלין או מן האלל או מן המראה או מן הגידים ומן הקרנים ומן הטלפים ומן הצפרנים ומן החרטם, מביצי העוף, מן הנוצה - אינו חייב כרת. וכן בדם (שם מה, ב) אין חייב בו משום נותר, וכן בלבונה והקטורת והעצים, וכמו שכתבנו בפיגול. אבל מן השליל או מן השליא חייב כרת. וכן מה שאמרו (שם א) כי קודשי הגוים, כלומר נדרים ונדבות שמקבלין מהן אין בהן משום נותר ופיגול.
ויתר פרטי איסור הנותר וגם הפיגול, יתבארו בהרבה מקומות מסדר קודשים [הלכות פסולי המוקדשין פרק א].

ונוהג איסור זה בזמן הבית בזכרים ונקבות.
ועובר עליו ואכל כזית נותר במזיד חייב כרת, בשוגג חייב להביא חטאת קבועה, וכן הדין אם אכל כזית מנותר ופיגול ביחד, דלעניין אכילה מצטרפים הן.

cheat wife open reasons women cheat on their husbands
husband cheated on me why women cheat on their husband my boyfriend cheated on me with my mom
how to cheat on wife why do husbands cheat wife cheaters

רטז. להניח פאה בשדה

להניח פאה מן התבואה, שנאמר (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב אותם, אחר שזכר לא תכלה פאת שדך.
ופירוש 'גר' - זה גר צדק, וכן כל גר האמור במתנות עניים, שהרי כתוב במעשר עני (דברים כו יב) לגר ליתום ולאלמנה. וזה ודאי גר צדק הוא מן הסתם, שעדיו בצדו, והוא הדין לכל מתנות עניים. ואף על פי כן אמרו זכרונם לברכה (גיטין נט, ב) שאין מונעין אותן מעניי עובדי גוים מפני דרכי שלום.
ועניין הפאה הוא שיניח האדם בעת שיקצור תבואתו מעט מן התבואה בקצה השדה, ואין לשיור זה שיעור מן התורה, אבל חכמים נתנו שיעור בדבר (פאה א, ב) והוא חלק אחד מששים.

משורשי המצוה
כי ה’ ברוך הוא, רצה להיות עמו אשר בחר מעוטרים בכל מידה טובה ויקרה, ושיהיה להם נפש ברוכה ורוח נדיבה. וכבר כתבתי (מצוה טז) כי מתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה ותחול ברכת ה’ בה.
ואין ספק כי בהותיר האדם חלק אחד מפרותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תראה בנפשו שבע רצון ורוח נכון ומבורך, וכי ה’ יתברך השביעו בטובו וגם נפשו בטוב תלין. והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בם האביונים, אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם בה כי רעבו, יורה בנפשו בלי ספק רוע לב ונפש רעה, וגם רעה תבואהו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (סוטה ח, ב) במידה שאדם מודד, בה מודדין לו.
וזה העניין יספיק לנו על צד הפשט גם בלקט ושכחה ופרט הכרם ועוללות.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין קלז, א), שאחד הקוצר או התולש חייב בפאה, ואף על פי שהכתוב אומר 'ובקצרכם' - קוצר לאו דוקא, ואם עבר וקצר הכל (ב''ק צד, א) נותן מעט מן הקצור לעניים.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (חולין קלא, א), שאין במתנות עניים אלו טובת הנאה לבעלים, אלא הם נוטלין אותן בעל כרחם. ודין מאימתי כל אדם מותרין בהם.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם קלד, ב), שאם אין עניים שיטלו הפאה שמותר לבעל השדה ליטלה, שנאמר לעני ולגר, ודרשו זכרונם לברכה ולא לעורבים ולעטלפים.

וכלל זה נתנו ז''ל בחיוב הפאה, בין בפאה של תבואה או של אילן: כל אוכל שגדולו מן הארץ, ונשמר ונלקט כולו כאחד, ומכניסין אותו לקיום, כגון התבואה והקיטנית והחרובין והאגוזים ושקדים וענבים וזיתים ותמרים, וכל כיוצא באלו שיש בהן חמש דרכים אלו שאמרנו - חייב בפאה. אבל אסטיס ופואה וכיוצא בהן פטורין, מפני שאינן אוכל; וכן כמהין ופטריות פטורין לפי שאינו נשמר; וכן תאנים אינן חייבין לפי שאין לקיטתן כאחד; וכן הירק פטור לפי שאין מכניסין אותו לקיום (עי' שבת סח, א).

וכן מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין חיוב הפאה אלא לאחר שהביאו הפרות שליש, ושאין מניחין הפאה אלא בסוף השדה כדי שידעו העניים מקומה (שבת כג א).
ודין האחין שחלקו השדה מה דינם (פאה ג ה) בפאה, וכן השותפין שחלקו,
ודין המוכר מקומות משדהו לאנשים,
ודין (שם ד א) עני אחד אומר לחלק הפאה ביניהם וחבריו אומרים לבוז, ששומעין לאחד ואפילו כנגד כמה, לפי שהוא אומר כהלכה,
ודין (שם שם ה) באיזה עונות ביום מחלקין הפאה,
ודין (שם שם ג) עני שנטל מקצת פאה וזרק על השאר או שפרש טליתו עליה,
ודין עניים העומדים על הפאה שאם בא עני ונטלה זכה בה. לפי שאין עני זוכה בלקט שכחה ופאה ולא כל אדם בסלע של מציאה עד שיגיע לידו, וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (שם א, ב) שאדם חייב להוסיף בפאה לפי גודל השדה ולפי רוב העניים ולפי ברכת הזרע.
ויתר רובי פרטיה, במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת פאה.

ונוהגת מן התורה בזכרים ונקבות
בין בישראל בין בכהן ולוי, ובארץ ישראל דוקא, ובזמן שישראל שם כתרומה וכמעשרות, כדעת הרמב''ם זכרונו לברכה (תרומות א, כו) שאמר כי תרומה ומעשרות אינן נוהגין אלא בארץ ובזמן שישראל שם דוקא, וכמו שנכתוב בעזרת ה’ בסדר שופטים במצות הפרשת תרומה גדולה (מצוה תקז), ומדרבנן נוהגת אפילו בחוצה לארץ.

וכתב הוא זכרונו לברכה (מתנות עניים א, יד) שיראה לו דהוא הדין לשאר מתנות עניים שהן כולן נוהגות בחוצה לארץ מדברי סופרים, והעובר עליה ולא הניח פאה בארץ בזמן שהיא בישובה ביטל עשה זה, וחייב לתת מן הפירות שיעור הפאה לעניים. ואם אבדו או נשרפו כל הפרות קודם שיתן מהם כלום לעניים, לוקה משום לאו ד'לא תכלה פאת שדך', מכיון שאין בידו עוד לתקן הלאו. אבל כל זמן שיש בידו מן הפרות, נותן מהן ופטור בכך, לפי שהלאו הזה הוא לאו הניתק לעשה, וכן לאו דלקט (מצוה ריט), כמו שהתבאר בפאה ובמכות.

how do you know your wife cheated on you how to know your wife cheated how to cheat your wife
has my boyfriend cheated on me quiz i want to cheat on my boyfriend did my boyfriend cheated on me
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me

ריז. שלא לכלות הפאה בשדה

שלא לקצור כל הזרוע, אבל יעזוב ממנו שארית לעניים בקצה השדה, שנאמר (ויקרא יט ט) לא תכלה פאת שדך בקצרך.
וזה הלאו ניתק לעשה, שנאמר (שם י) לעני ולגר תעזב אתם וגו' כלומר, שאם עבר וקצר כל השדה, שיתן לעניים מן הקצור שיעור פאה, והוא חלק אחד מששים מדרבנן שחייבונו כן, אבל מן התורה אין לה שעור, כדתנן (פאה א א): אלו דברים שאין להם שיעור הפאה וכו'.

משורשי המצוה
ודיניה וכל עניניה, כתבתי למעלה במצות עשה שבסדר זה (מצוה רטז) מה שידעתי בה.

i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
want my wife to cheat open wives cheat
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
masterbation schools technices sex stories adult teacher anal sex stories black female slave sex stories

ריח. לעזוב הלקט בשדה

לעזוב הלקט לעניים, והוא מה שנופל מתוך המגל בשעת קצירה או מתוך היד בשעת תלישה, שנאמר בלקט (ויקרא יט י) לעני ולגר תעזב אותם.

משורשי המצוה
כתבתי במצות הפאה (מצוה רטז) מה שידעתי.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (פאה ו, ה): שבולת אחת או שתים לקט, שלוש אינם לקט, כלומר, שאם נפלו שלוש שבלים או יותר ביחד מיד הקוצר, שלושתן לבעל השדה, שאין דין לקט אלה במועט, ודוקא שנפל הלקט מן הקוצר בלא אונס (שם ד, י). אבל הכהו קוץ בידו ונפל, אין זה לקט, וספק לקט – לקט, שנאמר (תהלים פב ג) עני ורש הצדיקו, צדק משלך ותן לו.
ודין תבואה הנמצאת בחורי הנמלים,
ודין (שם ה, ב) שבולת של לקט שנתערבה בגדיש.
ויתר פרטיה מבוארים במסכת פאה. ולעניין באיזה מקום נוהגת, ומי חייב בה, ועונש העובר עליה, הכל כמו בפאה.

has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
wife cheated now what site my spouse cheated on me now what
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me

ריט. שלא לקחת שיבולים הנופלים בשעת הקציר

שלא לקחת שיבולים הנופלות בשעת הקציר, אבל נעזוב אותם לעניים, שנאמר (ויקרא יט ט) ולקט קצירך לא תלקט, וזה גם כן ניתק לעשה כמו שבארנו בפאה (מצוד ריז). וכל עניין מצוה זו גם כן תמצא לקמן במצוה עשה של לקט (מצוה רכא).

my wife cheated go women cheat
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me

רכ. מצות הנחת פאת הכרם

להניח פאה בכרם, ופאה זו של כרם הוציאה הכתוב בלשון עוללות. כלומר, שנצטוינו שנשאיר כל העוללות בכרם לפאה, וזהו דכתיב (ויקרא יט י) לעני ולגר תעזוב אתם. אחר שזכר וכרמך לא תעולל, זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה בעוללות הכרם שהם במקום פאה שבשאר אילנות.
והרמב’’ן זכרונו לברכה, לא פרש כן. ובלאו ד'וכרמך לא תעולל' שהוא בסדר זה (מצוה רכא), אכתוב עיקר מחלוקתם בארוכה. ועוד אבאר שם פאה בכל האילנות מנין, וכל עניני המצוה, כמנהגי בעזרת השם.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
pro abortion facts site abortion clinic houston tx
hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
why do men cheat on their wife women who love to cheat what makes people cheat
cheaters go dating a married man
percent of women that cheat go letter to husband who cheated

רכא. שלא לכלות פאת הכרם

שלא לכלות כל פרות הכרם בעת הבציר, אבל יניח מהם פאה לעניים, שנאמר (ויקרא יט י) וכרמך לא תעולל, וזהו פאת הכרם, כן כתב הרמב''ם זכרונו לברכה. ועוד אמר כי מה שכתוב (דברים כד כ) לא תפאר אחריך בזיתים, יורה גם כן על פאת הזית, כי פאת הזיתים נקראים פארות, ופאת הכרם עוללות. ומשניהם נלמד לכל האילנות.
והרמב’’ן זכרונו לברכה השיג עליו בזה ואמר, כי כולו טעות, ואמר כי לאו ד''וכרמך'' מיוחד דוקא בכרם, והוא שנניח בה כל הענבים הקטנים שאין להם כתף ונטף, ופירוש כתף פסיגין זה על גבי זה. נטף, תלויות כולן ויורדות. ונמצא לפי זה שעוללות הן הענבים הקטנים הנמצאים בכרמים לפעמים, הנקראין בלע''ז גטימא''ש, וזהו דבר מועט בודאי לפי הנראה בכרמים שלנו. וכן אמרו זכרונם לברכה (פאה ז, ד) איזהו עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף.

ומלבד חיוב זה של עוללות, יש עלינו חיוב להניח פאה. ובפאת הכרם לא בא עליה כתוב מבואר אלא דגמרינן 'אחריך' 'אחריך' מזיתים, וכדאמרינן בגמרא חולין (קלא, א) בפירוש ארבע מתנות שבכרם: הפרט והעוללות השכחה והפאה. שנים שבאילן: השכחה והפאה. וגמר שם פאה בכרם מדכתיב בה (שם כא) לא תעולל אחריך. ואמר רבי לוי: אחריך - זו שכחה, כלומר מה שישאר אחריך, דהינו שכחה. ופאה גמרינן אחריך אחריך (שם כ) מזיתים, דכתיב בזית כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך, ותנא דבי רבי ישמעאל שלא תיטול תפארתו ממנו, דהיינו פאה.
וילמד הרמב’’ן ז"ל פאה בכל האילנות מזית, שחייב הכתוב בה פאה בפירוש, ומכרם שלמדנוהו מלשון אחריך. ואמר הוא זכרונו לברכה, כי הרמב''ם ז"ל כתב העניין בתיקון בחיבורו הגדול. ומכלל מחלוקתם זה אין לנו תוספת וגרוע בחשבון הלאוין, שאין המחלוקת אלא שהרמב''ם ז"ל יפרש לא תעולל לפאה, והרמב’’ן ז"ל מפרש אותו לעוללות ממש, וילמד מלשון 'אחריך' פאה בכרם, כמו שכתבנו דגמרינן אחריך אחריך מזיתים. וזה הלאו גם כן ניתק לעשה, שאם עבר וכילה הכל, שחייב לתת העוללות לעניים [מתנות עניים פ''ד].

משורשי המצוה ודיניה
כתבתי למעלה בסדר זה במצות פאה בקצת, ושם כתוב באיזה מקום נוהגת היא וכל שאר מתנות עניים, ושפרטי מצות פאה מבוארים במסכת פאה. ועוד יש לנו לכתוב כאן מה שאמרו זכרונם לברכה (פאה ז ז) בעוללות. שאם היה הכרם כולו עוללות, כולו הוא לעניים, שנאמר וכרמך לא תעולל, ודרשו זכרונם לברכה אפילו כולה עוללות. ואין העניים זוכים ליקח העוללות עד שיתחיל בעל הכרם לבצור כרמו, שנאמר כי תבצר כרמך לא תעולל.

dating for married men husband cheated wife cheaters
husband cheated on me why women cheat with married men my boyfriend cheated on me with my mom
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes
adult xxx stories read free online intimate sex stories

רכב. מצות הנחת פרט הכרם

לעזוב פרט הכרם לעניים, והוא מה שיתפרד ויפול מן הענבים בשעת בצירה, שנאמר (ויקרא יט י) לעני ולגר תעזוב אותם, אחר שזכר "ופרט כרמך לא תלקט". ובלאו דלא תלקט (מצוה רכג) שלאחר זה אכתוב כל עניני המצוה בעזרת השם.

how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters

רכג. שלא ללקט פרט הכרם

שלא ללקט פרט הכרם אבל נעזוב אותם לעניים, שנאמר (ויקרא יט י) ופרט כרמך לא תלקט. והוא הגרעינים הנושרין בשעת קטיפת הענבים, והוא הדין לשאר האילנות הדומין לכרם, שנתחייבנו שלא ללקט הגרעינין הנושרין.

רמז משורשי המצוה
כעניין שכתבנו למעלה בפאה (מצוה רטז).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (פאה ו, ה) איזהו פרט? זה גרגיר אחד או שני גרגרים הנפרטים מן האשכול בשעת הבצירה, אבל שלושה גרגרין שנפלו בבת אחת אינו פרט. היה בוצר ומשליך לארץ כשמפנה האשכולות אפילו חצי אשכול הנמצא שם פרט, וכן אשכול שלם שנפרט שם הרי הוא פרט. והמניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שבוצר הרי זה גוזל את העניים (פאהז ה).
ויתר פרטיה, במסכת פאה [יו''ד סימן שלב].

ועניין המצוה באיזה מקום נוהגת ובמי, כתוב למעלה במצות פאה (מצוה רטז רכ).

abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

רכד. שלא לגנוב שום ממון

שלא לגנוב שום ממון, שנאמר (ויקרא יט יא) לא תגנבו, ואמרו זכרונם לברכה (סנהדרין פו א), שזה אזהרה לגונב ממון. ועניין הגנבה הוא כמו שפרשנו בסדר משפטים (מצוה נד).

שורש מצוה זו ידוע
כי היא מן המצות שהשכל מחייבם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ סא, ב) שאסור מן התורה לגנוב אפילו על מנת להחזיר או על מנת למקט, כלומר להכעיס בעל הגניבה ולהבהילו לשעה ולהחזיר לו הדבר אחר כך. וכן אמרו בספרא (קדושים ב א ב) לפי שנאמר בגניבה (שמות כב ג) 'שנים ישלם' - למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר 'לא תגנבו'. לא תגנבו אפילו על מנת למקט, לא תגנובו על מנת לשלם ארבעה וחמשה.

ודין הגונב סלע מכיס חברו או מביתו והחזיר הדבר הגנוב למקומו לדעת בעליו או שלא לדעתו מה דינו, ובאי זה צד מנין פוטרו, והחילוק שיש בעניין זה בין דבר שיש בו רוח חיים, כגון בהמות, למה שאין בו רוח חיים, וכמו שבא בבבא קמא פרק עשירי (קיח, א).
ומה שאמרו (שם ב) שאסור לקנות מיד גנב מפני שמחזיק ידי עוברי עברה, וכן כל דבר שחזקתו שהוא גנוב, אסור ליקח אותו, ולפיכך אמרו זכרונם לברכה שאין לוקחין מן הרועים צמר, חלב וגדיים, וכן אין לוקחין משומרי עצים או פרות אלא במקומות ידועים, וכן אין לוקחין מן הנשים ומן העבדים ומן הקטנים אלא דברים ידועים, ודרך כלל אמרו, וכולם שאמרו 'הטמן!', אסור ליקח מהם.

ומה שאמרו (שם קטו, א) כי לגנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק, ומחזיר הלוקח ממנו הכלי בלא דמים, והוא יעשה דין עם הגנב, אבל אם אינו מפורסם יש בו תקנת השוק, ומחזיר בעל הגנבה מעותיו ללוקח ונוטל כליו, ואחר כך יעשה הוא דין עם הגנב.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (גניבה א א) וזה לשונו.
כל הגונב משוה פרוטה ולמעלה, עובר על לא תעשה, שנאמר לא תגנבו, ואין לוקין על לאו זה לפי שנתן להשבון. ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון גוי ואחד הגונב את הגדול או את הקטן, עד כאן.
ויתר פרטיה, בקמא פרק עשירי ובמקומות אחרים [ח''מ סי' שמח].

ונוהג איסור בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על לאו זה וגנב - חייב לשלם, כמו שמפורש בכתוב. אם גנב דינר או כסות או חמור או גמל משלם שנים בדמיהם, ונמצא מפסיד כשיעור שביקש לחסר חברו. ותשלומי כפל נוהגין בכל דבר חוץ משור ושה, שיש בהן צדדין שמשלמין עליהן ארבעה וחמשה, כגון שטבח ומכר, כמו שבא בכתוב מבואר. וכשמשלם כפל או ארבעה וחמשה בשור ושה, דוקא שהעידו עליו עדים ושילם על פיהם בבית דין. אבל מודה מעצמו פטור עם תשלום הקרן לבד, שנאמר (ויקרא כב יח) אשר ירשעון אלהים ישלם שנים, ודרשו זכרונם לברכה (שם סד ב) פרט למרשיע את עצמו. והוא הדין לכל קנסות, שהמודה בהן פטור. וכבר כתבתי למעלה (מצוה מט) שאין דנין דיני קנסות אלא בארץ.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx

רכה. שלא נכחש על ממון שיש מאחר בידינו

שלא נכחש במה שהופקד בידינו ובכל מה שיש לזולתנו עלינו, שנאמר (ויקרא יט יא) לא תכחשו. ובא הפירוש (שבועות לז ב), שבממון הכתוב מדבר.
ולשון ספרא (קדושים ב ג) לפי שנאמר וכחש בה ונשבע על שקר. למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר ולא תכחשו. גם זאת מן המצות שהשכל מעיד בהן.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ ה ב) שהכופר בפיקדון פסול לעדות, ואף על פי שלא נשבע. ואמרו בגמרא ודוקא דאמרי סהדי דההיא שעתא הוה פיקדון בביתיה. פרטיה מבוארין במקומות ממסכת שבועות (לז, ב) [ח''מ סימן צ''ד].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה וכיחש בעמיתו בדבר שבממון עבר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך, אבל אין בו מלקות.

how do you know your wife cheated on you why cheat on your wife how to cheat your wife
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

רכו. שלא לישבע על כפירת ממון

שלא נשבע על ההכחשה, שנאמר (ויקרא יט יא) ולא תשקרו, כלומר שאם כפר איש בפקדון, עבר על לא תכחשו. ואם נשבע לו על הכפירה אחר כך, עבר על ולא תשקרו, שכן בא לנו פירוש זה הכתוב שהוא להזהיר על הנשבע בכפירת ממון.
וכמו שבא בספרא (קדושים ב ג) ולא תשקרו. מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שם ה כב) ונשבע על שקר, למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר לא תשקרו. ונתבאר במסכת שבועות (כא, ב), שכל מי שישבע שבועת שקר על כפירת ממון, עובר בשני לאוין משום ולא תשבעו בשמי לשקר, ומשום ולא תשקרו איש בעמיתו.

משורשי איסור השבועה לשקר, כתבתי בפרשת וישמע יתרו במצות לא תשא (מצוה לב).

ודיני מצוה זו
בפרק חמישי משבועות.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושיקר ונשבע על הכפירה במזיד לוקה, ואף על פי שאין בו מעשה מחומר השבועה חייבתו התורה מלקות.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
how do you know your wife cheated on you open how to cheat your wife
dating for married men tolobel.com cheaters
cheaters wives that cheat dating a married man
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories
masterbation schools technices sex stories tamil sex stories readable black female slave sex stories
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

רכז. שלא לישבע לשקר

שלא נשבע לשקר, שנאמר (ויקרא יט יב) ולא תשבעו בשמי לשקר. ופרשו זכרונם לברכה (שבועות כא, א) שזה הכתוב יזהיר על שבועת ביטוי.
ושבועת ביטוי. היא מה שנאמר בתורה (שם ה ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב. והיא נחלקת לארבעה חלקים: שתים להבא ושתים לשעבר. כגון שנשבע על דבר שנעשה או לא נעשה, ועל דבר שעתיד להיות שיעשה אותו או לא יעשה. ואין שבועת ביטוי נוהגת אלא בדברים שאפשר לו לאדם לעשותם, בין להבא או לשעבר.
כיצד לשעבר? אכלתי או לא אכלתי, וכן זרקתי או לא זרקתי אבן לים.
וכיצד להבא? אוכל או לא אוכל, או אזרוק או לא אזרוק.

אבל בדברים שיש בהן מונע מן התורה, אין שבועת ביטוי נוהגת בהן, שאין השבועה חלה אלא על דבר הרשות, שאם רצה עושהו ואם רצה לא יעשהו, שנאמר להרע או להיטיב, אבל בכל דבר מצוה, חיוב עליו לעשותו. לפיכך אין שבועת ביטוי חלה עליו, בין להבא בין לשעבר. כגון שנשבע לקיים מצוה ולא קיימה, וכן אם נשבע שקיים מצוה והוא לא קיימה, דכמו שאין חיוב חל בדבר מצוה להבא, כן אינו חל עליו לשעבר. וכן מתבאר העניין במקומו בשבועות (כז, א).

ומן הטעם הזה שאמרנו, שאין חיוב השבועה חל אלא במה שהוא ברשותו לעשות, פטרו זכרונם לברכה גם כן משבועת ביטוי כל הנשבע להרע לאחרים, מפני שהוא מצוה שלא להרע לחברו.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (שבועות ה, טז) כי יראה לו שהוא לוקה מכל מקום משום שבועת שוא.
והנשבע להרע לעצמו, אף על פי שאינו רשאי, חייב משום שבועת ביטוי אם לא הרע. נשבע להיטיב לאחרים בדבר שהוא בידו לעשות ולא עשה, חייב משום שבועת ביטוי.
ויתר רובי פרטי השבועות ועניין היתרן, יתבאר הכל יפה במסכת הבנויה על זה, והיא מסכת שבועות. וכבר כתבתי יותר מזה בעניין מצוה זו והארכתי במצות לא תשא בסדר וישמע יתרו (מצוה לב).

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה אם היה מזיד, לוקה, ודוקא בעדים והתראה, כמו שידוע בכל המצות. ואם הוא שוגג, חייב להביא קורבן עולה ויורד. וכן אמרו שם בשבועות (שם ב) זו היא שבועת ביטוי, שחייבין על זדונה מלקות ועל שגגתה קורבן עולה ויורד. וזה שאמרו ''זו היא'', אין שם חידוש אחר אלא מצד שהקורבן הוא עולה ויורד.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
husband cheated on me site cheats
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me

רכח. שלא לעשוק

שלא נחזיק במה שיהיה בידינו מזולתנו דרך אונס או דרך דחיה ורמאות, כמו אנשי און שדוחים בני אדם לאמור להם לך ושב כדי לסבב שישאר להם מה שבידם מזולתם.
וזאת היא מידה רעה ביותר, והרחיקתנו תורתנו השלמה ממנה, והזהירה בכך בזה המקום, דכתיב (ויקרא יט יג) לא תעשוק את רעך. כי מחזיק ממון מזולתו בזה העניין שאמרנו, נקרא עושק.
ובכלל עושק הוא גם כן כל שהוא חייב לחברו ממון מעויין [מוגדר] ועושק אותו, כגון כובש שכר שכיר וכיוצא בו. דלא בעינן שיבוא ממש ממון מיד העשוק ליד העושק, אבל כל שיש אצלו תביעת ממון מעויין, והוא דוחה אותו מחמת אלמות שיש בו, או כל צד רמאות, נקרא עושק. ואף על פי שהעושק והגזלה והגנבה עניין אחד הוא, עם היות שהמעשה חלוק זה מזה, כי כוונת שלושתן שלא יקח האדם ממון מזולתו משום צד, לפי שבשלושה דרכים אלו יחמסו בני אדם זה את זה, פרטן הכתוב כולן, והזהיר בכל אחד בפני עצמו. וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה במציעא פרק המקבל (קיא, א) רבא אמר זהו עושק זהו גזל, ולמה חילקן הכתוב? לעבור עליו בשני לאוין.

ופירוש עניין זה ועיקר הטעם לפי דעתי הוא משני צדדין:
האחד, שכל מה שרצה האל ברוך הוא להרחיק ממנו לטובתנו ריחוק גדול, הירבה לנו בו אזהרות רבות.
ועוד לנו תועלת נמצא בריבוי האזהרות. והוא כמו שאמרו זכרונם לברכה (מכות כג, ב), שרצה המקום לזכות את ישראל, ולפיכך הירבה להם מצות.
והכוונה להם באומרם מצות גם על האזהרות, שהרבה להם אזהרות הרבה במה שהיה אפשר להודיע באזהרה אחת. כמו בכאן, שהיה אפשר להזהירנו דרך כלל, לא תקחו ממון מזולתכם שלא כדין. ונתרבו האזהרות לנו בדבר, כדי שנקבל שכר הרבה על הפרישה מן העבירה.
וכמו כן בכל מקום שאמרו זכרונם לברכה לעבור עליו בהרבה לאוין, כן נפרש הדבר. שאין לפרש חלילה שירצה ה’ יתברך לבוא בעלילה על בריותיו, ולכן שירבה הנקם עליהם, כי חפץ ה’ ברוך הוא וברוך שמו לזכות בריותיו, לא לחייב, אבל יזרז אותם זרוז אחר זרוז למען ילמדו יקחו מוסר, ויזכו בהתרחקם מן העבירה זכות רב.
וזה הטעם ליודעי דעת - דבש וחלב.

שורש המצווה ידוע, כי היא מן המצוות שהשכל מחייב אותן.
דיני המצוה בבבא קמא, ועיקר בפרק תשיעי ובפרק עשירי [ח''מ סימן שנט].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן
והעובר עליו ועשק את חבירו, עבר על לאו זה, והוא לאו הנתק לעשה, כלומר שישיב החמס אשר בכפיו וירצה את חבירו על שהקניטו והכעיסו. וכבר הודיעונו זכרונם לברכה (ברכות לב א) שגדול כוח בעלי תשובה.
והרב הצרפתי (סמ''ג לרבינו משה מקוצי ל''ת קנו) כתב בחשבון המצות, מכיון דאשכחן דאמר רבא דעושק וגזל חד הוא, לא נמנה לאו דעושק במנין הלאוין, והוא ימנה במקום זה ולא יהיה כקרח וכעדתו. כלומר שלא נחזיק במחלוקת.

ולדעתנו אנו אין כונת רבא שלא ימנו בשני לאוין, אלא לעבור בגזל בשני לאוין, ובעושק גם כן, ומכיון שעניינן חלוק, נמנה אותם בשני לאוין, כמו הגזלה והגנבה, שאף על פי שעניין שניהם הוא שלא נקח ממון מזולתנו, אין ספק כי לשני לאוין הן נחשבין בתרי''ג מצות.

i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
why do men cheat on their wife looking for affair what makes people cheat
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

רכט. שלא לגזול

שלא לגזול. כלומר, שלא ניטול מה שאין לנו זכות בו, בכוח ובזרוע בפרסום, שנאמר (ויקרא יט יג) ולא תגזול.
ובא הפירוש עליו, (ב''ק עט ב) שלשון גזלה נופל על החוטף דבר מיד חברו או הוציאו מרשותו בעל כורחו דרך אונס ובפרסום, כעניין שנאמר (שמואל ב כג כא) ויגזל את החנית מיד המצרי.

שורש המצוה ידוע
שהוא דבר שהשכל מרחיקו הרבה, וראוי להרחיקו, כי יודע הגוזל החלש ממנו, כי בבוא עליו תקיף ממנו יהיה גם הוא נגזל וכו', והוא סיבה לחורבן הישוב.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין נז א) שאסור דאורייתא לגזול אפילו כל שהוא. אבל לאו דלא תגזל אינו חל אלא בשווה פרוטה, כי התורה לא תחייב אלא בדבר שהוא ממון, ופחות משוה פרוטה אינו נקרא ממון. אבל מכל מקום אסור הוא דבר תורה, כמו חצי שיעור שאין לוקין עליו, והוא אסור דאורייתא.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (גזילה ואבידה א, ב) אפילו גוי ועובד עבודה זרה, אסור לגזלו או לעושקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר.

ובגמרא (ב''ק קיט, א) אמרו זכרונם לברכה, שאפילו אנשים שמותר לאבד גופם, כגון המינין, אסור לאבד ממונם ולגזול או לגנוב להם. ואמרו בטעם זה, שמא יצא מהן זרע ראוי, ויהיה ממונם להם. ועוד אפשר לומר שכונתם זכרונם לברכה בהרחיקם זה, כדי שלא ירגיל האדם טבעו בכך, כי גריעות יהיה בנפש בהרגלה במידות הפחותות והרעות, והוא חבל חזק למשוך העון.

דיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''ק צח ב), שהגוזל חייב להחזיר הגזלה עצמה, שנאמר (ויקרא ה כג) הגזלה אשר גזל. ופרשו זכרונם לברכה יחזיר כעין שגזל. ומפני כן אמרו, כי בדין הוא שאפילו גזל מריש, פירוש קורה, ובנאה בבירה, מקעקע כל הבירה ומחזיר מריש לבעליו, אלא מפני תקנת השבים תקנו: נותן את דמיה ויפטר. וכבר כתבנו למעלה (מצוה קל), איך יש כוח ביד חכמים בזה.
ודין הגוזל חברו בישוב, ורצה להחזיר לו במדבר מה דינו,
ודין הגוזל חברו והבליע לו בחשבון, שיצא ידי חובתו בכך, ואם החזיר לכיסו יצא, והוא שיש בה מעות, דקימא לן כרבי יצחק דאמר (ב''ק קיח, ב) אדם עשוי למשמש בכיסו וימנה מעותיו. ומניין שלא מדעת פוטר במה שאינו בעל חיים.
ודין הגוזל ומת, בין שהאכיל הגזלה לבנים קודם יאוש או אחר יאוש, אם הניח קרקע, חייבין הבנים לשלם דמי הגזלה, אבל מן המטלטלין לא יהיו חייבן היתומים לשלם, אלא מפני תקנת הגאונים שתקנו כן, שאפילו במלוה על פה ישתעבדו מטלטלי דיתמי מפני תקון העולם.
ודין הלוקח מן הגזלן כדין הלוקח מן הגנב שיש חילוק בין מפורסם לשאינו מפורסם.
ומה שאמרו (שם קיט, א) שאסור להנות מאדם שחזקתו שכל שיש לו מן הגזל. אבל אם היה קצת מה שבידו שלא מן הגזל, אף על פי שהוא מועט, מותר ליהנות ממנו, עד שידע בבירור שאותו דבר ממש שהוא נהנה בו גזול.
ויתר דיני גזילה ודיני יאוש ושינוי רשות ושאר פרטיהן מבוארים בפרקים תשיעי ועשירי מקמא, וקצת מהן כתבתי בסדר ויקרא (במצוה קל).

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה וגזל משוה פרוטה ולמעלה, עבר על לאו, אבל אין לוקין על לאו זה לפי שהוא ניתק לעשה דהשבה, שנאמר והשיב את הגזלה וגו'. ואפילו ביטל עשה שבה, כלומר, ששרף את הגזילה או השליכה לים הגדול, מקום שאינה נמצאת לעולם, אינו לוקה, לפי שהוא לאו שניתן לתשלומין, שישלם מה שהיתה שוה. ואם כפר בה ונשבע לשקר, יוסיף החומש ויקריב אשם כמו שהתבאר בקמא ובסוף מכות (טז א).

husband cheated on me site cheats
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

רל. שלא לאחר שכר שכיר

שלא נאחר שכר שכיר, שנאמר (ויקרא יט יג) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר.
וזה הכתוב אמרו זכרונם לברכה (ב''מ קי, ב) שמדבר בשכיר יום, והאריכה התורה זמן פרעונו כל הלילה, שנאמר עד בוקר, ובשכיר לילה למדנו במקום אחר, שזמן פרעונו כל היום, שנאמר (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. ופירשו זכרונם לברכה שזה הכתוב מדבר בשכיר לילה.

ולשון המשנה, שכיר יום גובה כל הלילה, ושכיר לילה גובה כל היום. ואף על פי שבאו במצוה זו שני כתובים, אינם אלא מצוה אחת, והאחד נאמר להשלים דין המצוה, ואין לנו למנות מה שיבוא בתורה לתשלום דין המצוה – מצוה בפני עצמה.
ועניין מצוה זו, שלא נאחר לשכיר פרעונו, אבל נפרעהו תוך זמן קצוב, זהו יסוד המצוה, ועם שני הלאוין אלו הנזכרים בה, ידענו זמן הפרעון בשכירין. בין שכיר יום בין שכיר לילה, מתי הוא. וזכר זה העיקר בכל המצות, כי עיקר גדול הוא בחשבון המצות.
והוא העיקר שהסכימו עליו שני עמודי העולם הרמב''ם זכרונו לברכה והרמב’’ן זכרונו לברכה.

משורשי המצוה
לפי שהשם ברוך הוא חפץ בקיום האדם אשר ברא, וידוע כי באיחור המזונות, יאבד הגוף. ועל כן ציוונו לתת שכר שכיר, כי אליו הוא נושא את נפשו להתפרנס בו. ולפי הנראה, על כן שם גבול זמנו יום אחד ולא יותר, כי דרך בני אדם להתענות יום אחד לפעמים. ובפירוש הודיע הכתוב טעם הדבר, באומרו (שם טו) ואליו הוא נושא את נפשו. ואף על פי שדרשו בו זכרונם לברכה (שם קיב א) בעניין אחר, פשטיה דקרא כמו שכתבנו משמע.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שם קיא, א), שאחד שכר האדם והבהמה והכלים, יש בהם משום ביומו תתן שכרו, ומשום בל תלין. וכן מה שפרשו זכרונם לברכה ששכיר שעות של יום גובה כל היום, ושכיר שעות של לילה גובה כל הלילה, שכיר חודש שכיר שבת, שכיר שנה שכיר שבוע - יצא ביום גובה שכרו כל היום, יצא בלילה גובה שכרו כל הלילה.
ודין נתן טליתו לאומן, גמרה והודיעו, כל זמן שהטלית ביד אומן, אינו עובר, נתנה לו ולא פרעו ביום שנתנה לו, עובר, שהקבלנות כשכירות, כן פרשו זכרונם לברכה.

ודין שליח ששכר פועלים, מי עובר משום בל תלין: הוא או בעל הבית, שהכל הולך לפי הלשון שאמר לפועלים.
ומה שאמרו שאין השוכר עובר אלא בזמן שתבעו השכיר ולא נתן לו, אבל אם לא תבעו אינו עובר. וכן אם המחה לפועל אצל אחר שיפרע לו השכר וקבל הפועל, פטור השוכר אף על פי שלא פרעו האחר אחר כן.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם קי, ב), שהמשהה שכר שכיר עד אחר זמנו, אף על פי שכבר עבר בעשה ולא תעשה, חייב לתן לו מיד שיתבעהו, וכל זמן שישהה פרעונו אפילו אחר הזמן, עובר עוד על לאו של דבריהם זכרונם לברכה. וסמכו לזה המקרא שכתוב (משלי ג כח) אל תאמר לרעך לך ושוב וגו'.
ודין השכיר שנשבע ונוטל כל זמן שתבע שכרו תוך זמנו, ואפילו היה השכיר קטן, גם הוא נשבע ונוטל, ונתנו זכרונם לברכה (שם קיב ב) טעם בזה, לפי שבעל הבית טרוד בפועליו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק תשיעי ממציעא [ח''מ סימן שלט].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן
והעובר עליה ועיכב שכר שכיר עד אחר הזמן המוגבל, ביטל עשה ועובר על לאו. ואין לוקין על לאו זה, לפי שנתן להישבון, שהרי חייב הוא לשלם שכרו בכל עת.
ועוד אמרו זכרונם לברכה (שם קיא, א) בכובש שכר שכיר על דרך האזהרה, שעובר משום בל תעשוק ובל תגזל ובל תלין, ומשום לא תבוא עליו השמש. ואמרו בגר תושב שיש בו משום ביומו תתן שכרו, אבל אין עוברין בו משום בל תלין. וזה הדין דגר תושב מפורש במשנה פרק המקבל.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה, דהוא הדין לבן נח.

did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband

רלא. שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה

שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה. ואף על פי שאינו שומע הקללה, שנאמר (ויקרא יט יד) לא תקלל חרש.
ובא הפירוש עליו: מי שאינו שומע קללתך, וכן תרגם אונקלוס. ולשון ספרא (קדושים ב יג) אין לי אלא חרש, מנין לרבות כל אדם? תלמוד לומר (שמות כב כז) בעמך לא תאר. אם כן למה נאמר חרש? מה חרש מיוחד שהוא בחיים, יצא המת שאינו בחיים. אף על פי שאין בנו כוח לדעת באי זה עניין תנוח הקללה במקולל, ואי זה כוח בדיבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששין לקללות, בין ישראל בין שאר האומות, ויאמרו שקללת בני אדם, גם קללת הדיוט, תעשה רושם במקולל ותדביק בו המארה והצער.

ואחר דעתנו דבר זה מפי הבריות נאמר כי משורשי המצוה שמנענו ה’ מהזיק בפינו לזולתנו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה, וכעין עניין זה אמרו זכרונם לברכה (מו''ק יח א) ברית כרותה לשפתים. כלומר, שיש כוח בדברי פי אדם.

ואפשר לנו לומר, לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים. ותרגם 'לרוח ממללא', נתן בה כוח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה. ועל כן ידענו, ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו, וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע. ואפשר לומר עוד, כי העניין להשבית ריב בין בני אדם ולהיות ביניהם שלום, כי עוף השמים יוליך את הקול, ואולי יבואו דברי המקלל באזני מי שקולל.

והרמב''ם זכרונו לברכה אמר בטעם מצוה זו, כדי שלא יניע נפש המקלל אל הנקמה ולא ירגילנה לכעוס. ועוד האריך בעניין בסיפרו. ונראה לי מדבריו, שלא יראה הוא בדעתו נזק אל המקולל בקללה, אלא שתרחיק התורה העניין מצד המקלל, שלא ירגיל נפשו אל הנקמה וכעס ואל פחיתות המידות. וכל דברי רבותינו נקבל, עם היות לבבנו נאחז במה שכתבנו יותר.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות לה, א) שאסור לקלל בשום עניין, ומכל מקום אינו לוקה אלא המקלל בשם מן השמות כגון יה, שדי ואלוה, וכיוצא בהן או בכנוי. ובכל לשון שקלל בשם או בכנוי מן הכנויין, כגון חנון, קנוא, וכיוצא בהן, חייב, שהשמות שקוראין בהן הגוים להקדוש ברוך הוא הרי הן בכלל הכנויין.
ומה שאמרו (שם לו, א) שאפילו המקלל את עצמו לוקה, שנאמר (דברים ד ט) השמר לך ושמר נפשך מאוד.
ומה שאמרו במכלתא לא תקלל חרש באומללין שבאדם. ועוד אמרו שם:
שהכתוב אומר (שמות כב כז) ונשיא בעמך לא תאר וגו'. אחד דיין ואחד נשיא במשמע, ומה תלמוד לומר אלהים לא תקלל? לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. מכאן אמרו יש מדבר דבר אחד וחייב עליו משום ארבעה דברים: בן נשיא שקילל אביו חייב עליו משום האב ומשום דיין ומשום נשיא ומשום בעמך לא תאר [ח''מ סי' כו].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה וקילל בשם או בכינוי אחד מישראל, במזיד ויש עדים והתראה - לוקה, שזהו אחד משלושה לאוין (תמורה ג א), שאף על פי שאין בהן מעשה, ולא נאמר בהן בפירוש בתורה מלקות - לוקין עליהן. והשנים האחרים הם: נשבע וממר, שמפורש בגמרא סנהדרין.

abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
dating for married men tolobel.com cheaters
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

רלב. שלא להכשיל תם בדרך

שלא להכשיל בני ישראל לתת להם עצה רעה, אבל נישיר אותם כשישאלו עצה, במה שנאמין שהוא ישר ועצה טובה, שנאמר (ויקרא יט יד) ולפני עור לא תתן מכשל.
ולשון ספרא: לפני סומא בדבר והיה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. ואמרו זכרונם לברכה אל יאמר אדם לחברו מכור שדך וקח חמור, והוא עוקף עליו ונוטלה הימנו.
וזה הלאו כולל כמו כן מי שיעזור עובר עבירה, שהוא מביא אותו שיתפתה בזולת זה לעבור פעמים אחרים עוד, ומזה הצד אמרו זכרונם לברכה (ב''מ עה ב), במלוה ולוה בריבית ששניהם עוברים בלפני עור וגו'.

שורש המצוה ידוע
כי תקון העולם ויישובו הוא להדריך בני אדם ולתת להם בכל מעשיהם עצה טובה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, בריש מסכת עבודה זרה (יד א) דאלפני מפקדינן אבל אלפני דלפני לא מפקדינן, ומפני כן פרשו שם (ו א), דכי בעיא לן בגמרא טעמא דמתניתין אי משום דאזיל ומודה אי משום לפני עור, דלא הוה מסתפק בטעמא דמתניתין אלא בלשאת ולתת עמהם, דיהיב ליה ישראל לגוי מידי דחזי לתקרובת, ובכי האי גונא אפשר דאיכא ביה משום 'ולפני עור', אבל שאר מתניתין כולה, כגון להלוות ולפורען ולהשאילן, משום דאזיל ומודה הוא אסורא, דמשום לפני עור לכא למימר, דשאלה בעינה הדרא.
ולהלוותן ולפורען נמי, זוזי יהבינן להו וזוזי לא חזו לתקרובת, מאי אמרת, דילמא זבין בהו תקרובת, הוה ליה לפני דלפני, ובכי האי גונא לא מפקדינן, כמו שאמרו. וכן כל כיוצא בזה.
וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (שם טו ב), שאסור למכור כל כלי מלחמה וכל דבר שיש בו נזק לרבים, אלא אם כן מוכרן כי היכי דמגנו עלן. וכן אסור למוכרו לישראל המוכרן לעכו''ם, וכן לישראל לסטים, ואסור הכל משום ולפני עור.
ויתר פרטיה במקומות מהתלמוד בפיזור [הלכות רוצח פי''א].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה והשיא את חברו לדעת עצה שאינה הוגנת לו, או סייע אותו בדבר עבירה, כגון המושיט כוס יין לנזיר וכל כיוצא בזה, עבר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך, ואין לוקין עליו, לפי שאין בו מעשה.

i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
how to cheat tolobel.com husband cheated
teen sex stories link akka sex stories

רלג. שלא לעוול המשפט

שלא יעשה הדין עוול בדין. והעוול יהיה בכל עת שיעבור על מה שצותה לנו התורה בעניין הדין, אלא אם כן עשה ברצון בעלי הדין, ועל זה נאמר (ויקרא יט טו) לא תעשו עוול במשפט.

שורש המצווה ידוע, כי במשפט צדק, יתקים ישוב בני אדם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (כתובות קה, א), שהמענה את הדין בכלל מעוול המשפט הוא.
ומה שאמרו (אבות א א) הוו מתונים בדין, כדי שלא יבואו לעול המשפט. ואמרו זכרונם לברכה (יבמות קט ב) שראוי למי שדן להמלך עם גדול ממנו, אם הוא אצלו. ואמרו (אבות ד, ז) באזהרת עניין זה כל המונע עצמו מן הדין מונע ממנו איבה וגזל ושבועת שוא.
וכל זה ללמדנו שהדבר צריך מתון וישוב הדעת הרבה, כדי שלא יטעו בדין. כי הרבה דברים יש בדינים, וחכם גדול צריך להיות בדין. וכמו שאמרו זכרונם לברכה (ב''ב קעה, ב) הרוצה להתחכם יעסוק בדיני ממונות, שאין מקצוע בתורה גדול מהן, שהם כמעיין הנובע.
והזהירונו גם כן (סנהדרין ח, א) שיהא חביב עלינו דין של פרוטה כדין של מאה מנה, לדון אותו לאמיתו.
ומפני חומר הדין, שיבחו הרבה מי שיכול להטיל פשרה בין בעלי הריב, ועליו נאמר (זכריה ח טז) אמת ומשפט שלום שפטו, שזהו משפט של שלום. וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ח טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, אי זהו משפט שיש עמו צדקה? הוי אומר זהו מצוע.

ויתר רובי האזהרות שהזהירונו זכרונם לברכה בהשווית הדין, ושאר פרטי המצוה, הם בפיזור בסדר נזיקין, והעיקר במסכת סנהדרין [ח''מ סי' יז].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים כי להם המשפט.
והעובר על זה, ועשה עול במשפט, כלומר, שדן שלא כדין תורה לדעת - עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו, דלאו שאין בו מעשה אלא דבור לבד, אין לוקין עליו, חוץ מאותן שמנינו למעלה (מצוה רלט).
ועוד, שהרי כל הדן שלא כדין תורה דינו חוזר, ולפיכך אין לוקין עליו, וכדאמרינן בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות (לג א), שכל הטועה בדבר משנה, לעולם חוזר.
והעניין לומר שכל הטועה לדון במה שהוא הפך כונת התורה, בלי ספק דינו בטל לגמרי, והרי הוא כאלו לא נאמר. ושם יתבאר שיש צדדין, שאם דן הדין בהפך האמת, שדינו דין וחייב לשלם מביתו למי שעיוות לו דינו. ומכל זה לא יתחייב מלקות, ואפילו עשה בו מעשה, וכגון שנשא ונתן ביד, מן הכלל שבידינו שכל לאו שנתן לתשלומין, אין לוקין עליו.

[סיכום דיני דיינים שהורו וטעו בדינם]
ואם לא שיארך העניין ונצא מגדר מלאכתנו, באנו לפרש בארוכה כל הצדדין שהדין חוזר, והצדדין שאינו חוזר וחייב הבית דין לשלם מביתו, והצדדין שאינו חוזר ופטור הבית דין לשלם.
ומכללא דמלתא לפי הנראה:
דכל היכא שדנו בלא קבלה [המתדיינים לא קבלו את הדיינים], ואיכא בעיר גדול מהם, וטעו, ואפילו בשיקול הדעת, דינם חוזר, והוא שלא נשאו ונתנו ביד. שאילו נשאו ונתנו ביד, אין דינם חוזר, אבל חייבין לשלם. בעניין אחר - אין דינם חוזר.
והיכא שדנו ברשות, דלכא למימר דהוו פושעים כשבאו לדון, פטורים מלשלם.
והיכא דלאו ברשות, אי נמי בכל צד דאיכא למימר דהוו פושעים כלל כשבאו לדון - חייבים לשלם.
וכל היכא דאמרי דינם חוזר, אפילו אבד או נאכל הדבר שדנו עליו, פטורים מלשלם, אלא אם כן נשאו ונתנו בידם ממש, דכיון שכן, מדין מזיקין מיהת חייבים לשלם. הא לאו הכי פטורין.

והא דאמרינן לעיל דכל שטועה בדבר משנה לעולם חוזר, פרש לנו מורי ישמרו אל, דלאו דוקא משנה ממש, אלא אף כל שהוא מפורש בתלמוד בדברי האמוראין שהוא הלכה, וטעה בה הדין גם זה טועה בדבר משנה יקרא.
ועוד הפריזו על מידותם לומר עוד, שאפילו הטועה בדבר אחד שפסק אחד מן הגאונים או מן החכמים המפורסמים בינינו בחכמה, כטועה בדבר משנה משוינן ליה, אלא אם כן יאמר אותו הבית דין שאע''פ שהיה יודע ונזכר דעת אותו הגאון או החכם, לא יהיה דן כמוהו, ולא ישוב בשבילו מלדון דיניו כדעתו, והוא שיהא ראוי לכך.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
why do men cheat on their wife looking for affair what makes people cheat
husband cheated on me open my boyfriend cheated on me with my mom
adult xxx stories gang sex stories free online intimate sex stories

רלד. שלא לכבד גדול בדין

שלא יכבד הדיין אחד מבעלי הדין בשעת הריב, ואפילו היה גדול ונכבד ונשוא פנים, שנאמר (ויקרא יט טו) ולא תהדר פני גדול.
ואמרו בספרא (קדושים ד ג) שלא תאמר עשיר הוא זה, בן גדולים הוא, היאך אביישנו, כלומר שלא אכבד אותו יותר מבעל דינו שאינו גדול כמוהו, לכך נאמר 'ולא תהדר פני גדול'.

שורש המצווה ידוע, וכתבתיו בראש הסדר (מצוה רלה).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות ל, א) שלא יהא אחד יושב ואחד עומד אלא שניהם עומדין, כי בהיותם לפני הבית דין, ראוי להם לעמוד כאלו הם לפני שכינה, כי רוח אלהים שוכן בתוך עדת דיני ישראל, כמו שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל.
ומכל מקום אמרו זכרונם לברכה (שם ב), שאם רצו להושיב בעלי הדין הרשות בידם, ובמה דברים אמורים? בשעת משא ומתן, אבל בגמר דין, מן החיוב הוא בעמידה, כמו שנאמר (שמות יח יג) ויעמוד העם על משה. אלא שנהגו בכל בתי דיני ישראל מאחר התלמוד להושיבם מפני המחלוקת. ואפילו העדים, שכתוב בהם (דברים יט יז) 'ועמדו שני האנשים' - נהגו גם כן היום להושיב (רמב''ם סנהדרין כא ה).
ויתר פרטיה מבוארים במקומות מסנהדרין ושבועות.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם המשפט.
ועובר עליה וכיבד בעל דין אחד יותר מחברו, במזיד - עבר על לאו זה וביטל עשה שכתוב (ויקרא יט טו) בצדק תשפט עמיתך.
ומה שהתירו זכרונם לברכה בזה ביתרון החכם על עם הארץ, עם קצת שאר דיני המצוה נכתב לקמן במצוה הבאה בסמוך (מצוה רלה).

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how do you know your wife cheated on you how to know your wife cheated how to cheat your wife
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

רלה. מצוה שישפוט בצדק

לשפוט בצדק, שנאמר (ויקרא יט טו) בצדק תשפט עמיתך, ובא הפירוש שנצטוו הדיינין להשוות בעלי הריב, כלומר, שלא יכבד הדיין אחד מבעלי הדין יותר מן האחר.
וכן אמרו בספרא (קדושים ד ד) שלא יהא אחד מדבר כל צרכו, ואחד אומר לו קצר דבריך. וכן בפרק שבועת העדות (שבועות ל א): תנו רבנן בצדק תשפוט עמיתך, שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צורכו ואחד אומר לו קצר דבריך.

וכן בכלל מצוה זו, שכל איש שהוא חכם בדיני התורה וישר בדרכיו, שהוא מצווה שידין דין תורה בין בעלי הריב אם יש כוח בידו, ואפילו יחיד יכול לדון מדין תורה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין ג, א) אחד דן את חבירו דין תורה, שנאמר בצדק תשפט עמיתך. וחכמים הזהירו (אבות ד ח), שלא יהא אדם דן יחידי.
ועוד יש בכלל מצוה זו, שראוי לכל אדם לדון את חברו לכף זכות, ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב.

שורש המצווה נגלה הוא
כי בהשויית הדין יתישב העולם, ואם יכבד הדיין את האחד מבעלי הדין על האחר, יפחד בעל הריב מלהגיד כל טענותיו לפניו, ומתוך כך יצא המשפט מעוקל.
ובמה שאמרנו שמצוה על החכם בדברי תורה והוא איש ישר לדון בין החולקים, שזהו בכלל המצוה, כמו כן, גם בזה תועלת, כי החכם והישר, ידין דין אמת. ואם הוא היודע לא ירצה לשפוט, ישפטום שאר בני אדם שאינם חכמים, ויטו הדין על האחד מבעלי הדין בלי ידיעה.
גם במה שאמרנו שכל אדם חייב לדון חברו לכף זכות, שהוא בכלל המצוה, יהיה סיבה להיות בין אנשים שלום ורעות, ונמצא שעיקר כל כוונת המצוה להועיל בישוב בני אדם עם יושר הדין, ולתת ביניהם שלום עם סילוק החשד איש באיש.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות לא א) ששני בעלי דין שהיה האחד לבוש בגדים יקרים והשני בגדים בלוים, אומרים למכובד הלבישהו כמותך, או לבש כמותו ואחר כך נדין ביניכם, כדי שתהיו שוין. ועכשו בזמננו לא ראינו בית דין שעשה כן.
ועוד אמרו זכרונם לברכה (רמב''ם סנהדרין כא ג) שמצוה להושיבם בשוה, ולא האחד למעלה מחברו או האחד בישיבה והאחר בעמידה, רק בתלמיד חכם ועם הארץ שאמרו בהם מושיבין החכם, ואומרים לעם הארץ שב, ואם לא ישב אין מקפידין על כך (שם ה''ד).
ואמרו זכרונם לברכה (שם ה''ו) שאם באו לפניך הרבה דינין, ויש ביניהן דין יתום ואלמנה, שמצוה להקדימן, שנאמר (ישעיהו א יז) שפטו יתום ריבו אלמנה. כלומר, שבדינם נצטוינו לזרז יותר מבדין אחרים.
וכן אמרו זכרונם לברכה (כתובות קה ב), שדין תלמיד חכם קודם לדין עם הארץ,
ודין אשה קודם לדין איש, לפי שבושת האשה מרובה.
וכל זה שאמרנו בכלל 'בצדק תשפט' הוא. ועניינים אלו עם יתר פרטי המצוה, במקומות מפזרים בתלמוד, ומהן הרבה בסנהדרין ושבועות [ח''מ סימן יז].

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים.
שהן חייבין לדון ולא הנקבות. ואולם גם הנקבות חייבות במה שאמרנו שהוא בכלל מצוה זו, והוא לדון החבר לכף זכות.

i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
cheaters go dating a married man
husband cheated on me why women cheat on their husband my boyfriend cheated on me with my mom
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

רלו. שלא לרגל

שנמנענו מרכילות, שנאמר (ויקרא יט טז) לא תלך רכיל. והעניין הוא, שאם נשמע אדם מדבר רע בחברו, שלא נלך אליו ונספר לו 'פלוני מדבר כך וכך', אלא אם כן תהיה כונתנו לסלק הנזקין ולהשבית ריב.
ואמרו זכרונם לברכה (כתובות מו, א) בפירוש 'רכיל' - רך לזה וקשה לזה. דבר אחר לא תהא כרוכל, מטעין דברים והולך.

משורשי המצוה
כי ה’ חפץ בטובת הבריות אשר ברא, וציוונו בזה כדי להיות שלום בינינו, כי הרכילות מביא לריב ומצה.

פרטי המצוה
ורוב האזהרות שהזהירונו זכרונם לברכה על הרכילות ועל לשון הרע שותפו, יתבארו במקומות מהתלמוד ובמדרשות בפיזור [ה' דעות פ''ז].
ובפירוש אמרו (ערכין טו ב) בלשון הרע, שממית האומרו והמקבלו ושנאמר עליו, והמקבלו יותר מכולן. והזהירו הרבה עליו עד שאמרו דרך משל (ב''מ נט ב): מאן דאית [ליה] זקיפא בדוקתיה, לא לימא זקוף ביניתא. ואמרו (ערכין טז א) כי בכלל אבק לשון הרע הוא המשבח חברו בפני שונאו, שנאמר (משלי כז יד) 'מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם – קללה תחשב לו'.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה וריגל על לשונו, עובר על לאו, והוא כעובר על מצות מלך. ואין בו מלקות, לפי שהוא לאו שאין בו מעשה, וכמה שלוחים למקום להלקות, מלבד רצועה של עגל ושל פרות.

[דיני מוסר]
ואף על פי שאין בלאו הזה מלקות, לפי שאין בו מעשה, פעמים שיש בו אפילו חיוב מיתה, כידוע בדין מוסר. וזה הדין התירו חכמים לעשות אפילו בחוצה לארץ לתיקון העולם, מוטב ימות איש אחד ולא יזיק ויאבד לרבים גופם או אפילו ממונם.

ואכתוב לך בני מעט ממה שיש בגמרא בעניין זה, ואם תזכה לדעת תראה הכל במקומו. גרסינן בפרק הגוזל בתרא (ב''ק קטז ב) ההוא גברא דאחוי כריא דחטי דבי ריש גלותא, חייביה רב נחמן לשלמה, וטעמא משום דינא דגרמי (שם קיז ב). ודוקא שהראה מעצמו, אבל מתוך האונס פטור, וכדתניא (שם קיז, א) ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חברו פטור.
ופרשו מורינו זכרונם לברכה, דלא סוף דבר אנסוהו בגופו, אלא אפילו אנסוהו בממון שיקחו לו ממון אם לא יראה ממון חברו, והראהו, פטור, דכל מראה על ידי אונס פטור, ואינו חייב אלא במראה מעצמו. וכן כתב הרב רבי אברהם בר רבי דוד זכרונו לברכה.
ואם נשא ונתן ביד חייב, ואפילו על ידי אונס נפשות.
ואם תאמר אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש?
יש לומר מי אמרינן ליה ימות?! יתן וישלם קאמרינן ליה, ולא יציל עצמו בממון חברו. ואפילו בנרדף שהיה בורח מפני רודף ושבר כלים חייב, ואף על פי שלא שברן בכוונה אלא בלא כוונה, ובשעה שהיה בורח להנצל, וכל שכן נשא ונתן ביד שחייב בתשלומין.

ואם לאחר שהראה מתוך האונס נשא ונתן ביד, משעה שהראה רואין את הדבר כאלו נשרף, ושוב אינו מתחייב עליו משום נשא ונתן. ומשום שהראה נמי אינו חייב, כיון שהראה מתוך האונס כדכתיבנא.
והכי אמרינן התם: ההוא גברא דאחוי חמרא דרב מרי ורב פנחס בני דרב פפא, פירוש מתוך האונס. אמרי ליה דרי ואמטי, דרא ואמטי. ואסיקנא, דכיון דאוקמינהו עלויה, מקלא קליא ושוב אינו מתחייב עליו. והיכא דהראה מעצמו בלא טענת אונס, חייב מיתה ותשלומין, דגרסינן התם: ההוא גברא דהוה בעי דנחוי בי תבנא דחבריה, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב לא תעבד הכי. כלומר: התרה בו. לא הוה צאית. הוה יתיב רב כהנא קמיה דרב, קם רב כהנא שמטיה לקועיה. כלומר: הרגו. והכי מוכח הא דאמר ליה רב לרב כהנא האידנא מלכותא דפרסאי היא, וקפדי אשפיכות דמים.
ואמרינן נמי בגמרא (שם קיט א), גבי מאן דאבעיא לן: ממון מוסר אם מותר לאבדו, ומהדרינן ליה, לא יהא ממונו חמור מגופו. אלמא דגופו מותר לאבדו. מיהו דוקא בשעת מעשה ועל ידי התראה, וכמעשה דרב כהנא. ואינו צריך שיקבל עליו התראה כשאר חייבי מיתות.
ומי שמחזק למוסר, נראה שהוא כמותרה ועומד, ומותר להרגו בכל שעה.

ודעת הרמב''ם זכרונו לברכה (חובל ומזיק ח י יא), שכתב בדין מוסר כך הוא:
כיון שאמר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו, ואפילו ממון קל, הרי זה התיר עצמו למיתה, ומתרין בו ואומרים לו אל תמסור, אם העיז פניו ואמר לא כי אלא אמוסר, מצוה להרגו, וכל הקודם להורגו זכה. עשה המוסר אשר זמם ומסר, יראה לי שאסור להרגו, אלא אם כן הוחזק למסור, הרי זה יהרג שמא ימסור אחרים, עד כאן לשון הרב.
הצריך התראה למי שאינו מוחזק למסור ושיקבל התראה, ולמי שהוא מוחזק למסור, נראה מתוך דבריו שאינו צריך התראה. ואין המוסר יכול לומר בשביל שפלוני מצר לי אני מוסרו ביד גוים, שאין זה פוטרו מעונשו.
אבל המצר לציבור, מותר לציבור למוסרו ביד גוים, וכן כתב הרמב''ם זכרונו לברכה (שם הי''א). ואסור לאבד ממון מוסר, משום (איוב כז יז) רשע יכין וצדיק ילבש. כדאסיקנא בפרק הגוזל (קיט א).

cheat wife read reasons women cheat on their husbands
i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

רלז. שלא לעמוד על דם רעים

שלא נמנע מלהציל נפש מישראל כשנראהו בסכנת המיתה והאבדה, ויהיה לנו יכולת להצילו בשום צד, שנאמר (ויקרא יט טז) לא תעמוד על דם רעך.
ואמרינן בסנהדרין (עג א) תניא: מנין לרואה את חברו שטובע בנהר, או חיה גוררתו, או לסטים באים עליו - שהוא חייב להצילו בנפשו, שנאמר 'לא תעמד על דם רעך'. ולא מבעיא אצוליה בנפשיה דמחייב, אלא מטרח ומיגר נמי אגירי חייב.
ועוד כללו רבותינו ז''ל באזהרה זו שלא לכבוש עדות כדי שלא יאבד חברו ממון. וכן הוא בספרא (סדר קדושים ד ח) מנין שאם נודע לו עדות שאינו רשאי לשתוק עליה, שנאמר ולא תעמוד על דם רעך. ומנין שאם ראיתו טובע בנהר וכו'. ומנין לרודף אחר חברו להרגו, שאתה חייב להצילו בנפשו? שנאמר לא תעמוד וגו'.

שורש מצוה זו ידוע
כי כמו שיציל האחד את חברו, כן חברו יציל אותו, ויתישב העולם בכך, והאל חפץ ביישובו, כי לשבת יצרה, וכבר נתבארו דיני מצוה זו במסכת סנהדרין (עג א).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה ונמנע מלהציל, ויש יכולת בידו, עבר על לאו, ואין לוקין עליו לפי שהוא לאו שאין בו מעשה, דקיימא לן אין לוקין עליו.

cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me

רלח. שלא לשנוא אחים

שלא לשנוא שנאת הלב אחד מישראל. שנאמר (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך.
ולשון ספרא: לא אמרתי אלא שנאה שהיא בלב. וכמו כן בערכין (טז ב) בשנאה שבלב הכתוב מדבר. אבל כשיראה לו שנאה, וידע שהוא שונאו, אינו עובר על זה הלאו. אמנם הוא עובר על 'לא תקום ולא תטור', ועובר כמו כן על עשה, שנאמר (שם יח) 'ואהבת לרעך כמוך'. ומכל מקום שנאת הלב היא קשה מכל השנאה הגלויה, ועליה תזהיר התורה ביותר.

שורש המצוה ידוע
כי שנאת הלב גורמת רעות גדולות בין בני אדם להיות תמיד חרב איש באחיו ואיש ברעהו, והיא סיבה לכל המסירות הנעשות בין אנשים, והיא המידה הפחותה והנמאסת תכלית המיאוס בעיני כל בעל שכל.

פרטי המצוה ורובי האזהרות שהזהירונו רבותינו זכרונם לברכה עליה שלא להרגיל נפשנו במידה רעה זו, מבוארים בתלמוד בפזור ובמדרשים.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה וקבע שנאה בלבו לאחד מכל ישראל הכשרים, עבר על לאו זה. ואין לוקין עליו, לפי שאין בו מעשה. אבל בשנאת הרשעים, אין בו איסור, אלא מצוה לשנאתם אחר שנוכיח אותם על חטאם הרבה פעמים ולא רצו לחזור בהם, שנאמר (תהלים קלט כא) הלא משנאיך ה’ אשנא ובתקוממיך אתקוטט.

hiv skin rash astrobix.com signs of having hiv
i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
signs of a cheater read women who cheat on husband

רלט. מצות תוכחה לישראל שאינו נוהג כשורה

להוכיח אחד מישראל שאינו מתנהג כשורה, בין בדברים שבין אדם לחברו או בין אדם למקום, שנאמר (ויקרא יט יז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא.
ואמרו בספרא: מנין אם הוכחתו ארבעה וחמשה פעמים ולא חזר, שאתה חייב לחזור ולהוכיח? תלמוד לומר הוכח תוכיח. ועוד אמרו זכרונם לברכה בגמרא (ב''מ לא א) הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים.
ואמרו שם בספרא יכול מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא. וזה מלמד שבתחלת התוכחה שראוי לאדם להוכיח בסתר ובלשון רכה ודברי נחת, כדי שלא יתבייש, ואין ספק שאם לא חזר בו בכך, שמכלימין החוטא ברבים ומפרסמין חטאו ומחרפין אותו עד שיחזור למוטב.

משורשי המצוה
לפי שיש בזה שלום וטובה בין אנשים, כי כשיחטא איש לאיש ויוכיחנו במסתרים יתנצל לפניו ויקבל התנצלותו וישלים עמו, ואם לא יוכיחנו ישטמנו בלבו ויזיק אליו לפי שעה או לזמן מן הזמנים, כמו שנאמר ברשעים (שמואל ב יג כב) ולא דיבר אבשלום עם אמנון. וכל דרכי התורה דרכי נועם ונתיבותיה שלום.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ערכין טז ב) שחיוב מצוה זו עד הכאה, כלומר שחייב המוכיח להרבות תוכחותיו אל החוטא עד כדי שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח. ומכל מקום, אמרו זכרונם לברכה גם כן, שאם יראה המוכיח שאין בדברי תוכחותיו שום תועלת נמצא, מתוך גודל רשע החוטא, או שהוא אלם ורשע ביותר, ומתירא ממנו שלא יעמוד עליו ויהרגנו, שאינו חייב במצוה זו באיש כזה. וזהו אמרם זכרונם לברכה (יבמות סה ב) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה לשתוק במקום שאין הדבר נשמע, לפי שיהיה בעניין קלון למוכיח ולא תועלת לאשר הוכח.
ומכל מקום יש להתישב לכל בעל נפש ולהשגיח הרבה בעניינים אלה, ולחשוב ולראות אם יהיה תועלת בדבריו אל החוטא שיוכיחנו, ויבטח בשם יתברך, כי הוא יעזרנו בהלחמו עם שונאיו, ואל ירך לבבו ולא יירא, כי ה’ שומר את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד.

ואם ישוב החוטא יהיה לו בזה שכר גדול. ומי שבידו להשיבו ולמחות בו ולא מחה, הוא נתפש על חטאו. וזה דבר ברור מדברי רבותינו (שבת נה א), גם מן הכתוב. ועוד אמרו זכרונם לברכה שאפילו הקטן חייב להוכיח הגדול אם יראה הגדול הולך בדרך לא טוב.
ויתר פרטי מצוה זו, נתבאר במקומות מפזרים בתלמוד [הל' דעות פ''ו].

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה ולא הוכיח בעניין שאמרנו, ביטל עשה, ועוד שהוא מכת הרשעים שעושים כן.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

רמ. שלא להלבין פני אדם מישראל

שלא לבייש אחד מישראל. וזה העוון יקראו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ג טו) 'מלבין פני חברו ברבים'. והלאו הבא על זה הוא מה שכתוב (ויקרא יט יז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא.
ואמרו בספרא (קדשים ד ח) מנין שאם הוכחתו אפילו ארבעה או חמשה פעמים חזור והוכיח? שנאמר 'הוכח תוכיח'. יכול אפילו פניו משתנות? תלמוד לומר 'ולא תשא עליו חטא'.

שורש המצוה
ידוע, לפי שהבושת צער גדול לבריות אין גדול ממנו, ועל כן מנענו האל מלצער בריותיו כל כך, כי אפשר להוכיחם ביחוד ולא יתביש החוטא כל כך.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (יומא פו ב), שלא בכל הדברים הוזהרנו בכך, אלא בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי שמים אם לא חזר מן התוכחה שבסתר מצוה להכלימו ברבים ולפרסם חטאו ולבזותו ולקללו עד שיחזור למוטב, כדרך שעשו הנביאים לישראל.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות מג ב) על דרך אזהרה בעניין זה נוח לו לאדם, שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, מנא לן? מתמר, שלא רצתה להלבין פני חמיה לאמור בפרסום שממנו היא הרה, ולולא שמצאה הערבון והודיעה הדבר ברמז היתה נדונת בשריפה ולא הלבינה פניו.
ושאר פרטי המצוה במקומות מהגמרא בפיזור ובמדרשות.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן
ועובר עליה והלבין פני חברו ברבים במזיד שלא מחמת עבירה על העניין שאמרנו, עבר על מצות מלך, אבל אינו לוקה, לפי שאין בו מעשה.
וכמה שלוחים למקום להפירע מעוברי רצונו.

abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
teen sex stories link akka sex stories

רמא. שלא לנקום

שלא לנקום. כלומר, שנמנענו מלקחת נקמה מישראל. העניין הוא, כגון ישראל שהרע או צער לחברו באחד מכל הדברים, ונוהג רוב בני אדם שבעולם הוא שלא יסורו מלחפש אחרי מי שהרע להן, עד שיגמלוהו כמעשהו הרע או יכאיבוהו כמו שהכאיבם, ומזה העניין מנענו ה’ יתברך באמרו (ויקרא יט יח) לא תיקום.
ולשון ספרא (קדושים ד י) עד היכן כחה של נקמה? אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו, למחר אמר לו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלת לי מגלך, לכך נאמר, לא תיקום. ועל כגון זה הקש כל הדברים.

משורשי המצוה
שידע האדם ויתן אל לבו, כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת ה’ ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון ה’ ברוך הוא. על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם, ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו, כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העון הוא המסבב. וכמו שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב טז יא) הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה’. תלה העניין בחטאו ולא בשמעי בן גרא.
ועוד נמצא במצוה זו תועלת רבה להשבית ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה ה’ יתברך שלום להם.

דיני המצוה
קצרים, כבר זכרנו רובן לפי הנראה.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה וקבע בלבו לשנוא חברו על שהרע לו עד שיגמלהו כרעתו, עבר על לאו זה, ורעתו רבה כי הוא סיבה לתקלה מרובה. אבל אין לוקין על זה הלאו, לפי שאין בו מעשה.

[סיכום העיקרון לאו שאין בו מעשה אין לוקים עליו]
וכלל זה יהיה בידך: בכל מקום שנאמר 'לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו', שאף על פי שעשה בו שום מעשה אינו לוקה עליו מפני כן, מכיון שאפשר לעבור על הלאו מבלי מעשה. ותזכור דבר זה בכולן, כי דבר ברור הוא, אין צורך לשנותו במקום אחר.

how do you know your wife cheated on you how to know your wife cheated how to cheat your wife
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories
teen sex stories link akka sex stories

רמב. שלא לנטור

שלא לנטור, כלומר שנמנענו מלנטור בלבבנו מה שהרע לנו אחד מישראל, ואף על פי שנסכים בנפשותינו שלא לשלם לו גמול על מעשיו, אפילו בזכירת חטאו בלב לבד נמנענו, ועל זה נאמר (ויקרא יט יח) לא תיטור.
ולשון ספרא (קדושים ד יא) עד היכן כוחה של נטירה? אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו, למחר אמר לו השאילני קרדמך, אמר לו הילך, ואיני כמותך שלא השאלתני מגלך, לכך נאמר ולא תיטור.

כל עניין מצוה זו כמצות הנקימה הקודמת.

why most women cheat marcandela.com what is infidelity

רמג. מצות אהבת ישראל

לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך. ואמרו זכרונם לברכה (שבת לא א) דעלך סני לחברך לא תעביד.
ואמרו בספרא (קדושים ד יב) אמר רבי עקיבא, זה כלל גדול בתורה, כלומר, שהרבה מצות שבתורה תלויות בכך, שהאוהב חברו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ינאף את אשתו, ולא יונהו בממון ולא בדברים, ולא יסיג גבולו, ולא יזיק לו בשום צד. וכן כמה מצות אחרות תלויות בזה. ידוע הדבר לכל בן דעת.

שורש המצוה ידוע
כי כמו שיעשה הוא בחברו, כן יעשה חברו בו, ובזה היה שלום בין הבריות.

ודיני מצוה זו
כלולים הם בתוך המצוה, שכלל הכל הוא שיתנהג האדם עם חברו כמו שיתנהג האדם עצמו לשמור ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק. ואם יספר עליו דברים, יספרם לשבח ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא. והמתנהג עם חברו דרך אהבה ושלום ורעות, ומבקש תועלתם ושמח בטובם, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט ג): ישראל אשר בך אתפאר.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן
והעובר עליה ולא נזהר בממון חבירו לשומרו, וכל שכן אם הזיק אותו בממון או צערו בשום דבר לדעת, ביטל עשה זה, מלבד החיוב שבו לפי העניין שהזיקו, כמו שמפורש במקומו.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how do you know your wife cheated on you why cheat on your wife how to cheat your wife
i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
husband cheated on me site cheats

רמד. שלא להרביע בהמה מין עם שאינו מינו

שלא להרביע בהמה כלאים, כלומר שלא נרכיב הזכר על שום מין בהמה או חיה שאינו מינו, שנאמר (ויקרא יט יט) בהמתך לא תרביע כלאים. ובבאור אמרו זכרונם לברכה, שאין החיוב עד שיכניס כמכחול בשפופרת ואז ילקה.

משורשי המצוה
כי ה’ ברוך הוא ברא עולמו בחכמה בתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צורך עניינו ראוי להיות מכוונות כוון העולם, וברוך הוא היודע, וזהו שנאמר במעשה בראשית (בראשית א לא) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. וראיתו ברוך הוא - ידיעתו והתבוננותו בדברים. כי הוא ברוך הוא לגודל מעלתו, אינו צריך לראיית העין אל הדברים אחר מעשה, כי הכל נגלה וידוע ונראה לפניו קודם מעשה כמו אחר מעשה. אבל התורה תדבר לבני אדם במלות מכוונות אליהם, ותכנה בשם דברים כדברים המכונים בהם, שאי אפשר לדבר עם בריה אלא במה שידוע אליו, כי מי יבין מה שאין בכוחו להבין? ועל כיוצא בזה אמרו זכרונם לברכה (מכילתא שמות יט יח) כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע.
ובהיות יודע אלהים כי כל אשר עשה הוא מכוון בשלמות לעניינו שהוא צריך בעולמו, ציווה לכל מין ומין להיות עושה פרותיו למינהו, כמו שכתוב בסדר בראשית, ולא יתערבו המינין, פן יחסר שלמותן ולא יצוה עליהן ברכתו.
ומזה השורש, לפי הנראה במחשבתינו, נמנענו מהרביע הבהמות כלאים, וכמו כן הוזהרנו בכך מזה הטעם בצרוף טעם אחר, שכתבנו כבר על מיני הזרעים והאילנות.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''ק נד ב), דלאו דוקא בהמה לבד הוא באיסור זה, אלא אפילו חיה ועוף, כל שהרביען בשאינן מינן לוקה. ואפילו הרביע בהמה או חיה במיני חיה שבים לוקה עליהן, ואחד בהמה חיה או עוף שלו או של חברו לוקה עליהן.
ומה שאמרו (ב''מ צא ב) שמותר להכניס שני מינין לסהר אחד, ואם רבעו זה את זה, אין זקוק להפרישן.
ומה שאמרו (שם צ א) שאסור לישראל להרביע בהמתו כלאים על ידי גוי, וכן מה שאמרו שמי שעבר והרכיב בשאינו מינו, הנולד מהן הוא מותר בהנאה ובאכילה, ובלבד ששתיהן בהמות טהורות, וכל שהן שני מינין בכלל איסור זה אף על פי שדומין זה לזה, וכל שהן מין אחד, אף על פי שהאחד מדברי והאחד ישובי מותרין. אבל אוז הישוב ואוז הבר אינן בהיתר זה, לפי שהן שני מינין, שהישובי ביציו מבפנים, והמדברי ביציו מבחוץ. וכוי כלאים עם הבהמה וחיה ואין לוקין עליו מפני שהוא ספק.

ובעניין איסור זה הכל הולך אחר האם, שאין חוששין לזרע האב כלל, לפי הנראה מפסק הרב אלפסי זכרונו לברכה.
ויש מפרשים אחרים שפסקו כי מפני שנסתפקו בעניין זה בגמרא אם חוששין לזרע האב או אין חוששין, אזלינן ביה לחומרא לעולם.
ולעניין אותו ואת בנו חוששין לזרע האב ואין שוחטין האב עם הבן אם אנו מכירין אותו, ולעניין הרבעה וחרישה והנהגה זה עם זה אין חוששין לזרע האב להיות נחשב מין אחד עם הבן כל זמן שהאם מין אחר. זהו העולה מן השמועה עם הפירוש הטוב בחולין פרק אותו ואת בנו. ושם הזכירו לנו בגמרא סימנים להכיר מן הפרדים שיהיו מאם אחת באזנים וזנב וקול, ואין ספק כי בהיות מין אימן של פרדים שוה, מן אביהם שוה גם כן, זה ידוע לכל אדם.
ויתר פרטי המצוה במסכת כלאים [עי''ד סי' רצ''ז].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה והרביע כלאים, והוא שהכניס כמכחול בשפופרת, לוקה מן התורה, ואם העלם זה על זה, או שעזרן בקול, מכין אותו מכת מרדות.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what

רמה. שלא לזרוע כלאי זרעים ולא נרכיב אילן בשום מקום בארץ

שלא לזרוע שני מיני זרעים, כגון חיטה ושעורה או פול ועדשה ביחד בארץ ישראל דוקא, שנאמר (ויקוא יט יט) שדך לא תזרע כלאים. ובא הפירוש עליו (קידושין לט א) שבשדה שיהיה לנו בארץ הכתוב מדבר (מצוה סב).

משורשי המצוה
כתבתי מה שידעתי במצוה הקודמת, וכן במצות מכשפה בסדר משפטים (מצוה סב).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מו''ק בב) שאחד הזורע ואחד המנכש או המחפה בעפר כולן בכלל זריעה הן ללקות עליהן, ובין שחיפה אותן בידו או ברגלו או אפילו בכלי - על כולן לוקה. והזורען בעציץ נקוב כזורע בארץ ממש הוא (כלאים ז ח).
ומה שאמרו שאין אסור משום כלאי זרעים אלא זרעים הראויין למאכל אדם, אבל זרעים המרים, אפילו עומדים לרפואת בני אדם, אין בהן משום כלאי זרעים.
וכלאי אילנות, הרי הן בכלל לאו זה של שדך לא תזרע כלאים. ואמנם אין האיסור בכלאי האילנות אלא דרך הרכבה, כגון שהרכיב יחור של תפוח באתרוג וכן כל כיוצא בזה שהן שני מינין, אבל דרך זריעה, כגון לזרוע זרע אילן עם זרעים, דבר זה מותר אפילו לכתחלה, חוץ מן הכרם, כמו שנפרש בסדר כי תצא (מצוה תקמט) בעזרת השם.

ואמרו זכרונם לברכה (כלאים ח, א) שהזורע זרעים כלאים וכן המרכיב אילנות כלאים, אף על פי שיש מלקות בכל אחד מאלו, הרי אלו מותרין באכילה, שלא נאסר אלא זריעתן בלבד. וכן התירו ליטע יחור של אילן שהרכב כלאים או לזרוע מזרע שנזרע כלאים.

והזרעים נחלקים לשלושה חלקים ושלושה שמות, ואלו הן תבואה קטנית וזרעוני גינה. ויש מזרעוני הגינה קצתם שנקראין מיני ירק.
ואף על פי שנאסרו לנו לערב כל שני מיני זרעים ואף על פי שהם משם אחד, כגון חיטה ושעורה ששניהן נקראין תבואה, וכן פול ועדשה אף על פי ששניהן נקראין קטנית, מכל מקום חילוק יש בהן קצת בשנוי השם, כיצד? שאם נתערב שלא בכונה חיטה עם שעורה חלק אחד ביתר מעשרים ושלושה, אין צריך לבור אותן, בפחות מכן יבור אותן. ואם נתערב באחד מזרעוני גנה, שיעורן אחד מעשרים וארבעה ממה שזורעין בבית סאה מאותו המין של זרעוני גנה. ותבואה וקטנית לעניין זה כמין אחד הוא, ושיעורן בעשרים וארבעה בתבואה.

ואמרו זכרונם לברכה (שקלים א א) שבאחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, וכל אחד יוצא לגינתו ולשדהו ומנקה אותו מהם. וכל שהן שני מינין, אף על פי שדומין בצורתן, אסורין משום כלאים, וכל שהוא מין אחד, אף על פי שמשונין בצורתן מחמת שינוי המקומות או שינוי עבודת הארץ - הרי הוא כמין אחד.

ודיני שיעורי ההרחקה הצריכה בין שני המינין רבים (כלאים ב, י), ושיעור הרחקת שני מיני ירק שלא יינקו זה מזה, אמרו זכרונם לברכה שהוא טפח ומחצה לכל אחד, שנמצא רוח שניהם שלושה טפחים.
ומה שאמרו במשנה בכלאים פרק ג' (מ''א), והביאו אותה גם כן בשבת פרק אמר רבי עקיבא (פ''ד ב) שערוגה שהיא ששה על ששה טפחים, זורעים לתוכה חמשה זרעונים, ולפי דברינו היה להם לומר תשעה, שמונה בארבע רוחותיה ואחד באמצע, אין זה קשה, שכבר תירצו אותה בירושלמי (שבת ט ב) כי בערוגה שבערוגות היא מתניא.

והכלל העולה בידינו מדבריהם זכרונם לברכה בעניין כלאי הזרעים הוא, שכל זמן שיש בין שני המינין הרחקה הראויה, והוא טפח ומחצה כמו שאמרנו, אפילו נתערבו העלים אין חוששין להם. וכן כל זמן שיראו מובדלים זה מזה, שהטה עלין שבערוגה האחת לצד אחד ועלין שבערוגה שבצדה לצד אחר. אף על פי שהן יונקין זה מזה, אין חוששין ליניקתן, דבשניהם יחד הקפידה תורה, שיינקו זה מזה ותראה יניקתן לעיני הרואים להדיא.

ובמה דברים אמורים שצריך הרחקה או דבר המבדיל, כשזרע בתוך שדהו, אבל אם היתה שדהו זרועה חטים, מותר לחברו לזרוע בצידה שעורים, שנאמר שדך לא תזרע כלאים. כלומר, שדך דוקא, שלא נאמר הארץ לא תזרע כלאים.
ועוד למדו זכרונם לברכה (קדושין לט א) שדך - לומר דוקא בארץ הוא שנוהג איסור כלאי זרעים, אבל לא בחוצה לארץ. ואף על גב דלעניין הרכבת אילן, דנפקא ליה גם כן משדך, לא אמרו כן, אלא שנוהג בכל מקום, וכדאמר שמואל בפרק קמא דקדושין, דמקיש הרכבת אילן להרבעת בהמה שנוהג בכל מקום, כבר תירצו הדבר זכרונם לברכה שם בקדושין, ואם חפצך בני לדעת תראנו משם.
ויתר פרטיה במסכת כלאים.

ונוהג איסור כלאי זרעים, בזכרים ונקבות בארץ ישראל בלבד
כמו שאמרנו, אבל בחוצה לארץ מותר לערב הזרעים לכתחילה ולזרען, ואפילו בארץ אין האיסור אלא לישראל, אבל מותר לומר לגוי לזרוע לו כלאים, ומכל מקום אסור לקיימן לכשיגדלו בשדהו.
וכל זה שאמרנו, דוקא בכלאי זרעים, אבל כלאי האילנות, כלומר ההרכבה שהיא אסורה בהן, נוהגת אפילו בחוצה לארץ. כמו שאמרנו. ואסור לישראל להניח הגוי להרכיב אילנו, אפילו בחוצה לארץ. והעובר על זה בין איש או אשה, וזרע כלאי זרעים בארץ ישראל, חייב מלקות, והמרכיב אילן באילן שאינו מינו, או ירק באילן או אילן בירק, אפילו בחוצה לארץ, וכל שכן בארץ, חייב מלקות גם כן.

how do you know your wife cheated on you how to know your wife cheated how to cheat your wife
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated
adult xxx stories free sex stories with pictures free online intimate sex stories

רמו. שלא לאכול ערלה

שלא נאכל מפרות האילן תוך זמן ערלתו (ספרא קדושים ג ג) והן שלוש שנים ראשונות לנטיעתו, ואחד הנוטע נטיעה או יחור מן האילן, שנאמר (ויקרא יט כג) שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.

משורשי מצוה זו
כתבתי במצות נטע רבעי (מצוה רמז) בזה הסדר בשם הרמב''ם זכרונו לברכה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ערלה א, א) שהנוטע לסיג ולקורות פטור מן הערלה, דעץ מאכל כתוב, כלומר שלא יטע אותו לדעת שיאכל פרותיו, אלא שיהיה האילן סייג סביב גינתו, או לדעת שיעשה ממנו קורה לביתו. נטע לסייג או לקורה, וחזר וחשב עליו למאכל, חייב בערלה, כיון שערב בו מחשבת חיוב - חייב.
ושומר הפרי חייב בערלה. וכמו שדרשו (ברכות לו ב): את פריו את הטפל לפריו. כלומר, שומר הפרי. ובתנאים הידועים לרבותינו זכרונם לברכה הוא שיאסר השומר העומד בפרי עד שעה שיגיע הפרי לכלל איסור ערלה. ועוד שיהא הפרי צריך אליו כל כך, דאי שקלת לה לשומר מאית פרא.
ולפיכך אמרו זכרונם לברכה, שהצלף חייב בערלה מן האביונות בלבד, אבל הקפריסין מותרין מזה הטעם שאמרנו, כי ידוע הוא, דאי שקלת לה לקפריס מקמי דמטי פירא לאיסור ערלה לא מאית פירא.
ודין הנוטע לרבים, והנוטע למצוה, והנוטע בעציץ שאינו נקוב, שחייב בערלה,
ודין ילדה שסבכה בזקנה (נדרים נז, ב), ויתר פרטיה מבוארין במסכת ערלה.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה וזה לשונו.
דאיסור ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני. אמנם לשון התורה הוא בארץ בלבד, עד כאן.
לפי שבתורה נאמר בפירוש וכי תבואו אל הארץ ונטעתם. דמשמע דדוקא בארץ, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה בעניין הערלה (קדושין לט, א) כי כך נאמרה עליה ההלכה למשה מסיני: ודאה אסור, ספקה מותר, כלומר, שאין עניין איסורה כמו שאר איסורין שבתורה, שכל זמן שיתחדש עלינו ספק בדבר שהוא מן התורה, יש לנו לאסור אותו מספק, דקימא לן ספק איסור דאורייתא אסור, וכמו כן בארנו עם הפירושים הטובים, שספק הלכה למשה מסיני לחומרא. ובעניין איסור ערלה קבלנו כי בפירוש נאמר למשה, שיהא ספיקה מותר.

