על ספיחי השבתאות באשכנז

(לתולדות הגאון ר' אברהם הלוי חלמא ז"ל)

מחבר: אברהם בריק

שנה בשנה, 1980

תקציר: מחלוקות על שבתאים ששרדו בקהילות אשכנז

מילות מפתח: שבתאים, יעב"ץ

מסורת בידי אבותינו שהיישובים היהודיים בערי אשכנז עתיקים מאד וכמה מהם אפילו נתייסדו עוד אחרי חורבן בית שני. בין ערי אשכנז הצפונית, העיר עמדין, במחוז פריזלאנד, היא אחת הערים העתיקות האלה ולפי האגדה התיישבו יהודים בעיר זו כבר אחרי חורבן ירושלים. והגאון יעב"ץ, הוא הרב יעקב עמדין, נקרא על שמה. עובדה היסטורית היא שאחרי גירוש היהודים מספרד ופורטוגאל היה מניין קבוע של יהודים בעמדין, שהתאספו בביתו של הפליט יעקב טיראדו.

בגולת פולין, שהתאספו אליה רבים מהיהודים בגלות אשכנז, אחרי מסעי הצלב, המגיפה השחורה וכו', היתה העיר חעלם אחת הערים המרכזיות בוועד ארבע ארצות של פולין וליטא. מחעלם יצאו גאונים, מקובלים ועושי נפלאות. די להזכיר את הגאון המקובל ר' אליהו בעל שם, בן דורו של המהרש"ל, המפרש השלישי של הש"ס, אחרי רש"י ותוספות, רבי שמואל אידליש, המהרש"א, עד הגאונים לבית קאצנלנבויגן, בניהם ובני בניהם של השר ר' שאול וואל מפאדוא ועד הגאון הנפלא רבי שלמה חלמא בעל "מרכבת המשנה", ועוד כוכבים מזהירים בשמי היהדות התורנית.

ומסבב הסיבות רצה שגאוני חעלם יצאו אח"כ ממנה לארץ אשכנז, זה היה בערך לפני מאתיים וחמישים שנה ואז, כנראה, הגיעו רבני-פולין אשכנז לידי מגע הדוק. לדוגמה, המחלוקת הידועה אודות הגט בקליבה. שהרי בין המליצים והמגינים על כשרות הגט אנו מוצאים יחד עם גאוני אשכנז: רבי יצחק הלוי מהמבורג ורבי יעקב עמדין, היעב"ץ, ורבי יוסף שטיינהארט מפיורדא, גם את גאוני פולין-וואלין, רבי שאול מאמשטרדאם, שהיה מקודם רב בוואלין, רבי יחזקאל לנדוי, רבה של יאמפולה וואלין ורבי שלמה חעלמא.

פוסק בר-סמכא, חסיד ומקובל היה גם הגאון ר' אברהם הלוי מחעלמא, מוצאו מפולין והוא אחד מגאוני אשכנז האחרונים. יליד העיר דעסוי, בנו של רבה של דעסוי, רבי משה הלוי, וחתם עצמו בחילופי שו"ת וחידו"ת עם גאוני דורו בשם "אברהם הלוי מחעלמא". הוא שימש ברבנות בכמה קהילות קודש בצפונה של גרמניה, בסביבת עיר המחוז הנובר. לראשונה בעיר קריגסנאבר ואח"כ בעמדין, כממלא מקומו של הגאון רבי יעקב עמדין, היעב"ץ, הלוחם הגדול עם ספיחי הכת המשיחית המחתרתית של שבתי צבי ימ"ש.

ר"א הלוי נתקבל כנראה לרב בעמדין בראשית המחצית השנייה של המאה ה- 17. פרטים על פעילותו בעמדין אנו מוצאים בשאלות ותשובות שהחליף עם היעב"ץ בעניין שוחט שהוא, ר"א הלוי, אסרו, מחמת שלא קיבל מרותו, כי הרב חשד בו שהוציא טריפה מתחת ידו ומכיוון שמנהיגי הקהל ופרנסי עמדין עמדו, כנראה על צד השוחט, פנה ר"א הלוי אל היעב"ץ באגרת שו"ת, הציע לפניו את טענותיו וביקשו לעמוד לימינו.

חילופי השו"ת בין היעב"ץ וממלא מקומו בעמדין יצר יחסים מיוחדים ביניהם. ועניין זה לקח מוסרי בצידו. מתשובתו של היעב"ץ אנו למדים ראשית כל, שר' אברהם הלוי נתקבל לרב העיר על פי עצתו והשתדלותו. בפנייתו לפרנסי עמדין כותב היעב"ץ:

"הנה עתה קבלו רב ואב"ד רק על פי עצתי, ועליכם המצווה הזאת לעמוד לימין רבכם השוקד על תקנתכם וטוב לכם, חזקו ואמצו להיות שלום בשעריכם".

בתשובתו מכתיר היעב"ץ את שואלו בתוארים ושבחים המעידים על רחשי כבוד והערצה אליו, בפרט אם נשים לב כי היעב"ץ לא היה מפזר שבחים על רבי דורו: "לגברא פרישא, רחימא דנפשאי, המאור הגדול... אלקי אברהם בעזרו". אבל דומה שעיקר החידוש בתשובה זו, שרבי יעקב עמדין מתגלה כאן כרודף שלום מובהק. הוא מסיים תשובתו באיחולים: "שיהי' ה' עמו להשלים אויביו אתו ושלום על כל הולך בתומו".

גם סכסוך זה יצא מגבולות אשכנז. ר"א הלוי פנה גם לגדול הדור ר' יחזקאל לנדוי מפראג בעל ה"נודע ביהודה" וביקש חוות דעתו על עסק הריב, וגם הנודע ביהודה ייעץ לו שיעשה שלום עם בני עירו: "שישמע לעצתי ויתן מקום לשלום". מעניין שה"נודע ביהודה" מוסיף דברים היוצאים ללמד על המחלוקת בכלל: "בזמננו לא שכיח מחלוקת לשם שמים והשטן מרקד".

נראה שלבסוף התפשרה הקהלה עם רבה והסערה עברה, מכיוון שגדולי הדור התערבו במחלוקת זו. אבל לא ארכו לו הימים לר"א הלוי בעמדין. לאחר כמה שנים, יש לשער בשנות תק"ך - תקכ"א, נתקבל לרבה של קהילת הילדסהיים, מחוז הנובר וכל עיירות הגליל. הילדסהיים היתה אז קהילה חשובה וכיהנו בה גאונים מפורסמים.

מן הראוי שנעיף מבט על גאונים בעלי שיעור קומה שהתייחסו אל ר"א הלוי מחעלמא באהבה וחבה. עוד בהיותו רב בקריגסהאבר בא במשא ומתן הילכתי בעניין מקווה של מי גשמים עם הגאון ר' יעקב יאקב, דיין מורה צדק בברלין המתאר את שואלו: "גברא רבה ודחיל חטאין וכן מעשיו זכאין" ומסיים: "אוהבו לנצח". כאמור, אחרי שנים עזב את עמדין והתיישב כרב ב"ק"ק הילדסהיים ופאן והמדינה יע"א", כלומר בתור רב ראשי של המחוז הצפוני בגרמניה. בעיר זו הסתכסך שוב עם החזן והשו"ב (=שוחט ובדוק) דמתא, ולסכסוך זה, כפי שנראה, היו תוצאות אחרות לגמרי. וככה הוי עובדא:

איש אחד מוואלין הגיע להילדסהיים והשכיר עצמו לשוחט וחזן מבלי לעמוד על הבחינה בפקודת הרב. הרב פסלו להיות שו"ב בעיר ואז הלשין עליו השוחט-החזן הזה לפני השררה והשלטון והם קנסו את הרב בקנס אם לא יחזור ויכשיר את השוחט הזה. ושב פנה ר"א הלוי מחעלמא לחברו הגדול היעב"ץ, השיח לפניו צערו וסח לפניו כל המאורע ו"העסק ביש": "היגונות אשר הקיפוני, קראני כאשר קרה לאיש אשר נס מפני הארי ופגע בו הדוב". כלומר נוסף על צרותיו שהיו לו בעמדין, נוספו לו צרות צרורות גם בהילדסהיים. הרב מבקש מאת היעב"ץ: "אולי יהיה בעזרי נגד הקמים עלי ורודפי חנם".

הרב צירף לשאלתו ובקשתו גם כרוז בעברי-טייטש (עירבוב לשון עברי וגרמני) מאנשי קהילתו שעמדו על צד רבם והעידו ש"איש אחד מפולין הנקרא כמר זלמן מאליק שחט בלי קבלת רשות מהגאון אב"ד והמדינה והמעשה הזה הוא אשר לא יעשה". הפעם נכנס היעב"ץ בעובי הקורה. הוא לא נתגלה כרודף שלום אלא קנאי מובהק כדרכו הוא; כתב מרורות של "השוחט עז פנים וקשה עורף שאין תרופה למכתו עד שיתירו לו הרב ובית דינו עם פרנסים וממונים שהסכימו". וכל כך למה? מתוך תשובת היעב"ץ לר"א הלוי מסתבר שרבה השני של עמדין, נגע במיתר רגיש בלבו של היעב"ץ. כאן מצא בעל חוב לגבות את חובו - מלחמת יעב"ץ בספיחי השבתאות.

רבי יעקב עמדין תר כידוע כל הימים אחרי שבתאים גלויים ונסתרים ומצאם באשר מצאם, ועשה בהם מלחמה בלהט-נפש ובחריפות-מוחין. והנה נתגלגלה סיבה לחוב את החייב. מתוך תשובתו רואים שאותו בר-נחש, החזן והשו"ב מאליק, היה אחד מאותם שהשתייכו למחתרת השבתאית. היעב"ץ קורא לרי"א הלוי ומודיע שגם הוא נתקל באותו

"חבר לאיש משחית וכמעט נכשלתי באותו הצבוע, כי בא אליו כפושט טלפיו ומראה עצמו צנוע, עד שבסוף נחשפו עקיביו, נגלית ערותו, חלאת טומאתו".

