סימן ו

 בכל דבר התלוש שוחטים בין בסכין בין בצור בין בזכוכית בין בקנה הגדל באגם ובין בצפורן ובין בשן יחידי ובלבד שיהיה פיו חד ובדוק מפגימות כאשר יתבאר בדין פגימות הסכין.

אין שוחטין בקרומית של קנה ולא במגל קציר ולא במגל יד והוא כלי שצדו אחד סכין וצדו אחד מגל, ואסור לשחוט אפילו בצד הסכין גזירה שמא ישחוט בצד האחרת. ואם שחט בו שחיטתו כשרה הלכך סכין שיש לו פגימה אסור לשחוט בו אפילו אם מכוין לשחוט שלא מצד הפגימה וביו"ט נוהגין היתר לכרוך מטלית על הפגימה כיון שאינו יכול להשחיזו. וסכין שיש לו שתי פיות לא ישחוט בו עד שיבדקנו משני צדדיו. אין שוחטין בכל דבר המחובר ואפילו שחט בו בדיעבד פסולה. במה דברים אמורים במחובר מעיקרו כגון צפורן מחוברת ושן מחוברת בלחי בבעלי חיים וקנה העולה מן הארץ אבל בתלוש ולבסוף חברו לכתחילה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשירה.

לרב אלפס אפילו אם בטלו ובלבד שלא יהא נשרש בארץ אחר שבטלו כגון קנה שנטעו, ולדעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל כל תלוש ולבסוף חברו שבטלו פסול אפילו בדיעבד. והרמב"ם מתיר בשן קבוע בלחי אפילו לכתחילה. ולא נהירא.

והא דשרי תלוש ולבסוף חברו בדיעבד, כגון נעץ סכין בכותל ושחט בה, דוקא כשהסכין למעלה וצואר למטה אבל אם הסכין למטה והצואר למעלה פסול אפילו בדיעבד שהצואר מכביד על הסכין ודורס ואפילו אם אמר ברי לי שלא דרסתי פסולה. והני מילי בבהמה שהיא כבדה אבל בעוף כשר בדיעבד.

וכתב הרשב"א דוקא בעוף הקל כתרנגולים אבל הכבד כאווזין לא.

ונראה לי כיון שאינו מחלק בגמרא בין בהמה לעוף דכל עוף שרי אע"פ שהוא גדול קל הוא בטבע.

הטבח צריך שיהיה לו סכין מיוחד לשחוט בו.