וכיון שכן הוא, שאין איסור ערלה חל כלל בספיקא, ישראל שיש לו אילן של ערלה בגינתו, ובא חברו ואכל ממנו, אינו נזקק להודיעו כלל כי הוא ערלה. ובעניין זה מצאנו בגמרא שאמרו זכרונם לברכה (שם). ספק לי ואנא אכול כלומר שכל זמן שלא ידע האדם בודאי שהיא ערלה, שרי ליה למיכל מניה.
והעובר על מצוה זו ואכל כזית מפרות האילן תוך שני ערלה, או אפילו משומר הפרי אותו הידוע שנאסר עמו, חייב מלקות.

hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
i cheated on my wife now what read cheat on your spouse
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband

רמז. מצות נטע רבעי

להיות נטע רבעי כולו קודש. פירוש: כל פרות היוצאים באילן בשנה הרביעית לנטיעתו, הם קודש. כלומר, שהם נאכלים לבעלים כמו מעשר שני בירושלים, וזו היא קדושתן, שנאמר (ויקרא יט כג כד) ונטעתם כל עץ מאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה’. ובא הפירוש שהם לבעלים, ופירוש הלולים הוא, שיאכלוהו הבעלים בירושלים, וזהו ההלול, וזהו יקראו חכמים בכל מקום נטע רבעי.
ובספרי (נשא ו) דורש, שנטע רבעי הוא לבעלים, מדכתיב (במדבר ה י) ואיש את קודשיו לו יהיה שאמרו שם איש את קודשיו וגו', משך כל הקודשים ונתנם לכהנים ולא שייר מהם אלא תודה ושלמים ופסח ומעשר בהמה ומעשר שני ונטע רבעי שיהו לבעלים.

משורשי המצוה
שרצה האל להיות האדם מתעורר להלל ה’ ברוך הוא בתחילת מבחר פרות אילנותיו, כדי שינוח עליו נועם ה’ יתברך וברכתו ויתברכו פרותיו, כי האל הטוב חפץ בטוב בריותיו, לכן צונו להעלותן ולאכול אותן במקום שבחר מימי קדם לעבודתו ברוך הוא, כי שם ציווה ה’ את הברכה. ומבחר פירות האילן הם היוצאים בשנה הרביעית.

ועוד יש תועלת לאדם בהיותו מצוה לאכול במקום ההוא קצת פרותיו, כגון זה ומעשר שני וגם מעשר בהמה, כי מתוך כך יקבע מושבו או מושב קצת מבניו באותו המקום ללמד תורה שם, כי שם מורי התורה ועיקר החכמה, וכמו שנכתוב במצות מעשר שני (מצוה תעג) בעזרת השם.

והרמב’’ן זכרונו לברכה (קדושים יט כג) כתב בטעם מצוה זו בפירושיו, כדי לכבד ה’ יתברך מראשית כל תבואתנו, ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי בשנה אחת הלולים לה’. והנה אין הפרי בתוך שלוש שנים ראוי להקריבו, לפי שהוא מועט, גם שאין נותן טעם בפריו טעם או ריח טוב, גם כי רוב האילנות לא יוציאו פרות כלל עד שנה רביעית לנטיעתן, ולכך נמתין לכולן. והמצוה הזאת דומה לבכורים.
ועוד כתב כי אמת הדבר עוד, שהפרי בתחלת נטיעתו עד השנה הרביעית, רב הלחות דבק מאוד, מזיק לגוף ואיננו טוב לאכילה, כדג שאין לו קשקשת, והמאכלים הנאסרים בתורה שהם רעים גם לגוף.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות לה, א) שהרוצה לפדות נטע רבעי, פודהו כמו מעשר שני שהוא נפדה. כלומר, שפודה הפרות בכסף ומעלה הכסף לירושלים. ואם פודהו לעצמו, מוסיף חומש, שכן הוא הדין במעשר שני מדכתיב ביה (ויקרא כז לא) ואם גאל יגאל איש ממעשרו... אבל הפודה מעשר שני לאחרים, אין מוסיף חומש. ואין פודין אותו עד שיגיע לעונת המעשר, שנאמר בו (שם יט כה) להוסיף לכם תבואתו. ודרשו זכרונם לברכה (ספרא קדושים ג ו) עד שיעשה תבואה, כלומר, שהגיע לעונת מעשר, והוא שליש בישולו. ואין פודין אותו במחובר כמו מעשר, לדעת הרמב''ם זכרונו לברכה (מעשר שני פ''ט ה''ב).
ואחרים פרשו דאפילו במחובר פודין אותו. והוא נקרא ממון גבוה כמו מעשר, ולפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם כן נתנו בעודו בוסר שעדיין לא חל עליו החיוב, כמו שאמרנו. ודינו בשאר הדברים, כגון אכילה, שתיה וסיכה כמעשר. ובמצות מעשר שני בפרשת ראה אנכי נאריך עוד בזה בעזרת השם.

והפודה כרם רבעי, רצה פודהו ענבים, רצה פודהו יין, וכן הזיתים. אבל שאר הפרות, פודה אותן קודם שישתנו מבריתן. והפדיון הוא, שאומר פרות אלו יהיו מחוללין על כסף זה, והרי הן מחוללין בכך, ומעלה הכסף ואוכלו בירושלים.
ואמר שמואל בגמרא (קידושין יא ב), שהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, אבל לא בפחות משוה פרוטה, שאין לו דין כסף לשום דבר. והוא הדין לפרות רבעי.

וכרם רבעי אין לו שכחה ופאה (מעשרות ה, ג) ולא פרט ועוללות, ואין מפרישין ממנו תרומה ומעשרות אלא כולו עולה לירושלים או נפדה ויעלו הדמים ויאכלו בירושלים.
ודין מה שאמרו זכרונם לברכה (ר''ה ט, ב) מאימתי מונין ראש השנה לרבעי, וכן מה שאמרו שכל שהוא חייב בערלה חייב ברבעי.
ובמצות ערלה (מצוה רמו) נאריך בזה בעזרת השם, ונכתוב איזה אילן חייב בה ואי זה דבר שבאילן, וממנה נלמד לרבעי.
ויתר כל פרטיה, מבוארים בפרק אחרון ממעשר שני [הלכות מעשר שני ונטע רבעי פ''ט].

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בארץ בזכרים ונקבות
אבל לא בחוצה לארץ.
וכן כתב הרמב''ם זכרונו לברכה:
כשם שאין מעשר שני בסוריא, כך אין נטע רבעי בסוריא, עד כאן.
וכל שכן בחוצה לארץ. ויש מרבותינו שהורונו היום שחיוב מצוה זו היא אפילו עכשו בארץ, ואפילו בחוצה לארץ נוהג כרם רבעי מדרבנן, ולפי זה צריך כל אדם עכשו לפדות פרות כרם רבעי שלו על שוה פרוטה או יותר.
גם אמרו, שמברכין על הפדייה ואחר כך משליך הפדיון לים המלח, כלומר למקום האבד, כדי שלא יהנה בו בריה לפי שהוא קדוש היום מדרבנן, ואחר כך אוכל פרות כרמו.
אבל נטע רבעי אינו נוהג כלל בחוצה לארץ אפילו מדרבנן.
והעובר על מצוה זו ולא העלה הפרות לירושלים או פדיונן בזמן הבית, או שלא פדאן בארץ כדעת קצת המפרשים אפילו עכשו ביטל עשה זה, ולא חפץ בברכה, ומקימה יהיה ברוך.

my wife cheated link women cheat
husband cheated on me site cheats
i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
percent of women that cheat go letter to husband who cheated

רמח. שלא לאכול ולשתות כדרך זולל וסובא

שלא להרבות באכילה ושתיה בימי הנערות בתנאים הנזכרים בבן סורר ומורה בכתוב עם מה שפרשו בו חכמינו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין.
והאזהרה לנו על זה מדכתיב (ויקרא יט כו) לא תאכלו על הדם. שכן אמרו בפירוש בסנהדרין (סג, א) אזהרה לבן סורר ומורה מנין? תלמוד לומר לא תאכלו על הדם. כלומר, לא תאכלו אכילה שהיא מביאה לשפך דם, והיא אכילת זולל וסובא, שחייב על אותה אכילה רעה מיתה.

וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (בסהמ''צ ל''ת קצ''ה). ואף על פי שזה הלאו הוא לאו שבכללות, כמו שבארנו בעיקר התשיעי, אינו רחוק כי כשיהיה העונש מפורש, כלומר עונש בן סורר ומורה, דהינו משפטו שהוא בסקילה מפורש בכתוב, איני חושש על האזהרה אם היא מן לאו שבכללות, ונתן טעם לדבריו כמו שכתוב בספרו מצות לא תעשה קצ''ה ובעיקר התשיעי.
והרמב’’ן זכרונו לברכה (שם), תפש עליו הרבה בכאן.

ואולם שניהם מודים, כי זה הלאו דלא תאכלו על הדם וכל כיוצא בו שכולל דברים רבים, כמו שנכתוב כאן, ואין עניינם וטעם איסורן שוה, אלא שהכתוב אסרם כולם בלאו אחד ושם אחד, כי לאו שבכללות הוא נקרא, והלכה היא לאו שבכללות אין לוקין עליו.

אבל הרמב''ם זכרונו לברכה יאמר, כי מפני כן יענש הבן מיתה באכילה זו אף על פי שאזהרה מזה הלאו, לפי שהכתוב גילה בפירוש שעונשו בסקילה במקום אחר, והוא באר בהקדמת ספרו שכל מה שיחייב הכתוב בו כרת או מיתת בית דין, הוא מצות לא תעשה, חוץ מפסח ומילה, שיש בהן כרת והן מצות עשה. ומן הכלל הזה יצא לו לרב, שאזהרת בן סורר ומורה, אף על פי שהיא למודה מלאו שבכללות, דינה כשאר אזהרות, מכיון שהכתוב פרש בו עונש מיתה.
והרמב’’ן זכרונו לברכה, לא יחזיק בזה הדרך ולא יטה אליו, ולעולם יחזיק להיות האזהרה מפורשת על הלוקה או על המומת ולא מלאו שבכללות, ואפילו יפרש הכתוב מיתתו מאה פעמים, עדיין יאמר הרב לא ענש אלא אם כן הזהיר, ולאו שבכללות לא יחשבהו לאזהרה במקום מלקות, ממה שבידינו הלכה רווחת, אין לוקין על לאו שבכללות.
ועל כן אמר הוא זכרונו לברכה, כי כבר העירו בגמרא: מאי זה מקרא למדנו להלקות בן סורר ומורה? ואמרו בסנהדרין (עא, ב)
מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא, כדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: למדנו מלקות במוציא שם רע, דכתיב ביה 'ויסרו אתו', מ'ויסרו' דכתיב בבן סורר, ו'בן' מ'בן', והיה אם בן הכות הרשע.
ועוד בזה קושיא לרמב''ם זכרונו לברכה כמו שאמר בעיקר השני, שאין מלקין מכח גזרה שוה. ועוד הקשה על הרב מאמרו, כי הבן הסורר יתחייב מיתה על ריבוי האכילה, ולא חלק כלל להמיתו בין אכילה ראשונה לשניה. ובפירוש אמרו בגמרא בסנהדרין (שם, א) שאכילה ראשונה של בן סורר ומורה, אין עונשין מיתה אלא מלקות, כמו שאמרו (שם, ב) מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלושה, חזר ונתקלקל, נדון בעשרים ושלושה.
ועוד כתב הוא זכרונו לברכה, וזה לשונו.
והראוי להעלות מזה, שאכילה ראשונה נמנעת, ועונשה מלקות, והשניה עונשה מיתה, והן שתי מניעות בחשבון המצות, ונכללו בלא תאכלו על הדם, עד כאן.

והנה אזכיר לך מן הדברים שפרשו לנו זכרונם לברכה שנכללין בלאו הזה: אמרו זכרונם לברכה שיש בו אזהרה לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה, וכן לאוכל בשר קודשים קודם זריקת הדם, וכמו שאמרו לא תאכלו הבשר ועדין דם במזרק, וכן למדו ממנו, שאין מברין על הרוגי בית דין, וכן סנהדרין שהרגו את הנפש, שאין טועמין כלום כל אותו היום, ושלא יטעם אדם כלום עד שיתפלל (ברכות י ב), וכן אזהרה לבן סורר ומורה כמו שאמרנו.

משורשי המצוה
לפי שרוב חטאות בני אדם יעשו בסיבת ריבוי האכילה והשתיה, כמו שכתוב (דברים לב טו) וישמן ישרון ויבעט. וכן 'שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו' וגו'. וכן אמרו זכרונם לברכה (ברכות לב, א) מי גרם לך שתבעטי בי? כרשינין שהאכלתיך. ודרך כלל אמרו מלי כריסא זני בישא, כלומר אחר מלוי הכרס, יביא בני אדם לעשות חטאים רעים.

[המזון – עיסת החומר. המושכל – עיסת הנפש]
והעניין הוא, לפי שהמזונות הם עיסת החומר, והתבוננות במשכל וביראת אלוקים ובמצותיו היקרות, הוא עיסת הנפש. והנפש והחומר, הפכים גמורים הם כמו שכתבתי בראש הספר. ועל כן בהתגבר עיסת החומר תחלש קצת עיסת הנפש.
ומזה השורש היו מן החכמים זכרונם לברכה שלא היו נהנין במזונות רק למה שצריך להחיות נפשם לבד, וכמו שכתוב (משלי יג כה) צדיק אוכל לשובע נפשו. ועל כן תמנענו תורתנו השלמה לטובתנו מהרבות באכילה ושתיה יותר מדאי, פן יתגבר החומר על הנפש הרבה עד שיחליאה ויאבד אותה לגמרי. ולכן להרחיק העניין עד תכלית, הוזהרנו על זה בעונש חזק, והוא עונש המיתה. זה הנראה לי בעניין.
והוזהר האדם על זה בתחלת תוקף חום בחרותו ובראשית בואו בחיוב שמירת נפשו, והם שלושה חודשים הראשונים משהתחיל להביא שתי שערות עד שיקיף כל הגיד. ומאותו הזמן יקח מוסר לכל ימיו, כי מהיות דברי המזון עניין תמידי באדם אי אפשר לו זולתו, לא חייבתו התורה עליו בכל עת, רק שחרו מוסר בזמן אחד, להועילו לכל הזמנים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין ע, א) שאין בן סורר ומורה חייב עד שיגנוב משל אביו ויקנה בשר ויין בזול ויאכל אותן חוץ מרשות אביו בחבורה שכולם ריקנין ופחותין, ויאכל הבשר חי ואינו חי כדרך שהגנבים אוכלים, וישתה היין מזוג ואינו מזוג כדרך שהגרגרנים שותין, והוא שיאכל משקל חמשים דינר מבשר זה בלגמא אחת וישתה חצי לג מיין זה בבת אחת.
ומה שאמרו שאם אכל אכילה זו המכוערת מבשר אסור או ביום שאסור באכילה ואפילו בתענית דרבנן שאינו חייב, שנאמר (דברים כא כ) איננו שמע בקולנו. מי שאינו עובר באותה אכילה אלא על קולם, יצא זה שעובר בה אף על דברי תורה.
ומה שאמרו שאם אכל כל מאכל ולא אכל בשר בהמה, שתה כל משקה ולא שתה יין פטור, והטעם מן השורש שכתבנו למעלה, לפי שאין הטבע נמשך אחר שום דבר כל כך כמו באלו.
ועניין כיצד דנין אותו, וכיצד מתרין בו, (שם עא, א) וכיצד מכריזין עליו.
ומה שאמרו שאין נעשה דין סורר ומורה אלא כשהאב והאם שניהם רוצים בכך, שנאמר (שם יט) ותפשו בו אביו ואמו, ואם היה אחד מהם גידם או אילם או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר 'ותפשו בו' ולא גידמין, 'והוציאו אותו' ולא חיגרין, 'ואמרו' ולא אילמין, 'בננו זה' ולא סומין, 'איננו שמע בקולנו' ולא חרשין.
ומפני כל עניינים אלה הצריכים בו, היו מן החכמים שאמרו בגמרא כי מעולם לא נעשה דין סורר ומורה, ויש מי שהעיד שראה אותו וגם ישב על קברו.
ומה שאמרו כי בתחילה מלקין אותו, שנאמר 'ויסרו אתו', ופרשו זכרונם לברכה 'ייסור' - זה מלקות.
ויתר פרטיה, בפרק שמיני מסנהדרין.

ונוהגת בארץ ישראל בלבד
שאין דנין דיני נפשות אלא שם, ובבית דין של עשרים ושלושה לכל הפחות; ואין דין זה נוהג אלא בזכרים אבל לא בנקבות, שאין דרכן להמשך באכילה ושתיה כמו האנשים, וזהו שנאמר בן סורר ומורה ולא בת, ולא טומטום ואנדרוגינוס, ואפילו טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נעשה בן סורר, שנאמר כי יהיה לאיש בן סורר עד שיהיה בן משעת הויה.
והעובר על זה ונעשה בן סורר ומורה על פי כל הדברים שכתבנו, נסקל, והרי הוא ככל הרוגי בית דין, שממונם ליורשיהם, שאף על פי שאביו גרם לו סקילה, הרי הוא יורש כל נכסיו.

how do you know your wife cheated on you how to know your wife cheated how to cheat your wife
signs of a cheater read women who cheat on husband

רמט. שלא לנחש

שלא נלך אחרי נחשים, שנאמר (ויקרא יט כו) לא תנחשו. ונכפל במקום אחר, שנאמר (דברים יח י) לא ימצא בך וגו' ומנחש.
ואמרו בספרי שופטים: 'מנחש' - כגון האומר נפלה פתי מפי, נפל מקל מידי עבר נחש מימיני ושועל משמאלי, וימנע מפני כן מעשות שום מעשה.
ובספרא אמרו (קדושים ו ב)
לא תנחשו, כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וכיוצא בהן, עד כאן.
וכגון מה שיאמרו המוני העמים הסכלים כיון ששב מדרכו שהיה הולך, או צבי הפסיקו או עורב צועק עובר על ראשו, או כיון שראה דבר פלוני בתחילת היום לא ירויח היום, או שום מקרה רע יבואהו. וכל המעשים האלו וכיוצא בהן הם בכלל לאו זה.

משורשי המצוה
לפי שעניינים אלה הם דברי שיגעון וסיכלות גמורה, ולעם קדוש אמיתי אשר בחר האל לא יאות להם שישעו בדברי שקר. ועוד שהם סיבה להדיח האדם מאמונת ה’ יתברך ומתורתו הקדושה ולבוא מתוכם לכפירה גמורה, שיחשוב כל טובתו ורעתו וכל אשר יקרהו שהוא דבר מקרי, לא בהשגחה מאת בוראו, ונמצא יוצא בכך מכל עיקרי הדת, על כן כי חפץ ה’ יתברך בטובתנו צונו להסיר מלבנו מחשבה זו ולקבוע בלבבנו, כי כל הרעות והטובות מפי עליון תצאנה לפי מעשה האדם אם טוב ואם רע, והנחשים אינם מעלין ולא מורידין, וכמו שכתוב (במדבר כג כג), כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.
פרטי המצוה בפרק שביעי משבת ובתוספתא דשבת (פ''ח).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה ועשה שום מעשה על פי הנחש בעדים והתראה לוקה, ודוקא בבית דין של עשרים ושלושה, בכל מקום כמו שכתבנו במה שקדם. ובמה שנכתוב לוקה, הכונה היא בארץ הקדושה, שהיא מקום המשפט של עשרים ושלושה, שאין דנין דיני נפשות בחוצה לארץ אלא במוסר לבד, לפי שמיתתו הצלה ותחיה לאחרים טובים ממנו.

i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
how to cheat your wife site your wife cheated on you
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat
masterbation schools technices sex stories tamil sex stories readable black female slave sex stories
percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated

רנ. שלא לעונן

שלא לעונן, שנאמר (ויקרא יט כו) ולא תעוננו.
ופירוש העניין כמו שאמרו בספרא (ו ב) שהוא לשון עונה, כלומר, שלא נקבע עונות לומר, שעה פלונית טובה לעשות בה מעשה פלוני, ויצליח כל העושה אותו באותה שעה. והעושה אותו בשעה פלונית לא יצליח, כמו שיאמרו המהבילים בעלי הכישוף. ונכפל הלאו בזה העניין בסדר שופטים דכתיב שם (דברים יח ב) לא ימצא בך וגו' מעונן.

ובכלל לאו זה דמעונן אמרו זכרונם לברכה (סנהרין סה, ב), שהוא מעשה אחיזת עינים שיעשו בני אדם. וכמו שאמרו זכרונם לברכה 'מעונן זה האוחז את העינים'. ועניין זה הוא מין גדול מהתחבולה יחבר אליה קלות היד וגבורת מהירותה עד שיראה לבני אדם שיעשה המתחבל עניינים של פלא, כלומר שהם חוץ מן הטבע, כמו שיעשו תמיד המשתדלים בזה, שיקחו חבל וישימו אותו בכנף בגדם לעיני האנשים, ואחרי כן יוציאו נחש, וכן ישליכו טבעת באויר, ואחר כן יוציאוהו מפי אחד מהעומדים לפניהם, וכיוצא בעניינים אלו רבים.
וכל אחד מהמעשים הרעים אלו, הוא אסור, והעושו נקרא אוחז העינים, והוא בכלל לאו דמעונן ולוקין עליו. ואף על פי שנאמר מעונן אצל מכשף בכתוב אחד אינו מין כישוף ממש, שאלו היה האסור בו משום לאו דמכשף, לא היינו מלקין עליו, משום דלאו דמכשף נתן לאזהרת מיתת בית דין, שנאמר מכשפה לא תחיה. וקימא לן (עירובין יז ב) דכל לאו שנתן לאזהרת מיתת בית דין, אין לוקין עליו.

משורשי המצוה
מה שכתבנו בלאו דמנחש בסמוך. ועוד הפסד גדול מאוד נמצא בזה, לפי שישובו אצל ההמון והנשים והנערים העניינים הנמנעים בתכלית המניעה אפשריים, ויערב לדעותם לקבל הנמנע, והיותו אפשר מבלתי היות העניין נס מאת הבורא, ואולי יצא להם מזה סיבה רעה לכפור בעיקר והכרת נפשם, והבן זה. פרטי המצוה שם בספרא ובמקומות בגמרא ובמדרשות (ס''ו שם).

ונוהגת איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ומגיד לבני אדם עונות שיעשו מעשיהם בהן כדי שיצליחו, וגם הוא עושה מעשיו לפי העונות - חייב מלקות, והאיש השואל אל היודע, אין עליו חיוב מלקות בשאלה לבד, עד שיכוון פעולתו אל העת הידוע ויעשה מלאכתו בה, ואז ילקה בעבורו מכיון שעשה מעשה.

husband cheated on me site cheats
want my wife to cheat open wives cheat
dating for married men tolobel.com cheaters
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories
what makes people cheat married cheat when married men cheat

רנא. שלא להקיף פאת הראש

שלא להקיף פאתי הראש, שנאמר (ויקרא יט כז) לא תקיפו פאת ראשכם.
ופרשו זכרונם לברכה, שהעניין הוא שאסור לישראל לגלח ולהשוות שערות ראשו לאחורי אזניו ולפדחתו, כמו שעושים גם היום עובדי עבודה זרה וכומריהם, וזהו שאמרו זכרונם לברכה במסכת מכות (כ, ב) איזהו פאת ראש? זה המשוה צדעיו לאחורי אזניו ולפדחתו.

משורשי המצוה
כדי להרחיק ממנו ולהשכיח מבין עינינו ומכל מעשינו כל עניין עבודה זרה וכל הנעשה בשבילה, ובאה האזהרה מפורשת בדבר שיעשו לה בני אדם בגופותם, מפני שהיא למזכרת עוון תמיד אחר שהוא דבר קבוע בגוף. ומפני שזה מעיקרי טעם המצוה, היו צריכין זכרונם לברכה, שיבארו כי הקפת כל הראש גם כן בכלל הלאו, שלא תאמר שתכלית מה שנאסר כדי שלא נדמה להם, והם לא יגלחו כל הראש כלו, למדונו שגם זה בכלל האיסור הוא, כמו שבא ביבמות (ה, א) שאמרו שם הקפת כל הראש שמה הקפה. ואפשר כי התורה אסרה הכל משום דומה לדומה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה במכות (כ, ב), שאחד המגלח ואחד המתגלח כל זמן שסיע, שניהם חייבים, אבל לא סיע, אין חייב אלא המגלח, והמגלח את הקטן חייב. ובשיעור פאת הראש לא נתנו חכמים שעור.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (הל' ע''ז יב ו)
שמענו מזקנינו, שאין מניחין פחות מארבעים שערות, זהו לשונו.
ומותר לגלח הפאה במספרים, שלא אסרה התורה אלא השחתה של תער או משוה צדעיו לאחורי אזניו, ושמעתי דבפאת הראש אף במספרים כעין תער, אסור.
ויתר פרטיה בסוף דמכות [יו''ד סימן קפ קפא].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים
אבל לא בנקבות, בין גלחו בין נתגלחו פטורות, וכמו שדרשו זכרונם לברכה (קדושין לה, ב) לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך, כל שישנו בבל תשחית וגו'. ומכל מקום אסור להן לגלח הזכר ואפילו קטן. והעבדים אף על פי שהם בגדר הנשים בהרבה מצות, בזו חייבים הם בה, הואיל ויש להם זקן. וטומטום ואנדרוגינוס הרי הם ספק ונותנין עליהם חומרי זכר ונקבה בזו ובכל מקום וחייבין בכל; אבל אם עברו אינם לוקין מספק.

ובגדר עניין זה אכתוב הכלל שלמדונו זכרונם לברכה במצות הנשים, אף על פי שדרכי לכתבו בפרט בכל מצוה ומצוה, כי מתוך הכלל והפרט יזכרהו הקורא, וזהו:
כל מצות לא תעשה שבתורה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין, חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים. וכל מצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות, חוץ מקידוש ומצה ואכילת פסח והקהל ושמחה.
והם אמרו גם כן שאין למדין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בהן 'חוץ', כי הכולל כדי לקצר כלליו לא יחוש לדברים מעטים היוצאין מן הכלל להעלותן על ספר.

והעובר על זה וגלח פאה אחת מן הראש חייב מלקות אחת, ואם גלח שני צדעיו ואפילו בבת אחת והתראה אחת חייב שתי מלקיות.
וכתב המעתיק בשם הרמב''ם זכרונו לברכה
והראוי שלא נמנה אותן לשתי מצות, אף על פי שלוקה שתים, לפי ששניהם כתובים תחת לאו אחד, שאלו אמר לא תקיפו פאת ראשכם מימין ופאת ראש משמאל ומצאנו אותם מחייבין עליהם שתים, אז היה רשות לומר שנמנה אותם שתי מצות. אמנם בהיותו מילה אחת ועניין אחד, באמת שהוא מצוה אחת, ואף על פי שבא בפירוש שמניעה זו היא כוללת חלקים משתנים מהגוף ושהוא חייב על כל חלק מהם לבד, עם כל זה לא יתחייב שיהיו מצות הרבה, עד כאן לשונו.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
how do you know your wife cheated on you how to know your wife cheated how to cheat your wife
dating for married men husband cheated wife cheaters
lesbian adult-youth stories adult illustrated stories personal intimate stories about sex sensual
percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated

רנב. שלא להשחית פאת זקן

שלא לגלח פאת הזקן. שנאמר (ויקרא יט כז) ולא תשחית את פאת זקנך.
וחמש פאות יש בזקן, ובכל אחת יש בה חיוב מלקות, אפילו נטלן כולן כאחת ובהתראה אחת, ואלו הן, לחי העליון והתחתון מימין, והעליון והתחתון משמאל הרי ארבעה, ושבלת הזקן, והוא מקום חיבור הלחיים למטה הנקרא בלעז מונטו''ן הרי חמשה.
ולשון המשנה (מכות כ, א) ועל הזקן חמש שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטן.

וכתב המעתיק בשם הרמב''ם זכרונו לברכה
ובאה המניעה בזה באלה המילות ולא תשחית את פאת זקנך, ולא אמר ולא תשחית את זקנך ואף על פי שהכל יקרא זקן, ירצה לומר בזה שלא תגלח אפילו פאה אחת מכלל הזקן, ולוקין על כל אחת מלקות אחת, ואפילו גלחם בבת אחת כולן חייבין עליה חמש מלקיות.

משורשי המצוה
מה שכתבנו במצוה הקודמת להרחיק כל עניין עבודה זרה. וזה גם כן היה מנהג כומרי עבודה זרה להשחית פאת זקנם. ועוד כתב בזה, וזה לשון המעתיק:
ואשר יחייב שלא ימנו חמש פאות שבזקן חמש מצות, הוא בעבור שבאה המניעה במלה נפרדת, והוא עניין נפרד, כמו שבארנו במצוה שלפניה, עד כאן.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שם כא, א), שאין החיוב אלא בגילוח של תער, שנאמר ולא תשחית - גילוח שיש בו השחתה דוקא, וזהו תער, כן פרשו זכרונם לברכה.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (ע''ז יב ז) ואם גילח במספרים, פטור. וכמו שנראה העניין כן במסכת נזיר. שאמרו שם (נח ב) אמר רב מקל אדם כל גופו בתער. ואוקמוה במספרים כעין תער, חוץ מבית השחי ובית הערוה דאף כן אסור. ויש מן הגדולים שהחמירו שלא להעביר תער על כל בשר.
ויתר פרטיה מבוארים בסוף מכות (שם).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים
אבל הנקבות מותרות הן בהשחתת זקן אם יש להן שער בהן, כמו שכתבנו למעלה (מצוה רנא). וכן טומטום ואנדרוגינוס אסורין מספק.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual

רנג. שלא נכתוב בבשרנו כתובת קעקע

שלא לכתוב בבשרנו כתובת קעקע, שנאמר (ויקרא יט כח) וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם. והעניין הוא כמו שעושין היום ישמעאלים, שכותבים בבשרם כתב מחקה ותקוע שאינו נמחק לעולם.
ואין החיוב אלא בכתב חקוק ורשום בדיו או בכחול או בשאר צבעונין הרושמים. וכן אמרו במכות (כא, א) קעקע ולא כתב, כלומר, שלא רשמו בצבע, כתב ולא קעקע, כלומר שרושם בשרו בצבע, אבל לא עשה שריטה בבשרו אינו חייב, עד שיכתוב ויקעקע בדיו או בכחול ובכל דבר שהוא רושם.

משורשי המצוה
מה שכתבנו בהקפת הראש ובהשחתת זקן שהיא להרחקת כל עניני עבודה זרה מגופנו ומבין עינינו. וגם זה מן השורש הזה בעצמו שהיה מנהג הגוים שרושמים עצמן לעבודה זרה שלהם כלומר, שהוא עבד נמכר לה ומורשם לעבודתם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שכל מקום שבגוף, בין מגולה בין מכוסה בבגדים, בכלל איסור זה.
ויתר פרטיה, בסוף מסכת מכות.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על זה וכתב אפילו אות אחת בכל מקום שבגופו בעניין זה שאמרנו, שיהיה חקוק ורשום באחד ממיני הצבעים הרושמין לוקה. ואם רשמו בו אחרים אינו לוקה אלא אם כן סייע, מן הכלל הידוע לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו.

how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
dating for married men how many people cheat cheaters
what makes people cheat click when married men cheat
teen sex stories link akka sex stories

רנד. מצות היראה מן המקדש

לירא מן המקדש, כלומר שנעמידהו בנפשותינו מקום הפחד והיראה, כדי שיתרככו לבבינו בבואנו שם להתפלל או להקריב קרבנות, שנאמר (ויקרא יט ל) ומקדשי תיראו.

ופרשו זכרונם לברכה בספרא (קדושים ז ט) ובברכות (נד, א) כמו כן: איזהו מורא? לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ובמעות הצרורים לו בסדינו, ולא יעשנו קפנדריא, כלומר שיכנס בפתח אחד ויצא מפתח שכנגדו כדי לקצר הדרך לבד, ורקיקה מקל וחומר, ואין צריך לומר שאסור המקום ברקיקה.
ובארו גם כן בסנהדרין (קא, ב) שאין ראוי כלל לשבת בעזרה, כי אם למלכי בית דוד, משום כבוד המלכות, שנאמר (שמואל ב ז יב) ויבוא המלך דוד וישב לפני ה’. ואמרו בספרא (שם ז) לא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שפקד על המקדש.

משורשי מצוה זו
כתבתי למעלה (מצוה צה) במצות ועשו לי מקדש סדר ויקחו לי תרומה, ובמקומות אחרים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה כח, ב) שאין אדם נכנס בכל הר הבית אלא לדבר מצוה. וכל מי שהשלים עבודה בבית ונסתלק מהלך אחורנית מעט מעט, וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולוים מדוכנם כך הם יוצאים מן המקדש.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות סא, ב) אסור לאדם שיפנה או ישן לעולם בין מזרח למערב, מפני שההיכל הוא במערב, וכן אסור לאדם לבנות בית תבנית היכל, ואכסדרא תבנית אולם, וחצר תבנית העזרה, וכל זה למודאת המקום
ויתר פרטי כבוד הבית ומוראו, במידות ותמיד [הלכות בית הבחירה פרק ז].

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות
שאף על פי שהמקדש חרב היום בעוונותנו, חייב כל אדם במוראו, ולא יכנס אלא במקום שהוא מותר להכנס בו בבניינו, ולא ישב אפילו בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח שנאמר (ויקרא יט ל) את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, ואמרו בספרא (שם ח) מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם.
והעובר עליה ונהג קלות ראש בעניינים אלו שאמרנו ביטל עשה זה.

adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories

רנה. שלא לעשות מעשה אוב

שלא לעשות מעשה אוב, ולא נפנה אחריו. כלומר, שלא נשאל בו, שנאמר (ויקרא יט לא) אל תפנו אל האובות.
והעניין הוא, שמקטירין קטורת ידועה, ועושין מעשים ידועים, ובאותם העניינים ידמה לאדם שישמע דיבור מתחת השחי שיענה לו במה שישאל, זהו מין אחד ממיניו. ולשון ספרא (קדושים ז י) אוב זה פיתום המדבר משחיו.

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו באיסור מנחש ומעונן (מצוה רמט). ומכיון שכל אלו ההבלים גורמין לו לאדם להניח דת האמת העיקרית ואמונת ה’ יתברך, ויפנה אחר ההבל ויחשוב כי כל אשר יקרהו יהיה עליו דרך מקרה, ושיהיה בידו להטיב לעצמו ולסלק מעליו כל נזק באותן שאלות ותחבולות שיעשה, וכל זה איננו שוה לו, כי הכל נגזר מאת אדון העולם, ולפי מעשה הכשר או החטא אשר יעשה האדם יתחדשו עליו מעשים אם טוב ואם רע, וכמו שכתוב (איוב לד יא) כי פועל אדם ישלם לו.
ועל זה ראוי לו לאדם להכין כל מחשבותיו ולכון כל דרכיו, וזו היא מחשבת כל אדם מבני ישראל הטובים. ועוד שיש בעניין זה של אוב וידעוני צד עבודה זרה.
פרטי המצוה בפרק שביעי מסנהדרין [הלכות עבודה זרה פ''ו].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ועשה האוב במזיד ועדים נסקל, ואם אין עדים והתראה בכרת, בשוגג מביא חטאת קבועה, והנשאל בהן בלאו ואם כיון מעשיו ועשה כמאמרן לוקה.

hiv skin rash read signs of having hiv
how to cheat on your wife site wife wants to cheat
how do you know your wife cheated on you open how to cheat your wife
i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
i love my girlfriend but i want to cheat my girlfriend cheated on me what do i do has my girlfriend cheated on me
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
dating for married men how many people cheat cheaters
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

רנו. שלא לעשות מעשה ידעוני

שלא נעשה מעשה הידעוני, שנאמר (ויקרא יט לא) אל תפנו אל האובות ואל הידעונים.

ופרש הרמב''ם זכרונו לברכה, וזה לשונו
שהעניין הוא שיקח עצם עוף ששמו ידוע, וישימהו בפיו ויקטר לו במיני קטורת וישביע השבעות ויעשה פעולות, עד שיתחבר לו עניין מחולי הנופל, כמו החולי הנקרא סובא''ת וידבר בעתידות. וכן אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין סה, א) ידעוני מניח עצם ידוע בתוך פיו והוא מדבר מאליו.
ואל תחשב שזה הוא לאו שבכללות, שהוא כבר הפרישם כשזכר העונש אמר אוב או ידעוני, וחייב על כל אחת משניהם סקילה וכרת למזיד, והוא אומרו (שם כ כז) ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו וגו'. ולשון ספרא (קדושים י א) לפי שהוא אומר ואיש או אשה וגו', עונש שמענו אזהרה מנין? תלמוד לומר אל תפנו אל האבות ואל הידעונים. כל עניין ידעוני יגיד עליו רעו אוב שכתבנו (מצוה רנה). ושם בסנהדרין פרק שישי יתבארו דיניו גם כן.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
how to cheat on wife dating for married wife cheaters
what makes people cheat click when married men cheat

רנז. מצות כבוד חכמים

לכבד החכמים ולקום מפניהם, שנאמר (ויקרא יט) מפני שיבה תקום. ותרגם אונקלוס: מן קדם דסבר באוריתא תקום. והדרת פני זקן פרשו זכרונם לברכה (קידושין לב, ב) אין זקן אלא מי שקנה חכמה, וזה שהוציא הכתוב החכם בלשון זקן, הטעם מפני שהבחור החכם ראה בחכמתו מה שראה הזקן ברוב שניו.

משורשי המצוה
לפי שעיקר היות אדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה. ומזה השורש פרש איסי בן יהודה בגמרא בקדושין שאפילו זקן אשמאי, כלומר שאינו חכם, הוא בכלל המצוה שראוי לכבדו, מפני שברב שניו ראה והבין קצת במעשי ה’ ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד, והינו דאמר רבי יוחנן שם בקדושין הלכה כאיסי בן יהודה, וזה שאמרו (סנהדרין פה, א) בתנאי שלא יהיה בעל עבירות, שאם כן מנע עצמו מכבוד.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין צריך לומר שמי שאינו חכם חייב בכבוד החכם, אלא אפילו החכם חייב בכבוד החכם, כמו שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ לג, א) תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה. ומה שבארו גם כן כי בכבוד הרב על התלמיד יש תוספת גדול על הכבוד שחייב לכל חכם אחר, והפליגו בזה עד שאמרו (אבות דטו) מורא רבך כמורא שמים. ובביאור אמרו אביו ורבו, רבו קודם בכבוד ובאבדה ובמשא ובשביה, אבל אם היה אביו חכם, אף על פי שאינו שקול כרבו אביו קודם. ובפרק חלק (סנהדרין קי, א) אמרו כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר (במדבר כו ט) בהצותם על ה’. ושם האריכו בעניין הרבה.

ומה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין לא, ב), במוראת רבו, שלא ישב במקומו ולא יכריע דבריו ולא יסתור דבריו ולא יורה בפניו לעולם, ואפילו תוך שנים עשר מיל עמו אסור להורות, ואם ראהו עובר על דברי תורה, כיצד ימנענו. והחילוק שבין רבו מובהק, כלומר שרוב חכמתו ממנו, לרבו שאין רוב חכמתו ממנו, ומאימתי חייב לעמוד מפני רבו ומפני חכם אחר, ובאי זה מקום ובאי זה עניין פטור מן הקימה.

ויתר רובי פרטי עניינים אלה בקדושין פרק ראשון ובמקומות אחרים [יו''ד סי' רמד].

וכן מדיני המצוה
העניינים שפטורין מהן החכמים מצד כבודם ומוראם, כגון בנינים וחפירות המדינה וכיוצא בהן, וכן המסין שמטילין המלכים על אנשי הארץ, בין מס שהוא קצוב על כל בני העיר יחד או שהוא קצוב על כל איש ואיש או שאינו קצוב כלל, מכל זה הם פטורים, שנאמר (הושע ח י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ביטל עשה ועונשו גדול, למען כי זה יסוד חזק בדת.

where can i get a std test open free std test
how to install spy app on android searchengineoptimization-seo.net free cell spy software
how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual

רנח. שלא להונות במידות וכל המידות בכלל

שלא להונות במידות הלח והיבש ולא במאזנים, ובכלל מידות הוא גם כן מדידת הקרקעות, וכל דבר הנמדד בין בני אדם, כגון בגדים וכיוצא בהן, שנאמר (ויקרא יט לה) לא תעשו עול במשפט במידה במשקל ובמשורה.
ופרשו זכרונם לברכה (ב''מ סא, ב) כי משורה היא מידת הלח והיבש, והיא מידה קטנה ביותר, שהיא אחד משלושים ושלושה בלוג. ולמדנו מכאן, כי התורה הקפידה על המידות בכל שהוא כלומר, שאף על פי שבשאר גזלות לא תקפיד התורה אלא בפרוטה, בעניין המידות הקפידה בכל שהוא.

ופירוש הכתוב כן: לא תעשו עול במשפט, ומהו המשפט ששנוי כאן? הוא המידה והמשקל והמשורה. ולמדו זכרונם לברכה (ספרא קדושים ח ה) מזה שהזכיר הכתוב בכאן משפט שהמודד נקרא דין, ואם שיקר במידה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול ומשקץ חרם ותועבה, וגורם לחמשה דברים האמורים בדין מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם. ועוד הפליגו בחומר מצוה זו ואמרו (ב''ב פח, ב) כי גדול עונשה מעונש עריות שזה בין אדם למקום, וזה בינו לחברו.

שורש המצוה
ידוע, כמו שכתבתי למעלה במצות עשה בסדר זה (מצוה רנט).

מדיני המצוה
מה שאמרו (ב''מ סא, ב) שהמודד או השוקל בעול, אף על פי שהוא גונב בלי ספק אינו משלם תשלומי כפל אלא משלם לו מה שחסר מן המידה או המשקל. וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (שם נב, א) למשמרת מצוה זו שסלע שנפגמה מן הצד לא יעשנה משקל, שמא ייפגם ממנה יותר ויהיה המשקל חסר, ולא יניחנה במקום שיוכלו אחרים לעשותה משקל. ומה שהאריכו בזה לומר שאם חסרה ועמדה על מחצה בכוון יקים.
ומה שאמרו עושה אדם מידותיו סאה וחצי סאה, וכו', אבל לא יעשה קבים, שלא תתחלף ברבע הסאה שהוא קב ומחצה, וכן במידות הלח עושה הין וחצי הין וכו', כדאיתא בבריתא בבבא בתרא (פט, ב).

ומה שאמרו שהמודד את הקרקע בחבל לא ימוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים, מפני שהחבל מתקצר בימות החמה.
ומה שאמרו (שם קיז ב) שצריך כל אדם לדקדק הרבה במשיחת הקרקע, לפי שיש חלוקין הרבה במשיחת הקרקע בין ההר והגיא, ויש לעין בו גם כן בין העגולים והרבועים והאלכסונין.