ובכן נתגלגל, לדעת יעב"ץ, זכותו לר"א הלוי שלפי תומו אסר שוחט ופסל חזן לעבור לפני התיבה "משום שצריך לעשות גדר שלא להאכיל נבלות לישראל. כאשר המכשלה הזאת תחת יד פורצי גדרו של עולם. ביחוד הבאים מארץ פולין לעת כזאת שידוע ומפורסם מהפרצה הגדולה הנעשית ע"י שדים מארץ ההיא. עתה מקרוב באו, כת שבתי צבי הארורה". ומכיוון שהוא זלמן מאליק, שבינתיים הגיע גם לאלטונא - היה

"מאנשי הכת המשוקצת, מעתה אין צורך לשאול ולחקור אם הוא ראוי להיות ש"ץ כי מאחר שנפסל משו"ב כדין ולאסור שחיטתו והוא עומד במרדו להכשיל את הרבים בשאט נפש, הרי הוא רשע ועבריין ואיך שיהיה אינו ראוי להיות שליח ציבור להוציא רבים ידי חובתם".

מסקנת יעב"ץ על כן ש"יפה עשו ק"ק הילדסהיים בהסכמת רבם להכריז בפומבי להרחיק העם מן המכשול". מכשול שפרש להם שבתאי...

הדבר אירע בשנת תקכ"ז ותשובתה זו מלמדנו שעדיין - מאה שנה אחרי המרת משיח השקר מתורכיה - הוסיף ושלח אורים תועים בתוך נשמות יהודיות חולות עד ערי הצפון בגרמניה: הידלסהיים ואלטונא.

מעניין שמבין השיטין של מכתבו-שאלתו של הר"א הלוי, מבצבצת דמותו של השבתאי הנסתר:

"קם למטה רשע איש אחד ממדינת וואלין אשר היה פה עובר אורח, כשאר אורחים, אשר מעיר לעיר מסבבים ומבית לבית והכל גלוי לפניו יותר ממה שנגלה אלי, ודי לחכימא ותן לחכם ויחכם עוד".

כלומר, ניגלה הדבר שהשוחט והחזן הזה הוא אחד מאנשי הכת הפסולה - ומשניהם - הר"א חעלמא והיעב"ץ - אסתייע מילתא להוקיעו ברבים.

מלבד עם היעב"ץ והנודע ביהודה בא הר"א הלוי מחעלמא במגע גם עם עוד גאוני אשכנז. הוא ביקר בקהילות הראשיות של המדינה: פראנקפורט דמיין ופיורדה והתארח אצל הגאונים ר' הירש חריף, אב"ד בפירודה ור"א יעקב יהושה פאלק מפ"פ, בעל ה"פני יהושע". בערים הללו נתן "הסכמות" על ספרים חשובים. הוא כתב גם הגהות על אחד מספרי הקבלה הראשונים בספרד "גינת אגוז" לרבי יוסף גיקטיליא, כי גדול היה כוחו בקבלה. הערכה ראויה לציון על גדלותו בתורה, חסידותו וצדקתו, אנו מוצאים בהספד שערך עליו אחד מגדולי דורו הגאון ר' דוד דיספק, בספרו "פרנס דוד". בהספד משנת תקמ"ו על שלושת הרועים, "גאוני ארץ אשר הלכו בישיבה של מעלה תוך ששה שבועות": הגאון ר' אריה ליב, ה"שאגת אריה", הגאון ר' שאול מהאג, חתנו של הגאון ר' אריה מאמשטרדם, מציין המספיד שראוי "לבכות בכיה כפולה בפרט על הגאון הגדול מו"ה אברהם חעלים, אב"ד דק"ק הילדסהיים", ואף שהיה זקן והגיע לגבורות

"מתגבר עצמו להתנהג בחסידות ופרישות, תבר גזיזא דברדא וטבל כמה טבילות ביום השלג והתמיד בלמודו יומם ולילה ומוסר עצמו על קידוש השם על מצוה קלה כנודע".

ראויים לציון מיוחד שתי הסכמות של הגר"א הלוי על שו"ת הרדב"ז ועל הספר סייג לתורה להרופא ר' אנשל ווארמש מפראנקפורט דמיין. בהסכמות אלו מדגיש שבדרך כלל הוא נמנע מלהיות שר המסכים, אבל הוא יצא מגדרו והסכים על שו"ת הרדב"ז משום שהספר הובא לפניו בהיותו בפיורדא, מקום שם הביא את בנו לישיבת הגאון ר' הירש חריף. הוא גם הסכים על הספר "סייג לתורה" "באשר הוא חיבור נחמד שראוי להתלמד ממנו לעשות סימנים למסורת התנ"ך". לספר זה הוסיף נופך משלו, הוספות והגהות בהם הראה בקיאותו בדקדוק הלשון. ר"א הלוי מחעלם נפטר בהילדסהיים בשנת תקמ"ה ואת מקומו מילא בנו רבי משה הלוי.