המצווה הפ"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו מלפרק החושן מעל האפוד.
והוא אומרו יתעלה:
"ולא יזח החושן מעל האפוד" (שם כח, כח)
אלא יהיה מחובר לו.
ובסוף מכות אמרו גם כן, כשהזכירו מחייבי מלקות: והא איכא מזח את החשן? ואזהרתיה מהכא מ"לא יזח החשן".
הנה נתבאר לך שהמזח – לוקה.
מצווה ק: מצוות לא תעשה, שלא להסיר החושן מעל האפוד - ספר מצוות ה'
[לא תעשה נט] מצוות לא תעשה, שלא להסיר החושן מעל מאפוד.
שנאמר: "ולא יזח החשן מעל האפוד"
שמות כח, כח.
מראי מקומות:
יומא דף ע"ב;
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ט' הלכה י';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה פ"ז; ועיין השגת
רמב"ן שורש ה';
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רצ"ח, רצ"ט.
ק. שלא יזח החושן מעל האפוד - ספר החינוך
שלא נסיר החושן מעל האפוד.
ועניין חושן ואפוד כבר זכרנום למעלה, שהם שנים משמונה בגדי כהן גדול, והחושן היה נתון כנגד לבו של כהן לפניו, והאפוד מאחריו מכוון כנגד החושן שלפניו. והיה באפוד ממעשה האפוד בעצמו כמין שתי ידות יוצאות ממנו שחוגר עצמו הכהן בהן והוא נקרא חשב האפוד. ואותו חשב האפוד אחר שחגר עצמו בו, ונתן החושן על לבו, היה עומד תחת החושן. וצוה הכתוב לקשור טבעות שהיו קבועות בחושן עם טבעות שהיו קבועות באפוד בפתיל תכלת, כדי שיהיה נתון החושן על החשב דרך קביעות והדר, שאם לא יקשר אותם באותן טבעות, יהיה החושן נד ונבדל מחשב האפוד ונוקש על לוח לבו של כהן, ועל זה נאמר
(שמות כח כח) ולא יזח החושן מעל האפוד. כלומר, מעל חשב האפוד, ותרגומו לא יתפרק. והמפרק חבורו בשעת עבודה לוקה מלאו זה.
שרצה ה’ יתברך לטובתנו לזכותנו בהגדלת אותו הבית הקדוש, ולהיות כל אשר בו מכוון וקבוע על מכונו, בין עניין כליו שיהיו בתכלית השלמות, בין עניין כלי המשרתים, כגון מלבושים אלה שהן מלובשים בהן בשעת העבודה, שהכל יהיה נכון ושלם בתכלית השלמות לא יחסר שום נוי בכל הדברים. ובאמת כי מנוי העניין הוא, שלא יהיה החושן נע ונד על לוח לבו אלא יעמוד שם קבוע כמין חומר.
ועד ששמענו טוב מזה - נחזיק בזה.
כגון מעשה החושן והאפוד וסדר לבישתן, ויתר פרטיה מבוארים במידות.
בזכרים ונקבות, כלומר, שאחד איש או אשה שפרק חבורם - לוקה.