[עניינים המתבארים בספרי חכמת החשבון]
ועוד הרבה עניינים המתבארים בספרי חכמת החשבון וגימטריאות שיחלקו בין זוית נצבה לזוית נרוחת וזוית חדה, ואלו שלוש צורותיהן (זוית נצבה, זוית נרוחת, וזוית חדה) ובין משולש שוה הצלעות והמשולש אשר שתי הצלעות בלבד שוות, והוא נקרא משולש שוה השוקיים ובין משולש שאין צלע מכל צלעותיו שוות הנקרא המתחלף הצלעות, ובין מרובע ריבוע שוה למרובע אורך, ומרובע מעויין מרובע דומה למעויין, וכמה צדדין באלו לא יכיל קלף גדול לרוב הצורות שעשו בזה בעלי חכמת התשברת והשיעורין הנקראין אלהנדסה בעניינים אלה.
ומכל צד צריכין אנו להזהר הרבה במדידת הקרקעות.

ותזכור עם זה כי הכללים שכללו חכמים זכרונם לברכה בעניני החשבון, כגון מה שאמרו (עירובין נז, א)
כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חמשי באלכסונא, וכן כל שיש בהקפו שלושה טפחים יש בו רחב טפח, וכן כמה מרובע יתר על העגול, רביע, וכיוצא בכללים אלו, שלא אמרו זכרונם לברכה על הכוון הגמור כי אם בקרוב, ולכן אל תסמך בזה בחלוקת הדברים בין בני אדם.

ואל תתמה איך יכתבו דבר בלתי מכוון והם אנשי אמת, אשר אלקים נצב בעדתם, כי הם לא נצרכו אל החשבונות כי אם בחשבון תחומי שבת או בזריעת הכלאים ונטיעתם וכיוצא באלו הדברים, ובזה מה שלא כוונו בו מביא אותנו לידי חומרא ואינו מזיק לשום אדם בממונו, ואף על פי כן העידו ברוב מקומות אלו, שאין החשבון מדוקדק שם, שאמרו בכל מקום ומקום כפי הראוי בו, היינו דלא דק ולחומרא לא דק, וכיוצא בזה שהודיעונו בכל מקום, שלא נתלה בהם מיעוט השגחה וידיעה בדבר מכל הדברים.
ויתר פרטי המצוה בבתרא ובמקומות אחרים [ח''מ סימן רל].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ושקר במידה במשקל ובמשרה עבר על לאו, אבל אין לוקין עליו, לפי שהוא נתן לתשלומין. וכתב הרמב''ם (גניבה ז, ח) זכרונו לברכה.
שאם שיקר במידות, אפילו לגוי עובד עבודה זרה, עובר בלא תעשה וחייב להחזיר, וכן אסור להטעות הגוים בחשבון, שנאמר (ויקרא כה נ) וחשב עם קונהו אף על פי שהוא כבוש תחת ידיך, קל וחומר לגוי שאינו כבוש תחת ידיך, והרי הוא אומר (דבוים כה טז) כי תועבת ה’ כל עושה עול מכל מקום.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
why do men cheat on their wife looking for affair what makes people cheat
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

רנט. מצות צידוק המאזנים והמשקלים והמדות

לצדק המאזנים והמשקלים והמידות ולישר אותם ולהשמר מאוד בם, שנאמר (ויקרא יט לו) מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם.
ולשון ספרא (קדושים ח ז) מאזני צדק, צדק את המאזנים יפה יפה, כלומר שתהיינה המאזנים מיושרות. ויש בעניין המאזנים כוונין גדולים שאפשר לעשות בהם כמה מיני שקרים, ידוע הדבר. אבני צדק, צדק את המשקלות יפה יפה, גם במשקלות, גם כן אפשר לעשות בהן הרבה מיני שקר, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ סא, ב) אני עתיד ליפרע ממי שטמן משקלתיו במלח. איפת צדק, צדק את האפות יפה, והין צדק, צדק את ההנין יפה. והאיפה היא מידת היבש, והין מידת הלח, והזהירתנו התורה בכל אחד ואחד מדברים אלו בפרט לחומר העניין, ואף על פי שהכל נכלל בכלל ולא תונו איש את עמיתו.
ולשון ספרא (שם י) על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, שתקבלו עליכם מצות מידות. ואמרו גם כן זכרונם לברכה (ב''מ שם): אני שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, אני עתיד ליפרע ממי שטמן משקלותיו במלח כדי להונות הבריות, שאין מכירין בהן.

שורש מצות היושר והרחקת הגזל והתרמית מבין בני אדם ידוע לכל בן דעת.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''ב פט, א) שאין עושין משקלות של בדיל ועופרת וכל שאר מיני מתכות, מפני שמעלין חלודה ומתחסרין, אבל עושין אותן של אבן וזכוכית וכיוצא בהן. והדברים שאמרו במדידת הקרקע, ומה שלמדונו בצורת המחק שקורין בלעז רשור''א, ואמרו (שם ב) גם כן שלא ירתיח במידת הלח בעת שמודד, ואפילו היתה מידה קטנה ביותר, שהרי מצינו, שהתורה הקפידה על המידות בכל שהוא, שנאמר לא תעשו עול במשפט במידה במשקל ובמשורה, והמשורה היא מידה קטנה ביותר שהיא חלק אחד משלושה ושלושים בלוג. והשיעורים שנתנו זכרונם לברכה באורך קנה המאזנים ובאורך החוטים, והחלוקים שאמרו בין מאזנים העשויין לשקל מין אחד למאזנים של מין אחר.
ומה שאמרו שחייבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מקום ומקום להיות מחזרין לצדק המאזנים והמשקלות, ויש להם רשות לקנס בממונו גם בגופו כל שנמצא עמו משקל חסר.
ויתר פרטיה, בפרק חמישי מבתרא [ח''מ סימן רלא].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
ועובר עליה ביטל עשה, מלבד שעבר על לאו דאונאה וגזלה וגנבה אם יש בה שוה פרוטה. ומה שיקשה בעניין יותר, כי המשקר במידות, לא יתן לב לכל הלוקחים ואינו יודע למי גזל שיחזיר אליו גזילתו, וזהו שאמרו זכרונם לברכה (ב''ב פח ב) קשה מאוד עונשן של מידות.

how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

רס. שלא לקלל אב ואם

שלא לקלל אב ואם, שנאמר (ויקרא כ ט) איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו'.
והאמת שעיקר האזהרה בקללת אב ואם אינה מן המקרא, כי בכאן לא יזכיר רק העונש במקלל, וכן מה שכתוב בסדר משפטים (שמות כא יז) ומקלל אביו ואמו מות יומת. שם גם כן לא דבר אלא בעונש, וזהו שאמרו במכלתא:
ומקלל אביו ואמו וגו', עונש שמענו, אזהרה מנין? תלמוד לומר אלהים לא תקלל. אם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור, ואם בור הוא, הרי הוא בכלל לא תקלל חרש. הרי אתה דן בנין אב משלושתן וכו', עד הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מזהר על קללתן, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו.
וכן אמרו גם כן בספרא (קדושים י ז) איש איש אשר יקלל, עונש שמענו וכו', כמו הלשון אשר במכלתא בשוה, ומפני שאין לאזהרה זו לאו מיוחד אלא שהוא יוצא מכלל שלושה לאוין כתבתיו על מקרא זה שמדבר בעונש.
וכמו כן כתבו הרמב''ם זכרונו לברכה במקלל אביו ואמו מות יומת שהוא מדבר בעונש.

משורשי המצוה
כתבתי במשפטים במצות לא תעשה (מצוה מח) שלא לקלל הדינים.

מדיני המצוה
כגון מה שאמרו (סנהדרין פה, ב) שחיוב קללת האב והאם הוא בין בחייהם או אפילו אחר מותם, מה שאין כן בהכאה, שאין החיוב בה כי אם בחיהם, אבל לאחר מיתה פטור על הכאתם.
ומה שאמרו (שבועות לה, א) שאין חיוב מיתה לבן עד שיקללם בשם מן השמות המיחדים, אבל המקללן בכינוי פטור מסקילה, ולוקה כדרך שלוקה על קללת אדם כשר.
ומה שאמרו (מכות סב) שהמקלל אבי אביו או אבי אמו, דינו כמקלל אחד משאר הקהל, והאב שנתחייב שבועה אין הבן משביעו בשבועת האלה אלא משביעו שבועה, שאין בה אלה, ואמרו גם כן שאסור לבזותו כלל, שלא על הקללה הקפידה תורה אלא על הבזיון, והמבזהו הרי הוא בארור, שנאמר (דברים כז טז) ארור מקלה אביו ואמו. ויש לבית דין להכות העושה זה ולעונשו כפי הראוי.
ויתר פרטיה, בפרק שביעי מסנהדרין [יו''ד סימן רמא].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
וכן בטומטום ואנדרוגינוס. ושתוקי חייב על אמו ואינו חייב על אביו, אף על פי שנבדקה אמו ואמרה בן פלוני הוא. ולפי הדומה שממזר חייב על קללת אביו ואמו, שהרי הוא ראוי לירש אותם מדין תורה,
ודין בן כשר יש לו גם כן לעניין אבלות ולכל דבר, אבל הבן מן השפחה ומן הנכרית, אינו חייב על קללתן.
וכן גר שהורתו שלא בקדושה, אף על פי שנולד בקדושה, כגון שנתגיירה אמו כשהיתה מעוברת אינו חייב על קללת אביו, וכשם שאינו חייב על קללת אביו, כך אינו חייב על קללת אמו אף על פי שהיתה יהודית כשילדתו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה ומקלל אביו ואמו, את שהוא חייב על אביו חייב על אמו וגו'. ואין להקשות על דרשה זו משתוקי, שחייב על אמו לבדה, לפי שאין האב ידוע וניכר.
והגר אסור לקלל אביו הגוי מדרבנן, כדי שלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקלה. אבל העבד אין לו יחוס, והרי אביו כמי שאינו אביו לכל דבר, ואף לאחר שנשתחרר.
ועובר על זה וקיללם בשם מן השמות נסקל, והוא שיש שם עדים והתראה כמו שידוע בכל המצות; ואם קללם באחד מן הכנויין לוקה.

how to cheat on your wife site wife wants to cheat
has my boyfriend cheated on me quiz i want to cheat on my boyfriend did my boyfriend cheated on me
did my girlfriend cheated on me girlfriend cheated on me with her ex did my girlfriend cheated on me
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
what makes people cheat link when married men cheat

רסא. מצוה שישרפו מי שיתחייב שריפה

להיות בית דין שורפין באש, כלומר שנצטוו הבית דין לעשות משפט בשריפה במקצת עבירות, ואחת מהן היא הבא על אשה ואמה, שנאמר (ויקרא כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אתו ואתהן וגו'.
וכבר כתבתי למעלה בסדר אחרי מות במצות שלא לבוא על אשה ובתה (מצוה רג) באי זה עניין יתחייב אשר יקח אשה ובתה, ושאין בכלל החיוב אלא אחת, והיא האחרונה, ומה שכתוב 'ואתהן' - פירושו אחת מהן, שכן בא הפירוש במסכת סנהדרין (עו, ב), ואמרו שם שכן במקום פלוני קורין לאחת הן, וכו' כמו שכתבתי שם.

משורשי איסור העריות, כתבתי למעלה באחרי מות (מצוה קצ) מה שידעתי ושמעתי בעניין.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין נב, א) מצות הנשרפים שהיו משקעין אותו בזבל על ארכובותיו, ונותנין סודר קשה בתוך סודר רך, וכורך על צוארו, ושני עדיו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהוא פותח את פיו, ומתיכין את הבדיל והעופרת וכיוצא בהן וזורק לתוך פיו, והיא יורדת ושורפת את בני מעיו.
ויתר פרטיה, בפרק שביעי מסנהדרין.

ונוהגת מצוה זו בזכרים
כי להם המשפט ובארץ ישראל בלבד, כי היא מקום המשפט. ובית דין שעברו עליה ולא דנו החייב כדינו, ביטלו עשה ועונשם גדול, כי במשפט יתישב העולם.
וכבר כתבתי למעלה בסדר משפטים מצות עשה זו (מצוה מז) כי הרמב’’ן זכרונו לברכה לא ימנה בחשבון המצות בספר שלו ארבע מיתות בית דין, ושם הבאתי קצת הטעם שכתב הוא בעניין.

how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
what makes people cheat link when married men cheat
teen sex stories link akka sex stories

רסב. שלא ללכת בחוקות הגוים

שלא ללכת בחוקות האמורי וכן בחוקות הגוים שנאמר (ויקרא כ כג) ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם. והוא הדין לכל שאר הגוים, כי העניין מפני שהם סרים מאחרי ה’ ועובדין עבודה זרה.
ועניין המצוה הוא שלא נתנהג כהם במלבושינו וענינינו. וכמו שאמרו בספרא (יג ח) ובחקתיהם לא תלכו, שלא תלכו בנמוסות שלהם, בדברים החקוקים להם, כגון טטראות וקרקסאות והאסטריאות. וכל אלו הם מיני שחוק שהיו עושין בקבוציהם כשמתקבצין לעשות שגעונות וזנות ועבודת האלילים.
ואמרו שם בחקת הגוי, רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים, רבי יהודה בן בתירא אומר שלא תגדל ציצת הראש בהם ולא תספר קומי, כלומר שלא יגלח מן הצדדין ויניח שער באמצע, וזהו הנקרא בלורית. ונכפל זה הלאו במקום אחר במלות אחרות, שנאמר (דברים יב ל) השמר לך פן תנקש אחריהם.
ולשון ספרי (ראה שם) השמר בלא תעשה, פן בלא תעשה, תנקש אחריהם שמא תדמה להם ותעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש, שלא תאמר הואל והן יוצאים בארגמן, אני אצא בארגמן; הואיל והם יוצאין בכלוסין אני אצא בכלוסין, והוא מין ממיני כלי זין הפָרָשים. ולשון ספרי הנבואה (בצפניה א ח) ועל כל הלובשים מלבוש נכרי.

משורשי המצוה
כדי להתרחק מהם ולגנות כל הנהגותיהם ואפילו במלבוש.

מדיני המצוה
כתבנו קצתם, והביאו זכרונם לברכה מאלו קצת עם יתר פרטיה פרק שביעי משבת ובתוספתא דשבת (פ''ח) [י''ד סימן קע''ז].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר על זה, ועשה דבר מאלו שזכרנו להדמות אליהם, חייב מלקות. והמתרחק מכל הנהגותיהם ומכל נמוסיהם, וישים כל לבו ומחשבותיו אל ה’ יתברך ובמצותיו היקרות - נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ (תהלים כה יג).

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes
percent of women that cheat when your husband cheats letter to husband who cheated

פרשת אמור

פרשת אמר יש בה עשרים וארבע מצות עשה ושלושים ותשע מצות לא תעשה.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

רסג. שלא יטמא כהן הדיוט במת, זולת בקרובים המבוארים בכתוב

שלא יטמא כהן הדיוט במת זולתי בקרובים המבוארים בכתוב. שנאמר (ויקרא כא א) לא יטמא בעמיו, כלומר כל אחד מן הכהנים לא יטמא לנפש מת, ואף על פי שנפש טובה לא תמות, יכנה הכתוב הגוף בשם הנפש, כי הוא העיקר.

משורשי המצוה
לפי שהכהנים נבחרו לעבודת ה’ ברוך הוא, כמו שאמר הכתוב קדושים יהיו לאלהיהם, על כן הרחיקם מן המת.
וכבר כתבתי למעלה (מצוה קנט), שעניין הטומאה דבר נמאס ונאלח, וגוף האדם המת, פרשו חכמים שהוא אבי אבות הטומאה, כלומר שיש לו טומאה חזקה עד מאוד למעלה מכל טומאה. והעניין הוא כי בהיפרד מעליו צורת השכל החיה הטובה וישאר הוא לבדו, בשגם הוא בשר פחות וגרוע ומשתוקק אל הרעות, וגם ברעתו רבה החטיא הנפש היקרה בעודה שוכנת אצלו, על כן ראוי שיטמא כל סביביו בהתפשט מעליו כל הודו, שזהו נפשו, ולא נשאר בו כי אם החומר הרע. וראוי באמת למשרתי ה’ יתברך להתרחק ממנו, זולתי לקרובים שהותר להם, כי אחיהם בשרם הוא.
וכל דרכי התורה דרכי נועם ונתיבותיה שלום, ולא רצתה לצערם כל כך כי יחם לבבם על הקרוב המת, שלא יוכלו להתקרב תוך האהל אשר הוא בתוכו, ולשפוך את רוחם ולהשביע נפשם בבכי עליו.
וראיתי רמז אל הטעם הזה שכתבתי בטומאת המת, שאמרו זכרונם לברכה כי הצדיקים גמורים אינם מטמאין. ולפי הדומה כי הכונה לפי שגופם טהור ונקי ולא החטיא נפשם, אבל סיעם לזכותה, ועל כן תעלה נפשם בנשיקה, ועל גוום ישכון אור זרוע לעולם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שהמת מטמא במגע ובמשא ובאהל, וטומאת משא למדוה זכרונם לברכה מקל וחומר מטומאת נבילה.

וטומאת מגע האמורה בכל מקום, בין במת בין בשאר המטמאין, עניינה הוא, שיגע האדם בטומאה עצמה, בין בידו, בין ברגלו, או בשאר גופו, אפילו בלשונו נגיעה היא. והרמב''ם זכרונו לברכה כתב (טומאת מת א ג) שאפילו נגיעה בצפורן או בשיניים נגיעה היא, וכגוף הם נחשבים.

וטומאת משא האמורה בכל מקום, הוא שישא אדם הטומאה אף על פי שלא נגע בה, אפילו היה בינו לבינה כמה כלים, הואיל ונשאה נטמא. ואחד הנושא אותה בידו או בכל דבר שבגופו הרי זה בכלל נושא וטמא.

ומסיט בכלל נושא הוא גם כן. וכיצד הוא ההסט? כגון שיש בראש קורה טומאה, מכיון שהניע האדם הקורה בשום צד, הואיל ומכוחו הנידה, ואף על פי שהטומאה בראש האחד של קורה, והאדם הנידה בראש האחר, הרי זה מסיט וטמא, וטומאה זו וכל כיוצא בה היא טומאת הסט האמורה בכל מקום.

וטומאת בית הסתרים, אף על פי שאינה מטמאה משום נגיעה, שאין בית הסתרים בכלל נוגע, מטמאה היא משום דין נושא, שהנושא בבית הסתרים נושא נקרא וטמא. ואין מתטמא במשא בלא נגיעה אלא האדם בלבד, ולא הכלים.

וטומאת אוהל אינה זולתי בטומאת מת בלבד ולא בשאר הטומאות. והצרעת אף על פי שמטמאה בביאה אינה מטמאה באוהל, והמת מטמא באהל, בין אדם בין כלים או אוכלין ומשקין, ואחד האדם שנכנס כולו באוהל המת או אפילו מקצתו, כגון שהכניס שם ידו או ראשי אצבעותיו או חוטמו, הרי זה נטמא כולו.

והנפלים אף על פי שלא נתקשרו אבריהם מטמאין.

וכזית בשר מן המת, ואבר אחד שלם שנחתך מן האדם, אף על פי שאין בו כזית בשר, כל אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל.
ואבר נקרא כל אחד ממאתים וארבעים ושמונה אברים שבאדם, שבכל אחד ואחד מהם יש בשר גידים ועצמות. ואין השינים מן המנין. עצמות המת אף על פי שאין עליהם בשר, אם היתה נכרת בהן צורת האדם מטמאין אפילו באוהל.
ואלו הן העצמות, שאמרו זכרונם לברכה שמטמאין אפילו באהל: השדרה, והגולגולת, ורוב בנינו של גוף ורוב מנינו, כלומר רוב מנין העצמות ושדרה וגולגלת שאמרו דוקא כשהן שלמות, אבל חסרה שדרה אפילו חוליא אחת, וגולגלת כסלע אין מטמאין באהל, ושתי שוקיו של אדם וירך אחת, זהו רוב בנינו. חסר כל שהוא אינו מטמא באהל.
ורוב מנינו הוא מאה עשרים וחמשה עצמות מן מאתים ארבעים ושמונה אברים שיש באדם, ושאר עצמות שאין בהן רוב בנין ורוב מנין, אם יש בהן רבע קב עצמות מטמאין אפילו באהל, ואם לאו אין מטמאין באהל. וטומאת המת היא שבעת ימים.
ויתר פרטיה, מבוארים בסדר טהרות, וברוב במסכת אהלות [יו''ד סימן שעב].

ונוהגת מצוה זו בכהנים הזכרים
בכל מקום ובכל זמן, אבל לא בנקבות, שכן בא הפירוש: אמר אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא בעמיו, בני אהרן דוקא ולא בנות אהרן. וכהן העובר על זה ונטמא לשום מת, חוץ מששה מתי מצוה, במזיד - לוקה.

my wife cheated go women cheat
husband cheated on me site cheats
i love my girlfriend but i want to cheat my girlfriend cheated on me what do i do has my girlfriend cheated on me
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
teen sex stories allindiasweetsrestaurant.com akka sex stories

רסד. מצות עניין טומאת הכהנים לקרוביהם.

ובכללה שיתאבלו כל אחד מישראל על ששה מקרוביהם הידועים.
שיטמאו הכהנים למתים הנזכרים בתורה, שנאמר (ויקרא כא ג) לה יטמא, וזה מצות עשה, שכן בא הפירוש עליו, וכן הוא מפורש בספרא (אמר א יב) לה יטמא - מצוה, לא רצה לטמא מטמאין אותו בעל כרחו.
ולולי שקבלנו מחכמינו הפירוש כן, היתי סבור לומר שיהיה רשות: אם רצה מטמא, ואם לא רצה אינו מטמא, לפי שהכתוב מנעו מלטמא לשאר הקרובים. והייתי אומר, שבאלו הנזכרים בפרשה, הרשהו להטמא אם ירצה, על כן בא לנו הפירוש עליו, שאין זה רשות אלא מצוה.
והזכירו חכמים זכרונם לברכה (זבחים ק, א), מעשה שבא ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה לטמא, ודחפוהו חכמים וטמאוהו על כרחו.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה:
וזאת בעצמה היא מצות אבול [=אבלות]. כלומר, שכל איש מישראל חייב להתאבל על קרובו, כלומר ששה מתי מצוה הנזכרים בכתוב.
והמקרא שהביא הרב (אבילות א א) על מצות אבול, הוא מה שנאמר באהרן (שם י יט): ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה’? ואמרו, ומחוזק החובה הזאת, בארו בכהן שהוא מוזהר על הטומאה שיטמא על כל פנים כשאר ישראל, בשביל שלא ייחלשו משפטי האבלות. וכבר נתבאר, שאבלות יום ראשון מדאורייתא, והוא יום מיתה וקבורה. ובבאור אמרו במועד קטן (יד, ב) אבל אינו נוהג אבלותו ברגל: אתי עשה דרבים, ודחי עשה דיחיד. הנה נתבאר שחיוב האבלות דאורייתא,,,,, ושהוא מצות עשה, אבל ביום ראשון בלבד, ונשארו הששה דרבנן, ואפילו הכהן ינהג אבלותו ביום ראשון שמטמא לקרוביו, והבן זה. עד כאן.

משורשי המצוה
מה שכתבתי פעמים הרבה במצות הקודמות, כי האדם נפעל כפי פעולותיו שיעשה, כי מהיותו בעל חומר לא יתפעל לדבר בכוח עד שיוציא העניינים מן הכוח אל הפועל. על כן בבוא אליו עונש מקרה מוות באחד מקרוביו, אשר הטבע מחייב האהבה להם, תחייבנו התורה לעשות מעשים בעצמו אשר יעוררוהו לקבוע מחשבתו על הצער שהגיע אליו. ואז ידע ויתבונן בנפשו כי עוונותיו גרמו לו להגיע אליו הצער ההוא, כי ה’ יתברך לא יענה מלבו ויגה בני איש כי אם מצד חטאים.
וזאת היא אמונתנו השלמה אנחנו בעלי דת יהודית היקרה. ובתת האדם אל לבו עניין זה במעשה האבלות, ישית דעתו לעשות תשובה ויכשיר מעשיו לפי כוחו. והנה מצאנו עם זה במצות האבול תועלת רב לבני אדם. והמתחכמים הכופרים המהבילים על דברי העולם ומעשי ה’ יתברך הנוראים, ישיתו און בלבם הרע, יתלו מות בני איש למקרה הזמן, ויחשבו במחשבותיהם הרעים כי מקרה האדם והבהמה מקרה אחד להם, וכמות זה כן מות זה. ועל כן כתבו בספריהם, שישרפו האומלל מי שידאג כלל. ולעקור ולשרש מלבבנו אמונתם זאת הרעה, חייבתנו התורה במצוה זו, מלבד התועלת במה שזכרנו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שיום ראשון הוא דאורייתא והששה דרבנן, ואף על פי שנאמר בתורה (בראשית נ י), ויעש לאביו אבל שבעת ימים. נתנה תורה ונתחדשה הלכה. ומכל מקום אמרו זכרונם לברכה כי משה רבינו תיקן להם לישראל שבעה ימי אבלות ושבעת ימי המשתה.
ואמרו זכרונם לברכה, שאין חיוב האבלות חל עד שיסתם הגולל. כלומר, אחר שכיסו גופו של מת בקבר. אבל כל זמן שלא נקבר, אין האבל אסור בדבר מכל דברי האבלות, ומפני טעם זה רחץ דוד המלך וסך כשמת הילד קודם שנקבר.
ומה שאמרו (שבת קלו, א) שכל שלא שהה שלושים יום באדם אין מתאבלים עליו, לפי שהוא ספק. ובגמרא אמרו זכרונם לברכה, שאם ידענו בברור ששלמו לו חודשיו שדינו כשאר מתים לעניין אבלות, וכן לכל שאר הדברים דינו כאדם שלם.

וכן אמרו זכרונם לברכה, שהפורשים עצמם מכל דרכי צבור, וכן המינים והמשומדים והמסורות, כל אלו אין מתאבלים עליהם כלל, שמיתתן שמחה היא לעולם, ואין זה עונש לקרובים אבל זכות הוא להם. וכל זה מן השורש שכתבתי, ועליהם נאמר (תהלים קלט כא) הלא משנאיך ה’ אשנא. וכן הממית עצמו לדעת, אין מתאבלין עליו, ובמקומו מתברר כיצד נדע שלדעת הכה את עצמו.

וכן מדיני המצוה
הדברים שאמרו זכרונם לברכה שהאבל אסור בהן ביום ראשון מן התורה, ובשאר הימים דרבנן, ודין שבעה ושלושים, ודין שנים עשר חודש באבלות אב ואם.
ודין קריעה, מי הם הקרובים שקורעין ואיזה זמן, וכיצד על הקרובים, וכיצד על אב ואם, ועל מי מקרוביו וממלמדיו ומגדוליו, ועל איזה מקומות חורבנן של ארץ ישראל, ודיני הקרעים ששוללין אתן מיד או לאחר זמן,
ודין האשה ששוללת מיד כדי שלא תתבזה.
ודין הרגלים שמפסיקין ואינן עולין. ומה שאמרו, שכל הקובר מתו אפילו שעה אחת קודם הרגל, בטלה ממנו גזירת שבעה, ואם עברו שבעה קודם הרגל ונכנס אפילו שעה אחת תוך שלושים, בטלו ממנו גזרת שלושים, וראש השנה ויום הכפורים דינם כרגלים של פסח, שבועות וסוכות.
ומה שאמרו (שם כד ב) שאף על פי שאין אבלות בחולו של מועד, קורע אדם על מתו שחייב להתאבל.
ודין שמועה רחוקה לאחר שלושים יום, שאין נוהגין אבלות אלא יום אחד, ואינו קורע, שהלכה כרבי מני דאמר הכי בגמרא משקין (מו"ק כ ב); אבל על אביו ועל אמו קורע אפילו בשמועה רחוקה לדעת הרמב’’ן זכרונו לברכה, ולא לדעת הרב רבי אברהם ברבי דוד זכרונו לברכה.
ועניין ההספד על מי מספידין, וכיצד, ושבת ויום טוב וחלו של מועד וחנוכה ופורים מה הן בהספד, ועל מי מבטלין תלמוד תורה במותן. ועניין צדוק הדין והברכות והנחמות שעושין בבית האבל.
ועניין לקוט עצמות של קרובים וכן לקוט עצמות אביו ואמו.
ומה שאמרו שהקרובים שמתאבלים עליהם, מתאבלים עמהם בפניהם מדברי סופרים.
ומה שאמרו שמתאבל אדם על אשתו, והיא על בעלה, ועל אחים מן האם מדברי סופרים, ובנו או אחיו מן השפחה או מן העובדת גלולים אין מתאבלין עליהן אפילו נתגירו, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. והכהן מטמא לאשתו, אף על פי שאבילות אדם על אשתו מדברי סופרים, עשו אותה כמת מצוה, ומאחר שנסתם הגולל, אין מטמא בהן עוד.
שאמרו שחיוב אבלות בשלושה קרובים דרבנן ואלו הם אח או אחות מאם, ואחות נשואה או ארוסה, בין מאב בין מאם, ובין אנוסה ומפתה, ולפיכך אין כהן מטמא באלו.
ואלו העניינים עם יתר פרטיה מבוארים במסכת משקין (מועד קטן) ובמקומות מברכות וכתובות ויבמות ובספרא בפרשת אמר אל הכהנים [יו''ד סימן שעב - שעד].

ונוהגת מצוה זו של חיוב הטומאה במת הקרוב
בכהן בכל מקום ובכל זמן וכן בזכרי כהונה, אבל הנשים אינן בחיוב זה, שכן בא הפירוש, שמי שנמנע מלהטמא לזולת הקרובים, הוא שנצטוה להטמא לקרובים, אבל הנשים הכהנות, אחר שלא נמנעו מלהטמא במת, כמו שמבואר במקומו (מצוה רסג), כמו כן לא נצטוו להטמא לקרובים על כל פנים, אבל מתאבלות הן מכל מקום, ולהן הבחירה להטמא אם ירצו, ודע זה וזכרהו.
ומצות חיוב האבלות, הנגררת עם מצוה זו כמו שאמרנו, נוהגת בכל מקום ובכל זמן ובכל אדם בין כהן בין ישראל ובזכרים ונקבות. וכהן העובר על זה ולא רצה להטמא לששה הקרובים הנזכרים בכתוב, וכן כהן או ישראל שלא רצו להתאבל על קרוביהם בדברים שמנו חכמים בחיוב עיקר האבלות ביום , בטלו עשה זה.
וכבר כתבתי למעלה (מצוה ו), שבית דין כופין על בטול עשה. ויש מן המפרשים שכתבו שאין מצות אבול נחשבת למצוה דאורייתא, אולי דעתם לומר שאף על פי שאונן אסור בקודשים דאורייתא, כל עניין אבלות מיהא דרבנן הוא.

how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me

רסה. שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו

שלא ישמש כהן טבול יום, עד שיעריב שמשו, ואף על פי שטבל וטהר, צריך הערב שמש. לפי שהוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו.
שכן פרשו זכרונם לברכה (ויקרא יא לב) במים יובא וטמא עד הערב וטהר: הכתוב קרא לטבול יום טמא, אף על פי שטבל, עד שיעריב שמשו. אבל מכל מקום אינו טמא כמו שהיה קודם טבילה, כי מתחילה היה ראשון לטומאה, ואחר הטבילה נקרא שני לטומאה, ועל זה נאמר (שם כא ו) ולא יחללו שם אלהיהם, שכן בא עליו הפירוש המקובל, וכן הוא בפרק תשיעי מסנהדרין (פג, ב), שאמרו שם קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם, אם אינו עניין לטמא שכבר נתבאר (במצוה רעח), תנהו עניין לטבול יום ששימש, ויליף לה התם מ'חלול' 'חלול'.

משורשי המצוה
לפי שהכהן הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים, ומתוך מעשיו וקרבנותיו יתרצה האדם לפני בוראו ויכפר עונו, על כן חובה עליו להיות נקי הגוף בתכלית בעת העבודה, ואולי רוח הטומאה לא יעבור לגמרי מעליו עד הערב השמש.
וברוך אדון החכמה כי הוא היודע ולא אנחנו, עד איזה עת יכשר למי שנטמא לעסוק בעבודתו ברוך הוא, והודיענו כי הוא עת בוא השמש לקצת הטומאות.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שאחד טבול יום מטומאה חמורה, כגון שטבל מטומאת מת וזיבות וצרעת, או מטומאה קלה, כגון טומאת שרץ וכיוצא בה, טעון הערב שמש. וזה העניין הוא בין באדם בין בכלים בין בטומאה דאורייתא או אפילו בטומאה דרבנן צריך הערב שמש.
ופירוש טבול יום כלומר, מי שטבל ולא העריב שמשו, זה פירושו בכל מקום. ואם נגע באוכלין ומשקין של תרומה פוסל אותן ועושה אותן שלישי לטומאה, לפי שהוא כשני לטומאה כמו שאמרנו. נגעו הן אחר כן באוכלין אחרים, אינם פוסלין אותם, שאין שלישי עושה רביעי בתרומה. ואם נגע טבול יום באוכלי קודש או במשקין, עשאן רביעי. כלומר, שפסלן, אבל אין חוזרין הם לטמא אחרים, שאף על פי ששלישי עושה רביעי בקודש, טומאת טבול יום אינה חמורה כל כך שתטמא לרביעי. אבל אם נגע טבול יום באוכלי חולין או במשקין הרי הן טהורים, שאין שני עושה שלישי בחולין, כך קבלנו הדברים מחכמינו זכרונם לברכה (סוטה כט א). והנה יתבאר מזה, שאין שלישי שבתרומה ולא רביעי שבקודש מטמאין משקה אחר ואוכל אחר, ואין צריך לומר שאין מטמאין כלים, שאדם וכלים אין מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה. וכל המטמאין, בין חמורין בין קלים משקין היוצאין מהן, כגון רוקן ומימי רגליהם דינן כמשקים שנגעו בהן.
ויתר פרטיה במסכת טבול יום [הלכות ביאת מקדש].

ונוהגת מצוה זו בכהנים הזכרים בזמן הבית
שהם הוזהרו על העבודה ולהזהר מהטומאה, ולא הכהנות. ומי שעבר על זה ושימש טבול יום חייב מיתה בידי שמים. ולא בא על חיוב זה כתוב מבואר בתורה, אלא שלמדו חכמים זכרונם לברכה העניין שם בסנהדרין (פג, ב) בגזרה שוה דחלול חלול.

how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat
masterbation schools technices sex stories tamil sex stories readable black female slave sex stories

רסו. שלא ישא כהן אשה זונה

שלא ישא כהן, בין כהן גדול בין כהן הדיוט, אשה זונה לאשה, שנאמר (ויקוא כא ז) אשה זונה וחללה לא יקחו. ולשון קיחה משמע דרך אישות, על כן אינו לוקה עליה אלא כשנשאה ובעלה, שכן בא הפירוש, שאין החיוב, עד שיבעלנה, כמו שנכתוב בעזרת האל.

משורשי המצוה
לפי שכהנים נבחרו לעבוד עבודת ה’ יתברך תמיד, ולכן ראוי ומחויב להיותם קדושים ונקיים יותר מכל שאר העם בכל עניניהם, אף כי בעניין הזווג שהוא דבר עיקרי באדם, וקצת מחשבות האדם על בת זוגו תמיד, לכן נתחייב שלא לישא הזונה שמזגה רע ומר, פן תסירנו ותטנו ברוב לקחה מדרכו הטוב וכוונתו הרצויה. גם היא בושת ופגם אל כל הקרב אליה, שכל העם מרננים אחריה בטומאתה אשר בשוליה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות סא א) שהזונה האמורה כאן היא, כל שאינה בת ישראל, דכולן בכלל זונות הן, ועוד שכיון שאין קידושין תופסין בהן, זימה היא. וכן תקרא זונה כל בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השוה בכל מקום, לאפוקי אלמנה שנבעלה לכהן גדול או גרושה לכהן הדיוט, שאין אסור זה שוה בכל אדם ואינה נעשית זונה בכך. וכן נמי תקרא זונה, כל שנבעלה לכהן חלל, ואף על פי שהיא מותרת להנשא לו, שאין היותה זונה תלוי בבעילה של איסור, אלא בפגימה. ומפי השמועה למדנו, שאינה פגומה אלא מאדם האסור לו שתנשא לו, או מכהן חלל.

ולמדנו מעתה, שהנרבעת לבהמה, אף על פי שהיא בסקילה, לא נעשית זונה, דדוקא בעילת אדם הוא שעושה אותה זונה (שם נט ב). וכן אם נבעלה בעודה נידה למי שראויה שתנשא לו, אינה נעשית זונה בכך, ואף על פי שהיא בכרת. וכן הבא על הפנויה, אפילו היתה קדשה, כלומר שהפקירה עצמה לכל, אינה נעשית זונה כל זמן שלא נבעלה למי שאסורה להנשא לו, כלומר, שהיא ערוה עליו, ואפילו מחייבי לאוין או אפילו מחייבי עשה, בכלל איסור זה.
ולפיכך אמרו, שגוי או עבד או נתין או ממזר או גר עמוני ומואבי או מצרי ואדומי ראשון ושני או פצוע דכא וכרות שפכה, שבא אחד מהן על יהודית עשאה זונה ונפסלת לכהונה. ואם היא כהנת נפסלת מן הכהונה. וכן הנבעלת למי שעושה אותה זונה, בין באונס בין ברצון בין בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה, משהערה בה נפסלה משום זונה, ובלבד שתהיה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה, ויהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה.
וכן מעניין המצוה מה שאמרו (נדרים צ, ב) באשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי, ואפילו עד אחד מעיד לו עליה שכן הוא כדבריה שזנתה, שאינה אסורה עליו בכך, דאמרינן שמא עיניה נתנה באחר. ומכל מקום אסורה לכל כהן אחרי מות אישה, דשויתה נפשה חתיכה דאסורא. ואם היתה נאמנת לו, או העד נאמן לו, הרי זה יוציאנה על כל פנים לצאת ידי ספק.
והורונו מורינו ישמרם אל, דדוקא שבאת לומר כן בין היא או העד, מתוך שלום שבינו לבינה, אבל אמרה כן בין היא בין עד, מתוך קטטה שיש בינו לבינה, יש לדון בדבר שאינו זקוק להוציאה על כל פנים, שחזקה היא דשקורי משקרא, ואין ראוי להאמינה בדיבורה בעד אחד אלא בשני עדים כשרים, אבל מכל מקום אם דעתו סומכת בדבריה או בדברי העד הרבה, ראוי לו לחוש מלבוא עליה.
ויתר רובי פרטי המצוה, ביבמות ובקדושין [ה' איסורי ביאה פי''ח].

ונוהגת בכהנים בכל מקום ובכל זמן
וכהן העובר עליה ונשא אשה זונה מאלו שבארנו דרך אישות ובעלה - לוקה.

my wife cheated link women cheat
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
want my wife to cheat go wives cheat
dating for married men tolobel.com cheaters
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat
women will cheat women who cheat on husband my boyfriend cheated on me quotes

רסז. שלא ישא כהן אשה חללה

שלא ישא כהן בין גדול בין הדיוט חללה, שנאמר (ויקרא כא ז) אשה זונה וחללה לא יקחו. וחללה תקרא שנולדה מפסולי כהונה, כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרשה מכהן הדיוט, או שנתחללה על ידי ביאת אחד מן הפסולין לכהונה.

משורשי המצוה
מה שכתבתי באיסור זונה הקודם לזה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין עח א), שאין חיוב מלקות לכהן הנושא חללה עד שיבעל, אבל נשאה ולא בעל אינו לוקה, שאין חיוב המלקות אלא בבעילה. והוא והיא לוקין. וזה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות פד, ב) לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין אינו מעניין זה כלל, ולמטה בדף זה נפרש הדבר, דודאי זו אחר שהיא נבעלת למי שהיא אסורה עליו בלאו, בכלל החיוב היא גם כן. וכעניין שאמרו זכרונם לברכה שאין הפרש בין אשה לאיש בכל עונשין שבתורה, חוץ משפחה חרופה, שכתבתי למעלה בסדר ויקרא במצות קורבן אשם ודאי (מצוה קכט).

וכן מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה כג, א) שהכהן עצמו שעובר העבירה שהוא בא על החללה אין גופו מחולל בכך, אף על פי שזרעו מחולל. ובין שנבעלה באונס או בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה, משהערה בה נתחללה, והוא שהיה הכהן תשע שנים ויום אחד ומעלה, והיא מבת שלוש שנים ויום אחד ומעלה נתחללה.
ומה שאמרו (יבמות נו, ב) שאינה נעשית חללה אלא בבעילה, אבל בקידושין לבד לא נתחללה, אבל בנישואין, אף על פי שלא נבעלה נעשית חללה, מפני שכל נשואה בחזקת בעולה, ואף על פי שנמצאת בתולה.
ומה שאמרו (שם ס, א) שכהן שבא על הנידה, אף על פי שהיא בכרת לא חיללה שאין עניין החילול אלא באיסור המיוחד בכהנים כמו אלמנה וגרושה וחללה זונה, או הנבעלת לאחד מן הפסולין לכהונה כמו החללים.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם פה, א) שיש חללים מדברי סופרים, כיצד? כהן שבעל חלוצה שהיא אסורה לכהן מדרבנן, שהיא חללה מדרבנן, וזרעה חללים מדרבנן. אבל כהן שבא על אחת מן השניות, אין זרעו ממנה חללים אפילו דרבנן, לפי שהוא איסור השוה בכל אחד ואינו מיוחד בכהנים, וכמו שכתבתי למעלה.

כהן שבא על ספק זונה, כגון ספק גיורת ומשוחררת, או על ספק גרושה, וכן כהן גדול שבא על ספק אלמנה, הרי זו ספק חללה והולד ספק חלל.

[סוגי ה'חללים' לכהונה ודיניהם]
נמצאו החללים שלושה, חלל מן התורה, חלל מדבריהם, וספק חלל. וכל ספק חלל או חלל מדבריהם נותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל: אינו אוכל בתרומה, ואינו מטמא למתים, וצריך לישא אשה שראויה לכהן, ואם אכל תרומה או נטמא או נשא גרושה וחללה זונה, מכין אותו מכת מרדות. אבל חלל של תורה הודאי, הרי הוא כזר, ונושא גרושה, ומטמא למתים, שנאמר אמר אל הכהנים בני אהרן, אף על פי שהם בני אהרן, עד שיהיו בכהונתן.
ועוד קבלו זכרונם לברכה (ספרא אמור א א) בפירוש זה הכתוב, בני אהרן ולא בנות אהרן, מכאן שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין, ועל כן הכהנת מותרת להנשא לחלל ולגר ולמשוחרר. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה (קדושין עג, א) שהגר מותר לישא כהנת וממזרת. כהנת, מפני טעם זה שאמרנו שלא הוזהרו להנשא לפסולין, ממזרת, משום דקהל גרים לא איקרי קהל, ובאיסור ממזר כתיב (דברים כג ג) לא יבוא ממזר בקהל ה’.
ומה שאמרו (שם עז, א) שחלל שנשא כשרה כל זרעו חללים ופסולים לכהונה, אבל ישראל שנשא חללה כל זרעו ממנה כשרים לכהונה, שהולד בעניין זה הולך אחר הזכר, שנאמר (במדבר א יח) ויתילדו על משפחותם. ומשפחה שנתערב בה ספק חלל, כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה, ואם נשאת לא תצא, לפי שיש כאן שני ספקות, ובספק ספקא אפילו בדאורייתא לא חישינן. אבל נתערב במשפחה ודאי חלל, כל אשה מהן אסורה לכהן עד שיבדק.
ויתר פרטיה, בקדושין וביבמות.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ונשא חללה ודאית ובעלה חייב מלקות. נשא ספק חללה או חללה מדבריהן מכין אותו מכת מרדות. וזה היה בזמן שהישראלים דנו דיני נפשות, אבל בזמן הזה אין מלקין, וכמו שנכתוב למטה בעזרת ה’ בסדר כי תצא (מצוה תקצד) במצות עשה דמלקות.

רסח. שלא ישא כהן גרושה

שלא ישא כהן, בין גדול בין הדיוט, גרושה, שנאמר (ויקרא כא ז) ואשה גרושה מאישה לא יקחו.

