המצווה הקצ"ו ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול ביום צום כיפור.
והאזהרה למעשה זה לא נתבארה בלשון התורה, אבל כיון שהזכיר את העונש וחייב כרת למי שיאכל, ידענו שמוזהרים על האכילה,
והוא אומרו:

"כי כל הנפש אשר לא תענה וגו' ונכרתה" (שם כג, כט).

ובריש כריתות כשמנו מחייבי כרת, מנו בכללם האוכל ביום הכיפורים, וביארו שם שכל שחייבים עליו כרת – הוא מצוות לא תעשה, חוץ מן הפסח והמילה.

הנה נתבאר שהאכילה ביום הכיפורים מצוות לא תעשה, ולפיכך חייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת קבועה,
כמו שבארו בריש כרתות וכמו שנתבאר במסכת הוריות, שלא יתחייב דין זה אלא במצוות לא תעשה בלבד, שהרי אמר יתעלה במחוייבי חטאת קבועה:

"אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה" (שם ד, יג).

ולשון ספרא:

"כי כל הנפש אשר לא תענה ונכרתה – הרי זה עונש עינוי;
אבל אזהרה לעינוי ליום עצמו לא שמענו.
כשהוא אומר עונש מלאכה שאין תלמוד לומר שכבר קל וחומר הוא:
מה אם עינוי שאינו נוהג בימים טובים ובשבתות הרי הוא ענוש עליו,
מלאכה שהיא נוהגת בימים טובים ובשבתות – אינו דין שיהא ענוש עליה,
ואם כן למה נאמר עונש מלאכה?
נלמד ממנו אזהרה לעינוי:
מה עונש מלאכה לאחר אזהרה אף עונש עינוי לאחר אזהרה" –

הנה נתבאר מה שאמרנו. ודיני מצווה זו כבר נתבארו בסוף מסכת יומא.

מצווה שטו: מצוות לא תעשה, שלא לאכול ולשתות ביום הכיפורים - ספר החינוך

[לא תעשה קפה] מצוות לא תעשה, שלא לאכול ולשתות ביום כפור.
שנאמר: "כי כל הנפש אשר תענוה וגו' ונכרתה" ויקרא כג, כט.

מראי מקומות:
יומא דף פ"ח; ראש השנה דף ט';
רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק א' ופרק ב';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קצ"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ס"ט;
שו"ע אורח חיים סימן תרי"ב;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רכ"א.

שטז. שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים - ספר החינוך

שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים, שנאמר (ויקרא כג כט) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה.
כל עניין מצוה זו כתבתי למעלה בסדר זה במצוה שי''ג, עין שם כי קרוב הוא.