סימן כג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן כג

סימן כג

 אמר רב יהודה אמר רב כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו.

ואלו הן הלכות שחיטה: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור.

שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם שגמר השחיטה ושהה בין במזיד בין בשוגג בין באונס בין ברצון וחזר הוא או אחר, וגמר שחיטתו, השחיטה פסולה אם שהה שיעור שהייה. וכמה שיעור שהייה, כדי שחיטה אחרת. ופסק רש"י כדי שחיטת בהמה גסה לשהיית גסה, וכדי שחיטת בהמה דקה לשהיית דקה, וכדי עוף לעוף, והך שחיטה דמשערינן בה, יש אומרים דהיינו ברבוצה ועומדת לשחוט שאין משערין אלא בכדי חתיכת הסימנים לבד, ויש אומרים שמשערין בכדי שיגביהנה וירביצנה וישחטנה וכן עיקר. ומיהו אין משערין בכדי שחיטת כל הסימנים אלא לכדי שחיטת רוב שהוא הכשר שחיטה, וכן כתב הרמב"ם. אלא שחילק בעוף שכתב: בדקה כדי הגבהה והרבצה ושחיטת דקה; ובגסה כדי הגבהה והרבצה ושחיטת גסה; ובעוף כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט.

ולרב אלפס אפילו לדקה ולעוף משערינן כדי שחיטת גסה והגבהתה והרבצתה, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל, אלא שכתב אף על גב דמשערינן כדי שחיטת גסה והגבהתה והרבצתה, היינו דוקא לבהמה אבל לעוף לא משערינן אלא כדי שחיטת בהמה לחודה, דלא מסתבר להקל כולי האי לשער בהגבהת והרבצת בהמה לעוף.

 

שחט מעט ושהה מעט וחזר ושחט מעט ושהה מעט, אם יש בין הכל שיעור שהייה מצטרפות.

השוחט בסכין שאינו חד והוליך והביא כל היום כולה רק שלא שהה כשרה והני מילי בעוף שהכשרו בסימן אחד. אבל בבהמה אם עיכב כשיעור שהייה בשחיטת מיעוט האחרון של סימן ראשון אע"פ שהוליך והביא דרך שחיטה פסול, כיון ששחט רוב הסימן מיעוט הנשאר חשוב כשחוט ומה שנתעכב אינו נחשב מן השחיטה והוי כחותך בידה או ברגלה.

והיינו בעיא דרבא שהה במיעוט הסימנים מהו, לחד פירושא.

ורש"י פירש בעיא דרבא בששהה במיעוט בתרא, ולכך כתב דאפילו במיעוט בתרא של קנה או של ושט פוסלת שהייה. לפיכך שחט רוב א' בעוף או רוב שנים בבהמה ושהה למות מוטב שיכנה על ראשה ממה שיחזור וישחוט.

וכן כתב בעל הלכות גדולות שהה במיעוט הסימנים בין בתחילה בין בסוף אסור, והרמב"ם פירש במיעוט קמא, אבל אם שחט רוב אחד בעוף או רוב שנים בבהמה אפילו שהה הרבה כשרה. ע"כ כתב דבעוף לא שייך שהייה בקנה שאם שחט רובו ושהה בו כבר נגמרה השחיטה וכשרה, ואם שחט מיעוטו חוזר ושוחט כל זמן שירצה, אלא בושט לבד שייך שהייה במיעוט קמא. ובבהמה אף בקנה כגון ששהה לאחר ששחט רובו.

ואדוני אבי הרא”ש ז"ל כתב: ובאשכנז ובצרפת נוהגין להחמיר כרש"י.

שחט העוף ושהה בו ואינו יודע אם ניקב הושט אם לאו, חוזר ושוחט הקנה לבדו במקום אחר ומניח עד שימות, ובודק הושט מבפנים. אם אינו מוצא בו טיפת דם בידוע שלא ניקב וכשירה.