אגדות חז"ל | זבחים פרק יב

אָמַר רַבִּי (אלעאי) [אֶלְעָזָר], אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא נִתְכַּהֵן פִּינְחָס, עַד שֶׁהֲרָגוֹ לְזִמְרִי, דִּכְתִיב: (במדבר כה) "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם". רַב אַשִׁי אָמַר: עַד שֶׁשָּׂם שָׁלוֹם בֵּין הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע כב) "וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן" וְגוֹ'. וּלְרַב אַשִׁי, הָא כְּתִיב נַמִּי: "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ"? כִּי כְּתִיב הַהוּא, בִּבְרָכָה כְּתִיב. וּלְרַבִּי חֲנִינָא נַמִּי, הָא כְּתִיב: "וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן"? הַהוּא לְיַחֵס זַרְעוֹ אַחֲרָיו.

אָמַר רַב: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כֹּהֵן גָּדוֹל וְחוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי שָׁמַיִם הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ח) "מֵאֵיל הַמִּלּוּאִים לְמֹשֶׁה הָיָה לְמָנָה". מֵיתִיבִי: וַהֲלֹא פִּינְחָס הָיָה עִמָּהֶם, וְאִם אִיתָא, לֵימָא: וַהֲלֹא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה עִמָּהֶם? דִּלְמָא שַׁאנִי מֹשֶׁה, דְּטָרִיד בַּשְּׁכִינָה, דְּאָמַר מַר: מֹשֶׁה, בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה וּבְהַשְׁכָּמָה יָרַד.

מֵיתִיבִי: מִרְיָם, מִי הִסְגִּירָהּ? אִם תֹּאמַר: מֹשֶׁה הִסְגִּירָהּ, מֹשֶׁה זָר הוּא, וְאֵין זָר רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים? וְאִם תֹּאמַר: אַהֲרֹן הִסְגִּירָהּ, אַהֲרֹן קָרוֹב הוּא, וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים. אֶלָּא כָּבוֹד [גָּדוֹל] חָלַק לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִרְיָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲנִי כֹּהֵן, וַאֲנִי מַסְגִּירָהּ, אֲנִי חוֹלְטָהּ, וַאֲנִי פּוֹטְרָהּ. קָתָּנִי מִיהַת: מֹשֶׁה זָר, וְאֵין זָר רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שַׁאנִי מַרְאוֹת נְגָעִים, דְּ"אַהֲרֹן וּבָנָיו" כְּתוּבִים בַּפָּרָשָׁה. מֵיתִיבִי: חָמֵשׁ שְׂמָחוֹת הָיְתָה אֱלִישֶׁבַע יְתֵרָה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל: יְבָמָהּ, מֶלֶךְ, אִישָׁהּ, כֹּהֵן גָּדוֹל, בְּנָהּ, סְגָן, בֶּן בְּנָהּ, מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. וְאָחִיהָ, נְשִׂיא שֵׁבֶט, וַאֲבֵלָהּ עַל שְׁנֵי בָּנֶיהָ. קָתָּנִי מִיהַת: יְבָמָהּ מֶלֶךְ, [מֶלֶךְ] אִין, כֹּהֵן גָּדוֹל לָא? אֵימָא: אַף מֶלֶךְ.

[כְּתַנָּאֵי]: (שמות ד) "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה", רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: כָּל חֲרוֹן־אַף שֶׁבַּתּוֹרָה, נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אַף זֶה נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "הֲלֹא אַהֲרִֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי", וַהֲלֹא כֹּהֵן (גדול) הוּא! הָכִי קָאָמַר: אֲנִי אָמַרְתִּי: אַתָּה כֹּהֵן וְהוּא לֵוִי, וְעַכְשָׁיו הוּא כֹּהֵן וְאַתָּה לֵוִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא נִתְכַּהֵן מֹשֶׁה אֶלָּא שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים בִּלְבַד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לֹא פָּסְקָה כְּהֻנָּה אֶלָּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. שֶׁנֶּאֱמַר: (דה"א כג) "וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי". וְאוֹמֵר: (תהלים צט) "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ", מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: קְרָא לְדוֹרוֹת הוּא דִּכְתִיב, וְאוֹמֵר: "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן [בְּכֹהֲנָיו"]. וְכָל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה, נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם? וְהָכְּתִיב: (שמות יא) "וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי־אָף", וְלָא אָמַר לֵיהּ וְלָא מִידִי. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: סְטָרוֹ וְיָצָא. וּמִי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָכִי? וְהָכְּתִיב: (שם) "וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאוֹר". וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מֶלֶךְ הוּא, וְהַסְבֵּר לוֹ פָּנִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רָשָׁע (היה) [הוּא], וְהָעֵז פָּנֶיךָ בּוֹ. אֵיפּוּךְ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: לְעוֹלָם תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עָלֶיךָ, דִּכְתִיב: (שם יא) "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי". וְאִלּוּ לְדִידֵיהּ לָא קָאָמַר לֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֵהָכָא: (מ"א יח) "וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו, וַיָרָץ לִפְנֵי אַחְאָב". אָמַר עוּלָא: בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה (רבינו) מַלְכוּת, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ, דִּכְתִיב: (שמות ג) "אַל תִּקְרַב הֲלֹם", וְאֵין 'הֲלֹם' אֶלָּא (בית) מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"ב ז) "מִי אָנֹכִי ה' אֱלֹהִים? וּמִי בֵיתִי? כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם"? [מֵתִיב רָבָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יְבָמָהּ, מֶלֶךְ. אָמַר רָבָא: לוֹ וּלְזַרְעוֹ קָאָמַר], וְכָל הֵיכָא דִּכְתִיב: 'הֲלֹם' (עד עולם) [לְדוֹרוֹת] הוּא? וְהָא גַּבֵּי שָׁאוּל, דִּכְתִיב: (ש"א י) "הֲבָא [עוֹד] הֲלֹם אִישׁ", הוּא אִין, זַרְעוֹ לָא. אִי בָּעִית אֵימָא: הָא הֲוָה אִישׁ בֹּשֶׁת. וְאִי בָּעִית אֵימָא: שַׁאנִי שָׁאוּל, דַּאֲפִלּוּ בְּגַוֵּיהּ לָא קַיְמָא, כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹסְקִין גְּדֻלָּה לְאָדָם, פּוֹסְקִין לוֹ וּלְזַרְעוֹ (אחריו) עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב לו) "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא, וַיֹשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ". וְאִם הִגִּיס דַּעְתּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי".