סימן תרז

 וצריך להתדוות במנחה קודם סעודה המפסקת כדתניא מצות וידוי יוה"כ עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתוודה קודם אכילה שמא תטרוף דעתו עליו מחמת הסעודה שלא יוכל להתוודות אח"כ. והיכן אומרה יחיד אומרה אחר תפלתו אחר שגמר קודם שעקר רגליו ושליח ציבור אומרה ביוה"כ בתוך התפלה ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו אלא שנהגו לומר גם שאר דברים כגון מה נאמר לפניך ואתה יודע רזי עולם ועל חטא ועל חטאים ואלהי עד שלא נוצרתי, ובאשכנז נוהגין לומר על חטא על סדר אלפא ביתא ומפרטין בו החטאים. וכן כתב רב עמרם וכן.

כתב הרמב”ם ז"ל והר"י כתב שצריך לפרט החטא ובספרד אין נוהגין לאומרו וכן נראה שאין צריך לפרט החטא שר' עקיבא אומר שאין צריך לפרט החטא והלכתא כדבריו. וצריך להתוודות מעומד ואפילו כי שמע ליה משליח ציבור והוא התוודה כבר צריך לעמוד.

ועונות שהתוודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שנה עליהם כתב הרי"ץ גיאת שאין להתוודות עליהם אלא אם גנב או גזל והתוודה עליהם בשנה שעבר יאמר במקום גנבתי געלתי בדרכי שהוא דרך כלל וכן בכל הפרטים יש לשנות בענין זה כשיצטרך. והני מילי כשמתפלל בינו לבין עצמו אבל כשאומר עם הצבור אין לחוש שאי אפשר שלא יהא אחד מן הציבור שגנב או גזל.

ואדוני אבי ז"ל כתב שיכול להתוודות עליהם אע"פ שלא שנה בהם

ובחתימת הוידוי כתב רב עמרם החותם ברוך אתה ה' האל הסולחן טועה ולפירש רש"י יכול לחתום שהוא גורס וחכמים אומרים כל מקום שזקוק לשבע אם בא לחתום חותם וכיון שחכמים אמרו שיכול לחתום אם כן כך הלכה. ובכל סדורי אשכנז יש בהם חתימה ובספרד אין חותמין ומוטב שלא לחתום כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא.

ולענין חזרת שליח ציבור את הוידוי במנחה כתב אבי העזרי שאין לו להחזירו כיון שאינו יכול לאומרו באמצע התפלה כמו בשאר התפלות וגם כי לא נתקן במנחה אלא משום גזירה שמא יארע אונס וכן דעת הרי"ץ גיאת וכן נוהגין באשכנז.

ורב האי כתב אין מנהג שיתוודה שליח ציבור במנחה אבל אם רצה להרויח בברכת המרבה לסלוח כגון וידוי אין מונעין אותו. וכתב בתשובה אחרת יפה השיבו הראשונים על שאלתכם בוידוי יוה"כ שלא לאומרו שליח ציבור בברכת סליחה שלא שמענו בבבל שאומר שליח ציבור וידוי בתפלת המנחה של ערב יוה"כ ולדבריכם שאתם צריכין לכך מפני שאין הציבור בקיאין צריכים אתם להודיעם כי כל אחד ואחד צריך להתוודות אחר תפלתו קודם שיאכל סעודה מפסקת

אבל רב עמרם כתב שליח ציבור אומר וידוי במנחה להוציא שאינו בקי. וכן נוהגין בספרד. ונוהגין באשכנז שכל הקהל לוקין מלקות מ' בבהכנ"ס אחר תפלת המנחה שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו.