אבל כבד בישראל
על אבל כבד לשלושים יום, המחייב לימוד תורת משה ואיסור נגינה וזימרה וגם תספורת, הוכרז במחנה ישראל אשר בערבות מואב, וכן ברחבי עבר הירדן המזרחי שכבר נכבש בידי שני השבטים ומחצה.
במשך שלושים ימי האבל הללו אסורה כל נגינה ושירה באוהלי ישראל. כן לא יסתפר איש ולא יעשה את זקנו. בכל בוקר יקראו בפני ראשי בתי-האב, לפני אוהל מועד, את הדינים והמצוות אשר ציווה משה, מפיהם של הכוהנים בני אלעזר ואיתמר ומפי הזקנים.
מפעל ההסברה של ימי האבל לא יצטמצם לראשי בתי-האב בלבד. בשעות בין הערביים יפוצו הלוויים בכל המחנה, יכנסו את כל המשפחות על הנשים והטף, ויספרו להם על משה ועל יציאת מצרים ועל כל הנפלאות אשר עשה מאז הופיע בפני פרעה ועד יום מותו - למען יזכרו כל הדורות ולמען יספרו איש לבניו ולבני בניו.
שמחה ביריחו
יריחו. בהגיע ליריחו, שבה מתקיימת התייעצות מלכי כנען, הידיעה על מות משה, קמה שמחה והמלכים יצאו למקדשים להקריב תודה.