זקני – דן חוששים מהפלשתים
צרעה. זקני דן התאספו לדון בקריאת דבורה. עשיה בן חגיה הלוי הופיע באסיפה בשם הנביאה ובנאום נלהב תאר באוזני זקני דן את השעה הגדולה אשר באה. הוא חזר על דברי נבואה שניבאה דבורה בשם ה'.
"מאז מרים אחות משה לא הייתה כאישה הזאת אשר רוח אלוהים בה. בפרוע פרעות בישראל שלח ה' אותה להושיענו. עד מתי ישבו ישראל שבטים שבטים איש איש באוהליו ויהיו למשיסה? עורו, עורו בני דן לעזרת ה' בגיבורים!"
הצעירים שנכחו באסיפה הריעו לאות הסכמה, אולם זקני השבט שקלו הרבה והחליטו שאין בכוחו של דן בשעה זאת לשלוח את צעיריו.
הנה כוחם של פלשתים גובר והולך. הנה כבר התבצרו בעקרון ובגת ופניהם מועדות צפונה ומזרחה. בקושי רב מספיקים כוחותינו לשמור יומם ולילה על שדותינו מפני התנפלויות הפלשתים. אם יודע להם שגם הללו יצאו צפונה – ואבדנו.