משורשי המצוה
מה שכתבתי באיסור זונה הקודם לזה (מצוה רסו).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות נט, א), שגרושה היא נקראת אפילו מן האירוסין, ואין צריך לומר מן הנישואין, אבל הממאנת (שם קח, א) אפילו גרשה בגט והחזירה ומאנה בו הרי זו מותרת לכהן.
והחלוצה, כלומר, אשה שיצאה מתחת יד יבם בחליצה, אסורה לכהן מדרבנן (שם כד א), מפני שנתנו לה דין גרושה. וכהן שכנס ספק גרושה או זונה וחללה מוציאה בגט. אבל כנס ספק חלוצה אין מוציאה, שלא גזרו חכמים אלא על חלוצה ודאית. וכל שאינה ראויה לחלוץ, אם נחלצה לא נפסלה לכהונה. יצא עליה קול שהיא חלוצה, אין חוששין לאותו קול, שהחכמים הם שגזרו על החלוצה להיות כגרושה והם הקלו בה בעניינים אלו שאמרנו.
ויתר פרטיה, בקדושין וביבמות.

ונוהגת בכהנים בכל מקום ובכל זמן
והעובר עליה ונשא גרושה ובעל חייב מלקות, אבל כל זמן שלא בעל אינו מתחייב מלקות, ואפילו כהן גדול שחייב שני לאוין, משום לא יקח ומשום לא יחלל, וכמו שנכתוב למטה בעזרת ה’ (מצוה רעד), ולוקה על שניהם, אינו לוקה לעולם על אחד מהם אלא אחר שבעל, אבל לא בעל אינו לוקה משום לא יקח, ד'לא יקח' אגוד הוא בלאו ד'לא יחלל'.

ופעמים שיתחייב כהן גדול ארבע מלקיות בביאה אחת, וכגון שהיא אלמנה ונעשית גרושה ונעשית חללה ונעשית זונה, ועל כיוצא בזה יאמרו חכמים זכרונם לברכה (קידושין עז ב) איסור מוסיף, שהרי בתחילה האלמנה היתה מותרת לכהן הדיוט, וכשנתגרשה נתווסף בה איסור שנאסרה להדיוט, ועדיין היא מותרת לאכול בתרומה, וכשנתחללה נתווסף בה איסור שנאסרה מלאכול בתרומה, ועדיין היא מותרת לישראל, וכשנעשית זונה נתווסף בה איסור לגבי ישראל, שהרי מצינו איסור בישראל בזונה, שהמזנה ברצון תחת בעלה אסורה לבעל ולבועל. אבל אם נשתנה סדר זה וכגון שנעשית תחילה זונה וכו' אין חייבין על ביאתה אלא מלקות אחת, לפי שאין שם איסור מוסיף.
וכלל גדול בכל אסורין שבתורה: אין איסור חל על איסור אלא אם כן היו האסורין באין כאחת, או שהיה האחד מוסיף דברים אחרים, כמו שאמרנו, או איסור כולל.

my wife cheated link women cheat
cheat wife open reasons women cheat on their husbands
i cheated on my wife now what married and wanting to cheat cheat on your spouse
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband

רסט. מצות קידוש זרע אהרן

לקדש זרע אהרן. כלומר, לקדשם ולהכניסם לקורבן, וזהו עיקר העשה. וכן להקדימם לכל דבר שבקדושה, ואם מאנו בזה, לא נשמע אליהם. וזה כולו לכבוד ה’ יתעלה, אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו, שנאמר (ויקרא כא ח) וקידשתו - לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.
ולשון ספרא (א יג) וקדשתו - על כרחו, כלומר, שזאת המצוה אנחנו נצטוינו בה, ואין זה בבחירת הכהן. ועוד אמרו: 'קדושים יהיו לאלהיהם' - על כורחם, 'והיו קודש' - לרבות בעלי מומין. שלא נאמר אחר שזה אינו ראוי להקריב לחם אלהיהם, למה זה נקדימהו ונכבדהו? על כן אמרו והיו קודש, כלומר הזרע הוא מיוחס כולו, תמים ובעל מום.

משורשי המצוה
לפי שידוע כי מכבוד האדון לכבד משרתיו, ובכל עת כבדנו הכהנים, נזכר ונקבע במחשבתנו כבודו ברוך הוא וגדלו, ובזכות המחשבה הזכה והמעלה והרצון הטוב, תחול ברכתו ברוך הוא וטובו הגדול עלינו והוא חפץ בברכה כאשר הודענו כמה פעמים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (גטין נט, א), שסדר קריאת התורה בציבור, זהו שכהן קורא ראשון לעולם, ואחריו לוי, ואחריו ישראל, ואם אין שם כהן נתפרדה חבילה, ואם אין שם לוי כהן קורא שני פעמים, וכהן אחר כהן לא יקרא, משום פגמו של ראשון, ולוי אחר לוי לא יקרא, משום פגם שניהם, וכבוד זה נעשה להם, כשראויין לכך. אבל אם היו בעלי עבירות, נמנעים מכבוד.
וכבר אמרו זכרונם לברכה (הוריות יג, א) שממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. ועכשו בזמן הזה לא ראינו מי שהקדים עצמו לשום כהן מפני חכמתו, ועקב ענוה יראת ה’.
ויתר פרטיה, נתבארו במקומות חלוקים מן גמרא מכות וחולין ובכורות ושבת וזולתם.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
שמצוה על כולן לכבד זרע אהרן. ועובר על זה ולא כבדם במקום שראוי וכהן הראוי לכבוד ביטל עשה זה.

want my wife to cheat go wives cheat
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
teen sex stories allindiasweetsrestaurant.com akka sex stories

רע. שלא יכנס כהן גדול באוהל המת

שלא יכנס כהן גדול באוהל המת, ואפילו לששה מתי מצוה, שנאמר (ויקרא כא יא) ועל כל נפשות מת לא יבוא. כלומר לא יבוא בתוך הבית עמהם, דלשון 'לא יבוא' - ביאת בית משמע.

משורשי המצוה
מה שכתבתי למעלה במצוה רס''ג בסדר זה, שעניין הטומאה ראוי להתרחק מן הכהנים שהם קדושים עושי מלאכת ה’ יתברך תמיד, והכהן הגדול הנבדל להיות קודש קודשים, עם היותו בעל גוף, נפשו תשכון תמיד בתוך המשרתים העליונים, על כן לא תחוש התורה עליו להתיר לו טומאה לעולם, ואפילו בקרובים, כמו לכהנים הדיוטים שכתבתי למעלה (מצוה רסג) דחס רחמנא עליהם, שישפכו נפשם בבית המת כי יחם לבבם על קרוביהם. מה שאינו כן בכהן הגדול, כי מרוב דבקות נפשו למעלה יתפשט לגמרי מטבע בני איש, וישכיח מלבו כל עסק עולם הזה הנפסד, ועל חברת הקרוב לא תבכה נפשו, כי כבר הוא נפרד ממנו בעודנו בחיים.
ובדיני טומאת המת ואוהל המת דברתי מעט כמנהגי בסדר זה, אין ראוי להחזירו פן יכבד על הקורא. [הלכות אבל פ''ג].

ונוהג איסור זה בזמן הבית
שיש שם כהן גדול ובכל מקום שיהיה, ואפילו אם היה מקרה שיצא לחוצה לארץ מוזהר מהכנס באהל המת. ואם עבר ונכנס שם במזיד, ואפילו אביו או אמו מתים בבית, לוקה.

how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
i love my girlfriend but i want to cheat my girlfriend cheated on me what do i do has my girlfriend cheated on me

רעא. שלא ייטמא כהן גדול בשום טומאה במת

שלא יטמא כהן גדול אפילו במת מקרוביו, וכל שכן בכל שאר המתים שבעולם, במין ממיני הטומאה בין בנגיעה בין במשא, שנאמר (ויקרא כא יא) לאביו ולאמו לא יטמא, כלומר, אפילו לאלו שהם קרוביו. ואף על פי שבראש הפסוק אסר עליו מהטמא על כל הנפשות, זהו טומאת ביאה לאהל המת, כמו שפרשנו שם (מצוה רע) שהרי כתוב שם לא יבוא דמשמע ביאה באהל, וכאן יאסר עליו כל שאר מיני הטומאה בכלל.
ואל תחשב שזה שנאמר לאביו ולאמו וגו'. הוא פירוש לראש המקרא שאמר ועל כל נפשת וגו'. שאין הדבר כן, אבל הם שני לאוין: 'לא יבוא' ו'לא יטמא'.
ולשון ספרא (אמור ב ד) חייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה (בספרא שם) שחייב כהן הדיוט בלא יבוא ולא יטמא, אף על פי שלא נכתב בו, מדין גזירה שוה, כששניהם נאסרו מהטמא בנפש, וכמו שבא בגמרא. ואמנם אין למנות במנין הלאוין לא יבוא ולא יטמא בכהן הדיוט לשני לאוין, כמו שמנינו אותן בכהן גדול, לפי שבכהן גדול נכתבו בפירוש, ובהדיוט נלמד האחד בגזרה שוה.
וכבר הורה זקן, הוא הרמב''ם זכרונו לברכה, שאין לנו למנות במנין תרי''ג מצות אלא המפורשות בכתוב, אבל לא הנלמדות במידות שהתורה נדרשת בהן.

משורשי המצוה
מה שכתבנו במצוה הקודמת לזו, והוא הדין והוא הטעם, כי כוונת שתיהן בלא יבוא ובלא יטמא עניין אחד הוא.

ובדיני טומאת המת, כבר כתבתי למעלה בסדר זה במצוה רסג קצת מהן.

ונוהג איסור זה בזמן הבית
כי אז יהיה שם כהן גדול. ובכל מקום שהכהן שם, גם כן נוהג אסור זה, ואם עבר ונטמא ואפילו לקרוביו במין ממיני הטומאה חייב מלקות.

i want my wife to cheat on me want to cheat on my wife what to do when your wife cheated on you
how to cheat your wife site your wife cheated on you
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories

ערב. מצות כהן גדול לישא נערה בתולה

שישא כהן גדול נערה בתולה, שנאמר (ויקרא כא יג) והוא אשה בבתוליה יקח. והראיה שזה נחשב מכלל מצות עשה, מה שאמרו זכרונם לברכה (כתובות ל, א): עושה היה רבי עקיבא ממזר אפילו מחייבי עשה, ובארו זה, כשהיה כהן גדול בא על אשה שאינה בתולה, שהיא אסורה עליו בעשה, שהעיקר הוא אצלנו, לאו הבא מכלל עשה עשה. ועוד אמרו זכרונם לברכה (הוריות יא, ב) מוזהר על האלמנה, ומצוה על הבתולה.

משורשי המצוה
לפי שהעיקר הטוב שבאדם הוא שיהיה לו מחשבת טהרה ונקיות, כי אחרי המחשבות ימשך מעשה הגופות, על כן ראוי לו למשרת הגדול להדבק באשה שלא קבעה מחשבתה באיש אחר זולתי בו, שהוא קודש קודשים, ומתוך כך יהיה הזרע אשר יתן לו ה’ יתברך ממנה טהור ונקי ראוי לעבוד בקדשה.
ושמא תאמר ומי יודע אם גם הבתולה קבעה מחשבתה באיש זולתי בו ונתנה עיניה באחר?
התשובה בזה, שכל זמן שלא יצאה מחשבתה מן הכוח אל הפועל אינה נפסלת, אבל כל זמן שנבעלה נפסלה. ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה (יבמות נט, א), דמשתבגר אסורה עליו, העניין הוא, דמכיון שהיא גדולה כל כך, יצר מחשבת לבה רק רע, ואולי קבעה מחשבתה באדם אחר, ומחשבתה רעה מכיון שהיא גדולה, נחשבת לה כמעשה.
וכן מזה הטעם אמרו גם כן, שאם נתאלמנה מן האירוסין, אפילו בעודה קטנה, אסורה היא לכהן, דמכיון שנעשה בה מעשה הקידושין, כבר קבעה מחשבתה באיש אחר מתוך מעשה האירוסין ונפסלה, דמעשה פוסל אפילו בקטנות, ומחשבה בגדולות.
וכן אמרו (שם), שאם נבעלה שלא כדרכה גם כן פסולה, שכבר נעשה בה מעשה רב, אף על פי שבתוליה קימין. וכן אמרו שאף מוכת עץ פסולה, והטעם בה לפי הדומה לפי שאינה קובעת עוד מחשבתה הרבה בכהן גדול, דמכיון שנאבדו בתוליה אינה כורתת ברית חזק לעולם לאיש, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כב, ב) כי אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, והרי זו לא עשאה שום אדם כלי. ומכל מקום לא החמירו זכרונם לברכה באלו הרבה, ואמרו (יבמות ס, א) שאם נשא בוגרת או מוכת עץ דיעבד יקים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (הוריות יב, ב) שאחד כהן גדול המשוח בשמן המשחה או המרובה בבגדים, ואחד כהן גדול העובד או כהן גדול שמינוהו ועבר, וכן כהן משוח מלחמה, כולם מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה.
ומה שאמרו (יבמות נח, ב) שאפילו אירס הקטנה ובגרה תחתיו קודם נשואין, הרי זה לא יכנוס, ואם כנס אינו מוציא.
ומה שאמרו (שם נט, א) שאינו נושא שתי נשים ביחד לעולם, שנאמר והוא אשה בבתוליה יקח, דוקא אשה אחת, אבל לא שתים.
ומה שאמרו (שם סא, א), שאם כנס האלמנה בעודו הדיוט, ונתמנה כהן גדול, שאינו מוציאה, ואפילו ארסה קודם שנתמנה כהן גדול כונסה לאחר שנתמנה.
ויתר פרטיה בפרק ששי מיבמות ובמקומות מכתובות וקידושין [ה' איסורי ביאה פי''ז].

ונוהג בארץ בזמן הבית והעבודה
כי אז יתמנה הכהן גדול, לא במקום אחר. וכהן גדול העובר על זה ונשא בעולת איש שאינה לא אלמנה ולא גרושה, ביטל עשה ומוציאה בגט.

abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
my wife cheated link women cheat
dating for married men how many people cheat cheaters
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
cheaters why do wife cheat dating a married man

רעג. שלא ישא כהן גדול אלמנה

שלא ישא כהן גדול לבד אלמנה, שנאמר (ויקרא כא יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח.

ולא היה צריך הכתוב לחזור איסור גרושה וחללה זונה בכהן גדול, שדרך כלל נאסרו על כל כהן, והוא ראש הכהנים, ועל כן פרשו זכרונם לברכה (קדושין עז א), כי ללמד לנו עניין זה, בא כפל האזהרה בגרושה וחללה זונה בכהן גדול. ואמרו בגמרא קדושין (שם), שבא ללמד שבזמן שיקרה שיהיו כל איסורין אלו באשה אחת כסדר הזה, שבתחילה תתאלמן ואחר כך תתגרש ואחר כך תתחלל ואחר כך תעשה זונה, ובא עליה כהן גדול, שחייב על ביאה אחת ארבע מלקיות, והוא שהוזהר בארבעה לאוין. ואם בא עליה כהן הדיוט לוקה שלוש.
והטעם שיתחייבו עליה הרבה מלקיות כשהיא כסדר הזה, לפי שיש בה בעניין זה איסור מוסיף, וכמו שכתבנו למעלה (מצוה רסח) סמוך במצות איסור גרושה לכהן, שאין איסור חל על איסור אלא כשיהיה איסור מוסיף או איסור כולל או איסור בבת אחת, כמו שמתבאר במסכת כרתות (יד, ב). ואין צריך לומר, שאם בעל ארבע נשים, ואחת מהן אלמנה ואחת גרושה ואחת חללה ואחת זונה, והותרה על כולן, שחייב ארבע מלקיות, בין שיבוא עליה כסדר או שלא כסדר, הואיל והן גופין מחולקין.

ואם תשאל ותאמר: ואיך ילקה הרבה מלקיות בין באשה אחת בין בהרבה, והא קימא לן אין לוקין על לאו שבכללות, שהרי זה לאו שבכללות הוא, שהרי בכולן באה המניעה בלאו אחד, וכמו שכתוב למעלה (מצוה ז) לדעת הרמב''ם זכרונו לברכה.
התשובה: דע שכבר בארו זכרונם לברכה עניין זה, וזהו אמרם בגמרא קדושין (עז, ב) במה שכתוב בכהן הדיוט ואשה גרושה מאישה לא יקחו, שמפני כן נפרדה הגרושה בלאו, ללמד שמלקין על הגרושה בפני עצמה וכמו שמלקין על הגרושה בפני עצמה, כך מלקין על החללה ועל הזונה בפני עצמה. ואמרו שם כשם שחלוקה גרושה וחללה וזונה בכהן הדיוט כך חלוקה בכהן גדול, וללמד דברים אלו נכפלה המניעה בכהן גדול, כמו שאמרנו.

משורשי המצוה
לפי שיש בנישואי האלמנה מחשבות זרות, כעין מה שאמרו זכרונם לברכה (פסחים קיב, א), שבחור שנשא האלמנה שלוש דעות יש במיטה וכו'.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות נט, א) שאלמנה היא נקראת אפילו מן הארוסין, וכהן גדול שמת אחיו אפילו מן הארוסין, הרי זה לא ייבם אלא חולץ. היתה מקודשת ספק קדושין ומת ארוסה, הרי זו ספק אלמנה ואסורה, שכל ספק בדאורייתא אסור הוא מן התורה, ועל כן אמרו זכרונם לברכה בכל מקום, שספקא דאורייתא לחומרא.
ויתר פרטיה, ביבמות וקדושין.

וכהן גדול העובר על זה וקידש אלמנה ובעלה, לוקה שתי מלקיות: אחת, משום 'אלמנה לא יקח', ואחת משום 'לא יחלל זרעו', שהוא לאו בפני עצמו, וכמו שנכתוב אותו בסמוך (מצוה רעד). אבל קידש אותה ולא בעלה אחר כך, אינו לוקה כלל, ואפילו משום 'לא יקח', וכמו שאמרו שם בקדושין (עח, א): בעל - לוקה, לא בעל - אינו לוקה, דמה טעם קאמר 'לא יקח'? משום 'לא יחלל'. אבל בעל האלמנה אף על פי שלא קידשה, לוקה אחת משום לאו ד'לא יחלל' שהרי חיללה לאלמנה ועשאה זונה. והוא מוזהר שלא יחלל כשרים, שבכלל לאו ד'לא יחלל' משמע, שכן פרשו זכרונם לברכה 'ולא יחלל' - לא לה ולא לזרעו. וכן אמרו שם בקדושין: ומודה רבא בכהן גדול באלמנה, שאם בעל ולא קידש לוקה, מאי טעמא? 'ולא יחלל זרעו' אמר רחמנא, והרי חילל. כלומר דבכלל 'ולא יחלל' משמע דלא יחלל כשרים, ולא יחלל זרעו.

did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
why do men cheat on their wife looking for affair what makes people cheat
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
cheaters why do wife cheat dating a married man
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories

רעד. שלא יבעל כהן גדול אלמנה

שלא יבעל כהן גדול אלמנה ואפילו בלא קדושין, שנאמר (ויקרא כא טו) ולא יחלל זרעו בעמיו, ואמרו בקדושין (עח, א) כהן גדול באלמנה לוקה שתים, משום לא יקח, ומשום ולא יחלל, כלומר, שאם נשאה ובעלה לוקה שתי מלקיות, ואם בעלה מבלי שקדשה לוקה אחת משום 'לא יחלל', וכמו שאמר רבא שם. ומודה רבא באלמנה לכהן גדול, שאם בעל ולא קידש - לוקה, מאי טעמא? ולא יחלל אמר רחמנא, והרי חילל. קידשה ולא בעלה, אינו לוקה, משום לא יקח, דהא אמרינן התם דמה טעם קאמר, מה טעם לא יקח? משום לא יחלל. משמע דכל זמן שלא חילל אינו לוקה.

וזה הטעם למדנוהו אף בכהן הדיוט בנשים האסורות לו. ואף על פי שכתוב זה דלא יחלל בכהן גדול הוא ובאלמנה, למדנו ממנו שאין ההדיוט גם כן חייב מלקות בנשים האסורות לו עד שיקח ויבעל, דודאי לא החמיר ההדיוט מגדול, וכמו שבארו שם בקדושין: בעל – לוקה, לא בעל - אינו לוקה, ואמרו שדין זה גם כן בכהן הדיוט שאינו חייב על הנשים האסורות לו עד שיקדש תחילה ואחר כך יבעל.
אבל בעל זונה או גרושה וחללה בלא קדושין, אף על פי שזה אסור לו, ופסלו לכהונה, אינו לוקה, מכיון שלא נתבארה המניעה בו מזה בפירוש. ד'לא יחלל' בפרשת כהן גדול הוא כתוב, ובאלמנה דוקא. אבל בזונה וגרושה וחללה, אף הכהן גדול גם כן אינו לוקה עליהן אלא מלקות אחת: כשנשא אותן ואחר כך בעלן. אבל בעלן בלא קדושין, אף על פי שזה אסור לו ופסלו מן הכהונה, אין לו בזה חיוב מלקות, אלא דינו בזה כמו כהן הדיוט בשוה. שלעניין האלמנה דוקא, הוא שנתיחד הלאו בכהן גדול לחייבו ב'לא יחלל', כלומר בבעילה בלא קדושין, כמו שאמרנו. אבל לא בשלוש האחרות, שלא נכפלו השלוש האחרות בכהן גדול אלא לאותו עניין שאמרנו למעלה (מצוה רעג) לחלק, כלומר לחייב על כל אחת ואחת.
ועוד יש טעם אחר בדבר שבאלמנה יש בה חילול בבעילה, שהיתה כשרה להדיוט ונפסלה בבעילה, ועל כן יש לחייבו מלקות עליה, ומשום לא יחלל. אבל בשלוש האחרות אין לחייבו מלקות בבעילה מבלי קדושין, שהרי אין לנו לומר בהן חילול, שהרי מחוללות ועומדות הן לכהן הדיוט קודם בעילה.

משורשי המצוה
בקודמת לה, וקצת דיניה גם כן.

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית שהיה לנו כהן גדול
עבר ובעל אלמנה אפילו בלא קדושין, לוקה משום לא יחלל, שהרי חילל לאלמנה שהיתה ראויה לכהן הדיוט, ועכשו אסורה לו. וכבר אמרנו שהוא חייב שלא יחלל לא לה ולא לזרעו. וחילול זרעו שייך לומר כשבא על גרושה חללה זונה שהן מחוללות, וכשהוא בא עליהן, אינו מחללן, שהרי מחוללות ועומדות הן, אבל זרעו הוא שמחולל, שזרעו במקום חלול.
וחילול האשה שייך לומר בבא על האלמנה שהיא כשרה עדיין לכהן הדיוט, ובביאה זו של כהן גדול נעשית זונה, והרי חיללה מכשרותה. ואין ספק כי גם הזרע מחולל בה ממילא. אבל החילוק שיש בין החילול שבה לחילול הזרע שהיא מחוללת בהעראה, והזרע בגומר ביאתו, כדאיתא בגמרא (קדושין שם).

cheat wife open reasons women cheat on their husbands
why do men cheat on their wife looking for affair what makes people cheat
masterbation schools technices sex stories tamil sex stories readable black female slave sex stories

רעה. שלא יעבוד כהן בעל מום במקדש

שלא יעבוד כהן בעל מום בעבודת בית המקדש, שנאמר (ויקרא כא יז) איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו. כלומר לא יקרב לעבדה, כי כל עניני מאכל קרוי לחם בהרבה מקומות.
ומום זה עניינו מום קבוע, שכן פרשו בספרא (אמור ג ה) אשר יהיה בו מום לא יקרב, אין לי אלא מום קבוע, מום עובר מנין? תלמוד לומר באותה פרשה כל איש אשר בו מום לא יקרב. ומום קבוע הוא, כגון גרב או ילפת והיא החזזית.

משורשי המצוה
לפי שרוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו, ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשונה באבריו, ואם אינו ישר בדרכיו לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו, על כן באמת ראוי להיות השליח שהכפרה תלויה עליו, איש חן יפה תואר ויפה מראה נאה בכל דרכיו, למען יתפשו מחשבות בני איש אחריו. ומלבד זה, אפשר שיש בשלמות צורתו רמז לענינים, שמתוך מחשבות האדם בהן, תטהר נפשו ותתעלה, ולכן אין ראוי בשום צד שיהיה בו שינוי צורה מכל צורותיו, פן תתפזר נפש המחשב מצד השנוי ותנוד מן החפץ.

דיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (בכורות מג, א) ששלושה מיני מומין הן, יש מומין שפוסלים הכהן מלעבוד, ואם הן בבהמה פוסלין אותה מלקרב; ויש מומין אחרים שפוסלים האדם בלבד מלעבוד ולא הבהמה מלקרב; ויש מומין שאין פוסלין לא אדם ולא בהמה, אלא משום מראית העין. וכל כהן שיש בו אחד משלושה מיני מומין אלו אינו עובד.

אין פוסלין באדם אלא מומין שבגלוי, אבל מומין שבחלל הגוף כגון שנטל כליתו או טחול שלו או ניקבו מעיו, אף על פי שיעשה בהן טרפה עבודתו כשרה, שנאמר שבר רגל או שבר יד - מה אלו בגלוי, אף כל שהוא בגלוי.

[רשימת המומים הפוסלים באדם ובבהמה]
ומנו חכמים שהמומין שהם פוסלין בין באדם ובבהמה הם חמשים, מלבד שיש מומין מיוחדים בבהמה והם עשרים ושלושה, ונמצאו בבהמה שבעים ושלושה, ויש גם כן מומין מיוחדים באדם והם תשעים, נמצאו הפוסלין באדם מאה וארבעים.

וזהו כלל התשעים המיוחדים באדם, שמונה יש בראש, ושנים בצואר, ארבעה באזנים, וחמשה בגבנים ארבעה בריסי העינים, אחד עשר בעינים. ששה בחוטם, שלושה בשפתים, ושלושה בבטן, ושלושה בגבו של אדם, וששה בידים, ארבעה באברי הזרע, חמשה עשר בשוקיים וברגלים, ארבעה בכל הגוף, שמונה בעור הבשר. ועוד ארבעה מומין גדולים מיוחדים באדם ואינם בגלוי, ואלו הן, חרש, שוטה, ונכפה ואפילו לימים, ומי שרוח רעה מבעתתו אפילו בעתים ידועים. ומלבד אלה, יש עוד שניים שפוסלין מפני מראית העין, ואלו הן, מי שנשרו ריסי עיניו אף על פי שנשאר השיער בעיקרן, ומי שניטלו שניו.

וזהו כלל החמישים שפוסלין באדם ובבהמה: חמשה באוזן, ושלושה בריס של עין, ושלושה אלו בכלל חרוץ האמור בתורה. שמונה בעין, שלושה בחוטם, ששה בפה, שנים עשר באברי הזרע, ששה בידים וברגלים.
ארבעה ראויין להיות בכל הגוף, ואלו הן: א) גרב, והוא האמור בתורה. ב) יבלת שיש בו עצם, וזהו יבלת האמורה בתורה. ג) מי שיש בו חזזית המצרית כל שהוא וזו היא ילפת האמורה בתורה. ד) כל עצם שבגלוי שנחרץ בו חרץ, והוא בכלל חרוץ האמור בתורה, ואין הצלעות בכלל עצמות שבגלוי.
ועוד שלושה אחרים: הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד. ב) החולה שהוא רועד מפני חוליו וכשלון כוחו, אבל הטרפה, כשר באדם ופסול בבהמה, וכן יוצא דופן, כשר באדם ופסול בבהמה. ג) המזהם הרי חמשים.
ויתר פרטיה במסכת בכורות פרק שביעי.

ונוהגת בזמן הבית בכהנים
וכן העובר על זה ועבד, והוא בעל מום, אם הוא מן המומין הפוסלין באדם ובבהמה, בין שוגג בין מזיד, עבודתו פסולה, ואם היה מזיד חייב מלקות. וכן אמרו בספרא (אמור ג יא) אין בעל מום במיתה אלא באזהרה.
ואם הוא מן התשעים מומין המיוחדים באדם, אף על פי שהוא לוקה, לא חילל עבדתו. ואם הוא מן המומין שפסלותן אינו אלא מפני מראית העין, אינו לוקה, ועבודתו כשרה.

i want my wife to cheat on me wife wants to cheat what to do when your wife cheated on you
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

רעו. שלא יעבוד כהן בעל מום עובר

שלא יעבוד כהן בעל מום עובר, שנאמר (ויקרא כא כא) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש, 'כל' - רבויא הוא, ומרבה אפילו מום עובר. כי בתחילה יזהיר על מום קבוע, שיהא סבור שהוא מותר לעבוד במום עובר שהוא קל ממנו, לפיכך הזהיר גם על העובר, והוא הגרב והילפת.

משורשי המצוה
כעניין שכתבנו במצוה הקדמת לה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין סו ב) שאחד מום קבוע או מום עובר פוסל העבודה ולוקה הכהן עליו אם עבד (עבר) במזיד.
ומה שאמרו זכרונם לברכה, (מדות ה ד) שבית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהן בהתמדה שהיו בודקין הכהנים ביחוסין ובמומין, וכל כהן שנמצא פסול ביחוסין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא מן העזרה. וכל מי שנמצא שלם וכשר לובש לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים.
ומי שנמצא כשר ביחוסו ונמצא בו מום, יושב בלשכת העצים ומתילע עצים למערכה, וחולק בקודשים עם אנשי בית אב שלו ואוכל, שנאמר לחם אלהיו מקודשי הקודשים ומן הקודשים יאכל.
ויתר דיני כל המומין. בבכורות פרק שביעי.

ונוהגת בזמן הבית בכהנים
עבר ועבד במום עובר במזיד - לוקה.
והרמב’’ן זכרונו לברכה לא ימנה זה הלאו של מום עובר ללאו בפני עצמו. וכתב, דבכלל לאו דמום קבוע הוא, והוא כמו חלק מחלקי המצוה, וכבר הסכימו הוא והרמב''ם זכרונו לברכה, ודבר ברור הוא שאין לחשב חלק המצוה בפני עצמה.

i cheated on my wife now what read cheat on your spouse
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

רעז. שלא יכנס בעל מום בהיכל כולו

שלא יכנס בעל מום בהיכל בכללו, כלומר אל המזבח ובין האולם ולמזבח וכל שאר המקומות שבהיכל, שנאמר (ויקרא כא כג) אך אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש.
ונתבאר בספרא (אמור ג י) ששני לאוין אלה, של הפרוכת והמזבח, לא יספיק אחד מהם בלתי חברו, ושניהם באו להשלים הדין בעניין אחד, והוא להרחיק המקום האסור עליהם להכנס בו.

משורשי המצוה
להגדיל כבוד הבית והדרו, על כן אין ראוי לבוא שם בעל מום, כי הוא מקום השלמות, אינו בדין לעמוד שם מי שיש בו שום חסרון.
וכבר כתבתי למעלה (מצוה צה) הרבה פעמים התועלת הנמצא לנו בהגדילנו מעלת הבית הקדוש ותפארתו.

דיני המצוה
כלומר מה הן המומין שבשבילן ימנע הכהן מלכנס, זכרתים למעלה (במצוה רעה) בסמוך ברמז באזהרת בעל מום קבוע, ושם הודעתי מקומן בגמרא וכל העניין כמנהגי.
וכתב הרמב’’ן זכרונו לברכה שאין לנו לחשב זה הלאו במנין הלאוין, שאסור הכנס בעל מום בהיכל, וגם פרוע ראש וקרוע בגדים ושתוי יין, אינו אלא מעלה מדבריהם זכרונם לברכה, ולא בא הכתוב הזה אלא לאסור מהם קריבה לעבודה, וזה בכלל לאו דבעל מום שלא יעבוד הוא.
וכתב עוד, שאף הם לא אסרו אלא המקום הנקרא 'בין האולם ולמזבח', שהוא עשרים ושתים אמה, אבל כנגד המזבח עצמו, שהוא שלושים ושתים אמה לא אסרו, וכמו שכתבתי למעלה בסדר ויהי ביום השמיני (מצוה קמט) באזהרת פרוע ראש, בשם הרב זכרונו לברכה [הלכות בביאת מקדש פ''ו].

how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
husband cheated on me site cheats
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories

רעח. שלא יעבוד כהן טמא

שלא יעבוד כהן בעודו טמא, שנאמר (ויקרא כב ב) וינזרו מקודשי בני ישראל ולא יחללו את שם קודשי.
ואמרו זכרונם לברכה, בפרק תשיעי מסנהדרין (פג, ב) מנין לטמא ששימש שהוא במיתה, כלומר מיתה בידי שמים? דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו, וינזרו מקודשי בני ישראל ולא יחללו. וכתיב במקום אחר 'ומתו בו כי יחללוהו'.

משורשי המצוה
מה שכתבנו במקומות רבים, כי לכבוד הבית ומעלת העבודה נתרחק ממנה כל דבר שאינו במעלתו וחשיבותו, ומעלת האדם בטהרה ידוע לכל מבין.

דיני המצוה
כגון מה הן הטומאות המטמאות מדרבנן, ובאיזה עניין יטהר הטמא מטומאתו, ואיזו טומאה צריכה הזאה וקורבן לטהרתה, ואיזו אינה צריכה אלה טבילה והערב שמש;
ומכלל העניין שאי אפשר לעלות משום טומאה כי אם בטבילה, ואיזו טומאה צריכה שבעה ימים לטהרתה, ואיזו יספיק לה יום אחד.
ויתר רובי פרטי עניינים אלה אשר רבו למעלה, יתבארו כולם בסדר טהרות.

ונוהגת בכהנים בזמן הבית
וכהן העובר עליה ועבד בטומאה, חייב מיתה בידי שמים.

hiv skin rash read signs of having hiv
abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
cheaters wives that cheat dating a married man

רעט. שלא יאכל כהן טמא תרומה

שלא יאכל כהן טמא תרומה, שנאמר (ויקרא כב ד) איש איש מזרע אהרן וגו' בקודשים לא יאכל עד אשר יטהר.
ואמרינן במסכת מכות (יד, ב) אזהרה לתרומה מנין, כלומר שלא יאכלנה טמא? שנאמר איש איש וגו' איזהו דבר שהוא שוה בזרעו של אהרן, כלומר שיאכלוהו הזרע כולו זכרים ונקבות? הוי אומר: זו תרומה. ונכפלה האזהרה בזה העניין, כמו שכתוב ושמרו את משמרתי, וכמו שאמרו בסנהדרין פרק תשיעי (פג, א) גבי מחוייבי מיתה בידי שמים, שילמדו שם טמא האוכל תרומה מ'ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא'.

משורשי המצוה
להגדיל ולייקר בלב כל אדם כל אשר בקודש. וכבר זכרתי פעמים רבות התועלת הנמצא לנו בדבר, וממעלות הקודש לאוכלה בטהרה ידוע.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שכהן טמא שאכל תרומה טהורה הוא במיתה ולוקה עליה, אבל אכל תרומה טמאה, אף על פי שהוא בלאו, אינו לוקה, לפי שאינה קודש.
ומה שאמרו (ברכות ב, א) שהטמאים אוכלים בתרומה בהערב השמש ויראו ברקיע שלושה כוכבים בינוניים, וזה העת הוא כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (נידה מ, א) במי שהיה אוכל תרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו להוציא שכבת זרע.
ומה שאמרו ברוכבי גמלים.
ומה שאמרו (בכורות כז, א) בתרומת חוצה לארץ שהיא מותרת לכהן שאין טומאה יוצאה עליו מגופו, כגון קטן שלא ראה קרי וקטנה שלא פרסה נידה.
ומה שאמרו (חולין קל, ב) שכל עמי הארץ בחזקת טומאה, ועל כן אין נותנין התרומה אלא לכהנים היודעים לשמרה בטהרה. ודיני הטומאות זכרתי למעלה (מצוה קנט) גם כן קצתן בכלל ובפרט.

ונוהגת בכהנים בזכרים ונקבות
בארץ ובזמן שהיא בישובה, כי אז שם חיוב התרומה דאורייתא, כדעת הרמב''ם זכרונו לברכה (תרומות א כו): והעובר על זה ואכל תרומה במזיד והוא טמא, חייב מיתה בידי שמים, וכמו שנזכר בסנהדרין פרק תשיעי (פג א) שמנו שם מחייבי מיתה ומכללם מנו כהן טמא שאכל תרומה. ובזמן הזה אסור דרבנן בפרות ארץ ישראל [יו''ד סימן שלא].

dating for married men husband cheated wife cheaters
signs of a cheater catch a cheat women who cheat on husband
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
what makes people cheat married cheat when married men cheat

רפ. שלא יאכל שום זר תרומה

שלא יאכל שום זר תרומה, שנאמר (ויקרא כב י) וכל זר לא יאכל קודש.
ובא הפירוש המקובל (פסחים כג א), שזה הקודש הוא התרומה לבד וכל מה שנקרא תרומה, אבל לא בא להזהיר בכאן על קודשים אחרים. ומה שנקרא תרומה גם כן אלו הבכורים, וכמו שדרשו זכרונם לברכה מן הקבלה (שם לו, ב) ותרומת ידיך (דברים יב יז) אלו הבכורים.

משורשי המצוה
כמצוה הקודמת. וממעלות הקודש, שיאכלוה משרתי ה’ ונשיהם ובניהם ועבדיהם אשר קנו להם, ויתנוהו לבהמתם ולכל חיתם ולא לאחרים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (גיטין יב, ב) שעבד כהן שברח אוכל בתרומה, דקנין כספו הוא מכל מקום, וכן אשת כהן שמרדה, הרי היא אוכלת, וכל אשת כהן אוכלת, אפילו היא בת שלוש שנים ויום אחד, וגם הארוסה לו היתה ראויה לאכול אלא שחכמים גזרו שלא תאכל עד שתנשא, כמו שבא בריש פרק חמישי דכתובות (נז ב).
עבד עברי של כהן, אינו אוכל, שהרי אסרה התורה שכיר עולם ושכיר שנים, כמו שכתוב (ויקרא כב י) תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש. אבל עבד כנעני אוכל, דקנין כספו הוא, וגם אם קנה העבד עבדים, גם הם אוכלים על ידו, משום דכתיב (שם יא) כי יקנה נפש קנין, שיש במשמע, שהנפש יעשה קנין, אבל אם העבד השני קנה שלישי אינו אוכל, דכי יקנה הנפש, קנין אמר רחמנא ולא קנין הקנין.
וכל כהנת שנבעלה לפסולי כהונה אסורה לאכול בתרומה לעולם (יבמות סה א), וגם אנדרוגינוס גם כן בין שנבעל דרך זכרותו או דרך נקבותו, ואף משוך, והוא מי שנמשכה ערלתו עד שנראה כאלו לא מל, אסור לאכול מדרבנן עד שימול פעם שניה (שם עב א).
ויתר פרטיה רבים, יתבארו במסכת תרומות.

ונוהג איסור אכילת התרומה לזרים
בכל ישראל זכרים ונקבות בכל מקום שיש שם תרומה דאורייתא, דהינו בזמן שארץ ישראל בישובה, כי אז חיוב התרומה דאורייתא, כמו שנכתוב בסדר שופטים (מצוה תקז) במצות הפרשת תרומה גדולה בעזרת השם.
ובזמן הזה נוהג אסורה מדרבנן בפרות ארץ ישראל וכמו שנכתוב שם. והעובר על זה ואכל תרומה והוא זר, כגון ישראל שהוא זר, או אפילו כהן או כהנת שנתחללו מן הכהונה באחד ממיני החלול הידועים שהורונו חכמים זכרונם לברכה, חייב מיתה בידי שמים, כמו שבא בסנהדרין פרק תשיעי (פג, ב), מדכתיב (שם ט) ומתו בו כי יחללהו, ואחריו וכל זר לא יאכל קודש.

how to cheat your wife site your wife cheated on you
signs of a cheater catch a cheat women who cheat on husband
cheaters wives that cheat dating a married man

רפא. שלא יאכל תושב כהן ושכיר תרומה

שלא יאכל תושב כהן ושכיר תרומה, שנאמר (ויקרא כב י) תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש.

שורש המצוה
וכל ענינה נכלל במצוה הקודמת, כי טעם איסורן מפני שנחשבו כמו זר אחר שאינו קנין כספו, כי התושב הוא שכיר עולם, והשכיר הוא שכיר שנים.

cheat wife open reasons women cheat on their husbands
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters

רפב. שלא יאכל ערל תרומה

שלא יאכל ערל תרומה, כלומר כהן שלא נמול, בין שהוא מזיד, או שוגג, או אנוס וכגון שמתו אחיו מחמת מילה שיראת המות מנעתו מלמול, בכל עניין שיהיה, מכיון שהוא ערל אסור לאכול בתרומה, והוא הדין שאסור בשאר קודשים.
ומניעה זו לא נתבארה בכתוב, אלא נלמדה בגזרה שוה. וכתב המעתיק בשם הרמב''ם זכרונו לברכה. ובארו המקבלים עם זה, שזה האיסור הוא מדאורייתא לא מדרבנן. ולשון יבמות (ע, א) מנין לערל שאינו אוכל תרומה? נאמר (שמות יב מה) תושב ושכיר בפסח, ונאמר (ויקרא כב י) תושב ושכיר בתרומה, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו, אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בה, והוא הדין לשאר קודשים.
וזה כמו כן לשון ספרא (כאן ד יח), ושם נאמר: רבי עקיבא אומר איש איש לרבות את הערל. ושם נתבאר, כלומר בגמרא יבמות (עב א), שדבר תורה משוך אוכל בתרומה, ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל. ומשוך הוא שנמשכה הערלה בעניין שנראה כמי שאינו מהול, אחר שנמול. הנה כבר התבאר לך שערל אסור בתרומה מן התורה, והמשוך אסור מדרבנן, והבן זה, ושם נאמר משוך צריך שימול מדרבנן, עד כאן.

ולפי הדומה כל אריכות דבריו כאן הוא מפני שכתוב בעיקר השני בספר המצות שאין כל מה שילמד באחת משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן או ברבוי, ראוי למנותו במנין המצות. והנה הגזרה שוה אחת משלוש עשרה מידות היא, והנה הוא בעצמו, ימנה איסור הערל בתרומה באחת, ואף על פי שהוא נלמד כן. ולכן יתנצל באומרו כי המקבלים בארו שזה האיסור מדאורייתא, לא מדרבנן. ונראה כי כונתו לומר שכל זמן שבארו זכרונם לברכה בפירוש שהעניין מדאורייתא לא מדרבנן, נמנה אותו למצוה, ואף על פי שהוא נלמד באחד מן המידות, אחר שחכמים יעידו על הדבר שהוא דאורייתא.
ואם לא שראוי להזהר מאוד בגחלת הרב ואירא, הייתי אומר כי מרחק גדול נכנס לזאת הפרשה. וכבר תפש עליו בזה הרמב’’ן זכרונו לברכה בספר המצות שלו בעיקר השני, והרבה עליו ראיות מדברי הגמרא ומן המדרשות, כמה רבו הדברים עד שלא יכילום שבעה דפין גדולים. וסוף דבר אמר הרב כי ספר מצות הרמב''ם זכרונו לברכה, עניניו ממתקים וכולו מחמדים, מלבד העיקר הזה שהוא עוקר הרים.

משורשי המצוה
לפי שהערל כמו זר נחשב, אחר שלא נכנס עם ישראל בברית המילה שהוא עניין גדול, והרחקת זר מן התרומה והטמאים מן הקודש, שורש אחד להם, וכתוב למעלה בסמוך (מצוה רעט).

