מצווה כג: מצוות עשה לערוף פטר חמור אם לא פדאו - ספר מצוות ה'
(עשה יא) מצוות עשה לערוף פטר חמור זכר אם לא פדהו.
שנאמר: "ואם לא תפדה וערפתו"
שמות יג, יג.
מראי מקומות:
בכורות דף י"ג;
רמב"ם הלכות בכורים פרק י"ב;
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה פ"ב;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין קמ"ו;
שו"ע יורה דעה סימן שכ"א;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רמ"ג.
כג. מצות עריפת פטר חמור - ספר החינוך
לערוף פטר חמור אם לא רצה לפדותו, שנאמר (שמות יג יג)
ואם לא תפדה וערפתו. ענינה, שהורג וולד החמור אם לא רצה לפדותו, וגזר ה' שלא ייהנה בו, מכיוון שלא פדהו, ואפילו הנבלה אסורה לו בהנאה.
מה שכתוב בפדיה.
מה שאמרו (בכורות יג, א)
דמצות פדיה קודמת לעריפה, ושאסור בהנאה אם מת קודם פדיון -ויקבר, וכי מצוה להרגו בקופיץ ולא בדבר אחר.
ויתר פרטיה מבוארים גם כן בבכורות (שם בי''ד)
.
ויהי בשלח יש בה מצות לא תעשה אחת.
המצווה הפ"ב ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הוא הציווי שנצטווינו בעריפת פטר חמור, אם אינו רוצה לפדותו.
והוא אומרו יתעלה:
"ואם לא תפדה וערפתו" (שם).
וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו במסכת בכורות.
אפשר למקשה להקשות עלי ולומר: מדוע אתה מונה פדייתו ועריפתו כשתי מצוות, ואינך מונה אותן כמצווה אחת, ותהיה עריפתו מהלכות המצווה, כמו שביארת בכלל השביעי?
ה' יודע ועד שהדין היה מחייב כן, לולא מצאנו בעניין זה לשון המורה על היותן שתי מצוות, והוא אומרם:
"מצוות פדיה קודמת למצוות עריפה,
ומצוות ייבום קודמת למצוות חליצה".
היינו: כמו שהיבמה עומדת או לייבום או לחליצה -
והייבום מצווה כמו שהזכיר והחליצה מצווה בפני עצמה -
כך פטר חמור עומד או לפדייה או לעריפה, וזו מצווה וזו מצווה כמו שאמרו.