המצווה הצ"ו ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלהקריב קרבנות הגוים אם הם בעלי מומין,
ולא נאמר כיון שהוא גוי יקרב בעדו בעל מום.
והוא אומרו יתעלה:

"ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה" (ויקרא כב, כה).

ומי שעבר והקריבו – לוקה גם כן.

רצב. שלא להקריב קורבן בעל מום מיד הנכרי - ספר החינוך

שלא להקריב בעלי מומין מיד הגוים, שנאמר (ויקרא כב כה) ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה. שלא נאמר, אחר שהוא גוי נקריב בעדו בעל מום. והוצרכה האזהרה בזה עליהם, לפי שכבר התירתנו התורה לקבל מידם קרבנות תמימים, כמו שנאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם. ובא הפירוש על ''איש'', לרבות הגוים שנודרים נדרים ונדבות, ומקבלין אותן מהם.

משורשי המצוה
כבוד הבית, וכמו שכתבתי בלאו שלא ינתן מום בקודשים בסדר זה (מצוה רפז).

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (תמורה ז א) שכל מום מן המומין הפוסלין בקרבנותינו, כגון השבעים ושלושה מומין הידועים, פוסלין גם כן במה שנקבל מהם, ולא נאמר שלא יהיה מום בקרבנותם אלא מה שהם מחשבים אותו מום, כמו מחוסר אבר.
וקצת יתר פרטיה, מפזרים במקומות מהתלמוד.

ונוהגת בכהנים בזמן שישראל שרויין על אדמתן
כי אז הוא זמן ההקרבה. וכהן שעבר על זה והקריב בעל מום, אף על פי שהוא מבן נכר לוקה.

מצווה רצג: מצוות לא תעשה, שלא להקריב בעל מום אפילו מגוי - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קפה] מצוות לא תעשה, שלא להקריב בעל מום של עכו"ם.
שנאמר: "ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה" ויקרא כב, כה.

מראי מקומות:
תמורה דף ז';
רמב"ם הלכות איסורי המזבח פרק א' הלכה ו' ופרק ג' הלכה טו';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה צ"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין שי"ד.