ונוהגת בכהנים
בכל מקום שיש שם תרומה דאורייתא כמו שאמרנו במצוה הקודמת (רפא). ומי שעבר על זה ואכל תרומה, בין טהורה בין טמאה, והוא ערל - חייב מלקות.

has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
husband cheated on me site cheats

רפג. שלא תאכל חללה מן הקודש

לא תאכל חללה מן הקודש. כלומר מן התרומה וחזה ושוק שראויות בנות אהרן הכשרות לאכלן, שנאמר (ויקרא כב יב) ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקודשים לא תאכל. ואמרינן בגמרא יבמות (סח, א) כי תהיה לאיש זר כגון שנבעלה לפסול לה שפסלה מן הכהונה.
ומאשר כתוב 'בתרומת הקודשים', אמרו זכרונם לברכה (שם ב) במורם מן הקודשים לא תאכל, כלומר מחזה ושוק, ושם נאמר לכתוב קרא 'בקודשים לא תאכל', מאי 'בתרומת הקודשים'? שמעת מנה תרתי: חדא שהיא כשנבעלה לפסול נפסלה מלאכול בתרומה וחזה ושוק, ועוד אחרת, שהיא כשתהיה נשואה לזר ומת בעלה, שחוזרת לאכול בתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק.
ונמצא שיהיה בכלל זה הלאו אזהרת החללה מלאכול הקודש, ואזהרת כוהנת שנשאת לזר שלא תאכל חזה ושוק אף על פי שמת בעלה או גרשה. מה שלא נדין כן בתרומה, שכהנת שנשאת לזר ומת בעלה חוזרת היא לאכול בתרומה. ומשמעות הכתוב כן, כי תהיה לאיש זר בתרומת הקודשים לא תאכל. כלומר כשתבעל לאיש זר, כלומר, שהוא פסול לה, וזהו זרותו - לא תאכל בתרומת הקודשים, דהינו תרומה וחזה ושוק כדפרישית.

ועוד יש גם כן במשמעות הכתוב כי תהיה לאיש זר למי שאינו כהן, וכן כתב רש''י זכרונו לברכה: לאיש זר, ללוי או לישראל, כלומר שהוא זר מן הכהונה, בתרומת הקודשים אינה אוכלת בעת היותה לו. אבל אחר מותו, או שגרשה, שהיא אוכלת בתרומת הקודשים, שהרי יצאת מתחת ידי הזר - לא תאכל בחזה ושוק, דמכיון שנשאת לזר נפסלה בחזה ושוק לעולם.

ואולם תדע, כי איסור אכילת כהנת בתרומה בעודה תחת בעלה ישראל לא למדנוהו מזה הכתוב כלל, שלא בא עליו הפירוש לדרוש בו כך אלא מה שכתבנו, אבל זה האיסור למדוהו חכמים זכרונם לברכה בעלי הקבלה ממקום אחר, מדכתיב וכל זר לא יאכל קודש, שבא עליו הפירוש שכל זמן שהאשה תחת בעלה, דהינו בעלה הישראל שהוא זר מן הכהונה, לא תאכל קודש, כי אשת הזר נחשבת כזר, והרי היא כמו אחת מצלעותיו.
ודע זה וקבלהו, כי כן האמת המקובל.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום
ובכל זמן שיש שם תרומה דאורייתא, כמו שאמרנו במצות הקודמות. עברה הכהנת ואכלה תרומה או חזה ושוק והיא חללה, כלומר שנבעלה למי שפוסלה מן הכהונה, וכן אם עברה ואכלה חזה ושוק אחר שמת בעלה הישראל או שנתגרשה ממנו, וכן אם עברה ואכלה תרומה או חזה ושוק בעודה תחת בעלה הישראל, בכל צדדין אלו חייבת מלקות.

how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
wife affair site boyfriend cheated on me
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters
what makes people cheat click when married men cheat

רפד. שלא לאכול טבל

שלא לאכול טבל, בין ישראל בין כהן, והוא הדבר שלא ניטלה ממנו תרומה ומעשרות, שנאמר (ויקרא כב טו) ולא יחללו את קודשי בני ישראל את אשר ירימו לה’. ובא הפירוש המקובל על זה (סנהדרין פג א), שבאוכל טבל הכתוב מדבר.
ועניין הכתוב לומר, שלא יחללו הקודשים בעודם מעורבים עם החולין, וזהו לשון את אשר ירימו שהוא לשון עתיד, כלומר שעדיין לא הורמו. וכן הוא בגמרא סנהדרין (פג א) מנין לאוכל טבל שהוא במיתה? שנאמר ולא יחללו את קודשי בני ישראל את אשר ירימו לה’, בעתידים להרים הכתוב מדבר, דיליף חלול חלול מתרומה, שכתוב עליה ואת קודשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו (במדבר יח לב). והיא במיתה כמו שכתוב למעלה (מצוה רפ), מדכתיב (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו, וסמיך ליה וכל זר לא יאכל קודש.
ועוד אמרו זכרונם לברכה בגמרא מכות (טז, ב) בעניין זה, יכול לא יהיו חייבין אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר, אבל נטלה ממנו תרומה גדולה. ולא נטלה ממנו תרומת מעשר, או מעשר ראשון, או מעשר שני, ואפילו מעשר עני מנין? כלומר, מנין שיהיה בדבר חיוב? תלמוד לומר (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך. ולהלן הוא אומר (שם כו יב) ואכלו בשעריך ושבעו, מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני, ואמר רחמנא לא תוכל.

אמנם זה החיוב הוא למלקות, אבל עון מיתה אינו אלא על הטבל שלא נטלה ממנו תרומה גדולה, וכן נמי באוכל מעשר קודם שנטלה ממנו תרומת מעשר, וזהו שנאמר בצוואת הלוים (במדבר יח לב) כשציוום להוציא מעשר מן המעשר, ואת קודשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, שזו היא מניעה שלא לאכול מעשר ראשון בטבלו, כן פרשוהו זכרונם לברכה (יבמות פו, א) ולפיכך חייבין עליו מיתה, כמו שנתבאר במסכת דמאי.

מכלל דברינו
שהאוכל הטבל קודם שניטלה ממנו תרומה גדולה, וכמו כן קודם שניטלה ממנו תרומת מעשר הוא במיתה, ואם אכל ממנו אחר שניטלה ממנו תרומה גדולה, וניטלה ממנו גם כן תרומת מעשר, וכגון שהקדים ליטול תרומת מעשר קודם מעשר, אף על פי שהוא עדיין טבול לשני המעשרות, דהינו מעשר ראשון ושני, או מעשר עני, אינו בחיוב מיתה, אבל הוא בחיוב מלקות. וכן כל זמן שהוא טבול אפילו לאחד מן המעשרות במלקות.

ואזהרותיה מלא תוכל לאכול בשעריך וגו', כמו שנכתוב לקמן בסדר ראה אנכי. ושמור עניין זה (מצוה תעג ד), כי כן תמצא האמת אם תזכה ללמד דברי חכמינו בעלי הקבלה זכרונם לברכה.

משורשי המצוה
מה שכתבתי למעלה סמוך בלאו דכהן טמא בתרומה (מצוה רעט).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ע''ז עג, ב) באיסור הטבל, שאוסר תערובתו בכל שהוא, מה שאינו כן בשאר איסורין שבתורה, חוץ מיין נסך וחמץ בפסח, כמו שכתבתי במקומו (מצוה קיא).
ונתנו טעם בטבל, מפני שאיסורו כמו התירו בכל שהוא, כמו שאמרו זכרונם לברכה, שאין לתרומה שיעור מן התורה, אלא אפילו חיטה אחת פוטרת כרי גדול של חיטים, אף איסורו כמו כן בכל שהוא, ונמצא שאם נתערבו מעט חיטים של טבל בכמה של חולין, שכולן אסורין.
ובסדר זרעים ובמסכת תרומות ומעשר שני ומעשרות יתבאר אי זה דבר חייב בתרומה ומעשרות והן טובלין הפרות, ואי זה דבר פטור, ואי זה דבר חייב מן התורה, ואי זה מדברי סופרים. ויתר משפטי הטבל שם, ובמקומות מן מסכת דמאי [יו''ד סי' של''א].

ונוהג איסור זה של טבל בכל ישראל בזכרים ונקבות
ואפילו בכהנים ולוים, אף על פי שהם האוכלים התרומות ואפילו בדגן שלהם, וכן נוהג האיסור בכל מקום, כלומר, שאסור לאכול הטבל של פרות ארץ ישראל בכל מקום. אבל חיוב תרומות ומעשרות מן הפרות, ידוע הוא שלא חייבתנו התורה בהם אלא בארץ ישראל, ובזמן שישראל שם, שנאמר בתרומה (במדבר טו ב) בבואכם ודרשו זכרונם לברכה (כתובות כה, א): ביאת כלכם ולא ביאת מקצתכם.
וכן פסק הרמב''ם זכרונו לברכה (תרומות א, כו), ולפיכך אין איסור הטבל מדאורייתא אלא בפרות ארץ ישראל, ובדגן ותירוש ויצהר דוקא, כמו שנכתוב במצות מעשר בסדר ויקח קרח (מצוה שצה).

וכבר כתבתי קצת חילוקין במקומות שסביב ארץ ישראל לעניין שביעית בסדר אם כסף תלוה, ותחומי ארץ ישראל ידועים הם.
ועוד אכתב בארוכה כל עניין תרומות ומעשרות וחילוק המקומות ומה שהוא מדאורייתא או מדרבנן בסדר שופטים (תקז) במצות הפרשת תרומה גדולה וקחנו משם.

ועוד אודיעך שם מחלוקת המפרשים בעניין תרומה אם היא מדאורייתא או דרבנן היום אפילו בארץ, ומי שהוא במקום שיהיה מסופק עליו אם הוא מארץ ישראל אם לא, בזמן שהארץ בישובה ראוי להחמיר בדבר על כל פנים לפי שזהו ספיקא דאורייתא, וקימא לן ספיקא דאורייתא לחומרא (ביצה ג ב). ומן הדומה שחכמים זכרונם לברכה (חולין ו, ב) היו מחמירין אפילו בפרות שחיוב המעשר שלהם דרבנן, במקומות המסופקים להם אם הם מארץ ישראל, ואפילו אחר חורבן הבית, אף על פי שאיסור זה אינו נוהג אלא בפני הבית מדאורייתא.

והעובר על זה ואכל כזית מן הטבל קודם שהפרישו ממנו תרומה גדולה, וכן קודם שהפרישו ממנו תרומת מעשר חייב מיתה בידי שמים, וכמו שאמרנו למעלה, ואם אכל כזית טבל שנטלה ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר, אבל עדיין לא הפרישו ממנו מעשרות, ואפילו לא נשארו בו אלא מעשר עני - חייב מלקות. ואם הוא טבל של דבריהם, כלומר דבר שאין חיוב התרומה והמעשרות בו אלא מדרבנן, כגון כל שאר פרות חוץ מדגן תירוש ויצהר, ואפילו בזמן שישראל בארץ, או אפילו דגן תירוש ויצהר של ארץ ישראל, ובזמן הבית - מכין אותו מכת מרדות.
ומשקין היוצאין מפרות שהן טבל אסורין כמותן. ומכל מקום אף על פי שהן אסורים מן התורה אין חיוב המלקות על המשקין אלא על גוף הפרות, חוץ מיין ושמן שלוקין עליהן כדרך שלוקין על הזיתים והענבים, והטעם לפי הדומה, מפני שעיקרן של אותן פרות למשקין הן לבריות.

pro abortion facts site abortion clinic houston tx
where can i get a std test open free std test
how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
i cheated on my wife now what how to cheat on your wife cheat on your spouse
i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me
will my husband cheat again megaedd.com why women cheat on their husband
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters

רפה. שלא נקדיש בעלי מומין למזבח

שלא נקדיש בעלי מומים להקריבם למזבח, ואף על פי שלא הקריבם, בהקדש לבד יש איסור לאו, ועל ההקדש לבד נאמר (ויקרא כב כ) כל אשר בו מום לא תקריבו, משום בל תקדיש (תמורה ו א).

משורשי המצוה
מה שכתבנו למעלה (מצוה רעז) בלאו שלא יכנס בעל מום בהיכל כולו, ועין במצות הקורבן (מצוה רפו) להיות תמים ומצאת שם כי תדרשנו.

ודיני המצוה
כלומר, מה הן המומין הפוסלין ומה אינן פוסלין, כתבתי מהן קצת מזה למעלה (מצוה רעה) בלאו שלא יעבד כהן בעל מום בעבודת המקדש. והכל בארוכה במסכת בכורות [ה' איסורי מזבח פ''א].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
כל העובר עליה והקדיש בעל מום ואפילו בזמן הזה עבר על לאו זה. ומן הנראה שלא יהיה בזה מלקות, לפי שאין בו מעשה.
אבל ראיתי הרמב''ם זכרונו לברכה (איסורי מזבח א ב) שכתב המקדיש בעל מום לוקה, ואולי יעשהו כממיר שיש בו מלקות ואף על פי שאין בו מעשה, שזה וזה הקדש הוא, ואליו נשמע ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה’ צבאות הוא.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

רפו. מצות הקורבן להיות תמים

שיהיה כל קורבן שנקריבהו שלם במינו מן המומין שבאו בכתוב ומאותן שבאה הקבלה עליהם שהם מומין, והוא מה שנאמר על זה (ויקרא כב כא) תמים יהיה לרצון.
ואמרו בספרא (אמור ז ט) 'תמים יהיה' - מצות עשה, והביאו ראיה (מנחות פז א) על היות הנסכים וסלתם ושמנם בתכלית השלמות מההפסד, מדכתיב (במדבר כח לא) תמימם יהיו לכם ונסכיהם.

שורש המצוה נגלה
עם מה שהקדמנו למעלה, בעניין הקרבנות על צד הפשט, שהם לעורר ולכוון מחשבת בני איש אל ה’ ברוך הוא, כי האדם מתפעל בכוח מעשיו, על כן ראוי על כל פנים להיות הקורבן בלי מום, כי מזימות בן אדם לא ינוחו ולא יתפשטו במין הפחות בחשוב, כי הלבבות יתעוררו בחשוב ובשלם במינו יותר, וזה דבר ידוע לכל מבין.

מדיני המצוה
המומין שמנו חכמים זכרונם לברכה שפוסלין בקורבן, שהם שבעים ושלושה, חמשים מהם, בין באדם בין בבהמה, והעשרים ושלושה, מיוחדים בבהמה ואינן ראויין להיות באדם. וכמו כן יש מומין שהם מיוחדים באדם שאינם ראויים להיות בבהמה והן תשעים, כמו שנכתב בסדר זה (מצוה רעה) גבי מומין הפוסלין בכהן.
וכן מה שחלקו זכרונם לברכה (חולין קל, א) בין מום קבוע למום עובר.
ומה שאמרו (זבחים קטז, א) שאין המומין פוסלין בקורבן עוף, שלא נאמר בהן תמים זכר. ובמה דברים אמורים? במומין קטנים, אבל עוף שיבש גפו או נסמית עינו או נקטעה רגלו אסור לגבי המזבח.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק שמיני ממנחות (ה' איסורי מזבח פ''א).

ונוהגת מצוה זו בזמן הבית
והעובר עליה ושחט או זרק הדם או הקטיר האמורין מבהמה בעלת מום על המזבח, ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, וכמו שנכתוב בעזרת ה’ (מצוה רפח רצ).
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (שם א ד) נמצאת למד, שאם הקדיש בעל מום ושחטו וזרק דמו והקטיר אמוריו על המזבח, לוקה ארבע מלקיות, ועל מה שאמר שאם הקדיש – לוקה, צריך עיון.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories

רפז. שלא ניתן מום בקדשים

שלא ניתן מום בקדשים. כלומר שלא נעשה בבהמה שהיא קדושה למזבח שום חבורה או שום שבר שיפסלה להקרבה, שנאמר (ויקרא כב כא) וכל מום לא יהיה בו, ואמרו זכרונם לברכה (מנחות נו, ב) קרי ביה לא יהַיֶה בו. ולשון ספרא (אמור ז ט) כל מום לא יהיה בו - אל תתן בו מום.

משורשי המצוה
לפי שיהיה בזה בזיון הקודשים/ וכבר כתבתי כמה פעמים (מצוה צה) התועלת הנמצאת בהתיקר כבוד בית המקדש ומשרתיו וקרבנותיו אל לב בני אדם.

מדיני המצוה
מה שאמרו שאחד המטיל מום בקודשים עצמן או בתמורתן, עובר בלאו ולוקה, חוץ מן הבכור ומן המעשר, שהמטיל מום בתמורתן, אינו לוקה, לפי שאין ראויין לקרבנות כמו שמתבאר בתמורה (כא א).
ויתר פרטיה, מבוארים במקומות מפזרים מזבים ותמורה.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
אבל אין חיוב המלקיות כי אם בזמן שבית המקדש קים' שראויה הבהמה לקורבן, כמו שמתבאר בגמרא עבודה זרה (יג, ב).

wife cheated now what site my spouse cheated on me now what
why do men cheat on their wife women who love to cheat what makes people cheat
dating sites for married people yodotnet.com reasons why husbands cheat

רפח. שלא נזרוק דם בעל מום על המזבח

שלא נזרוק דם בעלי מומין על גבי המזבח, שנאמר (ויקרא כב כב) עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה לה’, ובאה הקבלה שזה הלאו הוא מונע מזריקת דם בעלי מומין.
וזהו דעת תנא קמא בגמרא תמורה (ו, ב), וכן הלכה, שאמר שם ותנא קמא האי לא תקריבו לה’ למה לי? מבעי ליה לזריקת דמים. כל עניין אזהרה זו כאזהרת נתינת מום בקודשים (מצוה רפז) ושחיטת בעל מום (מצוה רפט) והקטורת אימורין (מצוה רצ). אבל אין לחשבו עם האיסורים הנוהגים היום, לפי שאין לנו מזבח בעוונותינו.

will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
wife cheated now what open my spouse cheated on me now what

רפט. שלא נשחט בעל מום לשם קורבן

שלא נשחט בעלי מומים לשם קורבן, שנאמר (ויקרא כב כב) לא תקריבו אלה לה';
ולשון ספרא (אמור ז א) לא תקריבו משום בל תשחט. כל עניין מצוה זו, מפורש במצוה הקודמת לה. אבל אין לחשוב איסור זה עם הנוהגים היום, לפי שאין לנו מקדש בעוונותינו לשחוט שם קרבנותינו.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
cheat wife read reasons women cheat on their husbands
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
wife affair site boyfriend cheated on me

רצ. שלא נקטיר מאמורי בעלי מומין

שלא להקטיר אמורי בעלי מומין, פירוש 'אמורין' כתבתי בסדר צו במצות מעשה החטאת (מצוה קלח). ועל זה נאמר (ויקרא כב כב) ואשה לא תתנו מהם על המזבח.
עניין המצוה זו גם כן ובאור מקום דיניה, כתוב במצוה הקודמת לחברתה. אבל אין לחשוב איסור זה עם הנוהגים היום, לפי שאין לנו מקדש בעוונותינו להקטיר בו.

pro abortion facts site abortion clinic houston tx
how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
i want my wife to cheat on me wife wants to cheat what to do when your wife cheated on you
lesbian adult-youth stories click personal intimate stories about sex sensual
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

רצא. שלא לסרס אחד מכל המינים

שלא לסרס אחד מכל המינים, לא אדם ולא בהמה ולא עוף שנאמר (ויקרא כב כד) ובארצכם לא תעשו. אחר שזכר הכתוב 'ומעוך וכתות ונתוק וכרות' שהוא נאמר על כלי התשמיש, אמר ובארצכם לא תעשו, ובא הפירוש עליו (חגיגה יד, ב) כל שבארצכם לא תעשו. כלומר, לא יעשה זאת בישראל. או פירושו מכל מין שבארצכם לא תעשו, וכל שבארצנו, יכלול האדם והבהמה וכל בעלי החיים.
ואין עניין הכתוב לומר שלא יהא איסור הסירוס אלא בארץ, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה בשבת פרק שמונה שרצים (קי, ב) תניא, מנין לסירוס באדם שהוא אסור? תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו - בכם לא תעשו.

משורשי המצוה
לפי שהשם ברוך הוא ברא עולמו בתכלית השלמות, לא חסר ולא יתר בו דבר מכל הראוי להיות בו לשלמותו, והיה מרצונו לברך בעלי החיים להיותם פרים ורבים, וגם ציווה את הזכרים ממין האדם על זה למען יעמדו, שאם לא כן, יהיה המין כלה, אחר שהמות מכלה בהם. ועל כן המפסיד כלי הזרע, מראה בנפשו כמי שהוא קץ במעשה הבורא, ורוצה בהשחתת עולמו הטוב.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ צ, ב) שאפילו לומר לגוי לסרס בהמה של ישראל אסור, אבל אם לקחה הגוי מעצמו וסרס אותה, מותר ללקחה מידו ולאכול אותה, ואם הערים הישראל, כגון שאמר דברים בפני הגוי מראים חפצו בכך וכיוצא בעניינים אלה, כמו שעושין המערימין הפחותין, קונסין אותו שיוציאנה מתחת ידו וימכרנה לישראל אחר, ואפילו לבנו הגדול התירו זכרונם לברכה למוכרה, שלא גזרו אלא שתצא מתחת ידו וימכרנה לישראל אחר. אבל לבנו קטן אינו מוכרה ולא נותנה.

ומה שאמרו (שבת קיא, ב) גם כן שהמסרס אחר המסרס חייב, וכדאמר רבי חיא בר אבין אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב שנאמר (ויקרא ו י) לא תאפה חמץ. ולא תעשה חמץ (שם ב יא) במסרס אחר מסרס שהוא חייב, שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כרות חייב, על נתוק לא כל שכן? אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב. כיצד? הרי שבא אחד וכרת הגיד, ובא אחר וכרת הביצים או ניתקן, חייב גם האחרון. וכן אם בא אחד ומעך את הגיד, ובא אחר וניתקו - כולם לוקין, ואף על פי שהאחרון אינו מסרס, שכבר מסורס הוא.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (שבת קיא א), שהמסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינין פטור.
ומה שאמרו (שם קי א), שהמשקה כוס של עיקרין לאדם או לשאר בריות כדי לסרסן אסור, אבל אין לוקין על זה. וכן המושיב חברו במים או בשלג עד שיבטל ממנו כוח אברי הזרע אינו לוקה, עד שיסרס ביד, אבל ראוי להכותו מכת מרדות. ואשה מותרת לשתות כוס של עקרין שמסרסין אותה שלא תלד, שהנשים אינן מצוות על פריה ורביה, כמו שכתבתי במצוה ראשונה שבספר.
ויתר פרטיה מבוארים במקומות במסכת שבת וביבמות [א''ה סי' ה].

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן
בזכרים ונקבות, שאסור גם להם לסרס הזכרים, אבל לא עצמן בכוס של עקרין, כמו שאמרנו. והעובר עליה וסרס אחד מכל מיני בעלי חיים, בין אדם בין בהמה ועוף, בין טהורים בין טמאים - לוקה.

boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
signs of a cheater catch a cheat women who cheat on husband
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
how to cheat on wife dating for married wife cheaters
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories

רצב. שלא להקריב קורבן בעל מום מיד הנכרי

שלא להקריב בעלי מומין מיד הגוים, שנאמר (ויקרא כב כה) ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה. שלא נאמר, אחר שהוא גוי נקריב בעדו בעל מום. והוצרכה האזהרה בזה עליהם, לפי שכבר התירתנו התורה לקבל מידם קרבנות תמימים, כמו שנאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם. ובא הפירוש על ''איש'', לרבות הגוים שנודרים נדרים ונדבות, ומקבלין אותן מהם.

משורשי המצוה
כבוד הבית, וכמו שכתבתי בלאו שלא ינתן מום בקודשים בסדר זה (מצוה רפז).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (תמורה ז א) שכל מום מן המומין הפוסלין בקרבנותינו, כגון השבעים ושלושה מומין הידועים, פוסלין גם כן במה שנקבל מהם, ולא נאמר שלא יהיה מום בקרבנותם אלא מה שהם מחשבים אותו מום, כמו מחוסר אבר.
וקצת יתר פרטיה, מפזרים במקומות מהתלמוד.

ונוהגת בכהנים בזמן שישראל שרויין על אדמתן
כי אז הוא זמן ההקרבה. וכהן שעבר על זה והקריב בעל מום, אף על פי שהוא מבן נכר לוקה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
pro abortion facts site abortion clinic houston tx
hiv skin rash read signs of having hiv
how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
cheat wife open reasons women cheat on their husbands
how to cheat on wife why do husbands cheat wife cheaters
adult xxx stories read free online intimate sex stories

רצג. מצות הקורבן שיהיה משמונה ימים ולמעלה

שיהיה כל קורבן שנקריב מן הבהמה מבן שמונת ימים ומעלה, לא פחות מזה, וזאת היא מצות מחוסר זמן בגופו.
והמקרא המזהירנו בזה הוא שכתוב (ויקרא כב כז) שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה. ודברי התורה נוטריקון הם, ומורה הכתוב, שקודם לכן לא ירצה הקורבן, וזה וכיוצא בו יקראו זכרונם לברכה לאו הבא מכלל עשה עשה. ולפיכך אין לוקין עליו, וכמו שבארו זכרונם לברכה בחולין פרק אותו ואת בנו שאמרו שם (פ, ב) לעניין מלקות הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה.

משורשי המצוה
מה שהקדמנו בעניין הקורבן על צד הפשט, כי בכוח הפעלה, יתעורר האדם להכשיר מעשהו, ולכן נצטוה להיות פעולת הדברים שבהן הכשר המעשה שלמה בכל כוחו. ומשלמות הקורבן, שיהיה מבן שמונת ימים והלאה כי קודם לכן, איננו ראוי לכל דבר ולא יחמוד איש אותו לאכלה לסחורה ולתשורה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שם כב א), שתורים שלא הגיע זמנן שהן אסורין לקורבן כמו בהמה שלא הגיע זמנה, וכן בני יונה גדולים הרבה אסורים. והטעם בהם, שהגדלות בהן נחשב כמום, ודרך כלל אמרו חכמינו זכרונם לברכה במשנה (שם), בתורים ובני יונה, שתחלת הצהוב שבזה ושבזה, פסול, לפי שהוא גדלות ביונים וקטנות לתורים.
ודרשו זכרונם לברכה בזה המקרא (שם לח, ב) כי יולד פרט ליוצא דופן, שפסול לקורבן, תחת אמו פרט ליתום, כלומר שנולד אחר שנשחטה אמו. ומן הדומה, שבכל זה אפשר לומר, שאין השלמות בהן כמו בנולדים כדרכו של עולם, וכבר כתבתי (מצוה רפו) כי החיוב להיות הקורבן בתכלית השלמות מכל צד.
ויתר פרטיה מתבארים בספרא וסוף מסכת זבחים.

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה
כי להם מצות הקורבן ועל ידם יתקרבו, והם הוזהרו מן הדומה בעניין, אבל מכל מקום ראיתי לרמב''ם זכרונו לברכה שכתב, וזה לשונו:
וכן המקדיש מחוסר זמן הרי זה כמקדיש בעל מום עובר, ואינו לוקה, כמו שבארנו, עד כאן.
נראה מדבריו שהוא סובר, שחיוב מצוה זו אף על הישראל המקדיש אותו. וכיון שכן, יש לנו לומר לדעתו שחיוב מצוה זו בין בכהנים בין בישראלים ובזכרים ונקבות.
והעובר על זה והקריב מחוסר זמן או הקדישו, לדעת הרמב''ם זכרונו לברכה ביטל עשה, אבל אינו לוקה, לפי שהוא לאו הבא מכלל עשה, כמו שכתבנו.

how do you know your wife cheated on you open how to cheat your wife
husband cheated on me open my boyfriend cheated on me with my mom

רצד. שלא לשחוט בהמה ובנה ביום אחד

שלא נשחט בהמה ובנה ביום אחד, בין בקודשים בין בחולין, שנאמר (ויקרא כב כח) אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

משורשי המצוה
שיתן האדם אל לבו כי השגחת ה’ ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, ועם השגחתו עליהם יתקימו לעולם, כי השגחתו בדברים זהו קיומם, ועל כן לא יבטל מן המינין לגמרי כל ימי עולם, ואף על פי שהשגחתו על מין האדם בפרט, וכמו שכתבתי למעלה בסדר ''אשה כי תזריע'' (מצוה קסט), לא כן מיני שאר בעלי חיים, אלא דרך כלל במין ישים השגחתו ברוך הוא. ועל כן נמנענו מלכלות האילן וענפיו ביחד, לרמז זה.
ועוד נוכל לומר בעניין על צד הפשט כמו כן, שהוא לקבוע בנפשותינו מידת החמלה ולהרחיק מידת האכזריות שהיא מידה רעה, ולכן אף על פי שהתיר לנו האל מיני בעלי חיים למחיתנו, צונו לבל נהרוג אתו ואת בנו ביום אחד, ולקבוע בנפשנו מידת החמלה.

דיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין פב, א) שאין חילוק בין אותו ואת בנו, או בנו תחילה ואחר כך האם.
ומה שאמרו (שם פג, א). דבארבעה פרקים בשנה, המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו, אמה מכרתי לשחוט, לפי שבארבעה זמנים אלו, כל הקונים מן הסתם לשוחטן לשעה קונים, ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה, וכדברי רבי יוסי הגלילי, אף בערב יום הכפורים בגליל. והא דתנן צריך להודיעו דוקא המוכר צריך להודיע הדבר, אבל הלוקח אינו צריך לשאול, משום דספק ספיקא הוא עליו: שמא אין לה אם, ואם יש לה שמא לא מכרה לשחוט.
ומה שאמרו (שם פב א) דשניים שלקחו פרה ובנה, שזה שלקח ראשון ישחט ראשון, ואם קדם השני ושחט שלא כדין, איסור הראשון לשחוט.
ודין השוחט פרה ושני בניה או שני בניה ואחר כך היא, וכן היא ובתה ובת בתה. ומותר לשחוט האם עם בת בתה, שלא אסר הכתוב אלא אותו ואת בנו.
ומה שאמרו שאם שחט האם ובת בתה, ואחר כך הבת שאין סופג אלא ארבעים, ואף על פי שבשחיטת בת זו עובר שני לאוין משום אותו ואת בנו, ובנו ואותו, מכל מקום חד מעשה הוא.
ומה שאמרו זכרונם לברכה, (שם עח, ב) שאיסור אותו ואת בנו אינו נוהג אלא בנקבות, שאמרו בפירוש בנו, מי שבנו כרוך אחריו דהינו הנקבה.

ומכל מקום הכי אסיקנא בחולין (עט א) עם הפירושים הטובים, שאם נתברר לנו הדבר שהוא אביו ודאי, שאין שוחטין אותו עם בנו ביום אחד, משום דפסקינן שם הלכה כרבי יהודה. ורבי יהודה לפי הנשמע מדבריו ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אם לא, מדקאמר לעניין כלאים בפרדות אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה, ואי הוה סבירא ליה דאין חוששין ודאי לזרע האב, לא היה אומר כן. אלא הכי הוה ליה למימר, אין מרביעין עליה אלא מינה, מצד אם. אלא ודאי לרבי יהודה ספוקי מספקא ליה, וכי קאמר אין חוששין לזרע האב, כונתו לומר שלא נחוש לזרע האב להקל בדבר, אבל להחמיר ודאי נחוש לזרע האב. ובכל מקום שיהיה חומרא כשנאמר שלא נחוש, אז נאמר שאין חוששין לו, דכיון דספוקי מספקא ליה אזלינן לחומרא בכל מקום. ולפי זה, היכא שאנו יודעין ודאי הזכר. נחוש לו בעניין אותו ואת בנו.
ויתר פרטיה, בחולין פרק שמיני [י''ד סי' ט''ז].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על זה ושחט אותו ואת בנו ביום אחד או בנו ואותו, חייב מלקות.

masterbation schools technices sex stories tamil sex stories readable black female slave sex stories
teen sex stories link akka sex stories

רצה. שלא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים בין בני אדם

שנמנענו מחלול ה’ יתברך, והוא הפך קידוש ה’ שנצטוינו בו, כמו שכתוב במצוה שאחר זה, כמו שנאמר (ויקרא כב לב) ולא תחללו את שם קודשי.

וכתב המעתיק בשם הרמב''ם זכרונו לברכה:
והעון הזה יחלק לשלושה חלקים: השנים על הכלל, והאחד על הפרט.
והחלק האחד הכללי שכל מי שיבקש ממנו לעבור על מצוה מן המצות בשעת השמד והיה האונס מתכון להעביר, בין מצות קלות בין חמורות, או מי שיבקש ממנו לעבור על עבודה זרה גלוי עריות או שפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד - הוא חייב שימסור נפשו ויהרג ואל יעבור. ואם עבר ולא נהרג, כבר חילל את השם ברבים, ועבר על אמרו ולא תחללו את שם קודשי, וחטאו עצום מאוד. אמנם אינו לוקה, בעבור שהוא אנוס, לפי שאין לבית דין יכולת שיקיימו גבול מלקות או הרג, אלא במזיד, ברצון, בעדים והתראה.
ולשון ספרא (קדושים ד יג) בנותן מזרעו למולך 'ונתתי את פני באיש ההוא' - אמרו זכרונם לברכה 'ההוא' - ולא אנוס, ולא שוגג, ולא מוטעה. וכבר התבאר לך שעובד עבודה זרה באונס אינו חייב כרת, וכל שכן מיתת בית דין, ואמנם עבר על חלול השם.

והחלק השני הכללי, שיעשה האדם עבירה, אין תאוה בה ולא ערבות, אבל יכוין בפעולתו להכעיס, וזהו כמו כן מחלל שם שמים וילקה, ולפיכך אמר ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך. שזה יַרְאה הכְעָסָה בזה הדבר, ואין ערֵבות גשמי בזה.

והחלק אשר על הפרט, שיעשה איש מפורסם בגמילות חסדים ומעשים טובים מעשה אחד שיראה לרבים שהוא עבירה, וכגון המעשה ההוא אינו ראוי לכמו האיש החסיד ההוא שיעשהו, אף על פי שהוא מעשה היתר - חילל השם, והוא אמרם זכרונם לברכה (יומא פו, א) היכי דמי חלול השם? כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא, ולא יהיבנא דמי לאלתר. רבי פלוני אומר, כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין. וכבר נכפל לאו זה ואמר ולא תחלל את שם אלהיך אני ה’. עד כאן.

שורש מצוה זו וקצת דיניה וכל עניניה אכתב כמנהגי במצות קדוש השם שבסמוך.

where can i get a std test garysaggu.com free std test
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you
i cheated on my wife now what read cheat on your spouse
how to cheat catching a cheater husband cheated
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
teen sex stories link akka sex stories

רצו. מצות קידוש השם

שנצטוינו לקדש את השם. שנאמר (ויקרא כב לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. כלומר שנמסור נפשנו למות על קיום מצות הדת.

וכבר בארו זכרונם לברכה מפי הקבלה ומן הכתובים באי זה עניין ובאיזו מצוה נצטוינו בזה, ואף על פי שכתוב בתורה 'וחי בהם', דמשמע ולא שימות בהם, כבר קבלו הם, שלא נאמר מקרא זה בכל עניין ובכל עבירה. ומפי הקבלה אנו חיין בכל דברי התורה.
ובפירוש אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין עד, א), כי שלוש מצות הם שחייב האדם שיהרג ואל יעבור בהם לעולם, והם עבודה זרה וכל אביזרהא. כלומר, כל עניין שלה, האסור לנו מכוח הלאוין המיוחדין בה, וכמו שנפרש למטה בעזרת השם. וכן גילוי עריות וכל אביזרהא. ושפיכות דמים: שאם יאמרו לו לאדם עבוד עבודה זרה או נהרגך - יהרג ואל יעבדה, ואף על פי שלבו תמים באמונתו ביראת השם, אף על פי כן נצטוה שייהרג ואל יעשה המעשה הרע ההוא ולא ייתן מקום אל המעביר לחשוב שהוא כפר בשם.
ולשון ספרא (אמור ח ו): על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים, שתקדישו את שמי ברבים. וכמו כן בשתים שזכרנו, יהרג ואל יעבור, כמו שאמרנו.

שורש מצוה זו ידוע
כי האדם לא נברא רק לעבוד בוראו, ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדוניו איננו עבד טוב, והרי בני אדם ימסרו נפשותם על אדוניהם, קל וחומר על מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שם), שבאלו השלוש עבירות שזכרנו, חייב האדם למסור נפשו בכל עניין בין בשעת שמד או שלא בשעת שמד, ובין בפרהסיא או אפילו בצנעא, ובין שיתכוין הגוי להעבירו או אפילו להנאת עצמו.
אבל בשאר עבירות אמרו, דשלא בשעת שמד ובצנעא - יעבור ואל יהרג, ואפילו יתכוון הגוי להעבירו. אבל בפרהסיא, כלומר, בפני עשרה מישראל, אם להנאתו מתכוון המעביר, יעבור ואל יהרג. ואם להעבירו - יהרג ואל יעבור.
ובשעת שמד, אפילו בצנעה ואפילו להנאתו ואפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור. ומצוה קלה היא כעין מה שאמרו זכרונם לברכה אפילו אערקתא דמסאנא. כלומר, שלא יעשה הישראל צורת מנעלו כמו הגוים העובדים עבודה זרה, שלא ידמה להיות עובד עבודה זרה כהם. וזה שאמרנו אביזרהא דעבודה זרה, העניין הוא לומר, כל מה שנאסר לנו מכל לאו המיוחד בעבודה זרה.
וכעין מה שאמרו בפסח ראשון זכרונם לברכה (פסחים כה, א) בכל מתרפאין במקום סכנה, חוץ מעצי אשרה, ואמרו עלה בירושלמי (שבת פי''ד ה''ד) לא סוף דבר בשאמר לו רופא הבא לי עלין של אשרה פלונית, דמחזי כמאן דמודה בה, אלא אפילו אמר לו הבא לי עלין של אילן פלוני סתם, והלך ולא מצא אלא של אשרה, יהרג ואל יעבור. ואף על גב דהשתא כי מתסי בעצי אשרה לאו עבודה זרה ממש היא, דהא לא פלח לה, אלא מכל מקום דמתהני מנה, ואיכא במלתא לאו דלא ידבק בידך מאומה מן החרם (דברים יג יח), דהוא לאו המיוחד בעבודה זרה.
אבל איסורין טובא דאיכא בעבודה זרה דילפינן בהו מלאו דלפני עור לא תתן מכשול, ליתנהו בכלל אביזרהא דעבודה זרה ליהרג עליהם, כיון דלאו דלפני עיוור אינו מיוחד בעבודה זרה ממש, דבכלהו מצות נמי איתיה.

אחר שכתבתי זה מצאתי במקצת מחידושי מורי ישמרו אל, שכתב כי בירושלמי דעבודה זרה (פ''ב ה''ב) משמע, דכל שאמר לו הרופא עליו סתם, יעבר ואל יהרג.

ועניין שפיכות דמים, למדו העניין זכרונם לברכה מדרך הסברא, ואמרו על דרך משל: מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי, כלומר, הנרצח יהיה ראוי לעשות יותר מצוות מאותו שהרגו, ועל כן אינו בדין שיהרוג שום אדם לחברו, ואפילו יהרג הוא על זה.
ועוד אמרו זכרונם לברכה, שאפילו היו כמה אלפים , ואמרו להם אנסים תנו לנו אחד מכם, ואם לאו, נהרוג כולכם - יהרגו כולם, ואל ימסרו נפש אחת מישראל. ודוקא כשאמרו להם אחד סתם, אבל ייחדוהו להם בפירוש, שאמרו תנו לנו פלוני ואם לאו נהרוג כולכם, רשאין לתנו, כעניין הידוע בשבע בן בכרי. וכן הדין בנשים, שאמרו להן גוים תנו לנו אחת מכם וכו' כדאיתא במסכת תרומות פרק שמיני (מי''ב).

ועניין עריות שנהרגין עליהם, למדו אותן חכמים זכרונם לברכה (סנהדרין שם) לפי שהוקשה נערה מאורסה לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבור כמו שאמרנו. כן נערה מאורסה, יהרג אדם ולא יבעל אותה, כי התורה לא תמשיל משלים חינם, רק ללמד עניין.

ועוד יש להם בזה סמך מן הקבלה, שהיא חומת ברזל לכל דבריהם. וכתבו הראשונים דלא אמרינן יהרג ואל יעבור לעולם, אלא לעובר עבירה, אבל להבטל ממצוה יעבור ואל יהרג ואל יעשה המצוה, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין שם) באסתר קרקע עולם היתה, כלומר, והוא כעין שב ואל תעשה, שהרי האשה על כרחה נבעלת, ואפילו סייעה האשה בתשמיש לאחר שהלבישה היצר, לא תתחייב בכך, שאין אונס גדול ממנו.

ומה שמצינו מעשים לחסידים הראשונים שנהרגין אפילו על ביטול מצוה, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (מכילתא שמות כ ו) מה לך יוצא לסקל? על שמלתי את בני, מה לך יוצא לצלב? על שנטלתי את הלולב, מידת חסידות עשו הם, וראו שהדור היה צריך לכך, והיו חכמים גדולים ראויין לכך להורות על זה, שאלמלא כן שהיו גדולים וחכמים, לא היו רשאים למסור נפשם למות, שלא לכל אדם יש רשות ליהרג במה שלא חייבונו זכרונם לברכה ליהרג עליו, ולא עוד, אלא שמתחייב בנפשו (רמב''ם יסודי התורה ה ד).

ועוד ראיתי בעניין מצוה זו בספרי מורי ישמרו אל, שבכל אשה שקידושין תופסין בה, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר, שאינן בכלל עריות ליהרג עליהן. אבל מכל מקום להורות לשום אדם לבוא על אשה ואפילו פנויה אין מורין, אלא ימות מחוליו אם העלה לבו טינא, ואל תבעל לו ולא יספר עמה וכו'.
בסנהדרין פרק בן סורר (עה א) ובספר מדע (שם ט), ויתר פרטיה מבוארים בפ''ח מסנהדרין ובפסחים ויומא ובמקומות אחרים [י''ד סי' קנז].

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליהם ולא קידש השם במקום שחייב לקדשו ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו דלא תחללו את שם קודשי, וכמו שכתבנו למעלה בסמוך (מצוה רצה). ועוון חילול השם גדול וחמור עד מאוד, עד שאמרו זכרונם לברכה, שאין כוח בתשובה ויום הכפורים ויסורין לכפר, אלא במיתה, דאיתא בפרק אחרון מיומא (פו, א).

i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me
women will cheat women who cheat on husband my boyfriend cheated on me quotes
percent of women that cheat cheat on my husband letter to husband who cheated

רצז. מצות שביתה ביום ראשון של פסח

לשבות ביום ראשון של פסח, שנאמר בו (ויקרא כג ז) ביום הראשון מקרא קודש, ובכל מה שנאמר בתורה מקרא קודש, פירשו זכרונם לברכה (ספרא יב ד) קדשהו.
ועניין קדושתו הוא שלא נעשה בו מלאכה אלא מה שהוא מיוחד באכילה, כמו שבאר הכתוב (שמות יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. והראיה ששביתת יום טוב נחשבת עשה, אמרם זכרונם לברכה (שבת כה, א): האי שבתון עשה הוא, ולמדנו מעתה שבכל מקום שנאמר בתורה שבתון גבי יום טוב, הוא עשה, וכבר בא הרבה בתלמוד גם כן יום טוב עשה ולא תעשה.

משורשי המצוה
כדי שנחשוב בעניין המועד בנס שנעשה לנו בו, ונהלל ונפאר במחשבותינו מה שצונו ברוך הוא עליו ועשה לנו נסים בזמן ההוא, ואם יהיה האדם טרוד במלאכתו, לא יהיה לו פנאי לחשוב בשום דבר. ועוד נאריך בשורשה ובדיניה בלאו דאיסור מלאכה ביום טוב שבסדר זה (מצוה רחצ) בעזרת השם.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על זה ועשה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לא תעשה, כמו שנכתוב במקומו.

דיני המצוה
מתבארים ביום טוב [הלכות יו''ט פי''א].

i love my girlfriend but i want to cheat my girlfriend cheated on me what do i do has my girlfriend cheated on me
will my boyfriend cheat go my boyfriend cheated on me with my best friend
how to cheat on wife why do husbands cheat wife cheaters
adult xxx stories gang sex stories free online intimate sex stories

רצח. שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח

שלא נעשה מלאכה ביום ראשון של חג הפסח שהוא יום חמשה עשר בניסן. שנאמר (ויקרא כב ז) ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו.
וכבר הזהיר על זה הכתוב בסדר בא אל פרעה בצווי חג הפסח, שנאמר שם (שמות יב טז) כל מלאכה לא יעשה בהם. וזה המקרא הביא הרמב''ם זכרונו לברכה במנינו. אבל אני כתבתי זה האחר, כדי שיהיו המועדות סדורים בסדר אחד, והכל עולה לעניין אחד.

ואמר הכתוב כאן 'מלאכת עבודה', ולא אמר 'כל מלאכה', לפי שצורכי אוכל נפש התירו לעשות ביום טוב, כמו שבא בכתוב במקום אחר (שמות יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. וזהו פירוש מלאכת עבודה, כלומר מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש, כעניין שנאמר ובכל עבודה בשדה (שמות א יד). וכן ''קין היה עבד אדמה'' (בראשית ד ב), ''מלך לשדה נעבד'' (קהלת ה ח), ''עבד אדמתו'' (משלי יב יא), אבל המלאכה שהיא לאוכל נפש, כמו הבישול וכיוצא בו, מלאכת הנאה היא, לא מלאכת עבודה.
כן פרש הרמב’’ן זכרונו לברכה (ויקרא שם), וכתב עוד שזה הפירוש מתבאר בתורה, כי בחג המצות שאמר תחילה כל מלאכה לא יעשה בהם בסדר בא אל פרעה, הוצרך לפרש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ובשאר כל ימים טובים יקצר, ויאמר 'כל מלאכת עבודה לא תעשו', לאסור כל מלאכה שאיננה אוכל נפש, ולהודיע שאוכל נפש מותר בהן, ולא יאמר הכתוב לעולם באחד מכל שאר ימים טובים 'כל מלאכה', ולא יפרש בהן היתר אוכל נפש, כי מלאכת עבודה ילמד על זה.

אבל בפרשת כל הבכור בחג המצות אמר (דברים טז ח), וביום השביעי עצרת לה’ אלהיך לא תעשה מלאכה. והטעם מפני שכבר התיר בו בחג זה בפירוש אוכל נפש בסדר בא אל פרעה, ואחר כך בסדר זה הזכיר מלאכת עבודה דמשמע בו גם כן היתר אוכל נפש, ולפיכך כשחזר והזכירו פעם אחרת בפרשת כל הבכור, לא הוצרך לומר בו עוד ביאור, והזכיר מלאכה סתם, וסמך על הידוע. ומכל מקום, לא אמר כל מלאכה כמו בשבת ויום הכפורים, אבל אמר 'מלאכה' כלומר, המלאכה אשר הזהרתיך עליה.

משורשי המצוה
כדי שיזכרו הנסים הגדולים שעשה ה’ יתברך להם ולאבותיהם, וידברו בם ויודיעום לבניהם ולבני בניהם, כי מתוך השביתה מעסקי העולם, יהיו פנויים לעסוק בזה. שאילו היו מותרין במלאכה, ואפילו במלאכה קלה, היה כל אחד ואחד פונה לעסקו, וכבוד הרגל ישכח מפי עוללים גם מפי הגדולים.
ועוד יש תועלות רבות בשביתה, שמתקבצין כל העם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי ספר, וראשי העם ידריכום וילמדום דעת. וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה לב, א) משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בהלכות הפסח בפסח, והלכות עצרת בעצרת [והלכות חג בחג].

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ביצה כח, ב), שאף על פי שהתיר הכתוב המלאכות לצורך אוכל נפש, דוקא הדברים שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב כגון לישה, שחיטה, אפיה, בישול, שכל אלו המלאכות נפסלות קצת בשהייתן. וכמו כן מזה הטעם התירו לדוך סממנים ביום טוב משום דמפיגי טעמיהו בשהייה אחר שהן נדוכין. אבל המלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב ואינן מקבלות בזה שום הפסד, כגון קצירה, דישה. ברירה, טחינה, רקידה, וכיוצא בהן, אסור לעשותן ביום טוב. ואינן בכלל צורכי אוכל נפש כלל, ולוקין עליהם כחרישה בשדה שהיא מלאכת עבודה באמת.
ועוד ביארו המפרשים האחרונים עניין זה ואמרו כן, דלא נקרא צורך אוכל נפש, אלא מה שנעשה ליומו. כלומר לזמן מועטף כמו בישול ואפיה וכיוצא בזה, כמו שאמרנו. וכן מה שדעתו של אדם סומכת בו להכינו לשעתו, לאפוקי צידה שאין דעתו של אדם עליה, דשמא לא תזדמן לו צידה היום.
ועוד אמרו, דכי שרינן אוכל נפש במה שנעשה לשעתו, כמו שאמרנו, דוקא כשאדם משתמש בגופה של מלאכה, אבל אם משתמש בסילוקה של מלאכה אסור. וזהו שאסרו זכרונם לברכה (שם כב, א) לכבות הבקעת, אף על פי שדעתו לכבותה כדי שלא תתעשן הקדרה. ולעניין צלית בשר על הגחלים, דהינו, בשרא אגמרי הנזכר בגמרא (שם כג, א), אף על פי שהאש מתכבה בלחות הבשר, אין זה נקרא משתמש בסילוקה של מלאכה, כי צורך הצליה לעשותה כן ומשתמש בגופה של מלאכה הוא ושרי.

וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (שם יב, א), שאין בכלל היתר צרכי אוכל נפש דוקא מה שהוא אכילה ושתיה לבד, אלא אף כל דבר הצריך לו לאדם בו ביום, שהוא דבר מצוה, כגון קטן למולו, ולולב לצאת בו, וכן ספר תורה לקרות בו, דכל יומא ויומא זמן תורה הוא, ובין שאינו דבר מצוה אלא צרכי הגוף לבו ביום, כגון רחיצת רגלים במים חמין שהוחמו ביום טוב או לעשות מדורה להתחמם בה, כל דברים אלו מותרין, ובכלל היתר דאוכל נפש נינהו. כן פרשו הדבר חכמינו זכרונם לברכה (רמב''ם הל' יום טוב א טז).

ומיהו דוקא דברים השוים בכל גוף אדם הוא שנתיר, ונאמר שהוא בכלל היתר זה של אוכל נפש, כגון רחיצת רגלים, דכולי עלמא רחצי הכי לפעמים. אבל מה שאינו שוה לכל אדם, כגון מוגמר, דלאו כלי עלמא מגמרי כדאמרינן בכתבות (ז, א), ודאי אסור הוא וכל כיוצא בזה.
ודוקא בעניינים אלו בעינן שיהיה העניין שוה בכל אדם, אבל לעניין אוכלין, אפילו מאכל שאין דרך לעשותו אלא המלכים והשרים הגדולים, מותר לעשות אותו כל אדם, דמכל מקום, עיקר אכילה, דבר השוה בכל נפש היא.
וכן מה שאמרו (ביצה ב, ב) באיסור הכנה, דאין יום טוב מכין לשבת, ולא שבת מכין ליום טוב, ולא משתכחא איסור הכנה מדאורייתא לדעתי כי מעיינת שפיר בדברי הגמרא, כי אם בביצה בלבד, ועיקר איסורה הוא בשנולדה ביום טוב שלאחר שבת, או בשבת שלאחר יום טוב, בהכי מתוקמא הכנה דרבה בביצה, ובהכי אסירא אסורא דאורייתא, ולא בעניין אחר. דהא אסרינן לה כשנולדה בשבת ליום טוב שלאחריו, או בנולדה ביום טוב לשבת שאחריו, וכן בשנולדה ביום טוב עצמו מדרבנן הוא אסורא, והכל משום גזרה דנולדה ביום טוב שלאחר שבת כדאמרן. ויאריך העניין אם באתי לכותבו בביאור רחב. ובמקומו בריש ביצה הארכתי בו כאשר למדוני רבותי, ישמרם אלי.

ודין מכשירי אוכל נפש שאסור לעשותן, משום דכתיב (שמות יב טז) הוא לבדו ולא מכשיריו,
ודין זימון הגוים (שם כא, ב) ביום טוב שאסור, דכתיב לכם ולא לגוים, וכן אין אופין שום דבר לכלבים, דכתיב לכם ולא לכלבים.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם ד, ב), בשני ימים של גליות דביצה שנולדה בזה מותרת בזה, ומה שנתלש מן הקרקע בזה דמותרת בזה, דשתי קדושות הן, ומה שאינו כן בשני ימים טובים של ראש השנה.
ויתר פרטיה רבים יתבארו כולן בארוכה במסכת הבנויה על זה והיא מסכת יום טוב [א''ח סימן תצה].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על זה ועשה מלאכה ממלאכות האסורות ביום טוב במזיד חייב מלקות.

abortion clinics in chicago site pills to terminate early pregnancy
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me

רצט. מצות קורבן מוסף כל שבעת ימי הפסח

להקריב קורבן מוסף בכל שבעת ימי הפסח, שנאמר (ויקרא כג ח) והקרבתם אשה לה’ שבעת ימים. והוא כקורבן ראש חודש, שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות, וכמו שכתוב בפירוש על כולן בסדר פנחס (במדבר כח יט) 'אשה עולה' - ומשפט העולה כבר פרשתיו למעלה (מצוה קטו) [ושעיר אחד לחטאת והיא נאכלת].

משורשי המצוה
כעניין מה שכתבנו למעלה בעניין הקורבן, כי האדם נפעל כפי מעשהו, כי מהיותו בעל חומר, אין מחשבתו נדבקת כי אם על ידי המעשה. ומזה השורש צונו ברוך הוא לעשות פעולה מיוחדת לשם היום למען נתפעל מתוך כך לתת את ליבנו לגודל היום וקדושתו והנסים והטובות שגמלנו האל ברוך הוא באותו הזמן.

דיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה בפרק רביעי ממנחות (מט, א) דתמידין אינן מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין זה את זה. וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (שם מד, ב) הפרים והאילים והכבשים אינם מעכבים זה את זה. הפר והאיל והכבשים אינם מעכבים את הלחם. כלומר, מנחת הסולת שזהו הלחם ולא הלחם מעכב את הכבשים, דברי רבי עקיבא.
אמר רבי שמעון בן נסס לא כי, אלא הכבשים מעכבין את הלחם, והלחם אינו מעכב את הכבשים, שכן מצינו, שכשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם, אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם.
אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס, אבל אין הטעם כדבריו, שכל האמור בחמש הפקודים, כלומר בספר במדבר סיני, קרבו במדבר, והאמור בתורת כהנים, כלומר, בספר ויקרא לא קרבו במדבר, משבאו לארץ קרבו אלו ואלו. ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם? שהכבשים מתירין את עצמן, ולחם בלא כבשים אין לו מי שיתירנו.
וכן מה שאמרו שם פרק תשיעי (פט, א) מערבין נסכי פרים בנסכי אילים, אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים. ועוד אמרו שם (פז, ב) גם כן שבע מידות של לח היו במקדש הין וחצי הין וכו' רבי אליעזר ברבי צדוק אומר שנתות היו בהין, עד כאן לפר, עד כאן לאיל ועד כאן לכבש.
ויתר פרטיה מבוארים שם ובמקומות מקדשים [הלכות תמידין פ''ד].

ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה.
ואם עברו הכהנים על זה ולא הקריבו את קורבן מוסף במועדו, בטלו עשה זה וחטאם ישאו, ובני ישראל נקיים, כי עליהם מוטל חיוב הקרבנות ביותר. ואם אולי הרגישו ישראל בדבר גם עליהם יהיה הפשע, כי כל עניין הבית הקדוש וכל שכן תמידין ומוספין על הציבור ועל כולן הוא מוטל.

how do you know your wife cheated on you why cheat on your wife how to cheat your wife
cheaters go dating a married man
husband cheated on me open my boyfriend cheated on me with my mom
how to cheat on wife dating for married wife cheaters
adult xxx stories free sex stories with pictures free online intimate sex stories

ש. מצות שביתה בשביעי של פסח

לשבות ביום השביעי של חג הפסח, שנאמר (ויקרא כג ח) וביום השביעי מקרא קדש. וכבר כתבתי למעלה (מצוה רצז) סמוך למצוה זו, שבכל מקום שנאמר בתורה מקרא קדש עניינו לומר, קדשהו שלא לעשות בו מלאכה, והיא מצות עשה.

וגם שם כתוב רמז משורשי המצוה על צד הפשט. וקצת דיניה, כמנהגנו נכתב בעזרת ה’ בלאו דאסור מלאכה שבסדר זה (מצוה רחצ), וכל עניין שביתת השביעי כשביתת יום ראשון, ושניהם כרגל אחד הם חשובים לעניין שאין אומרים זמן בשביעי, וכן לכל דבר, מה שאין כן בשמיני עצרת, שהוא חג בפני עצמו (יומא ב, ב). וכמו שנכתוב במקומו (מצוה שכג) בעזרת השם.

pro abortion facts open abortion clinic houston tx
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
dating for married men husband cheated wife cheaters
signs of a cheater read women who cheat on husband
what makes people cheat link when married men cheat

שלא לעשות מלאכה ביום שביעי של פסח

שלא נעשה מלאכה ביום שביעי של פסח, שהוא יום אחד ועשרים בניסן, שנאמר (ויקרא כג ח) ביום השביעי מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו.

שורש מצוה זו וכל ענינה
כתוב במצוה הקודמת (מצוה רחצ) דהינו יום ראשון של פסח.

[שני ימים טובים של חגים]
ואולם ראוי שאבאר לך בני כאן, עניין שני ימים טובים בכל מועד ומועד, ותורתנו לא חייבתנו כי אם ביום טוב אחד, כמו שבא בכתוב מפורש בפסח ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי, וכן בעצרת וראש השנה וסוכות.

והאמת כי העניין הוא עכשו מנהג לבד לא חיוב אחר, רצוני לומר, שאין אנחנו עושין אותו היום מפני הספק, כי כל ישראל בקיאין עכשו בקביעת החודשים ויודעים יום המועד מכוון על פי החשבון המקובל בידם, כמו שכתבתי למעלה בסדר בא אל פרעה במצוה ד.
ונקבע המנהג מפני שמתחילה כשהיו אנשים סמוכים בארץ היו קובעין החודש על פי הראיה כמצות התורה, כמו שכתבתי שם; ועל כן, כל מקומות ישראל הרחוקים מן המקום הנבחר שהוקבע שם, שלא היו יכולין שלוחים להגיע שם להודיעם יום הקבוע, היה להם ספק באיזה יום קבעו החודש, אם ביום שלושים או בשלושים ואחד, והיו עושים המועד שני ימים מפני ספק זה. ואולם לא היה ספק להם לעולם ביותר מיום אחד, לפי שלעולם היו קובעין ראש חודש ביום שלושים או בשלושים ואחד, בין בעדים בין שלא בעדים, כי ידוע הדבר וברור שאין חדוש הלבנה מתאחר יותר, ועל כן, בין יבואו עדים או לא יבואו, היו קובעין ראש חודש ביום שלושים ואחד.
ומפני הספק הזה (ביצה ד, ב) שיש לרחוקים מירושלים, קבעו להם בתחילה לעשות שני ימים יום טוב, וחכמים זכרונם לברכה (פסחים נב א) תקנו גם עכשיו לרחוקים מן הארץ לעשות שני ימים כדת שהיו עושין בזמן ההוא, אף על פי שכל ישראל היו בקיאים בקבוע החודש, כמו שאמרנו, אבל הקרובים, וכל שכן הדרים בארץ ממש, אין ראוי שיעשו כי אם יום אחד כמנהג אנשי המקום מעולם, וכן נהגו לפי מה ששמענו.

ומן הטעם הזה שאמרנו, שהדבר הוא תקנת חכמים לא ספק, אמרו מן המפרשים שלא נאמר עכשו בשני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה, כמו שבא בגמרא (ביצה ד ב) דבזמן שהיה הדבר ספק היו אומרים כן, אבל עכשו, מכיון שמתקנת חכמים הוא ולא מתורת ספק כלל לא נאמר כן, אלא דינם כקדושה אחת.
ומהם שאמרו דמחמת הספק הראשון תקנום חכמים זכרונם לברכה ולא נחמיר בהם יותר מבראשונה. ועוד דכי איתמר בגמרא נולדה בזה מותרת בזה, כבר היה בטל הקבוע על פי הראיה לפי הדומה וכן נהגו היום.
וכל מה שאמרנו דוקא בשני ימים טובים של מועדי השנה, חוץ מראש השנה, דאילו בראש השנה בכל מקום כקדושה אחת היא, ונולדה בזה אסורה בזה, מפני שגם בבית הועד היו עושים אותו לפעמים שני ימים יום טוב שלא מתורת ספק, וכגון שבאו העדים מן המנחה ולמעלה, שנוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש, ומכל מקום גם בראש השנה מתקנת חכמים הוא היום לעשות שני ימים בכל מקום, אחר שאנו בקיאין בקביעא דירחא (רמב''ם קידוש החודש ה יב).

i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories
teen sex stories allindiasweetsrestaurant.com akka sex stories

שב. מצות קורבן העומר של שעורים

שנקריב ביום שני של פסח יתר על המוסף של שאר ימי הפסח כבש בן שנתו לעולה, ועומר אחד של שעורים הנקרא עומר התנופה. שנאמר (ויקרא כג י יא) כי תבואו אל הארץ וגו' והבאתם את עומר ראשית קצירכם וגו' והניף את העומר לפני ה' ממחרת השבת. ותרגם אונקלוס: מבתר יומא טבא. כלומר, ביום שני של פסח, שהרי בפסח אירי בפרשה שלמעלה מזה, ונאמר שם ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו וגו'.

וקורבן זה של עומר נקרא מנחת בכורים, ואליה הוא הרמז באמרו יתברך, ואם תקריב מנחת בכורים לה’, אביב קלוי באש וגו' (ויקרא כ יד). ולשון מכלתא (משפטים סי' קפב) כל אם ואם שבתורה רשות וכו'. חוץ משלושה שהם חובה וזה אחד מהם. ואמרו שם, אתה אומר חובה או אינו אלה רשות? תלמוד לומר תקריב מנחת בכוריך חובה ולא רשות.

ועניין המנחה כן (מנחות סג, ב): שהיו מביאין שלושה סאין שעורים ומוציאין מן הכל עשרון אחד שהוא מנופה בשלוש עשרה נפה, והשאר נפדה ונאכל לכל אדם, וחייב בחלה ופטור מן המעשרות, ולוקחין זה העשרון של סולת השעורים ובוללין אותו בלוג שמן ונותנין עליו קומץ לבונה כשאר המנחות ומניפו הכהן במזרח, מוליך ומביא, מעלה ומוריד, ומגישו כנגד חודה של קרן מערבית דרומית כשאר המנחות, וקומץ ומקטיר, והשאר נאכל לכהנים כשירי כל המנחות (שם סז ב).

משורשי המצוה
כדי שנתבונן מתוך המעשה החסד הגדול שעושה ה’ ברוך הוא עם בריותיו לחדש להם שנה שנה תבואה למחיה, לכן ראוי לנו שנקריב לו ברוך הוא ממנה למען נזכיר חסדו וטובו הגדול טרם נהנה ממנה, ומתוך שנהיה ראויין לברכה בהכשר מעשינו לפניו, תתברך תבואתנו וישלם חפץ ה’ בנו, שחפץ מרוב טובו בברכת בריותיו. ונצטוינו בזה בשני של פסח ולא בראשון כדי שלא נערב שמחה בשמחה, כי הראשון נכון לזכר הנס הגדול שהוציאנו ברוך הוא מעבדות לחרות ומיגון לשמחה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שם סח ב) שמצותו של עומר להביאו מן השעורים, ולא מן החטים, ולא מכוסמין ושיבלת שועל ושיפון, ומן הקרוב לירושלים שביכר תחילה, היו מביאין אותו ממקום אחר מארץ ישראל. ומצוותו להיקצר בלילה בליל ששה עשר בניסן, בין בחול בין בשבת, ומצותו להביאו מן הלח, פירוש כדי שיהיה נראה וניכר יותר לעין ביכורו, וכל העירות הסמוכות לשם מתכנסות, כדי שיהא נקצר בעסק גדול. וכל זה מן השורש שכתבנו, כדי שיתנו לבם לדבר ה’ יתברך מתוך המעשה והשמחה.

ושלוש סאין אלו היו קוצרין אותן בשלושה אנשים, ושלוש קופות ושלוש מגלות (שם סג ב, סה א).
וכיון שחשכה, אומר הקוצר לעומדים שם: בא השמש? אומרים לו 'הן' שלוש פעמים, מגל זו? אומרים 'הן', וכן שלוש פעמים. קופה זו? אומרים 'הן', וכן, שלוש פעמים. אקצור? אומרים לו 'קצור' שלוש פעמים. וכל כך למה? מפני הטועין שיצאו מכלל ישראל בבית שני, והיו אומרים, שזה שנאמר בתורה ממחרת השבת, שהוא שבת בראשית
ויתר פרטיה, מתבארים משלם ממנחות [הלכות תמידין ומוספין פ''ז].

ונוהגת בזמן הבית בזכרים
ואפילו ישראלים חייבין להשתדל במצוה זו, שהרי שלוחי בית דין יוצאין ועושין כריכות בשדות מערב יום טוב, וכמו שמפורש שם במנחות (סה א). אבל מכל מקום עיקר החיוב היא ההקרבה והתנופה וההגשה והקמיצה וההקטרה, וכל זה בכהנים. ומכל מקום כיון שיש בה חלק לכל ישראל, ויסוד המצוה הוא מפני חידוש התבואה שהוא הדבר הצריך לכל יש לנו לכתבה בחשבון המצות המוטלות על כל בני ישראל.

how to cheat your wife read your wife cheated on you
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
dating for married men how many people cheat cheaters
cheaters wives that cheat dating a married man

שג. שלא לאכול מתבואה חדשה קודם כלות ששה עשר בניסן

שלא לאכול מתבואה חדשה קודם כלות יום ששה עשר בניסן. שנאמר (ויקרא כג יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה.

משורשי המצוה
לפי שעיקר מחייתן של בריות היא בתבואות, ועל כן ראוי להקריב מהן קורבן לשם אשר נתנה טרם יהנו מהן בריותיו, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות לה, א) בדומה לזה, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. וכל זה להכשיר עצמנו שנהיה ראויין לקבל מטובו, וכמו שכתבתי בספר זה פעמים רבות. וביום ששה עשר בניסן היינו מקריבין בזמן הבית קורבן העומר מתבואה חדשה מן השעורים, כי היא התבואה המבכרת יותר מן החטים, והיא מתרת כל התבואות.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות ע א) שחמש תבואות לבד הן, שהן בכלל איסור החדש, והן, חטה ושעורה וכוסמת שבלת שועל ושיפון. ובזמן הבית. משקרב העומר ביום ששה עשר בניסן, היה מותר החדש בירושלים. ומקומות הרחוקים מותרין אחר חצות, לפי שאין בית דין מתעצלין בו עד אחר חצות, ועל כן היה מותר להם בכל מקום לסמוך על חזקה זו. והיום בעוונותינו, שאין מקדש, אסור מן התורה כל היום. ובמקומות שעושין שני ימים טובים אסור כל יום שבעה עשר עד לערב מדרבנן.
ויתר פרטיה במנחות פרק עשירי ובמקומות משביעית ומעשרות וחלה.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן
בין בפני הבית בין שלא בפני הבית בזכרים ונקבות. ומי שעבר על זה ואכל כזית מפת חדש קודם יום הקרבת העומר חייב מלקות.

שד. שלא לאכול קלי מתבואה חדשה עד היום ההוא

שלא לאכול קלי מתבואה חדשה קודם הזמן הנזכר. כלומר, שאף על פי שלא עשה פת מן התבואה ולא טחנה ולא רקדה, אלא שקלה מן החטים או מן השעורים באור [-אש] ואכל מהן חייב גם עליהם. ועל זה נאמר (ויקרא כג יד) וקלי וגו'. כל עניינה במצוה הקודמת. וחייב האוכל גם כן מלקות על כזית מן הקלי.

has my boyfriend cheated on me quiz parentpower.com did my boyfriend cheated on me
how to cheat your wife read your wife cheated on you
wife affair site boyfriend cheated on me
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes

שה. שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה עד היום ההוא

שלא נאכל כרמל חדש קודם הזמן הנזכר, שנאמר וכרמל לא תאכלו. והכרמל נקרא תבואה קלויה בשיבולים, גראני''ש בלעז. וחייבין על הכרמל גם כן בכזית.
ואמרו זכרונם לברכה (כריתות ה, א) אכל מן החדש לחם וקלי וכרמל, חייב על כל אחת ואחת. ואמרו גם כן קלי לא היה צריך לאמרו, אבל הזכירו הכתוב לחלק, שמתחייב על קלי בפני עצמו, ועל כרמל ולחם. ואמרו בגמרא על הצד הדחיה, אולי יתחייב על קלי בפני עצמו וכן על כרמל בפני עצמו אחר שהוא מיותר, ויהיה חייב על לחם וכרמל מלקות אחת? והיתה התשובה: למאי הלכתא כתביה רחמנא לקלי באמצע, לומר: לחם כי קלי, וכרמל כי קלי, ויהיה חייב על כל אחד ואחד.
כל ענינה, בשתי מצות הקודמות חברותיה.

how to cheat on your wife site wife wants to cheat
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
how to cheat on wife why do husbands cheat wife cheaters

שו. מצות ספירת העומר

לספור תשעה וארבעים יום מיום הבאת העומר, שהוא יום ששה עשר בניסן. שנאמר (ויקרא כג טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה.

והמנין הזה חובה, ועלינו למנות בו הימים יום יום, וכן השבועות, שהכתוב אמר תספרו חמשים יום. ואמר גם כן (דברים טז ט) שבעה שבועות תספר לך, ובפירוש אמר אביי בגמרא במנחות (סו, א) "מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי".
ויש מן המפרשים, שהיה דעתם, כי כוונת הכתוב למנות השבועות דוקא כשהן שלמים, אבל להזכיר בכל יום ולומר שהם כך וכך ימים וכך וכך שבועות אין צורך.
ויש מהם שאמרו, כי הדרך הנבחר להזכיר מנין השבועות עם הימים תמיד בכל יום. וירא שמים יבחר דרכם להוציא מכל ספק, ולא יחוש לתפארת המילות. וכן נהגו היום בכל המקומות ששמענו.

וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (סהמ''צ שם):
ואל יטעה אותך אומרם זכרונם לברכה מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי. ותחשוב שהם שתי מצות, שאין הכונה בזה לומר שתהיה מצוה בפני עצמה, אבל הוא חלק מחלקי המצוה. ואמנם היו שתי מצות, אילו אמרו מנין הימים מצוה ומנין השבועות מצוה. וזה מה שלא נעלם ממי שידקדק בדבר ויבארהו, שאתה כשתאמר יתחייב שיעשה כך וכך, לא יתחייב מן המאמר הזה שהעניין ההוא מצוה בפני עצמה. והראיה המבוארת על זה, היותנו מונין השבועות כמו כן בכל לילה, באמרנו שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים, ואלו היו השבועות מצוה בפני עצמה, לא סדרו מנינם אלא בלילי השבועות בלבד, והיו להן שתי ברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת ימי העומר, ועל ספירת שבועי העומר, ואין הדבר כן, אבל המצוה היא ספירת העומר, ימיו ושבועותיו כמו שכתבנו. עד כאן.

משורשי המצוה
על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, וכמו שכתוב (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו', והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו התורה בסיני ויקימוה, וכמו שאמר ה’ למשה (שמות ג יב) וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ופירוש הפסוק הוציאך אותם ממצרים, יהיה לך אות שתעבדון את האלהים על ההר הזה, כלומר, שתקבלו התורה, שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים, והיא תכלית הטובה שלהם, ועניין גדול הוא להם יותר מן החרות מעבדות. ולכן יעשה ה’ למשה אות בצאתם מעבדות לקבלת התורה, כי הטפל עושין אותו אות לעולם אל העיקר.

ומפני כן, כי היא כל עיקרן של ישראל, ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא.
וזהו שאנו מונין לעומר, כלומר, כך וכך ימים עברו מן המנין, ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה לנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקורבן שתי הלחם של עצרת.
ואל יקשה עליך לומר: אם כן, אחר שעברו רוב הימים של שבעה שבועות אלו, למה לא נזכיר מעוט הימים הנשארים?
לפי שאין לשנות מטבע החשבון באמצעו.
ואם תשאל: אם כן למה אנו מתחילין אותו ממחרת השבת, ולא מיום ראשון?
התשובה כי היום הראשון נתיחד כולו להזכרת הנס הגדול, והוא יציאת מצרים, שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת ה’ יתברך על בני אדם, ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום דבר אחר, ועל כן נתקן החשבון מיום שני מיד.
ואין לומר היום כך וכך ימים ליום שני של פסח, שלא יהיה חשבון ראוי לומר ליום שני, ועל כן התקן למנות המנין ממה שנעשה בו, והוא קורבן העומר, שהוא קורבן נכבד, שבו זכר שאנו מאמינים, כי ה’ ברוך הוא בהשגחתו על בני אדם רוצה להחיותם, ומחדש להם בכל שנה ושנה זרע תבואות לחיות בו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות סו, א), שמצוה למנותן מבערב כדי שיהו תמימות, כמו שאמר הכתוב "תמימות תהיינה". ואמרו זכרונם לברכה, אימתי הן תמימות - בזמן שמתחיל מבערב.
ומכל מקום פרשו המפרשים שאם שכח ולא מנה מבערב מונה למחר כל היום.
ויש אומרים שם, שמי ששכח ולא מנה יום אחד שאין יכול למנות עוד באותה שנה, לפי שכולן מצוה אחת הם. ומכיון ששכח מהן יום אחד, הרי כל החשבון בטל ממנו. ולא הודו מורינו שבדורנו לסברא זו, אלא מי ששכח יום אחד יאמר 'אמש היו כך' - בלא ברכה, ומונה האחרים עם כל ישראל.
ומצוה מן המובחר למנות מעומד, ומברך אשר קדשנו וכו'. ומי שמנה בלא ברכה יצא, ואינו רשאי לחזור ולמנות בברכה.
ויתר פרטיה, במסכת מנחות [או''ח סימן תעט].

ונוהגת מצוה זו מספירת העומר
מדאורייתא בכל מקום בזכרים בזמן הבית שיש שם עומר; ומדרבנן בכל מקום ואפילו שאין עומר קרב. והעובר על זה ולא ספר ימים אלו, ביטל עשה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
how to cheat on your wife nexwebsites.com wife wants to cheat
i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me
dating for married men tolobel.com cheaters
adult xxx stories read free online intimate sex stories

שז. מצות קורבן מנחה חדשה מן החיטים ביום עצרת

להקריב ביום חג השבועות לחם חמץ מן חיטה חדשה, וזהו נקרא בכתוב מנחה חדשה, והם שתי ככרות, כמו שכתוב (ויקרא כג טז יז) ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים.

והעניין היה כן, (מנחות עו א ב) שהיו מביאין שלוש סאין חטים חדשות ושפין אותן ובועטין בהן כדרך כל המנחות, וטוחנין אותם ומניפין מהן שני עשרונים בשתים עשרה נפה, ולוקחין אותן ועושין מהן שתי חלות, ומביא שאור ונותנו לתוך העשרון. ואורך כל חלה שבעה טפחים, ורחבה ארבעה, וגבהה ארבע אצבעות, ומרובעות היו, ואופין אותן מערב יום טוב, ולמחר אחר הנפתן היו נאכלות לכהנים כל אותו יום וחצי הלילה. ואותה מנחה היא ראשונה לכל המנחות הבאות מן החטים.

ומקריבים עם הלחם שבעה כבשים תמימים ופר בן בקר אחד ואילים שנים לעולה, ושעיר לחטאת, ושני כבשים לשלמים, ואלו הן הקרבנות האמורים בחומש הפקודים. כל זה היה קרב עם הלחם, מלבד קורבן מוסף היום שהוא שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים לעולה, ושעיר עזים לחטאת, ואלו הן הקרבנות האמורות בספר ויקרא.
ובפירוש נתבאר כן בפרק רביעי ממנחות (מה, ב) שזה הקורבן יבוא עם הלחם, חילוק ממוסף היום, ואחר הנפת הלחם היה נאכל לכהנים עם כבשי השלמים.

משורשי המצוה
כתבתי במצות העומר (מצוה שב) שבסדר זה, מה שמספיק גם לשתי הלחם על צד הפשט.
ועוד אומר לי לבי בעניין, כי מפני זה היתה המצוה בחיטים להיות המנחה בכיכרות של לחם, ובמנחת שעורים בקמח, לפי שהחיטים למאכל אדם, ועל כן ראוי להכינם בעניין שהאדם נהנה וניזון מהם.
וכל זה מן השורש אשר נטענו בתחילה בעניין הקורבן על צד הפשט: כי מתוך המעשה תתעורר מחשבת האדם אל הדברים. ועל כן, כפי חשיבות הקורבן והכנתו הטובה, לב אדם מתעורר אליו יותר.

מדיני המצוה
מה שאמרו (שם פג, ב) שאם לא מצאו חדש יביאו מן העליה, וחיטין שירדו בעבים לא יביא לכתחלה, מפני שיש בהן ספק אם אני קורא בהן ממושבותיכם או לאו, ואם הביא כשר. לישָתן של שתי הלחם ועריכתן בחוץ, ואפייתן בפנים ככל המנחות, ואין אפייתן דוחה יום טוב, שנאמר (שמות יב טז) יעשה לכם, ולא לגבוה. הנפת הלחם עם שני כבשי השלמים היתה נעשית בעודן חיים. וכהן גדול נוטל אחת מן הככרות, והשניה מתחלקת לכל המשמרות.
ויתר פרטיה, מתבארים במנחות פרק רביעי, חמישי, שמיני ואחד עשר [ה' תמידין ומוספין פ''ו].

ונוהגת מצוה זו בזכרים
כמו שכתבנו במצות העומר.

has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
husband cheated on me madsmoller.com cheats
why do men cheat on their wife women who love to cheat what makes people cheat
masterbation schools technices sex stories adult teacher anal sex stories black female slave sex stories

שח. מצות שביתה ממלאכה ביום עצרת

לשבות מכל מלאכה זולתי מה שמיוחד לצורך אוכל נפש ביום ששה בסיון, שזהו הנקרא חג השבועות, שנאמר (ויקרא כג כא) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש.
וכבר כתבתי במצות שביתת יום ראשון של פסח שבסדר הזה (מצוה רצז) שבכל מקום שנאמר בתורה 'מקרא קודש' - עניינו לומר קדשהו שלא לעשות בו מלאכה, וגם שם כתוב רמז.

משורשי המצוה
שמספיק על צד הפשט בכל הימים טובים, ובמי נוהגת, וקצת דיניה, נכתוב בלאו דאיסור מלאכה דיום טוב (מצוה רחצ) שלאחר זה בעזרת ה’ [או''ח סימן תצז].

why do men cheat on their wife women who love to cheat what makes people cheat
cheaters go dating a married man
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

שט. שלא לעשות מלאכה ביום חג שבועות

שלא לעשות מלאכה ביום עצרת, שזהו יום ששי בסיון, שנאמר (ויקרא כג טו טז) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' תספרו חמשים יום וגו'.

ופירוש 'ממחרת השבת' - כלומר, מוחרת יום טוב ראשון של פסח, שבו דיבר תחלה. דאי בשבת בראשית אם כן לא יודיעונו איזהו.
ונמצא, שחמישים יום כלים בששה בסיון, כיצד? חמשה עשר ימים מניסן שהוא מלא לעולם, ועשרים ותשעה מאייר שהוא חסר לעולם, וששה מסיון, הרי חמשים. ויום החמשים זה, שהיה יום שנתנה בו תורה, הוא חג העצרת, ונקרא גם כן חג השבועות. וכתוב בסוף הפרשה על זה היום הנכבד כל מלאכת עבודה לא תעשו. כבר כתבנו כי מלאכת עבודה נקראת כל מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש.

שורש מצות המועד הזה רמוז במצות ספירת העומר שבסדר זה (מצוה שו), וקחנו משם.

ודיניה כתבתי קצתם
כמנהגי במצות שביתת מלאכה ביום ראשון של פסח שבסדר זה, ואין צורך להאריך בשאר ימי מועדי השנה, כי ששת ימי המועדים הידועים, והם, ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג, ועצרת וראש השנה, דין אחד לכולם לכל היתרן ולכל איסורן.
ובאור כל דיניה בארוכה במסכתא הבנויה על זה, והיא מסכת ביצה [א''ח סימן תצו].

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual
dating sites for married people types of women who cheat reasons why husbands cheat
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

שי. מצות שביתה ביום ראש השנה

לשבות מכל מלאכה, חוץ ממה שמיוחד לצורך אוכל נפש ביום ראשון של חודש תשרי, שנאמר (ויקרא כג כד) בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון. וחודש השביעי הוא חודש תשרי, לפי שניסן ראש השנה לחודשים, וראשון יקרא בכתוב.
וכתבתי במצות שביתת יום ראשן של פסח, (מצוה רצז) מה שאמרו זכרונם לברכה (ר''ה ב, א) האי שבתון עשה הוא, וכל שאר עניין המצוה, כמו שכתוב שם.

boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me

שיא. שלא לעשות מלאכה ביום ראשון בתשרי

שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חודש תשרי, שנאמר (ויקרא כג כד-כה) בחודש השביעי באחד לחודש וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו. וחודש השביעי יקרא תשרי, כי הוא שביעי לניסן, שהוא ראש השנה לחודשים.

וזה היום של אחד בתשרי אמרו זכרונם לברכה (ר''ה ב, א) שנקרא 'ראש השנה' למנות ממנו שנים ושמיטים ויובלות, וכן מונין ממנו לנטיעה ולירקות. ובגמרא דמסכת ראש השנה (שם ח יב א) בארו, זכרונם לברכה, אומרם שהוא ראש השנה לעניינים אלה - למאי הלכתא.
ועוד אמרו שם (טז, א), שביום זה נדונין כל בני העולם על מעשיהם. ואמרו על דרך המליצה לבאר שהשגחתו על מעשה כל אחד ואחד ועל כל המין דרך כלל, שעוברין כל בני אדם לפניו כבני מרון כלומר, אחד אחד ולא בערבוב.

ומשורשי מצות המועד הזה
שהיה מחסדי האל על ברואיו לפקוד אותם ולראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה כדי שלא יתרבו העוונות כל כך, ויהיה מקום לכפרה. והוא רב חסד מטה כלפי חסד, וכיון שהם מועטים מעביר עליהן. ואם אולי יש בהם עוונות שצריכין מירוק, נפרע מהן מעט מעט. וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (ע''ז ד, א) אוהבו נפרע ממנו מעט מעט. ואם לא יפקדם עד זמן רב, יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט כליה חלילה.

נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם, ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיות במנין מועדי השנה היקרים. ומצד שהוא יום הדין לדון כל חי ראוי לעמוד בו ביראה ופחד יותר מבכל שאר מועדי השנה. וזהו עניין זכרון תרועה הנזכרים בו, כי התרועה קול שבור, לרמז שישבור כל אחד תקף יצרו הרע ויתנחם על מעשיו הרעים, וכמו שנכתוב במצות שופר בארוכה בסדר פנחס (מצוה תה) בעזרת השם.

וזהו הטעם שלא קבעו זכרונם לברכה לומר הלל במועד הזה, וכמו שאמרו, שאין ראוי לו לאדם לומר שירה והוא עומד בדין; וכדאמר רבי אבהו בפרק אחרון דראש השנה (לב, ב): אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, מפני מה אין ישראל אומרים הלל בראש השנה ויום הכפורים? וכו' כדאיתא התם.

מדיני השביתה ביום טוב.
כתבתי קצתם כמנהגי במצות מועד הפסח, ועוד ראוי לכתוב כאן מעט מן העניינים הנזכרים במסכת ראש השנה, שאמרו שם שארבעה ראשי שנים הן, באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים, פירוש 'רגלים', כלומר רגל שבו תחילה לרגלים, כן פתרונו בגמרא, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, באחד בתשרי ראש השנה למה שכתבנו למעלה. באחד בשבט ראש השנה לאילנות כדברי בית שמאי, ובית הלל אומרין, בחמשה עשר בו, ושם מתבאר בגמרא, ראשי שנים אלו, לאיזה עניין הם.

ושם אמרו, (טז, ב) שארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. ועניין שינוי השם הוא לפי הדומה, כדי שיחשוב האדם כאילו הוא אדם אחר, ויכשיר כל דרכיו, ובכל עת שיקרא, יזכור זה ויתן לבו אל העניין.

ומה שאמרו שם שלושה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינוניים, ועניין פתיחת הספרים נאמר לפי הדומה על דרך משל בעניין השגחתו ברוך הוא עליהם, כדי שיכנסו הדברים באזני השומעים ידברו רבותינו לעולם במורגל בבני אדם.
צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, פרש מורי: צדיק גמור בכאן שכולו זכאי, וכן רשע גמור בכאן שכולו חייב, ולפיכך נחתם מיד למיתה, אחר שאין לו זכות בעולם שיגן עליו. בינוניים תלויין עד יום הכפורים, ואז גמר דין שלהם נחתם.

ומה שאמרו שם בסמוך לזה, בית שמאי אומרים שלוש כתות ליום הדין, כלומר, אחר המות של כל אחד ואחד מבני אדם, שזה קרוי יום הדין, כת אחד של צדיקים גמורים, וכת של רשעים, וכת של בינוניים, בכאן פרשו צדיק גמור ורשע גמור בדינם. ובזה הפירוש, תסתלק קושיא גדולה מן העניין, אם תזכה, בני, תרגיש בה ויניח לך עמלי זה.

ומה שאמרו שם, שהצדיק גמור בדינו נחתם לאלתר לחיי העולם הבא, אל תחשוב שחיי העולם הבא דבר השוה לכל צדיק, כי יש באותם החיים, מעלות אין מספר, וכל צדיק וצדיק עולה בהן עד מקום הראוי לו לפי שכרו.
ויתר פרטי עניינים אלה, שם בראש השנה פרק ראשון [או''ח סימן תרב תרג].

ונוהג איסור מלאכה ביום זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה ועשה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש חייב מלקות, כמו שכתבנו בשאר ימי המועדים.

how do you know your wife cheated on you why cheat on your wife how to cheat your wife
how to cheat catching a cheater husband cheated
wife affair site boyfriend cheated on me
why most women cheat marcandela.com what is infidelity
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

שיב. מצות קורבן מוסף ביום ראש השנה

להקריב קורבן מוסף ביום ראש השנה, שנאמר (ויקרא כג כד כה) ובחודש השביעי באחד לחודש וגו' והקרבתם אשה לה’ וגו'. ובסדר פנחס (במדבר כט ב ה) מזכיר הקורבן בארוכה.
וכל ענינה כמו שכתבתי במוסף הפסח במצות קורבן מוסף של כל שבעת ימי הפסח שבסדר זה (מצוה רצט).

did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
will my boyfriend cheat vancouverpaddlewheeler.com my boyfriend cheated on me with my best friend
boyfriend cheated on me blog.ivanovtech.com why married men cheat on their wives
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me

שיג. מצות תענית ביום עשירי בתשרי

לצום ביום העשירי בתשרי, והוא הנקרא יום הכפורים, שנאמר (ויקרא כג כז) אך בעשור לחודש וגו' ועניתם את נפשותיכם.
ובא הפירוש בספרא (אחרי מות ז ג) עינוי שהוא איבוד נפש, ואיזהו? זה אכילה ושתיה. וכמו כן פרשוהו זכרונם לברכה בגמרא (יומא עד, ב). ועוד באה הקבלה עליו, שהוא אסור ברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה.
ולשון ספרא (שם ח ג) מנין שיום הכפורים אסור ברחיצה ובסיכה [ובנעילת הסנדל] ובתשמיש המטה? תלמוד לומר שבת שבתון. כלומר, כי כפל השביתה, יורה על שביתה מהעסקים אלו ושביתה ממזון הגוף.

משורשי המצוה
שהיה מחסדי ה’ על כל בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפר על החטאים עם התשובה, וכמו שכתבתי בארוכה בסדר אחרי מות (מצוה קפה) במצות עבודת יום הכפורים. ולכן נצטוינו להתענות בו, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות חוש המשוש, יעוררו החומר להימשך אחר התאוה והחטא, ויבטלו צורת הנפש החכמה מחפש אחר האמת, שהוא עבודת האל ומוסרו הטוב והמתוק לכל בני הדעת. ואין ראוי לעשות ביום בואו לדין לפני אדוניו לבוא בנפש חשוכה ומעורבבת מתוך המאכל והמשתה במחשבות החומר אשר היא בתוכו, שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה. על כן טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החומר לפניה באותו היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה, ולא ימנענה מסך התאוות.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (יומא פ, א), ששיעור האכילה ביום הכפורים לחייב עליה דאורייתא מאכלין הראויין הוא ככותבת הגסה. והטעם שנשתנה שיעור האכילה דיום הכפורים משיעור שאר אכילת אסורין שבתורה שהן בכזית, מפני שהתורה אסרה האכילה באותו היום בלשון עינוי, ולא נאמר עליה לא תאכלו כמו בשאר איסורין, ופרשו חכמים, שקבלו הדברים מאשר קדמו להם, שאכילה נקראת בכזית, אבל עינוי הוא באדם, כל זמן שלא אכל עד ככותבת, שאין דעת בן אדם מתישבת בפחות.

ושיעור כותבת הוא יותר מגרוגרת ופחות מכביצה, ופחות משלושה זיתים גם כן, ששלושה (נ''א ששני) זיתים הן כביצה. כלל העניין כבר דקדק מי שהוא בקי ושקל בפלס, שאין במשקל י''ב ארגינ''ץ ועוד שיעור ככותבת, ודינו כחצי שעור. וכן מה שאמרו (יומא פרק ח,ב) ששיעור השתיה הוא מלא לוגמיו של אדם שהוא כביצה, שכבר שיערו כי ביצה מחזיקה מלא לוגמיו של אדם, ובפחות מכן אין בו איסור כרת אלא דינו כחצי שעור.

ולפיכך מי שהוא חולה אף על פי שאין בו סכנה גמורה, אם יהיה חלוש הרבה ראוי להאכילו ולהשקותו מעט מעט מכשיעור שאמרנו, ונותנין רווח בין אכילה ושתיה של פעם אחת לפעם אחרת כדי שיעור אכילת פרס, שהן שלוש ביצים כדעת רוב המפרשים, כדי שלא יצטרפו האכילות ותהיה נחשבת כאכילה אחת ושיעור אחד. אבל בין האכילה והשתיה אין צריך להפסיק, שאין מצטרפין אכילה ושתיה לעניין זה. ושיעור שבין שתיה לשתיה כדי שתית רביעית. ומותר לשקול ולשער דברים אלו ביום הכפורים לעת הצורך, ומוטב נחוש ונרחיק שלא לאכול שיעור, ולא נחוש לאסור המשקל שהוא מדרבנן.

וכן מעניין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (שם עז ב) כי אלו הענויין שהן דרבנן, כגון רחיצה וסיכה, לא גזרו בהן רק שלא לעשותן שלא לצורך, אבל כל שעושה אותן לצורך לא גזרו, כגון מי שיש לו חטטין בראשו שסך כדרכו ואינו חושש, ואפילו לנטורי פירי אמרו זכרונם לברכה (שם), שמותר לעבור במים עד הצואר, וכל שכן לדבר מצוה, בין בהליכה בין בחזרה.

ובעניין הסנדל פרשו לנו מורינו ישמרם אל, שסנדל הוא בכל מקום של עור, וזהו שאסור ביום הכפורים, אבל לא של מין אחר. וכללא דמלתא לפי קצת הפירושים דכל שהוא ראוי לעניין חליצה, כלומר שהוא של עור, הוא אסור ביום הכפורים, ומותר לצאת בו בשבת לרשות הרבים. וכל שאינו ראוי לחליצה, כגון של שעם וגמי והוצי ושאר מיני עשבים - מותרין ביום הכפורים, ובלבד שלא יצא בהם למקום שאינו מעורב, דמשאוי חשבינן להו. ומן המפרשים רבים ונכבדים מתירין לצאת בכולן ברשות הרבים.

ודין חולה שיש בו סכנה, שמאכילין אותו על פי רופא בקי, או על פי עצמו, ואפילו רופא אומר אינו צריך.
ודין עוברה שהריחה,
ודין מי שאחזו בולמוס.

ודין קטנים בין תינוק בין תינוקת מאיזה זמן מעניין אותן כל היום מדרבנן, וכן מאיזה זמן מחנכין אותן לשעות. וכללא דמילתא לפי קצת מן המפרשים, דשתי שנים קודם גדלות בבריא משלימין מדרבנן, ושתי שנים קודם לכך מחנכין אותם לשעות. ויש שפרשו שנה אחת קודם גדלות משלימין מדרבנן בין תינוק בין תינוקת, ויש שפרשו שאין משלימין מדרבנן רק בתינוקת לבד שנה אחת קודם גדלות, אבל תינוק אינו משלים כלל מדרבנן, וגדלות - הוא בתינוק שלוש עשרה שנה ויום אחד, ובתינוקת שתים עשרה שנה ויום אחד.
והמלך והכלה ברחיצה ביום זה מה דינן (יומא עג ב).

[דין תשעה באב]
ועוד אזכיר לך כאן מה שאמרו זכרונם לברכה גם כן בעניין תענית תשעה באב הידוע שהוא מדרבנן, ואף על פי שרחוקים מאוד שני הימים אלה בטעמן ובכל ענינם, לפי ששם תענית כוללם נדבר בו מעט.
ואודיעך שהחמירו בו חכמים בכל עניינו כמו ביום הכפורים להפסיק מבעוד יום, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ועוברות ומניקות שמתענות בו כשאר העם, מה שאין עושות כן בכל שאר תעניות, חוץ משלוש תעניות אמצעיות של עצירת מטר, כמו שנזכר במסכת תענית בסוף פרק ראשון (יד, א), דאסיק רב אשי התם, נקוט מציעתא בידך.

ויתר פרטי מצוה זו, מבוארים במסכת יומא [א''ח סי' תריב].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר על זה ואכל ביום הכפורים כשיעור הכותבת ביטל עשה, ועבר על לאו שיש בו כרת, שנאמר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה. אכל או שתה כשיעור זה בשגגה חייב קורבן חטאת קבועה.

abortion clinics in chicago open pills to terminate early pregnancy
will my husband cheat again wives who cheat why women cheat on their husband
wife affair site boyfriend cheated on me
lesbian adult-youth stories site personal intimate stories about sex sensual

שיד. מצות קורבן מוסף של יום הכפורים

להקריב קורבן מוסף ביום הכפורים שנאמר (ויקוא כג כז) אך בעשור לחודש וגו' והקרבתם אשה לה’.
ובסדר פנחס פירש הקורבן כמו שכתוב שם (במדבר כט ח) והקרבתם עולה לה’ ריח ניחח פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה וגו'. וזה הכתוב שבפנחס, הביא הרמב''ם זכרונו לברכה במנינו, ואני כתבתי הקודם בתורה, והכל עולה לעניין אחד.

משורשי מצות קורבן המוסף וקצת דיניו
כבר כתבתי מה שידעתי במוסף הפסח שבסדר זה (מצוה רצט), וקשר אחד לכולם הדומה.

cheat wife open reasons women cheat on their husbands
how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
has my boyfriend cheated on me quiz parentpower.com did my boyfriend cheated on me
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
masterbation schools technices sex stories tamil sex stories readable black female slave sex stories

שטו. שלא לעשות מלאכה בעשרה בתשרי

שלא לעשות שום מלאכה ביום הכפורים, והוא יום עשירי לחודש תשרי, שנאמר 'בעשור לחודש השביעי' וגו' וכתיב בתריה 'וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם'. ומלת כי, הוא נתינת טעם לביטול המלאכה, וכעניין שאכתוב לקמן בסדר זה במצות עשה דשביתה דכפורים (מצוה שיז).
וגם כל עניין מצוה זו שם תמצאנו, ולא אכתוב לך תוספת בדבר שאינו צריך.

i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
women will cheat read my boyfriend cheated on me quotes
what makes people cheat link when married men cheat

שטז. שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים

שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים, שנאמר (ויקרא כג כט) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה.
כל עניין מצוה זו כתבתי למעלה בסדר זה במצוה שי''ג, עין שם כי קרוב הוא.

signs of a cheater catch a cheat women who cheat on husband
women will cheat tracyawheeler.com my boyfriend cheated on me quotes
what makes people cheat link when married men cheat

שיז. מצות שביתה ממלאכה ביום הכפורים

לשבות מכל מלאכה ביום הכפורים, שנאמר (ויקרא כג לב) שבת שבתון הוא לכם. וכבר כתבתי (מצוה רצז) מה שאמרו זכרונם לברכה (שבת כה, א) האי שבתון עשה הוא, כלומר, שפירושו כאלו יאמר שבתו ביום זה.

משורשי המצוה
על צד הפשט, כדי שלא נהיה טרודים בשום דבר, ונשים כל מחשבותינו וכל כונתנו לבקש מחילה וסליחה מאת אדון הכל ביום זה, שהוא נכון לסליחת העוונות מיום שנברא העולם, וכמו שכתבתי ב''אחרי מות'' במצות עבודת יום הכפורים (מצוה קפה).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה ז, ב) שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אף על פי שאינו מלאכה גמורה אסור לעשותו ביום הכפורים. כללו של דבר אין בין שבת ליום הכפורים, אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה, וביום הכפורים בכרת. ומכל מקום התירו זכרונם לברכה לקנב הירק ביום הכפורים מן המנחה ולמעלה, כדי שנמצא אותו מוכן לערב מיד, מה שאינו מותר בשבת. ונהגו העם להחמיר בדבר ולנהג בו איסור כשבת לכל דבר.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת יומא.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה ועשה מלאכה ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, וכמו שנכתוב בעזרת ה’ (מצוה רטו).

i want my wife to cheat on me wife wants to cheat what to do when your wife cheated on you
i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
husband cheated on me site cheats
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
how to cheat how to know if wife has cheated husband cheated
signs of a cheater read women who cheat on husband

שיח. מצות שביתה ממלאכה ביום ראשון של חג הסוכות

לשבת ממלאכה שאינה צורך אוכל נפש ביום ראשון של חג הסוכות. שנאמר (ויקרא כג לה) ביום הראשון מקרא קודש.

משורשי מצות השביתה
בשבת ובימים טובים, כתבתי בהן כבר מה שידעתי, וטעם אחד לכולן. וקצת דיניה כתבתי (מצוה רחצ) בלאו דאיסור מלאכה שבסדר זה בעזדת השם.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן
בזכרים ונקבות. והעובר עליה ביטל עשה מלבד שעבר על לאו.

hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
i want my wife to cheat on me wife wants to cheat what to do when your wife cheated on you
how to cheat your wife femchoice.org your wife cheated on you
i love my girlfriend but i want to cheat click has my girlfriend cheated on me
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me

שיט. שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות

שלא לעשות מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ביום ראשון של חג הסוכות, שהוא יום חמשה עשר בתשרי, שנאמר (ויקרא כג לד לה) דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי וגו' ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו.
עניין איסור מלאכה ביום טוב כתבתיו למעלה בפסח בסדר זה (מצוה רחצ), וענינה שוה בכל דבר.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
pro abortion facts open abortion clinic houston tx
hiv skin rash hiv aids symptoms pictures signs of having hiv
how to cheat catching a cheater husband cheated

שכ. מצות קורבן מוסף בכל יום משבעת ימי הסוכות

להקריב קורבן בחג הסוכות, שנאמר (ויקרא כג לו) שבעת ימים תקריבו אשה. וזהו מוסף החג, ובסדר פנחס (במדבו כט יג לה) מאריך בו יותר ומפורש במוסף של כל יום ויום כמה בהמות היו מקריבין, כי כל יום ויום חלוק מחברו, שחשבון הפרים מתמעטים בכל יום. ואמרו זכרונם לברכה שבזכות מצוה זו יתמעטו שונאיהם של ישראל, כמו שפרים מתמעטין בכל יום.

וכבר כתבתי בקורבן מוסף הפסח (מצוה רצט) שורש מספיק לכל המוספין לפי דעתי על צד הפשט.
והרמב''ם זכרונו לברכה הביא במנינו הכתוב שבסדר פנחס, ואני הבאתי הבא ראשון בתורה, והכל עולה לטעם אחד.

how to install spy app on android android phone spy software free cell spy software
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
i almost cheated on my husband developersalley.com why my husband cheated on me
dating sites for married people why women cheat on their husbands reasons why husbands cheat
how to cheat on wife dating for married wife cheaters
what makes people cheat link when married men cheat
adult xxx stories free sex stories with pictures free online intimate sex stories

שכא. מצות שביתה ממלאכה ביום שמיני של סוכות

לשבות ממלאכה שאינה צורך אוכל נפש ביום השמיני של חג הסוכות, שנאמר (ויקרא כג לו) ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם, והוא יום שנים ועשרים בתשרי.

משורשי מצות שביתת הרגל
כתבנו למעלה (מצוה רצז) ועוד נכתוב בעניין בעזרת השם, באיסור מלאכה שביום זה בסדר זה (מצוה שכג), ושם נבאר שיום טוב זה, הוא יום טוב בפני עצמו.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
ואף על פי ששביתת הרגל ממצות שהזמן גרמא הוא, אף על פי כן מכיון שבעשית המלאכה יש בה גם כן איסור לאו, הנשים חייבות בה, מן הכלל שבידינו איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם - השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה. והעובר על זה ועשה מלאכה ביום זה ביטל עשה, מלבד שעבר על לאו, כמו שנכתוב בסדר זה בעזרת השם.

sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

שכב. מצות קורבן מוסף ביום שמיני של סוכות שהוא נקרא שמיני עצרת

להקריב קורבן מוסף ביום השמיני מחג הסוכות, וזהו מוסף שמיני עצרת, שנאמר (ויקרא כג לו) והקרבתם אשה לה’ עצרת היא וגו', ובסדר פנחס (במדבר כט לג לח) מפרש אותו בארוכה. ובבאור אמרו זכרונם לברכה, שהוא רגל בפני עצמו וקורבן בפני עצמו, ועל כן, יש לנו למנות מוסף זה, מצוה בפני עצמה.

משורשי מצות מוסף
ומכל ענינה, כתבתי הרבה פעמים למעלה מה שהשיגה ידי.

how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
how to cheat your wife read your wife cheated on you
dating for married men how many people cheat cheaters
adult baby girl stories blog.icuracao.net lesbian adult-youth stories
teen sex stories link akka sex stories
adult xxx stories read free online intimate sex stories

שכג. שלא לעשות מלאכה ביום שמיני עצרת

שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג, והוא יום שנים ועשרים בתשרי, שנאמר (ויקרא כג לו) ביום השמיני מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו, וזה נקרא חג העצרת. ואמרו זכרונם לברכה, שהוא נקרא כן, לפי שהוא סוף המועדים. ועל דרך משל הוא, כאלו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם.

כבר אמרנו הרבה פעמים, שאיסור מלאכה בכל המועדים שוה.

[שמיני עצרת ודיניו]
אמנם יש לי להרחיב המאמר בכאן ולהודיעך בני בעניין יום טוב זה מה שהודיעונו בו חכמים זכרונם לברכה (יומא ב ב), שהוא יום טוב בפני עצמו, כלומר, שאינו מכלל חג הסוכות, ואף על פי שאתה רואה כל ישראל יושבים בסוכותיהם יום אחד משני ימים טובים של חג העצרת זה, אין הדבר מפני שיהיה מכלל החג, שהרי בפירוש אנו אומרים בברכותיו את יום שמיני חג העצרת, ואין זכר לחג הסוכות בו כלל. אבל מפני תקנת שני ימים טובים של גליות אנו צריכין לישב בסוכה שמונה ימים ולא יספיקו לנו שבעה כדין התורה ועל כן אנו יושבים בסוכה ביום השמיני של חג הסוכות. ואמרו זכרונם לברכה (סוכה מז, א) מיתב יתבינן בסוכה, כדי לצאת ידי חובה. אחר שחייבונו זכרונם לברכה להוסיף יום אחד בכל מועד ומועד, הוספנו גם כן בסוכות ועשינו ימי סוכה שמונה ימים, אבל מכל מקום, ברוכי לא מברכינן על הסוכה ביום זה, אחר שהוא באמת יום מועד אחר, שהשתא בקיאין אנו בקבועא דירחא. ויותר ראוי שנברך על יום טוב העצרת שהוא האמיתי, ולא על האחר שהוא מפני התקנה.

ושמא תאמר, למה לא תיקנו לברך על שניהם, ונאמר ביום חג הסוכות וחג העצרת הזה, כמו בשבת ומועד שאנו זוכרים את שניהם? הא ליתא, דאילו שבת ומועד שניהם כיום אחד הן, אבל שני מועדים אי אפשר שיהיו ביחד, ועל כן אין ראוי לנו לברך כן.
אבל לישב בסוכה ראוי לנו, שישיבת הסוכה לא גרעא מידי בחג העצרת, ויש בדבר מצות התקנה של שני ימים טובים של גליות שתקנו זכרונם לברכה בכל מועד, כמו שפרשנו למעלה.

[חול המועד ודיניו]
ועוד אודיעך בני מעט במה שאמרו זכרונם לברכה בעניין חולו של מועד, והם הימים האמצעיים שבפסח וסוכות, שאסרו זכרונם לברכה בעשיית מלאכה מן התורה, ואולם לא בא מפורש בתורה איזו מלאכה אסורה בהם או מותרת. אבל מכל מקום התורה אסרה בהם מלאכה, כמו שלמדו חכמים הדבר מן הכתוב בפרק שני ממסכת חגיגה (יח, א).

יש מהם שלמדו הדבר ממקרא (שמות כג טו) ד'את חג המצות תשמר', והוא רבי יאשיה. דמשמע ליה, כל ימי חג המצות תשמור מעשיית מלאכה, אבל לא שיהיו כולן שוין במלאכות. ורבי יונתן אתיא ליה בקל וחומר התם מראשון ושביעי, שאין קדושה לפניהם ולאחריהם וכו'.
ואיתא התם דיליף לה (ויקרא כג ז) מ'כל מלאכת עבודה לא תעשו', והוא רבי יוסי הגלילי, והכי פרישנא ליה לקרא אלביה. כלומר: ביום הראשון הוא איסור כל מלאכת עבודה, חוץ מצורך אוכל נפש; אבל בחולו של מועד, לא כל מלאכות של עבודה אסורות בו, אבל יש אסורות ויש מותרות, ומסרן הכתוב לחכמים.
ורבי עקיבא יליף לה מ'אלה מועדי ה’ מקראי קודש' (שם ד) דמוקים לה אחולו של מועד. ומדכתיב ביה 'מקראי קודש' - מלמד שאסור בעשיית מלאכה, ואפשר דאלביה המלאכות המותרות בו נפקי ליה מ'עצרת היא', כלומר שיום שמיני הוא עצור מכל מלאכה, ולא שאר הימים.
אי נמי נפיק ליה מ'השביעי' הכתוב בפסח בסדר ראה אנכי 'ששת ימים תאכל מצות'. שאמרו זכרונם לברכה 'וביום השביעי עצרת' - השביעי עצור בכל מלאכה ולא הששי. ואי זו מלאכה אסורה או מותרת? מסרן הכתוב לחכמים, ואחר שהדבר מסור בידם, שלא אסרה התורה אלא במה שיאמרו הם, חלקו המלאכות כפי רצונם ודעתם, ונמצא שכל מלאכה שאסרו הם זכרונם לברכה אסורה לנו מדאורייתא, ואשר התירו גם כן מותרת מן התורה, כי בידם נמסר איסור זה לפי משמעות הנדרש בכתוב.

והם אמרו דרך כלל, שכל מלאכה שאם לא יעשה אותה במועד ימצא בה הפסד הרבה מותר לעשותה, וזהו אמרם (מו''ק ב, א) משקין בית השלחין במועד. כלומר, גן ירק או כיוצא בו שמשקין אותו תמיד, ואם לא ישקוהו יפסד. לשון 'שלחין' כמו 'שלהין', מלשון משלהי, שהוא צמא למים.
ואמרו זכרונם לברכה, דכשהוא משקה אותו, לא ישקהו מן הברכה ומימי הגשמים שיש בדבר טורח הרבה, אבל משקין אותו מן המעין, כלומר שממשיכו ומשקה בו, הרי שהחמירו בזה קצת שלא לטרוח בדבר טורח רב, מפני שזה אינו נעשה אלא כדי שתהיה גינתו רעננה, דשמא תיבש כולה או מקצתה.

אבל בכל מלאכה האבדה או ודאי קרובה להפסד אם לא יעשנה במועד, כגון מי שיש לו זיתים, וירא שלא יפסיד אם לא יוציאו מהן שמנן מיד, או ענבים אם לא ידרוך אותם מיד, או כל דבר כיוצא בהן, לא החמירו בזה, ולא חשו לטורח רב, אלא עושה בהם כל צרכיו בלא שום שנוי כדרך שהוא עושה בחול.
וכן התירו זכרונם לברכה לבצור במועד כרם שהגיע זמנו להבצר.
ועוד אמרו דרך כלל בעניין זה, שההדיוט תופר כדרכו, והאמן מכליב, ובודאי לא בתפירה לבד אמרו כן, אלא הוא הדין לכל המלאכות לפי הדומה.
ושאלתי פי מורי אם נאמר כן בכתיבה, שיכתוב ההדיוט כדרכו? ולא התירו לי, אולי מפני שמצאנו בפירוש שאסרו זכרונם לברכה להגיה אפילו אות אחת בספר תורה, נחמיר בכתיבה.

ואסרו לכל אדם (שם יב, ב) שלא יכוין מלאכתו במועד, כלומר שיניח מלאכתו לדעת קודם המועד בעניין שיעשה אותה במועד מפני שהוא פנוי, כי לא לעסוק במלאכה הוקבעו ימי חולו של מועד, כי אם לשמוח לפני השם, רוצה לומר, להתקבץ במדרשות ולשמע נועם אמרי ספר: הלכות הפסח בפסח, והלכות עצרת בעצרת, והלכות החג בחג.
וכל המכוון מלאכתו במועד ועשה אותה, בית דין מאבדין אותה ומפקירין אותה לכל. ואם מת אותו שכוון אותה מלאכה במועד אין קונסין בנו אחריו, וגם אין מונעין הבן מלעשות אותה מלאכה במועד כדי שלא תאבד. וקורא אני על בן זה יכין וצדיק ילבש (איוב כז יז).

ודרך כלל התירו זכרונם לברכה (שם יג, א) כל מי שיש לו צורך, כלומר שאין לו מה יאכל, לעשות כל מלאכה, וכן לבעל הבית התירו לעשות כל מלאכה לצורך מי שאין לו מה יאכל, ופירוש 'אין לו מה יאכל' לפי הדומה הוא מי שאין לו מעות במה שיקנה צרכיו, ואף על פי שיש לו בית וכלי תשמיש, שאין מחייבין לו לאדם למכור כליו.
ויתר פרטי חלוקי מלאכות המועד, רבו עד מאוד, וכולן יתבארו יפה במסכת מועד קטן.

וכלל זה יהיה בידך, שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת, שאין לך לדמות ולהוציא בהן דבר מדבר, כי פעמים תמצא לרבותינו זכרונם לברכה מתירין מלאכה כבדה בעניין אחד, ופעמים יחמירו על הקלה בעניין אחר, ואל תתמה על הדבר עם ההקדמה שהקדמתי, כי התורה לא אסרה ולא התירה בחולו של מועד אלא במה שיסכימו הם. וכן בעניין שבותי שבת ויום טוב נמצא בגמרא מקומות שהעמידו דבריהם זכרונם לברכה אפילו במקום תורה, ופעמים מקילין בהן במקום שראו טוב להקל, ולא דבר רק בכל דבריהם.
וזכור בני כלל זה, שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת, שאין דנין בהן דבר מדבר, ואל תטעה בו, כי גדולי עולם אמרוהו.
ודעת הרמב''ם זכרונו לברכה שכל איסור מלאכה בחולו של מועד אינה אלא מדברי סופרים, וכל אותן הכתובים שאמרנו למעלה שהן בריש מסכת משקין ירצה הרב לומר דאסמכתא בעלמא נינהו.
והרמב’’ן זכרונו לברכה ורבים עמו אמרו, שעיקר איסור מלאכה בו מן התורה, כמו שכתבנו. ופרטי המלאכות וחלוקיהן, נמסרו לחכמים זכרונם לברכה.

cheat wife most women cheat reasons women cheat on their husbands
why do men cheat on their wife my husband cheated what makes people cheat
wife affair developerstalk.com boyfriend cheated on me
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories

שכד. מצות נטילת לולב

מצות לולב, שנקח ביום ראשון של חג הסוכות בידינו, פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל, שנאמר (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל.
ובא הפירוש (סוכה לה א) כי פרי עץ הדר זה האתרוג וכפת תמרים הוא הלולב, ונכתב כפת חסר וי''ו, לרמז שהחיוב שנקח לולב אחד ולא שנים ושלושה או יותר וענף עץ עבות הוא ההדס, וערבי נחל היא הערבה הידועה בישראל.

משורשי המצוה
הקדמה. כבר כתבתי לך בני כמה פעמים במה שקדם, שהאדם נפעל כפי פעולותיו שיעשה תמיד, ורעיוניו וכל עשתונותיו נתפשות אחרי פועל ידיו, אם טוב ואם רע. ועל כן כי רצה המקום לזכות את עמו ישראל אשר בחר, הרבה להם מצות להיות נפשם מתפעלת בהן לטובה תמיד כל היום.
ומכלל המצות שצונו להתפיש מחשבתנו בעבודתו בטהרה, היא מצות התפלין להיותן מונחות כנגד אברי האדם הידועים בו למשכן השכל. והם הלב והמוח, ומתוך פעלו זה, תמיד ייחד כל מחשבותיו לטוב, ויזכור ויזהר תמיד כל היום לכון כל מעשיו ביושר ובצדק.

וכמו כן מצות הלולב עם שלושת מיניו מזה השורש היא, לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל, כי הוא עת אסיפת התבואות ופרות האילן לבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף. וצוה האל לעמו לעשות לפניו חג באותה העת לזכותם להיות עיקר השמחה לשמו יתברך.
ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלקים בעת ההיא, צונו ה’ לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו, והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח כמו שהעת עת שמחה, כי צדק כל אמרי פיו, וידוע מצד הטבע כי ארבעת המינין כולם משמחי לב רואיהם.

ועוד יש בארבעה מינין אלו עניין אחר, שהם דומים לאברים שבאדם היקרים.
שהאתרוג דומה ללב, שהוא משכן השכל, לרמז שיעבד בוראו בשכלו,
והלולב דומה לשדרה שהיא העיקר שבאדם, לרמז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא.
וההדס דומה לעינים, לרמוז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו,
והערבה דומה לשפתים, שבהן יגמר האדם כל מעשהו בדבור, לרמז שישים רסן בפיו ויכון דבריו ויירא מהשם יתברך אף בעת השמחה.

וטעם שאינו נוהג במדינה אלא יום אחד, לפי שידוע, כי עיקר השמחה, ביום ראשון הוא.
ואם תשאל שמיני עצרת שיש בו שמחה גדולה לישראל, למה לא היה ניטל בו?
התשובה, כי יום שמיני עצרת כולו לשם יתברך וכמו שאמרו זכרונם לברכה משל למלך שעשה סעודה וכו'. כדאיתא במדרש, ולבסוף אמר להם עכבו עמי יום אחד, שקשה עלי פרידתכם, ולפיכך נקרא עצרת, ואם כן אין צריך זכרון אחר.
וחג הפסח אין צריך הזכרה בלולב, שהרי מצה ומרור וגופו של פסח בין ידיו, ועוד שאינו זמן שמחה כמו חג האסיף.
וחג השבועות גם כן אין צריך הזכרה אחרת, כי עיקר הרגל אינו אלא מצד מתן תורתנו, והיא זכרוננו הגדול לישר כל ארחותינו.
זהו הנראה לי בעניינים אלו על צד הפשט, והאמנתי כי יש אל המקבלים סודות נפלאים במצות הלולב ושלושת המינים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות כז א) שארבעה מינין אלו, מצוה אחת הן ומעכבין זה את זה, בשאין לו. אבל אם יש לו ונטלן בזה אחר זה יצא, דקיימא לן לולב אין צריך אגד.
ונוטלין לולב אחד, ואתרוג אחד, ושני בדי ערבה, ושלושה בדי הדס כשר, כלומר, שיהיו עליו, עשויין תלתא תלתא בקינא כמו שמפורש בגמרא (סוכה לב, ב), ולזה רמז הכתוב כשקראו עבות.
ושיעור אורכו של לולב לכל הפחות ארבעה טפחים, והדס וערבה שלושה טפחים שהן עשר אצבעות בגודל, ושיעור אתרוג אין פחות מכביצה.

ודין הדברים שהלולב והאתרוג והערבה וההדס נפסלין בהן (סוכה כט לד), ודין שותפין שקנו אתרוג בשותפות או אחים שקנוהו מתפיסת הבית, שאם קנוהו על דעת לצאת בו יוצאין בו כל אחד מהם ואין צריכין זכיה זה מזה, כן הורו לנו מורנו, ישמרם אל. ודיני הנענוע שהחיוב להוליך ולהביא ולהעלות ולהוריד. והעניין, לעורר הנפש שתזכור בעת השמחה כי הכל לשם יתברך, ממעלה עד מטה וארבע רוחות, שהכל נכלל בזה.
ויתר פרטיה, מבוארים במסכת סוכה.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן
בזכרים ולא בנקבות. והעובר עליה ולא נטל ארבעה מינין אלו ביום ראשון של חג הסוכות שלא חל בשבת בכל מקום, וכן בכל שבעה במקדש, ביטל עשה זה.
ובמקדש היה ניטל ביום ראשון אפילו בשבת.

has my boyfriend cheated on me quiz link did my boyfriend cheated on me
i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me
adult baby girl stories open lesbian adult-youth stories
sex stories swinger girls reader tolobel.com interactive adult stories

שכה. מצות ישיבת סוכה

מצות סוכה, שנצטוינו לשבת בסוכה שבעת ימים, שנאמר (ויקרא כג מב) בסכות תשבו שבעת ימים, ויום ראשון הוא יום חמשה עשר בתשרי.

משורשי המצוה
מה שמפורש בכתוב, למען נזכור הנסים הגדולים שעשה האל ברוך הוא לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים שסככם מענני כבוד, שלא יזיק להם השמש ביום וקרח בלילה.
ויש שפרשו (סוכה יא, ב), שסוכות ממש עשו בני ישראל במדבר, ומתוך זכירת נפלאותיו שעשה עמנו ועם אבותינו נזהר במצותיו ברוך הוא, ונהיה ראויים לקבלת הטובה מאתו, וזהו חפצו ברוך הוא שחפץ להיטיב.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שם ב, א), סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, וכן אם היא נמוכה למטה מעשרה טפחים, וברחבה צריך שבעה טפחים על שבעה, ופחות מכן פסולה, וצריכה שלוש דפנות, וצורת פתח שהיא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.
ודין צלתה מרובה מחמתה שכשרה, ואם לאו פסולה, והמעובה כמין בית כשרה,
ודין העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה,
ודין העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה,
ודין סכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בין מבפנים בין מבחוץ כשרה,
ודין הסכך שהחיוב לעשותו מדבר שאינו מקבל טומאה, כגון פסלת גרן ויקב, אבל לא בדבר המקבל טומאה,
ודין סכך פסול באמצע או מן הצד,
ודין אויר שלושה שפוסל בין באמצע בין מן הצד בסוכה קטנה,
ודין פרס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר שפסולה, פרסן לנאותן כשרה, שכל לנאותה כשרה.
ודין סוכה על גבי סוכה,
ודין ישן בכילה בסוכה, שאם יש לה גג אפילו גג טפח אסור ואם לאו מותר, והישן תחת המטה בסוכה שאם גבוהה עשרה טפחים אסור, ואם לאו מותר, ואף על גב דבקינופות אסור אף על גב דלא גבוה עשרה, שאני מטה הואיל ולגבה היא עשויה, והפורס סדין על שני נקליטין מותר לישן תחתיו, לפי שאין לו גג, והרי הוא כמי שעושה חלל באצילי ידיו שזה ודאי מותר.
ודין סוכה גזולה שכשרה, לפי שאין קרקע נגזלת, ואפילו גזל העצים ועשה מהן סוכה כשרה, מתקנת חכמים שתקנו לשלם דמי עצים.
ודין מצטער שפטור מן הסוכה, שהתורה אמרה תשבו כעין תדורו, וכל שכן חולה שפטור גם כן מטעם זה, ואפילו משמשי חולה פטורים, וכל שלוחי מצוה, וכן החתן וכל חבורתו, דמצוה עבדי.
ודין הולכי דרכים, ושומרי גנות ופרדסים, ושומרי העיר,
ודין ירדו גשמים,
ודין סכת גנב''ך ורקב''ש שכשרה.
ודין עצי סוכה שאסורין כל שבעה מדאורייתא, וביום השמיני ותשיעי בגולה אסורין משום מוקצה. ונויי סוכה אסורין משום בזויי מצוה, משם הרמב’’ן זכרונו לברכה.
ויתר רובי פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת סוכה [א''ח סימן תרכה].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן
בזכרים אבל לא בנקבות, והעובר על זה ולא אכל אכילה של פת בסוכה, או שלא ישן בה ואפילו שנת עראי, והוא שלא יהיה חולה או מצטער או פטור מחמת הדברים שאמרנו ביטל עשה זה, וכבר כתבתי למעלה (מצוה ו'), שבית דין כופין על בטול עשה.
ולילה הראשון חייב כל אדם מדאורייתא לאכול בה כזית פת לכל הפחות. שאר הימים רשות, שאם רצה לאכול חוץ מן הסוכה אוכל, ובלבד שלא יאכל אכילת קבע של פת אלא בסוכה, וחסידים הראשונים לא היו אוכלין שום דבר כי אם בסוכה (סוכה כו ב).

i love my girlfriend but i want to cheat go has my girlfriend cheated on me

פרשת בהר

פרשת בהר יש בה שבע מצות עשה ושבע עשרה מצות לא תעשה.

how do you know your wife cheated on you open how to cheat your wife
husband cheated on me site cheats
lesbian adult-youth stories adult illustrated stories personal intimate stories about sex sensual

שכו. שלא נעבוד האדמה בשנה השביעית

שלא נעבוד האדמה בשנה השביעית שהיא נקראת שנת השמיטה, שנאמר (ויקרא כה ד) ובשנה השביעית וכו' שדרך לא תזרע.

שורש מצוה זו
ופרטיה וכל עניניה כתוב ב'אם כסף תלוה' (מצוה פד. סו) וקחנו משם. והעובר על זה ועבד אדמתו בזמן הבית באחת מן העבודות האסורות מדאורייתא, כמו שאמרנו שם לוקה.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
how to install spy app on android phone spy software free free cell spy software
cheat wife open reasons women cheat on their husbands
i want my wife to cheat on me site what to do when your wife cheated on you

שכז. שלא נעשה עבודה גם באילנות

שלא נעשה עבודה גם באילנות בשנה השביעית, שנאמר (ויקרא כה ד) וכרמך לא תזמור. ולשון ספרא (בהר א ו) הזרע והזמיר פירוש, 'לא תזרע ולא תזמור' - בכלל היו, כלומר בכלל שביתה היו, שכבר אמר 'ושבתה הארץ', וכן 'שנת שבתון יהיה לארץ', ולמה יצאו? להקיש עליהם: מה זרע וזמיר מיוחדין, שהן עבודה בארץ ובאילן וכו', כדאיתא התם.
עניין מצוה זו כמצות הקודמות. וקצת פרטיה כתבתי גם כן בפרשת אם כסף תלוה תראנו משם (מצוה פד).

i cheated on my husband with my ex trailblz.com how could my husband cheated on me
did my girlfriend cheated on me guy cheated on girlfriend with me did my girlfriend cheated on me
signs of a cheater how do i know if my wife has cheated women who cheat on husband

שכח. שלא נקצור ספיחים בשנה השביעית

שלא נקצור מה שתצמיח הארץ מעצמה בשנה השביעית. ולא מה שתצמיח בשנה זו ממה שנזרע בה בשנה הששית וזהו נקרא ספיח, שנאמר (ויקרא כה ה) את ספיח קצירך לא תקצר. רוצה לומר, שלא נקצור אותו כדרך שאנו קוצרים תבואתנו בשאר שנים, אבל מכל מקום, אכילתו הותרה לנו, ובלבד שנאכלהו דרך הפקר, כלומר בלי הכנה, וכמו שנפרש במצוה שלפנינו (מצוה שכט), כי לא תקפיד התורה בדברים אלו, זולתי שיראה ממעשה האדם בכל עניין שנה זו כאלו אין דבר מיחד ברשותו, רק שהכל ברשות אדון הכל, וכמו שאמרנו למעלה.

משורשי המצוה
מה שכתוב בעניין זה (במצוה פד).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שביעית פ''ד מ''ב), שאפילו עבר אדם ונטע שדהו בשביעית וצמחה פרותיה מותרין באכילה מדאורייתא, ובלבד שלא יקצור כדרך הקוצרים בכל שאר שנים שקוצרים כל השדה ומעמרין כרי ודשין בבקר.
אלא הדין הוא מדאורייתא לקצור מעט מעט ולחבוט ולאכול. אבל חכמים גזרו להיות הספיחין אסורין באכילה, מפני עוברי עבירה שיזרעו גינתם בסתיו, ויאמרו ספיחין הן.
וגזרה זו אינה אלא בירקות ותבואה וקטניות, שדרך בני אדם לזרען, אבל פרות האילנות והעשבים, שאין דרך בני אדם לזרען מותרין.

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות
בארץ ישראל בלבד מן התורה, ובזמן שישראל שם, ולעניין שאר מקומות הכל כמו שכתבתי (מצוה פד). והעובר על זה בזמן הבית וקצר תבואה שזרע כדרך הקוצרים, כגון שקצר את כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר כדרך שבני אדם עושים בשאר שנים - לוקה. והמלקט מספיחי תבואות הנזרעות אף על פי שלא קצר הכל ביחד, היו מכין אותו מכת מרדות, שחכמים גזרו עליהם, כמו שאמרנו.

free android monitoring app turbofish.com free spyware app for android
my wife cheated go women cheat
want my wife to cheat developerstalk.com wives cheat
masterbation schools technices sex stories tolobel.com black female slave sex stories

שכט. שלא נאסוף פרות האילן בשביעית כדרך שאוספין אותן בכל שנה

שלא נאסף מה שיוציאו האילנות בשנה השביעית כדרך שאוספין בני אדם פרות אילנותיהם בכל שנה. אבל יש לנו לעשות בדבר שינוי כדי להראות שהכל כהפקר בשנה זו. וזהו פירוש (ויקרא כה ה) ואת ענבי נזיריך לא תבצר. כלומר, שלא תבצר כדרך הבוצרים, שכן בא עליו הפירוש המקבל, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (שביעית פ''ח מ''ו) מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין אותן במקיצה, אבל קוצה הוא בחרבה [-סכין], ואין דורכין ענבים בגת, אבל דורך הוא בערבה, אין עושין זיתים בבד ובקוטב, אבל כותשם הוא ומכניס לבודדה.

ופירוש 'נזירך', כלומר שהנזרת והפרשת אותם מבני אדם ולא עשית מהן הפקר - לא תבצור אותם עד שתפקירם, כן הוא דעת רש''י זכרונו לברכה, כי הוא סובר שהשומר שדהו ופרותיו בשביעית אין הפירות נאסרין. וכן כתב בפירושיו בסוכה וביבמות. וכן הדבר למד מדין תורה בראיות נכונות.

ומה שאמרו בתורת כהנים (בהר א ג) 'ואת ענבי נזירך לא תבצור - מן השמור בארץ אי אתה בוצר, אבל בוצר אתה מן המופקר', נפרש לדעתנו זה: מן השמור בארץ אי אתה בוצר, בעוד שיהא שמור אסור לך לבצור מהם, אבל לא שייאסרו הפרות בכך.
והרמב’’ן זכרונו לברכה פרש 'נזירך' - כלומר גפן שלא עבדוהו ולא זמרו אותו, כי כל גפן שלא יזמר ולא יעבד אמר שייקרא כן. ויאמר הכתוב שאפילו כרם הנזירות לא נבצר כדרך שבוצרין בשאר השנים, וכל שכן כרם שנעבד.

שורש מצוה זו
עם מצות שביעית שלפניה אחד הוא. והנה כתבתי לך מקומה איה (מצוה פד), ושם תמצא באיזה מקום נוהגת ובאיזה זמן, ובמסכתא הבנויה על עניינים אלה והיא מסכת שביעית שם יתבארו כל דיני מצות אלו בארוכה, תזכה ותלמד ותלמד.

my wife cheated open women cheat
how to cheat on your wife how do you know your wife cheated wife wants to cheat
did my girlfriend cheated on me has my girlfriend cheated on me did my girlfriend cheated on me
how to cheat on wife tracyawheeler.com wife cheaters

של. מצות ספירת שבע שבתות שנים

למנות השנים שבע שנים, שבע פעמים עד שנת היובל, בהיותנו בארץ ישראל אחר התנחלנו בה. שנאמר (ויקרא כה ח) וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים.
וזאת המצוה, כלומר, זאת הספירה של שני השמיטה עד שנת היובל, היא נמסרת לבית דין הגדול, כלומר הסנהדרין. וכן היא המצוה, שהיו מונין שנה שנה ושבוע שבוע של שנים עד שנת היובל, כמו שאנו מונין ימי העומר, אחר כך מקדשין שנת החמשים בשביתת הארץ ולקרות דרור לכל העבדים והשפחות, וכל הקרקעות חוזרין לבעליהן.

משורשי המצוה
על צד הפשט, שרצה ה’ יתברך להודיע לעמו כי הכל שלו, ולבסוף ישוב כל דבר לאשר חפץ הוא לתנה בתחלה, כי לו הארץ, כמו שכתוב כי לי כל הארץ (שמות יט ה). ועם מצוה זו של הספירה של ארבעים ותשע שנה, ירחיקו עצמם שלא יגזלו קרקע של חבירם ולא יחמדוה בלבם, בדעתם כי הכל שב לאשר חפץ האל שתהיה לו.

ועניין זה של יובל, דומה קצת למה שנהוג לעשות במלכותא דארעא, שלוקחים אדמות מזמן לזמן מערי הבצורות אשר לשריהם, להזכיר להם יראת האדון. וכן הדבר הזה, שרצה ה’ שישוב כל קרקע לאשר לו אחוזת הארץ ממנו ברוך הוא, וכן כל עבד איש, יצא מתחת ידו ויהיה ברשות בוראו. ואולם מלכי ארץ יעשו כן ליראתם פן ימרדו השרים בהם, והאל ברוך הוא ציווה לעמו כן, לזכותם ולהיטיב להם, כי ה’ יתברך חפץ להיטיב להם בטובו הגדול.

ועוד שמעתי מפי חכמים שיש בעניין היובל סוד נפלא, וכי בו נרמז כל ימי עולם ושניו. גם בעניין השביעיות שנצטוינו למנות השנים שבע שבע ולא שמונה שמונה, או תשע תשע או פחות מהן, גם בזה אמרו שיש עניין של חכמה גדול וטוב: ידעוהו הם ולא ירצו למסרו לכל אדם.

[משמעות המספר שבע]
ואף כי לא נגלה לנו סודם, השגחנו בדבר זה, כי האמנם הקף השביעיות סדור בהרבה ממצותינו, הננו מחזיקין במלאכה ששת ימים ובשביעי נשבות, נעבוד האדמה שש שנים ובשביעית נשבות, ואחר שבע שביעיות של שנים גם כן נשבות שנה אחת, וזה היובל שבאנו עליו. והנה חג הפסח שהוא שבעה ימים, וחג הסוכות כמו כן שבעה, ואחר השבעה נחוג העצרת, וכמו כן נמנה שבע שבתות מפסח עד עצרת, ואחר מנין השבעה נחוג חג